הלכות חנוכה סיפורים יפים מדרשים וכל טוב
צפה בסרטון הווידאו, ואתה יכול ללמוד את הסיפורים, הלקחים, והסודות מן התורה. גם אם אתה לא יכול לצפות את הווידאו כולו, 5 דקות יעזרו לחייך בדרכים רבות יותר ממה שחשבת אפשרי בנוסף להבאת הגאולה לעם ישראל מהעבדות במצרים, ה" גם הראה לנו שהוא שולט על הכל, ושחוקי הטבע לא מגבילים אותו בגלל שהוא יצרם. הקדוש ברוך הוא מעל לכל דבר, ואנחנו חייבים לחשוב ולזכור את זה ולהודות לו כל יום ויום. בא תיצטרף לקבוצת ה" ותעזור לפרסם את לימוד תורתו הקדושה. הלימוד תורה הוא בעברית על ידי הרב אפרים כחלון. זה הוא חלק של סדרה מאוד עמוקה ומגרה של פרשות שבוע מטרתו של הרב כחלון כאן היא ללמד איך את הלקחים מן התורה הם רלוונטיים לחיים המודרניים שלנו היום, מה תהליך החשיבה של אבותינו היו, איך אנחנו יכולים להבין את המחשבות האלה, ואיך אנחנו יכולים להשתמש בם להשיג מטרת חיינו. הערה: במאמץ שלי לתרגם את התיאור של שיעור התורה הזה מאנגלית לעברית , שים לב שכל טעויות תרגום הן שלי ולא אלה של הרב כחלון.
Transcript
0:01אנחנו נלמד היום כמה הלכות של חנוכה. נתחיל בשאלה מעניינת שהרש"ש שאל בפוניבז'. הוא שאל אלפי בחורים, אפילו שבפוניבז' יש רק אלף בחורים, קצת יותר מזה, אבל השאלה הזאת התגלגלה במשך יותר מ-20-30 שנה, ולא הייתה תשובה ברורה. היא הלכה בכל עולם הישיבות, ודיברו עליה, ופילפלו עליה, ושאלו את הנודע ביהודה, ושאלו גאונים. אני מצטער שהשאלה הזאת לא ידועה על הרב עובדיה. כי אם הרב עובדיה בטוח... בטוח לא, לא ידוע אם הרב עובדיה היה מכריע בזה. זו שאלה מעניינת מאוד בהלכות חנוכה. כי מלאם... הרב לא כתב על זה. בגלל שעל מטה הרב לא כתב, אז כנראה לא ידוע עליו. אם היה מגיע אליו, והרב לא היה מפחד להיכנס לשאלות. אז השאלה הזאת היא ככה, יש לנו הלכה נר חנוכה ונר שבת מאדיש, לעומת שלום בית. דרך אגב, רבי נחום מקמארדנה היה הרב של החפץ חיים. החפץ חיים לא נכנס להתארח אצלו בבית בחנוכה. כתוב שהוא רואה שמגיע הזמן של צאת הכוכבים. שקיעה תחמה, הרב לא מדליק. מחכה, מחכה, עובר צאת הכוכבים. זה לעיכוב, לפי הרמב"ם זה ממש לעיכוב. בכל זאת, מחכה, מחכה. לא אמר כלום, לא מאיר עם הרב. מאוחר בלילה, פתאום הוא רואה את הרב, שומע דפיקות בדלת, אשתו נכנסת,
1:24הרב אומר, עכשיו נגיד בנוגע לנרות חנוכה. שאלת הרב, למדנו רבותינו. לדעת, ההלכה כך. כאילו הרמב"ם כותב שזה לעיכוב עד חצי שעה לאחר מכן. שלקח הרמב"ם אחרי חצי שעה עד שעבר הזמן. אבל מצד שני, כשיש נרות חנוכה ונרות שבת, מה נעשה? אמר הרב, אנחנו מתרכזים מאוד בנושא הזה, נר חנוכה ונר שבת, נר שבת עדיף. מה אנחנו לומדים? שנר שבת, שהוא בשביל שלום בית, הוא עדיף על פרסומי ניסא. זה דעתי, אם הייתי לבדי בהדלקת נרות חנוכה, הייתי בוחר בנר שבת. לא יהיה כל כך שלום בית. ניסיתי לבוא, אבל עוכבתי, יצאתי, הלכתי, קניתי, עד שהתעכבתי בדרכים, זה לא... זו דעתי. נר שבת עדיף בגלל ששלום בית עדיף על פני פרסומים, נכון? זה מה שעשיתי. שלום בית עדיף על פני פרסומים, נכון. אז עכשיו, מנגד... השאלה הזאת, אני לא יודע אם ההורדה הזו נכונה, שאלה מנהלית, שכן אני חושב, כתוב בעיניי מגורשת כתובות. אמרנו את השאלה הזאת, אמרנו את השאלה הזאת, אמרנו את השאלה הזאת, אמרנו את השאלה הזאת, אמרנו את השאלה הזאת, אמרנו את השאלה הזאת, אמרנו את השאלה הזאת, אמרנו את השאלה הזאת, אמרנו את השאלה הזאת, אמרנו את השאלה הזאת, אמרנו את השאלה הזאת, אמרנו את השאלה הזאת, אמרנו את השאלה הזאת, אמרנו את השאלה הזאת, אמרנו את השאלה הזאת, אמרנו את השאלה הזאת, אמרנו את השאלה הזאת, אמרנו את השאלה הזאת, אמרנו את השאלה הזאת, אמרנו את השאלה הזאת, אמרנו את השאלה הזאת, אמרנו את השאלה הזאת, אמרנו את השאלה הזאת.
2:46למה? בשביל פרסומי ניסא, מוכר סטייסו. הוא הולך, מוכר את סטייסו, הופך את הרווח שלו, משקיע את זה, יש לו עכשיו חמישה שקלים. עם החמישה שקלים האלה הוא הולך וקונה נר. עכשיו הוא בא אליך, הרב. הנר הזה, יש לי עכשיו נר חנוכה ונר שבת. מה אני אדליק? נר שבת. רגע, רגע, רגע, אבל אמרת לי שבשביל נר שבת לא צריך למכור סטייסו. לא, מחזיר את זה לחנוכה. לא, זה מה, אמרת לי שבשביל נר שבת לא צריך למכור סטייסו. מחזיר את זה לחנוכה. מבין? תמכור את זה עכשיו לחנוכה. בסדר, אני בוחר לחנוכה, לוקח נר, בא לי עוד זה. בא לי מהשבת. אה? כי הוא מחזיר את זה לחנוכה, הוא מחזיר חנוכה. זה בסדר. הוא נמצא בו בהפסד, כשבת. הוא מחזר הפסדו של שבת. לא, הוא מחזר הפסדו בשביל חנוכה. כי בכביל שבת לא צריך למכור את הפסדו. נכון, אבל היה גם אמור להגיד את זה בשביל שבת. אבל מצד שני, לא בוחרים הפסדו בשביל שבת. בשביל נר שבת. אז עכשיו אתה אומר לו: הסתת אחד למכור את סודו בשביל נר חנוכה. אחרי שהוא קונה, אחרי שהוא קונה את נר חנוכה, אתה אומר לו: תדליק בזה נר שבת. אבל בשביל נר שבת לא רציתי למכור, לא רציתי למכור, אז אני מחזיר את זה לחנות. מחזיר את זה לחנות. מה אתה אומר לו? הוא קונה עוד פעם בשביל נר חנוכה. אבל הוא לא רוצה, הוא עושה את הצעיף שלו. מחר כאן, של חנוכה. נו. אבל אני רוצה את הצעיף שלי, קר לי.
4:13יפה? יפה? יפה? יפה? יפה? יפה? יפה? יפה? יפה? יפה? יפה? יפה? יפה? יפה? יפה? יפה? יפה? הוא אומר, הוא אומר, הוא ראה בסיום, הוא שמע את הבעיה, הוא אומר לך, אני לא מוכר. למה? כי אתה אומר לי כל מה שאני צריך למכור, זה בשביל נר חנוכה. בסדר, אני לא אדליק נר חנוכה. אבל לא עשיתי. אני אשאל אותך שאלה, אני אשאל אותך שאלה. בן אדם מוכר סחורה פסולה בשביל נר חנוכה? לא נראה לי ככה מוכר. הוא אומר, בסדר, בסביבה, אני מוותר. אתה תגיד לו, יש לך כוח? תגיד לו, אתה אמרת, אתה תגיד לו. מה עשית? תגיד הפוך, כאילו, בקצב של זה, זה דרך כלל שיהיה עשר. כן, אבל לא, אתה חייב למכור את זה בשביל עניין חנוכה. בן אדם, אתה אומר לו: מוכר את הצעצוע. אחרי שהוא מוכר את הצעצוע, אתה אומר לו: יש לך 5 שקלים למכור בשביל חנוכה? איך הגעת לזה? מה עושים? כן. כן? יפה. אז יפה, זה היה בְּלָמַד בַּגְּמָרָא.
5:35הגמרא חוקרת האם הזמנה מיתה או הזמנה לא מיתה. להלכה, הזמנה לאו מיתה. ואומרת שבן אדם אפילו, נגיד, מייעל לעצמו משהו מסוים, אם הוא לא מקדיש את זה ממש בפה מלא, נאמר שזה יהיה קודש, זו בעיה להגיד. היה מפני הידיעה לרב אליאסי, היה בן אדם אחד משוגע. היה לו המון כסף בבית, שטרות, שטרות, שטרות, שטרות. הוא אמר, אני מקדיש את כל השטרות האלה לבית המדרש שלי. לא היה בית המדרש. היו אנשים כאילו היו. סופרים, חצי מיל... כל הבית מלא שטרות, ומדם עצמם הדולרים זה הכל. הגיעו לרב אלישיב, ואמרו לו, "רב, יש פה חצי מיליון דולרים. האם אפשר להקל, למצוא איזה פתח או פתרון?" הרב אלישיב, בגאונות שלו, אמר להם, "יש מספר סדרתי על כל שטר. כל שטר יש מספר סדרתי. תכניסו, יש שם איזה חצי מבחר על כמה דולרים, כמה זה." הוא אמר, "תתקשרו עם הבנק הראשי של מדינת ישראל." הבן של אמריקה, ושיוציאו מהמחזוריות של השקרות את כל השקרות האלה. אז מה זה אומר? זה אומר שהשקרות האלה בפועל, הן לא שוות כלום. אין להן שום שווי. עכשיו, אם אין להן שום שווי, בפועל, בפועל, מה קורה? שיש פה ניירות, חתיכות נייר. עכשיו, אם יש פה חתיכות נייר, אתה רוצה להבין ניירות בגלל זה? תבין. תבין ניירות, אין בעיה. ועכשיו, במה העניין?
7:02אחרי שהם הוציאו את השביעות שלהם, הם יהיו מוכנים מהבנק, שיהיה מוכן לתת את השביעות של החצי מיליון דולר. כך, נעשית בפועל הדבר הזה. אז בפועל, מה יוצא? אתה משער כמה כל הניירות האלה, הניירות זה תור נייר, עולים. כמה? כמה? 500 דולר, 1000 דולר. אתה פוזל אותם. אם אתה היית הולך על השביעות של, זאת אומרת, לא השביעות האמיתית של הנייר, כמו שהוא עשה חצי מיליון דולר. אבל אחרי שגרמת ואבקעת מהם את השבנית הממונית, מי ירוץ? כמה? הכל מי ירוץ? כמה? אלף דולר. 20 אלף דולר בגדול, 20 אלף דולר הנותרים, שהבן תחליף לחיים. אז עכשיו באמת השאלה הזו שהתגלגלה לישיבת פוניבז' ולעולם הישיבות, ומפה לשם, ומפה לשם, ולא ידעו, וחלק אמרו ככה, חלק אמרו ככה, אבל תשובה ברורה לא הייתה, ובסוף חזרה השאלה לראשך. אמרו לו, מה אתה אומר? מה אתה אומר? אז הרב שך אמר להם, אתם לדעתו יש לו פתרון? לא מאה אחוז, אבל זה פתרון. אני חנוכה ונר שבת. הם עצרו. הם עצרו. כן, כן. אז הרב שך אמר להם, יש לי פתרון. אמר, האדם ילך וייקח את התאים שלו, וילך איתו לתחנת דלק. יקנה בזה, דלק. דלק פסקו לנר שבת. אבל הוא טוב לחנוכה.
8:26כפי שסמנים קצרים לסבא, היא שמחה לסבא. הפחד שאלה מה זה? לסבא, להעיר את הבית. סודק ודלק, אין אתה יכול לעמוד בנרך. אז בא בן אדם ועושה, למכור את זה בקניין חליפין. מה זה חליפין? שלך לבן אדם, תראה לוקח את הצעיף הזה, כמה זה עוד שווה לי, ואז זה, אמר לו, ככה כך, ככה בכפוף. אז בעצם אין פה כסף שיכול לכלול נר שבת מפני נר חנוכה, יש פה עד דלק. והדרך הזה תעמיק אותו לנהר חנוכה. מה יאמר אדם? עכשיו שיש לך... נרות זה לא טוב, כי השמן הזה הוא ראוי לנר שבת. אז קח סוג של שמן שלא ראוי לנר שבת, זה ראוי לנר חנוכה, ואז ככה אתה מדליק את נר חנוכה וזה מאיר. בדיוק. ואז מה יעשה? מה יקרה? אחרי שהדלקת, אתה יכול להדליק לנר שבת? לא. אז במילא נר שבת, זו זו סיבה. מה נשאר לך אחרי או בראשונה? נר חנוכה ונר שבת, נר חנוכה. נר חנוכה, אדי.
9:26נר שבת קודם למה? שיש לך זה או זה. אבל אין לי. אין לי, זה עניין. אם היה לו, מצויין. אין לו. אם היה לו, אז אתה סומך. אבל אין לו. אם אין לו, אז מה היה? לא, אבל אין לך עניין למכור את הצעיף בשביל נר שבת. אין עניין. אין לך ברירה. אתה מגיע למסקנה שאני צריך למכור את זה בשביל נר שבת? לא. נקודה. בשביל נר חנוכה, כן. אז אם היית מקבל כסף, תמורת הסעיף אתה שווה. קיבלת כסף, נר שבת ונר חנוכה, נר שבת עדיף. אבל לא קיבלת כסף. היה צריך לעכב את זה. אם היית מקבל כסף, היית מקבל נר, היית מקבל שמן, היית מקבל שעווה, כל השמנים יפים, שמנים שאין בהם ריח מצחין, אין בהם ריח שלא ראוי, אתה חייב בנר שבת. אבל רק אם הוא חייב בנר שבת, הרי בפני רגע אמרת לי, שאני לא צריך למכור את זה. אומר רב שך, וכך את הנר הזה תחליף אותו בקניין חליפין. ממש תשמורת זה. לא יודע איזה תחנת ילד פסק, אבל אולי תשכנעו אותם. כן, תשכנעו אותם, ועל ידי זה תקנה את הדבר הזה. זה בעצם הרעיון של נר חנוכה. אנחנו בעצם מדליקים נר חנוכה, אבל יש מגילת אנטיוכוס. כמו מגילת אסתר, יש מגילת אנטיוכוס. לא קוראים אותה בציבור, זה לא יתקבל בכתלי הקודש, וגם יש כמה ספרים שבחשוב שבמדע נלמד על מה אנחנו חוגגים את הנר. כמה?
10:54כמה ניסים היו לעבודתנו בזמן הזה? אנחנו יודעים שאף אחד ניסים לא נעשו לעבודתנו. אז מה אנחנו יודעים? הייתה אז מלחמה ונאבקו, היה פך שמן שמצאו וזהו לכאורה. אבל מי שמסתכל במדרשים, יש מדרש מופלא. כמה חיילים הגיעו בעמות היוונים להילחם בבית חשמונאי? כמה חיילים? כמה חיילים יוונים שהגיעו? כמה? כמה חיילים יוונים היו? 600,000 חיילים. שהיה מיליון, שהיה מיליון 200 אנשים בכפרים, וכמו הכפרים האלה היה 400 אלף. בערך ישראל. אז היה אצל צדוק יחד, אמר לו, תגיד לי מה אתה צוחק. אפילו קנים, שני צוף, בכמות הזאת איש הלך מבזר את ישראל. איגר. אז אמר לו, ערך ישראל היא כערך אצל צדוק יחד. מי שרוצה לראות המדרש, יש מדרש בתי המדרשות.
12:20ושם מביאים את הדבר הזה, שישים ריבוא אלף. כלומר, שש מאות אלף כפול אלף. שש מאות ריבוא אלף. הדבר הזה, אם בן אדם יבוא ויחשבן, זה, לעומת כמה חיילים יהודים היו, זה יותר קל. כמה היו חיילים יהודים? כמה חיילים? נגיד היה את בית חשמונאי, היה מתתיהו ובניו, ועוד כמה, אתה יודע מה? כמה קדים שהיו, כמה כאלה ששמו. בסדר. אבל בשעה שאתה מייחס את זה לזה, זה דבר לא הגיוני. אתה יודע מה? אתה רוצה להתאבד? צריך להתאבד. אתה הולך ומנפנף ממין. יש לך אחוז של סיכוי. אחוז! אין לך אחוז של סיכוי. כמה היית מוכן לומר שאין יינקו? אין, אין. זה אפילו לא בפי מידה. כל אחד רצה לירוק עליהם, הם טובים. לירוק, לירוק, אל תזרח לכם. בא מתתיהו וחמשת בניו ואמר: "אנחנו יוצאים למלחמה. אנחנו יוצאים למלחמה." איך? "אתה נורמלי? מה יש לך? אתה משוגע? איך יכול להיות?" החפץ חיים פעם אחת עשה כינוס לכל התלמידים שלו ו...
13:39גם הרב עברית, כאשר בסופו של דבר רוסיה התחילה להרים ראש והשלטון הקומוניסטי, וכל אחד אמר בעצמו, דרכים, הרב עברית והחפץ חיים, דרכים, איך צריך לחזק את השלטון של התורה ברוסיה, אבל היה קשה מאוד. כי ברוסיה, זה היה עבירה פלילית. אדם שהיה מפיץ תורה, מלמד תורה, זה היה סיביר, מינימום 15 שנה, 20 שנה. ורב עברית אמר פעם לתלמידים שלו, אנחנו צריכים להיות כמו החשמונאים. רוסיה היא מעצמה. היא אימפריה. אנחנו צריכים לרדת לבוא להילחם. היה שם מהתלמידים של הרב אברהם, הרב ברוך בער לייבוביץ'. הוא היה תלמיד מובהק של הרב אברהם. איך הוא שמע את זה? הלך, לקח שלישון, היה להם שלישון, שהיו הופכים את התחליף בתנור. היה להם תנור שהיו נחמדים, אז הרי תנור הייתי. לקח תלתון, ואמר, אני רוצה להילחם ברוסיה. אז אמרו לו, רגע, מה תעשה? מה תתחיל? לדקור אנשים ברחוב? מה אתה עושה? אמר לה רש"ז, "תראה, זה היה מאוחר מדי. היינו צריכים מהתחלה להילחם. אבל עכשיו, הקדוש ברוך הוא ראה שכל כך הרבה שנים עוזרים ואף אחד לא אכפת, אז אין שיחת בשמיים." זה אומר שמבחינה עקרונית אנחנו יודעים את היסוד. כמה המעלה הגדולה של האדם היחיד. מתתיהו, כאשר יצאו למלחמה, היה שכרו את חמשת בניו, והם בעצם גרמו...
15:06למאפך ההיסטורי, שעם ישראל ממשיך את שושלת הקודש, וזה דבר מופלא. לפעמים בן אדם מזלזל בעצמו. מה אני שווה? מה אני? מי אני? וזה אמרו בעלי המוסר. בן אדם צריך שיהיה לו בכיס שני כרטיסים. כרטיס אחד שכתוב עליו: "בצלם אלוקים ברא את האדם". כרטיס שני צריך שיהיה כתוב בו: "שהקדוש ברוך הוא ברא את האדם עפר מן האדמה". אם יבוא אליך בן אדם ויפגע בך ויעליב אותך, תסתכל, תסתכל, תסתכל, הקב"ה ברא את האדם עפר מן האדמה, מה אתה רוצה? תשתף. אבל אם האדם אומר לעצמו, מה אני שווה, איך אני יכול להילחם עם היצר הרע? תשתף את הכוחות שברא הקב"ה באדם. אבל אם אדם מתבודד, כבר היצר הרע ירד עליו, הוא יוצא את הכוחות שברא הקב"ה באדם, הוא ישתמש בהם בכל הכוח. אתה יודע מי אני? בצלם אלוקים אני. ומנגד, מי האדם שהוא עצוב, הוא יזי... אז זה עוד יותר... אז אדם צריך לדעת מתי להשתמש בכרטיס הזה, מתי להשתמש בכרטיס הזה. אם בן אדם ישים לב כמה מהפכות קרו בהיסטוריה של העם היהודי, זה בן אדם אחד. אם זה מהפכות רוחניות, אם זה מהפכות גשמיות. הדבקות במטרה, זה מה שאנחנו לומדים מבית חשמונאי, הדבקות במטרה, כשבן אדם מתדבק ונמצא עם הקב"ה בכל כוחו, הקב"ה יעזור לו.
16:30אבל מה יאמר אדם? איך? איך? איך? תן לי להציע טענה. תן לי איזה הסבר. איך יכול להיות שאני יוכל להילחם עם כל כך הרבה? אפשר. רק אם האדם יבוא וימסור את כל כולו במסירות נפש, הבן אדם יצליח. וככה אנחנו עומדים מכם, ממה קצה הוא, וחמשת בניו. היה, בישראל, כמה מהורי האומה. בתקופה הזאת היה שממון רוחני. אם זה בזמן רב סעדיה גאון שהקראים הרשעים האלה רצו לשבור כל חלק בתורה וביהדות, כל דבר הם היו לוקחים את התורה וקוראים אותה. לא תאמרו יש לכם כל משמעותכם ביום השבת, מה זה אומר? שבשבת צריך לשבת בחושך, אסור לשבת באור, אסור לרעש. אתה אומר לא, אבל זה ביום שישי, כלום לא שומעים לכם. והם ממש השחיתו והלכו כמו מיסיונרים, הם הלכו מאחד לשני לבוא ולהגייס עוד אנשים של קראים. רב סעדיה גאון נלחם איתם בכל הכוח. בכל הכוח הוא נלחם איתם. התקופה הזו של הגאונים, לא כל אחד היו קוראים לו גאון. היום, ברוך השם, התארים נמכרים בזול. אבל בזמן הגאונים, גאון היה רק אחד שיודע את כל התלמוד בעל פה. וכל גאון היה דומה ל-60. הוא ידע את כל 60 המסכתות. והיה מוכר ביד כל הגאונים שהיו באותו הדור, והם היו מוכנים לתת לו הסמכה לגאון. עד כדי כך.
17:56והגאונים בתקופה הזאת, הם היו חבר רבנן סבוראי, אלו ש... יש שמועות שכל מקום שכתוב בגמרא ותסברא ותסברא, אז רבנן סבוראי כתבו על זה. והתקופה של הגאונים הייתה תקופה שהם ממש ניסו, הקראים, להילחם ולעקור את כל התורה. את כל התורה. רב סעדיה גאון נלחם. תקופה אחת של הראשונים, ר' אברהם אבן עזרא, כמה הוא נלחם עם הכופרים. ר' אברהם אבן עזרא מזכיר, אם זה בפרשת בשלח ועוד כמה פרשיות, שהיה אחד שהחליט. לפרש את התורה. איך קראו לו? חוי הקלבי. בקוף. אבן עזרא הופך אותו לקהי. חוי הקלבי, הכלבי. שהוא היה מפרש את כל התורה, מפני האידיאון שלו. הוא הגיע לפרשה של... שקיבלו עם ישראל את המן, מהשמיים. הוא אומר, מה? זה מוכר. עד היום יש את זה בפרס. יורד כל מיני גרגירים מהשמיים. זה לא נס בכלל, זה לא כלום. טוב. הגיע אל ישראל הים הקרוב, ומה הוא אומר? היה גאות ושפל, ומשה רבנו ידע לחשב.
19:05בכל מקום שהוא כתב את השטויות שלו, בנזיפה ממש היה סוקף אותו. סוקף אותו ואומר, איזה שטויות, איך יכול להיות? גאות ושפל, אי אפשר לדעת, ובזמן כזה להכניס כל כך הרבה אנשים, ושבאותו זמן יהיה גאות למצרים ושפל לעם ישראל. בקיצור, כל הניסים שהיו. אבל היו כל כך הרבה אנשים, במשך כל הדורות, שבאו להילחם עם עם ישראל ברמה, לאפר את כל קדושי ישראל. ולצערנו, עד היום. עד היום. אני לא יודע אם אתה רפוי, מין. אנחנו רואים אנשים, מה אכפת לכם? מה אכפת לכם מהתורה? מה אכפת לכם מהיהדות? מה מפריע לכם? מה כואב לכם? הרי בעצם, אתם לא מאמינים במצוות. הגברים הרפורמים לא מאמינים במצוות, אבל אנשים כן. תחליט, אתה מאמין בתורה או לא מאמין בתורה? אתה מאמין בתורה שהגברים ינוחו? לא. למה אתה מניח תפילין? למה את מניחה תפילין? כתוב, "וקשרתם לאות על ידיך והיו לטוטפות בין עיניך". בסדר. הרי גם כתוב, "מחללי מות יומת". אתה משם מחלל שבת מות יומת. אתה תיזהר. לא, זה לא מתאים ככה. את יודעת שגם כשאני הולך לתורה לבד בפניות? מה הם עושים? הם לוקחים את התורה, עושים אותה קרעים קרעים. לוקחים חלק מפה, לוקחים חלק מפה, מערבבים, ממציאים. הם בעצם אומרים, מה שמתאים לנו, אנחנו נעשה. מה שלא מתאים לנו, זורקים אותו. זה בעצם היה המתיוונים בתקופת החשמונאים. הם באו המתיוונים, הם אמרו, לא ראוי להתחלה, אין לנו חלק באלוקי ישראל, כמו שהם אמרו. הם לאט לאט, מה אמרו?
20:31נתחיל להתייחס בעינינו מה זה העולם, מה שמקובל בעינינו ייקח, ומה שלא כל כך מסתדר ייקח. זה גם היה בתקופת ההשכלה, תקופת ההשכלה שהתחילו אותה בגרמניה, בברלין. אז הם הוציאו שם את המשפט שבעצם הם לימדו בבית המדרש שלהם. היה להם בית מדרש בברלין, זה היה בית מדרש שהם קיבלו רק תלמידי חכמים, לא כל בן אדם שלא ידע לקרוא כתוב היו מכניסים אותו לבית המדרש, בית מדרש גבוה. שהיו יודעים איך לבוא ולקחת את הבן אדם, ולהפוך אותו מתלמיד חכם לכופר. אתם היו רוצים כוחות טובים. מה הם היו רוצים? בוחנים אותו. כמה הצלחה אתה יודע לפני שאתה נכנס. אז הם היו אומרים את המשפט, "תהיה יהודי בביתך ואדם בצאתך." מה העומק של המשפט? קודם כל, אל תהיה יהודי בחוץ. תחיה ביהדות שלך. אל תוכיח לכולם, לכל העולם, אני יהודי. ודבר שני,
21:32שיהודי זה לא אדם. כי מה הם אומרים? תהיה יהודי בביתך, אבל אדם בצאתך. מי זה האדם? האדם הוא הגרמני, המטורבט, המתחלף, האריסטוקרט, זה בן אדם. אבל אתה יהודי חשוך, גלותי בתוך הבית. הדבר הזה בעצם גרם לתקופת ההשכלה, גרם לגבול אלו, גרם לרפורמה, גרם לכל הצלחות האלה שהיו בעם ישראל במקורות. וזה לצערנו, הרבה פעמים, רוב ככל הפעמים, מאיפה זה הגיע? מהארצאיך ומהגריך, ממך יצאו. מה זה ממך? מתוך עם ישראל. מתוך עם ישראל שהגיע. החורבנות הכי גדולים של עם ישראל הגיעו מהאנשים שתיארנו דווקא שהיו בתוך עם ישראל. היה, בתקופה של נפוליאון, מחלוקת בין גדולי ישראל. נפוליאון נלחם עם הרוסים. לנפוליאון היה כיבוש מזהיר. תקופה אחר תקופה, שָׁלָב אַחֲרֵי שָׁלָב, יְסוֹד אַחֲרֵי יְסוֹד, סֵפֶר שֶׁהוּא פַּעַם אַחַת הִגִּיעַ, אֲפִילוּ כְּשֶׁהוּא הִגִּיעַ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, הוּא הִגִּיעַ לְטִבֶּרְיָה. הוּא הָיָה עִם כָּל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה שֶׁלּוֹ בְּטִבֶּרְיָה, וּבְאוֹתוֹ זְמַן רַבִּי נַחְמָן מִבְּרַסְלַב, הִגִּיעַ מִבְּרַסְלַב, הִגִּיעַ לָאָרֶץ לִתְקוּפָה מְסוּיֶּמֶת, וְהוּא הָיָה מִתְאָרֵחַ אֵצֶל אֵיזֶה יְהוּדִי זֶה שָׁם. הַחַיָּלִים שֶׁל נָפוֹלְיוֹן לֹא הָיוּ יְרֵאֵי שָׁמַיִם בִּכְלָל. הָיוּ מְזַה פַּעַם, בָּאִים וּפוֹשְׁטִים עַל אֵיזֶה מָקוֹם,
22:53לוקחים את כל האוכל, את כל השתייה, את כל הדברים, ובורחים. יום אחד הם הגיעו לבית של הגביר הזה. באותו זמן רבי נחמן מברסלב היה שם בבית, ואיכשהו רב חיים הקפיד עליהם, חיים עם פיזוז שקוק. השתתקו ככה. בינתיים, המפקד שלהם בא לחפש אותם. בא לחפש אותם, והם מאוד שתקו. מה קרה? מי עשה לכם? לא יכולים לדבר. כאלה הם לא הפתחפיות. הלכו, ביררו מה קרה, עד שהגיעו לרבי נחמן מברסלב. והוא לא הכיר אותו. הוא יהודי, יושב ולומד. "מה אתה עושה? למה עשית להם ככה? הם באו לגזול מהיהודים, לא עשינו להם כלום, זה הולך שלהם." טוב, אתירו אותם. מה משנה, יאתירו אותם. הם היו ראשיים שתביאו אותם שם. הדבר הזה הלך ועלה מהמפקד, למפקד הראשי, עלה ועלה עד נפוליאון. אז נפוליאון הזמין את רבי נחמן מברסלב לדבר איתו. ואמר לו, "תקשיב, כשאתה מעניש את החיילים, כי אתה מעניש אותי." אז אמר לו, "תקשיב, החיילים שלך, הם לא התנהגו בדרך חלק. הם באו ובזזו והיכו זקן." אמר לה, "אני אעניש אותם, את תתיר אותם ממעצרם. תתיר אותם." ואז נפוליאון אמר לו, "אני רואה שאתה איש קדוש, תגיד לי, מה יהיה הסוף שלי? מה יהיה הסוף שלי? אני עכשיו הולך לכבוש את כל העולם."
24:18אבל תקשיב, אם אתה לא תיכנס למלחמה עם הרוסים, אתה תישאר כסר, תרפת, יליד תרפת, לסוף חייך. אבל אם אתה תלך עם הרוסים, בהתחלה אתה תנצח, אז אתה תהיה כאילו... רבי נחמן בוסף, אתה תהיה שליט כמה זמן על כל העולם, אבל מיד הרוסים ילחמו בך בחזרה, ואז אתה תאבד. כמו נפוליאון, שזכה להיות כמה זמן שליט על כל העולם ואחר כך להאבד. מאשר לא להיות לגמרי שליט העולם. ובעצם, המחשבה הזאת היא מחשבה כגוי. מאיפה אנחנו יודעים את זה? המן. המן היה שליט העולם. "כל זה איננו שווה לי, וכל עת אשר אני רואה את מרדכי היהודי." כל זה מה? אתה משוגע? אתה שליט על 127 מדינות, ובעצם היה השליט הגדול. הוא היה השליט על הכל, חשברוש בבית, שוטל, וזולל וסובב. אה? כן, אני אומר לך, אחשוורוש, הוא היה צליל בפועל, אבל אחשוורוש היה בבית שלו. אבל מי היה מנהל את כל המלכות? המן. המן, ראש השרים. אף אחד לא מצפה למה שהולך לקרות. אתה חותם את הטבעת של המלך. ואם כל זה, כל זה איננו שווה לי בכל עת אשר אני רואה את מרדכי היהודי. איפה? ככה זה. קוראי, אף פעם לא מסופק. אז מה לא חבל? אתה תאבד את המלכות שלך. מה שווה לי? לשנות על כל העולם?
25:42אפילו כמה זמן, אני היה צליל של כל העולם, שאין משהו שאין נסתר מחמתו. וככה היה. והלכנו למלחמה עם הרוסים, הצרפתים והיו עדינים למזג האוויר של רוסיה, והמצא אחרי זה, ניסחו אותו, והגיפו אותו, וניגף. אבל הייתה מלחמה נכנחנת בין גדולי ישראל. מי עדיף שינצח? האם הרוסים או הצרפתים? למה? הצרפתים, אפילו, דגלו בחופשיות. להיות ליברלים, לסלק את האנטישמיות. מה הבעיה? כשאתה עושה את זה, היהודים מתערבים בגויים ולומדים מהם. היהודים מתבוללים. בצד שני, רוסיה הייתה שלטון כפרני מאוד. נלחמו בהם בכל הכוח ביהודים. אבל היהודי, ככה הוא, עקשן. כשאתה מתחיל להצר בו על יהדות, הוא דווקא שומע. ומי נגד? אף אחד לא מתבולל. מקימים בך. נלחמים בך. עושים בך אפליות. אנטישמיים. אז היה מחלוקת איתם מגדולי ישראל, בין רבנו זלמן, לבין כמה מגדולי ישראל, שמי לעצות, מי ניקח? רבנו זלמן, בעל שולחן ערוך הרב, הוא האדמו"ר הראשון של חסידות חב"ד, הוא כל כך רצה,
27:03שרוסיה תנצח ולא נפוליאון, היא ידעה. אם נפוליאון ינצח, חס ושלום, היהודים יתקלקלו. זה בעצם מה שאתם רואים ביוונים. מתייבנים, מתייפיפים. מה הוא עשה? שלח את אחד מגדולי תלמידיו. היה גאון בתורה. הוא אמר לו, חביבי, בוא, בוא, בוא, עזוב. אתה עכשיו הולך להיות מרגל. איפה? אצל נפוליאון. את כל הסודות של נפוליאון, אתה הולך לגלות לצבא הרוסי. הוא אמר לו, רגע, אני לא יודע צרפתית. הוא אמר לו, עזוב, קח את הספר, תלמד צרפתית. היה רעות, היה נראה יפה, היה נראה מכובד, היה לו כישורים, הלך ולמד תוך כמה חודשים את כל השפה הצרפתית, השתלב בצבא, עבר דרגה לדרגה, עד שנראה בין היועצים הראשיים של נפוליאון. כל הסודות, כל הקבינט הביטחוני שהיה עם נפוליאון, אותו חסיד, שכמובן, לא היה נראה כמו חסיד, היה שם. וכל הסודות, ישר היה מדווח לרוסים.
28:03כל הסודות ככה. לא מאחד. נפוליאון יושב במצב שלו וחושב: איך יכול להיות שכל מה שאנחנו מדברים עליו מיד הרוסים יודעים? אנחנו מתכננים התקפה למחרת, והרוסים יודעים. איך יכול להיות? זה בלתי מובן. וודאי שיש פה מרגל. הוא כינס את כל הסגל שלו. ונפוליאון היה אכזרי מאוד. מי שהיה והיה עובר אחד אחד, ולפני שהוא עובר הוא מסתכל על כולם ואומר להם: יש פה מרגל. המרגל הזה לא יוצא חי מפה! אני עכשיו מגלה, בין סגל הביטחונים. אם לא תחזיק, נפוליון מגיע לאדם הראשון, המפקד הראשון הבכיר, אומר לו: אתה המרגל. ומיד שם לו יד על הלב. אם הלב שלו דופק טיפה יותר, יש סיכוי. מי שנפוליאון יעשה לו כאל דבר, הוא יגיע למקום כותב את הראש. וככה נפוליאון עשה בדיקה, הגיע לאותו חסיד. אמרו לו, אתה מרגל. שם לו יד על הלב. הכל רגיל. אמרו לו, אתה בטוח לא מרגל, נשים אותך בצד. למה? אותו חסיד כל כך יעיל בכוח של הרב שלו, ששלוחי מצווה אינם ניזוקים. הרב שלו שלח אותו, לא נלחץ. לא נלחץ. שר המפקדים שלו היום רגילים, יותר נלחצו ממנו.
29:27אז אמר נפוליאון, קודם כל אתה בטוח לא מרגל, נשים לך בצד. שר המקדש נתן להם חקירות. זה בעצם הדבר הזה, שהם נלחמו, כביכול, גדולי ישראל ביניהם. המלחמה היא לא בין אומות העולם, המלחמה היא בפועל. מה הקדוש ברוך הוא יוצר? האם עדיף שלא יצרו לעם ישראל, וח"ו יש סיכוי שהרוחניות שלהם תיפגע? או עדיף שיצרו לעם ישראל והרוחניות שלהם לא תיפגע? בסוף רבי שניאור זלמן, חוץ מהדבר הזה, שהוא שלח את התלמיד שלו, והוא עשה שאלות וכוונות וייחודים, הכל בשביל להכניע את הצער של מעלה של תרפ"ת והמוסדים לדחוף. וככה זה היה, בסוף המוסדים נדחפו. וזה בעצם מה שמלמד אותנו, שמה התכלית של עם ישראל? כל התכלית של עם ישראל זה לא עם ישראל, זה אפילו לא ארץ ישראל. התכלית של עם ישראל זה תורת ישראל. יש חכם צבי מופלא שאומר, בכל מקום שיהיה קיבוץ של כל עם ישראל.
30:27שם היא קדושת ארץ ישראל. זאת אומרת, לאו דווקא ארץ ישראל בעצמה. מפרח חמצבין הוכיח את זה. הוא כותב מזה שעם ישראל היו יכולים להקריב במדבר קורבנות. איך? איך מקריבים קורבנות במדבר? אין בזה קדושת ארץ ישראל. לא מקריבים קורבנות בחוץ לארץ. אין בזה ארץ ישראל. הוא אומר, אבל כיוון ששם היו כל עם ישראל, כל עם ישראל היו שם. לא היו פזורים בגולה. כולם היו בקיבוץ אחד. הוא אומר, חמצבין, שם זה כיבוש ארץ ישראל. זה הדבר המופלא. אז אנחנו רואים, הכיבוש של עם ישראל הוא זה שמשפיע על ארץ ישראל, ומאיפה יש כיבוש לעם ישראל? רק מפי התורה. הדבר הזה אנחנו צריכים ללמוד גם היום. לצערנו, אנחנו רואים את כל אלו שמנסים לאסור ולהזיק ולהפריע לעם ישראל, לתורת ישראל. למה? כי הכיבוש אף פעם, זאת אומרת, אף פעם לא נוצר לכיבוש של צהנה. כל הזמן באה ומורידה אותה ויונקת ממנה ורוצה. להכניע אותו אט אט ואט ואט וזה המחנה עד שכמו שיעקב אומר לעשיו "עד אשר אבוא אל אדוני שעירה", שבעזרת השם לעתיד לבוא, שיהיה השם למלך על כל הארץ, ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד. מתי ש"ועלו מושיעים בהר ציון", אז תיכנע המלכות לגמרי, אבל כל זמן...
31:44שאנחנו נמצאים עכשיו בגלות של עם ישראל, אנחנו נמצאים עדיין בבעיה שכוחות הטומאה עדיין מנסים להכניע את עם ישראל, עוד שלב ועוד פלישה ועוד שלב מהעם ישראל להכניע אותו. אז הדבר הזה בעצם, שאנחנו מדליקים את נרות חנוכה, אנחנו צריכים לחשוב על הניסים האלה שהיו לעם ישראל. לא רק הניסים של המלחמה. יש שם איזו שאלה ידועה של ה'בית יוסף', למה אנחנו בעצם עושים שמונה ימים של... כאן הוא קל, למה מדליקים נרות שמונה ימים? הרי בפועל הנס היה שבעה ימים, כי הפך שמן השמור היה מתאים ליום אחד. כשהם הדליקו זו, אז היה עוד שבעה ימים, אז הנס היה שבעה ימים. למה? זה אחד מהתירוצים. אבל בפשוטו... כן, ספר זה נשאה נר למאה. אבל מאז, כבר יש קרוב לאלף תירוצים עליו. זו השאלה הכי פופולרית. השאלה, בלי סוף תירוצים. כי סיבבו אותה על פי הדרש, על פי הפשט, על פי החסידות, על כל הפשטים. אבל יש, הרב יוסף אומר כמה תירוצים בזה, סלוח של תירוצים. מה פני יהושע אומר תירוץ, כשענק היום הראשון זה על המלחמה. זה על המלחמה. על המלחמה, ובעצם זה שניצחו. הרב נתנזון אמר, כמו בציור, תירוץ אחר. הוא אמר, אם היו עושים שמונה ימים, אם היו עושים שבעה ימים, אז הם אומרים שמתניקים זכר למה?
33:09נורא כזה בבית המקדש. יש שירה קדימה, שירה... אבל עשינו שמונה ימים, אני אגיד לך, זה זכר לנס. אבל בעצם כדי שאנחנו צללים ואנחנו מברכים, שעשה ניסים לאבותינו, צריכים לדעת מה הם הניסים. מה הם הניסים שהיו? כשמגיע כובע אצל יהודים, כובע אצל יהודים קטן, והם באו ונלחמים, והופכים את העולם מכביל מה? בשביל קדושה שמו יתברך, כדי שברכו עוזר להם. יש ספר שנקרא "אישי יהודי", גם תורגם לאנגלית, וגם בעוד כמה שפות של יהודים שהצליחו לשמור על יהדותם תחת השלטון הקומוניסטי. ספר מאוד מאוד יפה ששם הוא מספר את כל הקשיים והניסיונות שהיו להם איך לשמור שבת. בן אדם לפעמים חושב שיש לו קשיים, כשבן אדם רואה את הסיפורים איך אבותינו עברו איזה מסירות נפש לשמור שבת. היו ילדות קטנות שכל יום שישי, לפני שנכנסת שבת, היו חותכים לעצמם את האסבה... לפני שנכנסת שבת, היו חותכים לעצמם את האצבע, פוצעים את עצמם, כדי שלמחרת, ביום שבת, הם לא יצטרכו לבוא לבית הספר. ילדות שונות. כי אין כזה דבר לבוא לבית הספר ולא לחתוך. אין כזה דבר. אבל כמה אתה יכול לעשות את התרגיל הזה? כמה שבתות לא? אז שבת אחת, חולים. שבת שנייה, היו הולכים, משחקים בשלג, בלי מעיל, כדי להתקרר, ולחטוף דלקת ריאות.
34:34בשביל לא לבוא לבית ספר. אז אם מביאים אישור מהרופא, ואז יש להם שבת, אז הם חולים שלושה שבועות, ברוך השם, שלושה שבועות שאנחנו שומרים שבת. אחרי עשרה שבועות האלה, זהו, כבר בריאים. כדי טיפול. מה עושים עכשיו? מחפשים פטנט אחר. מחפשים את זה, מחפשים, מחפשים. הייתה ילדה אחת, שבשעה שהיא... לא היה לה שום פטנט. לא, לא היה לה שום פטנט, אין מה לעשות, כבר. היא הפתיעה את עצמה, וכבר חיפשה את עצמה, וכבר הייתה. היא התחילה בית ספר. היה לה מבחן. אין כזה דבר לצערי במבחן. שלטר מוסי, אין כזה דבר. אין לי לברוח לה בית ספר. אז היא חשבה איך להתנהג, אז היא אמרה, סוף סוף, אני אלך לחדד את העיפרון. היה לה תער של לחדד את העיפרון, ובחידוד אני אחתוך את העיפרון. כשהמורה תראה דם, אז היא תבין, זה היה מזיק. אז זה הלך, היא נזפה את העיפרון. לתוך איזה חזירים, פורן חזקה, להצליח להתנהג כבר. זה היה קיצוני. אמרה, אתה צריך להחזיר אותה הביתה. ואם בפרק, זה היה שבת מיושבת, פתחתי קטני, פצעתי, אבל שונה, שהוא ישמור שבת. אז בעצם הדבר הזה, הדבר הזה בעצם, מראה כמה עם ישראל, למשך כל הדורות, היה להם כאלו שניסו, וניסו, ויינשאו את הערב. יינשאו גם. לא רק ניסו. אנחנו לא שייכים לעבר. וזה מה שאנחנו אומרים, שאף אחד ניסים לא עבדו בימים האלה, אבל בזמן הזה.
35:58גם בזמן הזה, זה מה שאנחנו גם רואים בפתגם שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו, והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם. לכלותינו זה לא תמיד כליה גשמית, זה גם כליה רוחנית. כשבן אדם נמצא בכליה רוחנית, זה יותר מסוכן מכליה גשמית. גדול המכתיאו יותר מן ההורגו. יותר מן ההורגו. איך תשובה פרס בה? כששפנחס פתח אותה ולחץ שבת, אדם שהודיעו לו, בר מינן, שתחצו את ביתו ורוצים להעביר אותו על דתו. האם מותר לו ללכת ולחלל שבת? עושים לזה איך פעם על השבר. לא מבינים כלום. האם מותר לו או אסור לו? כבר אשר שכן. למה? כי בשעה שאתה בא ומעביר יהודי על דתו, הדבר הזה בעצם גדול למכשילו יותר מן ההורג. יותר מן ההורג. אדם שורג או שורג, קובר את העולם הזה, מגיע לעולם הבא, נפתח לנושא רגע נידון, או כל אחד על פי מה שעשה, אבל אדם שהיה שם מחטיא אותו, הוא נאבד, נשאר למות. וזה הדבר שאנחנו צריכים ללמוד. כמה החשמונאים באו ומסרו את עצמם ומסרו את נפשם על קידוש שמו יתברך. הדבר המופלא שהיה, שכל זמן שהחשמונאים לא הגיעו, לא התחילו להתעורר, היהודים שתקו. הייתה שם הגזירה שכל אישה שמתחתנת, תיבא אל המלון תחילה. אין כזה דבר. עד שהגיעה יהודית. מי הייתה יהודית?
37:28ולחשמונאים. היו חשמונאים. אבל לפני שהיו בכלל חשמונאים, היא בעצם הקימה ועוררה אותם למרד. היא קמה ועוררה אותם. למה? הוא היה למטור. אני עכשיו... אתם מפקירים אותי. מפקירים את הגורל שלי. לכן אומרים שבנר חנוכה, כיוון שהנס נעשה על ידי אישה, והנס התחיל על ידי אישה, מה שאחר כך היא באה, וכרתה את הראש, ולפונו, וכולי וכולי. לכן גם בנר חנוכה, גם אישה, היא בתוך החיוב הזה. אישה יכולה אפילו להוציא את הבעל ידי חובתו, אם הבעל לא מגיע, וכו' וכו', הבעל נתקע בדרך. מה הוא יעשה? מקושר לה איתה. תדליקי בשבילי. שם. שם המשוואות, וזה כלל המשוואות עושה שהזמן דרמה, אנשים פטורות. אבל הדבר הזה בעצם, גם בזה נשים חייבות. אז הדבר הזה שבעצם היוונים רצו, הם רצו לפגוע בקדושת ישראל. הם ידעו את זה כבר מבלעם. בלעם שבא לקלל את עם ישראל, מה הוא אמר? "מה טובו אוהליך יעקב". משכנותיך ישראל. מה זה "מה טובו אהליך"? מה כל כך טוב באוהלים? מישהו מוכן לבוא לגור באוהל? מה כל כך טוב באוהל? אם היו גרים בקומות, בבניינים, אז אני מבין, זה בית טוב. זה בית מגן. בלעם אומר: מה טובו אהליך? מה כל כך טוב באוהל? אז רש"י על המקום הזה במדרש מבין שבלעם ראה שהפתחים של עם ישראל, הפתח הוא לא כנגד פתח. אלא מה? הגב של האוהל הוא כנגד הפתח. למה?
38:55אם זה פתח מול פתח, אז אפשר לראות מה קורה בבית של השני. אז אין כניעות, אין שמירה על כל אחד, אין פרטיות. בלעם הרשע היה אדם תמה מאוד, תמה ומתועב. עד כדי כך, שכשהאדמו"ר מגור שאל פעם, אמר, איך יכול להיות שבלעם זכה לגילוי אלוקים? איך יכול להיות? בן אדם שהיה בעל תאוה, בן אדם שהיה נואף, פרוץ, בהמה טובה ממנו? בהמה. האתון שלו הייתה יותר צדיקה ממנו. האתון שלו ראתה את המלאך והוא לא ראה. איך יכול להיות שהוא זכה שהקדוש ברוך הוא יתגלה אליו? כמובן בבחינה מסוימת. אבל איך יכול להיות? אין. הכל תמיד. ואז אמר האדמו"ר מגור שבלעם, אז הוא משתבח ואומר, סתום העין. הוא משתבח. נאום בלעם בנו בעור, נאום הגבר, סתום העין. הוא אומר, מה אתה משתבח לך שסתום העין? הוא אומר, היה עין אחת שהיה עיוור בכל הזמן, ושם הוא לא פגם. עיוור. וכיוון שבעין אחת הוא לא פגם, שם היה יכול להיות השראת השכינה. אבל אם גם בעין הזו תפגם, לא היה יכול להיות הפרד השכינה. לכן בלעם, מה אומר? נאום בלעם בנו בעור, נאום הגבר, שתום העין. מה מתרגם התרגום? שתום העין? בשפיר חזי, שרואה טוב. איך רואה טוב? אתה אומר שתום העין, אתה אומר לי שרואה טוב? לא. רק בגלל ששתום העין, אין לו עין אחת, שם הוא לא פגם, שם הוא לא פגם, אז שם הוא יכול לראות טוב. זה היה על בלעם. ובלעם הרשע, התפעל, ומה אומר? מה טובו אוהליך יעקב, משכנותיך ישראל. כמה טובים האוהלים האלה, כמה הם מיוחדים.
40:23מה המיוחדים? שהם שומרים על פניהם. מנגד, כשהוא בא ואמר את ההפתעה, איך הקדוש ברוך הוא ענה את עם ישראל, הוא אמר להם, אלוהים של אלף ונזימה. הגמאת, ומשכת הנדרים, ולסייבס, וסיפרת את כל הסיפור, מה שקרה, עם פנחס, בלעם, מה שעשה, עם זמרי וכוזבי, וכולי וכולי. כל הדברים האלה, והייתם בעם ידע, זה התוכנית של עם ישראל. כשפורצים את החומות של הקדושה, נחרב. נחרב עם ישראל. זה בעצם מה שהיה בימות היוונים. פרצו את חומות הקדושה. כפירה, מינות, ופרצו את חומות הקדושה. כי באה להגמון תחילה. הנשיא מוולוז'ין, היה הרב מוולוז'ין, היה ראש הישיבה, וגם היה רב העיר. אבל ההשכלה נשמעה גם לשם. מה לעשות? נשמעה. יום אחד, אחד מהעשירים הגדולים של העיר, הביא את הנשיא מוולוז'ין לסדר קופה לגדושים. הוא שאל מהי קופה לגדושים. אחרי שזה קופה לגדושים, הוא רואה שאחד מהם מנשק את הכלב, שם כלב.
41:24והנשיא ולוזן כעוס מאוד, עזוב את החתימה. השם נפגע. אמר לו, מה הם עצבו? ישתוק, אמרו, נפלג משערה. מה הם עצבו? על פי ההלכה. בוא נלך על פי ההלכה. מה? מה הם עצבו? כאלה לא היו יורדים למים כל כך בשביל זה? לעזוב את החתימה? ולהפוך את העולם? אמרו להם הנשיא ולוזן עם משפט, איך התורה מסתיימת? באיזה מילים התורה מסתיימת? לעיני כל ישראל. הוא אמר, אם אתם נוהגים כך לעיני כל ישראל, זה סיום התורה. זה הסוף של התורה. כשהאדם בא ולא שומע, איך אנשים? אין אנשים. אין לו את הדבר הזה. לעיני כל ישראל הוא עושה הכל. הוא אמר להם, זה הסוף של התורה. זה החורבן. ובאמת זה מה שהיה ההתקנה. לפתוח, תחוץ, לא משנה. הכל בסדר, הכל מותר. מותרים לכם, מותרים לכם, מותרים לכם, שרויים לכם, שרויים לכם, שרויים לכם. אין את הגבולות של הקדושה. וזה במשך כל הדורות. כל הדורות היו. כאשר עם ישראל ירד בעניינים של הקדושה, הקב"ה העניש. כאשר עם ישראל עלה, הייתה שמירה. זה מה שאומר הכתוב: "ולא יראה בך ערוות דבר ושב מאחריך." ושב מאחריך, הקב"ה לא יכול. ואת הסוד הזה לעומת הסוד הזה ומופע העולמי ידעו במשך כל הדורות. שכל פעם באו להחטיא. וזה הסוד ש...
42:51כל פעם שעם ישראל רצה לנצח במלחמות, מה אמרו כשהיו יוצאים למלחמה? הירא ורך הלבב ילך וישוב אל ביתו. מה זה הירא ורך הלבב? מעבירות שבידו. מה אתה מפחד? מה עשית? עבירה? יש לך טנקים, יש לך מטוסים, יש לך חמקן, הכל יש לך. הירא ורך הלבב. אומרים חז"ל, הירא מעבירות שבידו. השכלה בזמן לחפש חיים. עשו על זה המשכילים תיאטרון. התחילו תיאטרון, לקחו אולם גדול עם אורות והביאו שחקנים. והשחקנים הציגו את הפרצה הזאת בתורה. ורואים אנשים, כולם לבושים, כולם בריונים, כולם חזקים. יוצאים לנחמה, ואז הכרוז יוצא. מי היית שרי רשישה? ילך וישוב אל ביתו. ויש לך בן הבית ולא חנה חוי, ילך וישוב אל ביתו. הירא וירך הלבב, ילך וישוב אל ביתו, וכל כרוז. עוד קומץ של אנשים עוזבים, עוד קומץ, עוד קומץ, עוד קומץ, עוד קומץ. ועד נשארו שם שני זקנים. שני זקנים. ככה הם מראים את ההפגה. ושני הזקנים האלה, כל אחד אומר לחברו, חזק ואמץ, חזק ואמץ, עשה. וככה נבנה ההפגה, המסך ירד, להביא חיות הפקחים של כל הרשעים האלה.
44:06כשסיפרו את זה לחזון איש, הוא אמר להם, חבל שלא הצלחתם לראות את הסרט, את ההצגה. כי אותם שני זקנים הללו, הם ניצחו את כל הרשעים. איך יכול להיות? יכול להיות. כי כשעושים לשם בורא עולם, לא משנה כמה אתה חזק, כמה אתה חלש, לא משנה מה האישיות שלך, לא משנה כמה אתה חכם, שני הזקנים האלה יכלו לנצח את הכל. אנחנו רואים את זה מאברהם אבינו. אברהם אבינו בא ונלחם עם חמשת המלכים. המלאכים הכי גדולים, המלאכים הכי חזקים. כשהוא נלחם איתם, מה קרה? יצאו לכם, יצאו לכם. איך אברהם? אברהם היה עוסק בתורה ויושב בישיבה. הוא לא היה מתאגף. הוא לא היה עסוק רבות. הוא לא היה לוחם בקרב עצמתי. כשיעקב אבינו מגיע, הוא עושה מה שקראנו, מגיע ונלחם, בא להילחם עם עצבכם, שולחים למישנה עם המלאך. למה שולחים את המלאך? שולחים את המלאך הזה בעצם לחבק את רוחו. ואומרים לו, אם אתה יכולת להילחם עם המלאך, שהוא שרו של עשיו, בוודאי שאתה יכול להילחם. אז איך הוא יכול להילחם? רק בכוחות הקדושה, בכוח של התורה. בכוח הזה שיעקב כל כך שמר על הנושאים האלה, על העניינים האלה של הפניות, ולכן חשוב שהוא הכביע את...
45:28ולכן כתוב שיוסף עצמו עמד לפני רחל, כדי שעשיו לא ייתן בו עין, וכולי וכולי. כל הדברים הללו, הנושאים האלה של עצמיות, גם יעקב אבינו ידע שחלילה, אם תהיה איזו פרצה הכי קטנה, פרצה הכי קטנה בנושאים האלה של עצמיות, אז שלום עם ישראל יכול להינזק. יש שאלה מעניינת בהלכות חנוכה. שאלה נוספת: אדם שיש לו כסף, האם לקנות נרות לכל אחד... לכל ימי החנוכה, או לקנות שמן מהודר, שמן זית זך, לחלק מהחג. מה עדיף? או לראות את הדברים הפשוטים, אני אומר את הפשוטים האלה, של הילדים, המוכרים, שואלים בשקל, לפני החג יש לו זה, או שמן זית זך. מה עדיף? אם תשאל אותי, אתה יכול להאמין. הוא אומר שזה לא תלוי, האם כל יום במשוואה אחת נפרדת או שכל חנוכה זה ימים כל יום. אז היום, אם זה כל יום נפרד, אז היום אני רוצה לקיים בעידור. היום אני רוצה לקיים בעידור. לא? מה זה אומר? באדים.
46:53לא, אין שמן לכל החג. אין, אין שמן לכל החג. יש או שמן ליומיים, נגיד, או נרות לכל החג. מה עדיף? מה עדיף, מה יעשה? האם יעשה הידור ברמה כזאת, שכל יום היום, יום ראשון, גם שמן מועט. עד אז אולי יעזור. אולי יהיה נס כמו החשמונאים. לא יודע. או לא. אני אחשוב על כל האפשרויות. מה אתם אומרים? שאלה דומה לזה, דומה לזה, בשו"ת הרדב"ז, כתב שאלה, דומה. שאלה מעניינת, בנדר מרינה נמצא בידי תעשורים. בידי תעשורים. אומרים לו, אתה יכול לקבל חופשה, יום אחד, תלך, תתפלל, תעשה נדבות, תעשה מה שאתה רוצה, אבל יום אחד בשנה. איזה יום הוא יבחר? שבת. יום כיפור. שנה. חנוכה. גם מגילה, ליל סדר. אישה ואב. יש לך 300... כן, יש לך, אבל יש חלקת חיות. אז היום זה יום חול. נגיד, עכשיו זה יום חול. אם חכה עוד יומיים, זה ליל סדר. היא יכולה לעשות ליל סדר. זה ליל סדר? אבל מצד שני, אולי עם כיפור. אז מה השאלה? שאלות הרבנן.
48:18אבל מצד שני, אם יוציא את הדעה, יש לו מתמודד דרבנן. יש לו או פורים או יום כיפור. זה דרבנן, זה דרבנן. בכלא לא יכול להתמודד. כן? שייקח פורים? או שלא ייקח פורים, ייקח אותו יום. לא במקרה של, נגיד, זה חוק מהמלך, אתה יכול לצאת יום אחד. כל בן אדם נכנס, יכול לצאת. איזה יום הוא יבחר. לא במקרה של חשש יחייבו לו ושזה. מה היה זה? מה היה זה? מה אתם אומרים? מה אתה מייעץ? הוא בא, שואל. ניקח עכשיו, ניקח עוד שבוע, עוד שבוע. אתה מה שבאת? הם אומרים שלי יום חול. הוא נמצא, קדימה ראשון. מה אתה אומר?
49:19לא מצריך לאכול, לא מצריך לאכול. אין לו תפילין, אין לו כלום, אז מה הלך? אתה אומר שבת, הם אומרים יום ראשון. מה זה, יום ראשון עכשיו? הוא נמצא עכשיו ביום ראשון? יכול להניח תפילין, נכון, מהתורה, יכול. לא חוסר מצוות. כאילו, מצוות יציב, או לא, נחלג לשבת. או, אתה יודע מה, נחלג לחלוקה. נחלג לחלוקה לשבת. נחלג לפתח. אה? מה כותב הרדב"ז? הרדב"ז כותב, כמו שאמרתם, היום הרדב"ז שלוקים. היום הראשון, זו ההלכה. למה? אל תדחה. זו המצווה בעל כורחך, שניתנה לך. וגם, הרי אתה עכשיו בפועל נמצא בחיוב היום לקיים. מה אתה אומר? אני אעסוק בעסקים. שווה לי לוודא היום על חמש מצוות, ולאחר מכן עוד חמש מצוות. אין עסקים בתורה. אין עסקים. מה שיש לך היום, היום. נחזור לשאלה על זה, חלוקה. מה יעשה? האם זה אותו דבר או שיש חילוק? למה לא אותו דבר? אז הוא אומר, אם אנחנו נאמר שהנר חנוכה זה כל יום בפני עצמו, אז מה אני עושה? היום יום ראשון?
50:46ואני אקיים אותה עד הסוף. מה, אתה אומר, רגע, אבל מחר אין לך בעיה. מחר? למה? מה אתם שונאים מהרמב"ם? מה אתם שונאים מהרמב"ם? מה אתם שונאים? רגע, רגע, תגידו. גם ידעו, אני אחרי יכולה לעשות גיזום, אני יכול לעשות הידור, אבל מה אם הידור? אין הידור, מצווה באה לידך? זה אומר שעדיף לקיים מצווה בשלמותה לא מהודרת, מאשר מצווה חלקית מהודרת. מה נאמר אבל אם כל יום הוא בפני עצמו? אז כל העוקר זה מצווה לא מהודרת, אבל כל העוקר זה מצווה. ככה אומרים? הוא חולה כנראה. זה לפי השורש של המתווכח הזה, הרי כהן גדול מאוד. מה אתה חושב שמישהו תכנן שיש לי יום אחד? זה אכן.
52:15הוא עוד לא אומר... הוא עוד לא אומר להדליק על הנרות. לפני שאנחנו נענה על זה, נציג כאן שאלה נוספת. שאלה נוספת. שאלה נוספת. השאלה היא כזו: יש מחלוקת, כך מה שיגידו לטוב. האם, האם, בן אדם, שעכשיו יש לו, עכשיו הגיע הזמן של המצווה, של הדלקת נרות חנוכה. יש לו עכשיו את הזמן. אבל מה הוא יודע עכשיו, איך היא את הנרות הפשוטים האלה של הילדים. עוד חצי שעה, שעה, תבוא איסי, שמן זית, ואני אדליק עם שמן זית. האם, שימו לב, ידליק עכשיו, בזמן של המצווה, את הנרות הפשוטים? אה? אתה אומר, אתה תדליק, אין בעיה. אין בעיה, זה שלום בית. אתה אומר, אתה תדליק. או שאפילו עם עידו, אחר כך תראה, תקנה שמן זית לחנוכה. אבל אחר כך העניין אין לזה כלום. אין בזה, אין לך חנוכה. שמתי סומניתא, עשיתי גם קייטנים. לא צריך כפי סומניתא עם שמן זית. השם שמן זית זה ידוע כשאתה מגיע לנרות חנוכה. הרב מבריס...
53:41הוא יכול לעשות תנאי ולברך? אה? הוא יכול לעשות תנאי ולברך? אם לא, זה לא? אז מה, מה זה אומר? אז לא יברך! תפספס את הברכה! מה זה אומר? יש לו עצה, יש לו מועצות בשביל זה. אתה תגיד למרות חנוכה, תפספס. הנה, הילדות הביאו מהגן, קופסה כזאת, צנצנות צבעוניות. תגיד לי, אני לך השגתי שמן. מה זה אומר? השאלה ככה. בן אדם מגיע זמן ההדלקה. לא קנה שמן זית. יש לו נרות פשוטים. אין לו שמן. שום שמן. שואל הנרות של הילדים. תשמע, זאת תמיד כדווקא. לא חצי שעה מדליקים אחרי הזמן. כן, כן. מספיקים. אבל מה? מה? אבל מה היית אומרת לא חצי שעה אני אלך? אני יכול להביא שמן זית. חכה קצת. תגידי שאני שייך בעדר, אה? תגידי ככה עם נועם. אבל זה נותן לי הרבה חידוש.
54:50עכשיו מגיע אליו אחרי חצי שעה סמין. יש לו עניין להתעכב על הכל. יש עניין להתעכב על הכל. הוא אומר, לשים אותו בצל. אין עניין על זה. 100%. העניין הוא כך. הרב יברך חסר בזה לגבי האתרוגים. הרב כותב על זה גם ב"חזון עובדיה". השאלה היא כזאת, האם אפשר... לקיים הידור בלי מצווה. זאת אומרת, אחרי שאתה מסיים את המצווה, האם יש הידור בלי מצווה או לא?
56:14אז זה מקלב אחד, עידור של קצב, מקלב שני זה עידור של... טנטרון. אז אתה פה אצלנו, בני בית חנוכה, האם הוא יחכה או לא יחכה? אתם אומרים לא יחכה. ומה יעשה אחר כך עם המחנה? פעם ידיד, צריך, לא צריך, יש עניין, אין עניין. אז בוא נחזור ככה, נחזור לשאלה הראשונה ששאלנו, ומזה נגיע גם לזה. כשבן אדם, מה שאלו? יש לו היום או שמן את חלק מהימים? שזה בעצם שיעור, או שיש לו נרות לכל הימים? מה עדי? אוקיי. כן, אבל זה עוד דרגה.
57:39אין לו. לא שיכול להגיד את הנרות של ההידור אני אגיד, אין לו. אין לו. למה זה אומר שזה נהיה מעודף? אבל עכשיו תהיה. אז ככה, באמת, להלכה ולמעשה,
59:07שבן אדם יש לו נרות, או נרות לכל הזמן, או שמן לחלק מהזמן, ידליק נרות לכל הזמן. למה? כיוון שעיקר המצווה הוא קיים. הידור זה תוספת. זה מעלה, זה להיות זך, זה להיות וואו, להיות פרפקציוניסט. אבל אם תשימו לב, בנרות חנוכה, יש כמה דרגות. יש מהדרין. מהדרין מן המהדרין. והיום יש מהדרין, הנה מהדרין, הנה מהדרין. מה זה? יש כאלה, נר חנוכה, איש וביתו, כל אחד מדליק נר חנוכה. נר חנוכה, מה אנחנו עושים? מוסיף והולך. בשמן. ועוד הידור, האשכנזים עושים כל אנשי הבית, ומה? גם בשמן. ועוד הידורים, ועוד הידורים, ועוד הידורים. לא ראינו את זה בשאר המקומות. מה המיוחד בזה? סתם, סתם, סתם, מה חנוכה? מהדרים, מהדרים, מי מהדרים? עד כדי כך יש מסעדות שרוצות להדביק. מה הם מקדמים? פה הבשר קצר למאדרין, מי למאדרין? מה, מה, רגע, מאדרין לא מספיק? מה זה מאדרין, מי למאדרין? מה זה? אז גם בארבע כוסות התכנסו למנהג הידור. מה המיוחד? למה גם שם פעמים פה תכנסו?
1:00:22מה המיוחד בחנוכה? מהדרין. לא מספיק מהדרין, מהדרין מן המהדרין. לא מספיק מהדרין מן המהדרין, תהדר עוד. מהדרין בשמן, מהדרין בחנוכיות, עד שלא ירשת הידור, אדם של סוכר נפילת כסף. זה עוד הידור. לא, אבל בהלכה, הגדר שכתוב בגמרא, אין את זה. הם מעבירים מן המעבירים. להיום, עד הכל נתראה, הם מעבירים. אבל בגמרא המושגת, זה מעבירים מן המעבירים, זהו זה. מה, אז כבר לבין שמעבירים איש וביתו, ולא כל אחד מן המשכה הגדולה? כי אז זה אומר שהם לא מעבירים מן המשכה הגדולה. לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא. לא, לא, לא, אני אסביר, אני אסביר. אני לא חוזר על זה. אני אסביר, אני אסביר. העניין הוא ככה: הידור, הידור שכתוב בגמרא, זה נר חנוכה איש וביתו. והידור הנוסף, הידור הנוסף שנוסף, זה להיות מוסיף והולך. מוסיף והולך. המנהג אצל האשכנזים היה שכל אחד מבני הבית מדליק נר. עכשיו, ספרדי שרוצה לעשות כמו האשכנזים, זה לא הידור. זה על פי סברת ימינה, זה עבירה, זה לא הידור.
1:01:42אל תעסוק, בן אדם יגיד, זה מה? אני אחתכנזי, אני אוכל חמין בפסח. לא יודע אם הוא... מה היה? מה אתה? אל תסתגע. אל תסתגע. כן, כל אחד מנגב אתנו בידינו, שאל עדיך ויאגדך, ותנגך ויאגדו. אולי, לא מבשלים, המסורת של הפרנקים, מסורת מקורלת, כל התורה התחילה מהפרנקים. כל התורה התחילה, אין ספק. החזון איש פעם אחת היה ראש ישיבה אחד, שלא רצה לקבל בחור ספרדי לישיבה שלו. אז החזון איש קרא לו. לא, למה אתה לא רוצה? אתה אומר לו, הוא פרנק, הוא פרסי, לא רוצה. אתה אומר לו, אתה יודע, גם הרמב"ם היה פרנק, גם הרשב"א, גם הרי"ף, גם הרמב"ן, גם הרא"ש. כל... אתה מתחיל לטעון כנגדי. אני אומר לו, אולי אם אתה מוציא אותו, תוציא גם אותם. ואז נראה מה שיש לך. תשכח לגדול יקר. אין ספק, לא שחלילה פרנקים פחותים או משהו, אין ספק. אבל יש עניין. אבל השאלה היא, מה המיוחד בדבר הזה יותר מהכל? מה המיוחד? אז יש כמה סיבות לזה, מה המיוחד, ונעמיק כאן. אחד ההסברים הוא הסבר מאוד מעניין. בעצם הקדוש ברוך הוא היה יכול לעשות את הנס של חנוכה גם בלי מציאת פח השמן הטהור. למה? כי כלל טומאה הותרה בציבור, טומאה דחויה בציבור. אבל אם הם לא היו מוצאים שמן, לא היו מוצאים כלום כלום, היו הולכים להדליק בטומאה. והקדוש ברוך הוא אומר להם, אני אעשה לכם נס אקסטרה. יותר ממה שאתם צריכים. איזה נס?
1:03:11שטח שמן כחור, תמצאו אותו. ולא עוד תמצאו אותו, תמצאו אותו מושלם, בחותמו של כהן גדול, והוא יחזיק לכם מעמד שמונה ימים. אז למה הקדוש ברוך הוא מבזבז עלינו ניסים? למה? לא חבל? תשמעו, בדרך אני מתפרק יותר. אלא מה? הקדוש ברוך הוא בא וראה לנו כמה הקדוש ברוך הוא אוהב אותנו? כמה הוא אומר בשבילכם? קרבנות, פרים, אור, תופתפת, אפילו את זה אתם לא צריכים, אפילו את זה אתם לא צריכים. איך אבא שואל את הבן שלו, מה הוא עושה? הבן רוצה איזה משהו, אבא תשנה לי איזה אבטיח, הוא יכול לשנות לו איזה אבטיח, 10 ב-10, הוא יכול לשנות לו איזה גלידה, לבד אולי, לפשוט ככה. אז אם הוא אוהב את הבן שלו, הוא מפנק אותו, הוא נותן לו יותר, הוא משפיע עליו. זה בעצם הדבר הגדול, שהקדוש ברוך הוא, שהקדוש ברוך הוא בא אליהם, בא אל החשמונאים, ועשה להם את הנס הגדול של... מפלא פך השמן הטהור זה לא היה חיוב. הקדוש ברוך הוא לא היה צריך. הקדוש ברוך הוא עשה לנו יותר. עשה נס פך שמן, ושהשמן החזיק שמונה ימים, והיו ניסים ועוד ניסים שהם היו מיותרים. הקדוש ברוך הוא עשה איתנו הנהגה של מהדרין מן המהדרין. הקדוש ברוך הוא עשה איתנו יותר גדול ממה שהיה צריך. יותר ממה שהיה צריך. יפה? יציאת מצרים. מה היה? בוא נשמע.
1:04:40לא, לא, נגביר, נגביר, נגביר. נגביר, בוא נגביר. אנחנו אמרנו, שכבוד לא היה פה, אנחנו אמרנו, לא היה צריך למצוא פך שמן טהור. גם אם היה טמא, היה אפשר להדליקו. טומאה הותרה בציבור, זביחה בציבור, זה מחלוקת בגמרא. אז למה היה צורך לחפש דווקא פך שמן טהור? לא רק שיימצא, אלא גם שיחזיק לנו במשך שמונה ימים. למה? לא חבל על הנסים? אלא מה? הקב"ה עשה אקסטרה יותר מנס רגיל. כשאנחנו הולכים על פי ההלכה, זה הלכה פסוקה? זה אומר, אתה קוראים לו, עשה נס כמהדרין מן המהדרין. עשה נס כפשוטו. יציאת ישראל, עם ישראל יצא ממצרים, בוא נשמע, עם ישראל יצא ממצרים, היה צריך להביא את המכות על פרעה. הביא את המכות, זה שקראתי ממצרים.
1:05:42ניקח להם הים כדי שיינצלו, הביאו מן במדבר כדי שיהיה להם מה לאכול, בוודאי. אבל בשעה שמגיע חנוכה, חנוכה, חוץ מהנס של המלחמה, שבוודאי זה הנס הגדול, אבל הנס הזה של מציאת פך השמן, כאילו לכאורה, אולי היה צריך להיכנס, אבל ברור שהעולם הראה כמה הוא אוהב את ישראל. ועשה להם נס יותר ממה שצריך. לכן אנחנו מגיעים לנר חנוכה ועושים מהדרין מן המהדרין. וזה דווקא בנר חנוכה ולא בכל הדברים, כי זה בעצם היה נס אקסטרה. אם באמת לא היו מוצאים את השמן, לא היו מוצאים. קצת נכנסים לחשמונאים, הכל טענה. לא מוצאים. חפצים ומחפשים. למה היו מגיעים? מה זה אומר? שלא היו חשמונאים. אבל עכשיו אני שואל אתכם, אז למה החשמונאים חיפשו בכלל? אז הרי אתה נשמע. אתה רואה הכל חרב. הכל שמן. למה החשמונאים חשבו בדעתם, אולי הקב"ה לא חוסר אמונה? מה, עכשיו אם ניצחתם במלחמה, מה עוד? מה, אתם רוצים עוד? על החשמונאים, עכשיו נכנסים. בתוך המקדש, רואים הכל חרב, רואים הכל שמן, הכל זוועה, מה שהם עשו שם בבית המקדש, זוועה בעולם. מה אם החשמונאים אומרים, אוי, זה רעיון דמיוני, אולי איזה פח שמן קטן, זה איזה... זה הגיוני. זה הגיוני? מה יש לכם? איך?
1:06:59איך בכלל עלה להם במוח המחשבה? אז התשובה, התשובה, התשובה לזה שהם החליטו שאנחנו עכשיו נצא מתקופה חשוכה מאוד, תקופה שניסו להשמיד. ולהרוג ולהיאבד כל דבר קדוש בעם ישראל. כתבו לנו על קרעי נשר, כתבו על קרעי נשר, אין לנו חלק באלוקי ישראל. זה היה הוראה, זה היה חוק. אז הם אמרו, רגע, עכשיו אנחנו רוצים להתחיל דרך חדשה. לא נתחיל אותה ברגל שמאל. בוא ננסה, בוא נבדוק, אולי, אולי, אולי, ירחמו עלינו משמיים, ונתחיל את הדרך החדשה הזאת באופן הטהור, הקדוש והמיוחד ברמה הכי גבוהה. למה? כי אם ההתחלה היא טובה, כל החלק הזה טוב. אז אפילו שהאבנים נכבדו עליי, ותמו כל השמנים, או פרצו חומות בגדליי, ועשו שלושה פרצות בחומה, ותמו, ועשו, וכל החוקים הנוראיים שלהם, ותמו את בנות ישראל, ועשו הכל. אבל עכשיו אנחנו פותחים דרך חדשה. עכשיו אנחנו הולכים על השורש. שהשורש יהיה בטהרה. חמישה בחורים עושים כל כך. אומרים, הגיע להם. תגלו מהדרים אל המהדרין. זאת אומרת, לפעמים בן אדם אומר, בורא עולם, אני לא רוצה דרך כפי עובד.
1:08:28אפשר להיות יהודי שבמינימום, שבמינימום, שבמינימום, שבמינימום, שבמינימום. הרב אורזואר, כשהוא חזר לישיבה, אז חזר לו ויכוח מזעזע עם יהודי לשם שמיים, שלושה ימים ויכוח. שלושה ימים ויכוח, הוא היה מנסה להוכיח את צדקתו בירושלים, לשבת בירושלים, שלושה ימים התווכח איתו. אחרי שלושה ימים הוא הבין שהוא טעה, ושהוא חייב לחזור לישיבה. אבל הוא פחד מזה. הוא היה בממצאת שערית ובאה. אז הוא אמר לו, תגיד לי, יש משהו, של המינימום של המינימום של המינימום של יהדות, כאילו השורה האחרונה. אני אומר, אני רק בגן עדן שורה אחרונה. אני יושב רק כדי לא להיות בגן עדן, בפתח. לא נוצר, לא נוצח, טעם, טורם, צבוס, כיפה מגעית ו... המינימום, שורה אחרונה, אחרונה, אחרונה. יש לכם בעיה? אני אסדר את זה, לא? אני אומר לך, סבבה שיש לך. קצת, קצת, אנחנו יודעים מה צריך. אנחנו חסידים, מרצבת, מינימום, אתה לא צריך להיות. כשתוספות במסכת העבודה זרה בדף כ' עמוד ב' כותב, שתלמיד חכם לא הולך ארבע אמות בלי תורה ומערער בקול רם. עד כדי כך. אז למה התוספות הגיעו לדבר הזה? כי הגמרא שם כותבת, "תורה מגנא ומצלא," ויש בה מחלוקת בגמרא, האם זה רק כשהוא עסוק בה או גם כשהוא לא עסוק בה. אז בכל זאת אומרים התוספות, אינם דעתם, שהתורה מגינה על האדם רק בזמן שהוא לומד אותה. אז איך יכול להיות שהצדיק נשמר מחטאים עדיין כשהוא לא לומד אותה?
1:09:53עונת עסקאות אין כזה דבר. הוא תמיד לומד. בן אדם לא הולך ארבע אמות את המחכם. אז הוא אומר, תלות ברכיות, משה רבנו, רבי עקיבא, גדולי הדור, הרב עובדיה, לא, תהיה במינימום, אפשר להיות. אבל אם בן אדם בא ואומר, אני רוצה להיות אקסטרה, אני רוצה להיות יותר ממה שצריך, אני רוצה להיות מהמהדרין, מן המהדרין, אני רוצה להיות כמו החשמונאים, להתחיל את הכל בגלל חדשה ולהיות פיקס, להיות מושלם, הבעלי טעם נסיים באמת. זה חידוש. קב"ה. חשמונאים אמרו, מה אתם משתגעים? קב"ה. חשמונאים אמרו, מה אתם משתגעים? קב"ה. חשמונאים אמרו, מה אתם משתגעים? קב"ה. חשמונאים אמרו, מה אתם משתגעים? קב"ה. חשמונאים אמרו, מה אתם משתגעים? קב"ה. חשמונאים אמרו, מה אתם משתגעים? קב"ה. חשמונאים אמרו, מה אתם משתגעים? קב"ה. חשמונאים אמרו, מה אתם משתגעים? קב"ה. חשמונאים אמרו, מה אתם משתגעים? קב"ה. חשמונאים אמרו, מה אתם משתגעים? קב"ה. דבקתם גם אותו דבר על השאלה השנייה ששאלנו. כשיש לבן אדם נרות עכשיו, הוא לא יבזבז את הזמן בגלל איור. הוא יבזבז את הזמן. למה? אם אתה תפסיק את זה למצווה, זה עיקר המצווה. עיקר המצווה זה העיקר. בגמרא במסכת ברכות, הגמרא כותבת שמה שכל אדם שמשמיך גאולה לתפילה, פניו לא נזוקות בכל אותו יום. יש הרבה מעלות על זה.
1:11:17בספרים הקדושים. ממש. מעלות גדולות גדולות. והגמרא מספרת שאחד האמוראים יום אחד זכה להסמיך גאולה לתפילה ולא פסקה הללויה מפיו. היה מפסוק כל עוד היום. סליקה נסיעה לעדרות וזו גאולה לתפילה. כשבן אדם מכוון, מדייק את השעה, ונט וכולי. אבל, אותו האמורא, זה כנראה לא נצליח להתפלל כל יום. לא נצליח, ויש כמה סיבות. או מכיוון שאתה לא מתפלל כל הלילה, או לך יש אפשרות להתפלל בבוקר, כשכבר אין לך את הנבימות, להתפלל כמו שיש פריך. כך כותב בספר יפות ושורש העבודה. הוא אומר שאדם שלומד ומד תורה כל הלילה, כשמגיע השעה מפני התפילה, הוא אומר, עזוב, התפילה היא כניסה על הפניה. אם אני ממשיך עכשיו ומקר, יעלו שמיים ירדו תהומות, אני לא אצליח. אומר היסוד מוסר של העבודה, תלכתי שם שעתיים בפני התבולה, תתעורר, תתפלל איפה בן אדם. אבל בנקודה, החולים מאוד, עכשיו אתה לא תצליח. תתפלל גם בו, איפה אתה ואיפה אתה, תלך לשם. פעם הוא היה גם, וואלה, מצליח כל הזמן. או, גם אם היה מצליח כדי לדעת לחזן בדיוק בזמנים, זה היה קשה מאוד, אז באותו יום תצליח, אומרת הגמרא, מספרת הגמרא איזה שבח גדול, על אחד האמוראים.
1:12:37תשובה להניח גאולה לתפילה זה שהוא זכה וכו' וכו'. שואלת הגמרא, איך אפשר להניח גאולה לתפילה? הרי, איך גאולה לתפילה, התמחה, גם בארץ, יש גם עניין, וגם בבוקר. שואלת הגמרא, הרי יש כפתיחה, הרי יש כמשפט, ה' שפתי תפתח, אז איך אפשר להניח גאולה לתפילה? ואיך אותו המורה יניח גאולה לתפילה? כמה אני אכר אתכם? יבוא בן אבא ויגידו לו, תקשיבי, יש לך סגולה להיות פותח, להיות עשיר, להיות הכל, הכל, הכל. אבל מה בסך הכל? תדלג על המשפט "אדני שפתי תפתח", זה משפט שהוא לא כל כך מחלק התפילה. זה לא ברכה, זה הכנה לתפילה. תגיד, "ברוך אתה השם גואל ישראל", "ברוך אתה השם אלוקינו ואלוקי אבותינו, אלוקי אברהם, אלוקי יצחק ואלוקי יעקב". זו הסגולה, זה כוחה. אל תגיד את "אדני שפתי תפתח". כל אדם שלצדו אותו, תג. תנאים אמרו לך, אתה צריך את הסגולה לדעת זאת. פעם אחת תחפש, אל תגיד "אדון שפתי תפתח", שזה סגולה כזו. אבל הגמרא לא מקבלת את ההנחיה הזו. כשהגמרא אומרת, איך ייתכן שלא, שהוא התחיל בתפילה, הרי צריך לומר "אדון שפתי תפתח", הרי התנאים אמרו זאת, הרי זה חלק מהתפילה. אבל הגמרא לא אומרת זאת. פעם אחת הוא עשה את הסגולה. הגמרא אומרת את ההנחיה.
1:13:57כדי הוא להריף את הדמייה ונחשב לו שעדיין הוא הגמרא לעולם בדעתה אפשרות שיכול להיות שהוא ביטל פעם אחת להגיד את השם כשמתי תבטח. למה? כי כמו שאמרנו, הידור, סגולה, כל הדברים הללו הם מתחת, מתחת למצווה בעצמה, לתקנה לעיקר. יש הרבה אנשים שולחים הרבה לדברים של סגולות, לדברים של הידור, לדברים שמעל, מעל, מעל, מעל, מעל. הם לא בעיקר של התורה. יש סיפור, היה פעם אחת, רב שמואל'ה הגיע אליו, אבא בוכה, אמר לו, תקשיב, אבא שלי, הבן שלי הולך להתחתן עם גויה, מה אני אעשה? תארו לכם, בארצות הברית זה נורא בעיון. בארצות הברית, מי שיודע שם כמה התבוללות יש? בארצות הברית במיוחד. בארצות הברית 90% התבוללות. מצחיק. אי אפשר לדעת מה קורה שם. והדבר הזה בעצם, הוא הגיע לרב שמואל'ה, בוכה, אמר לו, מה אני אעשה? אמר לו, תגיד, תגיד, הבן שלך. הדבר איתו סתום. שום דבר לא עוזר. ניסיתי לדבר איתו. קשה, מסובך. טוב. פתאום עלה לו רעיון. אמר, תגיד לי, מה השם של הקליינט שלך? אמר לו, מריה. אמר לו, מריה? אמא שלך זה מרים. להסביר את הביודע החשוב? שהיא עם השם של הקליינט והשם של החמות. עשו דבר? בסכנה, עשו. עשו לך. הביודע החשוב. אמר לו, מה המזל ניצלת אותי? אני מבטל את השידוך.
1:15:26ותם את השידוך. למה? לפעמים אנשים מחפשים את הגולה, את הדברים, אבל איפה עשו דאורייתא וחייך עדן? מריה ומריה וקצת בעיה, אז זה אני אומר, זו הייתה דרך לעבוד על המשיא. הרב ציון לוי מפנמה, שבטח תמיד זו דרכו, מצא את נפשו בשביל הדבר הזה שלא יהיו נשואי תערובת. ובאמת, פנמה בקהילה שלה זה דבר מושלם. איך הוא השיח לשמור על הקהילה? זו התקנה שלו. זו תקנה קדומה, והוא חיזק את זה בפנמה. בפנמה, נכון. הרב עובדיה חלק על זה דרך אגב. הרב עובדיה כתב על זה שלא טוב. אבל... אבל לא קרה. כן, הוא ניסח את זה בשביל הדבר הזה, לא לקבל גרים, שלא יהיה חני להתבולל וכדומה. אז הרב ציון אבא שאול, יום אחד, כשהוא היה בהתחלה הבן של הנשיא של הקהילה, מודיע, שהוא הולך להתחתן עם גויה. בן של הנשיא של הקהילה, מי שיודע מה זה נשיא קהילה בארצות הברית, הוא חושב שהוא מלך העולם. הוא לא סופר אף אחד, הוא לא כלום. הוא רבות. וסתם הרבה שואלים על השבתות, הרבה שואלים בעצמם נשיאים לגויים, ואין מי לומר לו מה תעשה. שם זה הכסף. כמה יש לך מיליונים, ככה אתה שווה. אין לך מיליונים, אתה לא שווה. מה לעשות? הבן הזה בא להתחתן. הוא אמר, אם הבן של הנשיא של הקהילה יתחתן, זה יהיה פריצה לכל הקהילה.
1:16:53מה אני בקורא? חייב למנוע את זה. דיבר איתו, דיבר איתו. לא משכנע, לא מצליח. אמר לו הרב, שמחתי, יש אולם, יש הכל. לא, אתה גם מפשט. צריך לטען, אבל ביום של החתונה, תבוא אליי למשרד, אני נותן לך מתנה. מתנה לך, חתן? לא יצטרך לתכנן אותך, אתה מה שר אותי? יש לך בחירה חופשית. טוב. תראה, תהיה ערב למשרד. המשרד של הרב סיינפלד לא היה באזור המיושב של פנמה, אלא באזור העסקים. זה היה אזור שומם, ואז הוא ביקש ממנו את הפלקון שלו. הוא לקח ממנו את הפלקון, כלומר, הוא השאיר את המשרד בשיחה קטנה, יצא החוצה מהמשרד, נעל אותו במשרד, נעל אותו במשרד, וציפה שיחזור, ציפה שיחזור, ציפה שיחזור. איפה זה קודם לכן, הרב לא מגיע. אז הוא קם, מתהלך בחדר, בא לצאת מהחלון. נעול. עשר בבוקר, עשר בבוקר, מה יעשה? מחפש איזה טלפון, רואה אין טלפון, הכל ממוקד. פותח את החלון, פרק. פלוני, שומעים. הרב הלך. עשר בבוקר, הביאו אותו שם, עד שתים עשרה בלילה. שתים עשרה בלילה, שומע פיקות,
1:18:19הרב חותך, הוא היה מקצח קצת, הוא ללכת, הוא הלך לשם ה... ישר רץ אולם! מה היה זה? הקלה... קיללה אותו. אין שם לא מתביישים, שנשקו לה, הרחיקו לך, אתה אתה. אבל הרב כן הבין שאותו הבן, נשיא הקהילה, הוא לא יבוא אליו על הדבר הזה. ובאמת למחרת בבוקר, כשהוא יצא לבית הכנסת, קורה צל, מתלווה מאחוריו. צל, מישהו. כאשר הוא מתעובב, הוא מתחבא. תסתכל ימינה, תסתכל שמאלה, עוד פעם, הולך. כשהוא חוזר מבית הכנסת, עוד פעם. במעקבים. הוא יוצא מהבית, מעקבים. עד שפעם אחת הוא מסתכל, והוא רואה שזה הבן הזה. והבן הוא יד בתוך השיש. בתוך הבניין. הרב כן זה, זה יביא. בן אדם, או כמה חזק בן אדם שיש לו. נשק, בן אדם שעשית לו כל כך רע אתמול, הוא לא חושב כל כך. זו עתה. כזה לו. מה רוצה? אם אתה רוצה להרוג אותי, אתה רוצה חיפוש. אתה רוצה להרוג אותי עכשיו. אבל אני לא אתן שבשבילה הזאת יתחתנו יהודים מגויים. לא יהיה. בין לי לא, אני צריך להיהרג בשביל זה. בבקשה. בין לי, פה הלב, תירה בי. היה אמון.
1:19:45אף אחד. הוא חשב שיוכל לעבור עם האקדח, והוא התחיל לבכות, סליחה, להתחנן. לא, לא בבקשה. הלב פתוח, סליחה. זה מה שזה. אבל לא יהיה פה בקהילת הנושאים האלה. הוא רק מתבלבל. מה אדם על העצות? תסתובב עליך. אחרי שנים, כשהבן של נשיא הקהילה הוא בגרמניה, חלק מהנושאים שם בקהילה, הוא אמר, המסירות נפש של הרב היא גרמה לי לחשוב בכלל על כל החיים. אמרתי, מה אכפת לרב הזה? מה אכפת לו? מה אכפת לו? מה הוא מרוויח עם זה? מה? זאת אומרת שראיתי את המסירות נפש, והדעתי שאני יכול להרוג אותו. אין לי בעיה, אני הייתי הורג אותו, הוא נעלם, אני גם מקושר לשלטון, הייתי מסתדר. והרב ידע את זה. וכשאני רואה את המסירות נפש, זאת אומרת, הרב בעצמו אומר לי, תציב הנה, פה הלב, בבקשה תירה, אתה תן מה שאתה רוצה. זה שבר אותי. ידעתי שיש פה משהו באמת שאני חייב, לברר מהו, ולכן חווה בתשובה. האדמו"ר הקודם של חב"ד היה בעצם חמיו של האדמו"ר האחרון. הוא היה הרבה הרבה מתעסק עם הרוסים, בזמן השלטון הקומוניסטי. ופעם אחת הגיע אליו... איך מחסים את המשפט הזה לצמח פלס? אבל אחד מאדמו"רי חב"ד הגיע אליו חייל רוסי, אמר לו הרב,
1:21:16כן. אמר לו הרב. אמר החייל לרב, תשמע, אתה עכשיו פה איתי במשרד, אני אקבור אותך. אתה, כמה אתה כבר מטרטר אותנו. אם החסידים שלך וחסידי חב"ד עשו ברוסיה מה שאף חסידות לא עשתה. יש הרבה אנשים שמדברים על חסידות חב"ד, כן טוב, לא טוב, אבל חסידות חב"ד עשו, במשך שנים, ממש מסרו את נפשם. בשביל היהודים ברוסיה שלא ישכח מהם הגחלת של היהדות, בזכות ההשפעה של האדמו"ר שלהם. זה אדמו"ר ממש, הוא מוציא את שמשו, מוציא את שמשו כפי שרובעת. מה עדכם? אז החייל המועלו פשיט, אני גנרל גדול, מי יחסד יארוג אותך? נגמור את הסיפור. זה מה נכון? אתה קושבו עין כלי, חדשים שעה וזה. זה החוק פה, אתה עובר על החוק. יש לנו פה בית קברות ליד המשרד, מי יקבור אותך? קדימה. אז הרב חייך, אמר בפשיטות, אז כלי נסק על זה שלך, הוא מפחיד רק מי שיש לו, עולם אחד ושני אלוהים, זה הנוצרים. אבל מי שיש לו...
1:22:16אלוקים אחד בשני עולמות, לא צריך להגיד. מה זה? הנס הזה מפחיד אדם שיש לו עולם אחד, העולם הזה. שיש לו שני אלוקים, שני אלוהים. מאמינים בשלושה, מאמינים באל זה, באל זה. אבל אני רואה שיש לי בורא עולם אחד. יש לי הקדוש ברוך הוא אחד. ויש לי שני עולמות. אז אני לא משחק. בסיירה. דנו מסירות הנפש של החשמונאים. זה המסירות נפש של כל אחד ואחד מעם ישראל במשך דורות. מאברהם אבינו, אבי האומה הישראלית, עד הדורות האחרונים, שיהודים באים ומוסרים את נפשם על קידוש השם. שבאים יהודים וממש במסירות נפש, אומרים: אנחנו לא מצטרפים לתרבות הזאת של יוון. אנחנו לא מצטרפים לכל השטויות, לכל הפתיחות, והדבר הנורא הזה שהיוונים הכניסו. שמה זה? מה שההשכלה אמרה: תהיה יהודי בביתך והאדם בצאתך, תתערב עם כולם, תהיה עם כולם. והתערבו בגויים והם נדעו ממה עשיהם. הדבר הזה בעצם, זה היה ההכרח שצריכה לשמור על עם ישראל, ההתבדלות הזאת. כי ברגע שהלינג'ים לא עשו את ההתבדלות, מה חדש ברחו וגרם שהגויים הם אלו שעשו את ההתבדלות. אמר על זה אחד מגדולי הדור בתקופה של השואה: אם יהודי לא עושה קידוש, הגוי יעשה הבדלה.
1:23:45אם יהודי לא מקדש את עצמו, אז הגוי עושה את ההבדלה. בא היטלר ומה הוא עושה? חוקים של נאצים, תורת הגזע. הוא אומר: אתה יהודי, סבא של סבא שלך יהודי, האם יהודייה? הוא בא ומחליט: אתה יהודי, אתה לא יהודי. ובעצם כשאתה לא עושה, אז הגוי עושה. הרב גלינסקי סיפר שכאשר הוא נכנס לרוסיה, על קופסת תורה, והקופסה סיפרה לו יחד עם כל הישיבה. והם נשבו שם בסיביר, מינוס 40 מעלות, כל יום. ולא נותנים להם שום נעליים, שום פרווה, שום כותונת להסתרם, וכמה גרמים של לחם ליום, ועבודה, שש עשרה שעות. כל מי שנכנס לשם, זה שהוא לא... לא יודע. אז בני הישיבה שהלכו עם הרב יוליסקי, זו בחור. אמרו, בוא נעשה סיום אחרי יום העבודה הראשון. לחזק את עצמנו כל אחד ואחד. אבל כיוון שלא היה זמן, היה עסק הרבה שעה. היה שם 15 בחורים. אמרו, כל אחד יגיד דבר תורה אחד, במשך דקה, כדי לחזק אותם. תתארו לכם, קבוצה של בחורים צעירים, יושבים בקור אימים, רועדים עד לשד עצמותיהם, שגורים ברעידות, העבודה מפרכת, ועל מה חושבים? בואו נתחזק. השרד גלינסקי אמר להם, מה אפשר להעיף, אתה מתאמץ? בן אדם רעב, עייף, שמח, רועד מקור, אין לו עבר ואין לו עתיד, הוא לא חושב על כלום.
1:25:15הוא אמר להם, תראו, יש לי דקה אחת להגיד, אני אגיד לכם דקה. כל העולם אנחנו מכוונים ב"שמע ישראל". "שמע ישראל, ה' אלוקינו, ה' אחד". כתוב בהלכה שצריך להאריך קצת בחי"ת, אבל בדל"ת, צריך להאריך. בשיעור כזה, יותר מהחי"ת, שהקדוש ברוך הוא מולך, למושל, בכל ארבע רוחות העולם, כנגד דל"ת, בשמיים ובארץ. הוא אומר, מה פרוש להאריך בדל"ת? והגמרא אומרת, כל המאריך, מעריכים לו ימיו ושנותיו. מה הקשר? מעריכים לו ימיו ושנותיו. תבואו לזרז, יש לך עוד 30 שניות, כן? יש לך חשש שתגמור אותו. אז הוא אמר להם, היסוד הוא כך: אם בן אדם יודע שהקדוש ברוך הוא נמצא איתו בארבע רוחות העולם, ולא משנה אם אתה בסיביר, אם אתה באוזבקיסטן, אם אתה באפגניסטן, אם אתה ברוסיה, אם אתה בגרמניה, אם אתה בארץ ישראל, לא משנה איפה - הקדוש ברוך הוא נמצא בארבע רוחות העולם. בכל מקום בורא העולם נמצא, והוא יודע את זה, והוא מעריך אותנו. מה זה מעריך? כל הזמן אומר, הקב"ה שם. אין, אין, אין, גם פה הוא נמצא. אם אסק שמיים, שם אתה. זה עשיה שואלי נקר. שם אתה, הקב"ה נמצא בכל מקום? אז ההרגשה הזאת מעריכים לעמיו ושמתם. האדם יושב על ייחוס ימין, הוא לא יישבר לשום דבר. אמר להם אותו דבר, אנחנו נמצאים פה. אם אנחנו נדע שבורא העולם איתנו, יאריכו לו ימיו ושנותיו. כולנו נמצאים פה.
1:26:42ככה הוא אמר, כל הקבוצה יצאה משם. כל הקבוצה של הבחורים. ואמרו לו, עשית קטע אותנו. והתורה הזאת החייתה אותנו. הם יצאו משם, כל חמשת הבחורים מרוסיה יצאו ממשפחות מיוחדות. פעם שנייה, כשכבר תפסו אותו הרב ולמציא, כבר החליטו לגזור עליו גזירה מזה. הוא היה בתוך תא המגינים, לילה שלם. שהיה בית חלק הזה, כל אלה למחרה תולים אותם. כולם. חלק היו יושבים בפאתי, לא עושים כלום. והרי, למחרת תולים אותם. חלק היו גויים כולם. היה שם עצב, ורעש, הרב גנינסי, כלום, שקט, יושב, וגם היה להם שם, לפני שהיו הולכים אותם, היו נותנים להם לאכול. שמו שולחנות גבוהים, לפחות. אף אחד לא אוכל. מי נוגע באוכל שלו? היו להם לחמים, היו להם תה, ירקות, אף אחד לא אוכל. מי אוכל היחיד? הרב גנינסי.
1:27:43מערבבים את הארוחות שם, חביבי. אתה יודע, זה עוד שמונה שעות ואתה תלוי על הגרדום. אף אחד לא אוכל. מה זה? כומר, שעה ליד הרב ילים, אמר לי, לא. אף אחד לא יינצל מכם. רק אתה תינצל. אמר לו, למה? למה אתה חושב ככה? אמר לו, כי אם אתה יכול לאכול, זה רק בגלל אמונה. ואם אתה מאמין בבורא העולם, הוא לא יעזוב אותך. ככה היה. כל טען נבונים, כולם מתו. היחיד שנשאר, זה הרב ילים. הוא סיפר לביתנו. אז אני תמיד תבוא לך. המסירות שלנו היא כשבן אדם יודע שהקב"ה נמצא איתו בכל המצבים, אם זה בתקופת היוונים, של הרומאים, חורבן בית המקדש, הקב"ה לא עזב את עם ישראל. לא עזב ולא יעזוב. וזה בעצם הניסים. על ניסיך שבכל יום עמנו. על ניסיך ונפלאותיך שבכל ערב, בבוקר ובצהריים. כשאנחנו אומרים את זה שבע פעמים ביום, צריכים לדעת מה זה הניסים. הרמב"ם כותב, מן הניסים הגלויים אנחנו לומדים על הניסים הנסתרים. לפעמים בן אדם יודע, "רב, נצלתי מדבר כזה וכזה, נצלתי מדבר כזה וכזה." השאלה היא אם אתה יודע ממה עוד אתה נצלתי? לא יודע. איך אני אדע? כתוב בתהילים: "הללו את ה' כל גויים, שבחוהו כל האומים, כי גבר עלינו חסדו." שאלו פעם אחת, חפץ חיים אומר את זה,
1:29:10שבחו הללו את השם כל גויים, הגויים יהללו. שבחו כל האומים. למה? כי גבר עלינו חסדו. זאת אומרת, הגויים ידעו. הגויים ידעו כי גבר עלינו חסדו. אז הסביר החפץ חיים ואמר, רק הגויים יודעים כמה הם מתכננים עלינו והם לא מצליחים. ולכן, עם ישראל לא יודעים את כל התכנונים, את כל הדברים הרעים שהאומות העולם רוצים לעשות עלינו. אנחנו לא יכולים להודות על זה. אנחנו לא יודעים. לכן אומרים: "עלינו את השם כל גויים, שבחו כל האומים." למה? כי גבר עלינו חסדו. אתם יודעים כמה גבר עלינו חסדו? אתם מתכננים שם מנהרות, טילים, קטיושות ומלחמות, ולעצמכם יש מדינת ישראל. אתם יודעים, זה לא הולך. לא הולך. איך יכול להיות שזה לא הולך? פעם זה נהרס, פעם זה... פעם זה נסקה, פעם זה... אז הם יכולים להודות יותר מאיתנו. כי אין בעל הנס מכיר בנסו. אבל כשאנחנו מגיעים לעניין החנוכה האלה, אנחנו צריכים לדעת כמה עלינו לעמוד על מעשיו של הקב"ה. למה? כי הגמרא אומרת, במסכת נדרים, אדם שנעשה לו נס ומודה עליו, מה זה מודה עליו? הוא משבח את הקב"ה. עושים לו נס אחר. וזה היה הטענה, שהגמרא אומרת, על חזקיהו המלך, חזקיהו מלך יהודה. ביקש הקב"ה לעשות את חזקיהו המלך משיח, ואת סנחריב...
1:30:36נחלת גוג ומגוג. הם באמת הגיעו כולם, כמו שכתוב, כולם הגיעו להצל על ירושלים. תארו לכם, אם היה המשיח, מלך המשיח, ותנחלו עם גוג ומגוג. כמה צרות היו נחסכות לעם ישראל במשך כל אלפיים שנות הגלות. כל השואה, כל האינקוויזיציות, כל הצרות, כל עלילות הדם, כל הדברים הנוראים ביותר. יש ספר, יש אנשים שחושבים שהעלילות הדם היו רק בעלותות השינה. ויודעים שהיו גם בהרבה קהילות בספרד. היה באיטליה, יש ספר של רבי חיים פלאג'י, קרא לו "ברכה למשה", על שם משה מונטיפיורי. משה מונטיפיורי, הוא היה מאוד עוזר לעם ישראל, היה שם סיפור על רבי אברהם האנצבי, דברים נוראיים שיצאו עליהם עלילת דם. מי שקרא את הסיפור הזה, לב אבן היה לו. ספר שלם שם רבי חיים פלאג'י מספר את כל הדברים הנוראיים שהם עברו שם בעלילת הדם, עד שמשה מונטיפיורי הגיע. לעזור להם, להוציא אותם, להציל אותם, ולכן הוא כתב ספר, פייר, שביכולתו לתת למשה מנצחות, להדריכו למשה. אז לא הייתה אומה ולשון במשך כל הדורות שהייתה בסדר. שהייתה אומרת, לנו לא הייתה טעות, לנו לא היו בעיות. אין כזה דבר. אתה יהודי, כבשת. אבל עם כל זה, אומר אברהם סעדיה גאון, הנס הכי גדול בהיסטוריה, זה לא הנס של יציאת מצרים. זה לא הנס עם היוונים.
1:32:03זה לא הניסים של כל מה שאנחנו עושים. הנס הכי גדול הוא שהעם ישראל חי לעד. עם כל מה שניסו ומנסים, וינסו, הגאולה תגיע. זה הנס הכי גדול. איך עם ישראל נשאר ונשמר כצאן בין זאבים? איך? איך יכול להיות עם כל הדבר הזה? ועל זה צריכים אנחנו להודות, כשאנחנו מדליקים את הנרות, אנחנו מבינים שהניסים נעשו לאבותינו, בימים ההם, בזמן הזה, לחשוב, בזמן הזה, ברגעים הללו, אנחנו לא יודעים להרים את עולמות החיניינים, ברגעים הללו, כמה אנחנו צריכים להודות לקב"ה. ובאמת, אם בן אדם מתבונן בדבר הזה, הוא יגיע לאהבת השם. הרבה אנשים שואלים, אפשר ליהודים לעשות הברית? ואומרים, תגיד לי, איך מגיעים לאהבת השם? לא אוהב, מה אני לא אוהב? לא אוהב? היה סיפור לפני כמה שנים, אמר לי, לא אוהב מצליח. אמרתי לו, רגע, אם אתה לא מכיר אותו, אתה לא אוהב אותו. בוא תכיר אותו. תראה מה הוא עושה בשבילך. ואז תגיע לאהבת ישראל. וככה באמת, אחרי כמה שנים, כשהתחיל להכיר, אמר, אני לא מבין איך אז לא הבנתי. אם בן אדם מתבונן כמה הקב"ה זוהג לעם ישראל, כמה הקב"ה אוהב את עם ישראל, ברמה כזו שאי אפשר להבין, עד שלכך והכתוב אומר, "בכל צרתם לו צר". מה זה "לו צר"? לא לקב"ה. הוא מלאך פניו הושיעם. וזה דבר מופלא.
1:33:25כשסיפר לגאון רבי שלום שבדרון, זכר צדיק לברכה, הוא סיפר לאחד מתלמידיו את הסיפור הזה. זה לא סיפור שסיפרו אותו בראש חוצות. לקראת סוף ימיו, כשהרב כבר היה נכה בכיסא גלגלים, הוא לא תמיד היה מדבר. יום אחד התלמיד הזה הוביל אותו בכיסא גלגלים, ופתאום הרב שבדרון מסתובב אליו ואומר לו: "סיכנתי לי חמש ויזות לגהנום. אני מגיע לשם ויש לי חמש ויזות." התלמיד תמיד התעניין מאוד, מה הן הוויזות של הרב? מה יש לרעבע'זעס? אמר לו, בואי נספר לך אחד. לא סיפר לו את כל הארבע, אבל אחד סיפר לו. אמר לו, תשב, אני הגעתי לישיבת חברון. ישיבת חברון הייתה בחברון. היה שם, במאורעות תרפ"ט, דברים נוראים, מה שהערבים ימ"ש עשו. ערבים שהיו חיים בשכנות, בהיכרות עם היהודים, הם, מה הייתה הבעיה? הם הכירו כל רחוב וכל מסתור ברחוב של היהודים. הם אכלו איתם ושתו איתם. היו הכל ביחד. הכול, הכול היו איתם ביחד. כשהתחילו המאורעות הם ידעו בדיוק איפה ללכת, מה ללכת, איפה הבן אדם נמצא, מתי הוא עובד, מתי הוא לא עובד. והיו דברים נוראיים. המתמידים של ישיבת חברון, באותו זמן, יחד ולמדו, נכנסו לישיבה, שחטו אותם על תלמודם בגמרא. היו אכזרים. היו אנשים שנפלו בחלונות. כשהם נכנסו, נפלו בחלונות, הם היו רואים את האצבעות שלהם, חותכים להם את האצבעות, אנשים היו נ...
1:34:53זוועות נוראות מה שהם עברו שם בתרפ"ט. וישיבת חברון, גם עליה עברו כל הסתרות האלה. כמו שישיבה היה, רבי משה מרדכי אפשטיין, שהוא היה, כמו שישיבה, הוא כל כך כל כך כאב את הדבר הזה. היה מרזב של שמים שהיה מוציא מים מהגג, הוא היה מוציא דם, חמילות של דם, מהדבר הזה, מהזוועות. ורבי משה מרדכי אפשטיין, כשנכנס לישיבה וראה את כל החורבן, נכנס לעצבות במרה שחורה. מאותו יום הוא לא היה מגיע לישיבה. היה לו בבית שלו, בחדר השינה, יושב במיטה ובוכה כל הזמן. יושב ובוכה, יושב חודשים. הרב לא מתאושש מהדבר. הישיבה כמובן המשיכה לפעול, בלי ראש הישיבה. עשו את השברים, ניקו, התחלקו, המשיכו הלאה, אבל הרב שבור ורק.
1:35:53באותו היום, אומר הרב שלום שוודרון, הגעתי לישיבה. שלום שוודרון, הייתי נער צעיר. מספרים שהוא היה יפה, אבל כולם ידעו שהוא הנכד של המהרש"ם מברז'אן. הרב שלום מאוד אהב את החיים בברז'אן. המהרש"ם היה גאון הדור, גאון מופלא, כולם הכירו אותו. שמו יצא בכל העולם, כיבדו אותו, כיבדו אותו בברז'אן, בשביל השוודרון, בשביל הגדולה, בברז'אן. הנכד של המהרש"ם מברז'אן נכנס, והתמיד גדול, מתמיד גדול, הגיע פורים. כשיגיע פורים, היה מקובל בישיבה שכולם יבואו לראש הישיבה לבית, לשתות לחיים ולבכות. אבל כבר כמה זמן שראש הישיבה לא יוצא מהחדר. כולם הגיעו ותמכו, אבל ראש הישיבה נמצא בחדר ובוכה. כששאל הנער, שאל בראש דרון, איפה ראש הישיבה? אמרו לו, ראש הישיבה לא יוצא מהחדר. נער שהייתה פרעות בפרפס. הוא בוכה. אז הוא ניגש לרבנים ושאל, האם אני יכול להיכנס לרב ולדבר איתו קצת?
1:36:53אמר לו, מי אתה? אמר לה, אני ילד יתום. אבל הנכד הוא מערשה מברזן. אמר לה, תשאלי את הרב. ככה היה. ניגשה לרב, ושאלה את הרב, יש פה ילד יתום. הנכד הוא מערשה מברזן. הוא שואל, האם אפשר להיכנס לרב לדבר עם הרב? אמר לה, הנכד הוא מערשה מברזן, יתום, תכניסי. נכנסתי ליד המיטה. והרב היה מבוגר. כאן הוא יורד על פניו ודמעות מהעיניים שלו יורדות, לא יכול להתרשש ממש, הוא רע. ואז אמרתי לרב, הרב ירשני לספר את הסיפור מה קרה בקהילה שלי. הקהילה הייתה קהילה גרועה עם הרבה יהודים, והיה שם אחד מהעשירים בקהילה שכולם האמינו בו שהוא אדם ירא שמיים. הם היו מפקידים אצל העשיר את הכספים, כל אדם, במקום שישמור את זה בבית, היה עושה זאת אצל העשיר. היה כספת. יש שומרים, יש ספירות, אף אחד לא נכנס, אף אחד לא מחדש, זה מה שאמר. אז אם באים, זה מפקידים אצל העשיר. כשהיו מפקידים אצל העשיר את הכסף, כל אחד היה מקבל מסמך, עם החתימה של העשיר. מתי שאתה רוצה את הכסף, אתה מגיע שבוע לפני, מודיע לי, וסוף שבוע אתה מקבל את כל הכסף.
1:38:21אַלְמָנוֹת, יְתוֹמִים, שָׂמוּ אֶת כָּל הַחֲסַכּוֹנוֹת שֶׁלָּהֶם. וְהָעָשִׁיר, מָה הָיָה מַרְוִויחַ מִזֶּה? בֵּינְתַיִם הָיָה סוֹחֵר עִם הַכֶּסֶף. כְּמוֹבָן, הָיָה שׁוֹמֵר לָהֶם, וּתְמוּרָה לָזֶה הָיָה סוֹחֵר עִם הַשּׁוּק. לוֹקֵחַ אֶת הַכֶּסֶף, מַשְׁפִּיעַ אוֹתוֹ, לוֹקֵחַ אוֹתוֹ, רוֹצֶה עוֹד כֶּסֶף, אֶת הָרְוַחִים לוֹקֵחַ לְעַצְמוֹ, מַחֲזִיר לָהֶם אֶת הַקֶּרֶן, וְכָךְ הָיָה. יוֹם אֶחָד הֶעָשִׁיר נִכְנַס אֶל הָרַב הַתוֹרָה, וְהֶעָשִׁיר צוֹעֵק אֶל הָרַב: הספינה, הספינה שלי, זה מתעלף. אין שומעים ככה, מעירים את העשיר, לא מבינים כלום, איזו ספינה, איזה נעליים, על מה אתה מדבר בכלל? לא, אתה מהפנט, קורא, ספינה, ספינה, התעלף. אז הרב מבין להכניס את כל הכסף להשקיע בספינה. הספינה, אם מגיעות ספינות מסחר מהודו, בכל מיני מקומות, הרבה כסף, ממלאים את כל הספינה במסחר, הוא מגיע. ומשווק את זה, וככה היה, הוא השקיע את כל הכסף בתפילה, וכנראה קרה משהו בתפילה. ככה היה. הרב ציווי עליו, ובפעם השישית שהצליחו לעורר אותו, איך שהצליחו לעורר אותו, והוא עוד פעם אומר, התפילה, איך תבוא לי את הלב? הרב התחיל לצעוק עליו, תגיד לי, אתה לא מתבייש? הוא נבהל. הרב שהוא נבהל, לא התעשת. הוא אומר לו, ממה להתבייש? מה עשיתי? מה עשיתי? זה נהרסה לי התפילה, אתה בא לתפילה.
1:39:49בוא'לה, תגידי לי, אתה לא מבין, אתה יודע מה אתה רוצה עכשיו? הוא אומר, מה אני עושה? זה אמרתי. ואז הרב התחיל לצעוק עליו. הוא אומר לו, אתה יודע, כתוב בפסוק, "בכל צרתם לו צר." זה אומר שהקדוש ברוך הוא מצטער בצרתם של עם ישראל, כשהם מצטערים. כלומר, אתה עכשיו בא ומצטער על פינה של טבעה. בצער כזה אתה לא יכול להכיל את עצמך, אתה מתעלף. יש כוח בגוף, שוכחים הגוף. מגיע לרמה מקסימלית שהוא כבר לא יכול להאכיל את הצער, את הרמה הזאת, עיבוד הכרה. אתה כל כך מתייסר מהשינה, מדבר זכרי, ברמה כזאת שאתה לא יכול להאכיל את הפנימיות, ואתה מתעלף. כמה צער אתה עושה לקדוש ברוך הוא? תגיד לי, נורמלי? על שינה אתה מצייר את הקדוש ברוך הוא? הרי בכל צער אתה מצטער. וכמה צער שאתה מתאר, אבל הקדוש ברוך הוא לא כל כך מצטער. על מה אתה מצטער? אוי, חילי, תשמע על השיר הזה. השיר לא יגיע לכל הכי את השינה. גב עלה כל הספינה, גב קבע הכל, פסק את הרגל, גב עכשיו נוטים לו על הראש. מה היה? טוב, עכשיו הוא אומר לו, הרב, אז מה אני אעשה? הוא אמר לו, אתה צריך לעשות תשובה. דרך תשובה. מהי דרך התשובה? הדרך של התשובה היא שעכשיו אתה צריך לשמוח.
1:41:04ולרקוד, ועל ידי שתשמח ותרקוד, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא ישמח. אתם כבר רצו. כבר לא רבים, זה חייב. אתם יודעים שאני חושב שזה חייב. יש פה אנשים שאת פת לחמם הביאו בשביל שאני אשמור להם. אני נהייתי בעל חוב בלילה. כמו לכל הסיפורים שחיים. אבל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לא חסר לו כלום. הוא לא צריך להצטער בצעד שלך. בשביל שמחת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אתה חייב להתגבר. אותו השיר היה ירא שמים. לא רק תרצה את הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. הוא התחיל. תשמח. איך? בהתחלה הרב סחב לו את הידיים, התחיל לרקוד איתו, והסיר בעל כוחו עדיין ככה, עושה תזוזות, מה? ולאט לאט הרב הכניס אותו יותר לזה, ויותר לזה, וקרא לעוד אנשים. וכל אנשי הקהילה באותו לילה רקדו ושמחו על קביעתו של ראש הישיבה, כדי לשמח את הקב"ה. שהקב"ה, חלילה, לא יצטער על דבר גשמי שאנחנו מצטערים. כך הסביר הנער של הרב שבדרון. לראש הישיבה חברון שהיה בדיכאון ומרת רוח גדולה מאוד בעקבות הפרעות בטרפוליה ובחברון. הרב שמע את זה ואמר לנער, הבנתי, אני יורד מהמיטה. הרב ירד, שמחה לבית, יצא לבחורים, בפורים מזג לכולם לחיים, שמח עם כולם, רקד עם כולם.
1:42:31הרב אומר לו, הבנתי את הרעיון, כי כשאני מסתרק גם הקב"ה מסתרק, ואני לא רוצה לסרק את הקב"ה. וככה היה. אחרי כמה חודשים הוא השתחרר. אמר הרב משלגרון, זה הביזנס שלי הראשון לעולם הבא, שהצלחתי להוריד את ראשו של יהודי מהמיטה, מהדיכאון, מכל הצער שהיה לו, לשמח אותו, ועל ידי זה גם הקב"ה שמח. אז זה לפעמים בן אדם, הוא... לא מתבונן בניסים שהקב"ה עושה סביבו. נקראים בנאדם יש לו קשיים, אם זה בבית, אם זה בפרנסה, אם אין לו איך לגמור את החודש, אם זה בחופות, כל אחד עם החבילה שלו. אבל עכשיו שאנחנו מגיעים לימי החנוכה ואנחנו מודיעים ואומרים לקב"ה שאתה עשית ניסים לאבותינו. בואו נתבונן בניסים, איזה ניסים היו לאבותינו? כמה חיילים היו אז? כמה כמות של אנשים? הייתה ובאה ונלחמה עם עם ישראל במשך כל הדורות. ועם כל זה, עם ישראל נשאר לדורי דורות. עד היום, עד היום, כשהעם ישראל מדליקים את נרות החנוכה, שעשה ניסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה, הם מכריזים לכל בעיה העולם: אנחנו כאן, ונהיה קיימים לעולם, ושום דבר לא יסור ולא יסלק את עם ישראל. אם בן אדם יקרא את ההיסטוריה קצת קצת של עם ישראל, על רגל אחת, יראה שכמעט לא הייתה תקופה, כמעט לא הייתה תקופה של עם ישראל,
1:43:51שהיה שקוף שעם ישראל כל הזמן ניסו להרוג ולהשמיד ולשלול את עם ישראל, וכל כך הרבה צרות עברו על עם ישראל. רואים אלו מה בעולם, זה היה יכול להחזיק מעמד כמו עם ישראל. ואנחנו באים ואחרי אלפיים שנות גלות בארץ ישראל, באים ומדליקים נרות חנוכה, ואנחנו מודים לקב"ה על הניסים ועל הנפלאות ועל הנחמות שעשית לאבותינו בימים ההם בזמן הזה. זה התבוננות שכל בן אדם צריך להתבונן. במשך כל ההיסטוריה של עם ישראל, כמה הקדוש ברוך הוא אוהב את עם ישראל. הגמרא אומרת במסכת ברכות, לביאה, לפרט האוהב, שיש כל מיני מאורעות טבע שקורים: רעידות אדמה, צונמי. ואומרת הגמרא, למה הצונמי? למה קורה צונמי? גל גדול. ואומרת הגמרא, בשעה שהקדוש ברוך הוא נזכר בפרותיהם של ישראל, מוריד דמעות. שפך דמעות, כביכול הקדוש ברוך הוא בוכה, כביכול, לים הגדול, ומזה נהיה גל גדול, וזה נהיה צונאמי. זה גוע. ככה נושא נגמר. זה אומר שלפעמים, אנחנו רואים שהקדוש ברוך הוא כביכול מסתיר פנים. ו"אנוכי אסתר אסתיר פניי ביום ההוא," זה כתוב בתורה, ששם ישראל לא יעצור את רצונו של השם, עד כביכול יהיה הסתר פנים. אבל עם כל ההסתר פנים, כמה הקדוש ברוך הוא שומר על עם ישראל?
1:45:16ומגן על עם ישראל. והקדוש ברוך הוא גורם לעם ישראל בעצמו את הניסים האלה, בלי שהעם ישראל יכירו ויתבוננו. כי אם עם ישראל היו מכירים ומתבוננים, היו יכולים לזכות, לגאול את ישראל בישועות. כמו שאנחנו אמרנו, על חזקיה המלך. כשחזקיה הגיע לסנחריב, וסנחריב נפצע ברגלו, ונאבגו לו כל החיילים, חזקיה המלך, איך הוא פתח אותו? איך הוא פתח אותו? אפילו סוסים, האנשים שרכבו על סוסים, אמר לו, בוא, שיהיה מעניין, אני אשלח לך. כך ששת אלפים סוסים. שנייה, דלרה, ו... משהו. אין אנשים שרכבו. כולם בבית מדרש. בדקו מדנגה, באר שבע. לא מצאו אפילו תינוק לתינוק את החג שלא יהודים ולא פקיעים בטומאה וטהרה. כולם יוצאים ויורדים. אין חומה, אין חגית, אין כלום. תנחריב שהגיע לצבא, אמר, מה זה? זו העיר, העיר של ירושלים. ירושלים, אני מסביב לה, כולם מדברים. במהלך הגמרא, הוא כבש את כל העולם. הגמרא כותבת שהוא כבש את כל העולם, תנחריב, חוץ מירושלים. זה קשור, אם אדם כובש את כל העולם, מגיע לירושלים, עם כל המיליונים של החיילים שלו, יסתכל על ירושלים, ביג-ביג. כבש את תפת, כבש את סחריה, כבש את הכל.
1:46:38הוא אמר לי, תגיד לי אם יש לי גאון. בשביל זה, הסתובבתי והגעתי עם כל החיילים. אמר לחיילים שלו, אשר הוא בא, נשען היום, ומאחר עד כל החדשות הוא יראה את חן התחום, הוא יוציא ונסתנה. אנחנו נקרא, נגמור את כולם. נגמור את כולם, מה? בשביל מה? חזקיהו הולך לישון באותו לילה? זה נראה גם על ביטחון. איך זה היה? אתה הולך לישון, ומסוכן שזו השנה האחרונה שלך. והוא בטח בקדוש ברוך הוא. הוא אומר, הקדוש ברוך הוא בורא עולם, אין לי מה לעשות, לא בגלל יא... לפעמים בן אדם אומר, השם יעזור לי, אבל הוא לא בטוח אם הוא באמת מאמין שהשם יעזור. אבל כשאין מישהו אחר שיכול לעזור לו, הרופאים התייאשו ממנו, כולם התייאשו, אז הוא נזכר, השם יעזור. אצל חזקיה המלך זה היה ביטחון. הוא אמר להקב"ה, אני הולך לישון, אתה תעשה את העבודה. ובאמת כך היה. ביום ההוא, ירד מלאך מהשמיים והיכה במחנה אשור מאה שמונים וחמישה אלף חיילים. וכולם מתו, כולם פגרים מתים, וחזקיהו למחרת קם. אבל מה היה... למה חזקיה המלך לא אמר שירה? אם חזקיה המלך היה אומר שירה, היה מודה לקב"ה, אומרת הגמרא, הוא היה מלך המשיח. היה להם חורבן גוג ומגוג, והיינו מסתלקים מכל ה-2000 שנות גלות. כל הצרות, כל הרדיפות, כל הזה. אומרת הגמרא, דקשה הארץ, הוא אמר שירה. הארץ. השר של הארץ. מקנף הארץ זה ראש אמנים. אתה יודע מה?
1:48:05הוא לא יגיד, אני מוכנה להגיד. ואז אתה יש לך כל הקוגל. למה? כי כשעושים לך נס, תדע להחזיר תודה. כשעושים לך ישועה, תדע להחזיר תודה. זה בעצם הדבר הזה שיש עניין, שאדם שנשא נסיעה ארוכה, כמו ברכת הגומל, או כל הדברים הללו של נסיעה, צריך להגיד את זה בפני הציבור, להודות בפני הציבור. לפרסם את הנס, אדם שניצל ממות לחיים, יש עניין שיעשה בכל עת, בתאריך שהוא ניצל. מסיבת הודיה, ויודע אל הקב"ה על ניסיו ונפלאותיו. למה? כי בן אדם שמודה על נס, הקב"ה עושה לו נס נוסף. בן אדם שמודה, הקב"ה מודה לו על נס נוסף. וזה בדיוק מה שאנחנו אומרים בברכה: "שעשה ניסים לאבותינו". אנחנו מודים על הניסים שעשה לאבותינו, בימים ההם. אבל בגלל שאנחנו מודים, מה יהיה? בזמן הזה. בזמן הזה יהיה. כי אנחנו מכירים, ואנחנו משבחים את הקב"ה, אנחנו מודים, מדליקים נרות חנוכה, ואנחנו מהדרים מן המהדרים, ואנחנו לא מסתפקים בכמה נרות צבעוניים, שאפילו שזה מייקר עדיין בפדר, אבל אנחנו עושים יותר, מהדרים ב... יש מי שרוצה להדר בחנוכייה מכסף, מהדר. יש מי שרוצה בהידור בשמן, מהדר. בפתילות, מהדר. כל אחד עושה מה שהוא יכול. וכשבן אדם מהדר, ומראה שהוא עושה יותר ממה שהוא מחויב, בעצם הוא אומר לקב"ה, אני מכיר גם בנס שהצית יותר ממה שאתה פריחה.
1:49:27כמו שאמרנו, הנס צריך כל כך להיות, למצוא את פך השמן הטהור. כי תשמעו, הוא קרא בציבור, הוא תחויה על מן דעמיו. אז זה בעצם התחליף של ניסי חנוכה. לבוא לתת לנו מחברה, תתבוננו, יש ניסים, כל יום, בכל עת ובכל שעה, והנסים של חנוכה זה בכל יום ממנו. ואם בן אדם שם לב לניסים ומודה עליהם ומקבל, יאמר נזמור לתודה. נזמור ק' בתהילים שאומרים על האדם הלשנו. היו הרבה צדיקים שהיו רגילים כל הזמן לומר נזמור לתודה. למה? כיום איננו יכולים להביא קורבן תודה לבית המקדש. אין לנו בית המקדש. בזמן שהיה בית המקדש, האדם היה רוצה להביא קורבן, היה הולך, מביא קורבן לבית המקדש, ומודה לקדוש ברוך הוא. אבל היום אין קורבנות, אז בן אדם שרוצה להודות לקדוש ברוך הוא, מה עושה? הוא אומר נזמור לתודה. ומה זה ניסיו ונפלאותיו? בן אדם, נגיד, הציל אותי ממוות לחיים, לא? גם זה, אבל יש ניסים נוספים. אדם נשוי, יש לו ילדים, יש לו בית. כמה אנשים אין להם בית. כמה אנשים חיים בעניות. כמה אנשים אין להם זמן לבוא לשבת עם המשפחה. עצם זה שנולדנו יהודים, עצם זה שאנחנו חיים כל דבר ודבר, שאם בן אדם מתבונן על זה, זה ניסים נוספים. אבל לצערנו, בן אדם, כל דבר לוקח מובן מאליו. ברוך השם, אם אני חי היום, אני אחיה גם מחר.
1:50:40אם היום אני נשוי, זה אומר שאני אשאר. אם היום... אין בן אדם שיתחיל לחשוב, רגע, אולי... אם מתחילות הבעיות, אז הוא מתחיל לשאול, אה, למה? למה כשהכל זרם טוב לא שאלת למה? ככה זה, ככה זה הבן אדם. אבל זה בא עם ימי החנוכה. לעורר אותנו חביבי, יש נסים בכל עת ובכל שעה, תתעורר. שלא חלילה, הקב"ה יצטרך לשנות את המצב, ואז תתחיל לשאול ולהתעורר למה. היה היום דיון חשוב. כשהוא היה ביזנסמן גדול, היה קונה קרקעות, איש נדל"ן וכו'. וכשהוא היה קונה, כל מה שהוא שם, זה הפך לזהב. השם הצליח בידו. יום אחד פנו אליו, אמרו לו שיש ברומניה כמה קרקעות, נדל"ן, אזור שומם, ששם אפשר לבנות עיר שלמה. ויצא שם כמה מיליונים של דולרים. לא חשבן לכל הכסף שלו - להשקיע או לא להשקיע. היועץ אמר לו, תקשיב, זו הזדמנות של פעם בחיים. כל מיליון דולר שאתה שם שם, .הוא נהפך לך ל-50 מיליון דולר. זה אזור של עיר שלמה שאתה בונה. יש פיצוץ טכני ואין מקום. יחצפו לך את הבירות. הוא אמר לה, אני סומך עליך, אתה חווה, תעביר את כל המיליונים, פלוס הלוואה שלך יצא לך אחד, וזה היה טעות חייו. למה? הממשל ברומניה לא אישר את הקלפאות. לא אישרו לבנות אותם
1:52:05לא יישב. כמה ש... ומסתבך אישורים, ניסה שוחט כלום. עכשיו בן אדם, תקוע עם קרקעות ברומניה, עשבים דשא, כלום, הכל תקוע. אין לו מה לעשות, פשוט הרגע. באותו זמן שהציעו לו את העסקה הזאת ברומניה, הציעו לו, זה סיפור ישן, 20-30 שנה. הציעו לו לתת את העסקה במגדלי עזריאלי. נכנס כאן למגדלי עזריאלי, יכול להרוויח. וגם השם, כי הוא לא את זה, כי הוא לא את זה, הוא הלך על ההזדמנות של רומניה. כשהוא הלך על ההזדמנות של רומניה, שיתף רגל, דן על זה, איזה מספכים, מסמכים, כמה כסף, נשקר, והוא כל עובר, עשה את הרגל, עשה הלוואות. כן, עד שהגיע למצב, צריך לקחת את הדירה שלו. מכר את הדירה שלו, לשלם חובות, לא מוסיף. היה צריך הלוואה, אבל הבנקים כבר לא מאשרים. הבנקים לא מאשרים, מה עושים? ואז הוא רואה איזה שלט, איזה שיש משחרר בבנייני אלטונלי, שמכ... כן, כל כך כואב לעלות, והוא עולה, מגדל אבריאלי, עדיין לא תלויים לגמרי. הוא עולה כמה קומות עד קומה 20, נכנס לאיזה משרד, לוקח הלוואה של 20,000 דולר. נתנו לו את ההלוואה בתוך מזוודה, והוא מסתכל בבניין ואומר, בוא'נה, הבניין הזה יכול להיות שלי. איזה עולם זה, איזה עולם. והוא עולה עוד קומות, עולה לקומה הבאה, קומה 35. אין, הבניין עדיין לא בנוי, ואז הוא מגיע עד לגג.
1:53:27הוא נכנס לגג, מסתכל, רואה, וואי, איך, איך, איך נסתכל, את ההזדמנות, את האסף. הוא היה רחוק מתורה ומצוות, אם הוא היה יודע שהכל משמיים, שמצעדי גבר, מגיעים להקדוש ברוך הוא. יושב קצת על הגג, מסתכל, אומר, בונה, איזה עשיר יכול להיות פה עכשיו. בא להוציא את החולצה מהגג, הדלת נעולה. הייתה כניסה, אפשרות לכניסה, אבל אין אפשרות לצאת. טוב, לגנבים. גנבים שמחים, אם רוצים לגנוב משהו. איך נעשה? נכון. ככה היה. מסטרון הגנזר אומר, המזל שלי לא ברח ממני. מת. מת. מה? גם אם אני מגיע לקחת הלוואה מהמשרד שהיה יכול להיות שלי, גם אם אני מגיע לשפל כזה, אין מצב. נכתב לי את הכועפה, אני גם אמות פה, אף אחד לא יצא לב. מי יכתוב שאני על גג של מגדל עזריאלי שלא בנוי? מי יצא לב לזה? אומר, אין, אני חיכה לנס. צועק. צועק. הלו. קול קורא במזרח. אף אחד לא שומע, שומע הרצאה. שתיים בתורים, הכל עמוק. הוא אמר לו, אתם יודעים מה, אולי אני אעשה רעיון מחתר. איך אני אעשה? תשומת לב לאנשים, שיסתכלו שאני דבוק למעלה. היה לו כמה שטרות בעזרדה שלו. הוא אמר, אני אקח את השטר, מאה דולר, ואני אזרוק על מישהו. אני אזרוק על מישהו. מישהו יסתכל, מאה דולר נופל, או יש פה מישהו. אני אבוא אליהם. לוקח את השטר, השטר יורד, השטר יורד, ויורד, ויורד, מגיע אליך, יורד לבחור, לוקח את השטר, מכניס את הכיס.
1:54:56הוא הולך הלאה, הוא ממשיך הלאה. הוא אומר, אולי הוא היה טיפה איך לא התבלבל. זורק עוד שטר, עברתי שם, איזה ילד. הפך שמאלה, אה, איזה בחור טוב. מהדולר על הבחור. אמרו לי, מה תגזים את זה, בחור, אם הוא זורק? אני אומר, אתה נראה, שטר אחד לא מספיק. ככה זה חופן כזה של שטרות, ככה זה גזר של שטרות. אולי מישהו יתעורר, יפתח את העיניים, מי זורק אתכם של השטרות? והוא זורק, ומה הוא רואה? אנשים מחייכים, פנים מרוחות, אף אחד לא מראה עיניים, מאיפה נפלה תהיה שפר? כלום. הוא היה בדיכאון, בדיכאון, בדיכאון, מה אני אעשה? אני אעמוד פה כמו גנב? הגיע הלילה, נגמר. ננסה, אמר אולי, נזרוק חבילה. זה היה אין כלום, אנשים מוחים את הכסף. שהוא כבר היה מיואש, והוא הסתכל, ופתאום הוא רואה שיש לידו גליל, מלא חסכונות, אבל אין קצוות. אמר, נשארות לא עוזר. מנסה עם אבנים. לוקח אבן, זורק, פוגע בראש של מישהו, והבן אדם מסתכל, "הלו, אתה משוגע? מה אתה עושה?" במקום תשובה, נותן עליו עוד אבן. ממשיכים לזרוק מטר אבנים. תוך כדי המצב, הוא היה עצור באזיקים, היה מקטר. הוא היה מודאג. "מה אתה משוגע? זה אורח אבנים, הוא מגודל זיינים." מעצר. אז הוא הסביר לשוטר את כל הסיפור. השוטר ראה שהוא בן אדם מיושב, שהוא לא משוגע, ושחרר אותו לנסות.
1:56:22הוא הלך עם מבדק קצת מבוקר, ההתקן, עם כל ההסתרות שהוא זרח. ועדיין צריך לחשוב, כשזרקתי שטרות, אף אחד לא הסתכל מאיפה הגיע השפע. כשזרקתי אבנים, אנשים ראו ואינם. זאת אומרת, מה זה ללמד אותנו על החיים? הוא היה רחוק מתורה ומצוות, אבל הצליח להגיע למחשבה הזו. כשהעולם זרק לי שפע, הייתי איש עסקים גדול. כל דבר שנגעתי בו, הפך לזהב. הכל היה בסדר, ומעולם לא הסתכלתי מאיפה הגיעו אליי הדולרים. מאיפה הגיעה אליי השפע? הכל עולמתי מנגון נועה, שפע... למה לא זורם? עוד שטרות ועוד שטרות, חשבון אבן שמן, תופח. אבל ברגע שהתחילו הקשיים, אני כבר מתחיל לקרוא על כל העולם, למה זה לא קורה? מתחיל לשאול שאלות, היי, איפה אתה? מה? אתה לא עוזר לי? אני עשיתי זה, עשיתי זה. כלומר, ככה היו אנשים. כשזרקו עליהם את השטרות, הם לא התעוררו. אבל כשזורקים עליהם אבנים, פתאום אנשים מתעוררים. עד שזה שגורמי העולם לא חלילה יעוררו אותנו עם אבנים, כשאני מצליח לקבל שפע של שכרות, שפע של הצלחות, שפע של ניסים, צריך להודות על הניסים, להכיר בניסים, וכמו שאנחנו אמרנו, שזה נגיע לאהבת השם. בן אדם רואה כמה הקדוש ברוך הוא אוהב אותו. בן אדם כשאתה אוהב אותו, אתה לא עושה הפוך ממה שהוא רוצה. אם אנחנו אוהבים את הקדוש ברוך הוא, אין כזה דבר. בן אדם אומר, אני אוהב את הקדוש ברוך הוא ועושה הפוך. אין כזה דבר. בן אדם שאוהב את השם,
1:57:47ועושה מה שהוא עושה. ה' יזכור אותנו, שנזכור הניסים, כימי ארץ נפעל מראינו נפלאות, וכימי חנוכה נראה נפלאות, ונזכור כולנו בעזרת השם, וניסים לניסי ניסים, בלי שינקו לנו מזכויותינו. יש מקור שאם אדם מודה על הניסים, לא מנקים לו מזכויותיו. לא מנקים לו מזכויותיו. כי קידוש השם, המעטה של קידוש השם שהוא עושה, זה מוסיף לו זכויות, ואז זה בסדר, זה מתעכן. ונזכר כולנו לגאולה השלמה, ומראב איננו, אמן ואמן, רבי וככה הקב"ה לדקדק את זה, ולכתוב עליהם כרשום, כמו שנאמר, אז לא נחפש זמן תיקון, יקר סורר ויעדיר. תודה.
1:58:58Amen.
