מי הם ה"ערב רב" של דורינו ? הרב אפרים כחלון

0:12היום, בעזרת השם, נלמד משנה מיוחדת שעוסקת בדבר אקטואלי מאוד מאוד לדורנו. המשנה הזאת בעצם מדברת על דבר שהוא חשוב לא פחות מעסק התורה עצמה. הדבר הזה בעצם נקרא יראת שמיים ואנחנו נתחיל את המשנה. המשנה באבות מביאה מאמר בשם רבי חנינא בן דוסא. רבי חנינא בן דוסא אומר: כל שיראת חטאו קודמת לחוכמתו, חוכמתו מתקיימת. וכל שחוכמתו קודמת ליראת חטאו, אין חוכמתו מתקיימת.

1:17הוא היה אומר: כל שמעשיו מרובים מחכמתו, חכמתו מתקיימת; וכל שחכמתו מרובה ממעשיו, אין חכמתו מתקיימת. המאמר הזה, אם נשים לב, מי אומר אותו? מי כותב אותו? רבי חנינא בן דוסא. מי היה רבי חנינא בן דוסא? אז כולם מכירים את הסיפור הידוע שמובא בגמרא במסכת ברכות, דף ל"ג עמוד א'. תנו רבנן: מעשה במקום אחד שהיה ערוד. יש גורסים ערוד, והיה מזיק את הבריאות. זה היה סוג נחש כזה שהיה מזיק את הבריאות. באו והודיעו לרבי חנינא בן דוסא. למה באים להודיע לרבי חנינא בן דוסא? מה הוא צייד? הוא יודע לצוד ארוד? הוא לוכד נחשים? ידעו. יש לנו פה בן אדם עם יראת שמיים, בן אדם שהוא קדוש, בן אדם שהוא צדיק. אמרו לו, כבוד הרב, בוא תעזור לנו. אמר להם, הראו לי את חורו, איפה הוא מתחבא.

2:42הראו את חורו, הנה הוא שם ושם. הכניס רבי חנינא בן דוסא את עקבו על פי החור, יצא ונשכו ומת אותו ארוד. הארוד הזה הכיש את רבי חנינא בן דוסא. נטלו על כתפו והביאו לבית המדרש. אמר להם, ראו בניי, אין ארוד ממית אלא החטא ממית. באותה שעה אמרו: אוי לו לאדם שפגע בו ערוד, ואוי לו לערוד שפגע בו רבי חנינא בן דוסא. הם הלכו, באו ואמרו לרבי חנינא בן דוסא: יש בעיה, יש ערוד, יש מזיק. נו, מה אני עושה? רבי חנינא בן דוסא הולך וכביכול מוסר את נפשו ומכניס את הרגל שלו לתוך החור. איך רבי חנינא בן דוסא עושה כזה דבר? ואם הוא היה מקיש אותו...

4:05ואם הוא היה, חלילה, מת, רבי חנין בן דוסא, הרי הגמרא במסכת שבת, דף ל"ב עמוד א', מביאה מאמר: לעולם אל יעמוד אדם במקום סכנה לומר שעושים לו נס, שמא אין עושים לו נס, ואם עושים לו נס, מנכים לו מזכויותיו. גם הגמרא במסכת תענית, דף כ', עמוד ב', כותבת את זה. זה מובא גם במדרש שוחר טוב, פרשת וישלח, פרק ל"ג, סימן י"ז. מובא גם באוצר המדרשים, אייזנשטיין, עמוד 271, גם בילקוט שמעוני, פרשת בראשית, רמז ל"א, ועוד ועוד. אז רבי חנינא בן דוסא מכניס את עצמו לסכנה. מה הוא מכניס את עצמו לסכנה? שמא יבוא ויהרוג אותו ערוד. מה שכולם פחדו ממנו, הוא לא פחד. למה הוא לא פחד? למה הוא לא חושש מזה שאולי חלילה יהרוג אותו ערוד? אלא אצל רבי חנינא בן דוסא, הוא ידע - אצלו אין כזה דבר, אין כזה דבר.

5:29שאולי לא יהיה נס. הנס זה הטבע והטבע זה נס. אין כזה דבר אולי זה לא יהיה. לכן בשבילו זה לא סיכון. ובאמת הגמרא במסכת תענית בדף כ"ה עמוד א' מביאה כמה וכמה מעשים על רבי חנינא בן דוסא שכל ההנהגה שלו הייתה הנהגה של נס וטבע ביחד. אותו דבר למשל. הגמרא מספרת ש... רבי חנינא בן דוסא היה לו עיזים, שהיו מפסידים. למה? הולכים ממקום למקום. העיזים, יש להם בעיה. כל מה ש... זז, הם אוכלים וגם מה שלא זז. הם גומרים את כל הפירות והירקות והחרובים, אפילו דברים שאי אפשר לאכול אותם. הייתי פעם אחת בגן חיות, היה שם איזים, התחילו לאכול את הציציות שלי. היו ציציות שיצאו החוצה. אוכלים הכל.

6:59אז עיזים כאלה הם מפסידים. הם באים ועושים נזקים. ובאמת, אסור לגדל בהמה דקה בארץ ישראל. בגלל הטעם הזה, שכשבן אדם מגדל בהמה בארץ ישראל, אז היא מזיקה ומפסידה את כל יישוב ארץ ישראל, וככה באמת הגמרא שם שואלת, הרי אין מגדלים בהמה דקה בארץ ישראל, אז איך ואיפה היו לרבי חנינא בן דוסא האיזים? אז אומרת הגמרא לא, שפעם מישהו שכח שם תרנגולים לידו, ועד שעשו השבת אבידה, התרנגולים הביאו ביצים, הביצים הביאו אפרוחים, אפרוחים הביאו עוד תרנגולים, ונהיה לול שלם, אז מכרו את זה וקנו בזה איזים. אבל באמת, אסור לגדל בהם עד כאן. אז היה לו לרבי חנינא בן דוסא, העיזים הללו, הם האלו שהיו. ואמרו לו, חביבי, העיזים שלך מפסידות. אמר להם, רבי חנינא בן דוסא, אין כזה דבר. העיזים שלי לא מפסידות. העיזים שלי, אם הן,

8:23הולכות, הן אוכלות רק מדבר שהוא לא גזל. וככה היה. ואמר להם, אם אתם רוצים לראות את זה, ראיה, למחרת כל עז תביא דוב בקרניה. העז תביא דוב בקרניה. וככה היה. כשהבת שלו הדליקה בחומץ והייתה עצובה, אמר לה: מי שאמר לשמן וידלק, יאמר לחומץ וידלק. מה את דואגת? מה את דואגת? אל תדאגי, הכל בסדר. אז לכן, אצל רבי חנינא בן דוסא, אף על פי שחז"ל אמרו שאסור ליהנות ממעשה ניסים, וזה גם מה שהגמרא בתענית בדף כ"ה עמוד ב' אמרה: אם עושים לו נס, מנכים לו מזכויותיו. וכיוצא בזה יש במסכת שבת, דף ל"ב עמוד א', ובעוד כמה מקומות. אז אם אסור ליהנות ממעשה ניסים, איך הוא נהנה? רבי חנינא בן דוסא, אצלו נס וטבע זה ביחד. זה מה שקרה גם בנס של אשתו עם החלות בערב שבת, שהיא שמה עצים כי לא היה מה לאכול.

9:51והיא נכנסה עד שהשכנה הרעה פתחה את התנור ונהיה נס, וכל התנור היה מלא. זאת אומרת, אנחנו רואים מידה מיוחדת אצל רבי חנינא בן דוסא, שהנס והטבע אצלו זה אותו דבר. איך הוא זכה לזה? מחמת יראת השמיים הגבוהה שלו, ברמה כל כך גבוהה. זה מה שהוא בא ואומר לך: חביבי, אתה לומד תורה, כל הכבוד לך. אבל אם יראת החטא שלך קודמת לחוכמה, החוכמה מתקיימת. אבל אם החוכמה שלך, התורה שלך, היא קודמת להירתע החטא, אתה יותר לומד תורה מיראת חטא. החוכמה שלך לא תתקיים. לצערנו, יש היום בדור שלנו אנשים טועים ומטעים. יש איזה רב אחד, שלא ראוי להזכיר את שמו, כי הוא אפילו לא רב באמת, אבל מחשיבים אותו רב, שבזמן האחרון דיבר כנגד דיני חוק. אסורים שבתורה, דינים שבתורה מפורש, כתוב שהעונש עליהם זה עבונות חמורים, שהעונש עליהם זה מוות, והוא אומר, רור, היום הדור שלנו יכול להיות. והוא אומר למה הוא אומר את זה? כדי לקרב, לקרב את הנוער לתורה. זה לא לקרב את הנוער לתורה, זה לקחת את התורה ולקרב לנוער, למחוק דינים בתורה ולקרב אל הנוער. זה היה תחילת תקופת ההשכלה, הרפורמה.

11:16וזה מה שהערב רב שבכל דור ודור באים ועושים. מה הם עושים? מורידים את התורה אל העם. לא מקרבים את העם לתורה. לא כמו שהמשנה אומרת שהתפקיד של כל אדם בעם ישראל לעשות זה, להיות אוהב את הבריות ומקרבן לתורה. משנה אבות פרק א' משנה י"ב. לא. לא. הם לוקחים את התורה והם מקרבים אותה, מורידים אותה, משפילים אותה לעם. או, זה קשה לכם אל תעשו, שבת לא נורא, כשרות לא נורא, טהרה לא נורא, יש לכם תאוות, יש לכם סטיות לא נורא, הכל בסדר. ואומרים ככה אני אקרב להם. למה? טענה טיפשית בדיוק נגד המשנה הזאת. הוא אומר, אנשים חושבים שלקיים הלכה זה חייב להיות עם יראת שמיים. זאת אומרת, יש לך תורה, יש לך הלכה, חייב להיות עם יראת שמיים? לא צריך יראת שמיים, לא צריך יראת חטא. שיקיימו תורה והלכה בלי יראת שמיים, בלי יראת חטא. רבי חנינא בן דוסא אומר לו, תפשון אחד, מה אתה חושב?

12:20יראת חטא, אם היא לא תקדם לחוכמה, לדיני התורה, על ההלכות, היא לא תחזיק מעמד. למה שבן אדם עכשיו יקום בבוקר, ילך להתפלל, יניח תפילין, ילך לשמור שבת, ישמור טהרה, מה הניע אותו? אם יש לו יראת שמיים, אז החוכמה של התורה ודיני התורה יכולים להתקיים. אם אין יראת שמיים, דיני התורה לא יכולים להתקיים. לא רק שדיני התורה לא יכולים להתקיים, עוד יותר גרוע, הגמרא במסכת שבת בדף ל"א עמוד א' כותבת, שאחרי ששואלים את האדם את כל השאלות בשעה שמכניסים אותו לדין, אומרים לו דבר אחד: האם יראת השם היא אוצרו? זה פסוק בישעיהו ל"ג, ו'. שואלים אותו את כל סדר השאלות שמובא שם בגמרא. אם יראת השם היא יוצרו מצוין, מקבלים אותו בבואו ברוך הבא לגנזי הבורא, זה השאר להשם צדיקים יבואו בו. אבל אם לא, לא. שלום, זורקים אותו עם כל התורה שלו. למה? משל לאדם שאמר לשלוחו, אומרת הגמרא, העלה לי כור חיטים לעלייה. יש לי כור חיטים, שלושים סאה של חיטים, תעלה אותם לעלייה. והלך והעלה לו, אמר לו, עירבת לי בהם קו חומטן? זה סוג של צמח שהיה מבריח את התולעים. אמר לו, לא, אמר לו, מוטב אם לא העלית. למה?

13:40אם היית מעלה עם קו חומטון, זה היה משתמר. לא היית מגיע אולי עם עכשיו, מה קרה? שמת את כל אלה, אתה טרחת, יגעת במשך שעות כדי להכניס את הכל למחסן. הכל אבל ירקב, ישריח לי את המחסן. עדיף שהמחסן היה ריק, מאשר להכניס בו תבואה שהולכת להירקב ולהשריח. זה מה שאומרים לבן אדם. אם אתה לומד תורה, בלי יראת שמיים, עדיף שלא תלמד את התורה. למה? כי אם אתה לומד תורה כזאת, התורה הזאת היא מסריחה, היא לא תורה טובה. היא תורה שצריך להשמיד אותה, היא תורה שצריך לאבד אותה. למה? כי אתה משתמש בתורה נגד התורה. אתה משתמש בתורה נגד התורה. אתה בא ואומר בתורה, אין בעיה, מותר לעשות תועבות בשם התורה, אתה לא מתבייש. איך אתה עושה כזה דבר? והדברים האלה שאמרנו, אנשים ייבהלו, מה? איך אתה אומר, חלילה, שתורה כזאת צריך להשמיד? כן, זה לא אני אומר, האור החיים הקדוש, בפרשת כי תצא.

14:57בפרק אף ב', דורשת כל הפרשה על אדם שמוציא שם רע. אדם מתחתן עם אישה ומוציא שם רע עליה שהיא חלילה זינתה אחרי האירוסין. אז הוא דורש את הכל, וזה אדם שאומר על התורה ככה. והעונש שלו, אם אדם אומר על התורה שהיא חלילה לא מפרנסת אותו וכו'. ואז בסוף הוא דורש את הכתוב: "ואם אמת היה הדבר." התורה אומרת, אם חלילה אמת היה הדבר שהאישה הזאת באמת זינתה. אז צריך לזכור את האישה הזאת, שהיא זינתה אחרי האירוסין. בהשוואה לנמשל, כביכול שהאור החיים הקדוש לוקח את זה כמשל ונמשל, איך זה קשור לתורה? אומר האור החיים, ואם אמת היה הדבר פירוש, אם ראה כי תורה שלמד זה האיש, ובחן בה שאין לה בתולים, הכוונה שהייתה תורת מינות, שלימדו צדוק וביתוס, ותורה כזו אין בה חוזק והיא חלק רע. לתורה כזו יצווה השם לרמות באבן, לסוקלה ולעובדה מן העולם. ועל זה אמרו חז"ל במסכת גיטין בדף מ"ה עמוד ב', ספר תורה שכתבו מין יִישָרֵף, כי עשתה נבלה לזנות ובערת הרע מקרבך, כי זאת ייקרא חלק רע וצריך בירור.

16:22ביור, תבהר. אתה בא ולומד תורה בלי יראת שמיים? אתה בא ולומד תורה ומשתמש בתורה נגד התורה? בגלל שאין לך יראת שמיים. מה שווה כל התורה שלך? כל התורה שלך זו תורה בטלה. עדיף שלא היית לומד את התורה הזאת, עדיף שלא היית כותב. לא, עזוב, תלך, תלמד עם הגויים. וזה בדיוק המשך המשנה שרבי חנינא בן דוסא אומר. הוא היה אומר: כל שמעשיו מרובים מחוכמתו, חוכמתו מתקיימת. וכל שחוכמתו מרובה ממעשיו, אין חוכמתו מתקיימת. יש בן אדם שאומר, או, אני לומד תורה בשביל תואר דוקטור. בשביל לקבל תואר רבי, בשביל תעודה, בשביל שיקראו לי רב. כמה בפועל אתה מקיים את התורה? דיני התורה, כמה אתה מקיים את דיני התורה? כמה? באחוזים. או אני מקיים. בסדר. יש פסוק בספר ויקרא, פרשת קדושים, פרק י"ט, פסוק י"ז. "הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא." כמה פעמים אתה מקיים את זה? כמה? הרי אתה רב, יש לך תעודה. אתה לומד אותה. אתה מקיים את דיני התורה?

17:37אומר רבי חנינא בן דוסא, אם מעשיו, הדינים, המצוות, התורה, שהוא לא רק לומד אותה, אלא גם מקיים אותה, הם מרובים מחוכמתו, אז החוכמה שלו תתקיים. אבל אם חוכמתו מרובה ממעשיו, הוא לומד תורה, הוא יודע כל כך הרבה תורה, אבל בפועל הוא לא עוסק בה. הוא לא משתמש עם התורה הזאת, הלאה. הוא לא מקיים את התורה. הוא מתייחס לתורה כמו תואר. יש לי תואר של רבי, יש לי תואר של זה, זהו, מספיק לי. לא משתמש עם התורה. אומר שיש לו היתר לנסוע בשבת. יש, לצערנו, רבנים כאלה שאומרים שאין איסור. לא בגרמא או באיזו שיטה שיבוא לבית כנסת בשבת. יש רבנים כאלה - לא רבנים, רֵעבנים - שמתירים איסורי תורה. מה הם חושבים? שככה, על ידי זה, הקהילה תישמר. ככה אנשים יגידו, "הרב הזה, כל הכבוד לו, הרב הזה."

18:38אשרי ואשרי חלקו. למה? לרבקות מותו בישראל, הגידו עליו. וזה הפוך. למה? הגמרא אומרת במסכת כתובות בדף קה עמוד ב', אמר אביי, היכי דמי רבנן למרחם לבני מתא, הכוונה שאביי אומר, שאם יש תלמיד חכם, צהובא מרבנן, שבני העיר אוהבים אותו, לא מכיוון שהוא מעולה, שהוא מיוחד, שוואו, פשוט כי הוא לא מוכיח אותם, לא מוכיח לאו במילתא דשמיא. זו הסיבה, אין שום סיבה אחרת. ולצערנו, יש הרבה אנשים כאלה. שזה בעצם התכלית שלהם, הם רוצים למצוא חן בעיני הבריות. על זה כותב שלמה המלך, במשלי, פרק כ"ח פסוק כ"ג, "מוכיח אדם אחרי, חן ימצא ממחליק לשון". מסביר רבינו בחיי, בפתיחה לפרשת דברים, הוא אומר, אדם שמוכיח אחרים, הוא בעצם, ממה הוא מפחד? האדם שהוא לא כל כך ירא שמיים.

20:03הוא מפחד, רגע, אם אני אוכיח אותם, אנשים יגידו לי, אוי, מי אתה שתוכיח אותנו על זה, על זה, על זה? מי אתה בכלל? הוא לא ימצא חן בעיני אותו אדם. אז אומר שלמה המלך: אדם שמוכיח אחרים, הוא ימצא חן בעיניי. הרבה יותר מאדם שהוא מחליק לשון. מה זה מחליק לשון? אומר הכל בסדר, אשריך, אשריך, אתה בסדר, אתה טוב, לא נורא מה שעשית, לא נורא, לא זה כלום, זה... ולצערנו הדבר הזה, הבעיה הזאת, שהיום המצב הזה נמצא בבחינה כזאת, של כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו, זה המצב. היינו שאנשים, כל מה שמעניין אותם זה מה יאמרו הבריות, איך הבריות יסתכלו עליי. למה? אם היה לאדם יראת שמיים, אם היה לאדם כוח...

21:19יראת שמיים. זה אומר שכשאתה בא ומוכיח בן אדם, אפילו שאתה לא מוצא חן בעיניו. אתה לא מוצא חן בעיניו. אין בן אדם שאוהב תוכחות. אבל אתה מוצא חן בעיני השם. אבל מה לעשות? האנשים אומרים, עזוב אותך מוצא חן בעיני השם. אני רוצה למצוא חן בעיני הקהילה. אני רוצה למצוא חן בעיני הקהל. איך עושים את זה? איך רוצים את זה? מתחנפים אליהם. אומרים דברים שאסור להגיד אותם. אומרים דברים שאי אפשר לשמוע אותם בכלל, מי שיודע מה זו תורה. והחוסר יראת שמיים הזה מוביל את האדם לאבדון. מוביל את האדם למצב כזה שכל דבר מותר. למה? לא, מה יהיה איתה? מה יגידו עליי? איך יגידו? על זה אומר רבי חנינא בן דוסא, כמו שאנחנו אמרנו, כמה יראת שמיים הייתה לו. כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו, אל תעשה שיקולים כאלה, מה יגידו, מה יאמרו, איך יהיה בסדר, אל תקרב לאחרים את התורה. אם יש לך יראת שמיים, אז אתה לא בא ומקרב לאחרים את התורה. וזה בעצם גם...

22:41המושג הזה, שהיום יש בעיה. היום מובא בספרים הקדושים שלפני ביאת הגאולה יהיה הרבה ערב רב. אז היום הרבה אנשים אומרים, או אתה רואה פלוני הוא ערב רב, זה ערב רב. מה זה ערב רב בכלל? מי באמת נקרא ערב רב? לא כל בן אדם שלא שומר תורה ומצוות הוא ערב רב. מי זה ערב רב? אז באמת, בפעם הראשונה שמוזכר הערב רב, זה בספר שמות, בפרשת בא, פרק י"ב פסוק ל"ח: "וגם ערב רב עלה איתם". שהם אלו שבאו ועלו עם עם ישראל. עכשיו, אם אנחנו נבוא, בואו נכיר, מי הם בעצם היו הערב רב? הערב רב שבאו ויצאו עם עם ישראל במצרים, כמה הם היו? כמו עם ישראל, פחות, יותר. אז יש במכילתא דרבי ישמעאל, פרשת בא, מסכתא דפסחא פרשה י"ג כתוב, וגם ערב רב, 120 ריבו. 120 ריבו, שזה מיליון ו-200 אלף, היו הערב רב. רבי עקיבא אומר, 240 ריבו.

24:05שני מיליון וארבע מאות אלף. רבי נתן אומר שלוש מאות ושישים ריבוא. שלוש מיליון ושש מאות אלף. זאת אומרת, הם היו יותר מעם ישראל. עם ישראל היה שישים ריבוא. או כפליים, או פי ארבעה, או אפילו יותר. אז בעצם אנחנו רואים שהכמות של הערב רב הייתה כמות גדולה מאוד. אפילו יותר מעם ישראל, לכן זה לא פלא אם אומרים, וואו, יש הרבה ערב רב. כן, הם באמת היו הרבה. באמת, היו הרבה. עכשיו, יש מעשה בגמרא, במסכת ביצה, בדף ל"ב עמוד ב'. זה מובא גם בילקוט שמעוני, פרשת ראה, רמז תתפ"ט. בילקוט שמעוני זה הולך עם רמזים, זו הכוונה כמו פרקים. שם הגמרא מביאה, אמר רב נתן בר רבא, אמר רב, עשירי בבל, אלו העשירים של בבל, יורדי גיהינום הם. מה למה? כי עד שבתאי צבי מרינוס נקלה לבבל, ביקש מהם, מהעשירים האלה, עסקה. תנו לי חצי חצי באחוזים, אני אעבוד בשבילכם, שאני ארוויח משהו, לא נתנו לו. טוב, אוכל אפשר, גם לא נתנו לו. אמר אני מערב רב כעת. לעמד איכתי ונתן לך רחמים וריחמך.

25:28ככה כתוב בדברים, פרק י"ג, פסוק ח', שהקב"ה נותן לך רחמים. כל המרחם על הבריות, בידוע שהוא מזרעו של אברהם אבינו. וכל מי שאינו מרחם על הבריות, בידוע שאינו מזרעו של אברהם אבינו. אז זה סימן אחד שאנחנו רואים אצל הערב רב. אתה לא מרחם על הבריות. זה אומר שאתה מערב רב. עכשיו, מה זה מרחם על הבריות? אדם ש... מצד עצמו, יש לו רחמים על הבריות, והוא מאמין במה צריך לרחם. כשאני מתכוון, מאמין במה צריך לרחם, הרי אם בן אדם בא ומחטיא את האחרים, מחטיא, ולא מוכיח אותם. ולא רק שלא מוכיח אותם, אלא הפוך, עוד אומר להם דברים לא נורא, לא נורא. מה שאתם עושים זה בסדר. זה לא כזה חמור. זה... אפשר להעלים מזה עין.

26:29אז בעצם הוא גורם לאדם שימשיך לכתוב. בוודאי. חז"ל אמרו, אדם שמחטיא את חברו, יותר גרוע מזה שהורגו. גדול המחטיאו יותר מן ההורגו. אז אם גדול המחטיאו יותר מן ההורגו, אם אתה מרחם, יש בך רחמים, ונתן לך רחמים ורחמך, תרחם על עם ישראל. ובאמת, אפילו משה רבנו טעה בהתחלה בערב רב. בהתחלה. מובא בויקרא רבה, בשמות, פרשת כי תשא, פרשה מ"ב, וגם במדרש תנחומא זה מובא, ככה מובא בשמות, פרק ל"ב פסוק ז'. אמרתי לך את עמי, כדי שלא לערב בהם ערב רב. אתה שהיית עונה וקושר, אמרת לי לעולם מקבלים השבים. ואני הייתי יודע מה הם עתידים לעשות. אמרתי לך לא. ועשיתי רצונך, והם הם שעשו את העגל. שהיו עובדים עבודת כוכבים, והם עשו אותו, וגרמו לעמי ללכת בתור. זה ערב רב. מסיתים את ישראל לכת. שמתם לב? מסיתים את ישראל לכת. הקדוש ברוך הוא לא רצה אותם.

27:56בזוהר הקדוש בפרשת בראשית בדף כ"ה עמוד א' כתוב שהאות ו' משמו של הקדוש ברוך הוא היא באה וירדה עם עם ישראל. ואית מרבעון ואימחו מן הארץ. הוא אומר, הנשמות האלה של ערב רב, נח לא ריחם עליהם, לא הכניס אותם לתיבה. אז אנחנו רואים שהערב רב כבר היה קודם לכן, לפני יציאת מצרים. נח לא ריחם עליהם. עליהם נאמר "וימחו מן הארץ". הם מהנשמות מהצד, כי שמיים כעשן נמלחו, הכוונה מכוחות הטומאה. בזוהר, בפרשת בראשית, בדף קפ"ה עמוד א', הוא אומר, חמישה סוגים של ערב רב יש, וסימנם נגה"ר: נפילים, גיבורים, ענקים, רפאים, והמלאקים. והחמישה האלו הם כביכול פוגמים בה"י של שם ה'.

29:18והם אלו שעשו את כל הצרות לעם ישראל בכל הדורות. יש שני מלאכים של כוחות הטומאה: עזא ועזאל. הזוהר בפרשת בראשית בדף כף ה' עמוד ב' כותב עליהם, ואומר שכל הנשמות של ערב רב יוצאות מהם. יוצאות מכוח הטומאה, מהסטרא אחרא. הזוהר מלא בדברים הללו של ערב רב, אם זה בפרשת בראשית, ודפקפי, ודפקווה, ודפקופזין. אשתו של הס"מ, שזה השטן, שהשם שלו ס"מ א' למד. אשתו, השם שלה לילית. היא האמא של ערב רב. ככה מובא בזוהר, פרשת בראשית דף קופזין עמוד ב'. אתם שומעים מאיפה הם יונקים? אתם שומעים מאיפה אותן הנשמות הרעות האלה יונקות? והם אלו באים ומעורבים בעם ישראל ומחלישים אותם.

30:32ואומר הזוהר הקדוש בפרשת בראשית, בדף זין עמוד ב', סוף סוף בזמן שיערב רב מעורבים בישראל, בזמן שערב רב יהיו מעורבים בישראל, לא תהיה קרבה וייחוד בהטבת שם השם. אין קרבה וייחוד בשם השם, בשם י-ה-ו-ה, כל זמן שאותם הערב רב חיים וקיימים. ומיד יתמחו מהעולם. ומיד שהם יימחו מהעולם, ביום ההוא ייאמר, "יהיה ה' אחד ושמו אחד". שמתם לב? הכתוב אומר, "כי יד על כס י'ה מלחמה לה' בעמלק מדור דור". ככה מובא בשמות י"ז, ט"ז. במדרש תנחומא בסוף פרשת כי תצא. כי זה יצא, נשבע הקדוש ברוך הוא, שאין הכיסא שלם ואין השם מלא, עד שיימחה זה זרעו של עמלק. שימו לב להשוואה: ערב רב, עמלק, שניהם. הקדוש ברוך הוא, אין ייחוד השם כל זמן שערב רב נמצא בעולם. אז זה הקדוש, כמו שאמרנו, מלא מזה.

31:59וכתוב מפורש שלעתיד לבוא, לפני בוא הגאולה, ובעת הגלות, שדרך אגב, הערב רב הם אלו שגרמו את הגלות, כמו שכתוב בזוהר בבראשית דף כ"ה עמוד ב', והם הטומאה שהנחש הטיל בחווה. כמו שהזוהר בבראשית שם גם כותב, ומי שיעבור קצת על הזוהר מלמעלה יראה כמה טומאה יש בערב רב אלה. הזוהר מלא בזה. פרשת בראשית, יש בפרשת בשלח, בדף נונזין עמוד ב', מי שרוצה שירה, יש בפרשת משפטים, בדף קופדלת עמוד א', פרשת תרומה, בדף קופלמד עמוד א', פרשת כי תשא. ת"ק צ"א עמוד א', שהם העם שעשו את חטא העגל. בפרשת ויקהל ת"ק צ"ז עמוד א' כתוב שהערב רב הם אלו שמושכים את מלאך המוות להוריד לעולם.

33:30אז לכן, אנחנו רואים אנשים שלצערנו מתנהגים באותה צורה, מחטיאים את עם ישראל. מחטיאים. ואיך הם מגיעים? באיזו טענה? הערב רב באו בטענה שהם רוצים להידבק בעם ישראל. הם אומרים, אנחנו רוצים את עם ישראל. אנחנו רוצים לזכות להיות חלק מעם ישראל, כביכול. הם רוצים לבוא, לקרב, להתקרב. אבל לא. הם בעצם באים, נכנסים והורסים מבפנים את עם ישראל. אז לכן, המצווה היא לדחות אותם. הבעיה היא שהיום זה מסוכן. היום כל אדם, שהוא חולק על חברו, הוא אומר, השני ערב רב. להגיד שהאדם הזה ערב רב, לא יעזור. למה? כי אם אתה תגיד אליו שהוא ערב רב, הוא יגיד אליך, אתה ערב רב. מה עשינו בזה? לכן, לא צריך להגיד, צריך לעשות מעשים. אדם שרואה שחברו, ידידו, לא משנה מה, מקרר את האמונה, נלחם בתורה, מסלף את התורה, הם לא מבני ישראל. אין לו רחמים. לא מבני ישראל. אז זה ממש מתאים למשנה באבות.

34:57שפתחנו בה בהתחלה ואמרנו: כל שעירת חטאו קודמת לחוכמתו, יכול להיות שאותו ערב רב הזה הוא רב. המלבי"ם בתקופתו התחילה ההשכלה, הגיעו אליו פעם קבוצה של אנשים ואמרו לו: "או, פותחים משהו, טמפל רפורמי כזה, שם ילמדו תלמוד, ילמדו מקרא, ילמדו משנה, וילמדו כל מיני דברים." אמר להם: "מה התלמוד הזה? מה בית תלמוד הזה? הטמפל הזה? מה הוא?" אמרו לו: "או, זה בית מדרש לרבנים." הוא אמר להם, או, בית מדרש לרבנים. אז עכשיו הם לא רבנים. הם ערב רב. ערב, לשון, "ויהי ערב ויהי בוקר". אז לפני שיש בוקר יש ערב. אז הוא אמר להם, לפני שיש את הרב הזה, הם ערב רב. הם הולכים, לפני הרב הם נהיים ערב רב. מה הם הולכים לטמפל רפורמי? אז לא משנה כמה ידע אתה יודע. יש לך יראת שמיים או אין לך יראת שמיים. יראתו קודמת לחכמתו, חכמתו מתקיימת. חכמתו קודמת ליראת חטאו, אין חכמתו מתקיימת. אותו דבר במעשיו. אדם לא יכול לבוא ולהגיד, אני אעשה מה שאני רוצה, אני לומד תורה ואעשה מה שאני רוצה. אין כזה דבר. אתה חייב להוכיח שאתה לא מסתפק בחכמה, שאתה לא מסתפק במה שאתה עושה. ובאמת, אדם שעושה את מצוותיו לשם שמים, לא לשם לקבל פרס,

36:22לא לשם, הוא מוכיח שהוא לא מהערב רב. למה? כי הערב רב מובא בתיקוני הזוהר, בתיקונת רייסר, ובדווקא בזיין עמוד א', שהערב רב, כל חסד שהם עושים, הם מתכוונים לעשות לעצמם. כל דבר, כל דבר, אתה חושב שהם עושים לך טובה, בסוף זה מתברר, או, כל מה שהם עשו את הטובה, בשביל עצמם הם עשו. ובתיקוני הזוהר, בתיקון רישא, ודווקא בזוהר עמוד א', כתוב שעתידים בני ישראל להיות בגלות בין הערב רב, דיינים קוצים. וזה הכוונה של הכתוב, הסוד של הכתוב: כי יעשה קלה בכל הגויים אשר ידחתיך שמה, ואותך לא יעשה קלה. אז הכתוב אומר שהקדוש ברוך הוא יעשה קלה, יחלה. כך אומר הנביא מיכה.

37:22בפרק מ"א פסוק פ"ח ואותך לא היה זה קל. מה הוא צריך לחלות את הקוצים האלה שבכרם, אלו הקוצים שנקראים ערב רב. עוד מצאנו לגבי הערב רב כמה וכמה גריעות. גדולה בהנהגות שלהם ובמעשים שלהם, שהם בעצם עשו את כל הצרות של עם ישראל גם במדבר. והם היו גם אלה ששאלו את הבשר במדבר, אמרו, עוד פעם ניסו את הקדוש ברוך הוא. עוד פעם ועוד פעם, כשנסתכל בפרשת בהעלותך, פרק י"א בספר במדבר.

38:23אז הם בעצם גורמים לכל התקלות, לכל הבעיות של עם ישראל. הם בעצם המשכן של השטן ושל כל כוחות הטומאה בעולם הזה. ומה צריך לעשות בהם? אז בתיקוני הזוהר, בתיקון כ"א, ודפננת עמודה לפנוביה שדורשים שם את עמי המקרא. אז לגרש, השכינה אמרה לקדוש ברוך הוא, גרש האמה הזאת ואת בנה, אילן ערב רב, דגרשוני מסתפח בנחלת השם, גרש לו מן העלמא דמעל מה דעתה, דעה ליאלון חולקיים ישראל. השכינה מבקשת מהקדוש ברוך הוא שלא יהיה להם חלק, שיצאו כבר. שיפסיקו, לעצור לנו בגלות, להציק לנו, לצלוף את התורה, להילחם בתורה. אבל כל זמן שאנחנו בגלות, אז אנחנו עדיין בטומאה הזאת. לכן, מורי ורבותיי, הדברים ארוכים מאוד. אם אנחנו נבוא ונקיף את כל הנושא הזה של הערב רב, עד מאוד, הדברים ארוכים. יש מאות מקורות על הערב רב. אבל אנחנו צריכים לדעת,

39:48שכל אדם יושב עם עצמו ויראה מי מבין החברים שלו מקרר אותו, מי מבין האנשים מקרר אותו בעבודת השם. תתרחק מהם. אל תמשיך עם זה. אם אתה רואה שאתה בפועל לומד תורה ואתה לא מקיים אותה, בשביל מה אתה לומד? בשביל מה אתה לומד? אתה לומד בשביל מה? לקנטר? אתה לומד בשביל לא לקיים? אז התורה נהפכת לך לקטגור. ובמדרש, ויקרא רבה, פרשת בחוקותי, פרשה לה, סימן א, שזה גם בירושלמי שבת, אמר רבי יוחנן: נוח לו שלא שנהפכה שִׁלְיָתוֹ על פניו ולא יצא לאוויר העולם. אדם שלומד שלא לעשות.

40:54כך מובא גם ב"ילקוט שמעוני", פרשת בחוקותי, רמז ת' ש' א'. אז בעצם אתה לומד שלא על מנת לעשות, אז אתה מהאלה שהתנא אומר עליהם במשנה. התנא מדבר עליהם. כל שמעשיו לא מרובים מחוכמתו, חוכמתו מרובה ממעשיו, אין חוכמתו מתקיימת. לכן כל אדם יישב ויחשבן, תבדוק אצלך, מה קורה איתך, לאן אתה חותר, לאן אתה מגיע. שחלילה לא יהיה כל שחוכמתו מרובה ממעשיו, ושחלילה לא יהיה כל שחוכמתו מרובה מיראת חטאו. שבן אדם ישב עם עצמו ויבין איפה הארת השכינה שלו נמצאת, לאן אתה הולך, לאן אתה רוצה להגיע, והרחק משכן רע, אל תתחבר לרשע.

41:55אנחנו צריכים להיזהר מאוד. לכן, לא כדאי לבוא ולהגיד, "הבן אדם הזה הוא ערב רב, הבן אדם הזה הוא ערב רב." זה לא נכון לעשות. אבל כל בן אדם צריך לדעת, לפי הגדרים הללו שאמרנו, מהמקורות, לא מעצמי. הכל מהמקורות. ממי צריך להתרחק? כמה הקב"ה מקפיד עליהם כמו המלאק? כמה הקב"ה רוצה לסלק אותם? אבל כל זמן שאנחנו בגלות, אנחנו עדיין תחת שלטון של טומאה, של כוחות הטומאה. אז עדיין יש להם כוח. ונזכה כולנו בעזרת השם, שכבר ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד, ואת המלכות הרשעה יעביר מן הארץ, וכל הרשעה כולה כעשן תכלה, כי תעביר ממשלת זדון מן הארץ, אמן כן יהי רצון.