החכם והגולם מהרב אפרים כחלון

0:13שבעה דברים בגולם ושבעה בחכם. חכם אינו מדבר בפני מי שגדול ממנו בחכמה. ואינו נכנס לתוך דברי חברו. ואינו נבהל להשיב. שואל כעניין, ומשיב כהלכה, ואומר על ראשון ראשון, ועל אחרון אחרון, ועל מה שלא שמע, אומר לא שמעתי, ומודה על האמת, וחילופיהן בגולם. המשנה הזאת, לפני שנתחיל להסביר אותה, היא מובאת בכמה מקומות. בתוספתא במסכת סנהדרין, פרק זין, על החיוב, מובאה כמה דברים בשינוי קצת והמשמעות שלהם אותו דבר. במסכת כלה רבתי פרק ד' הלכה ד' מביאים את זה גם במסכת דרך ארץ פרק ו' הלכה א'. זה מובא גם בפסיקתא. תראה את המדרש לקח טוב פרשת ויצא פרק ל"א סימן ל"א. מובאת המשנה הזאת שם, בפסיקתא מובא. והמשמעות שלהם אותו דבר. במסכת כלה רבתי פרק ד' הלכה ד' מביאים את זה. גם במסכת דרך ארץ פרק ו' הלכה א' זה מובא. וגם בפסיקתא זה תראה את המדרש לכתוב פרשת ויצא פרק ל"א סימן ל"א. מובא את המשנה הזאת שם בפסיקתא מובא.

1:25אחרי שמובא כל הדברים הללו, אומר הכתוב על הפסוק, "ויען יעקב ויאמר ללבן." הפסוק הזה, בשעה שלבן רדף אחרי יעקב אבינו, למה? כי הוא ברח. אז בא לבן ואיים ואמר וכו' וכו'. "ואתה הלוך הלכת כי נכסוף נכספת לבית אביך, למה גנבת את אלוהי?" ככה אומר לבן בפרשת ויצא בבראשית פרק ל"א פסוק ל'. ועל זה אומר, "ויען יעקב ויאמר ללבן: כי יראתי, כי אמרתי פן תגזול את בנותיך מעמי." הוא לא ענה לו על "למה גנבת את אלוהי," על מה הוא ענה? ואתה הלוך הלכת כי נכסוף נכספת לבית אביך למה גנבת את אלוהי, ככה אומר לבן בפרשת ויצא בבראשית פרק ל"א פסוק ל'. ועל זה אומר: ויען יעקב ויאמר ללבן כי יראתי כי אמרתי פן תגזול את בנותיך מידי. הוא לא ענה לו על "למה גנבת את אלוהי". על מה הוא ענה? על מה שהוא שאל אותו לפני כן. יעקב אבינו לפני כן אמר לו שבשעה שברחת למה נכבדת לברוח. זה בפרק ל"א פסוק כ"ז, ואת גנוב אותי ולא הגדת לי. והשאלה השנייה הייתה למה גנבת את אלוהי. אז יעקב אבינו ענה לו כהוגן על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון.

2:42אומר המדרש שלבן אמר ליעקב: "למה גנבת את אלוהי?" ולא השיבו על אותו דיבור. הוא לא ענה לו ישירות "למה גנבת את אלוהי" אלא מה? אלא השיב ראשון ראשון. כשאמר לו: "למה נכבשת לברוח ולא הגדת לי?" ואמר לו: "כי יראתי פן תגזול את בנותיך מידי," ואז אחר כך הוא בא ואמר לו... למה גנבת את אלוהי? זאת אומרת המידע הזאת של משיב על ראשון ראשון כבר ראינו אצל יעקב אבינו, והדרך ארץ שנלמדת היא נלמדת גם מהשבטים, מהאבות שבוודאי הקפידו בזה. ויש עוד כמה וכמה דוגמאות. אבל אנחנו נתחיל להסביר את המשנה. המשנה קודם כל נוקטת מספר. שבעה דברים בגולם ושבעה בחכם. חכם אינו מדבר. המספר הוא שבעה. זה אומר לך שזה השבעה דברים, זה השבעה דברים המיוחדים שרק הם יחליטו האם אתה גולם או חכם בעולם.

4:00מחליטים שחכם זה אולי פלוני אלמוני. יש לו כמה רמות של IQ, יש לו ספרים שהוא כתב, ספרים שהוא חיבר. וגולם זה אדם שהוא טיפש, אדם שהוא לא חכם. המושג של "גולם" פירושו דבר שהוא לא מפותח. בתהילים, קלט, פסוק ט"ז, אומר דוד המלך: "גולמי ראו עיניך." מה זה "גולמי ראו עיניך"? רש"י כותב, זה זרעתי ותבנית צורתי, בטרם יוולדי. הכוונה היא לתבנית של הצורה לפני שבן אדם נולד. כמו שהמצדד דוד כותב, בעוד הייתי גולם אחד, בלא חיתוך איברים, ועדיין לא נשלמה צורתי, אז ראו אותה עיניך. הקדוש ברוך הוא ראה את האדם עוד לפני שהוא נוצר. אז גולם פירושו דבר שהוא לא מפותח, דבר שהוא נתקע באמצע, כביכול. פעם מישהו רצה לצחוק על איזה עדה, מה הוא אמר? הוא אמר, העדה הזאת, זו עדה לא מפותחת. הקדוש ברוך הוא ברא אותם באמצע והלך.

5:23באמצע עזב אותם והלך. זה כאילו הדוגמה של גולם. אז אומר הכתוב, יש לך שבעה דברים שאתה נחשב גולם או חכם. גולם הוא אדם לא מפותח, זאת אומרת, אתה צריך עוד להשתפשף הרבה, הרבה, הרבה כדי להיות בן אדם, כדי להיות משהו מפותח, משהו ברור. וכל זמן שבן אדם עדיין לא בדבר הזה, אז הוא נקרא גולם. זו הסיבה שהגמרא בכמה מקומות קוראת לגלימה גלימה. גלימה יש בבבא קמא דף י' עמוד ב', בברכות מ' עמוד ב', בערובין צדיק ד' עמוד א'. למה? כי כשבן אדם שׂם את הגלימה, זאת אומרת, זה כמו סדין רחב על הגוף, אז הבן אדם נראה כמו גולם, כאילו אין לו איברים. כך מפרש הרשב"ץ. פה וגם תכריכי המת נקראים בלשונם גלימה כמו שגמרא בשבת ובביצה. למה? כי בתכריכים הוא נראה כמו גולם, דבר שהוא מחובר, אין לו פיסוק איברים. הדבר הראשון שאומר לנו מה עושה אותך בן אדם: הדבר הראשון שחכם אינו מדבר בפני מי שהוא גדול ממנו. דרך אגב, אנחנו שמים לב שבלכאורה המשנה פתחה שבעה דברים בגולם ושבעה בחכם. חכם אינו מדבר... היית צריך להסביר את שבעה דברים בגולם, כי בזה פותחת המשנה. המשנה באה ללמד אותך אם יש לך דבר גנאי ודבר טוב לדרוש, תדבר על השבח.

6:50שאומר לנו מה עושה אותך בן אדם. הדבר הראשון שחכם אינו מדבר בפני מי שהוא גדול ממנו. דרך אגב, אנחנו שמים לב שלכאורה המשנה פתחה בשבעה דברים בגולם ושבעה בחכם. חכם אינו מדבר. היית צריך להסביר את שבעה דברים בגולם, כי בזה פותחת המשנה. המשנה באה ללמד אותך שאם יש לך דבר גנאי ודבר טוב לדרוש, תדבר על השבח. תדבר על השבח. יש לך בן אדם אחד שיש לו מידות רעות ומידות טובות. תשבח אותו במידות הטובות, ומתוך זה הוא יבין את המידות הרעות. למה? אם תבוא ותגיד לבן אדם רק על המידות הרעות, הוא לא יקשיב לך. זה סיפור: פעם אחת בישיבה, שרבי יוסף חיים זוננפלד בירושלים היה בעיה. מה קרה? האישה שהייתה מכינה את החמין לא הייתה יודעת מה זה מלח. והבחורים רצו לעשות כבר הפגנה כי כל שבת, כל שבת היא לא יודעת מה זה מלח. וכמה שאומרים לה, וכמה שמדברים איתה, אין, אין, לא שמה מלח. זה אי אפשר באמת. תאכל תפוח אדמה בלי מלח, שעועית בלי מלח, עופות בלי מלח, בשר בלי מלח, אין מלח. וכמה שהיו מנסים לאכול, ואין, אין מלח. אחר כך הכל במטבח נעול, לא מסכימה מלח.

8:08ניסו לעשות הפגנה, מה אמרו? אמרו נשיר את ציר החמין שלם עד מוצאי שבת שישריח ויתקלקל ואז תבין שלא אוהבים את האוכל שלה. כששמע את זה רבי יוסף חיים זוננפלד אמר להם: "אוי ואבוי! אוי ואבוי! אל תצערו אותה, אישה אלמנה." אמרו לו: "הרב, אבל אי אפשר לאכול את זה, זה בלי מלח." אמר להם: "אל תדאגו, השבת הזאת היא השבת האחרונה שאתם תאכלו את זה בלי מלח." טוב, הלך רבי יוסף חיים זוננפלד וקרא לאישה הזו. האישה הזאת נכנסה לראש הישיבה, הפעם הראשונה שהוא מדבר איתה, הוא אומר לה, איזה עוגות את מכינה. כל שבת, כל שבת אני מחכה, כשאני עושה יום השישי, אני חושב על העוגות שלך. למחרת בקידוש בבוקר יהיה לנו עוגות. איזה מרקם, איזה אוורירי, איזה עוגות מדהימות. איזה ידיים יש לך, בלי עין הרע, בלי עין הרע. והוא משבח אותה ואומר איזה עוגות ואיזה תבשילים את מכינה. נו, יש כאלה שאומרים שחסר קצת מלח בחמין, נו. כל שבת, כל שבת אני מחכה, כשאני עושה יום שישי, אני חושב על העוגות שלך. למחרת בקידוש בבוקר יהיו לנו עוגות. איזה מרקם, איזה אוורירי, איזה עוגות מדהימות. איזה ידיים יש לך, בלי עין הרע, בלי עין הרע. והוא משבח אותה, ואיזה עוגות ואיזה תבשילים את מכינה. נו, יש כאלה שאומרים שחסר קצת מלח בחמין, נו. אבל העוגות שלך? וואו! התבשילים שלך? וואו! יש כאן סתם עיתונאים, את יודעת, כל דבר, אנשים מחפשים דברים. אבל העוגות? אין כ... איך שאמר הרב, מה? רק מלח זה, זה, זה... בוודאי אני אשים, אני לא חשבתי שחסר. וכן, את יכולה לשים, את יכולה לא לשים מה שאת רוצה, את הרי מבינה, את הבשלנית. את הרי יודעת לה. החמין של שבוע הבא כבר היה כל כך מצוין, שאלו את רבי יוסף חיים זוננפלד לפני דימוני מדות המתכון.

9:38למה? הוא ידע איך לדבר. אז אכן פה המשנה באה ויכולה להגיד לך שבעה דברים בגולם וחילופיהם בחכם. לא שבעה דברים בגולם ושבעה בחכם. נגיד לך את הדברים הטובים שתהיה את הטוב. יש אנשים שהם רעים ומחפשים תרה בכל דבר. הם יחפשו תרה. בן אדם יעשה הרצאה שעה שלמה או בדקה 27 ו-30 שניות אמרת משהו שהוא לא כל כך נכון. מכל ההרצאה או בן אדם בא, בן אדם לבוש יפה. מחויית, אומרים לו, איזה זקן יש לך? יש לך זקן של שך. במקום, בן אדם כולו לבוש, לא, לא, יש לך בעיה בזקן, לא, לא, יש לך בעיה בכיפה, לא, לא, יש לך בעיה בכפתור. ו-30 שניות אמרת משהו, הוא לא כל כך נכון. מכל הארץ או בן אדם בא, בן אדם לבוש יפה, מכובד. אומרים לו: איזה זקן יש לך! יש לך זקן של ש"ך! במקום לומר: בן אדם כולו לבוש יפה, לא, לא, יש לך בעיה בזקן. לא, לא, יש לך בעיה בכיפה. לא, לא, יש לך בעיה בכפתור.

10:38למה? כי אנשים שאוהבים רע יחפשו רע בכל דבר. הבעה משנה להגיד לך שבעה דברים בגולם ושבעה בחכם. חכם אינו מדבר. נתחיל לדבר על החכם וההבדלים בגולם. בדברים הרעים לא צריך להאריך. אז הדבר הראשון שאמרנו: חכם אינו מדבר בפני מי שגדול ממנו בחוכמה. אדם שהוא חכם מבין, מבין, מבין. אדוני... אתה לא יכול להחשיב את עצמך לאדם גדול. יש אנשים שהם גדולים, יש אנשים שהם חשובים, יש אנשים שהם יודעים תורה יותר ממך, יש להם חוכמת חיים יותר ממך. ואתה צריך להכיר את המקום שלך. אתה צריך לדעת איפה אתה נמצא. וזה אחד מהמעלות שבפרק ו' ממשנה אבות — המכיר את מקומו. זה אחד מהמידות הטובות ביותר שיש. לצערנו, כל הבעיות שיש לבן אדם בחיים, כולם, רובם ככולם, זה בגלל שהוא לא מכיר את מקומו.

11:57בן אדם תמיד חושב שלא מגיע לו מה שעשו לו. תכיר את מקומך. וזה בכלל גם על הקדוש ברוך הוא. בן אדם חוטא, לא מכיר את מקומו, לא מכיר שהוא חוטא. בא בתלונות לקדוש ברוך הוא, למה עשית לי ככה? למה עשית לי ככה? בן אדם לא אוהב להכיר שהוא בעל חוב. בעל חוב לאשתו, בעל חוב לילדים, בעל חוב לעולם. כמו שדיברנו והסברנו, קרמה גדולה מעלה של הכרת הטוב. בן אדם לא רוצה להכיר את מקומו. כשבן אדם מכיר את מקומו, זאת אומרת, הוא שם את עצמו בפרופורציה. מי אני, מה אני, כמה אני שווה באמת. כמה אני שווה באמת כשאני עומד מול המראה. כמה. כמה אני שווה בפני עצמי. כשאדם יושב לבד ובבורו. זו איזו חכמה להכיר את מקומו, שזה נכלל בדבר הזה. שחכם אינו מדבר בפני מי שגדול ממנו בחוכמה. יש במדרש שיר השירים רבה פרשה א' פסקה י"ז: עוד א' אומר הכתוב בתהילים, "בלבי צפנתי אמרתך למען לא אחטא לך" (תהילים קי"ט פסוק י"א), וכתיב, "בשפתי סיפרתי כל משפטי פיך" (תהילים קי"ט פסוק י"ג).

13:21אז מה, פעם אחת דוד המלך אומר, בלבי צפנתי אמרתך, את כל הסודות של התורה, את כל דברי התורה, צפנתי אמרתך. לא, לא מגלה. מצד שני, בשפתיי סיפרתי. אז תחליט. אומר המדרש, כאן כשאירע היה עירי קיים, אירע היה עירי היה הרב של דוד המלך, כאן כשאין אירע היה עירי קיים. כשהרב של דוד המלך קיים, הוא לא מדבר, לא מדבר. חכם, הוא לא מדבר בפני מי שגדול ממנו. כאן כשאין אירע היה עירי קיים. וכן מצינו שאלעזר ואיתמר כשקצף עליהם משה לא השיבו לו. למה? שלא רצו לדבר בפני אביהם, ומי השיב? אהרן. זאת אומרת, אפילו שמשה רבנו בא והוכיח אותם, כמו שמוזכר בספר ויקרא, פרשת שמיני, פרק י' פסוק ט"ז, וְאֵת שְׂעִיר הַחַטָּאת דָּרוֹשׁ דָּרַשׁ מֹשֶׁה וְהִנֵּה שֹׂרָף, וַיִּקְצֹף עַל אֶלְעָזָר וְעַל אִיתָמָר בְּנֵי אַהֲרֹן הַנּוֹתָרִים לֵאמֹר, מַדּוּעַ לֹא אֲכַלְתֶּם אֶת הַחַטָּאת בִּמְקוֹם הַקֹּדֶשׁ, כִּי קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הִוא, וְאֹתָהּ נָתַן לָכֶם לָשֵׂאת אֶת עֲוֹן הָעֵדָה.

14:44הוא חשב שבגלל שנדב ואביהוא מתו, אז הם התרשלו בעבודת הקודש והפר של החטאת נטמא, נשרף או כל דבר אחר. אז הם היו יכולים להגיד שהם חס ושלום, הם לא באו. וזה גם מה שרש"י כותב שם: וידבר אהרון. אפשר משה קצף על אלעזר ועל איתמר והארון מדבר? מה קשור? הוא קוצף על אלעזר ועל איתמר, מה אהרון נכנס? אלא אמרו: אינו בדין שיהיה אבינו יושב ואנו מדברים לפניו, ואינו בדין שיהיה תלמיד משיב את רבו. וזה לא בגלל שאלעזר לא יכול לדבר, כך אומר רש"י. ומה הסיבה? הסיבה היא שהארון אמר לו שזה לא בגלל, חלילה, שהם הצטערו על זה שהם מעלו, או עשו עבירות וכו' וכו'. אלא מה, מי עשה בעצם את הקורבן? הארון עשה. שאני כהן גדול ומקריב עונג. ואומר לו, ותקרנה אותי כאלה אפילו אם לא היו מתים בניי.

16:10אלא שאר קרובים שאני חייב להיות עונן עליהם, כאלו שהם בכלל השבעה, השבעה הקרובים שכהן גדול יכול להתאמות עליהם. היטב בעיני ה' האם אני יכול חתת בזמן שאני כעונן? למה? אומר למשה רבנו: אם שמעת בקודשי שעה, אין לך להקל בקודשי דורות. היה היטב רק בקודשי שעה. אבל לא בקודשי דורות, ופה החטאת הייתה קודשי דורות לדורי דורות שזה חטאת. צעיר החטאת נמצאנו למדים שאלעזר שומעים שצועקים עליהם והם שותקים. למה? חכם אינו מדבר בפני מי שגדול ממנו. יש בעבודה, רבי נתן בנוסחה שנייה בפרק מ' דורשים על אהרון את הכתוב.

17:10על משה רבנו שהוא התחמק מהשליחות ורצה שהאהרן יהיה השליח, והיה אומר בי אדוני שלח נא ביד תשלח (שמות פרק ד' פסוק י"ג), שלא רצה לדבר בפני אחיו הגדול ממנו. ספרים מספרים שרבי יונתן אייבשיץ בתור נער צעיר היה מוזמן לחצר של המלכה למה היא שמעה שיש ילד פלא. הילד פלא היה ממש כל רואה בו היו ממש מתפעלים ממנו. הבעיה הייתה שהוא יהודי. מה עושים? מזמינים אותו להרמון, אבל איך מזמינים אותו לבד לבד כשהילד לבד? ילד קטן בגבר. מי שהכיר למלכה זה היה רבי שמשון ורטהיימר. רבי שמשון ורטהיימר היה... מה עושים? מזמינים אותו להרמון, אבל איך מזמינים אותו לבד? לבד כשהילד לבד, ילד קטן בגבר. מי שהכיר למלכה זה היה רבי שמשון ורטהיימר. רבי שמשון ורטהיימר היה...

18:41שר האוצר בחצר של קיסר אוסטריה, לאופולד, הכיר ופרסם את הגאון הקטן. הקיסרית כשראתה אותו רצתה לראות אותו, ובמוח שלה היה מה לעשות. אז מה הוא עשה? מה עשתה הקיסרית? לקחה אותו לטייל בארמון ואז הכניסה אותו לפני פסל גדול של איזו שימית וזרחה. מאז היא אמרה לו, "אתה ילד חכם, תגיד משהו לכבוד אדוננו." וככה היא רצתה להתחיל את העסק. אמר לרבי ענות הנבישית: אצלנו במשנה כתוב שחכם אינו מדבר בפני מי שגדול ממנו. קודם כל שהוא ידבר, אחר כך אני. היא כל כך כעסה על התשובה, היא גזרה עליו גזרת גירוש, ורבי שמשון ורטהיימר תכנן שהבת שלו תתחתן איתו. התבטל השידוך בגללה, בגלל הקיסרית. גזרה עליו גזרת גירוש. למה? כי כשאין לך מה לענות אז אתה מתחיל באלימות. גירוש.

20:14וההפך ממידת החכם זה כסיל. על הכסיל נאמר במשלי פרק י"ח פסוק ב', "לא יחפוץ כסיל בתבונה, כי אם בהתגלות לבו." מה זה התגלות לבו? מה שיש לו בלב, לגלות. אז איך שאתה מתחיל לדבר? הוא ישר אומר לך את מה שיש לו. והוא לא משנה מי אתה, מה אתה, ישר מתפרץ. אתה חכם, אתה לא חכם, אתה גדול ממנו, אתה לא גדול ממנו. וזה מוביל אותנו לדבר השני, שחכם אינו נכנס לתוך דברי חברו. רבנו יונה מסביר, ועוד מפרשים מסבירים, שאם חברו מדבר עמו, לא יפסיק דבריו עד שישלים אותם. תן לבן אדם לגמור משפט. היה פעם איזה אדם אחד שהגיע לקבוצה של רבנים, והאדם הזה מדבר, מדבר, וכל מי שמדבר הוא נכנס בדברים שלו ומפריע, מדבר, מדבר, עד שהוא אמר, שמעתי פעם איזה רב שאמר לי כך וכך, אז אחד הרבנים אמר לו, עכשיו אתה משקר. לא, לא. למה אתה אומר ככה? אמר לו: כי אתה לא נותן לאף אחד להשמיע עליך משהו. אתה כל פעם מתפרץ, לא נותן. איך אתה אומר "שמעתי מרב אחד"? זה הסבר אחד, הרשב"ץ מסביר. הסבר שני, אומר: לא נראה לי הפירוש של רבנו יונה שלא יפסיק דבריו עד שישלים.

21:30דברי חברו. זאת אומרת שעד שהחבר גומר לדבר, לא מפסיקים אותו. הוא אומר, לא נראה לי שזה מה שהתנא בא לומר. למה? שאפילו הילדים אינם עושים כן. זה פשוט שאף אחד לא נכנס לתוך הדיבורים. מי נכנס בדיבורים של השני? אתה מדבר כמעט, למה שהוא יפסיק? ילדים. ילד בגן יודע שכשהמבוגר, או הילד השני, גומר לדבר, אז אני יכול לדבר. הוא אומר, זה לא מידת החכם, זה אפילו מידת ילדים. איפה נמצא הרשב"ץ ואיפה אנחנו. ואין ראוי להכניס זה במידות החכם. אלא אומר הפירוש שאם חברו מדבר עם רבו ונושא ונותן עמו בהלכה, הוא אינו נכנס לתוך דברי חברו לשאת ולתת עם רבו, להפסיק מסע ומתן שבין חברו לרבו, אלא מניח לחברו להשלים מסע ומתנו עם רבו ואחר כך ידבר הוא. מה הפירוש? אומר בן אדם בא, אתה רואה שהוא מתווכח עם הרב שלו בלימוד.

22:30אתה בא לשאול שאלה לרב, שאלה הלכתית, תחופה, משהו, לא פיקוח נפש, כן? והרב מדבר עם מישהו באמצע. אז אתה מחכה עד שבן אדם גומר ואז אתה שואל את השאלה שלך. זה חידוש, זה חכם. למה? יש לך שאלה, אתה רוצה לשאול... אתה לא מתפרץ. זה מידע של חוכמה. ומה הגולם עושה? הגולה מתוך שהוא רוצה כבר להראות כמה הוא יודע דברים וזה כן כן וגם אני יודע וזה קשור לשאלה שלי וזה וזה ואפילו אם זה אותו מסע ומתן שהחבר שלך מדבר עם הרב יש לך מה להגיד אל תדבר, אל תדבר. אומר הרשב"א: ככה מצינו במהלכים שנשלחו להפוך את סדום, שכל זמן שהיה אברהם מדבר עם השכינה, לא עשו שליחותן. אלא אחר שהשלים תפילתו, הסנגור נסתלק והרחמן בא הקטגור. ככה נזכר במדרש, בראשית רבה. ובעבודת רבי נתן, בנוסחה א', פרק ל"ז, ובנוסחה ב', פרק מ', למדו את זה מהקדוש ברוך הוא, שלא רצה להיכנס לתוך דברי אברהם, שנאמר, בראשית פרק י"ח פסוק ל"ג, "ויהי כאשר כלה לדבר אל אברהם". אז כל וחומר לדיוטות. בספרי, בפרשת בהעלותך, למדו את זה מהכתוב בספר במדבר פרק ח' פסוק ו'.

23:51למדו את זה מהכתוב בספר במדבר פרק ח' פסוק ו': "שמעו נא דברי: אם יהיה נביאכם ה' במראה אליו אתוודע בחלום אדבר בו." זאת אומרת, הקדוש ברוך הוא אומר אחרי שמרים דיברה על אחיה, מהו שונה מכל הנביאים וכולי וכולי. אז כשהוא אמר שמעון הדברים, אמר הספרי: אמר להם, המתינו לי עד שאתדרש כל וחומר שלא יהיה אדם נכנס לתוך דברי חברו. זאת אומרת, הקב"ה אומר להם: רגע, רגע, אתם רוצים להשוות את משה רבנו לשאר הנביאים? תשמעו רגע מה אני אומר. הוא כאילו לא רצה להפריע להם בדיאלוג, בדו-שיח של מרים ואהרן, לכן הוא אמר שמעון הדברים.

24:54אז זו המידה שלא להיכנס בתוך דברי חברו. מידה נוספת שהמשנה מלמדת אותנו היא ואינו נבהל להשיב. זה באמת בעיה קשה, כי אדם לפעמים כל כך יודע את התשובה, כל כך בוער לו, התשובה עומדת לו על קצה הלשון, איך שמישהו שואל, הוא כבר אין לו סבלנות לשמוע את השני. על המקום, כן, כן, זה ודאי, זה גמרא מפורשת, נו זה פסוק מפורש, מה אתה לא יודע? זה ממש, ממש, ממש יצר הרע, וזה דווקא לחכם, למה? כי חכם יש לו מה להשיב, יש לו מה לדעת, יש לו מה לענות. טיפש, הוא לא כל כך בכלל זה, מה, מה, מה, סתם מבלבל שטויות. אבל החכם יודע, ולשמוע לפעמים שאלות של שטויות. כל כך יודע את התשובה, כל כך בוער לו, התשובה עומדת לו על קצה הלשון, איך שמישהו שואל, הוא כבר אין לו סבלנות לשמוע את השני. על המקום, כן, כן, זה ודאי, זה גמרא מפורשת, זה פסוק מפורש, מה אתה לא יודע? זה ממש, ממש, ממש יצר הרע, וזה דווקא לחכם, למה? כי לחכם יש לו מה להשיב, יש לו מה לדעת, יש לו מה לענות. טיפש, הוא לא כל כך בכלל זה, מה, מה, מה, סתם בלבול שטויות. אבל החכם יודע, ולשמוע לפעמים שאלות של שטויות, שאלות של בורות, שאלות של טיפשות, זה נורא והיום, זה קשה מאוד. חכם בן ציון אבא שאול, יזכר צדיק לברכה, היה אומר, אני את השכר שלי בעולם הבא אקבל על זה, שהורדתי את עצמי לשאלות הכי קטנות שלכם, להסברים הכי קטנים. או היה הגאון הגאוני, יודע את כל הסיביות, את כל הש"ס, את כל התורה, כל הכל. לבוא ולהסביר לבחורים קטנים שעכשיו התחילו ללמוד, בדיוק, מה הכוונה, מה זה, מה זה. זה קשה מאוד. החכם אינו נמנע להשיב. שאלות של בורות, שאלות של קיפשות, זה נורא והיום, זה קשה מאוד. חכם בן ציון אבא שאול, יזכר צדיק לברכה, היה אומר: "אני את השכר שלי בעולם הבא אקבל על זה, שהורדתי את עצמי לשאלות הכי קטנות שלכם. להסברים הכי קטנים." או היה הגאון הגאוני, יודע את כל הסיביות, את כל הש"ס, את כל התורה, כל הכל. לבוא ולהסביר לבחורים קטנים שעכשיו התחילו ללמוד. בדיוק מה הכוונה, מה זה, מה זה. זה קשה מאוד. החכם אינו נבהל להשיב.

26:13יש בתוספתא בסנהדרין פרק ז' על החיות. בתוספתא כתוב: "תניא, חכם שנכנס אין שואלים אותו עד שתתיישב דעתו, עד שהוא יושב. נכנס ומצא שהם עסוקים בהלכה, לא היה קופץ לתוך דבריהם עד שידע באיזה עניין עוסקים." וגם זה נלמד מהתורה מזה שכתוב בתורה "ולא תעלה במעלות על מזבחי" (שמות פרק כ' פסוק כ"ג). וסמוך לו "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם" (שמות כ"א). אז הראה למשה שלא ישים לפניהם תשובה לשאלתם במהירות אלא כמו שהכהנים עולים על המזבח עקב בצד אגודל כיוון שהוא היה כמו מגלשה; עולים לאט לאט ואסור לעלות מהר. על המזבח, כיוון שיהיה איזה אקט של חוסר צניעות, כשאדם מפסק את הרגליים רחב, ככה נבהה להשיב מגלה טעותו ובושתו. וזה מה שאומר שלמה המלך בספר משלי, פרק כ"ט פסוק כ', "חזית איש אץ בדבריו תקווה לכסיל ממנו". כלומר, אם אתה רואה בן אדם שהוא ישר, אץ בדבריו, עונה מהר מהר, יש סיכוי שהכסיל יגיד יותר דברים טובים ממנו.

27:36והנגע של הכסיל שאין לו דרך ארץ הוא בא ישר ואומר לא לא לא. מספרים על זה בדיחה: היה פעם איזה בן אדם טיפש שהגיע למשרד ואמר שלום, שמעתי שאתם מחפשים רואי חשבון. אמרו לו כן, אתה יודע חשבון? כן, אני יודע הכל בסדר. הוא מצוין. טוב, אמרו לו, טוב, התקבלת לשבוע ניסיון. אחרי כמה זמן היה צריך איזה פעולה של חישוב פשוטה. שואל אותו הבוס: תגיד לי כמה זה 104 כפול 300? הוא אומר לו: זה 150. הוא אומר לו: מה, 150? אני אומר לך 104 כפול 300! הוא אומר לו: 150. הוא אומר לו: תגיד לי, זה לא נכון! הוא אומר לו: תעזוב אותך מהתוצאה, אבל איך המהירות שלי? איך אני? אחרי כמה זמן, כשהיה צריך לבצע פעולה חישובית פשוטה, הבוס שואל אותו: "תגיד לי, כמה זה 104 כפול 300?" הוא עונה לו: "זה 150." הבוס אומר לו: "מה 150? אני אומר לך 104 כפול 300!" הוא עונה לו: "150." הבוס אומר לו: "תגיד לי, זה לא נכון." הוא עונה לו: "עזוב אותך מהתוצאה, אבל איך המהירות שלי?" לפעמים בן אדם, כשהוא עונה מהר, הוא לא חושב מה הוא אומר. זה הגולם. אין לו דרך ארץ, ותגלה רעתו וטעותו בקהל. לדבר הזה לומדים גם מאחד מהחברים שלי, איוב, בפרק ל"ו, פסוק ב', ששם הוא אמר, כתר לי זעיר, ואחוך, כי עוד לאלוה מילין.

29:07הפירוש שלה כתוב שהוא לא רצה, אליהו לא רצה שיוב יחשוב שהוא כבר גמר את כל הדברים שלו ויבוא לענות לו. לכן אמר: "המתן לי מעט ויגיד לך עוד דברים שיש לי להגיד." למה הוא אמר לו את זה? כדי שיוב לא יבוא לענות לו. תחכה. וכן כתוב עוד פסוק באיוב פרק ל"ב פסוק ט"ז: "והוכלתי כי לא ידברו, כי עמדו לא ענו עוד. אומר אני יכול להתחיל, כי אם לא דיברו אני יכול להתחיל לדבר. למה? כי אני לא נבהל להשיב. הם גמרו, שאלו את השאלה שלהם, עכשיו התשובה."

30:09מעלה נוספת של החכם שואל כעניין ומשיב כהלכה. יש בזה שני עניינים, אבל מונים את זה כדבר אחד. יש לפעמים בן אדם שיודע לשאול שאלה חכמה, שהיא חצי תשובה, ומשיב כהלכה, שאתה יודע איך להשיב. לפעמים בן אדם לא יודע לשאול שאלה לרב. לא יודע לי שאול או שהרב לא בנושא כמו שהגמרא אומרת בשבת דף ג' עמוד ב' שאסור לשאול רב כשהוא עוסק במסכת אחת לא תשאל אותו במסכת אחרת. או שלא יודעים להציג לרב את השאלה הנכונה. לא יודעים לפעמים בא הרב, מציגים לרב שאלה, והרב לפי מה שהציגו לפניו אז כך הוא עונה. מה שאתה מזין את הרב במידה ככה הוא עונה ואז אומרים לו הרב אמר הרב אמר למה שענית למה ששאלת ואם התלמיד יכול לשאול כעניין אז החכם יכול להשיב כהלכה. מה שאתה מזין את הרב, במידה ככה הוא עונה. ואז אומרים לו: הרב אמר, הרב אמר. למה? כי ענית למה ששאלת. ואם התלמיד יכול לשאול כעניין, אז החכם יכול להשיב כהלכה.

31:28אבל אם התלמיד לא ישאל כעניין, אז החכם לא ישיב כהלכה. למשל, שואלים את הרב: "הרב, מה דעת הרב לבוא לבית כנסת בשבת עם מכונית?" אף רב לא יגיד שמותר. אז מה עושים? באים ואומרים ככה: "הרב, יש אצלנו אנשים שמחללים שבת ושום דבר לא יעזור להם כי הם ימשיכו לבוא לבית הכנסת עם מכונית. השאלה היא האם לקרב אותם או לבעוט אותם?" אז הרב יגיד, צריך לקרב אותם. מה מגידו? הרב הזה ואז זה אמר שמותר לבוא לבית כנסת עם מכוניות בשבת. זה טעות. אתה שאלת שאלה, קיבלת תשובה בדיוק לפי השאלה. וזו הבעיה הגדולה של הדור. לא מבינים מה הרבנים עונים. עם מכונית. השאלה האם לקרב אותם או לבעוט אותם? אז הרב יגיד, צריך לקרב אותם. מה מגידו? הרב הזה ואז זה אמר שמותר לבוא לבית כנסת עם מכונית בשבת. זה טעות. אתה שאלת שאלה, קיבלת תשובה בדיוק לפי השאלה. וזו הבעיה הגדולה של הדור. לא מבינים מה הרבנים עונים. שואל כעניין, הוא משיב כהלכה, בעבוד רבי נתן, בנוסחה א' פרק ל"ז, בנוסחה ב' פרק מ', לומדים את זה מיהודה בבראשית מ"ג, ט'. שהוא אמר, אנוכי אערבנו על בנימין, אני לוקח את האחריות עליי. מיד אמר לו אביו, אם כן, איפה זאת עשו? אז אני מסכים. הוא השיב לו כהלכה. אבל ראובן אמר את שני בני תמית, שם בבראשית מ"ב, ל"ז.

32:55הוא לא ענה לו על זה בכלל, יעקב. למה? אמר לו, ירד בני עמכם, בראשית מ"ב י"ח. למה? כי רק מי ששואל כעניין, אפשר להשיב לו כהלכה. מה ראובן אמר? את שני בני תמית, אם אני לא אחזיר לך את בנימין. זה לא שואל כעניין, אז לא משיבים לו. מזה לומדים גם, לא לכל שאלה צריך להתייחס. לא לכל שאלה צריך להתייחס. יש אנשים ששואלים לקנטר, יש אנשים ששואלים לחפש, יש אנשים ששואלים כי הם נודניקים, יש אנשים שסתם. יש לפעמים אנשים ששואלים אותך שאלה, ואחרי שהם שואלים אותך שאלה, אתה עונה להם את התשובה, ענית לו את התשובה על השאלה שהוא שאל, אומר לך, "אור, יש גם במקום הזה וזה תשובה אחרת." אז למה שאלת אותי? למה? סתם לבזבז את הזמן, אז אתה יודע את התשובה. סתם. אז אחר כך צריך לדעת על השואל כעניין וצריך לדעת גם מה זה משיב כהלכה. אבל משיב כהלכה יש סיפור יפה מאוד. סיפרו את הסיפור הזה לרב שטיינמן. הרב שטיינמן, באותו יום שסיפרו לו, כל ראש ישיבה שנכנס אליו הוא סיפר לו את זה. היה בחור שלא אוהב ללמוד, לא מקשיב, לא מעניין אותו לימוד.

34:12הגיע לישיבה עד כבר חסידים להיבחן אצל הגאון הקדוש רבי אליהו לאפיאן. רבי אליהו לאפיאן בא ושאל אותו, איזה מסכת אתה לומד בישיבה? אז אמר לו ביצה. המסכת הראשונה, ביצה שנולדה ביום טוב, ובית שמאי אומרים תאכל, ובית הלל אומרים לא תאכל. זה הכוון ביצה שנולדה ביום טוב, ואחרי זה שבת, האם מותר לאכול את הביצה בשבת? כי יום טוב מכין לשבת, לא מכין לשבת, כי הביצה לפני שהגיעה אלינו בשבת, היא הייתה מוכנה. בתהליך הכנה בבטן של התרנגולת, האם מותר לאכול או לא? אז הרב לופיאן לא רצה לסבך. הוא תשאל אותו שאלה פשוטה. תגיד לי, ביצה שנולדה ביום טוב, מה הדין? אז הוא ראה שהוא שותק. אמר לו, מה עושים איתה? ביצה שנולדה ביום טוב, מה עושים איתה? אז אותו בן אדם שהיה רחוק כל כך מהלימוד, אמר לו, חביתה. אמר לו הרב לופיאן, התקבלת לישיבה.

35:14שאלו אחר כך את הרב לופיאן, אמרו לו הרב, כאילו מה, אתה פותח בית ספר למתכונים, מדגרה, לול תרנגולים? הוא יכול להיות ממש חזק בתור תרנגול הבן אדם הזה. הוא אומר לך, מה עושים עם ביצה ביום טוב? חביתה? אפילו לקרוא לא יודע. מה, לא הקשבתם? זה שהוא ילמד, אני ידעתי. אבל מה? צריך להכניס לו את החשק, וזה התפקיד שלנו, הרבנים, לעשות. אבל רק רציתי לראות האם יש לו ראש ישר. כשיש לבן אדם ראש ישר, מה שתכניס לו, הוא ידע להתקדם עם זה הלאה. אומר, וראש ישר, מה עושים עם ביצה? חביתה. הרב שטיינמן סיפר את זה לכל ראשי ישיבות שנכנסו ושאל אותם, מה אתם הייתם עושים עם בחור כזה, אה? מה הייתם עושים? אז זה משיב כהלכה. משיב כהלכה זה ראש ישר. אבל ראש ישר רק אם אתה מזין אותו בדברים טובים. אתה מזין אותו בדברים טובים ושואל כעניין, אז משיב כהלכה. יש בתוספתא בסנהדרין פרק ב', משנה ט' שני תלמידים. אחד שואל באותו עניין שמתעסקים בו, בהלכות פסח בפסח, בהלכות חג בחגו, כמו שהגמרא אומרת במגילה.

36:39בדלת עמוד א', ששואלים ודורשים בעניינו של יום, וגם בפסחים דף ו' עמוד א'. אז אחד שואל בעניין ואחד שואל שלא בעניין. מה עושים? נזקקים לשואל בעניין. למה? לומדים את זה מאותם האנשים שהיו טמאים, שראו שמשה רבינו עוסק בהלכות הפסח, ושאלו אותו באותו עניין. הם קודמים. אה, אבל היו עוד שאלות. הם קודמים. גם מבנות צלפחד שראו את משה רבינו עוסק בחלוקת נחלות שאלו אותו באותו עניין. ועל זה אמרו במדרש שם שהן היו חכמניות, כמו שנזכר בספרי פרשת בלק פסקה קמ"ג ובבבא בתרא דף קי"ט עמוד ב'. והגולם מה עושה? שואל שלא כעניין, הוא מביא את הרב לידי בושה. לבייש את הרב יש בזה בושה. למה? אתה שואל שלא כעניין. מגיע פסח, שואל אותו על ראש השנה. מגיע ראש השנה, שואל אותו על פורים. הוא לא בעניין. אתה מה אתה רוצה להביך את הרב? זה גולם, אתה לא מפותח מספיק, אתה לא מפותח.

38:09אז הרבה אנשים אם יגידו להם שהם לא מפותחים הם ייפגעו. אבל פה, זה חז"ל אומרים: אתה בן אדם לא מפותח, כמו תינוק שהוא לא מפותח מספיק. לא מפותח, מה יעשה? אז לוקחים אותו לפיזיותרפיה, לוקחים אותו לכל מיני מקומות כאלה שיכולים לפתח אותו קצת. למה? כי בלי זה הוא יישאר מנובן. זה התפקיד של אותו גולם לבוא ולהתפתח עד שהוא יצא פרפר. לפני שהוא יצא לפרפר הוא גולם, הוא כולו כנוס, תולעת כנוסה בתוך משי, שזה התולעי משי. כל מיני מקומות כאלה שיכולים לפתח אותו קצת. למה? כי בלי זה הוא יישאר מנובן. זה התפקיד של אותו גולם לבוא ולהתפתח עד שהוא יצא פרפר. לפני שהוא יצא לפרפר הוא גולם, הוא כולו כנוס, תולעת כנוסה בתוך משי שזה תולעי המשי.

39:09ואז לאט לאט, אחרי שהוא מתפתח, הוא יוצא ויכול לפרוח לאוויר העולם. אבל לפני כן, הוא גולם, הוא כבור. כל זמן שאתה גולם, תהיה כבור במקום שלך. אל תתערב, אל תעשה בושות לא לעצמך ולא לסובבים אותך. אז זה הדבר של שואל כעניין. הוא משיב כהלכה ואומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון. זה מה שאנחנו הבנו דוגמה מהפסוק, שזה מה שיעקב אבינו עשה. ומסביר רבנו יונה שאפילו אם הוא צריך להשיב על האחרונה תחילה, תשיב מסודר. ממי לומדים את הדבר הזה? ממשה רבנו והקדוש ברוך הוא. הקדוש ברוך הוא כששאל אותו משה רבנו, "מי אנוכי כי אלך אל פרעה?" בשמות פרק ג' פסוק י"א. זו השאלה הראשונה. למה? כי משה רבנו אמר, אני מלך גדול והוא רועה צאן. וכי אוציא את בני ישראל מארץ מצרים. זו השאלה השנייה. למה לא? כי לא יאמינו לי. מה אומר לו הקדוש ברוך הוא על השאלה הראשונה? "כי אהיה עמך."

40:28מה ששאלת: "מי אנוכי כי אלך אל פרעה?" אל תדאג, אני אהיה איתך. שם, פסוק י"ב: "ואנכי אהיה עמך." ולא תפחד ממנו. ועל השאלה השנייה, "כי לא יאמינו לי, מה נעשה?" אמר לו: "בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלוקים על ההר הזה, ואז יאמינו בך." אתה בא להגיד להם שהכל זה בשביל מתן תורה. וכשהם יקבלו את התורה, הם יבינו שאתה השליח הגואל האמיתי. אותו דבר אצל רבקה אמנו כשאמרה לאליעזר (בראשית כ"ד, כ"ג). זו השאלה הראשונה. מה הייתה השאלה השנייה? "היש בת אביך מקום לנו ללין?" מה אמרה לו? "בת בתואל אנכי" (פסוק כ"ד). ועל האחרון בפסוק: "אף גם תבן ומספוא רב עמנו". יעקב אבינו, כששלח שליחים לעשו, אמר להם: "כי יפגשך עשו אחי, ושלח לך למור למי אתה ואנה תלך ולמי אלה לפניך?" ואמרת: "לעבדך ליעקב". זה בבראשית, למדבריות ח', תשובת 'למי אתה?' 'למי אתה?' 'לעבדך ליעקב'. מה הוא שאל אותך? ואנה תלך? מנחה היא שלוחה.

41:40ולמי אלה לפניך? לאדוני עשו. הכל מסודר, והגולם הוא היפך. למה מרוב שהוא מבע... הוא נבהל להשיב הרי. הוא הכל מכניס, ימינה עם שמאלה, הכל מתערבב לו הדברים, ושום דבר לא ברור אצלו. שוב פעם, קיבלת ציון של בן אדם שלא מפותח. לא מסודר. לא ברור. הדבר הנוסף על מה שלא שמע אומר לא שמעתי. יש הרבה אנשים שכן או לא שמע, הוא אומר שמעתי או לא שמעתי. מעשה שהיה, מעשה שכמעט היה. יש אנשים שהם ממציאים מעשיות. כן, היה פעם אחת, הרב שלום שבדרון היה מספר. הוא אמר שהוא נכנס פעם לחזון איש, והוא שאל את החזון איש האם הוא יכול להמציא סיפורים. בשביל לחזק אז הוא אמר שהחזון איש אמר לו כן, וזה הסיפור הראשון. אז יש לפעמים דברים שבן אדם לא שמע אותם. אז על מה שלא שמע, הוא אומר: "לא שמעתי". הדבר הזה בעצם חשוב מאוד מאוד מאוד מאוד. למה? אם בן אדם יקפיד על כל דבר לומר שמשהו הוא שמע באמת, מה נכון ומה לא נכון מרבותיו וכו' וכו', אז כשהוא יגיד דבר, הוא יבין. יבינו האנשים, כשאתה אומר דבר, בוודאי ששמעת. אבל אם בן אדם סתם ממציא דברים, ככה נראה לי, ככה נראה לי, אז אנשים ידעו, עזוב, אי אפשר לסמוך עליך. יש במסכת ברכות בדף כ"ז עמוד ב', אתה אומר דבר שלא שמע מפיו, וגורם לשכינה שתסתלק מישראל.

43:08וכו' וכו', אז כשהוא יגיד דבר, הוא יבין. יבינו האנשים, כשאתה אומר דבר בוודאי ששמעת. אבל אם בן אדם סתם ממציא דברים, ככה נראה לי, ככה נראה לי, אז אנשים ידעו, עזוב, אפשר לסמוך עליך? במסכת ברכות בדף כ"ז עמוד ב', אתה אומר דבר שלא שמע מפיו, בו גורם לה שכינה שתסתלק מישראל. למה? כי אתה ממציא דברים שלא שמעת? תגיד לא שמעתי. משה רבינו, כששאלו אותו מה לעשות, מובא בספרי בפרשת בהעלותך פסקה י', אמר להם: לא שמעתי, לא יודע. אותו דבר גם עם בנות צלפחד: לא שמעתי. גם זה מובא בספרי בהעלותך פסקה סג. זה לא בושה. בגמרא ביומא ס"ו עמוד ב' ובסוכה כ"ח עמוד א' מובא שאמרו לרבי אליעזר הגדול...

44:09התלמידים, למה הוא לא עונה להם? אמר להם, מעולם לא אמרתי דבר שלא שמעתי. יש דבר דומה לזה. תלמידים שלו, בקריטות כ"ז עמוד א', אמרו לרבי עקיבא, רבי אליעזר ורבי יהושע, זו לא שמענו, אבל שמענו דבר אחר. אז רבי עקיבא שמע מהרבנים שלו, רבי אליעזר ורבי יהושע, הם אומרים, זו לא שמענו. גם במשנה בנגעים, בפרק ט', משנה ג', אמר רבי אליעזר, לא שמעתי. בפרק י' א' משנה ז' בשבת ק"ח עמוד ב' אמר רבי יודה לרבין זו לא שמעתי וכן אמר רבי חנינא על ריש לקיש בשבת ק"ח עמוד א' באבות דרבי נתן נוסחה ב' פרק מ'. למדו את זה מאנשי חרן כשאמר להם יעקב "השלום לו?" אמרו לו "שלום, והנה רחל בתו באה עם הצאן". מה הפירוש? שאלו "מה איתו? ספרו לי." אז אמר להם...

45:09השלום לא אמרו לו שלום, רק את זה אנחנו יודעים. אם יש לך עוד שאלות, אל תשאל אותנו כי רחל ביטו תגיד לך כי לא ידענו יותר. זאת אומרת, שבן אדם לא יודע, אל תתחיל לחוות דעה בדבר שאתה לא יודע. חז"ל במסכת ברכות, דף ד' עמוד א' וגם במסכת דרך ארץ זוטא פרק ג', כותבים: "למד לשונך לומר איני יודע, שמא תתבדה ותאחז". להגיד "לא יודע" זה בסדר. מה זה בסדר? למה? כי כשבן אדם בא ואומר "לא יודע", זה סימן ששאר הדברים הוא כן יודע. יש סיפור, פעם אחת הייתה גזירה נוראה. הקומר כנראה היה משועמם, רצה קצת להתעלל ביהודים. הוא הגיע למלך ואמר לו: "אני רוצה לעשות ויכוח עם היהודים". אמר לו המלך: "מה הוויכוח?" אמר הקומר: "אני אשאל שאלה והוא יהודי ישאל שאלה. מי שהראשון שיגיד 'אני לא יודע,' יזרקו אותו לכבשן האש." אצל הנוצרים זה בעיה, בושה להגיד 'אני לא יודע'.

46:33אולי בסדר. הקומר רוצה בבקשה. הלכו ופרסמו את הגזרה החדשה ליהודים. היהודים בצער גדול, בצער גדול, בצער גדול. למה? איך תדע איזה שאלה הקומר ישאל? יכול לשאול אותם בתינופת שלהם, בתשתויות שלהם של הנצרות. הוא יחפש איזה דבר טוב. יום אחד הגיע אחד מהאנשים הפשוטים האלה שאנלפביתיים, בקושי יודעים לקרוא. הגיע לעיר, הוא רואה את הרב בוכה, כולם מתפללים. אמר לו, מה קרה? אמרו לו גזירה. אמר להם, בשביל זה אתם בוכים? יש לי שאלה שהכומר לא ידע לענות עליה. הוא לא מאמין, אתה צוחק. אמר להם, כן, הכל בסדר, אני אלך. אם אני אנצח, אני אנצח, אם לא, מקסימום כפרה על עם ישראל. מה יש לי להפסיד? הגיע היום הגדול, הוא הולך, כולו לבוש עם נעלי בית, מכנס קצר ברמודה. הכומר ראה אותו, אמר לו, תגיד לי, אתה לא מתבייש? מה אתה בא אליי כמו כלב, איך אתה נראה? שימו עליו איזה משהו. טוב. הכומר כל כך היה זחוח דעתו, אמר לו, תשאל, תשאל, מה אתה כבר יכול לשאול אותי? כמה עולה קילו עגבניות? תשאל. אמר לו, אין בעיה, אני אשאל אותך, יש פסוק בספר בראשית, פרשת ויצא, פרק כ"ח, פסוק ט"ז. "וייקץ יעקב משנתו ויאמר, אכן יש ה' במקום הזה, ואנוכי לא ידעתי." תסביר לי מה הפירוש, "ואנוכי לא ידעתי."

47:59אז זה היה בשפה היידיש, אז הוא אמר לו, איך ווייס נישט? פירוש שלו, אני לא יודע. רק שמעו השומרים שהקומר אמר, אני לא יודע, תפסו, תזרקו אותו לכבשן האש. כולם צעלו ושמחו איך היהודי הפשוט ניצח את הקומר. ניצח, שעה. כשהגיעו, עשו מסיבה גדולה, שמו אותו באמצע, הרב שאל אותו, תגיד לי, מה שאלת אותו? אמר לו, שאלתי אותו, ואנוכי לא ידע, תאמר לי, איך ווייס נישט, אני לא יודע. לא יודע, תזרקו אותו לאש. אמר לו, הרב, איזה גאון אתה, איך ידעת את זה? אמר לו תאמת לא ידעתי כי כשהייתי קטן בכיתה נרדמתי בדיוק בפסוק הזה. שאלתי אחר כך את הרב, מה זה ואנוכי לא ידעתי? אמר לי, אני לא יודע. אמרתי, טוב, אם הרב לא יודע אני אלך אשאל את המנהל. שאלתי את המנהל, מה הפירוש ואנוכי לא ידעתי? אמר לי, אני לא יודע. אמרתי, כזאת שאלה קשה. כשגדלתי אמרתי, אני אלך אשאל את הרב. שאלתי את הרב של השכונה, מה זה "ואנוכי לא ידעתי"? אמר לי, אני לא יודע. אמרתי, אני אשאל את הרב הראשי של העיר. שאלתי את הרב הראשי, מה זה "ואנוכי לא ידעתי"? אמר לי, אני לא יודע. אמרתי, טוב, אני אלך לשאול את גדול הדור. הלכתי, נסעתי בבהילות, אמרתי לו, כבוד הרב, תסביר לי, מה זה "ואנוכי לא ידעתי"? הוא אמר לי, אני לא יודע. אמרתי, אם גדול הדור לא יודע, הכל מרידה. זרקו אותו לכבשן האש.

49:16עוד אחרי זה הוא כבר לא ידע שהוא לא יודע את הפירוש של הפסוק אנוכי לא ידעתי. אז אדם שהוא רגיל לומר איני יודע כשהוא באמת לא יודע, חזר כבר, ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי. והמידה האחרונה היא המידה הקשה מכולם. מודה על האמת. הרמב"ם מסביר שאפילו אם יש בידו טענות ויכול להתעקש ולהעמיד דבריו, מודה על האמת. יש לו הסברים, אבל זה לא אמת. זה המקור שלו בגמרא בכתובות נ' ב', שהוא אומר: "יכולני לשנות, אך איני משנה". אני יכול לתרץ את השאלה שלך, אבל כשמדובר בתירוץ דחוק, אני לא רוצה לתרץ לך.

50:20את הדבר הזה אנחנו לומדים ממשה רבנו, גם כשהודה על האמת. כשמשה רבנו ואהרון אמרו לו "אם שמעת בקודשי שעה לא נקל בקודשי דורות," מה שאמרנו לגבי הקורבן החטאת, שם שמע משה ואיטב בעיניו והודה ולא בוש. כמו שהגמרא אומרת בזבחים דף קא עמוד א' לא בוש לומר 'לא שמעתי,' אלא 'שמעתי ושכחתי,' הודה באמת. וכן מובא באבות דרבי נתן בנוסחה ב' פרק מ'. וכן אמר הקדוש ברוך הוא כן בנות צלפחד דוברות, פסוק זה נמצא בספר במדבר, פרק כ"ז, פסוק ז'. מודה על האמת, בנות צלפחד דוברות אמת, דוברות טוב. וכן מתי בני יוסף דוברים ובמדבר ל"ו. וכן הקדוש ברוך הוא הודה ואמר למשה רבנו: "סלחתי כדבריך" (במדבר י"ד, פסוק כ'). והגמרא בגיטין בדף מ"א עמוד ב' כותבת שחזרו בית הלל להורות כבית שמאי. בית הלל חזרו בהם, איך? אבל זה לא נעים. אותו דבר בגמרא ביבמות קפ"ט עמוד ב'.

51:31וגם במשנה במסכת כלים פרק ט' משנה ב', ובפרק ד' משנה ה' במסכת תועלות, משנה ג', ובמסכת עדויות פרק א' משנה י', מנו ארבעה דברים שחזרו בית הלל להורות כבית שמאי. גם בתענית דף ו' עמוד א' חזר רבי עקיבא להיות שונה כדברי בן עזאי, ובחולין דף מט עמוד א' הודה רבי עקיבא לרבי ישמעאל, ובחולין דף קפח עמוד א'. חזר רבי עקיבא להיות שונה כדברי רבי יהודה, אפילו שרבי יהודה היה תלמיד שלו. בזבחים דף צב עמוד ב', אמר רבה: "דברים שאמרתי בפניכם, טעו אתם בידי. מודה על האמת." וככה יש עוד בכמה מראי מקומות שכולם הרשב"ץ מציין אותם בבבא קמא כ"ז עמוד א', בנידה ס"ח עמוד א', בעירובין כ"ד עמוד א', בחולין י"ב עמוד א', בשבת ס"ח עמוד ב', בקידושין ס"ו עמוד ב', ובזבחים י"ג עמוד א'. שהיה מחלוקת בין רבי עקיבא לרבי טרפון בכל המקומות הללו, רבי טרפון מודה לרבי עקיבא ואומר לו: "כל הפורש ממך כפורש מהחיים." ככה גם מובא בספרים בבעלותך בפסקה העיני.

52:45והגולם הפוך. הגולם מחזיק בדבריו. אפילו שיום טעות. והוא יודע שהוא טעה. לא, מה יגידו עליי? הם יגידו עליי, הם יגידו עליי שאני לא חכם. טיפש, אם אתה מתעקש על משהו שהוא לא חכם, בוודאי שיגידו עליך. אבל לא, מה יגידו עליי שאני, מה יגידו עליי? יגידו עליי שטעיתי? זה באמת. מה יגידו עליי, מה יגידו עליי, מה יגידו עליי? זה תמיד אנשים ידברו. תמיד אנשים ידברו. מספרים שהיה פעם זוג תימני, חתן וכלה. הולכים, החתן שם את הכלה על החמור והולך סוחב את החמור. פתאום עוברים אנשים ואומרים, "מה זה? זה נתן לה על היום הראשון לשבת על החמור? למחרת היא תרכב עליו!" אמר לה, "תרדי, תרדי, אני אעלה על החמור." הוא עלה על החמור והיא סוחבת אותו, את החמור, איתו ביחד. עוברים אנשים ואומרים, "מה זה, זה? קלה, חדשה, טריה, ככה אתה נותן לה יחס? מה, לא טוב?" טוב, בואי תעלי. עולים שניהם על החמור, עוברים עוד קצת, כמו קבוצה אחרת של אנשים. קבוצה אחרת של אנשים רואים את החתן ואת הכלה על החמור. אז הם אומרים, "מסכן החמור הזה, חמור קטן, חמור אחד, שניהם עולים עליו. מסכן, מה הם עשו?" ירדו. קלה, חדשה, טריה, ככה אתה נותן לה יחס? מה לא טוב טוב, בואי תעלי. עולים שניהם על החמור, עוברים עוד קצת, כמו קבוצה אחרת של אנשים. קבוצה אחרת של אנשים רואים את החתן ואת הכלה על החמור. אז הם אומרים, מסכן החמור הזה, חמור קטן, חמור אחד, שניהם עולים עליו. מסכן, מה הם עשו? ירדו.

54:15הולכים עם החמור ליד. עוברים אנשים ואומרים תראו שלושה חמורים. יש להם חמור ולא עולים. מה שאתה לא תעשה ידברו עליך. אז האדם שהוא גולם אומר טעיתי, יגידו עליי, ידברו עליי, תגיד טעיתי. וזה קשה מאוד מאוד מאוד מאוד הדבר הזה. הקדוש ברוך הוא יזכה אותנו שנזכה אנחנו להיות מהחכמים. ולא חלילה מהגלמים בשום מידה ומידה שבאים, וזה החוכמה האמיתית, וזה הגלמות האמיתית. ונזכה בעזרת השם להגדיל תורה ולהאדירה ולהחכים בחוכמת התורה, ללמוד וללמד, לשמור ולעשות. אמן, כן יהי רצון.