עיצות מדהימות לחיות טוב מהרב אפרים כחלון

0:12בעזרת השם נעשה ונצליח ללמד משנה מיוחדת שמלמדת את ההנהגה של האדם בוויכוח, במחלוקת, ומתי ש... בוא נקרא לזה שיש עננים אפורים ביחסים שלו עם אחר. כמובן, רוב הוויכוחים, רוב המריבות נהיים קשורים לכסף. מה לעשות? הכסף, הרבה פעמים, הוא הסיבה לאחד והוא הסיבה לפרד. המשנה אומרת, הוא קנה לך חבר, לפעמים הכסף הוא סיבה. כמובן, רוב הוויכוחים, רוב המריבות, נהיים קשורים לכסף. קשור לכסף. מה לעשות? הכסף, הרבה פעמים, הוא הסיבה לאחד והוא הסיבה לפרד. המשנה אומרת, "קנה לך חבר", לפעמים הכסף הוא סיבה... סכסוכים, עריבות, ויכוחים על עניינים של כספים. בא פה רבי ישמעאל ברבי יוסי. רבי ישמעאל ברבי יוסי אומר, החוסך עצמו מן הדין, פורק ממנו איבה וגזל ושבועת שווא. והגעתי בו בהוראה, שוטר עשה וגס רוח.

1:34דרך אגב, יש פה גרסה, הרשב"ץ גורס פה רבי ישמעאל, לא בנו אלא רבי ישמעאל ברבי יוסי אומר. מה זה ברבי יוסי? מה זה המושג ברבי יוסי? יש בנו של רבי יוסי. מה זה ברבי יוסי? אומר הרשב"ץ כל פעם שתראה בש"ס "ברבי יוסי," רבי ישמעאל ברבי יוסי או זה ברבי זה, הכוונה שהוא היה ממלא מקום אבותיו. הוא היה ממשיך את המסורת של אבותיו. וככה הוא מביא, שככה נזכר גם בגמרא בשבת, דף פ"א עמוד א', ובסנהדרין דף כ"ד עמוד א'. והוא היה ממשיך את המסורת של אבותיו. יש סיפור, החוזה מלובלין, היה יהודי קדוש, יהודי צדיק, תלמיד חכם, היה לו אלפי חסידים, אבל בילדותו, היה להם שושלת, כתב מיוחד שהיה עובר מדור לדור במשך מאות דורות, שיש להם ייחוס עד דוד המלך. יום אחד פרצה שריפה, לא היה לה הרבה מה לשרוף, הם היו עניים, אבל את השטר הזה של היחוס שרפה. אמא שלו לא הצטערה על הבית, לא הצטערה על קצת התכשיטים, בין כל הכל לא היה הרבה, אבל היא הצטערה על הדבר המיוחד הזה.

2:35שיש להם ייחוס עד דוד המלך. יום אחד פרצה שריפה, לא היה להם הרבה מה לשרוף, הם היו עניים, אבל את השטר הזה של הייחוס שרפה. אמא שלו לא הצטערה על הבית, לא הצטערה על קצת התכשיטים, בין כל הכלים לא היה הרבה, אבל היא הצטערה על הדבר המיוחד הזה. ייחוס, יש, אבא ובין, עד דוד המלך, וואו, זה נפלא. אביה, הילד קטן, אמר לה, אמא, אני מבקש ממך, אל תצטערי. אמרה לו, אתה יודע מה זה ייחוס? אין לנו ייחוס עכשיו, כביכול. זה דבר חשוב, כמו שהגמרא אומרת בסוף תענית. מיוחסות שבהם היו אומרות, נשים מיוחסות היום משוויצות בייחוס שלהן. אמר לה, אמא, אל תדאגי, אני מבטיח לך. הייחוס אולי נשרף, אבל ייחוס חדש יתחיל ממני.

3:36ייחוס חדש יתחיל ממני. מה הפירוש? אני אלך כל כך בדרך ה', אני אעשה מצוות, אני אלמד תורה, עד שכולם ירצו להגיד, או, אני מצאצאים של החוזה מלובלין. והוא עמד בהבטחה. עמד. ממלא מקום אבותיו היה. מגיל שבע הוא היה הולך עם סמרטוט על העיניים, כדי לא לראות מראות אסורות. עד שהוא הגיע לרמה כזאת שהוא איבד את מאור עיניו. לא יכול היה לראות יותר בעיניים, היה עיוור. אבל מה הקב"ה הביא לו מתנה? שהוא יוכל לראות את כל העולם כולו בכוח רוחני. כשבן אדם רואה דרך העיניים, אז הוא מוגבל כמה עיניים יכולות לקלוט. 100 מטר, 500 מטר, קילומטר, כמה עיניים יכולות לראות אותו? אבל כשבן אדם מקריב על מזבח הקדושה, את הנושא הזה של שמירת העיניים הקב"ה אמר לו אין בעיה אתה חושב שאתה לא תוכל לראות אתה תוכל לראות כפל כפליים ולכן קראו לו החוזה מלובלין. חוזה כמו נביא כביכול. זה כמובן דרגות של קדושה. זה הממלא מקום אבותיו היה להמשיך את הדרך של האבות. זה לא פחות חשוב כי כולם, כל בן אדם ילך אחורה אחורה אחורה לא משנה כמה שנים הוא מתבולל.

5:05כמה שנים הבן אדם חילוני כמה שנים אבא שלו סבא שלו אבל אם ילך אחורה הוא ימצא יהודי קדוש שהיה אבא, סבא, סבא רבא. יש שורש יש שורש לעם ישראל וכל בן אדם צריך לבוא ולשמור על השורש הזה להמשיך להיות ממלא מקום אבותיו. אז אומר רבי ישמעאל, אדם שחוסך עצמו מן הדין. מה זה חוסך? כמו חיסכון. לא מבזבז. יש לי עכשיו דין. יש ויכוח בין אחד לבין השני. הוויכוח כמובן על כסף. בדרך כלל, יש חושן משפט. מאות סימנים, אלפי הלכות, בלי סוף ספרים. על מה? על ענייני כספים. אם ככה וככה, והוא הזיק לו והוא זה, יש כמה פעמים בשעה, למשל, על נושא של שומרים. אז המשנה בבבא מציעא, בדף צ"ח עמוד ב' כותבת: ארבעה שומרים הם. שומר חינם, והשואל, נושא שכר, והשוכר. שומר חינם נשבע על הכל. מה הפירוש? אדם נתן לחבר שלו חפץ לשמור בחינם. מה, תעשה לי טובה, נתן לו. אם החפץ הזה נעלם, נגנב, נאבד, אונס, לא משנה, מה נשבע?

6:33לא שלחתי יד, לא פשעתי בשמירה, מה שאמרת לי עשיתי, שואל, משלם את הכל. חוץ ממיתה מחמת מלאכה, שואל, חייב על הכול. נושא שכר והשוכר, נשבעים על השבורה ועל השבויה ועל המתה, זה דברים של אונס, ומשלמים את האבדה ואת הגניבה. וחייב על גניבה ואבדה. שם הגמרא באה ומלמדת מאיפה לומדים כל דבר, מה המקורות של הפסוקים? הגמרא מביאה כאן פסוקים בשמות, כבד י' ג', וכי שליש ממריהו וכו'. אבל הנושא הזה בעצם של כל הוויכוחים זה שיש ויכוחים על כסף. אבל אם למשל בני אדם לא היו מחשיבים את הכסף... לא היו נחשבים. למה? או שלא היה להם שום חיסרון. שום חיסרון. או שהיו וטרנים מאוד בממונם. אז כל בתי הדין היו פושטים את הרגל. לא היה ויכוחים. לא היה...

7:36לא היו נחשבים. למה? או שלא היה להם שום חיסרון. שום חיסרון. או שהיו ותרנים מאוד בממונם. אז כל בתי הדין היו פושטים את הרגל. לא היו ויכוחים. לא היו מריבות. לא היה צרות אחד לשני. למה? אפילו בן אדם בא לסגור מרפסת, השכן לא רוצה לחתום. למה? או זה קשה לי, אתה חוסם לי, אתה מפריע לי, אתה זה, אתה זה, אתה זה. נו, הבן אדם שיש לו כסף, יחתום לי פה, נקנה מקום אחר אם הוא ותרן. מריבות לא היו צרות אחד לשני. למה? אפילו כשבן אדם רוצה לסגור מרפסת, השכן לא רוצה לחתום. למה? או זה קשה לי, אתה חוסם לי, אתה מפריע לי, אתה זה, אתה זה, אתה זה. נו, הבן אדם שיש לו כסף יחתום לי פה, נקנה מקום אחר אם הוא ותרן. לא עשה ויכוחים איתו, לא מציק לו, העין שלו לא צרה. אז יש כתוב מופלא. הכתוב אומר בספר מלכים א', פרק י', פסוק כ"א. וגם הפסוק הזה נשנה בשינוי קצת בספר דברי הימים ב', פרק ט', פסוק כ'. הפסוק אומר, אין כסף נחשב בימי שלמה.

9:10למאומה כלום כלום כלום כלום כלום. כסף בימי שלמה זה אפילו לא תישו. באמת הגמרא בסנהדרין דווקא קף, עמוד ב' שואלת: פעם אחת כתוב פה "אין כסף נחשב בימי שלמה" ולכאורה במלכים א', פרק י', פסוק כ"ז כתוב "וייתן המלך את הכסף בירושלים כאבנים," ומשמע שזה כן קצת שווה כמו אבנים. פעם אחת אומר "אין כסף, כלום." פעם אחת קבע בני, באמת הגמרא לא הייתה קשה. כאן קודם שנשא שלמה את בת פרעה, כאן לאחר שנשא שלמה את בת פרעה. אחרי שהוא נשא שלמה את בת פרעה, אז הייתה שליטה לחיצונים. לא הייתה גיורת אמת כל כך. בהתחלה כן, אבל אחר כך הייתה עוסקת בעבודה זרה. ולכן ירד דרגה, לא היה שפע כל כך גדול. ובגלל שאין כסף נחשב בימי שלמה,

10:12אם אמרנו שהכסף הוא הסיבה לכל המריבות, לכל הוויכוחים, לכל הבלאגן שיש, אז הגמרא אומרת במסכת שבועות בדף ל"ה עמוד ב' אומרת הגמרא כל "שלמה" האמור בשיר השירים קודש. למה? כי הכוונה שלמה שיר למי שהשלום שלו. כל "שלמה" למה קראו לשלמה "שלמה"? שלמה זה שם של הקדוש ברוך הוא שהשלום שלו. ובאמת, בימי שלמה היה שלום מוחלט. דרך אגב, יש סימן יפה לזכור איפה מוזכר בש"ס שכל "שלמה" האמור בשיר השירים הוא קודש. זה מובא פעם אחת בש"ס במסכת שבועות, אז יש רמז על זה.

11:18שלמה יש בזה אותיות מסכת שבועות. למדי, זה הסימן ששם מובאת הגמרא הזאת. אבל עכשיו, שלמה המלך נקרא שלמה מלך שהשלום שלו. הוא זכה להיות כמו מלך שהשלום שלו קיים הקב"ה. לכן כל "שלמה" האמור בשיר השירים זה קודש. למה היה שלום? לא היה על מה להתווכח. על מה? אין כסף נחשב בימי שלמה. אבל, בן אדם שכסף לצוקן נחשב, שזה רוב העולם, אז הוא מגיע לויכוחים. כשמגיעים לויכוחים, כשמגיעים למריבות, כשמגיעים לבעיות, אז הולכים לבית הדין. בית הדין יש כללים, כמו שלמדנו. שומר חינם, שומר שכר, וכן הלאה וכן הלאה. אז אם בא בן אדם ואומר, אתה יודע מה, בוא, אנחנו נתפשר. בוא, לא נעשה מריבה. נתפשר. אז מה הוא גורם? הוא גורם שהוא ינצל מכמה וכמה דברים שאם הוא היה הולך על פי הדין, הוא היה נכשל בהם. הדבר הראשון פורק ממנו איבה. איבה זה שנאה. למה? כי בן אדם שולח לדין, זה שחייב אחד זכאי, החייב ישנא את זה שיצא זכאי. מה הפסדתי? כמה אנשים יודעים כשיוצאים מהבית משפט, מהבית דין, או כן אני מקבל, אתה יודע מה? אתה צודק.

12:48הדבר הראשון פורק ממנו איבה. איבה זה שנאה. למה? כי בן אדם שולח לדין. זה שחייב אחד זכאי. החייב ישנא את זה שיצא זכאי. מה הפסדתי? כמה אנשים יודעים כשיוצאים מבית המשפט או מבית הדין. אז כן, אני מקבל. אתה יודע מה? אתה צודק. מה שאמרת, כמה אנשים יקבלו את המשפט? אין הרבה. אז בגלל שאין הרבה אנשים, אז אוטומטית איך שבן אדם יוצא חייו הוא ישר שונא. שונא את הדיינים, שונא את זה, שונא את זה, שונא את זה שזכה בדין. ככה זה. מה לעשות? אז אם בן אדם בא מראש ואומר פשרה, אתה מוכן לעשות פשרה? אשריך. למה?

13:48יוצא חייו הוא ישר שונא את הדיינים, שונא את זה שזכה בדין. ככה זה, מה לעשות? אז אם אדם בא מראש ואומר פשרה, אתה מוכן לעשות פשרה? אשריך! למה? כי מראש בן אדם אומר שאם יש פשרה, הכל יהיה בסדר. אני מעצמי ויתרתי, אני מעצמי באתי לקראתו, והוא בא לקראתי. הגמרא בסנהדרין דף ו' עמוד ב' באה ודורשת את המעלה של הפשרה, שאפילו שבאמת יש לנו דין. כי מראש בן אדם אומר, "או, אם יש פשרה הכל יהיה בסדר. אני מעצמי ויתרתי, אני מעצמי באתי ובאתי לקראתו, והוא בא לקראתי." הגמרא בסנהדרין דף ו' עמוד ב' באה ודורשת את המעלה של הפשרה, שאפילו שבאמת יש לנו דין, יש לנו דין.

14:49עיקר הדין, אבל מה? צריך כמה שאפשר לבצוע. מה זה לבצוע? לעשות פשרה. וככה הוא מדורש את הגמרא על דוד המלך את הכתוב "וַיְהִי דָוִד עֹשֶׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה לְכָל עַמּוֹ" (שמואל ב' ח:ט"ו). שואל את הגמרא איך יכול להיות שדוד היה עושה גם צדקה... וגם משפט. צדקה זה לא משפט. משפט זה משפט. שייקוב הדין את ההר. וצדקה. ועל כן לא בכל מקום שיש משפט יש צדקה. ואם יש צדקה אין משפט. אלא איזה הוא משפט שיש בו צדקה? הווה אומר זה ביצוע. היה ממצא את הדין. כל אחד יקריב מעצמו. מה אתה מוכן לבוא? מה אתה מוכן? או ככה חזק וברוך. אז בן אדם יכול לבוא, אין, אין יקוב הדין את ההר. אני לא מוכן, אני משהו, מגיע לי, אני אלחם עד הסוף, אני עם כל הכוח, אני ואני ואני ואני ואני. אז אתה גורם שיסנאו אותך. אם אתה תנצח, יסנאו אותך. אם אתה תינצח, אז אתה תשנא. אז לכן הגמרא כל כך מחזרת...

16:17ואומרת תעשה מיצוע תבוא לדרך האמצע. מה זה מיצוע? לא הצד שלך, לא הצד שלו, באמצע. כל אחד יבוא ויקריב. כשכל אחד בא ומקריב דבר, אז כולם מבסוטים. אני הקרבתי, אני באתי בצדקה, בחסד. יש רעיון מאחד מבעלי המוסר שאומר שבן אדם, כל פעם שיש לו כמה שקלים מיותרים בכיס, כמה דולרים, שיעשה קופת צדקה לעצמו. מה פירוש קופת צדקה לעצמו? הוא אומר כל פעם בן אדם מתווכח עם חבר שלו, הוא אומר לפעמים זה על שטויות, זה על דברים קטנים. או אתה מוכן להוסיף עוד חמש שקל לבעל הבית? מה קרה? או עושים איזה משהו - לא, אני לא מוכן, מה פתאום? אתם לא עשיתם טוב ויכוחים שונים. או אתה מוכן לעשות? לא או כן. הוא אומר על קטנים, על חמש שקל, על עשרים שקל, לא על הרבה דברים. הוא אומר אבל מה הוא יעשה? הוא יעשה קופת צדקה לעצמו. והצדקה הזאת כל פעם שיהיה לו איזה ויכוח עם חבר שלו, ייקח משם כסף וייתן. מה זה יגרום? שלא יהיה ויכוח. אז אהיה קופת צדקה לעצמו. שאתה לוקח מהצדקה או בסדר, אפשר. אז אומר התנא הקדוש: אדם שחוסך עצמו מן הדין, מונע את עצמו מן הדין, הוא פורק ממנו איבה, שזה שנאה. דרך אגב, יש רמז יפה...

17:46עכשיו אנחנו נמצאים בימי הסליחות. אם בן אדם אויב את חברו יש איבה. כדי להשרות אהבה, ההפרש בין איבה לאהבה זה חמש אותיות. איבה איך כותבים? א' י' ב' ה'. נכון? כמה זה בגימטריה? א' זה אחד, י' זה עשר, ועוד ב' זה שתיים, ה' זה חמש. סך הכל זה שמונה עשרה. ועוד חמש. שמונה עשרה. אהבה. כמה זה? א' זה אחד. ה' זה חמש. ב' זה שתיים. ה' זה חמש. שמונה ועוד חמש. שלוש עשרה. כמה הפרש ביניהם? חמישה אותיות. חמישה אותיות שהן סליחה. סמך, למד, יוד, חית, ה"א. בין איבה לאהבה יש רק חמש אותיות. תוריד את עצמך, תוריד את האיבה, תשפיל את עצמך ותבקש סליחה, יהיה אהבה. בן אדם לא, עיקוב הדין נתר מבידו, מה אני, מה אני פרייר? אני אראה לו בדיוק מי אני, אז זה איבה. ואותו דבר, אם בן אדם יותר מדי נשאר בדין, לא מוכן לוותר כלום, לא מוכן, אז הרבה פעמים הוא יכול להיכשל גם בגזל.

19:21למה? כי לפעמים הדיין עצמו יכול לטעות. כמה שבן אדם בא ותורח ומחפש ומדייק ומברר, לא תמיד. ואז מה קורה? כשבן אדם דן ויוצא סיפור של גזל, כולם עתידים לסבול. כולם. כולם עתידים לסבול. כמה דיין שלא פסק העוגן, אין לו ברירה. וגדולי האמוראים והתנאים, כל פעם שהיו הולכים לבית הדין, היו מפחדים. מפחדים למה? אם אני חלילה אטעה, אם חלילה יהיה משהו, מה נעשה? וזה לא מדובר באנשים שאתה יודע מה עשו. היו מפחדים, מפחדים למה? אם אני חלילה אטעה, אם חלילה יהיה משהו, מה נעשה? וזה לא מדובר באנשים שאתה יודע מה עשו.

20:48פרוטקציה לקבל אותם גדולי התנאים כמו הגמרא בסנהדרין. ודפזי נמות, שרב הונא, אחד מגדולי האמוראים, כשהיה מגיע עליו דין, היה מביא עשרה תלמידי חכמים מופלגים שישבו איתו בדין. למה? אמר: אם אני טועה, לפחות שהעונש יתחלק בין כולנו, שזה יהיה אחד חלקי עשר, שאני לא אחטוף הכל לבד. עד כדי כך הם מפחדים. רב אונה, גדול האמוראים, אתה גדול הדור, ועדיין מפחד. יש סיפור שרבנו האריז"ל פעם אחת הראה לתלמיד שלו, אמר לו: "תעמוד פה מאחורי העץ ותראה מה קורה."

21:49הוא נאמר שם ופתאום הוא רואה, בא בן אדם, שותה מים, וכשהוא מתכופף לבאר, נופל לו ליד הבאר ארנק מלא מלא מלא דינרי זהב. בינתיים, הבן אדם הזה לא שם לב, שטף את הפנים, שטף, והלך לדרכו. אחרי כמה דקות הגיע בן אדם שני, שוטה מבאר שוטף פנים, פתאום רואה ארנק מלא זהובים. אין סימנים, אין כלום. לוקח, שמח. עוברים עוד כמה דקות, בן אדם שלישי מגיע, שוטף פנים. ואז מגיע הבן אדם הראשון: "איפה הארנק שלי?" "לא ראיתי." "מה לא ראית? לפני כמה דקות זה היה פה!" ואז הוא מזמין משטרה, ומתחיל להרביץ לו את השקרן, את הגנב, מאיפה רכבת את זה? מסכן, פוצעים אותו כולו. התלמיד השתגע, לא הבין. רץ לרב שלו ואומר, רבנו, אתה יודע מה ראיתי? בן אדם שהוא צדיק, על לא עוול בכפו, קיבל מכות. ובן אדם לפני כן לקח את הארנק, איך זה? מה, לא תספר לי? מה, לא הם גלגולי נשמות? שני האנשים האלה, זה שאיבד את הארנק, בגלגול קודם, היה שותף של זה שמצא את הארנק.

23:20והוא גנב ממנו בדיוק את הסכום שמצא בארנק. הקדוש ברוך הוא החזיר את שניהם בגלגול כדי שהוא יחזיר לו את הארנק. הוא אומר לו, "בסדר, נו, אבל הבן אדם השלישי נעמוך את הפמקות." הוא אומר לו, "כשהיה ביניהם ויכוח על השותפות, הם הלכו לשופט, והשופט פסק לטובתו של השותף הגנב. בגלל זה אותו שותף." הצטער והגיע עליו כמה איסורים. אז את המכות האלה ואת כל הצרות שהוא חטף, היה מגיע לשופט. זה הבן אדם השלישי, הבן אדם השלישי שחטף מכות זה השופט בגלגול הקודם. אז לפעמים בן אדם מגיע מזה לגזל. אותו דבר גם לשבועה. כאשר בן אדם נשבע, הוא לא רוצה לשלם. נשבע, אבל לא תמיד בן אדם עושה את זה כעוגן, עושה את זה באטרף, עושה את זה בשביל לעבור עבירה. לפעמים בן אדם לא יודע. יש סיפור על הרש"ש הקדוש, הרש"ש האשכנזי, רבי שמואל שטרשון. היה לו...

24:47הלוואה והיה עשיר, היה לו גמ"ח. יום אחד החנווני של העיר בא לבקש ממנו הלוואה. בשמחה, הקל, תשכח להחזיר תנאי ההחזרה, וכך היה באמת. רבי שמואל שטרשון, הרב של העיר, כולם יודעים שהוא תלמיד חכם. הגיע הזמן של ההלוואה, בא החנווני, ורבי שמואל שטרשון החזיר לו את כל ההלוואה. באותו זמן רבי שמואל שטרשון היה יושב ועמל בתורה. כשהוא היה עמל בתורה, לא שם לב לכלום. לא שם לב לכלום. כשהוא נתן לו את המעטפה, הוא לא שם לב. לא שם לב. כשהוא נתן לו את המעטפה, הוא לא שם לב. הוא היה שקוע בתורה. ורבי שמואל פרשון לקח את המעטפה, הכניס אותה בתוך הספרים. איפה שהוא לומד, לא רצה להשיח את הדעת מהלימוד, אסור להפסיק מלימודו. כל הפוסק מלימודו ועוסק בדברי סליחה מאכילים אותו גחלי רתמים, מה שהגמרא אומרת בחגיגה בדף ה'. עוברים ימים, נשכחה ההלוואה הזאת בכלל מרבי שמואל שטראשון. הודח את הפנקסים, או, מה עם החנבני, מה? כבר לפני חצי שנה היה צריך להחזיר. פונה אליו, אומר לו, סליחה, אתה זוכר, לקחת הלוואה, אני מוכן לחכות לך עוד קצת, אבל תשתדל לפרוע.

26:12הוא לא מצטער. "הרב, אני פרעתי הכל. תראה, אני אדם מאוד מסודר. אם היית פורה, אני הייתי מוחק." "אתה לא פרעת." "הרב, אני פרעתי לך את הכל. אתה לא זוכר?" "לא פרעת לי." תבוא אותו לבית דין. הרב של העיר, רבי שמואל שטראשון הקדוש, גאון העולם, גדול הדור. עם מי הם? איזה חנבני פשוט שאף אחד לא מכיר אותו. איזה בושות. וכולם הגיעו. לבית הדין. איזה חצוף! לא מצא ממי לגנוב? לגנוב מהרב שלנו? מנובל! כל הכללות שבתורה קיללו אותו. לא רק שקיללו אותו, אמרו לו: בוא נראה, בוא נראה מה בית הדין יפסוק. כולם היו בטוחים שהחנווני הזה הוא לא גנב, הוא אבא של הגנבים. ממי הוא גונב? עוד מהרב! בית הדין אמר לו: אין בעיה, אם אתה כופר הכל אז אתה צריך להישבע.

27:12אמר אני מוכן להישבע. איך ששמעו הקהל מוכן להישבע? היה להם עגבניות, מלפפונים, בצלים, תפוחים, עשו קניות, הגיעו לבית הדין. זרקו עליו רשע מרושע. אתה לא מתבייש, אתה שקרן, מנובל, מושחת. מוכן להישבע לשקר על מעל הלוואה של כמה מאות רובל? תתבייש איזה בושות עשו לבן אדם, מרוב בושה ברח מבית הדין. רבי שמואל סטרשון הראה ככה אמר: "תקשיבו, אני מוותר על הכסף, מוחל, העיקר שהוא לא יישבע לשקר." זה עוד יותר חמם את העבירה. עבירה! איזה צדיק הרב שלנו, איזה צדיק! אז כן, הבן שלו, של אותו חנווני, ברח מהעיר. לא הגיע לבית הכנסת, לא מצטרפים אותו למניין. סופרים הושע את עמך ואורך תנחלתך, הורם ונשא מעד. חסר אחד. הלו, לא, אתה לא מצטרף, אתה רשע, אתה גנב, אתה מושחת, אתה שקרן, אתה נשבעת לשקר. וואו, וואו, וואו, מסכן, מה עשו לו. בן אדם ביום ובלילה בוכה. החנות שלו סגורה, אף אחד לא בא לקנות. אף אחד לא בא לקנות. תגיד לי, אתה משוגע? אם הערב גנבת אותי, מה תעשה? אתה יכול להרוג אותי. אם ערב העיר, אתה גנבת, אז הוא לא ירצח אותי. ואנשים, אתה יודע, מפליגים, מגזימים, כותרות החדשות.

28:35בכמה שהרב שטרשון ניסה להשתיק את זה, לא הצליח. הוא אמר, טוב, אחות הרשע הזה, מקבל את עונשו בעולם הזה. ככה הוא חשב. יום אחד, רבי שמואל שטרשון יושב לומד, בדיוק באותה גמרא, מדפדף בגמרא ונופלת מעטפה. ופתאום הוא נזכר בזה. וואי, וואי, וואי, וואי, וואי. התחיל לבכות. ריבונו של עולם, איזה חטא הבאת לי. יואו, יואו, איך שכחתי? הוא בא, כולו בוכה לחנווני, תסלח לי, אני מתנצל, אני מתחנן לפניך. ממש מכל הלב, אני אפרסם בכל העיר. החנווני לא מתרגש, לא מתייחס. הוא אומר לו, הרב, תראה, החיים שלי כבר נהרסו. לא יעזור שעכשיו הרב יגיד, אווו, מצאת את המעטפה. כולו מה יגידו? הרב מרחם עליו, הבן אדם הזה. רשע מרושע, הרב כזה צדיק שאפילו על רשעים הוא מרחם, כמו הקב"ה.

29:36אף אחד לא יאמין. אני אשתדל לסלוח לך, לא יודע כמה אני אצליח. אמר לו רבי שמואל טרשון, תראה. אתה צודק. אתה צודק מאה אחוז. אבל נורא שכזה, איך אני יכול לפצות אותך? אין כסף שבעולם, מה? אמר הרב, אני לא אליהו. מצטער, אבל הרסת לי את החיים. לא בכוונה, אבל... עגבניות, נפפרונים, לא מצרפים אותי למניין, החנות שלי סגרה, הבן שלי ברח מהעיר. אהו. יש לך בן? בן כמה הוא? הבן שלי בן 22, 23. נשוי? לא נשוי. ולי, ברוך השם, יש לי בת יחידה. חיפשתי לה גאון ותלמיד חכם לחתן אותה. אני גדול הדור, ראש ישיבה, עשיר, לא חסר כלום. ואם קיים מי שהיה החתן שלה, נותן לו דירה, נותן לו הכל, רק שישב וילמד. אבל יש לי רעיון: אני אחתן אותה עם הבן שלך. אני אחתן אותה עם הבן שלך. ואז כולם ידעו שבאמת אני טעיתי, וזה לא סתם שאני עושה בשביל שלא ידברו עליך. החנווני עכשיו התחיל לבכות. אמר לו הרב, אם ככה, מחול לך. תוך שלושה חודשים התחתנו. הבן של אותו חנווני עם הבת של רבי שמואל שטרשון. הוא לא היה כזה גאון, בן של ירקן, לא היה לו כזה ייחוס, לא היה לו כסף.

31:06אולי אתה מתחכם, אבל רבי שמואל טרשן ידע, על העבירה שלי כיפרתי. לפעמים בן אדם יכול להגיע גם לעניינים של שבועה עד שם. אז בן אדם שבא לפשרה, עושים פשרה, מסתדרים, אתה חוסך מעצמך את כל הדברים הללו. אבל גס ליבו בהוראה, גס ליבו בהוראה, אומר הרשב"א, זהו הפך החוסך עצמו מן הדין. בן אדם שגס ליבו בהוראה, מה הפירוש? כל דבר שמביאים לו ישר פוסק עליך ו... ממהר לדון וגס ליבו. יש פסוק במשלי, פרק כו, פסוק יב. שלמה המלך אומר, חזית איש חכם בעיניו, תקווה לכסיל ממנו. הוא אומר, אם אתה רואה בן אדם, כל דבר הוא פזיז כזה. אתה שואל, לא לא לא, כל דבר... הוא אומר, יש סיכוי, לכסיל יש יותר תקווה ממנו. אדם שהוא טיפה, שהוא שחל, יש יותר תקווה מהאיש הזה עצה. למה? מסביר לו על השבץ, כי הכסיל יודע שהוא לא יודע והוא ילמד. אבל האדם הזה, שהוא עצה בדבריו, הוא חכם בעיניו. יש הרבה אנשים, אתה רק מתחיל לדבר, הוא אומר, כן, כן, כן.

32:32או שאתה בא, אתה מראה להם איזה חידוש. "לא, לא, זה לא פשט, זה לא זה." אתה אומר: "אוי, שאלה יפה, יש איזו סתירה בין ישמעאל לבין סורא ומורה." אתה מראה לו תירוץ: "לא, לא, זה לא זה, זה לא זה." אתה מראה לו מקורות: "זה לא, זה לא." אז בוא, בוא תשמע. בוא תשמע מה אני אומר לך. היום הייתי בשיעור. היה רב, אמר שיעור יפה מאוד. אמר איזה רעיון יפה. היה שם אחד בקהל: "אוי, זה גאה פתן." איך שערב אמר, הוא אומר, איזה שטויות, איזה שטויות, איזה שטויות, איזה שטויות. הוא לא הבין מה הרב מדבר בכלל, והוא כבר אומר שטויות. עוד לא גמר לדבר הרב, שטויות. חזית איש עץ בדבריו, תקווה לכסיל ממנו. זה הפסוק שלו. יש הרבה אנשים. אתה בא, אתה אומר להם, עזוב, עזוב, עזוב. הוא שואל אותך שאלה, אתה בא לענות לו, עזוב, עזוב, עזוב, עזוב, אל תנסה אפילו. אתה לא, אתה לא תדע. אתה אומר לו, תשמע, שאלת שאלה, תמיד, עזוב. הוא בעיניו יודע הכל, זה גס ליבו בהוראה. אפנדי, יודע הכל, תנסה לדבר איתו, תנסה להגיד לו משהו, אתה עובר על "בל תשחית". מה אתה משחית את הזמן שלך לדבר איתו? כאלה אנשים, לא יודעים לדבר, כל הזמן רק הם מדברים, לא יכולים לשמוע אף אחד. היה פעם אחת,

33:56אחד מגדולי הרבנים ישב בשולחן והיו שם עוד כמה תלמידי חכמים. ביניהם היה אחד כזה גס ליבו בהוראה. כל מי שהתחיל לדבר, הוא מפסיק אותו, לא נתן לאף אחד לדבר. תוך כדי שהוא לא מפסיק לדבר אז הוא אמר: "אווו, פעם אחת הייתי באיזה מקום והרב הזה אמר לי כך וכך." איך שהוא אמר ככה, קם אותו גאון, דפק על השולחן ואמר לו: "אתה שקרן!" כולם נבהלו: "שקרן הרב? מה?" אמר לו: "אתה שקרן!" מה, מה, מה? התחיל לגמגם. אמר לו: "אתה יודע איזה שקר אמרת עכשיו?" "לא, לא אמרתי שום שקר, הרב." תוך כדי שהוא לא מפסיק לדבר, אז הוא אמר, "אוו, פעם אחת הייתי באיזה מקום, והרב הזה אמר לי כך וכך." איך שהוא אמר ככה, קם אותו גאון, דפק על השולחן ואמר לו, "אתה שקרן!" כולם נבהלו, "שקרן? הרב מה?" אמר לו, "אתה שקרן! מה מה מה..." התחיל לגמגם. אמר לו, "אתה יודע איזה שקר אמרת עכשיו?" "לא, לא אמרתי שום שקר, הרב." אומר לו: אוי, אתה אמרת שנפגשת עם הרב הזה והזה, והוא אמר לך. אין סיכוי שהוא אמר לך. אתה לא נותן לאף אחד לדבר! אין סיכוי. אתה נראה, אתה משקר, אתה ממציא. שהוא אמר לך, אתה לא נותן לאף אחד לדבר. אתה שעה פה מדבר, לא נותן לאף אחד לדבר. יש אנשים כאלה. זה נוגע סיבת ההוראה. יש אנשים שהם גם לא בהוראה, סתם לא יכולים לשמוע אף אחד.

35:24כשהראש הממשלה אהוד ברק לשעבר הגיע לרב עובדיה ובא להתייעץ איתו, הוא לא השכיל להבין מי זה באמת הרב עובדיה. הרב עובדיה בא לדבר, בא להגיד לו. הוא שאל איזו שאלה את הרב, והרב בא לענות לו על זה אז הוא עשה לרב "ששש, שקט שקט, אל תדבר, תן לי לדבר". זה יותר גרוע מכסיל. הרב עבד יראה שאי אפשר לדבר עם הבן אדם הזה. פשוט שם את הידיים כך על החזה, עצם עיניים ונרדם. הלך לישון מול הפנים שלו. השרים, חברי הכנסת שהיו שם, היה להם לא נעים. הרב, גדול הדור, נרדם מול ראש הממשלה. אין סיכוי לראש הממשלה הזה, אין סיכוי שהוא ישמע. הוא רוצה לדבר, שידבר. לקום אני לא יכול, כי זה לא דרך ארץ. אבל חבל על הזמן, לפחות ננצל אותו למנוחה. הלך לישון. והגס ליבו בהוראה. זה, לצערנו, אם בן אדם ידע את הדבר הזה, אז הוא יודע שהרבה פעמים, הרבה פעמים, החוכמה היא לא לדבר. החוכמה היא לא לענות ולא להיות פזיז. הרבה פעמים, בן אדם אומר, או, כן, ההלכה היא כך וכך, ישר למקום. שולף, חביבי, עוד לא שמעת את השאלה. עוד לא הבנת מה קורה. עוד לא חשבת. אבל מה? כולם רוצים להראות כמה הוא יודע, כמה הוא חכם, כמה הוא מיוחד.

36:50אז הוא יודע שהרבה פעמים, הרבה פעמים, החוכמה היא לא לדבר. החוכמה היא לא לענות ולא להיות פזיז. הרבה פעמים, בן אדם אומר, או, כן, ההלכה היא כך וכך, ישר למקום. שולף, חביבי, עוד לא שמעת את השאלה. עוד לא הבנת מה קורה. עוד לא חשבת. אבל מה? כולם רוצים להראות אותו, כמה הוא יודע, כמה הוא חכם, כמה הוא מיוחד. וזה העניין של גס ליבו בהוראה. ובאמת, אם בן אדם יתבונן בזה, מאיפה זה מגיע? זה מגיע מגאווה. כשבן אדם יודע, או, אני יודע הכל, אני, אל תגיד לי מה לעשות, אני, יש לי, יש לי שליטה, אני, אז על זה אומרת המשנה, והגס ליבו בהוראה, נותנים לו שלוש מחמאות. מי נותן לו? רבי ישמעאל ברבי יוסי. שלוש מחמאות. הרי זה שוטה, רשע וגס רוח. כשהוא יגיע לשמיים, בגיל ימיו, אני יודע הרבה תורה. אפשר להיכנס? גן עדן? למדתי. הוא אומר לו, אווו, יש לנו בשבילך הרגש. לא גן עדן. הרגש, תלך להרגש. למה הרגש?

37:52נותנים לו שלוש מחמאות. מי נותן לו? רבי ישמעאל ברבי יוסי. שלוש מחמאות. הרי זה שוטה, רשע וגס רוח. כשהוא יגיע לשמיים, בגיל ימות אני יודע הרבה תורה. אפשר להיכנס? גן עדן? למדתי. הוא אומר לו, אווו, יש לנו בשבילך הר געש. לא גן עדן. הר געש, תלך להר געש. למה הר געש? אמרו לו כי אתה קיבלת את המחמאה מרבי ישמעאל שאתה שותה, אז אתה צריך גן עדן של שותים. זה ראשי תיבות הר געש - געש גן עדן של שותים. זה מה שתקבל. למה? אתה גאה לבך בהוראה. כן, כן, הכל זה הגאווה, רוח השוויץ. אני, אני יודע, כן, אתה, אתה, אתה. הראו לי איזה קטע מעניין מאוד בפרק שני בביצה. עניין מאוד בפרק שני בביצה, הקרבן נתנאל מובא עם הראש בפרק שני בביצה באות י'. שם הוא בא לדון האם מותר לעשן ביום טוב או אסור. יש בזה מחלוקת גדולה להלכה. הרב עובדיה בחזון עובדיה ובעוד כמה ספרים שלו מתיר. הוא אמר, מתוך שהוא טוען עברה לצורך, הוא טוען משלו לצורך, זה נחשב כמו מאכל בשבילם, וכן הלאה וכן הלאה. אבל הקורבן נתנאל כותב על זה, ולא אוכל להתאפק מלהעלות על הספר, מרבה המכשלה בישראל שתיית הטבק ביום טוב.

39:15ובעוד כמה ספרים שלו התיר, הוא אמר, מתוך שהוא התיר הבערה לצורך, הוא התיר משלו לצורך, זה נחשב כמו מאכל בשבילהם, וכן הלאה וכן הלאה. אבל ה"קורבן נתנאל" כותב על זה, ולא אוכל להתאפק מלהעלות על הכתב, מרבה המכשלה בישראל שתיית הטבק ביום טוב. שמזלזלים ואיסור מלכות הבערה שלו לצורך ואז הוא דוחה אותם וכותב ככה ולא על עמי הארצות תלונתי. לא אלו שהם עמי הארץ אני מתלונן, אך על הלומדים ששותים בפרהסיה, הכוונה שמעשנים בפרהסיה, ובגלל כן מחטיאים רבים, נותנים יד להמון והם אינם יודעים להיזהר. ומחבים ומבהירים שלא לצורך, אומרים הם לא יודעים את ההלכות. עושים כיבויים, מחבים את הסיגריה, מדליקים מדליקים מגפרור. ולא עוד, אפילו מי שאינו רגיל כל כך ולא שותה בחול, ביום טוב הוא כן. והלומדים הם הם גרמא בנזיקין. אלו שלומדים שמטירים את זה ככה בקלות, הם האשמים בכל העבירות שהעם הארצות לומדים מהם. ועל זה אמרו, הגס ליבו בהוראה.

40:43וטוב להם לעיני העדה, כמנה לתלמידי חכמים, שימנעו יום או יומיים לכבוד השם ותורתו. ואז הוא אומר משפט חזק. הוא אומר, אף שיש להם קצת היתר על פי ש"ס היצר הרע שלהם. הוא אומר, יש להם היתר ויש להם ש"ס שלהם של יצר הרע. להתיר את הסיפור הזה. או פלפולים וזה וזה, כן, מותר. אפילו שיש להם ש"ס של יצר הרע, עדיף שתתענה יומיים ולא תישן, כדי שלא ילמדו ממך עמי הארץ ויחללו השם. ומהם ילמדו אילני שרק, ולא יחללו יום טוב ואוי ממצדיקי הרבים, ויקבלו השכר בשב ואל תעשה אשר שומע לי. אז הוא חידש פה את המושג שש יצר הרע. לפי שלפעמים בן אדם לומד את כל הש"ס, שש יצר הרע. זה גס ליבו בהוראה. בן אדם שהוא לא מרחם, לא רק על עצמו, לא מרחם על העולם הבא שלו. אז הוא גם שוטה, גם רשע, וגם גס רוח. אלו תוארים שחז"ל מאוד היו נזהרים בהם. בין בתוארים טובים, בין בתוארים לא טובים. הוא שוטה. מה אתה חכם בעיניו? הרי הכסיל הוא הכי חכם בעיניו.

42:06הוא יודע הכל, אתה לא יכול לחדש לו כלום, אתה לא יכול לדבר איתו, אתה לא... זה אותו דבר עם הגס ליבו בהוראה. הוא רשע, כי הוא לא מבין. אתה עושה, אתה בעצם פוסק דברים, פוסק הלכות, נגד ההלכה, או כי אתה רוצה להראות את הגאונות שלך. וזה נובע מגסות רוח. כמה בן אדם צריך להיזהר מהדבר הזה. כמה בן אדם צריך להיזהר מאוד לא להיות חלילה בתוך הדבר ולא להגיע לשמיים שזה התואר שיתנו לו. לא רב, לא מרן, לא מרק, כלום הוא לא יקבל, שוטר עכשיו הגש סוחר, זה התואר שלך פה ובמילא אין לו מקום בגן עדן. בן אדם יכול לאבד את עולמו עם כל התורה שלו והכל נובע מהגאווה שכבר כמה פעמים דיברנו עליה. הקדוש ברוך הוא יזכה אותנו שננצל מהדבר הנורא הזה. שנזכה לכוון לאמיתתה של תורה, בהלכות, בתורה, בהגדה, וזיכוי הרבים. אמן כן יהי רצון.