הלכות שבת הכנות לשבת, בישול, הטמנה, ועוד

0:02שלחות הישנות צריך ללמוד וללכות שבת, זה ללכות ההכנות לשבת. אדם שטורח בערב שבת, אוכל בשבת. אבל אדם שלא טורח בערב שבת, מה יאכל בשבת? פתאום הוא לא קם לב, אין מספיק אוכל, אין דברים. אז אם האדם לא מספיק חזק בתורה, אז האדם יכול להגיע למצב שאו, אתה יודע מה, בשביל הלכות שבת אני אבשל איזה משהו קטן, אני אעשה. הוא עובר על הלכה, וכיוון שהיה לו חוסר הכנה מערב שבת. עכשיו, נאמר בתורה, בספר שמות פרק ט"ז, פסוק ה'. "והיה ביום השישי, והכינו את אשר יביאו." והכינו את אשר יביאו, הכוונה שהם מכינים מערב שבת את הדברים לשבת. ומכאן אמרו חז"ל, במסכת שבת, בדף קי"ז במוקבץ. שמות ט"ז. במסכת שבת, דף קי"ז במוקבץ. אומרים חז"ל, לעולם ישכים אדם להכין צורכי שבת. מאיפה לומדים את זה? מהפסוק: "והיה ביום השישי והכינו את אשר יביאו". הפסוק שאמרנו. במדרש תנחומא מובא שכל מקום שכתוב "והיה" זה מיד, יש לנו זריזות.

1:27ואין אדם לא יהיה אפוא, יום שיש לי את הסלידה מה, אני אנוח, אני אוכל, אני אשתה, אני אטייל, אחר כך אני אכין משהו לשבת. לא. להכין צורכי שבת זו מצווה גדולה מאוד, ובכך אדם זוכה לקיים על ידי זה את מצוות עונג שבת, שהיא מצווה מן התורה וחשובה מאוד. יש תרגום, יונתן בן עוזיאל, שהוא קדם לגמרא אפילו. יונתן בן עוזיאל היה אחד מ... גדולי התנאים, שהוא כתב תרגום, והוא מפרש את הפסוק בשמות פרק ל"ד פסוק ט"ז: "ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת." מה זה "ושמרו בני ישראל"? איך עם ישראל שומר את השבת? כשהוא מקיים את הציוויים של הקדוש ברוך הוא, אז הוא שומר את השבת, נכון? אבל מה זה "לעשות את השבת"? איך עושים את השבת? אתה יכול לעשות שבת? תעשה לי שבת פה, בבקשה. אז הוא אומר לפנק את השבת. ככה הוא אומר, ישמרו בני ישראל את השבת, הוא מתרגם, והנה טירון בני ישראל יד שבתה. לעשות את השבת למעבד תפנוקי שבתה. לעשות פינוקים, כמו שהיום, כל מה שהאדם רוצה להתפנק, תעשה לכבוד שבת. תכין איתו שתייה טובה, סדר את הבית, אפילו אם הוא רוצה לקנות חליפה,

2:56הוא לא נקנה ליום חול, הוא נקנה לשבת. ובספר "העיטור", בסימן ד', הוא כותב שזה הלכה למשה מסיני, הוא עונג שבת. זאת אומרת, זה לא סתם בן אדם אומר, אתה יודע מה? אה, כן, נחמד, נחמד שבשבת אני יכול להתפנק, יכול לאכול, יכול לשתות, יכול... לא. זה ממש הלכה למשה מסיני, וזה דבר חשוב עד מאוד להכין את כל צורכי השבת. עכשיו כמובן שבן אדם שהוא רוצה לכבד את השבת, צריך להוציא הרבה כסף על זה. בן אדם לא יגיד לעצמו: אני אכבד את השבת, במה? לא יגיד: אני אהיה שמח. לכבד את השבת במאכל, במשתה, בבגדים נקיים, בכל הדברים האלה, וזה הוצאות. לפעמים בן אדם הוא לא קמצן, אבל הוא חסכן, הוא אומר: מה, לא חייבים. מה נקנה עכשיו פירות יקרים, מה נקנה איזה שוקולד יקר, יין יקר, בשר יקר? לא צריך, נאכל עוף. נאכל משהו, חמש בעשר. כך משהו קל. אז זה אומרת הגמרא במסכת ביצה, דף ט"ז, תחילת עמוד א', שכל מזונותיו של אדם כתובים לו מראש השנה עד ראש השנה, חוץ מהוצאות שבת והוצאות יום טוב. זה הוצאה על בניו לתלמוד תורה וגם ראשי חודשים. אז זה אומרים איזה ראשי תיבות תשרה. מי תשרה? את תשרה, חוץ מתשרה. תשרה זה תלמוד תורה, שבתות, ראשי חודשים, ימים טובים.

4:25זה ראשי תיבות ישנה. ועל זה אמרה הגמרא, אפילו אם בן אדם אין לו, אין לו עכשיו את הכסף מזומן, הוא רוצה ללוות בשביל אחר כך להחזיר, יהיה לו מאיפה להחזיר, אבל עכשיו אין לו. על זה אומרת הגמרא בביצה, אף תתבר במוקבץ, אמר הקדוש ברוך הוא, לוו עלי וקדשו קידוש היום ואני פורע. הקדוש ברוך הוא, אתם תלוו ואני פה. אני הערב שלכם. כשבן אדם מוציא את זה לכבוד שבת לצורך מצווה, ממילא זה מוצר גדול מאוד. בן אדם, אתה רוצה ליהנות מהעולם הזה, תיהנה בדרך המותרת וגם תקבל על זה מצווה, וגם תקבל על זה החזר. וגם, אדם שמכבד את השבת, זה סגולה לעשירות. כך כותב אביך במדרש. זאת אומרת, גם כשבן אדם מוציא כסף לכבוד שבת, הוא מקבל החזר. גם בן אדם נהנה ממה שהוא קנה. גם לבן אדם יש מצווה על זה שהוא נהנה. יש לו מצווה על זה שהוא קנה, וגם זו סגולה לישועה. וגם זה לא יורד לו מהשכר הזה בשמיים. כי זו מצווה שגם בעולם הזה הוא יכול להיהנות, וגם בעולם הבא. בעולם הזה הוא נהנה מהדבר עצמו. זה לא כמו כל מצווה, בן אדם אומר, או, נהניתי פה, זה יורד לי מהשכר שם. או בן אדם נהנה מעונג שבת, זו המצווה להיהנות.

5:53כשאתה נהנה, כמה שאתה תהנה, זה יותר מצווה. זה לא מוריד לך מהצחוק של שם. עכשיו, חוץ ממצוות עונג שבת, יש מצווה נוספת, שבן אדם יעשה משהו לכבוד שבת. אפילו אם יש לו משרתים, ויש לו המון אנשים, אבל משהו שהוא צריך לעשות, כי זה כמו מצווה שבגופו, כמו למשל תפילין. בן אדם לא יכול לתת למשרתים שלו להניח בשבילו תפילין. צריך לעשות את זה בעצמו. אז ככה, גם דברים שהוא עושה לכבוד שבת הוא צריך לפחות לעשות משהו אחד. ועל זה אמרו בגמרא בשבת דף קי"ט עמוד א': "מצווה בו יותר מבשלוחו". ושם הגמרא מספרת על המון אמוראים שעשו כל כך הרבה דברים לכבוד שבת. אחד היה מולח את הדגים, אחד היה מצית את הנרות, השני היה חותך ירקות, השלישי היה מכין את הבשר.

6:55כל בן אדם היה עושה, כל אחד מהמורים, אפילו כשיש לו ישיבה, הוא לומד תורה, הוא עושה שיעורים, כל הדברים האלה היו עושים לכבוד שבת. נקרא למצווה של עונג שבת, לכבוד שבת, זה שהוא יבוא לשבת נקי. רחוץ, מסורק, לבוש בגדים יפים, הבית נקי, הבית מסודר, ובאמת במדרש כתוב ש... שני מלאכים מלווים לאדם כשהוא חוזר מבית הכנסת בערב שבת. אם הם באים ורואים שהמיטה מוצעת, השולחן ערוך, הכל מסודר והפמוטים נקיים, אז המלאך הטוב אומר: "יהי רצון שגם שבוע הבא יהיה כך". והמלאך הרע נאלץ לענות "אמן" בעל כורחו. אך אם ההפך, הכל בבלגן וחוסר סדר, אז המלאך הרע אומר: "יהי רצון שגם שבוע הבא יהיה כך", והמלאך הטוב נאלץ לענות "אמן" בעל כורחו. מכירים את זה?

7:56חז"ל עזרו כל כך שבן אדם יתענג בשבת, ייהנה בשבת. ולכן הם אסרו לקבוע סעודה מתשע שעות ביום שישי ואילך, סעודה של קבע ביום שישי. למה? כי אם בן אדם אוכל טוב ביום שישי, מגיע שבת, אין לו עניין לאכול, הוא לא נהנה מהאוכל. תכין את התבשילים הכי טובים, הוא כבר יתפוצץ בפניהם, צמא לגמרי. ולכן מתשע שעות אסרו לקבוע סעודה. באמת, מובא במדרש שהייתה משפחה אחת בירושלים שהיו עושים סעודות קבועות כל יום שישי. המסיבות, כל המשפחה הזאת נעקרה. כל המשפחה הזאת נעלמה. הקדוש ברוך הוא. למה? מי עלות השחר ותספור תשע שעות? זמן של תשע. זמן של תשע. עשוי לקבוע סעודה, כמובן, אני מדובר פה בפת, בלחם, שזו סעודה קבועה ומסביעה. תכן באוכלים, אוכלים, אדם רעב, תאכל קצת ירקות, תאכל פירות. תאכל ביצה, תאכל סלטים קצת, תעשה תואמי החיים זכות, תטעום התבשילים. אבל זה בעצם, ובאותו דבר גם חז"ל אמרו, שהמספר הזה של התשע שעות גם אסור יהיה לאדם לעבוד. זה סוג של עבודה כדי שהוא יוכל להכין החנות לשבת. אתה כבר קרוב לשבת, תמשיך עם העבודה עד הרגע האחרון, ביזנס, ביזנס, כסף, לא תכין דברים לשבת. חז"ל כל כך רצו שאדם יבוא מוכן לשבת, עם דברים טובים, בנוקים, כמו שאמרנו, ושאר דברים טובים.

9:22לכן אסור לו גם לאכול אחרי תשע שעות סעודת קבע, וגם לא לעשות שום מלאכה של חכמים. זאת אומרת, מלאכה שהיא לצורך השבת, זה עדיין מותר. אז העניין הזה של קביעת סעודה בערב שבת, זה כל סעודה שאחר כך הוא יאבד את התיאבון. כמובן שמשמעות תמיד של קביעות סעודה זה לחם, אבל אם בן אדם יודע שהוא לא אוכל לחם, ואם כל זה הוא סבע, אז הוא צריך גם להיזהר. ומה שאמרנו על שתי המשפחות שהיו בירושלים, שנעקרה המשפחה, מכיוון שהמשפחות נעקרו, מכיוון שהוא קוראים סעודה, זה גמרא. וגיטין דף למתחת מוגבל. הכנה נוספת שחז"ל אמרו, זה שכל בן אדם לפני שנכנס לשבת, סמוך לחשיכה, אדם ממשמש ובודק את הבגדים שלו, את הכיסים שלו, שהוא לא שם שם איזה מוקצה, או שהוא לא שם שם איזה דבר, שהוא יטלטל אותו במקום שאין עירוב. מוציאים מרשות היחיד לרשות הרבים. לפעמים בן אדם יש לו חליפה של שבת, ויש לו איזה אירוע. אז הוא הולך איתה ביום חול לאירוע, שם שם את העט כדי לכתוב את הצ'ק, שם שם את פנקס הצ'קים. אחרי האירוע הוא חוזר עייף, ושכח את זה שם. מכניס את החליפה לארון, מגיע שבת, לובש את החליפה, פתאום באמצע תפילה ערבית מוציא לך פנקס הצ'קים, מוציא לך עט. מה קרה? איפה עשית קניות? מה אתה הולך?

10:51לא, שכחתי. פתאום עושים כסף, זה הכסף של ההמון, זה עודף, לא סמב. כנחזר, אמרו, מאלו שבעלתי, משמשתי. זה בו פסיק שהכול בסדר. וגם אם אין לך דברים של מוקצה במקום שאין עירוב, עדיף שאסור לאדם להחזיק כלום. שום דבר. במקום שאין עירוב, ועד זה הרב עובדיה יוסף כותב תשובה ביביע אומר, היה במצרים, אחד שרצה לזכות את הרבים. תסתכלי איך אדם רוצה לזכות את הרבים ובעצם מכשיל אותם. הוא היה מביא עלונים של דברי תורה. הבסלסת. טוב, כל השבוע הקהילה לא לומדת תורה. בשבת כל אחד מדבר דברי תורה קצת, הלכות, חידושים, פרשת שבוע. כולם היו לוקחים את זה מהבית כנסת לבית. אז מטלטלים מרשות היחיד לרשות הרבים. מהתורה היית? מטלטלים. אז הרב אמר לו, אל תביא את זה. לא, אני מחזק את הרבים. הוא אומר, אתה מכשיל את הרבים. אתה מכשיל את הרבים. אתה חושב, אוי כן, הם קראו דברי תורה, אבל הם מטלטלים. את זה מי? עכשיו, שתגיד לאנשים, זה לא עוזר. מה האנשים אומרים? מוטב. זה אומר טענה אחרת. אבל הם גם ככה מטלטלים. מה? זה לא שאם אני לא אביא להם את הדפים האלה, אז הם לא יטלטלו כלום. מה זה משנה מה אתה יודע? אתה עכשיו גורם להם שהם יעברו על מלאכה מהתורה. אז כל הכבוד, חיזוק הרבים, זיכוי הרבים, זה דברים טובים. אבל אתה מחריב את התורה, ואתה רוצה על ידי זה לבנות את התורה. אחר כך בן אדם צריך להיזהר מאוד, לא לטלטל במקום שאין עירוב.

12:18יש הרבה מקומות בארצות הברית שאין שם עירוב. צריך להיזהר מאוד לא לטלטל, אפילו את המפתח של הבית. שימו את זה באיזה מקום, או יש כאלה שמתקינים להם, כמו קוד כזה בכניסה, כמו של כספות, לא דיגיטלי, לא חשמלי, אלא מכני, אז זה ככה, זה נהנה אוטומטית. יש כאלה שמחביאים את המפתח באיזה מקום, זה עדיף שלא, כי לפעמים אם מישהו קולט את המפתח, עלול להיות בעיות. זה סיכום של ההכנה לשבת. עכשיו, יש עוד דבר שהוא קשור להכנה לשבת, וחז"ל דיברו עליו באופן כזה, שמא יתקלקל בשבת. כל מיני דברים. בדרך כלל כל בן אדם כשהוא מכין אוכל, הוא רוצה שהאוכל יהיה חם.

13:20יחי נוכל ובסוף יגיש אותו. אז בשביל זה בשבת שמים פלטה. יש שאלה אם שמים גז דולק ומכסים אותו עם איזה אסבסט, איזה ברזנט, איזה ברזל, כל מיני הדברים האלה. אבל מה שכן, צריך להיזהר בדברים הבאים: חז"ל אסרו להעמיד... על כירה שיש שם גחלים. כירה זה כמו תנור של פעם, ששמים בו גחלים, באופן שהתבשיל לא מספיק מבושל. למה? כי אם אתה תשים עכשיו את זה, ופתאום מגיע הערב, חזרת פעם מהבית כנסת, לא מספיק חם פה. אז יש חשש שהוא יבוא לחתות בגחלים, לעשות יותר להבה. ואז, מתחילים שבת, זאת אומרת עירוב תבשילין. לכן חז"ל אמרו, אסור לשים את הקדירה הזאת על הגחלים, עד שיוציא את כל הגחלים או שיחסה אותם באפר, כשהם כבר לא יהיו גחלים, לא יראו את הגחלים. חסר אותם, אתה יכול לחסר את כל הגחלים, זה יישאר קצת חם, יש עבר שחם. אה, זה לא יכול להיות אש דלוקה. אש דלוקה לא, זה בעיה. למה? כי יש חשש שכשאתה רואה את הגחלים, תבוא, תבוא.

14:48להרבות אותם ולנער אותם ולהגביר אותם יותר כשהתבשיל הוא לא מתיק ממושם. אבל אם אין אש דולקת, אז השאלה הראשונה היא איך האוכל נשאר חם יום שלם עד המחר? זו השאלה הראשונה. שהוא מחוצה, אתה לא משתמש בו באש, אתה לא מבשל עליו, אתה שם עליו תבשיל שמבושל כל צורכו. מבושל לגמרי? מבושל לגמרי. ודבר נוסף, צריך שהתבשיל יהיה מצטמק ויפה. מה זה מצטמק ויפה? תבשיל, יש סוג למשל תבשיל שככל שהוא מתבשל הוא יותר טוב. כן, או שום. שום, ככל שהוא מתבשל הוא יותר טעים. אבל כשאתה יודע תבשיל, ככל שהוא מתבשל, למשל אורז, תבשל הרבה, תראה, זה לא שייך. אז התבשיל הזה צריך להיות בסיבוב כזה, גם מבושל כל צורכו, וגם שמצטמק ורע לו. זה אומר שככה בטוח, אתה לא תיגע בגחלים. אז יש לנו שתי אפשרויות ברורות: או לחצות את הגחלים, ואז לשים על זה תבשיל שהוא לא מספיק מבושל, או שהתבשיל באמת יהיה מספיק מבושל, ו...

16:14ליבוי האש, ליבוי החום, מזיק לתבשיל, לא מועילו. זה נקרא בלשון חז"ל, מצטמק ורע לו. עכשיו, כשהוא עושה את זה בשביל סעודת שבת שחרית בבוקר, אז יש כלל שהוא מסיח דעתו ממנה. למשל, אם אדם שם לפני שהוא הולך לבית הכנסת תבשיל, כדי שאחרי שהוא יחזור מבית הכנסת יהיה מוכן, אז לוקח לו שעה, שעה וחצי מפה. התבשיל לא מספיק מבושל. הוא אומר, ברך מוקח לסיר הזה להתבשל שעה או שעה וחצי, שם את זה, שאני אחזור בצד הרי מוכן בדיוק. פתאום הוא מגיע, לא מספיק, לא יודע מה קרה, נכבתה האש באמת, נכנסה האש, לא יודע מה קרה. אז חז"ל, או, שם את זה מערך שלו, אתה אומר, מה הבעיה? אז חז"ל אמרו, עצרו לך, למה? כי עכשיו שאתה תבוא ואתה תראה, אתה יכול להגביר את האש. לכן אתה תחסה את האש לגמרי, שלא תהיה האש ושלא תהיה אפשרות להגביר. שלא תראה את האש, את הגחלים, בזמן חזן, או תגרוף אותם לגמרי. המקום נשאר חם, אבל אין אפשרות להגביר את זה יותר. אם התבשיל, כמו שאמרנו, מבושל לגמרי, אז מסתם לקבירנו. אבל אם אתה רוצה תבשיל לא בשביל הערב, אלא בשביל המחרת, בבוקר, אז יש את כל הלילה. כך שאין חשש שתבוא בערב ותגיד, "או, התבשיל הזה לא הספיק." יש לך את כל הלילה.

17:39אז אחרי, אני חושב שאתה תבוא להגביר את האש ולגעת בגחלים, באופן הזה מותר. אבל אני עוד לא מבין מה קורה עם האש. יש אש או אין אש? יש אש שהיא מותרת באופן שהזה משתמש בזה או לתבשיל שהוא לא מבושל לגמרי, וזה מעשה, או שהוא משתמש בזה לתבשיל מבושל לגמרי והאש מזיקה לו. דין נוסף שקשור גם להכנה מערב שבת זה שאסור להטמין. להטמין הכוונה לכסות את התבשיל בערב שבת כדי שיישאר חם לשבת. זאת אומרת, לוקחים תבשיל ומכסים את התבשיל הזה בשמיכת צמר שהיא מוסיפה חום, או בגפת, שזה פסולת של זיתים, של שומשום, או של סומסום.

18:49כל הדברים האלה הם מאוד מאוד מזיעים, מאוד מאוד חמים, וכל הדברים האלה, היו יכולים להגיע, בן אדם היה אומר, או, זה לא מספיק חם, ואף על פי שזה לא, אף על פי שזה לא מספיק חם, אז בן אדם יבוא, ויש חשש שהוא ייקח את התבשיל, וישים את זה, ירתח את הסיר, איך יכול להיות? יש לו סיר. הוא כיסה אותו בגפת של זיתים. הכוונה פסולת של זיתים. אחרי שטחנו אותה, מוציאים מהן את כל השמן, הפסולת הזו, החתיכות האלה, הן מאוד מאוד מזיעות, מאוד מאוד חמות. אז בן אדם לוקח את הסיר הזה, מחסה אותו בכל הפסולת הזו, וזה גורם שהתבשיל יהיה מאוד חם. זה מוסיף הבל. זה לא רק שומר על החום, זה מוסיף חום. מוסיף חום.

19:51או במלח, אם הוא כסה במלח, מלח גם מוסיף חום. או סיד. או חול. כל הדברים האלה חז"ל גזרו שיהיה אסור, למה? כיוון שיש חשש, שמא האדם יבוא ויכסה את זה, וגחלים. ברמץ יש פה גחלים, זה עצים דקים שהם מלאים בגחלים, מלאים באש, ויחתה את הגחלים בשבת. אז אם אתה עושה בדבר שהוא לא מוסיף חום אלא רק שומר על החום, אתה לא תבוא להרבות פה חום חדש. אבל אם אתה מרבה חום חדש מערב שבת, אתה תגיד, לא, זה נעשים גם ברמץ. לא, אבל אם נגיד יש לך, חבר'ה, דבר ראשון, אם יש לך כאילו סיר, ואתה קמת משחר של הסיר, זה לא מוסיף. כן, זה לא. אבל אם אתה, הסיר, כאילו, אני יודע, יש לך משהו, אבל זה קר, זה התקרר, ואתה שם את זה על הפלטה, זה מוסיף חום. אז למה זה מותר וזה אסור?

20:52יפה. כיוון שפלטה זה לא הטמנה. זה לא כיסוי, פלטה. זה הנחה. עכשיו, הדברים האלה, גפת, שׁלֵט של זיתים, שומשומים, זה יותר מסתם בגדי צמר. בגדי צמר זה לא כל כך מוסיף חום כמו הגפת. הגפת, אדם יכול להכניס את היד לתוך זה, להרגיש חום. בגדי צמר זה לא בגדר הזה של מוסיפים חום יותר. צמר, אם תשים אותו במקום חם, תחסה אותו בצמר הזה, אז הוא יישמר יותר. אבל הגפת, אדם מכניס את הידיים לתוך, את האצבע לשם, וירגיש חמימות.

21:56עכשיו, בנושא הזה של ההטמנה, פוסקים דנו בדיוק לגבי הסיר הזה שיש בארה"ב והגיע גם לארץ, שנקרא קרוקפוט. קרוקפוט. הסיר הזה בעצם הוא... יש לו את הסיר החיצוני, שזה מיכל, יש בתוכו או בצד, איזשהו מקום, גוף חימום, ובסיר הפנימי הוא מונח התבשיל. עכשיו, בדרך כלל שמים את זה בשביל החמין של הבוקר. כן. אז עכשיו אנחנו למדנו... שכל דבר שהוא בשביל הרבה זמן, אז אין חשש שבן אדם יבוא ויוסיף חום. למה יש לך עוד את כל הלילה? אז עכשיו, כל הסיבה שאסרו להטמין בדבר המוסיף אבל, אסרו, שמא אתה תבוא לחשש את זה בגחלים, אתה תבוא להדליק את הגחלים. אבל פה אין חשש, כיוון שזה לשבת בבוקר. דבר נוסף, הרמ"א כותב שהטמנה צריכה להיות מכל הכיוונים. מחוסה מכל הכיוונים. אם למשל הוא אומר, אתה לקחת את הסיר, שמת אותו על גחלים ממש, בוערות. ולא כי זה את האותן הזה לא התמנה. הרי התמנה אפילו בתבשיל שהוא מבושל כל צורכו. שמותר להניח אותו על אש. הוא מבושל כל צורכו ומצטמק ויפה לו, אמרנו, מותר להניח. אז אם הנחת את זה על האש, אומר, אתה לא עובר על התמנה. למה? כיוון שצריך לחסות זה מכל הכיוונים. אומר, הסיר הזה,

23:24הקרקפת הזה, קודם כל זה לשבת בבוקר, זה לא לעכשיו. אז אתה משיח את הדעת ממנו. אני חושב שאתה תבוא להגביר או לסובב. ודבר שני, הוא לא מחוסה מכל הכיוונים, הוא לא תמון מכל הכיוונים בדבר המוסיף. אבל למעלה הוא לא מחוסה בדבר המוסיף, אבל יש את המחסר. מכל מקום, הוא צריך להסיר את הכפתור של ההפעלה או לחסות אותו. יש כאלה שאפשר אפילו לשלוף את הפלסטיק הזה של 'שלף ומחזיר'. אז, להסביר את זה כיוון שהוא כדי שהוא לא יגיע חלילה להדלקה של הסיר, הגברת החום וכדומה. יש סיפור על איך בן אדם לפעמים, מחוסר שימת לב או חוסר ידיעה, יכול להיכשל בבישול בשבת מלחץ. פתאום יש אורחים, פתאום האישה בלחץ. פתאום הגיעו אורחים לא צפויים. אז היה סיפור, שהיה בן אדם שעשה אירוע, עשה קידוש, הכין סיר של חמין, של טשולנט, הביא בן אדם, שהוא קנה ממנו את הסיר של הטשולנט. הביאו אותו לשבת, שידאג, שיגיש, שיערוך, שיסדר. הבן אדם הזה קם בבוקר, ורואה שכל הסיר התקלקל. פה הבן אדם בא לקייטרינג. לא התבלבל. מיד היה לו כמה...

24:54דברים כאילו, יש חפוכי אדמה, בשר, רפאות. סבב. בשבת. סיר. עד שאנשים יוצאים מבית הכנסת, כל החמין היה מוכן, הביא להם, אכלו. מוצאי שבת, בעל האירוע, זה שעשה את האירוע, נכנס למטבח, רואה סיר של שום תשלום. מריח, מחולקל. הוא אומר, מה זה, מה זה, איך זה? הם גם גמרו את הסיר. פתאום מסתכל לידו, עוד סיר. הוא אומר, לא, מה זה זה? מה, עשית שני סירים? הוא אומר, לא, לא, אחד התקלקל, אז נכנסתי לחדש. אמר לו, מתי הצרקל? אמר לו, ב-4 לפנות בוקר קמתי, ראיתי. אמר לו, אז הנה מה, אתה חיללת את השבת? אמר לו, כן, אני חשבתי שלא יהיה פיקוח נפש, כי אתה בטח, מרוב בושה, היית מתעלף. אתה מקבל דום לב. בבקשה, פיקוח נפש דוחה את כל התורה כולה. אמר לו, בעל האירוח, חביבי, לא משלם לך שקל אחד. נחלת אותנו באיסור. אסור, לא יכול להיות בשבת. וזהו. אז לכן, תמיד כל התבשילים, לא כדאי לשים תבשיל שהוא לא מוכן מערב שבת על הפלטה ולחשוב שהוא יתחמם או יתבשל. לפעמים האישה לא תהיה רגועה ותגיד לך שאתה עושה משהו שלא כהלכה. אם אתה מבשל רק כדי לדאוג לחימום, צריך לדאוג לדין הזה של ההטמנה. עכשיו, אחרי זה, גם אם האדם לא מתמין בדבר המוסיף הבל, אלא בדבר שאינו מוסיף הבל, כמו סמיכה או בגד כלשהו, בשבת אסור לו לשים את זה.

26:20אסור לשים פתאום שמיכה על הפלטה כדי שהקולה יתחמם. רק אם הוא שם את זה בערב שבת, ונפל או התגלה, מותר לו להחזיר את זה. אבל לשים בשבת פעם ראשונה, לכסות את התבשיל מכל הכיוונים בשמיכה, אסור. יש לפעמים, שבבוקר רואים שהחמין הוא חם, אבל לא רותח, ורוצים למהר את הבישול שלו, ואז מכניסים לשים עם שמיכה על כל הפלטה. אסור אם לא שמת את זה בערב שבת. אפילו שזה לא מוסיף הבל. עכשיו יש מקרה מאוד מצוי שכל בן אדם שיש לו תינוקות בבית צריך להכין להם בקבוקים. לפעמים הוא מכין להם איזו דייסה או מטרנה או שוקו או משהו, וזה מתקרר. עכשיו חבל, הוא אומר מה, אני אשפוך את הכל? הילד לא רוצה לאכול את זה. אז הוא רוצה לחמם. מה הוא עושה בשבת? יש לו מים חמים, לוקח מים חמים שם אותם באיזה נטלה ומכניס את הבקבוק לתוך זה. ומכניס את הבקבוק לתוך זה. צהר או אסור? אסור. איזה בעיות יכולות להיות פה? אתה מחמם, אתה מוסיף חום לדבר, זה בישול, לא? אבל זה כבר מבושל. אם זה כבר מבושל, זה תלוי. ולא עוזר לנו שזה כבר מבושל, נכון? כן. כי מרק, אני לא יכול לשים על הפלטה. כן, אבל פה, מכיוון שזה כלי שני,

27:47כי הקוס זה כלי שני, הנתלה היא כלי שני, כלי שני לא מבשל. רק כלי הבישול, רק דברים כמו תה, דברים שממש קל לבשל אותם, כלי שני מבשל. אבל פה, המטנה היא בכלי שני. אז אין בזה בעיה של בישול. השאלה אם יש לזה בעיה של הטמנה או לא. למה? כי אתה מטמין את זה במים חמים, שהם רותחים. ואפילו אם תגיד שהמים חמים הם דבר שלא מוסיף הבל, כיוון שהם הולכים ומתקררים, זה לא כמו גפת. נכון? מה אם יכולים להשאיר אותם ככה? התקערו. לא כמו גפת שקול. אבל אסור, אמרנו בשבת לעשות, נכון? רב עובדיה, שאפשר. למה? כיון שזה כלי שני. אין בישול בכלי שני. כל הנידון שאמרנו שאפשר לקחת שמיכה שלא מוסיפה הבל לשים את זה איפה? לפלטה. פלטה זה כלי ראשון. אבל בכלי שני מותר. הוא אומר אפילו אם זה יגיע לחום שיד סולדת בו.

28:49יש בזה מחלוקת בפוסקים כמה זה חום של יד סולדת, יש אומרים שזה 38 מעלות, ויש אומרים קרוב ל-80 מעלות. יש מחלוקת. אם כן, זה אומר לנו שזו בעיה. הלכה נוספת היא לגבי חימום תבשילים בשבת. לא תמיד אפשר לשים את כל התבשילים מערב שבת על הפלטה, או מכיוון שאין מקום או מכיוון שיש חשש שיצטמקו. אז שמים בתחילת התבשילים של ערב שבת על הפלטה. בבוקר מוציאים מהמקרר ושמים על הפלטה. אז אילו תבשילים מותר לשים על הפלטה ואילו אסור? תבשילים שרובם יבש, ומיעוטם רוטב, יש קצת. נגיד עוף עם קצת רוטב, תפוחי אדמה עם קצת רוטב. רוב התבשיל הוא לא רוטב, אז זה אפשר לשים. אפילו דגים עם קצת רוטב מותר לשים. למה? כיוון שהדין של התבשיל נחשב כתבשיל יבש. וביבש אין בישול אחר בישול. כבר בישלתי אותו לפני כן. אבל בדבר שהולך,

29:50מרק, למשל. מרק, בישלת אותו, עכשיו הוא התקרר. אפשר לבשל אותו עוד פעם. עוד פעם הוא מתחמם. בלח, יש בישול אחר בישול בלח. לכן, אדם שרוצה לשים תבשילים על הפלטה בבוקר, ידאג שהתבשילים שלו יהיו ברובם יבשים. אם הוא עושה חמין, למשל, שלא יעשה את החמין כמו מרק. שיהיה להם רוב מוצק, כגון תפוחי אדמה, שעועית, חיטה, עופות, ובשר. שזה יהיה רוב התבשיל, וככה יהיה אפשר לחזור ולחממו. אבל מה נעשה? בן אדם לא ידע את ההלכה הזאת. או שכל התבשילים שלו בבית, שנים הוא כבר עושה אותם מלא רוטב. הוא אומר לך, "אני אין לי עונג שבת. אם אני לא אוכל מרק חם על הבוקר, אין לי עונג שבת." תגיד לו, "אז תשים את זה מערב שבת על הפלטה." והוא משיב, "לא, לא, זה יתאדה, זה ייגמר. אני חייב מרק חם על הבוקר." יש פטנט? מה לעשות? לא, לא יודע. לכאורה אין, נכון? זה קר, אי אפשר לשים קר על הפלטה. הוא אומר, "אבל יש לי פטנט." הוא אומר, "מה יעשה? הוא אומר, ייקח שעון שבת, יתחבר אותו לפלטה."

31:15ובכיוון שלו הוא יעשה, נגיד, שיהיה איזה זמן שחצי שעה הפלטה תהיה כבויה. עכשיו, בזמן הזה שזה כבוי, הוא יוכל לשים את הסיר של המרק על הפלטה. זה כבוי. אבל הפלטה היא עוד חמה, היא לא מחממת את השאר המקום. כן, אבל זה כבוי, היא כבר לא מושלת יותר, זהו. אפילו שהיא חמה? כמה זמן, שהיא חמה שתתקרר. באופן כזה שהיא לא הולכת לבשל יותר בזמן שהיא כבויה. אחרי זה, הפלטה תפעל. זה לבד נהיה, זה לא אני עשיתי. יש גמרא במסכת שבת בדף קמ"ה עמוד ב'.

32:15הגמרא כותבת, "כל שבא בחמין מלפני השבת שורין אותו בחמין בשבת". לפי שאין בישול אחר בישול. זה אומר כל מה שכבר בא בחמין, בישלת אותו לפני השבת. אפשר לשפוך עליו מהם חמין בשבת. כל שבא בחמין מלפני השבת, שורין אותו בחמין בשבת. שורים אותו תכף להכניס את התוך מים חמים בשבת. למה? לפי שאין בישול אחר בישול. עכשיו נחלקו רבותינו הראשונים מה הפירוש של כל שבא בחמין.

33:20הרשב"א, המאירי, ועוד כתבו שהפירוש של זה כפשוטו. כתוב כל שראוי בחמין, כל סוג תבשיל. הלך, יבש, מה שאתה רוצה. משאיל אותו לפני כן, עכשיו אתה רואה שהתבשיל קצת מתחיל להישרף. שפוך עליו מים חמים. הוא מתחיל רתיחה מחדש. מותר. למה? כי הוא כבר התבשל. מה אתה רוצה? אבל כבר מים מתחממים? כבר, כבר, כבר. המים גם רותחים. המים גם מבושלים. שופך שפך עלי מים. כל שבא בו חמין שורין אותו בחמין בשבת. אבל רבנו יונה חולק. רבנו יונה וגם דעת רבנו ירוחם ועוד, הם חולקים והם סוברים שדווקא מאכל יבש.

34:21עוף, נגיד עוף יבש, שכבר העוף קצת נשרף, הוא צריך לשים עליו מים רותחים. אבל תבשיל, שהוא כמו חמין, כמו צ'ולנט, שיש בו הרבה רוטב, זה אסור. למה? כי זה גורם לו עכשיו להתבשל עוד פעם. כי תבשיל כבר התחיל להישרף קצת, התחיל להתייבש. עכשיו על ידי המים החמים ששמת, זה גורם לו עוד פעם עכשיו להתחדש. זה המחלוקת של הראשונים. אז ה' יוסף, בסימן רשת"ט ג' הוא מביא את כל הדעות בראשונים בזה, וכותב שצריך ללכת כמו המחמירים בזה, כמו עושים בזה. זאת אומרת שאם בן אדם יש לו תבשיל שהצטמק קצת, התחיל להצטרף, והורידו אותו מעל האש. אז הוא רוצה עכשיו לשפוך לתוך התבשיל מים רותחים. אז לאלו שהולכים לפי הספרדים, זה אסור. למה? זה כלי ראשון. כלי ראשון גורם לחימום ובישול מחדש. אבל האשכנזים מקילים בזה. הרמ״א מקל בזה. יש הלכה...

35:49שולחן ערוך לגבי הפלגה בספינה ביום חול או כשהאדם הולך בשיירה ויוצא עכשיו לדרך לטיול, למסלול או כל דבר אחר. השולחן ערוך כותב שלגבי אדם שמפליג בספינה, אסור לו להפליג בספינה פחות משלושה ימים קודם השבת. זאת אומרת, אסור לו לצאת לדרך ביום חמישי או שישי. למה? מכיוון שבספינה הנסיעה מאוד קשה. יחוגו ויאנחו כשיכור. אז הוא יגיע לשבת מסוחרר. ביטל את כל עונג שבת. הוא לא יתושש מהדרך. אבל אם הספינה נוחתת וכאילו נוסעת ביום שבת, אסור לו לרדת מהספינה, נכון? או, יפה. זה נושא אחר. זה נושא אחר. אבל לפני כן, אנחנו...

36:51לגבי הנסיעה שאסור לשוט בספינה שלושה ימים קודם השבת. למה? זה גורם לו להקאות, תחילות. אבל אם הוא מפליג לדבר מצווה, אז מותר אפילו בערב שבת, כי הוא עוסק במצווה, פטור מן המצווה. אבל יש חילוק בין סוגי הנהרות. אם אתה נוסע בספינה שנמצאת בתוך מים נוחים, זה עושה טלטולים והכאות וזעזועים. אבל אם זה בתוך נהרות של מים מתוקים, הנסיעה לא קשה. וזה דווקא שהספינה היא בתוך המים, היא מהלכת בעומק.

37:53עכשיו, הסיבה שזה צריך שהספינה תשוט בעומק המים, כי אם למשל בן אדם עולה לספינה בערב שבת, ואם זה מים מתוקים אין בעיה, אבל הוא לא יגיע למקום שלו עד שבת. אז הוא נוסע בספינה בשבת, ואין בעיה מצד שמנהג גוי שערה וחובלו גוי, כי הוא לא עושה בשבילך מלאכה. יש פה מלא אנשים, אבל יש בעיה של תחומין, אפשר לצאת מהתחום. אז אם הספינה היא גבוהה, זאת אומרת שהנהר הוא עמוק. לספינה, מקרקעית הספינה עד קרקעית הנהר יש עשרה טפחים, אז יש כלל שאין תחומין למעלה מעשרה טפחים. אין איסור של תחומין בגובה עשרה טפחים, ולכן אין בעיה שהוא יוצא משם. אדם שרוצה להיות בספינה בשבת, עולה עליה מערב שבת לצורך מצווה, אמרנו.

38:54שזה במים מנוחים או לא, לצורך מצווה, במים מתוקים. אז הוא צריך לדעת שני דברים. דבר ראשון, שהספינה תהיה מעל עשרה טפחים מקרקעית הים. זה נהר עמוק. למה קיים לו? זה תחומין. אסור לצאת מחוץ לתחום. לא, כאילו הולכים למדינה. הוא אומר, אסור לצאת בשבת מחוץ לתחום, איפה שהיית בערב שבת. שם קנית את התחום. אסור לצאת משם, אלפיים אמה. אוקיי. יש לך רק 2,000 אמות, והוא יכול לצאת שיותר. עכשיו, בשבת זה עובר יותר מ-2,000 אמות, 2,000 אמות זה לכל קילומטר. כן. אז אם זה מעל עשרה טפחים, יש כלל. אין תחומים למעלה מעשרה טפחים. חכמים לא גזרו על זה שזה תחומים. זה דבר אחד שצריך להיזהר, שזה... בדרך כלל זה מצוי בכל המקומות. כל ספינה שנוסעים, עשרה טפחים זה... כל טפח זה 8 סנטימטרים. 80 סנטימטרים מקרקעית הים. לא, אני אומר... ברור שיש. ברור שיש. אז זה אין בעיה. דבר נוסף שהוא צריך לעשות. בעונייה. זה אומר שבערב שבת הוא צריך לשבת בעונייה, וכל הזמן של בין השמשות, אחרי השקיעה, שזה ייחשב המקום שלו, שהוא בא לשבות שם בשבת. ובמילא, אסור לו לצאת מהעונייה. כל הזמן של בין השמשות, מהשקיעה לצאת הכוכבים, כאשר הוא קנה שם שביתה, זה המקום שלו בשבת. המקום הזה, אז לא אני מזיז את זה. אין בעיה. שזה גויים. זה לגבי קניין השביתה.

40:18ועכשיו אם קרה שהספינה נעשתה, נעשתה בים, ופתאום מגיעה לנמל בשבת, ורוצים לרדת מהספינה, אז אם עכשיו, בדרך כלל כשהספינה מגיעה, עושים כבש, יש אפשרות לרדת מהספינה. אם הכבש הזה נעשה בשביל יהודים, זה אסור. אפילו אם גוי עושה. גוי אסור לך, לא נזמין לך שגוי עושה בשבילך. אבל אם יש עוד המון אנשים על האוניה, עוד הרבה גויים, והכבש נעשה בשבילם, אז גם היהודי יכול ליהנות מזה. זה לרדת מהספינה, אבל לא להוריד את החפצים. כי עוד פעם, זו רשות היחיד וזו רשות הרבים, תמהפך. ו... אז לגויים הוא יכול להגיד שהגויים שעוזרים לו... זו הרבה פעמים אסור לו ליהנות מפיו ובמעשה של גויים. לגבי הפעולות שגוי עושה בבית הישראל, אז כתבתי על זה ב'כתבים לישראל', חלק ב' סימן ג', כתוב. אדם... גוי שעושה מלאכה בשביל ישראל בבית הישראל והישראל רואה אותו שהוא עושה מלאכה, הוא חייב למחות בו. למה? עכשיו הבית שלך נשמר לשבת? אוקיי. עכשיו, עכשיו, הוא אמר לו להפסיק? כן, כן. אבל הוא גוי. אפילו, כיוון שזה בית הישראלי.

41:44מה זאת אומרת? אם נגיד הוא מדליק את השעה בבית הכנסת, בין השבת. כן. צריך להגיד לו שיפסיק. כן. ויש על זה אבן עזרא שכותב. אפילו לא אמרת לו. אבן עזרא כותב שבשבת, התורה אומרת, "וגרך אשר בשעריך". זאת אומרת, "וגרך אשר בשעריך" זה לא גר צדק. זה גר תושב שקיבל על עצמו לא לעבור עבודה זרה. זה לא לשמור שבת. למה התורה מזכירה אותו בשמירת שבת? אומר האבן עזרא, כי על זה התנאי יגור בשעריך. רק בתנאי הזה הוא צריך לקבל על עצמו שיכול לגור לידך, שלא יעשה מלאכה לפניך בשבת. אוקיי. זאת אומרת, אם הגוי לא קיבל על עצמו את זה, שאם הוא קשור ליהודי הוא מפסיק לעבוד בשבת, שלא יגור איתנו. אוקיי, אז מה קורה אם זה בבית הכנסת? הוא יכול להדליק את האור רק לצורך מצווה? אז שוב אנחנו אמרנו, כשזה לצורך מצווה, למשל, איך בא האור בבית הכנסת? עכשיו צריך להדליק אותו. אז ברור, אתה מזמין אותו. אתה אומר לו, לצורך רבים, לצורך מצווה. ופה לא מדובר שבן אדם עושה סתם. הגוי בא, מתחיל לבשל בשבת, מתחיל לצבור, מתחיל לעשות דברים. זה אסור לו. עכשיו, אם הוא ראה או לא ראה אותו, הוא רק יודע שהוא עושה, הוא לא צריך למחות בו. כשאתה רואה אותו והוא ממשיך לעשות, יש חשש שהוא עושה גם בשבילך.

43:12אה, הבעל הבית רואה אותי, יחשוב, אני אעשה בשבילו גם. נגיד הגוי מכין לעצמו חביתה. בסדר? אין בעיה. פתאום אתה נכנס למטבח, אתה מסתכל, אה, רואה, יפה, עושה חביתה. הגוי לא מבין, גם הוא עושה חביתה. יש חשש שהגוי יעשה מלאכה בשבילך. אבל אם אתה לא רואה אותו, אפילו אם הוא עושה בשביל עצמו, מלאכות עבור עצמו, לא בשבילך. מלאכות עבור עצמו. אסור שזה בבית הישראל, תחליף לחוץ. אם הוא לא רואה אותו, רק יודע שהוא עושה, לא צריך למחות. עכשיו, כשעושה הגוי מלאכה בבית הישראל, אבל גם בכלים של הגוי, זאת אומרת, יש כלים מיוחדים לגוי. אז, זה לא צריך למחות בו. כיוון שזה דבר שהוא מיועד רק לעצמו, מה שאין כן כשהוא עושה מלאכה עם הכלים של הישראל. נוקטים שגם הכלים של הישראל אסור לעשות בהם מלאכה אם הוא עובר את השבת שלו, כן. אבל כשהוא עושה את זה עוד פעם, לא בשבילך. כשאתה דיברת איתו - לא, לא דיברת איתו. אבל הוא עושה את זה לנקות הבית. אם הוא עושה את זה בשבילו, למשל, הוא רוצה לנקות את החדר שלו, כן. אבל אם הוא עושה את זה בשבילך נטו, כן, אסור.

44:38הוא רואה אותו, אבל כל דבר שהוא עושה בבית הכנסת מותר לו בגלל שזה צורך מצווה. אז האדם יכול להגיד שזה גם צורך מצווה בבית שלו? אתה יודע, אם זה באמת צורך מצווה, האדם תמיד אוהב להגיד שהכל מצוות אצלו בבית, הכל כמו בית המקדש. אם הוא עושה מלאכת הישראל בבית הישראל, זה הכי חמור. אם הוא עושה משהו בשביל היהודי, בבית של היהודי, הכי חמור. כיוון שהוא עושה בשביל היהודי. אבל אם הוא עושה את המלאכתו בבית הישראל משהו בשביל הגוי, אבל הוא משתמש גם בכלים של הישראל, גם צריך להיזהר בו. יש בזה כמה חששות. גם שהגוי יעשה בשבילך, גם שהוא משתמש בכלים שלך.

45:38כן. לכן צריך להיזהר מאוד. כל אלה שיש להם פועלים, אז מה קורה אם נגיד שמותר לבן אדם לעשות מצווה, ומותר לגוי לעבוד בשבילך איזשהו איסור מצווה? אז למה אסור להגיד שבן אדם שיש לו מפעל או חנות, כן, יפתח את זה בשבת? רק הגוי יעבוד שם, הגויים יעבדו שם, וכל הכסף ילך לצדקה. כי העבודה הזאת היא לא מצווה. מה זאת אומרת? העבודה הזאת, המכירה, היא לא מצווה. זה עבירה. למה? גם לשאוב את זה לא מצווה. כשהפעולה עצמה, למשל, לא נלך על שאיבה. שאיבה, אני אגיד לך, זה לא באמת מצווה. להדליק אור בבית כנסת כדי שיוכלו להתפלל. הפעולה עצמה עכשיו, כשאתה מדליק את האור, עכשיו אנחנו יכולים להתפלל ולקרוא בתורה ולעשות רצון ה'. אבל כשבן אדם מוכר בחנות, גוי מוכר בחנות, הוא לא עושה פעולה של מכירה. מה אתה אומר? הכסף שייצא וזה וזה נתרום אותו. אבל עכשיו בפעולה הזאת שאתה שם גוי בביתך הראשי שלך וכולם יודעים שזה השם שלך, עלה וכולם יודעים שזה זה, זה חילול שבת. הפעולה עצמה אתה לא עושה רצון ה'.

47:07לגבי המהלך והשיירה, הכוונה היא לאדם שיוצא עם שיירה בדרך, שזה לא לדבר מצווה. הם יכולים לצאת רק בשלושת הימים הראשונים של השבוע - ראשון, שני ושלישי. אחר כך, ברביעי, חמישי ושישי, אסור להם לצאת. למה? כי זה בטוח שהם יחללו שבת. כן, אז אתה מכניס את עצמך למצב של פיקוח נפש. כשאתה יוצא למדבר, ואז, אם יש פיקוח נפש, אתה מחלל שבת. לכן, רק במקרה שיצאת בראשון, שני או שלישי והגעת לשבת, יש היתר. לדבר פיקוח נפש, מותר לו לחלל את השבת. אבל אם הוא עושה את זה לדבר מצווה, אז אפילו ביום שישי מותר לו לצאת, ואם הוא יגיע לפיקוח נפש, ייתירו. נגיד הוא יוצא לעלות לארץ ישראל. לדבר מצווה. אתה יכול לצאת ביום שישי אפילו לדרך לארץ ישראל, ובשבת הוא מגיע למקום מסוכן, יחלל את השבת. מה יש שם מקום מסוכן? מדבר יש שם משהו. שודדים, חיות רעות.

48:11עכשיו, רכבת שנוסעת מהר לאיר. אדם עולה לרכבת, אין לו בעיה, יש לו חופשי חודשי. מספיק שהוא מגיע לבקר ומוסר את שמו, האדם בודק את הרישום, תעודת זהות, כרטיס, חופשי. לא הוא מחלל שבת, אסור לנסוע בה אפילו מערב שבת, שהוא איסור תחומין. בדיוק, זה לא גבוה 10 טפחים מהקרקע. ואפילו אם הוא לא ירד ממנה, אז הוא רוצה שבת. וכל שכן, אם יש בנסיעתו שיעור, י"ב מיל, זה קרוב ל-12 קילומטר, שיש בזה איסור תחומין מן התורה, ואפילו אם הנהג של הרכבת הוא גוי. ורוב הנוסעים גויים, אסור לו לנסוע, כיוון שיש בזה עניין של תחומים. עכשיו, כשזה נוסע בתוך העיר, רכבת חשמלית, קוראים לזה טרַם? טרַם. זו רכבת שנוסעת בתוך העיר, חשמלית כזאת. או.

49:38והנהג הוא גוי, וכשאין בעיה שהוא צריך לסחוב כסף או כרטיסים, וזה לדבר מצווה, מתירים לו לנסוע בצנעה. אם זה לא לדבר מצווה, אז כאילו למה לך? מה אתה עכשיו רוצה לבקר חברים בג'מאט? שמה תטען ברכבת? אבל כשזה דבר מצווה, נגיד מוהל צריך להגיע לברית מילה, ואם לא יצאה לו את הרכבת... הוא לא יהיה, הוא ת"ח.