פרשת ראה, ברכה אמיתית, כשרות, משיחי שקר, ומי לא מקבל רחמים בשמים, מהרב אפרים כחלון

0:01פרשת השבוע, פרשת ראה, הפרשה שלנו עמוסה מאוד מאוד במצוות, בציוויים, בדברים מעניינים כרגלה של כל פרשה. הפרשה מתחילה בפסוק: "ראה אנוכי נותן לפניכם היום ברכה וכללה". אומר ברור העולם: אני בכבודי ובלא עצמי, בא לתת לכם ברכה או חס ושלום קללה. יש הרבה אנשים שמחפשים בחוץ ברכות. מוכנים לשלם המון המון המון כסף בשביל לקבל ברכה מרב צדיק. אם יבואו לבן אדם גדול, תקשיב, יש ברכה לא מרב שאתה מכיר מהדור שלנו. רב מלפני מאה שנה. בכבודו ובעצמו, בא לתת לכם ברכה או חס ושלום קללה. יש הרבה אנשים שמחפשים בחוץ ברכות. מוכנים לשלם המון המון כסף בשביל לקבל ברכה מרב צדיק. אם יבואו לבן אדם גדול ויגידו לו: "תקשיב, יש ברכה לא מרב שאתה מכיר מהדור שלנו. רב מלפני מאה שנה." וואו, רב מלפני 200 שנה, מלפני 400 שנה, מתקופת התנאים, מלפני כ-2000 שנה. כמה הבן אדם ישמח אם יבוא אליו רבי שמעון בר יוחאי לברך אותו? כמה הבן אדם יהיה מוכן לשלם בשביל לקבל ברכה מרבי שמעון בר יוחאי, מרבי מאיר בעל הנס? אם נלך עוד אחורה, מרבי עקיבא, הרב שלהם, ואם נלך עוד אחורה, מהנביאים, מהמלאכים, מדוד המלך.

1:22אם נלך עוד אחורה, משה רבנו. כמה כסף אתה מוכן לשלם כדי שמשה רבנו יברך אותך? כשאתה יודע שכל מילה שהוא אומר על המקור מתקיימת. אין מחיר. כי כל מחיר שתיתן, אתה יכול לבקש אחר כך ברכה, שתהיה עשיר כל כך גדול, שהמחיר הזה יהיה אפסי בעיניך. ואם נלך עוד אחורה, לאבות, אברהם, יצחק ויעקב, כמה בן אדם יהיה מוכן לקבל, לתת, להקריב, לטרוח ולהשיג ברכה מהאבות הקדושים? באה התורה ואומרת בשם בורא העולם, אומר בורא העולם: ראה אנוכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה. אומר בורא העולם, לא רבנים, לא צדיקים, אני בכבודי ובעצמי, אל תחפשו במקומות אחרים. אני רוצה לתת לכם ברכה או קללה. מי לא רוצה ברכה מבורא העולם? וברור על המסביר, את הברכה, אשר תשמעו אל מצוות השם אלוהיכם, אשר אנוכי מצווה אתכם היום. ברכה? אם תשמעו למצוות השם, אם תשמעו למה שאני אומר, אם תשמעו לציוויים שלי, לחוקים שלי, למשפטים שלי, יהיה לכם ברכה.

2:40והפסוק הבא, י"א, כ"ח, פרק י"א, פסוק כ"ח: והקללה אם לא תשמעו אל מצוות ה' אלוקיכם, וסרתם מן הדרך אשר אנוכי מצווה אתכם היום, ללכת אחרי אלוהים אחרים אשר לא ידעתם, אומר בורא העולם, אם אתם חלילה רוצים ללכת למקומות אחרים, לעזוב אותי, לעזוב את דרך התורה והמצוות, זו כבר קללה בכבודה ובעצמה שתרדוף אתכם ותלווה אתכם כל ימי חייכם, ולא תעזור לכם שום ברכה מרב אחר. זה בעצם ההסבר. יש הרבה רבנים, באים לבקש מהם ברכה. מה הם אומרים? תקבל על עצמך איזה משהו. אם היהודי מחלל שבת, אתה חייב להפסיק לחלל שבת. הוא אומר, היהודי, מה קשור? אני רוצה לחלל שבת. רוצה ברכה עכשיו, קח כסף, קח מה שאתה רוצה. רבנים אמיתיים לא יברכו בן אדם שמחלל שבת כשהם יודעים את זה, ובעד בצע כסף הם הסכימו לוותר לו. אין כזה דבר. למה? כי עיקר הברכה היא בשעה שבן אדם עושה את רצון השם. בשעה שבן אדם הולך בדרכה של תורה.

3:47ואי אפשר לברך בן אדם שלא הולך בדרכה של תורה, כי הברכה היא לא שווה כלום. הברכה היא לא תהיה שווה כלום, כי הבן אדם הזה מצד עצמו לא הולך על פי דרכה של תורה. ואם נתבונן, אנחנו נראה שיש אנשים שמוכנים לברך גם אנשים שלא כל כך בדרך התורה והמצוות, ואפילו לא מבקשים מהם שינוי. אז קודם כל צריך לבדוק אם הם באמת יראי שמיים או שעושים את זה עבור בצע כסף או כבוד או כל דבר אחר. דבר נוסף צריך לדעת: יכול להיות שהרבה פעמים עושים את זה כדי לקרב אותם ואחר כך לחזק אותם ואחר כך לקרב אותם לתורה ולמצוות. אבל בסך הכל הכללי, אנחנו צריכים לדעת איזו ברכה באמת עוזרת, ואיזו קללה, חס ושלום, בן אדם צריך לברוח ממנה ולהתרחק ממנה. זה ציווי. אז קודם כל צריך לבדוק אם הם באמת יראי שמיים או שעושים את זה עבור בצע כסף או כבוד או כל דבר אחר. דבר נוסף צריך לדעת, יכול להיות שהרבה פעמים עושים את זה כדי לקרב אותם ואחר כך לחזק אותם ואחר כך לקרב אותם לתורה ולמצוות. אבל בסך הכל הכללי אנחנו צריכים לדעת איזו ברכה באמת עוזרת ואיזו קללה חס ושלום בן אדם צריך לברוח ממנה ולהתרחק ממנה. זה ציווי. ה' וחס ושלום סטייה מציווי ה'. יש בהמשך הפרשה, בורא העולם אומר שהברכות והקללות שאני מצווה אתכם, אני רוצה שיהיה להם גם תוקף מעשי, והיה כפגישה, אדוני אלוהיך, על הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה, אומר הכתוב בפסוק כ"ט, פסוק 29, ונתת את הברכה על הר גריזים, ואת הקללה על הר עיבל. שם היו הכהנים והלוויים עומדים על שתי ערים, זה הר כנגד זה, הר גריזים והר עיבל, והכהנים היו עוברים באמצע למטה.

4:57תקס מעשי, והיה כי יביאך, אדוני אלוהיך, אל הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה, אומר הכתוב בפסוק כ"ז, פסוק 29, ונתת את הברכה על הר גריזים, ואת הקללה על הר עיבל. שם היו הכהנים והלוויים עומדים על שתי ערים, זה הר כנגד זה, הר גריזים והר עיבל, והכהנים היו עוברים באמצע למטה. כל עם ישראל בצד אחד, כל עם ישראל בצד שני, והכוהנים עוברים למטה. כמובן, התחלקו השבטים: חלק פה, חלק פה. והיו אומרים, "ברוך אשר יקים את דברי התורה הזאת," ואמר כל העם אמן. וכל עם ישראל אומר אמן. היו אומרים, "ארור מי שלא יקים את דברי התורה הזאת," ואמר כל העם אמן. זה טקס שהקב"ה רצה להשריש בליבותם של עם ישראל, שידעו שהברכה והקללה ניתנים רק ביד הבורא, והוא זה... שמְלַמֵּד אוֹתָנוּ אֵיךְ לִזְכּוֹת בָּהֶם, אֵיךְ לִזְכּוֹת בִּבְרָכוֹת הָאֲמִתִּיּוֹת. וּבֶאֱמֶת, עַם יִשְׂרָאֵל עָשׂוּ אֶת הַטֶּקֶס הַזֶּה שֶׁיִּשְׁתָּרֵשׁ בְּקִרְבָּם, לָדַעַת מַה בֶּאֱמֶת הַבְּרָכָה וּלְהַבְדִּיל חַס וְשָׁלוֹם הַקְּלָלָה.

6:10בפרק י"ב, פסוק ב', עם ישראל מצטווה: "אבד תאבדון את כל המקומות אשר עבדו שם הגויים אשר אתם יורשים אותם." עם ישראל מצטווה לאבד את כל המקומות שהגויים היו שם, זאת אומרת שהגויים עבדו שם את אלוהיהם. אומר הכתוב, יש עדיין טומאה במקום, יש עדיין דברים שבורא העולם לא רוצה שיהיו, לכן צריך לאבד אותם על ההרים הרמים ועל הגבעות ותחת כל עץ רענן. כל מקום שהיה שם עובדי עבודה זרה. אז הם היו מייפים את המקום, עושים את זה הר גבוה, עצים, מסורות, עצי אשרה וכל מיני שטויות כאלה שהם היו עושים לעבודה זרה שלהם ולאלילים שלהם. אומרת התורה, צריך לאבד את כל המקומות. לא תגיד "וואו, איזה גינה יפה, איזה דבר יפה," לא תתקרב למקומות האלה. וניתצתם את מזבחותם ושיברתם את מצבותם. אדם לא יגיד "איזה מצבה יפה, איזה פסל יפה." איזה פסל זהב, אני אקח את זה, אני אהיה עשיר, אני אפדה את החובות, אני אפדה את המשכנתא. לא ולא, וניתצתם את מזבחותם, ושיברתם את מצבותם, ואשריהם, זה העצים שלהם, תשרפו באש, ופסילי אלוהיהם תגדעון, תורידו, תקטטו, ואיבדתם את שמם מן המקום ההוא, עד כדי כך שחז"ל אומרים לנו שכאן יש ציווי לשנות את השם של עבודה זרה.

7:31העבודה זרה הייתה נמצאת במקום הזה, שלמקום הזה היו קוראים על שמה. אומרת התורה, תשנה את השם, תחליף שם אחר, עד כדי כך שלא יהיה זכר לאלוהים האחרים, לעובדי העבודה זרה, ובמקום זה תשרה את השכינה ואת הקדוש ברוך הוא בעולם, על ידי המעשים הללו. מנגד אומרת התורה מה שאמרתי לכם לנתץ מסבכות, לשבור מצבות ואשריהם תשרפון. אתם צריכים להיזהר מאוד מאוד מאוד שחס ושלום לא לעשות ככה במקומות הקדושים, בבתי הכנסת וכדומה. לפני שנגיע לנקודה הזאת, יש סיפור על רבי יהונתן אייבשיץ. היה אחד מגאוני האחרונים שהיה גאון מופלא מאוד שבגאונות שלו השתמש להציל את עם ישראל בכל דרך אפשרית. בימים האחרונים, אחרי שהוא התחתן, לקח אותו אחד מעשירי הקהילה, נתן לו סכום מכובד שיוכל לשבת וללמוד תורה, והוא קבע חברותא לשבת ללמוד עם חבר שלו, שגם היה תלמיד חכם, גאון, מתמיד, בבית המדרש.

8:52וככה הם היו יושבים מהבוקר עד הערב, יושבים ועוסקים בתורה, ועוסקים בתורה, ועוסקים בתורה. יום אחד, מעשה שטן הצליח, ובנו, ממול, בית מדרש, כנסייה גדולה, ועל הכנסייה, צלב גדול מאוד, שבשעה שהשמש הייתה זורחת, הצל של הצלב היה בדיוק נכנס לתוך בית המדרש, והיו רואים על בית המדרש, צל ענק של צלב. כמה שניסו לשדל, לשחד, שום דבר. הצלב קיים והצל שלו בתוך בית המדרש. החבר של רבי יונתן אייבשיץ היה קנאי לשם, אמר איך יכול להיות שיהיה כזה דבר בבית המדרש. לשעת לילה מאוחרת הוא החליט שהוא עושה מעשה עלה ושבר את הצלב. כמובן, יערש, על המקום תפסו אותו שומרי הכנסייה, הכניסו אותו לבית האסורים וגזר דינו נחרץ למיתה. שום דבר. הצלוב קיים והצל שלו בתוך בית המדרש. החבר של רבי יונתן אייבשיץ היה קנאי לשם, אמר איך יכול להיות שיהיה כזה דבר בבית המדרש. לשעת לילה מאוחרת הוא החליט שהוא עושה מעשה, עלה ושבר את הצלוב. כמובן, מיד תפסו אותו שומרי הכנסייה, הכניסו אותו לבית האסורים וגזר דינו נחרץ למיתה. כמה שהיהודים ניסו לשחרר כופר נפש, פדיון נפש, ניסו לבוא לדבר עם השומרים, עם השרים, עם הכמרים, שום דבר. הוא בזה אצליו גזר דינו למות. יום אחד מגיע אדם רעול פנים לתוך הגטו היהודי. הוא נכנס ומגיע לפרנסי הקהילה ואומר להם: "אני השומר שם."

10:18של בית האסורים שבכנסייה. ואני מוכן להבריח אותו תמורת סכום עצום של מטבעות זהב. אם אתם נותנים לי אותו, את הסכום הזה, אני אבריח אותו. אם לא, אני לא אסכן את עצמי. הם חושבים, חושבים, אמרו פיקוח נפש דוחה הכל. הם אומרים לו, בסדר, אנחנו נסכים. והתחילו לאסוף מבית לבית לשחרור בתוך שבועיים. לשחרור אותו יהודי. אותו חברותא של רבי יונתן אייבשיץ, הם עוברים ועוברים ואז מגיעים לרבי יונתן אייבשיץ. רבי יונתן אייבשיץ שאל אותם כמה הסכום שאתם צריכים להגיע. אומרים לו את הסכום ואז רבי יונתן אייבשיץ מנצנץ לו משהו בראש והוא אומר רגע, הסכום הזה זה בדיוק הסכום הנדוניה שאבא של אשתי, חמי, הביא לי והוא מונח בצד. למה אני לא אציל איתו את החבר שלי, את החברות שלי? פיגיון שבועים כל כך גדול, כל כך חשוב, למה אני לא אעשה את זה? הוא אומר להם, בסדר, אתם תדאגו, אני אנסה לעשות משהו. איך שהוא שלח אותם, הוא לקח את כל הסכום שלו, רץ לכנסייה, שינה את הלבוש שלו, נפגש עם מה שאומר, מסר לו את כל הסכום. שאבא של אשתי, חמי, הביא לי, והוא מונח בצד, למה אני לא אציל איתו את חבר שלי, את החברות שלי? פדיון שבויים כל כך גדול, כל כך חשוב, למה אני לא אעשה את זה? הוא אומר להם, בסדר, אתם תדאגו, אני אנסה לעשות משהו. איך שהוא שלח אותם, הוא לקח את כל הסכום שלו, רץ לכנסייה, שינה את הלבוש שלו, נפגש עם המומר, מסר לו את כל הסכום.

11:34ולשומר באמת אחרי כמה ימים, הבריח את אותו בן אדם. רבי נתן אייבשיץ בינתיים פחד שאשתו תגלה, הוא לא גילה לה, אולי היא לא תסכים, אולי היא תפחד, תגיד זה הכסף של אבא שלי, מה אין לנו מה לאכול וכו'. הלך ואמר לאשתו אני הולך ללמוד במקום אחר מחוץ לעיר, אני אעבור עוד כמה שבועות. זה היה לפני הזמן של פסח, ובינתיים, הוא יוצא מהעיר והשומר של בית האסורים שבכנסייה מרגיש שהקרקע בוערת מתחתיו. כבר הכמרים מתלחשים, כנראה שהוא ידו במעל, והוא זה ששחרר, והוא לא זה שלא שמר טוב. כנראה הוא קיבל כסף, והוא ידע שאם יתפסו אותו ויגלו שהוא זה ששחרר ויבריח את היהודי, אחת דינו להמית. הוא קם, תופס את הרגליים ובורח, אבל לפני שהוא בורח... יש לו המון המון הוצאות שהוא לקח מהקנסיה במשך עבודתו, במשך שנים, שהוא חסך ואסף וכולי וכולי, כל הדברים האלה. הוא אמר, איזה בן אדם אני יכול להפקיד אצלו כזה דבר? ואז הוא נזכר, היה לי פה בן אדם שבא ושילם מכיסו כדי לשחרר את חבר שלו, היהודי. זה לא הפרנסים, זה מישהו פרטי הגיע. הוא שילם בעצמו כזה סכום כל כך גדול, מי זה?

12:56ואז הוא נזכר שזה היה רבי יונתן אייבשיץ. הוא מברר איפה הוא גר, הוא מגיע ודופק בדלת, שואל איפה הרב, אשתו אומרת לו שהוא לא נמצא. אז הוא אומר לאשתו, "תקשיבי, הסיפור היה כך וכך. בעלך שלהם, שחרר, אני שחררתי אותו עם הסכום העצום הזה." לקחתי סיכון. אבל עכשיו יש בעיה. הכמרים רוצים להרוג אותי. הם יתפסו אותי ויהרגו אותי. אני עכשיו במנוסה, בורח מכאן. אין לי איפה לקחת את כל הזהב והיהלומים שחסכתי במשך השנים. אני אכניס לכם את כל הזהב והיהלומים אם תשמרו אותם פה. אני בטוח שאם אחזור חי, תחזירו לי הכל. אם אמות, הכל יהיה שלכם. אשתו לא יודעת מהסיפור. אבל מה? טוב. הכניסו את השקים, שקים, שקים, מלאים מטבעות זהב, מיני יהלומים, כלים יקרים. והכניסו הכל והוא ברח. אחרי כמה ימים התפרסם בעיר שאותו שומר תפסו אותו בנהר, ואנשי הקמורה והשומרים שלהם הטביעו אותו בנהר למות.

14:02בינתיים מגיע חג הפסח, אביו נתנאי בשליץ חייב לחזור לבית. הוא חוזר לבית, והנה הוא רואה את אשתו יוצאת, שמחה, מאושרת, אומרת לו, נהיינו עשירים, נהיינו מיליונרים, לא נצטרך שום דבר יותר לעולם. אמר לה, מה קרה, מה קרה? אז היא סיפרה לו את כל המעשה הזה. איך שהשומר מת, ומהיום כל הכסף שלהם. אביו נתנאי בשליץ התחיל לבכות. אמרה לו, למה אתה בוכה? תשמח. אומר לה, קיבלתי את השכר של המצווה הזאת בעולם הזה. וזאת למה? כי לקחתי את כל המצווה לעצמי, ולא זכיתי איתה עוד אחרים. לא זכיתי איתה עוד אחרים. אמרה לו, מה זאת אומרת? ואז רבי יונתן בשציפה. אחרי ששילמתי את כל הסכום, ושחרר, השתחרר החברות שלי, והבריח אותו, הפרנסים נודע להם הדבר הזה.

15:02שאני שילמתי את כל הסכום. הם הגיבו אליי ואמרו לי, תקשיב, אנחנו גם רוצים להשתתף במצווה. אספנו פה מכל הקהילה חצי מהסכום. קח אותו חזרה שיהיה לנו את הזכות. אמרתי להם לא. זו מצווה שלי ואני לא נותן אותה ואני לא מוותר עליה. לא רוצה חצי מהסכום. קחו את זה לכם. אמר רבי יונתן אייבשיץ, מכיוון שלא רציתי גם לזכות אותם במצווה הגדולה הזאת, בורא העולם מחזיר לי את המצווה, ושילם לי את שכרה משלם בעולם הזה. אז עכשיו אני אהיה מיליונר עד סוף החיים, יהיה לי יהלומים, יהיה לי זהב, יהיה לי כלום, אבל הוא נשאר לי מהמצווה הזאת למעלה. עד כך. על זה אמר רבי יונתן אייבשיץ. זה בקשר לסיפור של, אבד תאבדו את כל המקומות האלה, ונתצתם את מזבחותם, ושיברתם את מצבותם. וכמו שאמרנו, הציווי הזה נאסר לעשות חס ושלום במקומות הקודש. הרב יצחק זילברשטיין סיפר, הגיע אליו איזו שאלה, היה איזה יהודי סוחר גדול, שהוא היה רחוק מתורה ומצוות. שאל אותו חבר, גוי, שתיהם עשירים, והחבר הגוי הזה, אשתו הייתה חולה במחלה מאוד קשה, שהרופאים כבר אמרו, חס ושלום.

16:11כלו כל הקיצין. האישה תמות בייסורים נוראים, הגוי נבהל מאוד ואז הוא פנה ליהודי ואמר לו: "תקשיב, שמעתי שיש לכם כותל המערבי בארץ ישראל. שמעתי שיש לכם מקום קדוש, שם האלוקים שלכם נמצא. אז אולי מתי שאתה מגיע לארץ ישראל, אם אתה יכול, תביא לי חתיכה קטנה מהכותל המערבי. אני אשים אותה על אשתי וזה אולי יישלח לרפואה שלמה." הלך היהודי ושבר חתיכה קטנה מהכותל המערבי ושלח את זה בדואר ישיר. לחבר שלו הגוי, הגוי הזדרז, שם את זה על אשתו, וכאשר שם את זה עליה, היא מתה. כאשר שם את חתיכת האבן הקטנה הזאת מהכותל המערבי על הגויה החולה, היא מתה. היהודי, במשך השנים, הסוחר היהודי התקרב קצת לדעת, ופתאום נודע לו שאסור לעשות ככה, לנתוץ מקומות קדושים, כמו שכתוב בפרשת השבוע, והוא בא לבקש דרך תשובה לרב יצחק זילברשטיין. מה אני עושה? אמר לו, קודם כל, לעשות הכל כדי להחזיר את האבן למקומה. זה הדבר החשוב. ואחר כך הורה לו דרך תשובה. לכן, בן אדם צריך לדעת ולהיזהר ממקומות קדושים, לא מתעסקים, לא נוצאים, חס ושלום לא לוקחים תזכורות מהכותל המערבי.

17:28אפילו לאסבים לא נוגעים בכותל המערבי. באים, מתפללים והולכים. וכן לשאר המקומות הקדושים. זה הציווי של הפרשה: "לא תעשו כן לה' אלוהיכם." בהמשך הפרשה, בפרק י"ב, פסוק י"ג, התורה מצווה ואומרת: ששמר לך פן תעלה עולותיך בכל מקום אשר תראה. זאת אומרת, התורה באה ואומרת, אתה צריך להיזהר לא לעלות עולות. עולות זה קורבנות, בכל מקום אשר תראה הכוונה, בכל מקום שאיפה שבא לך. בן אדם לא להקריב קורבן באמצע הרחוב, פותח בסטה, עושה מזבח, שוחט שם, אוי ואבוי, אומרת התורה, כי אם במקום אשר יבחר ה' באחד השבטים, שם תעלה עולותיך. יש מקום מסוים שבו בורא עולם יבחר, שהוא אחד מהמקומות שבורא העולם נתן לשבטים. שם תעלה עולותיך, והאדם צריך להיזהר, כי בן אדם שמקריב קודשים בחוץ, בן אדם שמעלה קורבנות - חייו כרת. לכן גם היום צריך להיזהר מאוד, אפילו שבן אדם משתוקק להגיע לזה ולעשות בשביל בורא העולם ולהקריב קורבן, אין כזה דבר. היום אסור להקריב קורבנות בשום פנים ואופן.

18:48אם אתה כל כך רוצה לעשות קורבנות או משהו אחר, אומרת הגמרא, שאדם שמביא יין לתלמידי חכמים, מעלה עליו הכתוב כאילו ניסך יין למזבח. אדם שמביא בשר וכולל לתלמידי חכמים, מאכיל תלמידי חכמים, זה נקרא כאילו הוא מביא ביקורים וקורבנות. אדם שלומד את הסוגיות על זבחים ועל מנחות, על קורבנות, מעלה עליו הכתוב כאילו הוא הקריב קורבן. אלה הדברים שאנחנו יכולים לעשות. ובאמירה בימינו נזכה באמת לעשות את זה כמו שצריך. לעשות את זה עם כל הדקדוקים וההלכות, ממש. בהמשך התורה, בפרק י"ב, פסוקים י"ח, י"ט. התורה מצווה אותנו, לעלות לשמוח במקום אשר יבחר ה'. וכך אומרת התורה: "כי אם לפני ה' אלוקיך תאכלנו". כמובן, את הקורבן לא להקריב בחוץ אלא במקום הזה, במקום אשר יבחר ה' אלוקיך בו. אתה, ובניך, וביתך, ועבדיך, ואמתך, והלוי אשר בשעריך. ושמחת לפני ה' אלוקיך בכל משלח ידיך אשר אתה הולך לעשות.

19:59איזה שמחה, איזה מסיבה אתה רוצה, לבוא להקריב קורבנות וכו' וכו'. אל תשכח אף אחד מהמשפחה: אתה, ובנך, וביתך, ועבדיך. מה תגיד? העבד, מה הוא צריך לעלות איתי? הכרת טובה, העבד עובד בשבילך. והמתך, השפחה שלך, ועל הלוי אשר בשעריך. גם על הלוי, הלוי אין לו חלק ונחלה, אין לו ממה להתפרנס, ה' הוא נחלתו. ופה בפרשה מובא כמה וכמה פעמים הציווי. לא לשכוח את הלוי, ישמר לך פן תעזוב את הלוי כל ימיך על אדמתך, אומרת התורה. פה, בפרק י"ב, פסוק י"ט, ישמר לך, אוי ואבוי, אם תשכח את הלוי כל ימיך על האדמה. אוי ואבוי, למה? כי לפעמים בן אדם אומר, כבר נתתי, כמה אני יכול לתת? כל הזמן באים ושוגים לי את המוח, עוד ישיבות, עוד בית כנסת, עוד מוסדות, הכנסת כלה, כמה אני יכול, כמה אני יכול? מה התשובה? היא שמרה לך. התורה מזהירה. הוא אומר, בורא עולם, אני נתתי לך את הכסף, נתתי לך זהב, נתתי לך יהלומים, נתתי לך בית, נתתי לך אישה, נתתי לך ילדים, אני מבקש ממך שתחזיק את הלוי שאין לו חלק ונחלה, הוא לא עובד, ה' הוא נחלתו.

21:12ואומר ברור עולם ישמר לך, פן תשכח את הלוי. שלא תשכח את אותם הלויים שבימינו, אומר הרמב"ם, זה אלו שיושבים ועוסקים בתורה, שלא מתפרנסים ועובדים ועמלים בתורה מתוך הדחק. פן תשכח את הלוי כל ימיך על אדמתך, אומרת התורה. או אם ואהבת, אם תשכח את הלוי. שאלו פעם את הרב שטיינמן, היא שמר לך, התורה מזהירה, כי התורה מכירה את הבן אדם, שבן אדם קשה לו. מה, עבדתי על הכסף, מה אני עוד פעם אתן? עוד פעם אתן? עוד פעם אתן? עוד פעם אתן? עוד פעם אתן? כמה אני יכול לתת? מה התשובה? כמה בורא העולם נותן לך? למה שבורא העולם נותן לך כל כך הרבה? הוא עוד פעם ייתן לך, ועוד פעם ייתן לך, ועוד פעם, ועוד פעם, ועוד פעם. לא חשבת, אולי בורא העולם יפסיק לתת לך? ואומר בורא עולם ישמר לך, פן תשכח את הלוי. שלא תשכח את אותם הלויים שבימינו, אומר הרמב"ם, זה אלו שיושבים ועוסקים בתורה, שלא מתפרנסים ועובדים ועמלים בתורה מתוך הדחק. פן תשכח את הלוי כל ימיך על אדמתך, אומרת התורה. ואם תשכח את הלוי. שאלו פעם את הרב שטיינמן, יש היום כל כך הרבה ישיבות, כל כך הרבה מוסדות, כל כך הרבה אוספים כספים. מאיפה נביא כל כך הרבה כסף לכל כך הרבה מקומות? מאיפה נביא? מה להם אהבתם אם תשימו לב, בדור שלנו נהיה הרבה הרבה הרבה עשירים יהודים מה שלא היה בדורות קודמים. יש המון עשירים יהודים, אפילו אורתודוקסים, אפילו חרדים. למה בורא העולם נותן את השפע הזה לעשירים האלה? כדי שיחזיקו

22:30אותם מקומות של לומדי התורה, אותם מקומות שבהם מפיצים את דרך ה' ואת תורתו. וזה הציווי פה בפרשת השבוע: "השמר לך פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך וכל ימיך על אדמתך". בהמשך הכתוב... בפרשת שבוע, בפרק י"ב פסוק כ"ג, אחרי שהתורה אומרת שנקריב קורבנות ואפשר לאכול את הבשר, אומרת התורה: "רק חזק לבלתי אכול הדם כי הדם הוא הנפש, ולא תאכל הנפש עם הבשר." מה זאת אומרת? לא לאכול דם. ואומרת התורה בפסוק הבא, לא תאכלנו, על הארץ תשפכנו כמים. לא תאכלנו, למען ייטב לך ולבניך אחריך, כי תעשה הישר בעיני ה'. באה התורה ומזהירה בכמה פעמים: לא לאכול דם, לא לאכול דם, לא לאכול דם. ומבטיחה התורה, בזכות זה שאתה לא תאכל דם, במה אתה זוכה? למען ייטב לך ולבניך אחריך.

23:50תבואו לבן אדם, יגידו לו, תקשיב, אתה רוצה שיהיה לך טוב בחיים? בטח. אתה רוצה שגם הילדים שלך יהיה להם טוב בחיים? בטח. אל תאכל דם. זה לא קשה. אל תאכל דם. זה לא אל תאכל בשר. אל תאכל דם. מי אוהב דם? יש גויים בעולם שאוכלים דם. אבל זה לא מוצר בסיסי ועקרוני שכל כך קשה. התורה אומרת ומבטיחה לך: "לא תאכלנו, למען ייטב לך ולבניך אחריך." כמה צריך להיזהר מאכילת דם? מה אומר בן אדם? אני קונה בשר כשר, אני מה להיזהר באכילת דם? פה צריך להיזהר ולהוסיף נקודה אחת. הכבד, כידוע, הכבד של בהמה או של עוף שקונים, הוא לא מוכשר. כבד, על פי ההלכה, הכשרו רק בצלייה. וכשצולים אותו, צריך לקרוע אותו שתי וערב ולצלות אותו גם... עדיף למלוח אותו תוך כדי צלייה. יש הרבה אנשים שלא יודעים, קונים כבד ומבשלים אותו. תיזהרו, ייתכן ולא נאכל אדם. כדי להוציא את כל הדם מהכבד צריך לצלות. לא לבשל. עוד יותר, אם הכבד לא נצלה בתוך שלושה ימים מזמן השחיטה, אז הדם שבתוכו הוא נבלה.

25:11ואז מותר לאכול את הכבד רק בצלייה, ואפילו אחרי הצלייה אסור לבשל אותו פעם שנייה. כבד רגיל שהוא תוך שלושה ימים לשחיטה, צלית אותו, אתה יכול לבשל אותו, אתה יכול לעשות איתו מה שאתה רוצה. אבל כבד שנשאר שלושה ימים... אפשר לצלות אותו, אבל לא לבשל אותו אחר כך. לכן כל בן אדם צריך לדעת ולהיזהר. יש פרטים גם היום לגבי דם. להיזהר לא לאכול דם. ועל זה התורה אומרת "למען ייטב לך ולבניך אחריך." חז"ל אומרים לנו שפה בעצם התורה באה ואמרה, הבטיחה לנו שכר כל כך גדול על אי אכילת דם, כדי להראות לנו כמה בורא העולם אוהב אותנו. בסדר, אני יודע שאתם לא אוכלים דם. זה לא כל כך מאכל מלאכים שמתענגים עליו. אבל אומר בורא העולם, אם אני יכול להביא לכם עוד מצווה, שבין כה וכה תקבלו על עצמכם, אז עוד מצווה, רק חזק לבלתי יכול את הדם. אז מה זה רק חזק? למה צריכים להתחזק? לכן יש מנדא אמר בגמרא שחולק ואומר שבאותה תקופה עם ישראל היה שטוף באכילת דם.

26:23ולכן הכתוב אומר רק חזק לבלתי יוכל אדם. אבל היום, ברוך השם, כשאנחנו גדולים מאכילת אדם, צריך להיזהר רק בנקודות שאמרנו, ולזכות למה ייטב לך ולבניך אחריך. בהמשך הכתוב, בפרק יב, פסוק לא, התורה באה ומלמדת אותנו כלל גדול מאוד בעבודת השם. הכתוב בא ואומר, עם ישראל, אתם תבואו ותיכנסו לארץ. תיזהרו לא להתקלקל מהגויים שיהיו שם. כמו שדיברנו בפרשות הקודמות, שיש ציווי לחלוט את עובדי העבודה זרה. פה התורה אומרת: "השמר לך פן תנקש אחריהם." זה בפרק י"ב, פסוק ל', שלא תנקש, תתקל, תיפול ותיכשל, ופן תדרוש לאלוהיהם לאמור: איך יעבדו הגויים האלה את אלוהיהם ואעשה כן גם אני. אדם יגיד, רגע, הגויים האלה יש להם כל טוב, והם עובדים עבודה זרה, אולי גם אני אעשה ככה. עובדים עבודה זרה, ועבודה זרה שפעם הייתה לה כוח עצום. אדם היה מתפלל לעבודה זרה, היא הייתה מביאה לו את כל מה שהוא רוצה. זה היה כל כך גדול, כוח של טומאה בעולם. אז אדם יאמר, אבי, שבמה אני אלך לבית כנסת, תפילות, שבתות, מצוות? ילך לדרך הקלה, ילך לכנסייה, ישתחווה לצלבים, יעשה כל דבר אחרת, וזהו.

27:42לא תעסוק אין לאדוני אלוהיך כי כל תועבת אדוני אשר שנא עשו לאלוהיהם. אומר בורא העולם מה שהם עושים בעובדי עבודה זרה זה דברים שבורא העולם שונא כי גם את בניהם ואת בנותיהם ישרפו באש לאלוהיהם. אומר בורא העולם כמה אני שונא את הדבר הזה שהם לוקחים את הבנים ואת הבנות שלהם ושורפים בשביל האלוהים שלהם. כאן מתגלה התורה שבעצם תכלית התורה ורצון השם הוא שיהודי יחיה כמו שצריך. שיהודי לא רק ימות על קידוש השם אם יש לו איזה מצב שמכריחים אותו חס ושלום לעבור ולקפור בקדוש ברוך הוא, אלא כל חייו יעבוד בקידוש השם באופן כזה שהתורה חס ושלום לא משווה את עצמה לעובדי עבודה זרה. להפך, התורה אומרת שהקדוש ברוך הוא מואס בעבודה זרה שזובחים את הבנים והבנות. הרי אם התורה הייתה מצווה... שאנחנו נצטרך להקריב את הבנים והבנות. אדם שהוא חרד לתורה ולמצוות לא היה צריך לעשות את זה. ולא כאלו כיעקב. בזה הקב"ה לא רוצה. אמר הקב"ה: אני השם לא ציוויתי. אני לא מצווה כאלה דברים. אני רוצה שאתם תחיו בעולם הזה. תיהנו בעולם הזה מהדברים המותרים. אני לא רוצה חלילה שתבואו ותקריבו קורבנות אדם.

29:04כמו הגויים האלה, אלא מה אני רוצה? שתחיו על קידוש השם. תראו איך אפשר לבוא ולהנות בעולם הזה בדרך התורה והמצוות. כמה החיים של התורה הם שמחים. כמה החיים של דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום. ואז הבן אדם מתענג על ה', שמח בה', שמח בדרך ה'. ואז אנשים רוצים גם: איך הבן אדם הזה כל כך שמח, כל כך מאושר? מה יש לך? תשובה: עונג בדרך ה'. הולך את חכמים יחכם, הוא הולך עם חכמים, הוא מקבל חכמה, הוא לומד את התורה, הוא מקבל חכמה, מקבל ניסיון חיים, יודע ממה להיזהר, יודע איך לחיות עם אשתו, יודע איך לחיות עם הילדים, יודע איך לחיות עם חברים, עם שכנים. זה מה שהתורה רוצה. שיהיה הכל בנועם, הכל בשמחה. לא ללכת להקריב קורבנות אדם, לעשות מעשים שנראים, וואו, לא בא לך אלקי הכוח. בורא העולם רוצה שנחיה בחיים האלה. לכן הוא ברא אותנו בעולם הזה, ונעשה את המצוות, ונהנה במה שמותר, על פי ההלכה והתורה. זה מה שאנחנו לומדים מהכתוב הזה. כשהכתוב זועק ואומר שהם לא עושים כהוגן את מה שבורא העולם רוצה.

30:20רוצה שיעשו בהמשך התורה בפרק י"ג פסוק ב': כי יקום בקרבך נביא או חולם חלום ונתן אליך אות או מופת. כאן התורה באה ומספרת לנו שיכול להיות כזה דבר. במשך ההיסטוריה יבוא אליך בן אדם חולם חלום או נביא, יגיד לך אני נביא ויוכיח לך שהוא צדיק וכו' וכו' ועושה אותות ומופתים. ובא אות או מופת אשר דיבר אליך לאמור נלך אחרי אלוהים אחרים, הוא אומר לך תקשיב... אני עושה לך מופת גדול, יוריד לך גשם בתמוז. מה שאתה רוצה, איזה סוג מופת שאתה רוצה, אני אעשה לך. יחיה מתים, יעשה הכל. נו? מה אתה רוצה בתמורה? והוא מדבר אליך, לאמור נלך אחרי אלוהים אחרים אשר לא ידעתם ונעבדם. תעבוד עבודה זרה. מי אומר לך את זה? הנביא. אומרת התורה, תזכרו. לא תשמע אל דברי הנביא ההוא או אל חולם החלום ההוא, כי מנסה ה' אלוהיכם אתכם. הקדוש ברוך הוא מנסה אתכם. למה? לדעת אם אתם אוהבים את ה' בכל לבבכם ובכל נפשכם. בן אדם שאוהב את הקדוש ברוך הוא לא ישתכנע מכל קסם ומכל מופת אם אומרים לו לעזוב את דרך ה'. הוא יודע שזה שקר, ולא משנה מי אומר לו, אפילו אם אותו בן אדם גדול מאוד. יש לנו דרך ה'.

31:43ואומר הכתוב, בורא העולם יעשה לכם ניסיון, והכתוב אומר את זה עוד מלפני כ-4,000 שנה כשמשה רבנו נותן להם את התורה ואומר להם: תזכרו, במשך הדורות יבואו אליכם אנשים וינסו לנגח אתכם וינסו לעשות לכם מופתים וניסים ושאר דברים כדי שתסטו מדרך התורה. כל זה ניסיון, ובאמת מי שיראה את ההיסטוריה היהודית... מראה שלא פעם, ולא פעמיים, ולא שלוש, ולא ארבע, ולא עשרות, ולא מאות פעמים. במשך כל ההיסטוריה תמיד קם אחד שניסה, במופתים, באותות, לנסות לשכנע את עם ישראל לעבור ולעבוד אלוהים אחרים. ביניהם היה ישו, עם ימח שמו וזכרו, שהיה מחיה מתים, היה עושה ניסים כדי שיאמינו בו. ועל זה התורה אומרת, לא תשמע אל דברי הנביא ההוא, או חולם החלום ההוא. אחד הסיפורים המזעזעים שהיו היה בערך לפני קצת פחות מ-200 שנה, בזמן יעקב פרנק, כשהמשיך את שבתי צבי. שבתי צבי היה משיח שקר שהיה לפני כ-300 שנה, ושבתי צבי המשיח שקר הזה הצליח לעשות הרבה, הרבה, הרבה בלאגן בעולם. בסוף חייו הוא התאסלם ואחר כך מת.

33:03אחרי כמאה שנה בערך הגיע יעקב פרנק שהחליט שהוא התלמיד שלו. הוא למד תורה מפי התלמיד של שבתאי צבי, תורה חס ושלום, הכוונה תורה של הכופרים האלה של כת שבתאי צבי. הוא למד מפי נחמיה חיון, ונחמיה חיון גילה לו את כל הסודות של שבתאי צבי, ויעקב פרנק התחיל לעשות שמות ולצרף עוד ועוד מאמינים. בשלב מסוים, יעקב פרנק עצמו הלך ללמוד כישופים. הוא היה מחשב גדול וביום אחד הוא מגיע למלך ואומר למלך: "תקשיב, עם ישראל האמיתי זה אנחנו שמאמינים בשבתאי עצמו. עם ישראל האורתודוקסי הם סתם אנשים. אני רוצה לעשות איתם ויכוח, ומי שינצח הוא ישלוט בעיר והצד השני יעזוב את העיר." לעשות שמות ולצרף עוד ועוד מאמינים. בשבת עצמה, יעקב פרנק עצמו הלך ללמוד כשפים. הוא היה מחשב גדול ויום אחד הוא מגיע למלך ואומר למלך: "תקשיב, עם ישראל האמיתי זה אנחנו שמאמינים בשבת עצמה. עם ישראל האורתודוקסי הם סתם אנשים. אני רוצה לעשות איתם ויכוח, ומי שינצח הוא ישלוט בעיר והצד השני יעזוב את העיר. מי שיפסיד הוא צריך גם לשלם כספים, לקבל לו נשים וכו' וכו'. חוץ מלעזוב את העיר, המלך שאל המשעמם, לא אכפת לו, למה לא? הנה ויכוח קצת להנעים את חיי הממלכה." קבע ויכוח לאיזה יום, ויעקב פרנק שמח כמובן על הכישרון הגדול שלו גם בדיבור וגם בכשפים. הוא יכול בכשפים לעשות כל דבר. ואז הגיעה לשם המשלחת של יהודים ביניהם. צריך גם לשלם כספים, לקבל לו נשים וכו' וכו', חוץ מלעזוב את העיר. המלך שאל את המשעמם, לא אכפת לו, למה לא? הנה ויכוח קצת להנעים את חיי הממלכה. קבע ויכוח לאיזה יום, ויעקב פרנק שמח כמובן על הכישרון הגדול שלו גם בדיבור וגם בכשפים, שהוא יכול בכשפים לעשות כל דבר. ואז הגיעה לשם המשלחת של יהודים ביניהם הרב רבי יצחק שור, שהוא מספר את כל הסיפור הזה בספרו שו"ת כוח שור. הוא כותב שנכנסנו לשם וראינו את יעקב פרנק, כולו שחצן, כולו געפתן, יהיר, ואומר לנו, בהבל פי אני שורף אתכם, מה אתם בכלל? ובאמת פחדנו מכוח הכישוף שלו, אבל הגענו בשם השם ואמרנו, בשם השם אלוהינו נזכיר.

34:18הרב רבי יצחק שור, שהוא מספר את כל הסיפור הזה בספרו שו"ת כוח שור, הוא כותב שנכנסנו לשם וראינו את יעקב פרנק, כולו שחצן, כולו גאוותן, יהיר, ואומר לנו, בהבל פי אני שורף אתכם, מה אתם בכלל? ובאמת פחדנו מכוח הכישוף שלו, אבל הגענו בשם השם ואמרנו, בשם השם אלוהינו נזכיר. התחיל הוויכוח ויעקב פרנק אומר לנו, "למה אתם מאמינים בבורא העולם ובמשה רבנו?" אז הננו: "ככה יש לנו קבלה, איש מפי איש, תורה שבעל פה, תורה שבכתב." אב מוסר לבנו, והבן מוסר לבנו, והבן מוסר לבנו, בדיוק מרבי. אפשר לבדוק את זה בין כל האומות, בין כל היהודים שהגיעו מכל האומות. יהודים של יוון יש להם אותה תורה כמו של יהודים של פרס. יהודים של פרס יש להם אותה תורה כמו של ירדן, כמו של פולין, כמו של רוסיה, כל המקומות האלה. אמר להם יעקב פרנק: "אתם אומרים קבלה איש מפי איש, אב לבן, אב לבן, אב לבן." ואז הוא פונה לרבי יצחק שור ואומר לו: "תקשיב, אתה פה. הרב, אבא שלך ואמא שלך נפטרו. אני יכול להוריד לך אותם מגן עדן מהשמיים, שהם יבואו ויגידו לך ששבתי צבי אמת ותורתו אמת, חס ושלום. חס ושלום התורה שלנו התבטלה יותר, אין את התורה, צריך להאמין רק בשבתי צבי." אמר לו רבי יצחק שור: "אם תעשה את זה, זה יהיה ראייה גדולה." תכף ומיד יעקב פרנק שרק שריקה אחת, והגיעו שתי דמויות, אחת בדמות אבא של רבי יצחק שור, ואחת בדמות האמא של רבי יצחק שור. והם בוכים ודימתם על החיים, והם אומרים לבן שלהם, "בן יקר שלנו, יצחק..."

35:44התבטלה יותר, אין את התורה, צריך להאמין רק בשבתי צבי. אמר לו רבי יצחק שור, אם תעשה את זה, זה יהיה ראיה גדולה. תכף ומיד יעקב פרנק שרק שריקה אחת, והגיעו שתי דמויות, אחת בדמות אבא של רבי יצחק שור, ואחת בדמות האמא של רבי יצחק שור. והם בוכים ודמעתם על החיים, והם אומרים לבן שלהם, בן יקר שלנו, יצחק, חס ושלום, חטאנו כל החיים שלנו שהאמנו בתורת משה הדת האמיתית. זה שבתי צבי והוא המושיע וכולי וכולי. כל הרבנים שהיו שם נבהלו, נפלו על פניהם. מה יהיה עכשיו? אביץ חגשור אומר, הקדוש ברוך הוא עזר לי, ופניתי אליהם ואמרתי, אם ככה שאתם באמת, האבא והאמא שלי, ואתם אומרים לי שהתורה חס ושלום היא שקר, אז גם מה שכתוב, "ארור מכה אביו ואמו, מות יומת", זה גם שקר חס ושלום. הוא אומר, ותכף ומיד היה לי מקל גדול ביד שהייתי נשען עליו, והכיתי על ראשיהם של האבא והאמא שלי כאילו, ותכף ומיד...

36:50יצאו מתוכם שני פגרים של כלבים מתים. ואז כולם ידעו שכוח הכישוף של יעקב פרנק הוא גדול, אבל הוא משתמש בכשפים. רק בכשפים, וזה כל הכוח שלו. זה לא אמת. הוא לקח שני כלבים, ובכוח הכישוף הלביש להם איזו צורה שדומה לאבא והאמא של רבי יצחק שור, וכשהכה אותם, נפרד כוח הכישוף ויצאו מהם שני כלבים מתים. ובואו נחשוב אנחנו, אם אנחנו היינו בסיטואציה כזאת, גם היינו מגלים תושייה? היינו נבלים? צריך לדעת את הציווי של התורה: "לא תשמע אל דברי הנביא ההוא או אל חולם החלום ההוא, כי מנסה ה' אלוהיכם אתכם לדעת הישכם אוהבים את ה'." והנביא אומר בתורה בהמשך, פרק י"ג, פסוק 6: "והנביא ההוא או חולם החלום ההוא יומת, כי דיבר סרה על ה' אלוהיכם." זאת אומרת, זה ציווי להרוג את הנביא הזה שמסית ומדיח את עם ישראל. בהמשך התורה, פרק י"ג, פסוק 2: "כי יסיתך אחיך בן אמך, או בנך, או בתך, או אשתך אשר ככנפשך, או רעך אשר כנפשך, בסתר למור: נלכה ונעבדה אלוהים אחרים. פה נעבוד, יש פה איזו עבודה זרה טובה, היא נותנת כל מה שמבקשים ממנה." זאת אומרת, זה ציווי להרוג את הנביא הזה שמסית ומדיח את עם ישראל. בהמשך התורה, פרק י"ג, פסוק ו', "כי יסיתך אחיך בן אמך, או בנך, או בתך, או אשת חיקך, או רעך אשר כנפשך, בסתר, למור, נלכה ונעבדה אלוהים אחרים." פה נעבוד, יש פה איזו עבודה זרה טובה, היא נותנת כל מה שמבקשים ממנה.

38:15אשר לא ידעת אתה ואבותיך. לא משנה איזה סוג של עבודה זרה, אומרת התורה לא תחמול ולא תכסה. צריך להרוג את המסית הזה. זה באמת ניסיון קשה לבן אדם. מה, אני ארוג את אשתי? אני ארוג את הבן שלי? את אחי? כן, התורה מצווה להרוג את המסית ואפילו לא לשמוע את הטענות שלו, כשיש עדים כמובן, שהוא באמת מסית לעבוד עבודה זרה, כי הרוג תהרגנו ידך תהיה בו בראשונה לעמיתו ויד כל העם באחרונה. ברוך השם, היום בדורנו התבטל כוח העבודה זרה. חז"ל במסכת סנהדרין מספרים, שהסנהדרין ביקשה רחמים לשבור את יצר הרע של עבודה זרה וברוך השם הצליחו ובעזרתו יתברך של הקדוש ברוך הוא הם הצליחו לשבור את העוון לעבוד עבודה זרה. היום יש כמה כאלה עובדי עבודה זרה בהודו ובכל מיני מקומות כאלה ברחבי העולם, אבל ברוך השם בעם ישראל הנושא הזה נקי כמעט לגמרי. אבל לא ימלט שלפעמים בן אדם גם יכול להיכלל בתואר הנורא והמפוקפק והמפחיד הזה של מסית. כי הסיתך אחיך בן אמך. מסית שעל זה חז"ל אומרים שלא מרחמים על המסית. בורא העולם לא מרחם על מסית. איך יכול להיות שבן אדם יהיה מסית אם אין להם עבודה זרה? תשובה: לפעמים יש בן אדם שמסית את חברו לא להיות כל כך צדיק.

39:19מפחיד הזה של מסית. כי הסיתך אחיך בן אמך. מסית שעל זה חז"ל אומרים שלא מרחמים על המסית. ברור העולם לא מרחם על מסית. איך ייתכן שבן אדם יהיה מסית אם אין להם עבודה זרה? תשובה: לפעמים יש בן אדם שמסית את חברו לא להיות כל כך צדיק. יש אישה שהולכת עם מטפחת, צנועה, באה חברה שלה ואומרת לה: איך את נראית כמו איזו זקנה? מה זה? איפה השיער היפה שלך? איך את נראית? את מסיתה. את מסיתה אותה לדבר עבירה. יש בן אדם ששומר שבת, כל החבר'ה מצפצפים לו מלמטה: בוא לים, בוא נהנה, תבוא לשם, תעשה ככה, אתה מסית. אתם מסיתים שבורא העולם לא מרחם עליכם, אתם רוצים לחתות תחתיו, אבל אתם מכשילים את הרבים ומחטיאים את הרבים, ועל זה חז"ל אומרים שמי שמחטיא את הרבים אין מספיקים בידו לעשות תשובה. בורא העולם לא עוזר לך לעשות תשובה, תישאר בעבירות שלך ותישרף בגיהנום. כמה בן אדם צריך להיזהר לא להיות מסית. לא לקלקל אחרים, אתה מקולקל, אתה פרי ביאושים, יש לך בעיה, בסדר. אבל אל תעשה את אחרים כמה נורא, בורא העולם לא מרחם על מי שמסית. מי לא צריך את הרחמים של בורא העולם היום? מי לא צריך שמירה והשגחה של בורא העולם? אם אתה נכלל בתואר הזה מסית, אתה מקלקל אנשים, בואו לא לשמוע שיעור תורה או כל דבר אחר, אוי ואבוי לך ואבוי לנפשך. אתה נכלל בתואר מסית שבורא העולם לא מרחם עליך.

40:47כמה הדבר הזה נורא וכמה צריך להיזהר. בפרק י"ג פסוק י"ג יש פרשה של עיר הנידחת. אם אדם שומע, בית הדין שומעים... הנה, יש עיר שלמה שכל העיר, הם באים ועובדים עבודה זרה, וכך אומר הכתוב, פרק י"ג, פסוק י"ג, כי תשמע באחת עריך, אשר ה' אלוהיך נותן לך לשבת שם לאמור, יצאו אנשים בני בליעל מקרבך, וידיחו את יושבי עירם לאמור נלכה ונעבדה אלוהים אחרים. יש אנשים ששכנעו את כל העיר לעבוד עבודה זרה. באה התורה ואומרת, לא תחמול ולא תכסה. אחרי שבדקת וחקרת שבאמת הכל אמת ויציב, שכל העיר עבדה עבודה זרה ויש דין של עיר הנידחת, אתה צריך לבוא ולהרוג את כל יושבי העיר, רק את יושבי העיר העלי לפי חרב, להחרים את העיר ואת כל שללה, כל הכסף והזהב וכל מה שיש להם שמה, עושים הרמה באמצע העיר ושורפים את הכל, והייתה תל עולם, למה לא תיבנה עוד, יותר לא לבנות את העיר הזאת, כי העיר הזאת כולה הכריזה נגד אלוקים.

41:54והלכה לעבוד עבודה זרה. ומסיים את התורה, ונתן לך רחמים ורחמך, אומר האור החיים הקדוש. מה זה ונתן לך רחמים? מה זה קשור? מסביר האור החיים, כי בדרך כלל אחרי שבן אדם בא, הורג, אז נשרש בתוכו איזה משהו אכזרי. אומר האור החיים הקדוש, אל תדאג, עכשיו הרגת עיר שלמה, עשית מעשים אכזריים, בורא עולם ייתן לך רחמים. אתה לא תהפך לאכזרי. אין לך מה לחשוש מהדבר הזה. בהמשך התורה, פרק י', פסוק א', התורה מצווה: "בנים אתם לה' אלוקיכם, לא תתגודדו ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת." זאת אומרת, כשאדם נפטר, מנהגי הגויים לבוא לחרות על הבשר כדי שייצא דם, ולעשות כל מיני תספורות משונות, זכר למת. התורה מצווה אותנו לא לעשות כזה דבר. וההסבר, אחד מההסברים של זה, כי בעצם המת הוא לא הסתלק ונגמר לגמרי. יש הישארות הנפש, הנשמה עולה למעלה. בן אדם שעושה מעשי התאבדות, מכה בעצמו בברזל, בסכינים וכו', כמו שמנהגי הגויים כשמת להם מת, אז זה מראה כאילו אין, לא מאמין בהישארות הנפש. אבל אם אתה יודע שסך הכל הנשמה עלתה מפה לשם.

43:04אז זה כמו שעבר מחדר לחדר. הוא עבר מהעבודה הזאת, פיטרו אותו ועבר לעבודה אחרת. ואז אנחנו לא עושים מעשים שמראים כאילו איבוד הדעת ואיבוד ההשתנות. לכן לא תתגודדו ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת. מלבד שזה דרכי האמורי, דרכי הגויים שהתורה מאוד מאוד מזהירה, חס ושלום, לא ללכת בדרכי האמורי. לכן כל מיני תספורות כאלה משונות, כשאנשים באים ועושים תספורת ככה שצייר, שמים עגילים, עושים כל מיני קעקועים—כל הדברים האלה נכללים בתוך האיסור שלא לעשות כדרכי וחוקות הגויים. כל התספורות האלה מאיפה מגיעות? מהגויים. כל העגילים, עלי העגילים באוזניים לגברים, גם לנשים, זה דרכי הגויים. זה לא דרך של עם ישראל, הצנועים והקדושים והתיאורים. לכן צריך להיזהר מאוד, לא להתפתות ולעשות. גם אם החֶברה לוחצים, והחֶברה אומרת, וזה באופנה וכל השטויות האלה, להיזהר מאוד מחוקות הגויים. בהמשך התורה, פרק י' פסוק ג', עד פסוק א'. פרק י"ד, פסוק שלישי, עד פסוק כ"א, התורה מפרטת את כל הבהמות הטהורות שמותר לאכול, ואת כל העופות, ואת כל החיות, ומנגד מה אסור לאכול. זאת אומרת, בן אדם צריך לדעת. הוא נכנס למסעדה, צריך קודם כל לבדוק את הכשרות. מה הוא יגיד? מה יביאו לי? חזיר? גם אם לא יביאו לך חזיר, אבל יש בהמה שהיא טהורה, צריך לדעת איך לשחוט אותה. יבוא לך כבש, בן אדם יגיד, אני רואה כבש, זה כבש, אני טועם כבש. איך שחטו אותה? אם לא שחטו אותה, זה איסור כמו חזיר. לכן בן אדם צריך לדעת ולהיזהר. יש דברים שצריכים כשרות גם לדגים, גם לעופות, גם לחיות, גם לבהמות, כל דבר. אפילו ירקות צריכים כשרות. אפילו שהם מהם מעשר, עשו מהם שאר הדברים, פירות, אם יש בהם מדיני ערלה, וכולי וכולי, שהתורה מצווה אותנו ומלמדת אותנו.

44:23לדעת איך לשחוט אותה. יבוא לך כבש, בן אדם יגיד, אני רואה כבש, זה כבש, אני טועם כבש. איך שחטו אותה? אם לא שחטו אותה, זה איסור, כמו חזיר. לכן, בן אדם צריך לדעת ולהיזהר. יש דברים שצריכים כשרות גם לדגים, גם לעופות, גם לחיות, גם לבהמות, כל דבר. אפילו ירקות צריכים כשרות. אפילו שהם מהם מעשר, עשו מהם שאר הדברים, פירות, אם יש בהם מדיני ערלה, וכולי וכולי, שהתורה מצווה אותנו ומלמדת אותנו. לכן כל בן אדם... צריך להיזהר בדברים האלה שלא להיקשר חס ושלום במאכלות אסורות. בפרק 0 פסוק 0, לא תבשל גדי בחלב אמו. התורה שלוש פעמים בכל התורה כותבת לא תבשל גדי בחלב אמו, וחז"ל מלמדים אותנו שזה נאמר בשביל... ללמד אותנו שלושה דינים: אחד לאיסור אכילה, אחד לאיסור הנאה, ואחד לאיסור בישול. לא לאכול בשר וחלב, לא לבשל בשר וחלב, וגם לא ליהנות ממנו בדרך כלשהי, אפילו לא באכילה. עד כדי כך התורה החמירה בבשר וחלב. לכן כל מיני אדם צריך לדעת להיזהר. יש כל מיני בורגרים שהיו.

45:31במגדונלדס, סניפי מסעדות הסטייקים, גריליות סושי, ולפעמים בן אדם נכשל ואוכל. כל כך חבל. מלבד שהבשר שם בטוח לא כשר, עוד זאת הוא אוכל בשר וחלב ביחד. אדם צריך להיזהר מאוד, לא לאכול בשר וחלב ביחד. זה חמור מאוד, זה נורא. זה אסור, מלבד שזה יכול להביא גם מחלות, על פי המדענים, עוד הדבר הזה אסור בתכלית האיסור. המנהג שהשתרש בקהילות ישראל הוא שאחרי שאוכלים בשר, שש שעות אחר כך רק אוכלו חלב. אם אדם אוכל חלב, גבינות וכדומה, יכול אחר כך, אחרי שהוא מקנח את הפה או אוכל חתיכת לחם, מצחצח שיניים או שוטף את הפה, מיד לאכול בשר. יש כאלה שמחמירים גם בסוגי גבינות קשות לחכות שש שעות. יש כאלה שאומרים חצי שעה. לא משנה, אבל המנהג שהשתרש בקהילות ישראל זה שבין בשר לחלב יש לחכות את סך השעות האלה, מה שאין כן בין חלב לבשר. אחרי אכילת בשר, צריך לחכות 6 שעות לחלב. אחרי אכילת חלב, לא צריך לחכות 6 שעות לבשר. כל הדברים האלה, כשבן אדם מקפיד עליהם, הוא זוכה לקדושה עליונה. הפה שלו והגוף שלו נהיים קדושים. הדם שזורם בקרבו זה לא דם שמורכב ממאכלות אסורות, אלא דם שמורכב ממאכלים שברא העולם ציווה שנאכל, אז הדם שלו נהיה דם טהור. בהמשך התורה...

46:56בהמשך הפרשה שלנו, פרק י' פסוק כ"ב, עשר תעשר. התורה מצווה אותנו לעשר והבטחת השם למעשר, שאדם שייתן מעשר יהיה עשיר. וחז"ל מספרים, היה יהודי אחד שתמיד היה מקפיד על מעשר, וכל פעם שהקפיד היה לו שפע גדול, שפע גדול. לימים הוא היה צריך להיפטר מהעולם, ואמר לבן שלו, תשמע לי, כל זמן שתפריש מעשר יהיה לך שפע. הבן הפריש, הבן הפריש, עכשיו הוא חשב כל כך הרבה מעשר, עשר אחוז, למה שנפריש? וירד וירד וירד, וכל פעם שהוא ירד, במאסר ירד גם בטבועה. ירד גם בקרן שלו. ואז הוא עוד יותר ירד ועוד יותר ירד, עד שבסוף נשאר לו ה-10% שהוא מפריש מעשר, זה מה שנשאר. אומר בורא העולם, אני נותן לך 100%, תפריש 10%. אם אתה לא תפריש 10%, אני אתן לך רק 10%. וגם זה במצב הטוב. וזה בעצם בן אדם מראה, שהכסף שניתן לו, זה לא אני עשיתי, לא... כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה. לא. הכל מבורא העולם. אז בן אדם נותן מעשר בעין יפה. בורא העולם אומר, או, הוא מכיר בערך הזה. בורא העולם לא אומר לנו, תנו 90% לצדקה, 10% בשבילכם. 10% לצדקה ו-90% בשבילך. ואני אתן לך שפע, ברכה, הצלחה ופרנסה טובה. כך אומר בורא העולם. אז מה הבעיה?

48:17למה זה קשה לבן אדם? מה התשובה? כי בן אדם חושב שהוא עושה את זה. הוא חושב שהקדוש ברוך הוא מיותר בתמונה. כמה זה נורא המחשבות הכפירה האלה? זה מחשבות של כפירה. הרי בורא העולם לא עשה, אם הוא לא היה עוזר לך, אתה לא היית יכול לקום מהמיטה. בורא העולם נותן לך את הכוחות, נותן לך את הסייעתא דשמיא, את ההצלחות. כמה אתה צריך להכיר לו טובה? עשר, תעשר את כל גידולי זריחתך, וגם את הכספים שאדם מרוויח. בפרק ת' ו' ו' א' מקצר השנים שנת השמיטה השנה שנת תשע"ד שנת 2014, שנה הבאה תשע"ה. זה מי ראש השנה היהודי, לא אזרחי של הנוצרים. שלנו אין קשר לתאריכים האלה. בצערנו זה התקבל בכל העולם אבל... בשנת שמיטה יש כמה פרטי דינים שבן אדם צריך לדעת אותם, ביניהם שאסור לזרוע ולעבוד בשדה שלו בכלל. יש רק דברים שמותר רק לקיום הדבר שהצמחים, שהעצים לא ימותו. התורה פה מצווה אותנו "מקץ שבע שנים תעשה שמיטה". זה שוב מראה לנו שאנחנו יודעים של מי השדה, שאנחנו יודעים שהשדה הזאת לא שלנו גם אם אני עובד בשש שנים.

49:35השנה השביעית חופש לשדה כי בורא העולם יצווה ובזמן הזה בן אדם מפקיר את השדות שלו ובורא העולם מצווה ונתתי את ברכתי. אל תדאגו, יהיה לכם שפע גדול גם אם לא תעבדו בשנת השמיטה. דבר נוסף, בפרק תו, פסוק ט, פרק 15 פסוק 9, שמיטת כספים. בשנת השמיטה כל החובות שיש לבן אדם נשמטים. נגמרת השמיטה, נגמר. יבוא במזירה התורה ואומרת, הנה, בן אדם לפני שנת השמיטה בא לבקש ממך איזה דבר. איזה הלוואה, אוי ואבוי, בן אדם הוא אומר, מה, אבל הוא לא יחזיר לי? הנה שנת השמיטה, הוא לא יחזיר לי כזה דבר. ישמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמור: קרבה שנת השבע, שנת השמיטה, ורעה עיניך באחיך האביון ולא תיתן לו, אתה לא תרצה לתת לו כסף, וקרא עליך אל ה' והיה בך חטא. אני בא לבקש ממך איזה הלוואה, לבקש ממך משהו, ואתה תגיד, מה, שנת השמיטה, הוא לא יחזיר לי. השמיטה משמטת את כל החובות, צער. הנה הוא במשך הדורות. ראו חכמי ישראל שאין מקיימים את זה. מגיעה השמיטה, אף אחד לא רוצה להלוות. בא הלל ותיקן נוסח של פרוזבול, שהנוסח הזה של פרוזבול גם היום כל יהודי צריך לעשות את זה בשנת השמיטה, שכל החובות שיש לו הוא מוסר אותם לבית הדין, ובית הדין הם אלה שכאילו גובים את זה ואז זה מותר. הפטנט הזה הוא בעצם הצלה.

50:57לא רק לעניים שילוו להם, אלא גם לעשירים המלווים, שלא יהיה בהם את החטא הנורא הזה שהתורה כותבת. בפרק ט"ו, פסוק י' יש פרשה של עבד. יש עבד שעובד אצלך. האדם צריך כמובן לנהוג בעבד בכבוד; זה עבד שלו, ו... אחרי שש שנים משחררים גם את העבד. ואז כשמשחררים, הענק תעניק, התורה אומרת להביא לו מתנות. הבן אדם שש שנים לא היה בבית, עבד עבודה. חוץ מהמזכורת שלו, הענק תעניק, תיתן לו. ואם אחרי שש שנים התורה אומרת שהעבד לא רוצה לצאת, אז רוצעים את אוזנו, זה בפרק ט"ו, פסוק ט"ז, פרק 15 פסוק 16. רוצעים את אוזנו ועבדו עד היובל, הוא עובד עד שנת היובל, שזה שבע שמיטות. בשנת היובל כולם חוזרים. לעבודתם, פרק ט"ו, הפסיקיותית. התורה כותבת לנו דבר נוסף לגבי הבהמות. בכל בהמה שממליטה בכור, את הוולד הראשון שלה...

52:14אז הדין הוא שאסור להשתמש בו. הבכור הוא קדוש עד היום. הבכור הוא קדוש, צריך לתת אותו לכהן. היום אין כהנים שיכולים לאכול את זה, כי אי אפשר להקריב את זה לבית המקדש. מחכים שיפול בו מום וכדומה. אבל בן אדם צריך לדעת, כל הבכור אשר ייוולד בבקרך ובצאנך זכר, תקדיש לה' אלוקיך, לא תעבוד בבכור שורך ולא תגוז בכור צאנך. אפילו אסור לחתוך את הצמר שלו. הוא קדוש, ובאמת היה באחד הקיבוצים שהגיעו פעם, אחד מהכשרויות רצו לקנות מהעדר כל מיני בהמות, ועשו חוזה של כשרות עם בעל העדר, והוסיפו בחוזה שהבהמות הבכורות יהיה אסור להשתמש בהן. והאדם חשב ואמר, מה פתאום יש לי פה אלפים של בהמות שעוד לא ילדו. עכשיו הם צריכים ללדת, לא מתאים לי. אמרו לו, כמה זה? אמר להם, 22 אלף ראשי בקר, שיבלדו לי עכשיו בכל הסך הזה, אני לא מוכן להפסיד אותם בגלל ההלכות שלכם. אמרו לו, זה ציווי של התורה. התורה אומרת, אני לא מוכן. טוב, התבטא לחוזה. אחרי שנה וחצי הוא מתקשר עוד פעם לקשרות ואומר להם, איזה קללה הבאתם לי? אמרו לו, מה קרה?

53:22אמר להם, כל הבכורים שנולדו, 22 אלף בכורים, כולם מתו. כולם מתו. בואו אני אעשה אתכם חוזה חדש, מה שאתם רוצים. אני רואה את השגחת השם. אלוקים לא רוצה שאני אכשיל את עם ישראל ואשביק את הבכורים האלה ואת הבשר הזה לחנויות, עד כדי כך, והבן אדם הזה יתחזק ויתקרב לתורה. שהוא ראה שמשמיים עוצרים אותו, חס ושלום, לא להיכשל ולא להכשיל אחרים. בפרק ט"ז פסוק א' שמור את חודש האביב, זה ציווי על חג הפסח. יש ציווי מיוחד שחג הפסח תמיד יהיה בחודש האביב. אצל הנוצרים ואצל המוסלמים להבדיל, החגים שלהם כל פעם יוצאים בתאריך אחר - קיץ, חורף, סתיו, אביב - אין להם תאריך קבוע. יש חישוב מדויק של עם ישראל. שתמיד פסח יצא באביב, וזה מי שיודע לסדר לוח שנה יראה, שכל פעם מוסיפים חודש מעובר, חודש מלא, חודש חסר, כדי שתמיד חג הפסח יצא באביב. מיום שקיבלנו את התורה עד היום, במשך אלפי שנים, תמיד שמור את חודש האביב, חג הפסח, ובחודש האביב. בפרק ט"ז, פסוק ח', יש ציווי על אכילת מצה שבעה ימים. חמץ אסור בכל השבעה ימים האלה, ומצה חובה.

54:27יש מצווה לאכול מצה. בכל ששת הימים זה לא חובה, העיקר המצווה הזו זה לאכול בליל הסדר. בפרק ט"ז פסוק ט', יש על חג השבועות. סופרים שבעה שבועות ממוצאי הפסח, מגיעים לחג השבועות, חוגגים את חג השבועות. וכמובן אחרי שבועות יש את חג הסוכות. בפרק ט"ז פסוק י"ג, התורה מצווה אותנו על סוכות. חג הסוכות. אז יש לנו פסח, שבועות, וסוכות שאנחנו צריכים לשמור אותם. חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים, באספך מגרנך ומיקבך. ויש מצווה מיוחדת בחג הסוכות, "ושמחת בחגך". זו מצווה מיוחדת, שבחג הסוכות יותר מכל החגים... החגים, ובאמת לומדים את זה גם לכל החגים, והתורה מזהירה ואומרת: אל תשמח לבד. אתה ובנך ובתך וכו', ופה התורה מוסיפה: והגר והיתום והאלמנה אשר בשעריך. כולם צריכים לשמוח.

55:30סוף הפרשה זה פרק 16, פרק 16, פרק 16: שלוש פעמים בשנה ייראה כל זכורך את פני ה' אלוקיך במקום אשר יבחר, בחג המצות, בחג השבועות ובחג הסוכות, ולא ייראה את פני ה' ריקם. איש כמתנת ידו, כברכת ה' אלוקיך אשר נתן לך. התורה אומרת שלוש פעמים בשנה, כשיהיה בית המקדש בנוי, תבואו להעלות ולהיראות בבית המקדש, וכל אחד יבוא איש כמתנת ידו. יהי רצון שנזכה לזה במהרה בימינו, אמן ואמן.