לאן אתה רץ וממה אתה בורח הרב אפרים כחלון

0:12פגשנו את בן עזאי במשנה באבות. בן עזאי אומר: "הוי רץ למצווה קלה כבחמורה ובורח מן העבירה, שמצווה גוררת מצווה ועבירה גוררת עבירה, ששכר מצווה מצווה ושכר עבירה עבירה." מי היה בן עזאי? בן עזאי היה גם אחד מארבעת אלו שנכנסו לפרדס, כפי שהגמרא בחגיגה יד עמוד ב כותבת. הוא היה חברו של בן זומא. שלמדנו עליו במשנה הקודמת ויש בספרי בפרשת וזאת הברכה פסקה שנו"ז מובא שהוא זכה לחיות 133 שנה. ככה גם היו חייו של קהת ורבקה, והוא היה כל כך תלמיד חכם. עד שבגמרא בבכורות דף נ"ח עמוד א' הוא אמר, "כל חכמי ישראל בעיניי כקליפת השום, אני יותר חכם מכולם חוץ מן הקירח הזה," שזה רבי עקיבא. ככה הוא קרא לרבי עקיבא "קירח". יש כמה הסברים. חלק מההסברים זה היה לא בשביל חלילה לבזות אותו, אלא כמו שנותנים דוגמה של...

1:40אישה יפה, אז כתוב, את האישה הכושית אשר לקח, אשר רבנו, אז בברים בצד השני, כי זה טוב נגד עין הרע. עכשיו דבר, הוא אמר כביכול משהו על רבי עקיבא, ויש אומרים, קירח, הכוונה של רבי עקיבא, היה עושה כורחה כורחה, מה הכוונה? כל מקום שהוא היה מגיע, מוחק את המקום, אין פה יותר רע במקום, אין כלום. אז זה בעצם היה השבח, והגמרא רבי אבא בתרא, רבי גדף קוף מלכת עמוד בית, כותבת שהוא היה תלמיד חבר של רבי עקיבא. במסכת עבודה זרה דף עמוד בית יש מחלוקת האם הוא נשא אישה או לא נשא אישה. האם הוא נשא אישה בפירוש או לא, ובכתובות סב עמוד א', כתוב שהוא באמת נשא את בתו של רבי עקיבא, והיא עשתה מה שאימה רחל עשתה לבעלה. זאת אומרת שלחה אותו ל-24 שנה כדי שיחזור עם 24 אלף תלמידים. ובגמרא בברכות בדף נונזין עמוד ב כתוב שהרואה את רבי בחלום יצפה לחסידות, כיוון שהוא היה חסיד. וככה גם שם בגמרא בחגיגה כשהוא נכנס לפרדס, כי עליו נאמר: "יקר בעיני ה' המוותה לחסידיו", שהוא היה חסיד. הוא היה קדוש חסיד, והוא בא ואומר לנו דבר מופלא. הוא אומר לנו בעצם אדם יש לו מצוות, אז הוא עושה אותם בזריזות.

3:07למה בעצלתיים? מה הזמן? יש לי 70 שנה, 80 שנה יש, יש הרבה חיים ארוכים, נכון? אז אם יש לי חיים ארוכים, מה הברור? אומר לך בן עזאי, כמה חיים ארוכים יש לך? כמה? כמה חיים יכולים להיות ארוכים לאדם? אז היום אנחנו שומעים על כל מיני אנשים שמאריכים ימים. אבל הכתוב כבר רומז בבראשית פרק ו' פסוק ג' "ויאמר ה' לא ידון רוחי באדם לעולם בשגם הוא בשר והיו ימיו מאה ועשרים שנה". שם זה באמת מדבר על המבול, אבל בזה רמזו שהנה זה המקור "עד מאה ועשרים". דרך אגב, יש כאלה שאומרים אל תגיד זמן שמפל ליועץ אומרים.

4:07אם הקדוש ברוך הוא מתכנן לך יותר. ולא מצוי. כמה אנשים כבר חיים מעל גיל 120? אז אתה אומר, זהו, יש לי 120 שנה. בא בן עזאי ואומר לך, חביבי, כמה אני חייתי? 133 שנים. זאת אומרת, ביום הולדת של גיל 120, מה אמרו לו? עד 120? איזה 120? זו קללה. אין 120. 133 שנים הוא חי. הוא אומר לך אפילו שאדם חי יותר מהממוצע, אני אומר לך רוץ למצווה. אה, אבל למה? למה? יש לי המון שנים. אפילו הכי, אפילו הכי. ודבר דומה לזה אנחנו ראינו בפרק ב', משנה א', ששם גם מובא הדבר הזה שאדם צריך ללכת. ולהיזהר במצוות. רבי אומר: "וזהיר במצווה שאין אתה יודע מתן שכרן של מצוות, תהיה זהיר אפילו במצווה קלה כבחמורה." מה ההבדל בין דברי רבי לדברי בן עזאי? אז הר"ש באץ פה על אבות, הוא בא ואומר שההבדל ביניהם הוא ככה: בן עזאי בא להגיד...

5:32שלא בגלל חשיבות המצווה צריך לזרז. אלא מה? אפילו אם יש לך מצווה קלה, תיקח אותה. למה? שמצווה גוררת מצווה. רבי אמר, שאין אתה יודע מתן שכרן של מצוות. יכול להיות שזה לא קל. איך אתה יודע? אתה יודע מה זו מצווה קלה? אתה יודע מה זו מצווה חמורה? בן אדם זה אומר, אתה יודע מה? אתה חכם, אתה יודע מה זו מצווה קלה. אבל אתה יודע שהקלה הזאת הובילה אותך למצווה הרבה יותר גדולה. פעם אמר אחד על מרן השולחן ערוך: "אני לא יודע איזה זכות היה לו שהוא חיבר את השולחן ערוך." אמרו לו: "מה זאת אומרת איזה זכות? הוא עמל ויגע מלאם." נכון, אבל כדי לזכות שהחיבור שלו התקבל בכל העולם, והוא מרן השולחן ערוך, מרן מלכא מלך. צריך לעשות איזו מצווה לפני כן שתוביל אותו לזכות הזאת, למצווה הזאת. להיות מזכה הרבים כזה גדול. מצווה גוררת מצווה. ולפעמים מצווה קלה גוררת מצווה יותר כבדה. ורבינו יונה, הרשב"ץ מביא אותו כאן במשנה, הוא כותב שזה הטעם הוא ממנהגו של עולם. כי האדם אשר מרגיל את עצמו במצווה אחת, יהיה נוח לו לעשות מצווה אחרת.

6:57יהיה נוח לו לעשות מצווה אחרת. כך גם הרמב"ם כותב, כי התורה לימדה אותנו זריזות במצוות. איך? ממה שכתוב בדברים, פרק ד', פסוק מ"א, "אז יבדיל משה שלוש ערים". וחז"ל במסכת מכות, דף י', עמוד א', כותבים שמשה רבנו, עליו השלום, ידע שהשלוש ערים שהוא הבדיל לא יקלטו אדם שרוצח בשגגה, שבורח לשם ונשאר שם עד מות הכהן הגדול. הוא ידע שלא היו קולטות השלוש ערים שבעבר הירדן. עד שהיו קולטות השלוש ערים שבארץ כנען. למה? כי כתוב בספר במדבר, פרק ל"ה, פסוק י"ג, שש ערי מקלט תהיינה. מתי שכל השישה הם ביחד? אין כזה דבר ששלוש יעבדו, שלוש לא יעבדו. אז למה משה רבנו בא וטורח לעשות ערי מקלט מעבר לירדן? הרי לארץ ישראל אתה לא תיכנס, אתה לא יכול לעשות שם גם ערי מקלט. אז למה אתה עושה חצי מצווה? אמר משה, מצווה שבאה לידי אקיימנה ועל זה דרשו חז"ל את הפסוק על משה רבנו.

7:58הוא אוהב כסף, לא ישבע כסף. פסוק בקהלת ה', י', איך יכול להיות? אוהב כסף, לא ישבע כסף. הפשט שחז"ל רצו להגיד, איזו תאווה אתה הכי מכיר? שהוא לא שבע ממנה כל הזמן, איזו תאווה. אין רגע אחד שהוא שבע ממנה. עשה עכשיו מיליון דולר, כבר רוצה את המיליון דולר השני. תאווה של ממון. זה היה תאווה של משה רבנו. משה רבנו חי 120 שנה, למה לא אמר לו, הלו, לאט לאט, איזי איזי. תחכה קצת, תעשה פה מצווה, שם מצווה, פה תיקח משהו, פה תעשה משהו? לא! אפילו חצי מצווה, משה רבנו הזדרז לעשות אותה. ואפילו שמשה רבנו היה יודע ששכרו מרובה. למה? כי הגמרא במסכת סוטה דף י"ד עמוד ב' כותבת על הכתוב בדברים פרק ג', פסוק כ"ג: "רב לך." אל תוסף דבר אליי עוד בדבר הזה, אמר לו הקדוש ברוך הוא, "אתה נפטר, אין לך מה לחשוש, הרבה שכר צפון לך." משה רבנו ידע את עצמו, אפילו שהוא היה ענו מאוד, אבל הוא ידע מה הוא שווה. אדם שלא יודע מה הוא שווה זה לא ענווה, זה טיפש חמור, או אולי כלב שעכשיו נולד. כי אפילו כלב רוטווילר יודע שהוא רוטווילר. אבל אדם שלא יודע מה הוא שווה, בוס לא יודע מה, זה לא ענווה, זה טיפשות.

9:14אז עם כל זה, אמר, אני יכול לעשות עוד חצי מצווה. אותו דבר בן עזאי בא והזהיר לברוח מן העבירה. למה? שכיוון שטעם טעמו של חטא, כמה קשה לפרוש ממנו. קשה עד מאוד לפרוש ממנו. וגם לזה יש רמז בתורה. הספרי בפרשת כי תצא פסקה ר' ל"ה. מובא הכתוב "כי יהיה איש שונא לרעהו וארב לו וקם עליו והכהו נפש ומת ונס אל אחת הערים האל". זה פסוק בספר דברים, פרק י"ט, פסוק י"א. אדם היה שונא את חברו, חיכה לו באיזה מקום והרג אותו. מה עכשיו הוא עושה? זה היה בשוגג, בורח, בורח לעיר מקלט. אומר הכתוב בפסוק ב': ושלחו זקני עירו ולקחו אותו משם, ונתנו אותו ביד גואל הדם ומת. אתה לא רוצח בשוגג, אתה רוצח במזיד. אומר המדרש, אומר הספרי, מפני שעבר על "לא תשנא", שעבירה קלה, בא לידי שפיכות דמים. כי השונא לרעהו. הוא רק התחיל בשנאה, לא משהו. למה שנאה? תפס לי את החניה.

10:32מה זאת אומרת חצוף? אני עשיתי הנהגה פרטית. היה סיפור לפני כמה שנים, לפני 20 שנה פה, שני אנשים רבו על מפתח. איזה מפתח? של מחסן. אחד היה לו את המפתח, לא רצה לפתוח לחבר שלו את המחסן. ואז תופס אתה חוטף, אתה מרים ידיים, הלכו להביא קתאנה ורבו. ממה זה התחיל? מפתח, בשוקטן. עבירה גוררת עבירה. כי האיש שונא לראותו, הוא שונא אותו. לא, לא אוהב אותך. תחצף אליי, רב איתי, בייש אותי, כתב עליי, עשה עליי, שונא לראו. חביבי, אומר המדרש, אתה עובר על "לא תשנא", פתאום אתה יכול למצוא את עצמך במצב שאתה מגיע לשפיכות דמים. זה באמת מה שאנחנו רואים, בן אדם שמתחיל להשתגע, מתחיל לכעוס, מתחיל לבזות, להשפיל, בפרהסיה, מר עם ידיים, עושה את הכל. למה? זה בדיוק שהשטן תופס אותו. מהאף. קדימה את העבד שלי. אותו דבר הגמרא בעבודה זרה דף י"ח עמוד ב' כותבת. על זה כתוב, אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים ובדרך חטאים לא עמד, ובמושב לצים לא ישב. תהילים פרק א', פסוק א'. שואלת הגמרא, מה זאת אומרת? לא הלך, לא עמד, לא ישב. אם הוא לא הלך, אז איך הוא עמד? אם הוא לא עמד, איך הוא ישב? אתה צריך ללכת, אז לעמוד, אז לשבת. ומאחר שלא ישב, איפה הוא לץ?

12:01מושב ליצים לא ישב אלא לומר לך שאם הלך, סופו לעמוד, ואם עמד, סופו לשבת, ואם ישב, סופו ללוץ. ואם לצ, עליו הכתוב אומר: "אם חכמת, חכמת לך ולצת לבדך תישא." זה פסוק שאומר שלמה המלך במשלי פרק ט', פסוק י"ב, שכל המתלוצץ, איסורים באים עליו. זה מה שאומר רבי אלעזר: "ולצת לבדך תישא." אתה תסבול את זה. אבל ממה זה התחיל? בוא נציץ במשהו. נציץ משהו קודם ובוא נלך. לא, לא נשב. נלך לבית הקפה הזה. לא, יש שם מצחוק קצת. בוא נציץ קצת. או בוא, מעניין. נכנסים, יושבים. יושבים, כן הלאה והלאה. הלך, סופו לעמוד. אם עמד, סופו לישב. אם ישב, סופו ללוץ. אז בעצם אדם, היצר הרע לא מגיע לאדם. יאללה, תוריד את הכיפה, תהיה חילוני, תעשה את הכל, תעשה... השטן... מגיע לאדם וחזיר אחממות. תעשה משהו קל קל קל קל, ואז מה? הוא לוקח את האדם מהאף. ככה זה. ואחרי שהוא לוקח את האדם מהאף, קשה קשה קשה מאוד לעזוב את השטן. למה זהו? תפוס עכשיו. ממה זה התחיל? ממשהו קטן.

13:23אם בן אדם היה יודע שהדבר הקטן הזה הוא זה שיבוא וינהיג אותו, לא היה עושה את זה. יש משנה במסכת שבת, פרק א', משנה א'. זה גם מובא בגמרא בשבת, בפרק במה בהמה יוצאה ובמה אינה יוצאה. הכוונה היא באילו דברים בהמה יכולה לצאת בשבת ובאילו דברים היא לא יכולה לצאת בשבת. יש דברים שבהם אדם מצווה על שביתת בהמתו, ואסור שהבהמה תעבוד בשבת, בהמה של יהודי. אז באילו דברים זה נקרא שיש לה מסע, ובאילו דברים לא. לא נקרא שיש לה מסע עליה אז יוצא הגמל באפסר ונעקה בחתם. גמל יוצא באפסר, מה זה אפסר? שמים לו משהו כדי לתפוס אותו, והנעקה רש"י כותב שזה דרומיל. כשמפרשים את זה, מדובר בגמל מרוץ בחתם. חתם מסבירים. שהוא צריך שמירה יותר טובה, החוטם תופס אותו. זה בדיוק מה שהשטן בא עושה, תופס את האדם בחוטם, תופס את האדם באיזה דבר קטן. וזהו, אתה עכשיו העבד שלי. לוקח אותו ממקום למקום, לוקח אותו ממקום למקום, והאדם לא שם לב איפה הוא נמצא. שמצווה גוררת מצווה, ועבירה גוררת עבירה. עכשיו...

14:51כשבן אדם יודע שמצווה היא גוררת עוד מצווה, אז בעצם כל מצווה שמגיעה אליו הוא צריך לחטוף אותה. כשבן אדם יודע שכל עבירה, אפילו העבירה הכי קטנה, היא בסוף יכולה להפיל אותו לדבר הגדול ביותר, אז כל עבירה הוא חייב לברוח ממנה. ובורח מן העבירה - מה זה בורח מן העבירה? יש אנשים שיגידו: "לעזוב, לא צריך להיות פאנאטי, לא צריך להיות פאנאטי כל כך, מה אתה? לא נורא." לא נורא, מה? צריך לברוח מן העבירה. אז אנשים שאומרים ככה, הם לא יודעים מה זו עבירה. הם לא יודעים כמה כוח יש לעבירה למוטט את הבן אדם ולהפיל אותו למצב שאין למעלה ממנו. מי ידע את זה? חכמים, חכמים. שבאו ואמרו, אנחנו מכירים את השטן, אנחנו יודעים מה זה היצר הרע. הוא נראה לך בהתחלה נחמד, הוא נראה לך בהתחלה אולי חמוד, מייעץ, הכל בסדר. אבל לא. השטן, איך שאתה תופס אותו, איך שהוא תופס אותך מיצר הרע, הוא נהפך לשטן, מסית עליך, מקטרג עליך, ואז נהיה מלאך המוות. אז אם בן אדם ידע את הדבר הזה,

16:20אז בעצם בן אדם לא יוצא לבוא ולהתחבר למלך המוות. למה? תחשוב, בן אדם יש לו חבר, אבל החבר הזה הוא רוצח. מתי הוא רוצח? כשמעצבנים אותו. כשמעצבנים אותו הוא שולף את האקדח, והוא לא רואה בעיניים. הוא אומר, אם אני כועס, לא רואה בעיניים, אני הורג. טוב, איזה בן אדם רוצה להישאר חבר שלו? אני משוגע מה הוא יכול לבוא פתאום. לא יוציא דק דק לראות. הגמרא אומרת בבבא בתרא, רבין אף שזה אין עמוד אלף: הוא שטן, הוא יצר הרע, הוא מלאך המוות. רק מה, כשהוא מגיע אליך בהתחלה, הוא יצר הרע, הוא נחמד. הוא בא, כן, זה הכל בסדר, תהנה תבלה, שמח בחור בילדותיך. כמו שאמרנו, אחר כך אומר הקב"ה: הסתכל הסתכל, מסתיד עליו, ואחר כך בא נוטל רשות ונוטל נשמה. אבל אם בן אדם יזכור שזה אותה גברת בשינוי אדרת. זה אותו מלאך, זה מלאך המוות, שבעצם בא להרוג אותך. אם הוא בא להרוג אותך, תברח. אמר פעם אחד מגדולי החסידות, יש אומרים את זה בשם האדמו"ר מקוצק, יש אומרים את זה בשם הסבא משפולי, שאדם צריך לדמיין את השטן, את היצר הרע, כאילו הוא רוצח שבא לחתוך לו את הראש עם גרזן. ואם הוא לא מצליח לדמיין את זה, סימן שהוא כבר חתך לו את הראש.

17:49חתך לו. זאת אומרת, אם אתה לא מצליח לדמיין שהשטן הוא זה שבא להרוג אותך, השטן הוא זה שבא לגמור לך את כל החלק הטוב שיש לך בחיים, אז אתה כבר כפות. הלך. ובאמת, בר מינן, לצערי, הרבה פעמים רואים סרטונים כאלה, שבן אדם, יש חשש שיש איזה ערבי מחבל ברחוב השני, אנשים רצים כמו מטורפים. באמת, כל בן אדם מפחד על החיים שלו. לא פחות שאתה אדם מפחד על החיים הרוחניים שלו. לברוח מן העבירה. שמצווה גוררת מצווה, ועבירה גוררת עבירה. אם זה לא תפס אותך בהזדמנות הזאת, בהזדמנות הבאה הוא יכול לתפוס אותך. מסיים בן עזאי ואומר ששכר מצווה מצווה, ושכר עבירה עבירה. בא לומר שבעצם, מה השכר של מצווה? איך אפשר לתת שכר של מצווה? הרי בעצם, כל העולם הזה, כל העולם הזה, הוא עולם החומר. אי אפשר לבוא ולשלם במשהו גשמי על משהו רוחני, ולכן הגמרא במסכת חולין דף קמ"ב עמוד א' מוכיחה ששכר מצוות בהאי עלמא ליכא. אין בעולם הזה שכר של מצוות, וממה היא מוכיחה? מזה ש...

19:17רבי עקיבא ראה אדם ששולח את הבן שלו ללכת להביא גוזלות. אמר לו, לך תביא גוזלות ותעשה שילוח הקן. אז הוא עשה גם כיבוד אב ואם וגם שילוח הקן, שעל שניהם נאמר: "למען יאריכון ימיך." כבד את אביך ואת אמך, כאשר ציווך ה' אלוהיך, למען יאריכון ימיך. כן? זה פסוק בדברים, פרק כ"ב פסוק ז'. וגם הוא קיים, "שלח תשלח את האם, ואת הבנים תיקח לך, למען ייטב לך והארכת ימים." ספר דברים, פרשת כי תצא, פרק כ"ב, פסוק ז'. אז הוא עשה גם כיבוד הורים, גם שילוח הקן. כשהוא הלך ועשה את זה בחזרתו נפל ומת. איך יכול להיות? מה אתה גמר? רק פשוט כי שכר מצוות בה לעולם הבא. מי התקלקל מזה? אלישע אחר. אלישע אחר ראה את זה. אמר, אה, מה, אין שכר? איפה התורה? איפה המצוות? מה? זה אחד מהסיבות שאלישע אחר התקלקל. אבל שכר מצוות בה לעולם הבא, אז אי אפשר לשלם עם שכר גשמי. יש מצוות, כמו שבפאה פרק א' משנה א', משנה אומרת שהקרן קיימת לעולם הבא, והאדם אוכל מפירותיהם בעולם הזה. אבל, המצוות בעיקרון, אין עליהן שכר פה.

20:46אז שכר מצווה, השכר הכי גדול שהקדוש ברוך הוא יכול לתת, זה עוד מצווה. שתזכה לעוד דבר, כי אפשר לשלם לך פה במשהו גשמי. אותו דבר גם בשכר עבירה. אומר הרשב"ץ, אין זה ממנהגו של עולם כטעם הראשון. זה לא מדובר על הפעולה שבן אדם עושה, כמו בטעם הראשון שאמרנו. עבירה, זו מצווה קלה. שמִצְוָה גּוֹרֶרֶת מִצְוָה וְאָדָם מִתְרַגֵּל לַעֲשׂוֹת מִצְווֹת, אוֹ עֲבֵירָה גּוֹרֶרֶת עֲבֵירָה וְאָדָם מִתְרַגֵּל לַעֲשׂוֹת עֲבֵירוֹת. לֹא אֶלָּא הוּא מִמִּשְׁפְּטֵי הָאֱלוֹקִים שֶׁמוֹלִיךְ הָאָדָם בַּדֶּרֶךְ שֶׁרוֹצֶה לָלֶכֶת בָּהּ. אֵיפֹה זֶה כָּתוּב? מִשְׁלֵי פֶּרֶק ג' פָּסוּק לְ'ד: "אִם לַלֵּצִים הוּא יָלִיץ וְלַעֲנָוִים יִתֵּן חֵן." מַה זֶּה "אִם לַלֵּצִים הוּא יָלִיץ"? אָדָם רוֹצֶה לִהְיוֹת לֵיצָן, רוֹצֶה שֶׁכָּל דָּבָר יִהְיֶה צְחוֹקִים, כָּל דָּבָר "תִּזְרוֹם". אֵין בְּעָיָה, תִּזְרוֹם עַל חַיֶּיךָ. תזרום, תזרום, תזרום, עד שבסוף תצטרך לקבל איזה זרם חשמל כדי לקבל חיות, וזה לא יעזור. הגמרא במסכת עבודה זרה בדף ט' עמוד א', וגם ביומא דף ל"ח עמוד ב', וגם בשבת דף ק"ד עמוד א', ובמנחות דף כ"ט עמוד ב', בכל המקומות הללו חז"ל אומרים כלל: בא ליטמא - פותחין לו, בא ליטהר - מסייעין אותו. מי שרוצה ללכת בדרך רע, פותחים לו. בבקשה, פתוח, תלך, תעשה מה שאתה רוצה. שלך בחירה חופשית, זה עם ללצים.

22:04הוא יאמר: "אבל הבא ליטהר מסייעין אותו." מה זה "ועל הנביאים ייתן חן"? קצת שפע נותן לו עם חן, מסייע בעדו. הגמרא מגיעה במסכת מכות, בדף י' עמוד ב'. אמר רבא בר אבוה, אמר רבי אלעזר, ואמרי לה אמר רב הונא, אמר רבי אלעזר: מן התורה, ומן הנביאים, ומן הכתובים – בדרך שהאדם רוצה לילך, מוליכים אותו. יש אנשים שאומרים היום שאין בחירה חופשית. איך אין בחירה? למה הם אומרים שאין בחירה? כי אם יש בחירה, אז בעצם יש על מה להעניש. אז אומרים לך, אין בחירה, אין בחירה. טוב, אם אין בחירה, תבוא לאותו אדם, תן לו סתירה. הוא ישר יתקומם, מה לא? מה אתה נותן לי סתירה? מי אתה בכלל? למה אתה מתקומם? הרי לא הייתה לי בחירה לתת לך סתירה. זה הגורל, זו החלטה של הגורל, זה הרצון השמימי, איך שאתה קורא לזה. אז אם אין בחירה, איך אפשר לדון אנשים? איך אפשר לדון רוצח? איך אפשר לדון נואף? איך אפשר לדון גנב? איך אפשר לדון כל אדם שעושה רע? זה הגורל, זה השמיים. אתה נכנס לסופרמרקט, רוצה לבחור גבינה או קוטג', של מה אתה בוחר? מה שייצא ייצא, הרי זה הגורל. ואנשים לא שמים לב, אומרים אין בחירה, אין בחירה. בוודאי שיש בחירה. בדרך שאדם רוצה ללכת בה, מוליכין אותו. מן התורה, מן הנביאים ומן הכתובים. מן התורה, לגבי בלעם. בספר במדבר, פרק כ"ב פסוק י"ב.

23:24הקדוש ברוך הוא אומר לו, לא תלך עם ההם. לא תאור את העם, כי ברוך הוא. בסוף, אחר כך המלאך מתגלה אליו ואומר לו, לך איתם. פסוק אף: קום, לך איתם. מן הנביאים, פסוק בישעיה פרק מח פסוק יז: אני ה' אלוהיך מלמדך להועיל, מדריכך בדרך תלך. איפה אתה רוצה ללכת? אני נותן לך. מן הכתובים, זה ממשלי פרק ג' פסוק לד שאמרנו: דכתיבים, ללצים הוא יליץ ולענווים יתן חן. ובאמת, למה צריך גם מן התורה, גם מן הנביאים, גם מן הכתובים? כי יש אנשים שיגידו לך: אתה יודע מה, רק בזמן משה רבנו הייתה בחירה. למה? אז כולם היו צדיקים, כולם היו גדולים, אז הקב"ה נתן להם בחירה. היום אין בחירה? היום ירדנו לתקופת הנביאים, אין? גם בתקופת הנביאים. ירדנו דרגה, גם בתקופת הכתובים. ולא רק זה, ירדנו דרגה, ירדנו לתקופת התנאים. גם בן עזאי אומר לך: שכר מצווה, מצווה ושכרה ורע ורע, הקב"ה נותן לך. אתה רוצה ללכת עם עבירות? קח. קח עבירות. אתה רוצה ללכת עם מצוות? קח מצוות. הקדוש ברוך הוא נותן לך. והרבה פעמים, בן אדם עושה עבירה, והוא לא חושב, מה עשיתי? מה עשיתי? מה עשיתי? משהו קטן. לא עשיתי משהו רציני. והוא לא יודע איך העבירה הזאת היא גוררת, והיא...

24:49כביכול בשכרו הוא לוקח עוד עבירה הרבה יותר גדולה. מספרים על איזה גנב אחד שנמאס לו, נמאס לו כבר כל הזמן לבוא לגנוב. פה עשר שקל, פה עשרים דולר, פה זה. הוא אמר, אני אכנס להרמון של המלך, אחרי שאני אגנוב פעם אחת מכל הלב, זהו, נסדר את כל החיים. הלך, השתכל דרך הארובה, ניסה להיכנס, הארובה סגורה. הולך חזרה, רואה שומרים, רואה בלגן, וואו, איפה הכנסתי את עצמי. הוא בא ללכת, על הגג של ההרמון, רואה ממולו צלפים. עוד שנייה מגלו אותו. טוב, הוא רץ מהר, פתאום נתקל ונופל. מה קרה? נתקל באיזה מסמר. הוא אמר, טוב, לפחות את המסמר אני אקח. מסמר, הגעתי עד לפה, ניקח מסמר, נתקע אותו בבית. בא להוציא אותו, תקוע, התעצבן כל כך, תלש אותו, פתאום הוא שומע פיצוץ. מיד, כולם שומרים, ואז עוקבים ותופסים אותו. מה מתברר? זה היה מנורה גדולה שבדיוק מעל ראש של המלך. כשהוא משך את המסמר, מה קרה? התקרה נפלה על הראש של המלך, כמעט הרגה את המלך. תפסו אותו השופטים וגזרו עליו גזר דין מוות. אמר להם, מה אני סך הכל עשיתי? ממתי על מסמר גזר דין מוות? אמרו לו, חביבי, המעשה הקטן שלך, שנראה קטן, של לקיחת מסמר, היה הורס והורג את המלך. אז אולי אתה אומר לא התכוונתי, כן התכוונתי, אבל קודם כל אתה לא יודע, מה השכר של עבירה.

26:16אתה צריך לדעת מה מחובר בצד השני. אתה לא יודע כמה פיצוצים זה עושה בשמיים על העבירה הכי קטנה. אתה לא יודע מה זה עושה שם. דבר שני, עבירה גוררת עבירה. המסמר הזה הוא גורר עוד דבר. הוא מחובר למשהו. אתה יכול להגיע לרצח. גזר דין מוות. והאדם יהיה לו הרבה תירוצים כשהוא יגיע לשמיים. למה לא עשית את זה? או עשו לי את זה. למה לא עשית את זה? עשו לי את זה. למה לא עשית את זה? למה לא הלכת לבית כנסת? או בדיוק הייתה שם הופעה. הייתה הופעה ברחוב ליד. מה, אני יכול להישאר בכנס ולהפסיד את ההופעה הזאת? ולמה לא עשית את זה? זאת אומרת, בן אדם, לא רק שהוא לא בורח מן העבירה, הוא בורח מהמצווה. לא רק שהוא רץ למצווה, הוא רץ לעבירה. זאת אומרת, זה דבר נורא. משלמה עם בן אדם, רק, אתה יודע מה, לא רץ למצווה. בסדר. הולך, עושה מצוות בקצב שלו, בסדר. לא בורח מן העבירה. אבל הרץ למצווה. אבל פה, בן אדם עשה הפוך-הפוך. את אשר עשרת – איתרתי, את אשר עתרת – איסרתי. לא ורע, רץ. למצווה פתאום עצלן. אתה אומר לו תקום בארבע לפני בוקר. מה קרה? יש סליחות עוד מעט? וואו, אני עייף. שוגע אתה, אתה יודע מה זה? פתאום אתה רואה אותו יום אחר כך משחק פוקר. מה קרה? כל הלילה. מגיע הזמן של תפילת שחרית, לא עייף. הלו? הוא אומר, לא שמתי לב. חבר, הלילה אתה לא עייף, לא עייף. נמשיך את המסחר, למה לא?

27:43עושים ברציפות, בדיעבד דיבור, רק פוקר. אין שטויות חוץ מזה. איך יכול להיות? אבל אתה אמרת, אתה עייף. בן אדם לא רק שלא בורח מהעבירה, הוא רץ לעבירה. לא רק שהוא לא רץ למצווה, הוא בורח מהמצווה. אומרים לו, בוא, מצא שלי מניין, הוא אומר, רק שלא יתפסו אותי הדתיים האלה. עזוב אותי עכשיו, שחרר אותי עכשיו שעה. מניין, מניין, עזוב אותי. יש סיפור שהרב זילברשטיין מספר, הוא אומר שהיה יהודי אחד רחוק, רחוק, רחוק מתורה ומצוות. קיבוצניק שמעולם לא ידע מה זה תורה, לא ידע מה זה יהדות, לא ידע מה זה כיפור, לא ידע מה זה שבת, לא ידע מה זה מצוות, לא ידע מה זה שום דבר. פעם אחת הוא הגיע לאזור של בני ברק. הוא עובר ליד בית כנסת, היה שם איזה תיקון. ראה אנשים, פאות, זה היה מוזר לו, החיים שלו לא היו רעים. נכנס לבית הכנסת, אמרו לו, "אתה יכול להצטרף להשלים מניין?" מה זה? מה זה מניין? חשבתי שזה פאזל.

28:44מניין, יש פאזל, קוראים לו מניין, כל אחד משלים אותו. מה זה מניין? בחיים הוא לא שמע את זה, הוא כבר בן חמישים. אמרו לו תקשיב, רק תשם כיפה, מתי שאנחנו משלמים לך תגיד אמן. בסדר, כמה זמן? חמש דקות, חמש דקות. הלך, עזב, עברו ימים, הבן אדם הזה נפטר. הגיע בחלום לאותו בן אדם שקרא לו לבוא למניין. והוא מאיר. אמר לו, מי אתה? זה לא אתה? אמר לו, כן. אמר לו, נו. אמר לו, תראה. אני עשיתי את כל העבירות שבעולם, לא מכיוון שרציתי לעשות עבירות, אלא פשוט לא ידעתי. כל מה שההיגיון אמר לי לא לעשות, לא עשיתי. אבל לא ידעתי על שבת, לא ידעתי על יום כיפור, ולא ידעתי על כשרות. הפעם היחידה שהייתה לי הזדמנות לעשות מצווה, זה היה המניין הזה שלכם, ולקחתי מה אכפת לי. הוא אומר, "ובזכות המצווה הזאת אני פה, בינתיים לא בגן עדן ולא בגיהנום, אבל נתנו לי רשות לרדת אליך בחלום ולהגיד לך בבקשה תעשה דברים כדי שאני אוכל להיכנס לגן עדן." הוא התעורר בבוקר, הוא נבהל, רץ לרב זילברשטיין ואמר לו, "הרב, אני לא מכיר נשמות, אני לא מתעסק עם נשמות, אבל מה לעשות?" אמר לו הרב, "הדבר הכי גדול שתעשה זה שתפרסם את הסיפור הזה."

30:03למה? כשאדם רואה איזו זכות יש לו בשביל מניין, הוא מציל את החיים שלו מגהינום. יש לו זכות לבוא ולרדת ולספר לאדם, תעשה בשבילי דברים. כולם זוכים. לא באים לא בחלום, לא נעליים. לא זוכים. נשכחתי כמת מלב, הייתי ככלי אובד. אובד, לא נגמר, לא זוכים. זכה לבוא בחלום, התפרסם הסיפור שלו, אלפים התחזקו מזה, זכות מעשה קטן. אתה יודע מה הערך של מצוות? אתה לא יודע מה הערך של מצוות. האדם לא יודע מה הקב"ה שולח לו באותו רגע. שלח לך את המצווה הזאת? איך תדע לאיזה דבר גדול זה יכול להוביל אותך? לאיזה דבר גדול אתה יכול לבוא ולהתעצם? האבן עזרא היה גאון עצום. היה גאון עצום של חיבור ה'רגיל טל'. היה גאון אדיר בתורה. אבא שלו פעם אחת ישב בימי הפורים ולמד. ואותו זמן היה רעש גדול בשמיים, כי אף אחד כמעט לא למד, לא למד בעולם. הוא החזיק את העולם באותם רגעים. אמרו לו, מתנה כביכול, תזכה בזכות זה שאתה באת ולמדת תורה בזמן שלא היה אף אחד לומד תורה בעולם, תזכה לבן שיעיר את כל עיני ישראל. מה הוא עשה? הוא למד תורה. זה לא היה בשבילו, הוא לא עשה דבר כזה גדול, הוא רגיל ללמוד תורה. אבל יש לך הזדמנות, עכשיו למדת, עכשיו אלוקים שם לך בראש דבר.

31:26אתה עושה אותו, אתה יודע את התוצאות שמצווה גוררת מצווה. את מי הוא הביא? את האדמו"ר מסוף שלו? את האבני נזר. הגאון הענקי הזה, שחיבר ספרים גאוניים בכל מקצועות התורה, החזיר לו כגמולו, בגלל המצווה הקלה הזאת שהוא עשה. בדקה הזאת שלמד את התורה, כמה כבר מצווה זה. לא שאנחנו, חס וחלילה, מזלזלים, אבל ביחסיות, לתוצאה, לפרס שהוא קיבל, האבני נזר. שמונים שנה של תורה בלי הפסקה ובלי סוף. מצווה גוררת מצווה. אדם אף פעם לא יודע. וזה גם, הרבה פעמים, יש אנשים שאומרים, עזוב. אם זה לא משהו גדול, אני לא עושה. יש בן אדם, אתה אומר לו, בוא תתרום. הוא אומר לך, אין לי כסף. למה אין לי כסף? הוא אומר לך, אתה, כמה אתה צריך? אתה צריך לפרויקט שלך 750 אלף דולר? אין לי, לא יכול. אין לי 750 אלף דולר. אתה אומר לו, לא צריך, תן לי 750 דולר. לא, לא, אם זה לא 750 אלף דולר, אני לא תורם. זה הסרטן. זה היצר הרע. כמה אתה יכול לתת? 750? 75.

32:287.5 דולר, 75, מה אתה יכול באמת לתת? באמת, לא, אין אדם, כן, נותן, סתם, כאילו איזה הומלס בשוק, מה אתה באמת יכול לתת? שב עם עצמך, תחשוב, אתה יכול לתת איזה סכום? תן אותו, זה בשביל הקב"ה כמו מיליונים של העשיר שנותן. למה? כי אתה אומר, רגע, אני אצלח לחודש 5,000 דולר, אני מוכן לרדת עכשיו 400 דולר מהפרנסה שלי כדי לתת לזיכוי הרבים. זה הרבה יותר חשוב לקדוש ברוך הוא מאשר שייתן 400 אלף דולר ולא ירגיש את זה. אבל הצדקה הזאת שנראית לך מעשה קטן, אתה לא יודע לאן זה יוביל אותך. הנה, זה הדבר הכי מופלא. בן אדם תורם נגיד 400 דולר לזיכוי הרבים. מה-400 דולר הללו? באים ועושים, מדפיסים 400 דיסקים לזיכוי הרבים. מחלקים אותם ל-400 אנשים. כמה שעות של תורה יש בכל דיסק? 30 שעות? 40 שעות? לפחות. ואם זה שני דיסקים, אז זה שמונים שעות של תורה. אז כמה שעות של תורה הוא חילק? עכשיו, מה בן אדם יגיד? או, אבל מי אמר שישמעו את זה? מי אמר שישמעו את זה? לא משנה. אתה עשית את שלך. אתה עשית את הכל. אתה עשית את כל החלק שלך. ולכן, אתה באת והפצת תורה.

33:57אלפי שעות, בארבע מאות דולר. שברו את הדיסקים, עשו עם זה דברים, לא משנה. אמר אביי, גמרא ברכות דף ו' עמוד א', חשב אדם לעשות מצווה ונאנס ולא עשה, מעלה עליו הכתוב כאילו עשה. זה גם גמרא בשבת דף ק"נ עמוד א', ובקידושין דף מ' עמוד א'. מובא עוד כמה פעמים במדרשי חז"ל, מדרש תהילים, מזמור ל', מדרש תהילים, מזמור קל"ב ועוד. אז בן אדם, ב-400 דולר הללו, אתה מפיץ עכשיו אלפי שעות של תורה. בוא נגיד מכל ה-400 עסקים האלה, 10% הצליחו. 40 אנשים החליטו לשמור שבת. אחוז אחד הצליח. 4 אנשים הצליחו לשמור שבת. שבת אחת. אתה משובח. אבל בן אדם, הקדוש ברוך הוא, לא נותן לכל אחד את הזכות הזאת. שהמצווה הזאת, תראה לאן היא תוביל אותך. מצווה גוררת מצווה. אתה עוסק? איזו מצווה זה יוביל? וזה יוביל עוד זיכוי הרבים, וזה יוביל את הפעילות, וזה יוביל דברים, וזה יוביל דברים. לא כולם זוכים לזה. לכן יש לך מצווה, תתפוס בשתי ידיים. מה השכר שתקבל על זה? עוד מצווה. מה השכר שתקבל על העבירה? עוד עבירה.

35:24ומה יגיד בן אדם, בואנה, אבל זה לא פייר. למה אתה נותן לי עוד עבירה על עבירה? התשובה היא, אתה בחרת. אתה בחרת. באמת זה קצת מתקשר לפרשת השבוע. פרשת השבוע שלמדנו, שקראנו בשבת, היא פרשת ראה. ראה אנוכי נותן לפניכם היום ברכה או קללה. את הברכה אשר תשמעו אל מצוות השם אלוקיכם אשר אנוכי מצווה אתכם היום, והקללה אם לא תשמעו אל מצוות השם אלוקיכם וסרתם מן הדרך אשר אנוכי מצווה אתכם היום, וכולי. אומרים בעלי המוסר, אם נסתכל בעצם מה הברכה הכי גדולה, הברכה הכי גדולה, מה שכר מצווה הכי גדול? שכר מצווה מצווה. עצם החיים לחיות על פי תורה זה הברכה הכי טובה. עצם החיים, לחיות שלא על פי תורה, זו הכללה הכי גרועה. למה? הכתוב אומר, דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום. כך אומר שלמה המלך במשלי פרק ג' פסוק י"ז, שהדרך של התורה היא דרכי נועם. יש למשל, בנצרות, אלו שמאמינים באמך של משיח שקר.

36:45יש עניין להיצלב. יש איזה גוי אחד שלפני כמה שנים אשתו והבת שלו ניצלו מאיזה אסון. מאז כל שנה, כל שנה באותו יום שהם ניצלו מהאסון, כיוון שהוא אדוק, הוא צולב את עצמו לכבודם. הוא לוקח עץ גדול בצורה של צלב, שמים לו מסמרים בידיים וברגליים, והוא תלוי ככה לכבודם. שיבוא לשמיים, ויש הרבה שכר על זה. גידול, אין בעיה, לך איפה שהאדון שלך שם, עם הצוערות אחת. תהיה לידו. לא תהיה כהנת כפונדקית. מה שהוא ככה, עדה. יש עדה אש אצל הערבים, עוד איזה מנהג משוגע, יש להם צום, שבזמן שמוחמד, החתן שלו נהרג, אבו עלי נהרג. אז לזכרו, מה הם עושים? מרביצים לעצמם, וחותכים לעצמם, מכים את עצמם. וזה כמה שכל המרבה הרי זה משובח. כמה שבן אדם יותר מרביץ לעצמו, זה יותר מחמיר. זה חסיד? התורה אומרת, בפרשתנו, פרשת ראה, "בנים אתם לה' אלוקיכם, לא תתגודדו". אסור לאדם לעשות על מת ככה.

38:12ואלפי שנים מישהו מהאסלאם עדיין פוצעים את עצמם. זה טוב, למה חרבם תבוא בלי בעו וקשלוטון תשבר. נשעשו חזק. סיפר לי איזה יהודי אחד שאבא שלו בזמן הזה היה מתחפש למוסלמי והולך ומכריז דיוק את הקטע של הקוראן שמדבר על אמיתתו שלו וצועק את זה, והם עוד יותר מתלהמים, פאר פאר פאר, מרביצים לעצמם, קורעים לעצמם את הגב, והוא מחזק אותם. חזק וברוך. אתה מחמיר, כל הכבוד. אז זה אנשים שהם יבואו לשמים ויבקשו שכר. בטח שכר, מה? כזה דבר, אתה יודע איזו מסירות נפש עשיתי? אתה יודע איזו מסירות נפש עשיתי על אמך שמו וזכרו? אבל מה? שום דבר, לא רק שלא יקבלו שכר. האדון שלכם, זה שאתם מתפללים אליו, הוא אין לו שכר. הוא נענש בגיהנום. גם על זה שהוא טעה בכם. גם על זה שכביכול עשיתם אצלו. עבדתם אותו. יש אותו דבר, כל מיני כתות בהודו, שחלק מהעבודה הזרה שלהם זה לשפוך דם. עשו על זה כמה סרטונים כדי להראות כביכול איך הם לא מרגישים את הכאב. הם נכנסים למנזר, מתחילים להקטיר, ואז נכנסת בהם רוח של טומאה, והם לוקחים גרזן ומכים את עצמם עם גרזן. יורד להם דם, חותכים את עצמם.

39:42לא מרגישים כלום. תוקעים ברזל בגוף, כל מיני דברים בשביל עבודה זרה. אדם שירצה לעשות כזה דבר לקדוש ברוך הוא, זה נגד התורה. הכתוב אומר בירמיהו, פרק ז', פסוק ל"א. כי עשו בני יהודה הרע בעיניי, נאום ה', שמו שיקוציהם בבית אשר נקרא שמי עליו לטמאו, ובנו במות התופת אשר בגיא בן הינום, לשרוף את בניהם ואת בנותיהם באש, אשר לא ציוויתי ולא עלתה על ליבי. אותו דבר עם ירמיהו פרק י"ט, פסוק ה'. ובנו את במות הבעל, לשרוף את בניהם באש, עלות לבעל, אשר לא ציוויתי ולא עלתה על ליבי. ולא דיברתי ולא עלתה על ליבי. הקב"ה אומר: אני לא מדבר על כאלה דברים. ואומרת הגמרא במסכת תענית דף כ"ד עמוד א': "אשר לא ציוויתי ולא דיברתי ולא עלתה על ליבי". "אשר לא ציוויתי" זה בנו של מישע מלך מואב, שנאמר: "ויקח את בנו הבכור אשר ימלוך תחתיו ויעלהו עולה על החומה".

41:03הוא הקריב אותו לקדוש ברוך הוא, פסוק במלאכים ב', פרק ג', פסוק כ', ולא דיברתי על זה. יפתח הגלעדי אמר: "והיה יוצא אשר יצא מדלתי ביתי לקראתי בשובי בשלום מבני עמון והיה לה' והעליתיו עולה", פסוק בשופטים, פרק יא, פסוק לא. הוא אמר שכל מי שיצא, הוא יקריב אותו עולה. מי יצא? הבת שלו. אמרתי לך שתקריב עולה. ולא על תעליבי. זה יצחק בן אברהם, שאפילו אז הקדוש ברוך הוא אמר לו להעלות אותו לעולה. הוא לא התכוון לשחוט אותו, העלה אותו לעולה, העלה נגמר. אז זה בעצם הרי שהדעת של עם ישראל זה הדת הכי טובה גם מבחינה הגיונית. למשל, אצל האסלאם, מי ששואל יותר מדי שאלות, יש תשובה אחת: גזר דין מוות. זה התשובה שיש להם אם אתה שואל יותר מדי שאלות על האסלאם. יש איזו יהודייה אחת שהיום היא, ברוך השם, גיורת. יהודייה שהייתה בירדן, הוציאו עליה פסק הלכה שחייבים להרוג אותה. למה? העוון היחיד שלה היה שהיא שואלת שאלות. שואלת שאלות. אין לי שאלות באסלאם, לכן מוחמד אסר על הערבים לשתות יין. למה? נכנס יין, יצא סוד. כל השטויות שלהם ייצאו. אין אצל היהודים. עד רבה, תשתה. יש לנו מצווה בפורים, שותים שותים יין, לא מפחדים. אין לנו מה להסתיר.

42:29היהדות היא הדת ששואלת הכי הרבה שאלות על עצמה. כל הגמרות, כל הקושיות, שאלות, "מורה נבוכים", שאלות, תשובות, שאלות, תשובות. אין לצרות, תשאל שאלות. זריקות, חלות, תאמין בלב. איך יכול להיות? אבל איך זה שהברית החדשה סותרת את הברית הישנה? איך יכול להיות? זה ניתן במעמד מיליונים, אם זה לא ניתן, מה הוא המציא, מי אמר וזה, סתירות. בלב. אותו דבר, להבדיל, להבדיל, להבדיל. אצל הנוצרים, הקדושים שלהם זה פרושים. לא מתחתנים עם נשים. יש בית נזירים ויש בית נזירות. הם לא מתקרבים לגברים, הם לא מתקרבים לנשים. אמרו על זה לכן בדרך כלל באמצע יש בית יתומים. לא יודע, הם אומרים שהם לא מתקרבים. הם אומרים רק. אבל זה בעצם המנטליות שלהם. זו הקדושה, זו השאיפה. לא להתחתן, לא לעשות שום דבר, לא להתקרב למין האנושי. אם נחשוב, כל הנוצרים, הלוואי, כן? ירצו להיות קדושים. מה יקרה? זהו. נגמר העולם אצלם. אין יותר טומאה בעולם, נכון? אז בעצם מה אתה אומר? אתה אומר שהשאיפה שלך היא להיות קדוש.

43:54אבל אם אתה קדוש, אם כולם קדושים, אין עם יותר. איך יכול להיות שיהיה עם אם כולם יהיו קדושים? בא הכתוב ואומר בפרשת קדושים, פרק י"ט, פסוק ב': "דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אליהם: קדושים תהיו, כי קדוש אני ה' אלוקיכם." כולם קדושים. איך יכול להיות שכולם קדושים? מה, כולם לא התקרבו לאישה? מה התשובה? אנחנו לא נוצרים. אצלנו הקדושה היא בחיים, היא קדושת החיים. תחיה עם אישה, תחיה עם ילדים, תביא ילדים לעולם, תקיים יחסים על פי התורה, תעשה את כל אלה ויש לך עוד מצווה ושכח על זה. תאכל את כל מה שאתה רוצה לאכול. הגמרא בירושלמי בסוף מסכת קידושין כותבת: עתיד אדם ליתן את הדין על כל מה שראה עינו ולא אכל. אתה רואה פירות, אתה אוכל אותן, אתה תשבח לה'. אנחנו לא - למה הקדוש ברוך הוא נתן את כל הבריאה היפה הזאת, את כל הפירות, את כל האוכל - אם לא לעשות רצונו? אז בעצם הדבר הזה, אם אדם מתבונן ורואה, ראה אנוכי נותן לפניכם היום ברכה וכללה. מה הברכה? את הברכה אשר תשמעו. אם אתה שומע על מצוות ה' - זו הברכה. יש לך שבת, יש לך קדושה, יש לך טהרה.

45:18יש לך אישה שאתה יודע שהיא אוהבת אותך, כשהמחשבות שלה לא נוטות לאחרים. אתה פועל מתוך ידיעה שאתה אוהב את אשתך. נסעתי עם נהג מונית והוא התחיל לקנטר את הדת ואת כל השטויות. אמרתי לו: תגיד לי את האמת, אשתך יודעת שאתה אוהב אותה? הוא אמר לי: לא יודע. יש אחד שאשתו אומרת לו: למה אתה לא אומר לי שאתה אוהב אותי? והוא עונה: אמרתי לך לפני 30 שנה, אם משהו ישתנה אני אודיע לך. אבל יש אנשים שלא יודעים איך לחיות חיי נישואין. אמרתי לו: אתה יודע, אשתי... וכל אישה שבעלה שומר הרבה מצוות, היא יודעת שבעלה אוהב אותה. איך? כי ברמב"ם נפסק להלכה שכל אדם חייב לאהוב את אשתו. אבל באיזו דרגה? אוהבה כגופו ומכבדה יותר מגופו. מה זאת אומרת? אדם צריך לאהוב את אשתו כמו גופו. ולכבד אותה יותר מגופו. איך יכול להיות שבן אדם יעשה כזה דבר? מה התשובה? זה השאיפה ש... דרך אגב, זה גמרא. איבעית אימא, מכבד את אשתו יותר מגופו. אהבה כגופו, ומכבדה יותר מגופו. השאיפה המוחלטת הזאת, שבן אדם צריך לאהוב את אשתו, זה חלק מעבודת ה' שלך.

46:48אם אתה לא עושה את ההלכה הזאת, אז אתה פשוט לא דתי. אין כזה דבר, שומר ולא שומר. אם אתה אמיתי, אז אתה גם תקיים את ההלכה הזאת. אז זה בעצם הדבר שאין דבר יותר מופלא מעצם החיים על פי התורה. מי שיסתכל באמת על ההלכה הזאת ברמב"ם, בלכות אישות, פרק ט"ו, והלכה י"ט, יראה שהרמב"ם, אבי אבות השכל האנושי, לא היה מסתכן, הוא לא היה רגשן. הרמב"ם כותב: "וכן ציוו חכמים שיהא אדם מכבד את אשתו יותר מגופו, ואוהבה כגופו. ואם יש לו ממון, מרבה בטובתה כפי הממון, ולא יטיל עליה אימה יתרה, ויהיה דיבורו עמה בנחת." ולא ייעצב ולא ירוגז. כל זה חיובים שהבן מחויב לעשות לשתות. אין עוד הלכה כזאת באף דת שכל כך בן אדם חייב לבוא ולרצות כל כך את אשתו. מה האסלאם? היה פעם מישהו שהשייח' קרא לו הולך בדרך. אבל מה? הוא היה ערבי. אצל הערבים, האישה היא סוג ב'.

48:17כל הזמן, אישה אסור לה ללכת קדימה. לא משנה, תמיד הבעל ראשון. חז"ל גם אמרו שאסור ללכת אחרי אישה, משום הרהור, אפילו אחרי אשתו וכו' וכו'. אבל ללכת אחרי אישה מצד ביזיון, אין כזה דבר. אתה הולך ראשון. אז השייח רואה את הערבי, אשתו הולכת לפניו. אמר לו, הלו, אתה עובר על החוק. אסור לך. אמר לו הערבי, תראה איפה אנחנו נמצאים. אמר לו, אנחנו באפגניסטן, זו עיר מוסלמית, זו ארץ מוסלמית, אתה חייב לשמוע. אמרו, מי אמר את זה? אמרו, מוחמד אמר את זה. אמרו, תראה, בזמן מוחמד לא היו פצצות באדמה. היום יש פצצות באדמה, פה זה שדה מוקשים. אז אני שולח את אשתי לפניי. היא תלך קודם. יש אנשים שבעצם האישה שלהם באה לחבר אותם לחיים, וזה עוד משהו שמספק להם את המניעים. זה עוד משהו שאפשר להביא איתו ילדים לעולם או כל דבר אחר. אבל התורה, אם אתה משחק לפי התורה, זה חלק מציווי התורה. ואהבת את השם אלוקיך, אתה צריך גם לאהוב את אשתך. זה חלק מציווי התורה, אתה לא יכול להפריד ביניהם. ואם אתה מפריד, אתה דתי לייט. אתה חצי חילוני, אתה לא באמת דתי. מה יגידו, או, יש חרדים שעושים ככה? בסדר, יש להם יצר הרע, אז הם עושים עבירות. אבל מה הברכה? את הברכה אשר תשמעו אל מצוות השם אלוקיכם. זו הברכה הגדולה.

49:41שאשר תשמעו אל מצוות ה' אלוקיכם והקללה הכללית לא תשמעו. עצם זה שאתה לא שומע על ה', זו הקללה הכי גדולה. אתה הולך ומחפש ברחוב. מה אתה מחפש? חיים של תאוות, חיים של רדיפות, חיים של אכזריות, חיים שאין בהם שום שקט ושלווה. את הברכה אם תשמעו. והקללה אם לא תשמעו. חיים שבהם אדם לא יודע מה זה לרסן את עצמו. מה זה לרסן? למה שאני ארסן את עצמי? שהוא ירסן אותו. ויתור זה מילה גסה. אני אבטר? ויתור קוראים לו פראייר. פראייר. מה פתאום? מה פתאום שאני אבטר? הוא אמר לי מילה? אני אחתוך אותו עד הסוף. לשון הרע זה הידור מצווה? אתה יכול לקשח אותו? קשח אותו. כל הצורה של החיים הללו. זה את הכללה אם לא תשמרו. ובן אדם שיודע לחיות בברכה, זה חייב להיות אם תשמעו על מצוות ה׳ אלוקיכם. הקב״ה משפיע עליו, משפיע עליו שפע בכפל כפליים. זה חלק מהשכר מצווה מצווה. ההרגשה הזאת הטובה, השמחה הזאת שכשבן אדם עושה את המצווה, זה כבר מניע אותו לשכר.

51:09זה כבר מניעות. זה כבר בעצם נותן לו את השמחה, את הברכה אשר תשמרו לעשות. ושכר עבירה עבירה. כן? כל ההרגשות, כל החרטות. כל מה שמביא האדם על עצמו, זה בעצם פרי מעשה ידיו. ה"שבט מוסר" בפרק "אפי" מביא, שרשעים כל ימיהם מלאים חרטה. תתחרטו, תתחרטו. עושים ככה, וואו, למה עשינו את השטות הזאת? ככה, ככה, ככה. עשינו את השטות הזאת. עשינו שטות. תתחרטו, תתחרטו. כל הזמן בדילמות, וספקות, ודברים לא טובים, והרגשות חלקיים מזה גם. בעיות בנפש, וכל הדברים הללו. אז אדם, כפי שהם מעלליהם יוכלו. מה שבישלת תאכל. שכר מצווה מצווה, ושכר עבירה עבירה. הקב"ה יזכה אותנו, שנזכה באמת, לרוץ למצוות, לברוח מן העבירות, ונזכה בעזרת השם לכל הישועות בשכר המצוות, והקדוש ברוך הוא יגאל את עמו. אמן, כן יהי רצון.