מה למדנו על חינוך ילדים מאלישע בן אבויה הרב אפרים כחלון

0:14היום, בעזרת השם, נלמד משנה מיוחדת. כל המשניות, כבר אמרנו, מיוחדות, אבל המשנה הזאת, התנא שאומר אותה, זה תנא שאפשר ללמוד ממנו הרבה יותר מכל התנאים. איך יכול להיות? איך יכול להיות? במיוחד שאם נראה מי זה התנא, נראה לכאורה הפוך שאי אפשר ללמוד ממנו בכלל. בוא נראה מי זה התנא, מה המשנה פה אומרת: אלישע בן אבויה אומר, הלומד ילד למה הוא דומה? לדיו כתובה על נייר חדש. והלומד זקן למה הוא דומה? לדיו כתובה על נייר מחוק.

1:20המאמר הזה נאמר על ידי אלישע בן אבויה. מי היה אלישע בן אבויה? מי זה התנא הזה שהוא מוזכר? אז קודם כל, הגמרא במסכת חגיגה בדף ט"ו עמוד ב' מספרת קצת עליו. מספרת, מספרת... מי הוא היה? כשהוא עלה לפרדס ושם ראה מלאך שיושב, הוא אמר: "לא יכול להיות שיש מישהו שיושב. כנראה אם הוא יושב אז יש, חס ושלום, שתי רשויות." מזה הוא התקלקל. יש אומרים שזו הייתה שורת הלשון של רבי חוצפית המתורגמן. יש גרסה ביהודה בן נחום, זה גם מובא בסוף חולין. יש אומרים שהוא ראה שם את המקרה של "אם על הבנים", שהאדם שולח את האם ולוקח את הבנים. זה היה בציווי של אבא שלו. אז הוא אמר, הנה זה גם "כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך", וגם "שלח תשלח את האם ואת הבנים תיקח לך למען ייטב לך והארכת ימים". ואני רואה את הדברים הללו, ופה הבן אדם הזה כשהוא הלך, נפל ומת. אז...

2:50אלישע אמר את זה, חלילה, אין דין ואין דיין. אבל הגמרא אומרת דבר אחר. הגמרא אומרת, מה היה בו באלישע אחר? אומרת הגמרא, זמר יווני לא פסק מפומיה. היה אשר זמר יווני. או ספרי מינים היו נושרים מחיקו. ספרי מינים, ספרים של כופרים. וזה... גם צריך להבין למה ספרי מינים היו נשרפים מחוק? מה קרה? למה זמר יווני לא פסק מפיו? ספרי כפירה, ספרי כפירה שהוא קרא, וזמר יווני.

3:51זה זמר שמגיע מאומות העולם. למה? למה? כאילו, מה? מה לא טוב לך? איזה זמר אחר שאינו יהודי לא טוב? חסרים ספרים לקרוא? מה הפשט? למה? למה? למה? כדי להבין את זה אנחנו צריכים לדעת לפני כן שבעצם אנחנו מדברים על... הוא היה גם רבו של רבי מאיר, רבי מאיר בעל הנס, ושם באמת הגמרא כותבת שבסוף רבי מאיר גרם לו לתיקון וכן הלאה וכן הלאה. אבל זה תנה תנה לשעבר, כי כשהגיע לשמיים אמרו: אי אפשר להכניס אותו לגן עדן בגלל כל העבירות שהוא עשה, ומצד שני אי אפשר להכניס אותו לגיהינום בגלל התורה שלו.

4:55מה עושים? אז הוא נשאר ככה. רבי מאיר אמר, אני אכניס אותו לגיהינום. למה? כדי שיהיה לו תיקון. אחר כך רבי יוחנן הוציא אותו. התוספות בחגיגה, בדף ט"ו עמוד א', בדיבור המתחיל שובו בנים שובבים, מביא דברי המדרש, מדרש רות. פרשיו על פסקה א', גם ה"חסיד יעבץ" מביא את זה על המשנה ששם הוא מספר שאביו של אלישע היה מגדולי הדור. וכשבאו למול את אלישע קרא לכל גדולי ישראל וקרא לרבי אליעזר ורבי יהושע. וכשאכלו ושתו אמר רבי אליעזר: בוא אנחנו נעסוק בשלנו, הם אוכלים ושותים ורוקדים, בוא אנחנו נלך ונעסוק. והתחילו בדברי תורה ומן תורה לנביאים ומנביאים לכתובים, והיו הדברים שמחים כנתינתם מסיני, והאש מלהטת סביבותיהם כמו שנאמר בהר סיני, בפסוק בדברים פרק ד' פסוק י': "וההר בוער באש עד לב השמיים". עשו מעמד הר סיני פרטי בבית של אבויה. אמר אבויה: "ואילו כך גדול כוחה של תורה, הבן הזה אם מתקיים לי הרי נותנו לתורה". ועל ידי שלא הייתה מחשבתו לשם שמיים, לא נתקיימה בו.

6:31ככה מוזכר בירושלמי בחגיגה גם עליו, פרק ב' הלכה א'. מה היה הסוף הזה של אלישע? הסוף הזה כתוב בשם שלו, אלישע אחר. הגמרא כותבת במסכת חגיגה דף ט"ו ע"ב שהוא עלה, והייתה איזו פרוצה. ושאלה אותו רגע, זה לא אתה אלישע, גדול הדור שהשמחה יוצאת בעולם? הוא אמר, לא, והרי אני עכשיו אעשה לך מעשה של חילול שבת. הוא עקר איזה צנון מהערוגה, אמר לה: האם אני אלישע? אז זה... איך אני עוקר לך את הצנון? אמרה, או, כנראה הוא אחר. ועל שם אותה פרוצה שקראה לו "אחר", אנחנו קוראים לו "אחר". אז הדבר הזה בעצם, שמי זה שהאבא לא קיים את מחשבתו לשם שמיים? בסדר. נו מה, בשביל זה, זה הסוף של אלישע? מה ההבנה בזה? שמעתי הסבר מדהים מאחד מגדולי ראשי הישיבות, שהוא הנכד של רבי ברוך בער לייבוביץ. גם לא קוראים לו כך. הוא אמר פעם, אני חושב בשם הרב שך, דבר מופלא. הוא אומר, אבויה, מה הוא ראה? הרי הוא ידע שיש תורה. הוא היה אדם גדול מצד עצמו. אביו של אלישע היה מגדולי הדור.

8:02מה זה מגדולי הדור? ודאי לא אחד שלא יודע כלום. זה כנראה אחד שמכיר תורה. היום המושג של "גדול הדור" זה מישהו שהוא מקום ראשון. הגמרא בפסחים, דף מ"ט עמוד ב' כותבת, "לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו ויישא בת תלמיד חכם, לא מצא בת תלמיד חכם, יישא בת גדולי הדור." חשובים. היום גדול הדור זה... זה יותר מתחכם, כן? ואנחנו רואים שזה בוודאי, אדם שיש לו ערך לתורה, אדם שמכיר תורה, אז אבויה, למה לפני שהוא ראה, הוא לא אמר אני מקדיש את הבן לתורה? רק אחרי שהוא ראה שהאש מלאת את סביבתיהם, פשש, כזה דבר, רואים וכך גדול כוחה של תורה. הבן הזה, אם יתקיים לי, הרי אני נותנו לתורה. ההסבר שאבויה, בסדר, הוא ידע תורה, אבל הוא אומר, אתה יודע מה זה תורה? זו תורה, בסדר, יושבים, לומדים בקולל, קצת קשה, ניסיונות, אין בזה אקשן, אין בזה וואו, אין בזה גלימה, אין בזה בהמבה, אין בזה אנשים עומדים בתור לקבל ברכה, דוחפים. בסדר, אתה אברך, יושב בקולל, כל הכבוד לך, מדי פעם מקבל את הצ'ק, אתה נלגן, זה עובר עוד יום, ואתה לומד, ואתה לומד. בסדר, אתה יודע מה? אולי אם הבן שלי יהיה אברך, אני אשמח, אני בסדר.

9:25אבל פתאום הוא ראה לו, יש פה אש. יש פה אש מלהטת סביבותיהם. הוא אמר, את האש הזאת אני רוצה. את האש הזאת, שזה דבר חיצוני, זה לא התורה עצמה. את האש הזאת אני רוצה. זה נקרא מחשבה לא לשם שמיים. אתה לא רוצה את התורה, אתה רוצה מה שיוצא מהתורה. את הכבוד, את ההדר, את האש, את המסוקים, את המטוסים, להיפגש עם זה, ועם הנשיא הזה, ואת האקשן מסביב. אתה רוצה את החיצוניות, אתה לא רוצה את התורה עצמה. חיצוניות בלי תורה יוצא לך אלישע אחר. אלישע אחר יצא המניאק כמו גוי. כמו רומאי. זה חיצוניות. ואם נשים לב, זה בעצם גם הרעיון של זמר יווני וספרי מינים. זמר יווני, מה זה זמר יווני? בא בן אדם ומנסה להידמות קצת ליוונים. למה? הוא לא שלם בעצמו בתוך התורה. הוא לא שלם בעצמו בעבודת ה' שלו. זאת אומרת, אתה יודע מה? מה הבעיה בזמר? זמר, אפילו לא מילים. אפילו לא מילים. אני לא בא ורש רש מילים. אני לא אומר משהו שיש בזה בעיה. זמר.

10:55אומרת הגמרא בסנהדרין דף ק"ו עמוד ב' על תורתו של דואג, אמר רבי אמי, אין תורתו של דואג אלא משפה ולחוץ. זה מבחוץ, התורה לא שינתה אותו. אז אצל אלישע בן אבויה, התורה לא שינתה אותו בפנים. הוא חיפש חיצוניות. למה? כי זה מה שהוא ירש מאבא שלו, זה מה שאבא שלו רצה. ומה זה אומר חיצוניות? אם התורה לא נכנסה ללב שלם, אז אדם מנסה להידמות. להידמות למי? לאלו שרחוקים מתורה ומצוות. בדברים המותרים. נכנס צמוד מותר? איפה כתוב בשולחן ערוך שאסור? כתוב. אבל הוא לא יודע. להידמות. אבל אתה בחור ישיבה. תספורת של גויים. איפה כתוב שאסור? לעשות דירוג מותר. אין בעיה. לעשות כל מיני תסרוקות. ללבוש כל מיני סוודרים של בנות בכלל. זה נראה כמו בת. כל מיני דברים צמודים שגם לבת זה לא צנוע. אבל לכן הוא הולך. מותר... אין בעיה. מותר לשמוע שירים של חילונים? איפה כתוב שאסור? שרים על הירח, שרים על הלבנה, שרים... אין בעיה. אין בעיה. מותר ללכת כמו הגויים במסעדה של גויים? לשבת במסעדה של גויים? אל תדאג, אני מזמין רק סלט. אין בעיה. אבל אני גם במסעדה יושב עם הגויים, יושב עם הגויות.

12:20לא עושה דברים שאסורים. אף על פי שגם אם בן אדם אוכל סלט, הרבה פעמים יש בזה בעיה של כשרות. אם חותכים את הסלט עם אותו סכין שחתכו את החזיר, כל השומן של החזיר נמצא בסלט. לא רק בסלט. אין בעיה, מלפפונים, ש... שומן חזיר. אנשים לא יודעים. אבל הרבה פעמים אנשים רוצים להידמות לאומות העולם. רוצים... אפילו לפעמים בן אדם שיושב ולומד תורה. מה אתה מחפש? מה יש לך עם זה? למה אתה רוצה להידמות לחיצוניות? למה אתה רוצה להידמות לאחרים עם הלבוש שלהם? יש לך לב של בן תורה. לא כתוב בשום מקום שצריך ללכת עם חולצה לבנה. בסדר, לא כתוב. אבל למה אתה מתעסק בחיצוניות? אז זה זמר יווני. הוא לא כל כך מתאים. אתה יודע מה? בוא נעשה ניגון של יוונים, או איזה ראפ. אין בעיה. מה הבעיה לשמוע רב? אין בעיה, מילים קדושות. בסדר. אבל אתה בחור ישיבה, אתה צריך להבין שזה לא מתאים. איפה כתוב בתורה, ואמר השם אל משה, לא תשמעו רב? אין. אבל אם אתה לא מבין, אתה מבין שיש משהו שלא כל כך מתאים, אתה מבין שאנחנו לא באים להידמות לעומת העולם. אנחנו רוצים להבדיל, להתקדש ולעשות הבדלה. זה הזה מרבינו. מה קרה בסוף? יצא החוצה לגמרי.

13:46אותו דבר ספרי מינים. מה זה ספרי מינים? ספרי מינים הם בעצם תמיד חקירות ודברים כאלה של מינים שכופרים ואפיקורסים. מבחינה הגיונית פשוטה, לא צריך להיות פילוסוף גדול. נכון שהיו הרבה פילוסופים שכופרים, והיו הרבה שמאמינים, אבל רבים מהכופרים עושים זאת בגלל התאוות שלהם, ולא בגלל סיבה הגיונית כלשהי. גילו את אמריקה, אז בוודאי ש... איך כותב הרמב"ם? יסוד היסודות ועמוד החכמות, לידע שיש ממציא ראשון, מצוי ראשון, ממציא לכל הנמצאים. הרבה אנשים קוראים את הספרים של הרמב"ם, שזה לא ספר ההלכה, היד החזקה. אם זה קוראים את האגרות, אם זה מורה נבוכים וכן הלאה וכן הלאה.

14:46הם מתפלאים, כאילו לפעמים הרמב"ם מדבר כמו צורה של פילוסוף וזה, וקדמות העולם. הרמב"ם כותב שאם הפילוסופים יוכיחו שהעולם הוא קדום, אפשר יהיה להסביר את הפסוקים, זה נראה כאילו וואו. אבל הנה הרמב"ם פוסק בהלכות יסודי התורה פרק א' הלכה א', יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי ראשון והוא ממציא כל נמצא. וכל הנמצאים משמיים והארץ ומה שביניהם לא נמצאו אלא מאמיתת הימצאו. כל מי שנמצא בעולם הזה לא נמצאים אלא בגלל שיש את הקדוש ברוך הוא. מאמיתת הימצאו. אם אין לך את הקדוש ברוך הוא, אין לנו את הבריאה, אין לנו אנשים, אין לנו חול, אין לנו ים, אין לנו ברואים, אין לנו כלום.

15:47פוסק הרמב"ם זה פסק הלכה. אז אנחנו רואים שיש לנו זמר יווני ויש לנו ספרי מינים, וכל זה נובע ממה? מחיצוניות. הספרי מינים זה גם מחשבות חיצוניות. המחשבות החיצוניות זה בעצם מחשבה שאתה אומר: אתה יודע מה? בוא נחשוב מחוץ לקופסה, כביכול. אבל מה אתה חושב בעצם? אתה חושב על חיצוניות. אתה חושב על כיוון שהוא חיצוני, שהוא לא מחובר לתורה. זו מחשבה של הגוף. למה? כי הגוף נוח לו. נוח לו להגיד, חלילה, שאין את הקדוש ברוך הוא. נוח לו. למה? כיוון שאם יש את הקדוש ברוך הוא, אז הגוף... הוא משועבד, הוא עבד. אם הגוף הוא משועבד, אז אתה לא יכול לעשות מה שאתה רוצה. אתה לא יכול לעשות. אבל לא בא לי, כן מתאים לי, לא, איך, מה, מי, מה. כמה לעשות? אני שומע משהו אחר.

17:19הרבה פעמים בן אדם מתכחש למציאות ואמיתת הבורא. למה? לא בגלל שהוא לא אכפת לו להגיד שיש את הקדוש ברוך הוא. אלא כי הוא יודע שאם יש את הקדוש ברוך הוא, זה יחייב אותו. אם יש את הקדוש ברוך הוא, הוא יהיה בבעיה. אם יש לך את הקדוש ברוך הוא, אתה לא תוכל לעשות מה שאתה רוצה. אז זו גם הסיבה שהרבה אנשים... פילוסופים, לא משנה מה, גם אם מכירים את המציאות ואמיתת הבורא, קשה להם להודות. כיוון שאם הם יודו... נגמר. נגמר. אתה מודה? אין מה לעשות. אתה חייב להיות עכשיו חרדי 100%. אתה חייב לשמור תורה ומצוות, שבת, כשרות, טהרה, שמירת העיניים, ציצית, תפילין. אבל אם ככה, אבל אני לא רגיל, אני 70 שנה, 80 שנה, אני לא ככה. מה אני אעשה? מה אני אעשה? באמת חז"ל במדרש על הפסוק,

18:37בפרשת "בהעלותך" ובמדבר פרק י"א פסוק י', והאשמה שמשה טען בוכה למשפחותיו, איש לפתח אוהלו, ואיכרה אף ה' מאוד ובעיני משה רע. שם עם ישראל בוכה למשפחותיו. על מה אתה בוכה? אה, שנשוי המראיות. אומר המדרש ככה גם הגמרא בשבת דף קמ"ה עמוד א' אומרת על הסכם למשפחותיו. וזה גם הגמרא ביומא דף ע"ה עמוד א'. וירושלים מתעני את פרק ד' על החיים ובה יותר על שש העריות שאסר להם משה. אז משה רבנו חשב שרק את זה הם רצו משפחה, רצו דברים שמשהו גילו בזה עד היום. אבל הקב"ה הוא ידע, ידע, ידע דבר אחר. מה הוא ידע? הוא ידע עומק, עומק העניין. בן אדם רוצה תאוות ובגלל שהוא רוצה תאוות, הוא מכריח את עצמו לכפור. אז הקב"ה יודע שאם אתה בוכה למשפחותיו, אם אתה עכשיו בוכה כל כך על זה שנעשה לך תאוות, אתה תגיע למצב כזה שיהיה כפירה. לכן, ויחר אף ה' מאוד. הקב"ה כועס מאוד. מבחינת משה רבנו, משה חשב רק על הדבר הזה. איך פעם אמר הרב מבריסק? הוא פגש אחד מהתלמידים שלו שפרש מהישיבה והיה חילוני. אז שאל אותו הרב מבריסק, "למה? למה? למה?" אז הוא אמר לו, "אין לי הרבה שאלות."

20:03אמרו לרב מבריסק: יש לי הרבה שאלות. אמרו לרב: כן, יש לי שאלות, אני מוכן לשאול את הרב. אמרו לרב מבריסק: זה לא שאלות, זה תירוצים, זה תירוצים למעשים שלך. אתה בא לתרץ למה אתה עושה, או למה אתה לא עושה, או כי יש שאלה באמונה? אם היו לך שאלות, היית בא לשאול. בא לך הלכתו, בא לך לצאת לרחוב, בא לך לעשות שטויות, אז אתה אומר, יש לי שאלות. זה לא שאלות, זה תירוצים. לכן שם הכיר רב השם מאוד, הקדוש ברוך הוא ידע, העם בוכה למשפחותיו שלום, הם עכשיו התחילו לחפש תירוצים מקפא, כדי לא לקבל את הדבר הזה. אז אם אתה מתחיל ממחשבה חיצונית, מילדותו של אלישע בן אבויה, מהילדות שלו הוא כבר גדל עקום. הוא גדל תמיד במחשבה חיצונית. מה זו מחשבה חיצונית? את האקשן מסביב. לא את התורה, לא צריך את התורה, צריך את האקשן מסביב. אם היה אפשר להוריד אש משמיים על ידי קסמים, אז אבויה, אביו של אלישע בן אבויה, אומר: בוא, כזה כוח של קסמים, נעשה אותו קוסם. הוא לא אמר איזה כוח של תורה. הוא אמר, אוי, אש, מהאש אני רוצה. אז החיצוניות הזאת גרמה לו מחשבות חיצוניות, גרמה לו זמר יווני. כל הזמן הוא הלך לכיוון החיצוני, לדמות לחיצונים, לדמות לקליפות, לנושא שקשן. תסתכל על היוונים איזה עוצמות. תסתכל על כל הכופרים איפה הם יושבים בחוץ, איזה כבוד. זה היה הסוף שלו, איבד את הכל. איבד את הכל.

21:26איבד את הכל. זו גם הייתה המחשבה באחוריו, כשהוא ראה שמלאך יושב שם, הוא לא אומר, אתה יודע מה, עשה פלפול, אולי ככה, אולי... דן לכף זכות את המלאך. שלום! זהו, לא מסתדר לי, שלום. זה חיצוניות. תעמיק קצת, כמו שאתה מתעמק בתורה. לא. וזה הדבר שקרה באחוריו. בגלל דבר קטן שהוא כמו... כשהוא היה ילד קטן, נספג בו עד הסוף. אם אנחנו נשים לב, נראה ששלושת הדברים הללו הם דיבור, מחשבה ומעשה. הדיבור הוא הזמר היווני. הספרים החיצוניים הם המחשבות. המעשה היה המעשה שאביו כל הזמן בא ושלח אותו לתורה, אבל זה היה מעשה עקום. וגם המחשבה, גם הדיבור, גם המעשה, הכל היה במחשבה חיצונית. הכל הלך מהמחשבה הראשונה של הבן אדם. אל תכתעו בילד, לפעמים אנשים גורמים לילד שלהם לצאת עקום, בגלל שהם חינכו את המקום. השקפה בבית של אבויה, מה איתה? מה איתה? חיצוניות, זה מה שאנחנו רוצים. פשש, כל כך הרבה, הכוח של התורה. אז גדל אלישע, מה לעשות? גדל אלישע.

22:48ובאמת, הכוח של ההורים, אם ההורים היו יודעים מה הם יכולים להוציא מהילדים שלהם, כמה הם היו מזדרזים. הגמרא אומרת בסוכה בדף נו עמוד ב, סוף המסכת: שות אבי נוקה בשוקה עוד אבו עוד אמו. אתה שומע את הילד מדבר בשוק משהו, זהו של אביו או של אמו. אם הוא מזלזל במשהו, מדבר על רבנים, לא מתנהג באופן ראוי. היום, לצערנו, הרבה פעמים גם הכלכול יכול להגיע מהרחוב, אבל הכוח של ההורים, הכוח של ההורים זה הכול. אחרי כל ההקדמה הזאת, נביא דבר נוסף ששומעים מהרשב"ץ. הרשב"ץ אומר פה, בהקדמה למשנה, שהמסדרים דילגו על משניות מסוימות. הוא אומר שאם תפתח בסידורים, בהרבה סידורים אין את המשנה הזאת. מחקו את המשנה. למה? משום "שם רשעים ירקב". פסוק במשנה, פרק י', משנה ז'. פסוק ז' לא רצו להזכיר ממנו. מומר רמ"י אלישע בן אבויה, אומר הרשב"ץ, ונראה כי קודם שיצא לתרבות רעה, הייתה שגורה בפני התלמידים. ואחר כך משנה זו לא זזה ממקומה. דוגמה לזה בעבודה זרה, למדעי עמוד ב'. חולין קופת ז' עמוד ב'. ואף על פי שיצא לתרבות רעה, אין להניח דבריו. וכבר אמר הרמב"ם בהקדמה לשמונה פרקים, "קבל האמת ממי שאמרו." ורבי מאיר למד ממנו תורה; תוכו אכל, קליפתו זרק. בסדר.

24:18שם הגמרא אומרת על רבי מאיר: רבי מאיר, רימון מצא, תוכו אכל, קליפתו זרק. למה אומרים על רימון? הגמרא בברכות דף נ' ז' עמוד א' כותבת: "כפלח הרימון רקתך" - יש פסוק בשיר השירים, פרק ד', פסוק ג', מהי רקתך? אפילו ריקנים שבך מלאים מצוות כרימון. אז על רבי מאיר אמרו, רימון מצא. כביכול השוו את אלישע אחר לרימון. מה זה רימון? שאמרנו פושעי ישראל מלאים מצוות כרימון. אז רבי מאיר רימון מצא, הוא מצא את זה פושע ישראל. ואלישע עשה הכל. עשה תאוות, משאירי סוגיות שם, בבבלי, בירושלמי, רצח ונאף, הכל, הכל, הכל. חילול שבת, כל העבירות. פושע ישראל. זה רימון, שהם היו מלאים מצוות כרימון, בוודאי שאלישע אחר היה מלא בתורה, וזה מה שהוציא ממנו. אז אומר, השביעית זו שאלה שלא גרסו בגלל ששם הרשעים מרכב, אבל אנחנו הבאים גורסים וקובעים: קבל את האמת ממי שאמרה. אחרי כל ההקדמה הזאת שאמרנו שאלישע בן אבויה גדל עקום, כי במדרש מובא כי בילדותו התחיל לעקום. מה נאה?

25:41המשפט שהוא כביכול מעיד על עצמו. אומר אלישע בן אבויה, הלומד ילד למה הוא דומה? לדיו כתובה על נייר חדש. יש ילד, אדם שעכשיו נכנס, ילד טהור, צדיק, לא נכנס עם שטויות בראש. אדם שלומד אותו רק כשהוא ילד, איזה תענוג זה. טהור, טהור, טהור. למה הוא דומה? לדיו כתובה על נייר חדש. הכל ברור, הכל מסודר, הכל מובן. למה? כי הילד אין לו הרבה שטויות בראש, הוא לא טרוד, הוא לא עסוק. ילד, אתה מלמד אותו? הוא שווה, הכל בסדר. יש גמרא במסכת שבת, בדף קי"א עמוד ב', הגמרא שם מדברת על איזה דין שאמרו את הדין הזה לאביי משום רבי ירמיה. ולא קיבלה. הוא לא קיבל את זה. הוא לא קיבל את זה ממנו. כי אתא רבין אמרו עלה קמיה דאביי משום רבי יוחנן וקיבלה. אמר, איזכי גמירנא לה שמעתא מיקמי. הייתי לומד לפני כן.

27:07מה זה כל כך משנה? מתי היית לומד? אומרת הגמרא, והגרסה רעה, בסוף הוא למד אותה. נפקא מינה לגרסה דינקותא. גרסה דינקותא, שלמדת בתור צעיר, אתה יכול לזכור יותר. אתה יכול לזכור יותר, כי זה מה שאומר פה התנא, לדיו כתובה נהיה חדש. הכול נקלט, הכול מסודר. אז זה המושג של "גרסא דינקותא". "גרסא דינקותא" זה אדם שלומד בילדותו, הגרסא מתקיימת ולא נשכחת.

28:09אבל הלומד כשהוא זקן דומה למי שכותב בדיו על נייר מחוק, ואז מה? הכתב שכתוב אחר כך כבר נראה מטושטש ושוכח את הלימוד, כמו הכתב הזה שלא ניכר. הרשב"ץ מביא מספר מבחר הפנינים בשער החכמה עמוד ז'. משלו בזה משל אחר: הלומד תורה ילד למה הוא דומה? כפיתוח על האבן. עושים כל מיני פיתוחים, כל מיני חריטות על האבן. והלומד תורה זקן דומה כפיתוח על החול. פיתוח על החול זה כלום, זה צ'יפ צ'ק נמחק. אין לזה שום משמעות. והרשב"ץ מסביר את זה גם מבחינת הטבע. הוא אומר, המוח, כשהוא יבש, אז זיכרונו יותר מתקיים. כשהמוח לח, אז הזיכרון פחות נקלט. כשזה יבש זה כמו נחרת. ולילד, בדרך כלל, מוחו נוטה ליובש יותר מהזקן. כי הילד מוחו חם, והזקן מוחו לח. על כן אמרו, כי הזקנה היא אם השכחה.

29:40דבר נוסף, למה ילד יותר מצליח ממה שאנחנו אמרנו, כי לילד אין דאגות, ולזקן יש דאגות. אז ילד שאין לו דאגות, זוכר כשהוא שומע את הסיפור, את דברי התורה, את החידושים, הוא זוכר. אבל הזקן, כל הראש שלו מלא שטויות, מלא זה, הראש שלו במקום אחר, זו בעיה. אז זה מה שבא ואומר לנו אלישע בן אבויה: תלמדו ילד, תלמדו את הילדים שלכם בגיל קטן, אל תכניסו להם שטויות בראש. ומי אומר לנו את זה? אלישע בן אבויה, שהוא בעצם בעל המימרא. כל החיים שלו, זה מה שאמרנו שממנו אפשר ללמוד הכי הרבה. כל החיים שלו, למה הם בסוף נהרסו? למה הוא הלך למקום אחר? כי מגיל קטן, מה היה השוטה דינוקא בשוקא שלו? מה היה השוק הדבוע שלו? הכבוד מסביב, האש, הכל מסביב, החיצוניות, מחשבה ודיבור ומעשה, הכל חיצוניות. יצא אלישע בן אבויה. אז הוא בא ומלמד אותנו, תראו מה זה כוח, כוח של ילד, כוח של ילד קטן, שמקבל איזה סוג של חינוך כזה, לאן הוא מגיע? מגיע רחוק בתורה, אבל אחר כך הוא נופל. כי הכוח של ילד קטן, מה שהכנסת לו בגיל ינקות, לא יוצא ממנו לעולם. לא יוצא ממנו לעולם.

31:01היה בזמן החפץ חיים סיפור שהיה אחד מהשידוכים, ואחרי כמה זמן רצו לבטל את השידוך. מה קרה? אמרו שהבחור סיים את הש"ס בגיל 14. נו... אבל בסוף התברר שזה היה בגיל חמש עשרה, אז אמרו: "עזוב, זה כבר לא חוכמה. זה לא חוכמה לסיים את הש"ס בגיל חמש עשרה." לא, לא, לא השתדכנו עם בחור כזה. חשבנו שהוא עילוי, סיים אותו בגיל ארבע עשרה. על השנה הזאת החליטו לבטל את השידוך. אמר הרב פינקוס זכר צדיק לברכה: "החפץ חיים לא היה לפני אלף שנה, אלא לפני קצת יותר ממאה שנה. ואיך אנחנו התדרדרנו, הדור שלנו, שאין אתה אומר לבן אדם שהוא לא היה בגיל ארבעים כשהוא מסיים עם הש"ס?" בגיל 50, מי חושב על שס? לצערנו זה אפילו לפעמים לא נהיה במחשבה. איך, איך, איך יכול להיות שבן אדם, איך? אמר רבי נפתלי טרופה, משפט חזק הוא אמר. לפני שבן אדם סיים שס, הוא היה ראש ישיבה בראדין, ישיבה יפה שהחפץ חיים היה בה. הוא אומר, לפני שבן אדם סיים שס הוא לא יכול לישון, איך אתה ישן בלי לסיים שס? ואחרי שהוא סיים, הוא גם לא יכול לישון, כי יש לו כל הזמן חידושים מפה לשם, מפה לשם. אז...

32:30איך בן אדם, איך אתה יכול לישון ולהמשיך את החיים, אם אין לך ש"ס? אז איך יכול להיות שאנחנו הידרדרנו במאה השנה כל כך הרבה, כל כך הרבה, כל כך הרבה? איך, איך, איך? אמר הרב פינקוס, גם אצלנו סיימו את הש"ס בגיל 14. יש בדור שלנו, אבל איזה ש"ס? ש"ס של עיתונים, של שטויות, של רכילות, של משחקים, של בלבולי מוח, של בדיחות. יש לו כמות בראש של ש"ס, אבל איזה ש"ס? הוא מתבזבז על שטויות. פעם לא היה להם, או שהיה להם פחות, והיו מתגברים יותר על תורה. אז הכול ש"ס בגיל 14, בפחות בלבבך לעשותו. אז כמה חשוב לבוא וללמד את הילדים, לבוא וללמד את הילדים תורה, לא להכניס להם שטויות בראש. כל מה שאתה מלמד את הילד לכל החיים זה ברכה. ג'ו, כתובה על נייר חדש. ולצערנו היום מכניסים לילדים מגיל קטן שטויות ולומדים אותם שהאדם נוצר מהקוף והעולם נוצר מפיצוץ, ואתה חתיכה של קציצה או שסבא של סבא שלך קוף, וזה לפעמים נשאר עם הבן אדם לדורי דורות. והוא גדל ובגיל 40, 50 הוא חושב על עצמו למה אני חייב להיות שימפנזה, למה אני חייב להיות בבון, למה, למה, הרי אני מגולגל, למה, למה אני לא יכול להיות בן אדם?

33:57ואז אם אנשים מתעוררים, לא קשה להם לעזוב את הגירסה הדיאנקוטה של השטויות שהם למדו. חסר להם. חסר להם. וכל המורים הללו, שמלמדים, מרן הרב עובדיה יוסף, זכר צדיק לברכה, אמר עליהם פעם, שזה מה שכתוב במדבר, בפרשת חוקת, פרק י"ט פסוק כ', והוא אמר להם שמונה המורים. המורים, אלו שמורים את פי ה', זאת אומרת, זה המורים האלה. אומר, זה מורים חמורים, ככה הרב עובדיה אומר. אלו שמלמדים אותם כפירה, לא מלמדים אותם קריאת שמע, לא מלמדים אותם דברים, זה מורים אלה? אז לכן, האדם צריך לבחור, לבחור, ובגיל קטן, לשנן, ולשנן, ולשנן, וללמוד. ואשרי מי שזוכה. אדם שזוכה להנחיל לילד שלו בגיל קטן תורה, באהבתה ישגה תמיד. הילד ייכנס, יאהב את זה, כמובן, בצורה טובה, בצורה יפה. להטעים לו את הלימוד. יש בעבודה רבי נתן, בפרק ע"ג פה, פער רבן שמעון בן גמליאל ואומר: הלומד תורה ילד דומה לבחור שנשא בתולה. הוא הגון לה והיא הגונה לו, כל אחד הגון לשני. והלומד תורה זקן...

35:25דומה לזקן שנשא בתולה. הוא מבוגר. הוא אינו הוגן לה, והיא אינה הוגנת לו. אבין נהרי אומר, הלומד תורה בילדותו למה הוא דומה? לעגלה שכבשוה כשהיא קטנה. התחלת לחנך כביכול את העגלה בגיל קטן. זה מה שכתוב בהושע, פרק ב', פסוק א', ואפרים ח'. אגלה מלומדה או אוהבת לדוש, למה? כיוון שבגיל קטן לימדו אותה. ועל עומד תורה בזקנותו למה הוא דומה? לפרה שכבשה זקנה, שנאמר: "כי כפרה שוררה שורך ישראל". פסוק ב' עדלת את זין. אם אתה מלמד אותו בגיל קטן, הוא יודע, הוא ממשיך את התלם. אבא אלעזר בן עזריה אומר, על עומד תורה בילדותו דומה לאישה שאילשה בחמין. ועלומי תורה בזקנותו דומה לאישה של לשה בצונן. זו עוד דוגמה. כשאתה ללוש בחמין, הבצק מתחבר, הקמח מתחבר, הכל נהיה עיסה טובה. בזקנותו, ללוש בצונן, הכל מתפרק וקשה יותר. לא מתחבר כל כך. שם יש עוד דוגמה, רבן שמעון בן אלעזר אומר, עלומי תורה בילדותו למה הוא דומה? לרופא שהביאו לו מכה. יש לו זמן לכותחה, ויש לו סממנים לרפאותה. ועלומי תורה בזקנותו למה הוא דומה? לרופא שהביאו לו מכה. יש לו זמן לכותחה, ואין לו סממנים לרפאותה.

36:45אף כך דברי תורה יהיו מעוינים לך זה מזה, יהיו מצוינים לך זה מזה. וזה האזהרה לאדם שלא יאמר לעצמו שיפנה בימי הזקנה וישנה, שאפילו אם יפנה וישנה, לא יתקיים בלימודו. זה אומר שבהרבה פעמים בן אדם תשאל אותו מתי תלמד? הוא אומר, חכה חכה, קודם אני צריך ללמד את הבן שלי מקצוע. אני צריך ללמוד, אני צריך לעבוד. בימי הזקנה, בימי הזקנה, מי אמר שתגיע לשם? מלמדים את הילדים שטויות, מלמדים אותם שזה בסדר, בשביל פרנסה, פרנסה, פרנסה. אבל פרנסה שהיא הגדולה שתלמד עכשיו תורה. עכשיו תלמד את הילד תורה. אבל מה? בן אדם שלא זכה. שומע את השיעור, הוא אומר, עזוב, אני אבוד. מה אמרת, כמו זקן שנשא בתולה, וכמו בצק ששולטו במים קרים, וכל הדוגמאות הללו, אז אני לא אלמד. אומר הרשב"ץ, וכבר שאל זקן אחד לחכם אחד, אני שלא למדתי תורה בילדותי, יגנה לי שלמד בזקנותי. אמר לו, חס ושלום. אפילו שאתה לומד ואתה שוכח, יש לך שכר של לימוד.

38:09אז זה הדבר הגדול שאנחנו באים פה ללמוד מהמשנה הזאת. מהמשנה? בא אלישע בן אבויה ואמר לנו כמה תשקיעו בילדים, כמה תשקיעו בילדים. תשקיעו בילדים, אל תלכו ותבזבזו להם את החיים על שטויות. תשקיעו בהם בדברי תורה שזה ייכנס להם. בגרזדיאנקוטה שלא ישכח מהם לעולם. יש סיפור על הרב מפוניבז', הרב יוסף שלמה כהנמן, שהוא אחרי השואה עבר ממנזר למנזר. בשביל מה? לחפש ילדים. למה? כי לפני השואה הרבה הורים פחדו על הילדים שלהם ושמו אותם איפה? במנזרים.

39:11וניצחו אותם. זה היה עצוב מאוד, אבל לא הייתה ברירה. אז הוא עבר ממקום למקום, והם היו מסתירים את זה. בשבילם, בר מינן, הנוצרים עם ימח שמם וזכרם, כל יהודי שמכניסים תחת כנפי הקליפות שלהם, הטומאה שלהם, הם חושבים ודמיינים, שיקבלו על זה שכר בעולם הבא, יקבלו על זה שכר. איני, איננו מקבלים כפל כפליים. אז הוא הגיע לאחד המנזרים. זה ה... ילדים שבתחילת המלחמה כבר חמש-שש שנים שקועים במנזר כל היום, טינופת כל היום. והם שמו אותם מתי? בגיל קטן, בגיל שלוש, חלקם בגיל שנתיים, אמר לו הקומר שם. כנסייה אין, אין, נעזוב, אין פה יהודים, אתה לא תדע לזהות אותם. אני בעצמי לא זוכר ואני לא אתן לך ילדים נוצרים. אמר לו הרב מפוניבז': "תן לי רגע אחד. אני נכנס חצי דקה, אני יוצא ואני כבר אדע מי יהודי ומי לא." אמר לו: "בבקשה." נכנס הרב מפוניבז', כינס את כולם לחדר אוכל וצעק: "שמע ישראל, ה' אלוקינו, ה' אחד."

40:35איך שהוא צעק כזה, פתאום קמו מכל השולחנות ילדים והתחילו לצעוק ביידיש: "מאמע, מאמע, אימא, אימא!" "מה אימא?" זה היה מה שהאימא אמרה איתם, קריאת שמע על המיטה בתור תינוקות. לוחשת להם "שמע ישראל". הם שמעו משפט זה, שהזכיר להם את האמא, את הגרסה דינקותא. לא הצליחו להשכיח אותה - לא הכמרים, לא המיסיונרים, לא הנוצרים, לא השואה, לא הרב, לא העינויים, לא המכות, לא הרציחות, לא הרדיפות, לא האדם, לא המלחמות, לא היטלר, לא הנאצים, כלום. הגרסה דינקותא של "שמע ישראל" של ילד בן שנתיים. מיד הוא לקח אותם, הביא אותם לארץ, פתח פה את בית היתומים פונוביז' וכן הלאה. הגרסה דינקותא הזאת. נשארה, נשארה, נשארה לגמרי. זה הכוח של הגירסא דינקותא. שומר פה אלישע בן אבויה. דבר נוסף, אפשר להסביר פה את המשנה: יש היום בעולם כמה סוגים של אנשים.

41:42יש אחד שאתה מלמד אותו, והוא מוכן לקבל, הוא מוכן לשמוע. כשיש חידוש, הוא אומר חזק וברוך, לא ידעתי. ויש אחד שאומר עזוב, עזוב, עזוב, אני יודע הכל, אני מכיר את זה, כן, בטח זה ככה. עזוב, עזוב, אתה לא תוכל לחדש לי כלום. הוא מחשיב את עצמו הכי רחם גדול. עם האדם הראשון, כיף לדבר, עם השני, אי אפשר לדבר, גם אם תרצה. כל דבר, הוא לא מוכן לשמוע. כן, אני יודע, כן, אני מכיר, אתה לא תחדש לי כלום. אני כבר למדתי, אתה יודע כמה שנים למדתי בישיבה, כמה זה, כמה זה. אז יש אדם שהוא בבחינת ילד, ילד קטן. כל מה שאתה תספר לו, וואו, זה חדש! הוא לא כל כך יודע הרבה, הוא מתפעל, הוא שמח, וואו, זה יהיה ילד. אבל זקן, כל דבר אני יודע, לא רוצה לשמוע. כן, כן, אני מכיר. איך אתה מתחיל לדבר, הוא חושב שזה או כנראה זה מה שכבר למד, כבר עזוב לו, לא מקשיב. זה נקרא זקן. הוא חושב, או, זה שקנה חוכמה. ילד, הוא אומר, ילד, ענב. הוא לא מתחיל כל דבר.

42:42או אני מכיר את זה, זה אני יודע, זה זה, שומע, שומע, כל דבר חדש בשבילו. זה מה שאומר אלישע בן אבויה, האם אתה בבחינת ילד, או שאתה בבחינת זקן. לצערנו, רוב העולם הם בבחינת זקנים. למה? כל דבר כן, כן, אני יודע, אני מכיר, לא תחדש לי, כן, אתה יודע מי אני, אתה יודע כמה קראתי, אתה יודע כמה אני יודע. אז גם אם אחרי שהוא לומד, זה יהיה כתוב בענין או מחוק, הוא עושה לך טובה, כן, כן, כן, איזה חידוש. הוא לא מתפעל, הוא לא שמח להראות שהוא לא ידע את זה. אבל ילד, מתפעל, שמח, זה נכנס לו בנשמה. זו אהבת התורה. אדם שהוא שומע תורה, לא אכפת לו מי, מכל מלמדי השכלתי. מה זה מכל מלמדי השכלתי? אומר דוד המלך בתהילים, פרק קי"ט, פסוק צ"ט: מכל מלמדי השכלתי, כי עדותיך שיחה לי. התורה שלך, זה הדיבורים שלי כל היום. נו, אז ולמה מכל מלמדיי? התשובה היא כי בשני פסוקים לפני כן, בפסוק צדיק זין, נאמר: "מה אהבתי תורתך כל היום היא שיחתי". אני אוהב את התורה, ואני אוהב את התורה, ובגלל שאני אוהב את התורה, מה אהבתי תורתך? אז מכל מלמדיי השכלתי, מגיע ילד קטן, רוצה ללמד אותי, מגיע איזה מישהו, לא משנה מי, מכל מלמדיי השכלתי. הדבר הזה בעצם,

44:09מלמד אותנו גם על עמידת הענווה, שצריכים להיות בבחינה הזאת כמו ילד קטן. נחזור לרעיון הראשון, שזה הפשט של המשנה, שצריך להשקיע בחינוך הילדים. אל תכתעו בילד, אל תכתעו בילד. מה זה אל תכתעו בילד? יש הורים שהם חוטאים בילד שלהם, חוטאים. שמים אותו במקומות לא טובים, שמים אותו בחינוך לא תורני. ואז מה קורה? מה, הילד גדל עם שטויות בראש? מה הגירסא דינקותא שלו? מה הגירסא דינקותא של הילד? כל החיים מלוות אותו השטויות שהם לומדים. אבל, אדם ששם אותו במקום של תורה, הילד מבין, בסדר, גם אם הוא יצא אחר כך לעבוד, אבל יש לו תמיד את הגירסא דינקותא, איך שלימדו אותו, איך ש... העיבו עליו את התורה, העיבו עליו את התורה. יש סיפור על מרן הרב עובדיה יוסף זכר צדיק לברכה, כמה הוא מסר את נפשו בשביל החינוך של הילדים כמה הוא היה מוסר שיעור בתקופה בקטמון, שכונה ליד ירושלים. כל שבת היה הולך ברגל.

45:39מגיע יום אחד והוא מוצא שיעור, כמה ילדים בחוץ משחקים כדור על הקיר של בית הכנסת. בום! תך! דופקים! בום! בום! אפשר למצוא שיעור ככה? הוא יצא אליהם החוצה וביקש אם אפשר לא להפריע. בדיוק באותו זמן, ראש הבחורים שלהם בעט בכדור הישר על הראש של הרב. כולם צחקו. הרב קרא לו ואמר לו, "בוא רגע אליי." בוא בבקשה, מי אתה? מה המשפחה שלך? הוא אומר: עזוב, אני... אבא שלי... הוא אומר: אבא בכלא. האם אנחנו מזמרים בעולם הזה? בקיצור, מסכן, ילד מסכן. עזוב. שאל אותו הרב: תגיד לי, אתה רעב? הוא אמר לו: כן. אתה צמא? כן. לא אכלתי... מה לא. תקשיב, בוא תשב איתי בשיעור חצי שעה, אני אומר. תבוא איתי לבית שלי, אני אביא לך לאכול ולשתות. תהיה אצלי, בסדר? נכנס, שמע. הרב אמר לו: לא קיפה, לא ציצית, לא דיבר איתו כלום. שמע שם את השיעור.

46:40כמה דקות אחר כך הלך עם הרב, הגיע לבית, הביאו לו לאכול ומסכן היה רעב. גמר את האוכל, עוד אוכל, מוצאי שבת. הרב נתן לו קצת דמי כיס ואמר לו: "שבת הבאה תבוא עוד פעם, תבוא אחרי השיעור עוד פעם, תבוא נאכל." ככה הרב קירב אותו לאט לאט, שבת, שבת, עוד שבת, עוד קירוב, עוד קירוב. לאט לאט מצא לו מקום לימוד של תורה. קירב אותו ממש, הוא מקרבו לתורה. אפילו שלא היה לו שיטת ינוקא. אבל הוא תפס אותו בינוקא, בזמן שהוא ילד קטן, הכניס אותו לתלמוד תורה, ישיבות וכדומה. היום הוא אחד מגדולי הדיינים בארץ. מהרחוב. היה כזה עבריין, ילד שהיה כמעט בפשע של הפשע, הפך אותו לדיין. אז זה הכוח של הילד, הילד ורך. איך אמרנו, זה כמו בצק, לשת אותו עם מים חמים. הבצק רך, גמיש, מתחבר, הכול, הכול, הכול, הכול, עיסה אחת, הכול טוב. זקן, לך את השני זקן עכשיו. לך תחזיר יהודי בן 65 בתשובה עכשיו. כדי לשים לו ציצית, צריך שעה שלמה. לדעת השמש, תטרח על ציצית. שעתיים, שלושה לות כיפה. עוד עשר שעות, קשה מאוד לשנות. זה מה שאומר לנו אלישע בן אבויה.

48:06וזה מה שאמרנו שאנחנו צריכים ללמוד ממנו. זה הדבר שאנחנו הכי יכולים ללמוד ממנו, איך הוא, למרות כל התורה שלו, אבל הגרסא דינקותא שלו שינתה לו את כל החיים. הגרסא דינקותא שלו שינתה לו את הכל. הגרסא דינקותא של אבא אבויה הייתה יותר חזקה מכל מה שהוא למד. זה דבר עצוב מאוד. כמה כאב יש לנו על אלישע בן אבויה, כמה, כמה. אם היה ממשיך ונשאר, חוץ מזה שהוא בוודאי כבר לפני כן נחשב לאחד מגדולי הדור. הגמרא אומרת: ארבעה נכנסו לפרדס, אחד מהם זה אלישע בן אבויה, רבי עקיבא, בן עזאי, בן זומא, גדולי העולם, גדולי העולם. אבל אין, אלישע בן אבויה פרש, פרש מעולמה של תורה. מה זה כוח, מה זה כוח של גרסא דינקותא? של דוגמה אישית של האבא, של האמא.

49:07מה אתה מלמד את הילד שלך כשהוא קטן? מה? מה אתה מלמד אותו? שטויות? אז ייכנסו לו השטויות לתוך המוח. כמו כתיבה על נייר חדש. גם אם אחר כך תנסה לנקות, למחוק - קשה, קשה, קשה. זה נכנס למוח. לכן כמה חשוב להכניס למוח של הילדים דברי קדושה, דברים של טהרה, דברים של תורה, דברים של גמילות חסדים, מצוות. מאשר להכניס להם שטויות. זו המשנה שנשארה לנו פה, המשנה באבות מאלישע בן אבויה, שזה גם סיבה ללמוד מאלישע בן אבויה. וצריך להזכיר את השם שלו. למה? כדי שהוא יהיה לנו מופת ודוגמה. הוא מופת ודוגמה לזה כמה הכוח של ילד קטן יכול להוביל אותו לכל החיים במעשים של חיצוניות, במעשים שהם ההפך מהקדושה. כמה? למה? בגלל שיש גרסא דינקותא. הקב"ה יעזור לנו שנדע לחנך את בנינו ובנותינו בקדושה ובטהרה, וננצל את המתנה הזאת שנקראת גרסא דינקותא. ללמד אותם בנחת, בשלווה, בשמחה, עוד דברי תורה ועוד דברי תורה בקדושה ובטהרה, ונחת רוח לקב"ה ולהורים. אמן כן יהי רצון.