הסגולה הכי טובה לפרנסה הרב אפרים כחלון

0:11היום נלמד בעזרת השם את המשנה באבות פרק ג', משנה ד' או משנה ה', זה תלוי בגרסאות של המשניות. רבי חנניה בן הקנה אומר: כל המקבל עליו עול תורה מעבירים ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ, וכל הפורק ממנו עול תורה נותנים עליו עול מלכות ועול דרך ארץ. מה הפירוש של המשנה הזאת? רבי חנניה בן הקנה היה תנא קדוש ש... בא ללמד אותנו דרך חיים. בן אדם רואה שיש לו צרות, רואה שיש לו בעיות, רואה שיש לו דברים. אז מה אתה מעדיף? צרות, בעיות, תיקונים, מפרעות, או עול תורה? למה הוא כתב פה עול תורה? העול, הבהמה, יש עליה עול. למשל, יש פרה אדומה, שאחד מהדברים האלה שצריך...

1:12שהבהמה לא תהיה, שלא עלה עליה עול. מה הפירוש שלא עלה עליה עול? שלא לקחו את העול ששמים על הבהמה, ושמו עליה על הצוואר. זה היה הסימן. ככה התורה מצווה אותנו בספר במדבר, פרשת חקת, פרק י"ט פסוק ב', אשר לא עלה עליה עול. מה העול הזה עושה? העול הזה כל הזמן על הצוואר. כל הזמן העול הזה על הצוואר של הבהמה, ובעצם הבהמה, כל הזמן כפופה, כל הזמן. הדבר המיוחד בעול של תורה, שבעצם זה עול שמרומם את האדם. זה עול שמרומם את האדם. עכשיו אם בן אדם, לוקח על עצמו את עול התורה, אוטומטית הקב"ה פוטר אותו מכל העול שיש בעולם. כל העול שאדם מכיר, כל הסוגים, כל האפשרויות.

2:18כל מה שאדם רק חושב, אם הוא סובל עמל תורה, הקדוש ברוך הוא פותר אותו מהכל. ויתן את שכמו לסבול. ככה נאמר על יששכר בספר בראשית, פרשת ויחי, פרק מ"ט, פסוק ט"ו. אם הוא כביכול סובל את עול התורה, את עמל התורה, הקדוש ברוך הוא מעביר ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ. מה זה עול מלכות? עוד מלכות, המלכות בזמנם, וגם חלק גם בזמננו. יש כנסות, יש הפרעות, יש תיקונים. המלכות באה וגורמת לאדם הפרעות. אז המלכות תשכח ממך. תשכח. נגמר. אפילו עם המלכות. תרצה, וכבר תטווה, תטווה, תטווה, את אותו האדם, אם הוא יבוא ויקבל על עצמו עול תורה, הכול יתבטל. למה?

3:42כיוון שכשבן אדם לוקח על עצמו את העול של התורה, כשבן אדם לוקח על עצמו את עמל התורה, אוטומטית זהו, יש לו בשמיים קרדיט. הגמרא במסכת בבא בתרא דף ח' עמוד א' כותבת, מספרת סיפור על רבי יהודה הנשיא. רבי, רבי יהודה הנשיא, כותב המשניות, פתח את אוצרותיו בשנות בצורת. זה סיפור ש־99.999999% מהנבראים פה בעולם לא יאהבו. את הסיפור הזה, 99.999999% כשאתה מספר אותו, לא יאהבו את הסיפור הזה. אבל הגמרא מספרת ולכן אנחנו מספרים. אז רבי פתח אוצרות בשנת בצורת. הייתה שנת בצורת, לא היה מה לאכול. רבי אמר, יש לי כסף, אני פותח, כל מי שרוצה יבוא לאכול. אבל מה? צריך שיהיה לו משהו, שהוא יהיה לומד תורה. ייכנסו בעלי מקרא, אלו שקוראים תורה, בעלי משנה, בעלי גמרא, בעלי הלכה, בעלי אגדה. אם יש לך חלק בתורה, לא משנה איך - חומש, משנה, גמרא, הלכה, אגדה.

5:08אבל עמי הארצות לא יכנסו. הוא אומר, אני לא רוצה, אל תיכנסו עמי הארצות, אתם לא תלמידי חכמים. אם זה היה היום, כל התקשורת היו עליו, כל העיתונים. היו אומרים איזו אנטישמיות, מה הוא עושה, מה הוא לא עושה ככה, רק את הרבנים. ולמה רבנים? אמר: בעלי מקרא, בעלי משנה, בעלי גמרא, בעלי הלכה, בעלי אגדה. אבל עמי הארצות לא ייכנסו. דחק רבי יונתן בן עמרם. הגיע רב גדול אחד, נדחף ככה. למה היה צריך להידחף? לפי ההמשך נבין. אמר לו רבי: "פרנסני". אמר לו: "בני, קרית? קראת?" אמר לו: "לא, לא קראתי כלום. חומש אני לא יודע. פסוק אני לא יודע." הוא היה רב גדול. "שנית? למדת משנה?" אמר לו: "לא." אמר לו: "אם כן, במה אפרנס לך? אין לך זכות. מה אתה רוצה ממני? לך למקום אחר. פה אני רוצה לפרנס את המדרך חמין. תלך תעבוד." אמר לו פרנסני ככלב וכעורב, כמו שכלב זורקים לו עצמות, טוב נתן לו. אחרי שיצא, ישב רבי והצטער. אמר: אוי לי שנתתי פיתי לעם הארץ. חבל על מה שנתתי, הוא לא למד תורה שיעבוד לפרנס אותו. אני לא יכול לפרנס אותו. חבל על הלחם הזה, במקום זה הייתי נותן זה לתלמיד חכם היושב ועמל בתורה. אמר לפניו רבי שמעון בן רבי.

6:38או אותו אדם שם, יונתן בן אמרם תלמידך הוא, שאינו רוצה ליהנות מכבודה של תורה. הם בדקו ומצאו שזה הוא. אמרו, "זה כנראה התלמיד שלך, זה לא באמת אדם שאתה לא רצית שהוא יפגע. זה יהיה עם הארץ שאתה צריך להצטייר." עכשיו, לא, לא, לא. מי זה? יונתן בן עמרם, תלמידך, תלמיד שלך, והתלמיד שלך הזה לא רוצה ליהנות מכתרה של תורה. לבוא ולהגיד, או, אתה יודע מה? הנה, אני מיוחד וזה. לכן, מה הוא אמר לו? ככלב וכעורב. מה זה ככלב וכעורב? לקדוש ברוך הוא הרחם על הכלבים ועל העורבים, ככה רש"י מביא. שהגמרא בשבת דווקא שם כותבת שהכלב מזונותיו מועטים, ולפי כך שוהה אכילתו מאה ואחד ימים. וגם עורב כתוב "לבני עורב אשר יקראו" זה תהילים קוף מ"ו, פסוק ט'. לפי שהעורב אכזרי על בניו והקדוש ברוך הוא מזמין להם יתושים מתוך צואתן, ואוכלים אותם.

8:06העורב, כשנולדים ובוקעים מהביצה, העורבים הקטנים הם בצבע בהיר. אז הוא חושב אולי זה לא שלו, אז הוא עוזב אותם. אז הקדוש ברוך הוא עושה להם נס, מתוך ההפרשות שלהם יוצאים יתושים, והם אוכלים אותם. וככה הקדוש ברוך הוא דואג להם. דרך אגב, זה לא כל סוגי העורבים, אלא סוג מסוים שנקרא "בני עורב". ככה יש מפרשים שמפרשים את זה. אבל, אז יונתן בן אמרם לא רצה. אמר רבי, אמר רבי יהודה, נשים, ככה ייכנסו הכל. דרך אגב, דרך אגב, יש פה דבר מופלא. מה הוא אמר לו? שם יונתן בן אמרם, תלמידך. אז מה, הרבי לא יודע מי אלה התלמידים שלו? הוא בא אליו, והוא רואה, לא? מה זאת אומרת?

9:08אומר לו, או, זה יונתן בן אמרם תלמידך. אומר לו, אתה לא שמת לב מי זה? מה? אתה לא... אם זה יונתן בן אמרם, תיגמר. תסתכל עליו. למה הוא? היו צריכים לבדוק, היו צריכים להגיד ככה, היו צריכים ככה. תשובה: כי רבי יהודה הנשיא כתוב בתשובות הגאונים, שרבי יהודה הנשיא, חלק מהקבלות שהוא קיבל על עצמו, לא להוציא את העיניים מחוץ לארבע אמותיו. בדיוק, חוץ מארבע אמותיו זה גם היה נגע של רב, רבי יהודה הנשיא. גם רבי יהודה הנשיא וגם רב המורה שהיה בסוף תקופת התנאים, תחילת תקופת האמוראים. ולכן יש כמה פעמים בגמרא שגם רב כביכול לא זיהה כל כך את התלמידים שלו.

10:30ויש גמרא במנחות דף פ"ה עמוד א', שם הוא אומר לרב שימי, שימי יעט. אותו דבר במנחות דף ק"י עמוד א', גם רב שימי אומר לו שימי יעט. יש גם דבר כזה בבכורות דף מ"ג עמוד ב', ועוד כמה מקומות בש"ס. אז הדבר הזה זה היה ההנהגה שלהם, וגם תמיד הם היו עסוקים ב... עסק התורה לא היה שם לב. אז עכשיו רבי אמר, אם כך, יש את המדרש חכמים שבעיה שהם לא רוצים להיכנס. אז הוא אמר, אם כך, בוא נכניס את כולם, נכניס את כולם. טוב, אומרת הגמרא למה רבי אמר כך. רבי לטעמי שאמר רבי: אין פורענות באה לעולם אלא בשביל עמי הארץ. כל הסיבה של הבלאגן של הרב זה הם הביאו. אז מה, עכשיו אתם הבאתם את הצרה ואני צריך לעזור לכם? לכו תלמדו ותפתרו את הצרה. והגמרא מביאה מעשה שהיה עוד מגלילא דשדו בטבריה. המלכות היה להם כל מיני גזירות על...

11:53עם ישראל. כל פעם משהו אחר. פעם אחת הביאו לנו מיסים. פעם אחת ארנוניות. פעם אחת המלך רוצה אוכל. פעם אחת המלך רוצה שתייה. פעם אחת המלך רוצה אתרוג. לעשות לו כתר. אז כולם צריכים לתרום כסף למלך. כל שיגעון יש כתובת. היהודים. העוד מקיל, נתנו את זה על טבריה, שהדאגו למלך לעשות לו קטר. הגיעו אנשי טבריה לרבי, אמרו לו, לתבור הבנן בעדן, שהתלמידי חכמים גם ייתנו את החלק שלהם. למה אנחנו? בגלל שאנחנו עובדים ואנחנו צריכים לתת? גם האברכים שלומדים תורה, התלמידי חכמים, שייתנו גם את הכסף. אמר להם: לא. מה פתאום? תלמידי חכמים לא צריכים להשתתף איתכם. אמרו להם: "ככה אנחנו בורחים מטבריה, שהכל יישאר על התלמידי החכמים." אמר להם: "תבורכו." ברכו חצי מהתושבים של טבריה. ברכו, מה קרה? הקיסר אמר: "לא צריך להביא כתר שלם, תביאו לי רק כסף של חצי כתר." למה? הוא ירד בכמות. ברכו חצי מהאנשים. חצי.

13:20חצי נשארו. הגיעו החצי השני. לפני רבי אמרו לו שהחכמים השתתפו איתנו. גם האברכים ישלמו. למה רק אנחנו? אמר להם רבי, לא, התלמידי החכמים לא משלמים. אמרו לו, ככה גם אנחנו נברח. אנחנו החצי השני נברח נשאיר את כל התלמידי החכמים שרק הם ישלמו. אמר להם: תברחו. ברחו כל העיר, כל העיר ברחה. איש אחד שמע את תלמידי החכמים, ובן אדם אחד שהיה לו שם עסק של מחבשה, ההוא כובס. הגיע המלך ואמר: "אתה הכובס, אתה נשארת, הכל עליך." הוא מסכן, לא היה לו הרבה כסף, גם הוא ברח. מה קרה? המלך ביטל את כל המס, לא צריך לתת. אבל יש פה אברכים, יש פה תלמידי חכמים, המלך לא דיבר איתם. אמר רבי, ראיתם? שאין פורענות באה לעולם אלא בשביל עמי הארץ. הנה, טבריה הייתה מלאה עמי הארץ. כל זמן שהיו עמי הארץ, היו צריכים לתת כסף למלך. ברחו חצי, ירד חצי. ברחו החצי השני, ירד הכל. נשאר בן אדם אחד, אפילו עליו. גם הוא ברח, התבטלה הגזירה. למה?

14:40כי זה, למה לא לאברכים? למה באמת המלך לא נתן את זה על האברכים? מה הם לא בני אדם? מה הם לא צריכים לצאת למלך? מה התשובה? רבי נחוניה בן הקנה אומר, כל המקבל עליו עול תורה, מעבירים ממנו עול מלכות. אה, אבל המלך הזה לא מאמין כל כך במשנה הזאת. הוא לא מכיר את רבי נחוניה בן הקנה. הוא לא כל כך סובר ככה. כן. לא אכפת לנו. אנחנו מחליטים מה קורה. וככה באמת גם הכתוב אומר בספר עזרא שקורש מלך פרס בפרק זין פסוק כ"ד גם אמר כל אלה שהיו קשורים לעבודות הקודש לא יינתן עליהם שלטון, לא יינתן עליהם מיסים.

15:42אז הדבר הגדול בזה הוא, שאם בן אדם מבין שהתלמיד חכם כשהוא לומד תורה, הוא מסלק את עול המלכות ממנו. והגמרא במסכת עבודה זרה בדף ה' עמוד א' מביאה שרבי יוסי אומר: לא קיבלו ישראל את התורה אלא כדי שלא יהיה מלאך המוות ושום לשון שולטת בהם, שנאמר: אני אמרתי, אלוהים אתם. זה פסוק בתהילים פ"ב ו', והגמרא בעירובין בדף נ"ד עמוד ב' דורשת את הפסוק בשמות פרק ל"ב פסוק ט"ז "חרות על הלוחות". אל תקרא חרות על הלוחות אלא חירות, שהעוסק בתורה הוא בן חורין מעול מלכות. אדם שעוסק בתורה, הקב"ה הוא גורם שישחררו אותו.

16:48זה בעצם מלמד אותנו שאם בן אדם יש לו צרות בחיים, יש לו תיקונים, משגעים אותו, מס הכנסה, צבא, בלגן, מה הפתרון? איך תלמד? ובאמת יש במדרש רבה, בדברים, There is a publication, many things, there are several versions. There's a Lieberman edition, Parashat V'Zot HaBerachah, in the dibbur hamatchil, "Ve'atah Merivvot Kodesh," Moshe said before HaKadosh Baruch Hu, "Master of the Universe, you impose on Your children two heavy burdens, both the Torah and the subjugation by kingdoms. How can the Jewish people bear the exiles, the subjugation of kingdoms, and also the Torah?" HaKadosh Baruch Hu replied to Moshe, "All who engage in Torah, all Your holy ones are in Your hand, and they are attached to Your feet; these are your Talmidei Chachamim." שמחטטים את רגליהם מעיר לעיר, ככה דורש רב יוסף, וממדינה למדינה ללמוד תורה, ופורקים מעצמם שיעבוד של מלכויות. הקדוש ברוך הוא אומר: אני אסדר להם את הדבר. זה גם העניין איך אנשים אומרים איך תלמידי חכמים מתפרנסים, איך כנסיות, עניינים, פתאום זה קורה? הקדוש ברוך הוא מסדר להם, הקדוש ברוך הוא מסדר להם את החיים. למה? כי אם אתה...

18:09מקבל על עצמך עול תורה, מלך ושרים לא יבואו אליך. ועול דרך ארץ, עמל ותורח הפרנסה. למה? הברטנורא מביא, לפי שמלאכתו מתברכת. יש דבר מופלא. הבן אדם, עם אלף שש מאות שקל, אלפיים שקל, מצליח להחזיק משפחה של שבעה, שמונה, עשרה ילדים. איך? מה אתה נותן להם לאכול? חצץ? איך הם לבושים? מה אתה מרגיש אצלם? המעשים שלהם? מלאכתם מתברכת. וזה דבר מופלא. אדם שזוכה להיות תלמיד חכם, הקב"ה הופך אותו לשר, שר בעולם הזה. אי אפשר להבין, אי אפשר להבין מה הכוח של תלמידי חכמים.

19:09יש גמרא במסכת יומא בדף ע"א עמוד א'. אמר רבי ברכיה, הרוצה שינסך יין על גבי המזבח, ימלא גרונם של תלמידי חכמים יין. שנאמר, "אליכם אישים אקרא" (משלי ח, ד). כלומר, מה שאדם נותן להם זה הולך כמו לאישים וקורבנות. אם אדם רוצה לתת קורבן, יביא יין למזבח. אבל כשאין מזבח, תיתן לתלמיד חכם יין. הגמרא בכתובות דף קי, עמוד ב כותבת שהוא נחשב לו כמו מקריב ביקורים, כמו קורבנות. והגמרא ביומא דף עי, עמוד ב כותבת שתלמידי חכמים בני עירו מצווים לעשות מלאכתו. וגמרא בכתובות דף קי"א עמוד ב' כותבת שאדם שמענה לתלמידי חכמים אין חסיו, והעושה פרקמטיה לתלמיד חכם, הכוונה מסתחרר לו בכסף כדי שירוויח, כאילו נדבק בשכינה. אבל מה?

20:19זה צריך להיות דווקא תלמיד חכם אמיתי שלא מתעסק בעוד דברים. כך הגמרא בשבת קי"ד עמוד א' כותבת: "איזהו תלמיד חכם שבני עירו מצווים לעשות מלאכתו? זה המניח חפצו ועוסק במלאכת שמיים." אז עכשיו גם אנחנו מחויבים לעזור לו להעביר ממנו על מלאכות ועל דרך רץ, אפילו שהקב"ה יכול להסתדר לבד. אבל אנחנו, אנחנו מצווים לבוא ולעזור לו. עכשיו המגן אבות, לרשב"ץ, הוא כותב פה על ההתחלה, רבי נחוניה בן הקנה, הוא מביא, מי זה רבי נחוניה בן הקנה? הוא שחיבר מדרש ספר הבהיר בקבלה, ותלמידיו היו רבי ישמעאל ורבי עקיבא. כמו שנזכר בפרק החלום רבתי, פרק ממ"ד. למה הוא פותח ואומר לנו את הדבר הזה?

21:22למה? כי אנשים הרבה פעמים אוהבים מיסטיקה. הוא היה ראש שושלת הקבלה, הרב יוחנן בין הקנה, היה מקובל גדול. הוא בא ואומר לך, אתה אוהב סגולות, נכון? אנשים אוהבים סגולות, כל כך אוהבים סגולות. הוא אומר לך, הסגולה הכי טובה היא התורה. היא בכוחה לשבור את כל המסכים המפריעים, המקטרגים. אבל אם בן אדם לא עושה את הסגולה הזאת, הולך, מחפש את הסגולות אחרות, על הפנים, לא יצליח. יש סיפור מדהים, רבי מרדכי שרעבי, זכר צדיק וקדוש לברכה, היה מקובל גדול. כל המשפחה, צדיקים, רבנים. יום אחד הגיע אליו אחד מהמשפחה, אומר לו, כבוד הרב, מצאתי איזה ספר עתיק של מקובל גדול מאוד, שאומר, אם עושים ככה, ואם עושים ככה, ואם עושים ככה, זוכים למשהו מסוים, איזו סגולה מדהימה, וזה וזה. עשיתי וצמתי והתעניתי ועשיתי הכל ולא הצלחתי. למה לא הצלחתי? ככה שואל אותו אותו קרוב משפחה את הרב שרבי. בספר כתוב שצריך לעצום שלושה ימים, צריך לעשות ככה, צריך לעשות, צריך לעשות. עשיתי, שום דבר לא עזר. אמר לו הרב שרבי: אתה יודע למה זה לא הצליח? באותם ימים שצמת פעם אחת עברת ליד פרסומת של מכונות כביסה.

22:47ובפרסומת, הייתה שם תמונה של אישה, ואתה הסתכלת עליה. לכן כל מה שעשית לא הצליח לך. כל הסגולות, כל הפירושים, כל מה שעשית, עשית משהו נגד התורה. אבל מה? הוא עשה דברים מיוחדים. אבל הוא היה מסוגל. עברת על הדבר המינימלי. ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם ציווי של התורה בספר במדבר פרק טו פסוק לט. חשבת על האישה, כל מה שעשית, כל הסגולות שעשית לא שוות. אז זה מכאן אנחנו לומדים א' וזה שמירת התורה. אז גם שרוצה באמת הסגולה, זה כל המקבל עליו עול תורה מעבירים ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ. וכל הפורק ממנו עול תורה נותנים עליו עול מלכות ועול דרך ארץ. אדם שאומר, עזוב, לא רוצה. עוזב את הישיבה, לא רוצה, לא רוצה, אתה לא רוצה? אתה תגויס לצבא, ישברו אותך, יהיה לך קשיים, יהיה לך בעיות בפרנסה, יהיה לך הכל, אתה פורק. אה, אתה חושב שבחוץ יותר טוב כאן. אתה חושב ששם אתה תסתדר. אז האדם מקבל קשיים בכפל כפליים. למה?

24:11כיוון שהאדם בשעה שהוא בא ואומר, אתה יודע מה? התורה לא כל כך מועילה לי, בר מינן. למה? הנה, אני לומד ואני לא כל כך רואה ישועות, כי לא על המקום רואים את הישועות. לפעמים הקב"ה רוצה לראות אם אתה באמת רציני. מי אמר שאדם רציני? אז לפעמים זה לוקח זמן עד שבודקים את האדם. ובאמת, יש בפרשת כי תצא, בספר דברים, פרק כ"ב, מפסוק י"ג, עד סוף אותה פרשייה, שזה פסוק כ"א, שם כתוב על אדם שבא ומוציא שם רע על אשתו.

25:17מוציא שם רע על אשתו. כי ייקח איש אישה, ובא אליה ושנאה. אדם בא, מתחתן עם אישה. פעם איך היו עושים? היו עושים קידושין. היה מקדש אותה, ואחרי כמה חודשים, היה מתחתן איתה. היה עושה חופה. עכשיו, הבעיה היא, בזמן הזה שהיא ארוסה, אסור לה להיות עם מישהו אחר וגם אסור לה להיות עם הבעל. אחר כך עושים חופה, שיש כמה דעות בראשונים מה זה, לא ניכנס לזה עכשיו. אחרי שעושים חופה, מכניסה לביתו והכל בסדר, היא אשתו. מה קורה אם חלילה זינתה בזמן הזה בין האירוסין לנישואין? העונש שלה סקילה, ארוסה דינה בסקילה. אז התורה אומרת כי ייקח איש אישה ובא אליה ושנאה, ושם לה עלילות דברים והוציא עליה שם רע ואמר על האישה הזאת, לקחתי, וקרב אליה ולא מצאתי לה בתולים. ושם הכתוב אומר שההורים שלה מוכיחים שכן היה לה בתולים, ומענישים את אותו אדם שהוציא שם רע על בתולת ישראל, ולא תוכל להיות לאישה, לא יוכל לשלחה כל ימיו.

26:32ואם אמת היה הדבר הזה, שבאמת לא נמצאו בתולים לנערה, וסקלו אנשי עירה כי היא זינתה בתוך הזמן של אירוסיה, שהייתה מאורסת לשדיים וכו'. אם יש עדות שאותה אישה באה וזינתה בזמן אירוסיה, אמת, היה הדבר הזה. לא נמצאו בתולים לנערה. הוא צודק, אבל הוציאו את הנערה אל פתח בית אביה וסקלו אותה. יש עדים ויש התראה שהיא זינתה אחרי הרוסים, סוקלים אותה. האור החיים הקדוש לוקח את כל הפרשה הזאת ומדבר על משהו אחר לגמרי. אומר האור החיים הקדוש, דיברה התורה כנגד בני אדם.

27:37גם בני איש אשר חוזרים פניהם מן התורה כאומרם כי היום קצר למה שצריך להשתדל על המחיה. מה יש לך? 24 שעות? אני לא מספיק בזמן הזה גם לעבוד וגם ללמוד. ועליהם אמר הכתוב: "כי ייקח איש אישה". זאת התורה המאורסה שעליהם אומר הכתוב: "כי ייקח איש אישה". למה? התורה נקראת אישה. תורה ציווה לנו משה, מורשה, קהילת יעקב. זה פסוק בספר דברים, פרשת וזאת הברכה, פרק ל"ג פסוק ד'. תורה ציווה לנו משה, מורשה. מה זה מורשה? אז הגמרא בברכות דורשת בדף נ"ז עמוד א', אל תקרא מורשה אלא מעורסה.

28:42גם הגמרא במסכת פסחים דף מט עמוד ב' דורשת, אל תקרא "מורשה" אלא "מאורסה". התורה כביכול מאורסת לנו. אז אותו האדם בא ומוציא שם רע על התורה. ומה אומר? ובא אליה... שכבר זרחה להם אורה של תורה בהר סיני וקיבלו הלוחות. כבר הוא הכיר את התורה. ושנאה הפירוש אין לי בעם חפץ לתת לה עונתה במשפט. וכשבא מוכיח לדבר, למה תמאס אשת נעורים, כשבאים ומוכיחים אותו, למה אתה מואס את התורה, משיב, כי אין התורה זנה ומפרנסת והוא צריך למחיה. אומר, התורה לא מפרנסת אותי. מה אתה רוצה? לא יכול לעבוד ולא יכול להיות בכולל. גם אינו רואה סימן ברכה מאמצעות לימודה, ואגם כי העוסק בה אין נפתחים לו שערי פרנסה טובה. ועד רבה הוא אומר לך אותו אדם: אני רואה כי כל האנשים שריחקו, עזבו את הכוללים, עזבו את הישיבות, ואינם חושבים בכל עיקר - בתיהם מלאים כל טוב. כך אומר לך אותו פוקר, אותו אדם שמוציא שם רע על התורה.

30:08והוא אמרו ושם לה עלילות דברים, והוציא עליה שם רע, ואומר: את האשה הזאת לקחתי. מה הכוונה? אני לוקח את התורה וקרב אליה ולא מצאתי לה בתולים. מה הפירוש? לשון חוזק. כי עוסקיה, אלו שעוסקים בתורה, סובבים יכנו לדפוק על דלתי אחרים, למצוא טרף. הוא אומר: הנה תורה, עברכים מסכנים, צריכים לאסוף כסף, צריכים לעשות זה. אז לא רוצה, לא רוצה לשקוע בתורה. המודיעה כתוב כי הקדוש ברוך הוא, שהוא הנקרא אבי הנערה וכנסת ישראל, יתבעו אל בונה של תורה. והוא אמרו: ולקחו אבי הנערה ואימה, והוציאו את בתולת הנערה, הכוונה רמז חוזק ואת ההשגות הרמות אשר יושגו באמצעות התורה, יתבעו אל בונה. והוא מה שאמרו בזוהר. כי עתיד הקב"ה הוא נטבע על בונה של תורה, וכמאמרם במשנה באבות בפרק ו', אוי להם לבריות מעלבונה של תורה.

31:09ואמר אביה הנערה אל הזקנים, מי זה אביה הנערה פה? הוא מסביר את זה, הקדוש ברוך הוא. את ביתי נתתי לאיש הזה לאישה. מה הפירוש? לא נתתי את התורה להניחה בקרן זווית. אתה רואה אנשים מגיעים, בשמחת תורה, מה קורה בשמחת תורה? כולם רוקדים עם התורה. גומרים, שמים את זה בארון, קושרים. יש כאלה שקושרים את הספר, יש כאלה שנועלים, שני מנעולים, שלושה מנעולים. למה? התורה תברח? חוששים מהגנבים. אז יש כאלה ששמים הרבה מנעולים. למה? כי שייר שם שלא תפריע לנו. לכן האדמו"ר מצאנז, זכר צדיק וקדוש לברכה, הקודם היה אומר שכל מי שלא למד כל יום במשך השנה הזאת דף גמרא ראשי תוספות, לפחות אחד ביום, שלא יתקרב לנשק את ספר התורה. כולם מנשקים בשמחת תורה ורוקדים, נכון? מה אתה רוקד? מה אתה קשור בכלל? אתה למדת את התורה? אל תנשק את ספר התורה אם אינך לומד אותו. אז זה מה שאומר הכתוב: את ביתי נתתי לאיש הזה לאישה. ביתי זו התורה, אומר הקדוש ברוך הוא. לא נתתי אותה להגנה בקרן זווית, אלא להתנהג עמה כמינהגה, לבעלי גירה, שארה, כסותה ועונתה. שבספר הזוהר, בתיקונים, תיקון ו', מפרשים את זה כביכול שזה הולך על עניינים של תורה. ויסנאיה, אותו האדם שונא את התורה.

32:36למה? כי הוא אומר, היא לא מפרנסת אותי. והנה הוא שם לה עלילות. מה זה עלילות? אין זה אמת. זה היצר הרע מסית אותך. ואלה בטולה ביתי. הקב"ה מראה שכל המעלות של התורה, כל מה שנברא בעולם לא נברא אלא בשבילה. אז אתם שלומדים את התורה, בשבילה נברא העולם. מה קורה? מה עושה הבדין? ראשונה ויסרו אותו. זה מה שחז"ל אמרו במסכת ברכות דף ה עמוד א: אם רואה אדם שייסורים באים עליו, יתלה בביטול תורה. מה פירוש? פירוש על מה שביטל מהתורה. ואחרונים באמת שואלים, מה זאת אומרת? פשפש ולא מצא, יתלה בביטול תורה. איך לא מצאת? ביטול תורה זה פשוט, נכון? זה דבר ראשון. איך יכול להיות שלא מצאת? אז הוא אומר... שהמסבר האורחיים הקדוש שוב הדבר הוא לפי שאין שיעור למה שצריך בעסק התורה, ואע"פ שיראה בעיני האדם שעסק, כשיראה איסורים באים עליו בלי עוון, ידע שכמה שעמלת בתורה זה בשביל פיצול תורה, לא עשית מספיק. והתיקון שלו, ואנשו אותו מהכסף, רמז למאה ברכות שחייב לברך בכל יום, כמו שדרשו במנחות מג עמוד ב.

33:59והוא צריך לחזור בתשובה. ואותו אדם חייב מאותו יום להקפיד גם על מאה ברכות. ולא תהיה לו אישה, לא יוכל לשלחה כל ימיו. כל יום שאדם שחוזר בתשובה צריך להגביר תורה. אדם שמוציא שם רע על התורה, כל ימיו ישב עימם ותורתו אומנותו. ואז הוא מסביר ואומר שלפעמים, לפי הפירוש הזה, איך יסתדר ההמשך? אם אמת היה הדבר, לא נמצאו בתלמוד, התורה לא... התורה לא מפרנסת באמת. אז הוא אומר, כן, הוא אומר לפעמים בן אדם לומד תורה, וזה תורה רעה, תורת מינות שלימדו צדוק וביתוס. ותורה כזאת צריך לסוקלה ולאבדה מן העולם, כמו שהגמרא אומרת בגיטין דף מ"ה עמוד ב', ספר תורה שכתבו מין יישרף. אז הוא אומר, אם זה סוג של תורה כזאת שבן אדם לומד את זה בשביל מינות, אז בוודאי מגיע לו, מגיע כביכול לתורה הזאת.

35:00ואין בה שפע. התורה לא מפרנסת באמת אם זה לא תורה בקדושה, התורה אמיתית. נחזור חזרה לרבי נחוניא בן הקנה שאומר: כל המקבל עליו עול תורה, אז אדם זוכה שיעבירו ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ. וכל הפורק ממנו עול תורה נותנים עליו עול מלכות ועול דרך ארץ. אבל בהרבה פעמים בן אדם אומר שהוא לא מוצא סייעתא דשמיא בתורה. אבל מה האדם צריך לדעת שכמה שבן אדם יותר יעמול בתורה הוא יותר יזכה לסייעתא דשמיא. יש הרבה סיפורים שרואים כל מיני חידושים של הגאון מווילנא, רבי עקיבא איגר. אנשים מתלהבים מהגאונות שלהם. איזה גאון, איזה גאון, איזה גאון, איזה דברים מיוחדים, איזה זה, איזה זה. כל זה הם קנו בעמל ויזע רב. לא יש בזה ככה. עול תורה הם קיבלו על עצמם. עול, עול. זה היה הכי קל לספר סיפורים, כן, הגאון מווילנה, איזה חידוש מדהים, אמר כך וכך נגמר. זה לא ככה. הוציאו את הנשמה, ירקו דם. רבי חיים מוולוז'ין מספר שפעם אחת הוא הגיע לגאון מווילנה, לרב שלו. הוא רואה את הגאון מווילנה עם סמרטוטים קשורים על הראש, חלש, הגוף שלו לא מחזיק את עצמו, ואומר לרב מה קרה...

36:25ואומר לרב מה קרה, הרב לא מרגיש טוב. הוא אומר לו שכבר שלושה ימים לא אוכל, לא שותה ולא ישן, כי הוא מצא איזו גרסה שהוא לא מבין באיזו ברייתא נדחת באיזו תוספתא. שלושה ימים לא אוכל, לא שותה ולא ישן. זה מה שמפריע לו. אז רבי חיים מוולוז'ין כל כך ריחם על הרב שלו, אמר לו הרב: "אולי אני יודע מה זה. הרב רוצה להגיד לי מה זה?" אז הוא הראה לו את התוספתא. הגאון מווילנה, הגאון האדיר הזה, שאפשר להבין מה הוא אמר. את רבי חיים מוולוז'ין. והקדוש ברוך הוא כנראה ריחם על הגר"א, ורבי חיים מוולוז'ין העיר את עיני רבו בתורה. רבי חיים מוולוז'ין הסביר לגאון מווילנה את מה שהוא לא הבין שלושה ימים.

37:27הגאון מווילנה אחרי שלושה ימים שלא אוכל, לא שותה ולא ישן, נרגע. עכשיו אפשר לאכול. זו הכוונה בעול תורה. בן אדם יש עליו עול כל הזמן. ואז במילא כששומעים חידושים של הגאון מווילנה, אתה אומר איזו גאונות. מה זו איזו גאונות? ככה? יש איזה סיפור יפה שגם מראה את הגאונות של הגאון מווילנא, וגם מראה גאונות של תלמידי תלמידיו, שכל זה זוכים רק בהתאמה לתורה. וגם זוכים מזה שהקב"ה הוא דואג לאדם שיפרנסו אותו. כמו שאנחנו אמרנו, שאדם שיושב ועוסק בתורה, הקב"ה הוא דואג שיפרנסו אותו, אז הוא שולח לו שליחים נאמנים. אז יש סיפור... על רבי יצחק מוולוז'ין, שהוא היה ראש ישיבת וולוז'ין, הוא פעם אחת נסע לעיר ברודי. בעיר ברודי היה שם הגאון רבי אפרים זלמן מרגליות, שיש לו חיבור בשם "בית אפרים", וגם הגאון רבי שלמה קלוגר.

38:47הם קיבלו אותו בכבוד גדול. כל השרים יצאו לקראתו, וכל אחד מהשרים רצה להראות לרב כמה הוא מעריך את הרב. אז כל אחד מהם בא ומתחיל לדבר איתו בפלפול בלימוד. עכשיו, הוא בא בשביל לאסוף כסף, הוא לא בא בשביל לשמוע את החידושים שלהם, אבל כל אחד מהם בא ורוצה לשמוע ממנו חידוש בתורה. אז רבי יצחק אמר: "האם אפשר שכל השרים יתקרבו אליי וכולם יבואו? אני צריך לדבר איתכם." אמר להם, רבותיי, מה שלא חלמתי שאני אקבל פה, קיבלתי. מה זאת אומרת? אמר להם, אני חשבתי שאני אקבל פה כבוד חסר, ואני מקבל פה כבוד מלא. הם לא הבינו מה הוא אומר. ואז הוא אמר להם, אני אסביר לכם את זה על פי חידושי הגאון מווילנה.

39:49הגאון מווילנה אומר, תסתכל, איזה גאונות, מה זה גאונות? שאי אפשר להבין, זה לא מוח אנושי. אבל זה זוכים לזה רק בעמל התורה, כמו שאנחנו אמרנו. אומר הגאון מווילנה, כתוב בפרשת ויצא, בספר בראשית, פרק ל"א, פסוק א', שיעקב אבינו שמע את דברי בני לבן, שאשרו לאבינו שעשה את כל הכבוד הזה אחרי שיעקב אבינו גנבו את מזכורתו עשרת מונים ושגו אותו ולקחו לו ושיקרו עליו וגנבו אותו וגנבו אותו וגנבו אותו. עוד הם אומרים שכל מה שיעקב התעשר הכל מאבא שלנו. אז המדרש אומר, ואז בסוף הוא ברח וכו' וכו'. המדרש אומר, מה זה הוא מאשר להבינו? עשה את כל הכבוד הזה. אז יש גם בילקוט שמעוני על המקום, ברמז קמ"ש שם בפרשת ויצא, הוא מביא, אין כבוד אלא כסף וזהב. שנאמר, בוזו כסף, בוזו זהב, ואין קצה לתכונה, כבוד מכלי חמדה.

41:15מה זה כבוד? אומר המדרש, זה כסף. הוא מביא פסוק בספר נחום, פרק ב' פסוק י': "בוזו כסף, בוזו זהב ואין קצה לתכונה, כבוד מכל כלי חמדה". אז אומר, זה עניינים של כסף. המדרש הזה מובא גם בבראשית רבה במדרש רבה שם בפרשת ויצא פרשה ע"א, ומאשר להבין הוא עשה את כל הכבוד. אין כבוד אלא כסף וזהב. טוב, אבל הגאון מווילנה שואל איך יכול להיות בעולם שחז"ל הקדושים...

42:17שרחוקים מכסף, רחוקים ממושגים של כבוד בכלל, יבואו ויסבירו לך שמה הפירוש מאשר להבין הוא עשה את כל הכבוד הזה, אומרים לך: אין כבוד אלא כסף וזהב. איך יכול להיות? כבוד זה כסף וזהב? כמה דיברו מרורות על הכסף ועל תאוות הממון, כמה היא גרועה. אז פתאום מגיע המדרש ואומר שאין כבוד אלא בכסף וזהב, ועוד מביא פסוק. בוזו זהב, בוזו כסף, בוזו זהב, אין קצה לתאווה, כבוד מקליח המדע. ככה שאל הגאון מווילנא. וזו שאלה חזקה מאוד. למה? כי כל המושג של תאוות ממון בתורה הוא פסול.

43:42פתאום אתה מוצא מקור בחז"ל שנותנים כבוד לכסף. עוד יותר, המשנה באבות, בפרק ו' משנה ג' כותבת: "אין כבוד אלא תורה", שנאמר: "כבוד חכמים ינחלו". מה הפירוש? מה זה כבוד? כבוד זה רק לאדם שעוסק בתורה. אדם שעוסק בתורה, הוא זוכה. ומביאים פסוק, במשלי, פרק ג' פסוק ל"ה: "כבוד חכמים ינחלו." חכמים, חכמי התורה. אז זו סתירה חזיתית. ככה שאל הגאון מווילנה. אבל הגאון מווילנה בגאונותו, היה סופר את כל האותיות שבתנ"ך, היה מדייק, והוא שם לב שבכל התנ"ך, כל פעם שמוזכרת המילה כבוד, היא נכתבת באות ו'.

44:43כף בי"ו דלי"ת חוץ משתי הפסוקים הללו ומאשר להבין הוא עשה את כל הכבוד הזה ובו זו כסף בו זו זהב ואין קצה לתבונה כבוד מכל כלי חמדה. זאת אומרת, בכל התנ"ך כתוב עם ו' חוץ מהפעמיים האלה שכתוב בלי ו'. אז אמר ר' יונתן מבינה. כל פעם שכתוב כבוד, בלי ו"ו, כבוד חסר, זה כסף וזהב. אבל כשכתוב כבוד מלא, זה רק תורה. למשל, כתוב אצל אברהם: ואברהם כבד מאוד במקנה, בכסף ובזהב, שאברהם אבינו קיבל, קיבל הרבה כסף מכל הסובבים אותו.

45:44מה שהתורה מספרת בפרשת לך לך בבראשית, פרק י' פסוק ב', אז שם הכבוד הזה כתוב כמו כבד, אבל זה כבד. אז זאת אומרת, כבוד חסר הוא נקרא כמו כבד. אז כבוד חסר זה על כסף, כבד. וזה מה שהם אמרו, ומה שצריך להבין הוא עשה את כל הכבוד הזה, זה בלי ובו. זה הולך על כסף. זה כמו כבוד. בוזו כסף, בוזו זהב, ואין קצה לתכונה. כבוד מכל כלחמתו גם כתוב בליבו. כבוד. אז אמר להם רבי יצחק מוולוז'ין, מה אנחנו לומדים מהחידוש הזה של הגר"א? כבוד מלא זה תורה. כבוד חסר זה כסף. אז הוא אמר להם, זה בדיוק מה שאמרתי לכם בהתחלה. אני חשבתי שאני אבוא ל... ברודר, ואני אקבל כבוד חסר. מה זה כבוד חסר? כסף שאני אוכל לכלכל את הישיבה. במקום זה מה קיבלתי? כבוד מלא. תורה. אבל אני צריך להחזיק את הישיבה. מיד כולם באו, שחררו, נתנו בעין יפה. אבל בעצם תבין, הגאון מווילנה לא היה בדור של מחשב. לבוא ולספור את כל הכבוד שיש בתנ"ך.

47:20מה זאת אומרת? זה אומר שבן אדם עמל בתורה, הקדוש ברוך הוא נותן לו כוחות שהאדם לא מאמין שאפשר להגיע אליהם. זה לא הגיוני שבן אדם יהיה בקי בכל התורה, שבן אדם יהיה בקי בכל הש"ס, שבן אדם יהיה בקי בכל ההלכות. אבל אם בן אדם בא ועוסק בתורה, וממית עצמו בעמל התורה, הכל בסדר. הקדוש ברוך הוא דואג לו ופותח לו את הכל. היה סיפור פה. סיפרו לי, שהיה בחור שרצו לגייס אותו בצבא, לא הסתדר לו כל כך עם הפטור, והלך לראש הישיבה שלו.

48:21ראש הישיבה שלו אמר לו: תראה, אין לי פתרון בשבילך. אין, אתה הסתבכת איתם. לא הגשת דוחות בזמן, עשית, לא יודע מה. הפתרון היחיד שלך, היחיד, הוא שתקבל על עצמך עוד תורה. מה זה אומר? תתחיל ללמוד ללא הפסקה באמת. לא, לומד קצת, סיגריות, קפה, תה, חברים. אמיתי. תהיה הכי אמיתי עם עצמך שאתה עמל בתורה. ואם אתה עמל בתורה, אתה תקבל את הישועה. כי אנחנו מאמינים באמונה שלמה, שמה שהבורא עולם הבטיח על ידי חז"ל, שמעבירים ממנו עול מלחוץ ועול דרך ארץ יהיה. אמר לו, כבוד הרב, מה זאת אומרת? מה? יש לי חברים, יש לי משפחה, יש לי אנשים. מה? אתה לא מגזים? לא, לא, אין בעיה. יש לך צבא, גם שם יש חברים. מה אתה רוצה ממני? אתה גרמת את זה לעצמך. לא, כבוד הרב, אפשר הנחה, הנחה. אפשר הנחה? מה, מה הנחה? מה זה? אני קובע את התורה. כתוב, כל המקבל על עצמו עול תורה.

49:48אם אתה תקבל על עצמך עול תורה, תהיה ישועה. לא תקבל, מה אני יכול לעשות, ענינך. אתה יודע מה? אני מקבל על עצמי חצי עול תורה. חצי יום כן, חצי יום לא. אז אתה תקבל גם חצי ישועה. אותו בחור עשה חושבים עם עצמו. אמר, מה יש לי להפסיד? מה עדיף? שאני אלך להתגייס בצבא, ולך תדע מה יקרה, ולא יסתדר עם הדת, ותורה, וככה, וככה, וכן יסתדר אולי. אבל אני אעזוב את הישיבה. בקיצור, אמרתי לעצמי, תופס את עצמי ברצינות. מה זה תופס את עצמי ברצינות? יושב, לומד, לא בפניקה, לא בלחץ, לא... אנשים חושבים שאם אתה עמל בתורה, אתה לא יכול לחייך. האנשים המחייכים הכי גדולים הם אלה שעמלים בתורה. יש להם סיפור ויש להם שמחת חיים הכי גדולה. ואותו בחור ישב ולמד כמו שצריך. חיכה יום, חיכה יומיים, חיכה שלושה, כלום. אחרי שבוע כבר היו אמורים לבוא לקחת אותו המשטרה הצבאית. כלום.

51:07שלושה שבועות, עומד רציני, חודש, שלושה חודשים. בסוף הוא אמר, לא באים, לא באים, ברוך השם. אבל מה זה הציק לו? הוא אמר, אני אולי אלך לבדוק מה קורה. אבל חבל על הזמן, אני צריך ללמוד. אז הוא היה בספק. אבל הוא הלך לראש הישיבה, ראש הישיבה אמר לו, אתה קיבלת על עצמך עוד תורה? כן. אתה רוצה לראות ישועות? כן. לך לצבא. לך אליהם. אמרו, מה רב, יתפסו אותי, יהרגו אותי, מה, כלב וזה, אני אריה. תלך. הלך לשם וכן, מה השם שלך, זה וזה. מה אתה רוצה? לא יודע, אמרו לי לבוא לפה. לא, אתה בכלל לא פה, אתה לא צריך לבוא לפה יותר. מה אתה... מה, אתם בטוחים? אתם יכולים לרשום לי על דף? קיבל על המקום פטור. סיפור אמיתי מדורנו, לא לפני שלוש מאות שנה. כל המקבל על עצמו עול תורה, מעבירים ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ. גם בימות החפץ חיים היו כאלה מקרים. היו אנשים שהצבא הרוסי היה מגייס אותם. שם זה היה נורא נוראות. זה כמעט לא היה... לא רק שלא לשמור תורה ומצוות, היו ניסיונות מאוד קשים. אלא... לחיות. לא היה שייך לחיות. זה היה במינוס 20 מעלות שם ב...

52:34רוסיה, מה שייך לחיות? אז החפץ חיים פעם אחת הגיע אליו, אמר לו הרב, יש לי בן יחיד, מה אני אעשה? רוצים לגייס אותו. אמר לו, הפתרון היחיד זה: כל המקבל על עצמו עול תורה, מעבירים ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ. אם אדם מקבל על עצמו, אבל באמת, זה לא כמו, אתה יודע, בן אדם שמקבל על עצמו עבודה במפעל; כשהבוס נמצא, הוא עובד, וכשהבוס לא נמצא, הוא לא עובד. הקב"ה יודע בדיוק אם קיבלת או לא קיבלת. אם אדם מקבל באמת, מכל הלב, עם כל הקשיים, עם כל הבלגן, עם כל הצרות, עם כל הסיכונים, עם כל ההפרעות, עם כל מה שבן אדם עובר... כל מה שזה נקרא היום דרך ארץ, כל הרגילות של האנשים, כולם עוברים. יש כאלה עוברים מחלות, יש כאלה עוברים צרות, יש כאלה עוברים בעיות, יש כאלה עוברים, רחמנא ליצלן, פשיטות רגל, לא משנה מה. אבל אדם מקבל על עצמו, וזהו אני עכשיו, רק עול יחיד. אין עליי שום עול בעולם. לא עבודה, לא פרנסה, לא כלום. אני רק עובד את השם. לא רוצה להיות עבד לעבד.

54:05אדם מקבל על עצמו תורה, מעבירים ממנו, זה עובר. עובר, אתה לא קשור לזה. זה דבר מופלא, הדבר הזה שמי שזוכה, וזה גם בעצם הרי דבר על אמיתות התורה. למה? כי איזה טענה יכתוב לך איזה אדם בהיסטוריה שיכולים לבדוק אותה עוד באותו זמן שהוא אומר את זה. בא אליו בן אדם, אומר לו, אתה אמרת עול תורה, קיבלתי עול תורה. מה זה לקבל עול תורה? לשבת ללמוד כל הזמן בלי הפסקה? ומתי שצריך לעשות צורכי הגוף ולעשותם, אני עושה. למה לא עבר ממני עול מלכות ועול דרך ארץ? תגיד לי מה לעשות, מה? בא רבי נחוניה בן הקנה, אומר לך, לוקח אחריות. אני אומר לך, עליי, אם אתה באמת תהיה רציני, זה יעבור. ואם לא? אין ואם לא. איזה בן אדם בא ולוקח אחריות על עצמו?

55:21מה אתה לוקח? אתה יודע מה? אל תבטיח לו. תגיד לו, איך השכר בעולם הבא? אתה יודע, הנוצרים, הערבים, הם לא יכולים להבטיח פה. הם לא אומרים, מי שיהיה פה, יקבל פה. הג'יהאד, כל אלה, כל השטויות שלהם, אין בעיה, תעשה פה פיגועים, תהרוג יהודים, שם אתה תקבל. למה? כי הם יודעים, פה מי יכול להבטיח? היה פעם מישהו, הוא אמר, אין בעיה, אתם אומרים, שמקבלים כבוד בעולם הבא, אני לא רוצה עולם הבא, תנו לי את העולם הזה, אפשר את העולם הזה? אחרי פיגוע שאני עושה שאני לא אמות, אפשר את זה לפחות? לא, אי אפשר. העולם הזה הם לא יכולים להבטיח. עולם הבא כן? אבל התורה, כל התורה מלאה הבטחות על העולם הזה. על העולם הזה. אם בחוקותיי תלכו, ונתתי גשמיכם בעיתם, וחרב לא תעבור בארצכם. הכל, הכל הבטחות בעולם הזה. התורה מתחת תכל'ס, תשתוק אותי בעולם הזה, ותראה שגם תקבל בעולם הבא. המקבל עצמו על תורה מעבירים ממנו על מלכות ועל דרך ארץ בעולם הזה. ובר מינן שאדם לא יהיה חלילה מהפורקים עול מלכות ועול דרך ארץ, כי אז אין לו תרופה למכתו, כמו שהאור החיים הקדוש אמר. מה האור החיים הקדוש?

56:38שהתרופה למכתו זה רק אם הוא יישב וישקע בתורה בכל כוחו, שהוציא שמרה על בתולת ישראל, שהוציא שמרה על התורה. הקב"ה יזכר אותנו שנזכה תמיד להיות דבקים בתורה, ולעמוד בכל הניסיונות, ולא לעזוב את התורה לשנייה, לרגע. כי אורך ימינו... כי הם חיינו ואורך ימינו, ובהם נהגה יומם ולילה, ואדם שמגיע לדרגה הזאת, באמת הוא מבין ורואה כמה התורה דואגת ללומדיה, כמה התורה מסייעת, ורק התורה מסייעת, לא שום דבר אחר, לא השקעות, לא ביזנס, לא מחשבות נעשה ככה, רק התורה דואגת ללומדיה. ואשרי מי שזוכה לראות את זה, עין בעין, כי זה סימן שמקבל קומפלימנטים מהשמיים, שהוא בדרך הטובה. ואדם מתפלל על זה, שיזכה להיות עמל בתורה, יזכה לעול של תורה, ויעביר ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ, עמל כרצון.