בדיחות לפורים מצחיק מעניין ומחכים

0:10בעזרת השם נעשה ונצליח, היום בעזרת השם נעשה קצת שיעור הכנה לפורים, הכנה קצת לעניינים של בדיחות, לעניינים של צחוקים, כמה אפשר ללמוד מכל בדיחה מוסרית, כמובן שהיא בדיחה נקייה, כמובן שהיא ראויה להיאמר. היום, לצערנו, אנשים לוקחים מכל דבר גס והופכים את זה לבדיחה. זה בעיה קשה. לא, זה לא בדיחה. החוכמה היא לא לעניין בגסות. החוכמה היא לעניין בחוכמה. כי יש לאדם דבר חוכמה, כי יש לאדם דבר יפה. חז"ל אמרו מילתא דבדיחותא, אבל בזמן האמוראים, שכתבו את הגמרא, לפני כ-1500 שנה, היו אומרים מילתא דבדיחותא לפני הלימוד. מילתא דבדיחותא לפני הלימוד, לבוא ולשמוח, לבוא ולהראות, איך אפשר לפתוח את הראש, איך אפשר לפתוח את הלב, איך אפשר לפתוח את כל השערים, שבעצם הכוח של השמחה הוא עצום מאוד. כשנכנס אדר, מרבין בשמחה. שמחה. הרבה פעמים צריך להכניס את השמחה החיצונית, כדי שאנחנו נוכל להגיע לשמחה פנימית.

1:29מילתא דבדיחותא, דברים של בדיחות וצחוקים, זה כביכול בסדר כשזה נקי, וזה דבר חשוב מאוד. אנחנו נבוא ונגיד כמה מילתא דבדיחותא כאלה, שבעצם אדם יכול להשתמש בהם גם לסעודת פורים, גם למסיבת פורים, גם לכל חודש אדר וגם לכל השנה. זה דבר חשוב מאוד. היה רב אחד, קראו לו רבי יונתן, הייתם קוראים לו יונתן הקטן, היה חמוד, היה גאון, היה עושה הרבה הרבה צחוקים. יום אחד הוא חזר מבית הספר, מבסוט כולו. מה קרה? אמר להם, היום למדנו: מי שנכנס אדר מרבים בשמחה. נו, מה צריך לעשות? אמר לאמא שלו: אמא, אני צריך שתי מכסים של סירים. שתי מכסים של סירים. מה אתה עושה עם זה? תביא. דופק, עושה רעש, מטייל בבית. אמרה לו אמא שלו: מה אתה עושה? אמר לה: מה? למדנו: מי שנכנס אדר מרבים בשמחה. מי שנכנס אדר מרבים בשמחה. אומרת לו, חכה חכה, עוד מעט אבא שלך יבוא. חכה חכה. אבא שלו הגיע, ישר זרק את המחלצים, ישר ככה שקט. אומרת לו, הלו, מה קרה? אמר לה, תראי, אמא, גם כתוב, מי שנכנס אב, ממעטין בשמחה. חודש אב זה חודש של פורענות. אבל מי שנכנס אב, זה אבא גם, ממעטין בשמחה.

2:53רבי יונתן אייבשיץ הזה, היה לו הרבה הרבה ויכוחים עם הכמרים שהיו שם. הכמרים היו כל הזמן באים מנגחים את היהודים, מתגרים ביהודים, כמו שהיהודים המשיחיים עושים היום, שכל פעם באים ומנגחים את הרבנים. מה עושים היהודים המשיחיים? באים, מוצאים סרטון על הרבנים. עכשיו רבי יונתן אייבשיץ היה פרויקט שלהם, עוד בתור ילד. יום אחד, הקומר פוגש את רבי יונתן אייבשיץ. הוא אומר לו, אתה תקשיב, בוא נלך אני ואתה, ונטייל בעיר. אמר לו רביון אסר אייבשיץ, בשביל מה? אמר לו, כדי שכל אנשי העיר, כל האנשים יבואו ויראו איך יהודי יודע להתייחס יפה ולהתנהג יפה, כי הם חושבים שאתם בהמות. אמר לו רביון אסר אייבשיץ, בסדר, אני מוכן. הולכים ומטיילים, ופתאום הם מגיעים לגן. בגן כתוב, "הכניסה ליהודים וכלבים אסורה". אז החביאו את נתנאל בשביל להצפין לקומר, ואומר לו, "אנחנו צריכים לחזור שנינו. יהודים וכלבים." כי הקומר כל הזמן היה מנגח את תורת ישראל, מנגח אותו. יום אחד, הקומר ישב לפניו. ישבו והיה שולחן באמצע. והקומר שואל אותו, "תגיד לי, מה ההבדל בין יהודי לכלב?"

4:23אמר לו השולחן, מה זה מג'ן? השולחן, בני לבנך. והכמרים הללו כל הזמן ניסו לנצח את רבי יונתן אייבשיץ, ולא הצליחו. לא הצליחו. לא הצליחו. והוא היה ילד חכם. עוד כשהוא היה ילד קטן, רבי יונתן אייבשיץ, היה לו כל כך חוכמה מופלאה. יום אחד, אמא שלו בישלה כל מיני רגליים של תרנגול. כרעיים של תרנגול. הריח עלה באפו, אמר, אני חייב, חייב לקחת איזה ביס מאיזה רגל. אבל מה אם אני אשאיר עקבות? ידעו שלקחתי. לקח רגל, פרח, אכל. טוב, הגיע הסעודה, מוציאים, מושגים את התבשיל, פתאום האמא אומרת, רגע, רגע, רגע, חסרה פה רגל. אבא אומר לו, יונתן, מה עשית? יונתן, מה עשית? לקחת רגל, אה? אמרו, למה אתה אומר? מה, לא יכול להיות שלעוף הזה הייתה רק רגל אחת? אמר לו, תגיד לי, אתה פעם אחת ראית עוף, תרנגול עם רגל אחת? אמר לו, לא, אבא, כן. אמר לו, מתי ראית? אמר לו, אבא, כן, יבואי, אני אראה לך. מגיע החורף, הם יוצאים באמת החוצה, ורואים איזה תרנגולת אחת שקר לה. אז התרנגולת מקפלת את הרגל לתוך הבטן שלה, לתוך הנוצות, וככה היא עומדת, ככה על רגל אחת. אמר לו, אבא, אבא, בוא תראה, בוא תראה, אבא, בוא תראה, אבא, הנה, הנה, תראה, תרנגולת על רגל אחת!

5:47אבא לקח, עשה כפיים ככה, קישת, קישת, הפפפ, התרנגולת ישר הוציאה את הרגל השנייה בברכה. אמר לו, אתה רואה, יש לה שתי רגליים. אמר לו, יונתן הקטן, אבא, למה לא עשית גם לתרנגולת שם, לכנפיים, לרגליים, שאמא בישלה, גם היית עושה ככה, אולי היית מוציא עוד עשר רגליים. היה לו תשובה לכל דבר, ועם התשובה הזאת הוא היה ממש פיקח איך לבוא ולענות לנוצרים, איך לבוא ולהתנגח באותם אלה שרוצפים את התורה. השמחה תמיד הייתה על פניו, השמחה תמיד הייתה על פניו, אפילו שעבר הרבה צרות, הרבה רדיפות, רדפו את התורה, בלי סוף, אבל תמיד שמח את התורה. כמה ספרים גאוניים הוא כתב: "אורים ותומים", "קריית ספר", ועוד ועוד. הוא פעם אחת גם היה ילד, ואמא שלו הייתה עושה לביבות, לביבות, ביידיש העתיקה, קוראים לזה בו נעמלך. בונים לך. ככה היו קוראים לזה. טוב, הוא רוצה איזה בונים. רוצה לחטוף לו איזה בונים. אבל אמא פה, מה עושים? מה עושים אמא פה? אמר לאמא, אמא, נראה לי אבא קורא לך. היא הלכה לקחת איזה שני בונים, הביאה אותם. שלום, מה לך? אמרת לו, יונתן? שיקרת? מה עשית? אמרת, אבא קורא לי? ואתה אוכל את הבונים? אמר לאמא, קיימתי פסוק מפורש בתורה. שלחתי את האם, ואת הבנים תיקח לך.

7:10אז הוא היה גאון כזה. הקומר של העיירה גדל, הזדקן, והגיע קומר חדש לעיירה. הקומר הקודם התפגר ומת, וקומר חדש הגיע לעיירה. אבל meanwhile, רבי יונתן אייבשיץ, הגאון הזה גדל ונהיה הרב של העיירה. אז יש קומר אחד של העיירה, ויש את רבי יונתן אייבשיץ. יום אחד הקומר מגיע לרבי יונתן אייבשיץ. הוא אומר לו, תקשיב, אני צריך ללכת לאיזה חופשה. הוא הולך לשוויץ לאיזה חודש ימים. אבל כל הקליינטורה שלי שלא יברחו לי. באים אנשים, מתוודים. צריכים להתוודות בפני מישהו. אתה יכול לבוא ולהחליף אותי. אני אשלח אותם אליך, אני אכתוב, ביום הזה, מהחודש הזה עד החודש הזה, מהתאריך הזה עד התאריך הזה, אתה תהיה במקומי. הוא אומר לו, ר' נתן, רגע, ומה עושים? הוא אומר לו, כל בן אדם שבא אליך, הוא אומר, אני הרבצתי לאשתי, יש פה תעריף, 100 דולר. הוא אומר לו, ר' נתן, אתה יודע מה? כל הכסף בשבילי, נכון? הוא אמר לו, הכל בשבילך. הוא אמר לו, אני מוכן, אבל בתנאי אחד. שלא תשאל אותי כמה אני מרוויח, כמה הרווחתי. מה שהרווחתי ברכה. הוא אמר לו, אין בעיה, תלך. הכומר הולך לחודש, לחיים טובים ולשלום. ואחרי חודש הוא חוזר, הוא שואל את ר' נתן, מה בשבילך היה? הוא אמר, היה בסדר גמור. הוא אמר לו, כמה הרווחת, כמה הרווחת החודש הזה? הוא אמר לו, לא משנה, עזוב, לא משנה. אמרת שלא תשאל. לא, לא, כמה הרווחת?

8:38אמרת לא תשאל. לא, לא כמה הרווחת? אומר לו, הרווחתי רק החודש הזה חמש מיליון דולר. איך עשית חמש מיליון דולר מחודש? מה זה אומר? לא, לא עשיתי כל החיים. בוא, אני אגלה לך. הוא אומר לו, הגיע אליי, איוון, איוון. הוא אומר לו, אני הרבצתי לאשתי. כתוב 100 דולר, סולחתו, תגיד לי, עוד כמה פעמים אתה הולך להרביץ לאשתך במשך החיים? בוא, אתה שים קופה מראש, למה כל פעם תבוא, וכל פעם שתבוא, תיתן לה סתירה, תגיד לזה על החשבון. היום, כך וכך, לה אומר שהם שתי כפות. היום, כך וכך, הכל על החשבון. אומר, הגיע החבר שלו, הוא רוצח, כמה על רצח? 1,500 דולר. אמר לו, תגיד לי, כמה אתה הולך לרצוח? כמה בתכנון שלך? כמה בכמה? עוד מאה אנשים. שים פה. וככה רשקן את הכומר. הדבר הזה בעצם גם מראה את הליצנות של עבודה זרה. שם, תשלם כסף לכומר עם החלק. כל השטויות האלה. והכומר הזה החליט להתנקם ברבי יונתן אייבשיץ. הלך לכומר, פנה אל המלך. אמר לו, אדוני המלך, רבי יונתן אייבשיץ, אתה כל הזמן מתייעץ איתו. אתה כל הזמן מתייעץ איתו. צריך לזרוק אותו. אמר לו, למה?

9:55הוא אומר לו, "תקשיב, היהודים הם ארגו את ישו, הם זה." הוא אומר לו, "מה אכפת לי אם ארגו את ישו או לא ארגו את ישו? הוא מנהל את הממלכה. בלעדי העצות של רבי נתן נטע שפירא, הממלכה לא תחזיק מעמד." אומר לו הכומר, "גם אני חכם." הוא אומר לו, "אתה חכם? אני אשאל אותך חמישה שאלות. אם תענה לי על חמשת השאלות, אני זורק את רבי נתן נטע שפירא ומכניס אותך. אבל אם לא תענה לי על חמשת השאלות האלה, אני אורג אותך." הוא אומר, "למה?" הכומר עונה, "כי אתה דיברת על היועץ שלי." הוא אומר, "בבקשה." עכשיו שימו לב לכל השאלות, שאלות חכמות ומעניינות. תאחזו את כל חמשת השאלות. שאלה ראשונה, השואל הוא המלך. כמה אני שווה? איפה זה אמצע העולם? כמה שוקל הירח? מה אני אחשוב באותו רגע שאתה תבוא אליי לענות לי תשובות? ושאלה אחרונה זה בקשה, תראה לי דבר שאף פעם לא ראיתי. הכומר שמע את זה, נהיה עול וחפוי ראש. מה עשיתי לעצמי? מה אני אגיד למלך? כמה אתה שווה? מה אני אגיד לו? מה אני אגיד לו? מאה אלף דולר? המלך יהרוג אותי. כמה אתה שווה? מה אני שווה רק מאה אלף דולר? מיליון דולר? אפשר להעריך מלך? כל דבר זה מרידה במלכות. אמר לו המלך, שלושה ימים יש לך לבוא לתת לי תשובות. גוד ביי.

11:22גוד ביי, הכומר. ראשו עליו שחוח. ואיפה יביא תשובות? מסכן, הולך, אבל בחפוי ראש, סגר את קבלת הקהל, סגר את הקליניקה, מדבר ליושקה, יושקה, יושי, אני, איזה יושקה ואיזה נעליים, פגר מת, סוס מת יושקה הזה. כלום. מה עושים? אמר, אין לי ברירה, אני חייב ללכת לרב של יבלי. רבי יונתן אייבשיץ, כבר ידע את כל הסיפור. סיפרו לו מה קרה, סיפרו לו את השאלות, והחכם הזה לא התרגש משאלות, חכם יונתן הצדיק. כשהכומר הגיע אליו בשעת לילה מאוחרת ודפק בדלת, הלך רבי יונתן אייבשיץ בעצמו, יצא החוצה לחצר מהפתח השני, סגר את הדלת, ואמר לו: "כן, כן, אני פה בחצר מאחור." איך שהכומר נכנס, הוא רואה דבר מופלא. הרב של העיירה, רבי יונתן אייבשיץ, עם הזקן הארוך, עם הלבוש הרבני, דוגר על סלסלה של ביצים.

12:24אביו נתן, מה קרה? השתגעת? אתה דוגר עכשיו באמצע הלילה על ביצים? אמר לו, מה אכפת לך מה אני עושה? אתה תרנגולת איתה איפה, אני עוזר לה, אני מחמם אותך. אמר לו, לא הבנתי, אבל מה אתה עושה? אמר לו, מה אכפת לך, מה אתה בא אליי באמצע הלילה? אמר לו, תקשיב, אתה חייב להציל אותי. המלך אמר לי חמש שאלות, אם אני לא עונה עליהן, הוא הורג אותי. אמר לו, למה זה ככה קרה? אמר לו, כי תאמין, דיברתי עליך לשון הרע, אבל אני מבטיח לך, מהיום אני לא מדבר עליך, מהיום אני לא רודף את היהודים, מהיום אני רק מדבר לטובת היהודים. אמר לו, תחתום לי על זה. תחתום לי על זה. חתם לו. אמר לו, תקשיב, יש לי רעיון, אני אוציא אותך מכל צרה. אני אתחלף איתך. אני אלבש את הבגדים שלך, כמו קומר, אלבש את הבגד, יחסה את הפנים, ילך למלך. המלך חשוב שזה אתה, אני אשנה את הכל, אדבר בלחישה, אשחק את הקול שלך, ואתה לובש את הבגדים שלי, כן, של הרבנים. של הרבנים. ואתה דוגר פה על הביצים, לא זז. אוי ואבוי אם הביצים נפסדו. אומר לו, לא יודע מה השיגעון שלך עם הביצים. עזוב אותי מה השיגעון שלך עם הביצים. אומר לו, אתה נשאר פה, דוגר על הביצים. אומר לו, אין בעיה, רק תציל אותי, תציל אותי. עולה רבינו נתנאל בשיץ, מחופש לקומר.

13:42לכיוון המלך. בבוקר, בדרך להרמון, הוא שם לב שהכומר לא נתן לו את הצלב. הצלב הקטן הזה. שרשרת של צלב. הוא אומר, עכשיו המלך יגלה אותי. הלך, קנה איזה צלב קטן בשקל, שם פה מדבקה כזאת קטנה של צלב. הלך, הגיע למלך, מחוסה, חיקה את הקול של הכומר. כן, באתי לענות לך. הוא אומר לו, כן, נו, מראה. תשובה על השאלה הראשונה, כמה אני שווה? הוא אומר לו, המלך שווה משהו כמו עשר אגורות. הוא אומר לו, מה? אני שווה עשר אגורות? אתה לא מתבייש? אתה מורד במלכות, אני צריך להרוג אותך. הוא אומר לו, תראה רגע. תראה, הצלב הזה שפה נמצא עליי, הצלב הזה, נכניס אותו בעשרים אגורות. סתם איזה חתיכת קטנה של צלב. ואתה משתחווה לו, אז אתה חצי ממנו. הוא אומר לו, תאמין לי, אתה צודק. איזה חכם אתה. לא ידעתי שאתה כומר כזה חכם. מה השאלה השנייה? אומר לו, תגיד לי איפה זה אמצע העולם. אומר לו, אמצע העולם בדיוק נמצא מתחת לרגליים של המלך. אומר לו, מי אמר שכן? אומר לו, מי אמר שלא? תבדוק. תבדוק את העולם. אני אומר לך, על מילתי, לפי החשבונים שאמרתי ש... טוב. אומר לו, שאלה שלישית, כמה שוקל הירח? אומר לו, הירח שוקל כך וכך מאות מיליוני טונות, כפול זה, כפול זה, לפי כן. אומר לו, מי אמר שכן?

15:08הוא אומר לו, לך תעלה את המדון, אני אומר לך. לפי מה שנראה לי הוא שוקל ככה. המלך רואה, בוא נראה, הבן אדם עונה לו. הבן אדם עונה לו. הוא אומר לו, תגיד לי, אתה יודע מה? השאלה הרביעית. מה אני אחשוב באותו רגע שתענה לי תשובות? תגיד לי מה אני חושב עכשיו. הוא אומר לו, אתה חושב שאני הקומר? הוריד את הקובה? הלו, אני רבי יונתן. הוא אומר לו, איך הגעת לפה? הוא אומר לו, לפני שאני אענה לך איך הגעתי לפה, בוא אני אראה לך את הדבר החמישי, דבר שאף פעם לא ראית. לקח אותו לחצר שלו, רואה את הקומר עם הבגדים של הרב, יושב ככה, דוגר על ביצים, בזהירות שלו הם שברו. אומר לו, אתה רואה, הנה זה דבר שאף פעם לא ראית. זה חוכמתו ופיקחותו של רבי יונתן. רבי יונתן אייבשיץ, שהיה קודש קודשים, והדבר הזה מלמד אותנו, שהרבה אנשים אומרים, הדתיים, הרבנים, אין להם שמחת חיים, אין להם בדיחות. לא, לא, לא, יש להם שמחה, יש להם בדיחות, הכל. רק לא חוכמה לבוא ולצחוק מבדיחות גסות, מבדיחות מבאישות, מבדיחות שאתה צוחק על מישהו. זה ליצנות, זה אסור. לבוא ולשמוח בבדיחות הראויות, בבדיחות יפות, בבדיחות עם מוסר השכל. עוד בדיחה, קחו עוד בדיחה. מוסר השכל. אדם אחד יושב מאחורי נהג אוטובוס.

16:28פתאום הוא רואה איזה חוט משתלשל לו מהכיסא. אז הוא תפס את החוט, מושך את החוט, מושך, מושך, מושך, מושך, מושך, חמש דקות הבן אדם מושך, פתאום הנהג מסתובב אליו. אדוני, אתה מוכן להפסיק למשוך את החוט? כבר גמרת לי את הגופייה, גמרת לי. זה היה חוט של הגופייה. משך, משך, גמר לו את הגופייה. בדבר הזה הוא מוסר השכל גדול. לפעמים אדם בעבירה קטנה אומר, רק עבירה קטנה, רק משהו קטן אני אעשה. בעצם, תופס אותו בחוט הזה וממשיך למשוך, למשוך, למשוך, למשוך, עד שבן אדם פתאום נהיה ערום מן המצוות. בחוט קטן, מפרימה קטנה של בגד, יש לך צעיף צמר, פרימה קטנה, הכל הכל מתפרק. כמה האדם צריך לבוא ולהיזהר, לא לפרוק, לא לפרום את העניינים, לא לפרום את המצוות. עוד בדיחה, שגם בה יש כמובן רעיון מוסרי. הבדיחה הזאת מלמדת אותנו כמה לפעמים אנחנו באים ועושים מעשים רק בגלל החברה ואפילו הם טיפשים. בלי להבין, בלי להבין. לפני כן נספר איזה סיפור על רבי משה פיינשטיין ואחר כך נספר את הבדיחה. רבי משה פיינשטיין היה אחד מגדולי הדור של אמריקה. היו שתי חברות של ייצור חלב באמריקה לאורתודוקסים, הכשרים.

17:53ויום אחד, רבי משה פיינשטיין, אחד מהתלמידים שלו רואה שיש שתי שקיות חלב על השולחן. רבי משה פיינשטיין מרים שקית אחת, מניח אותה ולוקח את השנייה. מיד הוא יצא בהודעה: "רבי משה פיינשטיין לא סומך על החלב השני. אני ראיתי אותו בעיניים, מרים את השקית חלב, מניח אותה, ולוקח את החבילה השנייה." יהיה רעש בכל אמריקה. אם גדול הדור לא סומך על זה, איך תדע מה הוא גילה? ואיך תדע מה הוא גילה, ואתה יודע, ואנשים, מגזימים, אולי מאיימים עליו לא לגלות, ותקשור, פעם, פעם, פעם. אותה חברה, שיצאו נגדה, שדיברו נגדה, שלחה נציגים לרב. הרב, מה לא עשינו טוב? אמר להם, אני מעולם לא דיברתי נגדכם. כן, אבל אמרו שהרב ככה. אמר להם, מי אמר? הוא לא יודע. אמרו, אחד מהתלמידים של הרב אמר שהוא ראה את הרב. לפני שבוע, מרים שקית חלב של החברה שלנו, עוזב אותה, מניח אותה, לוקח תחת שקית של החברה השנייה, מזה יצא כל הבלגן. אומר להם, הרופא נשטיין, מה אתם רוצים? השקית הייתה ריקה. השקית שלכם הייתה ריקה, מה אני אעשה? אז לקחתי את השקית של החברה השנייה. של החברה השנייה. וככה זה אנשים. אנשים רואים לפעמים דברים, עושים, אה לא, אבל יש לו סיבה למה הוא עשה.

19:07יש לו סיבה. אנשים מנסים לפעמים לחקות רב, בלי לדעת מה בעצם הסיבה האמיתית, ולפעמים החיקוי כל כך עלוב, עד שהוא מזכיר את הבדיחה הבאה. שלושה משוגעים רצו לברוח מבית משוגעים. אחד אמר: "יש לי רעיון, פשוט נתחפש לחתולים." איך נגיע בלילה לשער, נעשה קולות של חיכוך בשער, מיהו מיהו, יפתחו לנו את השער, ככה נברח. המשוגע הראשון, מיהו מיהו, פותחים לו את השער. המשוגע השני, מתחכך בשער, שומע את השער, מיהו מיהו, פותחים לו את השער, הולך. המשוגע השלישי, מתחכך בשער, שומע קולות, הלו, מי שם? אז הוא צועק, מה זה מי שם? גם אני חתול, תפתח! הלו, מה אתה מחכה אנשים? זה משוגע. אתה מחכה אנשים בלי תועלת, בלי לדעת, בלי שום דבר. עוד סיפור על בית משוגעים. היה אדם אחד שהגיע לבית משוגעים ואמר, אני רוצה לשאול אותך, אתה הרופא הראשי, איך אתה יודע מי משוגע ומי לא משוגע? מי אתה מקבל, מי אתה לא מקבל? אמר לו, אני פשוט, אני מכניס אותם לאמבטיה, ממלא את האמבטיה במים,

20:27נותן לאחד המשוגעים שבא לבדיקה אצלי אם הוא ראוי להתקבל, נותן לו כפית ונותן לו כוס. הוא אמר לו, תרוקן את זה. אז אותו האדם אמר לו, אה, הבנתי. אז אם הוא מרוקן עם כפית, אז הוא משוגע, אתה מאשפז אותו. ואם הוא מרוקן עם כוס, אז מה זה? אתה משחרר אותו. הוא אמר לו, לא, טיפש, אם הוא נורמלי, אז הוא משחרר את הסתימה. בוא, בוא, בוא, אני מאשפז אותך. לפעמים בן אדם נמצא בסוגי בעיות בחיים, הוא יכול לשחרר את כל הסתימה. אבל מה הוא מחפש? לעבוד קשה. להתחיל לפתור בעיות קטנות, עם כפית, עם כוס. אה לא, יש לך סתימה בעיה, יש לך סתימה. הסתימה היא בקשר שלך עם אלוקים. פתח את הסתימה, פתח את מה שסוגר את ההשפעה. הכל ייפתח. אל תתחיל לעשות עליך כל מיני סגולות, כל מיני ברכות. למשל, אדם מחלל שבת. איך אתה רוצה ברכה? הרי לקראת שבת לכו ונלכה, כי היא מקור הברכה. איך אתה רוצה שהיא תיפתח לך השפעה? איך אתה רוצה שהיא תפתח לך? זה כמו בדיוק לרוקן את האמבטיה עם כפית או עם כוס. פתח את הפקק, הכל ירד, הכל יפתח, הכל יתנקה, הכל יזרום. עוד כמה בדיחות על משוגעים, שהם בעצם באים ללמד אותנו ש... מה לעשות? לפעמים גם האדם, האדם מתנהג כמו משוגע. היה פעם אחת עומס. עומס, עומס, עומס בבית משוגעים. עומס נורא. החליטו, זהו, זורקים חצי מהכמות. אמרו איך נדע מי משוגע ומי לא משוגע. פשוט, אמר להם הרופא הראשי, אנחנו נעשה ערב ספרותי. ערב ספרותי, כל אחד יבוא, ייקח ספר ריק עם דפים ריקים, ומה אנחנו נעשה? ניתן לו עיפרון. שלוש שעות לכתוב לנו סיפור. אחרי שלוש שעות באים ורואים את הראשון, כשקושים. אמרו זה, זה טוב, זה משוגע, תשאיר אותו. רואים את השני, עוד כשקושים. פתאום רואים בן אדם, פותחים את תחילת הספר...

21:55אמרו, איך נדע מי משוגע ומי לא משוגע? פשוט, אמר להם הרופא הראשי: אנחנו נעשה ערב ספרותי. ערב ספרותי — כל אחד יבוא, ייקח ספר ריק עם דפים ריקים. ומה אנחנו נעשה? ניתן לו עיפרון. שלוש שעות, כתוב לנו סיפור. אחרי שלוש שעות באים, רואים את הראשון — קשקושים. אמרו: זה, זה טוב, זה משוגע, תשאיר אותו. רואים את השני — עוד קשקושים. פתאום רואים בן אדם. פותחים את תחילת הספר. אומרים, פשש, היה היה פרש אביר שיצא על סוסו האדיר לטייל במעבי היער. הם אמרו, בוא נקרא דף. ורואים הבן אדם מילא את כל העמודים. מסתכלים בדף האחרון של הספר. רואים? ולאחר מסע צייד חזר הצייד האביר לביתו. אומרים, פשש. זה אדם נורמלי. אבל מה הוא כתב כל הספר? הם פותחים את כל הדפים ורואים, ועשו סדר. דגדן, דגדן, דגדן, דגדן, דגדן, דגדן, דגדן, דגדן. חמש מאות עמודים שהוא כתב שם דגדן, דגדן, דגדן, דגדן, דגדן, דגדן, דגדן. אם זה לא משוגע, מה זה כן משוגע. וגם בזה יש רעיון מוסרי.

23:13לצערנו, יש אנשים שרק תחילת החיים שלהם משמעותית, וסוף החיים שלהם משמעותי. כל שאר החיים זה דגדן, דגדן, דגדן, דגדן, דגדן, דגדן, דגדן, דגדן. דגדן, דגדן, דגדן, דגדן, דגדן, דגדן, דגדן, דגדן, דגדן, דגדן. ואחרי זה עוד דגדן, דגדן, דגדן, דגדן, דגדן, דגדן, דגדן. סוס שוטף במלחמה. לא עוצרים, לא חושבים. רק ההתחלה של החיים והסוף של החיים. אלו, אל תהיה כמו המשוגעים. פתאום מגיע אליו משוגע, פאף, נותן לו סתירה. הוא נבהל, הלו, הלו, מה אתה? טוב, המשוגע מחייך, ממשיך הלאה, פאף, עוד איזה משוגע נותן לו סתירה. ממשיך הלאה, פאף, הוא רץ וישר למנהל, הוא אומר לו, תגיד לי מה זה המשוגעים שלך אלימים, כולם צריכים השגחה סגורה. הוא אומר לו, לא, לא, תראה, יש משוגעים, הם לא יודעים לתקשר, אז אנחנו מלמדים אותם להגיד שלום. איך אומרים שלום? בצורה שלהם, אמר להם, סתירה. פעם כאשר מישהו נותן לך סתירה, אמר לך שלום, גם אתה תיתן לו סתירה. טוב. הוא יוצא מהמשרד של המנהל, פתאום הוא רואה, מתקרב אליו חולה. כתוב לו פה שם, איציק. טוב. אז הוא יודע, הוא הולך לקבל סתירה, אז הוא בא להחזיר. אבל פתאום איציק על זה, תופס אותו, נותן לו אחת, ושתיים, ושלוש. שתים עשרה סתירות. פיצץ אותו לגמרי. הוא רץ למנהל, אמר לו, תגיד לי, מי זה איציק?

24:41איציק נתן לי 12 סטירות, אמר לי, אה, כן. איציק פשוט מגמגם. קשה לו להגיד שלום, אז זה לוקח לו זמן. הוא מגמגם. זה בעצם בא ללמד אותנו גם את הדבר הזה. לפעמים אנחנו לא יודעים לדבר בשפה אחד עם השני. אנחנו באים ומסבירים, מסבירים בצורה לא נאותה, בצורה שהשני לא מבין, בצורה שהשני לא קולט, בצורה שהשני לא מעכל את הדבר הזה. זה דו-שיח של משוגעים. אתה רואה אנשים מתווכחים, פתאום הוא מרים ידיים. למה, למה, למה, למה, למה להרים ידיים? אנחנו לא משוגעים. וגם על זה זה מזכיר ממש בדיחה נוספת. הרב נכנס לבנק. רוצה עם צ'ק? תביא לי מזומן, הוא אמר לפקידה. אמר לו, מה זה מזומן? תחתום פה, תמלא את הפרטים, תקבל. לא חותם, לא ממלא את הפרטים. אמר, לא חותם, אני לא יכולה להביא לך. תחתום, תקבל. לא תחתום, לא תקבל. הוא התחיל לצעוק, לשתולל. מגיע המנהל, אומר לו, כנס למשרד. הוא נכנס למשרד, המנהל מרים שתי שרוולים, פאף, אגרופים, מכות. אמר לו, תחתום.

25:46הוא בא, חותם ישר, הוא אומר לו, עכשיו לך לפקידה, היא תביא לך את הכסף. הוא הולך לפקידה, הפקידה מוציאה לו את הכסף, אומרת לו, תגיד לי, למה לי לא חתמת ולמנהל כן? הוא אומר לה, תראי, את אמרת, אבל הוא הסביר. לפעמים יש אנשים שצריכים הסבר, לפעמים יש אנשים שצריכים הסבר אקסטרה, וזה ממש כואב, כי לפעמים ההסבר הוא... הסבר בשמירת תורה ומצוות: הקב"ה אומר, תשמור שבת, תקבל את כל הברכות בעולם. תשמור שבת, תקבל את כל השפע. תשמור שבת, תקבל כל דבר שאתה רק רוצה. יהיה לך שפע, יהיה לך ברכה, יהיה לך כל דבר. ובמקום זה, מה בן אדם אומר? לא מתאים לי לשמור שבת. אז אומר אלוקים, אז אני אסביר לך. ולפעמים ההסבר הזה כואב, וחבל לקבל הסבר כזה מאלוקים. חבל לקבל הסבר כזה ממישהו שאמר והיה העולם. וזה בעצם הנקודה, וזה בעצם הנקודה. אל תחכה להסבר מאלוקים. בהקשר לזה אנחנו חוזרים לבית משוגעים. בן אדם מטייל בבית משוגעים, בא לבקר מישהו, פתאום הוא שומע אחד, צועק "ברכה, ברכה, ברכה, ברכה, ברכה, ברכה." אומר לו, שואל את המנהל, "תגיד לי, מי זה הבן אדם הזה? צועק 'ברכה, ברכה.'" אומר, "זה הבן אדם, רצה להתחתן עם בחורה אחת בשם ברכה."

27:03אז בא אותו, מרוב צער, נכנס לשיגעון, בא פה, מאושפז עם כדורים פסיכיאטריים. ממשיך עוד כמה חדרים, פתאום הוא שמע בן אדם צועק. ברכה, ברכה, ברכה, ברכה, ברכה, אומר לו, מה, גם זה רצה להתחתן איתה? אמר, לא, לא, לא, לא, זה התחתן איתה. והיא הביאה אותו לכאן. שיגעה אותו, גמרה אותו. לפעמים בן אדם לא יודע ממה אלוקים הציל אותו, לא יודע שהישועה שלו הכי גדולה זה לא להתחתן עם אישה מסוימת, לפעמים הוא לא יודע איזה מצב אלוקים הציל אותו, והבן אדם גורם לעצמו להיכנס לשיגעון. אז אותו בר חר שהשפזה אותו, השפזה אותו. אלו, אבל אתה יודע, אם תשים לב, תלמד. אם היית מתחתן איתה, היית מביא את עצמך לאבדון. אדם מכניס את עצמו למסגר. האדם מכניס את עצמו ל... הוציאה ממסגר נפשי. זה ראשי תיבות המן. הוציאה ממסגר נפשי. זה ראשי תיבות המן. אדם לפעמים מכניס את עצמו לתוך המן פרטי. אלו, אלוקים רוצה שתפרוץ את המחסומים. אלוקים רוצה שתפרוץ את המסגר הזה שיש לך. אלוקים רוצה...

28:05שתשתחרר מכל החסמים, מכל הבעיות, מכל העניינים. וזה מה שגם צריכים לבוא ולהתפלל בימי הפורים. הוציאה ממסגר נפשי, ריבונו של עולם. לפרוץ את כל המחסומים. לשבור את קליפת המן, את המחסומים האישיים שלנו, שאנחנו באים, עושים לעצמנו. וזה בעצם הרעיון של פורים, לבוא ולשבור ולמחות את עמלק, את המן, המן? את המחסומים שלנו הפרטיים שאומרים לנו אתה לא מסוגל, אתה קטנצ'יק, הלו מה אתה כבר שווה, מה את יכולה לעשות? זה "הוציאה ממסגר נפשי", ראשי תיבות המן. אנחנו נמשיך בעוד כמה בדיחות מוסריות שאפשר ללמוד מהן כל כך הרבה. יש סיפורים על הרשלה, הרבה פעמים על הרשלה. הרשלה הזה, פעם אחת נסע ברכבת, והגיע לידו, יושב לידו גוי, ואומר לו, תגיד לי איך אתם היהודים כל כך חכמים. הוא אומר לו, אני אגלה לך את האמת. אני אגלה לך את האמת. יש לנו מאכל מיוחד שהוא עושה לנו את כל החוכמה. מה המאכל הזה? הוא אומר לו, יש לי את המאכל הזה פה, אבל אני לא יכול להביא לך ממני. הוא אומר לו, בבקשה, תביא לי, תביא לי. מה זה? הוא אומר לו, תראה, זה לחם עם דג מלוח. יש סיפורים על הרשלה, הרבה פעמים על הרשלה. הרשלה הזה, פעם אחת נסע ברכבת, והגיע לידו, יושב לידו גוי, ואומר לו, תגיד לי איך אתם היהודים כל כך חכמים. הוא אומר לו, אני אגלה לך את האמת. אני אגלה לך את האמת. יש לנו מאכל מיוחד שהוא עושה לנו את כל החוכמה. מה המאכל הזה? הוא אומר לו, יש לי את המאכל הזה פה, אבל אני לא יכול להביא לך ממני. הוא אומר לו, בבקשה, תביא לי, תביא לי. מה זה? הוא אומר לו, תראה, זה לחם עם דג מלוח. הוא אמר לו, תנקור לי. הוא אמר לו, אני לא יכול למכור. הוא אמר לו, תנקור לי. הוא אמר לו, אני לא יכול. פתאום הרשלה אמר לו, אתה יודע מה? אלף רובל אני מוכר לך. הוא אמר לו, הגוי אין בעיה, קח אלף רובל, להיות חכם כמו היהודים, הכל שווה. קח אלף רובל. שלם לו אלף רובל, מתחיל לאכול את הפרוסה, אוכל את הפרוסה, אוכל את הדג מלוח, גומר אותו. פתאום הוא מתחיל לחשוב, איזה שוגל. הוא מגיע להרשלה, הוא אמר לו, תגיד לי, תגיד לי, איזה גנב אתה. מה זה הדבר הזה? אני קונה.

29:18הוא אמר לו, תמכור לי. הוא אמר לו, אני לא יכול למכור. הוא אמר לו, תמכור לי. הוא אמר לו, אני לא יכול. פתאום הר שלמה אמר לו, אתה יודע מה? אלף רובל ואני מוכר לך. הוא אמר לו, הגוי, אין בעיה, קח אלף רובל, להיות חכם כמו היהודים, הכל שווה. קח אלף רובל. שילם לו אלף רובל, מתחיל לאכול את הפרוסה, אוכל את הפרוסה, אוכל את הגמר וואך, גומר אותו. פתאום הוא מתחיל לחשוב, איזה שוגג. הוא מגיע להר שלמה, הוא אמר לו, תגיד לי, תגיד לי, איזה גנב אתה. מה זה הדבר הזה? אני קונה. ברובל, עשר כיכרות לחם, בעשר דגי מנוח, אלף רובל שילמתי לך על כיכר לחם, אומר לו הר שלה, הנה אתה רואה, התחיל השכל לעבוד, הנה, הנה, זה התחיל לעבוד. זה בעצם רעיון, שהרבה פעמים בן אדם לא שם לב למה שקורה עד אחרי שקורה הדבר. סוף מעשה במחשבה תחילה, סוף מעשה במחשבה תחילה. כאן אנחנו נגיד עוד איזה בדיחה. על אותם אנשים שבעצם חושבים שכל מה שהם לא רואים לא קיים. לא קיים. זה יהודים המשיחיים שמאמינים באמונה באותו האיש שמח שמו וזכרו. הם אומרים, אנחנו מצאנו חיות, אז אנחנו מניחים שהן קיימות. אנחנו לא מצאנו חיות שמוזכרות בגמרא, אז כנראה הן לא קיימות. ואם הן לא קיימות, אז חז"ל ימציאו, חז"ל פנטזו, חז"ל דמיינו. איך אתה מקבל תורה שבעל פה כזאת? ככה הטיפשים האלה אומרים. ונסביר למה זה טיפשות.

30:43מורה אחד ברוסיה הקומוניסטית נכנס לכיתה. שם חינכו לכפירה באלוקים. המורה אומר, ובכן, ילדים יקרים, אתם רואים את הלוח? כולם צועקים, דה, דה, דה, דה, כן. אז יש לוח. הוא מצביע על השולחן. כולם רואים שולחן? דה, כן. אז יש שולחן. כולם רואים אותי, את המורה? כן. אז יש מורה. שואל אותם המורה, כולם רואים את אלוקים? אומרים, לא. אז אין אלוקים. קם איזה ילד יהודי, פיקח וחכם, ושאל אותו שאלה: אתם רואים את הלוח? כן, יש לוח. אתם רואים את השולחן? כן, יש שולחן. אתם רואים את המורה? דעה, יש מורה. אתם רואים את השכל של המורה? לא. אז אין לו שכל. לא כל מה שאתה לא רואה לא קיים. ועל זה בדיחה שמספרים על הרשלה. הרשלה פעם רצה לעשות כסף. אז הוא לקח חול עם סוכר וקמח, ערבב את זה, ומכר את זה לאנשים. אמר להם, זה סגולה להבריח פילים לבנים.

32:08מחר, מחר, מחר, יום אחד הגיעה אליו מישהו, אמר לו, תגיד לי, אתה משוגע? מי אמר לך שזה עובד? אמר לו, תראה, אני מפזר פה בשכונה, כל בוקר, הרש'לה אומר לו, מההפקה שלי, וזה עוזר. אמר לו, מי אמר לך שזה עוזר? אמר לו, מה, פעם ראית פיל לבן? זה הכל בגלל ההפקה שלי. הכל בגלל ההפקה שלי. אני מפזר, אתה רואה שזה עוזר? זה בעצם הרעיון שלא כל מה שאתה לא רואה לא קיים. לא כל מה שאתה לא מבין לא קיים. זה מגיע כמובן מגאווה טיפשית של כל אחד ואחד. ברוסיה, באותה תקופה, היו מאוד מאוד מקפידים לא ללמד תורה. הממשל מאוד היה נלחם בזה. ואחת מהסיבות הייתה כי הדת זה אופיום להמונים, והדת יכולה להביא למרידה, וצריך להאמין רק בשלטון של סטלין, ולפניו, ועוד ועוד ועוד. אחד הפעמים, היה שתי בחורים שהיו מפיצים עולה של תורה, מקימים עולה של תורה, והם היו עוברים ממקום למקום כדי ללמד תורה. לאחד היה אישור מעבר, היה לו אישור מהשלטונות, היה כל מיני סיבות, והשני לא היה לו אישור. עכשיו, מי שנתפס ברוסיה בלי אישור, משוטט ברחוב, נעצר בעוון שוטטות, ומכאן הדרך קצרה לסיביר. לא צריך למצוא הרבה סיבות.

33:09היו שני בחורים שהיו מפיצים עולה של תורה, מקימים עולה של תורה, והם היו עוברים ממקום למקום כדי ללמד תורה. לאחד היה אישור מעבר מהשלטונות מסיבות שונות, ולשני לא היה אישור. עכשיו, מי שנתפס ברוסיה בלי אישור, משוטט ברחוב, נעצר בעוון שוטטות, ומכאן הדרך קצרה לסיביר. לא צריך למצוא הרבה סיבות. אחד הפעמים, החבר הזה שיש לו רישיון הולך עם החבר השני שאין לו רישיון. פתאום מרחוק הם רואים שוטר. הוא אומר לחבר שלו, "תקשיב, תקשיב, תקשיב, תראה, תראה מה אני עושה. איך שהשוטר לא מסתכל, אתה תלך." ואז השוטר פונה לבן אדם. הראשון, לאותו בחור שאין לו רישיון, מה לו רישיונות בבקשה? הוא ככה עושה כאילו, מחפש אותם בכיס, והבחור השני, פתאום התחיל לרוץ. יש לו רישיונות, אבל הוא רץ. השוטר רואה שהוא רץ, הוא שם אחריו ריצה, רץ, רץ, רץ, רץ, רץ, רץ, רץ. בינתיים, הבחור הזה שאין לו רישיונות, תפס את הרגליים, נעלם. אחרי כמה קילומטרים השוטר תופס אותו, זהו, עכשיו אתה בא איתי לתחנת המשטרה, אין לך רישיונות. הוא אומר, לא, לא, למה אתה רישיין לי רישיון? תהנה בבקשה, הנה הרישיון שלי. מוציא לו את הרישיון, השוטר בודק, אמתיס, אין זיוף. הוא אומר לו, אז למה רצת? הוא אומר לו, מה אני אעשה? הרופא אמר לי כל בוקר לרוץ כמה קילומטרים. אז לכן רצתי. הוא אומר לו, כן, אבל למה לא רצרת? ראיתי אותך...

34:25אחרי כמה קילומטרים השוטר תופס אותו, זהו, עכשיו אתה בא איתי לתחנת המשטרה, אין לך רישיונות. הוא אומר, לא, לא, למה אתה רשיין לי רישיון? הנה בבקשה, הנה הרישיון שלי. מוציא לו את הרישיון, השוטר בודק, אמתית, אין זיוף. הוא אומר לו, אז למה רצת? הוא אומר לו, מה אני אעשה? הרופא אמר לי כל בוקר לרוץ כמה קילומטרים. אז לכן רצתי. הוא אומר לו, כן, אבל למה לא עצרת? ראיתי אותך... רץ? אני רדפתי אחריך. ראית גם אותי רץ. למה לא עצרת כשראית אותי רץ? לא חשבת שאולי הרופא אמר גם לך. אולי הרופא אמר גם לך. זו החוכמה היהודית. החוכמה היהודית שבעצם הצילה את עם ישראל, למרות כל מה שעברו, למרות כל מה שעם ישראל עבר. עם ישראל עבר הרבה. אבל תמיד הפיקחות היהודית, תמיד החוכמה היהודית, תמיד החיוך היהודי, בוא נקרא לזה ככה, העיר, העיר את עיניהם של ישראל בכל עת ובכל צרה. ובאמת, יש מצווה לשמח יהודים. יש מצווה לשמח, להשכין שלום, בדרך שמחה, להשכין שלום, בדרך ברכה. וזה חג הפורים. חג הפורים, לבוא ולשמח ולשמוח. לבוא ולשמח!

35:35לבוא, כשאתה יושב בסעודה, במקום חס ושלום לבוא ולדבר גסויות, לבוא ולדבר דברי בטלה, דברי הווי, תגיד כמה מהפנינים האלה, תגיד כמה דברים מהבדיחות האלה, תגיד כמה דברים כאלה שהם יועילו, הם יועילו, יועילו, יועילו לך. היה אדם קמצן, הנה קבלו עוד קצת, עוד קצת פדיחות, שגם אפשר ללמד אותם מוסר השכל. היה בן אדם אחד קמצן, קמצן, קמצן, ממש נהרג על פחות משווי פרוטה. יום אחד התכופף מהמרפסת שלא נפל לו שקל. רץ במהירות למטה, חיפש את השקל, לא מוצא. אחרי כמה שניות הוא מרגיש את השקל על הראש. מרוב המהירות שלו, השיג את השקל. והבן איש חי מספר שיש אנשים כאלו קמצנים, לא יכולים לקנות לעצמם כלום, לעצמם אפילו לא יכולים לקנות כלום. יום אחד יושבים כמה סוחרים, אומר הבן איש חי, יושבים שם הסוחרים ופתאום נכנס איזה נער ומוכר עוגיות שקדים. הוא הריח את העוגיות שקדים, נהיה לו חשק חזק. אה, הוא רוצה לקנות, אבל הוא לא יכול, הוא קמצן, לא יכול להוציא את הכסף מהכיס. אמרו לו, הסוחרים, תגיד לי, יש לך את הגדה, אתה כל כך רוצה הוגיית שקדים, כמה זה עולה? שקל. מטבע אחד, תיתן את המטבע, נגמר. אמר להם, טוב, יאללה, פעם בחיים אני אקנה לי הוגיית שקדים. הלך, קנה איזו הוגיית שקדים, שילם את השקל, הכניס את ההוגיית שקדים לפה, אה.

36:51נחנק, מנסים, דופקים לו על הבטן, דופקים לו על הגב, מנערים אותו, הופכים אותו, שום דבר. הבן אדם לא מצליח לבלוע את ההוגייה. חבר שלו שהכיר אותו כמה הוא הולך, שם לו שקל ביד, ההוגייה ירדה. מרוב שהבן אדם הזה היה קמצן, הגוף, לא יכל לקבל את ההוגייה. אה, זה אנשים, זה אנשים מסכנים. אנשים שחיים בכמצנות כזאת, אנשים מסכנים, אנשים חיים בצורה נוראה שכזאת. אי אפשר להבין, חוץ משאנשים שלהם סובלים, שהילדים שלהם סובלים, הם סובלים, הם סובלים. איך אפשר לחיות? איך אפשר לחיות? שהאלוהים נהיה אלוהי כסף ואלוהי זהב. וזה גם מה שאנחנו לומדים בפורים. בפורים עצמו, מה אנחנו צריכים לבוא ולעשות? בפורים, לחלק חלק מהכסף שלנו, מתנות לאביונים, כל הפושט יד נותנים לו. וזה בעצם הדבר הגדול, לבוא ולהראות שהכסף ופורים לא חשובים לנו. הכסף ופורים יש משהו יותר חשוב, שזה המצוות. כי אנחנו נשארנו, ניצלנו בעצם, ממוות לחיים. אז מה אתה עכשיו? אתה מבזבז את החיים שלך על כסף? תעשה בזה מצוות. ועל זה סיפור. היה רבי מאיר אנשל רוטשילד, היה בעצם הראשון של שושלת רוטשילד. היה יהודי חרדי, קובע עיתים לתורה, יהודי חסידי.

38:14לצערנו, שער השושלת שלו לא כל כך שמרה תורה ומצוות, חלקם התבוללו וכו', אבל חובבי רנשיל רוטשילד. והוא היה מאוד מאוד עסוק, מאוד מאוד עסוק, מאוד היה קשה לתפוס אותו. היו בנקים מלווים ממנו, היו ממשלות מלווים ממנו, מלאכים, שרים, רוזנים, ורבי אנשיל רוטשילד הזה, היה מאוד קשה לתפוס אותו, ועם כל זה הוא תמיד היה נותן. היה אדם אחד, שהיה לו שלוש בנות לחתן, אמרו לו תקשיב, שלושה בנות זה סכום גדול. אין מה לעשות. אם אתה רוצה באמת מישהו שיעזור לך, לך לרבי אנשיל רוטשילד. הוא ייתן לך. אמרה, אבל מתי אני יכול לתפוס אותו? ניסע דרך הפקידים, אמרו לו, עוד חצי שנה. אמר לה, מה עוד חצי שנה? אמרה, עוד חצי שנה, יש לו שתי דקות בשבילך. אמר, חצי שנה אני אחכה. הלך אחרי רבי מאיר אנשיל רוטשילד, והוא ראה שיש זמן אחד, של כמה שניות, כשהוא יוצא מבית הכנסת בשחרית. כמה שניות עד שהוא עולה לכרכרה. מהפתח של בית הכנסת עד הכניסה. אז הוא חיכה לו מיד בפתח של בית הכנסת. אומר לו, רבי אנשיל, יש לי מילה אחת להגיד לך. אתה מסכים? בוא הנה. אומר לו, גמרא? אמר לו, מה זה גמרא? אמר לו, גמרא זה ראשי תיבות. גוד מורנינג, רבי אנשיל. בוקר טוב, רבי אנשיל. חייך, רבי אנשיל. אמר לו, יפה, מצחיק את החיים בעיניי. מה אתה רוצה? למה אתה פה?

39:44הוא אומר לו, אני רוצה להגיד לך עוד מילה, אפשר עוד מילה? הוא אומר לו, כן, תגיד, מה עוד מילה? הוא אומר לו, גמרא. הוא אומר לו, מה זה עכשיו גמרא? הוא אומר לו, ג' מידלעך, זה ביידיש. יש לי שלוש בנות, ביידיש "מידלעך" זה בנות. השוטר רואה ביידיש, אז מה אתה רוצה ממני? הוא אומר לו, אני רוצה להגיד לך עוד מילה. הוא אומר לו, תגיד, מה עוד מילה? הוא אומר לו, גמרא. אמר לו, עוד פעם גמרא, מה עכשיו? אמר לו, גמרא, ראשי תיבות, גיב מיר רבי אנשל, תן כסף. רבי אנשל כל כך שמח, הוציא איזה צ'ק, רשם לו, הוא הסתכל על הצ'ק, אמר לו, תודה, אבל אני יכול להגיד לך עוד מילה. אמר לו, עוד מילה, מה? אמר לו, גמרא. אמר לו, עוד פעם גמרא. אמר לו, גיב מיר רבי אנשל, תן עוד רבי אנשל. הכל כתוב בגמרא. זו חוכמה של היהודי. איך לדעת, איך לבוא ולפנות ולהוציא כשצריך. זו הפיקחות, היופי היהודי. לדעת מתי לבוא ולהגיד את המילה הטובה, את הבדיחה הטובה, את המילה שיכולה להחיות, את המילה שיכולה לבוא ולגרום חיוך על השפתיים. וגם שהצ'קים יהיו מסודרים בארנק יפה.

41:05אז אנחנו בעצם למדנו היום כמה דברים חשובים מאוד, שאפשר ללמוד דברי מוסר מבדיחות. אפשר ללמוד דברים כל כך יפים מבדיחות מוסריות. אפשר ללמוד דברים כל כך יפים, שאפשר מכל דבר להפוך אותו לדרך חיים. מבדיחה אחת בן אדם יכול לבוא לחזור בתשובה. מבדיחה אחת שיכולה לבוא ולהעיר לו את הדרך, לבוא ולגרום לו לפקוח עיניים, וזה בעצם התכלית שלנו, מתוך השמחה, מתוך השמחה, לבוא ולהפיל, הלאה והלאה והלאה והלאה, ולא להיות כמו סוס שוסף במלחמה, דנדק דנדק דנדק דנדק דנדק דנדק דנדק דנדק כל החיים, להסתכל להסתכל על כל דבר שיש לנו בחיים, לבוא ולגרום לו לפקוח עיניים. וזה, בעצם, התכלית שלנו: מתוך השמחה, מתוך השמחה, לבוא ולהפיל הלאה והלאה והלאה והלאה. ולא להיות כמו סוס שוסף במלחמה, דנדק דנדק דנדק דנדק כל החיים. להסתכל על כל דבר שיש לנו בחיים. לאהוב אותו, לבחון אותו, להעיר את הדרך שלנו, לסובבים שלנו, לסובבים אותנו, לילדים שלנו, שלא נהיה במצב כזה שהילד פונה לאבא שלו ואומר לו: אבא, אבא, תגיד לי כמה אתה מרוויח לשעה? הוא אומר לו: מה אכפת לך? הוא אומר לו: תגיד לי אבא, כמה? הוא אומר לו: אני מרוויח 50 שקל לשעה. אז הילד מוציא 50 שקל ואומר לו: אבא, אתה יכול לשבת איתי עכשיו שעה? זה עצוב, זה אולי בדיחה, אבל זה עצוב.

42:24אבא, אני רוצה אותך שעה בשבילי, נתק את הטלפונים, תהיה רק איתי. זה מה שאנחנו צריכים לבוא ולהראות בימים הללו, להוסיף שמחה לבית, להוסיף עושר לבית, לפנק ולהתפנק, ובאוכל טוב, ולפנק את העניים, במצוות, מקרא מגילה, תחפושות כמובן הכל במידה או במסורה, בצניעות, לא להתחפש עכשיו לגויים ולגויות, זה אסור. והכי חשוב, לשמח את מי שאין לו. אם אתה משמח את שלי, אומר הקדוש ברוך הוא, אני משמח את שלך. לבוא ולשמח, וטוב מלבין שיניים לחברו ממשקה וחלב. תבוא, תחייך, תחייך לשני, תבוא, תאיר, תגיד מילה טובה, תשמח, תשמח אותו, תזרוק לו קצת שמחה. רבי נחמן מברסלב אומר, שאדם שהוא נמצא במצב של עצבות, של דיכאון, אומר, זה יעשה מילי דשטותא. לעשות איזה שטות, איזה משהו, איזה דבר, שבעצם הדבר הזה יגרום לו לחייך. למה? כי כל זמן שאתה לא מחייך, שאתה לא שמח, אתה נשלט בידי כוחות הטומאה. אתה נשלט בידי הסטרא אחרא, אתה נשלט בידי החיצונים. לכן האדם צריך להיות תמיד בשמחה. עבדו את ה' בשמחה. אומרת התורה, "תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב."

43:47תשמח, תהנה, תרקוד, תעשה כל דבר שאתה רק יכול כדי לשמח. אל תשרה אווירה של דיכאון בבית, אל תשרה אווירה של עצבות בבית, אל תשרה אווירה של מתח בבית. הנה, יש לך פה מאגר של בדיחות תורניות, יש לך פה מאגר של בדיחות שאפשר להשתמש בהן לטובה. לכן כל אדם ייקח את המאגר הזה, ישתמש בו מדי פעם, ומדי פעם אנחנו מחדשים את הבדיחות. וכל מיני דברים שאפשר לבוא וללמוד. חוץ מזה, יש לנו סדרה שנקראת "בדיחות מוסריות," שיש שם עוד בדיחות חדשות, שבעצם אפשר ללמוד מהן, כמו שאנחנו אמרנו, הרבה הרבה מוסר השכל. מכל מלמדי השכלתי, זה גם "מילתא דבדיחותא." שיהיה לכולם חג פורים שמח, שמחה גדולה, עושר גדול, באלף, בעין, והכי חשוב, לא לשכוח את העניים, את המסכנים, לתמוך במוסדות של תורה, לתמוך בבני תורה, לתמוך בעניים, לתמוך ביתומים, משפחות חד-אוריות, כולם, כל מי שאפשר, כל מי שאתה חושב שהוא מסכן, תיתן לו, תתני לו, והקדוש ברוך הוא, ישפיע על כולם, שפע, ברכה והצלחה, פרנסה טובה, ופורים שמח, ושנה שמחה, וחיים שמחים, אמן כן יהי רצון, כל טוב. עושר גדול, באל"ף, בעי"ן, והכי חשוב, לא לשכוח את העניים, את המסכנים, לתמוך במוסדות של תורה, לתמוך בבני תורה, לתמוך בעניים, לתמוך ביתומים, משפחות חד-הוריות, כולם, כל מי שאפשר, כל מי שאתה חושב שהוא מסכן, תיתן לו, תתני לו, והקדוש ברוך הוא, ישפיע על כולם, שפע, ברכה והצלחה, פרנסה טובה, ופורים שמח, ושנה שמחה, וחיים שמחים, אמן כן יהי רצון, כל טוב.