שיעור מלא סיפורים מדהימים על מצות ביקור חולים מהרב אפרים כחלון

0:00לגבי ביקור חולים, הגמרא אומרת במסכת נדרים שכל אדם שמבקר את החולה נוטל אחד משישים מצערו, ומי שלא מבקר את החולה שופך דמים. אז רבי עקיבא היה לו 24 אלף תלמידים. רבי עקיבא היה לו 24 אלף תלמידים. איזה רב יכול לשים לב שתלמיד אחד לא נמצא, יכול להיות רב שיש לו 24 אלף תלמידים? אה? אתה יודע מה זה 24 אלף? הוא לא רואה אותם תכף את השמות שלהם, אתה זוכר את השמות שלהם? ורבי עקיבא, רבי עקיבא לא רק שידע את השמות שלהם גם פעם אחת הגמרא אומרת, אחד מהתלמידים שלו חלה. אחד מהתלמידים של רבי עקיבא חלה. מרוז מה הבעיה? שלח לו מישהו. רבי עקיבא, גדול הדור. רבי עקיבא היה גדול הדור. היה ראש הישיבה הכי גדול בדור. היה פרנס עם אמוני הלאנים. היה האדם הכי עסוק, כי גם היה לו שתדלנות אצל המלכות. הוא היה הולך, משתדל, מדבר הרבה, ויכוחים היו לו. ועם כל זה, יש תלמיד שלא בסדר. הולך וביקח את התלמיד הזה. בא ומצא כל הבית חנות. התלמיד מסכן, לא היה יכול לקום, לעבור לעצמו חלונות. לא היה יכול לקום להכין לו אוכל.

1:27מה יעשה? בא רבי עקיבא ובא לבד וסידר לו, עשה לו ספונג'ה, פתח לו את החלונות, ובישל לו, עשה לו אוכל, עשה לו הכל, ויצא ישר לבית המדרש. כשהיה בבית המדרש, הוא דרש ואמר: כל מי שאינו מבקר את החולה כאילו שופך דמים. למה? כי החולה הזה היה יכול למות. ולא מטפלים בו, ברגע האחרון באתי, פתחתי לו את החלון, הוריתי לו, הסברתי לו. אז היום יש כאלה שאומרים, היום אין מצוות כל כך ביקור חולים, תמיד יש מישהו שכן יטפל בו אם זה בבית חולים, בסדר. אבל מה שכן, אין את הדבר הזה שניצל אחד משישים. אבל זה באמת בגמרא כתוב דווקא מובן מזלו, עם אותו מזל. כלומר, דווקא מובן מזלו ניצל אחד משישים. אבל אם הוא לא בן מזלו אז לא. למשל, כתוב אצל יעקב... לא, הוא לוקח אליו, מה זה משמעות? זה אחד משישים, מה זאת אומרת אחד משישים? זה כלום. עכשיו כמה נשאר לו? נשאר לו חמישים ותשעה חלקים. אם הוא הלך באותו זמן, היה איזה שישים בפעולים. שישים? עם אותו מזל? כן. אותו מזלו? אז הוא לא הלך. אותו מזלו? לא, הפוך, הוא היה בריא.

2:44אה? הוא יהיה בריא. לא, השאלה שלי לא... רגע, הבן אדם ש... אה! ל-60 רולין. לא, אני אומר לך, ל-60 חז"ל, במילא אותו מזל, אז אתה אומר שהוא יהיה לך עכשיו חולה אנוש. זה רק אם כולם יכולים באותה מחלה. כן, כן. אה, צריך להיות ש... לא, אם כולם. לא, מה, הרי החלק הקטן הזה, שהאדם נוטל, הרי לא יכול להיות שבן אדם יעשה מצווה והיא נזה. אתה יודע מה, בקיר חולה, חוזר הביתה גוסס, אין כסף. רק מה, רק מה, רק מה, חז"ל אמרו שהוא נותן אחד משישים. העניין הוא שעל ידי השמחה שאתה גורם לו, על ידי זה, זו הנפקא מינה אם אתה נדבק מזה או לא נדבק מזה. באמת הגמרא מספרת על רבי יהושע בן לוי. רבי יהושע בן לוי זכה להיכנס חי לגן עדן. איך היה לגנת? גמרא, למה הוא זכה? שימו לב, למה הוא זכה, רבי יהושע בן לוי? היו הרבה תנאים, רבי שמעון בר יוחאי לא זכה, רבי עקיבא לא זכה, רבי מאיר בעל הנס לא זכה. קורא נתן, רבי אלעזר הגדול, רבו של רבי עקיבא לא זכה, רבי יוחנן בן זכאי, רבו של רבו של רבי עקיבא לא זכה. למה זכה רק רבי יהושע בן לוי? גמרא, משהו מפליא. גמרא, רבי יהושע בן לוי היה...

3:59תקשיבו, שימו לב מה הוא עושה. הוא הולך ומבקר חולים שיש להם צרעת. ולא רק צרעת, חולים שיש להם איזה חולי במוח, שרץ במוח, איזה משהו מזוויע. ואף אחד לא מתקרב אליהם, הם פוחדים להידבק. רבי ישעיה הנביא לא רק שלא היה יושב איתם, אלא לומד איתם תורה. ויושב איתם כמו חבר, ככה אחד עם השני, לא עם רמקול שם, מגפון. תרחק, תרחק, אל תתקרב לי, ים הרבה, ים הרבה. יושב איתם, מקרב אותם, משמח אותם, זה הזקן, הוא לא פחד שהוא ימות ממחלה, אמרו לו, אתה לא תמות בכלל, גם לא ממחלה. נכנס חי לגן עדן. זו המעלה של רבי אריה לוין. זו מעלה של ביקור חולים, בן אדם שנכנס ומבקר את החולה, יש לו מעלה גדולה מאוד, וזה בכלל מצוות של גמילות חסד בגופו. היה לפני כערך 80 שנה בירושלים רבי אריה לוין, רבי אריה לוין נקרא הרב של האסירים. הוא היה לפני קום המדינה, היה פה המנדט הבריטי, הוא זה ששלט פה במדינה, ורבי אריה לוין, כולם אהבו אותו וכולם כיבדו אותו, אפילו הבריטים, אפילו הגויים.

5:14אפילו היו לו עבריינים אצל זה, כולם עבריינים. הייתה לו קבוצה, פעם שהוא היה מחזיר אותם בתשובה, מקרב אותם כל הזמן מפה ומשם, לא באחד הוא דיבר איתם על זה, שצריך לשמור שבת, שצריך להתקרב, אבל הוא לא היה אומר להם סתם ככה באופן עקיף, "באופן ככה, לא תעשה, אתה שמור." באותה שבת הקרובה, הוא יצא, הוא יצא, ואחד מהבריונים שם, מהפרחחים, יצא לעשן סיגריה. פתאום הוא רואה את הרב. הוא אמר, "איזה פדיחות. עכשיו הוא דיבר איתנו על לא לעשן בשבת." מרוב פחד לא להכזיב את הרב, הוא בלע את הסיגריה. לא באחד הוא דיבר איתם על זה, שצריך לשמור שבת, שצריך להתקרב, אבל הוא לא היה אומר להם, סתם ככה באופן עקיף, באופן כזה, לא תעשה, אתה שמור. באותה שבת קרובה, הוא יצא, ואחד מהבריונים שם, מהמאפיונרים, יצא לעשן סיגריה, פתאום הוא רואה את הרב, הוא אמר, איזה פדיחות. עכשיו הוא דיבר איתנו על לא לעשן בשבת, מרוב פחד לא לאכזב את הרב, בלע את הסיגריה. בואגת, פנה אותה, אמר שאני לא אכזב חס ושלום את הרב, שאיזה פעם אחרת הייתה, הגיע אליו איזה, גם איזה מאפיונר אחד, זה אדם ענק, שהרב אריה לוין היה בקשר איתו, ואותו בן אדם יצא, תמיד כשאני נפגש עם הרב אריה לוין, אז הוא היה מקפיד לשים איזה כובע על הראש, איזה משהו, לא משנה מה. איזה כיסוי על הראש. באותו זמן הוא לא שם כובע על הראש, ובדיוק רבי אריה לוין יוצא החוצה לרחוב, ואיך שהוא יוצא לרחוב, הוא רואה, איך שהוא יוצא לרחוב, מה הוא רואה? את החבר שלו, חבר שלו, איזה חבר? את החבר שלו, בלי כיפה.

6:33והוא הגיב לחברה שלו, זה רבי אריה לוין, הוא היה מפיונר, הוא לא היה אדם דתי. אבל תמיד לפני הרב הוא היה שם. הוא אמר, מה זה עכשיו, המפיונר קלט אותו, לא, לא נעים. ברח! רבי אריה לוין זקן, התחיל לרדוף אחריו. רודף אחריו עם המקל, רודף אחריו, והוא בורח, והוא רודף אחריו, והוא בורח. בסוף, לא נעים, הוא טרח את הרב, ישחב אותו בכל ירושלים, הוא עצר. מעצב. רבי אריה לוין אמר לו, חכה רגע, אני צריך לדבר איתך. אמר לו, למה ברחת ממני? מה ברחת ממני? עשיתי לך משהו רע? הזקתי לך פעם? מה אני מפחיד? כן, זה קטן אני, אני נמוך. מה אני, מה אתה מפחד ממני? אמר לו הרב, את האמת? לא נעים לי, אין לי כיפה. לא נעים שהרב יראה אותי בלי כיפה. אמר לו רבי אריה לוין, תקשיב, אני אדם נמוך. אני רואה רק עד הלב שלך. והלב שלך טהור. כך אמר. טוב, בן אדם חזר בתשובה. חזר בתשובה, זרח ברוורמן היה נקרא רב של העשירים. גם הרב היה הולך לבתי חולים של המצורעים. מצורעים זה שם רחמים; צרעת זה פחד נורא. זה הבן אדם, נופלים לו איברים. ככה הולך ונופלים לו איברים. זה מפחיד; אף אחד לא רצה להתקרב אליהם. מי יתקרב אליהם?

7:51ואיך הוא מתרפא? אין, אין כמעט תרופה. היום אין כמעט תרופה לזה. יש בבית חולים למצורעים בירושלים. הם מתים שם, והם שם עד יום מותם. היה הולך רבי אריה לוין ומבקר אותם, כי זה אנשים אומללים. אפילו המשפחות שלהם לא היו באות אליהם. כמה מקבלים את זה? היה הולך רבי אריה לוין ומבקר אותם ומשמח אותם, כי אלו אנשים אומללים, אפילו המשפחות שלהם לא היו באות אליהם. שלא ידבקו, גם כשהם מדברים איתם, מדברים איתם דרך החלון. יום אחד, מישהו רואה את רבי אריה לוין, באמצע הלוויה של אחד מגדולי ירושלים שנפטר, הרבי אריה לוין בא, השתתף בהלוויה, פתאום באמצע הלוויה נכנס לחנות פרחים, הרבי אריה לוין נכנס לחנות פרחים. יוצא עם איזה עציץ גדול. עכשיו ידוע, "חוקות הגויים לא תלכו," אסור לשים פרחים על קבר בדרך כזו. חוקות הגויים, זה לא דרכנו. רבי אריה לוין, גדול ירושלים, מה קרה? קונה פתאום פרחים, נכנס לחנות, מוציא עציץ גדול עם פרחים, ואחרי כמה דקות חוזר לחנות ויוצא עם עציץ בלי פרחים.

9:05תראה מה קרה באמצע הלווייה, עכשיו בורח לקנות פרחים. לא רק זה, נכנס בלי פרחים. מה קרה? אחרי שנגמרה הלווייה הוא אמר לו, "תקשיב, אני חייב לדעת, חייב לדעת, מה קרה שם באמצע? לא רוצה לחשוד בך שאתה סתם עזבת את המקום. אני אדון אותך לכף זכות, אבל מה הכף זכות? מה עשית? בטוח שעשית טוב." אמר לו רבי אריה לוין, "בוא תשמע מה קרה. אמר לו, הייתי היום בבוקר בבית החולים של המצורעים. אני שם מניח תפילין לאיזה יהודי. היום בבוקר הוא מת, והרופאים אמרו..." אם עד הצהריים לא מגיע מישהו לטפל לו בחפצים, צריך לשרוף אותם, שורפים אותם. בין החפצים שלהם יש פילים. הם אמרו לי, אם עד הצהריים אתה לא מגיע וצריך לקבור אותם, בתוך עציץ גדול, אפילו לא באדמה, כי באדמה יש חיידקים של הצרעת שיכולים לעבור לגידולים. בעציץ נפרד, לא נקוב, שאין לו קשר. תביא עציץ מחרס, שבתוכו יש אדמה, גובה כזה וכזה, רוחב כזה וכזה. הוא אומר: מהבוקר אני מתרוצץ, שלאי שרפו את הפילים, מחנות לחנות. עכשיו עברנו באמצע הלוויה, אמרתי: הנה, ראיתי בחלון ראווה עציץ כזה, אמרתי: אני חייב לקנות. אבל מה, יצאתי, איך שאני יוצא, אני חושב: רגע, מה אני צריך את הפרחים? אני צריך רק את האדמה. אז תחזיר לבעלים של הפרחים, כך, תשתמש למה שאתה רוצה.

10:20אבל אני הלכתי כבר את... לא רק, רבי אריה לוין, לא רק למקומות כאלה של בית חולים בצורה, אם הוא היה הולך, בית חולים של חולי נפש. אנשים שהרופאים היו מתאכזרים אליהם. למה? הם היו מוציאים עליהם. לא מבינים אותם. לא מבינים בנפש. ולא רק זה. הם היו מעצבנים אותם, שכשהם היו מגיעים, אז הרופאים היו מרביצים להם. רבי אריה לוין, כל חולה שהיה רואה שהרופאים מתעללים בו, מרביצים לו, היה מגיע אליו, מה היה אומר לו? הוא אמר לרופאים, "זה כוח המשפחה שלי. לא יכולים לדבר. זה הכוח המשפחה שלי. זה היה הכוח המשפחה של רבי אריה לוין." היה שם חולה נפש אחד, שלא היה לו לא מכה ולא פצע. כל אדם שהיה חולה שם בבית חולים, לפעמים הם מגיעים אליו לבקר, אז היו פוחדים מהרופאים, שיספר. אז לא היו מתעללים בו הרבה. אבל היה אחד מסכן, בלי אף משפחה. לא להורים, לא הייתה משפחה. היה ניצול שואה. בלי זה, והרופאים את כל העצבים שלהם היו מוציאים עליו.

11:20יום אחד, חבר לוין הגיע לבית החולים, רואים, שלושה רופאים, מפעילים בכל הכוח לה. אז הוא ביראה, הוא שאל, מה זה? אמרו, איזה חולה שאין לה כלום ומוציאים עליו את כל העצבים. אמר, ככה. הלך, אמר, זה בן אחי. זה בן אחי? אמרו לו, מה זה בן אחי? ממתי? הוא אמר, מה זה? שנים חיפשתי אותו, לא מצאתי אותו. עכשיו, מאותו יום, כל יום היה בא לבקר אותו והיה קונה לו שוקולדים. עכשיו, אז היה ימי הצנע. היה רב בירושלים הרב אויערבאך, חמיו של הרב שלמה זמן אויערבאך. אמר פעם כשהוא גם היה בירושלים, "אני נולדתי בתקופות היפות." אמרו לו, "מה זאת תקופות היפות?" אמר, "ביצה היינו מחלקים לשלוש, זה היפות לפני גן עדן. זה ביצה." רבי אריה לוין היה הולך וקונה לו שוקולדים. למה? כי החולה הזה אוהב שוקולדים. היה הולך ומפנק אותו, קונה לו שוקולדים קטנים, וזה מה שהיה מגיע, כל יום בא, נותן לו שוקולד, נותן לו סוכריות, נותן לו דברים כדי לשמח את החולה הזה. החולה הזה, יום אחד, רבי אריה לוין הגיע. אני ראיתי חב"דניקים נכנסים לבית חולים פעם בשבוע לפני שבת, והם מחלקים ממתקים לאנשים חולים.

12:34הרב אריה לוין הגיע ואמרו לו שהוא נפטר. אבל לפני שהוא נפטר, הוא השאיר פתק קטן אצל הרופא. הלך לרופא ואמר לו, "מה הפתק הקטן?" אמר לו הרופא, "יש לי פה פתק בשבילך. אתה הרב אריה לוין?" "כן," ענה הרב. "מה כתוב בפתק?" שאל הרב. "כתוב בפתק ככה: אני יודע שהאלוהים הוא החזר. אני יודע שאין לי אוהב בעולם. הרגעים הקטנים של האושר שהיו לי, זה היו כשבאת אליי." וראית לי שוקולנט. ככה הוא כתב את המות. זה המכתב האחרון שהוא כתב את המות. זה היה רבי אריה לוין. הוא הולך ומבקר חולים, משתדל, תורח בשבילם בכל הכוח. זה בעצם המעלה, מה שהתחלנו לומר. כל בן אדם שלא הולך ומבקר את החולה, הגמרא אומרת, כאילו שופך דמים. אז באמת, היום זה לא כל כך אמור בנושא הזה כאילו שופך דמים, כי כבר אמרנו, שיש כאלה שיטפלו בו וכדומה, אבל לבוא, לשמח, לא די, לא די, לא די, הגמרא אומרת...

13:38שיחש בכל גופו יעשות בתורה. כל גופו זה אפילו כל חולים, כל חולים שיש. אז בן אדם שמכיר את החולה נותן ממנו אחד משישים. זה באמת כתוב אצל יעקב. אני יכול לעשות קידוש השם. אני אומר, כשיצאתי מבית חולים הייתי שישה חודשים מאושפז בבית חולים לבריאות הנפש, וכשבאתי, ישבתי פה בתור רפוי ועיסוק, כאילו במקום תעסוקה. באתי וישבתי פה, והרגשתי את הרפואה ממש אצל יעקב אבינו, כמו שכתוב בתורה. יעקב ויוסף. יעקב היה חולה. הוא שהיה זקן כבר, היה חולה. ואז יוסף הגיע אליו, והתחזק ישראל וישב על המיטה. נכון? כבר כתוב, צורה. והתחזק ישראל וישב על המיטה. אמרו על זה רמז יפה. יוסף ויעקב היו בני אותו מזל. דיוקנו של יוסף, צורתו של יוסף, הייתה דומה ליעקב אבינו. הכל היה... הכל היה... ממש, יוסף היה ממש בן מזלו של יעקב אבינו. כשהוא הגיע לבקר את החולה, נתן ממנו אחד משישים. לכן, והתחזק ישראל, וישב על המיטה, לוקח לקום, ליעקב אבינו. ועל זה אמרו רמז יפה: והתחזק ישראל וישב על המיטה. המיטה, זה ה', מ', ת', ה'. גימטריה, חמישים ותשע.

14:56למה? הוא לקח לו חלק אחד, קראו לו חלק אחד מ-60, מ-1959. לכן יעקב אבינו התחזק וישב על המטה. זה בעצם ההסבר לגבי הנטילה הזאת של החולים. ובאמת, יבוא בן אדם ויגיד לך, אני לא אוהב ללכת לבית חולים, לא נחמד שם. בדיוק, רוצה כל המצב רוחן, יש לך את חבר שלי. אני אגיד לו, מישהו קח 20 שקל, תלך. השאלה האם בן אדם יכול לקיים על ידי זה מצוות ביקור חולים? קיים עליו בכל התורה כולה. שלוחו של אדם כמותו, נכון? אז גם בזה, השאלה האם ביקור חולים זו מצווה שבגופו או לא מצווה שבגופו? למשל, אם אתה תיתן 20 שקל למישהו, תניח תפילין בשבילי. אתה יוצא ידי חובה או לא? לא. זה לא מחושב שקל. יכול להניח את התפילין בשבילך? הוא חייב, ואתה חייב. זה נקרא מצווה בגוף. או שתגיד לו, אני אשלם לך תפילה או חצורה בשבילי. אני אסביר? אני משלם לך. כן. טוב דבר. אז זה נקרא מצוות שבגופו. אבל יש מצוות שהן לא בגופו, אלא מצוות שאפשר לעשות אותן, עושים אותן בוודאי, כל המצוות עושים אותן בגופו, אבל הן לא מוטלות על הגוף. אם אני אתן למישהו מהשוק, תשמור בשבילי שבת. אני רוצה לבלות היום. אין כזה דבר, זו מצווה שמוטלת על הלב. זה כמו שאתה שולח מתנות לאלילים. יפה, יפה. יש מצוות, למשל מצוות צדקה. איפה אמרת דוגמתו?

16:17מצוות צדקה שליח מצווה. יפה, אז אתה עושה שליח מצווה, חזק וברוך. אבל אם אתה בא ותורך לעשות את המצווה הזאת, אם אתה תורך ועושה את המצווה, יש לך שכר יותר. רש"י במסכת קידושין בדף מ' כותב: מה הטעם של מצווה בו יותר מבשלוחו? כל אדם יש לו מצווה שהוא יעשה את המצווה יותר מאשר ישלח שליח. למה? דקי עוסק במצווה, מקבל שכר. ככה רש"י כותב. אדם שעוסק במצווה, מקבל יותר שכר. אתה תורח, אתה נוסע, אתה הולך, אתה חוזר. זו מצווה גדולה. אז מה זה? ראיתי שבעוצה לצפות הוראה, בא מישהו תורם ואומר, אני נותן את המצווה. כן, יפה. זה למשל, זה לא מצווה. זו מצווה שלא בגופו. מצווה שאתה יכול לתת. הוא נותן את המצווה. כן, אבל זה לא מצווה שבגופו. תפילין למשל, אתה לא יכול לתת. אותו דבר גם לגבי עבירות. בן אדם לא יכול להגיד מצוות לא תעשה. קח משהו, אני רוצה לעשות לזה עבירות. אין כזה דבר. אבל יש לו חלק בתרומה. כאילו הוא עושה את המצווה... כן, כן, כן, ודאי, ודאי, בתרומה כן, ודאי, בלי ספק. אבל לגבי מצוות שבגופו, אמרנו אין. השאלה אם ביקור חולים, זה מצווה שבגופו או לא. מצוות צדקה, אמרנו, אתה יכול לתת לשליח. השאלה אם דבר כזה, זה נקרא מצווה שבגופו או לא. זהו, השאלה אם נגיד, לדוגמה,

17:33אם אתה משלם לו את 20 שקל ועושה אותו פולו שאתה תעשה, שתנהל שקל ולכאורה, במה זה תלוי? אם אתה, למשל, אותו בן מזלו של אותו חולה אז אתה יכול לקחת אחד משישים, אבל השליח שמצאת הוא לא בן מזלו אז הוא לא יכול לקחת אחד משישים, מה יצא מהחולה? לא אכזרת ממנו חלק, נכון? אם אתה אותו מזל שלו, אותו מזל של החולה, אז אתה נותן לו אחד מ-60. אתה שולח מישהו בכלל לא בן מזלו, לא קשור אחד לשני. אז מה אתה אומר? שלא, לקח ככה את ה-27, אז יעזוב. אבל אם למשל אתה לא במזלו, ואתה יודע שאותו בן אדם שאתה שולח, הוא יעשה באמת את כל מה שאתה למשל היית עושה. יש לפעמים בן אדם יבוא לבית, יראה את הבית לא נקי, בית מלוכלך, ובן אדם חולה, יגיד, לא בשבילי, הולך. יש בן אדם יבוא, יגיד, אני יכול לעזור. ינקה, יסדר, ישטוף, יעשה. אם אתה יודע שהשליח יעשה אותו דבר כמוך, זה בסדר, אתה יכול לשלוח שליח. אבל אתה מפסיד...

18:38מצווה של? מצווה בו יותר מבשלוחו. מצווה שלך יותר, אם אתה עושה, אתה תורך אז יש לך יותר שכר. אני קראתי סיפור מבהיל על הרב תולדנו, רבי רפאל ברוך תולדנו. הוא היה הרב במקנס, הרב במרוקו. הוא היה חולה, הוא היה חולה מאוד. הוא היה הרב של הרב עובדיה יוסף והחתן של הרב עובדיה זה מהצאצאים שלו. אז רבי רפאל ברוך טולידנו היה חולה מאוד. ישב, ואתה מושמע, תוני הבית מתלחשים, מדברים. מה עמדתם מדברים שם? אמרו לו, אחד מגדולי העשירים שנמצא בעיר אחרת בכלל, שם במרוקו, בסוף מרוקו באיזה חור שמה, פשט את הרגל. יהודי. רבי רפאל ברוך אמר, פשט את הרגל? מה זאת אומרת? מי יעזור לו עכשיו? יהיה לו מה לאכול? אני נוסע אליו. אמרו לו, הרב, אתה יודע מה זה נוסע אליו? זה 400 קילומטר. 400 קילומטר אתה צריך לנסוע.

19:38מה לא מעניין אותי כלום. אמר לו, רב, אתה חולה, תהיה בריא, תחכה קצת. אני נוסע אליו, כי אף אחד לא ילך לאסוף בשבילו כסף, אף אחד לא ילך. ולשירות הרב של מרוקו, הרב של מקנס, נראו, הוא מכובד, יבוא. אנשים יצאו, יפתחו את הלב. הלך ונסע, מעגלה לעגלה, מעגלה לעגלה, זה לא נכנס לרכב ולא מפליג באיזה מטוס פרטי, כלום. מעגלה לעגלה עד שהגיע לתחנת רכבת, נסע תשע שעות רצוף. רכבת. תשע שעות נוסעת רכבת. הרב חולה. תשע שעות עוד פעם. עגלה לעגלה, עגלה לעגלה עד שהגיע למקום. אסף לו את כל הכסף. כיסה את כל הסכום. כולם התפעלו. הרב הגיע עד כדי כך. תערוך כל כך בשביל זה? הכל נחסך. זה המעלה הגדולה. בן אדם, זה נקרא רב. רב ישראל דואג לא רק לרוחניות, גם לגשמיות. יש כזה דבר, רב קם נוסע 400 קילומטר, רק לחשוב על זה אתה מקבל חולשה. לחשוב, ובלי רכב של מנוח זמוד. זה הכוח של הרב. אז כמובן, נחזור לנושא הזה של ביקור חולים שאמרנו. כשבן אדם מבקר את החולה, צריך לשים לב. אם יש לפעמים דברים בבית ש... מותר לו גם לפתוח ארונות בלי שהחולה ישים לב.

20:57אם אין לו מה לאכול, אם אין לו מה לשתות, הוא לא יכול לקום ולקנות. לא תמיד בן אדם שהוא חולה, גם אם הוא עשיר, אבל אם אין לו אנשים פה שיטפלו בו, הוא נחשב כמו עני. אין לו משהו שיקנה לו אוכל, אין לו מישהו ש... לכן כל בן אדם שבא יעשה מצווה בשלמות. אתה מבקר את החולה, תבדוק, צריך לעשות כלים? תעשה, אפילו שאתה לא עושה בבית. בוא ותעשה ספונג'ה. מאיפה אנחנו לומדים את זה? כמו שאמרנו, רבי עקיבא, רבי עקיבא גדול התנאים. אבל בוודאי שהוא היה יכול להגיד, אדוני, אני אשלח פה איזה משרת, אני כבר אסתדר משהו. רבי עקיבא גם היה עשיר, נכון? כתוב משישה דברים התעשר רבי עקיבא. רבי עקיבא היה מולטי מיליונר. בסוף היה הכי עשיר. נקל בסבוע והגמרא אומרת שהיה עוד איזה גוי אחד שנתן לו חצי מהנכסים שלו, והיה עוד איזה איל שהוא מצא, ובספינה שם היה מלא זהב. היה המון המון המון דברים שהבקירה הייתה אשר מהם. רבי עקיבא ודאי יכול לבוא לתת למישהו כך 100 דולר, תיכנס תבקר את החולה הזה, תשטוף לו את הרצפה. רבי עקיבא אמר לו, אני אלך ואתעסק בזה, ואעשה את המצווה הזאת. זה מה שמלמד אותנו. ובאמת, יש פעמים מצוות שבן אדם כיף לו לעשות. סוכה, אין לו בעיה לעשות. סופגניות בחנוכה, מדהים לו. כל הדברים האלה, סלסלת פירות טובה, ט"ו בשבט, עוד יותר טוב. כל המצוות האלה, עם המצות, קצת הוא מסתבך, אז הוא קונה מצות רכות, אין בעיה.

22:20אין בעיה. אבל יש בן אדם מצוות שכיף לו לעשות אותן. יש מצוות שהן קשות, לא כל כך מתאים לו. הלכת, כמו שאמרנו, לבית חולים להיכנס, או לבית קברות, לא כל כך מתאים לו. מה עכשיו, ללכת לעשות? תעניות גם. כן, נכון. זה יש מצוות. עכשיו אנחנו מדברים על ביקור חולים, אז זו דוגמה לביקור חולים. לבוא להיכנס לביקור חולים, לבית חולים, אדם נכנס ויוצא בדיכאון. פה רואה מונשמים, פה רואה זה, זה רואה נפצע, זה רואה זה, זה רואה ככה, זה חיסונים, זה זריקות, זה ניתוחים, זה דברים, זה חבוש, זה צער גדול. זה צער גדול. הוא כבר בריא. אז הוא בריא כבר. פה רואה מונשמים, פה רואה זה, זה רואה נפצע, זה רואה זה, זה רואה ככה, זה חיסונים, זה זריקות, זה ניתוחים, זה דברים, זה חבוש, זה צער גדול. זה צער גדול. הוא כבר בריא. אז הוא בריא כבר. אתה עושה ביקור חולים, אז אם אדם יוכל עכשיו... שנייה, תכף נגיע לנושא. תכף נגיע לנושא הזה. אז בן אדם לא תמיד כיף לו לעשות את המצווה הזאת. אז על זה אמרו את המשנה: "לפום צערא אגרא" - לפי הצער, כך השכר. אז אתה נהנה ממצווה, בסדר, כל הכבוד. אתה נהנה. אתה נהנה ליטול ארבעת המינים או לאכול סעודות שבת, זה גם מצווה.

23:24נפול צערה אגרא. לפי הצער, כך השכר. הקב"ה נותן ומשלם במיטב. זה אנחנו לומדים, כתוב אצל הצפרדעים. הצפרדעים במכת צפרדע, מה כתוב? שהצפרדעים מסרו נפש. מה זאת אומרת שהצפרדעים מסרו נפש? שהם יחזרו לתוך התנורים. יחזרו לתוך התנורים. משה רבנו אומר לפרעה, אני מביא בך ובתנוריך ובמשארותיך בכל המקומות, בכל המקומות. והגמרא אומרת בפסחים, שחנניה, מישאל ועזריה למדו קל וחומר מהצפרדעים. ומה הצפרדעים שלא מצווים על קידוש השם? הם נכנסו לתנור, אנחנו שמצווים על קידוש השם, עד שניכנס לאש, לא מפחדים, ניכנס לאש, הקדוש ברוך הוא הציל אותם. אז באמת יש שאלה על הצפרדעים, מה זאת אומרת הצפרדעים? חנניה, מישאל ועזריה, מה אמרו? הם לא מצווים, אנחנו מצווים. הצפרדעים היו מצווים. כתוב "ויעלו ויבואו בתנוריך". מה התשובה לזה?

24:27הקדוש ברוך הוא אמר למשה רבנו תביא תמכה צפרדיה באופן כללי. משה רבנו לא קרא לזה צפרדיה פתמה בואי לנה צפרדיה תכנסי לתנור. הוא לא קרא למסוים. זה כמו עם מצרים ש... כאילו שהקדוש ברוך הוא גזר על מצרים שיקבלו מכות, ובני ישראל יראו את הנסים הגדולים, ופה זה לטובה. איך? פה זה לטובה. חזק וברוך. פה זה לטובה שהקדוש ברוך הוא מעלה צפרדע מסוימת. משה רבנו ציווה על הצפרדע המסוימת: "את תיכנסי לאש, אתה תיכנס לאש, אתה תיכנס, את תיכנסי." הם באו ונכנסו. ובאמת, הצפרדעים... תחשוב, יש צפרדע, בוא ניכנס קצת לראש הצפרדע. הצפרדע יש לה פה עוגת קצפת שלוש קומות, פה איזה סטייק בשר ככה טוב. הוא יוצא כשנסלטנו. הוא אומר, זה לא שיקול בכלל. ובכל אופן, הצפרדעים, הוא רואה, אנחנו נעשה את הרצון של הקדוש ברוך הוא, ומכירים בבורא. בפרק שירה, תשימו לב, מה הצפרדע אומר? ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.

25:30זה המאמר, שהצפרדע שרה לבורא עולם, כמובן בשפה שלה, בשפה של הצפרדעים, שלמה המלך היה מבין את הצפרדעים, אנחנו לא מבינים. הרי הצפרדעים השחיתו שם כמעט הכל, אז ברגע שחשו את התנורים, עוד המצרים יכלו לחשוב לאכול צפרדע זו, איכשהו בזויי צפרדעים. כן. הצפרדעים אמרו, בוא תאכלו כבר, אנחנו בפנים, אבל... לא, ושם בצפרדעים, כל תבשיל שהכניסו לתנור, אמרו, צפרדעים לא ייכנסו לפה, לפחות אצלנו, צפרדעים ייכנסו בפנים. וזה היה מסירות נפש של הצפרדעים. ומה זכו הצפרדעים האלה שהעדיפו להיכנס לתנור, ולא לעוגות, ולא לפינוקים האחרים? מה זכו? משה רבנו אומר לפרעה, למחר לא תהיה שום צפרדע. נכון? רק ביעור תישארנה. ומצד שני, כתוב ויצברו המצרים את הנבלות של הפגרים של הצפרדעים חמרים חמרים. כל ארץ מצרים השריחה מהפגרים של הצפרדעים, שזה היה חלק ממשך המכה. הנה, איך התמודדו עם הפגרים שלהם. אז רגע, משה רבנו אמר רק ביאור תישארנה, והתורה אומרת שהיו פגרים. מה ההסבר? אומרים חז"ל: לא, פגרים מתים.

26:45משה רבנו אומר, רק ביאור תשארנה חיים. חיים. חיים. ופה כתוב, כל ארץ מצרים, מחוץ ליאור, מלאה פגרים מתים. מה קרה? אומרים חז"ל, תלוי איזו צפרדע. אם זו הייתה צפרדע שמסרה את נפשה על קידוש השם, ונכנסה לתנור, רק ביאור תשארנה. תישארי לחיות. צריך לחיות. אבל ספרדיה שהלכה לקצפת, חגגת, בסדר, קיבלת את השכר שלך. זה בעצם דומה, מזה אנחנו לוקחים השוואה. לגבי מצוות, כשבן אדם עושה מצוות שקשה לו, מצוות שיותר ממה שהוא מסוגל לעשות, אם זה בצדקה, אם זה בכל דבר אחר, מצוות שלא נהנה מהן כל כך. קדוש ברוך הוא נותן על זה חותמת מלכותית. אחרת זה משהו אחר. וזה בעצם ההסבר גם כשבן אדם בא ותורח ועושה מצווה בגופו, זה בעצם יש לו מהלך אחר, יש לו שמחה אחרת, ויש לו שכר אחר. ובאמת כתוב שכל מצווה ומצווה שבן אדם עושה הוא בורא לו פרקליט, הוא בורא לו איזה עורך דין אחד שמציל אותו מפגעים רעים. ובמדרש תנחומא כתוב שאם בן אדם, השם ירחם, היה יודע כמה הוא מוקף במזיקים, זה מה שכתוב בתהילים: "יפול מצידך אלף, ורבבה מימינך, אליך לא ייגש." מדרש תנחומא זה הולך על המזיקים.

28:09על המזיקים זה הולך. בן אדם מוקף באחד עשר אלף מזיקים. והגמרא אומרת במסכת ברכות, בדף ו, עמוד ב, שאם בן אדם היה רק רואה אותם, מרוב פחד היה משתגע. מרוב פחד. היה משתגע, והגמרא אומרת, יש איזה דרך לראות אותם. יש איזה דרך שהגמרא שם אומרת, והגמרא אומרת, אחד מהאמוראים, אני אעשה את זה, הלך ועשה את זה וראה את המזיקים, ומשתגע. האמוראים. האמוראים, לפני כמה שנים היו האמוראים? האחרונים שבהם, 1200 עד 1500 שנה. האחרונים שבהם. זאת אומרת, האמוראים הם אנשים חזקים, אנשים שיכולים להחיות מתים, כמו שמובא בגמרא, איזה דברים הם עשו. והנה, האמורא הזה לא היה מסוגל להיות מוגן מהמזיקים. ואדם שידע שהוא מוקף במזיקים, הקדוש ברוך הוא לא רוצה שאנחנו נראה את זה, כי אם נראה את זה, נחשוב שאנחנו משוגעים. כל הזמן נחיה בפחד, ולא נוכל לתפקד. לכן, הקדוש ברוך הוא אומר, אל תראו, אל תפחדו, אני מציל אתכם בכל עת. אבל מה, בן אדם משים שמירה. אז יש את המזוזה שיש עליה את השם, שאין דלת שהיא לא שומרת על בני ישראל. יש את הציצית שהיא שומרת אותו מכל הכיוונים. ויש מצווה אחת שהיא הולכת לפניו ומחסלת בהם.

29:22מצוות צדקה. ואיזו מצווה? צדקה הכי טובה? מתן בסתר. מתן בסתר מכפה אף. כתוב בפרשת השבוע, בפרשת כי תצא, שמשה רבנו אומר, "יגור אותי מפני האף." ולמה? משה רבנו אומר, "אני מפחד מהמלאך המשחית הזה שקוראים לו אף." והגמרא אומרת מכאן, שאדם שנותן צדקה בסתר, הוא יותר גדול ממשה רבנו. למה? משה רבנו מפחד מהאף, ואתה במתן בסתר, מכפה אף. מחר כופה את המזיק הזה. זה נקרא, והלך לפניך צדקך. גם כשמתן את זה כאן, צדקו הולך לפניו. וזה בעיקר אותו רעיון של ביקור חולים. בן אדם יכול ללכת לביקור חולים, וכל השכונה תדע שהוא היה. בוא'נה, היום הייתי אצלו, מה זה, איך עשיתי לו שם את הבית, איך שטפתי לו, מיליתי לו את הארונות, אז אתה מסמך, אתה מספר, קבל כבוד. רבי חזקיה למינשטיין היה משגיח בישיבת פוניבז'. הוא אמר, אדם שמספר ומפרסם את המצוות שלו, הלוואי ויישאר לו חמש אחוז. הלוואי. הרב אמר שבאדם שמפרסם את המצוות שלו, אחד שהוא צדיק הוא לא מפרסם את המצוות שלו. זה שהוא מפרסם הוא כבר לא... למראה שהוא לא צדיק. הגמרא מספרת על רבי יהושע בן לוי.

30:40רבי חזקי למינשטיין אמר: אדם שמפרסם את המצוות שלו חמש אחוז ולפי הגמרא זה מביא אותו לגמרה. הגמרא מספרת על רבי יהושע בן לוי, שהרי נכנס חי לגן עדן. אז הוא הלך להילחם עם היצר הרע. יש מדרש שנקרא מדרש רבי יהושע בן לוי, שם מובא המעשה באריכות. שם מובא שרבי יהושע בן לוי ראה אישה שהאוזן שלה תקועה בציר של הגיהנום. שאל, מה זה זה? הציר של הגיהינום, למה? מה עשתה? אמרה, השעה הזאת הייתה צום, צום, תעניות בשביל עם ישראל, אבל הייתה מפרסמת אותנו אז העוני שלה באוזן שואלים המפרסמים, רגע, למה באוזן? בלשון, איפה היא סיפרה? מה התשובה? כי כל מה שהיא צמה זה לספר לאחרים שישמעו בשביל זה היא צמה, זה היה נותן כוח זה היה נותן... בשביל זה הייתה עושה רק דברים בשביל כבוד.

31:43מי כבוד לא עושה והכירו בשמיים שזה היה התכלית של עצום שלה ולכן נענשו אותה על זה. לכן בן אדם יעשה מצוות וזה קשה לפעמים. בן אדם רוצה לפרסם, רוצה לעשות מצוות עם פרסום, זה מפתה. ולמה זה מפתה? כי היצר לא מפריע. הוא אומר לו, מה? תעשה אם צדיק נסתר מפרסם? תעשה, אה? צדיק נסתר וגם פרסם. אז איך? הוא נסתר ומפרסם? כן. לא, הוא היה נסתר. סדר, יש לפעמים, יש לפעמים. לא ידעו שהוא עושה את המעשים. יש לפעמים, יש לפעמים. אחרי זה הוא מתגלה. יש לפעמים שהקדוש ברוך הוא גורם לגלות איזה צדיק בדור, כשהדור צריך אותו וכדומה. יש כזה דבר, יש כזה דבר. אתה יכול להראות את זה? לפרסם את הדבר שעשית כדי שאחרים ילמדו? אוי, חזק וברוך. האם אפשר לפרסם דבר כדי שאחרים ילמדו? היה בטוניס שני רבנים, אב ובנו, רבי חיים חורי, רבי נח חורי. רבי נח חורי גם היה רב בכיסא רחמים. יפתע היהודי צדיק מאוד. סתם שתבינו מי זה רבי נח חורי. פעם אחת הוא חצה את הכביש בדרך לישיבה לכיסא רחמים. הוא היה כבר אדם מבוגר. אישה אחת פגעה בו עם הרכב. והוא נפל, מסכן כולו. אז היא נבהלה. הוא קם.

33:01אבל הלאה לא צריכה לצאת מהמכונית הכל בסדר, הרגיעה אותה והוא מדבר איתה והוא מרגיע אותה. אחרי חמש דקות שהיא נרגעה והכל בסדר, הוא אומר לה: "רק אם את יכולה לעשות טובה, תתקדמי קצת עם המכונית על הרגל שלי." כדי כך הוא לא רצה להבהיל אותה. רק אחרי שהוא הרגיע אותה. היה יהודי צדיק מאוד וקדוש מאוד, ואבא שלו, רבי חיים חורי, היה רב בתוניס. והוא תמיד, ההנהגה שלו הייתה לספר לבעלי בתים, לאנשים שזה, כמה... כן, זה הבן שלו. כמה הוא עשה דברי תורה כדי שילמדו ממנו. אז הוא מגיע לאנשים ואומר להם, אתם ישנתם כל הלילה שמונה שעות, אני למדתי שמונים דפי גמרא. אנשים היה כואב להם הלב. אם הרב עשה ככה, גם אנחנו יכולים. היו לידי לאבא, היו גם יושבים מטבע ולומדים. היה אומר להם, מה אתם עשיתם? עבדתם? בסדר, כל הכבוד. אחרי העבודה, הלכתם לקרוא עיתונים? מה, אני בזמן הזה, ישבתי, גמרתי כל שתיים, לקרוא עם פירוש רש״י, עם פירוש הרמב״ן, פירוש זה. היה עושה להם קינת סופרים. קינת סופרים, ובחוכמה. אנשים היה כואב להם הלב. אם הרב עשה ככה, גם אנחנו יכולים. היו לידי לאבא, היו גם יושבים מטבע ולומדים. היה אומר להם, מה אתם עשיתם? עבדתם? בסדר, כל הכבוד. אחרי העבודה, הלכתם לקרוא עיתונים? מה, אני בזמן הזה, ישבתי, גמרתי כל שתיים, לקרוא עם פירוש רש"י, עם פירוש הרמב"ן, פירוש זה. היה עושה להם קינת סופרים. קינת סופרים, ובחוכמה.

34:04הבן שלו, הוא אמר, אני בעל מגליה, אני בעולם הגילוי. הבן שלי בעל מסתריה, בעולם הכיסוי. אני לא יודע שהוא שהוא. הוא אמר, הבן שלי עולה במעלתו עליי. הבן הנכון. כך הוא אמר. והוא אולי מפרסם. אבל לפעמים יש כזה דבר, בן אדם שמפרסם, באמת, בשביל שילמדו ממנו, אין בזה בעיה. זה מה שנקרא, והצנע לכת בדרכי השם. מגבי לגור את דרכי השם, בדרכי השם אין בעיה. כשבן אדם עושה, כוונתו לשם שמיים, כדי שאחרים ילמדו ממנו, אין לזה בעיה. אם כוונתו, אז על ידי זיכוי הרבים הוא יקבל פלוס אחר, מזכה את הרבים. ובאמת הנושא הזה, שבן אדם שיש לו דבר שהוא גורם לו גאווה, אפילו במקצת, וכבוד וזה, בעייתי מאוד מאוד מאוד. יש הב"ח, הב"ח רבי יואל סירקיש. היה קודש קודשים. יש לו חיבור על הטור. אז צריכים את הטור. תראו, בטור יש צד אחד בית יוסף, צד שני הב"ח. רבי יואל סירקיש. היה מגאוני גאוני קרקע, שנבין עליו מי היה הב"ח. היה סיפור, פעם אחת הגיעו אליו איזה איש ואישה. אמרו לו, רבי, יש לנו משהו סודי לספר לך.

35:14אמר הב"ח, "הוציאו כל איש מעליי," ונשאר רק איתם. אבל נשאר תלמיד אחד, תלמיד אחד שהיה תלמיד מובהק של הב"ח, שהיה גאון בתורה. אמר הב"ח, "אתם יכולים לסמוך עליו, אין בעיה." מה הדבר בסדר שלכם? אמרו לו, "הדבר בסדר שלנו הוא שמצאנו אוצר גדול מאוד, והעניין הוא שכל מי שמצא אוצר, שם היה החוק, צריך להביא את זה למלך. כל המדינה היא של המלך. מה האוצר? של המלך. ומי שלא, אז שלום יכול להתחייב ולגזר דין מוות." ‫מה נעשה עם זה? ‫איך נעשה כדי שלא נגלה? ‫עכשיו, זה לא חוקי על פי ההלכה. ‫אמר להם רבי יואל סירקיש, ‫תעקרו מקום, תעברו לעיר אחרת, ‫תעשו ככה, תעשו ככה, גילה להם. ‫בסדר? ‫אותו תלמיד, אפשר להראות את זה, ‫לימים אותו תלמיד השתמד, התנצר. ‫אותו תלמיד, הגאון הזה ‫שהרבי יואל סירקיש העריך עליו. ‫ולא רק התנצר, הלך ונהיה במנזרים, ‫ונהיה קומר, ואחרי קומר נהיה קרדינל ‫והגמון ובישוף, עד שנהיה אפיפי. החריף מאוד, האפיפיור של כל הנוצרים. ביום שהוא התמנה לאפיפיור, עשה מסיבה גדולה ורצה להוכיח לכל הדוכסים ולכל הכמרים איזה כוח גדול יש לו, כמה הוא יכול לבוא ולהביא הרבה הרבה נכסים למלך.

36:32ואז הוא זכר את הסיפור עם הזוג הזה. הלך ושלח מכתב מלכותי לרב שלו, ולזוג הזה, שהוא תפס אותם איפה שהם נמצאים, ולכל הדוכסים ולמלך, לכולם, שיבואו ביום זה וזה, הוא הולך לגלות להם משהו שגילו לו מהשמיים. וככה היה, וגם יואל סירקיש, הוא לא ידע שהתלמיד שלו נעלם. הוא לא ידע, הלך, נעלם. ובאותו יום הגיעו כולם, כולם פחדו לעמוד מול האפיפיור. הגיעו כולם, כל הדוכסים, כל המלך, כולם הגיעו. ורבי יהונתן אייבשיץ נכנס עם הזוג היהודים האלה, והאישה כשראתה אותו התחילה לבכות. היא אמרה לרבי יהונתן אייבשיץ, "הרב, זה התלמיד שלך." רבי יהונתן אייבשיץ מסתכל וקולט מה עכשיו הוא הולך לעשות. באותו רגע רבי יהונתן אייבשיץ כיוון איזה שם קדוש. הלך לאפיפיור, נעמד מולו ואמר לו: "כן, תדבר מה שאתה רוצה". וישכיח ממנו את כל פרעו. שר של שכחה. האפיפיור קם, מתחיל לדבר, מתחיל לגמגם: "אההה..."

37:59הוציאו עצומה להוריד את האבישר מכיסו. הורידו אותו מכיסו ואחר כך הרגו אותו. נקמו בו והרגו אותו. זה רבי יואל סירקיש. זה הב"ח, רבי יואל סירקיש. בערך כ-200 שנה. טוב, שאלה, אם אחד... בכלל, עזוב על מה שאמרת על הפרסום... כן, אנחנו חוזרים, כל זה הקדמה. לא, אני שואל אותך עוד שאלה, אם אחד עכשיו, אתה יודע עליו שהוא צדיק, אתה אומר בואי נה, כל פעם אתה בא, אתה אומר בואי נה, זה צדיק גדול, אתה מכיר אותו. יש עניין של איזשהו... איך? לא, הוא לא פרסם. הוא לא פרסם. הוא לא פרסם, הוא לא עשה כלום, אבל אתה חברך אותו. כן, בסדר. בסדר, הוא לא פרסם. אבל בואו תשמר מה זה הנושא הזה של הכבוד וגאווה, גם אם לפעמים זה נוגע. באותה תקופה, אצל ה"בח" היה בעל מגלה עמוקות. בעל מגלה עמוקות שלו ספר מגלה עמוקות. מי היה בעל מגלה עמוקות? ספר גם לו סיפור. מגלה עמוקות באותה העיר היו שני אנשים, שני ילדים יתומים שעבדו אצל איזה קצב, וכך עד שהקצב הזה היה מתאכזר אליהם, נותן להם מכות רצח. אם הם לא היו עומדים במטלה, עד שלימים החליטו לברוח ממנו ולהקים עסק נפרד. ואיזה עסק? קצביה, להתנקם בו.

39:12פתחו קצבייה בכשרות מהודרת של רב העיר, רבי יואל שירקי, של כל הרבנים. אבל מה שהם היו עושים: היו שוחטים שור אחד כשר בעשר שוורים לא כשרים. הם היו שם, באים, נוחרים אותו, מחביאים אותו מאחורי המטבח. היה להם כמו קיר כזה, וכל פעם שמישהו היה קונה חלק, מיד היו מביאים חלק אחר, מהלא כשר, שמים שם בין הכל, וזה. ככה במשך השנים, האכילו את כל היתרפות, מגנות היתרפות. זה היה הזוג היתומים מהם. עשו את זה בתמימות, עשו את זה בשביל כסף. לא ידעו שזה כל כך חמור. עד שהם נהיו העשירים הכי גדולים שם בקרקע. העשירים הכי גדולים, העשירים הכי גדולים, באים, מחפשים חתן. לבּת שלהם התחתנה, הקימו בית, נולדו להם בנים ובנות. חתן לבת שלו לחתן לה תמיד חכם הכי גדול. יש להם כסף לשלם, אתה תשב רק תלמד, אני אתן לך כסף, דירה, מה שאתה רוצה. החתן הזה הכניס אותו לבית, ויום אחד חמיו, אותו הבעל העשיר הגדול הזה, שומע שהחתן שלו לומד, מי שמחטיא את הרבים, איזה עונש חמור יקבל בגיהינום, וגם לומד את הסוגיה של מאכלות אסורות וטריפות, שזה מטמטם את הלב, והוא התחיל להיות לו עיגולים שחורים בין העיניים. מה עשיתי? מה עשית?

40:34הלך דיבר עם החבר שלו ואמר לו, אתה לא יודע איזה עוון חמור עשינו. כל העושר שלנו היה גניבה, כי מכרו להם בשר כשר, וזה התערב. כל הכסף שלנו, הכל, כמה הכשלנו אותם, כמה עוונות, כמה דברים, כמה... דברים מזעזעים שעשינו, מה נעשה עכשיו? אמרו לו, אין לנו ברירה, נלך לקבל תיקון לבעל מגלה עמוקות. הלכו לבעל מגלה עמוקות. אמר להם: אבונכם קשה מנשוא. קודם כל, צריך לפרסם בכל העיר שכל הכלים שלהם טרפה. כל הכלים טרפה, אי אפשר לבשל בהם. מה שהם קנו, קנו מהקצבייה הגדולה עם ההכשר. ודבר שני, תבואו אליי אחר כך ואני אתן לכם דרך תשובה. הלכו פרסמו בכל העיר, כולם שרפו וניצו באיזה מושוק קצת בחוץ בשוגג בשביל העיר, אבל הם עשו במזיד, אבל הם לא ידעו. ואמר להם עכשיו, כל הכסף שיש לכם, תנו אותו לצדקה. זה גזר. אתם מכרתם אותו, מכרתם, שר קשב, זה התערב. והלכו, מכרו את כל הכסף, מכרו את הנכסים, השאירו במעט רק על ידי קיום פת לחם למשפחה שלהם, וחזרו לרב. אמרו לרב, מה הדרך של התשובה שלנו? הייתה להם סדרה של תעניות, ואמר להם, אתם עכשיו צריכים במשך שלוש שנים,

41:50לטייל בכל קהילות ישראל, בכל בתי הכנסת שנמצאים בכל האזור, לא רק בעיר, מעיר לעיר, ובכל מקום, בבית הכנסת בן מיכאל הערבי, לדפוק על השולחן ולומר: אנחנו חטאנו לאלוקי ישראל וחטאנו לעם ישראל. אנחנו נכשלנו את כל העיר קרקע לאכול בנבלות וטרפות במשך שנים. בבקשה, בבקשה, כל מי שיוצא החוצה, אנחנו נשכבים פה לפתח, שידרוך עלינו וירק עלינו. וואו. זה מה ש... זה התיקון. אמר להם, ואם תעשו את זה, אני מבטיח לכם חיי העולם הבא. במשך שלוש שנים. והיה להם סדר של גלות, לא לישון באותו מקום יותר מלילה אחד. הייתה להם סדרה של תיקון. אחרי שלוש שנים חזרו רצוצים, דווים. זה תיקון. ועשו את כל התיקון שהם אמרו. ונשבעו אחד לשני בתקיעת כף, שמי שייפטר ראשון יבוא לשני בחלום ויספר לו מה היה. ככה היה. אחד מהם נפטר, והגיע...

43:00לחבר שלו, שבינתיים הם עזבו את כל העסק שלהם וישבו לעסוק בתורה מהבוקר עד הערב, וכשהגיע אליו החלום, אמר לו, תקשיב, כשהגעתי לבית דין של מעלה, מיד הגיעו אליי בטענות, אמרו לי שאני נבל ואני פושע ואני מושחת ואני הכל. אבל היה דבר אחד, אמרתי להם שיש לי... הבטחה מבעל ה"מגלה עמוקות". אמרו, מי זה ה"מגלה עמוקות"? ככה המקטרג אמר שיכול לפסוק את הדין. בוא נלך אליו, נדבר איתו. הלכו, שלחו שליח לבעל ה"מגלה עמוקות". בעל ה"מגלה עמוקות" אמר, כן, יש לו אחרי התיקון הזה חיי העולם הבא מושלמים. הוא אמר, וזה מה שהיה. לך תספר למגלה עמוקות שהתיקון של לאום התקבל. הוא הולך לספר את זה לרב, וכתבו את זה לו. יש פנקס החברא קדישא של הקהילה. קוראים לסיפור הזה מה שהיה. זה בעל המגלה עמוקות. נחזור חזרה, כל זה סיפרנו, בשביל לדעת מי זה שני הרבנים, מי זה רבי יואל סרקיש, ומי זה המגלה עמוקות. רגע, הוא בא לו בחלום? סיפר לו? כן, כן, כן. ושתיהם היו יום אחד אצל בעל המגלה עמוקות.

44:02הרבי יואל סירקיש חיכה לו, והוא לא הגיע. הרבי יואל סירקיש היה הרב של העיר, כולם נהגו בכבוד, ושאל את בעל מגלה עמוקות למה לא הגעת? אמר לו, אני מבקש סליחה, הגיע אליי אליהו הנביא. לא יכולתי להגיד לו, תלך. אמר לו, בסדר, אז תגיד לאליהו הנביא למה הוא לא בא אליי. הוא אמר, אני לא מספיק רב חשוב. מה, רק אליך? שיבוא גם אליי. אמר לו: אני אשאל את אליהו הנביא. אחרי כמה ימים הוא רואה אותו ואמר לו: שאלתי את אליהו הנביא ואליהו הנביא אמר כך: תשמע, אמרה הגמרא שכל תלמיד חכם צריך שיהיה בו שמינית שבשמינית שבגאווה. כך הגמרא אומרת, נניח לצדק את היציאה דופן. שמינית שבשמינית של גאווה, מה זה שמינית שבשמינית? שמונה כפול שמונה, שישים וארבע, נכון? אחד חלקי שישים וארבעה מגאווה, אז הוא קטן. למה? כי אם לא, יבוא איזה רב, רב של העיר, וככה לא יוכיח את האנשים, לא יקבלו ממנו, ינגע בעצמו שפנות, לפעמים בן אדם צריך לדעת לעמוד איתן. ואמר אליהו הנביא, כיוון שאתה רב של העיר ויש בך שמינית שבשמינית של גאווה, אפילו שזה לתועלת, אליהו הנביא לא יכול לבוא אליך.

45:10זה מה שאליהו הנביא אמר. הוא אומר, אני לא רב של העיר, אני פשוט נוהג עם כל עמך בית ישראל. אבל אם אליהו הנביא, הוא רוצה לבוא למה? לרב של העיר. הבעיה יש לו עם הרב של העיר. כמובן שיש לו קצת גאווה. אפילו שזה לתועלת, אתה עושה מה שצריך. אבל לזה אליהו הנביא לא יכול לבוא. זה בעצם הדבר. זה בשביל גאווה לצורך. כמה גרוע בן אדם שעושה מצווה ומפרסם אותה. יותר נכון לעצם זה שאתה שובר את הגאווה. אז אתה מגיע כבר לדרגה של השמינית והשמינים. אתה לא יכול לעבוד ולהפעיל את זה בצורה כזאת. ודאי. לעבוד על עניין הגאווה. בסיפור שסיפרת, אבל הם עשו תשובה, לא? אז למה בבית דין להראות להם... כי שם, הסיפור המלא זה, שהגיעו כל העגלים, שהם נחרו אותם, בכל עגל שהייתה בו נשמה או משהו, הם אמרו, בסדר, אתה רוצה לוותר להם, אבל אותנו לא תיקנו. לא תקנו אותנו. אם היו שוחטים אותנו כהוגן, כמה מגיע התיקון שלנו? כי אם תשים לב, תסתכלו, כל הבריאה בעצם, הבריאה עולה דרגה, נכון? האדמה זה דומם. לוקחים זרעים, שותלים באדמה, גדל דשא, גדלים עשבים, זה נהיה צומח. הצומח נאכל על ידי הבהמה, זה עולה לחי. ואנחנו אוכלים את הבהמות, זה עולה למדבר. ואם יהודי מברך על השחיטה ואוכל, הוא מגיע לתיקון המושלם של העולם.

46:36זה בעצם הדבר. שלא עשו את זה. לכן, כל בן אדם שיעשה מצוות, גם אם פתחנו בו ביקור חולים או במצוות צדקה, הדבר הגדול ביותר, זה לא לפרסם, ואם אתה, אפילו שאדם יש לו יצר הרע של פרסום, אדם ידע, אם הוא מפרסם, היצר היה לו לעשות מצוות כמה שהוא רוצה. למה? הוא מחנה את ה... אין להם בעיה, תעשה גם תחשוב שאתה כל הזמן עושה מצוות וגם בעצם אתה כבר משלם את השכר. כמו שאמרנו, שאמר רבי חזקאל לוינשטיין, הלוואי ויישאר לו חמש אחוז מהמצווה אחרי שהוא מפרסם אותה. ור' משה סולובייצ'יק אמר שזה הרבה יותר גבוה. לכן כל בן אדם שעושה מצוות, לפעמים עומד לו על הלשון לומר "קניתי כל נדרי בככה וככה כסף", בא לו לומר "תרמתי לבית כנסת", בא לו לומר להגיד את כל הדברים האלה. כל בן אדם צריך לעצור את זה. וירווה רוב נחת, שמחה ושלום. רבי חנניא בן עקשיא אומר: רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות, שנאמר...