שיעור בישיבת מאור ישראל בנתניה דברים מענינים מאד

0:18יש מדרש מופלא על מכות הצפרדע. מדרש מופלא. למה הם לא הבינו את זה? שבמכת הצפרדע קרה שהצפרדעים, הרי המצרים, הם אומרים, אנחנו חכמים יותר ממשה רבנו. משה רבנו אומר, באו לנו צפרדעים, אנחנו יושבים בבית, לא יושבים בבית. אין בעיה. נכון? אין בעיה. הכל אטום, הכל סגור. אבל מה? אומר המדרש, ה"מעשה למלך" מביא את זה, דבר מופלא. אומר ה"מעשה למלך", שהצפרדעים הגיעו מתוך האדמה, וכשהגיעו לרצפת השיש, שלמצרים היה להם רצפות של שיש, הם דיברו לשיש. מה אמרו לו? תיבקע, כי אנחנו באנו לעשות רצון אבינו שבשמיים. רצון קוננו. כל האבנים, כל השיש, תיבקע.

1:22עכשיו, בן אדם יושב בבית שלו, יושב בסלון, לא חולם בכלל מהיכן. פתאום האדמה פותחת את פיה, ומתוך האדמה יוצאים צפרדעים. זאת אומרת, הצפרדעים, היה להם כוח לשלוט על אדומים, בכוח השם. יש בהיסטוריה, הפרי חדש מביא את זה, בתחילת הלכות מילה, את המדרש הזה, ש... כן, בטל הצפרדע, כן, אבל אחר כך, אחרי שיצאו, איך הם נכנסו לבתים? איך נחזור לבתים? איזה בן אדם אני אחכה פה? אתה יודע מה? הצפרדע הברוכה באה, חוגרים הכל, מעלים הכל. איך? מתוך ה... זה נפקע השיש, נפקע. לא יעזור לו בריח, לא שלשות, לא פלדלת. הצפרדעים עושים מופתים. הצפרדעים פותחות, לא צריך... בלי בבא. בציווי השם. הפריש המביא בליחות מילה, דבר מוסכן. מבין למה בעצם? הרי התכלית של מצוות מילה מוזכרת בתורה לפני. כשיתקבל היום לחתוך בשקים, תחותכים באבן. איך אנחנו יודעים? מציפורה. אתה תיקח ציפורה, צור, צור זה אבן, ואת תכרות את עורלת בנה. מה שמובע אצל משה רבנו, ואת אומרת לו, חתן דמים, אתה למולות על זה שהוא לא מל את הבן שלו. אז בעצם זה היה אבן. מה קרה היום שאנחנו עושים את זה בברזל? אז אין לך, אתה יודע מה, היום כבר, אנחנו לא בתקופת האבן. אנחנו כבר, סטייל, אנחנו... אבל כן, אבל זו לא התשובה. התשובה...

2:48שעד תקופתו של דוד המלך, היו מלאים באבן. דוד המלך שינה את זה לברזל. למה? אז הוא שופר במדרש, הפרישה מביא את זה בתחילת הלכות מילה, שכשהוא בא להילחם עם גוליית, כשהוא בא להילחם עם גוליית, אז הוא בא עם חמישה חלוקי אבנים. אבל גוליית הייתה בעיה. גוליית כולו היה שריון קשקשים. מה זה שריון קשקשים? בוא תשמע, יפה. כולו שריון קשקשים. כולו היה כמו חתיכות חתיכות של ברזל. בכל הגוף. אין מצב לחדור בשריון. אלה לא חודרים לבונדל. אבל מה? דוד המלך ראה את זה. הוא יודע קצת יותר ממה שאנחנו יודעים. הוא דיבר עם השר של הברזל. השר של הברזל. כל דבר בעולם, כל צמח, יש מלאך שאומר לו גדל. ברזל יש שר של ברזל, אבן יש שר, כל דבר שדואג לו. הוא מינה אותו שהוא יהיה אחראי כביכול, כל מה זה כחוטו של הבורא. אבל אז הוא אמר לשר של הברזל, תפתח לי את המצח שלו, תעשה לנו פתיחת האחד כדי שהאבן תבכה. הוא אמר לו, למה, מה קרה? אז מה אם אתה מבקש כל כך יפה? אמר לו, אם אתה תעשה לי את זה...

4:06מהיום ימולו בברזל. אמרה, זה טוב, ברוך הבא, פתחו שערים, ויבוא גוי צדק, נכנס לו במצח, התביע, טבע במצח, ונפל על פניו. עכשיו, כך אומר הפרישה, לכן, מלאים בברזל. עכשיו ננסה להבין, דוד המלך בא מדבר לצר של הברזל, קצת דרוויניו. מה, שווה לי? לא שווה לי. מה, אני אקבל כמובן זה? מה בסך הכל הוא ביקש? תפתח את הסנטימטר. שם הצפרדעים מגיעים. כל מצרים מגיעים לאבן. תפתחו בהם ולעשות רצון ולהביאו שבע של המים. נפתח הכל. ודאי, אבל מה, דוד צריך לשכנע אותו. מה, שם הצפרדעים צריכים לשכנע משהו. מה תביאו לנו בעד זה? כלום. חבל. יפה מאוד. זו אחת מהתשובות. המהר"ל אומר, המהר"ל, הוא אומר, הבנת מה הוא ענה? התשובה שהוא ענה, הוא אומר בעצם שבמצרים, הטבע זה הנס. הקב"ה הרי לא חסך בניסים. אפשר לשאול דוגמה. בצפרדע, מעשה הצפרדע מובא במדרש דבר שהוא לא ידוע. כל החיות הטורפות שבים, הכרישים, הפיראנות, המדוזות, כולם הגיעו איתם, לא רק התנינים שידוע שהגיעו והצטרפו לצפרדע.

5:33יפה מאוד. זו אחת מהתשובות. המהר"ל אומר, מה הוא ענה? התשובה שהוא ענה, הוא אומר בעצם שבמצרים, הטבע זה הנס. הקדוש ברוך הוא הרי לא חסך בניסים. אפשר לשאול דוגמה. במכת ספרדיה מובא במדרש דבר שהוא לא ידוע. כל החיות הטורפות שבים, הקרישים, הפירנות, המדוזות, כולם הגיעו איתם, לא רק התנינים שידוע שהגיעו והצטרפו למכת ספרדיה. כל החיות שבים, עכשיו עוד תקשיבו, פירנה בדרך כלל מחוץ לים היא לא טורפת. שימו אותה בים ותראו את כוחה וגבורתה. מחוץ לים היא מתה. הקדוש ברוך הוא עשה נס, הוציא את החיות שבים, בשביל מה? שיבואו קצת להציק למצרים. אה, זה לא מיותר? צפרדע לא מספיק? הרי עד היום שלא ידענו על זה לא התפעלנו ממכת צפרדע, התפעלנו. המדרש, המדרש מביא, כן? שכל החיוס, כל החיוס. עכשיו, בעצם, אבל למה צריך את זה? מה, זה לא מיותר? אלא מה התשובה? אין כזה דבר לבזבז ניסים במצרים. מצרים, ההנהגה של הטבע התעשתה. המהר"ל אומר את זה על ההנהגה של בית המקדש. אומר המהר"ל, בבית המקדש, כל מה שקרה בבית המקדש, הטבע שם, זה מעל הטבע. הטבע היה מעל הטבע, לכן, אם נשים לב, לא הפילה אישה מריח בשר הקודש.

7:01לא, הזיזה הרוח את העשן שלה. מה זה כל הניסים האלה? מה בקרקע? מה צריך לזה? אם תזיז הרוח את העשן שלה, אתה המערכה. מה יכול לקרות? געסון. מה? תגיד, לא הפילה אישה מערך בשר הקודש, אני מבין. יש מחלוקת שנים. וגם אחרונים, האם למשל אישה הייתה מריחה פתאום? הייתה רוצה לאכול. האם היו מביאים לה או לא היו מביאים לה? כן? יפה? יפה? אז רש"י כותב, רש"י על אבות, פעולות מפרשים אומרים שאם הייתה מריחה לא היו מביאים לה. אה? מה, זה דוחה פיקוח נפש? כוח נפש, הרי ביום כיפור אפילו מביאים לה. שאלה בעלכם, מביאים, אז מביאים לה בשר כשר וזה מספק אותה? כן, אבל עכשיו אין בשר כשר. לא מכניסים לבית המקדש בשר אחר, רק בשר של קודש. אז רש"י כותב ככה, אז באמת מתפלאים על זה ואומרים שני הסברים לאיך יכול להיות שלא היו מביאים. הסבר ראשון, שרש"י כותב שלא היו מביאים את הבשר הזה, אף על פי שלגבי כל התורה כולה,

8:02פיקוח נפש דוחה הכל. ההסבר הוא שזה בגוף העניין שאף אישה לא הייתה מגיעה לדרגה של פיקוח נפש. זה העניין, אז חסכנו את זה. זה ההסבר, זה הסבר נוסף. גם אם אישה הייתה מריחה, עם ישראל לקחו חומרה על עצמם ולא לצאת, אפילו שלא צריך. לא צריך, כי פיקוח נפש דוחה הכל. אבל עניינים של קודש. עכשיו, איך יכול להיות? מה אתה מחמיר על חשבונה? בוא נראה אותך אתה. מה פשט? הפשט הוא ככה. לפי מה שהמהר"ל אמר זה מובן. מה המהר"ל אמר? כל ההנהגה בבית המקדש הייתה בעצם מעל הטבע. אז מה אתה אומר? או על פי הטבע היא מריחה והיא נזקקת לזה. מה זה טבע? לטבע אין כניסה לבית המקדש. אין. אין. הכל הוא מעל הטבע. וזה בעצם היה ההנהגה במצרים. הכל היה, כן? הכל היה. זה בעצם חום. אין טבע. זה משהו אחר. באמת יש חדשים שהם בדרגות נמצאים מעל הטבע. למשל, יש חזון איש מובא ב"אגרות חזון איש". משהו מופלא לחזון איש. פעם שאלו את החזון איש, אמרו לבן אדם, הוא היה חולה שמפרפר למוות. סכנה. יש לו שתי ברירות: או להזמין אמבולנס, או לקרוא תהילים. מה הוא יעשה? שאלה מאוד קנטרנית, מאוד קנטרנית.

9:27אבל... מה יעשה? כן? אז אמר לחזון איש. חזון איש אמר, שאלו את החזון איש פעם, אמרו לו שיש חולה מסוכן מאוד ויש שתי ברירות: או להזמין אמבולנס או לקרוא תהילים. מה לעשות? מה עשה? אז הוא אמר, בין מי שקורא תהילים, ובין מי שמזעיק אמבולנס, כמה מאמינים אותו דבר, כן? כן, אבל אם יש בן אדם אחד, אני אומר, אם הבן אדם הזה קרא תהילים, זה אותו כוח כמו לקרוא לאמבולנס, אותו דבר הוא אומר. רק מה? רוב העולם הולכים לפי הנהגת הטבע. הנהגת הטבע, הנהגת הטבע, מישהו תגיד לו מה אתה רוצה? מצאנו לך זמן לקרוא תהילים! עכשיו אתה קורא תהילים כשבן אדם מפרפר! אבל ה"חזון איש" אמר, האמת, להעמיתה, התהילים לא פחות מצליחים באמבולנס. תגיד את זה ברחוב? יגידו לך, יש חדר פנוי בבית המשוגעים, נפנה אותך שמה. אם אדם נקרא בבית לקרוא תהילים בשלב חיית הלכה, הוא חייב לקרוא תהילים. עכשיו תגיד לו, שמע, הוא פה מפרפר, אתה תקרא תהילים.

10:37זה מה שחזון איש אמר, זה מה שחזון איש שגזר, שזה אותו נס ההצלה, זה אותו כוח, אותו תוקף. זה בדיוק מה שאמרו, זה בדיוק מה שאמרו. יש צדיקים שהנהגה שלהם מעל הטבע, וזה בעצם, בואו נשים לב. יבואו לך אנשים, יביאו לך היום בפועל, היום לפי המצב של היום, המצב האידיאלי של היום, אי אפשר לחיות בלי צבא. זה נכון. אין כזה דבר, מישהו שיגיד לך, אפשר היום לחיות בלי צבא. זה כבר החזון איש שנפגש עם בן-גוריון. בן-גוריון אמר לו, תגיד לי, מה אתה רוצה? אנחנו מוקפים במדינות ערביות, בשבע מדינות, ועוד רוצים לכלותנו, אז ברור שצריך צבא. החזון איש אמר לו, תראה, אחרי שמתנהגים לא ברצון השם, אז בעצם אנחנו יוצאים מההשגחה הפרטית. יוצאים מההשגחה. חייב צבא, אין ספק. רק מה, אבל אם מישהו יגיד לך, תקשיב, אתה יודע מה? בתורה כתוב, אם בחוקותיי תלכו ואת מצוותיי תשמרו ועשיתם אותם, ושכבתם ואין מחריד וחרב לא תעבור בארצכם. מישהו יגיד לך, אתה יודע מה? זה נראה לי לא אמיתי כל כך. זה נראה לי לא חזק. מה, וחרב לא תעבור בארצכם? איך וחרב לא תעבור? בלי אטום, בלי כל מה שיש מסביב.

11:50הפשט הפשוט של התנ"ך, בלי דרשות, בלי פלפולים, סיפורים ועיקומי הכתובים. הפשט הפשוט, וכי רעב לא תעבור בארצכם אם תעשו את זה. רק מה, לצערנו אנחנו לא במצב הזה. אנחנו במצב של הנהגה על פי הטבע. אבל באמת, יש אנשים, הצדיקים, שיכולים להגיע לדרגה גבוהה של הנהגת השם, שזה הנהגה כמו של בית המקדש. הנהגה כמו של בית המקדש, המהר"ל אומר, כל מה שהיה בבית המקדש, הטבע היה מעל הטבע. לכן היה שם ניסים שכביכול היו מותרים, כמו שאמרנו. בגלל של איזה ארוח, את המודעין. זה לא צריך. כן. לא לכל אורך הדורות. פעולת אסתר. לא היה צבא, גם עם חזקיה המלך. הוא אמר לו שבא, אמר לו אני אביא לך אפילו אלפיים סוסים, אלפיים סוסים. כן, זה היה צבא. אנחנו חושבים על המדינה הזאת, זה הצבא שלהם. כן, זה מעשה וזה מבטא כביכול את ההפרדה. זה כביכול חסר השם, שכירם אותם לארץ ישראל. לא היה צבא מצידי.

13:04לא, העניין הוא כזה. הצבא, יש נס תנאים ויש נס מעל הטבע. כאשר ישראל מתנהג ברמה שמעל לנורמה, מעל למה שצריך, כמו בזמן חזקיהו, שלא היה מדן ועד באר שבע, תינוק ותינוקת שלא יהודים תורה וצרה, אז מקבלים ניסים מעל הטבע. שם ישראל תהיה בה, בדרך, בטבע וזה וזה. אז יש גם, חרב לא תעבור בארצכם, זה לא חייב להיות ברמה של ניסים. אין חרב, אין שם, אין מלחמות. זה אפשר להבין את זה לפי דרכי הטבע. אבל אם יש כבר דבר כזה, יש מלחמה, ויש קצח כזה, נס גדול, אז זה מה שחזקיהו אבל חסה דבר מעל ומעבר. אז בעצם ההנהגה הזאת של... ההנהגה של מעל הטבע. כל בן אדם, אם הוא משיג לעצמו את ה... כוח ההנהגה, שהקדוש ברוך הוא בעצם מנהיג את כל העולם, הרמב"ן כותב, שמן הנסים הגלויים אנחנו לומדים על הנסים הנסתרים. מה זאת אומרת נסים נסתרים? שכל ענייננו ומקרנו אין בהם טבע ומנהגו של עולם כלל. מה זאת אומרת? בן אדם מגרד את הראש. זה נס או לא נס? לא, זה טבע. אבל הרמב"ן אומר שזה נס. בן אדם שותה, זה נס. בן אדם אוכל, בן אדם הולך. כל צעד, רק מה,

14:22זה נס שנקרא נס טבעי. זה הכל. אני אגע למה לא. מתי בן אדם מתחיל לחשוב, או אולי זה נס? שפתאום היד לא זזה. שפתאום מה זה קורה? אז מה קרה? איך יכול להיות? 70, 80, 90, 100 שנה אני מזכיר. פתאום משהו לא עובר. טוב, בן אדם מתחיל להעריך את השיניים. שאין לו חובשוב. אין לו כאבי שיניים. אז הוא, או וואו. נכון, זה באמת דבר גדול. דרך אגב, יש פתאום בפוסקים, אדם שקרוב לשיניים, אם מותר לו לעשות עקירה בשבת, על ידי גוי. פשוט הוצא למכתבים, רבי אצלך כותב, לאחד. אמר לו, אתה יודע למה אתה עושה? לא פתוח נפש? לא פתוח נפש. אבל זה לדגול. זה שבו, אתה נראה לגוי שבו, דרבנן. דין דרבנן. ואז הוא אומר לו, אתה יודע למה אתה כותב? כי עוד היה לך כאב בשניים בשבת. ברגע, שיהיה לך כאב בשניים בשבת, נראה אותך, אומר לו, לא, לא, אל תצילי. הוא אומר, אתה חזה שאתה מרגיש כואב. כן, בסדר, מי מקל? אה, פוסקים אלה מקלים, יאללה, ברוך הבא. איך הוא כותב לו? הוא אומר לו, אחרי

15:24רבי יוסף מתש, תקשיב לתוצר המכתבים. ככה הוא כתב. אבל זאת אומרת, אם יש לך פסקים שמקלים, אז זה מגיע לכאב הפנימי. ובאמת, נשים לב, כל אחד, יש אחד שכואב להשם, אז הוא צועק. אחד שכואב להשם, גם צועק. כל אחד בכאב הפנימי שלו. שם זה מה שמפריע לאדם. זה מה שקרה גם בעצם אצל פרעה. פרעה במצרים, לאורך כל הדרך, לאורך כל הדרך, הוא פיך בלב ליבו, בלבבדה, וכולי וכולי. אבל הדבר, עד שנגע לחיים שלו, שנגע לחיים שלו במכת בכורות. זה כבר היה מעל הכל. זה כבר היה מעל... מעל כל הכוחות. זה גם בעצם בהנהגה השמימית של הקב"ה. מנהיג את האדם. לפעמים הקב"ה נותן איזו תזכורת לאדם. איזה משהו קטן לאדם. תשים לב, משהו לא כל כך צועד בתלם. אתה חי 20, 30, 40 שנה, ופתאום קורה משהו לא שגרתי. לא תמיד זה חייב להיות... משהו ענק, משהו אסון. תמיד זה מה שכותב. גמרא במסכת חולין, בדף ז' כותבת, אין אדם נוקף אצבעו מלמטה עד שמכריזים עליו מלמעלה. מה זה נוקף? נוקף זה לא פצע. נוקף איפשהו נפצע. איפשהו נפצע. ו... נניח, קוץ או משהו כזה. עד שמכריזים עליו מלמעלה. והגמרא אומרת עוד, דם ניקוף מרצה. מה זה דם ניקוף מרצה? אם הוא נושא בן אדם ויש לו פצע, ואחרי הפצע, קיבל מכה על הפצע.

16:50האדם הזה מרצה כמו קורבן. האדם הזה, אם נגזר עליו, כתוב בספרים, אם נגזר עליו מוות, אז מה הקדוש ברוך הוא עושה? לא, הוא לא עושה להרוג את האדם, כי לא יחפוץ במות הרשע, אלא בשובו מדרכו וחיה. אבל המקטרגים הם מקטרגים, אז הקדוש ברוך הוא עושה פלפול. אין מפלפלת מה הקדוש ברוך הוא. הקדוש ברוך הוא, התורה והמשכיות זה אחד. אז הקדוש ברוך הוא אומר ככה: הרי כתוב בתורה "כי הדם הוא הנפש". וחז"ל לימדו אותנו שמקצת הנפש היא כל הנפש. אז בן אדם, כשיוצא לו קצת דם מהאצבע, זה בא למקום מיתה. אבל זה דווקא... תשמעו, כמו נתינת הזדמנות. אבל אם הבן אדם, הזדמנות ראשונה לא התעורר, שנייה לא התעורר, ולקח הכהן את הכלי. בא הקב"ה. אין מה לעשות. וזה בעצם הדבר, זה בעצם הדבר שבן אדם צריך להבין, שעוד לפני שמגיעים הצרות, הכאבים, הייסורים, הבעיות וכו', כל הדברים הללו, עצם ההנהגה של הקב"ה בעולם הזה, זה הנהגה ניסית. זו הנהגה שהיא נראית כטבע, אבל היא ניסית. יש כמה דרגות של יראת שמיים.

17:58חובות הלבבות כותב על זה, ובעוד כמה מקומות. יראת שמיים הכי, הכי, הכי רדודה. הכי שפלה. יראת שמיים שבן אדם פוחד, שהקב"ה יעניש אותו. לא אומרים, אני אומרים את פה. אה, יכול פתאום ליפול התקרה. השמיים יכולים ליפול. לא יודע, העצים יכולים ליפול. אני הולך, אני חוזר. פתאום יכול להיות חס ושלום מחלות, פתאום... זה הערה שמיים הכי רדודה. אבל גם זו מעלה. זה עיר השמיים. זה עיר השמיים. אדם שהוא ירא, לא סתם חי בפרנויה, אלא אדם שמבין שהקב"ה הוא בכוחו, הוא תקיף ובעל יכולת, הוא בעל כל הכוחות כולם, והוא בעצם זה שמנהיג את העולם, הוא זה שמנהל את העולם, הוא זה שבעצם כל צעד ושעל בעולם הזה, הקב"ה הוא אחראי. שוב, המדרס, כך מלמדים אותנו, שכל עשב ועשב יש מלאך. שומע בו ואומר לו גדל. אז אם על עשב יש מלאכים, כמה אסביב יש בסדר? אין סוף אסביב. איך אולי הערות? בכל אחד יש לו מלאך. בלי ספק, אדם, שהוא כמה וכמה דרגות, מהצומח הזה, מהעשב הזה, אפילו לא עץ, בוודאי שיש לו מלאך. רק מה, אומר רבי חיים מוולוז'ין, יש כמה וכמה דרגות בבריאה.

19:09יש את הדבר הכי פשוט. צומח, חי, מדבר, ואז נוסיף יהודי. הם מוסיפים בוולוז'ין, אבל הם בחורי ישיבה. זה משהו אחר. זו דרגה, כמה שישה ועמד בתורה, זו דרגה נוספת. עכשיו, הדבר הזה בעצם, כל הדרגות הללו, רבי חיים מוולוז'ין אומר, מה זאת אומרת הדרגות? למה? הקב"ה ברא את זה שכל אחד במעלתו. אבל אם בן אדם יורד, למשל, הצומח, אם אתה מנתק אותו מחיותו, הוא לא יהיה דומם. הוא מתקלקל ונהיה מסריח ונאבד. זהו, מתפרק, מתפרק, מתפרק. זאת אומרת, כשהוא יורד מדרגה, הוא לא יורד, אתה יודע מה? הוא כתב את הצמח, שהשווה לדומם, כמו אבן שרק התקלקלה. לא, הוא יורד לאפס. זה ברקאי. פעימה שמתפגרת, פעימה שמתה, זה לא מדבר, אתה יודע מה? פעימה אחר פרח. רזי דרגה, צמח. יורדת בבד אחר, דרסטי. לפחות מדומם. הוא אומר אותו דבר גם על האדם וגם על היהודי. אם הוא יורד, הוא יורד לדרגות נמוכות, נמוכות, נמוכות, ואותה גרועה מדומה. אז עכשיו, לכל עשב יש מלאך שאומר לו גדל. כי העשב עושה רצון השם. אז אדם שעושה רצון השם, בוודאי שיש לו מלאך שעוזר לו, שומר אותו, הנה, אני שולח את מלאכי לפניך. אבל אם בן אדם קצת מתחיל לעשות בעיות,

20:35אז העשב בעצם, פחות, העשב הוא יותר מהאדם. כי העשב עושה את רצון השם. ומאיפה אנחנו יודעים את זה? מה רבי חנינא בן דוסא מספר לו את רבי פנחס בן יאיר? רבי פנחס בן יאיר הלך, הגיע לנהר גינאי. אמר לו, חלוק מימיך. אמר לו, מה זאת אומרת חלוק מימיך? למה שאני אחלוק? אמר לו, אנחנו עושים את רצונו של השם. הוא יצא לשליחות, הוא הולך בדרך של מצווה. אחר כך היה איתו עוד איזה יהודי שהביא חיטים לפסח. אמר לו, חלוק מימיך. חלק ממך, עוד פעם. אחר כך היה איתו עוד איזה ערבי, שהיה בלוויה. הוא אמר לו, חלק ממך, פעם שלישית. חלק ממך, למה? מה זה? מה זה? מה? מה? מה הדבר הזה? מה? חלק ממך, עוד פעם, ועוד פעם, ועוד פעם. כבר הוא חיים הקדוש. הוא עומד על זה ואומר, הרי בעצם משה רבנו צריך להתווכח עם שרו של ים, מה שמובא, הוא אמר לשרו של ים, תבקע, נפתח וקרע את ים סוף. שרו של ים אמר לו, "רביתם אני קודם, אני נבראתי ביום שני, אתה נבראת ביום שישי, אתה האדם, אני שליח של מקום." עד שהקדוש ברוך הוא התערב ואמר, "הקדוש ברוך הוא בעיית חזקה," ואז נבקע הים וכו'. אבל בעצם, כאשר רבי פנחס בן יאיר בא וחלק שלוש פעמים, שוב הרבי אמר, האור החיים הקדוש, את היסוד הזה שאנחנו אמרנו.

21:47שאחרי שנתנה התורה, עמלי התורה בכוחם לשנות את הטבע. מה ההסבר? כמו שאנחנו הבאנו בהצלחה. עמלי התורה הם בעצם בהנהגה של מעל הטבע. הם בעצם הנהגה כמו את המקדש. הם הנהגה שאין כזה דבר, אתה יודע מה, חבל על הנס הזה, אל תבזבז אותו. אין כזה דבר. אין ניסי של אל תבזבז ניסי. אבל זה רק בן אדם, שבנהגותו הוא הולך מעל הטבע. יש בענך הסבות, הרב כותב בעבוד, בפרק א', בשנה ג'. אדיגנוסי סוחר, כביכול שמנסביק, הוא היה אומר, אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס אלא היו כעבדים המשמשים את הרב שלא על מנת לקבל פרס. ור' מביא כמה וכמה גמרות בעבודה זרה וכמה מקומות שהיו האמוראים שאמרו שנלך ונקבל שכר. אחד מהמעשים, הגמרא מספרת על שתי האמוראים שעליהם שתי דרכים, דרך אחת של זונות ודרך אחת של עבודה זרה. אמרו איפה נלך? אמרו נלך למקום הזה של הפרוצות כדי שנכניע את יצרנו ולקבל שכר.

22:47זאת אומרת, גם אם שכחתם את המשנה, אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס. הם אומרים, נלך בשביל לקבל שכר. טוב, אבל יש עוד גמרא אחרת. אביי, כשהיה נחלש מלימודו, היה הולך ועומד בפני החכמים, והגמרא אומרת שעשה זאת בשביל לקבל שכר. ויש עוד כמה גמרות כאלה. למה אתה... מה הפירוש? רבי וי, אחד מהתרוצים, כמה מפרשים שאומרים את הפירוש הזה, שכשבן אדם עושה את הנדרש, ממש אתה מחויב, אתה לא חייב יותר לעשות. עשית את המצוות, שמעת הכל בסדר, זה התעשה שלו על מנת לקבל פרס. אבל בן אדם עושה יותר ממה שהוא מחויב. אבי זרע, תפנוח, אתה לא חייב. הקובע הולך ומכניס את עצמו לחיוב נוסף. אותו דבר גם הם. למה אתם מכניסים את עצמכם לניסיון? לניסיון נוסף, יותר גדול ממה שאתם מחויבים. אה? הם לא מחויבים. הם מכניסים את עצמם ליותר. אז תלוי, על זה אומרים המפרשים שם, שכשבן אדם יודע ב-100% שהוא יעמוד, מותר לו להכניס את עצמו לניסיונות. 100%. לא לבקש. לא לבקש. אבל אם כבר הגיע, ויש לו פה שתי ברירות, זה או זה, הוא יכול להיכנס. אם הם יודעים. אם הם יודעים ב-100% חזקים, גם מכיר בכוחו.

24:03אדם מכיר בכוחו. על הגמרא הזאת שומעים פרשנויות. המפרשים שואלים את זה ואומרים שבן אדם מכיר בכוחו ב-100% שהוא יבוא ויעמוד בניסיון, ולכן הוא יכול להעמיד לזה. דווקא מדוד המלך יש ראייה, כי דוד המלך אמר להקדוש ברוך הוא: "לך לבדך..." חטאתי למען תצדק בדובריך, תזכה בשופטך. זאת אומרת, היה כביכול ויכוח בין הקדוש ברוך הוא לדוד. האם הוא יעמוד בניסיון או לא? אז אמר לו דוד המלך, אתה אמרת שכביכול אני לא אעמוד בניסיון, אז אני חטאתי רק למען תצדק בדובריך. רק בגלל שאתה אמרת. ובאמת, הגמרא אומרת, כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה. דוד לא חטא, זה היה הנהגות, ויש אומרים שכל ההנהגה של דוד... כן, אדם רגיל בוודאי שלא. אדם רגיל בוודאי שלא, אדם לא בדרגות האלה. זה בעצם גם היסוד במחלוקת בגמרא, האם נזיר נקרא חוטא או נקרא חסיד. יש מחלוקת. תביא לי עזר דעתו שנקרא חוטא. למה? יש לך 613 מצוות, גמרת אותן כשאתה לוקח עוד? אתה שומע שזה חסיד. למה? כי אתה לקחת מעל ממה שאתה מחויב. אבל מה זאת אומרת? כשאדם לוקח מעל ממה שהוא מחויב, זה לא אומר שאתה יורד ממה שאתה מחויב. כי אז אם כן יצא שכרך בהפסדך.

25:23היה פעם אחד הגיע לרב מרדכי אליהו זצ"ל ואמר לו שהוא רוצה להתחיל הנהגה ללבוש תפילין כל היום, הנהגה של צדיקות, של פרישות. הרב אמר לו לא, אל תעשה זאת. אמר לו: רב, למה? מה, אני לא אשליך את הדעת? שים לי קלף עם תפילין, המילה תפילין כל הזמן, שיביתי השם לנגדי תמיד. בשביל הקלף? לא, לא, אל תעשה. למה הרב לא סומך עליי? אל תעשה. לחץ אותו: תגיד לי למה לא. אז אמר לו: תקשיב... בשביל פעם אחת שתיכנס לך מחשבה בראש, איזה צדיק אני, וכמה הם פחותים אלו שהולכים בלי תפילין כל היום, ואתה תחשוב שהם... יש להם עוד כמה שנים להגיע אליי. המחשבה הזאת לא שווה כל ההנהגות שלך עם התפילין כל החיים, מהבוקר עד היום. בשביל פעם אחת שאתה תחשוב שאתה יותר מהם והם פחות ממך, לא שווה ההנהגה הזאת של התפילין כל היום. וזה הסיפור שסיפרתי לך. באמת, כמה וכמה הדברים, שאם בן אדם נוהג אותם, אז זה בעיה אם הוא נוהג אותם בפני תלמידי חכמים דרך אחרים. כמראה בבבא קמא מספרת על רבי אליעזר זעירא, שהיה נועל נעליים שחורות. על מה תפסו אותו? אמרו לו, מה אתה נועל נעליים שחורות? היה להתאבל על ירושלים. אמרו לו, אתה חשוב לך להתאבל על ירושלים? אי אפשר. מה ההסבר בזה? ההסבר בזה בעצם שכשבן אדם נוהג דבר יותר ממה שהוא מחויב,

26:45זאת אומרת, אני כבר גמרתי את הכל. כשאני גמרתי את הכל, יש לי עוד איזה צעד, עוד איזה משהו, עוד איזה מעלה. צריך להיות בגב הרבה, להיות מעלה כזאת. אני שמעתי פעם, הרב אוספי אמר, אז הרב עובדיה כותב בהליכות עולם, לגבי ללבוש לבנים בשבת. הרב כותב לא לעשות את זה, ללבוש אחות. הרב אוספי, שאבא שלה היה מקובל גדול, אמר, מי שמגיע לבית כנסת של הרב עובדיה, או ליד הרב עובדיה עובר עם בגדים לבנים בשבת, חייב נידוי. מה לא מקורה? למה? מאחר שהרב פסק שלו, והרב עצמו לא הולך, פתאום אתה בא מראה, שהרב בעצמו שבכל זאת, אתה יכול יותר לעשות את זה. אתה יותר מהרב. וואי, על המקום קר מבין. אז עכשיו, דרך אגב, היו כמה חומרות שבן אדם נוהג. הרב משלביץ, זה חסרי גבירך, הוא בא פעם אחת בסוכות לרב עובדיה, ובא מחוץ לסוכה. הרב משלביץ הקפיד לא לאכול שום דבר מחוץ לסוכה. הוא לא היה בבית, הרב למד בבית עם כל הספרים, הרב עובדיה למד בבית, והגישו לו תמרים. עכשיו, הוא למד כל החיים שלו, לא אכל כלום מחוץ לסוכה. עכשיו הרב עובדיה הביא לו. אין מה לעשות. מה? לא היה דבר לעשות, לא ידע מה לעשות, פשוט הרב קם, הלך להביא את זה.

28:05ככה. זה לא בפני הרב. זה לא בפני הרב. הרב לא רע, זה לא... זה אין לך גב. זה היה סיפור ב"פורת יוסף." הרב צדקה, כל אחד נכנס לחדר ואוכל, מיקוס חלב. קרא לאחד הבחורים, שעכשיו גמר את הקציצה הבשרית, "מה, לא תשתה את זה?" "מה, לא רב, עכשיו אכלתי בשרית." "מה, לא ראיתי שתשתה?" "מה, לא רב, הבשרים, החלבים, לא חיכיתי, עוד הבשר בין שיניהם." אמרתי לך תשתה, אתה לא שומע? אפילו אומר לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין, אתה שומע או לא שומע? עכשיו, באמת, המתנה בין בשר לחלב זה דרבנן. אפילו הקציצה, אם הוא היה טובל אותה בחלב ואוכל, זה גם דרבנן. למה? לא תבשל גדי בחלב אמו. שלושה פעמים כתוב בתורה, אחד לאיסור אכילה, אחד לאיסור הנאה, ואחד לאיסור בישול. אבל מה? כל מה שנאסר הוא אכילה. זה אכילה ש... שבושלת ביחד, אבל סתם ככה בן אדם לוקח מנת צהובה, לוקח פסטרמה, מחבר ואוכל, זה לא דאורייתא. עכשיו, אז בא הרב צדקה, אמר להם תאכלו. אני אומר רגע, זה דרבנן. אני נשמע לרב זה דאורייתא. אז אני אקח, אבל מצד שני, לא יודע מה קרה לרב. מה קרה לו? הרב צדקה? לא יודע, מה? מה לעשות?

29:29בסוף הרב צדקה גילה להם שזה היה חלב שקדים. אבל זה היה הניסיון. כשהרב אומר לך, תעשה, תיקח. זה דבר מונח. זה היה חלב שקדים, והרב צדקה בא ללמד אותם שכשהרב אומר, זה הנהגה הנוספת. זה הנהגה של ביטול גמור לרב. אגב, היה יוצא גיליון לפני... 100... שלושים שנה בווילנה. איזה גיליון כזה שנקרא כנסת הגדולה. היו מביאים שם כל מיני סיפורים, כל מיני חידושים, כל מיני דברים. והגיליון הזה כל פעם היה מביא כל מיני מהנעשה ונשמע בעולם התורה. שלושים שנה בווילנה. היה גיליון כזה שנקרא כנסת הגדולה. היו מביאים שם כל מיני סיפורים, כל מיני חידושים, כל מיני דברים. והגיליון הזה כל פעם היה מביא כל מיני מהנעשה ונשמע בעולם התורה. הרבה סופרים לא כל כך יראי שמיים גם ניסו להיכנס לשם. אחד מהסיפורים שהם מביאים הוא סיפור שהיה באחד מהיערות בווילנה. לפי מה שהם מספרים, זה סיפור אמיתי שהיה: תלמיד חכם מופלג ועצום בתורה שיושב ולומד מהבוקר עד הערב. באותה עיר היה גם סוחר גדול שהיה אמין על הכל, אף פעם לא נתפס בשקר. יום אחד התלמיד חכם הזה הגיע לסוחר, כי יש ביניהם הלוואה גדולה.

30:41יש בנו עשרת אלפים רובל. הוא סומך על תנועת החכמה למקום, נתן לו עם שטר, הכל, עם עדים, הכל בסדר. אחרי שהביא לו את זה, עובר חודש, עובר חודשיים, עובר שלושה חודשים, הוא לא מתחיל להחזיר. הוא אמר לו, תתחיל להחזיר עשר רובל, חמש רובל, תחזיר כל חודש. לא מחזיר. עובר כל התקופה, עובר שנה. הוא אמר, אולי הוא לחוץ? אחרי שנה הוא מגיע אליו, הוא אמר לו, תביא לי את כל הכסף. מה קרה? אתה לא שילמת כלום. אתה נחרם ואומר לו, שילמתי הכל. הכל. הלכו לדיינים של וינה. בצד אחד אתה נחרם גאון בתורה. בצד שני, סוחר נאמן שמעולם לא נמצא בערווה. הוא אומר שמעולם הוא לא קיבל, והוא אומר, שילמתי הכל. הדיינים לא ידעו, אין, לא ידעו מה לעשות. עכשיו, מה שאתה לא תפסוק, הצד השני נפגע. למה? הוא סוחר, תגיד שהוא שקרן, תלך לו הקריירה. הוא התנפח, התלמידים שלו... אה? כן, אבל הוא אומר, פרעתי. פרעתי. אבל לבית חברו בעדים, אין צריך לפרוע בעדים. פרעתי. פרעתי. אז עכשיו, היה שם השטר, אבל כיוון שהתלמיד חכם אמר שהוא פרע,

31:57ואיך יכול להיות ששטר, ואיך זה? כן, זאת אומרת, אפשר להנשאר אצלו. באמת, על פי דין, אין כזאת הענה. אם השטר יצא למלווה, זה נגמר. אבל הדיין אמר, מה נעשה? איך אתה נתחכם יכול להיות כזה להגיד ככה? שהוא פרע. והתחילו להתווכח, והתחילו להגיד, הוא אומר, אני לא קיבלתי. הוא אומר, כן, אתה נתחכם. ביום האחרון שצריכים לפסוק, הלך אב בית דין שמה, לבית שלו אתה נתחכם. הוא בא, הראה אותו שהוא נמצא בבית, אפילו לי, הוא נהגר לבד, המון שנים. וכל זה מספרים של המאה הבאה. תבין לפי סוף המעשה למה זה היה אנשים שלא הכי ראויים לכתוב את זה. וישב ודיבר איתו ואז הוא אומר לו, אותו דן חכם, יש לי סוד גדול לגלות. מה הסוד? הוא אומר לו, קיבלתי הצעה ממלכת אנגליה להתחתן איתה. אתה מתחכם לזה. הוא אומר לדיין. הוא אומר לו, וכפי הנראה, כפי הנראה, לגייר אותה, ואז אני אמלוך ואני אהיה מלך המשיח על המקום. להבין שהשתבש, הבין את כל הסיפור והתגלתה האמת. התגלתה האמת שלא שירה השתבשה בסיפור, כתבו בדבר הזה.

33:13אבל מה? זה היה אחד שהיה מפורסם הכתובה. אדם שהולך לפי תלמידי חכמים, לפי אנשים שכל כוחם ועמלם בתורה ולא מתנהגים בתמימות, כן? יש אנשים שהולכים ומחפשים מיסטיקה ודברים מופלאים. יש אדם אחד שמפורסם כל שני וחמישי, שהוא העלה אותו לגן עדן והוריד אותו לגיהינום והתעסק המון עם קבלה מעשית. הוא למד בפורת יוסף, אצל הרב הזה. ויום אחד, הוא מבוגר, היום הוא מעל גיל 70. ויום אחד, היה בפרויקט יוסף תורנויות. כל יום, בחור צריך לנקות את חדר האוכל. הוא ידע קבלה מעשית מגיל קטן, כתור בחור. היה צריך לנקות. אז כדי לנקות, צריך להרים את כל השולחנות, את כל הכיסאות. היה אומר שם, להרים את כולם באוויר. ככה היה מלכי. יום אחד, רבי עזרא עתיה ירד לחדר האוכל, בדיוק הוא ניקה. הוא ראה את הכל באוויר. הוא גער בו וצעק עליו, אמר שהם הורידו אותם. וכמעט גירשתו מהישיבה. והוא לא הפסיק את המרשמו. הוא לא הפסיק. הוא נזוק. כל המשפחה שלו, אשתו, ילדיו, המון המון המון אסונות. אבל הוא המשיך. לא צריך ללכת לאנשים ש... כן, כן, חי, חי, חי בירושלים.

34:28עכשיו לא יודעים אם כל מה שהוא אומר זה נכון, אבל הוא מתעסק הרבה. עכשיו לא צריך ללכת לרבנים שהם יותר מדי מיסטיקה וכו' וכו'. הרי הרמב"ן כותב, ועוד מפרשים כותבים, שבמשה רבנו לא האמינו בו בגלל הניסים שהוא עשה. למה? המצרים גם יכלו לעשות ניסים. המצרים היו גם בכוחם. לא בשביל זה, אלא מה? היה להם מסורת שמשה רבנו... המנהיג שיבוא ויגיד להם, פחות מפקוד אלוקים אתכם, ואיליתם את עצמותיי מזה, מה שיוסף הבטיח להם ואמר להם, זה המנהיג. לא בגלל הניסים, לא בגלל הנפלאות, לא בגלל הברכות, לא בגלל כל דבר. זה בעצם, מה שלומדים היום, יש איזה רב שמתפרסם. לא שואלים כמה הוא יהודי, אלא שואלים מה הוא כתב. איזה מופתים הוא עשה. נדע לעשות. עשה ככה, עשה ככה, עשה את זה, עשה את זה. עכשיו, באמת, הגמרא אומרת, ובאתרה ואדם שיש לו חולה, ילך אצל חכם. אני מקווה יוסף ובבא בתרא מביא ואומר למה? הוא אומר שכל חכם זה תופס ישיבה. אדם שרוצה תופס ישיבה, יש בכוחו לרפא בלי כל מסתיקה, בלי נושאים, בלי כל הדברים הללו. סיפור, שפעם אחת, שבתי כהן, רבי שבתי קצנלבוגן, הגיע אל הבית, ואמרה לו הרב, תברך את הכתבה שלי, רבי שלי חולה מאוד, הגיע לשערי מוות. אמר לו האדמו"ר,

35:52כמו לא הרב, לא אתה חייב לרפא, כל מה הוא תקשיב. אני עכשיו יושב פה על קטע קטן, שמוקדש בש"ך. זה אני מקדיש לך. הגיע הבית הבריאה על המקום, בלי תהליך מתמשך. סיפור נוסף: הש"ך היה כהן, בשבתי קת. המגן אברהם גם היה כהן. ופעם אחת המגן אברהם הגיע לש"ך, ושם ביחד בבית, ולמדו. עכשיו, זה הבתים המחוברים אחד לשני. ופתאום אחד מהאנשים נכנס, אמרו לו "הרב, יש פה חולה שהגיע לשערי מוות. עוד רגע הוא מת. ושתיכם כוהנים. צאו!" אבל אם הוא באמצע לימוד, הש"ך ידע שאם הוא יפסיק עכשיו את הלימוד, לא תהיה לו עוד הזדמנות לברר את כל הדברים של מגן אברהם. אז הוא אמר ככה, "אני גוזר שהוא לא ימות." שלוש מילים. "גוזר שהוא לא ימות." לא בית. מתי הוא נזכר למות? אחרי שהם גמרו את כל הלימוד, והש"ך ליווה את המגן אברהם. יצא? יצא שמואל. חשוד שלוש מילים. גוזר של הימוד. ממה? מכוח התורה. לא מכוח קבלה, מכוח... הש"ך בעצמו, הוא גם היה מקובל גדול. בחצי ספר חנוכת התורה מביא שהש"ך עצמו היה משתמש בשם קדוש למצוא מקורות. למצוא מקורות בשביל להחסות זמן.

37:17לשבת, לחפש מקורו, וגם בהשוואת קולמוס, שהיה כותב הרבה, שכתב הרבה. אבל בשביל להציל ממוות לא צריך שמות. מה? הוא אמר ויהי, הוא ציווה ויעמוד. זה בעצם ההנהגה, כמו שאנחנו אמרנו, שרבי פנחס בן יאיר, בכוח התורה, בכוח הטבע, וזה ההנהגה של הצדיקים. ההנהגה של אלו שהולכים על פי התורה. עכשיו, כמה שהיום זה מעל הטבע שבן אדם יישב וישקיע את כל כולו בתורה. כי הטבע, אתה משקיע את כל כולך בתורה, מה יהיה עם אוכל, מה יהיה עם האישה, מה יהיה עם הילדים? לחיים בצווארות, בעסק בתורה. כמה שבן אדם יותר עושה את הדברים הלא טבעיים, בעצם מעל הטבע הוא מעליה. זאת אומרת, מעל הטבע הוא מעליה גם בכוחו לפעול מעל הטבע. כמה שהטבע... דרך אגב, רבי עקיבא איגר, פעם שאלו אותו, איך נהיית? כל כך גאון. בסדר, נולד גאון, אבל... וזכה כל כך לגאון רבי עקיבא איגר, הוא אמר להם שבפוזנא, איפה שהיה חי, זה היה מקום בלי הרבה תלמידי חכמים. כל מקום יורץ יד דשמיא. הוא אומר, איפה שאין הרבה, לקח הכל. ולכן לקחתי הכל, ומזה הוא אומר, התעליתי והגעתי וכן הלאה וכן הלאה. עכשיו...

38:29ההנהגה הזאת, אם תשימו לב, כל גדולי העולם שמספרים עליהם שהיו בקיאים בתורה, בגאונות, בקדושה, בפסקי הלכה שיש לנו עד היום בספרים שלהם, כולם ידעו את שמות הקודש. אבל לא בזה הם התפארו. רש"י הובא שרש"י הגיע בחלום לנכד שלו, לרשב"ם, שכתב לו בבא בתרא, ואחרי שהוא נפטר, העיר אותו, אמר לו, קום ותיטול ידיים. הוא אומר, מאיפה הגעת? הוא אמר לו, "באתי ללמד אותך את השם הגדול והנורא." הוא אמר לו, "כשהייתי חי, לא ידעתי אם אתה ראוי או לא. עכשיו כשגעתי לשמיים, אני רואה שאתה ראוי. באתי ללמד אותך." עכשיו, השם הזה, כמו שהגמרא אומרת, לא נמסר אלא לצנועים ולאדם שלא כועס אף פעם וכו', וכו'. יש כל כך הרבה מעלות וכל כך הרבה מדרגות. דרך אגב, הכהן הגדול הרי היה יודע את השם המפורש. הוא היה אומר אותו הרי ביום כיפור. וזו הסיבה, אני חושב, לדעת סכינים בעליית הספות. כדי שאם הוא ירצה איזו אישה, להגיד איזה שם קדוש, יהרוג את בעלה. ואז הוא יצא להתחתן איתה. לכן אסרו עליו באלמנה. כי אם אתה תהרוג, זה לא יעזור לך. ככה מבינים. אז, עד כדי כך. זאת אומרת, אפילו בן אדם, התורה יודעת, בן אדם שיודע את שמות הקודש, כהן גדול, הוא נשאר אדם. נשאר אדם עם כל החסרונות והמעלות. יש חסרונות ויש מעלות. אז כל גדולי העולם האלה שידעו, לא התפארו בזה בכלל.

39:56לא ייפרעו, הגאון רבי עקיבא איגר, החתם סופר. החתם סופר היה קודש קודשים, היה עמל עד כדי כך יש ספר שיצא נקרא "רישומים בשמך" על כל שושלת החתם סופר. שם הם מביאים שהתלמידים ידעו בישיבה של החתם סופר שכשהחתם סופר, היו שומעים אותו, אומר "אמא רבה" יהיה, היה אומר, "אמא רבה יהיה", "ברוך הבא" יהיה, וממשיך את הגמרא "אמא רבה, ברוך הבא רבה", ומגיעים אליו עבוריהם. עכשיו, היום גם מישהו יגיד ככה, יגיד לו, אתה... ועל כתב סופר, תלמידים שלו מספרים, איזה דברים, איזה קדושה, הבן שלו הכתב סופר. פעם הגיע אליו, שאל אותו, אמר לו, אבא, אשכנזים אומרים, "נקדש את שמך בעולם כשם שמקדישים אותו בשמי מרום." ספרדים אומרים, "נקדישך ונעריצך, כי נועם שיח זאת וקודשות לא דבר אותה משמעות." והוא אמר לו, איך יכול להיות שנקדש את שמך בעולם כשם שמקדישים אותו בשמי מרום? אני צריך לקדש כמו שהמלאכים מקדשים? איך אני יודע איך המלאכים מקדשים? אמר לו, מחר בשעת קדושה, תכניס את האוזן שלך מתחת לטלית, תשמע איך הם מקדשים. הוא אומר, הכנסתי ושמעתי את שירת המלאכים. הוא אומר, ומאז אני יודע איך מקדשים את שם השם. זה... עכשיו, מי שיקרא את כל תשובות חתם סופר, הוא ידע בכלל כמלה? הוא ידע שמות קודם? לא זו הייתה התפעלות שלהם. לא זו התפעלות שלהם.

41:13החתם סופר היה שולח בחורים כל יום שישי ללכת להסביר לאנשים לסגור את החנות מבעוד מועד, לפני שיבוא כניסת שבת. יום אחד, הכתב סופר סיפר שאבא שלו שלח אותו. ואמר לו לסגור חנות של אחד שהיה קצב. הקצב הזה היה אכזר מאוד. היה אדם שאוהב דם. וכשהוא הגיע אליו, אמר לו: אני לא סוגר, יש לי פה עוד עבודה, אני לא סוגר. חזר לאבא שלו. אמר לו, אבא, אמר לו, לא סגור. אמר לו, תלך, תגיד לו שהיא סגור. אנשי הקהילה אמרו לרב, לחתם סופר, עזוב, למראה, ילד צעיר. מה אתה רוצה, להרוג אותו? הוא יכול להרוג, הוא חיית אדם. אז הוא, הכתב סופר, סיפר שאבא שלו אמר לו, תקשיב, בוא נמלט אותך בשם קדוש. אם חלילה תהיה בסכנה, תגיד אותו. ובמקום האדם ימות. כך היה. הוא הלך לשם, ויצא אליו אותו קצב, עם סכין, בא לנעוץ אותו. אמר לו שם קדוש ונפל מת. הכתב סופר סיפר את הסיפור הזה לאנשי הקהילה שכל מי שהגיע לקהילה, הקהילה עצמה הייתה מפילה את הרב. לא רוצים רב. כל רב שעושה הרצאה, על ההרצאה הראשונה, על השיעור הראשון, מראים לו שהוא לא יודע כלום. אבל לא לשם שמיים. אז כשהכתב סופר הגיע לשם, הוא אמר להם, למה אין לכם רב? אי אפשר בלי רב, הנהגה. מי דואג לכל השאלות? לא, כולנו רבנים. כולנו חכמים ובתוכם השם. לא רוצים רב. כמו קורח.

42:40הוא אמר להם, אני רוצה להציג מועמדות. הוא אמר להם, רב חבל, יש שם טוב למשפחת סולובייצ'יק. אתה, אבא שלך, אתה... אני בא. ובאמת, קבעו את העריך להרצאה הראשונה, כולם ידעו והיו מוכנים. גומרים אותו. לפני ההרצאה, לפני השורה הראשונה, הוא סיפר להם את הסיפור הזה. ואז הוא סיים, ואמר להם, ואני עדיין זוכר את השם, ועכשיו נתחיל את השיעור. היה שקט, אף אחד לא הפריע, הכל הרצאה. כשהוא גם אמר את ההרצאה, ישר כוח, תודה רב, ברוך הבא, ברוך הבא. מקבלים עלינו את המהות שלך. אז בעצם ההנהגה הזאת, שהיה להם את הכוח, בלי ספק, את הכוח של שמות הקודש ושל הכל, של הכל, של הכל, אבל זו לא הייתה הגאווה שלהם. שרינו, היום השתבשו הדברים. אדם רואה עבריין בין תורה, אז הוא לא עושה ניסים. מה הוא שואל? הוא בא ממליצות שיש בן אדם לא בן תורה, לא כלהוג, לא עושה, לא מכשפים, לא יודע מה, לסיפורי... סבתא, או אפילו אם הוא כן עושה ניסים, לפעמים זה היה בשמות טומאה וכדומה, פעלים למה? זה טעות. אם נפגשנו תורה, זה לא טעות. אם נפגשנו תורה, זה מה שאנחנו צריכים ללמוד ממשה רבנו, זה מה שאנחנו צריכים ללמוד מהצפרדעים. הצפרדעים באו, ומובא במדרש שהם כשבאו להיכנס, הגיעו לשיש. הם באו להיכנס מתחת האדמה, המצרים נעלו את עצמם בארמונות. אמרו לשיש, תיבקע. למה תיבקע? אנחנו באים בשם השם. נבקע השיש.

44:05בלי קבלה. כמו דבר, גם דוד המלך, שהוא בא ואמר לו, איך הוא שכנע את שר השמיים? מה מדיבור? עכשיו בעצם גם אצל הצפרדעים, דוד המלך, שהוא הראה למה אנחנו היום משנים מאבן לסכין, הוא בא ואמר לו, תפתח לי ואז מהיום נמול. סבל, נכון, הצפרדעים קיבלו יותר פריבילגיה. ישר הם קיררו. היה צריך לעשות משא ומתן. כן, משא ומתן. יכול להיות שאצל הצפרדעים לא היה להם שום רווח מזה. זה אש גרובה. לא היה להם רווח כלכלי, לא היה להם שום רווח. אתה יודע מאיך קיבלו? היה להם רק אומץ לב. שאול בגדולתו, דוד בגבורתו, קיבלו כבוד, אז יכול להיות שזה כבר היה קצת מה, שרידים כלכליים ברווח. אף ספרדיה לא קיבלה לו כתר, ולא טלית, ולא ציצית, ולא כלום. זה היה צריך עוד הקרבה נוספת. אז זה בעצם הדבר, זה בעצם ההנהגה, שכל בן אדם, כל אדם, בדרך שלו, בניסיון שלו, בקשיים שלו, בעבודת ה' שלו, כשיש לו על פי הטבע, היצר הרע רוצה למשוך אותו למטה. זה הטבע. זה הטבע האנושי. זה הטבע הבהמי שנבראנו. בן אדם בא ושובר את ההנהגה הזאת, אז אתה מחליט שאתה עכשיו מעל הטבע. אם אדם הוא מעל הטבע, הוא זוכה גם לישועות מעל הטבע. הוא זוכה גם להצלחות מעל הטבע. הוא זוכה למעל כל הדברים. ואם נשים לב ונתבונן, זה בעצם מה שהיה אצל עם ישראל. עם ישראל שמר על שלושה דברים במצרים: שמם, לשונם ולבושם. זה שלושה דברים. עכשיו אם נשים לב בכלל, הלשון, השם והלבוש, זה שלושה הדברים הראשונים.

45:30שבן אדם הוריד כשהוא רוצה להתערבב. בן אדם רוצה להתערבב. בן אדם רוצה להיות גרמני. לא לדבר בעברית. קודם כל, לדבר גרמנית. באמת, בבקשה, בפני השאלה, גרמנים, גרמנים, יותר מהגרמנים בעצמם. יש כל כללי הדקדוק הגרמני ואת כל השפה. ובן אדם שרוצה להתערב בחברה, הוא גם משנה את השם שלו. מה שכולם קראו לו אברהם, יצחק ויעקב. אתה שנה את זה לצ'רצ'י, שנה את זה למשהו. ואז זהו, ככה הם מתרבים. ובמיוחד בגדים. אנחנו יכולים לבוא עם פובה וקניפה וציצית וטלית? לא יכול. אז זה בעצם מופלא. השלושה דברים הללו, שהם השלושה הדברים הראשונים שאולי צריכים להוריד, הם לא הורידו. כל השעה, לצערנו, הללו עבדו עבודה זרה. הללו עבדו עבודה זרה. הם ירדו, הגיעו עד מ"ט שערי טומאה. אבל את השלושה דברים הללו, הדבר הכי טבעי שהיו צריכים להוריד הם לא הורידו. השלושה דברים הללו זכו לניסים מעל הטבע. אבל מה זה? זה לא הספיק. אמר הקדוש ברוך הוא, אני צריך פה עוד הקרבה מעל הטבע. מה הקרבה מעל הטבע? שני דברים. דם מילה ודם של קורבן פסח. זה שתי מסירות נפש. מסירות נפש אחת, דם מילה. מי מוכן? בגיל מבוגר. מסירות נפש שנייה, קורבן פסח, לשחוט.

46:47את האלוהים של המצרים כמו שאמר משה רבנו: "אין נסבך את אלוהיכם ולא תשחטאו ולא תשכלו". אבל בעצם יש דבר מופלא. ובאמת זו שאלה מאוד מאוד מאוד מעניינת. במדרש מספרים שעם ישראל בהתחלה לא רצו לעשות ברית מילה. לא רצו לעשות ברית מילה. ומשה רבנו, הקדוש ברוך הוא אמר למשה רבנו: "יש לי פתרון, איך תגרום לעם ישראל לעשות ברית מילה". אמר לו, "תקח עד קורבן פסח." והקב"ה נתן בקורבן ריח של גן עדן. עד שמובא במדרש שהם היו עייפים מהריח. הלכו כבר, אמרו לו, "תן לנו חתיכה." אמר להם משה רבנו, "מצטער, כל בן נכר לא יאכל בו." אמרו לו, "מה לעשות?" אמר להם, "ברית מילה." אמרו, "ברית מילה? רק תביא חתיכה." עשו ברית מילה. אז קודם כל אנחנו רואים שעם ישראל היו זעפנים וחמסנים. כל בן אדם, מה כל בן נכר הולך למות? תביא את זה! לא. די. כיבדו את משה רבנו. כיבדו אותו. אבל מה? אבל מצד שני, הברית מילה שלהם לא הייתה לשם שמיים. זה לשם שמיים? זה לשם עסק. זה לשם הצלעות כבש. נכון, נכון, זה לא היה לשם שמיים. אז מה כתוב? "ואעבור עלייך ואראך מתבוססת בדמייך," ודרשו חז"ל, מה זה דמייך? דם פסח ודם מילה. דם פסח? אולי. אבל דם מילה?

48:15איזה דבר זה? אז כדי להבין את זה, יש סיפור. סיפר הרב גלינסקי פעם, הוא אומר, הוא הגיע לאיזה מקום, ולא הייתה שם בעיה עניין של אנשים. הוא לא ידע מה לעשות, בסוף עלה לו רעיון. מה, נזמין מונית. כמה אנשים יש פה? הוא אומר, יש פה שמונה אנשים, חסר עוד אחד. אתה תשעה? בוא לך. הוא אומר, נזמין מונית. והנהג, מבקש נהג דתי. נגיד לא נשלם. אתה שואל לתחנה, יש לך מוניות, 12 בלילה, כן? לאן אתה צריך? תבוא אל הבית כנסת לזה וזה. הגיע לשם הנהג, אמר לו, תפיל מונה, בית כנסת לתפילה. אמר לו, התפללתי, אמר לו, ערקת שלי בעניין. בסדר. תפיל מונה. מתפללים, לאט לאט, הכל בסדר, מונה עובד, הכל בסדר. מה התחלה? הנהג לא הסכים, אמר לו, מה זה, חבל לי על הזמן, עבודה. אמר לו, אל תדאג, הכל בסדר, תקבל בלי נסיעה. בסוף התפילה נגמר. הגיע לנהג, הנהג עולה למונית, צריך לנסוע. אמר לו, הלו, לא שילמתי לך. אני אמר לך שאני אמכור את המצווה שלך ב-28.70. אז רב, זו המצווה שלי, לא מוכר אותה. הוא אמר, רגע, רגע, רגע. לפני כן עשית דאויים. רק מתי שהפעלת את המונה, הסכמת. פתאום עכשיו אחרי שעשית, מה קרה לך? אז זה הוא מסע הרצאה שלו. הוא אמר, לפני שיעשה את המצווה, אין לו עדיין את הזכות להכיר בה. אבל אחרי שהוא עושה אותה,

49:42הוא כבר עולה דרגה. הוא יהודי עם מצווה נוספת. אתה מכיר בה? אז אתה זוכר. זה בעצם היסוד גם אצל עם ישראל. עם ישראל בהתחלה לא רצו לעשות, מה? אבל אחרי שכבר באו ועשו, הכירו בערך של המצווה, פה כבר הם היו מוכנים. אחרי שהם עשו, הם כבר ידעו לדרגה אחרת. זה בעצם מלמד אותנו שכל מצווה שבן אדם עושה, אתה נהיה יהודי אחר. כל דף שאתה מסיים, כל דף גמרא, כל משנה, כל מסכת, כל הלכה, כל תורה, כל חתיכת... דף שאתה לא קורא ולא עומד בתורה, אתה מתעלה ונהיה יותר מחובר על הקב"ה. ולא תמיד זה ניכר. לא תמיד זה ניכר על המקום. זה לא כמו חשמל. בן אדם מכניס פתיל לחשמל. לא. זה ליד ליד. זה תהליך. פתאום בן אדם רואה איפה שהוא עומד היום, איפה שהוא היה לפני שנה, לפני שנתיים, לפני חמש שנים. הוא רואה משהו אחר. הוא רואה עבודת השם אחרת. המחשבות לא אותן המחשבות, הרצונות לא אותם רצונות, החשקים לא אותם חשקים. היצר הרע, איך יודעים אם אדם יתגבר, יתעלה ולא... ונסביר.