כל מילה יש לו חידוש מהתורה (4) מזה עבודה זרה בימינו הרב אפרים כחלון

0:13שכל מי שלא היה לו אישה נפנה לשם, ומה היו אומרות? אז בחורות יפות היו אומרות, קחו אותנו, אין אישה אלא ליופי. מיוחסות, אנחנו מהמשפחה הזאת, האצילית, המלכותית וכו', היו אומרות, אין אישה אלא לבנים, עכשיו יהיה לנו בנים, יש ייחוס, כולם ירצו להתחתן איתנו, כולם רוצים להיות קרובים לצלחת, קרובים לאנשים המיוחדים. מכוערות, מה היו אומרות? מה אפשר להם להגיד? מה, איך מכוערת משכנעת שמישהו יתחתן איתה? אומרת הגמרא, מכוערות היו אומרות, "קחו מקחכם לשם שמים, ובלבד שתדעו לנו הרבה כסף." כאילו, למה לא? אז גם מכוערת, וגם נותנת לך כסף. אפילו היפות לא היו אומרות את זה. למה המכועות דווקא? עמוד מסבירים את זה על פי הגמרא שרבי ישמעאל אמר, בנות ישראל יפות הן אלא שעניות מנבלותן. זה אומר שאם יקחו כסף, אוטומטית, לא תהיה אישה מכוערת. אז כל טיפולי היופי וכל הטיפולים שיש היום, כבר רבי ישמעאל היה משתמש בזה למנוע גירושים כבר מאז. זה היה טיפול. אם התכוונתם לטיפול אחר, תגידו איזה טיפול.

1:25פותחן בקבוקים. פותחן בקבוקים. יש שאלה שקיבלתי השבוע, או השבוע שעבר. האם צריך להטביל את פותחן הבקבוקים? מה השאלה? השאלה בזה היא שכל דבר שנקנה מגוי, אז התורה, מסמיכים את זה על פסוקים בתורה, שכדי להוציא מרשות הגוי לרשות היהודית, צריך להטביל את זה במקווה כשר של 40 סאה, וזה מקווה כלים. השאלה היא, האם כל דבר, לדוגמה, בן אדם עכשיו קנה פלאפון, כמעט כל הפלאפונים מיוצרים על ידי גויים. זה לא פשוט? אין ייצור כל כך ישראלי לפלאפונים, בדרך כלל גם אלו שמייצרים פלאפונים בישראל הולכים לייצר אותם בסין ובכל מיני מקומות, שם זה יותר זול ויותר רווחי. באמריקה, בגרמניה, ובכל מיני מקומות. אז עכשיו, את הפלאפון לא צריך להטביל. חז"ל אמרו שזה רק כלים של גויים. כלים של סעודה, שבדרך כלל על ידי סעודה, בן אדם נמשך יותר, כשבן אדם רוצה להזמין... את חבר שלו לסעודה, לארוחה, למשהו, יש קירוב הדת. אז כל הדברים שקשורים לסעודה, באו חז"ל ואמרו, תעשו עיקור, עיקור מסוים, שזה עוד עיקור כדי למנוע התבוללות, ותדבילו. השאלה היא, כמה דברים שקשורים לסעודה? הרגע המסוכן קשור לסעודה, כיסא הוגן, בקבוק, בפקק, פותחן, כמה קשור לסעודה? אז גזרו חז"ל ואמרו, כל הדברים שהם בקשר ישיר לסעודה. זה אומר, לא משהו שהוא תלוי ב...

2:45השולחן הוא לא קשר ישיר. אוכלים עליו, אבל לא אוכלים איתו. מזלג, אוכלים איתו. בדיוק, מה שקשור. ולכן פותחן, לא צריך להדביק אותו, כיוון שלא אוכלים איתו. לא מכניסים משהו לפותחן. וגם מי שעושה את זה, יש בית חולים לידו, כפר שם וכאן. אבל בדרך כלל בן אדם, לא אוכלים מפותחן, ולכן לא צריך להדביק פותחן. היי, צ'מטא, זה שובר. אני אגיד מילה. עלייה שהתחילו להעלות את התימנים לארץ ישראל, העלו אותם במטוסים. כשהם ראו בפעם הראשונה את המטוסים, הם חשבו שזה חזון אחרית הימים. למה? כי הנביא אומר, "ואשא אתכם על כנפי נשרים". אמרו, איך יכול להיות? אף אחד לא הבין. בסדר, נשר, כמה הוא יכול להכניס? כמה? ולהביא את כל עם ישראל מכל הגלויות. זאת אומרת, צריך יער שלם של נשרים, צריך מאות אלפים. אי אפשר להביא את כל עם ישראל שבגלויות על כנפי נשרים. פתאום הם רואים נשר שאפשר להכניס בו 250-300 איש. אמרו, זה הגיעו לארצם. לצערנו, ניצלו את התמימות שלהם וכשהתחיל המטוס, כולם הביאו כל המטוס. כשהמטוס התחיל להמריא, אמרו, יש בעיה, כבד מדי עם כל התכשיטים וכל הכסף.

4:12כך הרבה כסף לקחו מהם על המטוס. אז ההתפתחות, ברוך השם, של היום, שאני מעשה אתכם על כנפי נשרים, היא מתגלה, והיא תתגלה בעזרת השם עוד ועוד, כדי שיהיו עוד הרבה יהודים שיזכו לבוא לבית הגאולה בארץ ישראל. טוס. טיק טאק. טיק טאק. טיק טאק של קחו מהם. יש, הרמב"ם כותב בהלכות שבת שכל אדם שמדביק משהו, מדבק דבר, הוא חייב משום תופר. עכשיו, מה תפרתי? לא תפרתי כלום. הרמב"ם מקדים ללכת תופר: כל דבר שמחברים אותו - חיבור - זה נקרא תפירה. יש חיבור על ידי הדבקה ויש חיבור על ידי תפירה בחוט ומחט. דן אבוסקי מאדים, לקח טיק טק, זאת אומרת, דבר כזה, שזה דבר שמצמד לקיר, אבל הוא לא מתחבר, הוא כל הזמן עשוי לצאת, כמו סקוטש, כמו טיק טק, כמו דבק כזה, שמדביקים את הדברים ומורידים. האם יש בזה חשש של תופעון? אז בדרך כלל, אם זה דבר שהוא לא נשאר להרבה זמן, זאת אומרת, לא בן אדם,

5:20תולה שאני אגיד איזו תמונה בבית, ומדביק אותה וקובע אותה כל הזמן למשך אורך ימים, אז אין לזה שום בעיה, אתה גם יכול לעשות. לכן אפשר להוריד מסקוטש. יש כאלה שמחמירים אפילו במגנטים, לא להוריד, אבל לא צריך, לא צריך, כיוון שעל פי ההלכה, אין לזה שום הלכה של תופעה, זה לא הדבקה, זה אסור לרדת. לכן גם טיק טק אין בעיה להוריד בשבת, לחבר בשבת, כשזה, כמובן שזה לצורך. כי אם זה דבר שהוא לא לצורך, אז כל כלים, אפילו שמותר להשתמש בהם, סתם בן אדם שרוצה להשתמש בהם, אסור. סתם. בן אדם לוקח מזלג ומנענע את הידיים. אפילו כאילו שמניחם בהיתר, זה אסור. אבל טיק טייפ של בן אדם שצריך לשים משהו, אין בעיה. תה ירוק. תה ירוק. ברוך השם, אנחנו היום בעידן שכל דבר יש לנו. פעם כדי לייצר את התה, שמעתי אותה אולי לפני 20 שנה כשהייתי ילד, אני לא יודע כמה היא נכונה. אבל מספרים שמלך סין ישב בגינה שלו, והוא היה שותה מים חמים. טוב, כשיש לו כאב בטן זה טוב, לא? אז הוא שותה מים חמים. ופתאום מתוך אחד העצים שם, בלי שהוא שם לב, הייתה שלכת, או הגיעה איזו רוח, והפילה את אחד העלים לתוך התה.

6:47הוא לא שם לב, פשוט הוא רואה, השתנה הטעם. זה מוזר, אבל זה יכול להיות טעים. הוא ראה שאין איזה תופעות לוואי. וככה התגלה הטעם במרוצת השנים. היום, ברוך השם, יש כל כך הרבה סוגים. למה? מה מיוחד בתה? אז ברוך השם, כולם יודעים היום, גם בחקר הרפואה, שדברים שיש בהם קפאין, הם מזיקים. כמובן, כל אחד ברמה שלו, במינון שלו. אם מתאים קפה, יש בו קפאין. תה, גם יש בו קפאין. עשר כוסות תה ביום, כבר המצב יכול להגיע חלילה לסכנה. אז יש כל מיני מינונים של תה, כל מיני סוגים, שיש בהם פחות, שיש בהם יותר, שיש בהם ככה, שיש בהם ככה. אבל הקפאין שיש בתה, המעט הזה ביחס לקפה, הוא גם עוזר ללימוד. הרב מזוז אומר להם, איזה תה שתבוא תלמד הרבה. אישה שאתה צריך ללמוד אז תעבודי הרבה, תעשי הרבה, תנוחי הרבה, תלכי הרבה, תטיילי הרבה, לא משנה מה. אבל תה יש בו את הדבר, אז לכן בורא עולם שהוא יצר את כל העולם בשביל עם ישראל כדי שיבואו ויהנו ממה שיש. עשה לנו את כל סוגי התה. היום יש תה אפילו מפירות שאנחנו לא מכירים את השם שלהן.

7:55כל מיני צ'אי, מסלה, כל מיני דברים, מכל הסוגים, כדי שיהיה חסך, כדי שנאכל ולהתענג ולהשתמש בזה במינון הראוי. כל דבר, הרמב"ן כותב, כל דבר שיש בו בטבע, הוא אומר, אפילו תרופות, תרופות שבן אדם זקוק להן. אומר הרמב"ן, הרמב"ן היה לפני כ-850 שנה, קרוב ל-900 שנה, הוא אומר, כל תרופה אפילו, כל דבר שאתה לוקח בשביל הבראה, בשביל החיזוק, הוא אומר, משהו יכול להרוס, זאת אומרת, תה יכול לעורר אותך, יכול להרגיע לך את הבטן, אבל ברמה מסוימת, אם יש בו אדם שרגיש לקפאין, זה יכול להזיק לו. או הסוכר, או כל דבר אחר. ככה הרמב"ן כותב, כל דבר והקב"ה ברא את הבריאה, זה כנגד זה. זאת אומרת, שאתה משקיע במה שאתה לוקח תה, התה יש לו את הסגולות שלו, אבל יכול להיות שהוא יזיק למשהו מסוים, יש משהו אחר שיועיל. וככה כל הבריאה, כל דבר צריך לדבר, כל דבר צריך לדבר. וזו הסיבה ש... כל הבריאה שלנו, הירושלמי כותב בסוף מסכת קידושין, עתיד אדם לתת את הדין על כל מה שראה ולא נהנה ממנו. זאת אומרת, בן אדם יש לו כל כך הרבה דברים שבורא עולם עשה לו אותם, לתועלתו. דברים שהם קשרים, דברים שהם ראויים, אבל הקדוש ברוך הוא יגיד לו, למה לא נהנית? עשיתי בשביל זה, התאמצתי בשבילך כל כך הרבה, למה לא נהנית באופן המותר? כך אומר הירושלמי. ברוכים הבאים. ברוכים הבאים.

9:25אז זה היה על התה הירוק, וכל שנה שיגעתי אותם, לא שומעתי אותם. אנחנו התחלנו בינתיים רעיונות על כל מיני מילים שמעניינות אתכם, כל מיני מושגים, כל מיני דברים. אז תגידו מילים, אתם כבר מכירים. אז יאללה, בואו ננסה עם החדש. יש, ברוך השם, כל כך הרבה באדם, יש כל כך הרבה רגשות, כל כך הרבה דברים. למה הקב"ה טבע? על פי הטבע, בן אדם מתרגש, בן אדם נלחץ, בן אדם מפחד, בן אדם... אז הלב עצמו מתחיל לזוז קצת יותר. הלב עצמו מתחיל לעבוד. מה קרה? זה רגע. מה אתה קופץ? מדוע אתה בכלל? אתה נמצא שם בתוך חדרי חדרים.

10:30אז בדרך כלל, כשבן אדם מתרגש, הגוף שלו אוטומטית, המוח נותן תפקוד לגוף, והגוף שלו מתחיל להחליף חומרים הרבה יותר מהר. לפעמים, כשבן אדם מתרגש, קשה לו לנשום, ויש אנשים שמזיעים. פתאום הגוף שלו נכנס למין לחץ מסוים כדי לעמוד ברמה הזאת של הלחץ. אז הלב מייצר יותר, הלב מייצר יותר. עכשיו, התרגשות היא ראויה כשהיא במינון הנכון, כמו כל דבר. הרמב"ם כותב שכל מידה שיש לאדם, בין אם היא מידה רוחנית ובין אם היא מידה גשמית, אם האדם יודע לנתב אותה באופן הטוב, הוא יהיה המאושר באדם. אבל אם אדם מתרגש מכל דבר, ומספרים לו, אתה יודע מה קרה זה וזה, ככה הוא בוכה. ככה זה וזה, ככה הוא בוכה. אם הוא מתרגש מכל דבר, אי אפשר לתפקד איתו. אנשים אומרים, עזוב, אל תגיד לו. יש לי יום הולדת, או מזל טוב, ברוך ה', אני מתרגש. אז כל בן אדם, אם הרגש שלו ברמה גבוהה, זה מפריע על התפקוד היומיומי. אותו דבר אם בן אדם הכעס שלו ברמה גבוהה, זה מפריע לו על התפקוד היומיומי. אז לכן, ההוראה היא לנתב את כל סוגי המידות באופן הישר והראוי. לדעת מתי להתרגש, לדעת מתי לכעוס,

11:41אמרו על רבי מבריסק, שהיה אחד מהתנגדות החכמים, שבשנים רבות לא ידעו אף פעם מה מצבו הרגשי. לא ידעו האם הוא כעסן, האם הוא רגשן, האם הוא אדם שמח או אדם עצוב. למה? כי כל דבר הוא היה מנהל על פי התורה. מתי שצריך לשמוח? שמחים. עצוב? עצובים. מתרגש? מתרגשים. אז רגע, האם אתה כעסן, רגשן או שמח? הוא ידע לנתב את רגשותיו ולהפעיל את הכל לפי כוח התורה. זה דבר שצריך לעבוד עליו הרבה. אביאל, יש לך איזו מילה? אינטרקום. אינטרקום. אז בוא תשב. תשב, תשב. אז ככה, החפץ חיים לפני כ-120 שנה, לפני כ-100 שנה, הגיע לחפץ חיים, השמועה. ויש מִסְרָטוֹת, יש סרטון שצילמו את ה"חפץ חיים", וה"חפץ חיים" כל כך התרגש, כל כך התרגש. אמרו לו, מה אתה, מה אתה הולך לעשות עכשיו שיעורים ביוטיוב? מה אתה מתרגש כל כך? ה"חפץ חיים" היה אדם מאוד צנוע, מאוד פשוט. הבית שלו היה עשוי של עשוי של הפשטות.

12:58הוא היה בעל מכולת ברדי. הייתה לו חנות קטנה של מכולת, שם היה עובד חלק מהיום, כדי לא לקבל שום פרנסה, בגלל שהוא לומד שלמה. זו דרגה, זו דרגה גבוהה. יש בזה מחלוקת בין הפוסקים לגבי הערכה על הכסף משנה, שזה מרן השולחן ערוך, שכותב שהדרך של התורה היא, כיוון שאי אפשר להיות בדרגה כל כך גבוהה, גם לעבוד וגם ללמוד. ולכן מותר לאלו שלומדים תורה באמת, כמו שהרמב"ם כותב בסוף הלכות שמיטה ויובל, שמצווה על כל הקהל וכל בעל לפרנס אותם. בלכו יצרים רצה להיות חסיד. זה הוא לא רצה להיות. אז הכל היה ברמה של פשטות, כי הוא אמר כל לוקסוס הכי קטן, כל שדרוג הכי קטן, גוזל ממני הרבה שעות שאני צריך לעבוד. אז בעצם אני מתקין מנורה. מנורה הזאת, כמה היא עלתה? 40 שקל. טוב, 40 שקל זה שעה של עבודה. שעה של עבודה זה במקום לימוד תורה. אז בעצם יש פה שעה של לימוד תורה. אז חבל. לכן הוא היה ממש ממש בצמצום. אז כשסיפרו לו על המסכים, לא הבינו למה הוא מתרגש כל כך. אז הוא הסביר להם ואמר להם שכל כך הרבה דברים יש, שאנחנו לומדים עליהם ולא כל כך מבינים אותם. המשנה כותבת, "עין רואה ואוזן שומעת, וכל מעשיך בספר נכתבים". שהקדוש ברוך הוא מצלם. אז פעם אמרו, בסדר, זה בטח...

14:09מפה, על השמיים, איך אפשר לשמוע? איך? נו מה? איך? עין רואה ואוזן שומעת, וכל מה שנכתב בספרי מכתבים, פקסימיליה, עוד לא הכירו. אבל כשהשתדרגו השנים, ולאט לאט רואים עוד אנשים ועוד אנשים שמפתחים דברים וממציאים, כל הטכנולוגיה זה בעצם כדי לקרב אלינו את העין הרואה והאוזן השומעת בכל מה שנכתב בספרי מכתבים. אותו דבר גם לגבי אינטרקום. הרבינו האר"י כותב שכל מעשה שהאדם עושה פה, אפילו הפעולה הכי קטנה, עושה רעש גדול מאוד בשמיים. כאשר אדם בא ומתחיל להתגבר על משהו, ומחליט לעבוד את השם אפילו במשהו קטן, הוא לא יודע איזה רעש זה עושה שם. בשמיים, כל המלאכים באים וחוזרים ואומרים "וואו". היהודי הזה עמד, היהודייה הזאת עמדה, התמודדה עם ניסיון והצליחה, וזה כזה רעש. עכשיו בא בן אדם ואומר, אה, סך הכל לחצתי על...

15:15פרשת השבוע, פרשת יתרו, וישמע יתרו כהן מדין, חותן משה. מי היה יתרו? יתרו בעצם היה האדם המושלם בכוחות הטומאה. הוא היה האדם שידע כל סוגי כוחות הטומאה, את כל סוגי העבודה זרה. יש הרבה סוגים של עבודה זרה שכדי לעבוד אותם צריך להגיע לרמה כזאת של כישוף, צריך להגיע לרמה כזאת של טומאה. אז וישמע יתרו, כהן מדין, חותן משה. הוא היה כומר לעבודה זרה, הגדול מכולם. הכיר את כל הסוגים, את כל הכוכבים, את כל האופנים, כל מה שרק אפשר - הוא ניסה. איך אנחנו לומדים את זה? מהפסוק שהוא אמר למשה: "עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלוקים." מה זה "ידעתי"? הוא לא אמר: "עתה האמנתי," או "עתה קיבלתי," או "עתה חשבתי." לא, בדוק. ידיעה. יש אבדון באמונה לידיעה. יש בן אדם שהוא מאמין, יש את הקב"ה, אתה יודע? אני מאמין. אבל יש ידיעה. מה זה ידיעה? ידיעה זה באופן ודאי. בא משה רבינו ליתרו, ואומר לו יתרו, עתה ידעתי. מה זה אומר ידעתי? בדקתי את הכל הכל הכל הכל, אני יודע 100 אחוז של כמו הקב"ה. טוב? מה כל כך ריגש אותו? מה כל כך הלהיב אותו?

16:40אומר המדרש, קריעת ים סוף ומלחמת עמלק. קריעת ים סוף נקרא ים ומלחמת עמלק. עכשיו, אם אנחנו קוראים את הפרשות הקודמות, פרשת וארא, פרשת בא, אנחנו נראה שהיה כל כך הרבה ניסים לפניכם. כאילו, מה נזכרת עכשיו? כאילו, הצלה מאוחרת. אחרי שעם ישראל קיבלו עשר מכות, כולם כבר יצאו ממצרים, או קריעת ים סוף ומלחמת עמלק. רגע, גם זה לא וואו. חרדיה, צפרדעים, ערוב, דבר, שחין, ברד, ארבה, חושך, מכת בכורות. זה לא מרשים אותו. פרעה משתכנע. אתה לא משתכנע? כי הוא עומד. לא, כי אתה משתכנע, אתה יודע מה? משה רבנו, כן, זה משהו מיוחד. מה השתנה בהכרה? מה השתנה בהבנה של יתרו? של יתרו יותר מכל שאר המכות. מה קרה כשהיא קרעה את ים סוף, כשהיה מלחמת עמלק? אז המפרשים עמדו על זה ומבררים את זה, אבל אחד מהרעיונות על זה בעצם, יתרו הרי הכיר את כל הכישופים ואת כל התרגילים שיש בעולם. את כל הכשפים, את כל הדברים שיש, שאנשים מכירים היום, בכוחות הכישוף, בכוחות הטומאה, שיש דרך אגב. יש דרך אגב כוחות כישוף וכוחות של טומאה עד היום.

17:55וכל הדברים הללו הם בעצם גורמים לאדם להשתמש בכוח אלטרנטיבי. כוח אלטרנטיבי זה אומר כוח לא רגיל. עכשיו, כל כוחות הכישוף יתרו הכיר אותם. למה? מכיוון שהוא היה בהם. איך אומרים? הוא היה כבר בסרט הזה. הוא הכיר את הכל. והכיר את כל הכוחות, את כל הטומאה, את הכל הכל. כשמשה רבינו בא ועושה את כל התרגילים, כביכול תרגילים, כי זה מה שהמצרים חשבו - דם, צפרדע, כינים - הם חשבו שזה בסדר. זה דבר גדול, אבל כוחות הכישוף גם אפשר. הכל אפשר לעשות, הם אמרו, אני יכול לעשות הכל. מעלתו הייתה כל כך גדולה יתרו, אפילו יותר ממצרים. הוא הכיר את כל כוחות הכישוף. אבל יש דבר אחד שהגמרא כותבת: כישוף לא שולט במים. בתוך המים הכישוף מתבטל. פתאום הוא רואה שבקריעת ים סוף יש נס בתוך המים. המים עצמם מתחלקים וצומחים להם גינות ופרדסים והכל בתוך המים. והמים מכסים את המצרים ונפתחים ליהודים וכל התהליך הזה. כל הדברים הללו הם בעצם היו ניסים עליונים שהיו במים. אז נדע שנס בתוך המים זה נס. זה לא כישוף. אין כזה דבר כישוף.

19:10לצערנו, יש הרבה הרבה הרבה אנשים שמנסים לסלף את התורה ולהסביר כל מיני דברים שהם לא נכונים בתורה. האבן עזרא, שהיה בתקופתו של הרמב"ם, מביא שהיה אחד בשם חוי הבלכי. השם שלו היה חוי, והאבן עזרא קורא לו הבלכי, הכלב. למה הכלב? כי הוא לקח את כל הניסים של התורה, ושינה אותם לדברים על פי הטבע. למשל, אני אומר שהקריעה של ים סוף, כנראה זה היה צונמי. זה היה משהו כמו גאות ושפל וכל מיני. לצערנו, יש בתי ספר שמלמדים את זה שזה גאות ושפל. והאבן עזרא מביא 11 קושיות, שלא יכול להיות במושגים של גאות ושפל. אי אפשר, אין כזה דבר גאות ושפל. אפשר לדעת מתי יהיה הגאות, אפשר לדעת מתי יהיה השפל, שזה יתחיל ב-19 חלקים, ושיהיו כל כך הרבה ניסים שחז"ל מלמדים אותנו, זה לא שייך. אבל ככה, היה נוח להסביר שהכל הוא על פי הטבע. הסילוף הזה של הכופרים במשך השנים גרם להרבה אנשים לבוא ולדעת ולהגיד, אוי, אין דבר מיוחד בתנ"ך, אין דבר מיוחד בתורה. לצערנו עד היום, המיסיונרים משתמשים בשימוש הזה מאוד מאוד הרבה. בזמן האחרון הם אפילו העלו את הרף.

20:28יש לנו כמה שיעורים שעשינו נגד המיסיונרים ונגד האמונה באותו האיש. הם נלחמים בכל הכוח. הם התחילו לפני שבוע, שבועיים, לסיים בכל הארץ ניסים בשם ישוע. הם באים לאנשים וכביכול עושים להם ניסים, ואנשים, אומנם שזה עוזר, יכול להיות, כוחות עצומים יש בכוחם להושיע, יש בכוחם לעזור, בלי ספק. וכשהם עושים את כל הניסים האלו זה רק בשביל האמונה, כביכול. להאמין באותו האיש ש... הוא משיח, הוא גואל, הוא בן של אלוהים, האמונה המשולשת, כל אחד לפי הסקטור שלו הנוצרי. מצווה עלינו לא רק להילחם ולבזות אותם, אלא חז"ל בסוף פרק הראשון של מגילה כותבים כל ליצנות אסורה, חוץ מליצנות של עבודה זרה. בליצנות של עבודה זרה על יצחק, עליהם. זה מצווה, מצווה שחכמינו מלמדים אותנו כדי שאנשים לא יתקרבו אל האנשים הללו. כל המטרה של המיסיונרים וכו', יש אנשים שאומרים, "או, הם סתם באים, לא מתכוונים להעביר אותך, הם חברים." ולצערנו, יש אפילו אנשים שהם בעלי מעמד גבוה, והם אחראים על קהילות, והם מזמינים אנשים שהם מיסיונרים לדרוש בבית הכנסת. בעזרת השם שלא יהיה.

21:49אבל ב-19 לחודש מתעתד דבר כזה בפלונדה, בבוקר אדום, שבעזרת השם הגדול שלנו הוא יפרץ אתם ויקלקל מחשבותם. הם מביאים את המיסיונר הכי גדול של הנוצרים. הכי גדול. אפודקסיה, אפודקסיה. כי הם לא אומרים לה, הוא חם, הוא ילווה אותם בחוכמה. הם לא יודעים כמה, על פי הנצרות, כמה מבטיחים להם. כביכול, עולם הבעל, כל יהודי שמכניסים תחת כנפי הנצרות. ואנשים אומרים לו, הוא רק יבוא וידבר, הוא לא מזיק. אז כן, יש את המשל הידוע על הזאב בדמות כבשה. הזאב היה רעב. אבל איך הוא יכול לבוא? יש רועה? הוא אמר, אני חייב, חייב, חייב לאכול איזו כבשה פראית. אז הוא הלך, מצא איזו עור של כבשה, נכנס בה, והיה עם כולם. אבל הרועה מפעם לפעם, הוא שם לב שהכבשים נעלמות. עוד כבשה ועוד כבשה, וכל יום כבשה. עכשיו, איך תזהה מזה? הוא היה כל כך מחופש, ברמה כזאת, איך תוכל לזהות? אי אפשר לזהות מזה. זה בעצם מה שהמיסיון רוצה, להיכנס ושכבר לא תוכל לזהות אותם, אז זה מתחיל להתרופף.

23:04והם לצערנו מצליחים. אז לכן, אנחנו מקיימים את המצווה של כל לצנות עשירה, בר מלצנות עבודה זרה, שזו מצווה, בכמה רעיונות ודברים, שזה גם קשור לפרשת יתרו, כיוון שיתרו כל כך בז ויתר על כל הכבוד שלו, הוא היה האפיפיור הכי גדול. המדרש כותב שהבנות שלו, הבנות שלו, היו אלו שיצאו לראות את צאן אביהם. מה, אין לו בנים? אין לו. אין לו משרתים? אין לו. איך יכול להיות? אומר המדרש, אחרי שהוא עזב את הדת השכיחית שהוא היה בה, לקחו לו את הכל. לקחו לו את הבהמות, לקחו לו את הבית, לקחו לו את השוערים, את היועצים, את הגורמים, את כל מי שהקיף אותו. הוא נשאר בודד וגלמוד. הכל, הכל, הכל, לקחו לו, ונשאר לו רק כמה צאן, שזה היה שלו. אז אין לו מי לשלוח אפילו לרעות את הצאן. לכן הוא שולח את הבנות שלו. ומה קרה? כשהן מגיעות להשקות את הצאן, הרועים מתנכלים אליהן. למה? זאת אומרת, אבא שלכם עזב את הדת, הוא נהיה כופר, ובדק, הוא מאמין במי? ביהודים, באלוהה של היהודים. אז צריך לעצור כאן לרגע ולשאול, מה הן אשמות במה שאבא שלהן עשה? אבא שלהן. הן סבלו. הן באמת סבלו, עד שבא משה רבנו והושיען. משה רבנו הושיע אותן. הדבר הזה בעצם מלמד אותנו על ההקרבה שהייתה ליתרו.

24:26ולכן הוא זכה שפרשה שלמה נקראת בתורה על שמו. ולא רק זה, כשהוא מגיע למשה רבנו ומייעץ לו, "עשה לך שרי עשרות, שרי חמישים, שרי מאות, שרי אלפים," זאת אומרת, "עשה לך עוד עוזרים שיעזרו לך לנהל את כל עם ישראל, אתה לא יכול לבד." משה רבנו בעצם הוא בחיר הבריאה, הוא הנזר האלוקי. לא היה אדם כמו משה רבנו. מי בא לייעץ לו? האיש שכל חייו היו רצופות טעויות. יתרו, נכנס אל העבודה הזאת, וזאת, וזאת, הכל הוא נזכר. ופתאום הוא בא ומייעץ למי? למשה רבנו, שהוא גדול הנביאים, גדול החוכמה, וגדול גדול מכל מי שרק אפשר. והוא מגיע לייעץ למשה רבנו, ומשה רבנו לא רק שלא מזלזל בעצתו, אלא עוד מקבל אותה. וכל עם ישראל מתנהל על פי הצעתו של יתרו. רגע, אתמול איפה היית? אתמול היית בצד השני. אתמול היית כופר, אתמול עבדת עבודה זרה. שום דבר, שום מילה. בדרך כלל יש איסור להזכיר לאדם זכור מעשיך הראשונים. כנדב שחזר בתשובה או גר שהתגייר, יש איסור. זה עינוי דברים.

25:39וְגֵר לֹא תּוֹנֶה וְלֹא תַּלְחֲצֶנּוּ, הוא אומר את הגמרא, יש איסור לבוא ולהזכיר לו אור. בנו, אתה מה אתה? מה אתה? נהיית רב פתאום? אתה זוכר שלפני כן היית מנשק את הצלב? לפני כן היית בכנסיות, ושעושה את זה עובר עבירה. ולא משנה כמה כיפה יש לו וכמה זקן ארוך יש לו, וכמה ציציות וכמה פיוקו. עובר עבירה. אנשים לא יודעים את זה. יש לפעמים, האדם מחשיב את עצמו, אני חזיתי יותר ממך, ואז הוא אומר, מה אתה? מה אתה יודע? אתה לא זוכר? כמו רק היית במועדונים, פתאום פה אתה נהיה לי רב? על המקום. זה הבעיה. אז משה רבינו לא רק שלא נלחם בהצעה, הוא אמר אולי יתרו או אין. שום דבר. על המקום קיבל. למה? הוא הכיר במעלה של אותו האדם שעזב את כל הדרגות הרוחניות כביכול של כוחות הטומאה שהיו לו, עזב את כל הכבוד, את כל הכסף, את כל מה שהיה לו, ויתר על הכל. בשביל מה? בשביל אמונה. אנחנו צריכים לעמוד בניסיון כזה קשה, לוותר על הכל בשביל אמונה. ברוך השם, אנשים מקיימים, מאמינים, שומרים תורה ומצוות, ואפילו אלו שרחוקים מתורה ומצוות יש להם את האמונה. אבל, כל בן אדם צריך לחשוב, מה הוא מוכן כן לוותר בשביל האמונה? בן אדם אומר, אני מאמין בקדוש ברוך הוא, אבל זה לא כל כך מחייב אותי. אתה אומר לו, אתה שומר שבת? לא. למה אתה לא שומר שבת? אבל קשה לי, יום, חברים, מסיבות, ריקודים, לא מתאים לי, יום מנוחה, אני רוצה לראות טלוויזיה, רוצה לראות את זה, רוצה לעשות את זה, סרטים, יש נסיעה, יש כתוביות.

27:05סופר דליק לא משנה מה, סופר עם משהו לא מתאים לי לשמר שבת בסדר. אבל אתה מאמין? מאמין? אז למה אתה לא שומר שבת? קשה איתו. היה יותר קשה ואיתו היה ידע שבשביל האמונה צריך להקריב. אם אתה מאמין, זה צריך לבוא עם הקרבה. איך לסבר? בן אדם אומר, אני מאמין וסתם להבדיל. להבדיל בנצרות יש כזה דבר, תאמין, ואם מחשבו וזכרו שהוא מוכן לך על כל העוונות ושהוא סובל בשבילך, אין בעיה. מספרים היה פעם אחד... להתוודות. עכשיו יש פידיון. על הקיר כתוב פידיון. מה עשית? גזלת? 100 דולר. רצחת? 500 דולר. גם גזלת וגם רצחת זה מבצע 1+1, מבצע 750. וככה, יום אחד, הכומר היה עומס כבר. אמר, צריך לצאת לנופש קצת, אני אלך לשווייץ בציר הרגל קצת. אבל מה? הקליינטורה שלו שלא תלך. הלך לרב. אמר לו, תקשיב, שבוע אחד אני הולך,

28:08בשבוע הזה אתה תהיה אחראי על כל הפדיון, ולך. מה אני צריך לעשות? הוא אומר לו, אתה צריך לבוא, להתוודות לפניך, ואני אגיד להם שאני הכשרתי אותך לשבוע להיות ממלא מקום, והכול בסדר. לא, לא, לא, זה לא מתאים לי, זה לא מתאים לי, לא, לא מתאים לי. נו, בבקשה, תתכנן, קח עוד אלף דולר, בסדר? רק, רק תסכים. לא, לא, לא, בקיצור, הוא נותן לו אלפיים דולר. רק תסכים להיאבט את הקליינטורה, אמר לו, בסדר, אני מוכן, רק תגיד לכולם שיבואו. הם באמת באו, אבל הוא אמר לו, לפני שאני מקבל על עצמי את זה, יש לי בקשה אחת אליך. אתה לא שואל אותי כמה הרווחתי אחרי שאתה חוזר. אין כמה הרווחתי. מבטיח? מבטיח. נשבע במי שאתה רוצה. בכל הכלים הם לא קיימים. נשבע. בקיצור, אחרי שבוע הוא חוזר, מבסוט מהכומר, וזו שנון, היה חופשה חלומית, חופשה מושלגת, עשה סקי, עשה הכל. הוא שואל אותנו איך היה. אור חשק, שאתה עורך למעלה. כמה עשית? אמרנו, שששש, לא מדבר. לא, לא, לא, בחייך, תגיד, תגיד. נשבעת. אז עובר אותך מהם. תגיד כמה. אמר לו, עשיתי בשבוע מיליון דולר. אמר לו, בשבוע מיליון דולר? מאז שפתחת את הכנסייה לא עשיתי מיליון דולר. איך עשית את זה? לא משנה. איך עשית? לא משנה. לחץ עליו בסוף, אמר לו, תקשיב.

29:38אמרתי לו, תקשיב, במקום שתלך ותחזור, כמה פעמים אתה מתכנן לגזור, לנצח בחיים? שים ראש ותשתחרר. זו הבעיה אצל הנצרות. הנצרות, מה הם אומרים? הכל תפיל עליו, על החוטא. תשים פדיון ותחגוג, תשים פדיון ותחגוג. זה שקר. והם מנסים להעליל את זה על הכתוב בישעיהו נג', שמדבר על מלך המשיח, שהמשיח מנוגע מעוונותינו ומחטאינו, והם לא מבינים שם כלום. עשינו על זה הרצאה. ישעיהו נג'. על ישו הנוצרים, מי שיוצא יראה את זה. אבל הדבר הזה בעצם מלמד אותנו את הטיפשות שיש אצל עובדי האלילים, את הטיפשות שיש אצל אלו שכביכול, כביכול, מאמינים בכוחות הרוחניים שלהם. סיפור נוסף. היה אחד מהישראלים שחיפש את עצמו, הלך להודו, הלך לקוש, הלך לשם, הלך לשם. בסוף הוא מצא איזה גור אחד, שמלמד את כל הנוצרים.

30:40לשלוט בכעס, לשלוט בעצבים, לשלוט בכל, זו עבודה רוחנית מאוד קשה, לשלוט בכעס. וככה באמת היה. כל מי שנכנס למערה הזאת של הגורו היה צריך לנשק לו את הרגל, או לפחות להראות כבוד. טוב, כולם נכנסו, אבל הישראלי תמיד חייב להקשות וחייב להיות קצת שונה. כשאומרים לו, תנשק את הרגל, הוא אומר, "שהוא ינשק לי. למה שאני אנשק לו את הרגל? לא מוכן." מקסימום זה לעשות לו ככה, לסמן משהו. מקסימום. השומרים, מה פתאום? בזֶרחֵי הקודש, לא מוכן. אני השלמתי כניסה, אני רוצה... טוב. בינתיים, הגיעו הדברים לגורו. מה קרה? מה קרה? אז אומרים לו, יש פה מישהו שלא מוכן לנשק את הרגל שלך. הוא נהיה אדום. התעצבן! מה זאת אומרת? הוא יודע מה זה, הרגל שלי. כעס, אל תכניסו אותו, תזרקו אותו, אחו את זה, פתאום. אותו ישראלי הבין שכל השליטה בכעס מגיעה עד לנקודה מסוימת שמדגדגת לגורו. זה בעצם השליטה על הכעס שלך, זה הסדנה של הכעס שאתה מוכן לכעוס. הרי כל מה שאתה מלמד בסדנאות, מה זה? מה לכעוס? הקוליזיון של מזל, הקוליזיון של גורל, בין אם תכעס, בין אם לא תכעס, בין אם תשמח, בין אם תרקוד. המזל גבוה וחתום מראש. אז לא מולך, גורו, המזל גבוה וחתום מראש, אני לא אנשק לך את הרגל. מה אתה כועס? הגורו נופל על הבדיקה הראשונה.

32:03סיפור שלישי: ישראלית שהלכה לחפש את עצמה בהודו התחברה לכת. הכת הזאת הייתה יחסית הוגנת, והם תמיד דיברו על אהבת האדם, על כמה צריך לעזור לאנשים, על כמה צריך להשקיע, על כמה צריך כל הזמן לחשוב על הציבור ולא לצער את האנשים ולא לעשות רע. לפני שהיא הלכה, ניסו להביא אותה לסמינר, אבל היא כל כך הייתה רחוקה. אז המשפחה שלה אמרה לה, לפני שאת הולכת לראות דתות אחרות, בואי תעלי לסמינר. למזלה, אחרי שאמרו לה, אני אביא לך כרטיס להודו, באותו זמן הרב נתקע בפקקים ואמר, טוב, סתם ככה בקהל, מישהו יכול לבוא לדבר? מה זאת אומרת מישהו? זה פה חילונים, אני לא מכיר. תצאו איזה אברך אחד. תקום, תגיד איזה משהו. לא ידע לדבר, לא הכנתי, לא יודע... תקום, תגיד מה שאתה לומד. הוא למד באותו זמן מסכת בבא מציעא, בפרק שני, על כל הדברים הללו, שאם בן אדם מוצא מציאה, צריך סימנים וחייב להחזיר. זו מצווה שהתורה מצווה: "השב תשיבם לאחיך, לא תוכל להתעלם". כאשר אדם רואה משהו ברחוב, אסור לו להתעלם. הוא אומר, "אני אגיד לכם, זה מה שאני יודע". אמר להם, "חצי שעה, ארבעים דקות, לא משכנע? תביאו את הכרטיס לאודו, תסע". לאן? לאותו גורו. וככה היה, והיא למדה, והיא התחזקה, ופעם אחת עם הילד באודו, עם הגורו שלו.

33:27שקים, וויזות, פספורט ושטרות. על המקום הגורו לוקח, שם במייל שלו. היא אומרת לו, "סליחה, אבל קדמת אותם של צריך תמיד. אתה לצייר אנשים, צריך להיות אהוב על כולם, צריך לדאוג לכולם." הוא אמר לגורו, "תקשיבי, יש עניין של מזל. כשהמזל מביא לי את הארנק אליי, אני לא יכול להילחם במזל. אבל רגע, על כל השיעורים, מה דיברת?" יש פה תמונה, יש פה שם, יש תורה, יש טלפון, הכל. כימתלואן האדם עצמו בתוך הארנק. מה יותר מזה? זה המזל, אסור להתגרות במזל. באותם רגעים כשהוא אמר לה את זה, נזכרה בהרצאה של אותו אברך, שבמקום להביא את הרב המרצה, הגיעו את האברך. ואז הוא הבין את ההבדל הגדול בין דת ישראל לשאר הכתות ולשאר הדתות. בעוד ששאר הדתות, מזל, כל מה שאתה רוצה תקרא לזה, העיקר שזה יסתדר עם האגו האישי שלך, אין בעיה. ואילו דת ישראל הפוכה. עד כדי כך שהתורה אומרת: "כי תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו". יש בן אדם שאתה שונא אותו ברמה כזאת,

34:43אתה רק רואה אותו, אתה מקבל חררה. לא יכול. כל כך יציק לך, יעשה לך נפלא לחברים. אתה רואה את החמור שלו. נו, מה אתה אומר? שתבח שמו לעד. תודה רבה על הנקמה המתוקה. אה, מה שמתייבש פה, שיהיה, שיתבשל בשמש. תודה רבה, השם ילחם לכם ואתם תחרישון. פעם שלישית בשבוע, לא? מה, אתה מתכוון, מחדל זה מעזוב לו, עזוב תעזוב עמו. אפילו אם חדלת לעזוב, אתה לא צוחק עליו. רק עובר לידו. עזוב תעזוב עִמו. שואלת הגמרא, מה זאת אומרת כי תִראה חמור שונאך? איך אפשר לשנוא, הרי נאמר "ואהבת לרעך כמוך" ולא תשנא את אחיך בלבבך? זה איסור לשנוא. איך יכול להיות שהתורה מדברת על מצב שבו אתה תשנא מישהו ותבוא לעזור לו? איך זה ייתכן? את התורה? מה התשובה? הוא אומר, תאמרי, אפילו לאדם שמצווה לשנוא אותו, אין אדם שהוא חוטא, שהוא רשע, שהוא עבריין, אין מצווה לשנוא אותו על פי התורה. כמו שדוד המלך אומר, אלו ששונאים את השם, אלו שמחללים שם שמיים, אלו שבאים ומפיצים כפירה ואפיקורסות בעם ישראל ונלחמים בתורה, יש מצווה לשנוא אותם. אפילו לאדם הזה שמצווה לשנוא אותו, אתה צריך לבוא לעזוב.

35:59כי תראה חמור שונאך, אפילו האדם שמותר לך לשנוא. חדל אתה מלעזור לו, אז תעזוב לו. תעזוב לו עם החמור. מה חמור השם? עם הבעלים שלו חמור, למה הוא השם? לכן יש מצווה זו מן התורה. דבר נוסף, היה ברוסיה, לפני 80 שנה, באחת מהכנסיות הנוצריות שהיו שם, הייתה דמות של אמא של ישו. האמא הזאת, דרך אגב, היא מוזכרת בתלמוד בתור אישה שלא הייתה עושה מעשים כשרים, והיא הייתה נואפת עם אחד מהדוכסים הגדולים. את הסיפור הזה ניתן למצוא בספרים. אז הדבר הזה בעצם גרם לאלו שמאמינים בו שכביכול ישוע נולד מרוח הקודש. כל מיני דברים אחרים. והדברים הללו, הם היו לוקחים את מרים, וכביכול סוגדים לאישה הזאת שהביאה את אותו ישות רוחנית, האב, הבן, רוח הקודש וכל השטויות שלהם. ופתאום הם מגלים שהדמות הזאת, מרים, בוכה. שזה נס, זו בובה. איך יכול להיות שבובה בוכה? וזה התחיל לחלחל בקרב היהודים, וכל הנוצרים אמרו, או על מה היא בוכה?

37:30ההבנות של היהודים. טוב? בסדר. אחד מהרבנים שהמחיש את זה נכנס לזה חזק, ואנשים מנסים לחשוב, אולי יש איזה סיכוי, צ'אנס, משהו. עליו לבדוק את הסיפור. וכשבדק את הסיפור, הוא קם לספר אותו בערב שבת. בערב שבת פרסמו לפני כל המודעות שהרב ידבר על מריה הטמאה, שהיא, למה היא בוכה? הסוד האמיתי מתגלה. כשהוא בדק את זה, התברר שהכומר, שהכנסייה, היה תמיד מועל בכספי הכנסייה. תמיד. הבעיה הייתה שבאיזשהו שלב, מגלים, תרמנו לך כל כך הרבה, איפה הכל נעלם? ולא רק שהוא היה מועל, הוא היה מהמר גם. אז זה צ'יקצ'ק נגמר הכסף. פעם אחת הוא היה חייב סכום גדול, אבל אין כבר. וגם, מה, כמה אני יכול לקחת מהקופה? יגלו. אז הוא הסתכל על הפסל וראה, שאחת מהעיניים שלה זה יהלום. זה יחסר לי את כל החובות, אני אאזור אומץ. לקח סולם, והוא רואה מפחד שיגלו אותו, והוא עולה, עולה, עולה, עולה, ואז איך שהוא בא להוציא לה את העין, בדיוק מישהו נכנס. בדרך כלל כשבן אדם בעל פחד, פתאום כל השסתומים משתחררים. אז זה מה שקרה, זו הסיבה שמרים דומעת.

38:49כל מי ששמע את זה יצחק וקיימו בזה את המצווה של ביזוי עבודה זרה, שיש מצווה לבזות אותה. העניין הוא שלצערנו היום, יש כל כך הרבה סוגי עבודה זרה שאנחנו לא מזהים שהם עבודה זרה. מה בעצם התכלית של עבודה זרה? התכלית של עבודה זרה היא בעצם שכל מה שיש לנו, כל מחסום שיש לנו, כל כוח שיש לנו, לבוא ולהקדיש אותו לאותו הכוח. הכתוב אומר, "אלוהי כסף ואלוהי זהב לא תעשה לך." הפשט הפשוט של הפסוק הוא: אל תיקח אלוהים, כביכול פסלים, שהם עשויים מכסף או עשויים מזהב. כבר נאמר על זה פירושים רבים. מה זה "אלוהי כסף ואלוהי זהב"? בימינו אנו רואים שאנשים רודפים אחרי הכסף והזהב ברמה כזאת שהם עושים ממנו אלוה, והאדם מוכן להפקיר כל מה שיש לו. ואני בשביל עוד מאות דולרים, עוד אלפי דולרים. תבוא לבן אדם ותשאל אותו, מה הדבר שאתה לא מוכן לעשות בחיים? זה וזה. ואם אני אתן לך עשרת אלפים דולר? טוב, זה משהו אחר. ואם יש לך עשרים? אתה בא כל יום. זה אומר שאת כל המחסומים שיש לאדם, כשמגיע הכסף, הכל מתבטל. זה בעצם ביטול האנוכיות, ביטול היש, ביטול כל כוח שיש לאדם, והדבר הזה בעצם גורם ש...

40:14אנחנו, כל אדם שהוא נותן חשיבות גדולה מאוד לכסף, לזהב, לא משנה למה, אפילו לטלפונים. כשמייצרים טלפונים חדשים, אתה רואה בן אדם מוסר את נפשו כדי לקבל את הדגמים החדשים, עומדים שם כל הלילה והולכים ומוסרים... על מה? על דברים שהם הבל מריק. והדבר הזה בעצם, אדם יכול להגיע לשמיים ולהגיד לו, אתה מסרת את נפשך, לא על קדושת השם, אלא על קדושת הטלפון, על קדושת הכדורגל, על קדושת הכסף, על קדושת הדולרים. כבר דוד המלך אומר, בנאות דשא ירביצני, על מי מנוחות ינחני. מה זה דשא? דולר של אמריקה. זה דשא. אז בן אדם אומר, אם יש לי דשא, יש לי דולרים, על מי מנוחות ינחני, הוא לא סופר אף אחד, לא מכיר אף אחד. רגע, איך אתה? היית אולי החבר שלי. מי אתה בכלל? מספרים, היה פעם איזה בן אדם אחד,

41:15אני זוכה בלוטו, חצי לי, חצי לבית הכנסת. הרב מברך אותו, עושה מי שברך עם כל הקדושה, עם כל הכוונה, ייחודים והכל, ובכל זאת, הוא לא זוכה. הולך עוד פעם אל הרב, אולי הרב התכוון למישהו אחר, אולי אתה חבר. לא זוכר. אמר לה, כבר הפסדתי שני כרטיסים. בואי, עכשיו אני אעשה עם כל הכוונות ספר תהילים של... לא זוכר. אמר לה, סביב, סביב אותך, אתה מובטל. אמר לה, כומר. אמר לה, כומר, תקשיב, אם אני אזכור 50 בי, 50 בכנסייה, 50 אחוז, 50 אחוז. הכומר קם, עשה לו כמה קשקושים, השפריץ עליו קצת מים טמאים, למחרת זכה. זכה, קיבל את הצ'ק, עובר בדרך ליד הבית כנסת, צוחק. אמר לו, מה אתה צוחק? אמר, הענקים של היהודים יודעים שאני לא אשלם. אז הרבה פעמים בן אדם, אחרי שהוא קיבל את הכסף, הוא משתנה מרגע לרגע, פתאום אגרא. איך השתגעת? איך השתבשת? אז לצערנו, בדור שלנו, יש את הדבר הזה. של תאוות הממון או כל תאווה שהיא, שברמה מסוימת זה נחשב כמו עבודה זרה. יש בן אדם שמוסר את נפשו למען כדורגל. הוא הולך ומתאמץ, בסדר, כדורגל זה נחמד, אתה יכול לראות, אתה יכול לשמוע, אבל ברמה כזו שבן אדם הכל קדוש לו, אסור להפריע לו באמצע המשחק כדורגל. אם תפריע לו, חייך בסכנה. רואה, בא, רואה, אין להפריע. בן אדם אוהב את אשתו עד הכדורגל, עד משהו מסוים, עד תאווה מסוימת.

42:40זה בעצם כמו סוג של עבודה זרה. סוג של עבודה זרה שבן אדם אומר, בדבר הזה אני כבר לא בן אדם. אל תדבר איתי. אחד אמר לבן שלו. כשאני רואה את הטלוויזיה, אל תדבר איתי. אני לא פה. לא, אבא, אתה פה. זה לא אני. באמת זה לא. זו החיה שבתוכי מדברת. והחיה הזאת בעצם צריך לרסן אותה. וזה התפקיד של כל בן אדם, לבוא וללמוד מיתרו. יתרו השיג את כל הקדושה ברמה כזאת שהוא זכה להיות חותן משה. מי היה משה רבנו? משה רבנו, אי אפשר להבין את הכוח של הקדושה שלו עד שהמדרש מספר שכשהוא היה צריך להיפטר מן העולם, הסתן היה שמח. סוף סוף משה רבנו, בחיר הנבראים, אני אהיה מעליו. תמיד הוא היה מעליי. איך שהוא התקרב למשה רבנו, משה רבנו תפס אותו והיכה אותו. זה הסתן. אם אנחנו רק נדמיין איך להכות, מה הכי יותר להביא מיהו, והסתן ברח ממנו. אומר המדרש שהוא עיוור אותו בעין אחת ועשה אותו צולע. זה במושגים. משה רבנו, כאילו מה, בלי קונג פו, בלי אף שיטה.

43:44לא לוחמה סינית, יפנית, הודית, אקרילית, לא משנה מה. משה רבנו בכוח הקדושה שלו ידע להילחם עם השטן, עד שהשטן ברח ממנו. לא יכול, לא יכול לבוא לקחת אותו. הוא אומר, בוא נכן, רק תתקרב לבוא, תראה מה נעזבן. אז מי יערה? מי הוציא לו את הנשמה? הקדוש ברוך הוא. וכשהקדוש ברוך הוא בא למשה רבנו, אמר לנשמה, בואי איתם תחזרי אליי. אומר המדרש, הנשמה אמרה, לא רוצה. למה? מה חסר לי פה? הגוף כל כך קדוש, הוא ברמה כל כך גבוהה. אין לי למה ללכת לשם על השניים. אין לי למה להגיע תחת כיסא הכבוד. אומרת לה, אמר הקדוש ברוך הוא, אפילו הכי, אני גוזר, שתבואי, כיוון שזה החוק, שבן אדם יתחתן מן העולם. ולמה לא יודעים שגבורתו של משה רבנו עד היום הזה? אומרים המפרשים, כי אם היה יהודי הוא יושב ממנו אלוה. כל כך כוח היה לו, אי אפשר להבין מה הכוח שלו. והוא מגיע וממי מתחתן, ומה שלא הפסיק לעשות עבירות כל החיים. נִתְרְאוּ, האיש הכי מושלם עם האיש כביכול הכי חסר. הוא מקבל ממנו, הוא קוּם לו פרשה בתורה, וכל הדברים הללו. למה? כי הוא ידע לשבור את אותו הכוח, את אותו כוח שלנו, שלכל אחד נמצא, את אותה תאווה, את אותו רגע קשה, את אותו דבר בשביל האמונה. זה רעיון אחד שאנחנו לומדים בפרשה. רעיון שני בפרשה, וזה הרעיון האחרון. בעצם,

45:12משה רבנו, החכם מכל אדם, המושלם, ואומר המדרש שאין הנבואה שורה אלא על אדם עשיר, חכם, גיבור ועניו, בכל המעלות, וכל זה היה במשה רבנו. הכל, הכל, הכל היה לו. משה רבנו מקבל עצה מיתרו, שמה אומר לו? נבול תיבול, גם אתה וכל העם הזה אשר עמך. אומר משה רבנו, אתה תיפול בסוף, אתה לא תחזיק מעמד. עכשיו שים לב, אני משה רבנו, שהוציא את עם ישראל ממצרים, לפני כן קרע להם את הים, עשה את כל המלחמות, הוריד מן במדבר, עשה כל כך הרבה דברים, כל כך הרבה ניסים ונפלאות, מה אתה אומר לי? לדון את עם ישראל כל כך הרבה? פתאום נבול תיבול? אז פעם מישהו אמר לי, כן, יש עוד פניקים יותר קשים ממכות מצרים. אבל, מה יתרו בא לומר לו? יתרו בא לומר לו משפט כזה. הוא אומר לו, אתה נושא, רבינו, עם כל הכוחות שלך, עם כל הגדולה שלך, עם כל הנפלאות שלך, עם כל כוח הנבואה, הכוח הגופני, הכוח הגשמי, הכוח הרוחני, הכל הכל ביחד. עדיין, נבוד טיבול, גם אתה וגם אמצע. כי כשהגוף נמצא בעולם הזה, הוא מוגבל. לפעמים האדם חושב, הוא חושב את עצמו שיש לו כוחות יותר ממה שהוא באמת. הוא אומר, עכשיו זהו, עכשיו אני נכנס לביתה,

46:27מוריד שישים קילו, הוא שוקל שישים וחמש. הלו, מה אתה רוצה, יאללה? יותר מהכוח שלו. וזה לא נכון, וזה לא רק זה, זה אותו דבר גם בעבודת ה'. לפעמים בן אדם אומר, אני ארצה ללכת ולעשות צומות ולעשות תעניות ולעשות סיגופים. זה מה שאני רוצה. למה? שתעשה את כל הדברים הללו? אתה לא תצליח, אתה תיפול, אתה תישבר. חגג, פעם הבאה אתה אומר להזור עוד חלושה, אומר לה לא עושה כלום. אומר ה"חפץ חיים", אם בן אדם רוצה לקבל על עצמו קבלה, אתה רוצה לקבל קבלה. מה? אני רוצה ללמוד עכשיו שעתיים את עניין הדיבור, אני נקלע עם איזשהו כתוב היער, תורה, תורה, פסקנות. אומר ה"חפץ חיים", קח את הקבלה, תחלק אותה לארבע. ארבע, תחלק שעתיים לארבע, כמה זה? חצי שעה. אומר, וגם את זה תחלק לארבע. כמה שנצא לך? את זה תשמעו, בואו נראה. אבל לא הרבה זמן. זה הדבר, לפעמים בן אדם אומר, אני אצליח, אני אעשה, מקבל על עצמו, מקבל, מקבל, מקבל, זה לא טוב, לא זריז ולא זריז. כמובן, זה בדברים של עשה טוב. בדברים של סור מרע, בן אדם עושה עבירות, זה צריך בבדלות להפסיק. אין כזה דבר, אתה יודע מה, אני שומר שבת, רק שעתיים בשבת אני שומר, עכשיו אני מחלל. זה לא, בסור מרע זה צריך לעשות בבת אחת. אבל, בעשה טוב,

47:35הוא צריך בשלמותו. זה הדבר הנוסף, מה שפתחנו בו בהתחלה. יתרו מתפעל מקריעת ים סוף ומלחמת עמלק. אז קריעת ים סוף אמרנו שמתבטלים במים, אבל מלחמת עמלק מה? מלחמת עמלק, העמלקים היו גדולי המחשבים. כשהייתה מלחמה עם שאול, תסתכלו בספר שמואל. שאול המלך הורג את כולם, אבל מה? הוא השאיר את הצאן. כששמואל מגיע אליו, שואל אותו, מה קול הזה אשר באוזניי? מה קול הזה אשר באוזניי? שומע קולות של מה? אמר לו, מה שחמל העם על הצאן? אמר, אני אקח את הצאן הזה ונקריב אותו. אמר לו שמואל, שמוע מזה לך טוב. זה שאתה שומע את הקדוש ברוך הוא, זה הרבה יותר טוב מכל הזבחים, מכל הקורבנות, מכל מה שאתה רוצה. למה לא הרגת אותם? ולמה היה צריך להראות את הצאן? אומר המדרש, בגלל זה, יסוד גדול. העמלקים הפכו את עצמם לבהמות בכישוף, אמיתי. אז מגיע שאול, אין אנשים, מה קרה? מה זה? עיר ריקה. כולם חיות. טוב, ניקח אותן לבית המקדש. אבל כולם מגיעים מלאכים. ואם שאול היה הורג את הבהמות, בעצם הוא היה הורג את המלאכים. אבל הוא לא אמר, טוב, ניקח את זה לבית המקדש. לפעמים בן אדם חושב לעשות יותר ממה שהקדוש ברוך הוא אומר. לא נסתפק בזה. נעשה יותר. אני אאדר יותר, אני אעשה יותר. זה לא נכון. צריך לדעת את המידה ואת המסורה, ומלחמת עמלק בעצם הייתה מלחמה רוחנית. והיה כאשר ירים משה.

48:55כאשר היא הורידה, היא גברה על המלאכים. מה קרה? זה היה ממש מלחמה של הטומאה והקדושה. כי הם היו מחשבים גדולים מאוד. אפילו יתרו, הוא ידע שאתם לא מתעסקים. עם המלאכים, יש להם כוח אדיר מאוד. ופתאום הוא רואה שאם ישראל מנצח אותם, הוא אומר, זה לא כישוף. אין לי יותר מהם בכישוף. הם מספר 1 בכישוף. כשמשה רבנו מנצח אותם עם כל ישראל, בוודאי שזה קודש קודשים. בוודאי שזה משהו מופלא, נס. ואז בא יתרו, והודה, והתוודע.