מגילת איכה מהרב אפרים כחלון

0:12בעזרת השם נעשה ונצליח. היום נלמד קצת מדברי המדרש על מגילת איכה. מגילת איכה בעצם באה לתאר קצת את המצב שהקדוש ברוך הוא היה בו אחרי החורבן. איזו עצבות הייתה בשמיים, איזו עצבות הייתה לאלו ש... הכירו מה זה בית המקדש. וכשבן אדם באמת קורא את המדרשים, כשבן אדם מבין קצת מה כתוב, לא צריך להיות יותר מלהבין עברית. רוב ככל המדרשים הם בעברית. אז פשוט זה לקרוא ולבכות. להבין כמה הקדוש ברוך הוא כאב את החורבן. כמה כביכול הכריחו את הקדוש ברוך הוא,

1:13להגיע למצב הזה, למצב הנורא הזה, והדבר הזה בעצם קשה מאוד מאוד להבנה. איך יכול להיות שמה שיחריכו את הקדוש ברוך הוא מה לעשות ככה? אבל כן, מחמת העוונות שעם ישראל היה באותה תקופה, העוונות הרבים שעם ישראל עשה. כביכול לא הייתה ברירה לקדוש ברוך הוא אלא להחריב את בית המקדש ולנתק את הקשר, כביכול, שיש לו עם עם ישראל על ידי בית המקדש. הקשר הזה היה קשר מאוד עמוק, קשר רוחני, קשר בלתי ניתן לתיאור שכל דבר שהיו מתפללים עליו, שעם ישראל היו מתפללים, היו נענים. היו נענים. הייתה ממש השראת השכינה. כולם ידעו את זה, כולם ראו את זה, כולם הכירו. ובמדרש איכה רבה, בפתיחתות, הכוונה בפתיחה, לפני המדרש שמסביר את מגילת איכה, בפתיחה כד' מובא מה אמרה כנסת ישראל אחרי כל החורבן.

2:42אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא: ריבונו של עולם, זכורה אני, אני זוכרת את הזמן שהייתי בביטחון ושאנן ושלווה, שהייתי שרויה בו. אני הייתי נמצאת במצב כזה של ביטחון ושלווה, אף אחד לא האמין שבכלל... יהיה מצב לחורבן של ירושלים, לחורבן של בית המקדש. לא רק בגלל זה שהכל היה על מתכונתו, הכל היה באופן הטוב ביותר, הכל הלך טוב, אלא היו שם גיבורים נוראים. ובאמת זה מובא בפסוק במגילת איכה, בפרק ד', פסוק י': "לא האמינו מלכי ארץ כל יושבי תבל כי יבוא צר ואויב בשערי ירושלים." אבל למה באו? הפסוק הבא אומר: "מחטאת נביאיה, עוונות כהניה השופכים בקרבה דם צדיקים." אפילו הכהנים והנביאים כבר היו על הפנים.

4:06אז אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא: ריבונו של עולם, אני זוכרת איזה ביטחון ואיזה שלווה היו לי, ועכשיו אתה התרחקת ממני ואני בוכייה ומתאנחת ואומרת: מי יתן לי כשנים הראשונים שהיה מקדש בקרבי. כמובן, כאשר היה מקדש בתוכי ובתוכו, אתה יורד משמי מרום ומשרה שכינתך עליי. הקדוש ברוך הוא איך הוא רצה... להשרות את שכינתו על ישראל, אבל מה? איך שורין את השכינה על ישראל? לא תמיד אפשר להשרות השכינה על כל אחד ואחד כי לא כולם ראויים. אז הקב"ה כבר בספר שמות, בפרשת תרומה, בפרק כ"ה פסוק ח', אמר: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם."

5:10זה אומר שהקב"ה בעצמו בא ואומר: אני רוצה לשכון בתוכם. אני רוצה להשרות את שכינתי בתוכם. איך? תבנו משהו שאני אוכל לבוא ולהשרות את השכינה שלי בתוכם, וזה "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". והקב"ה רוצה לשכון. להשרות את שכינתו בכל מצב, אבל עם ישראל לצערנו עושים בעיות. עבדו עבודה זרה, גילו עריות, ושפכו דמים. הנביא יחזקאל בפרק מ"ג, בפסוק ז' ח'-ט' מספר על זה שעם ישראל... הקדוש ברוך הוא אומר לעם ישראל שאני רוצה לשכון בתוך בני ישראל, אבל הבעיה היא שעם ישראל הולכים אחרי הטומאה. הם שמים את סִפָּם אצל סִפִּי ומזוזותם אצל מזוזותי, והכיר ביני וביניכם, וטימאו את שם קודשי בתועבותם אשר עשו. ואכלה אותם באפי. הקדוש ברוך הוא אומר שהסיבה ש...

6:41אני כל כך מצטער וכועס על עם ישראל, על כך שהם בנו את הבית שלהם עם כל התועבות שלהם ממש ליד הבית שלי, ליד בית המקדש. הם העמידו את המזוזה שלהם ליד המזוזות שלי. מזוזה הכוונה כאן אינה המזוזה ששמים עם הקלף, אלא הכוונה למשקוף, המזוזה. ועל ידי זה הם טימאו. למה הם לא נהגו בקדושה? הם עשו את התועבות שלהם ליד בית המקדש. ועל זה אומר הקדוש ברוך הוא פסוק: "אתה ירחיקו את זנותם ופגרי מלכיהם ממני, ושכנתי בתוכם לעולם." כביכול הקדוש ברוך הוא מתכנן, כביכול: תרחיקו רק בבקשה את זנותכם, את התועבות שאתם עושים, בבקשה. ואני בא מיד ושוכן בתוכם לעולם. לעולם. תזרקו את התועבות, תזרקו את כל התינופת שיש לכם בבית, ואני מגיע אליכם.

7:43אז הקדוש ברוך הוא אומר לכנסת ישראל, הקדוש ברוך הוא אני זוכר איך היית שרוי בתוכי. ועכשיו את התרחקת ממני ואני בוכה ומתאנחת ואומרת מי יתן אותי כימי קדם כשהיה המקדש בביתי. ובתוכו אתה יורד משמי מרום ומשכין את שכינתך עליי. ואפילו אומות העולם מקלסות אותי. מה זה אומות העולם? אומות העולם כולם היו אומרים. איך יכול להיות? איך יכול להיות עם כזה? איך יכול להיות עם שבורא העולם מתפאר בו? בורא העולם, זה אומר, זה שברא את העולם, זה שהוא בעצם אדון העולם, אדון עולם אשר מלך, הוא בא ומתפאר במי? בבני אדם. וכך אומר הנביא ישעיהו בפרק מ"ט פסוק ג', והוא אומר: "לי עבדי אתה, ישראל אשר בך אתפאר." הקב"ה מתפאר בעם ישראל. אז אפילו אומות העולם הבינו כמה הקב"ה אוהב את עם ישראל. וכשהייתי מבקשת רחמים על עווני, אתה עונה אותי.

9:07מי שהיה מגיע לבית המקדש, מבקש רחמים, ריבונו של עולם, חטאתי, עויתי, פשעתי, עשיתי משהו לא טוב. ישר הקב"ה היה עונה. ועכשיו אנחנו בבושה וכלימה. כל זה כנסת ישראל, כביכול. יש ישות רוחנית שהיא כביכול כמו האימא של עם ישראל, כביכול. שהיא באה, כמו שבכל שיר השירים, יש את הצורה הזאת כביכול כמו בעל ואישה. אז זה היה כנסת ישראל. ועוד אמרה לפניו ריבונו של עולם, שממה עליי נפשי כשאני עוברת על ביתך, והוא חרב, וכל דממה בתוכו, ואומר, מקום שזרעו של אברהם הקריבו קורבנות לפניך, והכוהנים עומדים על הדוכן, והלוויים מקלסים בכינורות, יהיו שועלים מרקדים בו. איך יכול להיות שהמקום הקדוש, זה בעצם היה הבית של הקדוש ברוך הוא? הכוהנים היו עומדים שם, והלווים מקלסים. כמה שבחים שיבחו את הקדוש ברוך הוא שם. כמה שבחים עד בלי די, בלי סוף. היה שיר של יום, היו מזמורים, היו תהילים, היו ריקודים ושירים ושמחת בית השואבה. במקום זה, מי מגיע היום? שועלים. מי זה השועלים? כל האויבים, כל השונאים. היום לצערנו, השועלים זה הערבים. וכך אומר הכתוב, איך בפרק ח', פסוק י"ח, על הר ציון ששמם, שועלים הלכו בו.

10:26אם הוא רק היה שומם אז בסדר, אבל לא רק שהוא שומם, הוא גם שומם יהודים ושועלים הלכו בו. כל זה אומרת כנסת ישראל לקדוש ברוך הוא. ואנחנו רואים את זה היום. אלא מה אעשה שאבונותיי גרמו לי ונביאי השקר שהיו בתוכי התעו אותי מדרך האמת לדרך המרת. נביאי השקר, כמו שכבר אמרנו כמה פעמים, היו אומרים לעם ישראל שהכל בסדר. אתם, אפילו כשאתם עושים עבונות, לא נורא. הכל בסדר, לא יחרב בית המקדש. לכך נאמר, אלה אזכרה ואשפכה עלי נפשי. מה זה אלה אזכרה? אומרת כנסת ישראל, אני זוכרת, זוכרת, את מה שעברתי ומצדיקה עליי את הדין. זה פסוק בתהילים, בפרק מ"ב, פסוק ה'. אלה אזכרה ואשפכה עלי נפשי כי אעבור בסך אדדם עד בית אלוהים בקול רינה ותודה המון חוגג. אני זוכר את מה שהם עשו ואני זוכר את מה שהיה בעבר. בקול רינה ותודה המון חוגג, קורבנות תודה, קורבנות הודיה לקדוש ברוך הוא, כמה הם אהבו את הקדוש ברוך הוא, אבל הידרדרו.

11:48עד כאן אומרת כנסת ישראל לקדוש ברוך הוא. ממשיך המדרש ואומר דבר אחר: ויקרא שם אלוהים צבאות ביום ההוא לבכי ולמספד. הכתוב אומר שהקדוש ברוך הוא יקרא ביום ההוא לבכי ולמספד. הקדוש ברוך הוא אין אצלו מושג גשמי, אין אצלו מושג של בכי. אבל זה המדרש בכוונה נוקט לשון כזה, שכביכול אפילו הקדוש ברוך הוא הגיע לרמה כזאת.

12:48והפסוק הזה מובא בישעיהו פרק כ"ב פסוק י"ב: "ויקרא אדני ה' צבאות ביום ההוא לבכי ולמספד ולקרחה ולחגור שק." על מה? מה קרה? בשעה שביקש הקדוש ברוך הוא להחריב את בית המקדש אמר: "כל זמן שאני בתוכו אין אומות העולם נוגעים בו". הרי בשעה שהקדוש ברוך הוא נמצא שם, אין אף אחד שיכול. אין. למה? הקדוש ברוך הוא זה ששומר, הוא זה שהכל. אחרי שהקדוש ברוך הוא יוצא מהמקום, נגמר. איך אומר הכתוב בתהילים? פרק קכ"ז, פסוק א', שיר המעלות לשלמה: "אם ה' לא יבנה בית שווא עמלו בוניו בו". זה הולך גם על בית המקדש. אם ה' לא ישמור עיר, שווא שקד שומר. אם הקדוש ברוך הוא לא ישמור על ירושלים, לא ישמירה. ובאמת אומר הקדוש ברוך הוא, כל זמן שאני בתוך ירושלים, שאני בתוך בית המקדש, אף אחד לא יכול להיכנס לשם. לא הערבים, לא אנשי אילם, לא הרומאים, לא הכשדים, לא הבבלים, לא היוונים, אין אף אחד. מה אני אעשה? אני כבר לא יכול להיות פה. כביכול מסלקים אותי, עושים עוד עבירה, שמים צלם בהיכל, עושים שנאת חינם, עושים עבודה זרה, גילוי עריות, שופכים דמים, אז אני לא יכול. אלא אכביש את עיני ממנו, הכוונה אכסה את עיני ממנו,

14:16ואשבע שלא אזקק לו עד את קץ, אומר הקב"ה. אני נשבע שיותר אני לא חוזר לירושלים עד בוא הגאולה ויבואו האויבים ויחריבו אותו. מיד נשבע הקב"ה בימינו והחזירה אחוריו, עד ההוא דכתיב השיב אחור ימינו מפני אויב. מיד הוא ממשיך ואומר הכתוב, ויבער ביעקב כאש ללהבה סביב. הקב"ה, איך שהוא הסתלק, מיד נכנסו האויבים. באותה שעה נכנסו האויבים לאכול ושרפו. מיד, איך שהקדוש ברוך הוא הסתלק, זה מה שכתוב, "ויוער ביעקב כאש להבה סביב". וכיוון שנשרף, נשרף את המקדש, נשרף ההיכל, אמר הקדוש ברוך הוא, שוב, אין לי מושב בארץ, זהו. אין לי מקום שאני יכול להיות פה. אין לי מקום שאני יכול להיות פה, אין לי מה לעשות כביכול בארץ. אסלק שכינתי ממנה ואהלה למכוני הראשון. אומר הקדוש ברוך הוא, אני אשרה רק בשמיים. לא הכוונה שחלילה הקדוש ברוך הוא יסלק את הנהגתו. העולם לא יכול להתקיים רגע אחד בלי הקדוש ברוך הוא. הכוונה היא להשראת השכינה, הגילוי האלוקי הזה, שעם ישראל זכו לו עד עכשיו. בהשראת השכינה, אמר הקדוש ברוך הוא, אני כבר יותר אין לי למי לגלות, אין לי למי לבוא, אין לי כביכול אוהבים בעולם. עד הכתוב:

15:40זה מה שאומר הנביא בהושע, פרק ה', פסוק ט"ו: "אלך אשובה אל מקומי עד אשר יאשמו וביקשו פניי, בצר להם ישחררוני." אומר הכתוב, רק מתי שעם ישראל יהיו בצרה אז הם ישחררו אותי, אז הם יבקשו. והקדוש ברוך הוא אומר: "אני אלך ואני אשוב אל מקומי." באותה שעה היה הקדוש ברוך הוא בוכה ואומר: "אוי לי, מה עשיתי? שריתי שכינתי למטה בשביל ישראל." ועכשיו שחטאו, חזרתי למקומי הראשון. זה אומר 410 שנים של הבית הראשון, 420 שנה של הבית השני. הקב"ה השראה את שכינתו. כל ההשקעה הזאת, כל הבניין, כל ההשקעה הרוחנית, כל הקרבה, כל מה שהקב"ה ירד, אש מן השמיים, כל הניסים והנפלאות שהיו בבית הראשון, וכל הניסים והנפלאות שהיו בבית השני, כל הדברים הנפלאים, אומר הקב"ה זהו. מה עשיתי? השריתי שכינתי למטה בשביל ישראל ועכשיו שחטאו חזרתי למקומי הראשון, חס ושלום, שהייתי שחוק לגויים ולאג לבריות. מה זה שחוק לגויים? כל הגויים מה יגידו? הנה הקדוש ברוך הוא, בסדר, סתם מה היה? השתמש בעם ישראל חס ושלום 400 שנה וזהו, עכשיו זה רק אותם. אומר הקדוש ברוך הוא, מה יהיה? כביכול הקדוש ברוך הוא בוכה על הדבר הזה שהוא כביכול היה מוכרח להחריב את בית המקדש ולהגיע למצב כזה.

17:08באותה שעה בא מלאך מטטרון, זה שר הפנים של הקדוש ברוך הוא, ונפל על פניו ואמר לפניו: "ריבונו של עולם, אני אבכה ואתה לא תבכה?" אמר הקדוש ברוך הוא: אצל הקדוש ברוך הוא, כמו שאמרנו, אין מושג של בכי. אבל המדרש הוא בא לתת לנו קצת, קצת מושג, ובאמת אין עצבות לפני הקדוש ברוך הוא. כך אומרת הגמרא במסכת חגיגה, בדפי המובט, שנאמר הוד והדר לפניו ועוז וחדווה במקומו. זה פסוק בדברי הימים א', פרק ט"ז פסוק כ"ז, ובאמת הגמרא אומרת תלוי איפה, בבתים החיצוניים, בבתים הפנימיים, שיש מקום שהקדוש ברוך הוא בוכה, יש מקום שלא, אבל פה באותה שעה היה הקדוש ברוך הוא בוכה ואומר, אוי לי מה עשיתי? והקדוש ברוך הוא רוצה להמשיך לבכות, והמלאך שר הפנים התתורון נופל על פניו ואומר לפניו: "ריבונו של עולם, אני אבכה ואתה לא תבכה." אמר לו: "אם אין אתה מניח לי לבכות עכשיו, אכנס למקום שאין לך רשות להיכנס ואבכה." אומר הקדוש ברוך הוא למלאך: "אם אתה לא מניח לי, אני עכשיו אכנס למקום שאפילו המלאך שר הפנים, המלאך הגדול, לא יכול להיכנס לשם."

18:36וזה מה שאומר הכתוב בירמיהו, פרק י"ג פסוק י"ז: "ואם לא תשמעו בה, במסתרים תבכה נפשי מפני גוה, ודמע תדמע, ותרד עיני דמעה, כי נשבה עדר השם". אמר להם הקב"ה למלאכי השרת, אחרי שהקב"ה הצטער ובכה, כביכול, שוב פעם, אמר להם הקב"ה למלאכי השרת, בואו ונלך אני ואתם, ונראה בביתי מה עשו אויבים בו. שוב פעם, הקב"ה הרי לא צריך ללכת כדי לראות. הקדוש ברוך הוא נמצא בכל העולם. הוא לא צריך ללכת ולראות. הכתוב אומר בדברי הימים, ב', פרק ט"ז, פסוק ט', כי השם עיניו משוטטות בכל הארץ. הוא לא צריך ללכת ולראות. הוא נמצא בכל מקום. אבל שוב פעם, המדרש בכוונה בצורה כזאת עושה, כדי להנגיש לנו קצת, שנבין קצת, לתת לנו קצת טעם, מה קרה שם בחורבן. מיד הלך הקדוש ברוך הוא ומלאכי השרת.

19:38לראות מה עשו האויבים. וירמיה הנביא שם לפניהם, וכיוון שראה הקדוש ברוך הוא את בית המקדש, אמר: בוודאי זהו ביתי וזהו מנוחתי, שבאו אויבים ועשו בו כרצונם. באותה שעה היה הקדוש ברוך הוא בוכה ואומר: אוי לי על ביתי, על ביתי. בניי, איכן אתם? עם ישראל, איפה אתם? כהניי, איכן אתם? אוהביי, איכן אתם? מה אעשה לכם? התראתי בכם ולא חזרתם בתשובה. וזה משפט מזעזע. הקדוש ברוך הוא, הרי יודע מראשית אחרית. הוא ידע את הצער שיהיה לו כביכול אחרי חורבן המקדש. והוא עדיין, אחרי שהעם ישראל חוטאים, הוא בא ובוכה ואומר, בניי איכן אתם? כהניי איכן אתם? אוהביי איכן אתם? כמה הקדוש ברוך הוא מתרה בכם? כמה הקדוש ברוך הוא לא מביא על האדם מכה אחת וגומר אותו? הקדוש ברוך הוא שולח לו התראה ועוד התראה, כאב שיניים, כאב אוזניים, פה ויכוח, פה הפסד כספי, פה דיכאון, פה עצבות. התראיתי בכם ולא חזרתם בתשובה, מה אני אעשה? והקדוש ברוך הוא בוכה על זה. אותו דבר גם היום. בן אדם שמקבל ייסורים מהקדוש ברוך הוא, הקדוש ברוך הוא בוכה איתו ומצטער איתו.

21:02אז הדבר הזה, בעצם, הקדוש ברוך הוא כביכול, כאשר אדם חוטא הוא מכניס את הקדוש ברוך הוא לצרה. למה? כי הקדוש ברוך הוא צריך להעניש אותו, והקדוש ברוך הוא מצטער. זה מה שאומר הנביא בישעיהו פרק ס"ג פסוק ט': "בכל צרתם לו צר." זה כתוב באל"ף, אבל אנחנו קוראים את זה עם וי"ו. שגם הקדוש ברוך הוא כביכול נמצא באותו דבר, באותה צרה. זה בבחינת "עמו אנכי בצרה." מה שכתוב בתהילים צ"א, ת"ט, ואומר, וזה מה שהגמרא אומרת במסכת תענית בדף ט"ז עמוד א', שכאשר עושים תענית נותנים אפר מקלה אפילו על גבי תיבה איפה ששמים את ספר התורה. כביכול, כביכול גם על הקדוש ברוך הוא. הוא גם איתנו בצרה. אמר הקדוש ברוך הוא לירמיהו, אני דומה היום לאדם שהיה לו בן יחידי. ועשה לו חופה, ומת בתוך חופתו. איזו דוגמה. הקב"ה אומר לירמיהו, הצער שלי יותר גדול מהצער של עם ישראל. הצער של עם ישראל הוא צער גשמי, פיזי. אומר, אני דומה להוא לאדם שהיה לו בן יחידי, ועשה לו חופה, ומת בתוך חופתו. מי יותר כואב לו, האבא או הבן? האבא.

22:31אבא, הבן מת. אבא שרואה את הבן שלו מת, הרבה יותר כואב לו מהבן עצמו שמת. הבן מת. הוא אומר אותו דבר, עם ישראל כבר נהרגו. הוא אומר, אבל אני עכשיו, הקדוש ברוך הוא אומר, אני בצער. והקדוש ברוך הוא אומר לירמיהו, אין לך כאב לא עליי ולא על בניי? ירמיהו בצער, ירמיהו גם בוכה. הוא אומר לו, זה לא נקרא שיש לך כאב. מה הקב"ה רוצה לעשות? אז הוא אומר לו, לך וקרא לאברהם, ליצחק וליעקב, ומשה מקבריהם, שהם יודעים לבכות. גם לבכות הוא צריך לדעת. יש אחד שבוכה, מה קרה? הילד בוכה על גלידה. אבא, תקנה לי גלידה. זה נקרא שהוא יודע לבכות? אישה לפעמים בוכה סתם? לא תמיד יש לה סיבות. הגמרא אומרת, שצריך להיזהר באנשים, שדמעתם מצויה.

23:33הגמרא אומרת בבבא מציעא דף נ"ט עמוד א', אמר רב: לעולם יהיה אדם זהיר בהונאת אשתו, שמתוך שדמעתה מצויה, הונאתה קרובה. האישה מצטערת מהר. היא רגישה מאוד ובוכה מהר. אבל יש דבר מיוחד, יש דרגה לבכי, שאפילו ירמיהו לא היה על אותה דרגה הזאת. לא עד להיות את הדרגה הזאת. אמר לו, לך. תקרא לאברהם, ליצחק וליעקב, ומשה מקבריהם, שהם יודעים לבכות. טוב. ירמיהו הלך ואמר לו, ריבונו של עולם, אני לא יודע איפה משה קבור. למה? כי התורה כבר אומרת, "ולא ידע איש את קבורתו עד היום הזה" (ספר דברים, פרק ל"ד, פסוק ו'). אז אפילו ירמיהו לא ידע את זה. אז אמר לו הקדוש ברוך הוא, אל תדאג, לך תעמוד על שפת הירדן. והרם קולך וקרא, בן עמרם, בן עמרם, עמוד וראה צאן חביבות שבולעות אויבים. לך תראה מה יהיה.

24:53מיד הלך ירמיהו למערת המכפלה ואמר לאבות העולם, אברהם, יצחק ויעקב, עמדו שהגיע הזמן שאתם מתבקשים לפני הקדוש ברוך הוא. הקדוש ברוך הוא שלח אותי אליכם. אמרו לו למה, מה קרה? אמר להם: אני יודע. הוא לא רצה להגיד להם את האמת שהיא נחבא את המקדש. מפני שהיה מתיירא שלא יאמרו: "בימיך הייתה לבנינו זאת? איזה מין מנהיג אתה? אתה לא יכול לבוא ולהגן על הדור, אתה לא יכול לבוא ולהתחנן לפני הקב"ה. אין לך גאווה, אתה לא יכול לבוא ולהחזיק מעמד נגד עוונותיהם של ישראל." אז הוא פחד, כביכול. אז הוא אמר להם: "אני לא יודע." הניחו מרמיה ועמד על שפת הירדן וקרא: "בן עמרם, בן עמרם, עמוד! הגיע הזמן שאתה מבוקש לפני הקדוש ברוך הוא." עכשיו אמר לו משה רבנו: "מה היום מיומיים שאני מבוקש לפני הקדוש ברוך הוא? מה קרה? כאילו, מה קרה? יש משהו מיוחד? עברו כבר אלפי שנים."

26:10ושוב פעם אומר לו ירמיהו: אני לא יודע. הניחו משה והלך אצל מלאכי השרת שהכיר אותם משעת מתן תורה. חברים שלו, אוהבים שלו. אמר להם: משרתי עליונים, כלום אתם יודעים מפני מה אני מתבקש לפני הקדוש ברוך הוא? אמיתים לא תמיד יודעים מהחיים. זה מדרש מפורש שאנחנו רואים ככה. אז הוא שאל אותם. אז אמרו לו מלאכי השרת: "בן עמרם, אין אתה יודע שבית המקדש חרב וישראל גלו?" כשמשה רבנו שמע את זה, הוא לא האמין. היה צועק ובוכה עד שהגיע לאבות העולם. מיד אף הם קרעו בגדיהם והניחו ידיהם על ראשם והיו צועקים ובוכים עד שהחריב את המקדש. כיוון שראה אותם הקדוש ברוך הוא מיד אמר: "אשם אלוקים צבאות ביום ההוא לבכי ולמספד ולקרחה ולחגור שַׂק."

27:21ואלמלא מקרא שכתוב אי אפשר לאומרו, שכאילו הקדוש ברוך הוא, גם אין לו גוף ואין לו דמות הגוף. והיו בוכים והולכים משער זה לשער זה כאדם שמתו מוטל לפניו. הם ידעו לבכות, הם הבינו מה זה בית המקדש. הם הבינו מה זה אדם שמתו מוטל לפניו. זה אדם שאי אפשר להרגיע אותו, אי אפשר להרגיע אותו. תגיד לו: "לא נורא, יבוא אחר." מה תגיד לו כל זמן שלא קוברים את ה...? מת בר מינן, והמת נמצא לפניו, נגמר. אי אפשר לנחם. זה גם לא הזמן לנחם. מתי אי אפשר לנחם? אחרי שנרגע, אחרי שכבר קברו אותו, אז אפשר. אבל לפני כן, אי אפשר לנחם. אז הם היו במצב כזה, שאי אפשר היה לנחם אותם. אי אפשר. זה הפשט שהקדוש ברוך הוא אמר לירמיה, לך תקרא לנשים שהם יודעים לבכות. אי אפשר לנחם אותם, כאדם שמת מוטל לפניהם. והיה הקדוש ברוך הוא סופד ואומר, אוי לו למלך שבקטנותו הצליח ובזקנותו לא הצליח. כביכול, הקדוש ברוך הוא בהתחלה הוציא את עם ישראל ממצרים, עם ישראל גדלו, בית ראשון, שלמה המלך,

28:48בית שני ובסוף בזקנותו נגמר, כביכול. אמר בשמואל והנחמן: בשעה שחרב את המקדש בא אברהם לפני הקדוש ברוך הוא. אחרי שהעיר אותו, הביא אותו יומיה. בוכה וממרט כנו, ותולש שערות ראשו ומכה את פניו וקורא את בגדיו ואפר על ראשו. והיה מהלך בבית המקדש וסופק וצועק. אמר לפני הקדוש ברוך הוא, אברהם אבינו אמר לקדוש ברוך הוא. למה נשתניתי מכל אומה ולשון שבאתי לידי בושה וקלימה הזאת? אומר הקב"ה, ריבונו של עולם. אני אברהם, את כל חיי מסרתי לפניך. עמדתי בעשרה ניסיונות. הקרבתי את יצחק. למה מגיע לי הבושה הזאת? למה מגיע לי הביזיון הזה שאת הבנים שלי עכשיו שוחטים בבית המקדש, שאת הבנים שלי רודפים ללא הפסקה? למה? מה נשתניתי מכלומה ולשון שבאתי לידי בושה וקלימה זאת? כיוון שראו אותו מלאכי השרת, אף הם קשרו ספד שורות שורות. מיד הם ראו את מי? את אברהם אבינו. נשם ומסילות שבת עובר אורח, הפר ברית מעשרים לוחשה ונוש. כך אומר הכתוב. מה זה נשם ומסילות? אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא, זה ההסבר של הפסוק נשם ומסילות, בישעיה פרק ל"ג פסוק ח'.

30:17אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: "מסילות שהתקנת לירושלים, שלא יהיו עוברי דרכים פוסקים מהם, איך היו לשממה. הקדוש ברוך הוא עשה מסילות, דרך שיכלו לבוא לירושלים. שבת עובר אורח." אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: "דרכים שהיו ירושלים עוברים ושבים בהם בחגים, איך שבתו." אפר ברית, אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: "ריבונו של עולם." הוא פער ברית של אברהם אבינו שעל ידו מתיישב העולם, ועל ידו יכירו לך בעולם שאתה אל עליון כל השמיים והארץ. הקב"ה, אתה הבטחת לאברהם אבינו, אתה אמרת שאתה תהיה עם הבנים שלו, כי ביצחק יקרא לך זרע, שם ישראל אתה לא תעזוב אותם. מֵעַשְׂרִים, אָמְרוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מֵעַשְׂתָּ יְרוּשָׁלַיִם וְצִיּוֹן לְאַחַר שֶׁבָּחַרְתָּ בָּהֶם. זֶה מָה שֶׁהָיָה אוֹמֵר הַכָּתוּב בִּירְמִיָּהוּ, פֶּרֶק י' פָּסוּק י"ט: הַמָּאוֹס מֵאַסְתָּ אֶת יְהוּדָה, אִם בְּצִיּוֹן גָּעֲלָה נַפְשְׁךָ, מַדּוּעַ הִכִּיתָנוּ וְאֵין לָנוּ מַרְפֵּא? קִוִּינוּ לְשָׁלוֹם וְאֵין טוֹב, וּלְעֵת מַרְפֵּא וְהִנֵּה בָּאָתָה. זֶה אוֹמֵר שֶׁיִּרְמִיָּהוּ פֹּה אוֹמֵר...

31:22מה קרה כביכול על הקדוש ברוך הוא? אתה העזת כל כך את יהודה, את ירושלים, ושכך הקטע את עם ישראל? לא חשבת, אנוש, ממשיכים על מלאכי השרת ואומרים את הפסוק שם בישעיה, פרק ל"ג פסוק ח'. אמרו על מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא, אפילו כְּדוֹר אֱנוֹשׁ, שהיו ראש לעובדי עבודת כוכבים, לא חישבת את ישראל? אומר, אפילו הם היו דור אנוש, עשו ראש לעבודה זרה. אחי, אחי, אחי. אומר, אתה לא עשית להם מה שעשית לעם ישראל? את כל הזוועה שהעם ישראל עברו, לא עשית להם? באותה שעה נזקק הקדוש ברוך הוא למלאכי השרת. אחרי שהוא שמע את כל הדבר הזה, אמר להם, מה קרה לכם? מה פתאום התעוררתם להספד? שורות שורות.

32:22אמרו לפניו: "ריבונו של עולם, מפני אברהם אוהבך, שבא לביתך ושפד ובכה, מפני מה לא השגחת עליו?" אמר להם: "יום שנפטר אוהבים מלפני לבית עולמו, לא בא לביתי. אומר: 'מה ועכשיו מה לידידי בביתי?'" זה פסוק בירמיהו א' ט': "מה לידידי בביתי". מה הוא עכשיו פתאום מגיע? אמר אברהם לפני הקדוש ברוך הוא: "ריבונו של עולם, מפני מה הגלית את בני ומסרתם ביד האומות והרגום בכל מיתות משונות? כל סוגי המיתות המשונות שהאדם חושב עליהן, שהאדם חולם עליהן, שהאדם אפילו לא מצליח לתאר, עשו בעם ישראל. והחרבת את בית המקדש. הרי באותו מקום העליתי את יצחק בני עולה לפניך." אז אברהם כביכול, אי אפשר להגיד את זה. אבל כביכול הוא בא להתלונן לקדוש ברוך הוא. למה? אומר לו הקדוש ברוך הוא לאברהם, "בניך חטאו ועברו על כל התורה ועל 22 אותיות שבה. לא פחות." הדהוד יכתיב, זה הפסוק שמובא בדניאל, פרק ט' פסוק י"א: "כל ישראל עברו את תורתך וסרו לבלתי שמוע בקולך." עברו על הכל. זאת אומרת, הם אפילו לא השאירו משהו אחד. החמירו, לא פספסו אפילו משהו אחד.

33:47אמר אברהם לפני הקדוש ברוך הוא: "ריבונו של עולם, מי מעיד בהם בישראל שעברו את תורתך? מי מעיד? יש לך מישהו שיכול לבוא ולהעיד?" אברהם אבינו, כביכול, מדבר עם הקדוש ברוך הוא בצורה כזאת. מהאהבתו של אברהם והקדוש ברוך הוא לישראל אפשר לדבר בצורה כזאת. אדם ידבר ככה על הקדוש ברוך הוא? מי אתה בכלל? אבל אברהם זכה לתואר שאף אחד בהיסטוריה כמעט לא זכה, "אברהם אוהבי". ככה כתוב בישעיהו פרק מ"א פסוק ח': הקב"ה ידע שכל מה שהוא עושה הוא עושה את זה בשביל שהוא אוהב את עם ישראל, שהוא אוהב את הקב"ה. אז הוא בא, כי הוא יכול להגיד לקב"ה: מה קרה? יש לך מישהו שיכול להעיד? אמר לו הקב"ה: תבוא תורה ותעיד בהם בישראל. התורה עצמה תבוא ותעיד. הגיעה התורה, מיד באה התורה להעיד להם. אמר לה אברהם: בתי, את באה להעיד בעם ישראל שעברו על מצוותייך? ואין לך בושת פנים מפניהם? איך את לא מתביישת לבוא ולהגיד נגד עם ישראל? תזכרי את היום שהקדוש ברוך הוא החזיר אותך על כל אומה ולשון. אף אומה לא רצתה לקבל אותך בכלל. כולם זרקו אותך. האדומים, הישמעאלים, אף אחד לא רצה אותך, כל אלו שהיום מחריבים את בית המקדש. ולמה הם מחריבים? כי את אומרת שהם עברו על התורה ועם ישראל מגיע להם. הם אלו שכביכול ירקו לך בפנים. ומי קיבל אותך?

35:17עד שבאו בניי להר סיני וקיבלו אותך וכיבדו. ועכשיו את באה להעיד בהם ביום צרתם? זה כאילו הכרת הטוב שלך? כיוון ששמעה התורה כך, עמדה לצד אחד ולא העידה בהם. שתקה. אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם, יבואו עשרים ושתיים אותיות ויעידו בעם ישראל. מיד באו עשרים ושתיים אותיות. באה א' להעיד בישראל שעברו על התורה. אמר לה אברהם, את ראש לכל האותיות ואת באה להעיד בעם ישראל ביום צרתם? את לא זוכרת את היום שהקב"ה נגלה על הר סיני ואיך הוא פתח ואמר, אנכי ה' אלוקיך. הוא פתח באות א', כמו שמובא בשמות, פרק כ', פסוק ב', אנכי ה' אלוקיך. אז הוא אמר א', ואף אומה ולשון לא הייתה מוכנה לשמוע את האלף הזאת, את האנכי, על הבנים, ואת באה להעיד לפני על בניי. מיד עמדה א' לצד אחד ולא העידה בהם. באה ב' להעיד בעם ישראל. ואמר לה אברהם, בתי, את באה להעיד על בניי שהם זריזים בכל חמישה חומשי תורה? שאת בראש התורה? בראשית פרק א', פסוק א', "בראשית ברא אלוקים". עם ישראל זריזים בכל התורה כולה. מיד עמדה ב' לצד אחד ולא העידה כלום. באה ג' להעיד בישראל. אמר לה אברהם, ג', את באה להעיד בבניי שעברו על כל התורה?

36:45כלום יש אומה שמקיימת מצוות ציצית, שאתה נתון בראש על הבני? עד ההודכתיב, "גדילים תעשה לך." גדילים זה ג', זה פסוק בדברים, פרק כ"ב, פסוק י"ב. אז יש עוד איזו אומה? הערבים הולכים עם ציציות? הישמעאלים? הפלסטינים? מי הולך עם ציציות? הנוצרים? "גדילים תעשה לך" - מי מקיים אותך ג' בכלל? עצם זה שכתוב בתורה "גדילים", מי מקיים את זה? עם ישראל. מיד המדגים אל צד אחד ולא עשה כלום. וכיוון שראו כל האותיות ששתק אברהם, נתביישו ועמדו בעצמם ולא העידו בישראל. כל האותיות כבר לא לקחו צ'אנס. מיד פתח אברהם לפני הקדוש ברוך הוא ואמר: ריבונו של עולם, הרי אתה נתת לי בן בגיל מאה. וכשעמד על דעתו טוב, היה בחור בן 37 שנים. אמרת לי להעלות עולה לפניך. מה זה עולה? עולה היא קורבן לה'. שורפים את הכל. אחרי שהורגים, אחרי ששוחטים, שורפים את הכל. ונעשיתי עליו כאכזרי ולא ריחמתי עליו. אלא אני בעצמי קשרתי אותו, ובאתי לעשות אותו קורבן בשבילך. ולא תזכור לי זאת ולא תרחם על בניי? אז אברהם לוקח את הדבר הכי חזק.

38:01את הניסיון הכי קשה. עשיתי בשבילך, הקב"ה, מה שאף אחד לא עשה. לא מגיע לי להצטער ככה. פתח יצחק ואמר: ריבונו של עולם, כשאמר לי אבא, זה פסוק בפרשת וירא, פרק כ"ב, פסוק ח', והיום ר' אלוהים יראה לו השה לעולה בני. מה זה השה לעולה בני? אתה תהיה השה. לא עיכבתי על דבריך והנקדתי ברצון ליבי על גבי המזבח. ופשטתי את צווארי תחת הסכין. הוא אומר יצחק, אני הרמתי את הצוואר. ולא תזכור לי זאת ולא תרחם על בניי. פתח יעקב ואמר: ריבונו של עולם, הלא עשרים שנה עמדתי בבית לבן וכשיצאתי מביתו פגע בי עשו הרשע וביקש להרוג את בניי. ומסרתי עצמי למיתה עליהם. ממש, יעקב אומר, אני עמדתי שאם עשו יוצא להרוג, שייהרג אותי ולא ייהרגו הילדים. ועכשיו נמסרו אותם ילדים, אותם צאצאים שלי, בידי אויב כמו צאן לטבחה. לוקחים כבשים, שוחטים אותם, אף אחד לא מדבר. ככה עשו עם עם ישראל. לאחר שגידלתם כפרוחים של תרנגולים, גידלתי אותם. וסבלתי עליהם צער גידול בנים, כי רוב ימיי הייתי בצער גדול בעבורם. יעקב אבינו היה לו חיים קשים. עם עשיו, עם לבן, עם דינה, עם יוסף.

39:26ואתה לא תזכור לי זאת להירחם על בניהם? אז כל אחד מהאבות מביא איזה קלף לקדוש ברוך הוא, כביכול יש לו טענה. פתח משה ואמר: "ריבונו של עולם, הלא רועה נאמן הייתי על ישראל ארבעים שנה ורצתי לפניהם כסוס במדבר. מה זה סוס? סוס מרביצים לו והוא רץ. תגיד לי, אתה נורמלי? מה אתה רץ?" אם הבעלים מרביצים לך, תעשה לו דווקא, אל תרוץ. אל תרוץ. לא, הסוס, כמה שמרביצים לו, הוא רץ יותר מהר. הוא בעצם, כמה שנותנים לו מכות, הוא עושה יותר בשביל האדון. זה לא נורמלי. אומר משה רבנו לקב"ה. כך הייתי. כמה שהישראלים דיברו עליי, כמה שהישראלים רדפו אותי, כמה שהישראלים גידפו אותי, כמה שהישראלים חלקו עליי. כמו סוס במדבר. וסוס לא מבקש בסוף, תן לי כסף. אין כסף. הכול. איך אמר משה רבנו בפרשת קורח בפרק ט"ז פסוק ט"ו בספר במדבר: "לא חמור אחד מהם נשאתי", אפילו טרמפ לקחתי מישהו, חמור לא לקחתי. וכשהגיע הזמן שיכנסו לארץ, גזרת עליי במדבר יפלו עצמותיי. אני אפילו לא זכיתי לראות אותם נהנים מכל המהלך הזה שעשיתי.

40:54ועכשיו שגלוי שלחת לי לספוד ולהפקוד עליהם, הוא אומר, אחרי שכביכול קטעת אותם, כביכול, עכשיו אתה קורא לי לבוא ולספוד עליהם. זה המשל שאומרים בני אדם: מיטוב אדוני לא טוב לי, ומרעתו רע לי. הוא אומר, אני לא נהנה מארץ ישראל, לא נהנה מבית המקדש, לא נהנה מכלום, ועכשיו, אחרי שהם נחרבו, אתה קורא לי בוא, תצטייר עליהם. באותו רגע אמר משה לירמיהו, לך לפניי, שאלך ואבכה ואירעם אם אני אך ידו עליהם. אמר משה רבנו לירמיהו, תלך, תראה מה קורה איתם עם כל עם ישראל. מי מחזיק אותם? אמר לו ירמיהו, אי אפשר ללכת בדרך מפני ההרוגים. הכל ירושלים, הכל הרוגים, אי אפשר ללכת, אי אפשר לדרוך. אמר לו, אף על פי כן, מיד הלך משה וירמיהו לפניו עד שהגיעו לנהרות בבל. ראו למשה. עם ישראל ראו את משה רבנו. אמרו זה לזה, באבן אמרה מקברו לבדותינו מיצרנו. כולם היו בטוחים שהנה זה מלך המשיח, בא לגאול אותם. למה? כבר ידועים בבריאה אור החיים הקדוש, בפרשת צוואה, בפרק בזה פסוק ה, שהגואל הראשון הוא הגואל האחרון. משה רבנו גאל את עם ישראל, ובסוף יבוא ויגאל גם את עם ישראל. אז הם אמרו, הנה, עברנו את המלחמה, אולי זה היה כמו מלחמת גוג ומגוג, היה משהו, עכשיו הגיע הזמן, זהו.

42:23מיד יצאה בת קול ואמרה גזרה היא מלפני. מיד אמר להם משה: בני, להחזיר אתכם מי אפשר שכבר נגזרה גזרה. אלא המקום יחזיר אתכם במהרה והניח אותם. משה רבנו לא יכול לראות אותם יותר. עם כל הצער וכל הייסורים שהם עברו. באותה שעה הרימו כולם בבכייה גדולה. ראו שמשה רבנו עזב אותם, עד שעלתה בכייתם למרום, עד ההוא דכתיב. על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו בזכרנו את ציון. מה קרה אם פתאום נזכרו? כי הם ראו את משה רבינו ומשה רבינו עזב אותם. כיוון שבא משה אצל אבות העולם אמרו לו: מה עשו האויבים בבנינו? תספר לנו. אמר להם: מהם הרגו ומהם קשרו ידיהם לאחוריהם ומהם אסורים בכבלים של ברזל. ומהם נפשטים ערומים, קרעו להם את הבגדים, ומהם מתו בדרך, ונבלתם לעוף השמיים ולבהמת הארץ, ומהם מושלחים לחמה רעבים וצמאים, זרוקים ברחוב. מיד פתחו כולם ובכו וענו בקינות. ואוי על במטה לבניהם, אוי על זה שהגיע לבניהם. איך יביתם כעת בלי האבא? איך הגעתם כמו יתומים? איך נהייתם כמו יתומים בלי אבא? איך הודם חתון בטהרה?

43:44ובקיטה בלי לבושה ובלא כסות איך אתם הגעתם למצב כזה שבאור של היום מקים אתכם ובשמש אתם הולכים בלי לבוש ובלי כסות? איך ישגיתו בטוריה ובחצצי חליצי מסעניה ובלא סנדלה איך אתם הולכים בהרים ללא נעליים, ללא סנדלים, ללא כלום? איך התעניתו מובלעי תאונה דחלה איך אתם סוחבים, מובלים? כמו סוסים. איך אוהבו ידיכם כפיתון לאחוריכון, איך הידיים שלכם כפופות לאחוריכון, איך אתם אפילו לא יכולים לבלוע את הרוק בפה שלכם, מרוב האסונות והצרות שיש לכם. פתח משה ואמר, מקוללת השמש. למה? למה לא חשכת בשעה שהסונא נכנס לבית המקדש? למה לא נהיית, לא עשית חושך בשעה שהסונא נכנס לבית המקדש?

44:44אמרה לו השמש, כוונה לשר של השמש, בחייך משה, רועה נאמן, איך אני יכולה להיות חשוכה? שלא עזבו אותי, ולא נתנו לי רגע של מנוחה, והכו אותי בשישים שוטים של אש, ואמרו לי: "צאי ותאירי את האור שלך, שהעולם ימשיך כמנהגו". אפילו שנחרב את המקדש. ואז פתח משה ואמר: "ווי על זיוו של המקדש, על אור המקדש, איך חשך האור הזה". או שהגיע הזמן שנחריב את המקדש ונחריב את האוהל ונחריב את כל המקומות שהיו לומדים שם תורה, והתינוקות של בית רבן נהרגים, והאבות שלהם הולכים בשבי ובגלות ובחרב. או פתח משה ואמר: הוא דיבר לשבעים, כוונה לאותם אויבים שהם מונהגים. על ידי השרים שלמעלה, על ידי הס"מ, על ידי השטן. שבעה, שבעים, בחייכון, הוא השביע אותם בחיים שלכם. אל תהרגו את עם ישראל מוות אכזרי. אל תהרגו אותם לגמרי. הכוונה, תחללו את כל עם ישראל. אל תהרגו בן בפני האב ובת בפני האם. למה? אם תעשו את זה, יגיע זמנכם והקדוש ברוך הוא ייפרע מכם.

46:11והכַּסְדָּאִים הָרְשָׁעִים הָיוּ אַכְזָרִים. לֹא רַק שֶׁלֹּא עָשוּ כָּכָה, אֵלָּא הֵפֶךְ, הָיוּ מוֹשִׁיבִים בֵּן בִּידֵי אִמּוֹ, וְאוֹמְרִים לְאָב: "אַתָּה תַּהֲרוֹג אֶת הַבֵּן." וְהָאֵם הָיְתָה בוֹכָה וְהַדְּמָעוֹת שֶׁלָּהּ הָיוּ יוֹרְדוֹת. ואת האבא היו הורגים. דברים מזעזעים. ועוד אמר לפניו: "ריבונו של עולם, כתבת בתורתך, ציווי בספר ויקרא, פרק כ"ב, פסוק כ"ח: 'ושור או שה, אותו ואת בנו, לא תשחטו ביום אחד'. והרי כבר עלו הכשדים והרגו בנים ואמותיהם כמה וכמה, ואתה שותק. הם הרגו בן ואמא ביום אחד." שים לב: אברהם מדבר, יצחק מדבר, יעקב מדבר, שום דבר. משה רבנו מדבר שום דבר, רמיה כלום. הקדוש ברוך הוא יכול, לא מתייחס. באותה שעה קפצה רחל אמנו לפני הקדוש ברוך הוא ואמרה: ריבונו של עולם, גלוי לפניך שיעקב עבדך אהב אותי אהבה יתרה ועבד בשבילי לאבא שלי שבע שנים. וכשהשלים אותם שבע שנים והגיע זמן נישואי לבעלי, יעץ אבי להחליפני לבעלי בשביל אחותי, והוקשה עלי הדבר מאוד כי נודע לי העצה.

47:37נודע לי העצה שידעתי שאבא שלי הולך להחליף אותי והודעתי ליעקב ומסרתי לו סימן שיכיר ביני ובין אחותי כדי שלא יוכל להחליף אותי. היא גילתה את העצה הזאת. אמרה לי: "יעקב, תשים לב, הוא הולך להחליף אותי. אני אגיד לך איזה סימן. אם אני לא אומרת לך את הסימן, תדע שזה לא אני. תבוא לאבא שלי ותגיד לו מה החלפת." ואחר כך ניחמתי בעצמי ואמרתי: "וואי וואי." וסבלתי את אהבתי וריחמתי על אחותי שלא תצא לחרפה. ולערב החליפו את אחותי לבעלי בשבילי, ומסרתי לאחותי את כל הסימנים שמסרתי לבעלי כדי שיהיה סבור שהוא רחל. ולא עוד אלא שנכנסתי תחת המיטה שהיה שוכב עם אחותי, והיה מדבר עם אחותי, ואני שותקת ומשיבתו על כל דבר ודבר כדי שלא יכיר את אחותי. מסירות נפש טוטלית, ממש הקרבה שאי אפשר להבין אותה. וגמלתי חסד עם אמא, ולא קינאתי בה, ולא הוצאתי עליה חרפה. רחל אומרת לקב"ה: הוא משפט, ומה אני, שאני בשר ודם, עפר ואפר, לא קינאתי באחותי, שהיא הצרה שלי, ולא הוצאתי עליה לבושה וחרפה. אתה, שאתה מלך חי וקיים רחמן, מפני מה קינאת לעבודה זרה שאין בה ממש? בגלל שהם עבדו עבודה זרה, והגלית את בני ונהרגו בחרב, ועשו אויבים בהם כרצונם.

48:58על טענה כזאת הקדוש ברוך הוא לא יכול לעבור בשתיקה. מיד נתגלגלו רחמיו של הקדוש ברוך הוא ואמר, משפט אדיר, בשבילך רחל אני מחזיר את ישראל למקומם. ההדהוד הכתיב, בספר ירמיהו, פרק ל"א פסוק ט"ו: כה אמר ה', קול ברמה נשמע, נהי בכי תמרורים. רחל מבכה על בניה, מאנה להינחם על בניה, כי איננו. ואומר הכתוב מה הקדוש ברוך הוא משיב לה בפסוק: "כה אמר ה' מנעי קולך מבכי ועינייך מדמעה כי יש שכר לפעולתך נאום ה' ושבו מארץ אויב." והפסוק הבא אומר: "ויש תקווה לאחריתך ושבו בנים לגבולם." רחל עם הטענה של הניצחה: "ושבו בנים לגבולם, עוד יחזרו לארץ ישראל, יחזרו לירושלים ובעזרת השם יחזרו." ותחזור מלכות ישראל למקומה בבניין בית המקדש במהרה בימינו אמן, ושבו בנים לגבולם.