הסוד של הרב זמיר והרב פנגר מהרב אפרים כחלון

0:10יש דבר חדש בארגון ערכים שהם עושים, יחסית כמה שנים, בשנים האחרונות, שהם לוקחים אברכים, ואפילו לא דווקא אברכים, בעלי בתים, מי שרוצה לבוא ללמוד איך להיות מרצה, איך את כל הכללים של ההרצאות, מה לדבר, מה לומר, מתי לגרד באף, מתי להרים את הידיים למעלה, כמה לנשום, איך לנשום, מתי להגיד בדיחה, מתי לעשות קול של בכי, וממש עושים, זה עולה, אלפיים שקל, משהו כזה, והרבה אברכים הולכים, חלק שהם מוכשרים, הם לוקחים אותם, מגייסים אותם לשורות שלהם, וברוך השם עושים זיכוי הרבים, ממשיכים הלאה ועלה. בקיצור, אחד מהאברכים אצלנו החליט ללכת, חסך כסף, אברך לחסוך אלפיים שקל בשבילו זה חידוש, זה... חודש בשנה כמעט מכולל. והוא הגיע לשם, יש שם אחד הרבנים של ערכים, מהרבנים המקצועיים. הוא בא וסיפר להם ודיבר איתם, אומרים להם כל מיני קטעים של סרטים של רבנים, של מנחם בגין אפילו, איך הוא צריך לדבר, איך זה, מתי נתרומם. אז קם אחד מהקהל, אמר לו: תגיד לי כבוד הרב, אתה מרצה מאוד יפה, אומר לנו איך להגיד, מה להגיד, באיזה צורה, מה מימו. לא לא כן, אבל...

1:33אחד מהכללים שאמרת לנו פה זה לא להיות מונוטוני. אחד שמדבר כל הזמן ככה. ואמרת לבוא ולעשות, מתי לדבר, להנמיך את הקול, לכתוב. והוא אומר, השם אל משה, קח לך סמים. וזה ולעשות. אומר, מה, מה? אז הוא אמר לו, תראה. יש הרבה רבנים שהם לא עושים את הכלל הזה ומצליח להם. למשל, הרב זמיר כהן הוא מונוטוני והוא מצליח. זה בן אדם ששואל שאלות בלי טקט לפני כל הקהל, ככה ישר. אז הוא אומר לו: "בוא נגלה לך סוד. הרב זמיר כהן לפני 20 שנה הגיע לערכים, הוא רצה להיות מרצה בערכים ולא קיבלו אותו." אמרו לו, אתה לא יכול לעזור לנו. לא יאהבו לשמוע אותך. מצטער. אמר, וטוב שלא קיבלנו אותו. תראה איזה אימפריה הוא פתח. עקף את ערכים, עקף את כולם. סיפור ראשון. סיפור שני. כמה ימים עוברים ואז הוא מדבר איתם שבן אדם, זה פעם בשבוע שיעור, שבן אדם...

3:02לא יהיה יותר מדי עושה צחוקים וצעקות ושינוי קולות והבעות פנים. הוא אומר אנשים באים להרצאה, תהיה מתורבת. אל תצעק, ימינה, שמאלה, תהיה בן אדם. קם אותו אחד ידידנו, המברבר. אה, איך אתה אומר ככה? יש רב אחד מאוד מוצלח שהוא לא עושה את זה, ערפנגר. הוא אמר לו: אני נגלה לך שגם הרב פנגר גם הגיע לפני כמה שנים לערכים ולא קיבלנו אותו, אבל טוב שלא קיבלנו אותו. ואז הוא אמר להם כלל אחד: אדם שהולך עם הקדוש ברוך הוא, רק סייעתא דשמיא, הקורס הזה מיותר בשבילו. חבל על הכסף, זה בזבוז כסף מיותר. הוא אמר לו: "אני נגלה לך." גם הרב פנגר הגיע לפני כמה שנים לערכים, ולא קיבלנו אותו. אבל טוב שלא קיבלנו אותו. ואז הוא אמר להם כלל אחד: אדם שהולך עם הקדוש ברוך הוא, רק סייעתא דשמיא. הקורס הזה מיותר בשבילו. חבל על הכסף, זה בזבוז כסף מיותר. לא צריך שום כלל ללמוד איך להרצות. גם אם הוא יהיה מגמגם, והקדוש ברוך הוא ירצה שישמעו אותו, ישמעו אותו. משה רבנו מה היה? לא היה כבד פה וכבד לשון. גם לא יודע לדבר את אותיות בומף, שזו אותיות השפתיים, הרל שפתיים. גם כבד פה, גם כבד לשון, את אותיות דת לנת לא יודע לדבר. "פקוד יפקוד" הוא לא יכול להגיד. גאל את כל עם ישראל. הראשונים אומרים שזה אחת מהסיבות. וזה אחד מהטעמים, שהקדוש ברוך הוא לא לקח מישהו רטוריקן, שיודע לדבר, שיעשה להם פה פה פה וישכנע אותם. בן אדם שבקושי יודע לדבר.

4:13לא היה כבד פה וכבד לשון. גם לא ידע לדבר את אותיות בומף, שהן אותיות השפתיים, הרל שפתיים. גם כבד פה, גם כבד לשון, את אותיות דת-לנת לא ידע לדבר. "פקוד יפקוד" הוא לא יכול היה להגיד. גאל את כל עם ישראל. הראשונים אומרים שזה אחת מהסיבות. וזה אחד מהטעמים, שהקב"ה לא לקח מישהו רטוריקן, שיודע לדבר, יעשה להם פה-פה-פה וישכנע אותם. בן אדם שבקוד שיודע לדבר. אני אמרתי, לפי זה, זה הסיבה שאצל משה רבנו כתוב שהשכינה הייתה בוקעת מגרונו. למה מגרונו? כי בפיו אי אפשר לדע ולהבין אותו כל כך. הכל היה יוצא לו ישר מהגרון. מהפה. אם הוא היה מדבר בפה, אלו כלים של הפה. אז הוא אמר לו, תקשיב, כל מי שהולך רק בסייעתא דשמיא, לא צריך שום דבר. כל הקורס הזה מיותר. רק מה, פה בקורס מלמדים אותך כלים אם אתה תרצה עכשיו למכור שמנת. תרצה עכשיו למכור סיגריות, לאו דווקא כלים לתורה. אשרי מי שלוקח את זה לכלים לתורה, זה המטרה, אבל מלמדים אותך בלי, כביכול, כביכול, כביכול, בלי סייעתא דשמיא. אבל אם יש לך סייעתא דשמיא, אתה מיותר, אין לך מה להיות פה. זה בעצם נותן לנו קצת, קצת, את היסוד הזה שאנחנו כל הזמן אמרנו, שיש רבנים שלא למדו את השפה,

5:36לא יודעים בכלל, אין להם איזה כלל. פשוט צועקים מהלב. אמרנו דוגמה, הרב יגן, הרב יוספי, באים ופשוט אומרים את האמת בפנים מכל הלב. ומה? ומצליחים. הרבה פעמים הרבה יותר מכל אלה שלמדו קורסים, והוא דוקטור ללשון, והוא דוקטור לנאום דעת קהל, והוא דוקטור ל... למה? מה הסוד של כולם? הסוד שבן אדם יש לו סייעתא דשמיא. ומתי יש בן אדם שיש לו סייעתא דשמיא? אנחנו רואים הרבה אנשים שאין להם כל כך סייעתא דשמיא. מה לעשות? אם בן אדם יש לו סייעתא דשמיא, הכל נפתח בשבילו. אבל יש אנשים שאין להם. אז הסוד הוא שאנחנו לומדים מדברי חז"ל. חז"ל באים ומלמדים אותנו כמה אופנים איך לקבל

6:36סייעתא דשמיא. מי לא רוצה סייעתא דשמיא? יש מישהו שיגיד לו אני לא רוצה? יש אחד שרוצה סייעתא דשמיא בפרנסה. יש אחד שרוצה סייעתא דשמיא בשלום בית. יש אחד שרוצה סייעתא דשמיא בכסף. יש אחד שרוצה סייעתא דשמיא בבריאות. אבל אין מישהו שלא רוצה סייעתא דשמיא. אין כזה דבר. אז איך אנחנו מביאים אלינו כביכול את הסייעתא דשמיא? אז הגמרא אומרת במסכת יומא, בדף למ"ח. הבא להתאר, מסייעין בידו. הבא ליטמא, פותחין לו. זה בגמרא ביומא, דף למ"ח, עמוד ב'. לומדים את זה מהפסוק. בפה משלה פרק ג' פסוק ל"ד: "אם ללצים הוא יליץ ולענווים יתן חן." אם אתה בדרך של לעג, אז הקב"ה יתן לך ללכת איפה שאתה רוצה, אבל אם אתה בעל תשובה, פותחים לך. אז כדי לקבל סייעתא דשמיא, אתה קודם כל צריך לבוא שיש לך כיוון, כיוון מסוים שכל נהיה בדברות.

8:04אם יש לך כיוון מסוים, אתה מוכן לבוא ולהתעורר. זאת אומרת, אתה מבין שאתה הולך לבוא ולעשות התעוררות, להרבות תורה בעם ישראל, להרבות דברים בעם ישראל. אז אתה מוכן לבוא, לצאת מתוכך, והכוונה שלך להתעוררות זה שיהיה סיוע מהשמיים. אני זוכר כשהרב זמיר כהן פתח את הידברות, אז היה המון, המון, המון כסף צריך. ועשו כנס גדול באצטדיון טדי. הגיע מרן הרב עובדיה יוסף, זכר צדיק לברכה, שתמך בו ועודד אותו ואמר לו: "תעשה את זה, זה זיכוי הרבים." אבל היה צריך המון, המון כסף. לא הבין לאן הוא נכנס. מאות אלפי דולרים, מאות אלפי דולרים על שעות שידורים, על כל הדברים הללו. והקדוש ברוך הוא סייע בעדו. כי כשבן אדם הכוונה שלו לבוא להתעלות, לא משנה מה אתה יודע, מה אתה לא יודע. אם בן אדם הכוונה שלו באמת, הקדוש ברוך הוא עוזר לו. אבל אני לא יודע לדבר, אבל אני מגמגם בלשוני, לא משנה.

9:27צריך שאתה תבוא להתאר, וזה ההבדל בין אדם שהוא בא ללמד תורה לבין אדם שבא ללמד פיזיקה, או אדם שבא ללמד אסטרולוגיה. למה? כי בשביל ללמד תורה אתה צריך להיות לא רק מוכשר, אלא גם יודע ללמד אפילו. אתה צריך בסך הכל להיות, בסך הכל, כן? אבל הגמרא אומרת במסכת מועד קטן, דף יז עמוד א', "כי שפתי כהן ישמרו דעת, ותורה יבקשו מפיהו, כי מלאך ה' צבאות הוא." פסוק במלאכי, פרק ב', פסוק ז'. אם רבך דומה למלאך ה', תבקש תורה מפיו, ואם לא, אל תבקש תורה מפיו.

10:29אז כולם שואלים, מה זה הרב שלך דומה למלאך? פעם ראית רב עם כנפיים? שש כנפיים, שש כנפיים לאחד, מה? יש רבנים שהם שש כנפיים, אבל אוכלים שש כנפיים בכל סעודה. אבל מה זה שש כנפיים? ספרים, היה פעם כמה קבוצה של חסידים, כל אחד התפאר באדמו"ר שלו. אחד אמר, האדמו"ר שלי מחיה מתים. אחד אמר, מה זה מחיה מתים? אתה יודע, האדמו"ר שלי, מישהו דיבר עליו והסתכל בו, איך שהסתכל בבן אדם, הפך אותו לגל של עצמות, כמו רבי שמעון בר יוחאי. אחד אמר, אתה יודע מה האדמו"ר שלי? הביאו לו בשולחן שבת עוף ענק. איך שהוא הסתכל עליו, נתן בו עינא ועשה אותו גל של עצמות. כל אחד משתבח במושג שלו. כל אחד מתפאר במשהו. אז יש כאלה, מה זה שש כנפיים? הוא אוכל שש כנפיים. מה זה שרף דומה למלאך השם? הפשט הוא: המלאכים שעומדים שם בשמיים, הם הכי יראים מהקדוש ברוך הוא. למה? כי הם רואים אותו. כשהם רואים אותו, הם זעים וחלים. ממה נהיה הנהר דינור? מהזיעה של החיות שמחזיקות את כיסא הכבוד.

11:52אז אם הרב שלך דומה למלאך ה' צבאות, שיש לו יראת שמיים, וגם המלאכים לא מחפשים את טובתם האישית, המלאך לא מחפש את טובתו האישית, אין לו טובה אישית. כל הטובה, כל הרצון שלו לעשות רצון קונו. אין לו טובה. אז אם הרב שלך הוא אחד כזה, שהוא לא מחפש טובה אישית, אם הרב שלך הוא כזה, שהוא לא מחפש את טובתו שלו, ויש לו יראת שמיים, תבקש תורה מפיו. ואם לא, תחפש רב אחר. יש אנשים שאוהבים לחפש רב נוח. איך הם לוקחים רב? הם שומעים ועושים סקר. איזה רב הכי מקל, אבל לא בכל דבר. לא אכפת לו להחמיר איפה שלא אכפת לו. אז הוא שומע: הרב הזה מתיר את זה, הרב הזה מתיר את זה, הרב הזה מתיר את זה. או, זה נוח. כי אני רוצה שאשתי תלך עם פאה, אז מה? היום אני נהיה תלמיד של הרב הזה. למה? כי הוא מתיר פאה. שווה לו להחמיר בכל הדברים האחרים, בעיקר את זה הוא רוצה. אז הוא בוחר את הרב לפי משהו עד שהרב אומר משהו שלא במקום, לא מתאים לו, אז הוא מחפש רב אחר. "רב מחמד" קוראים לזה. כמו שיש חיית מחמד, יש אחד שיש לו רב מחמד. ואנשים יכולים ללכת לעשות את כל העבירות שבעולם, וכן, יש להם רב מחמד. אז הוא בוחר את הרב לפי משהו, עד שהרב אומר משהו שלא מתאים לו, אז הוא מחפש רב אחר. "רב מחמד" קוראים לזה, כמו שיש חיית מחמד, יש אחד שיש לו רב מחמד. ואנשים יכולים ללכת ולעשות את כל העבירות שבעולם, וכן יש להם רב מחמד.

13:24אז אומר פה, אומרים פה חז"ל: אם רבך דומה למלאך ה' צבאות, יבקשו תורה מפיו. וזה בדיוק היסוד של "הבא ליטהר, מסייעין בידו." מה זה "הבא ליטהר, מסייעין בידו"? כשאתה בא ליטהר, הרצון שלך זה לבוא ולהתאר, זו הכוונה שלך היחידה. אז אתה כמו המלאך, אתה לא מחפש את הטובה האישית שלך, ואז מסייעין בידו. אבל אם בן אדם בא לעשות כל מיני דברים אחרים, יש אמרה שאומרים אותה משם אחד מגדולי הדור הקודם שכשבן אדם עוסק בתורה אז מתוך שלא לשמה בא לשמה. כך הגמרא אומרת בסוטה דווקא כ"ב. אבל משום מה במצוות של גמ"חים, של גמילות חסדים, של צדקות - זה מתחיל לשמה וזה תמיד מסתיים שלא לשמה. פתאום אתה רואה אותו לוקח אחוזים מהגמ"ח, פתאום אתה רואה אותו... מה קרה? זה לא גמ"ח, זה גמילות חסדים.

14:24כן, זו גמילות חסדים. היה פעם אדם אחד שהלך לאסוף כסף לאיזו משפחה. היה צריך לאסוף להם מאה אלף דולר. מתקשרים אליו אחרי שנה: "הלו, מה? שנה שלמה לא אספת מאה אלף דולר?" הוא אמר להם: "אספתי, זה היה לחודשיים הראשונים." "נו, למה לא חזרת?" הוא אומר: "כן, כי את החלק שלי עוד לא גמרתי לאסוף. מיליון דולר שלי לא גמרתי לאסוף." הוא התחיל לשמוע, אבל סיים לא לשמוע. אז בתורה אתה מתחיל לשמוע וזה מסתיים לשמוע. אבל פה זה הפוך. מה לעשות? אז כשבן אדם באמת הכוונה שלו להתעלות, הכוונה שלו לבוא ולעשות לא משנה מה, לא משנה איך, לא משנה באיזושהי צורה. הקדוש ברוך הוא יבוא ויעזור לך ויגרום. שאתה תגיע. רק מה? כל החוכמה היא, אחרי שקיבלת את מתנת השמיים הזאת, כמה חובה עליך לבוא ולנצל את זה? למה? כי בן אדם שיש לו אלף איש ששומעים אותו כל יום, אז יבוא אליו בשמיים ויגידו לו, קיבלת מתנה. אלף איש כל יום. מה עשית איתם? מה לימדת אותם? מה לימדת אותם?

15:40אלף איש כל יום, הייתה לך הזדמנות לחזור בתשובה. חילקת ציציות בהרצאה, ביקשת מהם להתעטף בציצית, להניח תפילין, לשמור שבת, לשמור נידה. דיברת איתם אישית או שאמרת עזוב, לא רוצה להשפיע כדי שיבואו גם אחרי אלף איש. או שפחדת שאנשים יבואו וילכלכו עליך, שאתה קשוח מדי, שאתה זה, שאתה זה. הרמב"ם בסוף ההקדמה שלו למורה נבוכים כותב: "שאני אגיד דבר אחד שאוהיל לחכם אחד, אפילו שעשרת אלפים כסילים לא יקבלו את זה". אז אדם צריך תמיד לדעת ולקחת את המחשבה הזאת: יש לי מתנת שמיים, אני צריך לבוא ולהתעורר. לא משנה אם למדתי קורס, לא עשיתי קורס, כן הסתדר לי, לא הסתדר לי. מתנת שמיים. אם יש לי מתנת שמיים, אני בא ועושה. וכשיש לאדם מתנת שמיים, המתנה של השמיים זה פה, לשון ושיניים. זהו. יש לך פה, שפתיים, לשון, שיניים, תפתח אותו. תפתח אותו, תבוא, תדבר, תלך, תעשה. אבל אני לא הרב זמיר כהן. גם את הרב זמיר כהן לא קיבלו. אני לא הרב הזה, גם אותם לא קיבלו.

17:04אבל הנה, הקימו עוצמה, הקימו אימפריה. וזה גם מוסר גדול שאנחנו לומדים. לפעמים בן אדם אומר, אה, לא קיבלו אותי, איזה מסכן אני, איזה זה, בן אדם מרחם על עצמו. חביבי, לא קיבלו אותך, תפתח לבד. לא קיבלו אותך, תסתדר לבד. וזה הרבה פעמים, זה רצון השם. צריך שבן אדם ירצה באמת לעשות את רצון השם. וזה, על ידי זה בן אדם זוכה לסייעתא דשמיא. אי אפשר לדעת כמה זמן אתה צריך לרצות. אי אפשר לדעת כמה זמן. לפעמים הקדוש ברוך הוא רוצה שתרצה, שתרצה, שתרצה. יש הרבה אנשים שרצו את הגאולה הרבה זמן, אבל עוד לא זכו לה. חפץ חיים כל הזמן, כל החיים שלו היה הולך ומנסה לעשות זיכוי הרבים. חפץ חיים היה מנסה לעשות... אבל לא תמיד הוא יכל, לא היה לו כל כך את הכלים. הוא היה יושב וכותב ספרים ומחזיר בתשובה מי שהיה אפשר. ממש אצלו יראת שמיים הייתה נודפת למרחקים. כל מי שהיה מתקרב רק לחפץ חיים, החפץ חיים היה מריח אותו וכבר היה יודע מה הוא עושה, איזה עבירות הוא עושה. היה יהודי אחד.

18:28שהוא היה דתי, היה אורתודוקסי, חרדי, אבל היה מבוגר והיה חולה מאוד. כשהוא שמע שהחפץ חיים הגיע לאחת מהערים במסעות שלו, שהולך לחזק, הוא אמר, אני אכנס וידבר איתו. הנכד של אותו זקן והבן שלו כבר ירדו מהדרך. הבן היה מחלל שבת והנכד... אז הנכד של החפץ חיים שהיה שם באותו זמן, כשהוא ראה שהזקן הזה בא לבקש ברכה מסבא שלו, אז הוא תיאם עם העוזר של החפץ חיים שלפני שהוא מכניס אותו, אז תן לי לדבר עם סבא, להגיד לו על הבן אדם, שיגיד לו שהבן שלו פותח חנות בשבת, כדי שיגיד לו: "אתה רוצה ברכה על העסק? טוב."

19:29הוא הלך, פתאום הזקן הזה עקף את כולו, הגיע, ישב ליד החפץ חיים. עכשיו, לא נעים להגיד, מול הפנים שלו, הלו, הבן שלו מחלל שבת, שתקו. והוא בא, הוא מספר לחפץ חיים, כבוד הרב, אני ממש עם כאבים, יש לי יסורים נוראים. הרב יכול לברך אותי. החפץ חיים היה מדבר על עצמו בגוף שלישי. ישראל מאיר. אמרו לו, מה פתאום ישראל מאיר יברך אותך? מה פתאום? ישראל מאיר לא ראוי לברכה ולא ראוי לברך. נו, אז מי יברך אותך? ככה הוא אומר והוא שותק. החפץ חיים עוצם את עיניו ואומר: לקראת שבת לכו ונלכה כי היא מקור הברכה. מה זה היא? לא כתוב כי ישראל מאיר מקור הברכה. היא מקור הברכה. מי ששומר שבת, הוא יהיה מבורך. ואז החפץ חיים מוצא מתעניין, כמה שניות, פותח אותם, ואם תאמר, נו, אני שומר שבת, אז אולי עכשיו ישראל יהיה איכותי. אבל יש בעיה.

20:57כי התורה אומרת בפרשת יתרו, בפרק כ', פסוק י', "ויום השביעי, שבת לה' אלוהיך, לא תעשה כל מלאכה, אתה ובנך ובתך, עבדך ואמתך ובהמתך וגרך אשר בשעריך." והתורה חוזרת על זה בפרשת ואתחנן, בספר דברים, פרק ה', פסוק י"ב: "וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַה' אֱלֹקיךָ, לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וְשׁוֹרְךָ וַחֲמֹרְךָ וְכָל בְּהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ". אז התורה, בציווי היחיד, שהתורה אומרת שאתה מחויב גם לדאוג לבן ולבת, זה בשבת. אז הוא אומר לו, אז אתה אולי שומר שבת. אבל אם הבן יש לו חנות פתוחה בשבת, והבת מסרקת, היא מסרקת בשבת. אז זה לא "למען ינוח בנך או בתך." אז איך ישראל מאיר יכול לברך אם לא שומרים את השבת?

22:02ואותו בן אדם התחיל לבכות, התחיל לבכות. אמר לו, רבי, אני אעשה הכל, לקבל על עצמי שהבן שלי ישמור את השבת, שהבן שלי יקבל על עצמו לסגור את החנות. הנכד של החפץ חיים אמר, ראינו רוח הקודש מפעמת מתוך גרונו של החפץ חיים. בלי לדבר איתו, בלי כלום, איך הוא בא ואמר? עכשיו בוא נחשוב רגע. הוא הצליח, החפץ חיים, להחזיר יהודי בתשובה, עם איזה כוח הוא השתמש? עם איזה רטוריקה? כלום. הגיע אליו יהודי, בא לבקש ממנו ברכה. אמר לו: בתנאי שהבן שלך ישמור שבת. קיבל על עצמו. אמר לו: אני אמכור אפילו את הבית שלי כדי שהבן שלי ישמור שבת. למה זה התקבל? כי הגמרא, כי חז"ל אומרים: כל מי שיש לו יראת שמיים, דבריו נשמעים. הגיע פעם יהודי גדול, מיליונר, לחפץ חיים. אמר לו: רבי, באתי לתרום לישיבה שלך ברדין.

23:04מאה אלף רובל. החפץ חיים משתכל עליו, החפץ חיים ברוח קודשו יודע את הכל. הוא תופס את היד שלו, של אותו עשיר. מחזיק לו את היד, ומתחיל לבכות, לבכות, לבכות. הוא אומר לו, רבי, מה אתה בוכה? מאה אלף דולר זה לא מספיק. הוא אומר לו, לא, אני בוכה, בוכה, בוכה, מאוד מאוד, יש משהו שמפריע לי. נו, רבי, תגיד לי, מה מפריע לך? אומר לו, אני יודע שאתה מחלל שבת, העסקים שלך מחללים שבת. ויד, היד שלך, היא יד שנוטה צדקה. אבל זה לא יעזור לך, היד הזאת תשרף בגיהנום. כי מחללת שבת. ועל זה אני בוכה. ובוכה, בוכה, בוכה. איך שאתה, יש לך לב זהב כל כך, איך שאתה תשרף בגיהנום, על זה אני בוכה. אותו עשיר לא ידע איפה לשים את עצמו. אומר לו, אני יודע שאתה מחלל שבת, העסקים שלך מחללים שבת. ויד, היד שלך, היא יד שנוטה צדקה. אבל זה לא יעזור לך, היד הזאת תישרף בגיהנום, כי מחללת שבת. ועל זה אני בוכה. ובוכה, בוכה, בוכה. איך שאתה, יש לך לב זהב כל כך, איך שאתה תישרף בגיהנום, על זה אני בוכה. אותו עשיר לא ידע איפה לשים את עצמו.

24:04וחשב שהחפץ חיים יגיד לו, כל הכבוד, יישר כוח, אשריך. אמר לו, אתה תישרף בגיהינום עם כל הכסף שאתה תורם. רק מה, החפץ חיים חי את זה, הוא בכה. אמר לו, רבי, רבי, אל תבכה, אל תבכה. אני בעזרת השם אסגור את העסקים, תן לי שנה להתארגן, אני אסגור את העסקים. החפץ חיים שומע את זה ועוד יותר בוכה. אומר לו, מה, שבת של ישראל מאיר? אני יכול לתת לך שנה. אני יודע אם אתה תחיה עוד שנה בכלל. אם אני אחיה עוד שנה. שבת אחת. על שבת אחת אתה תיכנס לגיהינום ואתה לא תצא. אני יכול לתת לך. אומר לו, רבי, בסדר, בסדר, הבנתי. שלושה חודשים. עוד יותר החפץ חיים בוכה. שלושה חודשים. בקיצור, אמר לו רבי, בסדר, אני צריך רק שלושה שבתות. תן לי שלושה שבתות ואני מבטיח לשמור על הכל. החפץ חיים אמר לו, תראה, אתה כבר התחלת להבין מה זה שבת. אתה רוצה להיות מבורך מהשבת הזאת. רבי, אני לא יכול. יום חמישי היום. איך אני יודע? עד שקיבל על עצמו שמירת שבת. וכדי שנבין מה זה החפץ חיים, היום לצערנו הרבה אנשים בודקים רבנים לפי סרגל של ניסים. כמה ניסים עשית עד היום? אה, לא, אף אישה לא באה אליך ואושעת אותה עם ילד? אז טוב, שתברך מישהי שעשרים שנה לא היה לה ילדים ואחר כך היא הולידה, דבר איתי. אף נכה לא הקמת, נכון? אף חולה לא נהיה בריא מהברכות שלך. אז טוב, שבעזרת השם תגדל, תלמד עוד תורה, תעשה עוד קבלה, לא יודע מה, דבר איתי.

25:24יש להם סרגל של ניסים. כמה ניסים עשית עד היום? אה, לא, אף אישה לא באה אליך ואושעת אותה עם ילד? אז טוב, שתברך מישהי שעשרים שנה לא היה לה ילדים ואחר כך היא הולידה, דבר איתי. אף נכה לא הקמת, נכון? אף חולה לא נהיה בריא מהברכות שלך. אז טוב, שבעזרת השם תגדל, תלמד עוד תורה, תעשה עוד קבלות, לא יודע מה, דבר איתי. אף אחד לא הגיע אליך ואמרת לו ברוח הקודש שלך כל מיני דברים. אז תחכה עד שיחר רוח הקודש דבר איתי. ככה אנשים בודקים היום. אז יש סיפור מדהים על אחד מתלמידי החפץ חיים, הוא סיפר. סיפור מזעזע, סיפור מזעזע. מי זה היה החפץ חיים? קדוש עליון החפץ חיים. ואי אפשר להבין מה זה אחרי שנשמע את הסיפור הזה. היה ברדין ובכל המקומות האלה הייתה מגפה. ומגפה נוראה, מתו הרבה הרבה ילדים. יום אחד החפץ חיים קורא לאחד מהתלמידים שלו שהיה מאוד נאמן עליו, זה התלמיד עצמו סיפר את הסיפור הזה. אומר לו תקשיב, יש לי שליחות אליך. ואי אפשר להבין מה זה אחרי שנשמע את הסיפור הזה. היה ברדין ובכל המקומות האלה הייתה מגפה. ומגפה נוראה, מתו הרבה הרבה ילדים. יום אחד ה"חפץ חיים" קורא לאחד מהתלמידים שלו שהיה מאוד נאמן עליו. זה התלמיד עצמו סיפר את הסיפור הזה. אומר לו: תקשיב, יש לי שליחות אליך. אני נותן לך מכתב, תלך בלילה לבית הכנסת של העיר. תהיה שם, אתה תראה דברים לא מהעולם הזה. אל תפחד. כשיתחילו לקרות שם כל מיני דברים, תגיש את זה לדמות הכי חשובה שאתה רואה.

26:50אני נותן לך מכתב, תלך בלילה לבית הכנסת של העיר. תהיה שם, אתה תראה דברים לא מהעולם הזה. אל תפחד. כשיתחילו לקרות שם כל מיני דברים, תגיש את זה לדמות הכי חשובה שאתה רואה. תגיש את המכתב הזה שאני נותן לך לדמות הכי חשובה שאתה רואה, הכי חשובה. Number one. טוב, בסדר. הוא חשב: "תחיה כנס של רבנים". בסדר, הלך ישן בבית הכנסת, מחכה. אחרי חצות הלילה, פתאום שומע רעש אדיר בבית הכנסת. חלונות נפתחים, מתחילים דברים לזוז... לבד. הטבע, איפה שהחזן עומד, הייתה שם טבע גדולה, מתחילה להיות מוארת, בכל מיני אורות מוזרים. פותח את העיניים, פתאום הוא רואה מגיעים מלאכי חבלה מכל הכיוונים. לבית כנסת. מכל הכיוונים, מלאכי חבלה, מהחלונות, מהפתחים, פחד אלוקים. ופתאום יש איזה כמו כיסא של אש, משהו, דמות של אש, השטן בעצמו, מלאך המוות יורד.

28:20יושב שם, בכיסא, ואומר להם, נו, מה הבאתם היום? מה עשיתם את העבודה? אז הוא אומר לו, הבאנו את הילד הזה, והילד הזה, והילד הזה, והילד הזה. הוא אומר להם, בסדר, יש לכם עבודה גם למחר. ואותו בן אדם רואה את זה, כולו רועד. לא מסוגל לזוז, אבל יש לנו ציווי מהחפץ חיים. מנסה לקום, לא יכול, מתחיל לזחול, לגרור את עצמו. בא ונותן לה כיסא של אש. איך שהם ראו אותו? יש פה בן אדם! יש פה יצור חי! מהאנשים, מי אתה? מרוב הדיבורים שלו לא יכל, נפלה לו המעטפה עם המכתב. והוא סיפר את זה אחר כך, הוא עצמו, לא שמועות, הוא סיפר את זה לתלמיד. השטן, מלאך המוות, פותח את המכתב, מסתכל, אומר להם, חבר'ה, אין לנו רשות להיות פה. כולם ברוכים. הכל נעלם. בית המדרש חזר. הכל רגוע. כאילו לא היה פה כלום. מאותו יום הפסיקו למות תינוקות וילדים קטנים. היה דיבוק.

29:45רוח שנכנסה באחת הנשים, היא אמרה אם ה"חפץ חיים" רק יגיד לי לצאת בלי השבעות, בלי קמיעות, בלי הבטחות, בלי משניות, כלום. רק תגיד לי, תצווה ואני יוצאת. ה"חפץ חיים" אמר, אני לא מתעסק עם כוחות אומה, לא רוצה. שאלו אותה, איך ה"חפץ חיים" נחשב בשמיים? אז היא אמרה להם כמו תנא. ואם נראה את החפץ חיים, יש סרטונים שלו, יש תמונות. יהודי נמוך, זקן מדובלל, כובע קסקט פשוט, בגדים פשוטים. אם הוא היה בא לדבר פה, אף אחד לא היה אולי מקשיב. מה יש לו למכור לי? מה? נראה אדם שאין לו מה לדבר בכלל. לא גאון, אין לו דמות פטריארכלית כזאת, לא גבוה, כלום. לא למד רטוריקה, מה? צדיק כזה, וזה בן אדם שהשטן מפחד ממנו. זה בן אדם שעליו נאמר: "אם רבך דומה למלאך ה' צבאות יבקשו תורה מפיו." זה משהו אחר.

31:06זה דבר אחר, זה משהו שאנחנו לא מכירים. אבל איך זוכים לזה? הבא להתאר. אך פצח עם כל החיים שלו היה לו דבר אחד, דבר נפלא. לבוא ולהתאר, להתאר בשמירת העיניים, בשמירת המחשבה, בשמירת הפה, בשמירת הלשון. לבוא ולעשות עוד יהודי, עוד יהודי. למה הוא חיבר את כל הספרים שלו? הוא שמע שיש חיילים בצבא שמה שהולכים להתגייס ולא יודעים מה לשמור, דברים מינימליים. הלך כתב להם ספר, ספר "מחנה ישראל". על מה? אתה במחנה, איך לשמור שבת, איסור תחומין, כמה? הרי אי אפשר לשמור שם שבת, תשמור שבת יירו בך. מה זאת אומרת אתה שומר שבת? אתה עכשיו חייל. עוד חייל יהודי, אנטישמי. אז איך אפשר לשמור את השבת בצורה של "שתיים שעשאוה" לפטורים? נגיד, צריך להעביר את הערובה מכאן לכאן, אבל זה רשות הרבים. מה עושים? אז תחזיק עם עוד חבר שלך. שתיים ביחד, תחזיקו. כל מיני שיטות איך לעבור מיסוד דאורייתא לדרבנן. ואיך לשמור ולהתחזק ולא לשכוח שהקב"ה גם שם נמצא.

32:10ספר שלם חיבר להם. עד שהיו יודעים כל מי שם מגיע לחפץ חיים כדי לבקש ממנו ברכה שלא יגייסו אותו, אז היו יודעים אם החפץ חיים אומר לו "כל המקבל על עצמו עול תורה, מעבירים ממנו עול מלכות ודרך ארץ," הוא היה יודע שהוא לא מתגייס. אבל אם החפץ חיים נותן לו במתנה את הספר "מחנה ישראל," הוא היה יודע שהוא מתגייס. זה המדד, לא אם הוא קיבל. איזה צעב או לא. כולם הם יהודים. פה, אצל החפץ חיים מוחלט. לא שם. אז זה בעצם במילא, מעין הסיפור הזה שפתחנו, אדם שבא להתאר, כל מה שאתה יכול לבוא ולעשות, להתאר, עוד דבר, עוד דבר, לזכות הרבים, לא בשביל הכבוד. יש הרבה אנשים שמוציאים ספר, רק כשהם מוציאים ספר יוצאת להם הנשמה, וכשהם מוציאים, הם מוציאים לאחרים את הנשמה. למה? לא, אני לא, אני מוכר ספר ב-100 שקל. אבל בן אדם אומר לך, אני אשלם 100 שקל, אין לך שלום. אתה יודע כמה זמן כתבתי את זה? לא, לא, נור. רבי חיים פלאג'י הוציא מעל 70 ספרים. אף ספר שלו הוא לא מכר. לא מכר. למה? הוא אומר, זה תורה, מה זה? זה הזכות שלי. הגיע אליי איזה רב אחד, שאל אותי, אמר לי, אתה יכול, יש...

33:30כל מיני חידושים בספר שלך, כל מיני דברים, רעיונות, אני יכול לקחת אותם ולכתוב מהם ולהשתמש בהם בספר שלי. אמר לי, לוקח חלק מרעיון ומלפיש את זה רעיון שלו. אמרתי לו, זה הזכות שלי. ולא צריך גם שהזכיר אותי. כי אם הוא הזכיר אותי, אז אנשים יחשבו שהרעיון הזה שלי. לא צריך. תיקח את הרעיונות שלך. הסטייפלר הגיע אליו פעם אחת איזה רב, של רב בישיבה קטנה. הוא אמר לו, הרב, לא מקשיבים לי. הבחורים בישיבה לא מקשיבים לי. הסטייפלר הבין למה, כי החידושים שלו אולי אפילו לא צריכים גניזה. אז אמר לו הסטייפלר, תקשיב, תיקח את הספר שלי "קהילות יעקב", תלמד ותגיד את החידושים בשמך. הם יאהבו את זה. למה? מה, הסטייפלר לא רוצה להביא גאולה לעולם? כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם. הסטייפלר אמר, בסדר, הגאולה תבוא, אבל שהכבוד של הרב הזה לא יתבזה. הסטייפלר הבין למה, כי החידושים שלו אולי אפילו לא צריכים גניזה. אז אמר לו הסטייפלר: "תקשיב, תיקח את הספר שלי 'קהילות יעקב', תלמד ותגיד את החידושים בשמך. הם יאהבו את זה. למה? מה, הסטייפלר לא רוצה להביא גאולה לעולם? כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם." הסטייפלר אמר: "בסדר, הגאולה תבוא, אבל שהכבוד של הרב הזה לא יתבזה."

34:32זה סוג אחר. אבל יש אנשים שכותבים ספר רק בשביל כסף, רק בשביל כבוד. זו בעיה, החתם סופר כותב. הרי אסור לכתוב תורה שבעל פה. רבי יהודה הנשיא כשהוא כתב, יצאה בת קול מהשמיים. מה, מה, מה אתה כותב תורה שבעל פה? אז אומר החת"ם סופר, רק אדם שעושה לשמה יכול לכתוב. אם לא, עדיין האיסור נשאר. יש הרבה פוסקים שחולקים על החת"ם סופר. אבל החת"ם סופר כך אומר. זאת אומרת שאדם שמוציא לשם כבוד, הוא אומר, "ורבצה בו כל האלה הכתובה בספר הזה," הוא אומר, זו קללה. אז אתה מוציא ספר, אבל הוא לא עושה בשביל כבוד, הוא עושה בשביל פרסום, הוא עושה בשביל כסף. הרב שך, אחרי שהוא הוציא את ה'אבי עזרי' - יש לו סדרת ספרים על הרמב"ם בשם 'אבי עזרי' - הוא אמר, "אני לא חושש מהחתם סופר הזה." אמרו לו, "למה?" הרב סובר כמו הפוסקים שחולקים. הוא אומר, "לא, אני בטוח שהוצאתי את זה לשם שמיים." הרב שך כאילו מעיד על עצמו. התפלאו. אמרו לו, "למה?" אמר להם, "כי אף אחד בין כובע חול לא יסתכל בספרים שלי." איזו מחשבה.

35:57אז למה הוצאת? אה, הדפסתי. החזון איש אמר שהוא לא התכוון להוציא לכל עם ישראל. הוא אומר, יש לי כתב לא קריא, לא ברור כל כך. אז הדפסתי, רק כיוון שאי אפשר להדפיס ספר אחד, אז הדפסתי חמש מאות. באמת, בהתחלה שהוא הוציא את החזון איש, אף אחד לא ידע מי זה. הוא לא חתם את השם שלו על זה. איש זה ראשי תיבות, אברהם ישעיהו קרליץ. אבל אף אחד לא ידע מי זה. איזה ספרים, קונטרסים בבני ברק, איש, איש, המפרסם לפעמים בגיליונות, איש, איש, מי זה האיש הזה? אשרי האיש אשר. מי זה? לא יודעים. עד שהגיע אחר כך לארץ ישראל, רבי חיים עוזר גילה אותו ופרסם אותו. וכל בעצמי הלכת עם השם אלוקיך. שם שמיים. זה כל זה נכלל באבא להתאר. אני חושב שזה חלק מהכרת הטוב. מהשמיים זיכו אותך להוציא ספר? אל תעשה עם זה ביזנס. אל תעשה עם זה... קודם כל זה זכות שלך שילמדו. כל האומר דבר בשם אומרו, שפתותיו דובבות בקבר... והיא גאולה לעולם, אז זכות גדולה. בתנאי שילמדו בו. זה הדבר הכי טוב, זה העסק הכי טוב. אני אומר, יש מושג שנקרא בגמרא, דבר תורה משיכה קונה, דבר תורה מאוד קונות. זה סוגי קניינים. איך קונים פרה למשל, אתה מושך את הפרה בחבל שלה, משכת אותה, קנית אותה, ככה אני מוכר לך. או בכסף, דבר תורה מאוד קונות. אז אני אמרתי, אדם שיש לו משיכה לדברי תורה, דבר תורה משיכה קונה.

37:21יש לך משיכה לדברי תורה, קח את הספר, אברכים, בני תורה. אבל אדם שייקח את הספר שלך וישים אותו רק בארון, וישים בארון במצרים, זה תשלום, זה דבר תורה מאוד קונות, זה תשלום. אבל מה, בא בן אדם, הוציא ספר, הולך לאברך, אומר לו, הספר הזה עולה 100 שקל. האברך צריך אותו. מסכן, האברך אומר, 100 שקל, מאיפה אני מחשבן? ברוך השם, יש אברכים, הקדוש ברוך הוא חנן אותם, ויש אברכים שלו 100 שקל. היה עברך אחד אצלנו שהיה מוכר ספרים כדי לקנות ספרים אחרים שהוא צריך. הוא קנה ספר, עבר עליו, למד אותו, עכשיו צריך לקנות ספר אחר, אז הוא מוכר אותו כדי לקנות. התענוג הכי גדול זה שבן אדם לומד בספרים. היה רבי שמעון שקופ, אחד מגדולי ראשי הישיבות. הוא היה ראש הישיבה לפני השואה. הוא ורבי ברוך בער לייבוביץ', שתי גאוני עולם, שתי קדושי עליון. אבא, רבי שמעון שקופ, היה יותר פילוסוף תורני, עמקות מחשבה, כל מיני גדרים, כל מיני קניינים. אמרו בתורה במסירות נפש נורא. אמרו עליהם שאם הם היו נשארים חיים, הקדוש ברוך הוא לא היה מביא את השואה מהקדושה שלהם, רק הם נפטרו לפניכם. הוא ורבי ברוך בער ליבוביץ', שתי גאוני עולם, שתי קדושי עליון. אבא שמעון שקופ היה יותר פילוסוף תורני, עמקות מחשבה, כל מיני גדרים, כל מיני קניינים. אמרו בתורה במסירות נפש נורא. אמרו עליהם שאם הם היו נשארים חיים, הקדוש ברוך הוא לא היה מביא את השואה מהקדושה שלהם, רק הם נפטרו לפניכם.

38:36הקדוש ברוך הוא היה עוצר את העולם בזכות התורה שלהם. ממש הקימו אימפריה של תורה. כל ראשי הישיבות ותלמידיהם ממש היו אימפריה של תורה. כשהוא הגיע לאמריקה, רבי שמעון שקופ, רצו להביא לו מתנה. גדול הדור הגיע לאמריקה חשבו, אבל הוא אדם מאוד מאוד קר. רק תורה בראש שלו, אין רגש. הרב אלישיב גם היה כזה. פעם מישהו הגיע לרב אלישיב, הוא אומר לו, הרב, מה קרה? הוא אומר לו, מדברים עליי, מרכלים עליי, אומרים עליי לשון הרע, מוציאים עליי פשקבילים, מנסים זה, בוכה לרב אלישיב. הרב אלישיב מסתכל עליו ככה. הוא אומר לו, נו, ואתה חושב שעליי לא עשו? אבל לרב אלישיב זרקו אבנים. בתור רב אלישיב. פסק פסק הלכה שלא התאים לכמה קיצונים משוגעים מטורפים, זרקו עליו אבנים. אמר לו, נו, לי לא עשו ככה, אבל זה מגיע לי רק עד הכפתור של החולצה. לא לוקח ללב. פשוט דברו. פשוט דברו. אז רבי שמעון שקופ היה בסגנון הזה. קר המחשבה, עמקות המחשבה, אין רגשות.

39:47אז כשהוא הגיע לאמריקה הביאו לו מתנה, עטפו אותה יפה. כשהוא פתח, הוא ראה את הספר שלו, "שערי יושר", קרוע ובלוי מרוב שימוש. כל הישיבה, מרוב שהיא למדה בו, לא היה הרבה ספרים, אז זה היה ספר אחד בישיבה, שתי עותקים בישיבה של 200-300 בחורים. כל היום הם לומדים בספר שלו וזה היה עובר מיד ליד, מיד ליד, הם לומדים בתור כדי לעיין בספר. הביאו לו את הספר הזה, והספר קרוע כולו מרוב שימוש של מאות ואלפי שעות שהיינו בו. רבי שמעון שקופ התחיל לבכות. אמר להם: "זו המתנה הכי גדולה שלי, שלוקחים את הספר שלי וממש לומדים בו עד שנשחקו חלקים ממנו. לא כי קראו אותו לחלקים." כי מעובר עמל ועוד ידיים ועוד ידיים ועוד שעות של תורה ועוד שעות של עמל ומתייגעים על זה ומתאמצים להבין. שמעון משקוב, קודש קודשים. זה קצת נותן לנו מושג ומחשבה.

40:49קצת, קצת, קצת, נותן לנו מושג של מחשבה והסתכלות מסוימת לחיים, בנקודות הקטנות האלה, שכל בן אדם אומר, מה אני יכול להועיל לעולם? מה אני יכול להועיל? מה אני אחבר ספר? או יש אחד אומר לי, בשביל מה אני אכתוב ספרים? הוא אמר לי, בשביל מה אתה כותב ספרים? מה עזוב אותך? בשביל מה? מה התועלת? מישהו מסתכל בזה. בסדר, אז מישהו הסתכל, שווה כל התכרה. אומר רבי שלמה קלוגר, רבי שלמה קלוגר היה גאון הגאונים. גאון הגאונים שהוא כתב ספרים עד אין סוף. מלא המון המון המון רק על התורה. עכשיו התחילו להוציא על התורה כל ספר 700 עמודים על כל פרשה, זאת אומרת 52-53 ספרים רק על התורה וחידושים. בהלכות יש לו שו"ת של תשובות קצרות, אלף תשובות קצרות. "אלף לך שלמה" הוא קרא לו שו"ת קצר.

41:50ויש לו שו"תים וחיבורים: שו"ת חוכמת שלמה. גאון עצום. הוא כותב: "אם הייתי יודע וזוכר את כל מה שכתבתי," הוא אומר, "לא היה גאון כמוני," כי הוא כתב בכל התורה כולה. היה גאון עצום. והוא כותב בהקדמה לשו"ת טוב טעם ודעת: "כתוב עשרות ספרים אין קץ. אדם שמוציא ספר, כל ספר הוא מקרב את הגאולה. כל ספר מקרב את הגאולה." בזמנו הייתה הרבה, הרבה עניות גדולה, המון עניות גדולה. לא הייתה ברירה, לא כולם היו שולחים את הבנים לישיבות. כי כשאתה שולח את הבן לישיבה, אתה קודם כל צריך לדאוג לו לפרנסה שם, איפה הוא יאכל. דבר שני, אתה מפסיד פה זוג ידיים עובדות. מה עושים? אז הרבה לא היו שולחים אותם. יום אחד, אחד מהרבנים של אותו דור רואה שמגיע זקן עיוור לבית הכנסת ולידו הולך נער בן 12-13 שעוזר לו ללכת. אז הרב שם לב לנער הזה, שהנער הזה מתמיד יושב ולומד. הזקן נוכח לו בבית הכנסת, ישן, והוא לומד וקורא ספרים. אז הוא בא לנער הזה ואמר לו, "למה אתה איתו? זה אבא שלך?" אמר לו, "לא, אבא שלי ואמא שלי כבר מזמן לא פה ואני הולך איתו אוספים נדבות, עוזר לו, הוא מגדל אותי." הרב שאל, "בן כמה אתה?" הנער ענה, "בן 12." הרב שאל, "היית רוצה ללמוד תורה?" הנער ענה, "זה משאת חיי, אבל אני לא יכול." הרב ראה שהוא רציני ואמר לו, "תקשיב, אני אדבר עם הזקן שאתה תשאר פה בישיבה, תלמד ואני אממן את הזקן."

43:15אמר לו, "למה אתה איתו? זה אבא שלך?" אמר לו, "לא, אבא שלי ואמא שלי כבר מזמן לא פה, ואני הולך איתו, אוסף נדבות ועוזר לו. הוא מגדל אותי." "בן כמה אתה?" "בן 12." "היית רוצה ללמוד תורה?" אמר לו, "זה משאת חיי, אבל אני לא יכול." הרב ראה שהוא רציני, אמר לו, "תקשיב, אני אדבר עם הזקן שאתה תשאר פה בישיבה, תלמד, ואני אממן את הזקן." שישב, ילמד, ינוח, יאכל, ישתה, לא תצטרכו ללכת. או שאני אביא לו נער אחר. למה אתה? אתה אוהב ללמוד. אמר לו, אם הוא מוכן, עד רבה. דיבר עם הזקן, נתן לו כסף, מוכן. הרב רשם את הבן בישיבה. אחרי 40 שנה, מי זה היה הנער הזה? רבי שלמה קלוגר. זה הנער שהלך עם העיוור. הרב גלינסקי סיפר משהו אחר, דומה לזה. הוא אומר שכשהוא היה ברוסיה, יצא לדבר עם אחד היהודים הבודדים שנשארו ברוסיה אחרי שנפל המשטר. אף אחד כבר לא נשאר שם. אנשים לא אמרו נגמר כל כך. אנשים לא אהבו את רוסיה. תמיד היו מלמדים את הילדים: ברוסיה אין אבא ואמא, יש אבא סטלין ואמא רוסיה, זהו. אז פעם שאלו איזה ילד רוסי: מי זה אבא שלך, סטלין? מי זו אמא שלך?

44:42רוסיה, מה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול? יתום, הוא היה אומר. יתום. לא רוצה את אבא והאמא האלה. היה ממש פחד פחדים. היה רעב גדול, היה הרעיון הסוציאלי של החברה של רוסיה ולקיים את הכל שכולם לא יחזיק מעמד והתפורר וכל הכסף היה הולך לרשעים והעשיר היה עניות נורא וגם עזוב מצב של יהדות והיו לומדים יהדות בנסתר איך ספר להישאר יהודי. הרעיון הסוציאלי של החברה ברוסיה היה להקים מערכת בה כולם שווים, אך הדבר לא החזיק מעמד והתפורר. כל הכסף הלך לראשי השלטון והעשירים, והעניות הייתה נוראה. בנוסף, מצב היהדות היה עגום, והיו לומדים יהדות בהסתר כדי להישאר יהודים. שמספר עליו, ועוד כל מיני סיפורים של גדולי תורה, שכמה הקימו עולה של תורה, חב"ד מסרו שמה את הנפש, האדמו"ר הצמח צדק מלובביץ' ואחריו, ממש במסירות נפש נוראה. אז הוא, רב גלינסקי, דיבר עם היהודי הזה, ואמר לו, תגיד לי, מה אתה פה נשאר? אמר, אני כבר זקן, מבוגר. והתחיל לדבר איתו, אמר לו, כן, על כל הדברים הללו. והוא מספר לו שהוא שלח שתי נערים ללמוד תורה. זה הדבר הטוב שהוא עשה, אבל הוא לא יודע מה איתם. אז הוא אמר לו, אתה יודע אולי את השמות שלהם? אז הוא אמר לו, כן, אחד קראו לו ישראל יעקב קניבסקי והשני קראו לו אהרן קוטלר. זה מה שאני יודע. אמר לו, אתה יודע מי זה?

45:48שתי נערים ללמוד תורה זה הדבר טוב שהוא עשה אבל הוא לא יודע מה איתם. אז הוא אמר לו: "אתה יודע אולי את השמות שלהם?" אז הוא אמר לו: "כן, אחד קראו לו ישראל יעקב קניבסקי והשני קראו לו אהרן קוטלר. זה מה שאני יודע." אמר לו: "אתה יודע מי זה?" שמעת על רבי אהרון קוטלר? אמר לו לא. הוא ברוסיה, איך שמע על רבי אהרון קוטלר? גדול הדור באמריקה. אמר לו שמעת על הסטייפלר? בארץ ישראל. אמר לו לא. אמר לו זה שני גדולי הדור. אמר לו מה זה גדולי הדור? אמר לו זה נאמבר וואן בעם ישראל. והוא לא זכה לראות אותם. הוא לא יצא מרוסיה. היה מבוגר מאוד. אבל בן אדם יהודי פשוט יושב עכשיו בשמיים בגן עדן עם כל הצדיקים. הוא שלח את רבי אהרן קוטלר ואת הסטייפלער ללמוד תורה. שילם להם כמה רובלים לדרך ונתן להם שכר חודשי כדי שיוכלו. אם הוא לא היה, לא היה.

46:51בן אדם יכול לקנות את עולמו. שים לב מה שקורה מסביבך. איזו מתנת שמיים זה מביא הרבה פעמים לבן אדם? אתה יכול לקנות את עולמך. ולא משנה, יש לך, אין לך. בן אדם מה אומר? מה, אני אתרום אלף דולר לחברת בעזרת השם? מה, אני מיליונר? מה, אני רוטשילד? לא צריך להיות רוטשילד. תראה שאכפת לך. הקב"ה כבר ייתן לך את ההזדמנות שהתרומה שלך, כמה שאתה יכול, תלך בדיוק לאדם. ולזיכוי הרבים באופן הכי גדול והוא האופן הכי טוב. אבל תראה שאכפת לך, תראה שאתה מוכן להסתכן, ואתה שולח בחורים לרוסיה הסובייטית כדי שילמדו תורה. איך תדע אם אתה לא תוציא איזה אהרן קוטלר, יעקב ישראל קניבסקי, ובכלל לא, יש שם רבנים. כמה האדם צריך לשים לב, לשים לב. ככה יש סיפור נוסף... הייתה אישה מרוקאית, שהייתה מנקה בתים. אחד מהבתים שהייתה מנקה, היה אצל עזריו אחד אשכנזי. הייתה אישה תמימה מהמרוקאיות הזקנות. יום אחד, היא איחרה קצת לעבודה, אז שאלה אותה הרבנית שם, מה קרה? אמרה, כן, הבן שלי חולה, לא מרגיש טוב. אז אני קצת מטפלת בו. אז שאלה אותה, רגע, ואיפה הוא כל הזמן?

48:16הוא בקיבוץ, אמר אותו בקיבוץ, שם הוא עובד קצת, ונותנים לו אוכל. עכשיו הוא קצת לא מרגיש טוב, אני מטפלת בו. אני אומרת לו, למה שלא תשלחי אותו לישיבה? אני אומרת לו, מה זה ישיבה? נספר על הישיבה, זה, זה. הוא אומר, כן, אבל יש שם אוכל, נותנים. בקיצור, באו וסידרו, ורשמו את רובי, רובי שלה, רובי החמוד. לימים, רובי הזה, זה הרב ראובן אלבז. אחד מגדולי האנשים שמחזירים בתשובה, בארץ ובעולם. מה, רושמים ילד, ילד קטן. ואם בן אדם לא היה שם לב, אותה רבנית לא הייתה שמה לב למנקה המרוקאית שבקושי יודעת עברית, אז לא היה לנו את מוסדות אור החיים, שעד היום עשרות אלפים, אם לא מאות אלפים, חזרו בתשובה שם. אבל להתעורר. רק תבוא להתעורר. תבוא, תגיד רבנו שם רוצה להתעורר. רוצה להיות שותף. רב יגן סיפר שפעם אחת קרא לו האדמו"ר מבעלז. אני חושב האדמו"ר מבעלז. אמר לו כמה יעלה לך להחזיר יהודי אחד בתשובה. בבבא סאלי? בבבא סאלי. אמר לו כמה יעלה לך. אז הוא אמר לו כך וכך. אמר לו כך תחזיר בשבילי. למה?

49:43הם הבינו שכסף זה הדבר הכי חומרי שיש, הכי גשמי שיש, הכי הכי הכי מהות שיש, שאנשים עושים ממנו כמעט עבודה זרה. אבל עם זה אתה יכול לקנות את עולמך, תבוא להתאר, תבוא תראה משהו, תעשה משהו. כמו שאמרנו, לא משנה אם אתה יודע לדבר, אתה לא יודע לדבר, יש לך כסף, אין לך כסף, משהו תבוא תעשה. וזה ליגה אחרת, כמו שאומרים. כאדם, אתה רואה אותו פה, אתה מדבר איתו. על מה הוא מדבר איתך אנשים היום? 90% על הבעיות שלהם, 10% על הבעיות של העולם, ואתה אומר לו, רגע, מה עם הקדוש ברוך הוא והתורה? או לא, זה בסדר, אני מסודר איתו. כל טוב. תבוא לבן אדם, תגיד לו, יש לך הזדמנות לבקש בקשה אחת. מה תבקש? אחת. מה תבקש? מה הוא יבקש? יתגדל ויתקדש שמיה רבא? מה הוא יבקש? שיתגדל ויתקדש שמו בעולם? או שיתגדל ויתקדש שמי בעולם? אני רוצה להיות נשיא, זאת הברית, מה אכפת לי. אני אעשה טוב לעולם. מה הבן אדם, תגידו לו מעכשיו, בקשה אחת שיש לך, תגיד, עכשיו, מה שתגיד יתקיים, מה תגיד? אחד יגיד, הוא רוצה להיות מיליונר, רוצה להיות ביל גייטס, השני יגיד, אני רוצה להיות דונלד טראמפ. אתה תחשוב על הקדוש ברוך הוא.

51:04בן אדם יחשוב חמש דקות עם עצמו, האם היו מציעים לו כזה דבר, מה הוא היה מבקש? אם בתוך כל המחשבות לא נכנס לו משהו רוחני, המצב שלו על הפנים. מה היית מבקש? מה היית מבקש? יש סיפור מדהים. ברוסיה היו לוקחים, חוטפים ילדים קנטוניסטים. חוטפים ילדים, עושים אותם חיילי הצאר, מגיל שמונה, תשע, שולחים אותם, מגדלים אותם עד גיל שבע עשרה, שמונה עשרה, ואז שולחים אותם לצבא הרוסי. שהתחנכו מגיל קטן, אין אבא, אין אמא, מכות נוראות, היו מכריחים אותם לאכול חזיר, מכות רצח. הרבה מסרו את נפשם על קידוש השם. יש סיפור מבהיל, מבהיל, על עשרות ילדים, שממש מזעזע, ש... חטפו אותם, גזזו להם את הפאות, הכו אותם מכות רצח כדי לנצר אותם, עד שכולם אמרו, אנחנו מקבלים על עצמנו את דת הנצרות. הלכו ושלחו מכתב לצאר הרוסי ניקולאי, תבוא מהר, יש טקס הטבלה של עשרות יהודים אורתודוקסים לנצרות. הלכו, עשו במה גבוהה מאוד על הגשר לנצרות.

52:21וכל הילדים היו צריכים ללכת לטבול בנהר, וכשהם יוצאים מהנהר מקבלים עליהם את הכנסייה הקתולית הרוסית. כל הילדים שהגיעו הצער הגיע, כולם הגיעו. ואז בבת אחת כל הילדים קפצו מהגשר לנהר ואף אחד לא יצא משם. כולם הטביעו את עצמם למוות. מול הצאר, הצאר ראה את זה, התעצבן! אמרתם שהם מתנצחים, מה משוגעים, כלל אותם, הצאר לקח את כולם. עשרות ילדים קטנים. אז הקנטוניסטים האלה עברו הרבה, עברו הרבה, הרבה, הרבה. האם שחררו אותם בגיל 40, 50? וכבר בן אדם אין לו, אין לו. כל החיים שלו עברו, מה? מה עכשיו, בגיל חמישים, מתחתן? אחרי כל הצלקות הנפשיות וכל הרדיפות, וממש היו מענים אותם בדברים נוראים, נוראים. ילדים קטנים, מסכנים. אחד הפעמים, הגיע חייל רוסי ביום כיפור לבית כנסת של יהודים. חייל רוסי נראה כמו גוי והוא אמר שהוא רוצה להיות חזן. אתה רוצה להיות חזן? אתה בקושי יודע להתפלל. הוא אמר כן, אני רוצה להיות חזן. לא רצו להתעסק איתו כי הם היו הרבה פעמים מאוד גסים בגלל שהחיים כביכול התאכזרו עליהם והם היו כל הזמן עם גויים אז הם נהיו כמעט כמו גויים אז.

53:40ביום כיפור, בבית הכנסת של יהודים, חייל רוסי נראה כמו גוי והוא אמר שהוא רוצה להיות חזן. "אתה רוצה להיות חזן? אתה בקושי יודע לקרוא בתורה," אמרו לו. הוא ענה, "כן, אני רוצה להיות חזן." הם לא רצו להתעסק איתו כי הם היו הרבה פעמים מאוד גסים, בגלל שהחיים כביכול התאכזרו עליהם והם היו כל הזמן עם גויים, אז הם נהיו כמעט כמו גויים. תהיה חזן, מה אתה עושה? אף אחד לא רוצה לקבל ממנו מכות. ואז הוא פתח ואמר: "ריבונו של עולם, אנחנו חיילים של הצער. הוא מביא לנו אוכל, הוא מביא לנו שתייה. להתחתן אנחנו לא חושבים בכלל, אין לנו בשביל מה להביא ילדים לעולם הזה. לא חושבים על להביא ילדים, אין לנו בשביל מה לחיות. אנחנו חיילים של הצער, מקבלים ממנו את הפרנסה. אין לי מה לבקש ממך." כל האנשים בבית הכנסת כבר, נו, נו. באת להגיד פה כפירה, מה? ואז הוא אומר, אבל דבר אחד יש לי לבקש ממך, ריבונו של עולם, שיתגדל ויתקדש שמך. אומר הבא. וככה הוא התחיל את התפילה. זה משהו אחר לגמרי. בן אדם נמצא במצב הכי שפל שיש. אין לו אפילו רגש של עצמו, רגש. לא של געגועים, לא של אהבה.

55:04כל האמהות שרדפו אחרי הכרכרה כדי להציל את הבנים שלהם, כולם היו מקבלים מכות רצח עד שהיו מתעלפות, חלקן מתות. לא אכפת להם. זו הייתה הוראה של הצאר, לחטוף ילדים, פשוט. אין רגש, בן אדם בא ומפנה את כל הרגש שלו כלפי הקדוש ברוך הוא, ואומר, בבקשה, חטאתי, התגדל והתקדש שמיה רבה. אנחנו, ברוך השם, גדלנו בתוך בתים של תורה, בתים של יראת שמיים, או מישהו שחזר בתשובה, הכיר את הקדוש ברוך הוא. לא נותנים לנו מכות רצח כדי שנאכל חזיר, ולא נותנים לנו מכות רצח כדי שנשמור שבת. לומדים גמרא, עושים חיזוק, אבל, אבל, אבל, האם אנחנו נמצאים לרגע אחד במחשבה כמו אותה דרגה של אותו אחד, שאכל פיגולים, נבלות וטרפות, חילל שבת, הכל לאונסו. לאונסו. אבל היה לו רצון אחד, כמה לרצון אחד, התגדל והתקדש שמיה רבה. האם אנחנו באותו הרגש של אותו חייל, סובייקט, שנראה גוי, מגושם, מזוהם, מסריח, עשה מה שאתה רוצה, עבירות. האם אנחנו גם רוצים התגדל והתקדש שמיה רבה? או התגדל והתקדש שמנו? או התגדל והתקדש כספנו? התגדל והתקדש... הכבוד שלי, הספר שלי, התורה שלי...

56:26היה בן של הסבא מקלם. אחד מגדולי מאורי האומה. הוא לא כל כך היה מפורסם. השם שלו היה הרב נחום זאב זיו. הוא נפטר בערך לפני מאה ושתיים שנה, בעשרים בשבט בשנת תרס"ב. הוא היה אדם מאוד מאוד גדול בעמקות. הוא קודם כל היה הבן של הסבא מקלם, והוא עזר לאבא שלו בכל. ובכל הדברים הללו הוא פעם אחת אמר שסיפרו לו שיש איזה ראש ישיבה אחד גדול שכל פעם שהוא נכנס לבית המדרש שלו ורואה איך התלמידים שלו לומדים תורה ואיך הישיבה מלאה בתורה, אז הוא ממש שמח ומאושר עד שהוא רוקד משמחה כל בוקר. אז הוא עצר אותם לרגע ואמר להם:

57:50האם הראש ישיבה הזה גם כשהוא נכנס לבתי מדרשות אחרים ורואים אותו, הוא גם רוקד? מה אתה שמח שהישיבה שלך מצליחה? שהתלמידים שלך מצליחים? שהתורה שלך מתפרסמת? שיש לך תלמידים? שהכל דופק כמו שצריך כי אתה בנית? או כנגד כל זה, אתה פשוט שמח בתורה? האם אתה רוקד גם בישיבות אחרות או רק פה? זה סוג של הסתכלות אחרת. למה? אדם שמחזיר בתשובה צריך נטו לעשות בשביל רצון השם. לא בשבילי, לא בשביל אבא שלי, אפילו לא בשביל עולם הבא. הבעל שם טוב אמר פעם, אם אני אצטרך להיכנס לגיהנום בשביל רצון השם, אני אעשה את זה. מה זאת אומרת? הוא אמר, אם יגידו לי מהיום, מי ששומע לקדוש ברוך הוא גיהנום, מי שלא שומע גן עדן. הוא אומר, אני אעשה. ישמע בקול הקדוש ברוך הוא. הוא אמר גם שהוא לא מפחד מגיהנום, הבעל שם טוב. לא בגלל שזה לא אש.

58:54אדם שמחזיר בתשובה צריך נטו לעשות בשביל רצון השם. לא בשבילי, לא בשביל אבא שלי, אפילו לא בשביל עולם הבא. הבעל שם טוב אמר פעם, אם אני אצטרך להיכנס לגיהנום בשביל רצון השם, אני אעשה את זה. מה זאת אומרת? הוא אמר, אם יגידו לי מהיום, מי ששומע לקדוש ברוך הוא גיהנום, מי שלא שומע גן עדן. הוא אומר, אני אעשה. ישמע בקול הקדוש ברוך הוא. הוא אמר גם שהוא לא מפחד מגיהנום, הבעל שם טוב. לא בגלל שזה לא אש. שזה בושה או כל הדברים הללו שבעזרת השם נעשה על זה שהוא נפרד. השם ייתן לנו כוח ושיעתא דשמיא לאסוף את כל החומר מכל כתבי הבעל שם טוב, כמה שהזמן וידינו מגעת. אלא הוא אמר פשוט: אם זה רצון השם אז אני הולך לגיהנום, פשוט. אין לי רגש, אני אמר. אני אשאל אותם בשמיים: מה אתם אומרים? מה אתם אומרים שהשם רוצה עכשיו? שאני הולך לגיהנום? אני ארוץ לבד, לא צריך מלאכי חבלה. תגיד לי איזה תנור, אני נכנס לבד. זה משהו אחר. זו מחשבה אחרת. כל המושגים הללו, והאדם צריך לשבת בתוך עומק עומק עומק של עצמו. האם הוא בא להתעלות או בא להתפרנס? איזה בן אדם אומר, שווה לי לפתוח ארגון חזרה בתשובה? למה? קודם כל, אתה נהיה מפורסם. דבר שני, אתה נהיה מפרנס.

1:00:12כן, כבוד הרב, רוצים להיות איתך שותף בזיכוי הרבים. והוא חושב, כן, איזה רכב אני אקנה? חסר לי 100 אלף שקל, אז 100 אלף שקל, כמה זה הוראות קבע? זה 100 הוראות קבע. כל ערב אני עושה 5-6 הוראות קבע, וואו, וואו, זה ייקח לי, וואו, יותר משנתיים. וואו, זה בא, מה צריך לעשות? אז אולי אני אקח עוד משהו, כי אני צריך זה, חסר לי. או, ומה עם דירה? אני בדיוק צריך לעשות שיפוץ. שיפוץ זה עוד 100 אלף דולר. אז כמה כנסים אני צריך לעשות וכמה זה בעדון אדם חשבן? אז זה אתה לא בא להתארח, אתה בא להתפרנס, אתה בא למקום אחר. ובוודאי שמי שעוסק בזיכוי הרבים, הקב"ה הוא דואג לו, דורש ה' לו איך סרו כל טוב. אבל לפעמים זה נהפך למטרה. זה נהפך למטרה. שאני אתפרנס, שיהיה לי כסף, שאני אוכל לקנות, שאני... איך אמר אותו משולח, עוד לא גמרתי לאסוף את החלק שלי. מזמינים רב. שלום, כבוד הרב, כן. יש פה קהילה שרוצה חיזוק. אתה יכול לבוא? כן, אבל אני לוקח 1,500 דולר. אמרו: כבוד הרב, זה יקר לנו. אנחנו לא יודעים אם נוכל לעמוד בזה. לא כולם פה נותנים, לא כולם פה תורמים. טוב, אז אני לא אבוא. ארור אשר לא יקים מדברי התורה הזאת. וענה כל העם: אמן.

1:01:32לא, אבל אני צריך להתפרנס. אתה צריך להתפרנס? אז מה? אז הקב"ה לא יפרנס אותך? אתה לא הולך בגלל שאין להם כסף? 1500? אבל הרבה אנשים אומרים: "או, זה לא כבוד התורה". בשביל כבוד התורה מעניין אותו. הלב יודע אם להיכל או לקלקול. האם זה באמת אתה עושה את זה בשביל כבוד התורה או בשביל כבוד עצמך? האם אתה עושה את זה בשביל כבוד התורה או בשביל כבוד הבמבה שלך? בשביל כבוד היגואר שלך? לא יודע איזה רכב אתה שואף לקנות. הרב גלינסקי סיפר, הזמינו אותו פעם אחת, אמרו לו שיש איזה מיליונר אחד שנפטר. מיליונר גדול. לרב גלינסקי היה כולל, 200 אברכים, מה צריך כל חודש לשלם להם. אמרו לו, נפטר איזה אחד, המשפחה רוצה שתבוא תדרוש ואחר כך המשפחה תיתן לך. תבוא תדרוש טוב. לא לעצמו אפילו, למוסדות שלו. הוא אומר, הוא הגיע לשם וראה כל המשפחה רחוקים מתורה ומצוות, בלי כיפה, בלי ציצית, כולם בר מינן, אנשים לא צנועים. בוכים, בוכים, בוכים, אבא, סבא. אמר רב גלינסקי, אמרתי, עזוב, כפרה הכסף, ילך הכסף. אבל פה אני צריך לעורר אותם, ליד הגופה. ואז הוא אומר, יש לי שאלה אליכם. למה?

1:03:00אתם באים ושמים לו פרחים בשווי אלפי דולרים. הרי הוא מת. הוא כמו כלב שנדרס. הוא כמו נמלה שנמחצה. מה אתם חושבים, שהוא רואה את הפרחים האלה? הרי נגמר. אין. בן אדם מת, נגמר. איך אומרים החילונים? מת, זרוק לפח. זה לא החילונים, זה האתאיסטים. תשרפו, שורפים את הגופה. הוא אומר, אבל אתם לא שורפים, אתם קוברים, שיש, כותבים לו איזה זיכרון יפה, לשים על המצבה את התמונה שלו, שתדע בדיוק מי קבור פה. בשביל מה אתה עושה את זה? בשביל מה? או להראות לו כמה אנחנו... אין לו, אין להראות לו, אין, הוא נגמר, אין. בשביל מה הפרחים? אומר אלה, בוודאי אתם בתוך תוככם מבינים שהוא כן רואה. שהוא כן יודע, ואם הוא כן רואה, והוא כן יודע, אז לאן הוא נעלם? איפה הוא? אז יש השערות הנפש, יש נשמה שרואה. ואם יש נשמה, למה אתם ככה? גם אתם יום אחד תהיו שם. הוא אומר כמובן שחטפו לו את הרמקול וזרקו אותו. כסף בוודאי שהוא לא ראה, אבל הודיעו לו ששנה אחר כך הם כבר לא הביאו פרחים לקבר; הם הגיעו עם משניות.

1:04:19עם חולצות ארוכות, הגיעו בצניעות, התחזקו. על הכסף, אבל הצלת משפחה. זה כל בן אדם צריך לדעת, מה אתה בא להתאר או אתה לא בא להתאר. אם אתה בא להתאר, אתה בא לתאר אחרים, אתה בא לחזק? על חשבון הכסף, על חשבון הפרנסה, על חשבון הכל. מה אתה מעדיף? שהביאו לך כסף או שאתה תחזיר חצי יהודי בתשובה. בן אדם הכליל, אני מקבל על עצמי שבת, כשרות, טהרה אני עוד לא יכול. מצווה אחת אפילו. זה האדם צריך לדעת, זה היסוד, הבא להתאר, האדם רוצה לדעת מה הסוד של סייעתא דשמיא, תבוא להתאר, תבוא לקב"ה. תגיד לו אני רוצה להתאר, וזה הזמן כמובן, בחודש אלול, אני לדודי ודודי לי. תראה לקב"ה שאתה בא להתאר, תראה לקב"ה שאתה רוצה, שאתה רוצה להיות בזה. ואשרי מי שזוכה להיות שותף בכל דבר קדוש שבא להתאר, הקב"ה מסייע בעדו. מה זה מסייע בעדו? יש לפעמים בן אדם נתקע לו המכונית, לא מניע, מה צריך לעשות? לדחוף אותו. בפועל, מי עושה את הפעולה? אנשים שמסתכלים במכונית, רואים בן אדם נוהג. זה לא הבן אדם שיושב, זה מישהו שדוחף מאחורה, הוא עושה הכל, אבל לא רואים אותו, הוא כמו מאחורה.

1:05:33זה בדיוק בעבודת השם. אתה בא להתעורר, הקב"ה דוחף אותך, דוחף אותך, אתה נוהג, מבסוט, איזה יופי, איך התקדמתי, איך הגעתי, חביבי, יש מישהו שמאחורה דוחף אותך. בלי המנוע מאחורה, שום דבר לא זז. הקב"ה יסייע בעדינו לזכות בכלל, לפעמים צריך אפילו את התחיפה הראשונה, לזכות להיות, לרצות להתעורר. לרצות להתחיל להניע משהו ולהתקדם ולהעלות הלאה והלאה בעבודת ה' ובגאולה השלמה. במהרה בימינו, אמן ואמן.