דרכי החיים ממה להזהר וממה להשמר הרב אפרים כחלון

0:01בקשר לעזרת השם, נעשה ונצליח. היום נלמד משנה באבות פרק ב', משנה ז'. יש כאלה שזה מופיע במשניות אחרות, שזה גרסאות שונות עם שינויים במסכת אבות. אך לא משנה, במשנה הזאת יש הרבה פרטים, הרבה מוסר, והרבה דרך חיים לאדם שבעצם בכל שבעים, שמונים, תשעים, מאה, מאה ועשר, מאה ועשרים שנה שהוא חי פה, איך ינהג את דרכי חייו ואיך יהיה מאושר על האדמה ואיך יבין. מה לעשות ומה לא לעשות, מה להימנע ומה להיזהר שחלילה אחריתו לא תהיה עדה עובד. הוא היה אומר, הוא היה אומר, זו התנה שלמדנו בסוף משנה ד', שאומר פה כמה משניות, שזה הלל. הוא היה אומר: מרבה בשר, מרבה רימה. מרבה נכסים, מרבה דאגה. מרבה נשים, מרבה כשפים. מרבה שפחות, מרבה זימה. מרבה עבדים, מרבה גזל. מרבה תורה, מרבה חיים. מרבה ישיבה, מרבה חוכמה. מרבה עצה, מרבה תבונה. מרבה צדקה, מרבה שלום. קנה שם טוב, קנה לעצמו. קנה לו דברי תורה, קנה לו חיי העולם הבא. אנחנו נתחיל בעזרת השם להסביר את הדברים. יש כמה פסוקים, וכמה מקורות, כמה ראיות, וכמה דברים נחמדים. הוא היה אומר: מרבה בשר, מרבה רימה. מה זה אדם שהוא מרבה בשר? מה זה מרבה בשר? זה דם, הפשטות, אדם שהוא... כן.

1:30שמן. לא שיש פה משהו נגד השמנים. היו כמה תנאים קדושים שהיו שמנים. אם זה רבי אלעזר ורבי שמעון, אם זה רבי ישמעאל ורבי יוסי. בכמה מקומות בתלמוד מספרים עליהם שהם היו שמנים גדולים. אבל מה? יש בן אדם שיש לו מטרה להרבות בשר. כל המטרה שלו היא להיות בתאוות ותענוגות ועידון החיים. כך כותב רבנו יונה. האדם חושב כי על ידי התענוג והעידון, חיים יוסיף. כי ינהיג עצמו על פי הטבע. ואין שלטון ביום המוות. לא לעזר ולא להועיל. יהיה לו הבשר ההוא כי לבושת וגם לרימה. אומר בן אדם: "אומר אני אתפנק את עצמי, ואוכל טוב, ואשתה, ואשמין, והכל בסדר, ויהיה נחמד ויהיה זה." זה הכל יהפוך לך לרעה ביום המוות. למה? כי הסוף של האדם מגיע לרימה ותולעה. מה זה רימה ותולעה? בר מינן, אחרי שבן אדם נפטר, באים תולעים ואוכלים אותו. אז הגמרא אומרת:

2:58על הפסוק באיוב פרק י"ד פסוק כ"ב "אך בשרו עליו יכאב ונפשו עליו תאבל" אומרת הגמרא בברכות דף י"ח עמוד ב', וגם גמרא בשבת דף י"ג עמוד ב', וגם גמרא בשבת דף קנ"ב עמוד א'. ויש על זה גם בירושלמי במועד קטן פרק ג' הלכה ה' ועוד כמה מקורות. מה זה הפסוק "אך בשרו עליו יכאב ונפשו עליו תאבל"? אומרת הגמרא: קשה רימה למת כמחט בבשר החי. אדם מגיד אחרי שאני מת לא מרגיש כלום, אבל הקב"ה עושה שהבן אדם ירגיש את התולעים שאוכלים אותו. למה? חביבי, הגוף הזה חטא מדי. הגוף הזה לא היה בסדר. עכשיו כמה שהבן אדם יותר שמן. אז הם יותר נהנים. למה? כי יש פה ארוחה, מביאים את כל החברה. אז מרבה בשר. כשאתה מרבה הרבה בשר, הרבה הרבה הרבה בשר, אתה מבסוט, הכל בסדר, אוכל, אוכל, אוכל. בעצם, מה אתה מכין? אתה מכין להם ארוחה טעימה. ויש לצערנו אנשים שכל המטרה שלהם היא תאוות.

4:25זה תאוות, זה אוכל, זה עוד אוכל ועוד אוכל. ותאוות אכילה היא תאווה קשה מאוד. אדם שיש לו תאוות אכילה אי אפשר להבין מה זה, כי בן אדם כל החיים שלו מחפש בעצם עוד תאוות של אכילה. הוא מוכן להשקיע בשביל תאוות אכילה את כל מה שהוא רק חושב. יש ספר שחיבר אותו אחד מאנשי אכילה נונים. קראו לספר "פפריקה". זה השם של הספר. הוא היה שמן, אותו בן אדם. והוא כותב שכל שבת היינו נוסעים שלוש שעות לאכול ושלוש שעות לחזור. כך היינו מעבירים את השבת. תוספות במסכת כתובות דף ק"ד עמוד א' כותב בשם המדרש. עד שהאדם יתפלל שייכנס תורה לתוך גופו, יתפלל שלא ייכנסו מעדנים לתוך גופו. זה מובא גם בתנא דבי אליהו, בשינוי גרסה. אבל בעצם, אדם שהוא בא ואוכל, והוא חושב, הנה אני עכשיו אשמין, ויהיה לי אריכות ימים, והכל יהיה בסדר. לא, הפוך. זה לא יעזור לך.

5:50הגמרא בשבת דף קנב עמוד א' אומרת על הפסוק במלאכי ב' ג' "וזריתי פרש על פניכם פרש חגיכם" פרש חגיכם פרש זה השומן על פניכם. פרש חגיכם אומרת הגמרא אלו בני אדם שעושים כל ימיהם כחגים שכרסם נבכעת על פניהם. ואומרת לו תול מה שנתת בי. אחר שבן אדם נכנס לקבר הבטן שלו מתפוצצת וכל השומן נשפך לו על הפנים כל מה שהיה. היא אומרת לו: "אתה הכנסת אותי לזה, אז הכל על הפנים שלך יהיה. זה בעצם לא נחמד, דברים שלא נחמדים יהיו בכלל אחרי שהאדם נפטר. אבל יש אנשים שכל הזמן עושים חפלות, 'תבוא, בוא נעשה על האש, נעשה מנגל, טעמת את זה, טעמת את זה?'". היה איזה אדם שמן אחד שהיה באיזה אירוע. כשהוא היה באירוע, הוא פתאום רואה שהוא יוצא מהאירוע והולך, לא יכול לנשום. אז היה שם מישהו שאומר לו: "מה קרה?" הוא אומר לו: "אכלתי כל כך הרבה, אני לא יכול לנשום".

6:52אמר לו: "אז תשים שתי אצבעות, תקיא הכל ונגמר." אמר לו: "נראה לך? אם הייתי יכול לדחוף שתי אצבעות הייתי דוחף שתי נקניקיות, גם את זה אני לא יכול." יש אנשים שעושים מהאוכל תרבות, וזה וזה, וכל המרבה בשר מרבה רימה, וזה לא יהיה כיף. מה אומר האדם? "בסדר, בסדר, בסדר, הבנתי, הבנתי, אני אוכל כמו שצריך, אבל..." חוץ מתאווה של אכילה, יש תאווה של ממון, שהיא עבודה זרה בפני עצמה לצערנו בדור הזה שלנו. בן אדם מוכן לוותר על תאוות האכילה, אבל לא על תאוות הכסף. בן אדם עובד, עובד, עובד קשה. אתה אומר לו, תקשיב, יש עכשיו ארוחה, בוא תאכל טוב. עזוב אותך עכשיו, אני עכשיו מרוויח פה מיליון דולר, פה זה, פה זה, פה... אז מה אומר האדם? בסדר, אני עם תאווה ואכילה אני מסודר, אני רזה, אני... הכל טוב. אבל מה עם תאווה של... ממון? אם אתה רזה, בגלל שאתה לא מתגבר על התאווה של האכילה, אלא מכיוון שהתאווה של הממון שלך יותר גדולה, זה לא נקרא התגברות. זה מרבה נכסים, הרבה דאגה. זה הקשר. הרבה אנשים אתה רואה אותם רזים, הם לא מספיקים לאכול כלום, למה? כל הזמן במהות של העבודה.

8:14הולך, עובד, עובד, עובד, עובד, חביבי, בוא לנוח, בוא לשבת, אין זמן, אין זמן, היום יש לי עבודה, מחר יש לי מכירות, יש לי פגישות, יש לי זה, יש לי הכל, יש לי... מה אתה תרוויח מזה? תהנה מהכסף שלך, תאכל, תשתה, תהנה. לא, אין לי זמן, אין לי זמן, אין לי... אז אם אתה מתגבר על תאוות אכילה בשביל להרבות נכסים, ומה אתה אומר? או, אני עכשיו אהיה מוגן. כי באמת, אדם שהוא, לצערנו, מְרַבֶּה, מְרַבֶּה, מְרַבֶּה אֲכִילָה, הַמַּצָּב שֶׁלּוֹ, גַּם הַמַּצָּב הַבְּרִיאוּתִי שֶׁלּוֹ, הוּא קָשֶׁה מְאוֹד. הַמַּצָּב הַבְּרִיאוּתִי שֶׁלּוֹ הוּא קָשֶׁה מְאוֹד. לָמָּה? כִּי אַתָּה בֶּעֶצֶם מַכְנִיס לְךָ רַעֲלִים לַגּוּף. וְהַיּוֹם... כֵּן, תֵּכֶף נָטַפֵּל בְּזֶה. אֲבָל... האדם שהוא מכניס לעצמו רעלים לגוף, זה נורא והיום. הרמב"ם בהלכות דעות בפרק ד', הלכה ט"ו, כותב שעיקר לכל החוליים והרעות והחלאים שבאים על האדם אינם אלא או מפני מאכלים רעים או מפני שהוא ממלא בטנו ואוכל אכילה גסה, אפילו ממאכלים טובים.

9:40תאכל הרבה, אפילו מדברים טובים. זהו ששלמה אמר בחוכמתו: "שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו", כלומר שומר פיו מלאכול מאכל רע או מלשבוע, ולשונו מלדבר אלא בצרכיו. ככה פסק הרמב"ם, והרמב"ם אומר שמי שישמע לו לכל העצות שלו לא יצטרך לא רופא ולא רפואות. אבל מה? בן אדם אומר: בסדר, אני אתגבר. אני אתגבר, הכל יהיה בסדר, הכל יהיה טוב, אבל מה? אדם שמרבה בשר, מרבה רימה. תחשוב תמיד על התכלית. תחשוב תמיד על הסוף. אתה מרבה לך נכסים, אתה מרבה לך דאגה. מה אמר אדם? אני לא אדאג. לא אדאג, הכל יהיה בסדר. יש לי מאה מיליון דולר, למה אני דואג? מה הבעיה? הבעיה שבן אדם אחרי שיש לו מאה מיליון דולר, חוץ ממה שחז"ל אמרו, יש לו מנה רוצה מאתיים. אז בעצם הוא דואג עכשיו איך אני משיג עכשיו עוד מאה מיליון דולר. מה יגיד אדם? לא, לא, אני לא רוצה, אני לא רוצה מאתיים. מה אתה חושב? אתה תתגבר על הטבע של הבריאה? אין כזה דבר. אתה לא תתגבר על הטבע של הבריאה. אז אדם דואג כל הזמן להשיג עוד, אדם דואג לשמור על זה.

11:10והדאגה מביאה המון, המון, המון חולאים בר מינן. עכשיו, יכול להיות בן אדם שכל החיים שלו היה מלך, יכול להיות בן אדם שכל החיים שלו היה בשמחה, היה הכל, הכל, הכל. אבל מה? אפילו אם הוא משבט של צדיקים. אבל תראה איך הסוף שלך. איך הסוף שלך לפעמים, הסוף שלו באופן שכשהוא לא מתנהג בדרך הטובה והישרה. אז הקדוש ברוך הוא מסדר לו סוף טרגי. ולא רק בעולם הזה, ואיך תדע מה קורה בעולם הבא. יש פסוק במלכים ב' פרק ט', אחד מהמלאכים. מה קרה הסוף שלו? שם זה מובא כל המלאכים. על אחאב, על אחזיה מלך יהודה. אז כתוב שם ב... זה מלך יהודה אבל מה? הייתה בעיה

12:34הקדוש ברוך הוא אמר: "אתה מלך, אתה הכל, הכל בסדר. אבל כל זמן שאדם לא הולך בדרך השם, לא הולך בדרכו של תורה, אז הקדוש ברוך הוא מסדר לו - עם כל המלכות שלך וכל הדברים שכביכול יש למלך." ועם כל זה, והקברו אותו בקבר דוד אבותיו שהיה שייך לשושלת מלכות בית דוד. אבל הדבר הזה בעצם מלמד אותנו שכל בן אדם חושב על הענאות הרגעיות האלה של החיים. כל בן אדם רוצה עכשיו ליהנות, הוא רוצה עכשיו לקבל מזומן. היצר הרע הוא משלם במזומן. למה?

13:36הוא יודע, אם הוא לא ישלם במזומן, אף אחד לא יבוא. היה פעם ויכוח, הביאו נתנאי בשביל להתווכח עם הכומר. אבל כל הזמן הכומר היה יוצא בבושת פנים. כל הזמן הכומר יוצא בבושת פנים. אז הכומר אמר, "תקשיב, אתה חכם מדי. אם אתה חכם מדי, לכן אני לא מצליח. בוא נראה," איך אני מתווכח עם יהודי? אתם אומרים שכולכם חכמים, נכון? בוא ניקח יהודי פשוט, בוא נראה אם אני אצליח לשכנע אותו ותראה שאני לא כזה טיפש כמו שאתה עושה אותי. טוב, הלכו וקראו לאיזה יהודי. עבר שם איזה עגלון עם סוס, מיד היה שם את המלך ואת הכומר. ואמר לו, הכומר: תקשיב, יש לי רעיון בשבילך. אתה עכשיו תפסיק לעבוד את כל העבודות שלך. פה אתה מרוויח 10 דולר, פה 20 דולר. אתה תהיה הרב של הכנסייה. אתה מקבל משכורת 2000 דולר בחודש. זה בלי עבודה. וכל נסיעה עוד 500 דולר.

14:59רק בתנאי אחד שתסכים לי להטיז עליך את המים הטמאים שלהם ולהגיד שאתה. והיהודי הזדעזע: "לא, לא, לא, מה פתאום! לא רוצה, לא רוצה, לא רוצה." אמר לו: "למה?" אמר לו: "לא רוצה, לא רוצה." אמר לו: "בסדר, אנחנו לא נכריח אותך. אבל למה?" אמר לו: "אבא שלי היה גם מגלון. לפני שהוא נפטר, הוא אמר לי צוואה. אמר לי: 'תראה, כשאתה הולך לקנות סוס, אם בא אליך בן אדם...'" ואומר לך, בוא תקנה ממני סוס. טוב, מה אתה רוצה בתמורה? הוא אומר, אני רוצה בתמורת הסוס שלך להחליף איתך סוסים. זה בן אדם, תראה, הוא לא ישר. למה? כי אם הסוס שלו היה כל כך טוב כמו שהוא משבח אותו, אז למה הוא רוצה בתמורה להחליף אותו עם הסוס שלך? הוא אומר, ובוודאי אם יבוא אליך בן אדם ויגיד לך, עזוב, קח את הסוס הזה, ועוד אני אשלם לך, רק תיקח אותו. זה תבין שהמצב גרוע לגמרי. אומר מה תאמר, רק אם בא אליך בן אדם ואומר לך אתה רוצה לקנות סוס, תשלם עליו, אז תתחיל לבדוק. אומר אותו דבר אני אמרתי, אם אתה בא אליי שאני אעבור לדת שלך, ואתה עוד מוכן לשלם לי, חביבי, הסוס שלך חולה, הסוס שלך גוסס, הדת שלך על הפנים, אז אני לא עובר. אבל זה בעצם הדרך של היצר הרע. מה היצר הרע? הוא עוד משלם לנו על העבירות.

16:27משל, מזומן. כי הוא יודע, בלי זה, אף אחד לא יעבור. אבל בן אדם צריך להתבונן. אם אתה לא תתבונן בעבירות, שבעצם פה מוכן המלאך כביכול לבוא לשלם לך על עבירות, זה סימן שאין לו מה למכור בלי זה. כי בלי זה אף אחד לא ייקח אותו. אז זה מה שאומרת המשנה. אתה, חביבי, צריך להיזהר לא להרבות תרדמה, לא להרבות דאגה, כי אתה חושב שאם יהיה לך הרבה בשר אז יהיו לך חיים טובים. אם יהיו לך הרבה נכסים, יהיו לך חיים טובים. ממש לא. אז מה אומר אדם? בסדר, אני ניצול מתאוות אכילה, אני ניצול מתאוות ממון. אבל יש תאווה שנייה: "מרבה נשים, מרבה כשפים." אדם שהוא מרבה נשים... ומרבה כישופים. מה זה? מה המיוחד בנשים שהן מרבות כישופים? אז הפסוק אומר: "מכשפה לא תחיה." כך אומר הכתוב בפרשת משפטים, בשמות פרק כ"ב, פסוק י"ז. אז חז"ל אומרים: מה המיוחד ב"מכשפה לא תחיה"? למה דווקא כתוב "מכשפה" בלשון נקבה?

17:59אז ההסבר הוא שמכיוון שהיה יותר מצוי המחשפות והכישופים אצל הנשים, ובירושלמי כתוב "אחד האיש ואחד האישה", אלא שהתורה לימדה אותך דרך ארץ, מפני שרוב הנשים כשפניות. אחת מהסיבות לכך שרוב הנשים הן כשפניות, המפרשים אומרים שבעצם... כדי לקבל כישופים צריך לטמא את עצמם. האישה יש לה יותר טומאה מהאיש בדם נידות, שאין לה איש. לכן אישה יכולה יותר למשוך עליה כשפים. זה בעצם דבר שאדם אומר, או, אני הרבה נשים, גם הרבה כשפים. הסבר נוסף שאומרים למה, הנשים כל אחת רוצות את הבעל. הן רבות, נקראים בלשון חז"ל, צרות, תחילת מסכת יבמות. חמש עשרה צרות פוטרות צרותיהם וצרות צרותיהם. חמש עשרה נשים פוטרות צרותיהם וצרות צרותיהם עד העולם. כל אישה נקראת צרה לשנייה; כל אחת רוצה, אז מה היא עושה כדי לקנות את הלב של בעלה? שאלה כישוף, שאלה עוזב ופתאום בן אדם משתגע, פתאום הוא מתחיל. אז אדם שהוא מרבה נשים, חביבי, הוא מרבה כשפים, מרבה כשפים. אז אם שמנו לב, יש לנו פה בתחילת המשנה תאוות אכילה, תאוות ממון.

19:27תאוות נשים. השלוש תאוות האלו, הם כנגד זה, יש רימה, יש דאגה, ויש כשפים. אז אם בן אדם ייקח, כל פעם שהוא יראה אוכל, הוא יחשוב על התולעים. כל פעם שהוא יראה כסף, הוא יבין שזה גורם לו לדאגה, גורם לו לחששות, גורם לו לדברים. וכשיראה הרבה נשים, יחשוב על כשפים. שאפילו יגיד לך היום בן אדם, אתה יודע מה, פה אנחנו לא מדברים על ריבוי נשים בדרך של איסור. פה אנחנו מדברים על נשים אפילו בדרך של היתר. אפילו אחי, מרבה נשים מרבה כשפים. למה? כמו שאמרנו, זה בסוף גורם שהם יבואו כביכול ויעשו עליך את הניסיונות שלהם, את הדברים שלהם, בשביל כביכול לקנות את הלב של האדם.

20:29עכשיו כל אדם צריך להרים את עצמו ולהחזיק מעמד, כדי שהוא לא ייפול בשלושה הדברים הללו. איך אדם יכול לעמוד בזה? איך להתמודד עם תאוות אכילה, תאוות נשים, ותאוות כספים? איך אפשר? יש מתכון? יש מתכון איך בן אדם יצליח לעמוד בכל הדברים הללו חזק וברור. הפסוק אומר במשלי פרק ה' פסוק י"ט: "אילת אהבים ויעלת חן, דדיה ירווך בכל עת, באהבתה תשגה תמיד."

21:32מה הפירוש? הכתוב אומר שהתורה, הכוח שלה הוא כל כך מיוחד, שכל זמן שאתה ממשמש בדברי תורה אתה מוצא בהם טעם. כך הגמרא דורשת מזה, כמו הדדים, שכמה שהתינוק יונק הוא מוצא בזה כל פעם טעם מחדש. גם הכוח של התורה... כוח של התורה לסלק את כל העירורי זנות, עירורי חרב, עירורי עבירה. למה? כי הכוח של התורה הוא כל כך גדול וקדוש עד שכשבן אדם מכניס את עצמו לתוך התורה, הכל עובר ממנו.

22:35ככה מובא בעבודת רבי נתן בפרק, אף רבי חנינא סגן הכהנים אומר: כל הנותן דברי תורה ליבו מבטלים ממנו הרהורים הרבה - הרהורי רעב, הרהורי שטות, הרהורי זנות, הרהורי יצר הרע, הרהורי אישה רעה, הרהורי דברים בטלים, הרהורי עול בשר ודם. כל הדברים הללו מתבטלים ממנו. איך? בזכות שהאדם עמל בתורה. אדם שזוכה לזה אשרי חלקו. ככה מובא גם בתנא דבי אליהו זוטא, פרשה ט"ז בשם רבי שמעון בר יוחאי: "קונה נותן דברי תורה בליבו, מעבירין ממנו אירועי עבירה, אירועי חרב, אירועי מלכות, אירועי שטות, אירועי צרה, אירועי זנות, אירועי אישה רעה, אירועי עבודה זרה, אירועי על בשר ודם, אירועי דברים בטלים." כל הדברים הללו. אז אם בן אדם רוצה להתבונן בפתרון הגדול, זה רק בעסק התורה.

23:37אם זה לא בעסק התורה, אז אהוב, אין לך מה לנסות. הרמב"ם, בהלכות איסורי ביאה, בפרק כ"ב, הלכה כ"א, כותב שאין התאווה מצויה אלא בלב הפנוי מן החכמה. הרמב"ם כותב, אם אתה רואה בן אדם שיש לו תאוות וכו' וכו', זה רק מכיוון שהלב שלו פנוי מן החכמה. אם תכניס לך דברי חכמה, זה יעבור. עכשיו, אנחנו למדנו שיש לנו שלוש תאוות: תאוות אכילה, תאוות ממון ותאוות נשים, נכון? והאדם צריך להתרומם כדי שהתאוות האלה לא ימשכו אותו. אמרנו שהתורה נמשלת לדדים שהאדם יונק מהם, נכון? אז כל זה נרמז בפסוק בפרשת "בהעלותך" במדבר. פרק י' פסוק י' כאשר ייסר האומן את היונק. אם אתה רוצה להגיע לרמה של ייסר, מה זה ייסר? להרים, נכון? אומן, אומן ראשי תיבות: אכילה, ממון, נשים. אתה רוצה לייסר את האומן, הכוונה את שלוש התאוות האלה?

25:04איך תצליח את היונק? מה זה את היונק? אדם שיונק מתורה, אמרנו: "דדיה ירווך בכל עת." התורה נמשלה לאדם שלומד תורה, נמשלה לתינוק שיונק. וככל שהוא יונק, הוא מוצא בתעם בתורה. עכשיו הרבה פעמים אנשים אומרים: "יש לנו את העולם הזה, תן ליהנות. מה אתה משגע אותנו? זה צודק?" כותב ה"צל"ח" בסוף מסכת כתובות, שההנאות העולם הזה שייכות לתלמידי חכמים, ללומדי תורה. רק בתחילת הדרך שלהם, הם צריכים להיות בדרגה כזאת של "פת במלח תאכל, ומים במסורה תשתה, ועל הארץ תישן". אבל אחרי כן, כשהם כבר זכו לכתרה של תורה, עד רבה, ההנאות של העולם הזה מותרות בדרך המותרת. זה לא שה... תלמידי חכמים לא נהנים מהעולם הזה. תהנה מהעולם הזה בדרך המותרת. וזה גם הסיבה. בן אדם שהוא אוכל הרבה בשביל שיהיה לו כוח ללמוד תורה, אשרי ואשרי חלקו. החיד"א כותב שהוא הגיע לטוניס. הוא אומר: "הגעתי לשם וראיתי בן אדם שמן כמו חבית. והוא הולך לאכול. אכל כמעט חצי כבש לבד. אמרתי, אבל אחר כך ראיתי אותו עומד על הרגליים שלו ולומד תורה כל הלילה. אמרתי וואו, אשרי ואשרי חלקו." למה?

26:27כי הבן אדם הזה כשהוא לומד תורה, בעצם התכלית שלו, מה זה? כשהוא עוסק בשבילי התורה. על זה אמרו, רמז יפה, אם בן אדם בעצם נמצא בעולם הזה. העולם הזה יש לו שני עולמות. עולם אחד שזה עולם הזה, עולם שני זה עולם הבא. אז דרשו את זה חז"ל. תשוו את זה לכתוב שאומר בפרשת כי תצא בפרק כ"א פסוק ט"ו: "כי תהיינה לאיש שתי נשים, אחת אהובה ואחת שנואה, וילדו לו בנים מהאהובה ומהשנואה, והיה הבן הבכור לשניאה. והיה ביום הנחילו את בניו ביום שהוא נפטר מן העולם, את אשר יהיה לו לא יוכל לבכר את בן האהובה על פני בן הבכור השנואה." על פני בן השנואה הבכור כי את הבכור בן השנואה יכיר לתת לו פי שניים בכל אשר ימצא לו כי הוא ראשית אונו לו משפט הבכורה. הפירוש של זה: כשאדם מתחתן עם שתי נשים, אחת הוא אוהב ואחת הוא לא אוהב, והוא בא לתת להם ירושה, אומרת התורה שאתה לא יכול להעדיף את הבנים מהאישה שאתה אוהב על פני הבנים שהגיעו מהאישה שאתה שונא.

27:47למה? כי אם הבן הבכור הוא מהסנועה, אתה צריך להכיר לתת לו פי שניים. בשם הגר"א, כמדומני, אומרים רמז שזה בעצם על כל העבודה של האדם. יש לאדם שתי עולמות, יש לו שני יצרים: יצר הרע ויצר הטוב. האחת אהובה ואחת סנועה. לצערנו, התורה היא לא תמיד אהובה, היצר הטוב הוא לא אהוב. הוא משגע אותו שלא מצפון. אבל מה? וילדו לו בנים האהובה והסנועה. עכשיו כשהוא יוצא מהעולם... מה הוא אומר? או, כל הקניינים של העולם הזה, כמה אני אוהב אותם, כמה, כמה, וואו, אני לא יכול בלעדיהם, נכון? בן אדם מצטער שעוזב את העולם. אז הוא רוצה להישאר עוד בעולם, הוא רוצה להישאר בקנייני העולם הזה. אומרת התורה, עכשיו שאתה מגיע, ביום הנחילו את בניו למעבר, לתכלית, לא יוכל לבכר את בן האהובה על פני בן השנואה בכור. ברגע הזה אתה מבין שאין לך עדיפות של העולם הזה על העולם הבא. ולהפך, מה אתה מגלה? פתאום שבן הבכור, בן השנואה, מי זה? זה בעצם זה שלמדת תורה כל הזמן, זה שאתה התנגדת לתורה כל הזמן, לא אהבת, אין לך חשק ללמוד תורה, אין לך חשק לעשות מצוות.

29:03אתה פתאום מגלה שאתה צריך להכיר לו פי שניים. אתה צריך לתת כפול, כפל כפליים. ומסבירים על זה. היה אדם אחד שהיה לו משפט אצל המלך. עכשיו ידעו, מי שנכנס למלך, יש סיכוי שהוא לא יצא משם חי. אז הוא הלך לחברים שלו. החברים אמרו לו, עזוב אותנו. מה אתה משוגע? עזוב אותנו. אנחנו נשארים פה, לך לבד. טוב, הלך להורים, לאשתו. הם אמרו לו, אנחנו מלווים אותך עד הפתח. לא נכנסים איתך לשם. פתאום היה לו איזה חבר ששנים הוא לא דיבר איתו, בקושי היה מדבר איתו, בקושי היה מתייחס אליו. אותו חבר אמר לו, "חביבי, אני בא, ואני הולך, ואני רץ, ואני משתגע, ואני אדבר עם המלך, ואני אשכנע אותו שתצא לחיים טובים ולשלום." אותו בן אדם מתפעל איך יכול להיות שהחבר שהכי פחות השקעתי בו הוא הכי עוזר לי. וככה היה, אותו חבר בא, תרח השקיע, והוציא אותו ממש ממוות לחיים. אומרים שזה בעצם מה שקורה עם האדם. האדם, כל החיים שלו, במה הכי משקיע? בכסף. משקיע, משקיע בכסף. הולך, הולך, עושה 8 שעות, 10 שעות, 15 שעות עבודה, משתגע. אחר כך הוא משקיע במשפחה. אחר כך, מדי פעם, הוא שומע איזה שיעור תורה, מפעיל את יוטיוב, שומע שיעורים, לוקח איזה דיסק, הולך, חוזר, מצד פה, מצד שם, שומע דברים. אבל כשבן אדם מגיע לבית דין של מעלה, יש לו משפט. בן אדם נפטר ובא לעזוב את העולם.

30:31החבר שהוא הכי השקיע בו כל הזמן הכסף, על המקום עוזב אותו. אפילו לא מלווה אותו. הכסף לא נשאר איתו. על המקום הוא עוזב את הכסף. אבל איך אני כמה השקעתי בך בכסף? כל החיים השקעתי. תבוא איתי, תלווה. כלום, הכסף נשאר פה. אחר כך המשפחה, שהוא השקיע בהם גם הכי הרבה, הם באים והם מלווים אותו עד לפתח, עד לקבר. אף אחד לא הולך איתו לשם. היחידה שבאה לשם, החבר היחיד שבא לשם, זה התורה והמצוות. אבל עליהם בקושי השקעתי. בקושי. זה העניין, בגלל שאתה בקושי השקעת, אתה מגלה שאת הבן הבכור בן השנואה יכיר לתת לו פי שניים. הוא צריך להכיר שלא יצטרך לתת כפול בכל אשר ימצא לו. ובצערנו, כשאדם מגיע לשמיים, כמה צער יהיה לו שהוא לא השקיע במה שצריך. כי כל מילה אחת של תורה, כל דבר הכי קטן, הכי קטן של תורה.

31:34זה שכר עצום. על זה מספרים. לשאל היה אדם אחד שהיה במצב קשה מאוד בפרנסה, ולא הייתה לו ברירה. הוא אמר שהוא ילך, והוא שמע שיש איזה אי ששם היהלומים גדלים ונמצאים על האדמה ואף אחד לא לוקח אותם. הוא אמר, אני אלך לשם, וכשאני אמצא את היהלומים, אני אאסוף. והכל יהיה בסדר. יבוא לפה עם יהלומים, והכל יהיה טוב. אבל כדי להגיע לאי הזה, צריך לנסוע שבע שנים. שבע שנים. בים, בזה וזה. הוא עזב את אשתו ואת הילדים בבכי, אבל אמר להם, אחרי שבע שנים אני מגיע. הוא אחרי שבע שנים מגיע לאי הזה, כלאות, כמה הוא עבר, כמה הכל, וכשהוא מגיע הוא רואה, כל האי מלא יהלומים. הוא הגיע בשארית כוחותיו והתחיל לאסוף, לאסוף ולאסוף. פתאום הוא שומע את הילידים שם, אנשים שגרים שם, והם התחילו לצחוק. אמרו לו, "אתה משוגע? מה אתה עושה? מה זה?" אמר להם, "מה זאת אומרת? זה יהלומים? זה שווה הרבה?" הם ענו לו, "לא, זה לא שווה הרבה. כל האי פה מלא יהלומים. זה החול שלנו." אמר להם, "אוי, יכול להיות שאני מרוב הנסיעה השתבשתי קצת. מה יקר אצלכם פה? מה הכי יקר?"

33:02אמרו לו, הכי יקר פה זה תפוחי אדמה. אין לנו תפוחי אדמה. אם יש לך תפוחי אדמה, אתה מלך. שאל אותם, למה? אמרו לו, כי התפוחי אדמה נמצאים במעמקי היער, שם יש חיות רעות ויש שודדים, אי אפשר להשיג תפוחי אדמה. הוא אמר, אני הגעתי עד לפה, אני הולך להביא תפוחי אדמה. הלך, מסר את נפשו, יום אחד הוא הולך ביער והוא שומע, דרך על תפוחי אדמה. הוא לא האמין, דרך על תפוחי אדמה. לקח את תפוחי האדמה, הלך ואסף במשך חודשים, הוא שם תפוחי אדמה והוא נהיה העשיר של הכפר. המלך של התפוחי אדמה. הוא אמר, זהו, אני חייב לחזור הביתה עם האוצרות שלי. הוא לקח שקים מלאים תפוחי אדמה. האיש הזה, לקח שקים מלאים תפוחי אדמה, העמיס על ספינות ונסע חזרה שבע שנים. הכל סגור בקרטונים, בקורות מעץ. אחרי שבע שנים הוא מגיע, כולם מנשקים אותו, שמחים. הוא מגיע עם כל המטען שלו. שבע שנים תפוחי אדמה שהיו ארוזים. כשזה הכל מגיע הביתה פותחים, אף אחד לא יכול לעמוד. הכל היה רכוב, מסריח, תולעים. כמה שהוא שמע, רע, הכל רכוב. כשאתה אמרת לי, עושה מה שבאת. אחרי עשרים שנה שהלכת, זה מה שהבאת לנו.

34:27זה מה שהבאת לנו? כמה תפוחי אדמה עם תולעים. טוב. הוא, מרוב צער, התעלף. בינתיים, אם את הסירחון הזה לא יכלו לסבול, התחילו להוציא מהבית. אמרו לפחות, את הקופסאות מעץ נשמור. התחילו להוציא את תפוחי האדמה, ופתאום הם מגלים יהלומים בתחתית. למה? כי כשהעמיס תפוחי אדמה נדבק קצת יהלומים, חול. ואז לקחו את היהלומים האלה ואמרו, "חביבי, כל יהלום אתם יכולים להתפרנס ממנו שנה." מצאו שם שלושה או ארבעה יהלומים, וארבע שנים אנחנו מסודרים. חיפשו בעוד מקומות ומצאו עוד ארבעה יהלומים. באו, נשקו אותו ואמרו, "כל הכבוד, איזה חכם אתה! בטח עשית את זה בכוונה, נכון שלא יגלו את היהלומים האלה?" איך שהוא שמע את זה, הוא התעלף עוד פעם. ואז הוא הבין, חביבי, היהלומים הקטנים האלה פה ושם הם אלה שהיו צריכים להשקיע. וזה משל שמלמד אותנו: בן אדם נשלח, שולחים אותו לאסוף יהלומים, והוא אוסף תפוחי אדמה. כשהוא מגיע לשמיים, הוא ירצה להתאבד. כמה תפוחי אדמה הבאתי לשם? מה אני אעשה עם כל הכסף, עם כל התאוות, עם כל האנשים, עם כל האוכל? מה אני אעשה עם כל הדברים האלה, עם כל השטויות האלה? חז"ל דורשים שאת החגים, אדם יעשה חציו לה', חציו לכם. גמרא בפסחים סח ע"ב, ביצה טו ע"ב.

35:52דורשים את זה על חג שבועות, שומרים כולו לכם, לא משנה, אבל אדם לפחות צריך להשקיע. כמו שאתה משקיע בענייני העולם הזה, 50% תשקיע שיהיה לך העולם הבא. אני פעם אמרתי בשיעור, אמרתי, ואם אדם לוקח משכנתה, בשביל מה? בשביל הבית. 60, 70, 80 שנה. האם אתה מוכן לקחת משכנתה בשביל להיכנס לגן עדן? כעסו עליי. מה אתה אומר כאלה דברים? למה לא? אם אתה מאמין שיש גן עדן. למה לא תיקח משכנתא? אני אכנס לגן עדן של צדקות וחסדים. לא כולם זוכים להגיע לדרגה הזאת, אבל לפחות 50%. אתה עובד 8 שעות, תלמד 8 שעות. לא, בן אדם לא יכול. אז יש על זה רמז בפרשת תרומה, בפרק כ"ו, פסוק י', שם המובא לגבי היריעות של המשכן. כל החיים של הבן אדם הם יריעות. כביכול יריעה אחת של חיים. יש שני צדדים ליריעה. צד אחד של ענייני העולם הזה שהגוף רוצה. צד אחד של ענייני העולם הבא שהנשמה רוצה. אומר הכתוב: אתה רוצה לפשר ביניהם שהכל יהיה בסדר? חמישים חמישים. ועשית חמישים לולאות על שפת היריעה האחת הקיצונה בחוברת. וחמישים לולאות על שפת היריעה החוברת השנית. הכל בסדר. תעשה חצי חצי. היה אחד מגדולי ישראל, לפני שהוא נפטר, הוא ביקש סליחה מהגוף שלו.

37:17אמרו לו, למה? אמר לו: כי הזנחתי אותו הרבה פעמים. הוא היה רעב, לא נתתי לו לאכול. הוא היה צמא, לא נתתי לו לשתות. הוא היה עייף, והתעללתי בו בשבילי. קצת לא אומרים לך שתהיה גאון מבין לשעה שישן שעתיים מיממה. תשען שמונה שעות, תאכל, אבל מה? תשקיע לפחות ברמה כזאת. אתה יודע מה, לא רמה כזאת, חצי מזה, רבע מזה, תשקיע. הרב יגן היה אומר תמיד: אם אני מגיע לבן אדם ונותן לו 24 בונבוניירות, שוקולדים כאלה מיוחדים, אני בא ואני מבקש ממנו... יש בן אדם שיגיד לא? אתה חוצפן, מה זה לא? אני אתן לך 24. הוא אומר, בורא, למה אתן לנו 24 שעות? הבורא מבקש שעתיים. שעתיים. תלמד, תתפלל, תניח תפילין, תעשה מצוות. אתה יכול? בן אדם יאמר, "או, קשה לי." קשה? מה זה? נפלת עליי כבד. שעתיים ללמוד תורה? לא? מה יש לך? מה אני אעשה? שאם בן אדם היה יודע, חביבי, שזה... השכר הגדול, וזה הדבר הכי גדול שבעצם יגרום לו לחיות בעולם האמת, הוא היה רודף אחרי זה. במשנה המשיכה ואומרת, מרבה שפחות, מרבה זימה. שפחות אלו נשים שאין להן מה להפסיד, אין להן כלום. מה הן מחפשות? תאוות, כסף, אין להן הרבה דברים. וזו הסיבה גם שמרבה עבדים, הרבה גזל.

38:44עבדים גם, אין להם משהו, אין להם מה להפסיד. הם נמצאים במצב כזה של שפל. אין להם מאיפה להתרומם. אז הם מפקירים את גופם, נשים מפקירות את גופן, עבדים. מפקירים, לא אכפת להם, נכנסים, גוזלים, גונבים. וזה שוב פעם מראה לאדם, שאם אתה בעצם מכור לכסף, כשאתה אומר נהיה גמישים בעקרונות, יהיה מותר לגזול, לא ללכת בדרכה של תורה, או להיות מכור לזימה, לתינופת ולדברים כאלו, אז בעצם אתה לא גרוע מעבדים ושפחות. אתה לא שולט על עצמך. אתה לא שולט. אם היית שולט על עצמך, אז לא היית עבד. אתה לא עבד השם, אתה עבד של העבד. מי זה העבד של העבד? עבד של השטן. אבל אומרת המשנה, מרבה תורה מרבה חיים. כל הדברים האלה הוא שהאדם מרבה על הפנים. אבל אם אדם בא ומרבה תורה, כמה שאתה תרבה יותר תורה, אתה תרבה יותר חיים. ולמה? אומרים רבותינו, כל בן אדם נקצב עליו סך של חיים. וכשנגזר עליו סך של חיים, אבל הקב"ה אומר, אם הבן אדם הזה הוא מועיל לעולם,

40:01נשאיר אותו עוד. הוא לומד תורה, הוא מזכה את הרבים. אבל אם הבן אדם הזה חוטא, נקצר לו את החיים. נקצר לו. שלא... למה? כי כשבן אדם חוטא, בעצם הוא בגיל 20 עשה 300 עבירות. בגיל 25, כבר עשה 500. בגיל 30, 1500 עבירות. הקב"ה אומר לך, בני, אם אני אשאיר אותו, לא יהיה לו איך לשלם. בוא ניקח אותו מהר. זה בעצם היה הפתרון. של מיתות בית דין. מיתות בית דין בעצם הן פרס לאדם שמאמין בעולם האמת. למה? כי כשפוסקים על האדם דין למטה, אין דין למעלה. אז בעצם כשבן אדם מקבל את העונש פה, אז הוא כביכול מתנקה בזה. זה מה שקרה במדבר, האדם היחיד... שכביכול עשה חילול שבת במדבר, והרגו אותו. זה היה צלפחד. אף על פי שיש מדרש שאומר שהוא התכוון לשם שמיים, עדיין הייתה כלימה, כי הוא אמר אולי בני ישראל יזלזלו בשבת וכדומה, אבל הייתה איזו טענה. הבנות שלו אחר כך באו ורצו חלק ונחלה וכו' וכו'.

41:30ועליהם נקרא פרשת צלפחד שבעצם הם קיבלו את הדבר הזה שהכתוב אומר בפרשת מסעי פרק ל"ו פסוק ו' זה הדבר אשר ציווה ה' לבנות צלפחד לאמור: לטוב בעיניהם תהיינה לנשים, אך למשפחת מטה אביהם תהיינה לנשים ולא תסוב נחלה לבני ישראל ממטה אל מטה, כי איש בנחלת מטה אבותיו ידבקו בני ישראל. שם בעצם בנות צלפחד... רצו להתחתן. בסדר, התחתנו. רק מה הבעיה? הם הרי ירשו את אביהם, כי לא היו לו בנים. אז עכשיו, הנחלה שלהם, אם עכשיו הם התחתנו עם איש, אז הנחלה שלהם בעצם, כל מה שקנתה אישה, קנה בעלה. הנחלה שלהם תעבור מנחלה לנחלה.

42:31אז לכן אומר הכתוב: אתם יכולים להתחתן, אבל אני נותן לכם עצה - אל תתחתנו עם מישהו משבט אחר כדי שהנחלה שלכם תישאר. על זה אמרו בעלי המוסר: בן אדם, אתה נולדת בעם ישראל, אתה נולדת בתורה. בכיוון שעם ישראל הרי הוא הכי קרוב לתורה יותר מכל אומות העולם, בא בן אדם... אומר אני רוצה לטעום גם מהנחלות האחרות, מזה ומזה וגם זה. ומה עם גרמניה ורומניה? ולוקח את התרבות של זה. ולצערנו, הרבה יהודים, לצערנו, אמרו: ככל הגויים בית ישראל, אנחנו נהיה כמו כולם. כתוב אומר: אל תעשו שטויות. אני מייעץ לכם, אומר הכתוב: איש בנחלת מטה אבותיו. יידבקו בני ישראל אך למשפחת מטה אביהם, תהננה לנשים. אל תחפשו לראות בשדות זרים. למה? כי כשבן אדם רואה בשדות זרים, הוא כביכול מתנתק מאילן החיים ומתנתק מהשורש העליון, כי אנחנו הרי יונקים את השפע מהקב"ה בעצמו. בא בן אדם ואומר, אני אלך ואקבל מהגויים. הוא לא יודע שהגויים בעצם מקבלים מהעם ישראל את השפע.

43:54אז כשבן אדם בא והולך כביכול לתרבות הגויים, אתה הולך ולוקח מהזיוף, אתה הולך ולוקח מתרבות תרומות העולם שבעצם עם ישראל הם השורש של הכל. אז הכתוב אומר: אל תעשה את השטויות האלה. אף על פי שחכמה בגויים תאמין, בלי ספק, אבל תרבות וללמוד מדרכי הגויים - אוי ואבוי! נחזור למשנה: "מרבה תורה מרבה חיים, מרבה ישיבה מרבה חוכמה." אדם... שהוא מרבה בישיבה. מה זו ישיבה? ישיבה היא מקום שבו יושבים ולומדים ועוסקים בתורה. אם תשים לב, אצל עם ישראל במשך כל הדורות, אפילו כשהייתה שנאה מצד עמי הארצות לתלמידי חכמים, תמיד היה מקיבוץ של ישיבה. ישיבה נקרא מקום שבו התקבצו ולמדו תלמידי חכמים. והם בעצם היו גולת הכותרת. וכמה שבן אדם יותר יושב, יותר עמל, יותר יש לו כוח, אז בעצם הוא יותר מחכים. היה פעם, סיפר אחד מהתלמידי חכמים, שהגיע לסטייפלר בשעה עשר בבוקר, דפק בדלת, הבת שלו פתחה. אמרה, אפשר להיכנס לרב? באתי לקנות ספרים, "קהילות יעקב". זה הספרים של הסטייפלר. הבת שלו אמרה,

45:21אבא ישן עכשיו, אי אפשר להעיר אותו. אז הוא מלמל לעצמו, מה? הסטייפלער ישן בעשר בבוקר? כאילו מה? אז הבת שלו אמרה, לא, עכשיו הוא סיים סדר לימוד של חמישים ושש שעות לימוד רצוף. עד שהוא כעס, נפל? אז הוא הלך לישון. חמישים ושש שעות לימוד. אין היגיון בזה, אבל זה מרבה ישיבה, מרבה חוכמה. אתה קורא את הספרים שלו, אתה קורא את ההלכות, אתה קורא את הדברים, את החידושים. כמה שאתה יותר יושב ועוסק בתורה, אתה מרבה לך הרבה יותר חוכמה. אבל, יאמר אדם, אין לי סבלנות לשבת. יש הרבה כאלה, אין לי סבלנות. אבל מה הוא רוצה את החוכמה. אמר על זה פעם הרב דסלר: אומר בן אדם רוצה לגמור את כל הש"ס תוך לילה ועוד להספיק לישון באותו לילה. הוא לא מוכן לוותר על כלום. תוותר על משהו. מה אתה מוכן בשביל לגמור את הש"ס? כלום. לא מוכן לוותר על כלום. רוצה להמשיך עולם כמנהגו נוהג. רוצה להמשיך בשטויות שלו. רוצה להמשיך לעשות הכל. וכן שיכנס לי הש"ס לראש.

46:45זה לא, לא בחשבון. אבל מה? גם אם בן אדם יושב בישיבה וילמד, אבל מה? הוא לא יהיה הרבה להתייעץ עם אנשים. הוא יגיד, כל דבר אני מבין. אני יודע, אני אומר, מה אתה רוצה? אני יודע. היה פעם, המהריל דיסקין, הוא היה גאון עצום. גאון עצום, דעים אותך מופלא. ו... כשהוא היה פעם טועה, הוא היה צועק את זה בקול, שהיו שומעים את זה בכל השכונה. טעיתי, אני לא יודע, אני לא מבין. ואז כשאנשים ידעו שאפילו המהריל דיסקין טועה כי התורה היא גדולה מכולם, יום אחד הגיע איזה תלמיד חכם אחד גדול ושמע שהמהריל דיסקין אומר: "טעיתי, אני לא מבין, אני לא יודע." ואיך שהוא אומר את זה, מיד כל תלמידי חכמים מגיעים. מה קרה? מה, הרב טעה? ואז נהיה שמח ונהיה אקשן. הוא לומד והוא מסביר לו, ואולי הרב לא טעה, ומסבירים לרב: אולי הרב לא טעה. והרב מוכיח להם ואומר: כנראה ככה זה פה בירושלים, אז אני גם. אז יום אחד הוא בשעת הצהריים, שתיים, שלוש, כאילו הוא לבד, הוא לא היה כזה נתחם גדול. אבל הוא אמר לעצמו, 'אם המארדיסקים כולם מגיעים אליו, שיבואו גם אליי.' והוא התחיל לצעוק, 'טעיתי, לא הבנתי, לא זה.' ואף אחד לא מגיע. הוא אומר לעצמו, 'כנראה הם ישנים. אולי אצעק יותר חזק.' פותח את החלונות בבית וצועק, 'טעיתי, אני לא מבין, אני לא יודע.' כלום, ואף אחד לא זז, אפילו חתול לא מגיע אליו. הוא אמר, 'אולי, אולי...'

48:08אני אנסה עוד כמה שעות, כשאנשים יתעוררו משנת הצהריים. טעיתי! פתאום הוא שומע איזה מישהו צועק, "מה אנחנו אשמים שטעית? מה אתה רוצה מאיתנו? מספיק כבר!" ואז הוא לא הבין למה כולם קופצים עליו. כשהוא הבין מי זה המארילדיסקים, אז הוא הבין שהוא רחוק מאוד. אבל הדבר הזה בעצם, שבן אדם חושב שהוא יודע הכל, שהוא זה, אני מכיר הכל, זה בעצם גורם לבן אדם רק תקלות. רק תקלות. תמיד תתייעץ עם אנשים. זה כמו שחז"ל אמרו, עשה לך רב והסתלק מן הספק. אפילו אם אתה פרשת מכל הדברים האלה, מתאוות העולם הזה, מהכל, אתה מרבה בתורה, מרבה בישיבה, אתה חייב להרבות בעצה. בעצות. מרבה עצה, מרבה תבונה. למה? אם בן אדם חושב שהוא הכל, יודע הכל, הקב"ה מכשיל אותו. למה? כי זו גאווה. אין נוחס יד עד שמיים. אז האדם צריך לדעת, להתייעץ. הלאה אומר הכתוב, אומר המשנה, מרבה צדקה, מרבה שלום. למה מרבה צדקה, מרבה שלום? העני בדרך כלל רצוי לפני הקדוש ברוך הוא.

49:31הוא רצוי, העני הוא רצוי. הכתוב בתהילים אומר, תפילה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו, תהילים ק"ב א'. העני הוא שפל והוא רצוי יותר לקב"ה. איך אנחנו יודעים שהוא רצוי לקב"ה? פסוק במשלי ג' י"ב, כי את אשר יאהב ה' יוכיח וכאב את בן ירצה. העני הוא בעצם הקדוש ברוך הוא נותן לו ייסורים, נותן לו ניסיונות, אבל העשיר פחות סובל נקרא לזה ככה. ולפעמים העני יש לו טענות על הקדוש ברוך הוא כביכול: למה אני כזה עני ואין לי איך לגמור את החודש, והעשיר הזה... קונה לו זה, קונה לו זה, איזה רכב חדש הוא קונה ואיזה זה ואיזה זה, וקשה לו, קשה לו במיוחד כשהעני הזה אין לו מה לאכול ופתאום הוא רואה שהעשיר קנה רכב חדש, שהרכב שווה מיליון דולר. הוא אומר, למה יש לו מיליון דולר בשביל בזבוזים ולי אין מה לאכול?

51:01ולמה הוא יכול ללכת ולזרוק, לזרוק רק מהאוכל שהוא זורק יכולים להתפרנס הרבה אנשים, ואני אין לי כלום. והטענות האלה כביכול כביכול הם מקטרגים. יש סיפור על זה בזמן רבנו האר"י. האר"י ז"ל ישב עם התלמידים מחוץ לצפת, ואז האר"י אומר, יש גזרה בר מינן שיבוא רעב בכל צפת ויחלה את כל היבול ויהיה פה רעב גדול בצפת. אמרו לו, למה? אמר להם, יש איזה יהודי אחד, צדיק עני, שהיה לו סוס, והוא היה מתפרנס איתו, סוחב איתו מסעות, ויום אחד... הסוס מת, וזהו, ולא הייתה לו פרנסה. ואז הוא אכל את החסכונות שלו, וממש הגיע לפת לחם, והיום הוא יושב ובוכה לקדוש ברוך הוא, למה הרג לו את הסוס, ואיך אף אחד לא מרחם עליו. מכיוון שאף אחד לא שם לב למצב שלו, נגזר שיבוא רעב גדול בכל העיר. כמו שאני רעב, כולם יהיו רעבים. כל התלמידים נזדעזעו, אמרו לרבנו האר"י, איך אנחנו יכולים לבטל זאת?

52:28אמר להם רבנו האר"י, כל אחד עכשיו יתרום מהכיס שלו כסף, נעשה לו קופה, נלך אליו הביתה, נפייס אותו. וככה היה. הלכו, רואים אותו בביתו, שומעים אותו בוכה, בוכה לקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם. מיד נכנסו שני תלמידים של רבנו האר"י, אמרו לו, מה אתה עושה, אתה יודע מה, מהדמעות שלך, הרעשת את השמיים. אנחנו עכשיו נגזר חס ושלום רעב על כל העיר. קח, קח את הכסף, רק תתפייס, תרגע, אל תכעס, אל ת... הוא לקח ואמר, חס ושלום, אם זה בשבילי, לא, לא. בורא עולם, אל תביא את הארבה, אל תביא. לא התכוונתי. הנה הם עזרו לי. טוב. חזרו לרבנו האר"י ופתאום הם יושבים ורואים שהגיעה כמויות אדירות של ארבה שכיסו את עין הארץ. אמרו לרבנו האר"י, "אבל תיקנו, הלכנו והבאנו לו רוחל, הוא אמר שהוא מוכן על כבודו." אמר להם האר"י, "אל תדאגו, הארבה עוד לא קיבל את ההתכון, אבל תכף תראו, הוא יקבל את ההתכון." באמת, הארבה בא לרדת ממש על השדות. בשנייה האחרונה הסתובב כל הענן של הארבה ונעלם, ולא נשאר ארבה אחד בכל גבול צפץ. למה? על ידי הצדקה עשו שלום. עשו שלום בין הקדוש ברוך הוא, כביכול, לעם ישראל, בין העני לעם ישראל. הרשב"ץ כותב, כשבן אדם ממעט בצדקה,

53:55גורם שירבו העניים ותרבה המריבה. תרבה המריבה, כי כשאין כסף יש מריבה. אין אוכל, יש מריבה. הגמרא אומרת, מכירה מוסר בקדירה, את תגר. הגמרא אומרת, כשבן אדם, בשעה ש... אין לו אוכל. מגיע אליו, בר מינן, צרות. איזה צרות? עם אשתו. האישה, הרי בעצם, אישה עיניה אל בעלה. אישה היא, אתה תפרנס אותי. גם אדם, על פי הדין, הוא חייב בכתובה. תפרנס. אבל,

54:56בן אדם, אין לו. אני אומר את הגמרא: כשנגמרים השעורים, בקד נוקש ובא התגר. התגר, התגרה זה המריבות. ככה הגמרא בבבא מציעא בדף נ' עמוד א'. וככה הגמרא דורשת את זה מהפסוק: "אשם גבולך שלום, חלב חיטים ישביעך" (תהילים קמ"ז, י"ד). דרך אגב, יש פה מער"ש המשיב. אני חושב שהמער"ש המשיב פה אומר על זה. שזה כמו טענו חיטים והודה לו בשעורים. הכתוב אומר, "ושמתי גבולך שלום, חלב חיטים ישביעך." ומה אומרת הגמרא? כשנגמרים השעורים המרד נגמר ובא התיגר. הפסוק אומר על חיטים. ופה הגמרא אומרת משפט על שעורים. אבל ההסבר בזה הוא שכאשר יש חיטים יש שלום. אבל כשנגמרים החיטים, ונשאר שיעורים, אז אין שלום כל כך, אבל אין גם מריבה. מצב נתראה, אבל גם כשהשיעורים נגמרים, זהו, כבר זהו, אי אפשר. כבר יש תגרה, יש... גם כשאין מה לאכול, זה כבר מצב חמור מאוד. אז אם בן אדם בא ונותן צדקה, אז בעצם הוא גורם לשלום, כביכול, בין העני לפעול למעלה. וזה מה שכתוב בישעיהו לב יז.

56:19והיה מעשה הצדקה שלום. מעשה הצדקה זה בעצם מביא הרבה שלום בעולם. וכשבן אדם עושה את הדבר הזה, הוא בעצם זוכה שכולם מהללים אותו ומשבחים אותו. קנה שם טוב, קנה לעצמו. הגמרא בבבא בתרא, בדף י' מספרת, על מעלה של צדקה, איך בן אדם יכול להגיע לדרגה גבוהה מאוד רק בזכות הצדקה. זה גמרא שם מספרת בתחילת עמוד א'. היה אחד שנקרא בנימין הצדיק שהיה ממונה על קופה של צדקה. פעם אחת הגיעה אישה לפניו בשני בצורת. בשני בצורת אין לה אף אחד מה לאכול. אמרה לו, "רבי, פרנסני, תפרנס אותי." הוא נשבע לה שאין בקופה של צדקה כלום.

57:24אין לי, אין כלום. נגמר הקופה. שנת בצורת, מצב קשה. אמרה לו אישה: "רבי, אם אין אתה מפרנסני, הרי אני ושבע בני מתים." לא היה לו ברירה, הוציא מהכיס שלו בשני בצורת, חסך מהאוכל שלו ונתן לה. לימים חלה ונטה למות. אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: "ריבונו של עולם, אתה אמרת כל המקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא, ובנימין הצדיק קיים אישה ושבע בנים כי הם שמונה נפשות." איך יכול להיות שהוא ימות? מיד קראו לו גזר דינו והוסיפו לו 22 שנה על שנותיו. כבר זהו, היה בשלבים מת. הוסיפו לו 22. מה אומרת הגמרא? מעשה במונבז המלך שבזבז אוצרותיו ואוצרות אבותיו בשני בצורת. הוא היה מלך צדיק, הגיעה בצורת, לא היה לאנשים מה לאכול. כל הכסף הוא הוציא. חברו אליו אחריו ובית אביו אמרו לו: אבותיך גנזו ואוסיפו, ואתה מבזבז את הכל. מה אתה, משוגע? את כל ההוצאות המלאכים אתה מבזבז? אמר להם: אבותיי גנזו למטה, הם גנזו בשביל העולם הזה, ואני גונז למעלה, בשביל העולם הבא, שנאמר: אמת מארץ תצמח וצדק משמיים נשקף (תהילים פה, יב). אבותיי גנזו בעולם הזה שהיד שולטת בו, ואני גנזתי איפה במקום שאין היד שולטת בו, בעולם הבא, שנאמר...

58:50צדק הוא משפט מכון כסאך. הצדק, הצדקה כביכול, זה גם בתהילים פי"ט, דבר שנמצא ליד הקב"ה. אף אחד לא יכול לגעת בזה. אבותיי גנזו דבר שאין עושה פירות. אין להם תועלת. פה, בסדר, יש לך מיליון, שני מיליון, מאה מיליון דולר. ואני גנזתי דבר שעושה פירות, שנאמר, אמרו צדיק כי טוב, כי פרי מעלליהם יאכלו, זה פסוק בישעיה ג', י', כי פרי מעלליהם, בן אדם שעושה צדקות, פרי מעלליהם יאכלו. כל מה שעלה וגדל בן אדם עכשיו על ידי זה שעשית צדקה, מה גרמת? שבן אדם יחיה, ילמד תורה, יתחתן, יקים משפחה, יעשה את הכל, כל התולדות הללו. אבותיי גנזו עוצרות ממון, ואני גנזתי עוצרות נפשות. אמר, אני על ידי זה הקמתי חיים. הם, מה הם עשו? ממון. שמרו ממון. אבל אני גנזתי אוצרות נפשות. יש לי עכשיו אוצרות של נפשות שחיים בזכותי. שנאמר פסוק במשלי י"א ל', "פרי צדיק עץ חיים ולוקח נפשות חכם". אדם שלוקח נפשות, מציל חיים, הוא חכם. יותר מאשר בן אדם שעושה כסף. אבותיי גנזו לאחרים ואני גנזתי לעצמי, שנאמר "ולך תהיה צדקה".

1:00:07זה פסוק בדברים כפת' ל' פסוק ג'. אבותיי גנזו לעולם הזה ואני גנזתי לעולם הבא, שנאמר "והלך לפניך צדקך, כבוד השם יאספך". אז בעצם הוא אומר: אני הייתי יותר ביזנסמן, מה אתם באים ללמד אותי ביזנס? אני כל מה שמסוים עשיתי יותר טוב. והאדם לא יודע לפעמים איפה המעשה צדקה, איפה ההשקעה שלו, שלוקח נפשות חכם. יש סיפור מדהים שסיפרו אותו, סיפור ממש ממש חזק. היה לפני 40 שנה, הייתה עלייה, שעלו את המרוקאים, אפילו יותר, 50 שנה, העלו את המרוקאים לארץ, ולצערנו, שמו אותם בקיבוץ, ואנשים, לא היה להם במה לעבוד, אז עבדו בניקיונות, עבדו בזה. הייתה איזו אישה אחת, מרוקאית מבוגרת, שעבדה באיזו ישיבה בניקיונות. הייתה פה ישיבה, אז היא עבדה שם, הייתה מנקת הישיבה, מנקת הבית של הראש ישיבה. יום אחד הרבנית שאלה אותה, תגידי לי, יש לך ילדים? כן. איפה הם לומדים? הם בקיבוץ, יש אוכל טוב, הכל בסדר. אומרת לה, מה זאת אומרת? מה, את יודעת מה זה קיבוץ? לא יודעת. הם אוכלים טוב, ישנים טוב, זה מה שאני יודעת, זה מה ש... טוב. אבל אותה אישה אמרה, אותה אישה מרוקאית אמרה לרבנית, בדיוק היום יש אספת הורים.

1:01:33רוצים להראות לי איך הילד גדל, מתפתח? אני חייבת לעזוב את העבודה מוקדם. אמרה לו, תראי, את עכשיו עובדת. למה? תעבדי עוד שעות, תקבלי עוד כסף. אני אלך במקומך. אני אגיד לך שהכל בסדר. אני אראה מה איתו, איפה הוא נמצא. טוב. אמרה לו, קיבוץ זה וזה. קיבוץ של חילונים גמורים, בר מינן, לא שבת, לא כשרות, לא טהרה, לא כלום. איך קוראים לילד שלך? רובי. טוב, אני אלך. הלכה, חיפשה איפה הוא. כן, מי אתה? את אמא שלו? כן, היא אמרה. היא הזדהתה כאילו היא אמא שלו. והיא באה ובקיצור, עשתה מסירות נפש, לקחה את הילד מהקיבוץ. הלכה איתו לישיבה. הגיעה איתו לישיבה, ראש הישיבה אומר: הילד הזה לא יודע אפילו לקרוא. לקרוא הוא לא יודע. מה אני אקבל אותו לישיבה? אמר לו, "חביבי, אם לא לישיבה או לקיבוץ. קיבוץ זה חזיר, נבלות וטרפות, לא שבת, לא כשרות, כלום, כלום, כלום. אתה מוכן לקחת אחריות?" אמר לו, "אין בעיה, אני אקח אותו." ישב, לימד אותו, לימד אותו, לימד אותו. הילד הזה היה כישרוני, התפתח, גדל, גדל, גדל. מי זה הילד הזה היום? הרב ראובן אלבז. זה רובי שהיה בקיבוץ. בן אדם לא יודע לפעמים מה זה לקחת נפשות חכם.

1:03:02זה שסיפר את הסיפור הזה אמר שהוא הלך ושאל את הרב לבס בעצמו: "האם הסיפור הזה נכון?" והוא אמר לו: "זה נכון." רק מהקטע של הקיבוץ לא נעים לו להגיד שבקיבוץ שם מה היה, היה זוועות. אבל כן, הוא אמר: "כל הסיפור הזה נכון, נכון, נכון." זה לוקח נפשות חכם. לפעמים בן אדם מרבה תורה, מרבה צדקה, רואה איזה ילד עזוב, ילד עני, בא נותן לו כמה דברים, מכניס אותו לתלמוד תורה. אשריו ואשר חלקו. זה קנה שם טוב, קנה לעצמו, קנה לו דברי תורה, קנה לו חיי העולם הבא. במה קנה לו חיי העולם הבא? בכלום. בן אדם בא ומשקיע, לפעמים הוא רואה בן אדם שקצת קשה לו לשבת וללמוד, רואה איזה אברך שקצת קשה לו ללמוד בגלל בעיות פרנסה. הוא בא, תומך, נותן לו. כשהוא נותן לו, בזכות זה האברך יושב ולומד תורה, אשרי ואשרי חלקו. יש סיפור על רבי יצחק אלחנן... מקובנה, היה גדול הדור. רצי שוטים, אין יצחקי, כל עולם התורה רעש מהגאונות שלו. הרב מבריסק היה אומר לרבי יצחק אלחנן, כשאני שואל אותך שאלה בהלכה, מה שתענה לי אני אעשה, אבל אל תגיד לי טעמים, כי כל טעם אני יכול לפרוך. מה שתאמר כמו משה רבנו, מה שאתה אומר אני עושה. זה היה הרב מבריסק. ורבי יצחק אלחנן הזה, הוציא את הספר הראשון שלו.

1:04:28כל העשירים עשו מסיבה גדולה, הזמינו אותו, ושם הם התחרו על הזכות מי יוציא את הספר לרב. כל ההוצאות עליו. גדול הדור. התחרו על הזכות, כל אחד אומר סכום יותר גבוה, סכום יותר גבוה, עד שאחד זכה בסכום הזה, והוא הלך להיפגש עם הרב. הרב הכניס אותו, לחץ לו את היד, הסתכל עליו, והוא שמח. אומר לו, "הרב, אני זוכה להוציא את הספר שלך." הרב אומר לו, "סליחה שאני אומר לך, אבל אני לא רוצה ולא מסכים שאתה זה שתוציא את הספר." סליחה שאני אומר לך, אבל אני לא רוצה ולא מסכים שאתה זה שתוציא את הספר. תלגע. רב, למה? מה? אני בסדר, אני שומר שבת, העסקים שלי כשרים, הכל בסדר, למדתי בישיבה, אני אורתודוקסי. לא, לא, אתה בשום פנים ואופן. כל מי שרוצה, אני מוכן, רק אתה לא. למה? אמר לו, אני אגיד לך, נכון אתה למדת בישיבה זו וזו? אמר לו, נכון. אמר לו, אתה זוכר, היה שם ילד אחד. אני מרוד. ממש. ובשיעור שלך. ופעם אחת בימות החורף, הוא ראה שיש לך שני זוגות נעליים. אתה היית עשיר, והנעליים שלו היו קרועות לגמרי, בלי סוליה. הוא ביקש ממך אם הוא יכול להשאיל לו נעליים, כי פעם בשבוע הוא צריך לצאת מהישיבה לבית ולחזור. אתה לא הסכמת, אתה זוכר?

1:05:58הוא אומר לו, "כן, אני זוכר משהו כזה, אבל מה זה קשור?" הוא אומר לו, "אתה יודע שהילד הזה, מכיוון שהוא לא יכל ללכת פעם בשבוע, בגלל זה הוא למד פחות. היה חסר לו דברים והיה צריך ללכת לפעמים בשלג בלי סוליות. היה לו נורא קשה." הוא אומר לו, "הרב, לא הבנתי איך זה קשור כל זה לכאן." מה הוא אומר לו? "כי הילד הזה זה אני. ואז כשהייתי אני ולא הייתי מפורסם..." ולא הייתי רבי יצחק אלחנן שכל עולם התורה רואה שמו גדול הדור. לא היית מוכן לעזור לי. ועכשיו אתה מוכן. מה השתנה? אז למדתי תורה. היום למדתי תורה. אלא מה? אז לא הייתי מפורסם. אז אתה לא באמת רוצה לתרום לתורה. אתה רוצה לתרום לכבוד, לפרסום, שכולם יגידו וואו, הוא תרם לגדול הדור את הספר. אני לא שותף לעבירה הזאת. תלך. לא רוצה אותך. אומר פה הכתוב, אומר את המשנה, כשהאדם נותן תורה, כשאדם תורם לתורה או תורם לצדקה, הוא צריך לקנות שם טוב לעצמו, אבל קנה לעצמו, לא בשביל פרסומת. לקנות דברי תורה, לקנות חיי העולם הבא, לא לקנות בשביל כבוד, בשביל הדר. מה הבעיה לתרום לרב עובדיה כשהוא הרב עובדיה? אבל ילד עובדיה יוסף שהרבה פעמים כמעט לא היה לו מה לאכול, להברך עובדיה יוסף, הרב עובדיה יוסף, לא מרן הרב עובדיה יוסף.

1:07:27כמה אנשים פספסו את ההזדמנות להחזיק את אותו אברך כשהייתה להם את ההזדמנות? אחרי שבן אדם גודל, מתפרסם והכול בסדר, מי לא רוצה לתרום לו? מה הבעיה? כמה אנשים אין להם מה לאכול, ועוסקים בתורה, בתור אברכים, בתור בני תורה, ואחרי שהם מתפרסמים, כולם כבר רוצים לבוא ולעזור להם. איפה הייתם עד היום? אז זה מה שמסיים את המשנה: אל תחפש לתרום ולתת צדקה אחרי שהבן אדם כבר מפורסם, אלא תתמוך בו כשהוא עדיין לא ידוע, כשהוא עדיין נאבק. לדבר שיפרסם אותך בכל העולם, קנה שם טוב, קנה לעצמו את השם טוב, תשאיר לעצמך. קנה לו דברי תורה, קנה לו חיי העולם הבא. אדם שזוכה בזה, אדם שידע להתנהג בדבר הזה, בעצם קודם כל לדעת איך לפרוש מתאוות העולם הזה, כמו שאנחנו אמרנו, תאוות אכילה, תאוות ממון, תאוות נשים, והוא בעצם משתנה והוא לא עצמו יהיה עבד או שפחה. שהם אין להם גבולות, לא אכפת להם מרבה עם זימה ומרבה עם גזל, אלא אדרבה, הוא מרבה תורה ומרבה חיים. והוא מרבה בישיבה ומוסיף לעצמו חוכמה. הוא גם עניו בשביל להתייעץ עם האחרים ולא מחזיק שהוא יודע הכל. ואחרי כל זה, אחרי כל זה, הוא גם מרבה צדקה לא בשביל פרסום. מסיים את המשנה ואומרת שקנה לו חיי העולם הבא. ככה אתה תקנה.

1:08:53חיי העולם הבא. ואדם שזוכה לזה, אשריו ואשרי חלקו. יהי רצון שנזכה לקיים את כל הדברים במכלול, באופן הטוב ביותר, המושלם ביותר, המועיל ביותר, ונזכה כולנו לקנות חיי העולם הבא. אמן ואמן.