חשבון של אלוקים הרב אפרים כחלון

0:12הוא היה אומר, הכול נתון בערבון, ומצודה פרוסה על כל החיים. החנות פתוחה והחנוני מקיף, והפנקס פתוח והיד כותבת, וכל הרוצה ללוות יבוא וילווה, והגבאים מחזירים תמיד בכל יום ונפרעים מן האדם, מדעתו ושלא מדעתו, ויש להם על מה שיסמוכו, והדין דין אמת. והכול מתוקן לסעודה. המשנה הזאת גם, כמובן, אמר אותה רבי עקיבא, והוא בא וכתב את הלך החיים בצורה כזאת של חנווני, שהקדוש ברוך הוא חנווני. ואנחנו הקונים, יש גבאים, יש פורעים, יש אנשים שחלילה מזיקים, שיכולים להזיק וכו' וכו'. אבל הוא נקט את זה דווקא בצורה כזאת של חנות, כי ענייני כספים כולם מבינים. כל בן אדם מבין שכשהוא הולך לחנות, הוא צריך כסף. אין כסף, לך לחנות ולא תקבל סחורה. אין לי כסף.

1:41לקחת, לקחת דבר, אתה צריך לשלם עליו. אבל אין לי בדיוק כסף עכשיו. אז תשלם משהו אחר. אם לא לירות, דולר, אם לא דולר, יורו, סטרלינג, לא משנה מה, אבל תשלם. זה כולם מבינים. אבל לצערנו, אנשים לא מבינים בעולם הזה, שמה שהם עושים, הם צריכים לשלם. זה בן אדם כבר לא מבין. ואני גם אומר, עזוב. מה כבר עשיתי שמגיע לי? אז המשנה אומרת, הכל נתון בערבון. הכל נתון בערבון. זה מה שחז"ל אמרו בכמה מקומות, שכל עם ישראל ערבים זה לזה, למשל הגמרא במסכת סוטה דף ל"ז עמוד ב' כותבת, רבי שמעון בן יהודה איש כפר עכו אמר משום רבי שמעון: אין לך מצווה ומצווה שכתובה בתורה שלא נחרתו עליה 48 בריתות של 600 אלף ו-3,550. למה? כולם ערבים זה לזה. כולם נכנסו בערבות. כשהם באו ו...

3:08נכנסו בערבות הזאת שכולם, כל עם ישראל אחד עם השני, אז הם בעצם כולם כגוף אחד. ובאמת יש במדרש איכה רבה פרשה ג' באות ל', מה שכתוב שם לגבי אחשוורוש. שרבי שמעון בר יוחאי אמר שהסיבה שהם נענשו כיליה היא בגלל שהם השתתפו בסעודתו של אחשוורוש ואכלו תבשילי גויים. נשאלה השאלה בין חכמי ישראל: האם לא אכלו אלא אותם שבשושן הבירה? למה? כי כתוב, "ובמלואת הימים האלה עשה המלך לכל העם הנמצאים בשושן הבירה למגדול ועד קטן משתה שבעת ימים," פסוק במגילת אסתר, פרק א', פסוק ה'.

4:09אז למה כולם אשמים? אמר להם רבי שמעון בר יוחאי, כיוון שכל ישראל ערבים זה לזה. כולם ביחד, כולם צריכים לבוא ולספוג את העונש של מה שחלק אכלו ונהנו מסעודתו של אחשוורוש. זה מופלא. מה הקשר האלו שבהודו, לאלו שבפרס, באתיופיה, בכוש, וערבים זה לזה? וככה באמת גם הגמרא בסנהדרין, דווקא סנהדרין קובעת, ודורשת את הפסוק בויקרא, כ"ו ל"ז, וכשלו איש באחיו, איש בעוון אחיו. מלמד שכל עם ישראל ערבים זה לזה.

5:09זה מובא גם בגמרא בשבועות, בדף למ"ט עמוד א', וגם בספרא, בפרשת בחוקותיי, פרק ב', מובא גם במדרש, במדבר רבה, פרשת נשא, פרשה י"א סימן ט', וגם בשיר השירים רבה, פרשה ז' אות ח', ובעוד כמה מקומות בחז"ל, שמלמדים אותנו את הדבר הזה, שכל עם ישראל ערבים זה לזה. אז הכול נתון בערבון - זה הכלל הראשון של המשנה. למה? כי אם אתה אומר שזה לא נתון בערבון, אני לא ערב על אף אחד, אז אני יכול לעשות מה שאני רוצה. פה, חביבי, גם אם לא בא לך לעשות, אתה חייב לכפות את עצמך לבוא ולעשות את החובה שלך. למה? כי גם אם על עצמך אתה מוותר. אתה חלק מציבור, וכל עם ישראל ערבים זה לזה, ומצודה פרוסה על כל החיים. מה זה מצודה פרוסה על כל החיים? אם נשים לב, נראה בעצם כל פעם שבן אדם...

6:37עושה איזה מעשה, כל פעם שבן אדם עושה, אם זה מצווה ואם זה עבירה, בעצם כדי להימנע מהדבר הזה ולא לעשות עבירה וכדי לעשות את המצווה באופן טוב, אז אם הוא יזכיר לו יום המיתה. זה יעזור לו מאוד. למה? כי הגמרא בברכות דף ה' עמוד א' כותבת: לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע. אם ניצחו - מוטב, ואם לא - וכו', ובסוף יזכיר לו יום המיתה. יצר הרע הוא עצמו מפחד מיום המיתה. הוא לא מתעסק. מי שמזכיר לו יום המיתה - נגמר. אז לכן, כלל ראשון: תזכור שאתה לא לבד, אתה חלק מציבור. גם אם לא בא לך לעשות, אתה חייב לעשות. דבר שני, תזכור שמצודה פרוסה על כל החיים. יש יום המוות, וזה כמו מצודה שאין אתה יכול לברוח ממנה. אין כזה דבר. והרבה אנשים חושבים שכל זמן שהם חיים בעולם הזה, הם יכולים ליהנות.

8:06הם יכולים לעשות מה שהם רוצים, ו... מה יהיה מחר? לא אכפת להם. ולא רק זה, אפילו אם מזכירים להם את יום המיתה, הם לא חוזרים בתשובה. הם כבר יותר גרועים מהיצר הרע. זה הרשעים, שחז"ל אומרים שאפילו על פתחם של גיהינום הם לא חוזרים בתשובה, ועליהם אמר הכתוב, בישעיה פרק כ"ב, פסוק י"ג, שהם אומרים, "וְהִנֵּה שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה, הָרֹג בָּקָר וְשָׁחֹט צֹאן, אָכוֹל בָּשָׂר וְשָׁתוֹת יָיִן, אָכוֹל וְשָׁתוֹ כִּי מָחָר נָמוּת." אפילו שהם זוכרים את יום המיתה, הם לא מתעוררים. ונגלה באוזני ה' צבאות, "אִם יְכֻפַּר הֶעָוֹן הַזֶּה לָכֶם עַד תְּמוּתֲכוּן," אָמַר ה'. הקב"ה אומר, אתה לא שם לב, אתה לא מתעורר אפילו מיום המיתה. אז יום המיתה... עד יום אמיתתו לא יתכפר לך העוון. דבר נוסף הוא שיש מצודה פרוסה, וזה האיסורים. האיסורים של האדם הם המצודה שהוא לא יכול לברוח ממנה. אין כזה דבר שבן אדם יכול לברוח מהקדוש ברוך הוא. אין כזה דבר. כמה שבן אדם ינסה לברוח מפה, משם, מפה, לשם, לא יצליח. ועל זה אמר דוד המלך בתהילים.

9:35ענה אלך מאורחיך, וענה מפניך אברח. אין, אין, אי אפשר לברוח. ואותו דבר על יום המיתה, בן אדם לא יכול לברוח. זה פסוק שכתוב בקהלת, פרק ט' פסוק י"ב: "כי גם לא ידע האדם את עתו, כדגים שנאחזים במצודה רעה, וכציפורים האחוזות בפח, כהם יוקשים בני האדם לעת רעה, כשתיפול עליהם פתאום." פתאום יכול להגיע לבן אדם. ובאמת, כל פעם שבן אדם... הוא צריך להיות ביראת שמיים המינימלית הזאת. תפחד ממסורים, תפחד מדברים כאלה שבורא עולם יכול להביא לך. האדם לפעמים, כדי לעצור את עצמו שלא יעשה חלילה איזו עבירה, צריך לבוא ולחזק אצלו את מידת היראה. איזו מידת היראה? להגיע ליראת שמיים זה סיפור קשה, זה סיפור לא פשוט.

10:35להיות ירא שמיים אמיתי. אבל להיות ירא שמיים מינימלי. הרי ביד השם הבריאות, המחלות, העיניים, השמיעה, החיים. אז לפחות מזה לפחד. ובאמת, הגמרא במסכת שבת, בדף ל"ב עמוד א' כותבת: אדם יוצא לשוק יהיה דומה בעיניו כמי שנמסר לסרדיוט, כאילו תפס אותו שוטר. שבן אדם תופס אותו שוטר, הוא מפחד, מה יעשה לי? אז אם אתה יוצא לשוק, תפחד, אולי יקרה משהו בשוק. זה יראת שמיים המינימלית. חש בראשו, יש לו כאבים בראש. יהא דומה בעיניו כמי שנתנו הוא בקולר. כאילו כבר קשרו אותו בבית האסורים. עלה למיטה ונפל. כלומר, כבר נפל למשכב חולה שלא יכול לזוז מהמיטה. יהא דומה בעיניו כמי שהעלו לגרדום. ושמו אותו, זהו, בגרדום, איפה שתולים אותו. כל העולה לגרדום לידון, אם יש לו פרקליטים גדולים, ניצל. ואם לא, אינו ניצל. ואלו הם פרקליטיו של אדם: תשובה ומעשים טובים. אז זה הדבר הזה, בן אדם כל הזמן צריך לחשוב. מצודה פרוסה על כל החיים. זה בעצם המשנה הזאת. רבי עקיבא בא להגיד לך, חביבי, גם אם אין לך כוח, אתה כבר במצב, זהו, נגמרה לי הבטריה.

11:59דיברתי השבוע עם איזה יהודי אחד. אומר לי: כל כך הרבה צרות, ניסיונות וקשיים יש לי, זהו, לא יכול לעשות יותר. אז כבר רבי עקיבא אומר: אפילו אם נגמר לך בתריה, בוא תשמע, אסור לך להרים ידיים. דבר ראשון, אתה ערב. דבר שני, מה תגיד ביום המוות? אין לי כוח? מה תגיד? מה תגיד כשבאמת בזמן שאתה לא יהיה לך כוח, כשהאדם ישכב שם בשתי מטר על מטר? מה תגיד? אז זה נגמר. אז באמת בן אדם יוכל להגיד לו, עכשיו אין לי כוח. אבל כל זמן שבן אדם לא שם, נגמר. באמת צודק, פרוסה על כל החיים. החנות פתוחה, והחנוני מקיף, והפנקס פתוח, והיד כותבת, וכל הרוצה ללוות, יבוא וילווה. באמת, יש בן אדם, הולך נכנס למסעדה,

13:01תביא לי זה, תביא לי זה, תביא לי בשר, תביא לי שתייה, תביא לי יין, תביא לי קולה, תביא לי סודה, סודה. בסוף כשהוא צריך לשלם, פותח את הארנק, ואין לו מה לשלם. וואו, גנבו לו את הארנק. איזו בושה נוראה, איזו בושה נוראה. מתחיל להתנצל, מתחיל לגמגם, בבקשה וזה, שום דבר, אדוני, תשלם. אדוני, תשלם, אין מה לעשות. ה"בן איש חי" מביא איזה משל: היה פעם איזה אדם אחד, עני, שנכנס לחנות. ואכל, הזמין, הזמין מכל טוב. כשהוא גמר את האוכל, בא לצאת. אמר לו, חביבי, תשלם. אמר לו, מה זאת אומרת תשלם? אין לי. אמר לו, אין לך? מה אתה עושה לי? אין לי, אין לי. מה, תחתוך לי את הבטן? אמר לו, כן, אני אחתוך לך את הבטן. מה זאת אומרת אין לי? אמר לו, תקשיב, אתה חייב להשיג לי את הכסף. אין לי. אמר לו, טוב, יש לי רעיון. הלך, יביא בעל המסעדה תכריכים. תכריכים. הכניס את העני הזה לתוך התכריכים, השכיב אותו בכניסה של החנות. כל מי שנכנס ואומר, רבותיי, בואו תעזרו, צריך לתרום לקנות לו קבר, זה אמת מצווה. פתאום עובר שם מישהו, אומר לו, תגיד לי, איזה אמת מצווה זה? זה הרגל שלו זזה. הוא אומר לו, שקט, אל תפריע לי, הוא חייב לי כסף. קבר אותו בחיים. אין כזה דבר. אין פיתורים. קנית - תשלם.

14:29והחנות פתוחה, והאדם נכנס וקונה מה שהוא רוצה, והוא לא חושב שבסוף האדם יצטרך לשלם. הוא לא חושב. האדם אומר, אין בעיה, אני אעשה, אני אעשה את זה, אני אעשה את זה, ילך ויחזור. אבל מה יאמר האדם? איך יכול להיות? אף פעם לא ביקשו ממני לשלם. איך הקדוש ברוך הוא עוד נותן חיים? איך הקדוש ברוך הוא עוד נותן דברים? על זה אומרת המשנה שהחנבני מקיף. חנבני זה הקדוש ברוך הוא מקיף. למה? מכיוון שיש לקדוש ברוך הוא ערבים. הערבים נגבים. אלו החיים של האדם, חס ושלום הילדים של האדם. הקדוש ברוך הוא אין לו מה לדאוג. למשל, אדם שחייב כסף לחברו, אז הוא באמת כל הזמן מפחד שיברח למדינת הים.

15:30הוא מפחד, את עדי המהלך תדע, בסוף יום אחד יקום ויברח לי. מה אני אעשה, איך אני אדע? אבל הקדוש ברוך הוא לא מפחד. אף אחד לא יכול לברוח ממנו. יונה הנביא, כשרצה לברוח ממנו, בשליחות, לא הצליח. אין אדם שיכול לברוח מהקדוש ברוך הוא. אז אם ככה, הקדוש ברוך הוא אין לו מה למהר. והחנבני מקיף. לכן גם עוסקים לתת בהקפה. והפנקס פתוח. מה זה והפנקס פתוח? הפנקס פתוח, בדרך כלל, אדם שהוא חנווני, אז הוא לא פותח כל הזמן את הפנקס מחדש. איך אתה יודע אם העסק שלו מוצלח או לא מוצלח? אם אתה יודע שהבן אדם הזה אף פעם לא סוגר את ספר החשבונות שלו, תמיד הוא פתוח, סימן שהעסק פורח.

16:30אבל אם הוא סוגר את ספר החשבונות שלו, מכניס אותו לספרייה, וכל מי שנכנס ומוציא לכבודות הספר, סימן שאין לו הרבה לקוחות. הוא יכול להספיק לנוח בין לבין. אז פה אומר הכתוב שאדם שיש לו הרבה הרבה הרבה עסקים, והכל פורח, והכל ברוך השם העסקים עובדים טוב, אז הוא משאיר תמיד את הפנקס שלו פתוח. למה? כדי שלא לשכוח. מישהו בא, לקח ממנו אלף שקל, עשרת אלפים שקל, והשאר הכל כותב. זה כמובן להבדיל בהשוואה אצל הקדוש ברוך הוא. אצל הקדוש ברוך הוא תמיד הפנקס פתוח. אין שכחה לפני כיסא כבודך. אין אצל הקדוש ברוך הוא שכחה. אתה יודע מה? עשיתי משהו, הקדוש ברוך הוא שכח. עשיתי משהו, הקדוש ברוך הוא לא שם לב. זה, נגיד לו שזה לא היה בדיוק ככה. אני אסתדר איתו. אין שכחה. לפני כיסא כבודך, הכל, הכל, הכל, תפוס. אז בעצם גם אם אדם בא, לא בא לו היום ללכת להתפלל, לא בא לו היום לעשות משהו, לא נורא. הקדוש ברוך הוא, בזמן הזה אולי הוא נרדם, אולי הוא לא שם לב, חס ושלום. בגלל שאומר כך, זה כפירה. אין שכחה אצל הקדוש ברוך הוא. ולמה אין שכחה אצל הקדוש ברוך הוא? כי שכחה זה בחומר גשמי. שכחה אין לה מקום בחומר רוחני. למשל, רבי נחמן מברסלב אומר שהאדם ילמד בתורה הזאת,

17:56בעולם הזה את כל התורה, כל הסגנונות של התורה שהוא יכול ללמוד הוא ילמד; את כל הגמרא ואפילו אם הוא שוכח. למה? כי לעתיד לבוא, הנשמה בשעה שהיא תצא מהעולם, היא תהפוך לרוחנית. לא יהיו לה את מגבלות הגוף ואת המגבלות האלה שבן אדם פה לומד ומשכח. לכן, היא תזכור את הכל. אז הוא אומר, "אבל מה היא תזכור את הכל? רק מה שלמדת, לא מה שלא למדת." לכן בן אדם, אפילו אם הוא שוכח, ילמד. אז קל וחומר אצל הקב"ה. אין שכחה לפני כיסא כבודך, אין שכחה אצל הקב"ה. אז זו ההשוואה כביכול, והפנקס פתוח. אפילו הגרועה אחת לא נשמטת. שלא תגידו: אני יכול לעשות משהו ולא שמו לב. ואכן, ואני מקיף והפנקס פתוח והיד כותבת כל הזמן. כל הזמן יש פעולה. הקב"ה לא מתעייף, לא אתה יודע מה, הקב"ה עכשיו לא יכול. וכל הרוצה ללוות יבוא וילווה. כל מי שרוצה לבוא ללוות, אין אפליות. כל מי שרוצה לבוא, לוקחים. אנשים לוקחים חיים, אנשים לוקחים כביכול, נהנים מכל חסדי הקדוש ברוך הוא. ולא רק זה, הספר הזה שהקדוש ברוך הוא כביכול חותם בו, הוא כבר כתוב בתהילים.

19:22ספר תהילים כופלה מט ט"ז כתוב: "ועל ספריך כולם יכתמו", והכתוב באיוב בפרק ל"ז פסוק ז' כתוב: "ביד כל אדם יחתום". לדעת כל אנשי מעשה, שבן אדם הוא חותם. הרשב"ץ מביא משם המדרש שכל אדם חותם. בספר הזה, מה זה "ביד כל אדם יחתום"? כל אדם חותם. ואמרו במדרש שכל מעשיו של אדם נכתבים משעה שנולד.

20:31עכשיו ההמשך של המשנה: והגבאין מחזירין את הדיר. מה זה הגבאין? חנווני שולח אנשים לגבות את חובו. מי זה הגבאין? זה הייסורים, זה הצרות, זה הבעיות. זה הקשיים. זה כל דבר שיש. אפילו אם בן אדם היה מתבונן, כל עיטוש שבן אדם מתעטש, זה כבר יכול להביא לו מוסר. למה? כי פעם מובא במדרש שכאשר האדם היה מתעטש, הוא היה מת. אז בן אדם שהיום מתעטש,

21:35אז תחשוב, מה קיבלת? המדרש הזה מובא במדרש בית מדרשו בחלק ב', מדרש שלישי ורביעי, פרק א'. משנברא העולם ועד שבא יעקב אבינו, היו בני אדם כשמגיע זמנם למיתה, היה מיטת אש ומת, והייתה מיטתם פתאום. עד שבא יעקב אבינו וניתן חולשה על ידו שנאמר, בפסוק בבראשית מ"ח, הנה אביך חולה. דרך אגב, בסדר הדורות, בספרים שמדברים על סדר הדורות, המלבי"ם בספר דניאל בפרק ב' פסוק י"א מביא שבשנת ד' אלפים ש"נ, הדבר הזה חזר לעולם, היה אפידמיה גדולה בכל העולם, וכל מי שהיה מתעטש היה נופל ומת. אז היה כזה דבר, אז היום כשבן אדם מתעטש, ברוך השם לא נופל ומת, אז אדם צריך להבין, תבין מה קורה.

22:55שלחו לך איתות, שלחו לך עקיצה, שלחו לך כאב, שלחו לך לא משנה מה, משהו. משהו של ייסורים. למה? כדי להעיר את האדם. עכשיו הגמרא, במסכת עבודה זרה, דף ד' עמוד א' כותבת, שאמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל. הקדוש ברוך הוא אומר לעם ישראל את הפסוק באיוב, פרק ל"ג, פסוק י"ד: "אך לא באי שלח יד". אם פקדו להם שואה מה הפירוש של הפסוק? אומרת הגמרא הקב"ה הוא לא רוצה לשלוח יד בכל ישראל אלא מה? פקדו להם שואה. כשאני דן את ישראל, אין אני דן אותם כעובדי כוכבים אלא אני נפרע מהם כפת של תרנגולת. מה הכוונה? הכוונה היא שהקב"ה הוא לא רוצה לבוא ולחלוט. למשל, אם תשימו לב שכל האומות...

23:59הקדמונים נמחקו מעל פני האדמה. כל הרומאים הקדמונים, הפרסים הקדמונים, מצרים הקדומה וכל המקומות האלו נמחקו. למה נמחקו? כי כשהם באו ועשו מעשים. לא ראויים. הקדוש ברוך הוא לא נותן להם בתשלומים. אין תשלומים. נגמר. על המקום. התמלאה סאתם, הקדוש ברוך הוא מחלה אותם. זה מה שכתוב רש"י בספר בראשית, פרשת לך לך, פרק ט"ו, פסוק ט"ז כותב, כי לא שלם עוון האמורי, אומר רש"י, להיות משתלח מארצו עד אותו זמן, שאין הקדוש ברוך הוא נפרע מאומה, עד שתתמלא סאתה.

25:02אבל אחרי שתתמלא סאתם, הקדוש ברוך הוא מחסל אותם. אצל עם ישראל לא, הקדוש ברוך הוא לא מחכה חס ושלום שעם ישראל יתמלאו סאתם. אלא מה? נותן להם את הייסורים ואת התשלומים. זה מספרים, משל: היה פעם אדם אחד עשיר. היה לו חבר טוב. יום אחד הוא קורא לחבר הטוב שלו, תבוא אליי. מה קרה? אתה זוכר? הבאתי לך לפני כמה שנים, צריך לחזור לי. טוב? הוא מגיע אליו לחדר ההמתנה ורואה עוד מישהו. הוא שואל אותו, "מה איתך, מה קרה?" האיש השני משיב, "גם אני חייב לו כמה שנים." הראשון ניגש ונכנס פנימה. הרב אומר לו, "תקשיב, אתה חייב לשלם לי את כל הכספים. זה עשרת אלפים דולר, בוא נעשה לך תשלומים של מאה דולר לחודש. כמה זמן שייקח, ייקח, העיקר שתפרע לי את הכל בסוף." הוא יוצא ומחכה לחבר החדש שלו שנכנס אחריו. החבר הזה יוצא ואומר לו: "מה הוא אמר לך?" עניתי לו: "הוא אמר לי לשלם עשרת אלפים דולר הכל במכה אחת." אמרתי לו שאני לא יכול. הוא אמר לי: "אין בעיה, אז לך הביתה, אנחנו כבר נסתדר."

26:19אז הוא כעס מאוד על העשיר ואמר, "העשיר הזה הוא חבר שלי. אותי הוא שאל, 'אמר לי, תשלם 100 דולר לחודש,' ולך אמר, 'תשלם את כל ה-10,000 דולר, אתה לא יכול, אז לך הביתה?' מה זה הדבר הזה?" אז הוא נכנס אליו ואומר, "תגיד לי, זה לא פייר. מה, אני חבר שלך או לא חבר שלך? לא, אתה אמרת לו, 10,000 דולר ואם לא, לך הביתה, ולי אתה אומר 100 דולר, 100 דולר. למה לי אתה לא אומר 'לך הביתה'?" מה לו טיפש, אתה לא מבין, מה זה לך הביתה? עד שהוא יגיע לבית כבר לא יהיה לו בית. יעקלו לו את הדירה, יעקלו לו את המכונית, יעקלו לו את המכנסיים, יעקלו לו את החולצה. כל מה שאפשר יעקלו לו עם מעשיית אלפי דולרים. ואני לא רוצה לתת איתו את התשלומים ולהישאר איתו בקשר כל כך הרבה זמן, עשר שנים. אותך אני אוהב, אז לא אכפת לי, מאה דולר, קצת, קצת, קצת. זה ההבדל בדיוק בין הנהגת הקדוש ברוך הוא לעם ישראל לשאר אומות העולם. קדוש ברוך הוא עם אומות העולם, במכה אחת, גומרים, נגמר. אבל עם ישראל לא ככה. והגבאים מחזירים תדיר בכל יום ונפרעים מן האדם, מדעתו ושלא מדעתו. לפעמים בן אדם אפילו לא יודע שנפרעים ממנו. לא רק שהוא לא יודע, הרבה פעמים בן אדם לא שם לב שנפרעים ממנו. בן אדם הלך, פתאום קרה לו נזק. את מי הוא מאשים? את מי שהזיק אותו. הוא לא מאשים את עצמו.

27:37הוא לא יודע שעכשיו נפרעו. לפעמים האדם שם לב, וואו, כפרת עוונות, הוא אומר. אבל ככה, מה פתאום? מספרים שמלאך המוות היה פגוע, פגוע מאוד. למה? כל הזמן מאשימים אותו שהוא זה שעושה את הצרות, שהוא עושה את הבעיות, הוא זה שמוריד, הוא זה שמפריע, הוא זה שהורס. אז הוא הולך מתלונן בשמיים, הוא אמר להם, מה זה אני? כל הזמן מדברים עליי לשון הרע. הוא הרע, הגורם, אמרו לו, אל תדאג, מהיום ועלה הכל יהיה בסדר. אף אחד לא יזכיר אותך. אמר, איך יכול להיות? אמר, לא תראה. יגידו שהוא נפל, הוא מת, הוא החליק, הוא שבר את הראש, הוא עבר תאונה. אף אחד לא יזכיר שזה אתה. הוא היה מבסוט, הוא יופי, מתאים לי. הוא חולה. למה הוא חולה? לא יגידו שהיצר הרע שלח לו קצת מהמקטרגים שהוא ברא אותם. למה הוא הצטנן? לא, הוא זה דבר שמעיל מספיק. אף על פי שהגמרא אומרת, שהכל בידי שמיים. חוץ מצינים פחים, זה כמו שחז"ל אמרו: הכל בידי שמיים חוץ מיראת שמיים. חז"ל גם אמרו: הכל בידי שמיים חוץ מצינים פחים. והגמרא בכתובות דף ל' עמוד א' דורשת את זה, בכתוב צינים פחים בדרך היקש, שומר נפשו ירחק מהם. זה פסוק במשלי פרק כ"ב, משמע שזה עזרה על האדם. אבל לפעמים בן אדם נזהר מצינים פחים, עם כל זה הוא חולה.

29:04הוא הולך עם סוודר, הוא הולך עם ייל, למה? זה מחמת עוונותיו. אז הגבאים הם באים וגובים, מדעתו ושלא מדעתו. מה זה מדעתו? כמו שאמרנו, בן אדם לפעמים שם לב שזה מדעתו. אבל לפעמים זה אפילו לא מדעתו. לפעמים בן אדם חושב, לא מגיע לי. לא מגיע לי. מי שיסתכל על החיים של דוד המלך יראה שדוד המלך סבל מאוד מאוד מאוד. היה לו הרבה הרבה כפרת עוונות, המון. מגיל קטן חשדו בו שהוא גנב, חשדו בו שהוא ממזר, חשדו בו שהוא לא הגון, לא ישר. הרבה הרבה צרות. מי שישמע את ההיסטוריה של דוד המלך יזדעזע. ועם כל זה, הוא אומר בתהילים קי"ט, שזה היה המזמור, המזמור הארוך בתהילים. בקהלות כפיות פסוק העיניים: ידעתי ה' כי צדק משפטיך ואמונה היא ייסרני. כל מה שעשית לי זה צדק, והכל על פי אמונה מוחלטת שמה שהקב"ה עשה לו זה מאה אחוז נכון.

30:27וזה אחרי כל מה שהוא עבר את כל החיים הקשים וכל מה שקיבלתי, אמר דוד המלך, הכל מגיע לי. אבל דוד המלך הצדיק הזה היה כל ימיו מוסר את נפשו. על מה? לקדש שם שמיים. כל ימיו היה מוסר את נפשו בשביל עם ישראל כל ימיו. היה מוסר את נפשו בשביל התורה. כל בן אחר היה אומר: מה אני? כל יום אני כל כך טורח, כל יום אני עמל בתורה, אני פוסק לעם ישראל. וכל יום דוד המלך היה קם בחצות. הגמרא במסכת ברכות דף ג' עמוד ב' כותבת כי נבל היה תלוי למעלה ממיטתו של דוד, וכיוון שהגיעה שעת חצות... לילה ברוח צפונית שמנשבת בו ומנגן מאליו. מיד היה עומד ועוסק בתורה עד שעלה עמוד השחר. זה מובא גם בגמרא בסנהדרין דף ט"ז עמוד א'. גם בירושלמי בברכות פרק א' הלכה א'. אז דוד המלך לא היה מלך.

31:57ככה שכל היום מתענג. היום שמורים לאנשים מלך או... זה כל היום מנוחה. כל היום עינוגים. כל היום תאוות. אצל דוד המלך לא היה ככה. דוד המלך כל החיים שלו. כל החיים שלו היו מסירות נפש אחת גדולה. מסירות נפש לקדוש ברוך הוא, מסירות נפש לתורה, מסירות נפש לעם ישראל. ועם כל זה, כל התיקונים שעבר דוד המלך, הוא מצדיק על עצמו את הכל. כל מה שהקדוש ברוך הוא עשה, הכל בסדר.

32:57למשל, הגמרא בברכות דף ד' עמוד א' כותבת שדוד המלך קרא לעצמו חסיד. איפה בתהילים פ"ו לדוד, שומרה נפשי כי חסיד אני. אמר דוד לפני הקב"ה, ריבונו של עולם, לא חסיד אני שכל מלכי מזרח ומערב ישנים עד שלוש שעות ואני חצות לילה אקום להודות לך. בהמשך הגמרא שם, גם בדף ד' עמוד א', לא חסיד אני שכל מלכי מזרח ומערב יושבים אגודות אגודות בכבודם ואני ידי מלוכלכות בדם ובשפיר ובשליה כדי לטהר אישה לבעלה? ואז הוא, דוד המלך, הבין וידע את הדרגה שלו.

33:58הוא ידע את הדרגה שלו. דרך אגב, בזוהר, בפרשת פינחס, בדף רי"ט עמוד ב', הזוהר מספר שאחרי שדוד המלך אמר את זה, ולא חסיד אני, אז הגיעה אליו צפרדע ואמרה לו: "מה אתה משוויץ? אתה רק בחצות לילה קם ומשבח לקדוש ברוך הוא. אני כל הלילה משבחת ומנגנת לקדוש ברוך הוא, אז אני כביכול יותר טובה ממך". אז באמת הזוהר שם מסביר פירוש אחר על מה הפירוש "כי חסיד אני וכולי". אבל דוד המלך הכיר מהו, ולמרות שהוא הכיר מהו וידע מהו. הוא אמר שכל מה שהקדוש ברוך הוא גרם, כל מה שהקדוש ברוך הוא נתן לו, כל מה שהוא קיבל, את כל מה שזנחו אותו, את כל מה שחשדו בו, ידעת, ה' כי צדק משפטיך. ואמונה היא ניתנה. ששמעי בן גרא מקלל אותו, והוא כהללן, כהללן עם רצת. חז"ל בגמרא בשבת, בדף קוף י"ז עמוד א', דורשים את הכתוב.

35:22שדוד המלך אמר לשלמה המלך ציוויים לפני שהוא נפטר. אז בספר מלכים א', פרק ב', פסוק ח', דוד המלך מספר לו שהוא קילל אותו קללה נמרצת. מה זה נמרצת? נוטריקון: נואף הוא, מואבי הוא, רוצח הוא, צרור הוא, תועבה הוא. רק מה, הוא אומר, זה כל זה הוא קילל אותו, ודוד המלך לא עשה לו כלום, לא דן אותו. אבל מכיוון שאנחנו אמרנו לפני כן שהפנקס פתוח והיד כותבת, זה כדי להראות שהכוונה היא שלא תהיה שכחה. אין משהו שנשכח אצל הקדוש ברוך הוא. אין כזה דבר שהקדוש ברוך הוא שוכח, אבל הבן אדם הוא שוכח. הבן אדם, בטח. אז הרבה פעמים כשבן אדם שוכח, הוא כועס על הקדוש ברוך הוא. אה, לא מגיע לי. חביבי, אתה רוצה שנזכיר לך? אתה רוצה שנספר לך מה עשית? אז זה נקרא שלא מדעתו. אף שבן אדם לא מודע לזה, זה נקרא שלא מדעתו. כאילו אני...

36:49לא יודע למה, באמת לא יודע למה מגיע לי ייסורים, וכן הלאה וכן הלאה. אבל אם הקדוש ברוך הוא מביא ייסורים, אז האדם צריך לבוא ולפשפש במעשיו. האדם לא יכול להגיד "לא יודע, באמת." זה תרגע. הגמרא אומרת בברכות דף ה' עמוד א', אמר רב חסדא: אם הוא רואה אדם שייסורים באים עליו... יפשפש במעשיו, שנאמר: "נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד השם" (איכה, פרק ג' פסוק 40). פשפש ולא מצא, יתלה בביטול תורה, שנאמר: "אשרי הגבר אשר תיעשרנו י-ה ומתורתך תלמדנו" (תהילים צד פסוק 12). בערך שלב 30, תלה ולא מצא, בידוע שייסורים של אהבה הם. יש אנשים אשר ישר קופצים לדרגה השלישית. שנאמר כי את אשר יאהב השם יוכיח (משלי י"ג, כ"ד). ונלבץ איזה בן אדם אומר, "איזה כפרת עוונות". מה קרה? היה בן אדם אחד תכנן ללכת לים. טוב, הלך, לקח, התלבש, לקח בגד ים. הגיע לים, רואה דגל שחור, אי אפשר להתרחץ. אומר, "ריבונו של עולם, ריבונו של עולם, כמה סבל, כמה צער יש בעולם."

38:12תגעיל אותנו כבר, על מה? על זה שהיה לו דגל שחור בים. אז בן אדם אומר, חושב שזה ייסורים. בן אדם חושב שזה גם ייסורים. הגמרא אומרת, איך ידע מתכלית ייסורים? כי יש כזה דבר, שאפילו ייסורים קטנים, בן אדם מקבל. אבל... דבר הזה בעצם שזה שלא מדעתו. לצערנו היום הרבה מהייסורים שנפרעים מהאדם זה שלא מדעתו. כי כל בן אדם חושב שהפוך מגיע לו רק טוב ויש להם על מה שיסמוך הוא. מה הפירוש? אין כזה דבר שבן אדם יקבל ייסורים לא מה שמגיע לו. הכל כתוב בפנקס, הכל חתום, מה אתה רוצה? והדין דין אמת... הגמרא אומרת בעבודה זרה דף ג' עמוד ב' שהקדוש ברוך הוא לא בא בטרוניה עם בריותיו. הוא לא קובע יותר ממה שהם חטאו. האדם לא יקבל גרם אחד של איסורים, גרם אחד של צער, גרם אחד יותר ממה שמגיע לו בגלל עברותיו. היום דיברתי עם בן אדם. הגיע אליי יהודי ואמר לי, מה, כמה בן אדם יכול לחיות בלי דירה, בלי דירה? כמה דוחק, מה, בן אדם אין לו, אין לו, אין לו, אין לו. אמרתי לו, קודם כל, מה זה אין לו?

39:34מה, למה, איפה אתה גר ברחוב? לא, אני גר בדירה שכורה, אבל מתי יהיה לי דירה משלי? מתי יהיה לי דירה משלי? אמרתי לו, מה יש לך? הוא אומר, לא, כי בדירה שכורה יכולים לזרוק אותי, יכולים להוציא אותי, יכולים לטרטר אותי. שאלתי אותו, אתה מאמין באמונה? הקדוש ברוך הוא, כן. אתה מאמין שמה שנגזר על האדם זה מה שהוא מקבל? כן. הוא אמר, אתה מאמין שאם נגזר עליך טרטורים, ומישהו שיזרוק אותך מהדירה וכאב הראש, אז לא יעזור לך אם תקנה או לא תקנה? כן. נו, אז למה אתה עכשיו רוצה לקנות? אם נגזר עליך טרטורים, נגזר עליך כאב ראש, נגזר עליך שלא יהיה לך יישוב הדעת, שלא תהיה לך הרגשה של מקום קבע, אז למה אתה חושב שאם אתה תעבור ותעשה משהו, תשתדל, אתה תצליח? הגזירה צוחקת על ההשתדלות. בסדר, אדם עושה השתדלות בשביל פרנסה, מצוין. אבל בן אדם משתגע, בן אדם נכנס לזה לדיכאון, לעצבות, ללחצים, לוקח משכנתאות, לא חי את החיים, בשביל דירה. בשביל שיהיה לו דירה משלו. אני חושב שזה סתם, זה שלטון כזה, שבן אדם חייב שכל דבר יהיה שלו. בית שלי, אישה שלי, הנכסים שלי, ואפילו הגרושה שלי, הוא אומר. גרושה שלו, ואז הרג אותה. גרושה שלי. מאז שבן אדם נולד, עכשיו נולד שלי. הכל שלי עד הקבר.

41:01אז אם בן אדם יבין שהייסורים לא באים עליו סתם, אין כזה דבר שייסורים באים סתם. אז כל ייסורים שמגיעים על האדם זה יהיה תמרור שהוא, הנה אתה עכשיו מתעורר, אתה עכשיו מגיע ועושה. המשכילים כשהם התחילו את תנועת ההשכלה, ההתחלה שלהם הייתה לגלח את הזקן. לשים משקפיים, אפילו שלא צריך, וללכת עם הכל. אמר אחד מגדולי המוסר, זה תרגיל של השטן. למה? כי פעם, בן אדם היה מסתכל במראה, פתאום רואה, הזקן שלו נהפך לבן. אומר, מה זה, כל שערה לבנה מזמינה אותי לבדין של מעלה. או פתאום בן אדם לא רואה טוב בעיניים, הוא מבין שהוא הזדקן, אז הוא עוד יותר חוזר בתשובה. לא יכול ללכת, הולך עם מקל, אז הוא חוזר בתשובה. אין, אני כבר זקן. מה עשה השטן? שכנע את המשכילים שללכת עם משקפיים זה יפה, אז הולכים עם משקפיים גם כשצעירים, במילא כשמגיע ימי הזקנה אין הבדל; הולכים עם מקל גם כשצעירים, כשמגיע הזקנה אין הבדל, וכשמסתכלים במראה בכלל לא רואים זקן, אין שערות לבנות. אבל אם בן אדם יזכור שכל דבר שבאמת מגיע עליו, זה הכל מהגבוהים שהם מהפעולות שלו.

42:18אז הוא יבין כמה דין דין אמת. ולכן להלכה נפסק שבא מקרה, כאשר מגיעות אליו בשורות רעות, הוא צריך לברך "ברוך דיין האמת". שאנחנו מאמינים בלב שלם, בלב שלם שהקב"ה דן דין אמת. והכל מתוקן לסעודה. כל מה שאנחנו בעולם הזה, כל האחרית שלנו, כל התכלית של עם ישראל, של כל הבריאה הזאת, זה בסוף להגיע לייעוד הסופי של חיי העולם הבא. כשמגיעים לייעוד הסופי של חיי העולם הבא, אז תהיה באמת סעודה גדולה, סעודה של כל העמלים, העמלים האמיתיים. שם כל אחד יושב לפי כבודו ולפי מעשיו. למה? כי לעתיד לבוא, אין כזה דבר שבן אדם בא ואומר, אה, אני ישבתי בבית הכנסת במזרח. איפה זה במזרח? במקום המכובד. אז גם פה תביאו לי מקום מכובד. אין כזה דבר. יש סיפור מעניין מאוד על אבא של רבי שלמה זלמן אוירבך, רבי חיים יהודה לייב אוירבך. היה לו ישיבה "שער השמים" של מקובלים.

43:33והיה שם עוני גדול ונורא, והיה רעב בירושלים, רעב, רעב, רעב, גדול מאוד. הוא הלך לאיזה צייר אחד גדול ואמר לו, תגיד לי, אתה יכול לצייר לי ציור, אבל הציור הכי מושקע בחיים שלך. ציור גדול, שלושה מטר גובה של ציור, עם חמישה מטר אורך. אמר לו, מה אתה רוצה בציור? אמר לי, בציור הזה תצייר לי את גן עדן. אמר לו, מה זה אומר? הוא אמר לו, תצייר לי את גן עדן. טוב, הוא אמר לו, ותצייר שם כיסאות. ועל כל כיסא אני אגיד לך מה אני ארשום. ככה היה. אחרי שהוא גמר לצייר, הצייר הזה היה מומחה מאוד. אלו שראו את הציורים שלו אומרים שפעם אחת הוא צייר חזית של חנות חמוצים. אז אנשים חשבו שהיא כל הזמן פתוחה, אפילו בשבת. למה? כי על הדלת הוא צייר את זה, ואנשים חשבו מרוב שהוא היה צייר כל כך טוב, שתמיד החנות פתוחה. הוא היה כל כך צייר טוב, שהוא צייר את כל העולם הבא, גן עדן, משהו מיוחד, כיסאות. ואז אבי חיים קנייבסקי אוירבאך אמר לו: תרשום על הכיסא אחד אברהם, יצחק, יעקב, ותשאיר כיסאות ריקים.

44:58והוא לקח את הדבר הזה לאמריקה, לעוני, הגיע לשם, עשה דינר גדול, ואמר לאנשים, הבאתי משהו מיוחד. מה? ציור של גן עדן. ופה כל אחד יכול לפנות כיסא ליד מי שהוא רוצה לשבת. כל כיסא עשרת אלפים דולר. והיה רעב גדול. באמריקה היה שפע, בירושלים היה רעב, אתם יודעים, חמים מתים מרעב, כפשוטו. אז רבי חיים בר רבך החליט לעשות את זה, ובאמת כל העשירים קנו כיסאות, ואחר כך במחלקת אנשים קנו כיסאות. אז פעם היא שאלה אותי האם זה הונאה או לא הונאה, אבל פשוט שזה לא הונאה, כי אדם באמת שתורם לצדקה, ואדם שבזכותו ממש הוא מציל חיים. אז בבטא שהוא זוכה לעולם הבא, וגם אם באים ועושים תרמית כזאת בשביל אדם שיודע איזה שכר גדול הוא מקבל, הוא מעריך את זה. אז יש לזה מקור במסכת כלה פרק א' על אחר כף א'. מובא שפעם אחת הלך רבי עקיבא לרבי טרפון ואמר לו: אני רוצה לקנות כמה ערים בשבילך. הוא אמר לו: בסדר. רבי טרפון היה עשיר, הלך ונתן לו את הסכום.

46:26ורבי עקיבא הלך פיזר את הכל ונתן לעניים. אחרי כמה זמן הגיע אליו רבי תרפון ואמר לו: "תגיד לי, איפה כל הסכום העצום שנתתי לך?" הוא נתן לו 4000 דינרי זהב. אז תפסו בידו והוליכו לבית המדרש והביא ספר תהילים והניח לפניו. ומה היו קוראים שם? את הפסוק. היו קוראים כמה פסוקים עד שהגיעו לפסוק. פיזר נתן לאביונים וצדקתו עומדת לעד, קרנו תרום בכבוד. עמד רבי טרפון ונשקו על ראשו. אמר לו: רבי האלופי, רבי בחכמה ואלופי בדרך ארץ. שכביכול הוציא ממונו, הוציא ממונו כביכול, כסף לא כהוגן. אבל הבין רבי טרפון שהפסוק הזה בתהילים, בקוף יוטט, פסוק ט', זה לא מליצה, זה מציאות. אדם שהוא מפזר מממונו לאביונים, אז תוקתו עומדת לאט, קרנות ארום בכבוד. הוא קיבל הרבה יותר מכמה ערים בגני עדן. לכן מה שהוא עשה, יש לזה מקור. נחזור חזרה על המשנה שלנו, שכל אדם, בסוף, הכול מתוקן לסעודה. הכל לפי מעשיו של אדם. ככה באמת הגמרא דורשת במסכת שבת, דווקא מדף ל"ב עמוד א', וגם במדרש קהלת פרשה ב' פסקה א'.

47:51כי הולך האדם אל בית עולמו, זה פסוק בקהלת, ששלמה המלך אומר, כל אדם הולך אל בית עולמו. פרק י"ב פסוק ה', בספר קהלת, מלמד שלכל אחד ואחד יש עולם משלו. אין שם כל... אני ואתה או כל דבר, אין. אין כזה דבר. כל אחד הולך לעולם משלו. ולכן, הסעודה זה מה שהאדם מכין פה, יזכה שם. מה שבן אדם לא מכין פה, לא יזכה שם. וכמה שבן אדם יותר טורח, כמה שבן אדם יותר עמל, אז הוא יזכה שבסעודה באמת יהיה לו מה לאכול. יזכה שבסעודה העתידית הוא לא יישב מבויש. מספרים שהיה פעם איזה עשיר אחד קמצן, קמצן, מעולם לא נתן צדקה. פעם אחת הוא בא לאכול איזה עוגה ונפלה העוגה על הרצפה.

48:53אז הוא אמר לה, זה אני שעבר שם כך, אתה יכול לאכול את זה. אני מסכן, הייתי רעב, לקחתי את זה. יום אחד העשיר הזה, לא יודע למה, אבל הוא זכה משמיים, שהוא חלם שהנשמה שלו יוצאת, והנשמה שלו עולה לשמיים, ובאמת הוא רואה איזה מקום מפואר מאוד, כולם מזמינים סעודות, ארוחות, דברים, שתייה, והחיזיון הזה שהוא רואה, שאף מלצר לא מתייחס אליו. אז הוא ניגש למלצר ואמר לו, "אדוני, תביא לי משהו לאכול." המלצר אומר לו, "מה הבעיה, מה אתה רוצה?" אז הוא אומר לו, "אני, תביא לי עוף, תביא לי בשר, תביא לי יין." אמר לו, "יש לך איך לשלם?" אמר לו, "ברור," הוא מוציא את הארנק מהכיס. ארנק מלא במטבעות, ביהלומים, בהכול. אמר לו, "לא, פה משלמים רק במצוות. יש לך מצוות?" אמר לו, "לא, כן, בטח, עשיתי גם מצוות." אמר לו, "בסדר, אין בעיה, נראה מה אני יכול להביא לך מהמטבח." אחרי כמה דקות הוא חוזר עם צלחת ועם עוגה. מלאה לכלוכים. אומר לו: זה מה שרק אני יכול לתת לך. הוא מסתכל ורואה בדיוק את אותה העוגה שהוא נתן לעני כשנפלה לו. אז הוא הבין ששם מאכילים אותך במה שאתה האכלת את האחרים, והכל מתוקן לסעודה. יהי רצון שנזכה באמת ליהנות בסעודה העתידית שבגן עדן, וגם ליהנות בעולם הזה על ידי שנעשה את רצון הבורא, כי רצונו אמן כן יהי רצון.