גיהנום מפחיד הרב אפרים כחלון

0:11בעזרת השם, נעשה ונצליח. היום יש לנו משנה שהמשנה הזאת הרבה אנשים לא יאהבו אותה. יגידו לך: אין בעיה, תן לי את כל מסכת אבות, רק לא את המשנה הזאת. אותו דבר גם יגידו בטח על השיעור הזה: כל שיעור יפה, אתה אומר דברים יפים, דברים נחמדים, חידושים, סיפורים. מה קרה? מה נשתנה עליי הלילה הזה מכל הלילות? אז העניין הוא שצריך פעם אחת לבוא ולהגיד ולספר לאנשים קודם כל את הדברים הידועים וגם את הדברים הלא ידועים. בן אדם חושב שהוא חי פה בעולם הזה, אין בן אדם שחושב כל רגע על החיים שמעבר. וזו הבעיה, שזו הסיבה לכל הצרות, לכל המבחנים, לכל העבירות, לכל הבעיות, ולצער שיש לבן אדם, כי בן אדם חושב כל הזמן על היום, על המציאות עכשיו. וזה מה שאומר התנא, אנחנו נקרא את כל המשנה ואחר כך נסביר בעזרת השם. הוא היה אומר, זה רבי אליעזר הכפר, הילודים למות והמתים לחיות. אלו שנולדים, הסוף שלהם הוא למות. והמתים, הסוף שלהם זה לחיות, תחיית המתים. והחיים לדון.

1:33לידע, להודיע ולהיוודע שהוא אל, הוא היוצר, הוא הבורא, הוא המבין, הוא הדיין, הוא עד, הוא בעל דין והוא עתיד לדון. ברוך הוא שאין לפניו לא עוולה ולא שכחה ולא משוא פנים ולא מקח שוחד, שהכל שלו. ודע שהכל לפי החשבון, ועל יבטיח החי צריכה שהשאול בעת מנוס לך. שעל כורחך אתה נוצר ועל כורחך אתה נולד ועל כורחך אתה חי ועל כורחך אתה מת ועל כורחך אתה עתיד ליתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא. אז כל מי שכבר קורא את המשנה הזאת כבר מבין, כבר מתחיל להרגיש לו בנוח. למה? כל כך הרבה פרטים, כפייה, מכריחים. וכבר הרשב"ץ בפירושו מגן אבות אומר בהקדמה למשנה, שורה אחת: "זאת המשנה כוללת הרבה." נקודה. המשנה הזאת כוללת הרבה. מה זה הפירוש "כוללת הרבה"? היא כוללת את הסיבה למה לחיות, היא כוללת את הסיבה למה למות, היא כוללת את הסיבה...

2:55בשביל מה באנו לעולם? היא כוללת את הסיבה בשביל מה אנחנו מתאמצים, מה ההבדל בין יהודים לגויים, מה ההבדל בין בהמות לחיות לבני אדם, את כל הסיבות, את רוב ככל השאלות שיש לאדם בחיים המשנה הזאת כוללת. והמשנה הזאת, כמו שאנחנו אמרנו, אנשים לא אוהבים לדבר על המוות, על יום המוות, על נשמות, על גלגולי נשמות, על דברים מפחידים. הם אוהבים להגיד לחבר שלהם "נשמה, נשמה", כן? היה אחד שקרא לאשתו כל הזמן "נשמה, נשמה". יום אחד הגיע מלאך המוות, אז הוא שואל אותו: "מה קרה? למה באת?" והוא אומר לו: "באתי לקחת לך את הנשמה". אז הוא אומר לאשתו: "הוא קורא לך, זה את". אז זה אנשים, מקסימום זה מה שהם אוהבים לשמוע על יום המוות, אבל הם לא אוהבים. לדעת מה יקרה אחר כך. מה באמת יהיה עם הבן אדם, כשאתה תשב שם בקבר, מטר וחצי עומק, אפילו קצת פחות, על מטר שבעים, ויכניסו אותך שם, מה יקרה ברגע שאחרי. עכשיו, בן אדם שיחשוב על זה, אם הוא לא ידע לחשוב על זה טוב ולחשוב על זה כהוגן, הוא יכול להשתגע. יכול להשתגע.

4:13הוא לא יכול לחיות. אתה בא לאכול סטייק. חביבי, מה אתה אוכל סטייק? אתה יודע שעוד רגע יכול להיות חלילה מצב שאתה לא תהיה פה בעולם. זה פחד. אתה יודע שעוד רגע חלילה יכול להיות שאתה תהיה קבור באדמה ותולעים יאכלו אותך חי. אז מה אתה אוכל סטייק? אתה יודע שעוד רגע יכול להיות מצב שמלאכי החבלה יקראו את הבשר שלך ואתה תרגיש. אז מה אתה נהנה בחיים? מי בן אדם כל הזמן יחשוב על זה? הוא יהיה בסוף משוגע. או שיעזוב, או שיכפור בהכול. לכן צריך לדעת את המינון, לדעת מה כדאי לתת, כמה לתת. לכן אין כמעט שיעורים שלנו על הדברים הללו. אבל יש שיעור אחד שבו נרכז בעזרת השם כמה וכמה מהדברים. כי בשעה שהאש של התאווה בוערת באדם, רק אש אחרת יכולה לעצור. האש של גיהינום. האש של יום המוות. אפילו תורה, אפילו תורה לא תמיד מצליחה. למה? כי תורה, אם היא לא תורה מתוך אש, מתוך עמל, מתוך מאמץ, מתוך... אז בסדר, התורה לא כל כך שומרת באותן שניות אם הבן אדם לא באמת עמל בתורה. ובסדר, פה הוא שומע פרשת שבוע,

5:40פה הוא שמע איזה רעיון, הוא לא באמת עמל בתורה. אז איך הפירוש שהוא שמע פה, הסיפור שהוא שמע שם, ההרצאה שהוא שמע פה, הדרשה שהוא שמע שם, יבואו ויעמדו מול התאווה הנוראה הזאת? אומרת הגמרא בברכות דף ה' עמוד א', אמר רבי לוי בר חמא, אמר רבי שמעון בן לקיש: לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע, שנאמר "רגזו ואל תחטאו" (תהלים ד', ד'). אם ניצחו - מוטב, ואם לאו - יעסוק בתורה, שנאמר "אמרו בלבבכם" (שם). אם ניצחו - מוטב, ואם לאו - יקרא קריאת שמע, שנאמר "על משכבכם" (שם). אם ניצחו - מוטב, ואם לאו - יזכיר לו יום המיתה, שנאמר "ודומו סלה" (שם). מה זה "ודומו סלה"? מתי שהאדם שותק? זה הדממה, הזמן שהוא בדממה, זה יום המוות. זה הסוף של האדם. עכשיו, למה הגמרא לא המשיכה אחר כך, ואם לא עזר? כי כאשר אתה מזכיר לו יום המיתה, מה קורה שם אחר כך? זהו, פה הוא נכנע. זה משבר את התאווה. זה שובר את התאווה באותן שניות.

7:02אז קודם כל, אומר פה התנא, ההתחלה של יצירת האדם, מה התכלית שבן אדם הגיע לעולם? בשביל מה נולדת בעולם? נולדת לאכול? נולדת לשתות? נולדת לעבוד? נולדת להביא ילדים? אם זו התכלית, אז למה בסוף אתה מת? הילדים, הסוף שלהם זה למות. התכלית שבאת לעולם ואומרים שאתה כאן בשביל למות, אז למה נולדנו? אם הילודים הם בשביל למות, אז למה נולדנו? כל אחד שנולד, נקבור אותו ישר. חבל, בואו נקצר לו את התהליך. בשביל מה אנחנו חיים את כל החיים האלה? הילודים למות, מי שכבר נולד, הסוף שלו, התכלית שלו, לאן הוא צועד? ליום המוות. אין בן אדם שלא ימות. מגיע ויחיה ולא יראה מוות. כך אומר דוד המלך בתהילים פ"ט, פסוק מ"ט. אז זו קודם כל המחשבה הראשונה שצריכה להיות לאדם. אתה היום כאן, איפה אתה מחר?

8:25טוב, מה אמר בן אדם? בסדר, מת מת יושב בקבר וכאן אנחנו רוצים לקרוא. יש ספר שנקרא גשר החיים. הספר הזה חיבר אותו הרב יחיאל מיכל טוקצ'ינסקי. הוא היה אחד מגדולי תלמידי החכמים פה בירושלים, והוא חיבר שלושה חלקים. שזה שני כרכים בהוצאה החדשה על כל ענייני המיתה. אז הוא כותב קצת גם הוראות איך נוהגים לטהר את האדם אחרי שאדם נפטר. תראה, אדם שיקרא את זה קצת, זה יחליש לו את התאווה. קצת, קצת, קצת. אנחנו נקרא כמה וכמה משפטים פה בחלק א', עמוד הדק"ב. בהתחלה תופסים את הגופה הזאת, שזה כמו בובה. עכשיו, הגופה הזאת לא שווה כלום. הרחיצה היא בסדר הזה: בתחילה רוחצים את ראשו כולו.

9:41מוחצים לו את הראש, את הצוואר, את ידו הימנית, אחר כך את גופו הימני, וצידו, ושוקו, ורגלו הימנית. אחר כך את צידו השמאלי, ידו, גופו, צידו, שוקו, רגלו השמאלית, בסדר. כל הדברים הללו נחמדים, רחיצה, הכל בסדר. אחר כך מוחצים אותו עם סבון, משכיבים אותו על צידו, ואז מגיע הדבר... איך עושים את הבדיקה הפנימית? כדי שהמת לא ישריח מהר, צריך לנקות לו את המעיים. זה דבר לא נעים. זה דבר מאוס. אבל, חביבי, בשעה שבאה לך תאווה, בשעה שאתה מתגאה - אני, אני, אני - חביבי, תראה מה יעשו איתך אחרי 120. אומרים בעלי המוסר, בדרך כלל, כל בן אדם שהוא בגאווה. פתאום תבוא הגננת שלו שהחליפה לו טיטולים כשהוא היה קטן. הוא יהיה קצת עדין פתאום. לא נעים לו, היא ראתה אותי מלוכלך, החליפה לי. מה קרה? היא ראתה אותך במצב מעוס. חביבי, זה דבר שיהיה לכל אדם בעולם הזה, לפני המיתה והקבורה, ואם הוא לא יחזור בתשובה גם בעולם הבא. מעוס, אתה תסתובב מעוס בלי שהחליפו לך.

11:05ואומר פה הרב, אחרי הרחיצה והשפשוף של הגוף החיצוני, מתחילים בבדיקה והרחיצה הפנימית כשהוא שוכב על צידו. מה הוא עושה? זה דברים לא נעימים. דברים ש... הוא צריך עכשיו לנקות לו את המים. איך הוא מגיע למים? וזה בן אדם חי עושה לבן אדם מת. הוא מתחיל לנקות לו את המים מהמקום שהפסולת יוצאת. ומתחיל לשפוך מים וסבון ומתחיל לעשות לו כמו חוקן לבן אדם. עכשיו, הנשמה רואה את הכל. הנשמה נמצאת למעלה ורואה שמתעסקים לה בגוף המאוס הזה, במעיים האלה שהכנסת לשם כל כך הרבה אוכל, כל כך הרבה תאוות ושתייה. ושוב פעם מכניס, משפשף, מוציא, לוחץ על הבטן שכל המים יצאו, וכל הפסולת, ועוד פעם מכניס, ועוד פעם מוציא, ועוד פעם, צריך שלא יישאר כלום. ואחרי זה שיוצא, הוא צריך שייצאו מים נקיים, ואם עוד לא, עוד פעם את התהליך, ועוד פעם, ועוד פעם.

12:21והוא כותב: פעמים יש שהבדיקה קשה וממושכת וחוזרת חלילה, המים עם המים והסבון הרבה פעמים, עד שסוף סוף יוצאים המים זכים. וכל זמן שהמים היוצאים מקרבו הם בלתי נקיים, או שיש להם ריח, חוזרים ונותנים את כיס הסבון והמים אל תוכו, ומשפשפים שוב עד שממש הבן אדם מתנקה לגמרי. עכשיו, אם בן אדם רק יחשוב על הדבר הזה, שזה עוד לא שמו אותו בקבר, מה הולכים לעשות לו במעיים, מה הולכים לעשות לו בכרס, את כל הטינופת, להוציא לו את זה כבר הוריד לו את התיאבון, לפחות אהבת אכילה. תתמזג לו הגאווה שלו, גם קצת ירדה. אחר כך, כש... אחרי שעושים את כל התהליך ואת כל הטהרה וכו' וכו'.

13:48יש את הלוויה, יש את ההספד ואחרי זה הקבורה. כשמגיעים לרגע של הקבורה, זה הרגע שזהו כשכל המשפחה באה ונפרדת מהאדם. אומר הרב פה ב"גשר החיים" בפרק ט"ז עמוד קמ"ז, עומק הקבר עושים מטר ורבע ויותר. ואז מורידים את האדם לשם דרך רגליו, ואחר כך מכניסים את הראש לחלק העליון. אחרי זה מכסים באבנים, ואחר כך מכסים באפר. מי שהיה בלוויה והיה קרוב למת, כן, לא הלך בסוף, שם היה קרוב למת. וראה את הדבר הזה כדי לצאת מזה איזו תובנה. אתה רואה בן אדם של רגע אחרי, אתה הכרת אותו, ופתאום אתה רואה איך בן אדם, זהו, מכניסים אותו כמו שק תפוחי אדמה, מכסים אותו, וזהו, נשאר לבד. הכופרים אומרים, אה, מה זה נשאר לבד? הוא מת, הוא לא מרגיש, הוא לא חי, אלא מרגיש. הוא לא כלום, מה, מה? מה זה נשאר לבד? סתם חתיכת תפוחי אדמה.

15:13אז זה מה שבא התנא ואומר לך, חביבי, והמתים להחיות. המתים הולכים להחיות. מתי? לתת דין וחשבון. זה מה שאומר דניאל, פרק י"ב, פסוק ב', ורבים מישני עפר יקיצו. אלה לחיי עולם ואלה לחרפות ולדרעון עולם. והנביא ישעיה כותב, פרק ס"ו, פסוק כ"ד, "ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי, כי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה, והיו דראון לכל בשר." זה גם בעולם הזה, בעולם של תחיית המתים. אבל גם, העונש מגיע גם. בעולם הזה, לפני העולם הבא של תחיית המתים, גם לגוף וגם לנשמה. מי שקצת התעסק עם מתים יודע שבבתי הקברות יש לפעמים... אני דיברתי עם מישהו שראה את זה. מה הוא ראה? איך נכנסים לקבר מתחת...

16:33אדמה תולעים. הוא אמר לי שהוא ראה אותם, תולעי בשר. הוא אמר שיש להם עובי של שתי אצבעות, שהוא ראה נכנסים לקבר. ולמה הגוף נענש? אומרת הגמרא בסנהדרין דף צדיק א' עמוד א'. אמר לו אנטונינוס לרבי, זה מובא גם במכילתא דרבי שמעון. בר יוחאי פרק ט' ו' פסוק א' ומובא גם בכמה מקומות במדרשים, בעיקר בבראשית רבה, פרשת ויקרא פרשת ד' אל קודשימוני, פרשת ויקרא רמז ת' סמך ד'. אמר אנטונינוס לרבי: גוף ונשמה יכולים לפתור עצמם מן הדין. הגוף אומר, הנשמה חטאה, זה לא אני, שמיום שפרשה ממני הרי אני מוטל כאבן דומם בקבר. והנשמה אומרת, הגוף חטא. שמיום שפירשתי ממנו, הרי אני פורחת באוויר כציפור. אני יכולה לעשות משהו? איך אני יכולה? מה אני יכולה להתאוות? אני יכולה ללכת לנשים? אני יכול לחלל שבת? להוציא זרע לבטלה? לעשות עבירות? כלום אני לא יכולה. אני נשמה. הגוף חטא. והגוף אומר, איך שיצאה אני כלום.

17:41אמר לו רבי, אמשול לך משל: למה הדבר דומה? למלך בשר ודם שהיה לו פרדס נאה, ובו פירות עסיסיים, בריאים וטובים. המלך הציב שני שומרים: אחד חיגר ואחד סומא. מדוע? כדי שלא יוכלו לגנוב מהפירות. החיגר, שאין לו רגליים, והסומא, שאין לו עיניים, איך יוכלו לגנוב? אמר החיגר לסומא: "בפרדס יש פירות נאים שאני רואה. מה, אינך יודע מה אני רואה?" איזה תפוחים, איזה עסיסיים, איזה פירות. בוא וארכיבני ונביאם להם לאוכלם. אמר לו, הרי אני רואה, אתה לא רואה. אבל לך יש מעלה אחרת, שאתה יכול ללכת. אני אעלה עליך, וככה תבוא ותיקח אותי ואני אכוון אותך. ימין, ימין, שמאלה, שמאלה. חזק וברוך ונתחלק בשלל. והביאו והאכילו. לאם אם בעל הפרדס אמר להם, איפה כל הפירות?

18:42איפה כל הפירות? מה אמרו לו? איך, איך, איך אנחנו יכולים? נו מה, איך? העיוור אמר לו, אני לא רואה. איך אני יכול לבוא? החיגר אמר לו, מה, יש לי רגליים? מה עשה? הרכיב את החיגר על גבי הסומא ודן אותם ככה. אין בעיה, בדיוק כמו שהלכתם. תך את הגר, שם אותו על העיוור ותך מקוטשתם ביחד. אף הקדוש ברוך הוא מביא נשמה וזורקה בגוף ודן אותם כאחד. גם הגוף נדון. מחזירים לפעמים את הנשמה לתוך הגוף והאדם מתחיל לסבול. מה יאמר האדם? אחרי שאני מת, אני לא מרגיש תולעים, לא מרגיש כלום. באו חז"ל ואמרו לו, חביבי, אומרת הגמרא, בברכות, בדף י"ח עמוד ב', ובמסכת שבת דף י"ג עמוד ב', וגם בשבת דף קנ"ב עמוד א', מובא גם במדרש, פרשת ויקרא סימן ח' ועוד, קשה רימה תולעים למת, כמחט בבשר החי.

19:59תולעים שאוכלות את הבן אדם, זה לא מה שאני לא מרגיש. אך בשרו עליו יכאב ונפשו עליו תאבל. זה פסוק ביוב, פרק י"ט, פסוק כ"ו. יכאב, אבל אני לא מרגיש, אני לא פה. מה, מה חביבי, על כל שנייה שהגוף עשה משהו לא בסדר, הגוף יאכל. רק מה, מה יהיה עם העצמות? העצמות יישארו, העצמות לא יישארו. העצמות. אומרת הגמרא במסכת שבת, בדף ק"נ ע"ב, "רקב עצמות קנאה". זה פסוק במשלי, פרק י"ד פסוק ל'. כל מי שיש לו קנאה בליבו, עצמותיו מרקיבים. כל שאין לו קנאה בליבו, אין עצמותיו מרקיבים. שם הגמרא מספרת על אחד האמוראים שהוא נשאר חי, כולו חי, והוא דיבר עם החיים. אמר לו, אז למה אתה לא קם עם הגוף שלך שלם? אמר לו, כי כתוב: "וידעתם כי אני ה' בפתחי את קברותיכם," פסוק ביחזקאל למ"ז ג'. אין לנו רשות לקום לבד.

21:16אבל יש את הדבר הזה, שהצרות, שבן אדם חושב, או זהו, אני מת, אני מתפטר, אני כלום, אני כלום, אין מה לעשות. חביבי, מאז אתה מתחיל את החיים, מאז אתה מתחיל את העסק. לכן יש בן אדם שיש להם צרות בעולם הזה. מה הם עושים? בוא נתאבד. חביבי, אתה טיפש. אם לצרות קטנות בעולם הזה אתה בורח מהן, אתה נופל לצרה יותר גדולה. עדיף שתשבחי ולא תתלונן, ולא משנה מה יהיה. למה? כי מי שיודע מה כמו יחכה שם. וזה מה שאומר הכתוב: "מה יתאונן אדם חי גבר על חטאיו". זה מה שאומר הנביא ירמיהו בפרק ג' פסוק ל"ט. מה יתאונן? מה אתה מתלונן? מה אתה מתלונן? ואומרת הגמרא בקידושין דף י', עמוד ב', אומר הקדוש ברוך הוא: דיו חיים שנתתי לו. קיבלת חיים? אתה חי? אתה יכול עדיין לתקן. אתה יכול עדיין לתקן? אתה עוד לא שם. זה היה הווידוי של החפץ חיים. אחד התלמידים שלו שמע את החפץ חיים איך הוא בא ומספיד את עצמו ברגע שאחרי. הוא מתחיל ומתאר. החפץ חיים מספר על עצמו.

22:40ישראל מאיר, אתה לא מרגיש טוב. ישראל מאיר עולה למיטה. ישראל מאיר, אחרי כמה ימים, חולה. באים התלמידים, באים החברים, כולם באים לבקר אותו. וישראל מאיר בקושי מדבר. ישראל מאיר היה מדבר על עצמו בגוף שלישי, כאילו הוא מדבר עם מישהו. ואז הוא כבר לא רואה, ואז הוא נפרד מכולם. ואז זהו, קול רדין, ראש הישיבה, הרב, ויוצאים בהלוויה, וכולם סוחבים, ויש דחיפות בלוויה, והמתעזע, וזה, ובסוף מגיעים, והוא מתאר את הכל בפרטי פרטים, ומספר לעצמו מה יקרה לו אחרי. וישראל מאיר ככה, וסוף סוף שמים אותך, ישראל מאיר, בקבר. אתה מחוסה, ואז מגיע המלאך, מגיע המלאך ושובר את הקבר ומוציא את האדם משם. חז"ל אומרים שדבר ראשון הוא מוציא לאדם את העיניים ושובר לו את העיניים בחרס. למה? כל התאוות התחילו מהעיניים. זה הדבר הראשון. קודם כל, לפני שאנחנו מכירים מי זה המלאך הזה? זה כל המלאכים שבן אדם ברא. הם באים אליו עכשיו ואומרים לו: "חביבי..."

23:48אתה בראת אותנו, ועד עכשיו כשהיית חי לא אכלנו כל כך לטפל בך. לא אכלנו, אבל לפני שאתה עולה לשמיים, בוא נראה מה אנחנו יכולים לקחת ממך, במיוחד בנושא הקשה הזה של עניינים של זרע לבטלה. שהשם ירחם, השם ירחם, כמה בן אדם צריך להיזהר, להיזהר, להיזהר בדבר הזה. יש תקנה שעשו, זה גם מובא בספר גשר החיים שם, בעמוד קי"ב, הכרזת חרם. קודם שמוציאים מהבית מת זכר, שהוא יותר מבין 13 שנה, מכריזים בחרם. כי כל זרעו לא ילווהו ולא ילכו אחר מיטתו כלל וכלל. וכמובן בצוואת גאון ישראל בעל שו"ת "שולחן גבוה", שנתפסה בספרו לחלק יורה דעה, עוד ח'. ועל פי זה, אין הולכים פה בארץ הקודש אחר מיטתו שום אחד מבניו ובנותיו יוצאי חלציו. מה הטעם? הטעם שלא הלכו אחריו יצורי זרעו התמאים מטיפות הקרי.

25:13וכדאמרו בעלי הקבלה שמטיפות הזרע בלתי הקשרים מתהווים יצורים טמאים מזיקים, שבמשך הזמן מתגדלים ומתלבשים בלבושים גופניים של שדים ורוחות. והם הם נגעי בני אדם הפוגעים בו וגורמים לו מרעין בישין גם בחייו. המוציא זרע לבטלה זה ראשי תיבות המזל. אינו בר מזל, גבר לא יצלח לתכליתו. והוא מוסיף פערה ומאז התחדשה המשקפת המגדלת פי 16 או 18 אלף המצויה אצל רופאים למקצוע, רואים על ידי אותה המשקפת בכל טיפה שכזה בריאות חיות קטנטנות בצורת תינוקות בני אדם מתנועעות, רצות ומתרוצצות, המראות זוועה למסתכל. וכשתהיה משקפת מגדלת פי 100 אלף, יראו שם ילדים בדמות מולידם, תראה את הילדים. והיה על לב האב הרואה מתפלץ למראה ילדיו שעולים לרוחות. ואמר חז"ל בנידה דף י"ג עמוד א': במשך התקלה שעליו אומר הנביא, "ילדי פשע זרע שקר, שוחטי הילדים". האדם חוגה והולך, עושה, אתה רוצח.

26:42הלא אתם ילדי פשע, זרע השקר, זה מה שאומר הנביא ישעיהו בפרק נו פסוק ד. הנחמים בעלים הם היו מתנחמים תחת כל עץ רענן, שוחטי הילדים. ובביטרתו של אביהם מולידם, אם לא זכה לבערם ולהחזיר את הניצוצות למקום קדושה על ידי תשובה ותיקונים המבוארים בספרים הקדושים, מה קורה? מה קורה באותן שניות? מתלווים מהם אל אביהם ומלפפים אותו, תופסים אותו ולא ירצו להיפרד ממנו ומטעמים ומזהרים ומצערים אותו עד מאוד ואינם מרשים לו לחזור למקום מחצבתו הקדושה ואיסורי הרוח האלה אין לתאר ואין להם שום ציור בעולם. ולכן נעבור להכריז שאף זרע לא יצא אחריו וגם הבנים בעודם בחיים לא יצאו אחריו ובמילא אין להם רשות גם למזיקים לבוא ולצער אותו עד שייתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים. אז זה בן אדם חוגג הולך עושה, והמתים להחיות, והחיים לדון.

28:05מה זה "והחיים לדון"? אומר רש"י: ואשר הם חיים עודנה, עתידים לדון ליום הדין. אין בן אדם שיכול להגיד "אני מסודר". מסודר! מה זה יום הדין? אני אסתדר. יש לי תירוץ. יש הרבה אנשים שאומרים לך "אני אסתדר עם הקב"ה". Sorry, I can't assist with that request. אתה אומר, אנחנו אוהבים אותך, ומנסה לעשות הכל להראות שאתה לא אוהב אותו. מה אתה חושב? שהקדוש ברוך הוא יגיד שאין בעיה? מספיק שאמרת, אנחנו אוהבים אותך? לדוגמה, למה הדבר דומה? יש ילד שאומר: "אבא, אני אוהב אותך. אבא, אני אוהב אותך. אבא, אני אוהב אותך." טוב, האבא בא לתת לו ברכות, לתת לו מתנות, וכשהוא בא, הילד יורק עליו, דורך לו על הראש, מרביץ לו. הילד לאבא.

29:26מה? אמרת שאתה אוהב אותי? כן, אני אוהב אותך. בוא, בוא, תתקרב, תתקרב, תתקרב, תתקרב עוד. זה משוגע לידע, להודיע ולהיוודע. אומר הרמב"ם, מה זה לידע? לידע העתידים להיוולד, להודיע לנולדים עכשיו וימותו, ולהיוודע לאשר יחיו אחרי המוות. רש"י מפרש פירוש אחר: לידע שיבין האדם מעצמו, שיודיע לאחרים, ולוודא שהדבר בעצמו נודע מאליו. זאת אומרת, זה לא משהו שאתה צריך להבין. לך לבית קברות ותראה מה קורה עם אותם אנשים שחשבו שהם אלו שיחזיקו את העולם, עם אותם אנשים שהיו בטוחים שהעולם לא יסתדר בלעדיהם. רבנו יונה מפרש: לידע מאחרים, ולהודיע לאחרים, ולהיוודע מעצמו. רבנו יונה מוסיף: אתה צריך גם להודיע לאחרים, לא להסתפק בכך שאתה יודע את האמת. אתה יודע שיש חיים אחרי המוות. אתה יודע שאנחנו לא באנו לעולם הזה סתם; אבל בוא תלמד אחרים. זה להודיע לאחרים.

30:48שהוא א-ל, אתה קודם כל צריך לדעת מי זה הקדוש ברוך הוא. יש אנשים שחושבים, איך אמר הרב ירון שיהיה בריא, יש כאלו שחושבים שהקדוש ברוך הוא הוא כמו סנטה קלאוס, להבדיל, רק מתנות הוא צריך להביא. בשעה שהקדוש ברוך הוא קצת עושה להם משהו, מי הוא הקדוש ברוך הוא? איך הם שוכחים כמה פסוקים. הכתוב אומר: "אֵל נְקָמוֹת ה', אֵל נְקָמוֹת הוֹפִיעַ." אף על פי שזה מדבר על אומות העולם, הקדוש ברוך הוא לא מוותר על כלום. אין ויתורים. הגמרא אומרת בבבא קמא בדף נ' עמוד א', וזה מובא גם ב"ילקוט שמעוני" בפרשת תולדות, רמז קוף ט' וו'.

31:49וגם בפרשת האזינו, רמז תת ת"ק מב. ובעל ילקוט שמעוני בתהילים, רמז תת ר"מ ח'. ועוד, אמר רבי חנינא, כל האומר הקדוש ברוך הוא ותרן, יוותרו חייו. יש פירוש, יש גרסה אחרת בילקוט שמעוני, יוותרו מאיב, שחתכו לה מעיים, שיגמרו לה חיים, שנאמר, הצור תמים פועלו, כי כל דרכיו משפט. פסוק בדברים, פרק ל"ב, פסוק ד'. מה זה הצור? הקב"ה הוא צור, חזק. תמים פועלו, המעשים שלו שלמים. כי כל דרכיו משפט, אין עוול ואין עוולה, צדיק וישר הוא. אתה אומר שהקב"ה מחפף, הקב"ה לא מחפף. קדוש ברוך הוא על כל דבר ודבר יבוא וייתן את הדין. למה עשית לי ככה? זה דבר ראשון שבן אדם צריך לדעת. מי זה בורא העולם? שהוא אל. תדע אל הוא אלוקים. זה תקיף, הוא בעל היכולת, הוא בעל כל הכוחות כולם, הוא האלוקים. הוא זה שעשה את העולם, הוא היוצר. הוא זה שיצר את כל היצירה הזאת. הוא זה שבכוחו וגבורתו מלא עולם, הוא הבורא.

32:56הוא זה שברא את העולם, מה תגיד? או בסדר, הוא ברא את העולם ויצא לפנסיה. יש כאלו כופרים שהיו אומרים ככה. הקב"ה ברא את העולם, תודה רבה. זהו, מה נראה לך שעכשיו מה ש... איך זה? חרדי! אמר לי, מה נראה לך שהקב"ה מפריע לו אם אני מוציא זרע לבטלה או לא מוציא זרע לבטלה? זה מה שבראש שלו? קודם כל, זו כפירה גמורה. למה? מכמה וכמה סיבות. אתה מצפצף על כל התורה, שאומרת שכן, ער ואונן, שמתו, על כל מדרשי חז"ל, על כל שולחן ערוך, אתה בעצם כופר, אתה לא חרדי. אתה לקחת כל התורה, שם בפח. מה, ונראה לך שהקדוש ברוך הוא אכפת לו שאתה מדליק אפור? על כל דבר תגיד. דבר נוסף, אתה חושב שאתה מבין את הקדוש ברוך הוא, שאתה יודע מה זה, ואתה חושב שאתה יודע מה המעשה שלך עושה, אבל אתה לא יודע. ובן אדם אומר, אני חושב ככה, מי אתה שתחשוב בכלל משהו במחשבה האלוקית? וזה מה שאומר, הוא המבין, הקדוש ברוך הוא מבין. מה אתה אומר? לפעמים אתה מדבר עם מישהו, אתה אומר, בן, אתה לא מבין אותי. אתה לא מבין אותי, אני בכלל משהו אחד, אתה אומר לי משהו שונה, אבל הקדוש ברוך הוא מבין אותך.

34:05מה זה מבין אותך? הוא מבין אותך עד הסוף. יש בן אדם שאומר, אני אחד כמו שהוא יבין אותי. הקדוש ברוך הוא מבין שמה שעשית זה לא בגלל... מה שאתה רוצה למכור לעולם, זה בגלל התאווה, בגלל שנכשלת. הוא מבין את הכל, את הסיבות. בפני אנשים אתה יכול להגיד מה שאתה רוצה, אתה יכול לשחק אותם איך שאתה רוצה. אבל הוא מבין, הוא שורש ההבנה, הוא הדיין, והוא זה שדן את האדם, והוא עד, והוא בעל דין. הקדוש ברוך הוא אומר: למה, למה אתם באתם? נתתי לכם חיים. למה בזבזתם את החיים האלה? אני נתתי לך 24 שעות ביממה, למה שעתיים מתוכם לא הקדשת לתורה? למה את כל ה-24 שעות האלה בזבזת על שטויות, על עבודה, על כסף, על כסף, על כסף, על כסף, עבודה, כסף, כסף, עבודה? למה לא חשבת קצת על הנשמה? והקב"ה תובע אותו. אני נתתי לך פיקדון. נתתי לך פיקדון, נתתי לך חיים שלמים. מה עשית איתם? מה הגעת אחרי 70, 80, 90, 100, 120 שנה? מה הבאת לי ממה ששלחתי אותך? מה הבאת?

35:16והוא העתיד לדון, ברוך הוא. הקדוש ברוך הוא מקור הברכות והשפע. מהרשב"א בעצמו אמר "ברוך הוא". איך שמזכירים את הקדוש ברוך הוא צריך לברך. איך אנחנו אומרים "הקדוש ברוך הוא"? והוא מביא פסוק: "זכר צדיק לברכה". כשמזכירים שם של צדיק צריך לברך. זה פסוק במשלי פרק י', פסוק ז'. מהקדוש ברוך הוא. הצדיק, שם הצדיקים. אפילו פרעה הבין את זה. פרעה אמר: "יְהוָה הַצַּדִּיק וַאֲנִי וְעַמִּי הָרְשָׁעִים" (שמות ט, כז). אז כיוון שהזכרנו את הקב"ה, אז צריך לברך. אבל יש פה עוד עומק. צדיק, מה זה צדיק? צדיק פירושו אחד שמצדיק עליו את הכל. אדם שמצדיק את כל מה שהקדוש ברוך הוא עושה עמו, ריבונו של עולם, אין לי טענות עליך. מה שאתה עושה, הכל לטובה. הקדוש ברוך הוא, כולם מצדיקים אותו ואת מעשיו. מה שהקדוש ברוך הוא עושה, האדם יבוא לשמיים, והוא יחתום על פסק הדין שיביאו לו. אתה תחתום על השנים של הגיהנום ועל הזוועה שצריך להעניש אותך.

36:39והבורא עולם, אתה צריך לזכור שאפילו שהוא בעל דין, והוא עדיין, והוא המבין, אבל הוא ברוך הוא. והוא מקור הברכות והשפע. הוא רוצה להביא לך דברים טובים. ואין לפניו לא עוולה, ולא שכחה, ולא מסופנים, ולא מכחשו חד, שהכל שלו. יש בן אדם אומר, אתה יודע מה, עשיתי משהו לפני 20 שנה. חל על זה חוק ההתיישנות. מי תבע אותי? מי ראה אותי? אתה יודע מה? אני אשחד את הקדוש ברוך הוא. שחד אותו, תן לו. מה זה לשחד אותו? הרי הכל שלו, זו חוצפה. בן אדם אומר, אני אשחד את הקדוש ברוך הוא. מי נתן לך את הכסף? הרי הכתוב בחגי פרק ב', פסוק ח' אומר: לי הכסף ולי הזהב, נאום ה' צבאות. הכל מהקדוש ברוך הוא. זה בן אדם מאוד... אתה יודע מה? אני יכול לעשות משהו. ודע שהכל לפי החשבון, הכל לפי החשבון. מה זה החשבון? מה זה החשבון? מה ההבדל בין דין לחשבון?

38:05קודם כל, נראה שיש גמרא במסכת בבא בתרא בדף עינחת עמוד ב'. הגמרא דורשת כמה וכמה פסוקים: "על כן יאמרו המושלים", פסוק בבמדבר פרק כ"א פסוק כ"ז, "בואו חשבון תיבנה ותיכונן עיר סיחון". על כן יאמרו המושלים, אלו המושלים ביצרם, בואו חשבון, בואו ונחשב חשבונו של עולם, הפסד מצווה כנגד שכרה, ושכר עבירה כנגד הפסדה. מה אני מרוויח כשאני עושה מצווה, ומה אני מפסיד כשאני עושה עבירה? תיבנה ותיכונן. אם אתה עושה כן, אתה עושה חשבון נפש, תיבנה בעולם הזה ותיכונן לעולם הבא. עיר שיחון, היא משים אדם עצמו כעיר זו, שמעלך אחר שיחן העם, הכתיב אחריו, כי אש יצאה מחשבון. מה זה אחר שיחן העם? עיר, מחפש את התאוות, את העניינים, תן לי ליהנות, תן לי להתפנק, למה אתה מפחיד, למה אתה משגע אותי, עזוב אותך, יש לי מסיבה, יש לי משחקים, תן לי לעשות. כי אש יצאה מחשבון, תצא אש ממחשבים,

39:10ותוחלת שאינם מחשבים ולהבה מקריית שיחון מקריית צדיקים שנקראו שיחין. ושם הגמרא ממשיכה בכמה וכמה דברים על הדבר הזה. אז קודם כל, אנחנו רואים שצריכים לעשות חשבון, צריך לעשות חשבון נפש שכל בן אדם צריך לחשוב. המשנה אומרת בתחילת פרק ג' באבות, במשנה א', "ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון". בן אדם צריך לזכור, אומר הגאון מווילנה, דין זה על עצם הדבר - למה עשית, וחשבון זה שבזמן הזה הייתי יכול לעשות מצוות, שבזמן הזה הייתי יכול ללמוד תורה. בן אדם הלך עכשיו למקום שאסור לו ללכת, בזמן ההליכה הזאת היה לך שיעור, למה לא הלכת? אז קודם כל על ההליכה עצמה, מה שנכשלת. תקבל וחשבון על כל הזמן הזה שהיית עוסק בתורה והפסדת. ודע שהכל לפי החשבון, הכל הכל הכל הקב"ה מחשבן בין לטוב ובין למוטב. היה בזמן הגאון מווילנה שתי נשים שהיו אוספות כסף. היו גזברות של צדקה.

40:38והגזברות האלו של הצדקה היו כל החיים שלהן. הן הבטיחו ביניהן שמי שתיפטר ראשונה, תבוא לשנייה בחלום ותספר לה מה הדין שלה למעלה. וככה היה, אחת נפטרה. והגיעה אחרי שבוע ואמרה לה, תקשיבי, הדין בשמיים קשה מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד. אי אפשר להאמין כמה. אבל תדעי לך שמדקדקים בכל דבר בין לטוב בין לרע. השכר שלך עצום. אבל השכר שלי קצת יותר ממך. למה? אז היא אמרה לה: את זוכרת שפעם אחת הלכנו לאסוף צדקה, ומרחוק ראינו איזו אישה אחת עשירה, ואני סימנתי לה עם היד שתעצור ואת לא סימנת? כל החיים עשינו אותן מצוות, אבל פעם אחת עקפתי אותך כי אני סימנתי לה שתעצור ואת לא סימנת. אז בזה אני שלי אותה שכר ממך, סימון קטן. הכל לפי החשבון. עכשיו, אם בן אדם יבוא ויסתכל: על מה אני מבזבז את החיים שלי? על דבר שאני לא יכול אפילו לבוא ולקחת אותו ליום דין? מה יגיד לך בן אדם? מי אמר שהקדוש ברוך הוא לא לוקח שוחד? אתה מאמין בתנ"ך? אתה מאמין בתורה? בסדר, יש אנשים שאומרים לך: אני לא רוצה תורה שבעל פה. תן לי תורה. לצערנו, כופרים, הקדוש ברוך הוא יזכה אותם לקצת הבנה להבין שאי אפשר להבין את התורה שבכתב בלי התורה שבעל פה.

42:06להבין את התורה שבכתב בלי התורה שבעל פה, אבל גם התורה שבכתב כותבת בספר דברים, פרק י', פסוק י"ז: "כי ה' אלוהיכם הוא אלוהי האלוהים ואדוני האדונים, האל הגדול הגיבור והנורא, אשר לא יישא פנים ולא ייקח שוחד." אז איך אתה מגיע למשפט הכי גדול עם אפס אחוז זכאות? איך? רבי יוחנן בן זכאי, רבי יוחנן בן זכאי התנה. רבן יוחנן בן זכאי התנה, הקדוש הזה שאין. אנחנו לא מבינים מה זה, אנחנו לא מבינים. יש גבול כמה מוח. כמה המוח יכול להכיל מה זה גדולי ישראל. כמה, כמה, כמה בן אדם יכול להכיל. איך פעם מישהו אמר, הרב עובדיה בשבילי, הרשב"א, ורבי שמעון בר יוחאי ומשה רבנו זה אותו דבר. אני לא יודע, לא יודע, ההשגות שלי נגמרות ברב עובדיה. הוא יודע את כל התורה כולה וזהו, אני לא יודע. לא יודע. לא יודע.

43:28אז רבנו יוחנן בן זכאי נכנסו תלמידיו לבקרו. כיוון שראה אותם התחיל לבכות. אמרו לו תלמידיו, מי היו תלמידיו? רבי אליעזר הגדול, הרב של רבי עקיבא, כל התנאים הקדושים שמוזכרים באבות. אמרו לו תלמידיו, נר ישראל, עמוד הימיני, פטיש החזק, מפני מה אתה בוכה? אמר להם: אלו לפני מלך בשר ודם היו מוליכים אותי, שהיום כאן ומחר בקבר, שאם כועס עליי אין כעסו כעס עולם, נרגע אחר כך, ואם אסר אותי אין איסורו איסור עולם... למחרת אני יכול להשתחרר, ואם ממית אותי, אין מיתתו מיתת עולם, ואני יכול לפייסו בדברים ולשחדו בממון, אז הייתי מפחד. ועכשיו כשמוליכים אותי לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, שהוא חי וקיים לעולם ולעולמי העולמים, שאם כועס עליי, כעסו כעס עולם, ואם עושה אני עבירה, העבירה היא עבירת עולם, ואם ממית אותי, אין מיתתו מיתת עולם, ואני לא יכול לפייסו בדברים ולא לשחדו בממון. מי בוכה פה? מי בוכה פה? הלוואי ונזכה להיות עפר תחת כפות רגליו. לא עפר. עפר זה הרשעים שהם תחת כפות רגלי צדיקים. עפר. שידרוך עלינו שנזכה להיות הזכות של העפר שהקדוש הזה רבן יוחנן בן זכאי היה. בואו בואו ואומר להם. מה הוא אומר להם? אומר להם...

44:52אני מפחד, ממה אתה מפחד? רבונו של עולם, אתה נתן הקדוש. כל התורה שבכתב, כל התורה שבעל פה, כל אלפי תלמידים, כל הש"ס שיש לנו היום, כל הגמרות, הכל, הכל, הכל. רבן יוחנן בן זכאי, הוא היה הראש והראשון. רבי אליעזר הגדול היה תלמיד שלו, רבי עקיבא תלמיד של תלמיד שלו, רבי שמעון בר יוחאי, רבי מאיר בעל הנס, תלמידים של תלמידים של תלמיד שלו. אפשר להבין מה זה? ועוד יותר מה הוא אומר, ויש לפני שתי דרכים, אני לא יודע באיזה דרך מוליכים אותי. אחד גן עדן, אחד גיהנום. מה יהיה? מה יהיה? רבן יוחנן בן זכאי, מי בא לקבל אותו? חזקיהו מלך יהודה. חזקיהו המלך? הוא בא לקבל אותו, אמר להם תפנו את הכלים מפני הטומאה והכינו כיסא לחזקיהו מלך יהודה שבא. לפנות לו את הדרך אז רבן יוחנן בן זכאי ידע, ידע כן, כמה שאני צדיק, כמה שאני קדוש, כמה שאני בסדר, הוא לא משקר את עצמו. אבל, אבל כמה אנחנו צריכים וחייבים לקדוש ברוך הוא. כמה, כמה שבן אדם יעשה ויעשה.

46:16זה עדיין אפילו לא אחוז אחד ממה שהאדם חייב לקדוש ברוך הוא. ואומרת הגמרא בכמה מקומות, ביבמות, דף קוף כף א' עמוד ב', ובכמה דפים לעמוד א', וגם בירושלמי בביצה פרק א' הלכה א', ובשקלים פרק א' הלכה א', דורשים את הכתוב. הוא סביביו נדרש מאוד. כתוב בתהילים פרק נ' פסוק ג', "הקדוש ברוך הוא מדקדק עם סביביו כחוט השערה עם הצדיקים." ככל שאדם יותר צדיק, הוא יותר מפחד. מרן הרב עובדיה היו שומעים אותו בוכה בווידוי של יום הכיפורים. במה? ב"ביטולנו תורתך." ב"ביטולנו תורתך" הוא בוכה. איך? על מה? מה ביטלנו תורתך? יושב, לומד עד שתיים בלילה כל יום, קם לפנות בוקר, על מה ביטול תורתך? היה אחד משרי הממשלה, אחר כך הוא היה גם ראש ממשלה, והיה גם נשיא, לא נזכיר את השם שלו, שהגיע להתפלל עם הרב עובדיה באחת הפעמים. והוא שומע את הרב בוכה בביטול תורתך, אז הוא שאל את הבן שלו, תגיד לי, אבא שלך בבית, מה הוא עושה? משחק שש-בש, קלפים, מה הוא עושה? הוא לומד.

47:41אמר לו, פעם אתה ראית את אבא שלך עושה משהו חוץ מללמוד? אמר לו, לא. אמר לו, אז מה הוא בוכה בביטול תורתך? על מה? אמר לו, עזוב, אתה לא תבין את זה. אדם שיודע מה זה הערך של התורה, מה זה עמקות הדין, מה זה הקדוש ברוך הוא, הוא בוכה. כשאשתו הרבנית נפטרה, הרבנית מרגלית, שלושה ימים הרב עובדיה לא הפסיק לבכות. אמרו לו, למה אתה בוכה? אמר להם, אתם לא יודעים מה זה עומק הדין. לא בגלל שהיא נפטרה אתם לא יודעים מה זה עומק הדין, זהו. אבל היא אשתו של גדול הדור. היא הקריבה את כל החיים שלה, את כל החיים שלה במסירות נפש שאי אפשר להבין מה זה מסירות נפש של הרבנית שהייתה לה. היא הייתה, סיפר פעם הגאון רבי משה שמואל שפירא, לצערנו, היו גם כאלה הרבה מחבלים רשעים. רצו לעשות חיכוכים, אז באו, אמרו לו, רוצים להחתים את הרב נגד איזה אחד, הרב עובדיה. מה להם? תקשיבו, אני מכיר את הרב עובדיה.

48:43בתור אברך צעיר. הוא היה דיין, ואני הגעתי אליו הביתה. הייתה עניות נוראה. היו לו שלושה, ארבעה ילדים. הגעתי, אני רואה הבית ריק. נכנסתי, ישבתי לידו, ולמדנו, התפלפלנו על איזה דין, שאלה, שהיה דיין או משהו. פתאום אני שומע בכי מתחת לשולחן. הרבנית נכנסה עם כל הילדים ועם התינוק שלה מתחת לשולחן, כיסתה הכל במפה, כדי לא להפריע כי פשוט לא היה לה איפה להכיל את הילד. חדר אחד זה כל הבית שלו היה. היא לא יכולה להניק אותו ברחוב, אין שירותים, אין אמבטיה, אין כלום. חדר אחד כל הבית. וכיוון שהגיע אורח חשוב, מה עושים? נכנסים מתחת לשולחן, יושבים עם כל הילדים ומניקים שם את הילד. בכזאת הנאיות הרב עובדיה נלמד. אתה תגיד לי, רב עובדיה לחתום נגדו? אתה למדת אחוז אחד ממנו? זרק אותו. אז אותה רבנית שמשחת נפשה, בעלה הגדול, גדול הדור, יודע, כן, עומק הדין. דַּהֲלָךְ יבטיח לך, יצריך שהשאול בית מנוס לך.

49:57יש בן אדם אומר: בוא נגמור את החיים, נגמור את החיים, הכל בסדר, מה שהיה היה, אני רוצה לברוח. אומר שלמה המלך בקהלת, פרק ב', פסוק י': "כל אשר תמצא ידך לעשות, בכוחך עשה; כי אין מעשה וחשבון ודעת וחוכמה בשאול אשר אתה הולך שמה." יש בן אדם שאומר: "אתה יודע מה? אני אמצא כבר פתרון, משהו שמה, כשאני אגיע לשם, על השאול. אני אמצא פתרון כשהנשמה שלי תטייל בעולם. אני כבר אמצא איך להתחמק." אומר דוד המלך בתהילים, פרק קלט, פסוק ח': "אם אסק שמיים, שם אתה; ואציעה שאול, הנך." לא משנה איפה אני - עם עמקים, עמקים, עמקים - אני עם הקדוש ברוך הוא. אי אפשר להתחמק מהקדוש ברוך הוא.

51:15שְׁאוֹל, גם הגיהנום נקרא שְׁאוֹל ויש כמה וכמה דברים על גיהנום שבן אדם צריך לדעת. קצת תבין תבין למה למה למה לא שווה לך לבזבז את החיים שלך. לצערנו, דיברת עם בן אדם שהיה בחור ישיבה, עזב ויצא לתרבות רעה, רחוק מתורה ומצוות. הוא אוסר על אשתו לשים מטפחת, אוסר עליה גם לא ללכת בלי כיסוי ראש. הוא שמע פעם מאיזה רב שהגיהנום זה בושה, זה רק בושה, לא נעים לך, אתה יודע, פדיחה. עוד קצת הוא אמר לי, מה הגיהנום? קצת בושה, תודה, מבריחים אותך, נו נו נו, לא היית ילד יפה, נשים אותך בפינה אולי.

52:20אז הוא חושב, רגע, רגע, רגע, אני צריך להוציא את הנשמה שלי פה בעולם הזה, תורה, שבת, קדושה, זה, זה. אני אסתדר עם הבושה שם. אותו רב צדק ולא צדק. הוא צדק שיש שם בושה, אבל הוא לא צדק שזה הגיהנום. הבושה היא רק על מה שחז"ל אמרו, בגמרא בבבא בתרא, דף עמוד א', שזה לצדיקים. אמר רבי חנינא, מלמד שכל אחד ואחד נכווה מחופתו של חברו. בן אדם שלא עשה מספיק, הוא מתבייש: איך יכול להיות שהחבר שלי ישב לידי, לאיזו דרגה גבוהה הוא הגיע, ואני זה בגן עדן. לאלו שלא מגיע להם את הגן עדן המושלם, לא בגיהנום. אבל גיהנום זה גיהנום, זה ייסורים, זה דברים שאי אפשר להבין, אי אפשר להבין. אי אפשר להבין מה זה הצער, כמה צער יש לנשמה. יש ספר שנקרא "רוחות מספרות" של רבי יהודה פתיה. ספר נורא והיום, מפחיד מפחיד מפחיד. הספר הזה, של רבי יהודה פתיה, הוא מלמד, מלמד, מלמד, קצת, את הבן אדם, מה קורה שם בעולמות העליונים.

53:48רוחות שבאו ונכנסו באנשים. למה הם נכנסו באנשים? כי רדפו אחריהם שדים ומזיקים וכוחות, ורצו לקרוע אותם לגזרים. והם ברחו, ברחו. יש כאלה מימות הנביאים, מכורבן בית המקדש. אלפי שנים אין להם מנוחה, עד שנכנסו באיזה מישהו שגם חטא והגיע לאומללות הזו. ספר 'אהבת חיים' מלא סיפורים על זה. אנשים ש... אהבת חיים בעצמו חקר מנוחה מנשה. הוא בעצמו היה מתעסק הרבה בדברים האלה על... הנכד שלו סיפר, הוא חי איתנו, חי בירושלים, הרב יוסף שני. הוא בעצמו סיפר, לכן מותר לספר, שכשהוא היה בחור צעיר, הוא היה קצת שובב, עושה שטויות, לא לומד. יום אחד סבא שלו, שזה אהבת חיים, גילה אותו. אז הוא שלח אותו לרב עתילון, הוא גם היה צדיק נסתר. והרב עתילון הראה לו מול העיניים גלגול נשמה. איך הנשמה מגיעה ואיך הוא עושה לה תיקון, ואחר כך היא מתה במיתה משונה בחוץ.

55:12אחרי שהוא ראה את זה, עזב את הכל והקדיש את כולו לתורה. עזוב אותי מהשטויות, מהכדורגל, מהמשחקים. אז בוא נבין קצת מה זה החומרה. אומרת הגמרא: כתוב "עוברי בעמק הבכא מעיין ישיתו." ככה כתוב בתהילים פ"ט, י'ז: מה זה? אלו שעוברים עבירות, אומר רש"י, ונמצאים בעומקה של גיהנום בבכי וביללה, עושים אותה כמעיין מים על ידי דמעות עיניהם. ועם כל זה, גם ברכותיה אתם מברכים. מברכים ומאתרים את הקדוש ברוך הוא, לומר יפה דנתנו ודיננו אמת. וזה מה שאמרו חז"ל בערובין ד' א', שמצדיקים עליהם את הדין בגיהנום ואומרים יפה זכית, יפה חייבת. אומר היעב"ץ במגדל עוז, בית מידות, מסכת גיהנום, עוד יותחת. ומה שאמרו חז"ל שרשעים אפילו על פתחה של גיהנום.

56:39על פתחה של גיהנום שום דבר לא חוזרים. אז איך אתה פה אומר שכשמגיע הם מצדיקים עליהם את הדין? זה רשע גמור, זה בן אדם שכל החיים שלו לא עניין אותו שדיברו על גיהנום. הוא צחק ואמר, "מי חזר משם?" כל הדברים הללו... אז איך פתאום פה כן, אומר היעב"ץ, אתם חכמים עד הפתח של הגיהנום. אבל בגיהנום עצמם כולם חוזרים. בתוך הגיהנום כולם יודעים באמת, זהו. שלושה שערים יש בגיהנום, כותב בספר ראשית חכמה פרק י', ג' מסכת גיהנום פרק א'. אחד בים, אחד במדבר, ואחד ביישוב. והוא מביא אל כל דבר פסוק וחמישה מיני אש יש בגיהנום: לא בושה אש, אש, אש. אותו האדם אומר לי, כן, בושה זה כמו אש. זו הכוונה כי אתה מתבייש, קצת חם לך. פוצי מוצי, חמישה מיני אש יש בגיהנום: אש אוכלת ושותה, שותה ואינה אוכלת, אוכלת ואינה שותה, לא אוכלת ולא שותה, ויש אש אוכלת אש.

58:06יש בה גחלים כערים. זה במסכת גיהנום, בהתחלה פרק א'. ויש בה גחלים כגבעות, ויש בה גחלים כים המלח. יש בה גחלים כאבנים גדולות. יש בה נערות של זפת ושל גופרית, מושחים ורותחים. רתמים, רתמים, חתיכות של גחלים שלא נחוות לעולם. זה לא גחלים שאתה יודע מה. יש בני אדם ש... נכבים מאיזה גחל. יש בני אדם שהם קיבלו פעם איזה קביעה או משהו כזה, אבל יש גחלים שלא נכבים לעולם. זה גחלי רתמים. עם גחלי רתמים גזר דינו של הרשע. מלאכי חבלה דוחפים אותו על פניו. ואחרים מקבלים אותו מהם ודוחפים אותו לפני אור של גיהנום ופוער את פיה ובולעתו, שנאמר פסוק בישעיה פרק ה' פסוק י"ד: "לכן הרחיבה שאול נפשה", שאול זה גיהנום, ופערה פיה לבלי חוק וירד הדרה והמונה ושאונה ועלזבה.

59:28אבל מי שיש בידו תורה או מצוות ומעשים טובים ואיסורים רבים באים עליו, ניצול מדינה של גיהנום, שנאמר: "גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירא רע כי אתה עימדי. שבטך ומשענתך המה ינחמוני" (תהילים פרק כ"ג פסוק ד'). שבטך אלו האיסורים ומשענתך זו התורה. זה מה שינחם אותי - האיסורים והתורה. ממה ינחם אותי? מזה שאני יודע שאם יש לי איסורים ויש לי תורה, אני לא אקווה להיכנס לגיהנום. זה מה שמנחם אותי, אומר דוד המלך. וכמה ייסורים היו על דוד המלך. וכמה תורה הוא למד. וכמה קדוש הוא היה. וכמה מסר את נפשו בשביל הקדוש ברוך הוא. הוא אומר, ריבונו של עולם, תודה רבה על הייסורים והתורה. זה מה שמנחם אותי בעולם הזה. אני יודע שאני לא אכנס לגיהינום בגלל הייסורים והתורה. עוד אומר, רבי יוחנן פתח את הפסוק באיוב. פרק י' פסוק ח': ואיבדת רשעים תכלנה ומנוס אבד מהם ותקוותם הפך נפש גוף שאינו קלה ונשמתו יוצאה באש שאינו נכבה ועליהם אומר הכתוב "כי תולעתם לא תמות" זה מה שאמרנו לפני כן "ואשם לא תכבה", פסוק בישעיה פרק ס"ו פסוק כ"ד.

1:00:50אמר רבי יהושע בן לוי: פעם אחת הייתי מהלך בדרך ומצאני אליהו הנביא זכור לטוב. אמר לי: רצונך שאעמידך על שער גיהנום? אתה רוצה לראות את הגיהנום בעיניים? אמרתי לו: הן. הראני בני אדם שתלויים בחותמיהם (באף), ובני אדם שתלויים בידיהם, ובני אדם שתלויים בלשונותם, ובני אדם שתלויים ברגליהם, והראני נשים שתלויות בדדיהן. לא התנהגו בצניעות, הבליטו מה שלא צריך להבליט. והראני בני אדם שתלויים בעיניהם, והראני בני אדם שמאכילים אותם בשרם. והראני בני אדם שמאכילים אותם כחלרת תמים, ובני אדם יושבים חיים, ותולעים אוכלים אותם. אמר לי אלו שכתוב עליהם כתולה, אתה לא תמות. והראה לי בני אדם שמאכילים אותם חולדה, והיו מאכילים אותם על כורחם, ושיניהם נשברות. והקדוש ברוך הוא אומר להם: רשעים, כשאכלתם הגזל היה מתוק בפיכם, ואתם אין בכם כוח לאכול, לקיים מה שנאמר: שיני רשעים שיברת (פסוק בתהילים, פרק ג' פסוק ח').

1:02:06ואיראני בני האדם שמשליכים אותם מן האש לשלג ומן השלג לאש כי רואה זה שרואה את צאנו מהר להר ועליהם הכתוב אומר "כצאן לשאול שתו מוות ירעם וירדו בם ישרים לבוקר וצורם לבלות שאול מזבול לו" (פסוק בתהילים פרק מ״ט פסוק ט״ו). אמר רבי יוחנן, כל מלאך ומלאך ממונה עלי פרה או נשברה אחת. כל מלאך... בא לתפקיד מיוחד. זה בא ודן אותו והולך לו. וכן השני, וכן השלישי, וכן כולם. בן אדם יש לו מאה אלף עבירות. מאה אלף מהלכים רוצים לקצח לו את הצורה, לפרק אותו. וכן כולם עמדו שם ומשלימים לכל העבירות שיש בידו. למשל, אם היה דבר דומה לבעל חוב שהיו לו בעלי חובין, והוליכו אצל המלך. אמר להם המלך, מה עשה לכם? לכו וחלקו ביניכם. באותה שעה נפשו נמסרת בגיהנום למלאכים החזירים ומחלקים אותו ביניהם. קורעים אותו, ממש קורעים אותו. יש גמרא בבא מציעא דף נ"ט עמוד ב' שמובאת בשינוי לשון: שלושה יורדים לגיהנום ואינם עולים. הבעל אשת איש. יש אנשים שחושבים אשת איש, הוא הולך רוקד בחתונה, פתאום מגיעה איזו אישה.

1:03:25והבעל, הטיפש הזה, החולה, המפגר הזה, מסכים לרקוד איתו. הם רוקדים, חוטאים. והמלבין פני חברו ברבים, כן, אפילו אם רק צחקתי עליו, משפיל אותו. והנשבע בשם השם לשקר, ושומרים אף המתכבד בקלון חברו. והמסכסך בין איש לאשתו להביא מריבה ביניהם, בכל ערב שבת מוליכים אותם לשני ערים של שלג ומניחים אותם שם. ובמוצאי שבת מחזירים אותם למקומם, ומלאך יוצא ודוחף אותם ומחזיר אותם למקומם בגיהנום. ומהם נותנים שלג ונותנים תחת בית שחייהם, מחביאים שם מתחת הבית שכי כדי לצנן אותם בששת ימי החול. והקב"ה אומר להם רשעים, אוי לכם שאף בגיהנום אתם גוזלים. שנאמר ביוב פרק כ"ד פסוק י"ט: "צִיָּה גַּם חֹם יִגְזְלוּ מֵימֵי שָׁלֶג שְׁאוֹל חָטָאוּ". כלומר, אף בשאול הם חוטאים. כל 12 חודש נעשים אפר והרוח מפזרתן תחת רגלי הצדיקים, דכתיב...

1:04:39פסוק ומלאכי פרק ג' פסוק א' ואסותם רשעים כי יהיו אפר תחת כפות רגליכם ואחר כך נשמתם חוזרת בהם והם יוצאים מגיהנום ופניהם שחורות כשולי קדירה והם מצדיקים עליהם את הדין ואומרים יפה גזרת עלינו, יפה דנתנו. לך השם הצדקה ולנו בושת הפנים כי היום הזה בינתיים בכל מה שכתוב פה במסכת גיהנום יש מילה על בושה. יש מולה על לא נעים, יהיה קצת יביכו אותך. פה מדברים איתך, חביבי, גשמי דברים שאתה תבין. אומר הרב, ושבעה מדורים יש בגיהינום.

1:05:45ובכל מדור ומדור יש בו ששת אלפים בתים. ובכל בית ובית יש בו ששת אלפים חלונות, ובכל חלון וחלון יש בו ששת אלפים כדי מראה. וכולם מזומנים לסופרים ולדיינים. ולאותה שעה אמר שלמה וניקיתי באחריתה, ואחד מהם אינו נמלט, אלא אם כן יש בו תורה ומעשים טובים. בסוף, הקדוש ברוך הוא מארחם על הבריות וכולי. יש עוד תיאור שבן אדם יכול למצוא את עצמו באיזה מדור הוא הולך לקבל. כדאי לעשות את זה? איזה מדורים? איפה בן אדם ימצא את עצמו? איפה אתה... בגיהנום, חלילה, איפה אדם יהיה?

1:06:54עד שמה אחרי זה כתוב במדרש רות הנעלם ביארו שבעה מדורות, בקיצור מה שמענישים בהם. וזה לשונם: המדור הראשון נקרא בור, והוא מדור העליון, ושמה קמה מהלכי חבלה, כי אין הבור שאין בו מים, אבל נחשים ועקרבים יש בו. כך המדור הזה נקרא בור. למה הוא נקרא בור? אין בו מים. אין בו מים, זה מושג של חיים. אדם שולח במדבר, רואה מים, יש שם עופות, יש שם בהמות, יש שם עצים, תמרים, שם זה בור, הבור ריק, אין בו מים, אין בו משהו של חיות. רק נחשים ועקרבים. ושלושה ממונים שולטים בגיהנום. והם מתחת יד דומה, הבוס שלהם זה דומה. מה השמות שלהם? משחית, אף, וחמה. אף וחמה הם הלכים כל כך מפחידים, שאפילו משה רבנו פחד מהם. ככה אומר הכתוב בספר דברים, פרשת עקב, פרק ט', פסוק י"ט: "כי יגורתי מפני האף והחמה." אז אפילו...

1:08:20משה רבנו פחד מהם וכל האחרים ממונים תחתם, וכל אותם המדורים רצים ושבים ודנים שם נפשותיהם של רשעים. וכל אותם כיתות של מלאכי חבלה כולם מרעישים בגיהנום ונשמע קולם לרקיע. וכל הרשעים ביניהם צועקים ואומרים אוי אוי ואין מרחם. אין רחמים. זה לא בן אדם או צרה חזקה אז הוא ירחם עליך. תראה שכולך פצוע, ירחם עליך. אין מרחם. אין להם מושג של רחמנות למלאכים האלה. ובמדור הראשון דנים לאותם שכותפים מלוח על השיח, המפסיקים דברים שניתנו בלוחות על שיחה בטלה. ואותם שאינם נותנים כבוד לתלמידי חכמים, רק כבוד הם לא נותנים מספיק. ואין דנים במקום הזה למבזה תלמיד חכם, אלא דנים אותו בתית היון שזה מקום אחר, זה מדור הרביעי. ואין דנים...

1:09:46אותו שם והמקלל חרש וכיוצא בהם, והעובר אחרי בית הכנסת בשעה שהציבור מתפללים ולא נכנס לשם, אז הוא מראה כאילו הוא מצפצף על התפילה ולא סופר אותם. והמספר שווה חברו לפני מי ששונאו לרעה - בוא, בני, אתה יודע חבר שלך הזה, זה שאתה שונא אותו, אתה יודע איזה מוצלח הוא? אתה יודע כמה כסף שיש לו? אז מה אתה מחמם אותו? אז הוא מכשיל אותו, וכל אלה וכיוצא בהם נידון הוא במדור הראשון. המדור השני, ברוך הבא, יש גם מדור שני, נקרא שחת. והיא אש ירוקה ואין שם כמשהו ואין שם רחמים כלל. פה הוא הוסיף את המילה "כלל" להגיד לך שאולי במדור הראשון יש טיפה משהו, כן. פה אין כלום. ושם דנים קולטם המספרים אחר מיטתם של תלמידי חכמים, הרב הזה, הרב הזה, והמלבין פני חברו בהלכה שלא ללמוד ממנו. מה הדין של זה וזה? והוא יודע את ההלכה, כי הוא רוצה לבייש את אותו השואל, והמתגאה שלו לשם שמיים, והמתכבד בכלון חברו, והיודע בחברו שהוא כשל בהלכה אחת, והם בעיר אחת, ואינו מודיעו קודם שהיא כשל. ולמה הוא לא מגלה לו? כדי שישמח שאנשים יראו פה מי הרב, אנשים יראו פה מי יודע את ההלכות פה.

1:11:09ומִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ בֵּית כְּנֶסֶת בְּעִירוֹ וְאֵינוֹ נִכְנַס לְהִתְפַּלֵּל בָּהּ, וּמִי שֶׁאֵינוֹ נוֹחַ לַחֲבֵרוֹ בַּהֲלָכָה, וְהֵם בְּעִיר אַחַת, וְהָאוֹכֵל מִסְּעוּדָה שֶׁאֵינָהּ מְסַפֶּקֶת לִבְעָלֶיהָ, זֶה צָרִיךְ לְהִזָּהֵר מִזֶּה מְאוֹד. וְהַמַּגְבִּיעַ יָד עַל חֲבֵרוֹ אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא יִקְּעוּ, וּמִי שֶׁמְּקַלֵּל בְּשְׂחוֹק לַחֲבֵרוֹ בְּעִנְיָן שֶׁיַּגִּיעַ לוֹ בּוּשָׁה, כָּל אֵלֶּה נִדּוֹנִים בְּמָדוֹר הַזֶּה וְכָל כְּיוֹצֵא בָּהֶם. כְּסָפִים, בֶּן אָדָם יָשִׂים לֵב לַדְּבָרִים הָאֵלֶּה. בן אדם יגיד: "ריבונו של עולם, ריבונו של עולם, מה זה? יש אחד יגיד לך: 'בוא נה, עברתי על הכל, כאילו פתחתי את הספר אחד אחד. מה יהיה?'" ועל מה שאמר "והוא יודע בחברו שהוא כשל בהלכה ואינו מודיעו" - מה הפירוש? מה זה "הוא יודע בחברו שהוא כשל בהלכה ואינו מודיעו"? מה זה הדבר הזה? אנחנו רואים את אחינו החילונים, רואים אותם שהם טועים, שהם נכשלים בהלכה בלי סוף. חלילה, בשבת מגיעים לבית הכנסת לפעמים עם רכב, והרב של בית הכנסת לא מודיע להם, לא אומר להם.

1:12:34זה המדור השני. שמה לצערנו. זה מה שכתוב, וזה מה שאומר רבי שמעון בר יוחאי בזוהר הקדוש, בפרשת שלח דף קס"ז עמוד א'. חכם אחד עשה עניין זה לחברו, לא הודיע לו פעם אחת, והגיעו נשמות לרבי שמעון בר יוחאי לגלות לו דברי סודות מגן עדן העליון. ותוך כדי... אחת מהנשמות שבאה לגלות סודות לרבי שמעון ברוך היא פרחה ונעלמה מהם, והלכה ואחרי רגע חזרה אליהם. אמר להם אותו אדם, אותה נשמה: מוכן הייתי להיכנס למעלה וראיתי שהיו כולם יושבים בעיגול ושם דנים דין על אדם אחד שעמד על פתח גן עדן, והכרובים הם השומרים שם את פתח גן עדן. אחזו בו ולא נתנו אותו להיכנס שם. והיה שורה בצער ביניהם וצעק צעקות בפתח גן עדן. שמעו כל הצדיקים אשר שם. ועתה נתאספו כל בני הישיבה להיכנס למלך המשיח, לעיין בדינו. ואחר כך סיפר להם את עונשו של האדם הזה, שפעם אחת הוא לא אמר לחבר שלו שהוא הולך להיכשל באיזו הלכה.

1:14:00מה הדין שלו? גזר עליו המשיח שיהיה אדם זה בחוץ עם אותו צער 40 יום, ואחרי 40 יום יצערו אותו בצער גיהינום שעה וחצי. וכל זה משום שיום אחד היה אחד מן החברים מפרש דברי תורה, כשהגיע לדבר אחד ידע אותו האדם שייכשל בו ואמר לחברים שתוקו, אל תאמרו כלום. ומשום ששתקו החברים נכשל המפרש בדבר זה ונתבזה. וביזיון הזה גרם לו שעונש הולדים קשה, משום שאין הקב"ה מוותר על כבוד התורה אפילו כמלוא נימה. לא שהוא נכשל בחילול שבת, בנידה, בעריות, בדאורייתא. פירש פירוש לא כל כך נכון וקצת התבייש. וכיוצא בזה נתבהר בתינוק איך, עד שהיה מבייש את רבו בקושיות, ונענש שם. גם כתוב בזוהר בפרשת שלח דווקא, דף קופ"א עמוד א', ועל מה שרצו לדון דינו בגלוי וניצל ממנו, היה זה משום שהיה מבייש את רבו לפני כולם בשאלות וקושיות שלו, והרב לא היה יכול לתרץ לו. ולא חשש ללכת לרב אחר לתקן תלמודו, ועל ידי זה החליש דעתו של רבו, ועל כן רצו לדון אותו בדין קשה. ומשום זה, אף על פי שניצל מבעלי הדין, לא ניצל כאן.

1:15:23שבעה ימים היו שלא נשלמה צורתו, והיה רוחץ את עצמו בצער גדול לפני כולם כל שבעה ימים עד שנשלמה צורתו. מושגים שהשם ירחם שלא נדע מהם, המדור השלישי. נקרא דומה ושם נידונים כל אותם גסי הרוח, כל אלה שהם חושבים שהם מלכי העולם, המתגאים להם בהלכה לפני העם שלא לשם שמיים, ומספרים לשון הרע, והמגיס ליבו בהוראה. דיברנו על זה, והדן את חברו לכף חובה, והמלווה לחברו בריבית, והמגלה פנים בתורה שלא כהלכה, ומי שאינו עונה אמן מפי המברך שומע ברכה ולא אומר אמן. ומי שעושה פסקה כגון המדבר בתפילתו וחוזר ואומר דבר אחר וחוזר ומפסיק, מתפלל, מתפלל, פתאום אומר משהו אחר וחוזר, פתאום מתפלל משהו אחר וחוזר. והמתלוצץ על חברו, ועל הזקן ששכח תלמודו, והרואה את חברו ואינו מודיעו בינו לבינו. אתה רואה שהחבר שלך עושה משהו לא ראוי, ואתה לא מודיע לו. כל אלו נדונים שם, זהו המדור השלישי.

1:16:40המדור הרביעי נקרא טיטא יבל. שם נידונים אותם גסי הרוח וכל אותם העונים בזות לעניים ומדוכאים. מגיע עני ואומר: "תן לי קצת כסף, משהו." והעשיר עונה: "תעוף מפה! תלך לעבוד, תלך לעבוד, תלך לעבוד." עבור אותו עשיר שמדבר כך, מוכן לו מדור רביעי בגיהנום. והרועה העני בדוחק ואינו מלווהו עד שמבקש ממנו הנאה, תן לי משהו בתמורה, אני לא אתן לך סתם. והעושק שכר שכיר שעבד אצלך ואתה לא משלם לו, והמוציא זרע לבטלה — יש גרסה בזוהר — והבא על הכותית ועל נידה, והממשכן לעני ואינו מחזיר לו משכונותיו כשאין לו דבר אחר. לקחת משכון מהעני ולא החזרת לו את המשכון שהוא היה צריך אותו. זה ציווי של התורה. והמטה נשפט והלוקח שוחד כולם נידונים במדור הזה. המדור החמישי נקרא שאול ושם נידונים המוסרים, האפיקורסים, והכופרים בתורה והכופרים בתחיית המתים. ועל אלו נאמר: "קלה ענן וילך כן יורד שאול לא יעלה".

1:18:03ועל שער הכותאים כתיב: "השם ממית ומחיה, מוריד שאול ויעל". הם לא עולים והם עולים למדור השישי, צל מוות, ושם נידונים כל אותם ששכבו, בר מינן, עם אומות ונידה. המדור השביעי, תחתית ארץ, היורד לשם שוב אינו עולה, שנאמר: "ועשו אתם רשעים". ובזוהר... אזוהר הקדוש בפרשת תרומה דף ק"נ עמוד ב' כותב שיש מקום בגיהנום והוא נקרא צוהר תחת, ובו נידונים כל אותם שחטאו והחטיאו את הרבים וכן אותם המוציאים זרע לבטלה, וזה לשונו. מקום יש בגיהנום ומדרגות שם, ונקראות צוהר תחת. ושם הוא זוהמה של הנשמות המתונפות מכל זוהמה של העולם הזה. הנשמות מתלבנות ועולות, והזוהמה נשארת שם. אלו מדרגות רעות שנקראות צוהר תחת ממונים על הזוהמה ההוא, ואש של גיהנום שולטת באותה זוהמה הנשארת. ויש רשעים שמתנפים בעוונותיהם תמיד ואינם מתלבנים מהם, באמת הוא בלא תשובה.

1:19:12וחטאו והחטיאו אחרים והיו קשה עורף תמיד ולא שברו את ליבם בתשובה בעולם הזה לפני אדונם. אלו נידונים שם באותה זוהמה ובצועה היא הרותחת ואינם יוצאים משם לעולם, בר מינן. וכן אלו שמשחיתים דרכם על הארץ ואינם חסים על כבוד אדונם בעולם הזה, כוללו נידונים שם לדורי דורות. זה עניינים של זרע לבטלה ואינם יוצאים משם, ואפילו בשבתות וראשי חודשים ובזמנים וחגים, שנשקע את האש באותו המקום ואינם נידונים, אבל אינם יוצאים משם כאשר יש רשעים שיש להם מנוחה. וכל הכוחות הללו, כל הדברים הנוראים הללו, זה בעצם מה שהאדם ברא את המזיקים. האדם בורא את המזיקים, ועל הבטיחה היא צריכה שהשאול בית מנוס לך.

1:20:24אז זה מה שאומרת פה המשנה, ועל הבטיחה היא צריכה שהשאול בית מנוס לך. השאול זה גיהנום, זה יום המוות. ואז למה הם אומרים, אני משוחרר, אני בסדר, אני אסתדר כבר. איך תסתדר? תמצא את עצמך פה בספר. איזה סעיף אתה אוחז? ויש דבר נוסף, ואומר אחר כך, שמי שמחלל שבת בפרהסיה נידון לעולם, אפילו בשבת. ושאר הרשעים ששמרו שבת יוצאים לראות בדינם של אלו שלא שמרו שבת. ועליהם נאמר הפסוק בישעיה: "סמכו והקו ד' ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי, פגרים. כי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה והיו לדרעון לכל בשר." כי תולעתם לא תמות מהגוף ואשם לא תכבה מהנשמה. ופרשו מהי דעראון די ראייה שכל הרשמים אומרים די ראייה זו מספיקה רק לראות אותם בשביל לקבל חלחלה. העוני שלהם זה דעראון עולם. עכשיו, למה אנחנו אומרים את כל הדברים הללו? לא סתם חלילה להפחית בערך האדם, אלא כדי שבן אדם יתעורר, כדי שבן אדם יילחם, יילחם עם השטן.

1:21:45הסתן יש לו את כל הדרכים, הסתן יש לו את הכל, את התאוות, את הטינופת, את הכל, ואין לבן אדם כלים לבוא ולהתמודד בזה. חביבי, יש לך, יש לך, ואל תסמוך על ההבטחה של היצר הרע, ואל יבטיח לך יצריך שהשאול בית מנוס לך, השאול הוא בית מנוס לך. אין לך אפשרות לברוח ולהתחמק מזה. מה אומר בן אדם? אבל אני אבוד, מה זאת אומרת? איך יכול להיות שאין? זה מה שאומרת המשנה: על כורחך אתה נוצר, ועל כורחך אתה נולד, ועל כורחך אתה חי, ועל כורחך אתה מת, ועל כורחך אתה עתיד ליתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא. מה הפירוש שעל כורחך אתה נוצר? כשיצרו אותך לפני כן, לפני שבאת לעולם, מישהו שאל אותך? התייעץ איתך האם הנשמה הזאת תרד לעולם או לא תרד לעולם? מישהו דיבר איתך בכלל? יש גמרא, זה גם מובא במסכת סנהדרין.

1:23:11בפרק א' על החיבוט יש ספר חיבוט הקבר וגם יש גמרא בנידה דף ט"ז עמוד ב' אומרת הגמרא אותו מלאך הממונה על ההיריון לילה שמו ונוטל טיפה ומעמידה לפני הקדוש ברוך הוא ואומר לפניו ריבונו של עולם הטיפה הזאת מה תהא עליה מישהו שאל אותך אז, התייעץ איתך, מתאים לך לרדת לעולם, לא מתאים לך? בעל כורחך אתה נוצר, ובעל כורחך אתה נולד. אתה נולד בעל כורחך. יצאת לעולם. ובעת לדעתו הבן אדם לא חפץ לצאת. למה? כיוון שהקדוש ברוך הוא מודיע לעובר במעי אמו כל העתיד ומראה לו את כל העולם כולו, שנאמר פסוק באיוב פרק כ"ט פסוק ב': "מי יתנני כירחי קדם בהילו נרו עלי ראשי". והגמרא בנידה דף ל' עמוד ב' כותבת שהמלאך מוציא אותו בעל כורחו אחרי שהוא למד אותו את כל התורה כולה בעל כורחו.

1:24:28יש אנשים שחיים באיסורים, יוצאת מהם הנשמה ולא רק בכלל. איוב, בפרק ד' פסוק ג' כותב ואומר: "מי ייתן בשאול תצפנני", הלוואי ואני אתחבא ביום המוות. בעל כורחו היה חי. והרבה פעמים האדם ישן בלילה והנשמה לא רוצה לחזור מפני הצרות. אומר לה הקדוש ברוך הוא, חס ושלום לו, הכופר בפיקדון. שהופקד בידי שנאמר פסוק בתהילים פרק ל"א פסוק ו' "בידך אפקיד רוחי", שהקב"ה הוא מחזיר את הפיקדון. וזה מה שאנחנו אומרים: "להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות", שהקב"ה הוא נאמן. פסוק בתהילים פרק צ"ב פסוק ג'. ודבר אחרון בדברים שבן אדם מבין. על כורחך אתה מת. על כורחך אתה נוצר, בן אדם מבין, אף אחד לא שאל אותך. על כורחך אתה נולד, גם אף אחד לא שאל אותך. על כורחך אתה חי, גם אף אחד לא שאל אותך. ועל כורחך אתה מת. זה אתה מבין? אין האדם מת ברצונו. כמה שבן אדם ירצה להאריך את החיים שלו, אם לא מגיע לו, הוא לא יקבל את החיים האלה.

1:25:48וכיוון שהגיע הקציר של האדם, לא מוסיפים לו אפילו רגע אחד. כמו דוד המלך, הגמרא בשבת אפלה ממודל מספרת על דוד המלך, שלא האריכו לו יום אחד, כי הגיע זמן מלכותו של שלמה. וכן הגמרא בתענית דף ל' עמוד ב' לגבי שאול. ואין אדם בעולם שיכול להגיד "אני בוס על המוות." הקב"ה הוא מזמן לאדם את המוות בצורה הספציפית שנגזר עליו. בזמן שנגזר עליו, בשעה שנגזר עליו, במקום שנגזר עליו. הגמרא אומרת בסוכה, דף נג עמוד א', אמר רבי יוחנן: רגלוהי דבר איניש אינון ערבין ביה, לאתר דמיטבאי תמן מובילין יתיה. הרגליים של האדם הם הערבים שלו. למקום שהם נתבעים, שהם צריכים להיות, שם מובילים אותו.

1:27:12שם הגמרא מספרת שהיו שני כושים שהיו העבדים של שלמה המלך, אליחרף ואחיה בני שישא. הם מוזכרים במלכים א', פרק ד', פסוק ג'. הם היו הסופרים של שלמה. יום אחד ראה שלמה המלך את מלאך המוות שהוא עצוב. אמר לו: "למה אתה עצוב?" אמר לו: "כי אני צריך את הנשמות של שני הכושים האלה, שני המשרתים שלך." אמר שלמה המלך, אתה רוצה להרוג אותם? אני כבר אדאג להתחמק. מה עשה? הלך וקרא לאיזה שד שיקפיץ אותם באוויר במהירות עד לוז. לוז היתה עיר ששם המיתה לא שולטת. כשהגיעו לשערים של עוז, שם נפטרו. ומחר ראה אותו שלמה המלך שהוא מבסוט, אמר לו, מה אתה מבסוט? אמר לו: פשוט, הם היו צריכים למות בשער של עוז, אמרתי לריבונו של עולם, איך יכול להיות? איך אני אגיע אליהם? ואתה, שלמה המלך, סידרת לי את התהליך, תודה רבה. רגלי דבר איני, שינו נאבין בי. אז בן אדם לא אשם ולא אחראי על המיתה. בן אדם הוא לא אחראי על כלום.

1:28:23ואתה מבין את זה שאתה לא אחראי, ואם אתה מבין את זה, תדע שגם על כוחך אתה עתיד לתת דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים, הקדוש ברוך הוא. ואם בן אדם ידע שצריך לתת דין וחשבון... זה הדבר שהבן אדם צריך לדעת. שמעתי רעיון יפה מהרב מאזוז. הוא אומר שיש אנשים שכותבים "נָא נַח נַחְמָה נַחְמָן מֵאוּמָן" שזה ברסלב. אומרים שיש בזה משהו, והוא אומר שיש בזה סוד, סוד שהוא מצא. הוא אומר: "נָא נַח נַחְמָה נַחְמָן". אומר: נון זה נולד, חטא זה חי. מם זה מת. נון זה נותן דין וחשבון. כל הדברים הללו זה בן אדם מזכיר לעצמו: אתה נולד, אתה חי, אתה מת, אתה נותן דין וחשבון. זה הדין וחשבון שבן אדם צריך לתת לעצמו כל הזמן: איך אני חי, מה אני חי, ולא לשמוע על השטן שמקטרג, והוא זה שמביא לאדם את הצרות, והוא זה שמכשיל את האדם בבעיות.

1:29:32אז זו המשנה הבאה ללמד אותנו, וכמה גדולי ישראל, כמה הם ידעו את הדבר הנורא הזה שלא לשמוע לשטן ולהתרחק מהשטן. ואם השטן בא ומתגבר על האדם, איך לדעת להילחם בו? איך לדעת להילחם בו? למה? כי לשטן יש לו המון המון תחבולות, המון המון דברים. הוא בא לאדם מפה, הוא בא לאדם מפה, מכל מיני אופנים וחיות, לא הקודש. והאדם צריך לעשות בתחבולות מלחמה. זה מה שאומר שלמה המלך במשלי פרק כ"ד פסוק ו' כי בתחבולות תעשה לך מלחמה. בתחבולות. בן אדם צריך להיות מתוכבל. מדרש רבה ובעיקר בפרשת אחרי מות, פרשה כ"ה פסקה ו', כתוב כי בתחבולות תעשה לך מלחמה. רבי נתן ורבי אחא בשם רבי שמעון אמרו: אם עשית חבילות של עבירות, עשה כנגדם חבילות של מצוות. תחבולות זה כאילו הוא לשון חבילות.

1:30:49היית פושע, היית זה, תעשה לך חבילות של מצוות. אנחנו נסיים בסיפור שפעם אחת אחד מתלמידי הגאון מווילנה היה חולה מאוד. כשהגאון מווילנה בא לבקר אותו, אמר לו, כבוד הרב, אתה יודע למה אני חולה? כי למדת איתנו מסכת גיהנום ותיארת לנו את כל הזוועות ששם, ומרוב חלישות אני נחלשתי. אם הרב היה אומר שזה לא כל כך מדויק, וזה לא באמת, הוא הגזים, הייתי קצת יותר רגוע. אמר לו, אגרא, כל מה שאמרתי זה אמת לאמיתה, וככה זה יהיה. רק מה, אם הייתי מוסיף לך דבר אחד, שמה? שכפרת עוונות קטנה פה, מונעת הרבה צרות שם, הרבה בעיות שם, זה היה מרגיע אותך. לא היית נופל למשכב. לכן, אם בן אדם מבין את זה, כמה הוא ישמח, כמה הוא ישמח על זה. שמֵבִיאִים לו צָרוֹת וּבְעָיוֹת, וְאִם בֶּן אָדָם מֵבִין אֶת זֶה כַּמָּה הוּא יִשְׂמַח וְיִצְהַל אִם יְבַזּוּ אוֹתוֹ, אִם יַחְרְפוּ אוֹתוֹ, אִם יִהְיֶה לוֹ יִסּוּרִים. רַבִּי חַיִּים וִיטָל תַּלְמִידוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ הָאֲרִי כָּתַב בְּשַׁעֲרֵי קְדוּשָׁה בְּסֵפֶר שַׁעֲרֵי קְדוּשָׁה בְּחֵלֶק א' שַׁעַר ו', כִּי כָּל הַמַּעֲבִיר עַל מִדּוֹתָיו, מַעֲבִירִים לוֹ עַל כָּל פְּשָׁעָיו, וּמִכָּל שֶׁכֵּן עֲוֹנוֹת וְחַטָּאוֹת. וְאִם אֵין לְךָ שֵׂכֶל לְךָ, הֱיֵה לְךָ לְחַפֵּשׂ מִי שֶׁיְּצַעֲרֶךָ, כִּי חַיִּים אַתָּה מְבַקֵּשׁ לְךָ.

1:32:12אומר פה הרב, אתה נמצא במצב שבו מישהו מבזה אותך, מישהו משפיל אותך, אז יש לך את ההזדמנות הזאת שמובאת כמה פעמים בש"ס, במסכת דרך ארץ פרק ז' הלכה ג', ובראש השנה דף י"ז עמוד א', וביומא דף כ"ג עמוד א', שכל המעביר על מידותיו מעבירים לו על כל פשעיו. אבל מה? לא תמיד יש לך את הזכות. שמי שיבזה אותך, אומר רבי חיים ויטאל, שיהיה לך לחפש מי שיצר לך. התומר דבורה על הרמ"ק כותב שאדם צריך לשמוח בביזיונו. ואין חביב בכולם מאלו שיחרפו ויבזו ויגדפו. אין לך אדם חביב שאתה צריך לאהוב אותו כמו זה שביזה אותך. הוא הביא לך חיים. והשל"ה הקדוש כתב, ישמח בחירופים וגידופים יותר מתענוגות ואכילת מעדנים. אז איפה אנחנו ואיפה האמת? אז אם בן אדם יבין את הדבר הזה, יתבונן בדבר הזה, נראה שכל החיים שלו ישתנו. אולי יפסקו השטויות. יזכור תמיד את יום המוות ועל מה אדם עתה עתיד ליתן דין וחשבון. לפני מי? לפני מלך מלכי המלכים, הקדוש ברוך הוא. הקדוש ברוך הוא יזכה אותנו ויציל אותנו, שנזכה בעזרת השם לעשות רצונו כרצונו, ונזכה לצאת בדימוס.

1:33:39בכבוד, בעדר, בכל דין וחשבון, בין בעולם הזה, בין בעולם הבא, ונזכה לקדש את החיים, ונזכה לזכות את הרבים, אמן כי יהי רצון.