כל מילה יש לו חידוש מהתורה (6) אמונה שלמה הרב אפרים כחלון

0:12ולכל איזה שטח וכו' וכו'. ההבדל בין הגיעה גשמית והגיעה רוחנית. הגיעה גשמית היא דווקא לפי התוצאה. הגיעה רוחנית היא לפי העמל. זה מה שאנחנו אומרים בכל מסכתא: אנו עמלים והם עמלים, אנו עמלים ומקבלים שכר והם עמלים ואינם מקבלים שכר. זה הולך על זה שאנחנו עמלים. לעמל אתה מקבל שכר. לגבי דברים גשמיים זה לא מעמל. תכל'ס, כמה עשית בסוף היום? יש בן אדם שהוא מוכר, עבד קשה, שיפץ תחנות, עשה, הביא סחורה, הביא הכל, אבל בסוף אף אחד לא נכנס. סוף היום? כמה כסף שיש לו? אפס, זה לא כלום. כי בעניין גשמי זה הולך לפי הרווח, לא לפי העמל. בעניין רוחני, לפי העמל. כמה שעמלת, ולכן אנחנו בסיום הש"ס אומרים, "יגעת ומצאת תאמין". אנחנו אומרים שאנו עמלים והם עמלים, אנו עמלים ומקבלים שכר והם עמלים ואינם מקבלים שכר. אז מפרשים שואלים, מה זאת אומרת שאנחנו עמלים ומקבלים שכר והם עמלים ולא מקבלים שכר? למה הם לא מקבלים?

1:26כשאנשים עובדים, מתפרנסים, יש להם יופי של משכורת, בטח שהם מקבלים שכר. למה אתה חושב שאתה מקבל שכר, והם לא מקבלים שכר? אז התשובה, הם מקבלים שכר לא לפי העמל. הם מקבלים שכר לפי הרווח, תכל'ס בסוף. פה, בתורה, אתה מקבל לפי העמל. זאת אומרת, לפעמים בן אדם, בשביל כל היום ללמוד על גמרא אחת, לא מצליח, לא מבין, מתקשה, עושה עוד פעם, עוד פעם, עוד פעם, בסוף היום מצליח ארבע שורות. יש לך שכר, שעסקת את כל היום בתורה. אפילו תכל'ס. לא יצא לך מזה הרבה? לא הרווחת הרבה? עשיתי הרבה שורות, מה אני אומר? לפי המעמד. זאת אומרת, גם לגבי הנקודה של השיעור, זה דברים רוחניים. דברים רוחניים זה לפי המעמד, בזכות השם, נתראה שיהיו גם תוצאות, גם רוחניות, גם גשמיות, בעזרת השם, אבל הדבר הזה בעצם, זה לפי המעמד. אנחנו נותחים ברעיון על פרשת שבוע, תחלקו איך שתרצו, תגידו מילים, תשאלו שאלות, מה שתרצו. יש בפרשת השבוע, "ויהי בשלח פרעה את העם", ולא נחם אלוהים דרך ארץ פלשתים, כי קרוב. "ויהי בשלח" הוא בא במדרש, שכל פעם שכתוב בכל התורה "ויהי" זה לשון צער. "ויהי ויהי". "ויהי ויהי". באמת הגמרא במגילה, במסקנה כותבת, שלא יכול להיות שכל פעם שכתוב בתורה זה לשון צער, כי כתוב "ויהי ערב ויהי בוקר". יום ראשון, יום אחד, יום שני, יום שלישי, ובבריאת העולם זה היה שמחה.

2:51השמחה בבריאת העולם. אז לא יכול להיות שזה לשום צער, אלא רק ואי בימי. כמו ואי בימי החשמונאים, שמיילה מכל הבלאגן. ואי בימי שופטים, שזה היה רעב וכו'. אבל ואי סתם זה לא. אבל המדרש נשאר במסקנה שואי זה לשום צער. ואי בימי. באמת ה'אור החיים' הקדוש שואל על הפסוק ואי בימי ושלח פרעה את העם, הוא אומר, מה כל כך צער? כולם מבסוטים. פרעה מבסוט סוף סוף נפטר מהמשא של כל הצרות במשך כמעט שנה. משה ואהרון משגעים אותו עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם ועוד פעם. "תשלח!" ועד "תשלח!" מתכוון זה, אתם תדע כי דם מצרים ודם וצפרדע וכינים ואהרון, בכל המכות לא השאירו לו מקום אחד בגוף אפילו. במעניין נכנסו לו הצפרדעים, נכנסו לו לתוך הקישקע כמו שאומרים, בשביל להוציא לו את הנשמה בכל הרמות שאפשר ועד שהוציאו לו את הנשמה, ולא עד בכלל. שמרו אותו... קריאתיה בסוף, ששם הוא... לגבי שם הוא לא... אחר כך הוא חזר בתשובה. המדרש מביא. אז הדבר הזה בעצם גרם לפרעה כאב ראש גדול מאוד. למה לעשות את זה? למה לטרוח? למה עוד פעם להשתגע? מה אתה רוצה? תשלח! פתאום הוא מצטער. בשביל מי הצער? עם ישראל, גם הפשוטים. סוף סוף יוצאים משעבוד מצרים. משה ואהרון גם.

4:10כל רגע לא צריכים לבוא וליפול לתוך הטומאה שלה, להיכנס לכל הזוועה של החרטומים והשוגגים, ולומר "תעשה ככה ותעשה את זה ותוכיח לנו שאתה מחשף, שאתה לא מחשף." אז מי בדיוק פה הצטייר? מי הצטייר? לאן כתוב לשון צער? כך שואל אור החיים הקדוש ומסביר... יש כמה וכמה הסברים בזה. אחד מההסברים שמסבירים את זה על פי משל: היה פעם אדם אחד שהוא היה בן של המלך והוא הלך לטיול. אבל מה? הוא לא ראה ביותר מדי שומרים. יש אנשים ש... כל הזמן לא נותנים לו לנשום, ימינה ושמאלה ואיך תעשה ואיך תלך ואיך תחזור ואיך... לא נותנים לו לחיות. מה הוא אמר? תנו לי חמש דקות לבד. לבד. לקח סוס ודהר לתוך היער. בחמש הדקות האלו הספיקו לתפוס איזו חבורה של שודדים. מי אתה? אני הבן של המלך. או, אתה שווה הרבה. שווה הרבה. כמה אנחנו נוכל לבקש עליך? כמה נוכל לבקש עליך, כמה דברים, כמה כספים. ובאמת המלך, ששמע ששבו את הבן שלו, שלח שליח לראש השודדים, אם אתה לא תשלח את הבן שלי, לא תוציא את הבן שלי ממך, אני בא, אני גומר אותך, אני קורע אותך, אני נכנס למלחמה בכל השודדים, בכל הבלגן, בכל הדברים. אה, אה, עזוב אותך, לא מפחד, בוא נראה, מי אתה? ואז המלך מתחיל להציק,

5:34לשודדים, באיזה אופן, שסוגר על היער, שלא יוכלו להיכנס, שלא יוכלו לצאת, לא יוכלו לבוא, לא יהיה להם השגה שלא יוכלת, מצמצם אותם, מצמצם אותם, מצמצם אותם, מצמצם אותם, אחרי שהוא מצמצם, מצמצם, מצמצם, מצמצם, אז זאת הוא בא ומכריח את אותו ראש השודדים לשלוח את הבן שלו. כשהוא שולח את הבן שלו, רואים את ראש השודדים, פתאום בוכה, פתאום מצטער. מה אתה מצטער? עד עכשיו הוא שיגע אותך. לא, אתה יודע למה אני מצטער? הוא אמר לכל השודדים שעד עכשיו היינו אנשים חשובים. איזה חשובים? ברמה כזאת שהמלך כל הזמן מתקשר אליי. שולח לי הודעות, שולח לי אנשים, שולח לי מכתבים. תשלח, ואז אני... מתווכח איתו. כן מתאים לי, לא מתאים לי. היי, אני אשכול. אז המלך בכבודו ובעצמו מתייחס אליי. אפילו שלא שפכתי על הראש. אבל אני מרגיש את עצמי חשוב. ברמה הזאת, כשהמלך מתכנן אליי, המלך מבקש ממני, ואני יכול להגיד כן, אני יכול להגיד לא, אז החשיבות הזאת נעבדה ממני. אז מי הצטער? פרעה. פרעה הכיר, בהתחלה הוא אומר, מי השם אשר ישלח מכבודו? מי זה הקב"ה? מה, מי? מי הוא בכלל? אחר כך,

6:54מה קרה? כאשר הוא אמר לו, מי אני? בוא נלמד אותך קורס בדיוק שתדע, מי אני? שאני שולט על כל העולם, מי, כמה ימים? אז הוא יצא כנראה, כל הסוגים, כל המחלות, כל התרופות, כל מה שיש, הכל, הכל, הכל, יש בכוחו של הבורא. אחרי שהוא הכיר, הוא הבין, וואו, אז אני שווה משהו. אם בורא עולם, זה שברא את כל העולם, זה שולט על כל העולם, הוא בא ומדבר איתי, וככה, וככה, ותעשה, ותשלוט, ותשלח. אז אני שואל, אז זה פרעה הפסיד. זה פרעה, זה פרעה היה בצער. ובאמת קורא אור החיים הקדוש, והאם משלח פרעה את העם? הוא אומר למה אתה נותן את הקרדיט לפרעה? והאם משלח אשר את העם? פרעה? מי הוא פרעה? בובה. פרעה יכול לעשות משהו ברצונו של אלוקים? והאם משלח פרעה את העם? כאילו אתה יודע, פרעה... אני לא נותן לכם לעבור. מי אתה בכלל? נזרוק אותך תוך שנייה, כשאני יכול להרוג אותך תוך רגע. זה אומר, רמב"ן, למה נתנו את זכות היציאה לפרעה ולא לעושי הנפלאות הגדולות לבדו? זה בורא עולם. והאם שלח פרעה? איזה פרעה? הסביר אור החיים הקדוש, זה היה תרגיל הטעיה של הקדוש ברוך הוא. הקדוש ברוך הוא רצה לגמור חשבון עם המצרים בים סוף. למה? כיוון שהם באו והרעו לעם ישראל, זרקו כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו.

8:19אז את היסוד הזה שהם צריכים להתאבה, הם עוד קיבלו בכל עשר המכות. לא בדם, לא בצפרדע, לא בכינים, לא בערוב, לא בדבר, לא בשחין, לא בברד, לא בארבה, לא בחושך ולא במכת בכורות. אז איך מתקיים הדבר הזה? להביא אותם לייאוש. איך להביא אותם לייאוש? מה פתאום שבן אדם ירצה לצאת? במיוחד שהוא זוכר את כל ההיסטוריה של המכות, של כל הזוועה שהם עברו. אף אחד לא רוצה לצאת. מה עושה הקדוש ברוך הוא? נותן לפרעה את הפריבילגיה, את המחשבה, אל תשלח. אולי אתה כן רוצה, אולי אתה לא רוצה. אז פרעה חושב, או... אתה יודע מה, אם זה תלוי בי, אז יש לי עדיין כוח. אם יש לי עדיין כוח, אחרי שהם יצאו ממצרים, יש סיכוי שאני אתחרט ואני ארצה שהם יחזרו. אז כל התרגיל הזה היה, הקב"ה רוצה להביא את פרעה וכל חילו, כדי להטביע אותם בים סוף. אז לכן הוא נתן לפרעה, כביכול, את הקרדיט, את הכוח, כביכול, אתה מחליט, לשחרר את בני ישראל ממצרים או לא לשחרר את בני ישראל ממצרים. ואחרי שפרעה הסכים, טוב, אני מסכים, אז ממילא אמר, טוב, אני מסכים, עכשיו אני לא מסכים, שיעזרו. הם לא חוזרים, אני רוצה לרדוף אותם. אני רוצה לרדוף אותם? טוב, הבעיה בסופו של דבר היא כל מה שאמרו. אז בעצם כל זה היה מהלך שהקדוש ברוך הוא גרם לפרעה לחשוב שהוא שווה משהו. יש שתי נקודות מוסריות מהרעיון הזה שאמר. קודם כל, לפעמים בן אדם רואה שהקדוש ברוך הוא מתייחס אליו. אבל לא תמיד הוא חושב שהקדוש ברוך הוא מתייחס אליו יפה.

9:44לפי התפריט שלו, מגיע לו את זה, ומגיע לו את זה, ומגיע לו את זה, ומה עם זה וזה, ועוד כמה אקסטרות, בצ'ק של המזכורת בסוף החודש, גם ברוך יהיה, ובית גדול, ובית רכב, ועוד דברים, וכל מיני דברים, ובמקום כל מה שהוא מצפה או מקבל, דברים לא כל כך במקום. לא מסתדר לו, הפוך אצלו. אז קודם כל, בעצם זה שבורא עולם מתייחס אליך בכלל, מתייחס! זה כבר אתה צריך להיות מבסוט. מאיפה אנחנו יודעים? מפרעה. פרעה, בורא עולם מתייחס אליו, נתן לו את המכות הכי קשות. ואם כל זה הוא מצטער, כשהקדוש ברוך הוא לוקח ממנו את האפשרות של התייחסות אליו. מצטער, כמה מצטער. זהו, אין לי קשר עם המלך. אז לפעמים גם כשבן אדם מקבל דברים לא הכי נחמדים מהשמיים, קודם כל תדע שזה משמיים, תדע שבורא עולם מתייחס אליך. אם בורא עולם מתייחס אליך, אם יש קשר בינך לבורא עולם. אז הכל בסדר, הקשר עובד, גם אם עכשיו אתה מקבל משהו לא הכי בריא, לא הכי טוב, לא הכי במעלה, אני יודע, אבל יש קשר. זה רעיון אחד. הרעיון הזה גם קשור למה שאנחנו ראינו בפרשת בראשית, הנחש התקלל, וזה שאפר תאכל כל ימי חייך. הנחש. אומרים חז"ל, כל מה שהנחש טועם, משלותם של האפר. כל מה שהוא טועם. מכל הסוגים, מכל הגוונים, מכל הדברים.

11:11אז אם ככה, אמרו המפרשים, לכאורה זו הברכה הכי גדולה. למה? יש מקום שאין חול? תאכל חול! מה אתה משתגע? מה לתת לך פרגיות, סטייק, ברוקולי, ערכות, שום? הכל אותו טעם, אז למה לטרוח? תאכל חול! אז מצוי לו, האוכל הוא יותר מכל החיות בעולם. אין כזה דבר נחש עומד מרעב. אין. למה? איפה שהוא נמצא? תאכל חול! אז בעצם, הנחש, יש לו ברכה, אין לו קללה. אומרים למפרשים, מה הכללה שהנחש התקלל? הקב"ה אמר לו, אתה רשע. אני לא רוצה קשר איתך. קח את הכל, הכל, הכל, הכל, הכל, כך שיהיה לך. שאף פעם לא תבוא ולא תפנה אליי בבקשה, תן לי מעלה לכון. כך הקב"ה אמר לנחש. עכשיו בוא נשאל, כל אדם צריך להיות כנה עם עצמו, לחשוב עם עצמו. לבוא אליך הקב"ה, אגיד לך, קח 10 מיליון דולר, אל תתפלל אליי יותר. לא רוצה. בסדר? אם זה לא יספיק לך, אקח 100 מיליון. בסדר? תהיה מסודרת כל החיים. איך הבריאות שלך? מה שאתה רוצה, אף פעם אל תבוא, אל תתפלל, אל תדבר אליי. כמה אנשים עם יד על הלב, כן? לא... כשהקדוש ברוך הוא מגיע אליהם, יגידו לקדוש ברוך הוא, אתה יודע מה? תוסיף עוד אפס וסתגל עליו. כמה אנשים יגידו לקדוש ברוך הוא, לא, לא, אני לא רוצה, אני רוצה להישאר במצב שלי, עם כל האי נוחות והקדימות, אני רוצה להישאר במצב שלי, ו...

12:41לא גבריאל, תסביר. עכשיו, אנחנו התחלנו ברעיון, התחלנו ברעיון של "ואי בשלח פרעה את העם", ומזה עברנו לרעיון של הנחש. הנחש, כדור ברחוק, הלל אותו שאפר יאכל כל ימי חיו. מה הקללה בזה? האפר מצוי כל הזמן. תאכל חול איפה שאתה רוצה. לא צריך ללכת למסעדה. מה שאתה רוצה, מתי שאתה רוצה, כמה שאתה רוצה. מה הקללה של הנחש? אז מפרשים מסבירים ואומרים, הקללה שלו שבורא העולם בא ואמר לו,

13:55קח את כל מה שאתה רק רוצה, העיקר אל תפנה אלי, אל תדבר. ומזה אמרנו שיש... מזה אמרנו שיש שאלה. כמה באחוזים בן אדם יסכים שבורא העולם יבוא וייתן לו את כל מה שהוא רק רוצה וכל מה שהוא רק צריך, העיקר שלא יפנה אליו להתפלל. כמה בן אדם, כשאתה יכול לתת לך עשרה מיליון דולר, לתת לך מאה מיליון דולר, לא משנה כמה, העיקר, אל תפנה אליי בתפילה. כמה אנשים יהיו מוכנים לקבל את ההצעה, כמה אנשים יגידו לא. אני לא מוכן לוותר על הקשר עם הקב"ה. כל מי שיודע צריך למצוא איך הוא נמצא. האם הוא דומה לנחש או האם הוא דומה לצדיקים. זו הייתה נקודה ראשונה שצריך להבין. נקודה שנייה שאנחנו צריכים ללמוד גם ממעשה הזה של הנחש, הנחש בעצם, מה הוא השיג? הוא הפסיד קרבה לקב"ה. הוא השיג משהו רוחני. מה הוא הרוויח? משהו גשמי. זאת אומרת, המחשבה הרציונלית, המחשבה שלנו בכל החיים, שאנחנו בעולם הזה, תן לנו את העולם הזה, תן לנו מה שאנחנו נהנים. מהתורה אנחנו לומדים הפוך. שווה להפסיד, להפסיד כביכול, את המעלה הזאת שיהיה לך כל מה שאתה רוצה, כל מה שאתה רוצה, ולא להפסיד קשר לאלוקים אפילו פעם אחת.

15:19כי אם הקב"ה היה רוצה שיהיה קשר עם אלוקים פעם אחת, אז הוא היה אומר לנחש, אתה יודע מה? הכל יהיה לך חוץ מהדבר הזה. הכל יהיה לך חוץ מזה. אז זה הרעיון של... זה הרעיון שלמדנו מהנחש. נחזור חזרה לפרעה. אז אנחנו אמרנו, ואם ישלח פרעה את העם ולא נחם אלוקים דרך ארץ פלשתים, שפרעה מצטער על זה שיש לו קשר אם הקדוש ברוך הוא ניתק את הקשר והפסיד את הקשר עם הקדוש ברוך הוא, אז הדבר הזה בעצם הפסד. פרעה הבין, אפילו פרעה הבין שזה הפסד להפסיד קשר עם הקדוש ברוך הוא. ואפילו שזה קשר לא תמיד טוב, הקשר שהיה עם פרעה זה לא תמיד טוב. דבר נוסף שאנחנו צריכים להבין... שזה הרעיון שלמדנו מדברי האור החיים הקדוש שהסביר. ואם ישלח פרעה את העם, מה זה פרעה? שאמרנו מה זה בשלוח פרעה? הקדוש ברוך הוא שלח, למה פרעה? אז אומר האור החיים הקדוש, כבר הסברנו שפרעה הקדוש ברוך הוא נתן לו אשליה שהוא זה כביכול שהוא זה ש... ש... הוא עומד על זה.

16:42ואם ישלח פרעה זה אומר שפרעה הוא זה שיש לו את האשליה שהוא שלח, שהוא עשה. לפעמים בן אדם בכל החיים חושב שהוא עושה דברים, שהוא שולח, שהוא מקיים, שהוא מבצע, כל זה אשליה שהקב"ה נותן לאדם. בפועל, בן אדם צריך לדעת, אני כלום, אני לא עושה שום דבר. וכיוון שאני לא עושה שום דבר, מי שעושה את זה, זה הקדוש ברוך הוא. אם בן אדם הוא במחשבה כזאת, אז הוא שונה מפרעה. אבל אם לא, אז בן אדם הוא כמו פרעה. כי כמוך כפרעה. מה שאתה, אתה כמו פרעה. אותו דבר. למה? כי אתה חושב שאתה עושה דברים. שאתה משיג, אתה טורח, אתה עמל, אתה ענק. זה הרעיון שאנחנו יודעים, הרעיון הראשון בפרשה, של באים ושלח פרעה את העם. יש בהמשך הפרשה, ואחרי שהעם ישראל יצאו ממצרים, עברו את הים, קריעת ים סוף, הכל היה בסדר, הכל היה נחמד, הגיע אליהם המן. המן היה כזרע גד. כן, היום בטוח, אם הייתה מסעדה שמוכרת המן, לא נראה לי שהרבה אנשים לא היו הולכים. כי האנשים אוהבים היום צבעים שונים. והמן כזרע גד, הלבן, בצפרדים יש בעיה עם הלבן.

17:55לא היה מיני דברים נרעניים, צריכים כל מיני תלמידים, כל מיני צבעים. אבל למה ישראל פה מדבר? קלוננו על המן. למה הקלוננו על המן? בהמשך אנחנו רואים ואמרו שהמן, התלונה שלהם הייתה שהמן מגלה את עוונותיהם. מה זאת אומרת? כל מן היה יורד בכל מקום. לפי הצדיקות של האדם. אם בן אדם הוא צדיק, המן יורד לו ליד הבית. אם הבן אדם הוא רשע, המן יורד לו רחוק. מה קורה? בן אדם הוא צדיק. אבל בלילה, גבר עליו יצרו ועשה איזו עבירה. למחרת הוא קם בבוקר, אין לו מים. מה קרה היום? לא ירד. אבל לכולם ירד. טוב, מה לעשות? יש לו ילדים, יש לו אישה, הוא צריך לפרנס אותם, הוא צריך להביא להם אוכל. אז הוא הולך לחפש את המן שלו. אחור, אחור, פתאום רואים את הרב, מזקן ארוך, שכל הזמן אומר שצריך להתגבר על היצר הרע, שכל הזמן אומר לא להיכשל. מה קרה, רב? בוקר טוב. לאן אתה הולך על הבוקר? לא יודע איפה אמרת שלי, לא התגברה עד היום. ירד איפה? כן, הרב, ירד יצר לי ליד הבית. אז האנשים היו מתביישים.

19:03ולא רק זה, כתוב שהצדיקים, המן היה ראוי להיות בהם ישר לאכילה. הרשעים היו צריכים לטחון אותו בפרור, לטחון, לכתוש, לבשל, לעשות כמה שלבים. הצדיק מוכן ישר לאכילה. אבל אותו רב, אותו אדם הוא צדיק בדרך כלל, אין לו את הכלים האלה בבית. קטנה, ירד. ירד בכמה דקות, אבל מה, זה עבירה? אז אתה ירדת. אז הוא עכשיו משיג את האומן שלו סוף סוף אחרי הטירחה, אבל האומן לא היה להכיר. הוא ירד לדרגה. אז עכשיו צריך לחפש סירים, צריך לחפש דברים. הם הולכים לשכונה, בשכונה, ודווקא, גם בצדיקים. מה, למה אתה צריך? למה אתה צריך סיר? למה אתה צריך זה? אה, מה קרה, האומן שלך לא עובד? ירדת, תראה לה, לרדת קצת ליד דיזנגוף, לך למקומות האלה, שם אולי ימצאו לך כל מיני אנשים, הם יש להם את כל הכלים, יש להם את כל מה שאתה רק רוצה. אז הוא רוצה חשב לבוא ולהתבזות, איפה הבעיות, בבעיות שלה יש עיר. יש לך סיר, יש לך מחבתות, יש לך זה. מה קרה? צריך לבשר את האמת. לא הרד לי הפעם טוב. אה, למה? עשית שטויות, אה? למה הקב"ה קרא מזה? כדי שהעם ישראל יישמר, ולכן הם שמו את האמן. משהו לא היה טעים, האמן היה מיוחד, אבל הם שמו את...

20:22זהו, אי אפשר, כמה אפשר. כל יום מפדיחות, כל יום בן אדם, לא יכול. זה כמו כפייה דתית. אם היה שם עם הארץ, אז היו יוצאים בהפגנות נגד המן. מה אתה קופא עלינו? לא רוצה לשמור? לא רוצה לשמור, מחר תהיה מפדיחה. כל המעידות מה שאתה עושה, כל המעידות בחדרי חרדים, הכל יהיה מפורסם. אבל הרעיון במן היה יותר מזה. הרעיון במן היה שכל יום חייבים לגמור את כל מה שיש. הדר מי ירד לו כמות של מן, יש לו עשרה ילדים, כשהיה במצרים זה היה נדיר. מי שיהיה לו עשרה ילדים זה קצת. כן, משפחה שסך הכל ילדה פעמיים ומתו ארבעה, איפה? כן, זה קצת. אבל בן אדם שיש לו עשרה ילדים, יש לו עשרים, לא משנה כמה ילדים שהיה אז בילודה של מצרים. צריך להכין את כולם, אין כזה דבר. אין אוכל, מתים. אין שתייה, מתים. וכל יום צריך לגמור את כל הכמות של המן ברמה כזאת שאם הוא משאיר, הכל מתקלקל. הכל נעבר. שום דבר לא נשאר. אז רגע, אבל מה יהיה למחר? מה יהיה מחרתיים? מה יהיה עוד שבוע? מה יהיה עוד שבועיים? הקדוש ברוך הוא אומר, אני אלמד אתכם, נעשה לכם סמסטר כזה שאין כזה דבר לדאוג מה יהיה למחר. כמה אנשים ברמה הזאת יכולים לחיות היום. בן אדם מתחיל את החודש, הוא כבר אומר, רגע, מה יהיה שבוע הבא? מה יהיו ההוצאות שלי? מה יהיו ההכנסות? איך נעשה? איך נסדר? איך נלך? איך נחזור?

21:42יכולים לחיות היום. בן אדם מתחיל את החודש, הוא כבר אומר, רגע, מה יהיה שבוע הבא? מה יהיו ההוצאות שלי? מה יהיו ההכנסות? איך נעשה? איך נסדר? איך נלך? איך נחזור? כבר בן אדם. מתי בן אדם יכול להירגע, רק אם יש לו, אתה יודע מה יש לי לכל החודשים הקרובים. וגם סבל, אדם דואג. מה יהיה? מתי אני אקנה דירה? מתי אני אקנה את זה? מתי יהיה לי את זה? מתי אני אעשה את זה? מתי יהיה את זה? כל הדברים הללו, בעצם, מאיפה זה נוגע? בחיסרון אמונה. אומרת הגמרא, האדם שיש לו היום מה לאכול. הנה יש מה לאכול. יש את שוי, את הכל בסדר. והוא דואג, רגע, מה יהיה מחר? מה יהיה מחר? מחר אולי לא יהיה. אבל הגמרא אומרת שהוא מקטני אמנה. מה זה מקטני אמנה? האמונה שלו היא קטנה קטנה. למה? יכול להירגע, רק אם יש לו, אתה יודע מה יש לי לכל החודשים הקרובים. וגם סבל, אדם דואג. מה יהיה? מתי אני אקנה דירה? מתי אני אקנה את זה? מתי יהיה לי את זה? מתי אני אעשה את זה? מתי יהיה את זה? כל הדברים הללו, בעצם, מאיפה זה נוגע? בחיסרון אמונה. אומרת הגמרא, האדם שיש לו היום מה לאכול. הנה יש מה לאכול. יש את שוי, את הכל בסדר. והוא דואג, רגע, מה יהיה מחר? מה יהיה מחר? מחר אולי לא יהיה. אבל הגמרא אומרת שהוא מקטני אמנה. מה זה מקטני אמנה? האמונה שלו היא קטנה קטנה. למה? כי בורא העולם, אם הוא רוצה שתחיה, אז הוא ייתן לך חלום. אם הוא לא רוצה שתחיה, גם החלום לא יעזור. אז מה אתה דואג? אז בן אדם שהוא מקטני אמונה, בא הקדוש ברוך הוא לעם ישראל במצרים, אחרי שהם ראו את כל הניסים על הים, את כל המכות, מה היה צריך לחזק אותם? מה היה צריך לדבר איתם? מה אתה רוצה? כולם מאמינים בקדוש ברוך הוא? לא. עדיין צריך לחזק אותם בנקודה הזאת, בנקודה הרגשית הזאת, בנקודה העמוקה הזאת, של...

22:54אל תדאג מה יהיה מחר. זה מה שאנחנו לומדים מהמן ובאג משה רבנו, ולקח מהמן שהיה ציווי לקחת לעשות צנצנת מן לדורות. מה יעזור לנו צנצנת מן? כדי לראות את הדבר הזה שהקדוש ברוך הוא. כל התכלית של כל התורה והמצוות זה לבוא ללמד אותנו להגיע לרמה כזאת של אמונה, לרמה כזאת שכשבן אדם יש לו היום משהו, יש לך היום, על היכון אתה מסודר היום. אל תדאגו מה יהיה מחר. אל תדאג איך אני אספדר. זה מה שאנחנו לומדים מהמָן. דבר נוסף, היו רשעים בדור המדבר שכן השאירו. למה הם רשעים? כי אם אתם שומעים שמשה רבנו מצווה לא להשאיר, אז מה אתם משאירים? מה אתם עושים נגד משה רבנו, נגד הקב"ה? וכשמישהו השאיר, מה הוא קיבל? תולעים. האדם בא לאכול, לאכול את המָן, חבל על הזמן. טרי, טעים, מצוין, בוא נשמור את זה למחר. נביא את החברים, שיטעמו גם. קם בבוקר, הכל תולעים. איך תולעים? איך תולעים? מה? מכריח אותך בורא העולם שאין לך ברירה רק לסמוך עליו. הרבה פעמים הקדוש ברוך הוא מביא את האדם למצב כזה שאין לו ברירה רק לסמוך על הקדוש ברוך הוא. מה בן אדם עושה?

24:22החכם סומך על הקב"ה בעיקר. הטיפש מחפש מקומות אחרים. אחרי שהוא לא מוצא, הוא נזכר בבורא העולם. החזון איש היה אומר, ההבדל בין ייאוש לביטחון זה כמה זמן. מה זאת אומרת? יש בן אדם שהוא חולה. הולך, מחפש את הרופא הזה, מחפש את הרופא הזה, מחפש את הרופא הזה, הולך מזה, הולך מזה. אחרי שהרופאים כבר אומרים אין סיכוי, אין צ'אנס, או אז הוא נזכר בבורא העולם. עכשיו הוא נזכר. אתה אומר, איפה היינו? ואתה חושב איזה רופא אני עוד יכול לקחת? זה ייאוש. אחרי שכבר גמר את כל הרופאים, בן אדם גמר, גמר, גמר, אין עוד, אין עוד רופאים, או אז הוא נזכר בקב"ה. זה ייאוש. מתי זה ביטחון? יש לך מה לעשות. כשיש לך מה לעשות, ואתה אומר, במקום שיש לי מה לעשות, אני הולך ומקריב את מה שיש לי בשביל בורא עולם? זה הרפואה. זה הביטחון. עכשיו הוא נזכר. אתה אומר, איפה היינו? ואתה חושב איזה רופא אני עוד יכול לקחת? זה ייאוש. אחרי שכבר גמר את כל הרופאים, בן אדם גמר, גמר, גמר, גמר, גמר, אין עוד, אין עוד רופאים, או אז הוא נזכר בקב"ה. זה ייאוש. מתי זה ביטחון? יש לך מה לעשות. כשיש לך מה לעשות, ואתה אומר, במקום שיש לי מה לעשות, אני הולך ומה? ומקריב את מה שיש לי בשביל בורא עולם? זה הרפואה. זה הביטחון. עכשיו, כל אדם יש לו מצבים בחיים שהוא נמצא במצבים שהקדוש ברוך הוא גורם לו. עכשיו, אתה יכול להגיע למצב שאתה מוכרח להאמין. עכשיו, אתה מגיע למצב שאתה תצא מההשתדלות, מהרמה של ההשתדלות. אז יש אנשים שכשמגיעים למצב הזה הם מתייאשים. כזה מצב קשה, אני לא יכול, מרים ידיים, לא יכול, אין לי כוח יותר, אין לי כוח לסבול. מה אומר הקדוש ברוך הוא?

25:45אומר לה, כתוב, לשלך, לשם, יאהבך, והוא יחלק אליך. מה זה יאהבך? גמרא אומרת במגילה חמ"ג, מי יודע מה זה יאהבך? מה זה המילה הזאת? מה זה המילה? מה המקום של המילה? עד ששמעו פעם איזה סבל אחד ערבי, אומר למישהו, קח את יאהבך, קח את מה שאתה סוחב, וזרוק על הגמל. אז הבינו שכל מה שיש לך על הגוף, כל מה שיש לאדם על עצמו, תשליך לקדוש ברוך הוא. זה נכון לאו דווקא לגבי עניינים של אוכל, של פרנסה, לגבי כל דבר, כל צרה שיש לאדם בחיים, כל דבר שיש לאדם, אם אדם הוא בבחינת לשמוח על ה' עמך, יתקיים בסוף הפסוק, והוא יחלק אליך. אז כן, שתי רעיונות, מכאן שאלות, תשובות, מילים, כל נושא שאתם רוצים וכבוד. נו, יש שאלות? לא קשורות גם לנושא. אתה, שאתה מוציא. גבי, אתה כהן, אתה תבכה. קולה. קולה. מילון קולה. אבל לפני המילים, יש שאלות או אין שאלות? הכל בסדר. אז קודם, קולה טובה קולה. אז שייכים, כיף לכם. אני אגיד לכם דבר טוב על קולה. הקולה, בתחילתה, כשהיא יצאה, קולה, הם רצו הכשר של הרב לנדא. הגיעו לרב לנדא. הרב לנדא היה פשוט לברק.

27:09שהגזבר מאוד מקפיד. הוא אמר: "אני צריך לדעת את כל המוצרים שמרכיבים את הקולה. אבל הקולה זה הסוד. יש ארסי, יש פפסי, אבל קוקה-קולה יש לה סוד מיוחד שהסוד הזה שווה מיליארדים. זה סוד ש..." אז הגיעו לעולם ואמרו להם: "אנחנו רוצים, אבל אני צריך לדעת את כל המרכיבים שהמשקה הזה של הקוקה-קולה מכיל." אמרו להם: "אנחנו יכולים לגלות..." אמר להם, אז אני לא יכול לגמרי לתת לכם הכשר. אמרו לו, הרב, בסדר, נגלה לך, אבל אתה בהבטחה, בשובר, בהכול, אתה לא מגלה לאף אחד. ברור, סעד תסעד, גילו לו את הדבר. אחרי כמה חודשים, הגיע יהודי לרב לנגר, קופה יצאו בבית, פודרה, בוקשה, פתחתי עסק, יש לי בעיות קשות בפרנסה. קחתי על דבר מדוחקת, שמעתי שהרב יודע את הסוד,

28:12ככה אחוזים. זאת אומרת, בלוי אותם גללי, אני הולך ועושה משקל, אני נותן לך פה מזומן, מזומן, יש לי 100 אלף שקל. קח על החשבון, רק תגלה לי את הסוגים, אתה רוצה עוד. אבל הוא אמר, מה פתאום, זה סוד, שאסור לגלות. הוסיף לו, והוסיף לו כהנה וכהנה, הגיע איתו עד חצי מיליון שקל. אמר לו, קח מזומן, רק תגלה לי את הסוג. בואי נראה את הסוג. אחרי שהאבלנדר עומד בניסיונות, שישלחו אותה לנסות האם הוא יעמוד בדבר הזה. גם זה כל בן אדם צריך לחשוב, כמה המילה שלו חשובה. הבטחת למישהו לא לדלות משהו, תמכור את זה בעד חצי מיליון דולר? או שתמכור אותו בעד חצי מיליון דולר? מה החלטת לי? תסגור אותו. אז בן אדם שבדעה כמה יש תוקף למילים שלו, יש לו תוקף לדברים שלו. הוא לא מפחד מתיאוריות, לא מפחד מ... אולי יפציעו אותו. אתה מישר עכשיו אנשים חרדים ויכולים לשתות רעל.

29:14רע, כן, למה לא? הירושלמי כותב על רע, בוא נגיד לך על רע. דרך אגב, אתה יודע איזו ברכה מברכים על רע? ברכה אחרונה. אז הירושלמי כותב בסוף מסכת קידושין, עתיד אדם ייתן את הדין על כל מה שראתה עינו ולא אכל. כך הירושלמי כותב. זאת אומרת, יש הרבה, כל העולם הזה, כל הבריאה כולה, יועדה בתכליתה ללומדי התורה והמצוות. כל התענוגות שבעולם. רק מה? היצר הרע עושה לנו את התענוגות באופן אסור. כל הנאה שיש בעולם, יש הנאה באופן מותר. כל הנאה באופן אסור, יש כנגדה באופן מותר. בא היצר, רואה את האדם במערכה באופנותיו, תלך באותו מסור. זה הניסיון, זה הדבר, האם ללכת לזה ולא לזה. אותו דבר, כל המאכלים, כל המשקים, כל הדברים בעולם, אפילו חזיר, מה, בן אבא, מה, אני יודע, אתה אוכל חזיר? אמרתי, גמרא כן, יש סוג של דג שיש לו טעם של חזיר. אדם רוצה לטעום דם, זה טעם של כבד. אדם רוצה לטעום טעם של בשר בחלב, ותראה, עם כרוב, שזה הזנים של הפרעה, כל מה שבן אדם רוצה, יש. זה כנגד זה, זה כנגד זה. אז אותו דבר גם, בכל, הרבה זה רע, זה בריא, זה לא בריא. אבל קצת אין בעיה. שתי קצת. זה כנגד זה. יש לי שאלה, זה מה שאמרת לי קודם.

30:33שאמן, אמרת שכאילו מישהו היה משאיר למשהו והיה קטן אמונה ש... אין לו ביטחון שזה יגיע גם יום אחד. אבל בעצם הם לא היו במדבר יום ולא יומיים, וברגע שאתה רואה שזה קורה כל יום, זה חוזר על עצמו, אתה כבר... אם אתה לא מאמין, אתה כבר מה שיש לך לא בסדר. כן, אז זה העניין. כמה אנשים היום בעולם הזה חיים, אתה רואה שכבר 35 שנה בעובר עולם יותר עזב אותך. אתה מסודר. למה אתה משתגע ואתה לא שמח עליו? כי זה לא פתאום. למה אתה לא שמח עליו? את יודעת למה? כי אתה חושב שאתה עשית את זה עד היום. ברגע שאתה תבין שלא אתה עשית את זה עד היום, אז אתה תבין שלא צריך לדאוג לעתיד. אבל בן אדם, מה הוא אומר? או אני עד היום עבדתי, כי אני עד היום פרנסתי, אני עד היום לקחתי הלוואות ולקחתי משכנתא והחזרתי את המשכנתא ועשיתי את זה ועשיתי את זה. כשאתה תבין שאתה לא עשית את זה, אבל יהיה בסדר. אומרים שמכל עשרת הדברות היום בדור שלנו מקפידים על שתי דברות. אנוכי, קוראים כל עניין, ושלא יהיה לך. זה, זה הדבר. אבל בעצם בן אדם יבין שאני לא יהיה בעל התמונה. שים את ה"אני" בצד. אז בן אדם נלחם עם דרג, אגב יש סיפור על אחד מתלמידי הבעש"ט, שפעם אחת, הוא דפק בדלת של הבעש"ט, והבעש"ט שאל אותו: מי זה? הוא אמר: אני.

31:55עוד פעם הוא שאל אותו, מי זה? אני. מי זה? אני. טוב, טוב, בוא תיכנס. ועד שם, טוב, אני אלמד את הדברים שלו דרך ישרה. כשאתה אומר אני, סימן שאתה מחשיב את עצמך, אתה שווה משהו, אה? בוא נראה מה אתה שווה. אמר לו, אבל שוב יש לי שליחות סודית בשבילך. מה, אמרו לו, יש פה מקדש. במרחק יום נסיעה מפה, תגיע לשם, ושם תדע כבר את הדבר שמיועד לך. טוב? הוא הגיע לשם, בשליחות הרב שלו, נסע, נסע, בקור, בשלג, הגיע לשם, התנודד, איך שהוא מגיע, חתונה, יש חתונה, כולם שמחים, כולם בוגדים, מי ישר בצד, חיכה על התפקיד שלו. בינתיים, נעלמה הכוס של החופה בקידושין, הזהב, מנא האלמין. ומי זה פה? כנראה מישהו חדש. מישהו שלום מהאוכי, כל האוכים שלום צדיקים, מי זה? או הוא. מה אתה עושה פה? אני הגעתי... עכשיו. נראה, אני הגעתי עכשיו. מתי לגנוב? תפסו, דוי אותך ותת לו מכות. אתה גנבת את הכוס? הוא צעק, לא אני. אתה גנבת את הכוס? לא אני. אתה גנבת את הכוס? לא אני. אחרי שלוש פעמים לזרוק.

33:02חיכה רעש, אין שום דבר, חזר לבד של טוב. אבל הוא אמר לי, מה שלחת אותי? הוא אומר לו, כדי שאני אתקן את שלוש פעמים שאמרת אני, תגיד לא אני. זה לא אתה. שום דבר, זה לא אתה. כמובן, בן אדם אומר לו, כל דבר אני, כל דבר, זה בעצם היה בעיה אצל פרעה. מה פרעה אמר? לי יאורי ואני עשיתיני. פרעה אמר, לא, אני, אני, כל דבר אצלי, כל דבר אני, כל דבר אני. גם בן אדם שמתגאה בלימוד תורה. יש לפעמים אנשים לומדים תורה, ואם למדת תורה הרבה, תחזיק תורה לעצמך כי הוא לוקח, כי לקח להוציא את זה. יש בן אדם שמתגאה בלימוד תורה, בסדר, אתה יודע תורה, זה לא אומר שאתה עכשיו תהיה ראש כבר שכולם צריכים להכתיר אותך הרה"ג המרומם המופלא המפורסם ונותנים לך כמה תיארים, ואם לא, אז מה? יש סיפור על האדמו"ר מפרנשטיין. האדמו"ר מפרנשטיין היה גאון אדיר עד שאמרו אצלו: "האדמו"ר מפרנשטיין", כל אדם באמריקה שהיה מתמנה היה צריך לדעת רק להסתדר. כל הזמן, על כל שאלה, על המקום. לא חיכה, אני אבדוק כל דבר על המקום. גם אחד הרופאים שלי, ילד בדרך, ופתאום שומע מישהו קורא, משה! אני אסתכל, כן, זה היה אבא שקרא לבן שלו משה. אמר לו, מה קראתי לו? חס ושלום, הרב, קראתי לבן שלי. יש לי בן, קראתי לו. אמר לו, שי, שי, אבר. אמר לו, לא יודע, חזרתי שקראת לי. גם לי קוראים משה עכשיו. בוא נחשוב כמה אנשים ש... בוא נקרא לזה.

34:25הם מוסרים שיעורים, שאתה תבוא ברחובה ותקרא להם רק רב, רב זלמן, רב, רב הרב, הוא רגיל שפונים אליו בתור הרב הגאון, פונים אליו בתור הרב בגוף שלישי, אז גם אם תבנה אליו בתור תואר הרב, הוא יעבוד על עצמו אולי מתכוונים, אולי. כי בדרך כלל אני או מרן ראש הישיבה או כל דבר אחר. אבל זה ההבדל בין, פיינשטיין זה אותו דבר. דרך אגב על התארים, היום בדורנו יש אינפלציה של תארים. כל המוסיף בתארים, אחרי זה משובח. פעם התואר של מרן היה יחיד. מרן זה ראשי תיבות, 200 רבנים סמכו. ומרן, הבית יוסף, רבי יוסף קארו, קיבל את התואר הראשון של מרן, ש-200 מחכמי דורו סמכו עליו. היום ברוך השם, מרן, מרן ראש הישיבה, מרן זה בזה, אין בעיה. אז הם מספרים, וזה בדיחה. היה פעם אחד שנכנס לחנות של חיות... לא סתם, אבא, אני אומר מילים. הוא אומר, תראה, יש לי פה תוכי, עולה עשרת אלפים דולר. מדבר. הוא אומר, מה מיוחד כל כך בתוכי? הוא אומר, התוכי הזה יודע את כל החמישה חומשי תורה בעל פה. וואו, עשרת אלפים. טוב. הוא אומר, מה יש לך עוד להציע לי? הוא אומר, אתה רואה, התוכי הזה, זה עולה חמישים אלף דולר. הוא אומר, מה הוא יודע? הוא אומר, הוא יודע לא רק את החמישה חומשי תורה, הוא יודע גם את כל הש"ס בעל פה.

35:49טוב, אמר לו, יש לך עוד מה להציע? אמר לו, תוריד אותי, כי הקטן הזה בפינה שם שיושב, שווה מאה אלף דולר. אמר לו, מה הוא כבר יודע? הוא יודע את כל הש"ס, אז הוא יודע את כל החומשים. אמר לו, אני לא יודע מה, אבל שתי הדוקים האלה קוראים לו כבוד הרב. אני לא יודע, אז מה מאה אלף דולר? אז שואלים הרבה, יש מפלצת של תארים. כבוד הרב, וזהו, הוא סייר, הוא נסע, הוא נסע, פצחנו, חקרנו כל הדברים עליו. מוודאי שמתפקידנו לכבד את לומדי התורה, לשבח אותם וכו' וכו'. אבל מצד שני, אתם חכמים, התפקיד הוא לברוח מהכבוד. כל הבורח מהכבוד, הכבוד הוא רודף אחריו. הגיע פעם אחת אדם לאדמו"ר מקוצק, אמר לו, "רבי, אני בורח מהכבוד, למה הוא לא רודף אחרי?" אמר לו האדמו"ר מקוצק, "אתה זוכר, לפעמים אתה מסתכל לראות אם הוא בא?" ענה האיש, "כן." אמר לו האדמו"ר, "אה, אז כשאתה מסתכל הוא בורח ממך. אל תסתכל." אני עניו, אני לא, לא, לא, לא, אני לא עושה את הדבר הזה. בעצם גורם לבן אדם איזה מחשבות או אני בסדר, אני עניו, אני שפל, אבל המחשבות האלה הן בעצם שיא הגאווה. הרמב"ם בתקופתו פרסם כתב שאין כזה דבר בן אדם שיכול להיות עניו אם הוא לא מגיע לזה מתוך טובה. אז סיפרו לי שיש איזה שייח' פרוסר מאוד שהוא בא ורוחץ את הרגליים של הארוכים שלו. יש יותר ענווה מזה?

37:17הוא בעצמו משרת אותם, הוא בעצמו מאכיל אותם, הוא בעצמו משקיע אותם. הרמב"ם אמר, אני עובר, עבירה, מתנחל אצלו. נבדוק, שלושה ימים. באמת הוא רואה שלושה ימים, השייך הזה, מעל ומעבר, עניו, עניו, עניו. הוא אמר, מה, אולי טעיתי? כשהשייך ליווה אותו חזרה, הוא אמר לרמב"ם, שמת לב כמה אני עניו, או עוד לא הספקת לקלוט את זה. תודה רבה. גילית את הכל. לפעמים בן אדם, הוא מגיע למצב כזה, שהוא אומר, אני בסדר, אני מיוחד. לא משנה, אנשים לא שמים לזה לב, אבל בסדר. הוא טוב עם עצמו. זה גם גרוע, אבל זה בעצם תרגיל שהיצר הרע הופך את זה הפוך על הפוך. אה, כל מילה שתגיד, לזהר תושם, נמצא לזה דבר תורה. נעליים. נעליים. פעם בשיעור הקודם היה כבר משהו על נעליים, נגיד עכשיו משהו אחר על נעליים. הגמרא אומרת, לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו, מפני מנעלים לרגליו. בן אדם יש לו חליפה, איזה כובע, איזה משקפיים, אבל אין לו נעליים.

38:35למכור את הכל בשביל לקנות נעליים. מה מיוחד בנעליים? למה? מה יש? מה מיוחד בנבח הזה? אז באמת, הגמרא מספרת בתענית על אבא חלקיה, שהוא היה מבקש על הגשמים, היה נענה, אבל כשהוא פעם אחת הלך עם כמה תלמידים שבאו לבקש על הגשמים. כשהם הגיעו לדרך, בדרך, הם הגיעו למקומות של קוצים. כמו שיש מאבנים, אז אבא חלקיה הוריד את הנעליים והלך על הקוצים. ככה, מה אתה עושה? כפרת עוונות? מה אתה עושה? אז אוכיס, מה אתה עושה לעצמך? כשהגיעו לנהר, הוא עכשיו נזכר ללבוש את הנעליים בנהר! אז זה תמרון מאוד מה, איפה שצריך ללבוש לא לובש בנהר, תוריד, תשחק תקפוץ ראש, מה אתה עכשיו לובש נעליים? מה אתה נועל נעליים? אחרי שאלו אותו, למה? אמר להם, תקשיבו, כשאני הולך בלב, יש קוצים, יש אבנים, יש זה, יש זו, הנעליים יכולות להתקלקל. כיוון שאני מהות, אני לא יכול לקנות אותן. אבל מה? מה אתה אומר? אם תלך, אני אבצע. הוא אומר, יש חסד השם שהגוף מבריא את עצמו, אבל אין חסד שנעליים מבריאות את עצמן. אז לא נורא. מה נאמר? אז למה כשהגעתי למים? הוא אומר, כי במים יש לפעמים נחשים, יש עקרבים, יש כל מיני דברים שאני לא רואה.

40:02אורן, אורן, יכול להיזהר? אז אני אצליח עם אמנון. אספקלריה. אספקלריה... למה אתה משכת סוכן? דף מ-100 מודבק? אספקלריה. בגמרא, במסכת סנהדרין, כתוב שיש 36 צדיקים בכל דור ודור. בגמרא לא כתוב צדיקים נסתרים. זה נסתר, המילה נסתרים בגמרא. אין. אין נסתרים. 36 צדיקים. במשך הדורות אמרו, אם אנחנו לא מגלים אותם, סופרים סופרים, אין לנו 36. כאן אין נסתרים, לא מוצאים אותם. כל דור יש 36 צדיקים. אז 36 צדיקים שבכל דור ודור, וחלקם זוכים לגילוי שכינה, וכולי וכולי. ועל זה אומרים, מה כתוב, אשרי כל חוכה לו. לא על המדווה בגמרא ראייה 36, שני הקדמות הרעיון בעזר. ועל זה אומרת הגמרא שיש עוד כמה נביאים שזכו לזה, והיו בתוך הגדר הזה. אבל, אומרת הגמרא, מה ההבדל בין כל הנביאים לנבואתו של משה רבנו? משה רבנו היה רואה באספקלריה.

41:25מעיר. ויש דבר, חלון שמאיר ויש חלון שלא מאיר. אם למשל, עכשיו יש חושך בחוץ, אתה מסתכל? חושך, האדם לא רואה כל כך ברור. אבל כשיש חלון מאיר, יש אורות על החלון, אז אתה רואה את הכל באופן ברור ביותר. נבואה של משה רבינו, הייתה נבואה ברורה, פה אל פה אדבר בו, במראה ולא בחידות. אם תשימו לב, בספרי הנביאים, אתם רואים כל מיני משלים, דברים כאלה. סיר נפוח אני רואה, מקל שקד אני רואה. כל מיני, זה נקרא אספקלריה שאינה מאירה. זה אומר, זה מראה, זה מראה, אבל לא כל כך ברור. זה לא גרם לנביא להבין את כל מה שהוא רואה ברגע אחד. ואז היה צריך לפרש, וזה היה קשור לחוכמה של הנביא. כי אם הוא טועה, אתה היית בנבואה. מה השאלה? היה במבול, כן? למה זה קרה? אם היו 36 צדיקים בדור, למה צריך למבול בכלל? אז ככה, במבול עצמו בפועל, מי שנשאר במבול, זה רק הצדיקים. כל השאר, או מתו לפני, או אלו שחיו, שזה שם, חם ויפת. עכשיו, אצל המבול, הרשע שלהם היה בכזו רמה גבוהה, עד שהשפיע על הבהמות, ועל החיות, ועל האדמה. כתוב במדרש, שלוש שכבות שבאדמה היה צריך למחות.

42:50נחלת לאבד, כי הטומאה שלהם השפיעה אפילו על האדמה. אז כמה שיש שם צדיקים נח ונח ובניו ו... ו... ו... כל אלו שניצלו בעצם, עדיין לא סלחו להם. למגר ולעמוד מול הטומאה הגדולה שהם עשו. בעצם, אז בסדום, זה כל הבעיות של סדום, יש צדיקים, אפילו אחד. אצל סדום היה צריך להיות עשרה צדיקים, אבל בסדום היה מישהו שמשכנע על זה, זה היה אברהם. כשהאברהם מבקש מהקב"ה, קוראים לו אברהם אבינו. כשיש מישהו שמבקש, זה בעצם היה הטענה לנח. למה אתה, נח, לא באת וניסית, וכן אומרים שמשתמשים את נח לגנאי, לא יש לך. תנסה, תנסה לשכנע את הכיוון שלך פה, תנסה להחזיר בתשובה, תנסה לעשות דברים טובים, תנסה לפעול עוד. חבר'ה, תנימה איתכם. מילים. חבר'ה, תנימו את ההלוואה. היי, היי, היי.

43:59אני חושבת שצעיף ומסודר בכל הדברים הללו, אין להם, יש מסכת שנקראת מסכת ציצית, זו מסכת של חצי עמוד. זאת אומרת, צעיף זה נקרא צעיף לשעת פסויי ההרו של כל הדברים הללו, אין להם שם של בגד שחייב בציצית, וגם הנפקא מינה ברורה. האדם שהוא עבה, שלא מחויב לקרוא אותו. שמעתי פעם ש... אם זה גדול מספיק אז זה קצר? או לא? אז זה תלוי. אם אתה משתמש בו רק בתור צעיף, אז לא, אבל יש כאלה ששמים אותו כמו קליט. כאילו, על הידיים ועל הכל. אם זה רק פה, בתור צעיף, אתה מגדל אותו. אם אני פעם משתמש בזה כאלה? זה יובל, זה יש לנו כאילו רוב תשמיש. רוב הזמן, רוב הפעולה של הדבר. נציא או לא נציא? ניסה.

45:00זרוק. ירון אמר לי שהם מפחדים להגיד מילים, לא להביך אותי בשידור. מה? פיצה. פיצה. אני אגיד לך מה פיצה. הרב משולם, זצ"ל, היה מגיע למסעדות, לבניו, שהם אוכלים פיצה, כדי לטעום מהבצק שלהם. לא שהוא היה אולי אוכל בצק חי, כן? בסדר? אלא מה? יש מחלוקת בין האשכנזים לספרדים, מה מברכים על דבר שאשכנזים אפילו. ואין לו מתיקות מספיק. או דבר הפוך, דבר שהוא מתוק ולא לשאול טעים מהפירות. אז האשכנזים, הרמ״א כבר אומר, וזה בעצם היסוד הזה של החלות המתוקות, שהאשכנזים מכירים את זה לברך על זה המוציא. הרמ"א אומר למשל, אפילו שיש לזה מתיקות, לפעמים אפשר לברך על זה המוציא, ומנגד הוא אומר, מנגד איפה שיש לך נשוי לזה מהפירות, אבל אפילו שלא תואמין מתיקות, אתה לא תאמין, למה אתה מציג? הביאו לך את זה ואתה מניח את זה, בלי זאת לא טעם.

46:03אפילו הכי אפשר לחזור בזונות. לספרדים צריך לתאום טעם של המייקות, טעם של הבעיה, שהפיצות הן חסכוניות. משוגע לשים שם חלב, לשים שם מצרכים יקרים. הוא לא שם. מה, זה היה הרבה כסף. כמה הוא מוכר ממגש? 50 שקל, 60 שקל. אז זה לא שלנו. אז מה הוא עושה? הוא שם קצת חלב ומוהל את זה במים, מוהל את זה בדברים כאלה שטועמים את הבצק. הבצק הזה ממש כמו לחם. 30 מורים יאללה לברכת מזונות. אבל זה לא נכון, זו בעיה. אז רב משה פיינשטיין היה הולך בכל מיני מקומות, ורואה כתוב "פיצה ברכתה מזונות". מתי נמתור מהפצק? תהיו לך פתיחה. הוא אומר להם, אתם חוק את המודעה, זה שקר. שקר. ברכתה במזונות, ברכתה במוציא. עכשיו, גם לפי האשכנזים, הרבה פיצות, הן מוציאים. למה? שמים בהם מים. בבצק. כמה הוא ישים? אם הוא שם למשל... ככה נגמר.

47:04ליטר חלב, כנגד עשר ליטר מים. זו פיצה, זה לא... יש בחנות בלטניה שבוחרים שם פיצה לפי מטר. כמה אתה רוצה? מטר? חצי מטר? חבר'ה מטר? לא משנה. הוא מכין כמה מטרים ברצף של פיצה, הוא לא מכין... הוא יכול לכתוב על הפיצה, כל מחמצים טבעיים מלבד, כן? חמץ טבעי ומים זה עוד יותר טבעי. אבל זה לא הופך את הפיצה. לכן, אם בן אדם לא אוהב את סוג כלשהו של פיצה זו בעיה. תיקח כזית לכלום, אפילו שזה קצת מבאס, נבין מה עכשיו, זה נותן לי איזה פיתה יבשה לפני הפיצה. תאכל איזה כזית בשביל המצווה, מוסיף, אחר כך תיקח פיצה. איזה ברכה מברכים על הסושי. אז ככה. זה קצת בעיה. הסושי עצמו, הוא מורכב מאורז, ומשהו מן החי, וכן, מרצוצים, וירקות, וכו' וכו'. אז הדבר הוא ככה. בדרך כלל, בדרך כלל, זה תלוי איפה נפלת. אם נפלת על מסעדה שהיא לא קמצנית, לא ממלאת לך את הכל באורז,

48:23ואז הם שמים לך עיגול, מלא מלא מלא אורז, ופתאום אתה רואה בין תוך האורז איזה קוביות צבעוניות קצת, של ירק כזה וירק כזה. אז זה ודאי מזונות, והאורז זה הכל מזונות. אבל אם אתה נפלת למסעדה שהיא לא חוסכת עליך, שמו לך חתיכה גדולה בפנים, שמו לך סלמון, שמו לך ירקות גדולים וכדומה, ואם כל דבר ניכר בפני עצמו, אז כדאי לך תחילה לברך על כל דבר בנפרד. זאת אומרת, כי אין שם עיקר וטפלה. אם שמעו כמות כזאת, שמעו כמות כזאת, אז דנים בדבר הזה. למשל, על הדבר הזה, היה פעם אחת שהגיעה לגאון רבי שלמה זלמן אוירבך, שאלה בהלכות בשר וחלב. אישה בשלה עוף, בטעות, כמו תמיד. היא הכינה כוס מים כדי לשפוך לתבשיל, ולדעת זה היה כוס חלב. היא באה ושפכה כוס חלב על העוף, והיה עניין גדול בירושלים. יש מספרים את זה על ר' שמואל סלנט, שהוא היה רב של ירושלים. ואמרו לו, "רב, מה נעשה?" אמר להם, "תראו לי את הכועס הצחרי ביצוד ב-60. בערב רק אני אוכל לעמוק לכם תשובה." ובינתיים ר' שמואל סלנט קרא עליך על בני. אמר לו, "תגיד לי, כמה אתה מוהל מערבב בתוך חלב מים?"

49:52ואז הוא גילה לו והתברר שבעצם זה... זה מים. היה אחד פעם מה... אז הוא אמר, אם ככה קרה לאנשים, הכל מותר, הכל בסדר, מותר... הוא אמר, איך? אבל אין שישים! עליו. הכל בסדר. היה פעם אחד מהאנשים, שהיו מייצרים יין. לפני שהוא נפטר ממש, הוא קרא לבנים שלו, קורא להם, אני רוצה לגלות לכם את הסוד של החיים שלי. מה? קורא להם, אפשר להכין יין גם מהענבים. עם כל מיני טריקים ומיני, גם זה אפשר להכין, גם זה נחשב כשר. יש הרבה אנשים שמשנים, וזה תלוי בכל דבר. אתה אומר עם הסושי, תלוי מה שמים בו. בדרך כלל, אם בן אדם אוכל את זה באמצע הסעודה, אז זה צריך להכין במקום אחר, כן, בנפרד. אבל אם זה סושי שאתה רואה את הדג, אתה נהנה מהדג, אתה רואה את זה... אם כל דבר ניכר בפני עצמו, אז לכתחילה, לכתחילה, כי די שאתה רואה את זה בנפרד, וזה בנפרד, או על דברים דומים.

51:00אפריקה? יש שיחה על אפריקה? אם הוא שר אז כן. מה, פעם איזה קמצן אחד הזמין את החבר'ה שלו? אני לא יודע מה זה, זה משחק. משחק כדורגל, כדור שד, אני לא יודע מה. הוא היה קמצן על החשמל. שם את כולם מול המסך של הטלוויזיה, הכל שחור. לא רואים כלום. וואו, וואו, גול, וואו. מול מה? לא רואים כלום, הכל שחור. מה להם זה באפריקה? בעצם, מה המוסר השכל? סתם פתיחה למסברים, המוסר השכל. המוסר השכל שבדבר הזה יש אנשים שרואים הכל שחור בחיים, הכל, כל מה שאתה רק תגיד לו, ובאמת, מאיפה האדם רואה? אם נשים לב, יש הרבה סוגי צבעים בעין. יש אדם שיש לו עין ירוקה, חומה, האנטחיל תום שנה, אבל האישון הוא שחור. האישון זאת אומרת מאיפה שבן אדם רואה, זה מהשחור. אז זה אומר שאתם רואים, שהראייה, שזה מקור האור שאנחנו רואים, דווקא מתוך השחור. מתוך בן אדם, ואם הוא אומר, הכל שחור, הכל סגור, הכל הכל הכל, מתוך זה, אתה תראה את האור הגדול, אתה תראה את כל המספר. אולי אני אגיד לכם מילים, אתם תגידו לי.

52:29זה נורא... יש גמרא במסכת ביצה, הגמרא מספרת שמה, על ביתו של רבן גמליאל. לפני כן הגמרא דנה, על לבנות מנורה ביום טוב. זאת אומרת, איך היו בונים מנורה? הם לוקחים חוליה, חוליה, חוליה, ובונים אותה ביום טוב. השאלה אם אפשר לבנות ביום טוב או אי אפשר לבנות ביום טוב וכו'. אז בסוף הגמרא מביאה מחלוקת: יש בנייה וסתירה בכלים, אין בנייה וסתירה בכלים וכו'. גם אורך שם ישראל נטוי בלחצים על קפצו. והיום, מרשם יהיו ויהיו על המקום. לא צריך להתאמץ הרבה. ולא רק זה, יש שעון שבת ומכביר ונגליק והכל. כל הדבר הזה בעצם גרם הקב"ה. במאות השנים האחרונות, ההתפתחות שהייתה כדי שאנחנו נוכל יותר לבוא ולעשות את זה עוד פעם כדי ללמוד.

53:35היה צריך עם נר, עם שעווה, לטפטף אותך על היד, ויש סיכוי שהזכר שלך יתדלג באמצע הלימוד, ותענה בשערה, השמיים, מה, הוא יהיה באמת תורת אש, וקור אימים, ואי אפשר ללמוד, ועשן, וזה מסריח, ואנשים לא לומדים. אם התנאים היו נשארים כמו פעם, וכך הייתם צריכים ללמוד בישיבה, הייתם אומרים, כבוד הרב, אני הולך להדליק נרות. כדי לשמוח על ידע שהדורות יחלשו, ורב אמר, יהיה לכם את כל התנאים, יהיה לכם אור כמה שאתם רוצים, לא צריכים למות בתוך קשיים, בתוך בעיות. מה חשבתי לבד? אם כל זה בעיה, יש ניסיונות, כל דור ודור בין ניסיונותיו. הרב שך נכנס פעם לפוניבז', אחרי שהתקינו שם פלורסנטים ומנורות גדולות, הוא אמר, וואו וואו וואו, איזה קטרוג. אמרו לו, זה לא קטרוג, קוראים לזה פלורסנטים. אבל הם לא ידעו, הם לא מבינים. כלומר, אני, כשהיינו צריכים ללמוד ברוסיה, בקור הימים, לא היו מנורות, לא היה כלום. היינו לומדים לאור הלבנה, לאור הירח, לאור מנורות. לאור כל מה שהיה מאיר, היינו יכולים ללמוד. מי חלם על זה שפתאום יהיו מנורות וכמה שאתה רוצה רק תלמד. ואתה יכול ללמוד, ואף פעם אתה לא חושב שהנר ייגמר. ואתה לא חושב שהנר ייגמר ויעבור לעצמו שלך. אין לך אפשרות, אתה לומד, לומד, לומד כמה שאתה רק רוצה. כלומר, איזה קטרוג

55:03עלינו? שיש לך את כל מה שאתה רק רוצה? מה אתה אומר לעזור אותך לא? בני, אני עייף ואין לי כוח. למה אין לך כוח? מה אתה צריך לכתוב עצים? מה אתה צריך להיות כמו הילד? לעמוד שם מעל בית המדרש ולשמוע ולקפוא בשלב? כלום, שב תלמד עם חימום, עם מזגן, עם כוס קפה, עם מישיבה, עם צ'ולנט, עם קולה, עם בירה, רק שב, תשמע ותלמד ותהנה. ועם כל זה? עושים ועושים פרצופים, כן בא לי, לא בא לי, כן מסתדר, אני אסור, אין לי כוח, יש לי כוח. כל הדברים הללו בעצם, אמר על זה הש"ך, זה מוצגו גלה גם. וזה בעצם אם נשים לב, העולם מאוד מאוד מתפתח. עוד דברים, ועוד רעיונות, ועוד... בלי סוף, כל כך הרבה דברים, וכל זה הקב"ה. ברור רוצה שנגייס את כל הדברים הללו, את כל הכלים הללו לתורה. עכשיו אנחנו נעשינו שיעור. אתה יודע כמה צופים לנו? אבל זה משודר בכל העולם. אז בן אדם יושב באף אחד, לקווה שהוא מבין עברית. הוא אומר, רואה, יש שיעור תורה. שומע, מה המעלה של שיעור תורה? אז הגמרא כותבת במסכת שבת, שהשאלה הראשונה ששואלים את האדם לעתיד לבוא, מה השאלה הראשונה? האם עסקת בתורה? מה זאת אומרת עסקת בתורה? קבעת עיתים לתורה? מה זה קבעת עיתים לתורה? שכל בן אדם יושב לומד מדי פעם,

56:23פעם התפלק לו, ישב למה, פתאום פה אתה יודע מה, בוא, בוא נשב, בוא נגנוב עוד איזה ספרה, בוא נגנוב עוד איזה סיפור. אבל קביעה זה משהו קבוע. היה לך משהו מסודר שאתה אמרת כן, יש לך משהו קבוע? קבעת עיתים לתורה או לא קבעת עיתים לתורה? אם בן אדם קובע עיתים לתורה, זה אומר, בן אדם... יש לו משהו קבוע ומסודר, אז זו השאלה הראשונה: הוא בא ואומר לקב"ה, קבעת איתי עם התורה? כן, קבעת איתי עם התורה. מה זה קביעה? דבר שהוא קבוע, חוק ולא יעבור. זה לא משהו שאפשר לחפף. משהו שאתה יודע מה? היום כן, מחר לא, למה לא? מסתדר לי? לא מסתדר לי. זה קבוע. אם יש לך משהו קבוע, זה ברכה. אין לך משהו קבוע, זה משהו רע שיש... אדם שהוא מחליט שיהיה דבר. הוא אמר ויהי, הוא ציווה ויעמוד. זה דומה לקב"ה. הקב"ה שאומר משהו ויהי, הוא ציווה ויעמוד. הוא אומר, ברוך הוא, זה לא מקיים. אבל יש לו בן אדם שהוא אומר לך, אתה יודע מה, אני אבוא לשיעור, סוף לא בא. הוא אומר לך, אתה יודע מה, אני אבוא ללמוד איתך, סוף לא מגיע. ולאמא שלך הוא צמח לשאל,

57:32קמתי, לא ידעתי איפה, הייתי עייף, הייתי זה, הייתי צמא, הייתי רעב. נפלו לי המכנסיים בדרך, לא יודע, היה קר, היה שלג. הלכתי, חזרתי, לא... כל כך הרבה. ויצר הרע לא יפסיד עם כל איך שאתם רוצים. היה פעם עמדן אחד, שהרב אמר לו, תבוא לשיעור. יש תשומת לב, יש חמים, יש כל ההסברים, ההזדהות, תבוא. אני בא. המחלק לא בא. הוא אמר לו, מה קרה? למה לא באת? הוא אמר לו, אני אגיד לך את האמת. האמת? אין לי עוד כסף. יש לי חולצה אחת. החולצה התלכלכה לי בדיוק לפני שרציתי לשיעור. אני בוכה לחולצה. ואני גווע לשיעור. טוב. אבל מחר יש גם שיעור. יש גם תפריט. מעניין. תבוא. אחרת לא אבוא. עוד פעם אמרו, תגיד לי מה קרה? למה לא באת? אמרו, לא, באתי, יצאתי, הלאה, יציאה מהקוסקופ, הלאה, נכנסתי לבן שלי. תראו, מספר הרב, תקשיבו היטב. עכשיו, יש לך מכנסיים? כן. חולצה? כן. ציצית, כיפה, פונפון לאף, כיסוי לאוזניים, צעיף. הכל, הכל, נעליים, גרביים, גרביונים, הכל, הכל יש לך? כן. מחר אתה מגיע? כן. ומחר אתה לא בא. מה עכשיו? אומר הרב, תראה, אני יצאתי לדרך. הלכתי. אבל הלכתי ליד הבית של אבא, ראיתי על הכניסה תלויים, מכנסיים.

58:57החולצה, הכובע, הכל בגלל של הרב שאני אמרתי, הרב בטוח לא יבוא היום. אז בן אדם, כמה שאתה תגיד לו, מפה אני אעול לך משם, אפילו מפה אני אעול לך משם, תבוא מפה. ולמה? זה תירוצים, שבן אדם מתרץ תירוצים בשביל להרגיש נוח עם עצמו ונוח עם הסובבים שלו. יש דבר מופלא בשאילתות. דבר מבהיל, מבהיל, מבהיל. הגמרא אומרת במסכת נדרים, כל אדם שלא מבקר את החולה, כאילו שופך דמים. יש בן אדם חולה, לא מרגיש טוב בחדר. לא, אתה לוקח אותו, אתה שוקל, שופך דמים. מה הקשר בין זה לזה? לא יצא לי, מה? הייתי עסוק. למדתי, בסדר? רקדתי, מה כל כך מה עשיתי? מה, אני יכול לבוא ולקחת אותך? לא רוצה לבוא, אין לי כוח, יש לי כוח, לא מתאים, מסתכסך איתו, לא רוצה להידבק ממנו, לא חסד עם תירוצים. אומרת הגמרא, כאילו שופך דמים. הסבר השאיר אותו דבר נראה לי ממילא. אי אפשר לדעת כמה הבן אדם, כל בן אדם. יש לו יצר אפל, מושחת שבמושחתים. אומר השטועייס, החולה הזה חבר שלך. חולה! לא יצא לך לבקר אותו. אחרי שלושה ימים, פתאום מגיע לבית הכנסת. אתה נכנס לבית הכנסת, וואו, איזה פריחות, לא נעים. לא נעים. אני רואה את כל הדיבורים, מה העניין לי עכשיו? אה, לא התייחסת אליי, לא התיישרת, לא שלחת הודעות, לא כלום, שכחת ממני. ההרגשה הנעימה הזאת,

1:00:28גורמת לבן אדם מחשבה, תאמין לי, אולי יהיה עדיף שיישאר חולה או שבכלל לא יצא מידי, שלא יגרום לי מיטת חולה, שימות, העיקר שלי יהיה מחשבה אני לא אגיע למצב לא נעים. אז זה אומר שזה הפשט, כל אדם שלא מבקר חולה, כאילו שפך דמים, כי בלב שלו מה הוא אומר? הלוואי, יש לי איך לצאת מהרכב, מהבית כנסת, לקחת איזה רכב יאמריר אותו. מה שלא נעים ממנו, מה לא באתי לבקר אותו, הוא בבית חולים, הוא תשפול, ועשה זה עד כי לקח המוח של הבן אדם. מה יגיד בן אדם? אני לא מכיר את עצמי. מה, לא כזה לא שם. אז זה אומר שזה הפשט, כל אדם שלא מבקר חולה, כאילו שפך דמים, כי בלב שלו מה הוא אומר? הלוואי, יש לי איך לצאת מהרכב, מהבית כנסת, לקחת איזה רכב יעמיד אותו. מה שלא נעים ממנו, מה לא באתי לבקר אותו, הוא בבית חולים, הוא תשוש, ועשה זה עד כי לקח המוח של הבן אדם. מה יגיד בן אדם, אני לא מכיר את עצמי. מה, לא כזה לא שם. אבל את עצמך אתה לא מכיר. אתה אולי מכיר, אבל את היצר הרע שלך אתה לא מכיר. זאת אומרת, מהשיטות הזה אנחנו לומדים רעיון מוביל. הנוחות הכי קטנה שלך שווה לך יותר מהחיים של השני. הדבר הכי מציק הכי קטן. למשל, יבואו לבן אדם, יגידו לו, אתה מוכן לוותר על הנוחות שלך כדי שהשני ינצל ממשהו מסוכן או משהו כזה? בן אדם שהוא לא על פי התורה, שהוא אגואיסט,

1:01:36לא, אין לו רחמים, אין לו דבר. מה פתאום? למה שלי יציק הפצע הכי קטן, שהוא ינצל? מי זה הוא בכלל? זה ילד הכפת. הבעיה שהתורה מלמדת אותנו את היסוד של "ואהבת לרעך כמוך". מה זה אומר? כשאתה מכשיר את עצמך, ואתה אוהב את עצמך, ואתה מעריך את עצמך, כל מה שצריך להיות... ...ללאכה. וזה היה כאילו הגדול בפורט, אז אתה חושב שאתה לא אתה רוקו להלכה. דרך אגב, אותו רבי עקיבא אומר, את פסק ההלכה זה, שחייך קודמים. זה אומר, אם שניים הולכים במדבר, ויש להם רק אוס מים אחת, מה אתה מגיד, ואהבת לרעך כמוך? טוב, תיקח אתה. תיקח אתה, אתה תשתה. אומרת הגמרא, תיקח נפסק להלכה. חייך קודמים. מה זה אומר? אם זה או אתה או החיים שלך, או החיים של החבר, אתה תשתה את המים והחבר ימות. כי חייך קודמים. דרך אגב, פעם אמרו למהרי"ל דיסקין, שני חברים נמצאים במדבר. אה? זה רצח. לא, לא אני. חייך קודמים. כי אם אתה תשתה, אם אתה לא תשתה, אתה תמות. יש כוס אחת של מים. או אתה שותה. אני לא רוצח, כי בזה שאני שותה, זה אני רוצה. לא, זה החידוש, שחייך קודמים. שהחיים שלך קודמים לחיי חברך. גם כסף, לא? מה? כסף גם. כסף שלך זה יותר חשוב.

1:03:02תלוי, יש עניין שלפני לפס כי לא יהיה בך עדיון. שלך קודם ושל כל אדם, וזה לגבי עבדה. שאם יש לך עבדה שלך, ועבדה של מישהו אחר, אז עבדה שלך, אתה צריך להשיב. אבל זה נושא אחר. אז עכשיו, פעם אמרו למהר"ם דיסקין, שאלו אותו במיטה, במיטה קליטה, אמרו לי, יש שני חברים, נמצאים בגדר, יש להם סיגריה אחת. סיגריה אחת, מי השם? זה הפוך ממים. עוד מילים? גן של שווים. גן של שווים. גן של שווים. גן, יש לנו את הגן, איפה הוא מוזכר פעם ראשונה בתורה, גן. גן זה היה בגן עדן. אבל, הרי נחמן מברסלב, יש לו תיאור בספר שלו, וכמה פעמים הסיפור הזה בעצם מסופר על גן המבוכה. מה זה גן המבוכה? זה גן שכשנכנסים אליו, מתחילים להתבלבל. ולמה עושים את זה? אשר יצחקו בו השרים. יש לפעמים בן אדם, שעמם לו, שר משעמם לו, הוא רוצה לראות אנשים נאבדים. תיאור בספר שלו, וכמה פעמים הסיפור הזה בעצם מסופר על גן המבוכה. מה זה גן המבוכה? זה גן שכשנכנסים אליו, מתחילים להתבלבל. ולמה עושים את זה? אשר יצחקו בו השרים. יש לפעמים בן אדם, שמשעמם לו, שר משעמם לו, הוא רוצה לראות אנשים נאבדים.

1:04:19לא ראו אותי כאן שוב לתוך הגן. כשנכנסים, לא יודעים איפה יוצאים, יוצאים פה, יוצאים שם, והשר רואה מלמעלה את הכל. הוא הולך וחוזר שוב, נכנס ימינה, שמאלה, ימינה, שמאלה, ימינה, שמאלה, וחוזר שוב. אז הגן, אז הגן שהשר צוחק, אשר יצחקו בהם. עכשיו, מה מגיע הדבר? הדבר הזה מגיע, שאם יש בן אדם שכבר עשה את המהלך הזה, ימינה, שמאלה, ימינה, שמאלה, הוא יכול להגיד לך: "אל תיכנס לפה. פה זה לא הפתח. פה זה לא הדבר. פה זה לא המקום." שיוצאים ממנו, זה לא המקום שאפשר להגיע ממנו אל היציאה. עכשיו בעצם, היצר הרע הוא בא ולוקח את כולם ומכניס אותנו לגן המבוכה. אין גן הזה של החיים. עכשיו, מי משתעשע בנו? מי עושה את הגן הזה לגן שעשועים? היצר הרע בעצמו. הוא משתעשע באדם. למה? ובה הופך את החיים, את הדברים האסורים של האדם לשעשוע, לכיף, לתענוג, לאשליה. על זה אמר פעם, על זה אמר פעם, הבעל שם טוב. המזמרה הכותבת במסכת שבת, שוחט, למה הוא חייב? אדם ששוחט בשבת, למה הוא חייב?

1:05:30...משום צובע, אז הוא צובע, הוא צובע את הצמר. כשהוא שוחט, אז הוא צובע את הצמר שם, אז הוא מתחייב במלאכת צובע. הוא אמר לזה הרבי השם טוב, השוחט הגדול זה השטן. הוא הרי יצר הרע, השטן הוא מלאך המוות, הוא אמר לו, אז הוא השוחט הגדול. למה הוא חייב? למה הקדוש ברוך הוא לעתיד לבוא, מה אני שותה? הוא אומר, משום צובע, הוא צובע את העבירות, נותן להם צבע, נותן להם תבלין, כאילו זה וואו, כאילו זה משהו גדול, כאילו זה... כענן פורח, וכחלום יעוף. אז עכשיו, אז הדבר הזה בעצם, הגן הזה של החיים, כל החיים בעצם היה, סתם הופך את הכל, לגן של שעשוע. ואיזה שעשוע? הוא משתעשע בנו, הוא צוחק עלינו. למה? כי הוא בהתחלה בא, ומסית את האדם. מה זאת אומרת? בהתחלה הוא בתור תפקיד של יצר הרע. אחרי שבן אדם עושה את העבירה הזאת, הוא בא ואומר לקדוש ברוך הוא, תסתכל, תסתכל, תסתכל, בדיוק עכשיו, ברגעים הללו, מה הוא עושה? זה סתם, הוא מסית. ואז הוא אומר לקדוש ברוך הוא,

1:06:30אתה מסכים לקחת את המשמה שלו? אז הוא מלך המוות. זאת אומרת, האדם צריך לדעת שכשהיצר הרע בא לצחוק וכאילו להשתעשע איתו, זה אותו מלך המוות. אם היצר הרע מגיע כמלך המוות, בוא, בוא נעשה זכות נמצא, בוא נשתעשע, בוא נכניס אותך לגן השעשועים של החיים. אף אחד לא היה שומע לו אם השטן היה מגיע בתוך דמות אחרת. שבע שמות יש לו ליצר הרע, הוא מחליף זהויות כל הזמן. ואז בן אדם אומר לו, אתה מה נשמע לך? ואחרי ששומע לו היצר הרע, בא מחליף את המסכה לשטן, בא מחליף את המסכה למלאך המוות. זה בעצם הדבר שכל בן אדם צריך לדעת שכשמגיע אליו השטן להכניס אותו לדברים הללו, זה אותו מלאך המוות. כמו נמשל, אם יבוא בן אדם רוצח, והרוצח עצמו יבוא לייעץ לך עצה. ואתה יודע בסוף, שאותו אדם ירצח אותך בסוף. האם גם אז תאמין לו ותשמע בקולו? לא. רק מה, אנחנו לא מתייחסים ליצר הרע בתור רוצח. מתייחסים ליצר הרע בתור פשוט משהו שמלמד לנו שנהנים דווקא. וזה הבעיה. זה התשטוש שהיצר הרע עושה לנו, וכדי להינצל מזה, כמו שאנחנו אמרנו, למי אנחנו צריכים לשמוע? לחכמים ומנוסים, אלו שהיו בסיטואציות, אלו שידעו אז להתגבר עליהם. הוא יבוא רוצח, והרוצח עצמו יבוא לייעץ לך איזו עצה. ואתה יודע בסוף, שאותו דבר, אותו אדם ירצח אותך בסוף. האם אתה גם תאמין לו ותשמע בקולו? לא. רק מה, אנחנו לא מתייחסים לעץ הרע בתור רוצח. מתייחסים לעץ הרע בתור פשוט מלחמד לנו שנהנים דווקא. וזו הבעיה. זה הטשטוש שהעץ הרע עושה לנו, וכדי להינצל מזה, זה כמו שאנחנו אמרנו, למי אנחנו צריכים לשמוע? לאלו שהיו בסיטואציות, לאלו שידעו אז להתגבר עליהם.

1:07:43להוציא אותנו שאנחנו לא נהפוך בגן החיים לשעשוע של הסט"א, לשעשוע של עת הס"מ. מנורת לד. מנורת? לד. לד או לד? לד. לד. ברוך השם, הקדוש ברוך הוא ריחם על עם ישראל וגרם שכמעט כל המנורות היום, המציאות, יותר נכון, הרבה, לא הרוב, הם יהפכו למנורות LED. מה העניין במנורות LED? חילול שבת בזה אינו דאורייתא, אלא דרבנן. אף על פי כן, יש נפקא מינה, לפעמים אדם צריך להדליק מנורה לחולה או לכל דבר חיוני. אם יש לו מנורת חוט להט (מנורת אגס), כמובן שזה אסור, ואם יש לו מנורת LED, כל מכשירי החשמל היום, כל השלטים, כל המזגנים, כל אלו, אפילו במכונית שיש בה מנורות LED. מנורות LED האלה בעצם עובדים על זרם. כי כשיש זרם, חשמל זה מאיר. אז זה דרבנן. יש כאלה בשם החזון איש, החזון איש בעצם סבר שכל חשמל זה דאורייתא משום, לא נדע שם, בונה. בסדר. אבל הדבר הזה, כן, אבל הדבר הזה בעצם חלקו עליו ובעצם אמרו שכל דבר הוא דרבנן. זאת אומרת, חשמל הוא דרבנן.

1:09:09ובמילא גם היום במנורות של LED, הם דרבנן, וכמו שאמרנו, יש בהם נפקא מינה להקל באירועים של פיקוח נפש וכדומה. יש דרך אגב, יש אפילו אמבולנסים שמתוכנתים ברמה כזאת למנוחת השבת. יש כמה בודדים כאלה שבמיעוט הכפתורים והאורות והפנסים וכל הכלים, היבר במיעוט של דרבנן של דרבנן אם זה גרמא של דרבנן, אם זה לז וכל הדברים האלה. כי גם במקום פיקוח נפש, כמה שאפשר למנוע מזה. יש דבר מיוחד ביד, יד של בן אדם. מה מיוחד ביד הזו? מתקבל בכל העולם שכאשר אדם הוא חבר שלך, אתה בא ולוחץ את ידו, נכון? יד ועוד יד, מה זה? ידיד, ידיד. יד ויד זה ידיד, נכון?

1:10:27הדבר הזה בעצם, חיבור, שאדם מתחבר אחד לשני, יתקבל לחיצת יד, דרך אגב. יש לה תוקף הלכתי בקניינים. מה זה אומר? יש בן אדם, בא לקנות ממך את הצעיף שלך. הוא אומר לך, כמה זה עולה? 100 דולר. בסדר? מסכים? אתה אומר, בוא נעשה לחיצת יד. הלחיצת יד הזאת, איך שלחצת לו את היד, הצעיף נהיה שלו. זהו. זה נקנה. למה זה נקרא היום בלשון חז"ל? כי העניין סיתום אותם. היום הדרך לקנות דברים, בעולם הרחב, בעולם של המסחר, זה ללכת עם סייעתא דשמיא ולקבל מזל וברכה. וזה עניין חזק מאוד, שאין, אין להתחרט אחר כך. זה עניין של לחיצת יד. יש כאלה, אפילו שהרמת כוס לחיים, זה נקרא קניין. אז כל הקניינים הללו שנכנסו היום, כל הדברים שנוהגים היום, הם קניינים שנקראים קניין סיטומתא, שזה קניין החזק של אותו דור. זה קניין משתנה לפי הדורות. אחד ככה, אחד לחיצת יד, אחד כוס רק, אחד קוניאט, אחד בקרוק בראש, כל אחד איך שהוא גונב. כל אחד לפי הקניינים שלו. בוא נגיד עוד רעיון על בשלח, על פרשת בשלח. פרעה הגיע אל מצרים, פרעה ועמו הגיעו לים סוף.

1:11:53כשהם הגיעו לים סוף, הם נכנסו לתוך הים. שוחים, נכנסים לתוך הים. מה הם אומרים? כמו שלהם נקרע הים, גם לנו יקרע הים. גם לנו יקרע הים. למה? אתם צדיקים? בורא העולם היה איתכם עד היום? הוא לא היה איתכם. למה אתם חושבים שיקרע הים? אז האלה נעזה מביא בשם אחד מגדולי הכופרים, שנקרא חווי אלבלכי. השם שלו היה דומה לרלב"ג, אבל יש בנזרע קורא לו הקלבי, הכלב. והוא כתב פירוש על התורה וכל מיני רעיונות בתורה שהוא מסביר אותם ששום דבר לא נס. למשל הוא אומר קריעת ים סוף, הוא אומר מה יש גאות ויש שפל, כמו שיש גאות, יש צונמי, יש דברים כאלה. זה לא שהיה קריעת ים סוף, היה צונמי, רק מה שכן. הצונאמי הזה, שהטיפש הזה אמר, זה צונאמי שצריך לדעת, לצפות אותו, ושהיה מתחלק ל-12 חלקים, ולקחת כביכול את הסיכון הזה להעביר את כל עם ישראל, ושיעברו בתוך הים, בזמן שהמים עליהם חומה מימינם ומשמאלם, כל מה שכתוב בזוהר, ולהטביע את המצרים, ולא נותר בהם עד אחד, והיהודים כולם ניצלים, וכל מה שמובא, הכל עם השטויות שלו. זה טיפש.

1:13:04אבל בעצם הדבר הזה, בעצם מה שהיה נחשבה לפרעה וכל חילו, הם הגיעו לים. מה הם אומרים? כמו שלהם נקרא, הים גם לנו. מה אנחנו נשארים אותו מיני אדם. רגע, אתם לא יודעים שאיתם הקב"ה ואתם לא. לא למדתם את זה בקורס הזה שכבר שנה אתם חוטפים על הראש. דם, צפרדע, כינים, ערוב, כל הסוגים קיבלתם. כל מה שרק ביקשתם, קיבלתם בכפול. אז מה, אתם לא יודעים שאולי עכשיו, כך סכנה, כך מרחק, אולי, אולי, אולי לא תצאו מפה. הם אמרו, זה לא יד ה'. מי אמר שזה יד ה'? אלא מה? זה משהו טבעי. משהו טבעי. עם הטבע אנחנו יכולים להתמודד. למה? כי מהמחשבים דברים. אם זה משהו טבעי, אנחנו נשאר עם הטבע, אין לנו בעיה. המחשבה הזאת, שנס זה טבע, גרמה לכולם למות. הרבה פעמים בן אדם מקבל נס בחיים, לא, זה טבע, טבעי, מה? והאדם אפילו לא שם לב. יש לו כל כך הרבה ניסים מסביבו, כל כך הרבה דברים, כל כך הרבה נפלאות מסביבו. זה טבע. זה טבע שקמתי בבוקר, זה טבע שהגוף עובד, זה טבע, זה טבע, זה טבע. כל הדברים הללו הם ניסים. מה גרם להם צריכים למות במיתה משונה כזאת? שהם חשבו שהנס הוא לא נס. זה טבע. אנחנו כמובן תמונן עם הטבע. זה בעצם ימין אותנו שכל בן אדם צריך להתבונן בניסים שמקיפים את האדם. הרמב"ן אומר,

1:14:30מהניסים הגלויים אנחנו נלמד על הניסים הנסתרים. אם בן אדם בא וניצל ממוות לחיים, איזה חסד הוא עושה? איזה דבר גדול הוא עושה? חוצה את הכביש, נכנס בו רכב ונשאר חי. וואו, איזה הודיה. כמה בן אדם צריך לחגוג על זה שהוא חצה כביש ולא נכנס בו רכב. מה בן אדם אומר? אה, זה טבע, זה טבע, מה, אני אעשה ככה, גמר לי כל הכסף. אבל לפחות תכיר, תכיר בעובדה שזה נס. תכיר בעובדה שהקדוש ברוך הוא משגיח עליך. כמה בן אדם שעשה ניתוח לב מודה להשם, הוא עושה מסיבה חגיגית, נו ועכשיו שהלב שלך מתפקד, הכל בסדר, בלי ניתוח, כמה צריך להודות. בן אדם שעושה כל מיני רפואות, כל מיני דברים, שבן אדם עושה, אם אתה תדע... ...שכל הטבע הזה זה בעצם נס. זה היסוד. אבל מה? היצר הרע בא להפוך אותנו כמו המצרים. אפילו דבר שהוא נס, אה, זה טבע, זה הרופא הזה, הסתברת, עשית, חזרת, הלכת, הכל הכל הכל זה בעצם חתיכה של טבע אחד גדול. וזה גרם למצרים לעלות להם בחייהם. מה זאת שאנחנו, הקדוש ברוך הוא מרחם, שלא כל דבר אנחנו מקבלים. אבל זה בעצם נקודה של מחשבה, שכשהקדוש ברוך הוא עושה לבן אדם נס...

1:15:49אפילו אם הוא לא כל כך מכיר, כי הגמרא אומרת "אין בעל הנס מכיר בניסו". אבל בן אדם צריך להתעורר, להתבונן בדרכים שלו. עוד נס שהקב"ה עושה, עוד דבר ועוד דבר ועוד דבר. וכל הדברים הקטנים הללו מצטרפים לכל מהלך החיים שבן אדם נמצא. אם זה העיניים, אם זה האוזניים, אם זה מערכת העיכול, אם זה הרגליים, אם זה שהכל עובד, אם זה שהאדם נמצא במקומות מסוימים שבוראו לא משלח אותו לשם. כל הדברים הללו זה בעצם השגחה פרטית, שהם תהליך של ניסים ארוכים, בלי שאדם אפילו ישים לב אליהם. וזה מה שאנחנו לומדים מהפרשה, שלא לחשוב שזה הכל טבע. כי המצרים חשבו שזה טבע. ותראו, תראו גם. חזקו וברוך לכולם שבאו. יש בשמיים, אני אמרתי כבר בשיעור, יש בשמיים מבצע, חבר מביא חבר. וזה היה כה בארץ, רק בעולם הזה, והשמיים זה כפל כפליים. השכר הוא כפל כפליים. אז אני צריך לקיים ולספר לכם מה זה השכר. היום אני יצאתי מהכולל, נכנסתי לאיזה מקום, פתאום אני רואה מעטפה. אני פותח את המעטפה, המון שטרות. המון! לא 200, 200. כמה אלפים טובים. טוב? אם היה כתוב על זה בערבית, ספרדית, סימית, אקרילית, לא יודע איזה כתב.

1:17:08שאפשר לקלוט שזה שרב אביש, אפשר לקלוט, יש משהו, עבדת הגוי, מותרת. אבל היה כתוב על זה בעברית, שם, אמנם אני לא מכיר אותו, אבל יש חיוב השבת אבידה. טוב, תוך דקות נמצא מהבית, סכום כזה, בן אדם מתפשט, הבאנו לו. אבל רק חמדתי רגע, יש פה כמה אלפים טובים, ברוך השם, זה יותר מעסקות של כולל, מה שמקבלים בכולל. אבל מה? כשהקדוש ברוך הוא הביא לך את הדבר הזה, לא משנה כמה, סכום, אלף שקל, פיים שקל, עשרת אלפים, מאה אלף דולר, מיליון דולר מצאת. הסכום הכי גדול בחיים שאתה מדמיין מצאת. והקדוש ברוך הוא אומר לך, תקשיב, תוותר על זה ותקיים מצוות השבת אבידה. מה זה בעצם אומר? שאני פייר? מה, אני אבטר למה מגיע לי? זה אומר שהקדוש ברוך הוא מתכנן לך שכר גדול. כי אם זה פחות, אז לא שווה לי. תן לי את המילים דולר, עזוב אותי מהמצאה. אז לא משנה, כשהתורה כותבת על שבת הלידה, היא לא מגדירה, אתה יודע מה? תקלן את שבת השבת הלידה עד עשרת אלפים דולר במזומן. אם זה בצ'קים, אז זה עשרים אלף דולר. לא, אין חילוף בתורה. התורה כותבת שבת הלידה בכל מצב, בכל מחיר, בכל שנייה שמצאת, לא משנה מה, אתה חייב לשים הלידה. למה?

1:18:25כי אם השכר הגדול הוא הרבה יותר ממה? ממה שמצאת. ולא משנה איזה סכום זה. לא משנה מה זה. אבל מה? איך תאמין לזה? איך בן אדם מגיע לדרגות של אמונה? להבין ולהחיות אמונה? זה בן אדם על ידי איזשהו מתבונן. במה בורא העולם נתן לנו את המצוות? כשבורא העולם נתן לנו מצוות, נתן לנו כל מיני דברים. שאנחנו, במהלך החיים, אז בורא העולם נותן לנו לפעמים ניסיונות, נותן לנו דברים, נותן לנו שלבים בחיים. השלב הזה תתבונן, בורא העולם עכשיו מה רצה שאני אעשה. לפני שמגיע לניסיון. כשעכשיו אני נמצא, קם בבוקר, הולך ללמוד, הולך לעבוד, הולך לטייל, הולך, לא משנה מה לעשות. שבורא העולם שם אותי, מה הקדוש ברוך הוא רוצה שאני אעשה? כשבן אדם חי בצורה כזאת, שמגיע לניסיון, ובוודאי רצון שהקדוש ברוך הוא, לזכות את כולם, לישועות גדולות, להצלחות בכל מעשה, יישר כוח לכולם שבאו, כמו שאמרנו, מבצע חבר מביא חבר בשמיים, שזה שכר גדול מאוד. יש מה שהוקבעו הכל, יום שני, בשעה שמונה, תביאו הלאה והלאה עוד אנשים, ובעזרת השם נזכה כולנו לגאולה השלמה, במהרה בימינו, אמן ואמן.