איסור הבאת מסיונר לבית הכנסת

0:01היום, בעזרת השם, נלמד כמה אדם צריך לבוא ולהתרחק מדברים של מינות, ואפילו דבר שדומה למינות — לא משהו שהוא באמת מינות, אלא אפילו דבר שהוא יוצא מאדם כזה שקשור למינות. ההרצאה הזאת בעצם... בעקבות מה שמתכננים, שבעזרת השם זה יתבטל, בבית כנסת בפלורידה להביא איזה אדם מיסיונר לתוך בית הכנסת כדי ללמד אותם על משמעות החיים, על יחסים בין ביזנס לחיים, כל מיני שטויות כאלה. ואנשים אומרים: מה הבעיה? חוכמה בגויים תאמין? אין בעיה! אבל לא כתוב: חוכמה בגויים תביא לבית כנסת. זה לא כתוב. לא כתוב חוכמה במיסיונר תאמין. חוכמה בגויים... בוא נראה כמה חז"ל החמירו. ברמה כזאת שאי אפשר להאמין כמה חז"ל היו קיצוניים בדבר הזה יותר מכל הדברים. הכל מתחיל בפסוק ששלמה המלך כותב במשלי, פרק ה', פסוק ח': "הרחק מעליה דרכיך, ואל תקרב אל פתח ביתה." בפשטות, הוא מתכוון ל...

1:24כמו שיש עוד כמה דוגמאות בספר משלי ובשאר הספרים, לאישה שהיא פרוצה, אל תתקרב כי אתה תיפול. אבל יש תוספתא במסכת חולין, בפרק ב', הלכה כ"ד. זה גם מובא בגמרא, אבל אנחנו בכוונה מתחילים עם התוספתא, כדי שתראה איך דברי תורה משלימים אחד את השני. מעשה ברבי אליעזר שנתפס על דברי אמינות. רבי אליעזר הגדול. מי זה רבי אליעזר סתם? חבילי עזר בנורקינוס, הרב של רבי עקיבא. הוא נתפס על דברי מינות. מה זאת אומרת? השלטון אסר להתעסק בדברים של תורה, בדברים של וכו' וכו'. אז הם תפסו אותו כביכול שהוא נלחם בהם. דברים כאלה שהם אסרו להתעסק. עכשיו רבי אליעזר הגדול, אנחנו כבר דיברנו ואמרנו מי הוא היה. בעצם, הוא היה קודש קודשים. אי אפשר היה להבין בכלל מי זה רבי אליעזר הגדול, כי אמרנו אם יהיו כל חכמי ישראל בכף מאזניים אחת, ורבי אליעזר הגדול בכף השנייה, מכריע את כולם. זאת אומרת...

2:51ההבנה מי זה רבי אליעזר. אולי אם תצליח להבין מי זה התלמיד של התלמיד של רבי אליעזר, שכבר דיברנו עליו, שזה רבי שמעון בר יוחאי, שאין סיכוי להבין אותו. זה בן אדם שמחיה מתים במאמרו. על מי אומרים "מחיה מתים במאמרו"? הקדוש ברוך הוא מחיה מתים במאמרו. האל הקדוש, אין כמוהו. אבל הצדיק רבי שמעון בר יוחאי הגיע לדרגה כזאת. כמו שהגמרא במסכת שבת מספרת: החיים למות והמתים לחיות. זהו, ארבע מילים. הוא הקים מתים והם התחיו. ארבע מילים, בלי הרבה דיבורים, בלי מי שברך, בלי לשם ייחוד, בעקבות איזה מעשה שהיה. אז רבי אליעזר נתפס למינות. מה זה מינות? ה...

3:54הרומאים אסרו ללמוד תורה, ולא רק אסרו - זה היה בעצם כמו שעת השמד. הם לקחו ואמרו: מי ניקח כגדול הדור כדי שיבוא ויעבור על אחת מהדינים הכי גדולים בתורה? מה הדבר הכי גדול בתורה? עבודה זרה. ניקח אותו ונכריח אותו לעבוד עבודה זרה. אם הוא יעבוד עבודה זרה, נכריח אותו, הכל יהיה בסדר. העלו אותו לבמה, תפסו את רבי אלעזר בן הורקנוס, העלו אותו כבר לבמה, הנה, מכריחים אותו להשתחוות. כמה צער יש לו. היה שם האגמון, זה היה הרב שלהם, הרב הראשי שלהם. אמר לו: תגיד לי, מה אתה, זקן כמותך יעסוק בדברים הללו? מה אתה, כמו שאומרים היום, לא מתאים לך שאתה מתעסק בדברים שהם לא מכובדים.

4:55שקשורים לעבודה זרה שלנו, אתה לא מתפתח, אתה בחושך כביכול, חס ושלום, אתה לא מתקדם בחיים. אתה לא רואה את הרומאים כמה הם מפותחים, וכל זה כמובן בחסות העבודה הזרה שלהם. אז מה, אתה זקן שכמותך, זה מה שאתה מתעסק בו? בוא תתקדם, צא מזה. אז בא רבי אלעזר בן פרטא, איזה תשובה הוא ענה לו? ענה לו תשובה מפתיעה. אמר לו, נאמן הדיין עליי. נאמן הדיין עליי. הוא אומר, הדיין שדן אותי נאמן. אותו הגמון חשב שהוא מחמיא לו. אומר לו, מה שאתה אומר אתה צודק. הוא לא התכוון אלא נגד אביו שבשמיים. הוא מתכוון, הקדוש ברוך הוא, מה שהקדוש ברוך הוא דן אותי, כל האיסורים שאתם עושים לי כדי לכפות אותי לעבוד עבודה זרה, זה הכל ממנו. לאיזה דיין הוא התכוון? הקדוש ברוך הוא. אבל ההגמון הזה חשב, או, זה אני. והוא היה כל כך מבסוט שהרב של היהודים מחמיא לו. אמר לו, אילו מניתני עליך, אף אני כך אמרתי. אמר, אני נשבע שאתה על המקום משתחרר.

6:25טוב, אבל מסכן, היה לו צער גדול, ניסו לצער אותו. והוא היה באמת בצער, למה הכריחו אותו משמיים, למה הגיעה לו כפרת העוונות הזאת, לבוא להיכנס למקום של טומאה, למקום של גויים, לדבר בכלל עם הגוי הזה, עם העבודה זרה הזאת, למה? נכנסו תלמידיו לנחמו ולא קיבל. כל התלמידים של רבי אלעזר הגדול, כל גדולי הדור שהם בעצם תלמידיו, נכנסים לנחם אותו, והוא לא מקבל. עד שנכנס רבי עקיבא ואמר לו: רבי, אומר לפניך הדבר. אני חושב שיש לי משהו להרגיע אותך. שמה, אין אתה מצטער? אולי זה בעצם מה שירגיע אותך. אמר לו, תגיד. אמר לו, שמה, אחד מן המינים אמר לך דבר של מינות והנאתך? אמר, פעם היה לך איזה מין. איזה בן אדם מין? זה בן אדם שמתעסק בעניינים של עבודה זרה, מסיונר. הוא אמר לך פעם איזה מילה, לא בעניינים של מיסיון, לא כפירה, אלא מה? הוא אמר לך איזה דבר. ואתה היית מבסוט מהדבר שהוא אמר. אמר לך איזה דבר חוכמה, אמר לך, למשל, משמעות החיים, נגיד. אמר לך. אמר לך איזה דבר, איך עושים ביזנס. אמר לך איך עושים שבעה צעדים של אינטימיות, כמו הגוי הזה שכותב את כל הספרים עליו. ואתה נהנית, אמרת חוכמה בגויים תאמין. אמרת או לא אמרת? אמר לו תצודק, השמיים, הוא נשבע, רבי לזה הגדול.

7:45הזכרתני, פעם אחת הייתי מהלך באיסטרטא של ציפורי, בעיר של ציפורי, בשוק. מצאתי יעקב איש כפר סכנין, שאמר לי דבר של מינות משם ישו, וענני חם. ונתפסתי על דברי מינות שעברתי על דברי תורה: "הרחק מעלי דרכך ואל תקרב אל פתח ביתה כי רבים חללים הפילה". היה רבי אליעזר אומר: לעולם יהיה אדם בורח מן הכיור ומן הדומה לכיור. פעם אחת שמעתי איזה מיסיונר אחד שאמר משהו משמו של ישו. מה הוא אמר? פה בתוספתא לא מובן, לא מובן מה? אבל לפני שאנחנו נגיד את התוספתא, אנחנו נביא דבר נוסף במסכתות קטנות בעבודה. רבי נתן בפרק ב' כתוב: "ועשו סייג לתורה". איזה הוא סייג שעשו כתובים לדבריהם? אומר: מה הסייג שעשו הכתובים? הכתובים זה החלק השלישי בתנ"ך. מה הסייג שעשו הכתובים? הרי הוא אומר: "הרחק מעליה דרכך" זו מינות, שאומרים לו לאדם.

9:01אל תלך בין המינים ואל תיכנס לשם, אפילו לא להיכנס שם לתקשר שם. ואם אמר בטוח אני בעצמי, מה? שאף על פי שאני נכנס לשם, אני נכשל בהם. מה אתה רוצה? מה אני אדבר איתו? אני לא אדבר איתו דברי חוכמה, אני לא אדבר איתו על החיים. אני לא אדבר איתו, או אפילו אם אני אשמע מה שהם אומרים, אני בטוח. אל תדאג, אני סומך על עצמי. שם תאמר שומע אני דבריהם וחוזר בי. תלמוד לומר: "כל באיה לא ישובון ולא ישיגו אורחות חיים" - זה פסוק במשלי פרק ב' פסוק י"ט. כל אלו שמתקרבים למקומות הללו ולא ישיגו אורחות חיים, לא יהיה להם שפע והצלחה. חז"ל באו ואמרו שזה דבר אחד. אבל מה קרה שם? מה קרה עם רבי אליעזר? מה קרה? מה רבי אליעזר? מה כבר הוא שמע שהגיע לו העונש הזה? תחשוב איזה עונש זה לרבי אליעזר הגדול, הקדוש הזה, לבוא ולסבול את כל הצער של עבודה זרה והתינופת וכל הדברים הללו. איזה צער. למה מגיע לו? אז בגמרא בעבודה זרה בדף י"ז עמוד א', זה מתחיל מט"ז עמוד ב'.

10:29ויוֹצִי נָמוּד א', שם מובא בדיוק את אותו מעשה שמובא בתוספתא. אבל בפירוש, מה הוא למד מאותו יעקב איש כפר סכניה? מה הוא למד? תשמע איזה דבר הוא למד! איזה דבר אתה חושב שבן אדם מגיע לו כזה עונש להיכנס למקום של טומאה כדי שנבין מה זה הצער, לפני שאנחנו נגיד מה כתוב שם בגמרא, נספר סיפור על הרב מרדכי אליהו, זכר צדיק לברכה. כשהוא היה הרב הראשי, מתוקף תפקידו, היה צריך להיפגש עם כל מיני כהני דת למיניהם, ביניהם גם האפיפיור. כשהוא הגיע למקום, ביקש מראש שהאפיפיור לא יהיה בבית שבו הוא רגיל להיות, אלא שיהיה בבית הנופש שלו, שם אין צלבים. האפיפיור אמר שאין בעיה, אבל כשהרב הגיע לשם, הוא ראה שהכל מלא צלבים. מיד הוא הזדרז לצאת במהירות מהמקום. הכל היה מקום של טומאה, של צלבים. ואז כשהוא עלה לרכב, ראו אותו מצטער מאוד איך הם נכשלו להיכנס לבית של צלבים, במקום שהוא כמו כנסייה. ואז הוא אמר לקב"ה: "ריבונו של עולם, אם מגיע לנו עונש, תן לנו את זה פה עכשיו בעולם הזה. לא רוצה שום דבר שישאר לעולם הבא, שום דבר. זה היה בשוגג, אנחנו רוצים עכשיו להתאר." איך שהוא אמר את זה, הנהג היה שם בדיוק, שלג.

11:52באותו מקום שהם היו, הרכב התגלגל והתהפך, וכולם עפו מהרכב. הם התגלגלו, התגלגלו, התגלגלו בשלג, עד למטה. זה היה כמו הר. כולם פחדו על הרב, גם הרב עף, הרב הראשי. הרב עוד חלש, כבר היה מבוגר יחסית. כולם פחדו. באים אליו, רואים אותו מבוסס בשלג, כולו פצוע, אבל שמח, מחייך. אמרו לו, רב, מה קרה? אמר להם, ברוך השם, קיבלנו את זה פה. עשינו גלגולי שלג, תיקון. משמיים, רק על העונש שנכנסנו בשוגג. תודה לה' שעשינו את התאונה הזאת, שעשה לנו את זה כדי שיהיה לנו כפרת עוונות. שלא חלילה נהנה שם על עבירה של שוגג, בטעות להיכנס לבית עם צלבים. לא על בית הצלב והימין לבית כנסת של האפיפיור. זה אחרי שהוא ביקש מהאפיפיור: "בבקשה, אל תכניס אותי לבית עם צלבים." זאת אומרת, אתה מתייחס אליה הכול, בטעות. קיבלת הכפרת עוונות הזאת. רב נוסף שאל אותם. אז כמה רבי אליעזר הגדול, גדול התנאים, כמה צער היה לו להיכנס למקום של עבודה זרה ולדבר עם מגמון וכל הצער שהכריחו אותו לעבוד עבודה זרה. כמה? למה זה מגיע לו? מה הוא שמע? מה שמעת? פטפוט? דברי נבלות? מה שמעת שם? אז הגמרא בעבודה זרה דף י"ט עמוד א' מגלה מה הוא שמע. אי אפשר להאמין מה הוא שמע.

13:19אומר יום אחד הייתי מהלך, זה רבי אלעזר מספר לרבי עקיבא, פעם אחת הייתי מהלך בשוק העליון של ציפורי ומצאתי אחד, ויעקב איש כפר סכנה שמו. אמר לי כתוב בתורתכם: "לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב בית ה' אלוקיך," זה פסוק בספר דברים כ"ג י"ט. התורה אומרת, אל תביא את "אתנן זונה ומחיר כלב". אתה רוצה להביא קורבן לבית המקדש, שזה לא יהיה משהו, כבש למשל, שבן אדם נתן בעד זה שהוא חטא עם אישה זונה. הכבש הזה, הוא בא בעבירה - אל תיתן. או מחיר כלב, מכרת את הכלב שלך בעד כבש - אל תביא. אבל הוא שאל אותו, יעקב ישכר סכניה. ...את רבי אליעזר הגדול. עכשיו, רבי אליעזר הגדול לא מדבר איתו, לא מתייחס אליו, אבל הוא בא אליו, נדבק אליו. אמר לו: "מהו לעשות עמנו בית הכיסא לכהן גדול? הרי הכהן הגדול, בזמן השבעה ימים לפני יום כיפור, לא היה יוצא מבית המקדש. היו מרגילים אותו ומלמדים אותו, ולכן היה צריך גם את כל הצרכים שלו, כל מה שהוא צריך, להתרחץ וכו', שירותים, אז הכל היה עושה בבית המקדש." אז הוא אמר לו: "רגע, אסור להביא קורבן..."

14:35מכבסה ששולמה בעד מחיר לאישה זונה בעבור החטא. אבל אם כבר האישה הזאת קיבלה את הכבסים האלה והיא רוצה עכשיו לתרום אותם לבית המקדש, לעשות מהם שירותים לכהן הגדול, אפשר או אי אפשר? לא קורבן לבית ה', שירותים. אמר רבי אליעזר: ולא אמרתי לו כלום, לא התייחסתי אליו. למה? אסור לדבר איתם בכלל. לא לדבר איתם, לא להתייחס אליהם, כלום, כלום, כלום, לא להתייחס אליו. ולא אמרתי לו כלום. אמר לי, "כך לימדני". מי זה "כך לימדני"? מה ראינו בתוספתא? מי לימד אותו את זה? מי לימד את אותו יעקב ישכפר סכניה, את אותו מיסיונר? הוא אמר את זה בשם ישו. כך לימדני. כי מֵאֶתְנַן זוֹנָה קִבְּצָה וְעַד אֶתְנַן זוֹנָה יָשׁוּבוּ. יש פסוק במיכה א' ז', ושם כתוב: "כי מֵאֶתְנַן זוֹנָה קִבְּצָה וְעַד אֶתְנַן זוֹנָה יָשׁוּבוּ." ממקום הטינופת באו, ולמקום הטינופת ילכו. הוא אמר, רבים, איפה זה הגיע? ממקום הטינופת, מיכה. אז זה מתאים לבנות בזה שירותים, מקום טינופת. רבי אלעזר אומר: "נהניתי מהרעיון."

15:57מה זה רעיון? רעיון של תורה. מה רעיון? הוא אמר על הפסוק במיכה, מיכה א' ז', ומזה הוא דרש את זה. אבל אפילו דברי תורה נכונים. אבל למה רבי אליעזר, אני? אתה מסכים. לא אמרת שזה לא נכון, זה נגד התורה. שיבוא בן אדם ויקרא לך מתוך קיצור שולחן ערוך, ואתה נהנה ממה שהוא אומר, על ידי זה נתפסתי למינות, אופסים את רבי אליעזר הגדול, ומכריחים אותו לעבוד עבודה זרה. באיסורים, בכל הדברים הללו, בנס הוא ניצל. ועברתי על מה שכתוב בתורה: הרחק מעלי דרכי חזומינות. עכשיו אני אשאל אותך שאלה: לכאורה, מה רבי אלעזר עשה? הוא הלך ברחוב. בא אליו בן אדם, נטפל לו, משגע אותו. הרב, מה אתה אומר על זה? הוא לא מתייחס אליו. מה אתה אומר על זה? לא מתייחס אליו. או, נראה לי ככה. בסדר, שמעת, מה אני יכול לעשות? מה, איזה עוון רבי אלעזר עשה? מה הוא לא עשה טוב?

16:57בנוגע לעניין זה, יש לשים לב לדברים הבאים: כאשר אדם מתקרב או מתנהג בצורה לא הולמת, כמו בנודני או מתקרצץ אליו, הוא צריך לשאול את עצמו: מה אתה רוצה ממני? ומה רבי אלעזר? או, אני עברתי על מה שכתוב בתורה, "הרחק מעלי דרכיך." בטח התרחקת, לא דיברת איתו, לא התייחסת אליו, לא עשית כלום. מה רבי אלעזר נהנש? מה הוא עשה? מה התשובה? שתי בעיות. דבר ראשון, עצם זה שנהניתי, אז התקרבתי אליו בדעת. איך הוא מדבר יפה, איזה רעיונות יפים יש לו, אפילו בתורה, כל שכן בשטויות. דבר נוסף, עצם זה שלא ברחתי, תפסתי את הרגליים וברחתי ממנו, לא עשיתי את זה. על זה נענשתי. זה על דברים של מה? על דברים שבן אדם שומע דברי תורה. לא שום שם שטויות והדבר הזה הדרשה הזאת הרחק מעלי הדרכיך אבל תקרא ולפתח ביתה הרחק מעלי הדרכיך זו אמינות. זה משום מובא גם בקהלת רבה פרשה א' עוד ג', ומובא ככה גם בעוד כמה מקומות מדברי חז"ל. זאת אומרת, זה דבר שמוסכם ומקובל על הכל.

18:26אין כזה דבר שהאור זה דעמה. לא נראה לי זה לא בדיוק הפירוש של הפסוק. זה דבר הרחק מעלי דרכיך, זו מינות, זו אפיקורסות שאתה צריך אפילו מדברים לבוא ולשמוע שיעור תורה. רעיון נכון זה לא רעיון כמו שאנחנו אמרנו, רעיון לא נכון זה רעיון נכון. כל הרעיון הנכון הזה הוא לא ייכון כשיבוא העונש על הדבר. אין. אפילו להגיע למקום שהמינים נמצאים שם, רק להגיע לבקר, הרחק מעליה דרכי החיזומים. במסכת עבודה זרה, דף י"ז עמוד ב', דיבור המתחיל, הרחק מעליה, הוא מביא, הרחק מעליה דרכי החיזומים, מקום שהמינים עומדים. אפילו רק מקום שהם עומדים שם. מסוכן ללכת לשם. רק עומדים. אין, אין, אין לך רשות להתקרב לשם.

19:35מה אגיד אדם? או, אני לא אתקרב, אבל אני אביא אותו לבית כנסת. יש טיפשות יותר גדולה מזו? יש דבר יותר נורא מזה? להביא? למה? היד רמה במסכת סנהדרין דף קוף עמוד ב'. מי היה היד רמה? היד רמה היה אחד מגדולי הראשונים. השם שלו היה רבי מאיר בן רבי תודרוס הלוי אבולעפיה. הוא נולד בשנת ד' אלפים תתק"ל, 1170 למניינם, בעיר בורגוס שבספרד. בהמשך הוא נהיה דיין, היה ראש ישיבה וכו'. אז הוא מפרש וכותב, "הרחק מעלי דרכך זו מינות." ואז הוא כותב דבר מופלא: אסור לאדם ללמוד מהם אפילו דברים שאין סותרים מדיני תורה.

20:36שום דבר. זה לא נסתה מהתורה. לשבעה שלבים של אינטימיות, הספר שהוא כתב, המיסיונר הזה, איך לעשות ביזנס בחיים, אין בעיה. ומאיפה הוא מוכיח? מהמעשה של רבי אליעזר שנתפס למינות. ומה? הוא לא אמר לו משהו נגד התורה. הוא לא אמר לו משהו ש... וואו, כפירה. דבר נחמד. רעיון, פירוש יפה. אם מישהו אחר היה אומר את זה, היו גם כותבים את זה בגמרא, יכול להיות. אולי זה אפילו נהיה משנה. אבל זה יצא ממקום מטונף. זה יצא ממישהו תמה. מי אמר את זה? יד רמה. היד רמה מדייק את זה מהסיפור של רבי אליעזר. אפילו דברים שלא סותרים דיני תורה. וזה היד רמה על סנהדרין דף קוף המודבק. הדבר הזה בעצם מלמד אותנו כמה חז"ל הפליגו ואמרו שאסור לך, אסור לך לא רק להגיע, אלא גם להתקרב, לשמוע, ללמוד, שום דבר. לצערנו, בית כנסת שמביאים כזה דבר לשם הופכים את בית הכנסת, בר מינן, למקום של מינות. והגמרא בעבודה זרה, דף י"ז עמוד א' אומרת, כמה צריך להתרחק ממקום כזה.

22:06של מינות ארבע אמות. שני מטרים לא להתקרב לפתח. איפה כתוב זה? זה גמרא בעבודה זרה, דף י"ז עמוד א'. הרחק מעליה דרכי מינות וכמה? ארבע אמות. ארבע אמות לא להתקרב לשם. באים אנשים, הופכים את הקודש לחול. אם היית הופך את הקודש לחול, זה לא טוב. אבל מה עושים? הופכים. בית כנסת למקום של טומאה. אי אפשר להבין איפה האנשים מגיעים, ועוד יש כאלה שאומרים בשם הרב שיש אנשים שיתירו להם מה שחז"ל אמרו: "חוכמה בגויים תאמין."

23:08זה לא במינים. באלו שהם מיסיונרים, באלו שהם באים וכופרים, זה כל התפקיד שלהם. וגם כתוב, לא צריך ללמוד מהגויים. כתוב במדרש איכה רבה, פרשה ב': אם יאמר לך אדם, יש חכמה בגויים, תאמין. זהו. אל תגידו, לא, רק את זה יש חכמה. זהו. ואיפה כתוב שאתה צריך ללמוד מהם ולהיות איתם ולעשות כל... איפה זה כתוב? קל וחומר שלא כתוב אם הוא אומר לך, חוכמה בגויים תאמין. יכול להיות שיש להם חוכמה, אבל אתה צריך להיזהר מהדבר הזה עד מאוד. למה? כי אם בן אדם לא ייזהר, פתאום, פתאום הוא מוצא את עצמו, פתאום, הוא מוצא את עצמו ברמה כזאת, למה שלא נאמין בימח שמו וזכרו?

24:08זה נחמד, תראה איך בן אדם מדבר איתך, בן אדם מדבר איתך באופן רציונלי, באופן הגיוני, באופן חכם, למה לא? ובן אדם שאפילו מאמין בתורה, מאמין בתורה, יכול להגיע לידי מצב שהוא נחשב כעובד עבודה זרה. בתמימות, הוא לא יודע שזה אסור אפילו. יש סיפור בספר אהבת חיים, שמספר על אחד מהאנשים שהיו בתמימים האלה שהוא היה עובד במסחר של דברים ישנים. לא היה לו כסף לקנות דברים חדשים, אז הוא היה הולך ומביא דברים ישנים ישנים ישנים כל מה שאפשר לעשות כסף הוא היה עושה. סמארטוטים, יום אחד... שמספר על אחד מהאנשים התמימים האלה, שהוא היה עובד במסחר של דברים ישנים. לא היה לו כסף לקנות דברים חדשים, אז הוא היה הולך ומביא דברים ישנים מאוד. כל מה שאפשר לעשות ממנו כסף, הוא היה עושה, אפילו סמרטוטים. יום אחד... מישהו מכר לו כל מיני מטבעות ישנות, אז הוא קנה. איך שהוא קנה, פתאום הוא שומע קול מתוך השק, קול מישהו מדבר מתוך השק. פתח את השק, והוא שומע יוצא קול מתוך אחת המטבעות. הוא אמר מה זה, בחיים הוא לא שמע. זה סיפור לפני כשבע מאות שנה, בחיים הוא לא שמע כזה דבר, והמטבע מדברת איתו. זה היה מטבע של עבודה זרה, של כישוף.

25:36אבל הוא לא ידע. והמטבע אומרת לו, אם תוציא אותי מתוך השק פה, אתה תרוויח היום עושר גדול. טוב, הוציא אותה, תשים. יצא החוצה, פתאום הוא מוצא יהלום. יהלום! אף פעם הוא לא מצא יהלום. חוזר מבסוט הביתה, ואתה שומע את המטבע עוד פעם. אם תיקח, תנקה אותי, תמצא עוד. וככה, ועוד ועוד ועוד. תוך חודש ימים הוא היה האיש הכי עשיר במדינה. אנשים זוכרים אותו, את התפרן הזה. קושי שלמה לגמור את החודש, קונה אסמרטוטים, פתאום נהיה נוסע ברכבים מפוארים וזה, וואו. הכל בסדר. מבסוט, קונה, הולך למסעדות, ואיך נהיה לך טוב. הרב, הרב של העיר, היה שמה. אני חושב שזה השם שלו, זה היה אז רבי חיים פינטו הראשון.

27:04הרגשון הראשון. לפני 500-600 שנה. והוא התפלא מאוד. אז הוא הגיע אליו, אמר לו, כל הכבוד, כי הוא היה תורם הרבה לכספים, הרבה לתלמודי תורה, לישיבות. אמר לו, תגיד לי, איך נהיית? מה הברכה שלך? תלמד אותנו. אז אמר לו, כבוד הרב, אני לא מסתיר מהרב כלום. בוא תראה. הלך, לקח אותו לחדר, היה לו חדר בבית, מפואר, עם נרות מלאות שמן, ובאמצע המטבע, ומסביבה מלא נרות, מלא כריות, מלא פרחים, מלא. אמר לו, היא הברכה שלי, היא הסגולה שלי, זו הסגולה. אמר לו, מה זאת אומרת? אמר לו, מה שהיא אומרת לי, אני עושה. אתה נגעת? נהיית עשיר, הרווחת אותה. אמר לו, כן הרב, היא מדברת. הרב מתקרב, הוא ראה על המטבע צורה של עבודה זרה. על המקום הרב אמר לו, הדבר הזה זה עבודה זרה, חייבים לבער את זה מן העולם. הרב לקח פטיש וצעק, טח, והכה על המטבע והיא נשברה. עד שהוא איבד אותה מן העולם ואמר לו, כל הכסף שהגיע ממנה, אל תשתמש בו. אל תשתמש בו, אסור. זה הכל הגיע מהעבודה הזרה. אז בן אדם בתמימות, מה הוא חשב, מה עשיתי?

28:33ואנשים לא יודעים להאמין באותו האיש שהיה פורע ורשע, ישוע הנוצרי, כישף וייסה את ישראל. אפשר להתקרב, אפשר להבין אפילו מה המיסיונרים היום, איזה הבטחות יש להם אם הם חס ושלום יגרמו ליהודי להתנצר. אז הם מוכנים בשביל כזה דבר להשקיע סכומים מטורפים. כמה אמרת שהם משקיעים כל שנה רק בישראל? למה? מה יש להם? לנסות את מי? את היהודים דווקא. הערבים לא אכפת להם כל כך, סינים, פחות. אבל יהודים, הם יהודים. דרך אגב, בסוגריים, פעם אחת הכומר פגש את רבי נתן אייבשיץ. פגש את רבי יונתן אייבשיץ. אמר לו, איזה חבל שיש יהודים. רבי יונתן אמר לו, איזה חבל שיש נוצרים. אמר לו הכומר, למה? אמר לו, כי אם לא היו נוצרים, ביג דיל, מה היינו מפסידים? אותך! אתה לא כזה מציאה גדולה. אבל אם לא היו יהודים, אתם הייתם מפסידים בן אלוהים.

30:05אז זה לא חבל שיש יהודים? פשוט כזה לצחוק עליו. אז הדבר הזה בעצם, האמונה, שבהתחלה אומרים לא, הוא רק משיח, הוא רק משיח, הוא רק זה, הוא רק זה, כל השטויות שלהם. כבר דיברנו בכמה שיעורים כמה הם מנסים ועושים ועוד סרטונים. וכל כך הרבה דברים, כל כך הרבה דברים, שהם משקיעים כסף ודברים כאלו, שזה יכול להגיע למצב כל כך מסוכן, שמביאים בן אדם כזה, נותנים לו כמו גושפנקה. כמו גושפנקה. מה זה גושפנקה? הכשר. הכשר. או הוא בא לבית כנסת. ואז מה, יבואו אנשים? גם אם אותו רב חושב שהכל בסדר אצלנו, כל הקהילה, כולם צדיקים, כולם חכמים, כולם נבונים, כולם יודעים את התורה, בסדר? כולם גאונים, כולם משה רבנו, בסדר? אתה לוקח אחריות על זה? שיש מישהו שאולי יזמין אותו ושם לא יהיה בסדר?

31:21נגיד, אפילו אם הרב חושב שכל הקהילה שלו כולם צדיקים, כולם קדושים, ואף אחד לא יתקלקל, רק ישמע מה שהוא אומר, זה לא נכון. אבל נגיד. אבל אוטומטית האנשים יגידו, אוי, אם הרב הראשי יזמין, אז גם אנחנו נזמין. כמה תקלה. יש בשו"ת ציץ אליעזר חלק ט' סימן י'. שהוא היה תלמיד חכם גדול. נפטר לפני כמה שנים. הוא היה ביחד עם הרב עובדיה. הרב עובדיה סמך עליו מאוד. היה אחד מגדולי הדור. רבי אליעזר ולדנברג נשאל האם מותר להדפיס ספר ישן נושן הנקרא בשם "חיזוק אמונה", שהוציא לאור אחד מהקראים שמו יצחק בן אברהם טרוקי, ואיש אחד באמריקה בדעתו להדפיסו, זהו רק להדפיס את הספר הזה. אז הוא כותב: הנה, לדעתי ברור הדבר שאסור להדפיסו, אפילו אם לא יימצא בכל הספר דבר העומד בניגוד לתורה שבעל פה. הוא אומר: הרי מה היו הקראים? הקראים האמינו רק בתורה שבכתב, לא בתורה שבעל פה. הוא אומר: אבל הוא כתב ספר חיזוק באמונה, אמונה. הוא אמר: אפילו אם תעבור על כל הספר, תראה שכל הספר עצמו אין בו אפילו דבר אחד נגד התורה שבעל פה. בסוגריים הוא כותב: מה שכמעט לא יצויר, לא יכול להיות.

32:47שהקראי הזה לא יכניס את השטויות שלו שהוא לא מאמין חלילה בדברי חז"ל בתוך הספר. אומר מה הגמרא? מה המקור של זה? בשבת קט"ז עמוד א', שם הגמרא כותבת שיש חיוב, חיוב, לאבד ספרי מינים, לקחת ספרים של אנשים כופרים, יש מצווה לשרוף אותם. אפילו כשמדברים על אמונה. לא שטויות, ויש בזה מצווה. משום "הלא משנאיך, ה' אשנא", או "ובתקוממיך אתקוטט, תכלית שנאה שנאתים". דוד המלך אומר: אני, אלו שבאים לשנוא את ה', אלו שבאים להתנגח בתורה, אני עושה איתם את המריבה הכי גדולה. תהילים קל"ט, פסוק 21-22. "הלא משנאיך, ה' אשנא, ובתקוממיך אתקוטט, תכלית שנאה שנאתים". אתה יודע מה זה תכלית שנאה? השנאה הכי גדולה, התכלית. הכי גבוה שאפשר להגיע, לאויבים היו לי. הוא אומר, ומה הסיבה? למה צריך לשרוף אותם? אז בספר תבואות שור, סימן ב', סעיף קטן ג', מבאר שהסיבה היא כדי שאנשים לא ייגררו אחרי ספריהם. אפילו אם הספר הזה יכול להיות שהוא טוב. הוא טוב, הוא מצוין, הוא מושלם, הוא מזמין, מסביר איך אתה עושה כסף. בסדר? אבל אנשים ייגררו, סוף את הספר. ולכן,

34:07להלכה, אפילו ספרי תורה שהם כותבים, ספר תורה ממש מילה במילה, מצווה לשרוף אותו. למה? כי אם נתיר להכניס לביתנו מספריהם אלה, יבואו אחר כך על ידי כך להיגרר גם אחרי ספריהם האחרים, אשר הם שורש פורה ראש ולענה, חבויים בהם. מי פוסק את זה? הרמב"ם בפרק ו' מהלכות יסודי התורה, הלכה ח'. יש מצווה לאבד ספרי האפיקורסים, אפילו כשכותבים כתבי הקודש, ביוריהם ופירושיהם. שהגדר בזה הוא שלא להניח שם לאפיקורסים ולא למעשיהם. אל תשיג להם שם בכלל, שהם לא יהיו קיימים. אין אדם כזה. כל פעם ששואלים על הספר, או מי חיבר את זה? אה, הכופר הזה. יש לשרוף את הספר, כדי שאנשים לא ידעו שהוא קיים בכלל. אפילו שבספרים האלה הם לא מדברים כלום נגד התורה, מצווה עלינו לאבדם.

35:07והטעם, כן, הרמב"ם פרק ו' מלכות יסודי התורה על חקת. והטעם בזה, החיוב נובע מכיוון שהאישיות שלהם בלתי רצויה. אין הבדל אם יש פגם במה שהם השאירו או במה שהם לא השאירו. יצא מהטמא, טמא. עכשיו הוא בתשובה, הציץ אליעזר חלק ט' סימן י', הוא בסך הכל מדבר על קראי, לא שאני מזלזל. קראים הם גם רשעים אבל הם מאמינים בתורה שבכתב. רק הם שונאים את התורה שבעל פה, ולכן הוא כותב שאסור להדפיס שום דבר מהם. שום דבר, אפילו ספר של אמונה, שלא נוגע כי הוא זה, כי הוא זה בדברי תורה. בשו"ת דברי חיים, חלק יורה דעה, סימן ס'. הוא כותב עוד טעם למה לא להדפיס ספרים של רשעים. אומר כי לא ראוי לנו ליהנות ממעשיהם של רשעים. במיוחד אם אתה משלם להם אז אתה גם מעניק להם תמיכה. בשו"ת מהר"ם שיק, חלק אורח חיים, סימן ס"א, כתב שיש עניין של מצווה לאבד את שמו וזכרו של הרשע.

36:35יש לך רשע, על מה אנחנו אומרים "ימח שמו וזכרו" על רשעים, למה? שלא יישאר הזכר. אומר: מה בן אדם אומר? אתה יודע מה, אני אקח את הספר שלו, ספר שהוא לא נגד התורה, ואני אביא אותו. אני אקח אותו, אזמין אותו לבית כנסת, שאולי ימכור שם ספרים בשני דולר כדי לזכות את הרבים לפי דעתו. דבר נוסף הוא כותב, והדבר הזה בוודאי הוא שייך. הרמב"ם פוסק בפרק י' מהלכות עבודה זרה הלכה ד'. אסור לאדם שיספר בשבח מעשיו או שיחבב דבר מדבריהם של אותם גויים. שנאמר ולא תחונם. לא יהיה להם חן בעיניך מפני שגורם להידבק עמו וללמוד ממעשיו הרעים. וככה גם נפסק בשולחן ערוך סימן קנ"א סעיף י'. יש בן אדם אומר לך בוא נַה, אתה יודע איך הוא מדבר יפה? אתה יודע איזה פופולרי הוא? אתה יודע איזה ספרים יש לו? אותו אדם שומע לך את המילים הללו, על המקום עבר על העבירה, ולא משנה כמה גודל של זקן יש לו, כן? על המקום הוא עבר עבירה "ולא תכונן". העבירה הזאת היא "אל תיתן להם חן". מה זה "אל תיתן להם חן"?

38:01אם אתה תיתן להם חן, אתה תיתן להם, או בונה, דבר יפה, איזה ספר, איזה דברי חוכמה, אתה תתקרב אליהם. זה מובא בתורה, בפרשת ואתחנן, בספר דברים, פרק ז', פסוק ב', "ולא תכונם". אז הרמב"ם פוסק, אסור שיספר בשבח מעשיו, או שיחבב דבר מדבריהם, שנאמר "וְלֹא תְחָנֵּם" - לא יהיה להם חן בעיניך, מפני שגורם להידבק עמו וללמוד ממעשיו הרעים. וזה נפסק בשולחן ערוך, סימן קנ"א סעיף ד', ביורה דעה. אז מה גם אם אדם יבוא להרצאה וישמע הרצאה מאת גוי, בונה איזה חכם, חוכמה וגוי, תאמין, איזה דברי חוכמה, על המקום הכשלת אלף איש, עברה דאורייתא היית, ולא תכונם. וזה חוץ מהאיסור בכלל ללמוד ממינים, מה שלמדנו ממעשה רבי אליעזר.

39:25הדבר הזה בעצם בא ללמד אותנו כמה יש להיזהר ולהתרחק מכל שמץ של דבר, של מינות, של משהו שלא מתאים לדברי תורה. עכשיו, לצערנו, הרבה אנשים אומרים: "לך, זה בסדר, אבל כבר הזמנו את הבן אדם, לא נעים לבטל וכו' וכו'. מה נעשה? מריבות יכולות לגרום שנאה מהגויים." אומרים שיכול לגרום כן כל מיני דברים כאלה. אז התשובה לזה כך: עד שהאדם מפחד לגרום שנאה מהגויים.

40:32תפחד שהעם שלך לא יהפוך לגויים. בדברים הללו אין עניינים. אפשר כמובן לבטל את זה בצורה טובה, לא יסתדר בסוף, אפשר למצוא תירוצים, אבל לתת פתח, להזמין מה? רוצח. אם למשל הם היו מזמינים מישהו שהיה רוצח, לא ידעו. כבר הזמינו וסגרו, ובסוף התברר שאותו בן אדם רצח אלף יהודים. יש מישהו שהיה מסכים לבוא להרצאה? הוא רצח אלף יהודים. יודע מה, אפילו לא רצח אלף יהודים. רק עינה אותם, עינה אותם.

41:33אפשר? מישהו היה הולך? אייכמן היה בא למסור שיעור, מישהו היה מגיע? אף אחד! למה? כיוון שאנשים אומרים, מה זאת אומרת? הוא אויב העם היהודי. הוא נלחם, הוא הרג יהודים, הוא עשה הכל. נכון? בסדר? אני מסכים. אבל אחד שבא ושורף נשמות של יהודים, הוא הרבה יותר גרוע מאדם שרוצח. והמדרש רבה, פרשת פנחס, פרשה כ"א סימן ד', כותב,

42:36מניין שהמַכְתִּי את האדם חמור יותר מן ההורגו? שההורג את האדם, הורגו רק בעולם הזה, ויש לו חלק לעולם הבא. בא אדם ורוצח מישהו, בסדר, הפסיד אותו את העולם הזה, אבל הנרצח הולך, מגיע לשמיים, נכנס לעולם הבא. והמַכְתִּי הורגו בעולם הזה ובעולם הבא. כך מובא גם במדרש תנחומא, פרשת פנחס. סימן ד' וגם בילקוט שמעוני, פרשת פנחס, רמז תתרע"ג. אז אם אותו אדם היה, אתה יודע מה, אפילו לא הורג, לא מענה, מוציא ספר להשמדת היהודים, מיין קאמפף, של היטלר, כמו שהוא הוציא, הוא היה מוציא משלו, ולא, בונה, זה אנטישמי יהודי, ולא, מה פתאום, אל תביאו אותו לבית כנסת, מי מביא, אבל מה? מה, אתה לא מפחד? שלום בין העמים, מה, אתה תתגרה בו? כולם היו מבטלים על המקום, טעו, אתה לא תראו אלינו. מספיק שהוא היה אומר שהעם ישראל צריכים, בארץ ישראל, לתת מקום למחבלים, לפלסטינים. מספיק בשביל שהוא לא הזמינו אותו. הם ציונים, הם אוהבים, אין בעיה. ופתאום כשזה מגיע לכבוד השם, פתאום, או, לא נעים. שלום בין האומות, זה שקר.

44:04לכן כל בן אדם מחויב למנוע את עצמו מהמקום הזה ולא לבוא בכלל ולא להתקרב לשיעור הזה, להרצאה הזאת שאותו גוי רוצה לעשות. וכל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו. כל מי שבא ונרתם למאבק הזה... אבל מה אמר אדם? ניסיתי, עשיתי, דיברתי, ועם כל זה הם ממשיכים. על זה אומר הפסוק ביחזקאל פרק ג' פסוק י"ט: "ואתה כי הזהרת רשע ולא שב מרשעו ומדרכו הרעה, הזהרת אותו, אמרת לו, הרחק מעל לדרכך זו מינות. אתה עושה פה עבירה, לא תחניף לו, אתה מביא חילול השם, בית השם, אתה יכול לגרום התבוללות, אתה יכול לגרום זוועות, אתה יכול לגרום התנצרות, אתה יכול לגרום בלי סוף דברים." לא אכפת לו. אתה הזהרת את הרשע מראשו, והוא לא שמע את מה שאתה אומר, הוא לא קיבל; הוא בעוונו ימות, ואתה את נפשך הצלת. הדבר הזה בעצם גורם שכל בן אדם שמוכיח,

45:32שלא יהיה אשירה ואשר חלקו. בזוהר הקדוש, פרשת נח, דף ס"ח, עמוד א'. מביאים את הפסוק הזה, ואתה כי הזהרת רשע, אומר הזוהר: וכתיב "ואתה את נפשך הצלת", מכאן כל מאן דהזהיר ולא קבל מיני, אף על גב דלא קבלו ממנו, הוא שזיב לגרמיה, הוא הציל את עצמו. והוא חייב יתאפס בחובו, אותו חייב. יתאפס בחובו. אומר הזוהר ועד כמה יעזר אליה, עד יהים חילה. עד שאותו אדם שאתה מוכיח, אותו יכה אותך. עד כדי כך. זה הגדר. יש בעוצר המדרשים, באייזנשטיין, פסיקתא, דיבור המתחיל לא יהיה לך, זה עמוד 490, מובא שיש כזה דבר, אדם שאורג את חברו בדעת. איך? זה שרואה חברו בעבירה ואינו מוכיחו. ואם הוא מוכיחו, כתיב ואתה את נפשך הצלת. אז הדבר הזה בעצם בא ללמד כמה מוכיחים, כמה יש חיוב להוכיח, שחס ושלום לא להתאפס באותו עוון שאותם אנשים חוטאים. ולכן הדבר הזה, כל מי שיכול לבוא ולהתגייס כדי למנוע את הדבר הזה, לא לסמוך על כך שהרבנים ילחמו, שהוא ילחם, שהוא יעשה. כל מי שיש בידו לעשות ולא עושה, ייענש על זה.

46:52כולם חייבים לבוא ולהתגייס כדי למנוע את החרפה הזאת, ויהי רצון שהקדוש ברוך הוא, שהוא גודר פרצות ישראל, יגדור את הפרצה הזאת ובמהרה בימינו תיוושע יהודה ואף ישראל ישכון לבטח וכולם יזכו לשוב בתשובה שלמה ולעבדו שכם אחד. אמן, כן, יהי רצון.