כל מילה יש לו חידוש מהתורה (3) ללמוד וללמד בדרך טובה הרב אפרים כחלון

0:13מנה כבר מהפעמים הקודמות שכיוון שיש כל מיני נושאים שכל אחד אוהב, אז כל אחד אומר מילה, איזו מילה שהוא רוצה, נגיד לו, זה חידוש לפני השיעור. אז הרב חיים, אתה הראשון, כיוון שאתה החדש, תגיד איזו מילה שאתה רוצה. בירה, שובבים, וכבוד. את רוצה גם מילה? נגיד אחד אחרי השני. אז ככה, בואו נתחיל בבירה. בירה, למעשה, יש הרבה אלו שנהגו בט"ו בשבט, אז אמרו, לקחו את סדר הברכות, אמרו חיטה, שעורה. חיטה, מה זה חיטה? עוגה. שעורה, מה זה? בירה, נכון? זו השעורה בבירה. הבעיה, שמי שעשה ככה לפי סדר הברכות, הוא טעה בסדר של הברכות. למה? כי באמת בירה זה שעורה, אבל בירה ברכתה שהכל. בסדר של הברכות, זה מזונות, גפן, עץ, אדמה, זה לפי השולחן ערוך. עץ או אדמה, מה שאתה רוצה, אתה יכול להקדים, ואפילו ממין שבעה. ואחרי זה שהכל. אז כדי להגיע לסדר של שבעת המינים, הם לקחו בירה של שהכל, שמעו אותה איפה? לפני העץ והאדמה.

1:38אז כן, כששותים בירה בתור שעורה, זה שהכל, זו הברכה האחרונה, ואם בירך על משהו אחר שהכל, בוודאי שזה נפטר. לגבי שובבים, שובבים זה חידוש שתוקן בדורות האחרונים, 150 שנה, 200 שנה האחרונות, ובעצם הדבר הזה שנאמר על שם הפסוק "שובו בנים שובבים". חוץ מצא. ככה הגמרא מוסיפה עוד משפט שאחר שמע. אז יש איזה רעיון יפה מאוד, שבעצם, כשאלישע אחר בא, שמע מהקב"ה כזה דבר. נו, יותר מזה. אתה שומע מהקב"ה אומר לך, קום תלך, מה אתה רוצה? אין יותר מזה. אז בא פתאום אלישע אחר עוד... נתפס. בן אדם בא, אתה מגיע למישהו הביתה, הוא אומר לך, צא החוצה, מה אתה רוצה? יותר מזה. איך אפשר יותר מזה? אז לזה אמרו חז"ל במסכת פסחים, כל מה שאומר לך בעל הבית תעשה חוץ מצא. מי זה בעל הבית? הקב"ה. כל מה שאומר לך בעולם, תעשה. חוץ מ... צא. צא ממחיצותי, לא רוצה אותך יותר. אין כזה דבר. כי אפילו אחי, אפילו אלישע אחר, אלישע אחר היה רוצח, היה נואף, וגנב, ושדד, וכאילו ישבת, ועשה את כל התועבות שבעולם. עשה את הכל הכל הכל הכל. הגמרא מספרת דבר מבהיל, בירושלמי זה מפורט יותר, שאחרי שאלישע אחר ככה ירד מהדרך, הגיע לבית מדרש וראה איזה ילד.

2:43תעשה. חוץ מ... צא. צא ממחיצותי, לא רוצה אותך יותר. אין כזה דבר. כי אפילו אחי, אפילו אלישע אחר, אלישע אחר היה רוצח, היה נואף, וגנב, ושדד, וכאילו ישבת, ועשה את כל התועבות שבעולם. עשה את הכל הכל הכל הכל. הגמרא מספרת דבר מביל, בירושלמי זה מפורט יותר, שאחרי שאלישע אחר ככה ירד מהדרך, הגיע לבית מדרש, וראה איזה ילד. ושאל את הילד, אז תגיד פסוק, פסוק לי פסוקך. אז הילד היה מגמגם בלשונו, ואמר, "ולרשע אמר אלוקים, מה לך לספר חוקיי?" אז יצא לו במקום "ולרשע", יצא לו "ולאלישע אמר אלוקים". כשראה את זה, התעצבן, תפס אותו, חתך אותו לשלוש עשרה חתיכות, ושלח כל חתיכה, לתלמוד תורה אחר, שירו כולם. בירושלים מבוא הרודיס, עוד יותר שהוא היה מסית ומדיח, ברמה כזאת, שהם מגיעים לכל אחד, השלישי הרב מוכר, הוא גדול הדור, הוא הרב של רבי מאיר, כולם מכירים אותו, הוא מגיע לבחורים צעירים, ואומר להם, מה אתה חושב שיש איתך? אתה מקסימום תהיה גנן. השנייה הולך אליו, מולה, אתה מה תהיה? הוא אומר, לפי מה שנראה לי...

3:49או צבא או טייח. אתם רואים, אומרים בדיחה על ערבי: ערבי איכשהו נולד, זורקים אותו לקיר, אם הוא נדבק הוא טייח, אם הוא נופל הוא רצף. אבל איזו אישה אחרת היה מגיעה לאנשים ומורידה להם את כל החשק בלימוד, מורידה להם את החשק בלימוד. אחד, אחד, אחד, ממש ממיסה אותם, ממיסה אותם. אז אנשים אומרים: גדול הדור אמר שאני אהיה טייח, רצף, בלי להדביק לקיר. אז מה, מה יש יותר? עזוב אותי, לא לומד. ירדו, ירדו, ירדו, ירדו, ירדו, ירדו. אז הוא גם ממש איתו מדיח. יותר מזה. אפילו אחי, אם הקדוש ברוך הוא כבר אומר לך, קדוש ברוך הוא אומר לך, תצא ממך יצאתי, כל מה שאומר לך בעל הבית, תעשה חוץ מזה. זה מה שאנחנו באים ללמוד בתקופה הזאת. שוב בנים שאוהבים סדרי כל השנה, בן אדם עושה שטויות, אנחנו לא מושלמים. אין אדם שהוא מושלם בעולם. כל אחד עושה מועד. אין צדיק שיעשה טוב ולא יחטא. רק מה, יש תקופה שכביכול באים ועושים התחזקות, עושים דבר נוסף של התעלות גדולה, כדי שזה יהיה סימן מלמעלה לכל השנה. לגבי התמדה,

4:52יש כמה וכמה דברים. היסוד של ההתמדה בעצם זה לא דווקא בדבר הזה בחיים, אלא זה בכל דבר ודבר בחיים של ההתמדה. החזון איש אומר, אדם שהוא לא מתמיד זה כמו בן אדם שהוא מחמם, לוקח מים חמים, מחמם אותם על הגז, מחכה דקה, אחרי דקה מוריד אותם, מחכה שיתקרר, עכשיו עוד דקה. אחרי דקה זה כבר מתחיל לרתוח, מוריד. דקה מוריד, דקה מוריד. מה גורם? שהדבר הזה לא יתחמם לעולם. בעצם הדבר הזה גורם שאתה אף פעם לא תגיע לרף מסוים, לגובה מסוים, להצמדה מסוימת, לאיזה דבר כלשהו שיהיה. וזו בעיה, כיוון שאם כל בן אדם, אפילו בביזנס, אפילו באזרקים, אפילו בחיים, כל בן אדם, אם אתה לא דבוק במטרה, אם אתה לא תצליח, לא תעמוד במה שיש לך עד הסוף, אתה נופל. אז הסוד של ההתמדה זה להעלות שלבים במעלה. זאת אומרת, הגעת לדבר מסוים כדי להחזיק מעמד בו, אתה חייב להתמיד. בין ברוחניות, בין בגשמיות, בין בכל דבר. עוד מילים ושנתחיל את הפרשה. אתה נופל. אז הסוד של ההתמדה זה להעלות שלבים במעלה. זאת אומרת, הגעת לדבר מסוים כדי להחזיק מעמד בו, אתה חייב להתמיד. בין ברוחניות, בין בגשמיות, בין בכל דבר. עוד מילים ושנתחיל את הפרשה. הגוונייה הראשונה שגילו אותה, זה היה באמריקה, ככה המסורת מספרת, והבעיה הייתה שהאינדיאנים ששלטו באמריקה חשבו שזה שם המוות.

6:02העגבנייה הראשונה שגילו אותה, זה היה באמריקה, ככה המסורת מספרת. הבעיה הייתה שהאינדיאנים ששלטו באמריקה חשבו שזה שם המוות. למה על איתי נינה מן האדום האדום הזה? זה נראה כזה פרי כזה מהשטן, אדום מפחיד. אז הם לא ידעו. אז הם באו לאחד מההרוגי מלכות, מהעשירים. אמרו לו: אתה בן קובחו, צריך למות. בוא נעשה איתך פתאום. אתה תאכל את הפרי הזה והידועי איך קוראים לו בכלל. אתה תאכל את זה, אם אתה חי, קיבלת טוב שתחרר, אם אתה מת, אתה בן קובחו חי אמיתה. זאת אומרת, תרום את גופך למדע. תרם את גופו למדע. מה יש לי להפסיד? תבין איזה פחד היה לו. תבין שאתה אוכל סלט היום, עגבנייה, אז אתה אוכל מוטציה. תבין באיזה מסירות נפש היה על העגבנייה הזאת. ואכל? טעים. ומזה יצא וישתווק לכל העולם. הרמב"ם כותב דבר מופלא. הוא אומר, לולי המשוגעים העולם לא היה מתפתח. הוא אומר, אם האנשים לא היו משוגעים ברמה מסוימת, בן אדם יושב ואומר, יאללה, בוא נבדוק איך מדליקים אור, לפני שהמציאו את האור. מנסה לחבר את זה, מנסה לעשות את זה, מנסה את זה, מנסה את זה, מנסה לעשות כל מיני דברים, בסוף אור התפלק לו משהו, יצא לו משהו. בלי המשוגעים העולם לא היה מתפתח. אותו דבר גם.

7:29הם מצאו איזה פרי, הפרי שמצאת, מי אמר, למה שאתה נעשה? אז הדבר הזה בעצם הוא כמו מסירות נפש, אבל זה בשביל מה? בשביל שאנשים ישבו ויוכלו גאבניאל ארוחת בוקר, ושיהיה להם כוח לעסוק בתורה, ושיהיה להם כוח ללמוד תורה, אז אותו אינדיאני שם מסר את גופו על המדע בשביל הדבר הזה, שכל אחד יהיה לו את הוויטמינים, את מה שצריך, וכולי וכולי. שטיח שטיח שטיח. הגמרא זה משנה בתיארות, אבל הגמרא מסבירה דבר מופלא. הגמרא אומרת שחז"ל גזרו שאור אדם יהיה טמא. יהיה טמא. הרי עור אדם אין בתורה. זה כלום, אין לו שום משהו. אבל חז"ל גזרו על עור אדם שיהיה טמא. ולמה גזרו? זאת הגמרא, דבר מפחיד. זאת הגמרא, כי לפעמים בן אדם ירד לכזה שפל שההורים שלו ייפטרו מהעולם והוא יוריד להם את העור ויעשה מזה שטיח.

8:33להרוויח עוד כסף. היום זה נראה קצת אנשים שיש להם טיפה רגש, לא נראה ולא, אבל מי ששומע בתקשורת שומעים שהוא רצח את ההורים שלו בשביל לזכות בירושה, והוא רצח את אח שלו כדי להצליח. אז זה לא רחוק מזה. זה בעצם גורם לבן אדם לרדת לשפל שבשפל. בשביל מה? של הכסף, של הרבה כל דבר. השטיח, אתה אומר לנו בחייך, השטיח, קנה 2 ב-10, יש משהו ברמי לוי. מה אתה רוצה בכלל לעשות מההורים? אבל בעצם זה חז"ל באו ללמד אותנו איפה הנקודה של האדם נמצאת. מן אדם שהוא רדוף אחרי הדובר, מן אדם שהוא רדוף אחרי דברים מסוימים, יש לו בעיה קשה. אתה יכול להתרגל להגיע לרדת לכזה דרגה שאפילו את ההורים שלך אתה מוכר אותם בעד נזיד עדשים. ה'בן איש חי' מספר דבר מופלא. הוא אומר שהיה פעם אחת אדם אחד, קמצן, קמצן, מה זה קמצן? הם מספרים על איזה אדם אחד, קמצן, הוציא שטר מהכיס. פתאום הוא רואה את התמונה של השטר, הוא עושה ככה, סנוור מהשמש. עשרים שנה הוא לא יצא משם. סוף סוף הוא יצא. רגיל לחושך. למה הוא רגיל? אז הקמץ הזה אף פעם לא קנה לעצמו כלום, שום דבר. לא אוכל, לא שתייה, לא הלך.

9:38אז הקמצן הזה אף פעם לא קנה לעצמו כלום, שום דבר. לא אוכל, לא שתייה, לא הלך. הוא הגיע יום אחד לאיפה שהוא עובד, אדם שמוכר עוגיות שקדים. בנשחא יאמר, זה היה מעדן בבבל, כולם חיכו לזה, כולם, קם ומוכרים כל עוגיה בשקל. ולתוק המציאן בחיים לא קנה, כל החברים קונים, כולם חוגגים, כולם שמחים, והוא רואה ואין אב כלות. אחד החברים אומר לו, "בחייך, תוציא שקל, אתה מרוויח 30 אלף שקל, אתה עשיר, מה אתה? שקל אחד, סנט אחד לקנות עוגיה, אתה לא רוצה?" ראה ככה, שם לו שקל ביד, ירד ההוגיה. הוא אמר, מה זה? הוא אמר, הפירוש של זה, כל כך קמצן, לא נתן לגוף שלו, אם אני אוכל את ההוגיה, הלך שקל. האמצע השני, להוציא אותה, חבל על ההוגיה. מה עושים? תקעה בגרון. כששם לו את השקל, תכף במכונה, תכניס את השקל, ירד משהו. עשה דבר, עד כדי כך בן אדם יוכל להגיע עם סוג של תאווה של כספים. מה יש לך? תוציא, תשחרר. זה השטיחים.

10:42ראה ככה, שם לו שקל ביד, ירד ההוגייה. הוא אמר, מה זה? הוא אמר, הפירוש של זה, כל כך קמצן, לא נתן לגוף שלו, אם אני אוכל את ההוגייה, הלך שקל. האמצע השני, להוציא אותה, חבל על ההוגייה. מה עושים? התקעה בגרעון. כששם לו את השקל, תכף במכונה, תכנס את השקל, ירד משהו. עשה דבר, עד כדי כך בן אדם יוכל להגיע עם סוג של תאווה של כספים. מה יש לך? תוציא, תשחרר. זה השטיחים. זה שטיח או אורות וזה של ספר תורה? לא, זה על אורות, שאדם שלו יצא על אורות, אורות אבי ואמו. הוא היה כותב בספר תורה, בגלל זה מתאמץ שלא יוכל לכתוב את זה. עוד תוספת. אבל מה שכתוב זה לגבי, לגבי שאדם יכול, חלילה, לדרוך אפילו על ההורים שלו ולהוציא את הדבר רק בשביל תאווה של כספים. עוד דבר, הרב, תגיד איזו מילה. לא תפחדו. הרב ירון, שהביא את הרעיון הזה ומארגן את השיעור, אומר לי שהקהל מפחד להביך אותי, שלא תהיה לי בושה בשידור חי. תגידו, מה אכפת לכם? כזו רגל, נגיד.

11:56היה אדם אחד, הגיע תלמיד של הרב שבדרון. הרב שבדרון תמיד היה לו שיעור קבוע. יום אחד הגיע אליו אחד מהתלמידים לפני השיעור ואמר לו, "הרב, תראה, שבוע הבא אני לא יכול לבוא לשיעור." "מה קרה? אולי יש גמר?" "אבל מה זה גמר? פעם ב-70 שנה, אין כזה דבר, המשחק הזה ופרצלונה נגד מונטונגו, כל מיני מילים, משהו חייבים ללכת, אין, חייב." טוב, הרב שבטרון, אם אתם מכירים אותו מהתמונות, יהודי זקן, זקנו ארוך על פי מידותיו, הוא בכלל לא יודע מה זה כדורגל, לא יודע איך כותבים את זה בכלל, לא קשור אליו בכלל. הוא אומר לו, מה זה המשחק, מה עושים שם בכדורגל, מה עושים עם זה? אז הוא אמר, מה זאת אומרת, יש שתי קבוצות, 11 שחקנים, זו קבוצה נגד קבוצה, עושים ככה, מגיעים, כל אחד צריך להבקיע את הגול. הוא אומר להם, ולמה הם רבים בכלל, מה... למה לריב? כל אחד ייתן לחבר שלו, בוא תשים עוד שער, וייתן לו את השער, והכל ייגמר. למה לריב? למה כל התנגדות? צריך לשים גול? בוא תשים אתה. טוב, אני צריך לשים אצלך? אז אתה תשים, מה הסיפור? אמר לו הרב, תראה, מה החוכמה, אם אין התנגדות. אם אין התנגדות, אז כל אחד יכול לבוא, לשים כמה גולים שהוא רוצה.

13:11מה הרב בלטון, אתה יודע מה? אז בשביל מה צריך שתי קבוצות? בוא נלך אני ואתה עכשיו, נשים כמה שאתה רוצה גולים, תבוא למשחק. מה הרב, זה לא דומה. התחל להסביר לו את כל תורת הכדורגל, בסוף מה הרב בלטון, תקשיב, אין בעיה, אני מבין, אתה לא חייב לבוא לשיעור, אתה רוצה לשחק כדורגל, אין בעיה, אבל לקח אחד אתה צריך ללמוד מכדורגל: כשאין לך מישהו שמתנגד, זה לא חוכמה לנצח. עד היום היית בא לשיעור, למה לא? בא, נחמד, יש זה. אבל ברגע שיש לך משהו שמתנגד, ביום של השיעור שמו את המשחק, אז מה? אז החכמה לנצח. הוא הגיע לשיעור, הוא ניצח במשחק. טוב, נתחיל. או שאתם רוצים עוד מילים? הרב, אתה רוצה להגיד משהו? לעשות משפטים, ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם. כי תקנה בדברי אשר תשים לפניהם. מה זה אשר תשים לפניהם? כל אדם חי את החיים, ברוך השם, החיים עוברים: אם זה אוכל, שתייה, שינה, הליכה, עזרה, עבודה, לימוד. אבל כל בן אדם צריך בכל שלב בחיים לשים לפניו את משפטי התורה. למשל, דוגמה.

14:19היה סיפור שאחד מגדולי המחזירי בתשובה בדור שלנו, הביאו אותו להחזיר בתשובה חבר'ה נושרים. אבל חבר'ה נושרים אנטי. למה הם סבלו בבית? אבא שלו שהיה מעיר אותו לתפילה, פשוט היה תופס אותו באמצע השינה, נותן לו שתי סתירות, שולח אותו לשחרית, "תתעורר בדרך". בדרך הוא היה מתעורר, מגיע איכשהו למניין, והוא שומע משהו, והוא מגיע. ממש היו עושים להם כפייה דתית ברמה לא טובה, ואין מה לעשות, פרקו את הכל. אז הוא הקים קבוצה של התלמידים שלו, חושם הוא קרא להם. מה זה חושם? חילונים ושומרי מצוות. אנחנו לא דתיים, לא חרדים, לא כלום, אבל שומרי מצוות. מה זאת אומרת? הוא אמר שימו לב, כל דבר בחיים אתה יכול לזכות במצווה בלי להיות חרדי. למשל, הוא אמר להם דוגמה: אתה הולך ומוריד את הזבל מהבית. אתה לא צריך להיות דוס ולא וינדוס. קבוצה של התלמידים שלו, חושם, הוא קרא להם. מה זה חושם? חילונים ושומרי מצוות. אנחנו לא דתיים, לא חרדים, לא כלום, אבל שומרי מצוות. מה זאת אומרת? הוא אמר, שימו לב, כל דבר בחיים אתה יכול לזכות במצווה בלי להיות חרדי. למשל, הוא אמר להם דוגמה: אתה הולך ומוריד את הזבל מהבית, אתה לא צריך להיות דוס ולא וינטר. הורדת את הזבל זו מצווה, יש לך מצווה. החרדים חושבים שמצווה זה רק "עשה" ו"לא תעשה", אבל מאז הוא נתן להם פרויקטים.

15:28כל שבוע מישהו יביא מצווה חדשה שלא שמים לב שמקיימים. אחד אמר, הנה תראה, החרדים האלה סתם באים, עומדים באדום, לא מתכוונים. אבל אני מצאתי "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם". כל הקבוצה הזאת, ככה ממש התחילו לחפש מצוות, מצוות שבין כל אוכל בן אדם עושה. ואם נאמר שמצוות צריכות כוונה, אז בן אדם צריך לעשות איזו כוונה מסוימת במצוות, במיוחד במצוות שהן לא ניכרות כמצוות. במיוחד במצוות שהן לא ניכרות כמצוות. כל הקבוצה של החילונים הללו חזרה בתשובה. כולם נהיו ברכים, כולם בני תורה. הדבר הזה בעצם, מה גרם להם, ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם. בן אדם שהוא שם לפניו את המצוות של התורה. לא, אתה יודע מה, מידי פעם יש לי איזו שבת, יש לי איזו תפילין, יש לי איזה משהו, בחיים היומיומיים, אתה אוכל, תאכל כדי שיהיה לך כוח ללמוד, תשתה כדי שיהיה לך כוח ללמוד, אתה הולך לשחק כדורגל גם, אין בעיה, תשחק, תחליף, וקובע, השם יחליף, וכך אחר כך תאכל, תשב רגוע, וכו'. אשר תשים לפניהם, זה בעצם אדם צריך לשים לפניו את משפטי התורה בכל דבר ודבר. על זה אומר הכתוב "בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך." בכל דבר אתה צריך לדעת את השם. בעל שם טוב פעם אחת קרא לתלמידים שלו ואמר להם: "יש לי שליחות בשבילכם. אני הולך להראות לכם."

16:44את אחד מהצדיקים הגדולים שבדור. עכשיו, הבעל שם טוב לא היה מחמיא סתם. לאנשים היום, כל אדם שלישי הוא או צדיק או גאון או קדוש. תלוי על מי אתה נופל. כן, הוא צדיק, גאון וקדוש. הוא גם הגאון הגדול. הוא הרב ה... זה וזה. כל אחד ממנו. יש אינפלציה של תארים. מה אכפת, לא עולה לו כסף. דרך אגב, בג'רבה, בתוניס, רבי משה חלפון פעם אחת שמע אחד קורא לחבר שלו, "רבי משה, בוא רגע." אז הוא קרא לרבי משה הזה, אמר לו, "יש לך יותר הוראה? יותר הוראה? לא. למדת פעם בישיבה? לא. אז למה אתה עונה לו כשהוא קורא לך רבי משה? תשלם כנס." חביבי, אם קוראים לך רבי משה ואתה לא רוצה שאני אכנס, מאותו יום כל מי שקרא לו רבי משה אמר לו, "בואנה, אין לי כסף." שטוק, תגיד לי, מה אתה רוצה? הוא כנראה אמר לי, "אין לו." עונה רבי משה. אז נחזור לבעל שם טוב. הוא אמר להם, "תלכו תסעו שלוש קילומטר בשלג. יש איזה מקום, תיכנסו למקום הזה, יש בית. בבית שם תמון אחד מגדולי הצדיקים שבדור." טוב, נכנסו, חיפשו.

17:50ברל קראו לו. זה כמובן ברל. איפה הצדיק הקדוש ברל? הרב ברל? לא, ברל ולא נעליים, לא מוצאים. מחפשים, מחפשים. פתאום אחד אמר, או, אולי אתה מתכוון. יש אצלנו איזה מישהו, שמן בצורה מפחידה, משהו מבהיל. והוא כל היום או אוכל או ישן. אליו אתם מתכוונים. כן, מה, הוא לא עובד? לא, יש לו כסף, יש לו ירושה, הוא קיבל איזו ירושה גדולה. כל הירושה, כל היום הוא מפסיק לאכול. טוב? והבעל שם טוב אמר להם, כל ברכה שאותו יהודי מברך, על המקום. כאילו, אם מה שאתם רוצים, אתם יכולים ממנו. טוב, נכנסים, מגיעים לאיזה מקום, נכנסים לבית כזה, לא מהבתים היפים, נכנסים לבית, הכל חשוך קצת, ורואים בן אדם שוכב על מיטה, או מיטה על בן אדם, לא מזהים מה זה הדבר הזה, משהו אימתני, ולידו שולחן עם כל סוגי הארוחות, והבן אדם נוחר.

18:53וואו, טוב, חיכו עד שהוא מתעורר. איך שהוא מתעורר, לא נוטל ידיים, לא כלום. הוא פשוט מקרב אליו את המפה, הוא אוכל בשלבים, בשלבים, בשלבים, מקרב, מקרב, מקרב, מקרב. פעם ביום מגיע מישהו ששם לו את הכל, והוא אוכל את כל הסוגים של האוכל והפירות והירקות והבשר ו... הם רק ראו, והם לא האמינו איך הבן אדם מכניס לפה כמויות כאלה שמעבד מזון של כנראה הרבה פחות פעיל. אוכל ואוכל ואוכל ואוכל ואוכל וגומר וגומר את הלחם. והוא במהירות אדירה. זה ממש כמו טק טק טק טק, לוקח בגטים, לוקח לחמים, לוקח בשר. לא מפסיק לאכול. אחרי שהוא אוכל, זה גמר חצי שולחן, נח קצת ועובר, עובר, הבא בתור, נקסט, חצי הבא. הם ראו שבקצב הזה, עוד מעט יאכל את השולחן גם. המאמן באו לדבר איתו. אמרו טוב, כנראה יצטרך לדבר רק עם איזה הוגה, עם איזה משהו, אי אפשר ככה. מכונה, אתה מכניס לה שקל, יוצא פחית. פה, נכניס לה הוגה. הם ראו שבקצב הזה, עוד מעט יאכל את השולחן גם. מה? אמרו, טוב, כנראה יצטרכו לדבר רק עם איזה עוגה, עם איזה משהו, אי אפשר ככה. מכונה, אתה מכניס לה שקל, יוצא פחית. פה, נכניס לה עוגה.

20:03אבל איזה הוא גם קונים למימדים כאלה? צריך לקנות לו משהו ממדיון, קורדיון, מה צריך לקנות לו? בקיצור אמרו, החסידים לא יודעים, אולי עובד שם באסתר, אולי לא, איזה אסתר? זה... אכלת כל זה. אמרו אותו, הלכו, קנו כמה דברים, מילאו את השולחן, עוד פעם, והוא ישן. עוד פעם, חיכו עד שהוא יתעורר, חיכו עד שהוא יזה, סוף סוף הוא התעורר. מי זה לא טעמתי, הוא מצביע על המפה, כן? אבל לא מתקרב לאוכל, כי את כל הסוגים הוא כבר אכל. בקיצור, איך שהוא בא לכל המולות, תקשיב, תקשיב, תקשיב, זה אנחנו מבינים, זה לא המשרת שלך, אבל יש לנו קודם כל בקשה אליך. ושאלה. נו נו, מהר מהר, אני רעב. מה רעב? מה רעב? לפני שעתיים אכלת? מה רעב? אני רעב, נו תדברו. בבקשה תברך אותנו לזה וזה. תברכו מה שאתם רוצים ותנו לי לאכול. רק מה, שאלה אחת יש לנו. למה אתה אוכל כל כך הרבה? הוא אומר להם, זה סיפור ארוך. מי אתם? הוא אומר להם, אנחנו באנו מהבעל שם טוב. הוא אומר להם, אוו, הבעל שם טוב, שמעתי עליו. תשאלו אותו, הוא כבר יודע. וחזרה לעבודה. טח.

21:12אוכל, אוכל, שותה, אוכל, שותה. טוב, אמרו, זה צדיק נסתר כל כך נסתר, אי אפשר לדעת מאיפה. מה זה הנסתרות שלו? כמה אתה אוכל, לא נותן ידיים אחרי השינה, בקושי ממלמל איזה ברכה. חזרו לבעל שם טוב, דברו לרב, תסביר לנו מה זה הדבר הזה. זה משהו אמיתי, אי אפשר להבין. לא יודע אם יפה מתחיל לראש, לא יודע אם יפה מתחיל לכתפיים. הכל הוא גוש ענק של בשר והוא לא מפסיק לאכול. איך? זה לא משהו אנושי הדבר הזה. אמר להם, תקשיבו, בואו אספר לכם מהסיפור של היהודי הזה. זה דבר מאוד מאוד מיוחד שמסביר מה הפירוש אשר תעשינו לפניהם. אמר להם, היהודי הזה היה ילד יחיד לאביו. אבא שלו היה סבל, היה עובד קשה מאוד, והעבודה גרמה לגוף שלו להישחק. יום אחד הגיעו פורעים לפרוע פרעות ביהודים. תפסו את אבא שלו ואמרו לו, חביבי, או שתשתחווה לצלם, או שאנחנו שורפים אותך חי! אבא שלו, מה פתאום, לא משתחווה לצלם. תפסו את אבא שלו ואמרו לו, חביבי, או שתשתחווה לצלב, או שאנחנו שורפים אותך חי! אבא שלו, מה פתאום, לא משתחווה לצלב.

22:19שרפו אותו חי ליד הילד שלו, הילד הקטן הזה. הוא אומר, והילד ראה את זה, אותו בן אדם ראה את זה, השתגע כולו, וראה את אבא שלו נשרף על קידוש השם. אבל אותו ילד היה צדיק. הייתה לו מחשבה של צדקות בראש. הוא ראה שאבא שלו, מכיוון שהיה רזה, תוך שתי דקות ראה אותו נשרף. הוא אמר, אני... יאכל כל החיים שלי ואני אשמין עם הרבה בשר. אם יבואו אליי פעם אחת ויגידו לי תבוא לעבוד עבודה זרה, אני אסרב ויסרפו אותי. זה ייקח הרבה זמן, זה יהיה קידוש השם. אבא שלי, כמה שתי דקות גמר את העסק, לא נשאר ממנו כלום. אבל אני, חצי שעה ורק הרגל התחילה. יהיה קידוש השם עם כל הלב. אמר להם הבעש"ט: כל פעם שהוא אוכל, הרי זה כנוהם מתוך קופה של בשר. כל פעם שהוא אוכל... קדוש ברוך הוא, זה נוח לו, זה ריח ניחוח, כמו הקורבן של הכהן הגדול ביום כיפור. כזה דבר. כל הבהמיות שלו, הכל הכל מתגמדת כשיודעים את הסיבה. ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם. בא בן אדם, אוכל לך את כל סוגי ההנאות שיש בעולם, ואת כל סוגי התאהבות, ואת כל העוגות, ואת כל הסוגים, ואת כל החטיפים, ואת כל מה שיש.

23:38אכלת, סבתא, לא יודע אם בירכת כל כך, אבל היה לך משהו שעשית את זה בשביל בורא עולם. ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם. עכשיו, אם אדם עומד בדבר הזה, הוא יכול לתפוס את היצר הרע על קטנות. למה? היצר הרע לא מפיל את האדם. קטנות פה ושם, שטויות, פה לא שמת לב, פה... אבל אם בן אדם בא ואשר תשים לפניהם, כל דבר ודבר שבן אדם עושה, הוא שם לפניו בחיים, שם לב. עכשיו אני עושה את זה, עכשיו אני עושה את זה, עכשיו אני עושה את זה. על זה אומר הכתוב מיד, כי תקנה עבד עברי. יהיה לך עבד מהעבד שלך. השטן, היצר הרע הוא העבד שלך, לא אתה תהיה העבד שלו. אם אתה תשים לפניהם, אם אתה תשים את כל המשפטים של התורה לפני הקדוש ברוך הוא, יהיה לך עבד. יהיה לך עבד משלך. חדות. גבי, בוא, תחלק להם. אז זה, זה הרעיון הראשון. כן. אז זהו, בואו, בואו תעשו את זה, כי אנחנו לא יודעים. שונאתי לה. נצילה, נצילה הרבה. שונאתי לה, קח תשונאתי לה. כן. הסיפור, עשיתי עוון ליכול. הסיפור. חבר'ה.

25:52כן, אני בכתיבה, כן חשבתי על זה. תודה רבה. תודה רבה. יש לכם עשר דקות. אמן. אנחנו נמשיך, אתם תאכלו, זה הכי טוב לדבר כשאוכלים, אין הפרעות, תאכלו, יוכלו הנבים ויסברו. אז אנחנו דיברנו על "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם", שכל בן אדם צריך לשים את משפטי התורה לפניו. דבר נוסף שאנחנו לומדים מהכתוב, "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם".

26:53אמן. אנחנו נמשיך, אתם תאכלו, זה הכי טוב לדבר כשאוכלים, אין הפרעות, תאכלו, יוכלו הנביאים ויסברו. אז אנחנו דיברנו על "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם," שכל בן אדם צריך לשים את משפטי התורה לפניו. דבר נוסף שאנחנו לומדים מהכתוב, "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם," יש משפט, יש חוק עלום, יש דבר שהוא לא ידוע, אז אם בן אדם בא ולומד אותו, אז זה נקרא שהוא מונח לפניו. השולחן ערוך, לפני כ-450 שנה, חיבר את השולחן ערוך, הוא קרא לו ספר שולחן ערוך. למה שולחן ערוך? כדי שבן אדם, לפני כן, בן אדם שהיה צריך לבוא, היה צריך לחפש ולבדוק ברי"ף, בראשונים, מה הדעה, מה ההלכה, מה זה, מה זה, זה היה מסובך. הוא אמר, בוא, אני אפרוס לך שולחן ערוך, תראה כתבות אוכל. בא הרמ"א. חיבר עליו חיבור, ואיך קרא לחיבור שלו? המפה. פרס מפה על השולחן. באו המפרשים מסביב, וקראו לזה, קראו לעצמם, כל אחד. נושאי כלים. זה שם כללי לכל מיני כלים שצריכים כדי לבוא ולסעוד בשולחן ערוך. באה סעודה, בא הדבר הזה. הדבר החשוב שיהיה לבן אדם דבר ברור, שזה בבחינת "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם", שזה מונח על השולחן, תבוא ותאכל. אם אין לו דבר ברור,

28:08אז הבן אדם לא מצליח אף פעם להגיע למסקנה ברורה. במילא, הוא לא יודע גם לפסוק. למשל, יש לבן אדם, בן אדם נמצא בשבת. יש לו איזו בעיה, יש לו איזו שאלה הלכתית. הוא לא יודע, רגע, מה הדין? זה ככה, זה ככה. זה מותר, זה אסור. זה נכון, זה לא נכון. שמעתי פעם ככה. אבל מצד שני לא שמעתי ככה. אז אין לבן אדם את הברירה הזאת של המחשבה. באה התורה ואומרת שהמשפטים יהיו בבחינת "אשר תשים לפניהם." תשים אותם על השולחן, תשים אותם. כשאתה על השולחן, אתה יכול לקחת אותם מתי שאתה רוצה. הם מונחים, ובאמת, חז"ל אמרו, שעל ידי הזיכרון, איך בן אדם זוכה לזיכרון, אם בן אדם חוזר על תלמודו. אבל גם אם בן אדם בא ויש לו רב, שהוא שומע ממנו את ההלכות. אם אתם זוכרים את השיעורים של מרן הרב עובדיה זצ"ל, היו שיעורים ברורים, פשוטים, להסביר לכל אחד ואחד, אם זה הלכות שבת, אם זה הלכות חגים, כל ההלכות, הכל הכל באופן ברור. למה? אפשר לבוא ולמסור שיעור גבוה ולמסור דברים גבוהים, אבל זה לא יהיה "אשר תשים לפניהם." ולמי בא הכתוב? למשה רבנו. על ידי הזיכרון, איך בן אדם זוכה לזיכרון? אם בן אדם חוזר על תלמודו. אבל גם אם בן אדם בא ויש לו רב, שהוא שומע ממנו את ההלכות. אם אתם זוכרים את השיעורים של מרן הרב עובדיה יוסף, זכר צדיק לברכה, היו שיעורים ברורים, פשוטים, להסביר לכל אחד ואחד, אם זה הלכות שבת, אם זה הלכות חגים, כל ההלכות, הכל הכל באופן ברור. למה? אפשר לבוא ולמסור שיעור גבוה ולמסור דברים גבוהים, אבל זה לא יהיה "אשר תשים לפניהם". ולמי בא הכתוב? למשה רבנו.

29:14הוא בוודאי היה עוסק בדברים הכי גבוהים שיש בעולם, פעל פעל דבר בו במראה ולא בחידות, הוא היה בדרגה הכי גבוהה, היה ממש אדון הנביאים. והוא צריך להסביר את הדברים הללו למי? לילד בגן. שצריך לשמור שבת, צריך להסביר לו מוקצה, צריך להסביר לו מה זה מוקצה, צריך להסביר לו את כל הדינים הללו. אז הדבר הזה בעצם זה נקרא ירידה בדרגה כלפי משה רבנו, כביכול. ירידה בדרגה. אבל הירידה בדרגה הזאת זה בעצם מה שהקב"ה רוצה. "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם." רבי נתן כותב בהקדמה על "ליקוטי הלכות"... שכל דבר שאדם לא לומד אותו הוא לא ברור. במיוחד הוא אומר הלכות שבת. למה הלכות שבת? יש בעיה. הם הררים התלויים בשערה. ככה הם נקראים בלשון חז"ל. מה זה הררים התלויים בשערה? כמה כתוב לנו על דינים בתורה מפורש על שבת? לא כתוב הרבה פסוקים על הציוויים. כל 39 מלאכות שבת נלמדות מהמשכן. ומה-39 מלאכות נהיה לנו מסכת שלמה.

30:14מהמסכת שלמאיה נהיה לנו שולחן ערוך, מהסימנים בשולחן ערוך, נהיה לנו ספרים, נהיה לנו עוד ועוד ועוד, שש חלקים חזון עובדיה, יש כל כך הרבה ספרים על מה על שבת, זה הרעים קלים בשערה, קלים בדבר קטן, כביכול, והרעים הקלים בשערה על אלוהים. בן אדם לא ברור לו, אומר רבי יהונתן אייבשיץ, בן אדם שלא ילמד את זה, שלא יהיה לו ברור, בטוח שייכשל בחילול שבת. בן אדם ישמור שלושים, ארבעים, חמישים, מאה שנה, לא משנה מה, ששבת, שיגיע לשמיים, יש 52 שבתות בשנה, תכפיל כפול כמה חילולים, אבל לא ידעתי, לא התכוונתי, כן? שגבי התלמוד עולה זדון. בא כתוב ואומר, בא אל המשפטים אשר תשים לפניהם. הרבה פעמים, בן אדם בלי לשים לב, אבל הוא יכול להגיע לחילול שבת. איך זה? יש כמה סוגי פטור. יש פטור למשל של מתעסק, בן אדם שלא מתכוון לעשות מלאכה. אבל זה לא שמותר לך תחילה להגיע למצב הזה. לפעמים בן אדם לומד, ותוך כדי זה תולש שערה מהזקן בשבת, כלישה זה תולדה של דש, של גוזז וכו', שזה מפריד מהדבר. ועל רבנו הסטייפלר מסופר, שפעם אחת באמצע הלימוד שלו, בשבת, הכניס את היד לזקן. פתאום הוא נזכר שהיום שבת. נשאר עם היד תקועה עד מוצאי שבת. לא הוציא אותה, למה? הוא פחד, אם אני אוציא את זה, אולי אני אחלוש את זה הרע. נו, כמה אנשים מוכנים להישאר ככה? כבוד הרב, שבת שלום. תן לו את המרפק. הוא לא יכול לשאת יד לאף אחד. כמה אנשים מוכנים לעשות ככה? הסטייפלר, בשבת.

31:24תכניס את היד לזקן, פתאום הוא נזכר שהיום שבת. נשאר עם היד תקועה עד מוצאי שבת. לא הוציא אותה. למה? הוא פחד, אם אני אוציא את זה, אולי אני אחלוש את זה הרע. נו, כמה אנשים מוכנים להישאר ככה, כבוד הרב? שבת שלום. תן לו את המרפק. הוא לא יכול לשאת יד לאף אחד. כמה אנשים מוכנים לעשות ככה? הסטייפלר, בשבת. הלך פעם מי שמכיר את הרחוב שם ברשב"ם, איפה שהיום הבן שלו גר, הרב חיים קניבסקי גר, והלך להתפלל שם בלדרמן, והיה חורף. בלי לשים לב, הוא נכנס עם רגל אחת, בשלולית. זה היה בשבת. אז אי אפשר לדרוך על הרגל, הוא לא רצה להיכשל חלילה בסחיטה. אז הוא קפץ על רגל אחת. עכשיו, קפץ על רגל אחת, זה עוד בסדר. אבל הסטייפלר עצמו היה לו חולי ברגליים. היו שואבים לו, לפחות, בכמה ליטרים מכל רגל של מים. הרגליים שלו היו מאוד נפוחות, מאוד כואבות. ולקפוץ על רגל אחת עם כזה דבר זה קשה מאוד. אבל אחרי זה הוא נשאר כל השבת. הוא לא יכול להוריד את הגרב, כי אם הוא יוריד את הגרב זה סוחט. מה הוא עשה? ישב על כיסא כל השבת עם הרגל ככה על הכיסא, לא זז, עד שהגרב תועיל בטובה להתייבש. למה? כי איך אפשר להוריד? אי אפשר להוריד. לפחות, בכמה ליטרים מכל רגל של מים. הרגליים שלו הן מאוד כבדות, מאוד לחות. ולקפוץ על רגל אחת עם כזה דבר זה קשה מאוד. אבל אחרי זה הוא נשאר כל השבת. הוא לא יכול להוריד את הגרב, כי אם הוא יוריד את הגרב זה סוחט. מה הוא עשה? ישב על כיסא כל השבת עם רגל ככה, על הכיסא לא זז, עד שהגרב תתייבש. למה? כי איך אפשר להוריד? אי אפשר להוריד.

32:41אז זה בעצם, הדינים האלה, בן אדם לא שם לב, בן אדם עובר, בן אדם אומר, טוב, לא נורא נאכל. אותו דבר בן אדם, אפילו בעניינים של כשרות. בן אדם אומר, מה יכול להיות כבר בדבר הזה? מה יכול להיות? בטענה. טענה, מה? מה יכול להיות בכל דבר? כל דבר שבן אדם לא יודע, זה אומר, מה יכול להיות? אבל אחרי שבן אדם יודע, הוא נבהל. מה? לא ידעתי. איך אפשר לעשות כזה דבר? יש בארה"ב כמה מקומות שיש להם כמה מסעדות של פיצות. עכשיו, בן אדם אומר, מה הבעיה עם הפיצה? מה זו פיצה? יש עגבניות, בצק, תבלינים, וגבינה צהובה. מה עם הגבינה הצהובה? מה יכול להיות יותר ממ... אבל לפי מה שבירר, זה הרב יורם אברג'ל ואמר שיש פיצות שמערבבים בזה חזיר. אבל בן אדם לא יודע. יש פיצות שעושים ברוטב שלהם, משרים את זה בחזיר, יש פיצות ששמים שם כל מיני דברים מאוסים שלא כדאי לומר, ובשביל מה? בשביל לשנות את הטעם בלביו, אבל בן אדם אומר, מה יש בזה? מה יכול להיות? אני הולך לאכול במסעדה של דגים, מה הבעיה? דגים? הנה, אני מזמין סלמון, מה הבעיה? ואם בן אדם ידע...

33:47באותו שמן שתגידו את הסלמון, תגידו שם סרטנים, תגידו שם דברים לא כשרים. מה עם כל הירק שלא מנקים את זה טוב, מתולעים וכדומה? אז אם לאדם לא ברור לו, אין לו את "אשר תשים לפניהם," אז אדם בו די כשל. זה הדבר שכל אדם צריך לבוא וללמוד. את הדבר הזה. אבל מה? לצערנו, יש הרבה כופרים. השבוע היה לי ויכוח עם איזה יהודי, לא יודע אם יהודי או גוי. הוא נובניק, זה מה שבטוח. זה בן אדם, בן 65, שמטיף לאמונה באמך שמו וזכרו. אז הוא שלח לי מה הוא כותב, ואני עונה לו והוא שלח, ואני עונה לו והוא שלח, וכו'. ואחרי שהוא נכנע כבר, לא היה לו כל כך מה לומר, הוא נתקע, אבל הוא אומר, הם לא מאמינים בכל מיני דברים, רק בדברים מסוימים. אמרתי לו, כשאתם מאמינים בתנ"ך, מה עם שמירת השבת? הרי הם אומרים, ישו עצמו אמר שהוא לא בא להוסיף או לגרוע מהתנ"ך.

34:48אז מה קרה? איפה אתם? אתם לא שומרים שבת, לא שומרים מילה, לא שומרים שום דבר. לא התחילו את הרצונות וכולי וכולי. יש אנשים שאומרים שמאמינים רק בעשרת הדיברות. רק בעשרת הדיברות. לא תרצח, לא תנאף, לא תגנוב, לא תענה, לא תחמוד, כבד את אביך ואת אמך. אבל מה? שוכחים שבעשרת הדיברות יש גם שמירת שבת. אבונה, לא ידעתי. לא ידעתי, נתקעתי. סלם, מסתדר עם הכל. אנוכי ה' אלוקיך, לא יהיה לך אלוקים אחרים, אבל... אז אתה יודע שגם השבת זה בעשרת הדיברות. לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא. כל זה, הכל תורה מסיני. כי הרבה אנשים מעדיפים להגיד, אתה יודע מה, זה לא כל כך תורה, זה לא נכון, זה חז"ל עם ציור, זה לא אמיתי, זה לא מדויק, זה ככה וככה. ולמה הוא עושה זאת? למה בן אדם אומר כך? כיוון שבן אדם נוח לו במה שהוא נמצא.

36:02אחרי שנוח לו במה שהוא נמצא, הוא מחפש תירוצים למה. רבי מבריסק, היה לו אחד מהתלמידים שלו שכפר ועזב את הישיבה. יום אחד, הרב מבריסק עובר בבריסק, ופתאום, הוא רואה את התלמיד. התלמיד התבייש מהרב, לא ידע, לקח קצת חוצפה, שהיה לו מזה הרבה, והגיע לרב. אמר לרב, אתה יודע, למה עזבתי את הישיבה? היה לי הרבה שאלות. טוב, הרב מבריסק לא הסתכל עליו. אסור להסתכל על פנים של חוטא. אבל הוא אמר לו, תקשיב, אם היה לך שאלות, אז היית מגיע אליי. הייתי עונה לך על השאלות. אבל עכשיו, כשאתה אומר שיש לך שאלות, זה לא שאלות, זה תירוצים. אסור להסתכל על פנים של רשעה. אבל הוא אמר לו, תקשיב, אם היו לך שאלות, אז היית מגיע אליי. הייתי עונה לך על השאלות. אבל עכשיו, כשאתה אומר שיש לך שאלות, זה לא שאלות, זה תירוצים. היה בא לך לצאת החוצה, בא לך לכפור, בא לך לעשות מה שבא לך, רק מה לא נעים, הרב רואה, אנשים רואים, אנשים זה, או יש לי שאלות באמונה. דרך אגב, נחמן ביאליק למד בישיבת וולוז'ין, הוא נחשב המשורר הלאומי.

37:02הוא עוד היה יחסית נורמלי מבין החילונים. היום לצערנו יש אנשים, משורר הלאומים, שר לך על ציפורים עפות ברוח, הלו, אתה התבגרת, אתה בן 60 כבר, והוא שר לך על צלעות ההיפופוטם, כל מיני שטויות על חיי הג'ונגל המנפנף, תחיה, הלו, ציפורים עפות לו בראש, עפות לו באוזניים, כל מיני שירים, במקום לשיר שירים עם תוכן. חיים נחמן ביאליק עוד היה איכשהו כותב שירים עם תוכן. הוא למד בישיבה. וכשהוא נתן להשכלה, ועזבו את חיי התורה, אז פעם אחת הוא, ועוד שני חברים שלו, שהגיעו בישיבה בשבת, עישנו סיגריה. פתאום ראש הישיבה נכנס, הריח, ראה מה? סיגריה בשבת. שאל את הבחור הראשון, מה זה? ענה הבחור: "רב, כבוד הרב, שכחתי שזו שבת." טוב, בסדר. שאל את השני, אה? אמר: "רב, שכחתי שאסור לעשן בשבת." טוב, גם. הוא שאל את ביאליק, למה אתה מעשן? הוא אמר, שכחתי לסגור את הדלת. זה מה ששכחתי. ואז זרקו אותו בישיבה, הם הפיצו את תורת האבולוציה כביכול, שמוצא האדם מקוף ושאר שטויות כאלה וכו'. אבל בסוף ימיו הוא קצת התפקח. הוא למד ביחד עם הרב ברוך בער ליבוביץ', הרב ברוך בער ליבוביץ' בעצמו,

38:22כשאחרי שהוא נפטר, ביאליק, כשהוא מת, הוא בכה. אמרו לו, למה אתה בוכה? הוא היה רשע. הוא אמר, עכשיו הוא מכיר את האמת. בסדר, קיבל את כל הכבוד בעולם, המשורר הלאומי, עזב את הישיבה, עזב את הכל, טטטט, בסדר, הכל בסדר. אבל עכשיו, ברגעים האלה, שהוא יושב שם לבד, בשתי מטר על מטר, כפוף, מתחת לאדמה, ועכשיו מתחיל איתו החשבון. עכשיו הוא מבין... איפה הוא טעה, כמה הוא שגה, איפה הוא נמצא. אבל אנשים לא תמיד רוצים להודות. אנשים בכלל לא אוהבים, לא לדבר איתם, לא על המוות, ולא על גיהינום, ולא על כלום. עבדה בהפקר ניחא לה. אז זה הדבר שהרבה פעמים אנשים אומרים לך, תירוצים. למה הם לא שומרים? זה לא שבאמת יש להם שאלות באמונה. אדרבה, יש לך שאלה באמונה? מה שיש לך, תשאל. אם... לא נדע, נשאל יותר גדולים, נבדוק בספרים, הכל יש תשובות. הסטייפלר כותב איך היה עולם, שהרבה פעמים בחורי ישיבה עוברים אותו, לכל אדם יש שאלות באמונה. הוא אומר, קודם כל, לפני שאתה שואל ואתה חופר בשאלה הזאת, האדם צריך לחשוב, רגע, הרמב"ם הרי היה חכם, הרי"ף היה גאון, כל הגאונים, כל אלו שהמליכו במשך הדורות. עד שאני באתי, אחרי 850, 900, 2000 שנה, לא משנה, ואני גיליתי את אמריקה.

39:37אני כאילו הגאון, שעם השאלה שלי, אף אחד לא יכול להתמודד. אף אחד לא יכול להתמודד. אף אחד לא יכול. זה כזה דבר. אז כאילו מה, למה אתה חושב ככה? כי אתה מבין שאתה יותר חכם מכולם, ואתה יותר גאון, ואתה יותר מהרמב"ם, ומהרי"ף, ומהרא"ש, ומהרשב"א, ומתילך אחורה, ומהתנאים, ומהאמוראים. אתה, יום בין 17, 18, 20, 30, 40, 60, 100, לא משנה כמה, יותר חכם, מהכל. לא משנה שבתעודה שלך קיבלת שש, ולא משנה שבמדע וההשכלה, חוץ מהמילים מדע וההשכלה, אתה לא מבין מה זה, אבל זה מה שאתה חושב. אז זה בעצם לא מראה על החוכמה שלך. זה מראה שזה תירוצים. זה מראה שזה סתם לנסות לנגח, לא בשביל להשיג משהו. אז הדבר הזה בעצם בא לתורה ואומר, "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם," ו"אלה" הם מוסיף על הראשונים. פרשת יתרו למדנו את עשרת הדיברות, למדנו את דיני התורה. בן אדם אומר, רק עשרת הדיברות. אתה יודע מה, רק תשע דיברות. בשביל שבת קצת קשה לו. לא כל עשרת הדיברות וכל כללות התורה, כל הדינים הללו כולם ביחד הם מוצא מפי השם. ובלי לחלק, להגיד את זה אני שומר, זה אני לא שומר, זה מתאים, זה אני לא מתאים, זה כן, זה לא. הקראים בתקופה מסוימת...

40:51הם היו ממש נוקחים את כל דברי חז"ל. עד כדי כך, שרבנו האר"י, פעם אחת הזמינו אותו לאיזה בית כנסת, איך שרבנו האר"י דרך על המדרגות, הוא נפל, התגלגל עד סוף המדרגות. אח, חורה לי, מה קרה? מה יש פה בעיית אדמה? אמר תחפרו פה במדרגות. חפרו, ראו שמה, הניחו ספרים של הרמב"ם על המדרגות, מתחת שכל מי שעובר ידרוך על המדרגות. זה המקום של קראים, שהרמב"ם הרי הוא היה הגדול הפוסקים של התורה שבעל פה, ורצו לבזות עד כדי כך את התורה שבעל פה. ומשמיים, איך שהאר"י רק נתן את היד, כדי להגיע, לא דרך עליהם. אז הוא ידע שיש משהו שם. אבל זה בעצם הדבר המופלא. כל בן אדם, למשל, בן אדם לא מאמין במשהו מסוים. בן אדם לא מאמין בתורה שבעל פה, לא מאמין. הוא לא מסתפק בזה. הוא בא להפיץ הלאה ולהילחם בתורה שבעל פה. בסדר, אתה רוצה תאמין. תישאר בכור שלך, מה אתה בא? לא, שם ספרים כדי לנגח.

41:52למה? מה יש לך? מה הדבר הזה בעצם? מאיפה זה נובע? זה הרבה פעמים נובע מתוך השקטה של המצפון. שבוע שעבר שמעתי סיפור מופלא. איך אדם, אם הוא לא יודע איך לנתב את המצפון שלו, אם הוא לא יודע איך לנתב את ה... הרצון שהקדוש ברוך הוא טבע, שדרך אגב, היטלר, במיין קאמפף, יש לו ספר שהוא חיבר, הוא כתב שם על היהודים, נגד היהודים, והעם הגזע, והעם הפרימיטיבי, והעם והעם והעם והעם, זה אומר שהיהודים המציאו את המילה מצפון. זו מילה גסה, זו לא מילה אמיתית. רק היהודים המציאו כדי להשתלט על העולם. או מצפון, אל תרדוף אותנו, מצפון, יש לך מצפון. אבל הוא אומר, זה אין כזה דבר. להיטלר, מצפון, לא, לא בלקסיקון. אבל המצפון הזה... הרבה פעמים, שבעצם היצר טוב נובע, יכול להביא את האדם, אם האדם לא יודע איך לנהל אותו, לבעיה. והסיפור הוא כדלהלן. הייתה משפחה בנושא ספרד. המשפחה הזאת בנושא ספרד, הייתה משפחה של אנשים מאוד עשירים, והם היו לומדים תורה בסתר. ראש המשפחה היה קשור לאינקוויזיציה, להרמון. נוצרי כביכול עדוק לכל דבר, והבן שלהם היה בחור בן 14. קראו לו יעקב. ויעקב הזה היה יושב ולומד כל הזמן בבית במרתף. הבעיה הייתה שלא היו כל כך הרבה ספרים. כמה ספרים אתה יכול להחביא? אין, אם מחפשים, עושים שריפה, שואפים את התלמוד. אבל יעקב הזה השיג סט שלם של רמב"ם.

43:01נוצרי כביכול אדוק לכל דבר, והבן שלהם היה בחור בן 14. קראו לו יעקב. ויעקב הזה היה יושב ולומד כל הזמן בבית במרתף. הבעיה הייתה שלא היו כל כך ספרים. כמה ספרים אתה יכול להחביא? אין, היו כבישים שאתה מחפש, עושים שריפה, עושים, שואפים את התלמוד. אבל יעקב הזה השיג סט שלם של הרמב"ם. ללמוד בהם כפיזיציה סט שלם שלו, והוא כל הזמן היה לו. אבל מה? לפני שהוא הכניס את הסט הזה של הרמב"ם, יום אחד אבא שלו נכנס לשם, ו... הוציא כרך אחד של הרמב"ם והעלים אותו. טוב, כמה שהוא חיפש את הכרך הזה, כמה שהוא חיפש? לא מצא. חיפש, חיפש. למה אבא העלים אותו? יום אחד, יעקב הזה לומד שהרמב"ם כותב על מוסר. מוסר זה האנשים שבאים ומוסרים למלכות את היהודים. כתוב שמוסר אין לו חלק לחיי העולם הבא. ולא רק שאין לו חלק לחיי העולם הבא, כל אדם יש מצווה לרדוף אותו, מצווה להרוג אותו. הוא הפקר דמו. כי אם אתה בא ומלשין על היהודים אצל הגויים, הוא הפקר דמו. טוב?

44:14והוא לומד עוד ברם ברם. יום אחד הוא יושב שם ולומד, פתאום אחותו הגיעה ואמרה שהגיע איזה עורך גדול, איזה כומר, לבקר למעלה. אל תצא. פתאום, עם אבא, יש לי קושיה. יש לך קושיה, יש לך שריפה. זה קצר מאוד, זה יכול להיות הקושיה האחרונה שלך. אבל מה? היא פתחה את הארון שהאבא מרתף, היה שם ארון עם כל מיני כלים מכובדים לכבוד הכומר, הוציאו, והיא שכחה לנעול. הוא פתח את הארון, מה רוצה שמה? את הרמב"ם הרמב"ם שנעלם שאבא שלו הכביד, הוא מיד התחיל ללמוד הרמב"ם בשקידה ולומד עוד הלכה ועוד הלכה ועוד הלכה. אבל הייתה בעיה. הרמב"ם יש מחלוקת גדולה בראשונים בשעת שמד. זה אומר בשעה שיש שמד שרוצים להעביר על הדת כמו שהיה באינקוויזיציה. האם... חייבים למסור את הנפש על קידוש השם? מה שאתה יכול, בחוץ אתה בסדר, הכל בסדר, הלכת לכנסייה, מה שאתה רוצה, וללמוד בחדרי חברים. הרמב"ם סבר, וכך הוא כתב להלכה, שכל בן אדם חייב למסור את נפשו על קידוש השם. כל בן אדם, ומי שלא מוסר את נפשו על קידוש השם, הרי זה איבד עולמו, ואין לו חלק לעולם הבא. יעקב הזה רואה את זה. עכשיו הוא מבין למה אבא שלו ביט.

45:29הוא מבין למה הכביע את זה. כזה דבר. הוא אומר, חביבי, אני, מה שאני לומד, אני עושה. ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם, שמתי לפניי, אני עושה. אבל מה? איך אני, מה, אני אאבד את העולם הבא שלי? כל מה שאני לומד, כל מה שאני עושה פה, הוא אומר, מה אני אעשה? פשוט, יש חושק עם נסיעה, בעיר הזאת, קוראים לו פבלוס. הוא גר ברחוב הסמוך. אני אעבור ליד פבלוס, ליד הבית שלו, אשים כיפה. גמרתי את הקריירה. זהו. מסרתי ממשל, קדושת השם. הוא הולך, שם כיפה, אותו ילד יעקב, ופבלוס עוד לא מסתכל, והוא עולה על הגדר, מזיז לו את העצים, שישים לב שפבלוס יקלוט אותו, ופתאום הוא רואה שפבלוס פותח את החלון, רואה אותו עם כיפה. זה לא כובע ספרדי, זה לא כובע מקסיקני, זה כיפה למהדרין. והוא ידע שפבלוס יודע, כי פבלוס הזה היה בחור ישיבה לשעבר. ופבלוס הזה התנצר ככה שהוא ידע במאה אחוז שזה כיפה. אחרי שהוא ראה אותו, הוא ידע שהכל בסדר. מזיז לו את העצים, שישים לב שפבלוס יקלוט אותו, ופתאום הוא רואה שפבלוס פותח את החלון, רואה אותו עם כיפה. זה לא כובע ספרדי, זה לא כובע מקסיקני, זה כיפה למהדרים. והוא ידע שפבלוס יודע, כי פבלוס הזה היה בחור ישיבה לשעבר. ופבלוס הזה התנצר כך שהוא ידע 100% שזה כיפה. אחרי שהוא ראה אותו, הוא ידע שהכל בסדר.

46:39הוא מחכה. נו, תבוא. הוא רואה שפאולוס הזה לא עושה כלום. תצלצל, תלחץ על פעמונים, איפה השוטרים, איפה האקשן, כלום. הוא סוגר את החלון. טוב. הוא אומר, מה אכפת לי, אני מסרתי נפשי על קב"ה. זה שהוא תמה, זה שהוא לא בא להרוג אותי, זו בעיה שלו. אני את המצווה קיימתי, אין לי בעיה. הלכתי עד אליו, מה הוא רוצה? יותר מזה? טוב, הולך, מסתובב בעיר, מסתובב בעיר. לקראת ערב הוא מגיע. איך שהוא מגיע, הוא רואה את הבית שלו, קרשים על הדלתות, קרשים על החלונות, דף מהכנסייה: "חל איסור להיכנס לבתי הכופרים הללו." מה קרה? הוא מנסה לשאול, אבל כולם בורחים ממנו. מה קרה? הגיעו נציגים מהכנסייה, ואמרו שהבן שלהם, יעקב, הלשין עליהם שהם יהודים. תפסו את ההורים עם אחותו הקטנה, לילוים של האינקוויזיציה. ואז יעקב הזה מתחיל, מה עשיתי לעצמי? רציתי למסור נפשי על קידוש השם, מה אני לוקח את המשפחה שלי? מה אני משוקע? מה עשיתי? ואז הוא נזכר בהלכה הראשונה שהוא למד ברמב"ם, שמוסר מה הדין שלו?

47:55כל אדם חייב להרוג אותו. כל אדם צריך לקיים בו מצווה של "וביערת הרע מקרבך", ואין לו חלק לעולם הבא. הוא אומר, רציתי למסור את נפשי לקידוש השם כדי לקבל עולם הבא. אני אתם מוסר. הוא אמר, אבל מה? עכשיו אני צריך לקיים את המצווה של "כל אדם צריך להרוג אותו". הוא אמר, אבל אף אחד לא יהרוג אותי, אז כנראה שאני צריך לקיים את זה בעצמי. הוא אמר, אני צריך להרוג את עצמי. וככה אני אקיים את הדבר הזה. אבל מה? הוא אמר, תראה, לבוא ולשחוט את עצמי לא היה לו כל כך אומץ. אמר, עוד פעם אני אלך לפבלוס. עוד פעם אני אלך אליו הביתה. לפעם אני אהיה יותר חוצפן. יתפסו אותי, יארגו אותי, ונגמר. הוא מגיע באמת לשם, והפעם הוא לא עלה על החומה, נכנס לדלת של השער, פותח את השער, יש איזה שומר בכניסה, כן, מה אתה רוצה? אני רוצה לדבר עם פבלוס. עם כיפה על הראש. נכנס ישר לפבלוס, כן, מה אתה רוצה? הוא אומר לו, תקשיב, למה תפסת את המשפחה שלי? אם אני שם כיפה, מה הם קשורים? ולמה פעם ראשונה שתפסת אותי וראית אותי עם כיפה? למה לא עשית לי כלום? הוא אומר, אם אתה לא משחרר עכשיו את המשפחה שלי, הוא אומר, אין לי מה להפסיד, מקסימום יראו אותי. אם אתה לא משחרר את המשפחה,

49:17עכשיו אני הולך לאינקוויזיציה להלשין עליהם שאתה יהודי. והרי היה שכשראית אותי עם כיפה פעם ראשונה, לא עשית לי כלום. טוב, לא יודע מה לעשות. פאבלוס הזה אמר לו, תקשיב, תקשיב. יש לי בעיה. הבעיה שתפסתי אותם, ואני לא משחרר אותם, לא יעזור שום דבר. אבל אני אגיד לך למה לא עצרתי אותך ברגע הראשון ששמת כיפה. הוא אומר, אני בן 15 הייתי בישיבה, הייתי מתמיד גדול בישיבה. הייתי כישרוני. אבל היה לי חבר רע. מה זה רע? קראו לו יוסף. יוסף הזה לא היה עובר יום בלי אקשן. כל מה שאפשר. להדביק את הראש ישיבה על הכיסא עם דבק, להדביק את הסידורים כדי שלא יצליחו לפתוח אותם, לקשור את ארון הקודש בשלשלאות, להכניס כבשים לבית המדרש. כל מה שאפשר לעשות, הוא היה עושה. ותמיד עם מי? הוא לוקח את החבר שלו. אז אני ככה הייתי מזדנב אחריו, ויוסף היה... יום אחד יוסף ראה ש... לא מספיק האקשן בישיבה, אמר, בוא נפרוץ לאיזה חנות. בלי אקשן. כל מה שאפשר. להדביק את ראש הישיבה על הכיסא עם דבק, להדביק את הסידורים כדי שלא יצליחו לפתוח אותם, לקשור את ארון הקודש בשלשלאות, להכניס כבשים לבית המדרש. כל מה שאפשר לעשות, הוא היה עושה. ותמיד עם מי? הוא לוקח את החבר שלו. אז אני ככה הייתי מזדנב אחריו, ויוסף היה... יום אחד יוסף ראה ש... לא מספיק האקשן בישיבה, אמר בובו, בוא נפרוץ לאיזה חנות,

50:27ואחר כך את האוכל הזה שנאכל, יהיה לנו כוח, נהיה חזקים. מה אנחנו אוכלים פה בישיבה? קשה של לחם יבש, זה מה שיש פה בישיבה. הוא פרץ, אבל אני לא פרצתי. נכנסתי בצד, עמדתי בצד, לקחנו את הכסף, אבל מה, הוא הזמין אותי למנה, פעם ראשונה בחיים. הכל כשר. אבל מהרגע שאכלתי... הכניס בי יצר הרע כזה, שלא הפסיק לנקר לי בראש, תרשה. אכלת אוכל גזול ראוי. כמובן תפסו את יוסף, זרקו אותו מהישיבה, אבל את יעקב הצדיק הזה, הוא אומר שזה אני הייתי אני. את פינחס, סליחה. שזה אני הייתי הפשוט הזה, אני הייתי התמים הזה. לא הענישו אותי לא כלום, ומאז מאותו יום, לא הפסיקה לנקר בי המחשבה הנוראה. אכלת אוכל גזול, אתה גזלן, אתה רשע. הוא אמר, וכדי לדכא את היצר הטוב הזה, חשבתי זה יצר הטוב. אמרתי, איך אני אדכא אותו? פשוט אני לא אתפלל לתפילת מנחה הקרובה. ויש תפילת מנחה? לא מתפלל.

51:29אה, אתה מנסה לעשות לי רגשות, לעשות לי מצפון? לא מתפלל. לא התפללתי מנחה. הוא אומר, ואחרי מנחה, ערבית. אחרי ערבית, הוא אומר, התחלתי לרדת, לרדת, לרדת, וכל הזמן המצפון לא מפסיק. לא מפסיק. עד שמשלב לשלב התחלתי לאכול לא כשר, התחלתי לחלל שבת, עד שעזבתי. והתנצרתי. אמר, ומאותו יום שהתנצרתי, עליתי בדרגות גבוהות בכנסייה, עד שמינו אותי לראש האינקוויזיציה בעיר הזאת. אתה לא יודע כמה יהודים הרגתי, ומעולם לא התחרטתי. כל הזמן להשתיק, לעשות בכוונה דברים, להשתיק את אותו יצר שמנקר לי, אה, אכלת אוכל גזול. אכלתי אוכל גזול, נראה לך מה זה. אכלת אוכל גזול, הורי יהודים. אכלתי אוכל... והרגש הזה לא הפסיק לפעול. עד שפעם אחת שראיתי אותך, אמרתי, אחרי 20 שנה, שאני עושה רק רע כל היום, הורי יהודים עושים כל דבר רע. פעם אחת אני אעשה טוב, בוא נראה מה זה יעשה לי. ולכן, כשראיתי אותך פעם ראשונה, אמרתי, בוא נראה מה קורה. וכי באמת לא עשיתי כלום, התחלתי להרגיש טוב.

52:38פעם ראשונה אחרי 20 שנה שאני עושה משהו, ואני מרגיש בנוח. אין יצר הרע, אין יצר הטוב, הכל רגוע בפנים. אמרתי, וואו, כזה דבר? זו הרגשה שווה. זו הסיבה של ההרקציות שלך. אמר לו, תקשיב, אני מוכן לשחרר את המשפחה שלך אפילו שזה בסיכון. אבל מה? בתנאי אחד. אם תמצא לי, את אותו יוסף שבגללו התקלקלתי, אני רוצה להרוג אותו. אחרי שאני רוצה להרוג אותו, לשחק את המשפחה שלך. טוב. הוא הלך, אמר לו, סדר, תקשיב, זה שאלה. אני צריך ללכת לשאול רב. איך אני יכול לפסוק כזה דבר? אני יכול למסור. את אותו יוסף שבגללו התקלקלתי, אני רוצה להרוג אותו. אחרי שאני רוצה להרוג אותו, לשחוט את המשפחה שלך. טוב. הוא הלך, אמר לו, סדר, תקשיב, זו שאלה. אני צריך ללכת לשאול רב. איך אני יכול לפסוק כזה דבר? אני יכול למסור. מה לא בסדר לך? יש לך זמן עד הערב. באותו מקום של האינקויזיציה הייתה כמו מחתרת סמויה שבה למדו תורה. ראש הישיבה, הם מגיעים אליו רק פעם בחודש. כל אחד מהתלמידים היה זוכה להיכנס אליו פעם בחודש. ראש הישיבה, שמו היה רבי יוסף רודריגז. הוא היה תלמיד חכם עצום. הוא היה גאון מופלא, יושב ולומד בתורה בהתמדה. מהבוקר עד הערב אי אפשר היה להיכנס אליו. כך עם קוד מוסכם וכולי. הוא רץ ישר אליו.

53:49הוא הגיע אליו, הוא אומר לו, "רבי יוסף, יש לי שאלה." סיפר לו את כל הסיפור כך וכך. איך שהוא שומע ככה? רבי יוסף מתחיל לבכות. הוא אומר לו, "אתה יודע מי זה הבחור הזה? זה אני. אני יוסף. פנחס, מה איתו?" לא האמנתי מה... הוא אומר, "תקשיב, אם אתה בא ומוסר את הראש שלך לפנחס ופבלוס, כל המשפחה, כל המשפחה יוצאת." ואני עשיתי שטות, ואני עשיתי משהו. מורה תקשיב, אין בעיה, אני מוכן, תגיד לפאבלוס, ראש האינקוויזיציה בעיר. ואני מוכן להיפגש איתו, שיעשה לי מה שהוא רוצה. אבל לפני כן, שיסכים פעם אחת להניח תפילין. פעם אחת. אם הוא מסכים פעם אחת להניח תפילין, אעבור אליו איפה שהוא רוצה. טוב. פעם אחת תפילין, הוא הגיע אליו. אמר לו, תקשיב, כך וכך הוא אמר. הוא אמר, מאיפה אני אביא תפילין? מה תפילין? הוא אמר, אבל אני מוכן בשביל להרוג אותו, תביא תפילין, תביא תרבוש, תביא מה שאתה רוצה. העיקר לתפוס אותו, לגמור אותו.

54:51ואין לו תפילין. הניח תפילין ואמר לו: "תקשיב, עכשיו יש לי עוד ראייה בשבילך, שאם אתה לא משחרר את המשפחה שלי, אתה יהודי גמור. כיפה, תפילין, עוד מעט תחזור בתשובה. נגמר." אמר לו: "מה שאתה רוצה, אבל את יוסף אני רוצה." קבעו מקום מחוץ לעיר, והכומר הגיע לבד להיפגש עם רב של היהודים, לא צריך משרתים. כשהגיעו לשם, פבלוס מתחיל לצעוק על הרב יוסף: "מה עשית לי? הרסת לי את החיים." וערד יוסף צועק עליו, "אתה יודע מה עשית לי? הרסת לי את החיים, את העולם הזה, ואת העולם הבא!" הוא אומר לו, "למה?" הוא אומר לו, "בגלל שפעם אחת אכלת גזל. עשית איזו עבירה. בשביל זה התנצרת. אתה יודע איזה כתרוג יש עליי? אין יום שאני לא בוכה על זה. אין יום שאני לא מתענה. אני בצער גדול מהיום שעזבנו ונפרדנו בגלל הדבר הזה שאתה התקלקלת בגללי. אתה משוגע. אז אכלת פעם גזל, עשית איזו עבירה? בשביל זה לעזוב את הדעת, להשקיט את המצפון?" אתה לא מתבייש, אתה נתת לו כזה שיעור שם ביער, ואמרת לו שאת כל העולם הבא שלך אתה מאבד ואיפה ההורים שלך, ובקיצור פבלוס הזה התחיל לבכות, והלב האבן שלו, והלב הערל שלו התחיל להתקלף, והוא אמר אני רוצה לחזור בתשובה. אמרת לו אבל לפני שתחזור בתשובה יש לך עכשיו משהו יותר חשוב, לך תציל את המשפחה הזאת.

56:14באמת הוא הלך, בינתיים, ראו שמשהו בזמן האחרון עם פאולוס הזה לא ברור. נכנס לו אליהם כיפה, יוצא, פתאום נכנסים באיזה חבילה, אחד המשרתים אמר שאפילו הוא ראה משהו שחור על היד מגולגל של פאולוס, אמרו מה זה זה? חשוד. אז בינתיים הם שלחו שליחים ליער, ראו אותו יצא לפגישה, כיתרו את המקום, אבל פאולוס הצליח לברוח, הגיע עד למקום ושחרר את המשפחה. את המשפחה. שחרר אותם. והעוזרים שהיו איתו ברחו. אבל פאולוס עצמו הם הרגו. שיש להם שלא פנחס. אבל הדבר הזה בעצם, כל הסיפור הזה, זה סיפור אמיתי שהיה. סיפור אמיתי שהיה. התחיל מנקודה מסוימת של מצפון. בן אדם לפעמים יש לו מצפון. יש לו נקודה של רגש. אבל הנקודה של רגש הזאת היא לא נכונה. הנקודה של רגש יכולה להוביל את האדם לאבדון. למה? עשיתי משהו, היצר הרע אומר לך: "תקשיב, אתה עשית את זה?" נו, אתה צדיק. נו, בחייך. אתה עכשיו כאילו עושה סיום מסכת. מה, שכחת שאתמול שמעת איזה שירים של איזה זמרת? ושלשום שיחקת כדורגל בשבת? ולפני כן הפסדת זמן קריאת שמע? ואחרי זה עשית ככה וככה? נו, מה אתה עכשיו משחק אותי כאילו שתיים מקרא ואחת תרגום? מה אתה עכשיו כאילו נהיה רבן?

57:27אבל זו מחשבה של שקר, זו מחשבה של טעות, זו מחשבה של אבדון. בן אדם שישמע ליצר הרע, סופו יכול להיות עדי אובד. תודה רבה שבאתם, תזכו למצוות, בשורות טובות, שכל משאלות ליבכם יתקיימו לטובה, ותודה רבה לכל המארגנים.