הנהגות המועילות לחיים טובים הרב אפרים כחלון שיעור מדהים

0:01בעזרת השם נעשה ונצליח. היום נלמד משנה באבות. משניות באבות נתחיל מהמשנה שהגענו אליה עד עכשיו, פרק ב', משנה ה'. הוא היה אומר: אין בור ירא חטא, ולא עם הארץ חסיד, ולא הביישן למד, ולא הקפדן מלמד, ולא כל המרבה בסחורה מחכים, ובמקום שאין אנשים השתדל להיות איש. ופה התנא, זה בעצם אותו תנא של המשנה הקודמת. שהוא זכר בסוף משנה ד', שזה הלל, שמידתו של הלל, אנחנו יודעים כבר מה הוא היה, היה הלל, שאי אפשר היה להכעיס אותו, שאי אפשר היה להצבן אותו, היה קשה מאוד, היה למוד, כמו שדיברנו על זה בפעמים הקודמות. אבל פה הוא בא ואומר לנו כמה וכמה דינים. הוא אומר בהתחלה, אין בור ירא חטא.

1:02ולא הביישן למד, ולא הקפדן מלמד, ולא כל המרבה בסחורה מחכים, ובמקום שאין אנשים השתדל להיות איש. אנחנו צריכים להבין את ששת הדינים האלה, שש ההנהגות האלה, שש ההלכות האלה שהוא אומר, בעצם, איך אנחנו מתרגמים אותם לחיי היומיום, מה הקשר בין אחד לשני, וכו' וכו'. בעזרת השם, הדין הראשון שאילל אומר, ובעצם הוא, גם בחשיבות שלו. הלל סידר את המשנה, כשהוא אמר את הדברים שלו, הוא אמר אותם לפי סדר חשיבות. ראשון ראשון חשוב. זה הכלל שיש לנו. מה זה ראשון ראשון חשוב? כשבן אדם בא לומר איזה דבר, איזה משפט, איזה ידיעה, או איזה משהו, אז הוא אומר קודם כל את הדבר החשוב. ראשון ראשון חשוב. ככה גם המפרשים. בכמה מקומות מביאים את הכלל הזה ש'ראשון ראשון חשוב'. הרשב"ם בבבא בתרא, דווקא דף י' עמוד ב' כותב את זה. וגם הרמב"ם, בכסף משנה, רש"י על התורה כותב את זה כמה פעמים. שזה הכלל של 'ראשון ראשון חשוב'. אז כשהלל בא ואומר לך קודם כל 'אין בור ירא חטא', זה סימן שזה קודם כל לפני כל השאר, לפני כל הדברים שאני בא לומר לך, כל החמש דינים הבאים, קודם כל...

2:30זה האלף-בית. אז מה זה בור? רש"י מפרש בור במובן של ריק מכל דבר, כמו שדה בור. אדם שאתה דופק לו על הראש ויש קול של משהו חלול. אין בו, אין בו לא חוכמה ולא מידות. כך גם כותב הרמב"ם, אין בו לא חוכמה ולא מידות, לא כלום. ויש בעיה. אדם כזה שאין בו לא תורה ולא מידות ולא מצוות, רבנו יונה הוסיף שגם אין לו דרך ארץ. כמה שבן אדם לא יודע, הוא בעצם מחזיק את עצמו ליודע. לצערנו, כשבן אדם כמה שהוא רחוק מהדבר, אז הוא לא יודע כמה, כמה הוא קטן. החזון איש שהיה אומר פעם,

3:33היה אחד מהתלמידים שמגיעים אליו, וליד הבית של החזון איש, עוד לפני 50 שנה, בני ברק הייתה פרדסים, אז ליד הבית של החזון איש התקינו מנורה, שיכל ללכת ברחוב. אז הוא אמר פעם לתלמידים שלו, אחד מהתלמידים, אמר לו, שמת לב למנורה? אמר לו, כן. אמר לו, אתה יודע מה לומדים מהמנורה? אמר לו, מהמנורה, האור של המנורה, כמה שאתה מתרחק, אז הצל שלך יותר גודל. כמה שאתה מתקרב לאור, אתה יותר קטן. זאת אומרת, כשאדם מתקרב לאורה של תורה, הוא יודע כמה הוא לא יודע. לפני כן, אני יודע הכל. יודע הכל. מחליף לך את פרה אדומה עם עגלה ערופה, את עגלה ערופה עם חי את העגל, כמו שבקוראן. בקוראן זה סלט שלם. הוא לא יודע מוחמד, אז הוא חיבר את הכל, את עגלה ערופה, עם זה, עם זה, עם זה, ברבר, הפך, הפך, הפך. עכשיו, בן אדם שהוא לא יודע, שהוא בור, אין בור ירא חטא. אין כזה דבר שבן אדם הוא בור, ואין לו דרך ארץ, לא בתורה, לא במידות, ולא בכל הדברים האלה, שהוא יכול להיות ירא חטא. לא יכול להיות. מה זאת אומרת? אבל, אני אומר לך, אני ירא שמיים. אני בסדר. חביבי, אתה לא יודע מה צריך להיות בסדר כדי שאתה תהיה בסדר. דוגמה לזה, אנחנו מוצאים בעצם

5:01יעקב ועשיו. יעקב היה בן תורה, איש תם יושב אוהלים. ועשיו היה צייד איש שדה. אבל מה? הפסוק אומר שרבקה אהבה את יעקב, ואילו יצחק אהב את עשיו. ויאהב יצחק את עשיו כי ציד בפיו, ורבקה אוהבת את יעקב. כך מובן פרשת תולדות, בראשית פרק כ"ה, פסוק כ"ח. מה מיוחד? קַצֵּיד בפיו. מה היה כל כך מיוחד ש... יצחק היה אוהב את עשיו? מה כל כך מיוחד? אז המפרשים מביאים ש... בעצם קַצֵּיד בפיו או שהיה מביא אוכל ליצחק כל הזמן, הוא היה דואג ליצחק וכו' וכו' או שקַצֵּיד בפיו היה...

6:01כביכול צד את אבא שלו עם הפה. איך צדים את האבא עם הפה? באים ואומרים לאבא, ליצחק, שהוא סומא, שהוא לא רואה, אומרים לו, אבא, איך מעשרים את המלח? איך מעשרים את התבן? דברים שהם לא צריכים בכלל מעשר. רש"י על המקום הביא את זה. שהוא בעצם היה עובד על יצחק. יצחק, שהיה עיוור, הוא לא ידע. ש(esav) עשיו הוא לא ברמה כזאת של יראת שמיים. הוא כל היום מטייל בשדה. אז במילא, אם יצחק היה יודע שהוא כל היום מטייל בשדה, אולי הוא אומר, או, יכול להיות שהוא ירא שמיים. אין כזה דבר. אין בור ירא חטא. אבל מה, הוא לא ידע את זה. אז נקודת ההבדל ביניהם הייתה שיצחק אהב את עשיו. רבקה אוהבת את יעקב כי רבקה רואה שעשיו הוא לא בבית המדרש. לא יכול להיות שהוא ירחק, לא יכול להיות שמה שהוא אומר לאבא שלו, איך מעשרים את המלח, איך מעשרים את הזה, איך מעשרים את זה, זה קיים. הוא שקרן. ובמילא, היא לא יכולה לאהוב אותו. אתה משקר. זה הכלל הראשון. היה פעם, רבנו זלמן,

7:30האדמו"ר הראשון של שושלת חב"ד היה אחד מהאנשים שהיו מוכיחים. פעם היו מוכיחים, אנשים שמוכיחים בשער ועוברים ממקום למקום. פעם אחת, רבנו שניאור זלמן, שהיה גאון אדיר, גאון הגאונים, צדיק וקדוש של השמיים, שאי אפשר להבין את הגאונות שלו, הגיע לאותו מוכיח ואמר לו, "תוכיח אותי. אני רוצה לשלם לך כסף, אפילו רק תוכיח אותי." הוא לא רצה, הוא התחמק, ובסוף אמר לו, טוב, אני מסכים. אמר לו, תראה, כבוד הרב. אני יודע חומר בתורה, ואתה יודע חומר בתורה. שנינו יודעים חומר. ההפרש בינינו הוא שמיים וארץ. אתה גדול הדור. אני, מה אני יודע? כמה פסוקים, כמה מוסר, כמה זה. אבל ההבדל בינינו הוא קטן, באופן מזערי, לעומת מה שאתה לא יודע בתורה.

8:31אתה יודע בתורה את כל התורה, אתה אומר, נכון? כמה אני לא יודע ממך, שמיים וארץ. אבל ההפרש בין מה שאתה יודע למה שאתה לא יודע הוא הרבה יותר גדול מאשר מה שאני לא יודע ואתה יודע. זה אומר, כמה שבן אדם לומד, הוא יודע כמה הוא לא יודע. כששמע זאת ר' זלמן, הוא התחיל לבכות. מה אתה עושה עם זה? אבל אתה יודע את כל התורה, אתה יודע את כל הש"ס, כל השולחן ערוך, כל הרמב"ם, כל המפרשים. אין בור ירא חטא. כמה שאתה לא יודע, אז אתה אומר, אה, אני בסדר גמור. אבל כמה שבן אדם הוא מתמלא בתורה, אתה רואה אותו שהוא ירא חטא, אז הוא לא בור. יש בו דברים טובים. ממשיכה המשנה ואומרת, ולא עם הארץ חסיד. אדם שהוא עם הארץ, הוא לא יכול להיות חסיד. הוא לא יכול להיות מעל. מה שצריך להיות הממוצע? הממוצע הוא בדרך כלל אדם ששומר תורה ומצוות. אדם ששומר תורה ומצוות אז הוא יהודי טוב. פעם מישהו אמר: "לא פשוט להיות יהודי פשוט." למה? מה זה יהודי פשוט? אחד ששומר את כל שכן הרוח. זהו פשוט. הוא לא רה ומסובך. פשוט זה לא פשוט להיות יהודי פשוט.

9:59אם אתה שומר את כל השולחן ערוך, אז זה אתה... עכשיו, בן אדם, תקשיב. אני מעל הנורמה. אני לא ברמה. אני מעל הנורמה. אני רוצה להיות חסיד. מה זה חסיד? נאמבר וואן, יותר מכולם. דקויות של חסידות, אי אפשר להבין מה זה דקויות של חסידות. יש פסוק בויקרא, פרק ה', פסוק ז'. ואם לא תגיע ידו די שה. והביא את אשמו אשר חטא שתי תורים או שני בני יונה לה', אחד לחטאת ואחד לעולה. שם הפסוקים מדברים על זה שבן אדם עשה עבירה. חטא. מסכן. עכשיו הוא רוצה להביא קורבן? להביא קורבן. העשיר מביא קורבן אחד. איזה קורבן? והיה כי יאשם לאחת מאלה והתודה אשר חטא עליה. והביא את אשמו לה' על חטאתו אשר חטא נקבה מן הצאן, כשבה או שעירת עיזים לחטאת. וכיפר עליו הכהן מחטאתו. אם אתה עשיר, יש לך כסף, תביא כבש או שעירה. מצוין. אם לא תשיג ידו של עשיר, אדם מסכן תפרן, אין לו מה לעשות, אין לו, לא יכול. והביא את אשמו אשר חטא שתי תורים או שני בני יונה לאשם, אחד לחטאת ואחד לעולה. אם אתה תפרן, אומרים לך תביא שתי תורים או שני בני יונה. שואלים המפרשים, אם אתה עשיר אתה מביא קורבן אחד, כבש או שעירה. אם אתה עני,

11:27שתי יונים. למה שתיים? למה לא מספיק אחת? מה, זה מבצע? סוף עונה? אחד פרוס אחד? עוד יותר. כתוב פה אחד לעולה ואחד לחטאת. אצל השיר לא כתוב אחד לעולה, רק אחד לחטאת. מה, העני המסכן צריך עוד קורבן? על מה? מה הוא עשה? למה? למה? זה לא פייר. בקושי ציפור אחת הוא מביא. לא, תביא שתיים. מה הפשט? האבן עזרא על המקום מביא בשם רב יצחק פירוש שמנענע את עמות הסיפים. הוא אומר, העני הזה מסכן יושב בבית ואומר, בסדר, עשיתי עבירה עשיתי עבירה. אבל הנה, השכן שלי גם עשה אותה עבירה, והוא מגיע עם כבשה 150 קילו, כבשה מהמשובח. ואני, אני תפרן.

12:28אני לא יודע מה זה כבש, חוץ מזה שהוא עושה מֶלֶא, לא יודע מה זה כבש, לא ראיתי כבש. לא טעמתי כבש. בטח שאני לא יכול להביא לבית המקדש קורבן כזה. אז הלב שלו נחמץ, כאילו בא בטענה לקדוש ברוך הוא, ריבונו של עולם, ואַחְלַתַּי שאני אסתדר עם איזה עשרת אלפים דולר כל חודש, ואני אוכל להביא גם קורבן חטאת כמו שצריך? לא, אתה יודע מה, לא רק בשבילי, אבל אתה יודע, עכשיו קורבן, מה אני אביא איזה שתי ציפורים ככה בכלוב? על המחשבה הזאת אומר האבן עזרא בשם רב יצחק: אתה צריך להביא קורבן, חביבי, כשאתה חושב שיש משהו שאולי לא טוב לך ואתה אומר "בורא עולם, למה עשית ככה?" על ה"למה" הזה תביא עוד קורבן - אחד לעולה ואחד לחטאת. זה דרגות של חסידות. אבל כשהתורה מחנכת, תגיד לי: האם בן אדם יכול להגיע לזה לבד? האם אדם פשוט מהארץ שלא לומד תורה יכול להגיע לדקויות של המחשבה הזאת? כשאבן עזרא מביא את זה בשם רב יצחק. הוא היה בדרגה כזאת כדי לחשוב על זה. למה אנחנו לא יכולנו לחשוב על הרעיון הזה? כי אנחנו לא בדרגה. אני אמרתי על זה בכולל, אחרי ששמעתי את זה, אמרתי יש כאלה שכשהיבנה בית המקדש יצטרכו להביא כלובים, כלובים שלמים. כמה ימים חשבת, בורא עולם, למה לא נתת לי עוד כמה שקלים כדי שאני אקנה אתרוג מהודר? למה לא נתת לי מספיק כדי שאני אוכל לקנות בשר טוב? למה לא חשבת...

13:50אם בורא העולם לא נתן לך סימן שזה מה שהוא רוצה, סימן שזה הכי טוב. זה דקויות של חסידות. אדם שהוא עם הארץ יכול להגיע לדרגות האלה? יכול לחשוב על זה בכלל? רב יצחק שאמר את זה והאבן עזרא הביא אותו, הוא היה תלמיד חכם עצום כדי להגיע לדקויות האלה, חביבי. על זה התורה באה ואומרת לך, אדוני, כמה שאתה חושב שאתה בדרגה מסוימת. תבין כמה אתה רחוק, כמה אתה רחוק. זו דרגה של חסידות, אבל פה התורה מחנכת אותך לחסידות. ולא אמרת חסיד. אתה לא בדרגה הזאת, אתה לא יכול להיות חסיד. אם אתה לא ברמה הזאת, אם אתה לא לומד תורה, וזה מה שאנחנו אמרנו בהתחלה, אין בור ירא חטא. אם אתה בור, בוודאי שאתה לא יכול להגיע לדרגה מסוימת כזאת. ממשיכה המשנה ואומרת: ולא הביישן למד. מה זה "ולא הביישן למד"? אדם שהוא מתבייש לדבר, הוא לא יכול להתקדם בתורה. אבל מה אמר אדם? אני מתבייש, מה אני אעשה? אני מתבייש. בוא נשאל אותך ככה: האם גם אם מישהו היה בא ומחלק אלף דולר, גם היית מתבייש? מספרים איזה בדיחה.

15:16היה פעם איזה ערבי אחד שנכנס לכפר. עכשיו, שם הכפר עניים, עניים, עניים. אין לאף אחד מה לאכול. איך שרואים בן אדם שהוא קצת לבוש, קצת לבוש, יש לו מכנסיים נורמליים וחולצה, כל הילדים מתנפלים עליו. בטח יש לו גם כמה שקלים בכיס. זום, אחד נכנס מוחמד לכפר. הוא היה לבוש קצת עם מכנסיים, אמנם מכנסיים קצת קטנים עליו, קצת קצרים, חולצה שנראית כמו ילד קטן, מגיעה לו עד הטבור. אבל הוא לבוש, פה בכפר זה נדיר. איך שראו אותו... כל הילדים מתנפלים. תן לנו כסף, תן לנו כסף, תן לנו משהו, תן לנו משהו. שלושים-ארבעים ילדים, הוא לא יכול ללכת. פתאום עלה לו רעיון. הוא אמר להם, לכו לרחוב השני, סעיד. מכירים את סעיד? מחלק אבטיחים לכולם בחינם. אמר ככה, אני אעבוד עליהם. ירוצו לי לשם, ויעזבו אותי. כן, כל הארבעים ילדים רצים, רצים, רצים לרחוב השני. פתאום, הוא אומר לעצמו, רגע, אם סעיד מחלק אבטיחים, מה אני עושה פה? גם הוא רץ איתם. מה יש לך? מה אתה רץ? אלא מה? הבן אדם אומר: אני בשביל אבטיח ארוץ, בשביל אבטיח אשתטה. בשביל אלף דולר, אלפיים דולר. אדם בא ללמוד איתך תורה, לא מבין משהו, אבל הוא מתבייש. אני לא שואל תורה. או אישה שיש לה שאלה בענייני צניעות, אני מתביישת. אם הם נותנים לך אלף דולר, עשרת אלפים דולר...

16:42100 אלף דולר. היית מוכנה? כן. אז מה קרה? או, זה לא כזה חשוב. אז את לא מבינה מה זה טהרה. את לא מבינה מה זה צניעות. את לא מבינה מה זה דרגות של חס ושלום כי שלון בעבירה. וממי אנחנו צריכים לדעת לא להתבייש? לצערנו, יש אנשים שהם פרוצים. שלא רק שהם לא מתביישים במעשים שלהם, הם קוראים לעצמם גאים. תועבת השם כל גבה לב. במקום להתבייש, להסתום את הפה. תיכנס 200 קילומטר באדמה, ושאתה לומד תורה פתאום אתה מתבייש. יש פסוק ביחזקאל פרק כ"ג פסוק י"ז. שם הכתוב מביא לפני כן, מתחילת הפרק, הוא מביא את כל אלה שכביכול שתי מדינות הם מושבו לשתי נשים שהן פרוצות. אז בפסוק י"ז כתוב "ותעגב עליה למראה עיניה". ותשלח מלאכים עליהם כִּסְדֹמָה. זה כביכול ישוו אותם לאנשים פרוצות. עכשיו, אנשים שהם פרוצות יש שתי סוגים: יש אישה שהיא בחור שלה, במקום שלה, בתומאה שלה, והיא לא הולכת ממקום למקום. אבל יש אישה שברגע שהיא רואה מישהו, היא כבר מתחילה להתחיל איתו. אז זה מה שאומר הכתוב שהאומות האלה הוא ישווה אותם כביכול לנשים שהן פרוצות שלא מסתפקות.

18:10לא מסתפקים במה שהם בבור שלהם שיבוא אליהם, אלא הם באים והולכים ועושים הפוך. זה בבל ו... ו... מה שמוזכר בהתחלה: "ותזננה במצרים" וכו'. אז פה הכתוב אומר שהם גם היו שולחים מלאכים. מה זה שולחים מלאכים? שולחים שליחים. מה את שולחת שליחים? מה את הולכת להביא מפעל הפיס? תתביישי, ותשלח מלאכים אליהם כסדומה, ויבוא אליה בני בבל, למשכב דודים, ויטמאו אותה בתזנותם. עושים איזה סיפור. היא לא שולחת מלאך אחד, לא שולחת שליח אחד. ותשלח מלאכים. מה זה מלאכים? שליחים, עושים בלגן, תבואו, תבואו, תבואו, תעשו פריצות. במקום להתבייש, במקום לקבור את הפנים בקרקע, ועליהם, אומר הכתוב בחז"ל על קו ג' קף, אשר פסח חמורים שרם וזרמת סוסים זרמתם, אומרים אומות העולם האלה בהתנהגות של האם הזאת, אתם מתנהגים כמו בהמות. כמו בהמות, לא מתביישים. לא, לא מתביישים. בפרשת וישב, מוזכר שיהודה,

19:35בפרק ל"ח, פסוק א', מוזכר שם שיהודה כביכול ירד בדרך, וכתוב "וירד יהודה מאת אחיו ויט עד איש עדולמי ושמו חירה". אחר כך מוזכר כל המעשה עם תמר, ובהמשך מוזכר שהיא כיסתה את פניה. בפסוק ט"ו, "ויראה יהודה ויחשבה לזונה כי כסתה פניה". הוא פנה אליה בדרך ואמר לה: "הבה נא אבוא אלייך", כי לא ידע כי כלתו היא. יהודה בא ועשה איתה את המעשה. שהמדרש אומר בעצם שלא הייתה לו ברירה, משמיים הכריחו אותו לעשות את המצווה הזאת, שזה היה ייבום בצורה כזאת, כפי שמורים המפרשים, כדי שייצא מזה משיח בן דוד בצורה כזאת וכולי. לא כאן המקום להאריך, אבל מה כתוב אחר כך? שהיא לקחה ממנו ואמרה לו: "אני רוצה תמורה גדי עיזים, אבל תן לי משהו בינתיים שלא תברח - חותמך, פתילך ומטך." אחר כך, כשהוא הלך לחפש אותה, השליח לא מוצא אותה. ואשאל את אנשי מקומה לאמור, "הייתה כאן קדשה על הדרך?" כך מובא בפסוק. ואמרו לו, "לא הייתה כאן קדשה, לא היה פה אף פעם." ואשאל אל יהודה ואומר, "לא מצאתיה." מה עונה יהודה בפסוק? ואומר יהודה, "תיקח לה, פן נהיה לבוז." שלא יהיה לנו בושה. אתה מבין, הפה שלו לא צריך, צריך להתבייש. צריך לעשות תשובה. באים אנשים בהמות, ומה אומרים? מתגאים בשטויות שלהם. אנחנו צריכים ללמוד מהעזות שלהם, בעזות הקדושה.

21:02שבן אדם, אתה לא יודע משהו, אל תתבייש. אתה לא יודע משהו, תבוא ותדבר, תבוא ותשאל, תבוא ותוכיח, תבוא ותברר. מה קורה בן אדם? מתבייש. האם היית מתבייש גם אם זה היה סכנת נפשות? האם היית מתבייש גם אם רופא אומר לך, תקשיב, אם אתה רוצה את התגובה, את התשובות שלי, תדבר איתי, תפנה אליי. גם היית מתבייש? אבל מה, בן אדם לא יודע מה זה ערך של תורה, בן אדם לא יודע מה זה ערך של מצוות, בן אדם לא יודע מה זה ערך של חס ושלום. כי אפילו השלום הכי קטן, אם היית יודע שזה שווה הרבה, הרבה, הרבה יותר מהדבר הכי קטן של כסף שאתה חושש להפסיד, יש בן אדם שבשביל 100 דולר יעשה הכל, יש בן אדם שבשביל 500. בנדב בשביל אלף, יש בנדב שבעת אלפים, לא משנה. אבל כל חפצים לא ישוו בה. מה זה כל חפצים לא ישוו בה? כל חפצי העולם הזה, כל חפצי העולם הזה, כל מה שיש לנו בעולם הזה, לא שווים, לא שווים למה? אפילו לדבר אחד מהתורה, מהמצוות. כמה יש לנו בעולם הזה, כביכול, ענאות, עשירים, אולמות,

22:28כל מה שבן אדם חושב, הכל, הכל, הכל. כל חפצים לא ישוו בה יקרים מפנינים. ככה הפסוק במשלי פרק ח', פסוק י"א אומר: "כי טובה חכמה מפנינים וכל חפצים לא ישוו בה". אבל מה קורה? בן אדם אומר: בשביל כסף אני לא מתבייש, אבל בשביל תורה אני מתבייש. זה מראה את הערך שלך לתורה. נקודה אחת, דין נוסף אומר לך הלל: ולא הקפדן מלמד. אתה עכשיו בתור הרב, בסדר, יש לך תלמידים שהם לא מתביישים, הם באים ושואלים אותך. אל תהיה קפדן, אל תקפיד עליהם. בסדר, יש כאלה נודניקים, יש כאלה משגעים את המוח. יש כאלה, כבוד הרב, מה השם שלו?

23:29איך קוראים לו? לא, לא מה השם שלו חשוב להם עכשיו. זה מה שיש להם, מה השם של אותו בן אדם. ולא תמיד יש לך סבלנות, ולא תמיד אתה יודע מה. אל תהיה קפדן, ולא הקפדן מלמד. כי אם בן אדם הוא קפדן, אז בן אדם יודע, אתה יודע מה? אני לא, אין לי מה לדבר איתו, הוא יכעס עליי, הוא יצעק עליי. הוא יעשה לי כך וכך. אני לא רוצה לעזור עוד איפה שאני לא אשאל אותו. הגמרא אומרת שכל אדם שמטיל אימה יתרה בתוך ביתו, מה זה אימה יתרה? הוא קשוח מדי, קשוח בבית שלו. בר מינן, יכול להיכשל בכמה וכמה עבירות. למה? כי כשבן אדם מטיל אימה יתרה, אז האישה מפחדת. האישה אומרת, אני לא אדבר איתו, אני לא אגיד לו, אני לא אעשה, אני לא, אני כן, אני לא, אני כן. כל הדברים הללו, בן אדם אומר, האישה אומרת, כך אומרת הגמרא בגיטין ז:ב. אמר רבי יהודה אמר רב, כל המטיל אימה יתרה בתוך ביתו, סוף הוא בא לידי שלוש עבירות: גילוי עריות, שפיכות דמים, וחילול שבת.

24:59גילוי עריות, אומר אביי, כשמגיע זמן טבילתה בעת קור, והיא יראה לומר "לא טבלתי", ומשמשתו נידה. האישה מפחדת להגיד "לא טבלתי" כדי שבעלה לא יתעצבן. אותו דבר בשפיכות דמים. לפעמים היא מפחדת ממנו, והיא בורחת ממנו, והיא נופלת באיזה מקום, נפצעת, נהרגת, מרוב פחד, היא לא רוצה להתקרב אליו. וחילול שבת, פעמים שהיא מדליקה נר או מבשלת לאחר שנכנסה השבת מפני אימתו, והוא אינו יודע. אז בן אדם אפילו בביתו צריך לדעת לא להראות למה היתרה. עשו דבר עם התלמידים. אם התלמידים ידעו שהרב הוא קפדן, לא, לא, לא, לא, לא ללמד. יש כמה פסוקים ש... הכתוב אומר וידבר השם אל משה לאמור, ויש כמה פסוקים, וידבר השם אל משה ואל אהרון לאמור. אחד מהפסוקים הוא בסוף פרשת במדבר. בהזהרה שהקדוש ברוך הוא אומר למשה ואהרון, אומר להם: אל תכריתו את שבט משפחות הקהתי מתוך הלויים, וזאת עשו להם וחיו ולא ימותו בגשתם אל קודש הקודשים. אהרון ובניו יבואו ושמו אותם איש איש על עבודתו ועל מסעו, ולא יבואו לראות כבלע את הקודש ומתו. כאן הכתוב מדבר על זה שבאים שבט הקהתי. הם בעצם היו...

26:26שבט בתוך שבטו של לוי שהם היו מרימים את המנורה, את המזבח, את קודש הקודשים. אבל אומרת התורה שאם הם לא ינהגו בכבוד מספיק בקודש הקודשים ובארון, יוכלו חס ושלום למות. אז מה יעשו? יבואו קודם כל אהרון ובניו ויכסו את המזבח. קודש הקודשים את הארון ואז הם יבואו ויסעו אותם. אבל פה זה היה דיני נפשות, דיני נפשות. משה רבנו היה ההנהגה של על פי הדין, הוא זה שבא ושבר את העגל, שבר את הלוחות. הוא היה יותר המנהיג, המלך. אהרון היה יותר הרחמן, הרחום, אוהב שלום ורודף שלום. כמו שראינו, אלו שתי הנהגות של גדולי הדור. כאן בא הקדוש ברוך הוא ואמר שיש עוד כמה טעמים בכל מקום, למה פעמים הוא אמר אצל משה ופה משה ואהרן. אבל פה, לגבי הנידון שלנו, הוא אמר: יבואו שבט הַקְּהָתִי. אולי יש סיכוי שהם יחששו לשאול את משה רבנו בדיוק מה לעשות. אבל כיוון שזה דיני נפשות, טעות הכי קטנה בארון הורגת.

27:53אין כזה דבר בשוגג. היה פעם בן אדם, בטעות, בטעות הכניס את האפו שלו לחשמל, בטעות. אבל הוא מת. מטעים. הפסוק בשמואל ב' פרק ו' מספר שם על זה שדוד המלך לקח את ארון ברית ה'. וכשהוא לקח את ארון ברית ה', הוא שם אותו על עגלה, זה היה טעות. ובהמשך, אחרי שהתקדמו עם ארון ברית ה', הארון על העגלות, בהמות שהובילו את הארון, עשו איזו תנועה, והארון כביכול בא ליפול. אז היה שם אחד מהצדיקים, אנשים האגונים שבדור, עוזא קראו לו. אז עוזא, אחרי שהתקדמו עם ברית השם, עם ארון הברית, הארון, על העגלות, בהמות שהובילו את הארון עשו איזו תנועה, והארון כביכול בא ליפול. אז היה שם אחד מהצדיקים, אנשים האגונים שבדור, עוזא קראו לו. אז עוזא, תפס את הארון שלא ייפול, כמו ספר תורה, תאמין? בן אדם, ספר תורה מחזיק עוד רגע נופל, כולם קופצים. אומר הכתוב שם בשמואל ב', פרק ו', פסוק ו' ופסוק ז', כתוב: "ויבואו עד גורן נכון וישלח עוזה אל ארון האלוהים ויוחז בו כי שמטו הבקר. פסוק ז': ויחר אף ה' בעוזה ויכהו שם האלוהים על השל וימות שם עם ארון האלוהים." על המקום הוא מת. נגיעה הכי קטלנית בארון. מה אתה נוגע?

29:20אל תתערב, חביבי, אסור לך לגעת. אז זה היה דיני נפשות הקהתי, שבט הקהתי שמתעסקים עם הארון. דרך אגב, כתוב שהם היו הכי פחותים במספרים. הם היו הכי פחות מגרשון ומררי בכלל, קושי בכלבי כיוון שהארון היה מחלה בהם. הארון היה מחלה בהם כי זה סכנה אם אתה לא מתנהג בדרך ה'. פציפית המדויקת, נגמר, רש"י כותב בפרשת ויצא פרק כ"ט פסוק ל"ד ששבט לוי הוא הכי קטן, שהארון היה מחלה בהם. גם החזקוני בפרשת פינחס פרק כ"ה פסוק ס"ב מביא שהארון היה מחלה בהם. אז פה, כשבאים לצוות על שבט הקהתי, צריך שמישהו יסביר להם את הפרטים הכי קטנים שלא יתביישו לשאול. אם זה משה רבנו, אולי הם יגידו, אתה יודע מה, לא רוצה להכעיס את משה רבנו. לא שמשה רבנו חס ושלום היה קצר רוח, אבל היה להם יראת כבוד ממשה רבנו. איך אנחנו יודעים שהייתה להם יראת כבוד? הרי בחטא העגל, כשמשה רבנו הגיע, אף אחד לא העז לדבר. נכון? בא משה רבנו, טחן, שבר את העגל, עשה את הכל, אף אחד לא העז. ולפני כן לאהרון, מה אמרו לו? קום, עשה לנו אלוהים. עם אהרון היום הם יותר מסתדרים.

30:45משה רבנו, כולם פוחדים, כולם ברחו, אין, אין, אין אף אחד. משה רבנו. אז פה, כשבאים לבוא ולהגיד לשבת הקהלתי דין שזה סכנה, אם רק משה יבוא ויגיד להם: רבותיי, תיזהרו לא לגעת בארון. יש כאלה אנשים שלא הבינו, רגע, מה אתה מתכוון? לגעת אם הארון נופל, לגעת פה, לא לגעת. ויגידו: אה, בטח משה רבנו יכעס עלינו! מה אתם שואלים שאלות? אתם לא שמעתם? אז הם יפחדו לשאול, יפחדו לשאול מה יהיה, יגיבו לי סכנה. וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמור. הארון גם יהיה פה באזור. למה? הארון יש לו סבלנות. כביכול, ככה הם חשבו. הארון יותר נחמד, כביכול. כשזה מגיע לדינים כאלה, אין בושה וגם אין קפדנות. כדי שחלילה לא יפחדו אפילו בשביל אחוז אחד. ראית מה קרה לעוזא? יאמר אדם, בסדר, אני לומד תורה, אני עושה הכל, למדתי איך ללמוד, אבל תכל'ס איך אני מתפרנס.

31:46ויודע ללמוד, ברוך השם, אני לא בור, לא עם הארץ, לא ביישן, וגם אני לא לומד של קפדן, אז ברוך השם, למדתי תורה, הכל בסדר. עכשיו תן לי לצאת לביזנס, לעשות כסף. בוודאי זה חשוב כשצריך, אבל לא כל המרבה בסחורה מחכים. לא כל אדם שמרבה בסחורה, הולך. עושה כסף, עושה דברים, הוא אומר: "תדע מה, אני ככה, אני אשאר בן תורה. אני אחזיק מעמד." יצא מזה, אתה לא תצליח. אם אתה עוזב את התורה, אין סיכוי. רבנו יונה כותב: "ולא כל המרבה בסחורה מחכים, אחר שעוסק בסחורתו כל היום." ועושה ממנה קבע ומתורתו הרי, לא יתחכם לעולם. אתה לא תציע את אני מתחכם. פה כבר אנחנו יודעים מן הגדר. יש בן אדם אומר לך, אני גם עובד, גם לומד. מה העיקר אצלך? הוא אומר, אני עובד עשר שעות ולומד שעתיים. אז אתה מתחכם, אתה כבר לא. מה לעשות? כבר לא. אבל מה יאמר אדם? מה עם פרנסה? אז הגמרא במסכת נדה בדף ע' עמוד ב' אומרת, מה יעשה אדם ויתעשר?

33:18מה יעשה אדם? אדם רוצה להתעשר. אז אם תשאל היום בן אדם, מה יעשה אדם להתעשר? תשקיע בוול סטריט, תשקיע בזה, תשקיע שם, תשקיע פה. אבל הגמרא אומרת, בהתחלה ירבה בסחורה, וייסע וייתן באמונה. ידע מגון. אמרו, הרבה עשו כן ולא הועילו, אלא יבקש רחמים ממי שהעושר שלו. שנאמר, לי הכסף ולי הזהב. אין פיתרון. אין. תבקש ממי שהעושר שלו. אם הקדוש ברוך הוא ירצה, הוא יעשיר אותך. זה לא כישוף. עכשיו, בן אדם שעוזב את התורה בשביל ביזנס, מה קורה? כשאתה עוזב את התורה בשביל ביזנס, אל תצפה להישאר תלמיד חכם. אל תצפה. אה, אבל איך? לא מסתדר לי. אני רוצה. אז יתכן שאתה רוצה, אבל תלמיד חכם אתה לא תהיה.

34:20ומה העניין? כי בביזנס, כשבן אדם נכנס לזה, חז"ל לימדו אותנו: יש לו מנה, רוצה מאתיים. הוא לא מסתפק אף פעם. הוא אומר, אתה יודע מה? רק בשביל להתפרנס, כמה אני צריך? 2,000 דולר לחודש. כמה אני צריך? אני רק אעשה 2,000 דולר לחודש, הכל בסדר, זהו, זהו, אני... מה קורה? בן אדם עושה 2,000, הוא רוצה 4. הוא עושה 4, רוצה 8. רוצה שמונה, רוצה שש עשרה. איך, אבל אתה אמר, אתה רק אומר, אתה יודע מה, תן לי רק לעשות את המכה. מיליון דולר, אני חוזר לכולל. ואחרי שהוא עושה מיליון דולר, מה הוא אומר? עזוב, עזוב, אתה יודע מה, אני אפתח כולל. אני לא... אני לא אשב. העיניים כל הזמן, העיניים כל הזמן. וזה בעצם הייתה הקללה של המצרים. המצרים במצרים, כמה שהיה להם עבדים, הרי בפועל הם באו והביאו את עם ישראל בפרך. היה להם שם כמויות של מיליונים של עבדים. למה אתם צריכים להעביד אותם בפרך? אתה יודע מה זה, בן אדם שיש לו מיליונים של עבדים? מה אתה בא ומעמיד בן אדם בפרך? למה? מה ייתן לך? חוץ מהשנאה שהם שנאו אותם אפילו עוד לפני שהיינו עם, כי הגמרא אומרת למה נקרא שמו סיני? הר סיני שירדה השנאה לעולם אחרי שהעם ישראל קיבלו תורה, אז זה אוטומטית שונים אותנו. מה לעשות? ככה המדרש מבוא.

35:49כל האומות שונאים את ישראל. סיני, שירדה שנאה לעולם. לכן הוא נקרא סיני. אז, לפני שהיינו לעם, מה אתם רוצים מאיתנו? מה אתם כל כך שונאים אותנו? אז הפירוש, שחוץ מהשנאה, חוץ מהשנאה שהייתה להם. דרך אגב, הגמרא, הגמרא גם בשבת, ודף פ"ט עמוד א' גם מביאה את זה. הר שירדה שנאה לאומות העולם עליו. זה לא רק מדרש. אז מה אתם כל כך שונאים אותנו? מה יש לכם? מה? אנחנו לפני הר סיני. התשובה היא, המצרים לא ידעו שובע. יש מאה רוצים מאתיים, יש מאתיים רוצים ארבע מאות. יש להם עבדים שכל הזמן יעבדו. שיהיה עוד עבודה, עוד עבודה, עוד עבודה, שלא יהיה להם זמן, שלא... עבודה, עבודה, עבודה, עבודה, עבודה. לכן הגיעה מכת הארבה, בפרשת בא, פרק י', פסוק ב', ואומר ה' אל משה, תהיה ידך על ארץ מצרים בארבה. ואהל על ארץ מצרים ואוכל את כל עשב הארץ ואת כל אשר השאיר הברד. אתם רציתם כל כך הרבה, כל כך הרבה. אומר המדרש רבה בשם, למה הביא עליהם את הארבה? לפי ששמו ישראל זורעי חיטים ושעורים, לפיכך הביא עליהם ארבה, ואכל כל מה שזרעו ישראל. אז יש פה שתי רעיונות. רעיון אחד, העיניים של המצרים היו גדולות. במדרש דרך אגב כתוב שהארבה היה אוכל את עיניהם. אוכל להם את העיניים. למה? העיניים שלכם גדולות? לא אין לכם עיניים בכלל.

37:15אין בעיה. אתם רוצים עוד? רוצים עוד? רוצים עוד? רוצים עוד? אתם מתעללים בעם ישראל? בבקשה. יש לנו פתרון. לא יהיו לכם עיניים בכלל. לא תראו כלום. לא שתגידו, אתה יודע מה, חלק אני אראה. לא תראו כלום. זה דבר מופלא. למה? כי הדרך של הקדוש ברוך הוא, כש... .בן אדם רוצה יותר מדי, יותר ממה שיש לו, הקב"ה לוקח גם את מה שיש לו. וזה בעצם מלמד כל אדם: אתה נמצא בסדר. אתה נמצא במצב בחיים. אבל מה אתה רוצה עוד? למה אתה רוצה עוד? או שיהיה עוד. למה שיהיה עוד? שיהיה עוד. אבל למה? שיהיה. שלא ניתקע, שיהיה. העיניים הגדולות האלה, העיניים הגדולות האלה, הם בעצם אחד מהתקלות הגדולות שהיו בהיסטוריה של עם ישראל. למה? כי כל פעם שבן אדם היה יוצא מעסק של תורה,

38:39כל פעם כשבן אדם יוצא ממקום מסוים של קדושה ונכנס למה? לחיים שהם לא של תורה בשביל ביזנס, לצורך הוא לא יודע לאן הוא נכנס. וככה אומרת הגמרא במסכת סוטה בדף ט עמוד א': תנו רבנן, סוטה נתנה עיניה במי שאינו ראוי לה, מה שביקשה לא ניתן לה ומה שבידה נוטלים ממנה. אישה שהיא סוטה, היא באה ושמה את עיניה על מישהו שהוא לא שלה. אז מה שביקשה, היא לא מקבלת. אותו בן אדם אסור לה להיות איתו, והיא מתה. וגם את מה שהיה לה, את הבעל שהיה לה נוטלים ממנה, וגם את החיים נוטלים ממנה. שכל הנותן עיניו במה שאינו שלו, מה שמבקש אין נותנים לו, ומה שבידו נוטלים ממנו. וכן מצינו בנחש, והגמרא מביאה עוד כמה דוגמאות. וכן מצינו בקין, בקורח, בבלעם, בדואג, באחיתופל, בגחזי, באבשלום, באדוניהו, בעוזיהו, ובהמן. כל אלה נתנו עיניהם במה שאינו ראוי להם. מה שביקשו לא ניתן להם, ומה שבידם נטלו מהם. אז הגמרא מביאה 11 דמויות בהיסטוריה שהיה.

40:02שנפלו בדבר הזה. אתה נותן עיניים יותר ממה שאתה רוצה. אתה נותן עיניים במה שלא מגיע לך. למה? כי אתה אומר: "אני הרבה בסחורה, אעשה יותר". אבל זה על חשבון התורה. אחי, יש לך שיעור עכשיו, לא ביזנס. אני אעשה ביזנס, אתה מתחכם, אתה לא תהיה וגם עשיר אתה לא תהיה. מה אתה עושה יותר ממה שאתה צריך? אבל מה אמר אדם: "בסדר, אבל אם אני לא אעשה ביזנס..." ולא יעשה פרנסה. ולא יעשה דברים. איך אני אתפרנס? מה העניין? מה התשובה? הקדוש ברוך הוא יעזור לך. הקדוש ברוך הוא יהפוך אותך ויעשה לך סייעתא דשמיא שכל מה שאתה רק רוצה יהיה. יהיה לך את כל החכמות. יהיה לך פרנסה. יהיה לך שפע. רק שאתה תעסוק בתורה לשמה. אם אתה עוסק בתורה לשמה, הכל יהיה בסדר. אבל איך? איך יכול להיות? הרי אני לא יודע אפילו אנגלית. אני לא יודע כלום. אני לא יודע לדבר. אין לי רטוריקה. אין לי דרך של שפה. אין לי כלום. איך? איך יכול להיות? מה? איך אני... איך אני אעשה את זה? אל תדאג. זה תשאיר לקב"ה. המשנה באבות פרק ו' משנה א'.

41:27מביאה רבי מאיר אומר, כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה. אז תדאג, הכל יהיה בסדר. יהיה לך כל מה שאתה רק רוצה. כל מה שתחשוב עליו. כל מה שאתה רק תרצה, רצון יראב, יעשה. תהיה יראה. אבל כדי שתהיה יראה, מה אומרת בתחילת המשנה? אתה לא יכול להיות בור. אתה לא יכול להיות עם הארץ. אתה צריך ללמוד אצל אדם שהוא לא קפדן וגם אתה לא צריך להיות בישן. ולא להרבות בסחורה. אבל מה אתה אומר? איך יהיה לי סייעתא דשמיא? איך? איך? איך? איך? אל תדאג. הקב"ה יבוא ויסדר אותך במקומות שישימו אותך לראש שלם. ואז הוא אומר לך תהיה מסודר. איך הסייעתא דשמיא? וזה גם הפשט במשנה: "במקום שאין אנשים, השתדל להיות איש." הקב"ה ישים אותך במקום שאין אנשים. אתה תהיה הרב שלנו. אז אל תגיד להם, או אני עסוק, אני זה, אני זה. תשתדל להיות איש. תהיה שם איש. 'איש' ראשי תיבות: 'אתה יראה שמיים'. אתה תלמד אותם, אתה תבוא, אתה תבוא, ואחרי שאתה תלמד אותם, הם במילא, יהיה לך סייעתא דשמיא, וזיכוי הרבים וכו' וכו'. הסגולה הזאת, שיש לאדם שיושב ועוסק בתורה, היא בעצם כתובה בפסוק במשלי, פרק ל"א, פסוק כ"ד.

42:54שזה כל פרק ל"א הוא בעצם "אשת חיל" שאומרים בקידוש. "אשת חיל מי ימצא" זה בעצם על התורה. יש נשים שגם מכוונים את זה עליהן. אישה שנותנת לבעלה ללמוד, מגיעה לה כל "אשת חיל" שצריך להגיד עליה. אז שם כתוב בפרק ל"א, פסוק כ"ד: "סדין עשתה ותמכור והחגור נתנה לכנעני". כביכול האישה עשתה סדין. בשביל למכור, להתפרנס, וחגור, חגורה, נתנה לכנעני. אז, בשביל הסדין, היא מכרה. את החגורה, היא נתנה. למה? שאל המגיד מדובנא למה. סדין עשית, אז את מוכרת את הסדין. ואת החגור את נותנת. למה את נותנת את החגור? כנעני הכוונה סוחר. למה לתת לו? תיקחי על זה כסף. מה, את עובדת בחינם? אם את מוכרת סדינים, תמכרי גם חגורות. אז מה הפשט על התורה? הסביר המגיד בדיוק, כדרכו במשל: היה פעם יהודי כפרי אחד שנכנס לחפש ביזנס, חיפש ביזנס מה לעשות. הוא נכנס לאיזה חנות ופתאום הוא רואה חנות של אריגים, שטיחים, אריגים, וילונות, בדים. הוא נכנס ורואה בן אדם נכנס ואומר לו: "תארוז לי 100 מטר מזה". הוא אורז לו ועושה לו חוטים של 300 מטר.

44:21500 מטר מזה, הוא קונה ממנו כמויות עצומות, והכל הוא אורז לו בתוך שקיות, בתוך קופסאות, בתוך חוטים, בתוך זה. בסוף הוא עושה לו את החשבון, אומר לו איזה סכום, והוא שם לב שהסכום הזה לא חייב אותו על החוטים, על הקופסאות, על הקרטונים, ועל כל האריזה. הוא חכם. הוא אומר, כנראה פה מחלקים חוטים, קופסאות, קרטונים, שקיות חינם. אני אבוא לבן אדם. ייקח ממנו את כל הקופסאות, כל הקרטונים, כל הזה, ימכור בעיר שלי. אתם מוכרים את זה בכסף. אותו בן אדם הלך עם ההזמנה, הוא אומר לו, תקשיב, תארוז לי בבקשה שלושת אלפים קרטונים, שלושת אלפים גלילים של חוטים, חמישים אלף שקיות. הוא אומר לו, מה אתה רוצה? הוא אומר לו, לא, אני רוצה מה שאני רוצה למכור. הוא אומר לו, בסדר, עושה לו חשבון. חשבון, קח ויקח כסף. הוא אומר לו, מה זה, מה זה, אפליות? לא נתת כמויות בחינם של חוטים, של קרטונים. עטיפות? מה? אתה לא מחלק את זה בחינם? הוא טיפש! מולו טיפש. הוא קנה כמות אדירה של סחורה, אז הוא קיבל קרטונים, עטיפות, מעטפות, חוטים, כל מה שצריך. אתה קונה רק חוטים, אתה חושב שתקבל את זה בחינם? זה לא. אומר הגאון, מי שעוסק בתורה אז אוטומטית מקבל את כל שאר החוכמות במתנה, את כל הסיעתא דשמיא מסביב. כל החוכמות הם כלום.

45:48הוא אומר, זה מה שכתוב בפסוק: "סדין עשתה ותמכור". היא עשתה סדין, אבל חגור צריך חוט לקשור את הסדין. זה נתנה לקונה, אני נותנת לו בחינם. אבל זה, איך אתה זוכה לתורה הזאת? איך אתה זוכה למתנות על ידי "סדין עשתה ותמכור"? תשב, תקנה את התורה. ארבעים ושמונה קניינים מקנים התורה. ואז בן אדם זוכה לכל מה שהוא רוצה, אפילו דברים לא הגיוניים. איפה אנחנו למדנו את זה? יש פסוק בתחילת פרשת וישלח, פרק ל"ג פסוק א'. והעיס יעקב עיניו וירא והנה עשו בא וארבע מאות איש עמו. למהריל דיסקין היה כוח מיוחד. כשהוא היה מסתכל על עץ, היה יכול לראות כמה עלים בבד אחד, כמה עלים יש שם. פעם אחד התלמידים שלו אמר, מי אמר שהוא אומר את החשבון? אז הוא הלך עם הרב ליד העץ, הרב אמר יש פה שבעים ושמונה אלף ארבע מאות חמישים ושבע עלים. אותו תלמיד הלך, כשהרב לא ראה, כתב שלושה עלים. כשהרב חזר מהעץ, הסתכל, אמר כמה עלים יש הרב?

46:48מה להם נפלו שלושה עלים? בדיוק פחות. אז אמרו לרבי יהושע לייב דיסקין, איך יש לרב את הכוח הזה בראייה הזאת? הרב מסתכל. אז הוא אמר להם, זה כבר כתוב בתורה. "וישא יעקב עיניו וירא והנה עשו בא ועמו ארבע מאות איש." איך הוא ראה על המקום ארבע מאות איש? מה, הוא ספר אותם? איך אתה מסתכל? אתה קולט ארבע מאות איש. וזה מאיפה הוא קיבל יעקב, מאיפה הוא קיבל רבי יהושע לייב דיסקין? מכוח של התורה. כשאדם מקבל, לומד תורה, פתאום בן אדם מגלה כישרונות שהיו לו. מגלה דברים שלא ידע שיש לו. זה מה שאומרת המשנה. ובמקום שאין אנשים, משתדל להיות איש. אל תחשוב איך יכול להיות, מה יהיה, איך אני אסתדר בפרנסה, איך אני משתדל להיות איש. אם אדם משתדל להיות איש, מה זה משתדל להיות איש? זה אומר שהוא בא והולך להיות פה אדם ירא שמיים. הוא לא הולך להיות חס וחלילה בן אדם ש... בשביל כסף, בשביל פרנסה להיות. הוא, ברוך השם, למד ועשה את כל הדרך הארוכה בשביל להגיע לדבר הזה. כמו שלמדנו במשנה בהתחלה: הוא לא בור, והוא ירחת, והוא לא עם הארץ, והוא לא ביישן כשהיה צריך להיות לא ביישן, והוא לא קפדן, והוא לא ירבה בסחורה. אז אל תדאג, כי משמיים יסדרו לך, ובמקום שאין אנשים השתדל להיות איש. אבל מה? יאמר אדם, אחרי שאני כבר, ברוך השם, איש...

48:13כבר אתה רב קהילה, אתה כבר בן תורה, עשית את כל המשנה. איך תנהיג את שאר אנשי הקהילה שלך? בסדר? יש לך שאר אנשי קהילה. איך תנהיג אותם? איך תלמד אותם? אז חוץ מכל הדברים שהמשנה עצמה לימדה, אומר התנא, במשנה הבאה, בפרק ב' משנה ו'. אֵפוֹא ראה גולגולת אחת שצפה על פני המים, אמר לה: "אל דעתפְתְּ - אתפוך, וסוף מטיפיך יְטוּפון." הוא ראה גולגולת אחת שצפה על פני המים. מה הוא אמר לה? אמר לה: "למה את צפה על פני המים, הגולגולת הזאת? את צפה על פני המים, מישהו הרג אותך. למה מישהו הרג אותך? כי את הרגת אנשים אחרים." מידה כנגד מידה לא פסקה מעולם. בן אדם מגיע לקהילה, לאנשים שהם ריקים מתורה ומצוות. ולצערנו, אנשים שריקים מתורה ומצוות, איש את רעהו חיים בלעו. אין לאדם לפעמים כשהוא כועס, אין לו סנטימנטים, אין לו עצירה, אין לו משהו שאתה יכול להגיד, פה הוא לא יגיע. אז אם אדם לא ידע שהקדוש ברוך הוא זה שמנהל את העולם ברמה כזאת שכל מה שאתה תעשה לאחרים יעשו לך בסוף, אדם אם יהיה לו את הדבר הזה, הכל בסדר.

49:35הוא יהיה בן אדם. למה? אם אתה עכשיו, מגיע אליך אני. אני. אין לך סבלנות אליו. אין לך סבלנות. אתה עסוק, אתה בעסקים, אתה בא... אין לך זמן. אבל מה? אם אתה יודע, חביבי, אם אני לא אתן לו, אז מה הקדוש ברוך הוא יעשה? יעשה אותי כמוהו, ונגמר הסיפור. המצב יחזור על עצמו אז אני נוטה, אם אתה לא מקיים איזה משהו, איזה מצווה של בן אדם לחברו, אז הקדוש ברוך הוא אומר: נחזיר את הכל לאחורה, אין בעיה. יש סיפור בזמן הבעל שם טוב, היה יהודי עשיר אחד גדול מאוד, שכמה שהוא היה עשיר, הוא היה גם קמצן. אבל מה, היה לו שכן אחד שהוא היה מכבד אותו מאוד מאוד מאוד. כל פעם שהוא היה מגיע, העני הזה, לעשיר, הוא לא מבקש כסף, הוא מבקש קצת טבק. טבק הערכה. העשיר הזה היה לו טבק משובח אז כל הזמן. אבל מה, העני הוא לא שם לב אם יש לך אנשים מכובדים או אין לך אנשים מכובדים.

51:05הוא... הוא רוצה להריח עכשיו, אז כל פעם היה מגיע והוא היה נותן לו. פעם אחת הייתה אסיפה חשובה מאוד ו... אני נכנס באמצע האסיפה, פנה לעשיר, תן לי טבק בבקשה? העשיר שמע את זה, כעס עליו, אמר: תהיה לי מה עם הטבק שלך, זה מה שמפריע לך? זה מה שמפריע לך? עכשיו אני באמצע הסכים, כל השרים פה, כל האנשים המכובדים. אתה בקבר שלך. אתה לא יכול לחכות עם זה חמש דקות. תפסת לו, זרקת אותו החוצה. העני נפגע מאוד. נפגע, נפגע, נפגע. טוב. נפגע, נפגע. מאותו יום, אותו עשיר, כל מה שהוא שם את היד, נהרס. והעני הפוך. כל מה ששם את היד, הצליח.

52:10העשיר יורד ממעמדו, העני עולה, העני נהיה עשיר, והעשיר נהיה עני. אותו עני לשעבר, שיודע מה זה חיי עוני, פתח את ביתו לכולם. אותו עשיר לשעבר, מסכן ועני, מקבץ נדבות, עזב את משפחתו, הולך ממקום למקום, עד שהגיע לבעל שם טוב. כשהגיע לבעל שם טוב, אמר לו, רבי, למה זה קרה? הוא אמר לו, אתה זוכר שביישת אותו. המזל הלך ממך אליו. אם אתה רוצה... לחזור חזרה עשיר רק אם הוא יעשה לך אותו דבר שהוא יבייש אותך ויזרוק אותך על זה שאתה מבקש ממנו טבק. אתה תחזור להיות עשיר והוא יחזור להיות עני. חזר לעיר שלו, ומאותו יום לא הפסיק להיות נודניק, כל פעם, או טבק, טבק. יום אחד היה כנס גדול, חתונה של אותו עני לשעבר שהיום הוא עשיר. כל הרבנים, כל הקהילה, כולם מגיעים, כולם זה, וואו, וואו, וואו, וואו, וואו, וואו, וואו, וואו, וואו, וואו, וואו, וואו, וואו, וואו, וואו, וואו, וואו, וואו, וואו, וואו, וואו, וואו, וואו, וואו, וואו, וואו, וואו, וואו, וואו, וואו, וואו, וואו, וואו, וואו, וואו, וואו, וואו, וואו, וואו, וואו, וואו, וואו, וואו, וואו, וואו, וואו, וואו, וואו, וואו, וואו.

53:37הוא ציפה שהוא ידחוף אותו, שהוא יגיד לו, לך, מה, עכשיו זה הזמן! אותו יהודי מוציא את הקופסה של הטבק, נותן לו את כל הקופסה. אמר לו, קח, תריח כמה שאתה רוצה. הוא ראה את זה, תפקד, תפקד, התחיל להרביץ לעצמו. אמר לו, מה קרה, מה, הטבק היום לא טוב? למה, מה קרה, למה אתה כועס? בכה, בכה, עד שהוא... אמר לו, מה קרה, למה אתה בוכה, חתונה פה, מה? ואז סיפר לו את כל מה שהבעל שם טוב סיפר לו ואמר לו שרק אם אותו בן אדם יזרוק אותך אז אתה תוכל לחזור לעושר שלך. אמר לו אותו האדם: "תקשיב, לזרוק אותך לעולם אני לא אזרוק אותך, אבל בוא אני אחוץ לך לעסקים. אתה תחזור לעושר גם בלי זה." זה מה שכתוב על דעת פחד תיפוך וסוף מתאיפה, איך יטופון כשאתה לא מתנהג בכבוד הראוי. אוי ואבוי כשאתה לא. שומר על התנהגות נאותה חס וחלילה לא מזלזל. יכול להיות אגב שסיפרנו על עניים, יש סיפור על רבי ישעיה מקרסטיר. היה יהודי קדוש שכל החיים שלו השקיע בשביל העניים. סיפור מדהים, אי אפשר להבין מה זה הסיפור הזה. ורבי ישעיהו הזה, דרך אגב, יש כאלה שאומרים שהתמונה שלו בכוחה להבריח עכברים.

55:07אם יש עכברים שמים את התמונה שלו בבית, אומרים בדוק הוא מנוסה, הוא דואג ליהודים גם אחרי שהוא נפטר. ורבי ישראל הזה, בשעה שהאנשים היו בראש השנה מתפללים מתפללים בוכים, הוא היה הולך עורך שולחנות לעניים שלהם עלי יכול. הוא אומר תפילה זה חשוב, אבל יותר חשוב שעניים לא יהיו רעבים בחג. היה יהודי קדוש. יום אחד הגיע החגים. לא היה תפוח אדמה בכל האזור. אין תפוחי אדמה. כמה שאנשים ניסו. הייתה שמועה שאחד מהאיכרים בסביבה, גוי עיקרי, יש לו מלאי עצום של תפוחי אדמה. אבל הוא לא מוציא לאף אחד. הוא מחכה שלא יהיה בכלל בכלל בכלל. ואז עם הכוח הלך הבישל"ח, שלח את השליחים שלו, מלא לו מרכבות של סוסים בזהב. דינרי זהב. כמה שהוא ירצה, העיקר שיהיה את תפוחי האדמה לעניים. תשקלו לו את זה בזהב, בסדר? העיקר שיסכים. הלכו אליו, הוא מעשן במקטרת שלו, שלום, באנו לקנות תפוחי האדמה. לא מוכר. כמה שתרצה. רק תזרוק מחיר, יש פה. אני לא צריך כסף. אני עוד מעט מת, מה אני אעשה עם כל הכסף? יש לי כסף? לא מוכר.

56:36אמרו לו אנחנו השליחים של רבי ישעיה. מה אכפת לי רבי ישעיה? מה הוא רבי? מה הוא צדיק? כן. שיבוא אליי. האב ממרום גדלותו אומר, מה אכפת לי הכבוד שלי? איזה גוי מגושם. אני אבוא אליו. הוא הולך אליו. אמרו לו, כמה זהב אתה רוצה? כל תפוח אדמה נשקול לך זהב. זה בסדר. אמרו לו, אני לא צריך כסף. הוא אומר לו: "אתה יודע מה, יש משהו אחר שאתה רוצה? אני אתפלל עליך, אני אברך אותך. אתה רוצה ילדים?" הוא עונה: "יש לי מספיק ילדים, יש לי הכל." אז הוא שואל: "אז מה אתה מוכן? איך אתה מוכן למכור לנו את הפחות אדמה? יש משהו?" הוא עונה: "אני רוצה את העולם הבא שלך." גוי חכם. "העולם הבא שלך. אם לא, אין את הפחות אדמה." הוא אומר לו: "בשמחה." הוא אומר לו: "זה לא ככה. אנחנו נשים עכשיו שטר, שלא תגיע לשם ותגיד שלא נתתי. שטר חוזה הכל." שאתה נותן לי, אין לך שום דבר בעולם הבא. אמר לו: בוא נעשה שטר. שני תלמידים של רבי ישעיה קרסטירא ושני אנשים גויים חתמו על השטר כדת וכדין. נתן לו את כל העולם הבא שלו, אבל רבי ישעיה אמר לתלמידים שלו: אל תספרו כלום, שאנשים יאכלו את תפוחי האדמה, שלא יהיו להם נקיפות מצפון.

58:00הוציא את כל המחסנים של תפוחי האדמה, מחסנים אדירים. כל העיר הייתה בשמחה וששון, הרב דאג שיהיו תפוחי אדמה. זה, אגב, היה לפני פסח, שזה כל האוכל של האשכנזים, תפוחי האדמה. עבר הפסח, אחד גילה את המחיר שהרב שילם. הגיעו אליו, אמרו לו, כבוד הרב, כבוד הרב. היינו צמים שבעה ימים. את כל העולם הבא שלך, את כל החסדים, את כל המצוות, את כל הצדקות, את כל לימודי התורה, את כל הש"סים, את כל הגמרות, בשביל תפוחי האדמה. מה? הרב, היינו אוכלים עצות, אוכלים חולות. בשביל תפוח אדמה, מה הרב עשה? וכל העיר, כל העיר. לא מאמינים, כל העניים, כל ה... כשהרב ראה אותם, התחיל לבכות. אמר, כל העולם הבא לא שווה לי אם יהודי אחד, פעם אחת במשך כל החג, היה רעב. לא שווה לי כל העולם הבא.

59:01זה מושג של גדלות נורא. מה זה אהבת ישראל האמיתית? מה זה ההנהגה של אהבת ישראל האמיתית? זה, אגב, סיפור מדהים על מה זה קדושה. רק בן אדם שבשביל כזה דבר הקב"ה נותן לו כפל כפליים בעולם הבא, וכולי וכולי. אבל בן אדם מוכן לשום בשביל תפוחי אדמה, אבל בשביל עצמו אולי יהיה אוכל, לא שותה, לא אכפת לו. אבל בשביל שיהודי אחר לא יהיה רעב, זו מסירות נפש. אז זה מה שאומר פה המשנה: אם אתה יודע את המחשבה הזאת, את ההנהגה הזאת, שאתה תלמד את כולם, על דעת פח התפוך, על זה שהצפת, הצפת אנשים על המים, התבטא אותם, זה היה שודד ים, התבטא אותם במים, והגולגולת שלהם צפה, התפוך, הציפו אותך. וגם אלו שהציפו אותך, שהרגו אותך, גם הם יצופו ויהיו על פני המים. ודרך אגב, למה הגולגולת צפה על פני המים? למה הוא ראה את הדבר הזה? כדי ללמד את אנשי קהילתו, חביבי, הגולגולת עכשיו היא עדות שמידה כנגד מידה לא פסקה מעולם. איך שאתה מתנהג, יתנהגו איתך. אתה מתנהג עם האנשים ברחמים, הקב"ה יתנהג איתך ברחמים. אתה מתנהג בדין, עם מידת הדין, אז הקב"ה גם מתנהג איתך בדבר הזה.

1:00:25וזה מה שכתוב בתהילים, פרק קכ"א, פסוק ה': "ה' שומרך, ה' צלך על יד ימינך." הקב"ה כמו הצל שלך. אתה פותח את היד, הוא פותח. אתה סוגר, הוא סוגר. מה שאתה עושה, כך גם הוא. מידה כנגד מידה, לא פסקה מעולם. יהי רצון שנזכה בעזרת השם לדעת ללכת בדרכה של תורה, בדרך החיים והשלום, באופן הטוב ביותר, ולקיים את כל דברי רבותינו. אמן ואמן.