מעצבנים אותי מה לעשות הרב אפרים כחלון

0:13שאלו את החפץ חיים פעם אחת מה זה אדם ירא שמיים? איך אדם זוכה להגיע ליראת שמיים? מה זה אומר ירא שמיים? הרבה פעמים מדברים על יראת שמיים. יראת שמיים זו מעלה גדולה להיות ירא שמיים. כבר דיברנו כמה פעמים שיש סוג של יראה פחותה ויש סוג של יראה גבוהה, יראת הרוממות. מה זה יראת שמיים? מה לזה ולחפץ חיים? בן אדם שיעבור 80 שנה פה של חיים בלי שיפגע באף בן אדם - זה יראת שמיים לכאורה. לכאורה, מה הקשר בין זה לזה? מה הקשר? מה קשור יראת שמיים לזה שאני לא פוגע בבן אדם? יש בן אדם, הציבן אותי, למה לא לתת לו סתירה? הכעיס אותי. מה זה קשור ליראת שמיים? את הקדוש ברוך הוא, אני הכי מכבד, הקדוש ברוך הוא, הכל. הכל, הכל, הכל, אבל מה זה קשור ליראת שמיים? מספרים שפעם אחת, יש לי סיפור, אומרים את זה על רבי עקיבא איגר, אומרים את זה על אחרים, ש...

1:24הוא הגיע להתארח באיזו עיר, בראש השנה. שאל אותו הגבאי, ליד מי אתה רוצה לשבת בראש השנה עצמו? אז הוא אמר, אני אבדוק. ובאמת הוא ראה בתפילה לפני ראש השנה, רואה איזה זקן שכולו מתפלל בדבקות, ולפני ראש השנה כבר בוכה בתפילה. ובמילים, איזה מילים הוא הכי בחר מכל שמונה עשרה? "ונפשי כעפר לכל תהיה" בחיות, בחיות. אז הוא אמר לו: "אני רוצה לידו." בראש השנה באמת, הגבאי העלה את כולם, ובטעות שכח את הזקן הזה, להעלות אותו לתורה. מתי אני מוזכר? בעלייה האחרונה. אמר לו: "טוב, טוב, בוא בוא תעלה." הזקן הזה פתח עליו את הפה: "תגיד לי, מי אתה בכלל ומי אבא שלך? מי שמך לאישר ושופט עלינו? אתה לא מתבייש? לפני כל בית הכנסת! לפני כל בית הכנסת!"

2:26מי אתה בכלל? אתה לא מתבייש שאתה מעלה אותי שביעי? אתה אפילו לא מגיע לציפורן שלי. מי אתה בכלל? גמרת בן אדם לחתיכות. מסכן, אגב, היה זה. שתק. קיבל את עלבונו ושתק. אחרי התפילה הגיע אותו רב, שאל את הזקן הזה, אמר לו, תגיד לי, אני ישבתי לידך, ראיתי אותך בוכה, ונפשי כאפר לכל תהיה. כאילו, מה חשבת? הוא אמר, כן, ונפשי כאפר לכל תהיה לבני אדם, אבל השמש הזה הוא חמור. איך הוא שכח לא להעלות אותי לשלישי, לעלייה החשובה? זה חמור, זה לא בן אדם, לא מתכוון עליו בכלל, זה חמור. בן אדם, כשמישהו פוגע בו, כשמישהו מכעיס אותו, כשמישהו לא כל כך שומע אליו, הוא הופך את הבן אדם השני לחמור. זו גם הסיבה שכל מיני גיהינום שולטים בבן אדם, וזו גם הסיבה שבן אדם יכול לרצוח מתוך כעס. איך? הבן אדם השני הוא לא בן אדם. הוא לא בן אדם, אם הוא בן אדם, נתייחס אליו. אז אם הוא לא בן אדם, שלום, תוריד אותו. והמחשבה הזאת בעצם,

3:44שבן אדם יעצור כעס, זה אלוקי. זה לא משהו נורמלי בכלל. רק אם בן אדם ממלא את המאגרים שלו בתורה ומוסר וקורע את הלב. קורע את הלב זה כל כך קשה. זה כל כך קשה שכשבן אדם נמצא במצב הזה כמעט הוא לא יכול לצאת מזה. ולא משנה כמה למדת, כמה ידעת, כמה תכננת. אם בן אדם כבר מגיע... אפילו על משה רבנו אומרים, בא לכלל כעס, בא לכלל טעות. איך יכול להיות? משה רבנו הקדוש והנורא, משה רבנו שדיבר עם הקדוש ברוך הוא, פה אל פה אדבר בו, במראה ולא בחידות. שאלווי ואנחנו נזכה להיות האפר שהוא דרך עליו, אלווי, אלווי, אלווי, והבא מתאבק באפר רגליהם. משה רבנו בא לכלל כעס והקצוף משה על פקודי החי. משה רבנו בא לכלל כעס, בא לכלל טעות. איך? איך? במיוחד שאצל משה רבנו אי אפשר להגיד שזה הגיע מגאווה. והאיש משה עניו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה. אז איך הגיע לכלל כעס? איך הגיע לכלל כעס? כן, גם אם משה היה יצור רע.

4:58כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו. ובדקויות שלו הוא גם נתפס. אבל אם משה רבנו בא לכלל כעס, בטח על טעות, שבוודאי הכעס שלו לא היה כעס אמיתי כמו שלנו. הגמרא אומרת, אדם שקורע כלים בחמתו בשבת, הוא חייב. למה? כי זה מתקן לו את הכעס. הרי כל המקלקלים פטורים. אבל אם הוא כועס, אז זה מתקן לו את הכעס. כשהוא קורע משהו זה מתקן לו. למה זה מתקן לו את הכעס? אז הגמרא אומרת: כל אדם שכועס, יהיה בעיניך כעובד עבודה זרה. איזו עבודה זרה זאת? אז אומרים שכשבן אדם, בר מינן, בר מינן, יש איזה סיפור מזעזע שבזוהר השלם מספר אותו אחר כך, אבל כשבן אדם כועס, אוטומטית הסיטרא אחרא, כוחות הטומאה נכנסים בו, השטן נכנס בו. והוא פעיל, לא ממנו. זה לא הוא, זה לא הבן אדם. אף על פי שחז"ל אמרו בעירובין, ס"ו, דף ס"ה עמוד ב', שהאדם ניכר בכוסו ובכעסו, אבל הכוחות האדירים שיש לו, זה לא ממנו. זה כוחות דומה שמשתלטים עליו והוא נותן להם דרור.

6:06אבל כמובן שהוא יכול לעצור אותם בהתחלה. אם הוא לא יעצור אותם עכשיו, אם בן אדם קורע בגד, מה הוא עושה? כביכול כביכול כביכול מביא קורבן לשטן. לכן כל כלי שבן אדם שובר תוך כדי כעס, לפעמים בעצבים, זה כל כך כעס, תפס כוס, שובר, עושה משהו, שובר. זו הקרבה לשטן. מה אתה עשית? עבודה זרה לשטן? למה? כי הוא זה שבא והשתלט עליך, ואתה עשית בשבילו דבר. יש סיפור ב"אוהב ישראל", סיפור מפחיד מאוד. הוא מספר שאישה אחת הייתה צדיקה, ונכנס בה רוח, והרוח התעלל בה מסכנה. עד שפעם אחת הביאו אותה לאחד מגדולי המקובלים. אמר לו: איך יש לך רשות להיכנס לאישה הזאת? אישה צדיקה, אישה צנועה, יש להם מזוזות, יש להם הכל. איך יש לך רשות להיכנס? הוא אמר, פעם אחת היא כעסה, ותפסה משהו, היה לה משהו ביד, והיא זרקה את זה. ואמרה, חס ושלום, יהיה לה שטן. זה כמו ביטוי של כעס. כמו היום, "לך לעזאזל." אנשים לא יודעים, מה זה "לך לעזאזל"? מה זה עזאזל? אז יש אנשים שאומרים, פתאום תסביר חבר, שלא "לך לעזאזל." מה זה עזאזל? עזאזל זה מקום משכן הטומאה. שם שני מלאכים, עזה ועזאל, ששם יש את...

7:35המקור של כל הטומאה ששם נמצאים, כשבן אדם הוא משמעו אומר בעצם ששתתו עליך הכוחות הטומאה, זה מה שהוא אומר, זה הפירוש. ואדם אומר את זה מתוך כעס, חלילה, אם אדם היה יודע מה זה הפה שלו, ברית כרותה לשפתיים, היה מפחד לצייץ. וכשהוא אומר, לך לעזאזל, או שהוא אומר, לך לשטן, הוא אומר, השטן נתפס בזה. הוא אומר, ואני, שהמזיקים רודפים אחריי, היה לי שליטה להיכנס בזה בגלל אותו עוון. מה עשיתם? אתה צנוע, היית קדוש, היית זה, היית... זה הדבר. אז במילא כשבן אדם יחשוב רק על הדבר הזה, הדבר שאין מה לעשות, הכעס זה חלק מהאדם, אי אפשר להפריד אותו. אבל אנחנו צריכים לדעת כמה שפחות, כמה שפחות. להיזהר בזה. יש סיפור מדהים שלומדים ממנו גם על המעלה של ויתור וגם על המעלה של אדם שלא נכנס למריבות. היה פה בניין שכל השכנים רבו. מה הייתה המריבה? מי קנה, מי שילם על עוד קיר שהקבלן עשה? מי שילם על עוד קיר שהקבלן עשה?

9:04סיפור אמיתי שהתפרסם בזמן האחרון. כולם קנו דירות חדשות מהקבלן, זה היה הקבלן הערבי, אבל הוא בנה עוד קיר, בקומת כניסה, שהיו צריכים לשלם עליו. ודיני תורה, פשקווילים, מכתבים, ואתה גנב, ואתה שקרן, ואתה לא אמרת, ואתה שיקרת, ואתה גנבת, ואתה גנבת. אחד מהאנשים שהיו שם בקומה רביעית, לא בקומה הזאת בכלל, ראה כל כך הרבה חילול השם. בעל הגן כל כך הרבה חילול השם אמר, אני אשלם את זה. היה צריך לשלם על הקיר הזה עוד 5,000 שקל, אבל הקבלן הערבי דרש 15,000 שקל. נתן לו צ'ק 20,000 שקל. שאל אותו הערבי, "זה אתה? צריך לשלם? אתה מהקומה הרביעית?" הוא אמר, "לא, אבל אכפת לי, אני אשלם." לקח את הכסף. עברו שבועיים ומתקשרים אליו מהבנק. "כבוד הרב, מה קרה?" הוא אומר, מישהו הגיע לפה, ערבי, עם צ'ק שלך. אמר לו, כן, אני נתתי לו עשרים אלף שקל. אמר לו, איזה עשרים אלף שקל? החמור הזה ראה עשרים אלף, מה עשה? הוסיף עוד אפס. מאתיים אלף. אבל המשוגע הזה לא ראה שבמילים, הוא לא יודע לקרוא עברית, במילים מה כתוב? עשרים אלף שקל. איך שהביא את הצ'ק הזה על המקום? עצרו אותו, לקחו לו את הצ'ק, הראו את הצ'ק.

10:28הרוויח 20 אלף שקל מביטוח. סיפור שני: יש יהודי אחד מבני ביתו של הרב קניבסקי שהגיע אליו וסיפר לו סיפור. אמר לו: כבוד הרב, הייתי בברית. הברית הזאת הייתה מוהל שהביאו אותו והיה צריך לשלם לו. קבעו איתו את הסכום. הוא לוקח אלפיים שקל לברית. הסבא, כששמע שהמוהל הזה לוקח אלפיים שקל לברית, אמר: "היו לא תהיה! אלפיים שקל לברית? מה הוא עושה?" לא משנה שהם מוכנים לשלם למוסכניק על פתיחה של מנוע יותר. לא מוכן, מה פתאום? חצוף, לא מוכן. אבא מוכן לשלם והמוהל גם הוא תמה, סתום, לא עושה את הברית עד שאני לא מקבל את הכסף. התחילו ברית בשלוש בצהריים, שבע וחצי שקיעה, ארבע, חמש, שש, שבע, המוהל יושב, לא עושה את הברית עד שלא יקבל את הכסף, והסבא אומר, אל תעשה. היה שם אחד מהקהל, הגיע, אווירר, מה קרה, למה.

11:40אז אמר לו: "עד שאני לא מקבל את הכסף, אני לא עושה." אמר לו: "אבל עוד חצי שעה השקיעה." אמר לו: "לא אכפת לי. אם הוא לא עמד במילה, לא תהיה ברית מילה." אמר לו: "תסתכל, מה, ילד יהודי לא תמול אותו?" אותו בן אדם הלך לסבא, אמר לו: "כמה אתה מוכן בשביל?" אמר לו: "אלף שקל מספיק." אמר לו בסדר, הלך למוהל, אמר לו הסבא משלם אלף שקל, האבא משלם אלף שקל. זה מה שהסבא ממך שלו, כך אני משלם לך עוד אלף שקל. אל תדבר, תיכנס ותמול. לקח את הכסף מראש, הלך, מל, גמר שלו. סיפר את זה לרב קניבסקי. סתם הרב קניבסקי אומר על הסיפור הזה, הרב קניבסקי לא התייחס. אחר כך שאל אותו למה באת אליי, אמר לו יש לי בעיה, הבת שלי התחתנה, תשע שנים אין לה ילדים. אמר לה רב קנייבסקי: "אם אתה עשית כזה מעשה, ואתה בא לקבל ברכה ממני, עכשיו אתה תברך את הבת שלך. הבת שלך הזאת, בזכות שאתה עשית ויתור ועשית שלום בעם ישראל ושלא יהיה מחלוקת, יהיה לה בן. תוך תשעה חודשים נולד לו בן, נכד בן זכר. תשע שנים עקרה. כשבן אדם מוותר, כשבן אדם..."

13:03לא עומד על שלו כשבן אדם מעביר הלאה, מעביר ראשון ראשון, הוא בבחינה של הקדוש ברוך הוא. ובאמת, כל הקשיים, כל הדברים מגיעים משורש אחד. אני רוצה שישמעו לדעתי, גם אם זה מגיע מדעת הורה, אני רוצה שישמעו לדעתי. לדעת הורה לא שומעים לדעתי, פה מתחילה כל הבעיה. לכן היה רבי שלמה זלמן אוירבך, כשמישהו היה מנסה להתווכח איתו, מנסה... אמר רבי ישמעאל: לא מזל, מה נורא בך ולמה? אתה אמרת את דעתך, ואני אמרתי את דעתי, חזק וברוך. תעשה מה שאתה רוצה. היה פעם אחת הרב אינשינשטיין, באו אליו ואמרו לו שיש איזה מישהו שבא ושאל שאלות, ובסוף הוא לא עושה מה שהרב אמר לו. הרב אינשינשטיין כל כך שמח, אמר ברוך השם. למה? כי הוא עושה מה שאתה אמרת לו. אמרת לו, חיפשת, בדקת תשובה. אז אתה לוקח אחריות עליך. הוא לא עושה מה שאמרתי לו, ברוך השם, הוריד ממני אחריות. עזור אותי. מה אני צריך? שלא ישמע לי, עוד יותר טוב. אם הוא שומע לי, לך תדאג לו. איזו אחריות זו, אם צדקתי, לא צדקתי, עליתי, אמרתי. לא שמע לי, עוד יותר טוב. זה בעצם הכיוון של המחשבה, שכשבן אדם, לא נורא אם לא שומעים לו, לא נורא אם מבזים אותו. אני אומר את זה להתמיד. אין לבן אדם שאין לו ניסיונות.

14:28כל יום וכל היום היצר הרע רוצה להפיל את האדם, והוא מצליח, אין מה לעשות. אבל החכמה היא לבוא לאבא ולזכור להגיע לדרגות של רבי ישראל מסלנט, שזה נקרא מידת ההשתוות, שלא היה אכפת לו אם היית משבח אותו או מגנה אותו. זו דרגות של מלאכים, שאיפה, אבל לזכות לזה אי אפשר. אבל החשוב ביותר לדעת, לדעת כמה מפסידי הכעס, וכמה צריך להיזהר, ולפעמים אפילו מגיע הכעס כביכול מקדושה, כביכול מקדושה, וסטן חוגג, וסטן אומר: "אתה כעסת חביבי, זהו אתה, פעיל שלי". על פי קבלה, אומרים שהכעסים גורמים לבן אדם שהתחלף לו הנשמה, ובן אדם יכול לקבל פתאום נשמה של רשע. דברים הנוראים, עם כל התאוות, עם כל המחשבות, אז זה בסדר, אני אומר מוסר לעצמי: אין בן אדם, אין בן אדם שלא יכול להינצל מהכעס. אין כזה דבר בן אדם שיגיד לך שהוא יכול להינצל מהכעס, זה או שהוא מת בדור שלנו או שהוא מת, או שהוא בן אדם שלא ראוי לדור.

15:40שלא ראוי לדור קודש קודשים, אבל בכל אופן אנחנו צריכים לדעת כמה זה גנאי הדבר הזה. ולא נורא אם לא שמעו בכולנו, ולא נורא אם לא כל כך הסתדרנו עם מה שהלך. יש סיפור מה זה כעס, כעס שהוא לכאורה, לכאורה, לכאורה נראה דבר מצווה. אבל בסוף מתברר שלא היה רבי מאיר חדש. רבי מאיר חדש היה אחד מגדולי המשגיחים, מגדולי הדור של הדורות הקודמים. והוא בישיבה, יום אחד גילה בחור שהבחור הזה לא מתאים לישיבה מבחינה רוחנית. אז רבי מאיר חדש קרא לו, אמר לו, אני רוצה להעיף אותך. אותו בחור היה חוצפן, וידע מי זה רבי מאיר חדש, את המידות שלו, את הקדושה שלו. אמר לו, בסדר, אין שום בעיה, תעיף אותי. רבי מאיר חדש שאל אותו, אתה יודע למה אני מעיף אותך?

17:00אז הוא אמר לו ברור: למה? כי אתה זקן כמו טרח. אין לך מה לעשות בחיים חוץ מלהתעלל בבחורים. היום נפלת עליי, מחר תפול על מישהו אחר. אתה סדיסט פשוט. לדבר ככה ליהודי מבוגר, צדיק, קודש קודשים, בן אדם שכל החיים שלו עמל בתורה, זה לא חוצפה, זה נבזות, זה רשעות. אין מילים. מה לוקח? פשוט. אין לך מה לעשות. אתה מסתובב כמו טרחן, זקן טרחן, כמו סביבון, אין לך מה לעשות. עכשיו נפלת עליי, מחר תיפול על מישהו אחר. רבי מרדכי חדש לא העיף אותו מהישיבה. השאיר אותו. שאלו אותו הצוות, למה? זה מנובל. אמר להם: אני יכול להעיף בחור כשהוא לא פגע בי, כשהוא מתבטל, מבטל אחרים, עושה בעיות, לא מתאים לרוח הישיבה, זה אני יכול. אבל ברגע שהוא פגע בי, כמה אחוזים מתוך זה אני עושה בשביל נקמה?

18:11המוח שלי נהיה מעוות, ואם המוח שלי נהיה מעוות, אני לא יכול להפסיק. שב ואל תעשה עדיף. כמה אנשים אומרים, כן, ברור, אני מעיף את הבחור הזה, לא בשבילי, בשביל הכבוד שלי, בשביל כבוד התורה. הוא פגע בראש הישיבה, שזהו. שלא ילמדו אחרים. שב עם עצמך ותבין כמה, כמה, כמה כואב לך על זה, שבאמת בשביל כבוד התורה, וכמה באמת כואב לך. בשביל שפגעו לך באגו שלך, בשביל שלא שמעו בקולך, בשביל ששמו את דבריך ללעג וקלס, בגלל שחיקו אותך, בגלל שביזו אותך, כמה? ובאמת, בן אדם שלא יודע לשים את זה בצד, אז הוא, לא משנה כמה תורה הוא ילמד, הוא יישאר מושחת כמו שהוא נולד, וימות מושחת. סיפר הרב גלינסקי, היה בישיבה, שם איפה שהוא למד, הוא למד בנוברדוק, היה אחד שאחראי,

19:11על תרומות שהיו נכנסות לישיבה. התרומות לא היו הולכות להנהלה, היו הולכות לבחורים. היו אוספים לבחורים, יש בחורים עניים. הרב גנינסְקי היה אומר שאצלם בישיבה, כולם ברורים, כולם חכמים, כולם נבונים, אבל כולם, כל הנעליים שלהם פותחות את פיהן. כל הנעליים עם פה פתוח. כולם קרועים, כולם מטולאים. אז... קראו לו רבי גרשון. אותו בחור היה אוסף כסף ומדי פעם הוא ראה בחור עני מרוד שהולך עם מכנסיים קרועים מכל הצדדים. היו לו מכנסיים כמו אוהל של אברהם אבינו, פתוחים מארבעה כיוונים. חולצות לא היה צריך לכפתר, כי פה קרוע, שם קרוע, הכל קרוע. הרב שך, כשהגיע ל"אבן האזל", רבי איסר זלמן מלצר... הוא לא היה לו נעים להיכנס כי כל המכנסיים מלפניו היו קרועים בעניות שהייתה אז. אז הוא הפך את המכנסיים ולבש מכנסיים הפוך עם הרוכסן מאחורה, כי מאחורה הוא היה יושב. זה לא נקרא ככה. הוא נכנס, רבי יענקלה גלינסקי, לפגוש את רבי חיים עוזר גרודז'ינסקי, גדול הדור בדורו של החפץ חיים. החפץ חיים אמר שהוא נשיא הדור והוא גדול הדור.

20:32כל הלילה הוא למד ושינן מסכת יבמות, עסק בצרותיהם וצרות צרותיהם. מדובר במקרה שבו אדם מתחתן עם אישה ויש לה צרה נוספת, כלומר אישה נוספת, והיא נפלה לייבום. אם אחד מהאנשים אסור לו להתחתן עמה, אז היא פוטרת גם את צרתה. הוא אמר, "בטוח גדול הדור ישאל אותי," אבל אני כשהגעתי... התביישתי להיכנס לך בחיים, עוזר. למה? המכנסיים והנעליים שלי היו קרועות, והיו עליי כמו ברמודה. לא בגלל שזה ברמודה, אלא כי פשוט המכנסיים קטנים עליי. הכל היה קרוע, הנעליים קרועות, והגרביים זה מותרות. הוא אמר, אז ניסיתי להסתיר את הרגליים מאחורה כשנכנסתי, ואיך שפגעתי בראשי אצל גדול הדור. הייתי בטוח שהוא יתחיל לשאול אותי שאלות, בעיונות, שאלות ותשובות, מהלכים. הוא שאל אותי שלוש שאלות. שאלה ראשונה, האם אכלתי היום משהו? אמרתי לו, לא. שאלה שנייה, האם קיבלתי מכתב מההורים? אמרתי לו שכבר חצי שנה לא קיבלתי. שאלה שלישית, הוא אמר לי: "תרים עוד קצת את המכנסיים," ואז כשהוא הרים את המכנסיים, התגלו כל הקרעים.

21:48מיד רבי חיים עוזר הוציא כסף, אמר לו, לך תקנה לך בגדים ותאכל משהו. אמר רב גלינסקי, התחלתי לבכות כמו תינוק. אמרתי לעצמי, במקום לשאול אותי על צרותם של סוגיות ביבמות, של נשים כושיות, הוא שאל אותי על הצרות שלי. חצי שנה לא היה לי קשר בבית עם ההורים. חצי שנה שאני מנותק, ואני חי, לא מהיד לפה. לבוש קרעים, לבוש... בורח מאימת המשטרה, מגיע לגדול הדור, שואל אותי על הצרות שלי. מגיע לגדול הדור ושואל אותי על הבעיות שלי. היה נהי נורא, היה נהי נורא שם. ורבי גרשון הזה, סיפר רב גלינסקי, היה בבעיה קשה. למי לתת חליפה, למי לתת נעליים? אם היית מבקש, היית עומד בתור. עד שיגיע אפשרות. אבל כולם ידעו, אם אתה רוצה לקבל על המקום חליפה, נעליים, כובע, עניבה, ציצית, חולצה, כל הבגדים חדשים, פשוט תבוא אליו, תיתן לו שתי סטירות לחי ותגיד לו חצוף, מושחת, גנב, רשע, כל הכסף אתה לוקח לעצמך. באותו יום היית מקבל הכל חדש.

23:12למה? כי מתי רבי גרשון הצדיק הזה, בתור בחור, יכול לעשות שיקול, אולי לבחור הזה מגיע יותר, הוא יותר עני, הנעליים שלו קרועות, והחליפה והחולצה, כשהוא מכניס את הרגל למכנסיים, יש לו עשר אפשרויות איפה להוציא את הרגל. מתי הוא יכול לעשות שיקולים כאלה? מתי שהוא לא נגוע. אבל אחרי שנתת לו מכות, נתת לו סתירה, ביישת אותו ברבים, הוא אומר, "אני נגוע, אני לא יכול להחליט." אז ברור שאתה צריך לקבל. אתה קודם כל מקבל. זה מושגים של אנשים קדושים. קדושה ככה בונים - כשבן אדם הורס את האגו שלו, כשבן אדם הורס את האנוכיות שלו, יש רק אנוכי אחד: אנוכי ה' אלוקיך. שבא בן אדם מבטל, מבטל, מבטל, כותש, כותש, כותש את עצמו, מוציא את עוצמת עצמו, ומחזיר את הנשמה לקדוש ברוך הוא. אלוקיי, נשמה שנתת בי טהורה היא. הקדוש ברוך הוא אומר, אני אצלך, אני נמצא עם השפלים, אני נמצא עם האנשים, שלכאורה נראים שאף אחד לא רוצה להסתכל עליהם.

24:27בא בן אדם ואומר, עזוב, אני לא רוצה להיות עם הקדוש ברוך הוא, אני רוצה להיות עם עצמי. מישהו משפיל אותי, אני אכנס באבי, אבי, אוי אבי, אוי אבי. יש לך הזדמנות להיות עם הקדוש ברוך הוא. אתה עכשיו מושפל. אני ידום, הקדוש ברוך הוא איתך. וזה ניסיון קשה, וזה ניסיון קשה. כמה שבן אדם ישנה לעצמו ברגע של ניסיון, בן אדם פח, יכול לבטל את הכל. אני אומר את זה לעצמי, אני אומר את זה לעצמי. כמה שאנחנו צריכים... להכניס ולהשריש בתוך הלב שלנו: מישהו פוגע בך, מישהו משפיל אותך, מישהו רב איתך - תשתוק, תשתוק, תשתוק. אתה עכשיו נמצא עם הקדוש ברוך הוא. "אני אדכה," אומר הקדוש ברוך הוא, "אדכה בשביל רוח." יש לך הזדמנות עכשיו. אלוקים עוזב את המלאכים, הקדוש ברוך הוא עוזב את אופנים והשרפים ואת חיות הקודש... את כל רבבות המלאכים אני אומר עכשיו: "הולך יש לי מישהו פה בארץ, יש לי איזה אברהם, איזה יצחק, איזה יעקב, איזה משה, איזה אהרון, איזה דוד או איזה נחמן, לא משנה מה השם שלו, שעכשיו אני, השכינה המשרה עליו, בגלל שהוא שפל, אומר הקדוש ברוך הוא."

25:37אדם נהיה כותל המערבי מעליך. אנשים הולכים לכותל המערבי, שם השכינה לא זזה. אתה יכול להיות כותל המערבי, לא צריך ללכת להתפלל בכותל המערבי. ברגעים האלה שמישהו משפיל אותך, תעמוד ותתכנן לפני הקב"ה. ריבונו של עולם, קודם כל תן לי כוחות. תן לי כוחות לא לענות, לא לענות, זה קשה. לא חושבים. דבר שני. אחרי שאתה מצליח להתחזק, ריבונו של עולם, קרבנו לעבודתך, תן לי פרנסה, תן לי הצלחה, שלום בית, חינוך ילדים, בשורות טובות, כל מה שצריך. ברגעים כאלה, כל מה שמתכנן באותם רגעים, מובטח לו, מובטח לו, מובטח לו. אני עלובים ואינם עולבים, שומעים חרפתם ואינם משיבים, עליהם הכתוב אומר, "ואוהביו כצאת השמש בגבורתו", כך אומרת הגמרא בגיטין. הגיע יהודי אחד קדוש, הגיע יהודי אחד לרב חיים קניבסקי הקדוש, הפרוש מכל ענייני העולם הזה, שאי אפשר להבין כמה שיש עליו סיפור. עכשיו התפרסם, הביאו איזה ילד אחד אליו לקבל ברכה, ילד מסכן שקיבל את המחלה. אבא שלו חילוני, שכנעו אותו לבוא, הכניסו אותו לחדר. זה מצולם. אומר הרב קניבסקי: "תוציאו אותו, גוי גוי גוי, תוציאו, גוי גוי גוי."

26:49אל תיגע, גוי צועק הנבהל. הוא ברור שיצא החוצה. הבן אדם שהביא אותו, שהוא חרדי, אמר לאבא, "למה הגוי? אתה נשוי לגויה?" הוא אמר, "חס ושלום, הוא יהודי." אמר לו, "אבל למה גוי?" הוא אמר לה, "אני לא יודע, הוא יהודי, אני אומר לך." הוא התחיל לחשוב, אולי אשתו כבר הלכה עם מישהו אחר, חס ושלום. נבהל. אז החרדי אומר לו, "אל תחשוב רגע, הוא אמר, וואי וואי, בואי נספר לך מה, הוא לא מהול." הילד לא נימול. מה קרה? הוא אמר, בגיל קטן, גיל שמונה ימים, כשבאנו למול אותו, הייתה לו בעיה שם באותו מקום. בצורה כזו שלא היה אפשרי למול אותו. אמרנו שיגדל יעשה ניתוח, ויתרנו על זה. נכנסו לרב קניבסקי, אמרו לו, כבוד הרב, זו הסיבה שהוא לא נימול, זה היה מבחינה בריאותית, זו הסיבה שהרב אמר לא למול. הכול מסודר. אמר, בסדר, הבין. זה קדוש הגיע ליהודי לרב קניבסקי, אמר לו, כבוד הרב, עשרים שנה אין לי ילדים. אמר לו הרב, אני אוהב לי מה לעשות. זה גזירה משמיים. אמר לו הרב, יברך. אמר לו, זה לא יעזור הברכה שלי. אמר לו, איך לא יעזור הברכה של הרב? הרב סיים פעם, מאה פעם תשע, אז כל יום שבעה דפים בבבלי, שבעה דפים בירושלמי. שעות של עמל לתורה, קדושה, טהרה. אמר לו, מצטער, שהשערים, הרב סגורים, לא יכול לברך אותך.

28:16ברכה והצלחה ולא היה זו. אמר לו הרב, יש לי פתרון. אמר לו: רק אם יברך אותך יהודי שהוא מהנעלבים ואינם עולבים. אמר לו: מה זאת אומרת? אמר לו: אם תלך ותראה יהודי שפוגעים בו והוא סותם את הפה, תבקש ממנו ברכה. זה הדבר היחיד שיכול לשבור את שערי שמיים. עכשיו, איפה תמצא יהודי כזה? קודם כל, שפוגעים בו ברחוב, ודבר שני, שהוא סותם - זה עוד יותר קשה. יום אחד הוא היה באירוע. פתאום נכנס לאחד מהמוזמנים ופגש את חברו לשעבר, שהוא חשד בו שהוא גנב, והתחיל לפתוח עליו פה. ויפתח השם את פי האתון. קללות, חירופים, גידופים, כולם. מתי מישהו? והאדם השני לא מתייחס אליו, לא מתייחס. איכשהו הוא ראה את זה, נעמד לידו. דקה, שתי דקות, שלוש דקות, צורח בלי הפסקה. אחרי שלוש דקות נמאס לו. הוא בא לענות לו, אותו יהודי מכובד. יהודי מכובד מאוד בא אליו בדמעות ואמר, "אני מתחנן אליך, אל תענה לו, בבקשה, אל תענה לו, אל תענה לו." הוא השיב, "טוב, בסדר." והאדם השני, המנובל, מלבין פניו ברבים: "ואתה כזה, ואתה גנב, ואתה זה, ואני מכיר אותך, ואני אפרסם אותך, ואתה רשע, ואתה מושחת, ואתה, ואשתך, והילדים שלך, והמשפחה שלך." וכשהוא מזכיר את הילדים, הוא כמעט נדלק. אמר לו היהודי, "אני מתחנן בדמעות, בבקשה, אל תגיד לו כלום." והוא ענה, "טוב."

29:37אחרי חמש דקות, השני ראה שאין קול ואין עונה ואין קשב, הסתובב והלך. אמר לו, מה קרה? מה שיגעת אותי? למה לא לענות לו? אתה יודע איך הייתי יכול לענות לו? הוא אומר, אני יודע, אבל בבקשה, הייתי אצל הרב קניבסקי. עשרים שנה אין לי ילדים. אני מתכנן לפניך. תברך אותי. הרב קניבסקי אמר, זה הדבר היחיד שיכול לעזור. אמר לו, השם יברך אותך, שיהיו לך בנים. באותה שנה נולד לו בן. תשעה חודשים. איך? הרב קניבסקי לא הצליח. כשאתה בא ושובר, שובר, שובר, שובר, שובר את האגו, את האנוכיות, זה הנס הכי גדול. כל נס אחר שיקרה, זה נס קטן. זה הנס הכי גדול. כשבן אדם שובר את האגו, כשבן אדם שובר את הכוח הזה של האני, אין אני. וזה קשה, וזה קשה. זה דרגות, זה עבודה, זה מוסריות. היצר הרע תמיד מחכה לבן אדם בפינה. על הבוקר, בן אדם קם עם כאבים וחולשה. פתאום אשתו מפילה עליו איזה משהו, הילד כל הלילה בכה, והוא קם נודניק. פתאום זה, ולחצים, ואנשים כפויי טובה, ושנאת הבריות, ובלי סוף, בלי סוף. היצר הרע רק מחכה להבהיר בלבך,

31:01את אש הכעס. ואחרי שהוא מצליח, הוא דואג גם להזין את זה בעצים. שיגדל, שיגדל, שיגדל, שיגדל, שיגדל. למה? כי כל טעויות האפשריות עושים בכעס. אנשים הורגים מכעס. אנשים מתאבדים בגלל כעס. אנשים עובדים בגלל כעס. אנשים מאבדים את הפרנסה שלהם, את החיים שלהם. לא משנה מה, בגלל כעס. כעס אחד, ולא יודע אם יכול להתחרט עליו כל החיים שלו. למה? כי זה ממש כל מיני גיהנום שולטים בו. מה זה כל מיני גיהנום? יש שבעה מדורי גיהנום. יש שבעה מדורי גיהנום ובשבעה מדורי גיהנום יש אלפים אלפים אלפים של מלאכים, מלאכי חבלה. מלאכי חבלה הללו מורכבים מכל מיני סוגים. יש מלאכים של אש, יש מלאכים של רוח, יש מלאכים שאחראים במקום של שלג. יש מלאכים ש... בר מינן, בר מינן, התפקיד שלהם לקרוע את האדם ולטפל בו ולרסק אותו. ו... זוועות עולם, דברים נוראים. כשבן אדם מגיע לכעס הוא הכל.

32:16יכול לרסק ולטחון ולהביס ולהשמיד הכל, כל סוגי הגיהנום. איך? כן, כן, ממש כוחות הטומאה באים ללמוד אצלו. בואו נסתכל איך צריך לפרק בן אדם, בואו נסתכל איך צריכים. ואם בן אדם יש בתוכו את אש התאווה ואת אש התאווה של הכעס, זה תאווה. זה יותר חזק אפילו מתאווה. ובן אדם כובש אותה, ובטח את מה הוא עושה? לוקח את כל כוחות הטומאה, מוחק אותם ומעביד אותם. לפעמים בן אדם, כדי להילחם עם כוחות הטומאה, הוא צריך שנים של תורה, של עמל, של קדושה. למה? זה יש... אש אוכלת אש. אש של התורה יכולה לאכול את אש הטומאה. אבל כל פעם עוד קצת, עוד קצת, עוד קצת, עוד קצת. אבל בשעה שבוער, הבן אדם בוער בכעס והוא עוצר את הכל ומשתיק את הכל, גמרת בבת אחת את כל... וזה הסיבה שבאותו רגע יש נחת רוח כל כך גדולה לקדוש ברוך הוא, כי התפקיד שלנו לתקן עולם במלכות שדי הוא להכניע את כוחות הטומאה ולהאדיר את כוחות הקדושה. בן אדם שבאותו רגע מכניע את כוחות הטומאה, באותו רגע יש נחת רוח הכי גדולה. כל מה שתבקש כאוהבי קצת השמש בגבורתו.

33:38וזה התפקיד שלנו. התפקיד שלנו באמת לבוא ולשנות את המידות שלנו. בן אדם ילמד תורה, ילמד תורה, ילמד תורה, ילמד תורה. ראשית חוכמה יראת השם. ראשית של החוכמה, התורה זו החוכמה. הראשית, ההתחלה זו יראת השם. וכמו שאמר החפץ חיים, כמו שפתחנו ואמרנו בהתחלה, יראת שמיים אמיתית זה בן אדם שלא פוגע באף יהודי. שבן אדם נזהר במידות שלו. למה? כי אם אתה לא פוגע באף יהודי, זה לא בגלל שאין לך מה להגיד. זה בגלל שעבדת על עצמך. ולמה עבדת על עצמך? למה כיבדת את החיים שלך? למה כיבדת את האגו שלך? רק בגלל שזה תועבת הקדוש ברוך הוא. אין אף בן אדם בעולם שאתה לא תפגע, ששווה בשבילו להוריד את האגו שלנו. מה זה האגו שלנו? גאווה זה החלק שלנו. זה אני. מי זה האגו? אדם נולד עם מידות מושחתות. אדם נולד קנאי, גאוותן, שחצן - כל המידות, תאוותן. התפקיד שלנו הוא לבוא ולצחצח את הדבר הזה ולהפנות את הדברים הללו לגאווה להגביה, לבוא בדרכי ה' וכן הלאה וכן הלאה. אבל אם בן אדם לא מצחצח, אז הקדוש ברוך הוא יגיד לו: הבאתי לך 80 שנה, 90 שנה, מה חזרת יותר גרוע ממה שהלכת? ובאמת זה קשה, קשה מאוד לדבר על זה, כי כתוב: קשוט עצמך ואחר כך קשוט אחרים.

34:59אפשר לדבר על נושאים שלא לחוץ בשעה שבן אדם עצמו כועס. אין אדם מושלם בזה, אין, אין. זה מאוד קשה, מאוד קשה. אבל בן אדם צריך קצת, קצת, קצת התבוננות, טיפה התבוננות לפני שהוא מגיע לדבר, לפני שהוא מגיע לרמה של כעס. שנייה אחת של התבוננות, שנייה: מה אני עושה? מה אני עושה אם יהיה לבן אדם התבוננות וזה השטן לא רוצה? ולכן כמה שבן אדם יותר ילמד מוסר, יותר יכניס בליבו את הדבר הזה, אז יותר ייזכר בשעת מעשה לא להגיע לדבר הזה. היה אחד מגדולי ישראל המקובלים בדור האחרון, רבי יצחק כדורי, זכר צדיק לברכה. הרב כדורי התחתן בזיווג שני עם הרבנית דורית. אישה בת 40, הוא היה בגיל קרוב ל-100, 110, קרוב ל-110. הגיל שלו לא היה ברור. אני זוכר מאז שהייתי ילד, מגיל 8 עד שהוא נפטר, הוא היה בן 108. כאילו לא השתנה, לא יודע, כל הזמן אמרו 108, 108, 108, 108.

36:03אז בגיל 13 היה להתחתן עם הרבנית דורית, והיום שמעתי סיפור מזה שארגן את החתונה שלהם. אחד מהתלמידים של הרב כדורי אומר: מיד ביום החתונה הוא קרא לו ואמר לו, "לך תקנה לי קילו סוכריות." הרב כדורי לא היה לו שיניים, והדבר היחיד שהיה יכול לאכול זה במבה. שאל אותו, "למה קילו סוכריות הרב צריך?" אמר לו, "כתוב 'וְשִׂמַּח אֶת אִשְׁתּוֹ'." שנה אחת, כל יום בשנה, צריך לשמח אותה. כל יום אני אביא לה סוכריה. ובאמת כל יום, הוא היה מגיע אליה עד הבוקר, קורא לה, דורית, דורית, בואי! הופ, זורק לה סוכריה. ואתה צוחקת! הרב כדורי, קודש קודשים, אי אפשר להבין את ההתמדה שלו, את הגאונות שלו, את הקדושה שלו. הוא גזר על עצמו שתיקה בגיל 13, כשהוא דרש לפני גדולי בבל. אמרו לו, תשתוק, אל תדבר את הסודות האלה יותר. אתה תקבל חלילה עין הרע, הרב תמוד בקיצור ימים ושנים. מאותו יום קיבל שתיקה - לא לדבר, לא לפרסם, לא כלום. שבת ללמוד. הוא היה כרוך בספרים, הקדושה שלו, הגאונות שלו. כל ספר שהוא היה כורך, היה לומד אותו בעל פה. אלפי ספרים הוא כרך, והרב כדורי, זכר צדיק לברכה.

37:21היה נזהר מאוד מהנקודה הזאת של הכעס, מאוד נזהר, מאוד נזהר, כי אתה יכול לבוא ולעמול, ובסוף לקרוס ולאבד את הכל. פעם אחת הוא היה צריך לכתוב קמיע, סיפרנו את זה כמה פעמים, וזה קמיע שהיה צריך הרבה הכנה, וצומות, וסיגופים, וטעניות. אחרי שהוא עשה את הקמיע, את כל ההכנות לקמיע, בא לכתוב אותו, בדיוק הרבנית דורית הכינה ארוחת צהריים. מה ארוחת צהריים? צלחת עם במבה. הייתה מסדרת לו את הבמבה ככה יפה, זה מה שהיה יכול לאכול, במבה. מסדרת לו, קוראת לו, תבוא. והוא מתעכב באמצע הזה עד שהוא בא. היא באה אליו, "נו, מה קורה רבי יצחק? למה אתה לא מגיע?" באה ודפקה על השולחן. איך שדפקה על השולחן, הייתה שם קופסה של דיו שהוא כתב, נשפכה על הקמע. אחרי צומות, סיגופים, תעניות, כוונות, שעות של עבודה ומאמץ, זה לא סתם לכתוב מילים. זה שהיה שמה אמר: הייתי בטוח שהרב יגיד לה, נו, תזהרי למה את לא נזהרת. מילה, משהו אומר, אני רואה את הרב כדרכה, היא פתאום עושה חיוך, אבל מה זה חיוך, כאילו עכשיו אמר. תולו, לא יודע, שחירה בלוטולו הם שמחותו ומתחיל להתגלגל מצחוק, צוחק כאילו ראה עכשיו איזה מחזה.

38:42משהו מצחיק, מצחיק, מצחיק. טוב, אמר לו אחר כך, כבוד הרב, אולי אני פספסתי איזה קטע? מה כל כך מצחיק בזה שהרבנית שפכה לך את זה על הקמע? אמר לו, היא יודעת מה שהיא עושה. אני שמעתי מאחד מהמקובלים פה בירושלים שהוא שמע ממישהו ששמע מהרבנית דורית, שהיא צדיקה גדולה. אם הרב כדורי התחתן איתה, היא צדיקה גדולה. היא פעם אחת באה להיכנס לחדר של הרב. הרב למד באותו זמן והיא הכניסה לו שתי כוסות קפה. אמר לה: שתי כוסות? אני פה לבד. אמרה לו: לא, מקודם היה פה עוד מישהו. אמר לה: ראית אותו? אמרה לו: כן. זה אומר לה: זכית לראות את בניהו בן יהוידע, שעשה הצבא של דוד, ירד מהשמיים. מושגים שאי אפשר להבין מה זה. אבל מכל מקום, איך זוכים לדברים הללו? בן אדם רוצה לעשות ניסים, בן אדם רוצה לקדש, בן אדם רוצה להתאר. בן אדם רוצה? יש לך דרך קלה: מעצבנים אותך, מכעיסים אותך, פוגעים בך — תשתוק.

40:05זה קיצור. יש לפעמים בן אדם, הוא רוצה לעלות על הר, על האוורסט. אלפיים קילומטר. אנשים מתים בדרך, אנשים זה, אנשים זה, אין. אומרים לך, יש לנו משהו מיוחד. מה? מסוק. יעלה אותך. אתה מוכן? כן. אבל מה? הבעיה, שזה כמה דקות, אבל אתה בכמה דקות חייב להתאמץ. אתה צריך להחזיק את המסוק מבחוץ. אתה מוכן? אם כל כך חשוב, לא? הוא יעשה את זה תוך כמה דקות. אתה יכול להיות בראש ההר, בראש האוורסט, או לטפס במשך חודשים וליפול לסכנות. כף, אנשים מתו בדרך ואנשים התרסקו. איך יש לך את ההזדמנויות האלה? שאתה מתגבר על כעס, שאתה מתגבר על עצבים, שאתה מתגבר על פגיעות, על עלבונות, על דברים כאלה. וזה קשה. כל בן אדם, לב יודע מרת נפשו, בן אדם בעצמו יודע כמה הוא לא בסדר. אי אפשר להוכיח את האחרים. כל אחד צריך להגיד לעצמו, כל אחד צריך לדבר על עצמו. כשבן אדם יושב עם עצמו, איפה אני ואיפה רבותינו, איפה אני ורבי ישראל מסלנט, איפה אני ורבי חיים מוולוז'ין, שהם חיפשו, חיפשו בנהרות את הפגעים.

41:21הצדיק רבי שלומקי מזביל, יום אחד הודיעו לו שהבת שלו חולה מחלה נוראה. נשאר לה כמה דקות לחיות, לא יותר, אפילו לא ימים. רבי שלומקי מזביל, על המקום, הוא היה קודש קודשים. עד היום עושים ישועות בשמו. יש לו קבר פה בירושלים, אנשים אומרים ומספרים כל שבוע עשרות ניסים ונפלאות. הוא היה קדוש, הוא היה קודש קודשים, הוא היה עושה נפלאות. היה לו המון חתולים בבית שהיו נכנסים ויוצאים. אז פעם שאלו אותו הרב, למה אתה לא מגרש את החתולים? אמר, החתולים האלה באים לתיקון. אמר, אתם יודעים מי הם? אמר להם, אתם זוכרים את המחלוקת הגדולה שהייתה בין רבי יונתן אייבשיץ ליעב"ץ? כולם יודעים, איזו מחלוקת נוראה. אמר, זה, החתולים האלה, זה התלמידים שחלקו וכתרו לא לשם שמיים. הרבנים בגן עדן בגנזי מרומים. אבל כל אלו שבתכוונה, אה הרב אמר לך ככה. הרב תחזיר לו, זה כבוד התורה. חיממו ועשו לו לשם שמים ועכשיו חזרו בגלגול של חתולים. אל תגרשו אותם מהבית. ורבי שלומקה מזוועהיל אמרו לו כמה דקות נשאר לך הבת שלך לחיות.

42:31הוא עזב את הכול, הבית שלו היה פתוח כמו הבית של אברהם אבינו. הכול בלגן, עניים, כל מי שרוצה ישן, אוכל, עושה מה שהוא רוצה. עזב את כולם, רץ. היו לו עוד כמה דירות בירושלים שהוא היה משכיר אותן לאנשים. באחת מהן הייתה אישה על מנה קשה יום שגם לא הייתה בריאה בנפשה, ואף פעם הוא לא ביקש ממנה שכר דירה אלא הוא ידע, אי אפשר היה להתקרב. כל מי שהיה מתקרב לארבע אמות שלה, היה חוטף או דלי על הראש, או קללות, או חירופים, או גידופים, שום דבר. הלכה בשלום כמזביל, דפק את סבתא, שלום, באתי לקחת את השלום, כבר חמש שנים לא שילמת. איך שהיא שמעה את זה, פתחה את הפה שלה. מששת ימי בראשית לא היה מי שפתח את הפה. כמו האדמה. התחילה לחרף אותו חירופים. העוזר שלו שהיה איתו, התחיל לרעוד. כאלה דברים מלוכלכים ו... על הרב, גדול הדור, והרב שומע שמה ולא נגמר לה. יש לה כישרון, היא לא חוזרת על קללה פעמיים. חמש דקות מביישת אותו וצורחת עליו ברבים, ברשות הרבים, והרב עומד ככה. אחרי חמש דקות הסתובב ואמר לו הרב, "מה זה היה עכשיו? מה זה היה?"

43:49הייתי נותן לה סתירה אחת מפרק אותה. מה זה היה הדבר הזה? אמר לו, תקשיב, ידעתי שהדבר היחיד שיכול עכשיו לעזור לבת שלי זה איסורים שאני אהיה מהנעלבים ואינם עולבים. אבל מי פגע ברבי שלמה מזוויל? מי פגע? אף אחד לא פגע בי. האשה היחידה זוהי, והיא הצילה לי את הבת שלי. הלכו, הבת קמה על הרגליים, בריאה. בריאה! אמר עכשיו אתה מבין למה היא תקבל עוד כמה שנים שהיא רוצה לגור בחינם? היא אוצר! אני חייב אותה לידי. זה קדושי עליון. זה קדושי עליון, שבאמת היו יודעים. זה מה שכותב רבי חיים ויטאל, שאם אנשים היו יודעים כמה חשוב הפגיעות שפוגעים בך וכמה חשוב הביזיונות שמבזים אותך, היו מתחננים, מתחננים, מתחננים: בבקשה, אתה יכול לבזות אותי, אתה יכול לרדוף אותי, אתה יכול להציק לי, אתה יכול להשפיל אותי.

44:53לכן הרב סיימון, שהיו הרבה פעמים מגיעים אליו, עבר הרבה ביזיונות בחיים. היו מגיעים אליו אנשים ומבקשים סליחה. הוא אמר להם: "מה סליחה? תודה רבה לך, עשית לי טובה גדולה." פעם אחד האנשים שנכנס אליו אמר לו: "עשית לי טובה גדולה, תודה רבה." אבל לפני שהוא יצא, הוא קרא לו ואמר לו: "אבל אל תעשה את הטובה הזאת לאנשים אחרים. כן, יש אנשים שלא יודעים שזו טובה. אני אומר לך תודה, אתה לא צריך רק לסליחה." זה גדולי העולם. זה הקדושים. זה הצדיקים. זה החסידים. שכשהגיע אליהם מסורים כאלה של נעלבים ואינם עולבים, יש להם שלב ודרגה והזדמנות להיות עם הקדוש ברוך הוא ברמת ייחוד כזאת שהם לא יזכו אף פעם. וזה באמת הקדוש ברוך הוא נותן לאדם כמה וכמה הזדמנויות. מה בן אדם בא עושה? מקבל הזדמנות? לא רק שמפספס את ההזדמנות, עוד מתעצבן על האפשרות שאלוקים נתן לו הזדמנות. רוצים להעלות אותך לאוורסט, רוצים להפוך אותך לענק, לא רק בתורה, בקדושה, ביראת שמיים, בקרבת אלוקים לטוב. אבל כל זה דרשות יפות. בשעה שמגיע השטן, בשעה שמגיע הכעס,

46:13אי אפשר לזכור את הכל, מה לעשות? אי אפשר! אנחנו בני אדם, אנחנו לא מלאכים. לכן, צריך הרבה מוסר, הרבה מוסר לשבור את הגוף, את החומר האחורי שלנו, את האגו הפרטי שלנו. הגשמיות האחורית שלנו שמנסה בכל רגע, בכל שנייה לגבור. הבן אדם מורכב מבהמה ומלאך. בהמה זה הארציות, זה התאוות, זה הכבוד, זה הכל הכל הכל הכל הכל. המלאך רוצה רוחני, זה הנשמה, זה החלק הלא קמאי. מחברים את השניים זה יוצא אדם. לפעמים בן אדם יורד למטה, לפעמים בן אדם עולה למעלה. אנחנו צריכים לבוא ולגרום שהרוחניות תתגבר על הגשמיות. לכן גדולי העולם, אנחנו רואים שהם לכאורה נמצאים לא בעולם הזה. לא בעולם הזה. איך יכול להיות שאתה בא, משפיל בן אדם, בן אדם לא עונה, איך אתה פוגע בו, איך אתה גונב לו כסף, גונב לו כסף. יש סיפור על החפץ חיים. החפץ חיים ברדין, בבית שלו, לא היה לו הרבה. פעם אחת בליל שבת, בליל שבת נכנס גנב, גנב לו את החלות של שבת, את הסיר של החמין, את הפמוטות.

47:20הוא מסתכל, הוא רואה, מזהה, זה ברל הגנב. הוא אומר לו, ברל, שבת שלום. אתה יכול לקחת הכל. הכל שלך, שלא יהיה לך עוון חלילה של גזל, הכל שלך. תיקח. הוא נבהל, ראה את הרב מברך. כשברך, בין הזמנים, המשטרה של רוסיה שם, של ראדין, של כל האזור, פטרלה בדיוק תפסה אותו יוצא מהחלון של הרב. תפסה אותו, התחיל לתת לו מכות. חפץ חיים שומע מכות, שומע הצעקות, יצא החוצה, רואה את הבריון אל הגנב. השוטרים אומרים לו: "הרב, אל תדאג, תפסנו אותו גונב מהבית שלך. הוא יקבל את עונשו." אמר להם: "חס ושלום, למה גונב? למה הרבצתם לו? הכל שלו." "מה?" הם שואלים. "הוא בא לבקר אותי וזה מה שאתם עושים." "כן," אומרים לו, "למה הוא יצא מהחלון? מה בא לבקר אותך?" הוא אומר: "הוא יצא מהחלון כי הוא לא רצה להפריע לשכנים שגרים ממול לדלת. אני לא יודע למה, אבל הכל שלו."

48:20אמרו לו, "הרב, אתה בטוח? מה, הסיר של החמין שלו, הלחם שלו, הפמוטות שלו, הכל שלו?" "כן, הכל שלו." "ולמה ה'חפץ חיים' אמר לו את זה?" הוא אמר, "כדי שיהודי אחר לא יקבל עונש ב'גיהינום'. אבל הוא גנב לך הכל, שלך!" ולא האמינו לו. אמרו לו, אולי אתה מפחד מהגנב. הלך לשופט, אמר, אני לא מבין, הכל שלא. אז זה קדושים, זה יהודים צדיקים שזכו להיות גדולי הדורות שלהם אנחנו הולכים. הקב"ה יזכנו שנקבל אפילו לפחות 1 חלקי 60 גם טוב, מדרכיהם. ונזכה בעזרת ה' לעשות רצונו כרצונו בלבב שלם. ונזכה לדעת ולהכיר בניסיונות שלנו. לא לבקש ניסיונות, אבל אם כבר מגיעים, לעמוד בהם. אמן, כן יהי רצון.