מה מצוה אותנו רבי שמעון בר יוחאי?הרב אפרים כחלון

0:11בעזרת השם נעשה ונצליח היום. בעזרת השם נלמד את המשנה באבות, שיש בה הרבה דברים והרבה מעלות, ומזה בעזרת השם נעלה ונבוא לחומרת אדם שמחלל שבת. מה הוא נחשב? לצערנו, הנושא הזה של חילול שבת הוא פרוץ מאוד. יש מקומות שחושבים שצריך לשמור שבת לפי איך שנוח לך. אני שומר שבת. איך אתה שומר שבת? או הולך לים... נהנה. הרי כתוב "וקראת לשבת עונג", נכון? צריך להתענג. אז הוא הולך לים והוא מקפיד שזה יהיה ים מעורב כדי שיהיה לו עונג מושלם, והדבר הזה בעצם, העונג הזה נהפך לנגע. נגע צרעת, זה לא עונג, זה נגע. ועל כל ההנאה הזאת יקבל עונש, הוא לא יקבל שכר. אז בוא נתחיל את המשנה באבות: רבי שמעון אומר, "הווה זהיר בקריאת שמע ובתפילה, וכשאתה מתפלל..." אל תעש תפילתך קבע, אלא רחמים ותחנונים לפני המקום ברוך הוא, שנאמר: כי אל חנון ורחום הוא, ארך אפיים ורב חסד וניחם על הרעה. ואל תהי רשע בפני עצמך. סתם רבי שמעון שבש"ס, מי זה? חזק וברוך, זה רבי שמעון בר יוחאי. יש לנו כמה וכמה רבי שמעון. יש רבי שמעון בן אלעזר, יש רבי שמעון בן גמליאל.

1:36כן? אבל סתם רבי שמעון... כן, סתם רבי שמעון הוא רבי שמעון בר יוחאי, וככה משמע מהגמרא במסכת פסחים, דף קי"ב ע"א. אמר רבי שמעון לרבי עקיבא: אם אתה לא מלמד אותי תורה, אני אומר ליוחאי אבא שלי, זה אבישת הגזרה, שרבי עקיבא הרי לימד תורה. אז הגיע אליו רבי שמעון ואמר לו: "תלמד אותי תורה, ואם לא, אני אגיד אותך לאבא שלי. שאבא שלי, יוחאי, הוא קשור למלכות." איזה סיפורים שלמים! מה הפירוש של זה? אין כאן המקום להאריך, אבל סתם רבי שמעון זה רבי שמעון בר יוחאי. עכשיו, רבי שמעון בר יוחאי היה לו דבר מיוחד. רבי שמעון בר יוחאי עליו הגמרא אומרת... את המושג הזה "תורתו אומנותו" מה זאת אומרת? מה זאת אומרת "תורתו אומנותו"? יש בן אדם שהאומנות שלו, האומנות המיוחדת שלו, כל הכוח שלו, כל החיים שלו, כל ההשקעה שלו, זה רק בתורה.

3:04רק בתורה, ברמה כזאת שאין לו שום דבר אחר. יש בן אדם שיש לו עסק, והוא רוצה להצליח בעסק. מה הוא עושה? משקיע בו את כל כוחותיו, עובד כמה שעות. אנשים עובדים שם, אנשים שבאמת רוצים להצליח, כמה שעות הם עובדים בשביל הביזנס? כמה הרבה? שמונה עשר שעות. שמונה עשר שעות. בזמן הפנוי, מה הוא עושה? יושן, אוכל וחוזר חזרה לעבודה. יושן וחולם על הביזנס. אוכל וחושב על הביזנס. קם וחושב על הביזנס. אולי משיח תדעת מזה. או יש לי עוד רעיון, יש לי זה, יש לי... כל הזמן, אם הוא רוצה להצליח. אז הגמרא במסכת שבת, דף ל"א, כתוב, חברים שהיו עוסקים בתורה, תלמידי חכמים נקראו חברים. כמה? שמונה עשרה שעות. שמונה עשרה שעות. בזמן הפנוי מה הוא עושה? ישן, אוכל וחוזר חזרה לעבודה. ישן וחולם על הביזנס. אוכל וחושב על הביזנס. קם וחושב על הביזנס. אולי משיח את דעתו מזה. או יש לי עוד רעיון, יש לי זה, יש לי... כל הזמן, אם הוא רוצה להצליח. אז הגמרא במסכת שבת, דף יא, כתוב, חברים שהיו עוסקים בתורה, תלמידי חכמים נקראו חברים, הם עוסקים בתורה, מפסיקים לקריאת שמע, והם מפסיקים לתפילה. אם הם יושבים עכשיו ועוסקים בתורה, הם לא צריכים להפסיק, הגיע הזמן של תפילה. לא מפסיקים להתפלל. אמר רבי יוחנן, לא שנו אלא כגון רבי שמעון בן יוחאי וחבריו, שתורתם אומנותם. דווקא רבי שמעון בן יוחאי וחבריו, שהם בדרגה שלהם, תורתם אומנותם. אבל כגון אנו, אנחנו, רבי יוחנן אומר, אנחנו האמוראים.

4:31צריכים להפסיק לקריאה עד שמה ולתפילה. זאת אומרת, המורה רבי יוחנן, המורה הקדוש הזה, המיוחד הזה, רבי יוחנן, שיש עליו המון מעשיות בגמרא כמה הוא היה עוסק בתורה, כמה הוא היה בלי סוף בתורה, אומר המורה הזה שרק רבי שמעון בר יוחאי וחבריו הם לא צריכים להפסיק לתפילה. למה? כי הם באמת ברמה כזאת שכל מה שמעניין אותם זה תורה. למה? כי יש אנשים שהם... מעניין אותם תורה, בוודאי. הוא הולך לשיעור, הכל בסדר, רק בסוף השיעור אתה רואה שגם הצלחת עוגיות נגמרה לידו. מה קרה? או, העוגיות היו טעימות. אז למה אתה בא לשיעור? לאכול? ללמוד. הוא אומר לך לאכול, אתה אמת אוכל. זה היה נחמד גם לשמוע דברי תורה. אתה יודע, מספרים איזה בדיחה על איזה גנב אחד, היה פעם איזה גנב, נכנס לבית של חבר שלו לגינה, קוטף שם תפוזים, קוטף תפוזים ואוכל. פתאום עובר הרב, הוא אומר, תגיד לי מה אתה גונב? אתה גונב תפוזים? הגנב אומר לרב, איזה תענוג, גם לאכול תפוזים, גם לשמוע דברי תורה. אז יש אנשים שבאים לשיעור בשביל לאכול תפוזים. הם לא באים בשביל... ולא רק זה, כשאתה מעיר להם ואומר להם דברים, אומרים, או, אתה מדבר יפה. תכל'ס, אני מדבר עליך. תתעורר, זה עליך אני מדבר. לא, לא, בוא נערב, אתה דיברת יפה, כל הכבוד. דיברתי עכשיו על חילול שבת, דיברתי עכשיו על תפילה, דיברתי עכשיו על קדושה, גם הברית. תתעורר, וואו, הרב, גם לאכול תפוזים וגם לשמוע דברי תורה.

6:00בשביל לאכול תפוזים. הם לא באים בשביל... ולא רק זה, כשאתה מעיר להם ואומר להם דברים, אומרים, או, אתה מדבר יפה. תכל'ס, אני מדבר עליך. תתעורר, זה עליך אני מדבר. לא, לא, בוא נערב, אתה דיברת יפה, כל הכבוד. דיברתי עכשיו על חילול שבת, דיברתי עכשיו על תפילה, דיברתי עכשיו על קדושה, גם הברית. תתעורר, וואו, הרב, גם הלכות וגם נשמע מחצבת תורה. זה מה שאני אומר לפעמים לאנשים בשיעור: אתם באים לשיעור, באים, אוכלים פיצה, נהנים, יש לכם גן עדן, איזה מילה שאתם רוצים. יש לכם על זה חידוש תורה, יש דבר יותר טוב מזה? ועם כל זה עושים פרצופים, כן מתאים, לא מתאים. עכשיו, רבי שמעון בר יוחאי היה מיוחד. רבי שמעון בר יוחאי אומר דבר מופלא. הגמרא בברכות בדף ל"ה עמוד ב' מביאה מחלוקת בין רבי ישמעאל לרבי שמעון בר יוחאי. הם שואלים סתירה בפסוקים. פעם אחת כתוב, אסף את דגניך ותירושך ויצהרך (דברים י"א, י"ד). זה אומר, יש לך דגן, יש לך תבואה, תאסוף את הדגן, את התירוש, את היצהר, את הענבים, את השמן, תאסוף. ופעם שנייה, מה כתוב? לא ימוש ספר התורה הזה מפיך, והגית בו יומם ולילה (יהושע א', ח'). אז תחליט, אם אתה אומר לי, ואספת דגניך, זה אומר שאתה צריך לאסוף את הדגן. אז איך תקיים לא ימוש ספר התורה הזה מפיך?

7:26ואספת את דגנך, זה אומר שאתה צריך לאסוף את הדגן. אז איך תקיים לא ימוש ספר התורה הזה מפיך? אז אתה צריך לעבוד. אז רבי ישמעאל אומר, הנהג בהם מנהג דרך ארץ. בשעה שלומדים לומדים, בשעה שעובדים עובדים, זה הכוונה גם לא ימוש ספר התורה הזה מפיך. בא רבי שמעון בר יוחאי ואומר, לא מתאים לי. לא מתאים לי הדבר הזה. הוא אומר, אפשר. אדם חורש בשעת חרישה. וזורע בשעת זריעה, וקוצר בשעת קצירה, ודש בשעת דישה, וזורע בשעת הרוח. תורה מתאה אליה. אלא בזמן שישראל עושים רצונו של מקום, אז מלאכתם נעשית על ידי אחרים, שנאמר, ומביא פסוק, "ועמדו זרים ורעו צאנכם" (ישעיהו סא, ה). שמחה לפי הפסוק: "ועמדו זרים ורעו צאנכם, ובני נכר אכריכם וכורמיכם." ובזמן שאין ישראל עושים רצונו של מקום, אז מלאכתם נעשית על ידי עצמם. זאת אומרת, רבי שמעון בר יוחאי מלמד אותנו, שהתכלית של העולם הזה היא קיום התורה. אל תצא לעבוד, אל תעשה כלום, הקדוש ברוך הוא יסדר לך את הכל. אם הקדוש ברוך הוא יסדר לך את הכל, הכל יהיה בסדר. אבל זה רק אם תהיה ראוי.

8:48הגמרא במסכת שבת בדף ל"ג עמוד ב' מספרת שאחרי שהם היו במערה, רבי אלעזר ורבי שמעון בר יוחאי, כשהם יצאו הם ראו אנשים שעובדים במקום ללמוד תורה. עובדים מיד כל מקום שהיו נותנים עיניהם נשרף. נשרף. מסכת שבת דף ל"ג עמוד ב'. למה? מה זאת אומרת? אתם מניחים חיי שעה והולכים במה? לאסוף כסף? לאסוף שטויות? וזה רבי שמעון בר יוחאי לשיטתו. אתה לא יכול לעזוב. את התורה בשביל שתקבל הכל. תלמד תורה כזה שבו הוא יביא לך הכל. תלמד תורה תקבל שק בדואר עם 18 אלף דולר לא כל יום, כל שעה. רק תעשה את רצונו. אם אתה תגיע לדרגה הזאת של עושה רצונו, לא יחסר לך כלום. אבל מה צריך להגיע לדבר הזה? זה מה שאומר רבי שמעון בר יוחאי. ופלא גדול. בא רבי שמעון בר יוחאי. אותו רבי שמעון בר יוחאי הזה שלמדנו כמה הוא מקפיד על הנושא הזה של התפילה. אומר רבי שמעון בר יוחאי, "הבא זהיר בקריאת שמע ובתפילה." תגיד לי, מה אתה עושה צחוק? אתה עצמך הרי פטור מהתפילה! אתה בעצמך הרי כל התכלית שלך זה תורה תורה. הפעם הבאה הוא אומר לי, "הבא זהיר בקריאת שמע ובתפילה." איך אתה אומר לי כזה דבר? דרך אגב...

10:06הגמרא שם במסכת שבת, בדף למ"ג, שמספרת את כל הסיפור שלהם שהם נכנסו למערה וכולי וכולי, אומרת הגמרא, אף על פי שהם היו פטורים, אבל במערה הם היו מתכסים בחול. היו עושים בור, מורידים את הבגדים, ונכנסים בתוך החול. הם לא ידעו כמה שנים הם יצטרכו להיות שם. הם היו מתכסים בחול ולפני התפילה היו יוצאים מהחול, מנקים את עצמם ומתלבשים לפני התפילה. זה אומר שאפילו שרבי שמעון בר יוחאי היה פטור מהתפילה, הוא היה מתפלל. באמת, הגמרא אומרת כגון רבי שמעון בר יוחאי. אבל רבי שמעון בר יוחאי היה מתפלל אפילו שלכאורה הוא פטור. למה? כי בעצם הדבר מלמד אותנו שכל דבר, כל מצווה שבן אדם עושה...

11:07היא חייבת להיות מצווה של עשייה. ונסביר: בן אדם שבא ולומד תורה סתם, ולא רוצה לעשות, לא רוצה לקיים את דברי תורה, לא רוצה לקיים את מה שחז"ל אמרו, על זה אומר המדרש. זה גם מובא בירושלמי. אבל זה מובא במדרש, במדרש רבה, ויקרא פרשת בחוקותי, פרשה ל"ה, סימן ז'. תנא רבי חייא: הלומד לעשות, לא הלומד שלא לעשות. והלומד שלא לעשות, נוח לו שלא נברא. אמר רבי יוחנן: הלומד שלא לעשות, נוח לו שנהפכה שלייתו על פניו ולא יצא לאוויר העולם. אמר רבי אחא: הלומד על מנת לעשות זוכה לקבל רוח הקודש. מה הטעם? ואז מביאים פסוק ביהושע, פרק א' פסוק ח' לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה. למען תשמור לעשות ככל הכתוב בו כי אז תצליח את דרכך ואז תשכיל. מה זו ההצלחה? התכלית ההצלחה הכי גדולה זה לזכות לרוח הקודש. עכשיו אם נזכר איזה פסוק רבי שמעון בר יוחאי בא ואומר לנו שאנחנו צריכים לעשות כל הזמן בתורה?

12:30לא ימוש ספר התורה הזה מפיך. זה הפסוק שרבי שמעון בר יוחאי מביא, וזה בדיוק הפסוק שהמדרש מביא שהתכלית של התורה היא על מנת לעשות: לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה. מה אומר הכתוב? למען תשמור לעשות. לא סתם אתה צריך לשמור ולעשות, לא סתם ללמוד ולא לעשות כלום. אז בא רבי שמעון בר יוחאי ואומר לך, אני פטור מתפילה. ואפילו שאני פטור מתפילה, אין. אני אומר לך, אתה צריך להיות זהיר גם בקריאת שמע וגם בתפילה. מה פחות להיות זהיר בקריאת שמע? בקריאת שמע באמת רבי שמעון בר יוחאי לא פטור, אבל צריך להיות זהיר גם בדקדוקיה, גם בטעמיה, לדעת מה בן אדם קורא, לדעת איך לקרוא את זה, לא לרדוף כאילו יש לך איזה מישהו רודף אחריך. קריאת שמע צריך לדקדק בזה,

13:30באופן מאוד מאוד מאוד חשוב שזה יותר חשוב מכל שאר המילים בתפילה. למה? כיוון שקריאת שמע יש בה את כל המצוות של דאורייתא, יש קבלת עול מלכות שמיים וכו' וכו'. כל הדברים הללו הם חשובים מאוד ולכן צריך להיזהר מאוד בנושא הזה של קריאת שמע. עכשיו, הגמרא במסכת ברכות בדף ט"ז עמוד ב' כותבת: "הקורא קריאת שמע ומדקדק באותיותיה מצננין לו גיהנום." ואז הגמרא מביאה פסוק על זה שמצננין לו גיהנום והצל"ח באמת שואל: מה זאת אומרת מצננין לו גיהנום אם הוא צדיק? של קריאת שמע. עכשיו הגמרא במסכת ברכות בדף ט"ו עמוד ב' כותבת: "הקורא קריאת שמע ומדקדק באותיותיה מצננים לו גיהנום." מצננים לו גיהנום. ואז הגמרא מביאה פסוק על זה שמצננים לו גיהנום. והצל"ח באמת שואל: מה זאת אומרת מצננים לו גיהנום אם הוא צדיק? מה הוא עושה בגיהנום שצריך לצנן לו? ואם הוא חייב לסבול עונש הגיהנום, אז מה אתה אומר? או, בגלל שקראת קריאת שמע נבטח על העונש? בגלל שקראת קריאת שמע הוא קיבל עונש? בגלל שקראת קריאת שמע נצנן לך את הגיהנום? למה? הגמרא אומרת שכל הקורא קריאת שמע באותיותיה ובדקדוקיה מצננים לו גיהנום. אז שואל ה"צמח צדק", מה זאת אומרת? אם מדובר בצדיק...

15:00מה הוא עושה בגיהנום? אם מדובר ברשע, אז מגיע לו גיהנום, לא מגיע לו שיצננו. אז אומר הצמח צדק, מובא בחכמי המוסר, שהצדיק לפעמים, לפני שהוא... מכניסים אותו לגן עדן, הנשמה שלו מגיעה, מעבירים אותו דרך הגיהנום. למה? כדי שיהיה נשמות של רשעים שלא יכולים להיחלץ בעצמם מהגיהנום, הצדיק יש בכוחו להוציא אותם מהגיהנום. יש סיפור על אחד מגדולי תלמידי הבעל שם טוב, רבי משה ליב מסאסוב. היה יהודי קדוש שכל ימי חייו מסר על פדיון שבויים. ושם הפעם היה מצב של פדיון שבויים ממש סכנה. למה הפריצים, אם לא הם משלמים להם כסף, היו זורקים את המשפחה עם הילדים, עם האישה, לבור עד שימותו מרעב. ימותו ממש. מתים, קוברים אותם חיים. קוברים אותם ככה שהם גוססים, סוגרים עליהם את הכל, זורקים אותם לכלבים. ורבי משה לייב מסאסוב היה הולך משכונה לשכונה, מעיר לעיר, ממקום למקום, מגטו לגטו. אם יש אנשים, להוציא אותם. ולא פעם הוא היה מתבזה, והיה הולך ומדבר ומצחיק את ה...

16:12דוקסיות כדי שישכנעו את הבעלים שלהם והיה מתחפש והיה עושה להם כל מיני דברים, הכל בשביל להציל את היהודים האלה מתוך בור תחתית. כשהוא נפטר, הוא הגיע לשמיים. אמר להם: "אני מגיע לגן עדן, כל הכבוד, אבל אני רוצה לעשות פדיון שבויים. זו המצווה שלי כל החיים." אמרו לו: "לא, אין פה בית האסורים." אמר להם: "בטח שיש, יש גיהנום." מיד רץ לגיהנום, נכנס, ישב בתוך הגיהנום. רבי משה למיססו אמר, אני לא יוצא מכאן עד שאני לא משחרר פה את כולם. רוצה לעשות פדיון שבויים, להוציא אותך מהגיהנום, את הנשמות של הרשעים, היהודים. אמרו לו, חביבי, אתה לא בעל הבית פה. יש פה בורא עולם, בוא נשאל את בורא עולם. בינתיים הוא נשרף בגיהנום, לא יוצא מפה. במסירות נפש, ממש. שאלו את הקדוש ברוך הוא, אמר הקדוש ברוך הוא, יצא בפסק מבית דין של מעלה, אותו מספר אנשים שהוא הציל בעולם הזה, כך הוא יכול להציל בנשמות בעולם האמת. ספרו כמה אנשים זה היה? 22 אלף איש. הוא הציל. פתאום שבועיים, הרשו לו לקחת איתו 22 אלף נשמות. אז אומר ה"צמח צדיק,"

17:36זה הפשט. אדם שהוא צדיק, הרי מעבירים אותו בגיהינום. אל תדאג, לא יהיה לך חם בגיהינום. מה שצריך להעביר אותך זה בשביל הרשעים, לא יהיה לך חם. למה? כי קראת קריאת שמע. ככה הוא אומר. אז עכשיו, בעצם הדבר הזה מלמד אותנו שהרשע עצמו מרגיש את הגיהינום טוב-טוב. זה לא כל כך יעזור לו הדבר הזה, לפי מה שה"צלה" אומר. יש הרבה אנשים שאומרים, "או, תעשה כל מיני סגולות, תעשה כל מיני דברים, תקבל את זה, תקבל את זה." צריך לראות מה באמת סגולה ומה הדבר שהוא לא כל כך נכון. אין כזה דבר שדבר, למשל, של סגולה יהיה נגד דין. אין כזה דבר. הסגולה הכי טובה זה לקיים את התורה והמצוות, כמו שאמרנו. אז אם בן אדם חושב, "או, אני אחלל שבת, אני אעשה מה שאני רוצה, ויצננו לי גיהנום, כי אני קורא קריאת שמע, אין לי בעיה, הכל בסדר, אל תדאג." יבראו לך גיהנום מיוחד. יצננו לך את הגיהנום, ישימו אותך בגיהנום של שלג. כולו קר. זה גם גיהנום, יש גם גיהנום של שלג שם בשמיים. דרך אגב, מובא במדרש, זה ה'ראשית חכמה' מביא ועוד, שבשבת, אדם ששמר שבת...

19:06הגיהנום לא פעיל בשבת. אבל אם הוא מחלל שבת, גם בשבת הוא פעיל. מה עושים עם הרשעים בגיהנום? בשבת מוציאים אותם מגיהנום של האש ושמים אותם בערי שלג. ואז הם מתקררים מכל האש של כל ימות השבוע וכו' וכו'. שבאים להוציא אותם במוצאי שבת, אז מובא שהרשעים גונבים שלג כדי לקחת איתם לגיהנום, ולהתקרר שם מהחום הגדול. ככה מובא בספר ראשית חכמה, שהם גונבים שלג כדי להתקרר.

20:08הרב דסלר לומד מזה שאפילו שם בגיהנום, אם הם רגילים לגנוב גם שם הם גונבים. הם לא משתנים. הטבע של המידות נשאר להם. אבל אלו שמחללי שבת, לא לוקחים אותם להפסקה הזאת. אין להם את הפריבילגיה הזאת. חיללתם שבת? אין. מקבלים גם שם מוניש. נחזור חזרה למה שאמרנו. רבי שמעון אומר: הווה זהיר בקריאת שמע ובתפילה. וכשאתה מתפלל, אל תעש תפילתך קבע אלא רחמים. יש אדם שבא ועושה את התפילה שלו קבע. מה זה קבע? זה כאילו דבר קבוע, בוא ניתן כרטיס, נלך, אני לא רוצה להישאר פה הרבה זמן. שיגשק לגמור מהר מהר ורק בשביל להראות ברוך שפתרנו מעונשו של זה מהר מהר מהר מהר מהר. דרך אגב, מסופר על רבי יונתן אייבשיץ, זה סיפור שמספרים על כמה מגדולי ישראל בילדותם. מספרים על רבי יונתן אייבשיץ שכשהוא היה קטן אז אבא שלו אמר לו, בוא תאכל ארוחת בוקר ו...

21:32איך שהוא בא לאכול, אז הוא ראה, רבי נתן בשצ'רה, שאבא שלו נתן לו איזה זנב של דג מלוח ואיזה ראש קטן של דג מלוח עם כמה לחם ככה יבש. זה מה שהיה להם. אז הוא שאל את אבא, אבא, מה הבאת לארוחת בוקר? אז הוא אמר לו, דג מלוח. אמר לו, או בסדר, אני נכנס להתפלל, אחרי התפילה אני אצא, אני אוכל. נכנס להתפלל, אחרי שתי דקות חוזר. הוא אמר: לא ממש, גם אתה מתפלל כל כך מהר שחרית. הוא אמר לו: כן. אמר לו: איך עשית כל כך מהר? הוא אמר לו: אם ראש וזנב של דג מלוח אתה קורא לזה דג מלוח וארוחת בוקר, אז גם ברוך שאמר ועלינו לשבח זה גם כל תפילת שחרית. מה שאתה מביא ככה זה אותו מידה. אבל יש אנשים שהם ממהרים בתפילה. אבל תלוי, אם בן אדם ממהר, בלי לבלוע את המילים, ולא מראה שיש לו עול, כאילו מואס בזה, מכוון, והכל בסדר, אין בעיה. אבל אם בן אדם מראה שהתפילה עליו למשא, אז זה נקרא תפילתו קבע. כאילו היא קבועה, והיא תקועה, כאילו, בין כאן לשם, ויאללה, צריך למהר, לגמור אותה. תפילתו קבע? תפילתו קבע.

23:00כַּבָּא כַּבָּא כְּאִילוּ זֶה חוֹב חוֹב שֶׁאֲנִי צָרִיךְ לְהִתְפַּטֵּר לְהִתְפַּטֵּר מִמֶּנּוּ. אָז אַל תַּעֲשֶׂה תְּפִלָּתְךָ כַּבָּא אֶלָּא תַּחֲנוּנִים לִפְנֵי הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא. עַכְשָׁיו, מַה זֶּה תַּחֲנוּנִים? זֶה נָגֵן שֶׁמִּתְחַנֵּן לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אָמַר רַבִּי נַחְמָן מִבְּרַסְלֶב, שֶׁבִּצְעִירוּתוֹ הוּא עָשָׂה הַרְבֵּה הַרְבֵּה הַרְבֵּה צוֹמוֹת וְתַּעֲנִיּוֹת וְסִיגּוּפִים. והוא אמר, אם הייתי יודע את המעלה של התפילה כמו שאני יודע היום, לא הייתי עושה שום תעניות וסיגופים, רק הייתי מתפלל. בן אדם שמתחנן, מתחנן לפני הקדוש ברוך הוא, הקדוש ברוך הוא עוזר לו, הקדוש ברוך הוא נותן לו. אבל מה? לפעמים, בן אדם שהוא מתחנן, בן אדם מכוון טוב בתפילה או משהו, הוא אומר, עכשיו הוא מבסוט. למה הוא מבסוט? כלומר, אני כיוונתי טוב, הייתי הכל בסדר,

24:05בטוח שאני יהיה לי הכל טוב. על זה הגמרא אומרת, כל המעריך בתפילתו ומעיין בה, סופו בא לידי כאב לב. זה גמרא ברכות דף ל"ב עמוד ב'. למה? אדם שמעריך בתפילתו ומעיין בה. מה זה מעיין בה? רש"י כותב, מצפה שתעשה בקשתו על ידי הערכתו. סוף שאינה נעשית ונמצאת תוחלת ומושכת חינם, והיא כאב לב כשהאדם מצפה ואין תאוותו בה. אבל האדם חושב שיתפלל באמת, בהאריכות, ובסדר, לא עשיתי תפילת קבע. התפללתי ארוך, הכל בסדר, אז מגיע לי עכשיו מיליון דולר. התפללתי, נכון? אומרת הגמרא? לא. מה שאתה יכול לקבל פה זה רק כאב לב. למה? מי היית שאתה כל כך בטוח, ואתה כל כך סמוך, ויודע, כן, הכל יהיה בסדר. ועל זה אומרת הגמרא, שעיון תפילה, עיון תפילה, זה אדם שהוא מאריך בתפילתו ומעיין בה, זאת אומרת, הוא יודע, כן, הכל יהיה בסדר, אני התפללתי וזה, הוא תולה בעצמו,

25:30הם מזכירים אבונותיו של אדם. לא רק שלא מקיימים את בקשתו, אלא הפוך, עוד מזכירים לו את אבונותיו. כך אומרת הגמרא בברכות דף ל"ב עמוד א' וגם בראש השנה דף ט"ז עמוד ב'. והגמרא בבבא בתרא דף קס"ד עמוד ב' כותבת: שלוש עבירות אין אדם ניצול מהן בכל יום – הרהור עבירה, עיון תפילה, ולשון הרע. והגמרא מסבירה על לשון הרע שהכוונה היא אבק לשון הרע. מה זה עיון תפילה? כמו שאנחנו אמרנו, שבן אדם מתוך הכוונה שהוא מכוון בדבר הזה הוא בטוח שתפילתו תעשה. וזה לא נכון. אז זה לא מספיק שבן אדם רק לא יעשה תפילתו כבע, אלא מה? אדם צריך לעשות תפילתו תחנונים, לבוא ולדבר לפני הקדוש ברוך הוא מכל הלב באמת. קרוב השם לכל קוראיו, לכל אשר יקראו באמת. כך אומר דוד המלך בתהילים קוף יוטט פסוק י"ח: "קרוב ה' לכל קוראיו, לכל אשר יקראוהו באמת." אם אדם קורא לקדוש ברוך הוא באמת, הוא יקבל ישועה. אדם צריך לעשות תפילתו תחנונים, לבוא ולדבר לפני הקדוש ברוך הוא מכל הלב, באמת. "קרוב השם לכל קוראיו, לכל אשר יקראוהו באמת" כך אומר דוד המלך בתהילים ק''מה, פסוק י''ח: "קרוב השם לכל קוראיו, לכל אשר יקראוהו באמת". אם אדם קורא לקדוש ברוך הוא באמת, הוא יקבל ישועה.

26:58אבל באמת, מכל הלב. זה מה שאומר רבי שמעון בר יוחאי, וכשאתה מתפלל, אל תעש עצמך כבע אל הרחמים ותכנונים לפני המקום. למה? שנאמר, כי אל חנון ורחום הוא, ערך אפיים ורב חסד וניחם על הרעה. הוא אומר, אפילו אם הקדוש ברוך הוא חס ושלום כזה, רק זה ראה על האדם. בר מינן, האדם הזה היה רשע, והאדם הזה היה הכל, כל מה שאתה רוצה. הוא היה האדם הזה, אבל אדם בא ומתחנן לפני הקב"ה ובקש סליחה, כי אל חנון ורחום. זה פסוק ביואל פרק ב' פסוק י"ג: "כי אל חנון ורחום הוא, ארך אפיים ורב חסד, וניחם על הרעה". הקב"ה ממהר לחזור בו מהרעה, ואל תהי רשע בפני עצמך. מסיים ואומר אבי שמעון בר יוחאי, בן אדם לפעמים אומר, הקדוש ברוך הוא עזוב, אתה יודע כמה אני חטאתי לקדוש ברוך הוא, עשיתי את זה ועשיתי את זה וחיללתי שבתות, ועבדתי עבודה זרה, שדרך אגב, אדם שמחלל שבת ועובד עבודה זרה, זה כמעט אותו דבר, אנחנו נדבר על זה בהמשך. זה החמורה שלו גדולה מאוד. אז בן אדם אומר, אני חיללתי כל כך הרבה שבתות,

28:13ואני עשיתי, אז איך הקדוש ברוך הוא ישלח לי? איך הקדוש ברוך הוא? איך, איך, איך? כשבן אדם שואל ככה, זה סימן שהוא מנסה להבין את הקדוש ברוך הוא. למה? כי אם, למשל, אדם יש לו חבר. יום אחד בבוקר, חבר שלו רואה אותו, בא ונותן לו סתירה. אומר לו, מה זה הסתירה הזאת? אומר לו, סתם, ראיתי אותך, בא לתת לך סתירה. טוב, רונה, אל תעשה את זה עוד פעם. מה אתה נותן לי סתירה? למחרת עוד פעם, על הבוקר, בא ונותן לך שתיים. אומר לו, מה קרה? שתיים, דרך אגב יש איזה בדיחה. מספרים, אדם אחד נכנס לבית משוגעים. איך שאיזה משוגע אחד רואה אותו, נותן לו סתירה. משוגע שני רואה אותו, נותן לו סתירה. משוגע שלישי רואה אותו, נותן לו סתירה. נכנס למנהל, אומר לו, תגיד לי, מה זה פה? כל המשוגעים שלכם מרביצים. כל מי שרואה אותי נותן לי סתירה. המנהל אומר לו, או, תראה, פה אנחנו מלמדים אותם. יש כאלה שלא יודעים לדבר טוב, אז איך אומרים שלום? נותנים סתירה. או, בסדר. כשהוא יצא מהמשרד, מגיע אליו איזה משוגע, הג'ינג'י. תופס אותו, נותן לו, ימין, שמאל, הסתירה מפה, סתירה משם, פאר, פאר. הוא רץ חזרה למנהל, הוא אומר לו, מה זה? כמה פעמים צריך להגיד שלום? הוא אומר לו, למה? הוא אומר לו, תפס לי איזה משוגע, הג'ינג'י. נתן לי איזה חמש, שבע, ועוד הוא בורח. הוא אומר לו, אה, זה הג'ינג'י. הוא מגמגם, הוא. שחקה.

29:37אז לפעמים, אם ברובו בן אדם ייתן לך הסתירה, כמה אתה תיקח אותו? כמה אתה תקרצף עליו? כמה בן אדם מציק לך ואתה תסבול אותו? אז בן אדם אומר, או, גם הקדוש ברוך הוא אותו דבר. אם עשיתי לקדוש ברוך הוא כל כך רע, אין סיכוי שהקדוש ברוך הוא יסלח לי. אז מה הבן אדם רוצה? במוח שלו בן אדם אומר, אני מבין את הקדוש ברוך הוא, ובשבילי חס ושלום הקדוש ברוך הוא כמו בן אדם. וכיוון שאף בן אדם בבריאה לא היה סובל את מה שאני עשיתי לקדוש ברוך הוא, לכן לא ייתכן שהקד זה מחשבה מעוותת, זה מחשבה שקרית, מחשבה שמגיעה מהעץ הרע. למה? כי בן אדם שחושב ככה בעצם הוא מבין שהקב"ה חבר שלו, הוא בדרגה שלו, שהקב"ה נמצא איתו ביחד. ולכן הוא אומר, לא יכול להיות שהקב"ה יסלח לי, כיוון שעשיתי כל כך הרבה. על זה אומר הנביא יואל, כי אל חנון ורחום הוא, ארך אפיים ורב חסד וניחם על הרעה. ואל תהי רשע בפני עצמך, מסיים רבי שמעון בר יוחאי. אל תגיד אני רשע יותר מדי, אני כל כך רשע כי עשיתי את זה, כי עשיתי את...

30:39אל תגיד. למה? כי אם אדם יגיד שהוא רשע בפני עצמו, הוא לא יחזור בתשובה. יש הרבה אנשים שמדברים על העוון של חילול שבת, שזה דבר גדול מאוד, כי אנשים עסקנים לא יודעים. ואם בן אדם ידע כמה העוון של חילול שבת באותו שנייה, בוודאי הוא יהיה רשע בפני עצמו. רשע גמור. למשל, יש במדרש רבי נתן, בפרק מד', כתוב כל העובר עבירה אחת. עבירה הכוונה של זנות. וכל המחלל שבת אחת, וכל המאבד נפש אחת מישראל, מעלה עליו הכתוב כאילו איבד עולם מלא. יש במדרש אגדה, במדבר, פרשת שלח, פרק ט"ז, סימן ל"ד. כשם שהעובד עבודה זרה כופר בכל התורה, כך כל המחלל שבת ככופר בכל התורה כולה. וכן שכולה שבת ככל המצוות אז בן אדם שמחלל שבת הוא בזו די רשע בפני עצמו הוא שם לב ואומר בונה אני לא ידעתי אבל חיללתי ויש באוצר המדרשים אייזנשטיין עמוד 79 פרק 8 כל המחלל שבת בפרהסיה עובד עבודה זרה שניהם גויים לכל הדברים. מי אמר את זה? אוצר המדרשים אייזנשטיין עמוד 79 פרק 8.

32:01אבל מה כל חילולי השבת שבן אדם עושה אומר בעוצר המדרשים אייזנשטיין עמוד 431 כל המחלל שבת בזדון, אין לו הרמת ראש עד שיעשה תשובה. יש הרבה אנשים שאומרים אתה יודע מה החיים שלי רעים, החיים שלי מרים, יש לי ייסורים. בסדר, אני עושה עבירות, אבל יש לי גם ייסורים. אז זה מתכזז. הרי מה אתם הדתיים אומרים? כפרת עוונות, כפרת עוונות. אני יכול למכור לך כבר. אתה רוצה? אני אמכור לך. יש לי כל כך הרבה בעיות. אומר לו המדרש חביבי, לא יעזור לך כל הכפרת עוונות האלה. כל המחלל שבת בזדון, אין לו הרמת ראש. אתה לא יכול לצאת מזה מכל הכפרת עוונות. עד שיעשה תשובה, רק תשובה מועילה. מת מחלל שבת, יש גיהינום, גיהינום קשה מאוד. יש לזה סוף? כל אחד לפי השבתות שהוא חילל. אז מה זה העניין שכאילו אין לו חלק לעולם הבא? אז ככה, אם למשל בן אדם בסוף חזר בתשובה, בסוף בן אדם עשה, אפילו אם הוא הרהר בתשובה, יש סיכוי שהוא יוצא מהגיהינום. אם הוא לא עשה, בר מינן, אז הדברים שלו חמורים מאוד, אנחנו כבר נגיע לכל הדברים האלו, הגמרא במסכת חולין, בדף צ' עמוד א', כותבת שכל אדם שמחלל שבת,

33:26בסוף, בן אדם שעשה, אפילו אם הוא הרהר בתשובה, יש סיכוי שהוא יוצא מהגיהינום. אם הוא לא עשה, בר מינן, אז הדברים שלו חמורים מאוד. אנחנו כבר נגיע לכל הדברים האלו. הגמרא במסכת חולין, דף ד' עמוד א', כותבת שכל אדם שמחלל שבת, עובד עבודה זרה הוא כופר בהקדוש ברוך הוא, וגם אדם שמחלל שבת הוא כופר במעשה בראשית. הוא ממש ממש הדין שלו נחשב כגוי ו... מובא ב... הכתוב אומר שכל אדם שהוא מחלל שבת, כל אדם שעושה עבירות כאלה, כל אדם שעושה עבירות כאלה, שהכתוב אומר עליהם לשון כרת, אז חס ושלום, האדם נכרת, נכרת מחיי נצח. זאת אומרת שאין לו, אין לו תיקון. בסוף, בסוף, בסוף, יש סוד של כי לא יידח ממנו נידח. כל אדם שעושה עבירות כאלה, שהכתוב אומר עליהן לשון כרת, אז חס ושלום, האדם נכרת, נכרת מחיי נצח. זאת אומרת שאין לו תיקון. בסוף, בסוף, בסוף, יש סוד של "כי לא יידח ממנו נידח".

34:50שהקב"ה בסוף יתקן את כל הנשמות, אבל אדם שמחלל שבת בפרהסיה, אז ממש הוא כמו עובד עבודה זרה. הוא יצא מתוך כלל עם ישראל וזה נחשב לו שעשה את כל העבירות שבתורה. כן, כן, כן. עכשיו יש גמרא במסכת עירובין. הגמרא שמה במסכת עירובין...

35:51בדף סמ"ח עמוד א' הגמרא דנה מי זה מומר? מי נקרא מומר? מה זה מומר? מומר זה אחד שאומרים עזוב, הוא עזב את התורה, עזב את הכל, גוי. אומרת הגמרא, מומר המחלל שבת בפרהסיה, זה מומר. עמר אבונה, איזה הוא ישראל מומר? זה המחלל שבתות בפרהסיה. עכשיו, בדרך כלל מקובל לומר, אם תשאל מי זה מומר, יגידו לך שזה שאחד טבע לנצרות. זה שטבע לנצרות הוא פחות מומר מזה שמחלל שבת בפרהסיה. למה? זה שטבע לנצרות, יטבול עד מחר, שטויות. אם אתה באמת לא מחלל את התורה, תטבול, תעשה מה שאתה רוצה שם. זה שטויות, אין לזה שום משמעות. ישראל, אף על פי שאתה ישראל. זה לא יעזור לך, אתה לא יכול להחליף את הדת שלך. אבל אדם שמחלל שבת, אינו נקרא ישראל. המאירי, במסכת קידושין, בדף מונה עמוד א', הוא מביא...

37:17שבשם תשובת הגאונים שהמשומדים של עכשיו אין קידושיהם קידושין הואיל ומחללים את השבת. אומר אם יש אדם שמחלל שבת וקידש אישה, נתן לה טבעת ואמר לה "הרי את מקודשת לי," אומרים הגאונים האישה הזאת מותרת. תיקח אותה, תתחתן איתה, תעשה איתה מה שאתה רוצה. אה, אבל אישה לא תתחתן איתה, לא. אומרים הגאונים המשומדים של עכשיו אין קידושם קידושין, הועיל ומחללים שבת. ומה המקור? הפסוק אומר, "ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם." הכתוב אומר על שבת: "ביני ובין בני ישראל." אות היא לעולם. השבת היא אות רק בינינו לבין עם ישראל. זה פסוק בספר שמות, פרק ל"א, פסוק י"ז, ואת זה גם הגמרא במסכת ביצה, דף ט"ז עמוד ב', מובא שהקדוש ברוך הוא נתן להם את השבת בפרהסיה. השבת נתן להם בצנעא.

38:41כאילו זה היה משהו אישי, רק בינינו לבין עם ישראל. ועל זה אומר המאירי, כי עוד ביני וביניכם, ובין בני ישראל, אם אתה שומר על השבת, אתה מעם ישראל. אתה לא שומר על השבת, אתה לא מעם ישראל. עד כדי כך. המאירי בעבודה זרה בדף ס"ו עמוד ב' כותב, המחלל שבת בפרהסיה, הרי הוא כגוי. לכל הדינים. והתוספות הראש ביומא בדף עמוד בית כותב. והמחלל שבת ככופר במעשה בראשית. אז זה נחשב לו שהוא עושה את כל המעשים, את כל העבונות של התורה. כל העבונות שאפשר, הוא עשה. אין עבירה שהוא לא עשה. למה? כי השבת כנגד הכל. אז הדבר הזה, לפעמים יש יהודים שהם לא יודעים כמה חמור הדבר הזה, לא יודעים כמה חמור. אז צריך לבוא ולהודיע להם. אתם יודעים שהעונש, העונש על הדבר הזה זה סקילה. מה זה סקילה? בזמן חז"ל היו זורקים אותו מקומה גבוהה, גובה שתי קומות, ואחר כך היו משליכים עליו אבנים.

40:10על הדבר הזה זו סקילה. מה זה סקילה? בזמן חז"ל היו זורקים אותו מקומה גבוהה, גובה שתי קומות, ואחר כך היו משליכים עליו אבנים. על הגמרא במסכת כתובות בדף ל' עמוד ב' וגם במסכת סוטה בדף ח' עמוד ב' וגם במסכת נדרים בדף ל"ז עמוד ב' זה מובא גם במדרש רבה פרשת נשא פרשה י"ד אות ו' וגם בילקוט שמעוני ישעיהו רמז ת"ף תת"ו ועוד שמיום שחרב בית המקדש אף על פי שבטלו סנהדרין גדולה וארבע מיתות בית דין. דין ארבע מיתות בית דין לא בטלו. מי שנתחייב סקילה או נופל מן הגג או חיה דורסתו. מי שנתחייב שריפה או נופל בדלקה או נחש מכישו. מי שנתחייב הרג או נמסר למלכות או לסטים באים עליו. מי שנתחייב חנק או טובע בנהר או מת בחולי שהוא חונק את גרונו של האדם.

41:40יש חולאים. אדם שנגזר עליו עונש חנק, אז הקדוש ברוך הוא מביא לו עונש של חנק בצורה שלו. אבל אנחנו מדברים עכשיו על הדבר הזה של סקילה. סקילה כתוב או חיה דורסתו. מה זה חיה דורסתו? כן, אבל היום פחות יש חיות, יש מכוניות. תאונות דרכים, רחמנא ליצלן, רחמנא ליצלן.

42:45לצערנו, המצב הזה, אם האדם מסתכל כמה תאונות דרכים יש וכמה אנשים נהרגים בתאונות הדרכים, מפחיד מפחיד מפחיד. שיעור ההרוגים בתאונות דרכים בישראל עולה בסכומים אסטרונומיים יותר ממה שנהרגו בכל המלחמות. אבל מה שכן צריכים לדעת, שחוץ מהדבר הזה יגידו לך, או גם אנשים דתיים מתים בתאונות דרכים. זה נכון. לא תמיד העונש על תאונות דרכים זה משהו של סקילה. לפעמים בן אדם לא התנהג טוב, לא נזהר, ונדרס, בוודאי. אבל הרבה פעמים בן אדם זה לא תלוי בו. הוא נהג, עשה הכל פרפקט, ועם כל זה מת בתאונות דרכים. איך יכול להיות? חייבו עושה טוב.

43:46לפעמים זה גם דברים על גלגולים קודמים. לא תמיד יודעים מה האדם הזה קיים, מה האדם הזה לא עשה. אז גם היום בימינו, כמה אדם רוצה להיזהר, אדם רוצה להישמר מכל הדברים הללו, אז אדם צריך להיזהר מחילול שבת. עכשיו, אם בן אדם לא יודע את הדברים הללו, לא יודע אותם, אף אחד לא ידע. שמומך, עזוב, אל תפחיד אותנו, אל תשגע אותנו, אל תגיד לנו. לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא. זה לא תמיד נכון. זה אף פעם לא נכון. אבל צריך לדעת שאם לא יאמרו לאנשים, אז אנשים לא ידעו. להיזהר מחילול שבת. עכשיו, אם בן אדם לא יודע את הדברים הללו, לא יודע אותם, אף בן אדם לא ידע. שמוֹמך, עזוב, אל תפחיד אותנו, אל תשגע אותנו, אל תגיד לנו. לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא. זה לא תמיד נכון. זה אף פעם לא נכון. אבל צריך לדעת שאם לא יאמרו לאנשים, אז אנשים לא ידעו. יש בתורה מובא הפרשה של המקושש. מי היה המקושש? חזק וברוך. והגמרא בעבודה זרה, פרק רבי נתן, כותבת שהמקושש...

45:12יש לו חלק לעולם הבא. איך זה יכול להיות? איך זה יכול להיות? הרי המקושש הזה חילל שבת. אז קודם כל, יש כלל שאם הורגים אותו בעולם הזה, בית דין פוסקים עליו דין בעולם הזה, אין דין למעלה. אבל היום אין את זה, נכון? אבל יש דבר מופלא, יש דבר מופלא, מופלא, מופלא. התרגום יונתן בן עוזיאל מביא דבר מיוחד. הוא אומר שהמקושש הזה התכוון לשם שמיים. למה?

46:13הוא אומר, אנשים, רק עכשיו הצטוו על השבת, עוד לא היו חזקים. הוא אומר, או, יש סיכוי שמישהו יחלל שבת. אז כוונת המקושש עצים ביום השבת הייתה, כדי לפרסם ולהודיע שהמחלל שבת דינו סקילה. אז הוא בכלל לא עשה את זה בשביל חילול שבת. ככה מובא גם במדרש, שהמקושש נתכוון לשם שמיים. למה? כי במדרש מובא שהם היו אומרים, אחרי מעשה המרגלים, עם ישראל אמרו: "בין כה וכה אנחנו לא נכנסים לארץ. אז אם אנחנו לא נכנסים לארץ, בוא נעשה עבירות, עזוב אותך." מיד הוא עמד וחילל שבת כדי שיהרג, ויראו אחרים וילמדו.

47:13עכשיו יש כלל בהלכות שבת, שכל מלאכה שהיא לא צריכה לגופה, למשל בן אדם חופר בור בשבת, אסור לו לחפור בור בשבת. אבל הוא לא חופר בור בשביל לחפור בור, הוא צריך רק חול, לקחת חול, לכסות איזה משהו, לנקות בבית או משהו. אז זה נקרא חופר בור שאינו צריך לגופו. אתה לא צריך את הבור, אתה צריך את החול. רק מה אני אעשה? שנייה פה בור? מלאכה שאינה צריכה לגופה יש מחלוקת בגמרא, רבי יהודה ורבי שמעון. רבי שמעון פוטר עליה. הוא לא חייב. רבי שמעון, שזה רבי שמעון בר יוחאי, אומר, בן אדם שהוא חופר בור בשבת, אבל לא בשביל שיהיה לו בור, אלא בשביל שהוא צריך את החול. זה נקרא מלאכה שאינה צריכה לגופה, פטור עליה. אומרים אותו דבר, המקושש, מה היה? הוא לא עשה חילול שבת בשביל חילול שבת. בשביל מה הוא עשה חילול שבת?

48:14למד אנשים. אז זו מלאכה שאינה צריכה לגופה. הוא לא צריך לתכנן שבת. הוא עשה את זה בשביל ללמד. הוא היה מוכן למסור את הנפש שלו בשביל להראות לאנשים מה זה שמירת שבת. להראות לאנשים מה זה הדבר הזה. דרך אגב, הגמרא במסכת שבת דף קנ, ב מביאה מעשה בחסיד אחד שנפרצה לו פרצה בתוך שדהו בשבת ונמנע מלתקן אותה בשבת. הוא חשב "אני צריך לגדר", ונזכר ששבת היום ונמנע אותו חסיד ולא גדרה. ונעשה לו נס ועלתה בו צלף. מה זה צלף? זה עץ שאפשר לאכול את העלים שלו. את פירותיו של עץ גדול, אפשר להתפרנס ממנו בשפע. הוא אמר: "רק מכיוון שחשבתי לעשות משהו שאסור לעשות אותו בשבת, זה הספיק". החיד"א ב"פתח עיניים" הביא בשם האר"י הקדוש, שאותו חסיד היה גלגול של צלפחד, ובא לעולם לתקן חטאו שחילל שבת. ולכן העלה בשדה הוא צלף, שטבע צלפחד הוא צלפחד. וכאן גם החתם סופר כתב בשם "ספר הגלגולים".

49:44מסכת שבת דף ק"נ עמוד ב'. אז בעצם אנחנו רואים שהמקושש מסר את עצמו על דברי תורה. בשביל מה? זכות הרבים. עכשיו יש בזוהר הקדוש, בחלק ג' דף קו'ף מו'נ עמוד א', כתוב שכיוון שהקדוש ברוך הוא הזכיר את שמו של צלופחד. איפה הקדוש ברוך הוא הזכיר אותו? בפרשת פנחס, פרק כ"ז, פסוק ז'. כתוב בפסוק: "ויאמר ה' אל משה לאמור כן בנות צלופחד דוברות". שם הם הגיעו הבנות של צלופחד ואמרו: "מגיע לנו גם חלק בנחלה, אין להבינו ירושה בארץ, אז אנחנו - אין לו בנים - אז אנחנו יורשות את אבינו". כיוון שהקדוש ברוך הוא הזכיר את שמו של צלופחד, כי הקדוש ברוך הוא לא מזכיר את שמות הרשעים, ידע משה רבנו שנתכפך אתו.

51:26פה הקדוש ברוך הוא אמר ממש את המילים, ממש את השם של צלופחד. כיוון שהזכיר הקדוש ברוך הוא את שמו של צלופחד, ידע משה רבנו שנתקפה. יש ספר שנקרא "אמרי שמי" פרשת בשלח, והוא כותב דבר נחמד. הגמרא במסכת שבת דף צו עמוד ב מביאה שאומרים האם המקושש זה צלופחד או מישהו אחר, ואז מובא שם המחלוקת האם צריך לגלות את זה או לא לגלות את זה. למה? כי אם התורה כתבה מקושש מה אתה מגלה? אז שם כתוב למה התורה כיסתה את שמו. אז יש גמרא בבבא קמא בדף ס' עמוד ב'. הגמרא כותבת: המוסר עצמו על דברי תורה אין אומרים דבר הלכה בשמו. אדם שבא ומוסר את עצמו על דברי תורה... מכניס את עצמו לעניינים של סכנה בשביל דברי תורה. אז לא, הגמרא אומרת לא אומרים דבר בשמו. למה? אתה לא צריך להסתכן בשביל לעשות כזה דבר כדי שלא ילמדו ממנו, יגידו כל אחד ילך ויכניס עצמו לסכנה גמורה. אז עכשיו אומר...

52:53הספת אמת מפרש בשם החידושי הרי"ם שהסיבה כיוון שנעשה גופו תורה הוא ממש מסר את נפשו לתורה. אנחנו לא מזכירים משהו בשמו, אבל לענייננו צלופחד, בעצם כל מה שהוא עשה הוא עשה את זה בשביל ללמד אותם תורה. לכן התורה לא מגלה את שמו, אבל מכאן אנחנו לומדים איך הוא בא ועשה דבר כזה גדול. בשביל ללמד היום, אנחנו לא אומרים לבן אדם תמסור את עצמך בשביל להודיע על האנשים. לא צריך לעשות מסירות נפש כזאת. אומרים לבן אדם תשמור שבת, תודיע על האנשים את החומרה שלהם, ואם בן אדם יודיע על האנשים את החומרה שלהם של הדבר, אז בן אדם ידע כמה הוא חוטא ורק אז הוא יכול לשוב בתשובה. לפני שבן אדם יודע כמה הוא חוטא, הוא לא יכול לשוב בתשובה. עכשיו, פעם הפסוק שהבנו על רבי שמעון בר יוחאי "כי א-ל חנון ורחום הוא, ארך אפיים ורב חסד ונחם על הרעה" זה רק אם בן אדם גם ניחם.

53:55את החומרה שלהם של הדבר, אז בן אדם ידע כמה הוא חוטא ורק אז הוא יכול לשוב בתשובה. לפני שבן אדם יודע כמה הוא חוטא, הוא לא יכול לשוב בתשובה. עכשיו, פעם הפסוק שהבאנו על רבי שמעון בר יוחאי, כי אל חנון ורחום הוא ארך אפיים ורב חסד וניחם על הרעה, זה רק אם בן אדם גם ניחם. אם אדם ניחם מעוונותיו אז הקדוש ברוך הוא ניחם על הרעה. אבל אם בן אדם לא ניחם מעוונותיו אז הקדוש ברוך הוא איך יהיה ניחם על הרעה? בן אדם נשאר רשע, רשע, רשע ולא חוזר בתשובה, אז הקדוש ברוך הוא לא ניחם על הרעה. אז זה מה שכתוב: שאם בן אדם מתחנן לפני הקדוש ברוך הוא, מתי בן אדם יכול להתחנן לפני המקום ברוך הוא? כשבן אדם שומר את התורה והמצוות. ובמיוחד אם בן אדם שומר שבת. למה? כי כשבן אדם עושה קידוש, כשבן אדם בא ומכריז על שמירת שבת, אומרת הגמרא במסכת שבת בדף קי"ט עמוד ב', "כל המתפלל בערב שבת ואומר ויכולו, מעלה עליו הכתוב כאילו נעשה שותף לקדוש ברוך הוא במעשה בראשית." אדם שבא ונהיה שותף עם הקדוש ברוך הוא, אז שותף יש לו פרוטקציות. מסופר על רבי שלמה מזוויעל, שהיה אדמו"ר מזוויעל, זכר צדיק לברכה, שפעם אחת הגיעה אליו מישהו, אמר לו, השבת שלו חולה מאוד. אמר לו, בזמן שאני עושה קידוש, תזכיר לי את השם שלה. וככה היה, ובאמת באותו שבת היא התרפאה.

55:22כל המתפלל בערב שבת ואומר "ויכולו," מעלה עליו הכתוב כאילו נעשה שותף לקדוש ברוך הוא במעשה בראשית. אדם שבא ונהיה שותף עם הקדוש ברוך הוא, אז שותף יש לו פרוטקציות. מסופר על רבי שלמה מזוועהיל, שהיה אדמו"ר מזוועהיל, זכר צדיק קדוש לברכה, שפעם אחת הגיע אליו מישהו ואמר לו, שבת שלו חולה מאוד. אמר לו, בזמן שאני עושה קידוש, תזכיר לי את השם שלה. וככה היה, ובאמת באותו שבת היא התרפאה. שאל אותו, אבא, איפה כתובה הסגולה הזאת? הוא אומר לו, זה לא סגולה, זה בגמרא. הגמרא אומרת שמישהו עושה קידוש, שומר שבת, נעשה שותף לקדוש ברוך הוא. כשאתה שותף, אז אתה יכול לבקש דברים מהשותף השני. אז פה גם במשנה הזאת כתוב, אל תעשה את תפילתך קבע אלא רחמים ותחנונים מפני המקום. אתה יכול לבקש מהקדוש ברוך הוא את הרחמים ותחנונים, כי הוא אל רחום וחנון. אבל מה? אם בן אדם רשע, באמת הוא רשע. אז הוא לא יכול לבוא ולהתחנן לקדוש ברוך הוא. איך אתה מתחנן לקדוש ברוך הוא בשעה שאתה עושה דברים נגדו? איך אתה רוצה שהקדוש ברוך הוא יעזור לך כשאתה עושה דברים נגדו? איך? איך? אי אפשר. לא יכול להיות הדבר הזה. אז בוודאי, במיוחד כמו שאמרנו בנושא הזה של שבת. אבל אם בן אדם שומר את השבת, אז הוא נעשה שותף לקדוש ברוך הוא. אז במילא, התפילה שהוא מתפלל, הוא יתפלל לשותף. השותף יעזור.

56:48ואז בוודאי האדם יזכה שתפילתו תיענה בהקדם. הקדוש ברוך הוא יזכה אותנו שנזכה לקיים את כל דברי רבותינו באהבה, בשלווה, ונזכה לזכות את הרבים. ונשמע שבת כתקנה ושכל משאלות ליבם של כל עם ישראל יתקיימו לטובה. אמן.