אגרת הרמב״ן ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון לפני מלך הכבוד

0:07בעזרת השם נעשה ונצליח להמשיך בהגירת הרמב"ן. אנחנו היינו בשיעור הקודם במשפט "לפני מי אתה עתיד לתן דין וחשבון". הסברנו קצת על הדין ועל החשבון, והסברנו מה ההבדל בין דין לחשבון. אבל עכשיו אנחנו נדבר על גדלות השם, שזה המילים הבאות: "לפני מי אתה עתיד לתן דין וחשבון? לפני מלך הכבוד, שנאמר..." הנה שמיים ושמי השמיים לא יכלכלוך, זה פסוק בדברי הימים ב' פרק ו' פסוק י"ח. אף כי ליבוד בני אדם, זה פסוק בספר משלי פרק ד' פסוק ו'. ונאמר פסוק ב' פרק אף ג' פסוק אף ד', הלו את השמיים ואת הארץ אני מלא נאום ה'. וכאשר תחשוב את כל אלה תראה מבורך ותשמר מן החטא. עד כאן זה השיעור להיום שאנחנו צריכים לבוא ולדבר עליו ולראות. כל אדם מנסה להבין את הבורא. למה? כי קשה לו שהוא לא מבין. קשה לו שהוא לא מבין.

1:24ובאמת, רבי נחמן מברסלב אומר לשמור שאדם שאין לו שאלות על הקדוש ברוך הוא, זה לא טוב, זה לא נורמלי. כי אם יש לך שאלות, סימן שאתה לא מבין. אם אין לך שאלות, סימן שאתה מבין. איך אתה מבין כל הנהגת השם? אז כדי לנסות להבין את הנהגת השם, קודם כל תבין מול מי אתה מתמודד. תבין שאלוקים הוא לא חבר שלך. תבין שהקדוש ברוך הוא מלך הכבוד. כך דוד המלך מכנה אותו בתהילים פרק כ"ד פסוק ח'. ובאבות באו והגדירו אותו עוד יותר בפרק ג' משנה א': "לפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון? לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא." למה באו והוסיפו עוד במשנה באבות על הפסוק בתהילים? כיוון שרצו להגדיל עוד יותר. האדם רוצה לדעת כמה אתה מפחד ממלך. היום לא מפחדים ממלך בכלל. מה יש לפחד ממלך? הוא לא עושה כלום. לא מכירים היום מושג. תשאל נתין אנגליה: אתה מפחד ממלכת אנגליה? אני מפחד עליה, לא מפחד ממנה.

2:37מה אכפת לי אישה זקנה. אבל פעם, בתקופות הרומיות והיווניות, כשהיו מושגים של מלך, ידעו מה זה. לכן המשנה באבות באה והוסיפה: לפני מלך מלכי המלכים, הקדוש ברוך הוא, לא סתם מלך הכבוד כמו שאתה מכיר. מלך מלכי המלכים. הרמב"ן באמת נקט את הלשון של הפסוקים, והוא תמיד נצמד לפסוקים. אבל המחשבה הזאת, לדעת לפני מי אתה נמצא, לפני מי אתה עומד. רבי משה פיינשטיין, כשהוא היה מתפלל בתפילה, היה עומד בלי לזוז. יש באמת מחלוקת מה הדרך היותר טובה, אבל לכל הדעות בשמונה עשרה עדיף פחות לזוז. אצל האשכנזים, יש הסכמה בערך על נענוע, אך כותבים שאם מתנענעים מימין לשמאל, זה דרך גאווה. רק ככה אפשר, אבל גם זה לא בכל השמונה עשרה, לא בתפילת שמונה עשרה, אלא לפני כן. בשמונה עשרה עדיף לעמוד. יש איזו תשובה גם בשביל "תפילה למשה" של הרב משה לוי. ועוד, הרב משה פיינשטיין ניצב כמונה. שאלו אותו למה אתה ככה. אז הוא אמר שכשהוא היה ברוסיה, יום אחד העמיד אותו קוזק תוך כדי בריחה. אמר לו: "תעמוד פה, ואם אתה תזוז, אני אורה בך." הוא אומר: "הרגשתי כל כך שפל וכל כך מושפל."

4:00ברמה שמישהו יכול לבוא ולקחת ממני את החיים שלי, אם אני רק אזוז, אז אמרתי, השפלה כזאת, אפסיות כזאת, אני מקדיש לקדוש ברוך הוא. מאותו יום, 18 לוסס, כאילו עומד מולי חייל, קוזק. עד כדי כך. והפסוק פה, בכוונה, מביא הרמב"ן את הפסוקים האלה שמדברים בגדולת השם. באופן פיזי, כי המוח המגושם של האדם רק מה שרואה זה מה שתמיד אמרו הכופרים ברוסיה: אם לא ראית - לא האמנת. זה הילד שהגיע בכיתה א'. המורה אמר: אתם רואים את הלוח? יש לוח. אתם רואים את השולחן? יש שולחן. אתם רואים אותי? יש אותי. אתם רואים את אלוקים? לא. אז אין חלילה. אז מה המורה אמר? מה הילד אמר? אתם רואים את הלוח? כן. את השולחן? כן. את המורה? כן. אז יש. אתם רואים את השכל של המורה? לא. אז אין לו שכל. זה ממש מסתדר. כי אדם שחושב שהמציאות של המורה קיימת רק מתי שרואים, אז זה אדם שאין לו שכל. לכן, כשהנביא מדבר על מושגים גשמיים, הוא אומר שהשמיים ושמי השמיים, יש שמיים עליונים ושמיים תחתונים.

5:21לא יחליקו ח. כביכול אין שם מספיק מקום. בשביל הקדוש ברוך הוא, ככה מובא גם במדרש רבה בראשית, פרשה שמחתה, שהקדוש ברוך הוא מקומו של העולם ואין העולם מקומו. זאת אומרת, העולם נמצא כביכול בקדוש ברוך הוא, לא הקדוש ברוך הוא בעולם. וגם המושג של "יחלקלו לך", זה הכוונה מי מחזיק את מי. מי מחלקל את מי. כתוב שיוסף חילקל את אבותיו, את אביו ואת אחיו וכל הדברים הללו. הוא החזיק אותם. זאת אומרת, מי מחזיק את העולם? מי מנהל את השמיים ואת הארץ? שמי השמיים לא יכלכלוך. הכוונה היא, שהמושג הדבר הכי גדול שהאדם מכיר היום בעולם זה השמיים. מכל מקום בבריאה רואים שזה יותר גדול מהים, יותר גדול מכדור הארץ, כל האטמוספירה. ואם האטמוספירה, שזה כביכול המושג הכי גדול, אומרים שאין בה כוח מספיק להחזיק כביכול את הקדוש ברוך הוא.

6:22כי הוא מחזיק את העולם ולא העולם מחזיק אותו מכל הבחינות. אז אתה תבין כשאתה בא להתנגד למשפט אחד של אלוקים, לעשות רצון של אלוקים. תבין כמה אתה שווה. אדם שעולה למגדלי התאומים, זכרונם לברכה, כשהאדם עלה שם למעלה, מקומה 120, מסתכל למטה, הוא בקושי רואה בני אדם, אולי כמו נמלים, אולי גם לא. ובא בן אדם, עולה הלאה בקומות, עולה הלאה, עולה לבניין הכי גבוה בעולם. כל הדברים האלה, הם בעצם, כל הבניינים הגבוהים שקמים, הם באים בעצם להראות את האפסיות של האדם. אדם יעלה עם חללית, יצא מכדור הארץ, וכמה שיתרחק יבין שהעיר היא כדור קטן. יעמוד בן אדם במרכז פלורידה והיא תנופף לו. מה אתה רוצה ממני? לא יראה. אז בא בן אדם קטן, צ'יק, מטר שמונים. אם הוא שחקן כדורסל, שתיים ועשרה. וואו. אם הוא כבר שלוש מטר, אתה אומר, זה לא בן אדם, זה שד.

7:38ופתאום אומר לקב"ה, ריבונו של עולם, לא בא לי, השבת הזאת לא מתאים לי. אתה מבין את האפסיות הזאת? מספרים איזו בדיחה, שפעם אחת היה איזה פיל, פיל שוקל איזה חמש, שש טון, שפילים שוקלים עשר טון, פיל ענק, ענק, ענק. הלך ודרך על קן של נמלים. דער חלקן פון די נמלים. אַלע די נמלים, כועסות, חוץ פון, וואס דו טוסט? אבער ער פארשטייט נישט, ער פארשטייט פילית. איינע פון די נמלים האט געזען אזוי, האט זי געזאָגט, איך וועל זיך מיאוסען. זי איז געגאנגען, איז ארויפגעגאנגען פון זיין פוס צו זיין רוקן, זיך געכאפט אים אין האלז, אַלע האָבן געזען אַז זי האלט אים אין האלז, האָבן אַלע אָנגעהויבן שרייען צו איר. משה, קוועטש אים! קוועטש אים! אַלע שרייען צו דער נעמעלע. יאָ, זי האָט געפּרוּווט אים צו קוועטשן. הנמלה. האפסיות של בן אדם זה הרבה יותר מהיחס של נמלה לעומת פי. פעם בן אדם אומר לבנה של בן אדם, אתה לא מתאים לי. אתה יודע מה? את השבת הזאת אני אשמור, את השבת הבאה לא. תבין כמה אתה אפס. תבין כמה אתה כמו שאומרים גורנישט. זירו. לא משנה באיזו שפה. לעומת הבורא יתברך.

9:04לצערנו, אנשים לא מבינים. זו הסיבה שכשאתה אומר לו "שמור שבת," מה הוא אומר לך? "קשה לי." אתה אומר לו: "אל תאמר 'קשה לי'. אתה אומר לו: "שמור, אל תיגע בבחורה." "קשה לי." מה זה "קשה לך"? אם מישהו היה עומד לך עם מקדח ואומר שאם אתה נוגע בבחורה, אתה מקבל כדור לראש, היית אומר "קשה לי"? המציאות של הבורא, הגדלות של הבורא, היא הרבה יותר מכל מושג שנראה. וניכר לנו. וזה מה שאומר שלמה המלך במשלי בפרק ט"ו, פסוק י"א: "שאול ואבדון נגד ה', אף כי ליבות בני אדם." שאול ואבדון הם שמות של הגיהנום. כמה אנשים יש בגיהנום? לצערנו, בלי סוף. רוב האנשים, רוב האנשים לא נמצאים בגיהנום. זה אנחנו יודעים גם מהגמרא בפסחים, דף צד עמוד א', וגם הגמרא בתענית, דף י' עמוד א'. שתיהן אומרות שהעולם הוא אחד משישים בגן, גן אחד משישים בעדן, עדן אחד משישים בגיהנום.

10:33זאת אומרת, גן עדן הוא פחות, הוא יותר קטן מגיהנום. הקב"ה הוא יודע ומכיר את כל השאול ואת כל האבדון. מי נמצא שם, כמה זמן נמצא, שלא יהיה יותר מדי ממה שמגיע לו. הקב"ה מחשב את הכל ויודע את הכל בשנייה אחת, בן אדם לא יהיה בשאול והאבדון. הכל נמצא לפניו, הכל גלוי לפניו, במשך שלושת אלפים, יותר משלושת אלפים, מאז קום בריאת העולם, 5784 שנים. אז אף כי ליבות בני האדם, אז את הלב הקטן שלך, עם כל השטויות וכל ההגיגים וכל המחשבות, זה הקדוש ברוך הוא לא ידע? הלא כל מה שהקדוש ברוך הוא ידע. ולמה אומר את זה? מביא הרמב"ן את הדבר הזה כי היו אנשים שדווקא בגלל גדלות הבורא, כפרו בבורא. איך? הקדוש ברוך הוא כל כך גדול, מה נראה לכם שהוא מתייחס אליי? נראה לכם אני... חס ושלום, אדם אומר, יוציא זרע לבטלה. נראה לך שזה מה שמפריע לקדוש ברוך הוא? אתה יודע מי זה הקדוש ברוך הוא? אתה יודע מי זה בורא עולם? אתה יודע מי זה בן אדם? הוא אומר, יחצי אותי מאזור. אלף אלופים ישם שונה וריבו רבבות אבנים יהיו לפניו. מה נראה לך אני? תגיד לי, אתה שפוי? בדיוק מפריע לו, מפריע לו שאני משתמש בסיגריה אלקטרונית בשבת.

11:57מפריע לו אם אשתי שמה מטפחת כזאת, או מטפחת עם חורים שרואים את כל השערות. מה אתה משוגע? הוא אומר לך, אתה משפיל את אלוקים. אתה משפיל אותו. אתה משפיל. אתה עושה זוכרת תמונה. לכן מביא שלמה המלך, הוא אומר, אתה יודע שאלוקים יודע את כל המחשבות שלך? לא רק את המעשים, את המחשבות, כל השטויות שעולות לך בראש. כל הטינופים, הכל הקדוש ברוך הוא יודע. עכשיו, מה אתה צריך להבין? או שחס ושלום, שלמה המלך שקר והתנ"ך שקרי, חס ושלום, או שאתה לא מבין כמה אתה באמת שווה וכמה המחשבה והמעשים שלך חשובים לקדוש ברוך הוא. שעם כל גדלותו, זה מה שמעניין אותו, זה המחשבה, זה הדיבור, זה המעשה. והיצר הרע מנסה להגדיל את האדם ולהקטין אותו בו זמנית. לפעמים הוא בא לאדם ואומר לו, מה אתה? עזוב, אתה לא שווה כלום. מי אתה? מי אתה לעומת הבורא? מה נראה לך שהתפילה שלך, שהתפילה שלך תעזור באמת? מה נראה לך שהעבירה שלך תפריע? עזוב, אתה כלום. אבל אם פתאום מישהו פוגע בו, או פתאום אתה רואה את אותו "כלום", נהיה הבדאי. כל השכונה צריכה לדעת שפלוני חסם לו את הרכב.

13:20אהה, לפני רגע אמרת, מה אני? מי אני? אהה. זה היצר הרע. ולכן, אחרי שהוא הביא את הפסוק, הנה השמיים ושמי השמיים לא יכלכלוך, אחרי זה הוא אמר, אהה, אף כליות ביני אדם, תראה כזה שמחוקם יודע מה בלב שלך. זה שהוא נמצא מרחק אינסוף שנות אור, זה לא אומר שהוא לא יודע מה בלב שלך. ואז הוא מביא פסוק נוסף. ונאמר "הלוא את השמים ואת הארץ אני מלא", נאום ה'. זאת אומרת, שלא תאמר כמו הרומאים הקדמונים שאמרו שהקדוש ברוך הוא יושב רק בשמים ולא מעניין אותו שום דבר. הקדוש ברוך הוא המציאות שלו ממלאת כל עלמין. הקדוש ברוך הוא נמצא בכל מקום, בכל דבר, בכל ישות. פעם האדמו"ר מקוצק, כשהוא היה ילד, אבא שלו אמר לו: אם תגיד לי איפה הקדוש ברוך הוא נמצא, אני אביא לך סוכריה. אז האדמו"ר, כשהיה ילד, אמר לו: אם תגיד לי איפה הוא לא נמצא, אני אביא לך שתיים. רבי חיים מוולוז'ין, בנפש החיים, בשער ג', מתבונן על זה מאוד מאוד. איך כל אדם יבוא ויתבונן, איך בכל דבר יש מציאות השם. בכל דבר יש מציאות השם, בכל דבר יש את ההשגחה הפרטית, בכל דבר יש את הניהול.

14:44של הקדוש ברוך הוא את החותם של הקדוש ברוך הוא, את ההנהגה של הקדוש ברוך הוא. זה מה שהוא אומר: אני מלא את השמיים ואת הארץ. הקדוש ברוך הוא נמצא בכל מקום. לכן כתוב שאדם שהוא גם מתגאה, כאילו דוחק רגלי שכינה. למה? כי הוא הולך כך עם הראש שלו, אתה תופס יותר מקום בעולם. הקדוש ברוך הוא נמצא בכל מקום, אז אתה כאילו דוחק רגלי שכינה, שאתה גורם לשכינה כביכול להצטמצם. ועל זה אומר הרמב"ן: וכאשר תחשוב את כוללת, תסתכל בשפלות של הנברא ובגדלות הבורא, האדם יכול להגיע לענווה ויראה. אבל כל זמן שהאדם לא מתבונן, הוא לא יכול להגיע לשפלות. ככה כותב המגיד מקוז'ניץ בעבודת ישראל, פרשת שופטים, שעל ידי התבוננות בשפלות הנברא, משיג ענווה.

15:45אבל מה? יכול להיכנס למרה שחורה. מי אני? מה אני? לא שווה כלום. אבל מה? על ידי הגדלות של השם, אז הוא חושק מאוד בעבודה. אני יכול לשמש את השם, השם הנורא הזה. אבל מצד שני, הוא ייכשל בגאווה. מה עושים? צריך שתהיה תמונה מאוזנת. השפלות שלך והגדלות של השם. אם רק תסתמך על השפלות שלך, תיפול לדיכאון. אם רק תסתמך על הגאות של השם, תמצא את עצמך מתרומם יתר על המידה. כמו שמישהו פעם אמר, צריך שיהיו לאדם שני פתקים בכיס. "בצלם אלוקים נברא האדם" ו-"ואנוכי עפר ואפר". אם יפגעו בך, תזכור "ואנוכי עפר ואפר". אם תרצה לעשות מצווה והיצר הרע יגיד לך מי אתה, תאמר "בצלם אלוקים נברא האדם". אבל אם זה יהיה הפוך, תדע מתי להוציא כל פתק. כשיבוא אליך יצר הרע ויגיד לך מה אתה שווה, תגיד לו: "ואנוכי עפר ואפר." אבל אם מישהו יפגע בך, תוציא את הכרטיס השני: "בצלם אלוקים נבראתי." אני לא יודע מה זה. קיבלת פעם מכה מבצלם אלוקים? קיבלת איזה אגרוף מצלֵם אלוקים? בוא, בוא. האדם צריך לדעת מתי להוציא את הכרטיסיות.

16:54מתי לדעת מתי להשתמש באנוכי הפרטי ומתי בצלם אלוקים, אבל שתי הנהגות ביחד הן אלו שבאות ומובילות את האדם לדבר השלם. וזה מה שהוא אומר. וכאשר תחשוב את כל אלה, תפעיל את המחשבה שלך. הרבה אנשים לא מפעילים את המחשבה, לא חושבים. כשבן אדם בא ואומר לך, אני לא יכול לא לעשן בשבת, אני לא יכול, זה בן אדם שלא חשב. לא חשב. מה זה לא יכול? בא בן אדם, אומר לך, אם אתה מחלל שבת, אני חותך לך את הראש. יצא לך החשק להפסיק לעשן לגמרי. אז אתה לא חושב, אתה לא מבין, אתה לא מכיר, אתה לא יודע. אבל אם אתה היית חושב, רגע, רגע, מי מצווה אותי? מי זה? בורא עולם. אז אם בורא עולם מצווה אותי, ומי אמר שבורא עולם מצווה אותי? כי בדרך כלל רוב האנשים עשו ברית מילה לילדים שלהם. מה יותר קשה? לעשות ברית מילה לילד? שזה ניתוח. גם זה, אם אדם יתחיל לחשוב, הוא לא יצא לעשות לילד. רק אם הוא לא יהיה מאמין באמת. ניתוח בין שמונה ימים יוציא לו דם, תגיד לי מה אתה... מה? אלא מה? זה אתה מבין ציווי השם. גם שבת זה אותו ציווי השם. אז אם עשית ברית מילה לילד שלך בגיל שמונה ימים, למה שבת אתה לא יכול לשבת לנוח בסך הכל? לנוח! תאכל פירות, תאכל מנגו, תקלף קיווי, תנשנש לך בורקסים. מה שאתה רוצה, הכל מוכן, הכל טוב. קשה. איך אחרת אומרת לי? אני יכולה רק חצי שבת.

18:18רציתי להגיד לה, את רוצה גם שרק חצי גוף יתפקד לך? חצי גוף. ככה לאורך. אדם קם בבוקר, חצי גוף עובד, חצי גוף לא עובד. מה זה חצי שבת? מה זה חצי שבת? מה זה חצי שבת? מה זה, בן אדם, אתה... רק מה? בן אדם לא מבין מי עומד מולו, מי מבקש. עוצר שוטר בן אדם, אומר לו, למה נסעת באדום? הוא אומר לו, בדיוק נפלת על היום שאני נוסע באדום. יום אחד אני נוסע רק בירוק, היום אני נופל על האדום. הוא אומר לו, יפה מאוד, בוא עכשיו תיפול בכלא. הוא אומר לו, לא, אבל תבוא מחר אני אסע בירוק. הוא אומר לו, איך אני אדע על המחר? מה זה? לפעמים אדם עושה משחק, שאם שוטר קטן, הוא לא היה עושה. ואם הוא היה עושה, היו עוצרים אותו על העלבת שוטר, על העלבת פקיד, במילוי תפקידו, אבל אלה לוקים? דבר, פותח, הלו, הלו, הלו, הלו, הלו, אל תהיה, אל תהיה כסוס כפרד, עד הנה הבין, נמשל כבהמות נדמו. לכן אומר הרמב"ן, וכאשר תחשוב את כל אלה, תתחיל לחשוב, תעורר במוחך, מה מניע אותך, למה אתה מקיים דברים. יש הרבה בעיות גם לחרדים, נולדו כך, אף פעם לא חשבו, למה אתה עושה, למה אתה שומר שבת, למה אתה מתפלל, למה אתה קם לתפילה בבוקר, למה לא.

19:41למה האדם צריך לקרוא קריאת שמע פעמיים ביום? למה ללכת להתפלל במניין? למה לשמור את העיניים בכלל? למה לא להוציא זרע לבטלה? למה לא לגעת בבחורות? למה? בלי סוף שאלות. אם אדם לא שואל את עצמו על כל הדברים הללו, והוא לא מבין מה קורה, מגיע המצב שבו בן אדם בן 40 או בן 50 פתאום נהיה כופר ונראה כמו חרדי. הוא קורא לעצמו אנוס. יש קבוצה כזאת של אנשים שמכנים את עצמם אנוסים. מה זה אנוסים? הם מקיימים את כל העבירות שבתורה - אשת איש, חזיר - הכל הם עושים והם נראים כחרדים. הם מסתירים את עצמם. נראים ככה מדהים. אפילו יש להם שטריימל וקפוטות. הכל אוכלים ביום כיפור. למה? רק לא רוצים לפרק את המשפחה. לפעמים גם האישה לא יודעת. לפעמים האישה יודעת ומסכנה, אין לה מה לעשות. לא רוצה, יש לו 11 ילדים, 10 ילדים. מה יעשה? את כל הטינופות שבעולם הם עושים. למה? הם לא מתבוננים. רגע, מי אומר לך מה לעשות? מי זה? הישות הזאת. יש איזה אחד מגדולי המשכילים המטופשים, משה ליב לילינבלום.

20:47הוא אומר שהוא בגיל עשר, סיפרו לו על השכינה שהיא מצטערת, אז הוא התחיל לבכות איתה על שהשכינה מצטערת על זה. ואז הוא כותב אחר כך בגיל 30, הוא אומר כמו שאז לא ידעתי מה זו השכינה, רק סתם הכניסו לי רגשות ואקסטזה, אז אני בכיתי, וככה גם אני יכול לבכות על כל שטות אחרת שיחניסו אותי לזה. זה מראה בן אדם טיפש, הוא לא מבין מושג של אלוקים, לא מבין מה זה מושג של צער, מה זה מושג של "בכל צרתם לא צער", מה זה מושג של שכינה. הוא כותב: "אני לא ידעתי מה זה שכינה, לא היום ולא אז. מה זה מושג? מה זה ישות רוחנית שהקדוש ברוך הוא הביא חלק ממנו, כביכול, שיהיה עם עם ישראל בגלות? זה החלק של השכינה. אלו מושגים גדולים ועליונים שעד אין חקר בהם. אבל אם אתה לא מבין, לפחות תגיד 'לא מבין', תגיד 'הדברים גדולים ממני'. לא 'אין גדולים ממני, מה שאני לא מבין לא נכון'. זה בורות, זה טיפשות."

21:49למה? כי כשבן אדם מחזיק מעצמו שהוא הכי חכם, שהוא הכי גאון, שהוא הכי מיוחד, אז אם ככה, בשעה שהוא נכשל, מה זה מראה? שהבן אדם הכי חכם בעולם, ככה הוא מחזיק מעצמו, הוא נכשל. אז אין תקנה לכישלון שלו. אין תקנה. אין תקנה. למה? בהשלמה, אם אתה לא אדם חכם, אתה לא הכי חכם בעולם, אתה לא הכי... מיוחד, כמו שאומרים, אז בסדר. אז אם אתה לא... הצלחת פה, אז אולי מישהו יבוא, אבל בן אדם אומר: אין, עזוב, אני מקום ראשון. אדם מחזיק בעצמו, לא תמיד הוא אומר את זה. אז אם הוא נופל, כישלון, אז אין מה לעשות. אם אתה נופל, אז אתה כבר לא מאמין שמישהו יבוא ויתקן את זה. לכן כשבן אדם נופל, נגמר. יש פסוק במשלי, פרק כ"ד, פסוק ט"ז, "שבע ייפול צדיק וקם, ורשע ייפול באחת." זה בדיוק הרעיון. צדיק נופל, קם. למה נפלתי? אני לא הכי חכם, אני לא הכי זה, נפלתי, נגמר.

23:08באים אנשים עוזרים, הכל בסדר. אבל רשע ייפול באחת, נגמר, נפל. למה? הוא הכי חכם, הוא הכי מיוחד. הלשון של הפסוק זה "כי שבע ייפול צדיק וקם, ורשעים ייכשלו ברע." כי בשעה שמגיעה רעה לאותו רשע, מגיעה רעה ל... לאותו אדם, והוא לא מחזיק שיש עוד מישהו יותר ממנו, אז שלום. זו הבעיה, שגם אם בן אדם לא מחזיק שהקדוש ברוך הוא יותר ממנו, אז גם הוא לא שמח על הקדוש ברוך הוא שיציל אותו. הפסוק "כי שבע יפול צדיק וקם, ורשע יפול באחת" זה השלמה של הפסוק. לא מפורש ככה בפסוק. במסכת סנהדרין דף צ"ז עמוד א', הם מביאים את זה בתור הסבר, וגם בילקוט שמעוני משלי, רמז תתקכ"ו. אז את הנקודה הזאת אומר הרמב"ן, וכאשר תחשוב את כל אלה, תראה מהברכה, יראת שמיים מהבורא זה אחד מהמצוות עשה של המצוות התמידיות.

24:31להאמין בו ולא לזלזל בו, לאהוב אותו, לירוא אותו, שלא לתור אחרי מחשבת הלב וראיית העיניים – אלו שש מצוות תמידיות. לירוא את השם בכל רגע, בכל שעה, בבית הכיסא, במבטיה, במקלחת, בשירותים, בטיול – תמיד צריך לירוא את השם. ובמסילת ישרים בפרק הפתיחה, הוא כותב שהמתבונן בכך, ששכינת השם נמצאת בכל מקום, גם בפאב שאתה רוצה ללכת, או שהלכת כבר. ושיש השגחה על כל דבר, בא לידי ראייה שתמיד מישהו רואה אותך. רבי זונדל מסלנט, שהיה הרב של רבי ישראל מסלנט, פעם אחת נסע בקרקעה. באמצע הדרך, עצר העגלון והלך לקחת כמה אלומות, אוכל לסוסים, מאחד השדות שם. הוא התחיל לצעוק לו, "רואים, רואים, רואים!" הוא נבהל, עזב את הכל והתחיל לרוץ. הוא חשב על כתפו, ואמר לעצמו, "רגע, מי ראה? אף אחד לא רודף." ואז אמר לו, "משמיים רואים." הוא חשב, "שמיים, אני אסתדר. בשביל זה שיגעת אותי?" שמיים רואים. זאת אומרת, אם איזה ילד או איזה בן אדם יראה, זה פחד אלוקים. זאת אומרת, שרבי חנינא בירך את התלמידים שלו. מה הוא אמר להם? "יהי מורא שמיים עליכם כמורא בשר ודם." זהו. כשבן אדם רואה אותו, הוא לא עושה. אבל אלוקים רואה אותך.

25:54.נסתדר. אבל אתה יודע מי זה אלוקים? שמי השמיים לא יכלכלו לך, הלו את השמיים ואת הארץ, אני מלא נאום ה'. בסדר, אני אסתדר איתו. איך תסתדר איתו? עם אשתך אתה לא מסתדר, עם מס הכנסה אתה לא מסתדר, שוטר פקח, אתה לא מסתדר. איך תסתדר איתו? אלא מה? או שאתה לא מאמין שאלוקים הוא כל כך גדול, או שאתה כזה טיפש ופטור מכל המצוות שאתה חושב שאתה תסתדר איתו. אין לו ברירה. והתוצאה של יראה זו תשמר מנחית. זאת אומרת, אם אתה רואה בן אדם שאומר לך, "אתה יודע איזה יראת שמיים יש לי," אבל אתה רואה אותו מזלזל במצוות, אז הוא שקרן. אין כזה מושג שאדם אומר לך, "יש לי יראת שמיים," ולא נשמר מהמצוות. אדם שמכיר בערך הקדוש ברוך הוא, אדם שמכיר בכל הדברים הללו, אז אין מצב שהוא יזלזל במצוות. אין כזה דבר.

26:55באמת, כל הרעיון הזה שדיברנו ודיברנו על הקדוש ברוך הוא, על גדלות הקדוש ברוך הוא, על זה שהאדם צריך להגיע מכל זה לענווה, ליראה. צריך להביא דברי המדרש תנחומא בפרשת עקב סימן ד'. הכתוב אומר בספר דברים בפרק ז', פסוק ז', לא מרובכם... מכל העמים חשק ה' בכם ויבחר בכם כי אתם המעט מכל העמים. הקדוש ברוך הוא אומר: למה אתם, עם ישראל, חושבים שבחרתי בכם? למה? מה אתם? אתם סינים? מה אתם? כמה יש אתכם? כמה יש אתכם? מה אתם? הערבים יותר, הסינים יותר, האמריקאים יותר. אלא כי מאהבת השם אתכם ומשומרו את השבועה אשר נשבע לאבותיכם. אומר המדרש, דבר מפחיד. אומר המדרש, אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: לא ממה שאתם מרובים מכל האומות ולא ממה שאתם עושים מצוות יותר מהם. לא בחרתי אתכם בגלל שאתם יותר הרבה או בגלל שאתם עושים יותר מצוות.

28:19כי אומות העולם מגדלים את שמי יותר מכם. הם כותבים על הדולר, "באלוקים אנו בוטחים", ופה לפעמים כשמישהו מזכיר בכנסת, בעזרת השם, השם יעזור, היו עושים בעיות. אה, הלו? איך בן גוריון כתב? במקום "ישראל בטח בה' עזרם ומגינם הוא", "ישראל בטח בצה"ל עזרם ומגינם הוא". זה ראש הממשלה הראשון. כוחנו בידינו. מה זאת אומרת? אנחנו. אנחנו עושים. אומר המדרש, והם מגדלים שמי יותר מכם, שנאמר: כי ממזרח שמש ועד מבואו גדול שמי בגויים. ואתם עם ישראל מחללים את שמי באומריכם שולחן ה' מגֹאָל הוא ונבזה אכלו. זה פסוק במלאכי. מלאכי זה הנביא האחרון שהיה לעם ישראל. הוא אמר את זה לפני הגאולה.

29:27הם היו מדברים על כביכול כביכול, כמו שהגמרא אומרת בסוף מסכת סוכה על הזאת שניסית לשרוד את היוונים ונכנסה למזבח והקטירה למזבח בסנדל ואמרה לו: "לוקוס לוקוס, עד מתי אתה מחלה ממונם של ישראל ואין אתה עומד עליהם בשעת הדחק?" כמה קורבנות אכלת הקורבן? כמה, כמה, כמה קורבנות. ועכשיו מה? אין אתה עומד עליהם בשעת הדחק. נכנסים היוונים ועושים מה שרוצים. ככה היא באה ואמרה, ומדברים כביכול כמה הקב"ה אוכל. כל פעם יעקב קורבן. נסע לירושלים, להביא לו כבש. עשיתי עבירה, עוד כבש. רוצה לתת לו את המתנה, כבש. הלו, מה אתה? מספיק. מדברים כביכול ככה על הקב"ה. ואתם מחללים אותו. מחללים את שמי, את שם השם. כמה, אומרים, כמה דם, כמה זה, בדם...

30:46והדברים הללו זה הסיבה שלפעמים, לפעמים, לפעמים אם אנחנו נתבונן היום, אין מסבך, אבל לפעמים בן אדם אומר: וואו, כמה כסף צריך לתרום לצדקה. עוד פעם מניין כזה הגיע, אתמול הבאתי לו 100 דולר, לא מספיק? זה נקרא שולחן השם מגואל. לך אתה לא אומר: אתמול אכלת במסעדה ב-200 דולר, למה היום אתה הולך לאכול עוד פעם? זאת אומרת, אני רעב והוא לא? בא בן אדם, קונה אתרוג, חכה לערב סוכות, שלוש דקות לפני שנכנס החג. "יש לך אתרוג בשבילי?" הבן אדם אומר לו, "מה כבר קיבלתי חג, מה לעזוב אותך חג, כמה זה?" "מה לא יודע, מה שנתקע, תיקח מה שאתה רוצה." מכניס את היד לקרטון, לוקח אתרוג, אומר לו, "קח שתי דולר, תגיד תודה, כי אם לא זה ייזרק לך, אף אחד לא אוכל את זה." ומבקש גם דולר חזרה, עודף, לא צריך. אתה יודע מה, אל תביא לי עודף, תביא לי גם את כל השאר, תביא לי עולה, ורדאז, הרביות וכל. וגם נרתיק הוא מבקש, גם זה. הרי אין לך מה לעשות עם זה. אתה יכול גם לסחוב לי את זה הביתה? מה קרה? אבל בן אדם, לפני שהוא הולך למסעדה, מה התפריט שלהם, מה התפריט? חמש מנות, זה טוב. אבל רגע, הבשר, איך הם עושים את הצלעות של הכבש?

32:10על גחלים או על פלאנצ'ה? לא, כי גחלים... אה לא, אתה שומע מה אתה אומר? המרק שלהם, הוא מגיע רותח ברמה כזאת, אלו, תצא, תשתחרר מהדבר הזה. בן אדם הולך, קונה גלידה, אומרים לו, יש גלידה עם סוכריות כאלה, וגלידה עם סוכריות קופצות, וגלידה עם סוכריות כאלה. מה הוא אומר? תראה מה, אתה שים לי גם מזה, וגם מזה, וגם מזה, וגם ברוך יהיה. אבל אם אומרים לו, אלו, אתה יודע, אתה יכול לתרום לבית התבשיל, לבית התמחוי, לארגון בעזרת, מה החיזוק? מה החיסרון? למה? זה האדם שמגיע לעניינים של מצוות, תורה ומצוות. בוא נלך על הכי קל. יש לך משהו זול בשבילי? מכנסיים, גם היית מוכן ללבוש החיסרון? או שאתה צריך חליפה של אלפיים, שלושת אלפים דולר? זאת הנקודה.

33:12זאת הנקודה. בן אדם קונה בית שלוש-ארבע מיליון דולר. מזוזה הוא מזמין מאיביי. איזה סיני כתב לו אותה. הוא פותח את המזוזה, במקום "שומר דלתות ישראל" הוא רואה. שלוש-ארבע מיליון דולר בית. לא היה לך מאה-מאה חמישים דולר למזוזה כשרה ומהודרת? בן אדם יש לו חליפה באלף דולר. תקנה ציצית. תזמין, עשר דולר. לא, אני אלך לאיזו הרצאה שמחלקים שם ציציות בסוף. בינתיים הוא לא הולך לציצית. למה? ואם לא ייתנו לך? אז אני אלך להרצאה שנה הבאה. למה ככה? למה אתם אומרים שולחן השם נוגע על כל דבר שהקדוש ברוך הוא מבקש? וואה, כמה? עוד פעם צדקה, עוד פעם תורה. כל שבוע, שבת. מה השגנו? למה אתה לא אומר ששולחנך כבר יותר מדי? תפסיק לי ללעוס, תפסיק לי לאכול, תפסיק לי לבוא. אף פעם לא אמרת, אף פעם לא הזמינו אותך למסיבה? אמרת: "תדע מה, כבר אתמול הייתי במסיבה, למה אני אלך עוד פעם?" תבוא, תבוא. למה מסיבה? מי שבא, ברוך הבא. תבוא. אבל אתמול היית במסיבה. לא נורא, זה מותר.

34:36צריך ליהנות בחיים. בסדר, אז למה במצוות לא? לפעמים יש שבת ואחרי זה חג. אתה רואה, יש אנשים, אתה חושב שהבן אדם חיברו אותו לקטטר. הוא הולך ככה בבית כנסת, מה קרה? הוא אומר, יש שבת ואחרי זה חג. אני יודע, נכון, ברוך השם. לא, שיגע אותי, עזוב. למה? מרוב שבת, אם זה ראש השנה, שזה שלושה ימים. אתה רואה, אנשים ערוכים כאילו למלחמה. זה חג. המלך הקדוש ברוך הוא אומר, אני בא אליכם. אני בא, אני רוצה להיות איתכם, לא רוצה לעזוב אתכם. אה, בסדר, אבל כמה אורח יכול להיות אצלנו? אורח, שעה-שעתיים תלך, עוד יום, עוד יום, די. אבל הקדוש ברוך הוא אומר, אני לא רוצה להיות אורח, אני רוצה להיות קבוע. לא יודע, תבנה איך הבית, תדאג לעצמך. מה אתה רוצה מאיתנו? זו הסיבה שאנחנו עדיין לא זוכים לבית המקדש. זה הסיבה שאנחנו עדיין בגלות. 1950 שנה אנחנו בגלות, ממררים בבכי, ממררים בבכי, אבל כשמישהו תוקף לנו את הרכב, בוכים יותר. אז אלוקים אומר, אתה יודע מה? למה אני צריך לתת לכם בית המקדש? קחו רכב חדש. ממררים בבכי, כן, תשאב איזה צרות, איזה אסונות, אבל כשאתה חושד, חושד בטעות, שמישהו הולך לגנוב לך את העסקה שלך,

36:02נגמר, לא אכפת לך לא בית המקדש, לא ירמיהו הנביא, לא מגילת איכה, כלום. הלו, לקח לי את הביזנס עכשיו. זו הבעיה, זו הבעיה. וכל הדברים הללו מגיעים מחוסר מחשבה. כן אומר לך הרמב"ן, כאשר תחשוב ותפעיל טיפת מחשבה, אם תפעיל טיפת מחשבה, תבין כמה הדברים שאתה מקבל. נקודה אחרונה לסיום, שהיא קשורה גם לזה, היא מעלת האיסורים. ונסביר: כל זמן שאדם גאוותן, שאדם חושב את עצמו גבוה, הוא לא מוכן לקבל איסורים. אני? אתה יודע מי אני? אתה יודע שאני נקי? אני מקבל את האיסורים, אני נקי, אין לי עוונות. זה על העוונות שלכם, של כלל ישראל. אין עוונות, אני בסדר. אז כל זמן שבן אדם לא מוכן לקבל את הכפרת העוונות.

37:02אתה אומר לו כפרת עוונות, אתה אומר לו, שלך. אולי תפסיק לעשות עבירות, אני אפסיק לסבול. אני מלך המשיח, הוא חושב. אבל מה? מתי בן אדם מתחיל להבין את הדבר הזה? מתי שהוא באמת מתבונן כמה עוונות יש לו? מספרים שפעם אחת היה איזה גבאי באחת העיירות, ישב ליד הרב של העיר. הוא שומע את הרב של העיר בוכה בווידוי של יום הכיפורים: אשמנו, בגדנו, ביטלנו תורתך, ימים ולילות, גזלנו, גנבנו, גנינו, התגאינו. השומע שמע את זה, והיה קצת מופתע. אמרתי, הרב לא שקרן. אם הוא אומר את זה, בטוח עשה את כל העבירות האלה. מה מעניין? לא מעלים אותו לתורה. הוא רואה עבריין. מה הרב אמר בשיעור? עבריין לא מעל עם התורה. עשה ביטול תורה, גזל, גניבה, ניאוף. ניאפו, ניאפנו. צררנו. מה נחשף? צרר היהודי. הגיע הזמן של העלייה לתורה, והוא מעלה את כל בית הכנסת, רק תרע לו. כזה ביזיון. הרב קורא לו אחרי התפילה, מה למדת? ביום כיפור לא מצאת מה לעשות? לבזות אותי לפני כולם? הוא אומר לו, הרב, הם, הקהל,

38:27אני מאמין להם שהם שקרנים. אומרים, אשמנו, בגדנו, גזלנו, לא מתכוונים באמת. אבל אתה, אתה, כל מילה שלך זו מילה. בגדנו עם כל הכוונה, תיעבנו, תעינו, רשענו, שיחתנו. שיחתנו זה רק קודש, מה אתה עושה שם בחדר? הרב אמר, תגיד לי. אמר שזה כלפי מה אנחנו אומרים את זה. כשאנחנו באים ואומרים את זה כלפי הקדוש ברוך הוא, כל העוונות שבעולם, אי אפשר לדעת מה עשינו בגלגול זה, בגלגולים אחרים. מתוודים על הכל, וגם מתוודים מענייני הערבות. אבל מה אתה עושה? אתה אומר לו, כולם צדיקים בבית הכנסת. למה? כי הם משקרים בכל הווידוי שלהם. אבל הרב, שיש סיכוי שהוא עשה הכי פחות עבירות, לא, הוא דובר אמת. וכאשר הוא דובר אמת, הוא הכי שקרן, הוא הכי רשע. זה נקרא ראש עקום. אבל ככה זה בן אדם, שלא מבין שהוא עושה עבירות. אז כמה איסורים הוא... אבל כשהוא מכיר בעבירות, ומודה על הייסורים, עושים מהאהבה, ושמחים בייסורים, עליהם הכתוב אומר: ״ואוהביו כצאת השמש בגבורתו״. וכמה הקב״ה מעריך את האדם שעובד אותו בייסורים. היום הייתי בבית האבלים, ושם שמעתי סיפור מהבן של נשמתו, חיים יחזקאל בן כוכבא.

39:48והוא היה בעל ייסורים. 29 שנים היה בעל ייסורים. הוא היה בצה"ל, עבד שם על איזה מטוס, מנוע של מטוס נפל עליו, והוא עבר מוות קליני. סיפור שלם, ואחר כך 29 שנים. זה גם מעניין, הדבר הזה. במוות קליני הוא אומר שמהשמיים הוא ראה את האור, את המנהרות, את כל הדברים הללו. ופתאום הוא רואה את הבן שלו, שם, בשמיים. הוא אומר לו: "אבא, קום, קום, צריכים ללמוד גמרא." זה מה שאירע לו. ואז הוא חזר לחיים. ומאז אותו יום, רק תורה כל הזמן, לא עבד, לא כלום, רק תורה, בוקר, צהריים, וערב. שם הוא סיפר על האיסורים שהיו, ואז הוא סיפר סיפור שלא ידוע. היו שני גדולי הדור שלמדו ביחד. רב אחד, הרב יהודה שפירא, ראש כולל חזון איש בבני ברק, שלמד בחברותא עם הרב חיים גריינמן, גם רב תלמיד חכם גאון. ושתיים למדו ביחד חברותא, וסיכמו ביניהם שמי שימות ראשון יבוא לחברו בחלום ויספר לו מה קורה שם. רבי יהודה שפירא נפטר, ואחרי שהוא נפטר הוא הגיע אליו בחלום ואמר לו: תקשיב, תקשיב, תקשיב מה אני אומר לך. תורה בשמיים זה וואו, פותחת את השערים. אבל תורה מתוך איסורים פותחת את כל השערים, אין שער שננעל.

41:10חיים גריינמן שמע את זה, קיבל על עצמו יסורים. יום למחרת הוא הלך ברחוב, נפל, וקיבל שיתוק בכל הגוף, חוץ מהמוח שלו והשפתיים. כל הגוף היה משותק ביסורים נוראים, עד שהוא נפטר. שש שנים. תורה! מיסורים זה הכי גדול. תביא ברוך הבא. אבל זה דרגות לצדיקים. אנחנו אומרים לא הם ולא שכרם. אבל למה האדם אין לו בעיה לקבל יסורים? כי הוא מבין את האפסיות שלו. מבין את האפסיות שלו. אבל בניהם גאוותם? אני איסורים? אני לא מבין למה עד היום לא זכיתי בלוטו. אתה אומר לי איסורים? הוא אומר, אני לא מבין למה כשאני נכנס לבית כנסת לא כולם קמים ולא מנשקים לי את הידיים. אנשים לא יודעים מי אני. וזה קורה אצל כל בן אדם. אתה בא, אתה אומר לו, שמור שבת. אתה לא יודע מה אנחנו עושים. אתה יודע איזה חסד אני עושה? אתה אומר לו, חזק וברוך, כל הכבוד. אבל אתה יודע שאישה צריכה ללכת לטבול במקווה. אתה יודע איזה תרומות אני תורם לבית כנסת? אתה אומר לו, אבל אתה יודע שיש שעה בעבוד שצריך לצום. אתה יודע שאני, כשאני עובר עם המכונית, עוצר לכל מי שעוצר אותי לטרמפ. זה נהדר שיח של חרשים. טענו חיטים והוא עונה לו באפונים. מה אתה מדבר? מה הקשר? עוצר שוטר בן אדם, למה לא עצרת בעצור?

42:35אומר השוטר, אתה יודע שאתמול עזרתי לאשתי לעשות ספונג'ה בבית? בסדר, מה אתה רוצה ממני? מה זה כל הסיפורים? למה אתה נוסע בשלילה, בלי רישיון? אומר השוטר, אתה יודע שלפני 20 שנה אני חיתנתי זוג יתומים. מה קשור עכשיו? אתה נוסע עכשיו בלי רישיון? אבל מה? האדם לא רואה חובה בעצמו, וזו הנקודה של הגאווה, וזו הנקודה שהוא כופר באיסורים, וזו הנקודה שהוא כופר באשם, וזו הנקודה שאין לו יראת שמיים, וזו הנקודה שאין לו ענוה, וזו הנקודה שכל החיים שלו הוא מומר. אבל אדם שיהיה לו התבוננות, מי זה גדלות השם, מה זה גדלות השם, מה הקדוש ברוך הוא מצווה, וגם את הענווה באופן הצריך, באופן הנזקק, אז בעצם כשיבואו אליו מסורים, הוא יגיד: בואו ראיי, בואו רחיי, בואו חביביי, זה מוריד לי שם מעולם האמת. אבל כל הנקודה הזאת במילה אחת שאומר הרמב"ן: יחשוב.

43:45מקווה שהקדוש ברוך הוא יזכה אותנו, שנוכל להתחיל את התהליך, לחשוב, ולא לעצור את המחשבות, בשטויות ובשאר הדברים, אמן כן יהי רצון.