פרשת בהעלותך, מיהו מנהיג אמיתי

0:01פרשת השבוע, פרשת בהעלותך, הפרשה שלנו מלאה בחידושים ובמושגים טובים בהכרה ובהבנה מה זה מנהיג אמיתי. מי היה באמת משה רבנו, כמה הוא מסר נפשו על עם ישראל, ועוד כמה דברים שהיו באותה תקופה במדבר, שזה היה תחילת המסע של עם ישראל במדבר. ובכן, הפרשה מתחילה... במדבר פרק ח' פסוק א' וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרוֹת אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת. כָּאן נִצְטַוָּה אַהֲרֹן הַכֹּהֵן לְהַדְלִיק אֶת הַמְּנוֹרָה, שֶׁזֹּאת הַמְּנוֹרָה שֶׁהָיְתָה בַּמִּשְׁכָּן, וְאַחֲרֵי זֶה הַכֹּהֲנִים בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ. מְנוֹרָה שֶׁהָיְתָה עֲשׂוּיָה זָהָב טָהוֹר. כמו שמוזכר בהמשך הפסוקים, אהרון הכהן הצטווה להיטיב אותה, להדליק אותה ולהכין אותה. הגמרא בבבא בתרא דף כ"ה עמוד ב' כותבת שהמנורה רומזת לחוכמה. לכן, בן אדם כשהוא רוצה לזכות לחוכמה, שבתפילת שמונה עשרה יטה קצת פניו לדרום, כי המנורה בדרום והמנורה רומזת לחוכמה.

1:31פה בפסוקים שכתוב שהאהרן הכהן הדליק את המנורה, אומרת התורה בפסוק ג': "ויעש כן אהרן אל מול פני המנורה", רק שכותב להגיד שבחו של אהרן שלא שינה. כך מובא בשם הספרי פרק ו', שהאהרן הכהן לא שינה ממה שבורא העולם ציווה עליו. ולכאורה, אם אנחנו נתבונן... אם המנורה היא רמז לחוכמה, לחוכמת התורה, לחוכמה העליונה, והבורא יתברך אומר, כך תעשה את המנורה. זה אומר, זו המתכונת שצריך לעשות את המצווה הזאת. אני חושב שכל בן אדם, אם הקב"ה היה בא ואומר לו, תעשה כך, אולי הוא היה משנה. מה הגדולה של אהרון הכהן שלא שינה? מסבירים ומפרשים, יש לזה כמה תירוצים. אחד מההסברים הוא, שאהרון הכהן הכיר והבין איזה מעשים גדולים ונוראים הוא עושה. בהטבת הנרות זה באמת רומז לחוכמה העליונה ולחוכמת התורה ואיזו בחינות גדולות בשמיים. ולפעמים בן אדם מרוב העול, המאמץ וההתרגשות הגדולה שיש לו, הוא מפספס, הוא לא מדייק בדברים. היי כאן לעשות בפזיזות במהירות, לעשות הארון, הכל רגוע ויעס כן הארון אל מול פני המנורה.

3:00מלמד שלא שינה, מלמד אותנו שלפעמים בן אדם יש לו דבר גדול לעשות, צריך למצוא שיעורים. לפעמים יש לו זיכוי הרבים, לפעמים הוא צריך לעשות איזה משהו. שלפעמים בן אדם נמצא בתוכו לחץ, הוא יכול להגיע ולשנות ממה שצריך. ולהגיע לפעמים, אלו טעויות, לפעמים אלו דברים אחרים. מה האמת שלו, מה הגדלות שלו? בגלל שהוא היה כזה גדול, בגלל שהוא היה כזה צדיק, אז הוא ידע מה העבודה שהוא עושה. הוא הבין מה הקדושה העליונה שכשהוא עושה מצווה, מה קורה בשמיים. אנחנו, ברוך השם, שמקיימים תואר המצוות. אנחנו לא יודעים מה זה עושה בשמיים. אם היינו יודעים מה המצוות שלנו עושות בשמיים, איזה רעש גדול, איזו קדושה, איזו מיוחדות, אז היינו יותר מתרגשים בעשיית המצווה. אנחנו לא יודעים. כיוון שאנחנו לא יודעים מה קורה בשמיים, אז אנחנו לפעמים עושים את המצווה לצערנו כמצוות אנשים מלומדה. מה זה מצוות אנשים מלומדה? זה כמו רובוט. קמים בבוקר, מניחים תפילין, אבל אין את ההתרגשות וההתלהבות.

4:05הגאון רבי לוי יצחק מברדיצ'וב, זכר צדיק וקדוש לברכה, נקרא סנגורם של ישראל. תמיד היה ממליץ על עם ישראל טובות, גם אם מישהו היה עושה עבירה, היה ממליץ עליו טוב ומשכנע את הקדוש ברוך הוא שלא יעניש אותו. הוא היה עושה את המצוות בהתלהבות, בקדושה, בשמחה. במיוחד מצוות ארבעת המינים, שהייתה מגיעה פעם בשנה, כל הלילה של סוכות הוא לא היה ישן, מרוב התרגשות והתלהבות. כשיגיע הבוקר, היה רץ לארבעת המינים, איך שעלות השחר, תופס את הקופסה. האתרוג שלו, השם ישמור. שם לו את האתרוג פעם אחת בתוך קופסה יפה, מזכוכית. מרוב שהגאון הקדוש הזה, רבי לוי יצחק מברדיטשוב, שהוא התרגש, תפס רק את האתרוג עם הקופסה, הקופסה נשברה, חתכה לו את היד. הדם התחיל לזוב לו מהיד, והוא לא שם לב. כולו בעולמות העליונים, קדושה, מנענע ארבעת המינים. הוא לא שם לב, נפצע, לא נפצע. אז אם זה רבי לוי יצחק מברדיטשוב, ידע מה קורה בעולמות העליונים, איזו התרגשות, איזה דברים נוראים, היו על ארבעת המינים. אז פה אהרן הכהן, שהתייחדה עליו המצווה הזאת של הדלקת הנרות, כמה היה צריך להתרגש. עם כל זה עצר את עצמו והחליט, אני עכשיו עושה את רצון המקום, עם כל ההתרגשות, הנחמדות, השמחה, והדברים, שלא ישתנה כי הוא זה ממה שצריך. לפסוק ד' כתוב איך היה מעשה המנורה.

5:28וכתוב: "וזה מעשה המנורה מקשה זהב עד ירכה עד פרחה" — מקשה הוא כמראה אשר הראה ה' את משה, כן עשה את המנורה. זה אומר שמשה רבנו עשה את המנורה כפי שהקדוש ברוך הוא הראה לו. רש"י מביא בשם מדרש אגדה שזה באמת כן, מי שעשה את המנורה הוא הקדוש ברוך הוא. כתוב, כמו שהקדוש ברוך הוא הראה. למשה את המנורה כן עשה לו, כתוב מי עשה? מי עשה את הקדוש ברוך הוא. כי המדרש אומר במדרש תנחומא שעל ידי הקדוש ברוך הוא נעשית מאליה. וזה הסיבה, כיוון שמשה רבנו התקשה במעשה המנורה, אז הוא הראה לו, ואחרי זה, עם כל זה, הקדוש ברוך הוא עשה את המנורה. המפרשים עומדים על הדבר הזה שהמנורה בעצם רומזת על החוכמה העליונה, שזה בעצם חוכמת התורה כמו שהזכרנו. שהחוכמה של התורה צריכה להיות מקשה אחת. אדם שרוצה להגיע לדרגה עליונה בחוכמת התורה צריך ללמוד את הכל במקשה אחת, בלי הפסקות, קביעות, תמידות, בלי הנחות באמצע שיעור, סיגריה, אוכלים, שותים. עכשיו שלומדים נטו לימוד. וזה הדרגה הגדולה שבן אדם יכול על ידיה לזכות לכתרה של תורה. בהמשך התורה, בפרק ח' פסוק ה', התורה כותבת על טהרת הלוויים מתוך בני ישראל.

6:54הלוויים הם ניתנו כפרה על הבכורות שעבדו עבודה זרה. הבכורות עבדו עבודה זרה, שזה היה בחטא העגל, והלוויים באו לכפר עליהם. הם הגיעו במקום הבכורות. למה? כי הבכורות בעצם היו אמורים להיות הכהנים בבית המקדש. כיוון שהם עבדו עבודה זרה ורק שבט לוי לא עבד, אז הסתלקה הכהונה מהם והיא עברה לשבט לוי. עכשיו, שבט לוי עצמו, כל לוי מתוך השבט היה כנגד בכור, פדה אותו ממוות, פדה אותו מהעונש שהיה צריך. עכשיו עשו טקס שלם שהתורה פה מתארת. בטקס הזה השוו אותו לאדם שנתהרה מצרעת. אדם שנתהרה מצרעת היה צריך להתגלח, היה צריך להביא קורבנות ועוד שאר דברים. פה עשו לבכורים האלה.

7:54הלווים, שהם פדו בעצם את הבכורים, עברו תהליך כזה כאילו הם נטהרו מצרעת. למה? מסביר רש"י בפסוק ז', שהסיבה שהם צריכים להעביר תער על כל בשרם, מצאתי בדברי רבי משה הדרשן: לפי שניתנו כפרה לבכורות שעבדו עבודה זרה, ועבודה זרה קרויה "עבודה שמביאים למיתה", וצרעת גם היא קרויה כמו מת. אז לכן עשו להם את כל הטקס הזה. תגלחת, הורידו את כל השערות שיש בגוף, תגזור את הזקן, הכל הכל הכל, וזה היה תגלחת כמו של מצורע. בפרשת קורח, שאנחנו נלמד עוד כמה שבועות בעזרת השם, שם מובא שקורח, היה לוי, כשהוא הגיע הביתה, אשתו הרשעה, אמרה לו, מה זה, תסתכל איך אתה נראה כמו קוף, כל הזקן היפה שלך, איפה הוא? אז אמרה לו, משה רבנו אמר, צריך לעשות את זה לכולם, אנחנו כפרה, הבכורים, אמרה לו, עזוב עזוב, הוא קינא בזקן שלך. למה הוא אמר לך ככה? היה לך זקן יפה. לא, לא היה זקן יפה. כינה בזקן, נמצא איזה מצווה. זה לא באמת. אבל גם הוא עשה את זה לעצמו. אמר, שווה לו לאבד את הזקן הלא יפה שלו, כדי להוריד גם אותך ולהשפיל אותך ולצחוק עליך. ככה היית רשאי. והכל היה על ציווי ה'.

9:04וזה מה שמתחילה התורה ואומרת וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר קַח אֶת הַלְּוִיִּם, הכל ציווי מהקדוש ברוך הוא, וְכֹה תַּעֲשֶׂה לָהֶם לְטַהֲרָם, אז יַזֶּה מֵי חַטָּאת וְהֶעֱבִירוּ תַּעַר עַל כָּל בְּשָׂרָם, וכתוב שהביאו שם הקרבה של קורבנות וסָמְכוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת יְדֵיהֶם עַל הַלְּוִיִּם, ואז קורה מעשה שבו הֵנִיף אַהֲרֹן אֶת הַלְּוִיִּם תְּנוּפָה. 22 אלף לוויים הֵנִיף אַהֲרֹן. לכל הצדדים ומעלה ומטה באותה השעה חשבו איזה כוחות היה צריך להיות והכל היה במעשה במעשה הנס של הלוויים. ואיני פערון את הלוויים תנופה לפני השם מעת בני ישראל. רש"י כותב: איני פערון את הלוויים תנופה כדרך שהאשם הצורר טעון תנופה חי, כמו האשם הקרבן צריך תנופה, פה הלוויים כביכול הם היו במקום הקרבן. שכנגד הבכורים ושוב פעם אנחנו רואים את ההדגשה שהם הגיעו במקום הבכורים ועשו טהרה כמו מצורעים. אחרי המהלך הזה של התנופה, אלו שלא הצליחו ולא נכנסו לתוך המחקר.

10:24המניין הזה לתוך הטקס הזה, 22 אלף לויים היו כנגד 22 אלף בכורים. אבל נשארו עוד כמה בכורים שלא עלו בגורל או באופן שיצא לוי כנגד בכור. השאר צריכים לתת כמובן פדיון. צלעים, וזה מה שכתוב בהמשך: כי נתונים נתונים הם לי מתוך בני ישראל, תחת פטרת כל רחם, בכור כל מבני ישראל לקחתי אותם לי. הקב"ה אומר למה צריך לעשות את כל הטקס כדי לפדות את הבכורים, כיוון שהם הבכורים שניצלו במכת בכורות, ואני כביכול קניתי אותם, כי לי כל בכור בבני ישראל, כך אומר הפסוק בפסוק י"ז, ביום הכותי כל בכור בארץ מצרים. באמת התורה כותבת שככה באמת ויעש משה ואהרון, כך מובא בפסוק. אף עשו ככל אשר ציווה השם את משה ללוויים. שוב פעם מודגש שהכל זה ככל אשר ציווה השם. זה לא המצאה של משה רבנו, ובמילא המחלוקת שקרח עשה הייתה סתם בשביל כבוד. אשתו הייתה רשעה וגררה אותו לדבר אחר. בהמשך התורה כתוב בפרק ח', פסוק כ"ג: "וידבר ה' אל משה לאמור: זאת אשר ללויים..."

11:38אחרי שהלויים יתקדשו ויתארו ונכנסו לשרת בקודש, מאיזה גיל הם משרתים? אז פה כתוב בתורה, מבין חמש ועשרים שנה ומעלה יבוא לצבא צבא בעבודת אוהל מועד. מה זה אומר? מגיל עשרים וחמש הם מתחילים לבוא ולעבוד בעבודת אוהל מועד, בעבודת הקודש באוהל מועד, והם משרתים עד איזה גיל? עד גיל חמישים. כך מובא בפסוק הבא, ומבין חמישים שנה ישוב מצוות העבודה. זה לא שווה לגמרי. אלא רק עבודת מסע בכתף הוא לא עושה, אבל הוא יכול לעשות את שאר הדברים: נעילת שערים, לשיר, ולטעון עגלות. זו הכוונה. הוא מבין חמישים שנה, יש לו מצווה עבודה ולא יעבוד עוד. אבל אומרת התורה בפסוק "ואחיו הלויים ישרתו אותו באוהל מועד," עדיין הוא נשאר שם לשרת בקודש את הלויים. זה אומר שבעצם הלויים יש להם משמרת עולם, כביכול הם עבדות עולם של הקדוש ברוך הוא ועם ישראל לשרת ולשמש את כל מה שעם ישראל צריכים בענייני הקודש. והמקדש. אבל רש"י מביא בשם חז"ל במסכת חולין בדף כ"ה עמוד א' ששם חז"ל באו ודרשו שתלמיד שלא רואה סימן יפה במשנתו חמש שנים שוב אינו רואה. אם חמש שנים ניסה התלמיד ועדיין לא הצליח, יעזוב. תתייאש. תכף אנחנו נסביר את זה מאיפה חז"ל למדו את זה.

13:07כיוון שאם תסתכלו בפרשת במדבר, אנחנו עכשיו בפרשת בהעלותך, לפני שתי פרשות. במדבר, שזה הפרשה הראשונה, בפרק ד', פסוק ג', שם כתוב ששרת לוי מבין שלושים שנה ומעלה ועד בין חמישים. פה כתוב 25, שם כתוב 30. אומרים חז"ל, חמש שנים הוא הולך ללמוד את המקצוע: איך להיות לוי, איך לשרת, איך לשמש, איך לעבוד, איך לסדר, איך להרים, איך לסדר את הקודש וכו'. אחרי זה, מגיל 30 עד גיל 50. מה המשמעות? שחמש שנים לוקח ללמוד. אם הוא לא מצליח ללמוד בחמש השנים האלה, זה הזמן שהוא צריך להספיק. אם לא, כביכול אין סיכוי. אבל מה הפירוש שלו? היה אדם ברכה בלימודו. היה פעם ראש ישיבה אחד שהגיע לסטייפלר הקדוש, רבי יעקב ישראל קניבסקי, הבן שלו כי הרב חיים קניבסקי. זה השם המפורסם שלו. לא יודעים שהשם שלו זה הרב שמריהו יוסף חיים קניבסקי. לא משנה. בקיצור, הגיע אליו ראש הישיבה בחור כזה, לא קולט כלום. אומר הרב, הוא חמש שנים לומד אצלי. לא רואה סימן ברכה, לא מבין כלום, לא קורא כלום. אומר הסטייפלר, בוא נראה מה הבחור הזה יודע. הסטייפלר פתח לו משנה במסכת אבות.

14:22פרק א', משנה א': משה קיבל תורה מסיני. מה, אתה יכול להסביר לי מה הפירוש, משה קיבל תורה מסיני? זאת אומרת, כן, משה רבינו קיבל את התורה מהר סיני, ומסרה ליהושע. כן, משה רבינו מסר את שושלת התורה, את דברי התורה ליהושע, שהוא היה המנהיג. וכך, יהושע לזקנים, מזקנים לנביאים. כך עבר איתו על כל המשנה, ואבא חצקל הסביר את הכל. ואז הסטייפלר פונה לראש ישיבה ואומר: "תגיד לי, אתה לא מתבייש?" זה נקרא שלא רואה סימן ברכה. הוא יודע להסביר משנה. יש ברכה יותר גדולה מזו. הוא יודע לקרוא משנה, הוא יודע להבין משנה. זה סימן ברכה. תחזור ללימוד. תחזור אותו ללימוד. אז כוונה, אדם שלא רואה סימן ברכה, כוונה, לא רואה סימן ברכה בכלל. פרק ג', פסוק א', וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי, בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, שֶׁזֶּה נִיסָן. ויעשו בני ישראל את הפסח במועדו. פה מספרת התורה על הפעם השנייה. בפעם הראשונה הם קיימו את זה במצרים עצמם. מותניכם חגורים, כל מה שקרה שהם יצאו בלילה של פסח. ומאז אותו יום עם ישראל הצטוו לעשות קורבן פסח במועדו. בספרי בפרשת "עוד תדרשנו" נאמר "במועדו" אפילו בשבת, שזה דוחה שבת. "במועדו" אפילו בטומאה.

15:48אם כל עם ישראל טמאים, עושים את קורבן הפסח בטומאה. אם חלק מעם ישראל טמאים וחלק לא, זה הפרשה הבאה בהמשך, שזה מה שמובא בפרק ט', פסוק י': "ויהיו אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם ולא יכלו לעשות הפסח". ואמרו האנשים למשה רבנו: "אנחנו היינו טמאים ולא יכולנו לעשות את קורבן פסח, ואנחנו רוצים לעשות." ותשימו לב מה הם אומרים, איזה משפט: ואמרו האנשים אל משה רבנו: "למה ניגרע לבלתי הקריב את קורבן ה' במועדו?" אנחנו רוצים להקריב קורבן, אנחנו רוצים להכניס את עצמנו לחיוב, אבל הייתם פטורים. אתם לא הייתם באמת יושבים בבית, נחים, אין לי כוח להיות למשכן, לעשות קורבן. רציתם, רק הייתם טמאים, בן אדם מסכן, נטמא שבעה ימים לפני כן, לא הספיק להיטהר עד הזמן של ליל הסדר של פסח. הוא לא יכול לעשות קורבן בטומאה. זה יצא לשם, אבל עדיין היה מפריע להם. היה קשה להם, איך יכול להיות שאנחנו לא נעשה קורבן פסח?

16:50הם רצו לקבל על עצמם חיוב חדש, אבל הם לא אפוטרופסים של התורה. כמו שרבנו, אין בעיה, נשאל את הקב"ה. כאן אנחנו רואים את הדבר הזה. בעצם, שהמצוות על עם ישראל היו לא באופן של עול. כי אם, למשל, מצוות פסח זה עול על האדם. מה, אני אברך להתפתר אותי מזה? ברוך שפתרנו. מה, עכשיו אני צריך עוד פעם להכניס את עצמי לזה בפסח? וצערנו במשך הדורות היו הרבה יהודים שחשבו שתרי"ג מצוות הם תרי"ג בעיות. מספר משפחה אחת שהמצב הכלכלי שלהם היה קשה מאוד. הקומר המיסיונרי הנוצרי, כהרגלם של מיסיונרים נוצרים, שעד היום הם לא מפסיקים. הנה בשבוע הקרוב יש התארגנות בראשון לציון של מיסיונרים. מצווה ללכת ולשכנע ולהפריע להם שלא יצליחו להמיר יהודים. ולהביא אותם על דתם. אז הקומר המיסיונרי הרשע הלך וניצל את המשפחה, נתן להם הרבה כסף שיבואו ויתנצרו. הם התנצרו. הרב כששמע את זה, אמר: הגיע למשפחה, שכנע אותם לחזור חזרה ליהדות. וזה היה בדיוק הזמן שלפני פסח. בא לבית, אמר הרב: תראה, תקשיב, אני לא יודע, אשתי מחליטה החלטות קשות. היא גם החליטה שנתנצרה. עכשיו אם היא רוצה לחזור ליהדות, אני צריך לשאול אותה.

18:15הלך לאשתו, אותו בן אדם, אשתו אומרת, תקשיב, תגיד לי, רב, עכשיו קשה לי כל ההכנות של פסח, ומצות, וזה לא מתאים לי. אחרי פסח נחזור ליהדות. עכשיו זה לא מתאים כל כך. היא עשתה את מצוות פסח, הפוך ממה שקראנו פה בפסוקים. הם באים וחיפשו, רוצים את פסח, לא הלך לנו, לא סידרנו, לא היינו טהורים לנפש אדם. זה יהודי שקשה לו קיום מצוות. סיפור נוסף סיפר הרב פינקוס. היה פעם יהודי בשם מושקה. מושקה הוא דמות בכל הסיפורים שמספרים על יהודי שהיה לו בית מרזח, שהיה חוכר וסוחר את הבית מרזח, את בית הקפה הזה, מהפריץ. כל הסיפורים הם על מושקה, וככה מקובל לספר. ומושקה, היהודי הזה, יושב במסבאה שלו, בבית קפה, בבית מרזח, מוזג לכל הגויים שתייה, יין, וכל מה שהם רוצים. פתאום מגיע הפריץ ושואל אותו איך העסק. איך, ברוך השם, הכל בסדר. ואז הפריץ מוציא בקבוק יין, אמר לו, תקשיב מושקה, אתה מבין ביין. הכנתי יין, אין דברים כאלה, אתה חייב לטעום. מושקה מתחיל לגרד בראש, מסתכל ימינה ושמאלה, ואמר לפריץ, תראה, לא נעים, אבל אסור לי לקחת את היין הזה לשתות, זה יין נסך. מה זה יין נסך? תראה, מתחיל להתפטל, יין שנגע בו גוי, זה, טוב, בסדר. אמר לו, טוב, בסדר, עזוב את היין נסך, אבל יש לי...

19:41סטייק. הכנתי סטייק בבית עם תיבול. מושקה, אתה חייב לטעום את הסטייק הזה! אמרתי לו, "סליחה אדוני הפריץ, אבל זה לא כשר. אצלנו אסור לי לקחת." הפריץ התחיל להתעצבן ואמר, "תגיד, כל הזמן אתם ככה? לא כשר, לא כשר. כן מותר." אמרתי לו, "לא, יש מקרים שמותר לנו. למשל, פיקוח נפש. אם יהודי לא יאכל את הסטייק הזה אז הוא ימות, אז מצוות זה יכול." פריץ חייך חיוך, הוציא את האקדח שלו ואמר לו, עכשיו מושקה, עכשיו אתה תאכל את הסטייק, אם לא אני אורג אותך. פיקוח נפש דוחה את כל התורה כולה, מושקה קם, אכל את הסטייק, גמר, בלע, איך שגמר לבלוע, הכניס הפריץ את האקדח לכיס ואמר לו, מושקה, אתה לא כועס עליי? זה היה בצחוק, אתה יודע. מושקה הסתכל על הפריץ, אמר לפריץ, בטח שאני כועס עליך! למה לא עשית לי ככה גם על היין? אמרת, זה יין טוב! לא רק על השיר היית מוציא אקדח, גם על היין יאללה, הייתי אקדח גם מהיין. זה שוב פעם, הרי שלפעמים בן אדם מגיע למצב כזה. לא אותי קראת יעקב, כי יגעת בישראל. ככה הנביא אומר שהקדוש ברוך הוא אומר לעם ישראל: אם המצוות קשות עליכם, זה לא המצוות שלי. המצוות שלי לא קשות, אתם לא מבינים איך לעשות את המצוות. אם זה קשה, תעשו אותן בכיף, בשמחה, בהתלהבות, במתיקות. דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום.

21:09אז באמת, פרשת בהעלותך פה שמספרת לנו על אותם היהודים הצדיקים שהיו טמאים לנפש אדם, בזכותם קיבלנו ציווי שגם במשך כל ההיסטוריה, אם יהיה יהודי שלא בזדון, לא במזיד, אם הוא נתקע בדרך רחוקה, או שהוא היה טמא לנפש אדם. יש לו זמן של פסח שני, שזה חודש הבא ביהודה לדברי הים. היום נוהגים בפסח שני, יש כאלה שנוהגים בכל המצוות, ויש כאלה שעושים כל מיני הנהגות כמו לא אומרים תחנון וכדומה. אבל כיום אין לזה משמעות, כיוון שכיום אין לנו פסח ראשון. בעזרת השם, נזכה לפסח ראשון, שזה בניין בית המקדש בעזרת השם, קורבן פסח, ואחרי זה לפסח שני. אבל זה מסיים את התורה שאם אדם יעשה את זה במזיד. והאיש, כך אומרת התורה בפרק ט' פסוק י', אשר הוא טהור ובדרך לא היה וחדל לעשות הפסח, אין לי כוח, עזב השנה, לא מתאים לעשות פסח, ונכרתה הנפש ההיא. יש שני פירושים ל"ונכרתה" - או שהיא נכרתת מזרעו או שהאדם הזה לא יעבור גיל חמישים וייכרת מחייו, כך אומרת התורה. וביום הקים את המשכן בפרק ט' פסוק ט"ו, כיסה הענן את המשכן. כאן אנחנו עדים להשגחה הפרטית שהייתה לעם ישראל.

22:33להשגחה הפרטית שהייתה לעם ישראל, והיו רואים את משכן ה' בחוש, שהקדוש ברוך הוא שוכן היה תמיד על אוהל העדות. היה שם ענן, והכתוב אומר: "כן יהיה תמיד הענן על המשכן, ומראה אש לילה". בלילה, מראה האש מעל המשכן להראות שהקדוש ברוך הוא תמיד עם עם ישראל בכל היותם במדבר. וכאן התורה כותבת שכל הסדר שהיה לעם ישראל על פי השם יחנו ועל פי השם יסעו. ככה התורה כותבת כמה פעמים בפסוקים. תסתכלו בפרק ט', פסוק כ' והלאה. על פי השם יחנו ועל פי השם יסעו. זה אומר, עם ישראל היו במצב הרי כל הזמן. הם לא יכולים לבוא ולסדר את האוהל ולתקוע את היתדות חזקות. למה? כי יכול להיות שלמחרת ענן השם יעלה... ומתקדמים למקום אחר. יכול להיות שעוד יומיים, יכול להיות שעוד חודש, אי אפשר לדעת, כי זה מה שאומר הכתוב. ויש אשר יהיה ענן ימים מספר על המשכן, על פי ה' יחנו. ויש אשר יהיה ענן מערב עד בוקר, מעל הלילה עד הבוקר, ובבוקר יעלה הענן ובבוקר ונסעו. הקב"ה רצה לתת לעם ישראל את ההרגשה הזאת שאין להם לבטוח במעשה ידיהם. מה זאת אומרת?

23:59בן אדם יש לו בית, בן הבית, בונה בית חזק, מתחיל להרגיש טוב עם עצמו. אני כביכול לא תלוי באף אחד, הכל בסדר, ומתגנבת לו מחשבה. אז לך תאמר לקדוש ברוך הוא, יש לי בית, שבעה חדרים, הכל בסדר, מיופסת. "וישמן ישורון ויבעט". כשבן אדם מתחיל להרגיש קבוע, מבוסס, יכולים הרבה פעמים להיכנס לו מחשבות כפירה. לכן, עם ישראל כל הזמן הוא במצב נודד. כל הזמן בלתי אם לקדוש ברוך הוא איננו. רק אל הקדוש ברוך הוא, רק אליו, ולא לאף אחד אחר. ולכן כל הזמן הם היו במסע מתמשך. ובאמת, הדבר הזה היה צריך לקחת רק שלושה ימים. תוך שלושה ימים הם היו צריכים להגיע לארץ ישראל, אבל הם חטאו, כמו שאנחנו נראה בהמשך הפרשה, ולכן נענשו. וידבר ה' אל משה לאמור, כאן יש ציווי בפרק י', לעשות חצוצרות.

25:00כדי להכניס את עם ישראל כשהיה צריך להודיע עליהם, והיו סימנים אם באחת יתקעו, אם בתקיעה אחת אז רק הנשיאים כשצריכים לנסוע. כדי שכולם ישימו לב יתקעו. כשצריכים להכיל את כל הקהל, יש להם מסר מהקדוש ברוך הוא, תתקעו ולא תראו מי תוקע - בני אהרון הכהנים. ואז אומרת התורה בפרק י' פסוק ט', "וכי תבואו מלחמה בארצכם על הצר הצורר אתכם, והרעותם בחצוצרות ונזכרתם לפני ה' אלוקיכם ונושעתם מאויביכם." לכן יש היום מנהג. יש כאלה שעושים מנהג תוקעים בחצוצרות בכותל המערבי ובשופרות, שזה כביכול תרועה לקדוש ברוך הוא ולהיזכר, אבל הזיכרון הזה ייכון רק אם עושים את רצונו של השם.

26:02ונזכרתם לפני השם אלוקיכם. מה הקדוש ברוך הוא יזכור אותנו? שאנחנו עושים את רצונו, ונושעתם מאויביכם. יש גם תקיעה ביום שמחתכם ובמועדיכם. בחגים, ותקעתם בחצוצרות על עולותיכם, כיוון שזה קורבנות, היה מותר לתקוע בחצוצרות בבית המקדש. כמובן שסתם ככה אסרו לאדם להשתמש בכלי שיר ביום טוב. ותקעתם בחצוצרות בקורבנות. התורה ממשיכה ומספרת את סדר המסעות, בפרק י' פסוק כ"ח, התורה כותבת איך הדגלים היו: דגל מחנה יהודה, דגל מחנה ראובן, דגל מחנה אפרים, דגל מחנה דן. אלה מסעי בני ישראל לצבאותם, זה התיאור של כל סדר הדגלים והמסעות שהיו לעם ישראל. שדרך אגב, בספר בראשית, יעקב אבינו... כשנתן הוראה איך ללכת וללוות אותו, הלוויה האחרונה אחרי שהוא נפטר, הוא סידר אותם לפי סדר הדגלים שהיו לעם ישראל במדבר. לפי סדר המסעות שהיו לעם ישראל במדבר. פרק י' פסוק כ"ט ואומר משה לחובב בן רעואל, מי היה חובב? יתרו, שהיו חביבים עליו דברי תורה. יתרו נקרא שבעה שמות, כך אומר המדרש.

27:28זה מובא בספרי פרק י"ט כ"ט שהוא נקרא חובב על שם שחיבב את התורה והוא היה חותן משה. זאת אומרת ציפורה, בתו, הייתה אשתו של משה. ומשה רבנו מנסה לשכנע את יתרו להישאר איתם. ולמה? כיוון שזה באמת היה מהלך של כמה ימים. כך מביא רש"י, והמפרשים אומרים שהם היו צריכים להיכנס. לארץ ישראל ואומר ליתרו אל נא תעזוב אותנו כי על כן ידעת חנייתנו במדבר והיית לנו לעיניים. אתה ייעצת לנו, אנחנו צריכים אותך, אתה חביב לנו. ואז הוא אומר: אם אתה תישאר איתנו, כל הטוב שיהיה לנו אתה תקבל. למה? כיוון שכשאתה נכנס לתוך עם ישראל, אתה זוכה לקבל את כל שאר המעלות שלהם. כל שאר המעלות שלהם, וישבו מהר השם. שלוש מילים: מה המשמעות שלהם "וישבו מהר השם"? הגמרא במסכת שבת, דף קופטת זין עמוד א', שם תוספות בדיבור המתחיל "פורענות" מביא שאותו היום שרו מאחרי השם וברחו מהר השם כתינוק הבורח מבית הספר.

28:50והכתוב מתמרמר על הדבר הזה. והכלי יקר מביא ואומר, לכך ברחו להם מהיראה, פן יוסיף להם מצוות. די, די, די, כמה מצוות? ועבר הכתוב, ראה כמה הם כפויי טובה. כי אף בזמן המרד הזה, שהם ברחו מה', ארון ברית ה' היה נוסע לפניהם דרך שלושת ימים לתור להם מנוחה. והם אמרו באותם שלושת ימים, והארון ברית ה' נוסע לפניהם במרחק שלושת ימים. זה מה שכתוב בפרק י', פסוק ל"ג: "ויסעו מהר ה' דרך שלושת ימים", ואף על פי כן הקב"ה, אפילו שהם בורחים מקיום המצוות שלו, לא רוצים יותר, בורחים מפני שהקב"ה ייתן להם עוד כמה מצוות, והארון ברית ה' נוסע לפניהם דרך שלושת ימים. אז כמו שאנחנו אמרנו בהתחלה, אנחנו ראינו צד אחד, בין אחד של עם ישראל, שמצוות פסח הם רצו. הם רצו את המצווה הזאת. ופה אנחנו מגלים פן שכן, היה גם כאלה שהייתה בשבילם לא כל כך טובה. וייסעו מהר השם. וזה פורענות. ולכן הגמרא אומרת שהפסוקים, אם תשימו לב,

30:08הפסוק "וַיִּסְעוּ מֵהַר ה' דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים וַאֲרוֹן בְּרִית ה' נֹסֵעַ לִפְנֵיהֶם דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים לָתוּר לָהֶם מְנוּחָה" וַעֲנַן ה' עֲלֵיהֶם יוֹמָם זה פסוק לה (35) ופסוק לו (36) "וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרוֹן וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה קוּמָה ה' וְיָפוּצוּ אֹיְבֶיךָ וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ מִפָּנֶיךָ" עד סוף הפרק הוא מוקף בשתי נונים גם בספר תורה שתי נונים הפוכות והגמרא מסבירה שהפסוק הזה של "וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרוֹן" והאמר משה "קוּמָה ה'" והפוצו אויביך וינוסו משנאיך מפניך המקום שלו לא כאן. במקום שלא בבמדבר, בתחילת הספר. אבל זה נכתב כדי להפריד בין הפורעניות. בין "ויסעו מהר השם" ל"ויהי העם כמתאוננים רע באזני השם". זה פרק י', פסוק ל"ה. אז כדי להפסיק שלא תהיה פורענות אחר פורענות, עשינו הפסקה. בגמרא באמת מובן מחלוקת עם אלה שאומרים שזה נהיה כמו ספר בפני עצמו. שלכן יש לנו לא חמישה חומשי תורה אלא שבעה ספרים, כי זה עצמו מחלק. עד הפסוק הזה ספר אחד, זה ספר שני, ואחרי זה וכאן ועלה זה ספר שני. זה אומר שיש לנו ספר בראשית, שמות, ויקרא, במדבר.

31:24שהוא מחולק לשלושה. כיוון שעד הפסוק הזה זה ספר אחד, הפסוק הזה כביכול הוא ספר שני, ואז אחר כך עוד פסוק, ואז ספר, ואחר כך שאר הספר, ואז ספר דברים. והעם כי מתאוננים. רבי ישני ה', וישמע ה'. העם התחיל להתאונן. מה זה להתאונן? להמציא טענות. כשאין לבן אדם על מה להתלונן, אז הוא ממציא, אבל הוא מתלונן. מה זה מתלונן? לא מפסיק להתאונן. אומרים, "אופס, אתם ככה. למה אתם ככה?" טוב, אז לא עשה ככה, נעשה אחרת. "לא, למה אתם אחרת?" וכשאין סיבות, פשוט ממציאים סיבות, מדמיינים סיבות. והאם כי מתאוננים, אין מתאוננים אלא לשון עלילה, מבקשים עלילה. האח לפרוש מאחרי המקום. כאן הכתוב גם מספר לנו איזה כתוב אמיתי. התורה היא אמיתית. שמה שהיה שם המצב בעם ישראל זה היה מצב לא נעים, שעם ישראל רצו לברוח מהקדוש ברוך הוא. עם ישראל רצו רק לקטר ולהמציא תירוץ למה לא מתאים להם דרך התורה. ויצא קצף על משה. מה קרה? ותבער בם אש. הקדוש ברוך הוא שלח להם אש. למה? אש היא לא מבחינה.

32:35היא שורפת את הכל. צדיקים, לא צדיקים, שורפת את הכל. אתם גם לא הבחנתם במצוות, בקדוש ברוך הוא, כמה טובות הוא עושה לכם. ודיברתם לשון הרע והוצאתם דברי בליעל על הקדוש ברוך הוא. שלח להם אש, והיצעה כהרם אל משה, והתפלל משה אל השם, ותשקע האש, שהם הכירו בטעותם. כשיש בעיות, פונים לרב, פונים למנהיג הדור, כמו את חכם האמיתים, משה רבנו, ותשקע האש באותו מקום. והקרא שבמקום ההותב הערקי, בערה במעש אש השם, והאספסוף. ערב רב. ערב רב היו מסיתים ומדיחים את עם ישראל לכל אורך הדרך. עכשיו, אחים, אתם התלוננתם על הקדוש ברוך הוא, קיבלתם שריפה. הגר אשר בקרבו התאוו תאווה. יש להם תאווה לסטייקים, לבשר, לפרגיות, לכל מיני אסאדו. זה מה שיש להם בראש. למה אתם בוכים? למה אתם מתלוננים?

33:44למה אתם צועקים? תבקשו יפה, תקבלו. לא. ואז סוף סוף השאר בקרבו הייתה בו תאווה, וישובו ויבכו גם בני ישראל. הם שכנעו אותם, ישראל, אתה יודע מה זה, איזה אסדו הרבה זמן לא טעמת ככה עם רוטב ומתקתק כזה ושקדים על האש. ואמרו: מי יאכילנו בשר? הם הסיטו אותם לפקות על שטויות, על חינם, ואז הם אומרים, זכרנו את הדגה שאכלנו במצרים, חינם, חינם מן המצוות. שם במצרים הם באמת לא קיבלו שום דבר בחינם, את הנשמה הם קיבלו בתמורה. זה כמו שבן אדם יגיד, כן, אני זוכר, היטלר בשואה היה מביא 100 גרם לחם ליום ומרק, בחינם. איזה בחינם? זו הזוועה שהם עברו במצרים. אבל חינם, אומרים חז"ל, חינם מן המצוות. פה שיש לנו מצוות, הערב רב לא יכול לקבל על עצמו את המצוות. לצערנו, עד היום נמצא בעם ישראל. זו גם הסיבה שאנחנו מפחדים, עם ישראל מפחד מגרים, שהם לא גירי צדק. כי הם לא מסוגלים לקיים את המצוות. ואז הם נכנסים לעם ישראל ומסיטים גם את עם ישראל, כמו פה. ואז הם אומרים, זכרנו את הדגה, את האבטיחים, את הכישואים, את החציר, את הבצלים, ואת השומים. כל הדברים האלו לא היו טועמים במן.

34:56ולמה? חז"ל אומרים, אמר רבי שמעון, מפני מה המן משתנה לכל דבר חוץ מאלו, הרי כל מה שהם רצו היה במן, חוץ מהדברים האלה. אמר: מכיוון שהם קשים למניקות, עם ישראל היה בלי סוף ילדים, שישה בקרס אחת, האישה מניקה כל הזמן. שיהיה אוכל, שיהיה בריא. ההנקה היא מאוד מאוד חשובה ובריאה לילד, להתפתחות של הילד, אז לכן המן לא השתנה לדברים האלו. והם אומרים: "חסר לנו האבטיחים והקישואים וכל הדברים האלה," והם בוכים והם מתלוננים. והכתוב פה אומר שהמן הוא היה מיוחד. כל מה שהם רוצים יכולים לעשות עם המן, חוץ מהדברים האלו. וישמע משה את העם בוכה למשפחותיו. חז"ל באמת אמרו בספרי על עסקי משפחות, על הראיות שנאסרו להם. מה שהפריע להם זה באמת ענייני ערווה, שבן אדם לא יוכל להתחתן עם דודה שלו וכדומה. זה מה שהפריע להם. רק מה, לא יפה, כן, אני דלוק על נשים, אני, לא, לא, לנו מה לאכול, לא, לא, לא. באמת, המטרה שלהם הייתה, הם בכו על עסק המצוות. ובאמת, משה רבנו יודע שכשעם ישראל בוכה לחינם ומתלונן לקדוש ברוך הוא, הקדוש ברוך הוא מעניש. מידת הדין מקטרגת.

36:16ומשה רבנו אומר לקדוש ברוך הוא לפני כן, "אני חייב להביא להם מה שהם רוצים, אני מנהיג, אבל למה שמת אותי מנהיג?" ככה מובא בפרק י"א, פסוק י"א, ואמר משה אל השם, "למה הרעות לעבדך ולמה לא מצאתי חן בעיניך לשום את משא כל העם הזה עליי?" הוא אומר, מה אני יכול לסחוב את כולם? האם אני הראיתי את כל העם הזה? אני סחבתי אותם בהיריון? האם אני אבא שלהם? אם אני ילדתי אותם? כי תאמר אליי, סיעור בחיקיך. זאת אומרת, הקב"ה אמר לו כביכול, למשה רבנו: המנהיג צריך לשאת בחיקיך כאשר יישא האומן את היונק. ממש כל דבר קצת קשה להרים. אמר משה רבנו: ריבונו של עולם, זה גדול עליי. אומר לו הקב"ה: אל תדאג, הם רוצים בשר, הם יקבלו. אבל אם תשימו לב, משה רבנו אומר ככה: מאין לי בשר לתת לכל העם הזה, כי יבכו. לא אוכל אנכי לבדי לשאת את כל העם הזה, כי כבד ממני. קשה לי. ואם ככה את עושה לי, הרגני נא הרוג, אם מצאתי חן בעיניך, ואל אראה ברעתי. מה זה בי אם כך את עושה לי? רש"י מביא שמשה רבנו דיבר כלשון נקבה, ולכן כתוב "אם ככה את עושה לי".

37:29מדבר על עצמו כביכול בלשון הקבע. למה? כי הוא ראה את הפורענות שעם ישראל עתידים לקבל, אז הוא אמר: תראו אותי תחילה. אמר משה רבנו: אני מוכן ללכת כפרה על עם ישראל. לא רוצה לראות את עם ישראל, אפילו שהם רשעים שמשגעים ובוכים ומתעללים ומצערים. לא רוצה לראות אותם. זה כוחה של מנהיגות. מנהיג אמיתי לא עוזב את זירת הקרב ומקריב את עצמו למען העם. כך היה משה רבנו. אז באמת הקב"ה אומר לו קשה לך, תיקח 70 איש מזקני ישראל. כך מובא בפסוק: את זקניהם ושוטריהם והם ירד אליהם רוח הקודש, ואליהם תאמר כך. מובא בפסוק: את חטא, אתם בכיתם שאתם רוצים בשר, לא יום אחד תוכלו, ולא יומיים, ולא חמישה ימים, ולא עשרה ימים, ולא עשרים יום, עד חודש ימים, אשר יצא מהאפכם. פה משה רבנו כשהוא שומע את המשפט הזה... אז הוא מבין שעם ישראל נמצא במצב של סכנה. והיה לכם לזרא יען כי מאסתם את ה'. אז פה משה רבנו יודע שהקדוש ברוך הוא ייתן בשר, אבל גם יעניש. ואז משה רבנו מתחיל, כביכול, לשכנע את הקדוש ברוך הוא שלא יעשה את הנס הזה.

38:57כי משה רבנו בא ואומר, והם אומרים, משה, שש מאות אלף רגלי העם הזה אשר הם הולכים בקרבו, ואתה אמרת בשר, אתן להם ואכלו חודש ימים. כאילו, הקדוש ברוך הוא אומר, איך תיתן להם? הם שש מאות אלף, הם לא עושרים איש. אז עכשיו שאלה, מה, משה רבנו מפקפק בכוחו של האלוקים? אז אור החיים הקדוש מביא שני הסברים. הסבר האחד אומר, מה שחז"ל אמרו בברכות, אפילו אחרי תמוד אלף, שהקדוש ברוך הוא לא עושה נס לשקר. מה זה אומר? לא עושה נס בשביל פורענות. אז... פה בעצם יוצא שהדבר הזה יכול להיות נס בשביל פורענות. אז הוא שכנע את הקב"ה שלא יצא. שלא יצא למה? כי הוא תלה את אכילת בשר בפורענות שתבוא עליהם. אז משה רבנו התחיל לשכנע את הקב"ה שלא יהיה להם. ובאמת, משה רבנו בהתחלה לא חשב שהקדוש ברוך הוא ייתן להם עוד עופות, כמו שהיה הנס, אלא ממה שיש. אז הוא אמר לקדוש ברוך הוא שזה לא מספיק, ובאמת אמר: עזוב, לא צריך, לא צריך, שלא יאכלו בשר ושלא תביא להם עונש. אבל זה לא עזב, ואמר לו הקדוש ברוך הוא: היד השם תקצר? אני אביא להם בשר חדש ואתה תראה. הייתה אחת מהדברים, לא באמת אם עם ישראל יקבלו בשר.

40:22וקיבלו אנשים גדולים. ככה מובא בהמשך התורה, בפרק י"א, פסוק ל"א, והלאה, הבשר עודנו בין שיניהם, ככה מובא בפסוק ל"ג, ויחר אף ה' בעם, ויכה ה' בעם מכה רבה מאוד. מתו. עוד הבשר בין שיניהם. זה מלמד אותנו שלפעמים אדם מתאהב, כשהוא מתלונן ותאב יותר מדי, ומקטר על הקב"ה, בר מינן. ארוני שיכול להיות חמור מאוד מאוד מאוד. עכשיו בלבן, הקב"ה אומר למשה רבנו, קח 70 איש, והם יבואו ויהיו העוזרים שלך. הם יקבלו רוח נבואה. אבל מה? איך עושים 70 איש? כל שבט רוצה שכל ה-70 יהיו ממנו. אז משה רבנו לקח שישה מכל שבט. יש 12 שבטים, שישה מכל שבט זה 72 אנשים. ושני אנשים מתוך ה-72 לא יכולים להיות נביאים. מאיזה שבט זה יהיה? לא ידוע. מה עשה משה רבנו? עשה גורל. לקח 72 פתקים וכתב על 70 פתקים "זקן" ועל שני פתקים "חלק". כינס את כל ה-72 אנשים, שזה שישה מכל שבט,

41:40וכל מי שיצא לו זקן תישאר פה. יהיה רוח נבואה מי שיצא לו חלק חדש, ברוך הוא לבחר וחמן יעשה. אז נשארו שם אנשים, אבל היה שם שני אנשים ושארו במחנה, שני אנשים שבאמת יצא להם זקן. אבל הם ראו שנשארים פה אנשים, אז הם אמרו: טוב, אולי אנחנו לא כל כך ראויים לזה. אז הם הלכו, והם בעצם היו ראויים. זה היו אלדד ומידד, ונחה עליהם. הרוח, והם אבל כתובים, הם יצא להם זקן, הם כתובים שם, והתנבאו במחנה. מה הם התנבאו? אז חז"ל, במדרש, בספרי, פרק י"א, עוד כ"א, כתוב שהם התנבאו שמשה מת ויהושע מכניס את ישראל לארץ. זה מה שבאמת קרה. אז יהושע כששמע את זה, הוא הזדעזע. מה אתה מזדעזע? אתה הולך להיות מנהיג הדור.

42:41רוצה את המנהיג האמיתי, משה רבנו. אפילו שאני הולך להמשיך אותו. אני רוצה את משה רבנו. ולכן בפסוק חפכת כתוב: "היה אני יהושע בן נון משרת משה מבחוריו". ויאמר אדוני משה כלאם, הם מתנבאים כאלה, תכניסם לכלא. תעצור אותם, מה זה לדבר ככה על משה רבנו? משה רבנו היה מלך. אומר לו משה, ואומר לו משה, המקנא אתה לי? מה אתה חושב שאני מקנא? כן, הם מתנבאים, עכשיו יהיו לו מתחרים. אומר מי? תן! מי ייתן וכל עם ה' יהיו נביאים כי ייתן ה' את רוחו עליהם. משה רבינו אמר, מה אני צריך? מה אני צריך משהו? מה אתה חושב שעכשיו הם מתחרים? כולם הלכו לקבל נבואה. מהם על ון וכל עם ישראל יהיו נביאים. מה אתה אומר אם משה מת ויהושע מכניס לארץ, זו הנבואה שהם קיבלו? אז זה מה שהם קיבלו. איזה כוח זה. לפעמים בן אדם מנהיג דור, מנהיג ציבור, ופתאום מישהו מלכלך עליו, מדבר עליו. הלב קצת כואב. יש לך בהתחלה רצון להעניש אותו. לא מעניש. למה? מוכן, אני רוצה שלא יקבלו עונש. ולא רק שלא יקבלו עונש, הוא אמר, רבי, כולם היו נביאים ככה. באמת, הגאון הקדוש, רבי חיים פלאג'י, לפני בערך 200 שנה הוא היה, היה יהודי קדוש, ת"ח מופלג, וכל מי שהיה פוגע בו, והוא היה יודע, אותו פוגע לא היה נענש. אבל אם אותו בן אדם היה פוגע בו, ורבי חיים פלאג'י לא היה יודע, נגיד, אני מדבר עליו לשון הרע, מאחורי הגב, וזה עושה לו דברים מאחורי הגב, הוא לא היה יודע מי זה.

44:08אותו אדם היה נענש או במיתה או במחלות או באיסורים. למה? כי מישהו היה פוגע בו. רבי חיים פלאג'י היה מתפלל עליו בכל כוחותיו שלא ייענש. מנהיג זה מנהיג. אז באמת כתוב שם אחרי זה את הדברים שהגיע הבשר ועם ישראל נענש על זה. כמו שאמרנו לפניכם, פרק י"ב, פסוק א': "ותדבר מרים ואהרן במשה על אודות האישה הכושית אשר לקח כי אישה כושית לקח". אמרו, משה ומרים היו אחים. וגם שלושתם היו נביאים. ומרים לא כל כך הבינה למה משה רבנו צריך לפרוש מאשתו. איך היה הסיפור? התפרסם בינתיים בכל המחנה שאלדד ומידד נהיים נביאים. ואיך שהם נהיים נביאים? מרים הייתה ליד ציפורה. והגיע להם הידיעה, הנה נהיו נביאים חדשים, אלדד ומידד, מתנבאים במחנה. איך ששמעה את זה ציפורה, אמרה: "אוי, מסכנים הנשים של אלו, כי אם הם עכשיו נהיים נביאים, אז יעזבו אותן כמו שמשה רבנו עזב," ואז הגיעה מרים.

45:25וגילתה את זה לאהרן, ואמרה לו: מה זה, אתה האח הגדול. איך ייתכן שמשה רבנו פורש מאשתו? מה? גם אנחנו נביאים. אני נביאה, אתה נביא, אתה לא פרשת מאשתך. אני לא פרשתי מבעלי. למה צריך להיות מחמיר כל כך? קיצוני. כתוב: "והאיש משה עניו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה." זה אומר שגם משה רבנו יודע שהיא מדברת מלב אחותו, והוא לא מקפיד עליה. עם כל זה, בורא העולם הקפיד ואמר ה' פתאום אל משה ואל אהרן. ואל מרים צאו שלושתכם אל אוהל מועד ויצאו שלושתם. למה פתאום נגלה עליהם פתאום? והם טמאים בדרך ארץ. הם היו טמאים מעניינים של תשמיש והיו תמהים מיד: למה משה רבנו פרש מאשתו? אז הוא תמיד בליזום על הקדוש ברוך הוא, אבל הם היו צריכים לטהר את עצמם קודם. צאו שלושתכם, ככה אמר הקדוש ברוך הוא. ואז ראה ה' בעמוד ענן ויקרא לאהרן ולמרים ויצאו שניהם. אז הקב"ה מוכיח את אהרן ומרים על כך שמרים מדברת על משה רבנו. אתה, אהרן, מקבל את מה שהיא אומרת? איך אתה שומע מה שהיא אומרת? הרי משה רבנו הוא לא כמו כל הנביאים.

46:41...שם הנביאים, אני מדבר אליהם בחלום, במראה, משהו כזה, מעורפל. לא כן עבדי משה, כך אומרת התורה, פרק י"ב פסוק ז'. בכל ביתי נאמן הוא, פה אל פה אדבר בו, ומראה ולא בחידות. ותמונת ה' יביט, ומדוע לא יראתם לדבר בעבדי במשה? למה לא יראתם לדבר במשה רבנו? הדבר הזה בעצם, של מדוע לא יראתם לדבר בעבדי במשה... הוא עד היום. עד היום. משה רבנו של הדור. בכל דור יש משה רבנו של הדור. יש מנהיג לדור. יש תלמיד חכם. כל תלמיד חכם בדור נקרא משה. יש בו מרוחו של משה רבנו. לכן כתוב הרבה פעמים בגמרא. לכן בגמרא הרבה פעמים כתוב: "משה שפיר קאמרת". מה זה "משה שפיר קאמרת"? יש לך כמו בחינה של משה רבנו לאותו תלמיד חכם. לצערנו, הרבה אנשים מדברים על תלמידי חכמים וצריך מאוד מאוד להיזהר בזה. מאוד להיזהר בזה. הגמרא אומרת שכל אדם שמדבר על תלמיד חכם אין רפואה למכתו, ועוד הרבה דברים חמורים. היה סיפור על אדם אחד, ביום פטירתו של הגאון רבי משה פיינשטיין בפורים, והייתה לוויה גדולה ואחד מהאנשים בלוויה...

48:07התלונן אמר, מה, בסדר, משה פיינשטיין, משה פיינשטיין, הרס לנו את כל הפורים, התחיל לדבר קצת לא יפה, לזלזל בגאון רבי משה פיינשטיין. אותו בן אדם, באותו יום, חטף כאב ראש, וכל הרופאים שהוא הולך אליהם, אין רפואה למכתו, לא יודעים מה זה. הוא הלך לגאון רבי רפאל לוין, הבן של רבי אריה לוין, שהיה יודע גורל הגר"א, ואמר לו, אני מתכנן אליך, תעשה לי גורל הגר"א, הוא לא הסכים. אמר לו, גורל הגר"א עושים לעם ישראל. לצערי הרב, ישנם מצבים כלליים שזה כמו משהו נבואי של רוח הקודש. אמרו לי, אני מתכנן אליך שתעשה גורל בתנ"ך. אתה יודע, אני לא יודע מה זה הכאב ראש, אני לא יכול לתפקד. הוא עשה לו גורל הגר"א, ויצא לו הפסוק אחרי שהוא שאל למה הוא קיבל את הכאבי הראש הנוראים האלה: "מדוע לא יראתם לדבר בעבדי במשה." על הגאון רבי משה פיינשטיין דיברתם. אמר לו, התיקון שלך הוא לפרסם הודעות בכל העיתונים, שכל מי ששמע את המשפט הלא יפה שדיברת על הרב איינשטיין שהיה בלוויה, שאתה מבקש סליחה. ובאמת, אחרי זמן קצר, נעלם לו הדבר הזה, נעלמו לו הכאבים. כמה צריך להיזהר? לא לדבר על גדולי ישראל. לא לדבר. אל תדבר, אל תדבר. כן מהידע שלך, לא מהידע שלך, מכיר אותו, לא מכיר אותו, אל תדבר. אף פעם אתה לא תתחרט אם לא דיברת. אתה תתחרט אם דיברת.

49:34באמת, גם מרים נענשה וקיבלה צרעת. בא אהרון וביקש ממשה רבנו אם הוא יכול להתפלל עליה. אומר משה רבנו: "א-ל נא רפא נא לה." למה "א-ל נא רפא נא לה"? אומר רש"י בשם המדרש, שלא יגידו, אה, בשביל אחותך אתה מתפלל הרבה, בשבילנו - קצת. לכן אמר, "א-ל נא רפא נא לה." חמש מילים. ותסגר מרים מחוץ למחנה שבעת ימים והעם לא נסע עד האסף מרים. העם לא נסע עד שמרים נסעה. עד שמרים התרפאה שבוע ימים. וזה היה שכר שלה. כך אומר הספרי בפרק ב' זה הכבוד חלק למקום בשביל שעה אחת שהתעכבה למשה רבנו כשהיה בתיבה. חיכתה לו שמה ששם מרים הסתכלה מה היה איתו. וכנגד זה כל העם חיכה. למרים. ובאמת מהדבר הזה אנחנו צריכים להיזהר ולדעת כמה צריך לשמור על הפה. לא לדבר על עם ישראל, לא לדבר על רבנים, לא לדבר. אל תהיה מוכיח בשער שהוא לא עושה טוב, והוא לא עושה טוב, והוא לא עושה טוב. במקום זה תזכה את הרבים, תפיץ דיבורי תורה, ויהי רצון שכולנו נזכה לקדש שם שמיים ולעשות רצונו כרצונו. אמן.