רוצה ניסים בבקשה הרב אפרים כחלון

0:14אומרת המשנה, עשרה ניסים נעשו לאבותינו בבית המקדש. לא היפילה אישה מריח בשר הקודש, ולא הסריח בשר הקודש מעולם, ולא נראה זבוב בבית המטבחיים, ולא אירע קרי לכהן גדול ביום הכיפורים, ולא כיבו גשמים את עצי המערכה, ולא נצחה הרוח את עמוד העשן, ולא נמצא פסול בעומר ובשתי הלחם ובלחם הפנים, עומדים צפופים ומשתחווים רווחים. ולא הזיק נחש ועקרב בירושלים מעולם, ולא אמר אדם לחברו: "צר לי המקום שאלין בירושלים." במשנה הזאת, בעזרת השם, נדבר על כל הניסים, אבל כהקדמה למשנה הזאת, אנחנו צריכים להבין שכשעם ישראל היו בזמן בית המקדש, הם זכו להשראת השכינה גדולה מאוד. הם זכו להשראת השכינה שאין למעלה ממנה. השראת השכינה הזאת התבטאה בכל צעד ושעל שהיה לעם ישראל. יש פעמים שלפעמים בן אדם רואה איזה גילוי אלוקי. אדם רואה איזה קרבת השם לטוב. אדם רואה משהו, וואו, שהוא מרגיש יותר התפעלות שהקדוש ברוך הוא איתו.

1:34זה המצב האידיאלי שהיה לכל אחד ואחד מבני ישראל כשהיו בבית המקדש. כשהיה בית המקדש קיים, כל אחד ואחד מבני ישראל הבין והרגיש את הערך הזה בשעה שהם הגיעו לבית המקדש. הייתה הרגשה אלוקית, הרגשה שהקדוש ברוך הוא כאן נמצא איתנו, הרגשה שהנה אני בא ועושה נחת רוח לקדוש ברוך הוא בקורבנות וכן הלאה וכן הלאה. המשנה הזאת גם כתובה בגמרא ביומא בדף כ"א ע"א ושם יש שינויים קלים איך גורסים שם. לא כתוב "לא קיבלו גשמים" ולא "ניצחה הרוח", וזה כבר מאיר הרשב"ץ. ורבן שלמה זה רש"י, והרמב"ם גורס את הגרסה ככה במשנה. אבל מכל מקום... אנחנו נפרש לפי מה שיש לפנינו. הנס הראשון שהיה לו: הפילה אישה מריח בשר הקודש. מה החידוש? מה הנס בזה ומה הלקח המוסרי? קודם כל, אישה בדרך כלל כשהיא בהיריון...

2:56זה לא שליטה שלה על עצמה. יש, לצערנו, הרבה אנשים שחושבים: עזוב, אשתי בהיריון, והיא חושבת שהכל מגיע לה. פתאום בא לה בשתיים בלילה איזה תותים, פתאום בא לה איזה תפוח, פתאום בא לה זה. מאיפה אני אביא לה? מאיפה זה, מאיפה זה? לפעמים, זה נכון, האישה מנצלת את המצב. היא בהיריון, יאללה, כולם תכרעו לפניי, בערך עד כדי כך. שיש זוג שאני מכיר שהבעל החליט לא להביא יותר ילדים לעולם. למה? כי האישה בזמן שהיא בהיריון מוציאה את הנשמה לבעלה. בגלל שהיא בהיריון, היא חושבת שמותר לה להוציא את הנשמה לבעלה. זה אומר שכל מה שהיא רוצה וצריכה ולא יכולה לעשות, היא מושבתת ולא עושה כלום תשעה חודשים, תשעה ימים ותשעה לילות. כל הדבר הזה בעצם גרם לכך שהבעל אומר, "עזוב, עזוב אותי. יש לנו בן ובת, קיימנו מצוות פריה ורביה, ואני לא רוצה להביא עוד ילדים." למה? כי האישה מגזימה בדרישות שלה בהריון. יש נשים שמנצלות את המצב הזה. בדרך כלל, אדם שלא חי בשלום בית עם אשתו ולא נותן את כל הצרכים שלה, אז אשתו לוקחת את ההיריון כתירוץ. "או, זאת סיבה עכשיו, תן לי את זה, תן לי את זה, תן לי את זה."

4:24אבל אחד מהדברים המסוכנים זה שכשאישה הולכת ומריחה איזה ריח של מאכל, חייבים לתת לה, ולא משנה מה הסוג של המאכל. למה? הכתוב אומר בספר ויקרא פרק י"ח פסוק ה': "וחי בהם", ודרשו חז"ל: ולא שימות בהם. והגמרא במסכת יומא בדף פ"ב עמוד א' דורשת שם לגבי... יום כיפור וכן גם לגבי שאר העבירות של התורה, הוא בהריון שהריחה, אומרת המשנה מאכילין אותה כשתשיב נפשה. ואומרת הגמרא: תנו רבנן, עוברה שהריחה בשר קודש או בשר חזיר, תוחבים לה כוש ברוטב. בהתחלה לוקחים קיסם, נותנים לה קצת עם הרוטב ומניחים לה על פיה שתנוח ותמצוץ קצת את הרוטב. אם נתיישבה דעתה - מוטב, ואם לאו - מאכילים אותה ממש מה רוטב עצמו. ואם נתיישבה דעתה - מוטב, ואם לאו - מאכילים אותה שומן עצמו, שאין לך דבר שעומד בפני פיקוח נפש.

5:29חוץ מעבודה זרה, גילוי עריות, ושפיכות דמים, זה אומר שאישה שהריחה ריח של הדבר הזה, אז בן אדם חייב לתת. חייבים לתת לה ולא משנה מה הדרגה, כביכול, בוא נקרא לזה ככה, של האיסור, חוץ אם זה עבודה זרה, גילוי עריות, שפיכות דמים. כמו שחז"ל אמרו שאין לך דבר שעומד בפני פיקוח נפש חוץ מהדברים הללו, כדברי המשנה הזאת גם מובא. בתוספתא במסכת יומא בפרק ד' על אחת ד' שם כתוב: אפילו אם היא עריכת שביעית, עריכת תרומה, לא משנה איזה סוג שהיא עריכה. "וחי בהם" ולא שיהיה מות בהם. עכשיו, אז אם ככה, אם יוצא לנו הדין הזה של "וחי בהם" ולא שיהיה מות בהם, אז...

6:41פה בבית המקדש לכאורה נעשה נס שהוא מיותר בשביל מה? בשביל מה עשית את הנס הזה? הרי אפילו למשל הוא ברש שמריחה ביום כיפור אוכל, האם הקדוש ברוך הוא צריך לעשות נס שתאריך? והיא לא תצטרך לאכול. שימו לב, הקדוש ברוך הוא לא עושה סתם ניסים. ולכן, נפסק להלכה בשולחן ערוך באורח חיים, בהלכות יום הכיפורים, סימן תרי"ח סעיף ב'. הוא ברש"י עריכה, מוסיף הרמ"א: ופניה משתנים, אף על פי שלא אמרה צריכני, לוחשים לה באוזנה שיום הכיפורים הוא. אולי היא נרגעה, כי אם נתקערה דעתה בזיכרון זה, מוטב עם לב, מאכילים אותה עד שתתיישב דעתה. משנה ברורה שם בסעיף קטן הוא כותב, היא לא צריכה אפילו עומד של רופאים כמה היא יכולה לאכול, תאכל עד שרואים שהיא נרגעת. אז למה היה צריך את הנס הזה? בשביל מה? אם אישה הייתה מגיעה, מביאה קורבן לבית המקדש, פתאום רואה זה ואחרים מביאים לה כמו ששנינו, אפילו מבשר קודש.

8:00אז כבר מפרשים עומדים על זה, והרשב"ץ בנקודה הזאת כותב שהנס הזה היה גדול מאוד מפני קדושת המקדש בקודשים הנעשים בו, שלא תהרה תקלה ממנו, כי לא היו הקורבנות אלא שלום בעולם. מה זה אומר? זה אומר שחז"ל... באו וסיפרו לנו פה על נס אלוקי, נס שרק אדם שנותן את הכוח של הנשמה בגוף האדם יודע להבין ומבין את העוצמה של הדבר. על הצד שחלילה מגיעה אישה לבית המקדש והיא בהיריון והעובר שלה משתולל, מה הקב"ה עושה? נס! היא לא תפיל. לא תפיל! מי יכול לקחת אחריות? הקב"ה אומר: אני לוקח אחריות. השאלה היא האם היו נותנים לה או לא היו נותנים לה, האם היו נותנים לה מהדבר הזה או שלא היו נותנים לה. משתולל מה הקדוש ברוך הוא עושה נס. היא לא תפיל, לא תפיל. מי יכול לקחת אחריות? הקדוש ברוך הוא אומר: אני לוקח אחריות. השאלה היא, האם היו נותנים לה או לא היו נותנים לה? האם היו נותנים לה מהדבר הזה או שלא היו נותנים לה?

9:25אז הרשב"ץ עצמו סובר, הוא כותב שהקדוש ברוך הוא שומר את האנשים שלא יפילו את עובריהם מפני ריח הקודשים, כי אין הקורבנות אלא לשלום בעולם. ככה כותב גם רבינו מאיר המעילי בספר המאורות ביומא עמוד קופלא מדווה: "וברי שהריחה בשר קודש או בשר חזיר, תוחבין כוש ברוטב ונותנים בפיה, ואם לא יתיישב דעתה מביאים לה רוטב עצמו", וכו'. וכן פסק הרמב"ם. וזה על פי הברייתא, כך הרמב"ם כותב בפרק י' מהלכות מאכלות אסורות הלכה י', על פי הברייתא ביומא דף פ"ב. אבל רש"י באבות כתב: "לאכול האישה מריח אברי המערכה" - כלומר, מה שהיו באים ומקריבים על המזבח, שאילו הריחה אישה מעוברת ובאה לטעום, אין שומעים לה לאכילה בשר קודשים. רש"י מביא חידוש עצום. אומר, אפילו אם האישה כבר באה ומריחה, זהו, אין אין אין, לא יכולה, לא יכולה, אני, אני מפה... לא מביאים לה. וזה פלא גדול, כך גם את הספקות אותו מביא. הרי אין לך דבר שעומד בפני פיקוח נפש. ולמה לא יביאו לה לטעום מבשר הקודשים? את השאלה הזאת שואל מרן הרב עובדיה בספרו "ענף הצוות", בפירושו על המשנה באבות. למה לא נתנו?

10:46אז הוא אומר, אולי רש"י מדבר אחרי שכבר הוכר הנס. כולם ידעו שהאישה הזאת לא מפילה. למה? הרחת מה הרחת? אה, קורבנות על המזבח. תמשיכי להריח, הכל בסדר, את לא תפילי, את לא יכולה... הכל בסדר. זאת אומרת, הם היו ברמה כזאת של לסמוך על הנס. וככה גם כותב מהר"ם בן חביב. מהר"ם בן חביב בספרו, שמות בארץ, שמות בארץ, בקונטרס תוספת יום הכיפורים ביומא פ"ב עמוד א', הוא כתב שהכוהנים היו סומכים על הנס שאין אישה מפלת מריח בשר הקודש על גבי המזבח. ולכן, אפילו אם הייתה באה ואומרת רחתי, אין אני חייבת לטעום, כולה, שום דבר, שום דבר, אולי נותנים. מה הבעיה? הבעיה שבברייתא בגמרא כתוב שכן מאכילים אותה בשר קודש. אז הוא אומר לא, זו הכוונה בשר מחלקם של הכוהנים, אבל מה שמחלקו של גבוה שעל גבי המזבח שום דבר. אפילו שיש מחלוקת בגמרא בפסחים ס"ד עמוד ב' האם סומכים על הנס או לא סומכים על הנס? כלומר זה רק לגבי...

12:03דברים שאין בהם נפקא מינה כל כך, אין הפסד בדבר האם שערי העזרה היו ננעלים עליהם או לא ננעלים. אבל האכילה מבשר קודש על גבי המזבח, כיוון שהוקבע הנס בזה שלא הפילה מריח בשר שעל המזבח, סומכים על הנס. ובאמת, מרן הרב עובדיה מתפלפל וכותב עוד ועוד עריכות דברים בזה, אבל מה שלענייננו, אנחנו לומדים שהם חיו בצל הניסים. יש לפעמים בן אדם מרגיש, כן, וואו, היה לי נס. אבל לא מרגיש את זה הרגשה תמידית, שבן אדם מרגיש שהוא חי בצילו של הקדוש ברוך הוא. במילא, כשאתה חי בצילו של הקדוש ברוך הוא, כל החיים משתנים. אתה חי בנס, בנס תמידי. אישה מגיעה, אל תדאגי, אל תטיפי לי, ולא ישריח בשר הקודש מעולם. זה שוב פעם לכאורה נס מיותר. למה? כי יש כהנים, כהנים זריזים. קודם כל יש כהנים שבלי עין הרע, בלי עין הרע עליהם, היו יכולים לחלוט את כל הבשר. יש מצווה עליהם.

13:23מצווה לאכול את הבשר של הקודשים, ולפעמים היה נשאר נותר. מה עושים עם הנותר? הוא נותר ממנו עד בוקר, באש לשרוף. אסור שישאר נותר, אבל אם נשאר, סופים. אבל לפעמים היה נשאר נותר, ואם היה כהן שהוא יודע לאכול טוב, הכל בסדר. הוא כבר היה דואג שלא יהיה נותר בבית המקדש. סופים, אבל לפעמים היה נשאר נותר. ואם היה כהן שהוא, בוא נקרא לזה, יודע לאכול טוב, הכל בסדר. הוא כבר היה דואג שלא יהיה נותר בבית המקדש. ובאמת הגמרא במסכת פסחים בדף קיז עמוד א', וגם הגמרא בסוף כריתות בדף כח עמוד ב', מובא גם במדרש, אוצר מדרשים, איתן שטיין, חופת אליהו, עמוד 172, ובעוד כמה מקומות בחז"ל, ששלוש צווחות זעקה העזרה.

14:38אחת מהצווחות, שאו שערים ראשיכם, ויכנס יוחנן בן נרווי, תלמידו של פנחס, וימלא קרסו מקודשי שמיים. למה? הוא היה אוכל, ובימיו לא היה נותר בבית המקדש. אמרו עליו על יוחנן בן נרווי, שהיה אוכל שלוש מאות עגלים, שותה שלוש מאות גרבי יין, ואוכל ארבעים סאה גוזלות בכינוח סעודה. ארבעים סאה, זה כמו שיעור של מקווה. זה הר אדם אמרו כל ימיו של יוחנן בן נורי לא נמצא נותר במקדש. אין נותר! למה? הכל בסדר. הוא אוכל הכל. אין נותר בבית המקדש. אבל זו אכילה לשם שמיים. יש אנשים שאוכלים לא לשם שמיים. אדם שאוכל לשם שמיים יש לו כוחות מיוחדים, ונסביר. היה פעם אחת בזמן האדמו"ר מקוצק, היה אדמו"ר אחד שהיה צם ממוצאי שבת עד כניסת שבת. אבל בשבת, כל מה שהיו מביאים לו לאכול, האדם היה אוכל. האדמו"ר מקוצק היה איש אמת.

16:10וכשהוא ראה יהודי קדוש כזה בעירי, אמר שהוא רוצה להזמין אותו אליו. אמר לו הרב: "תראה, אני בשבת אוכל הרבה. יש בעיה אצלך? בטח לא יהיה מספיק אוכל." אמר לו: "למה לא יהיה מספיק אוכל? לא בעיה, אני אדאג. הכל יהיה בסדר." טוב, אמר לו: "תזכור, כן? שאני לא אהיה רעב בשבת ושלא יהיה לי צער בשבת." מצאה ממוצאי שבת יציא האדמו"ר מקוצק, קרא לכל החסידים: "הגיע האדמו"ר הגדול! כולם לבוא". באמת, איזו עבודה, איזו תפילות, איזו קדושה. הגיעה סעודת שבת, נו קדימה, סלטים, חלות, והאדמו"ר כל דבר אוכל ואוכל ואוכל. וגומר דגים, וגומר מנה שנייה, בשר עופות, וגומר. מנה שלישית קינוח גומר, שואל אם יש עוד משהו. אמרו לו שיש את האוכל של מחר. עשינו קידוש גדול עם קוגל, תפוחי אדמה ופינוקים לכבוד הרב. תביאו אוכל. גומר אוכל, ואחרי שגמר ממשיך לאכול. כשגמר את זה, אמר אם יש עוד משהו. אמרו לו כן, יש את הסעודה של מחר, חמין. תביאו חמין.

17:40האדמו"ר מקוצק כבר לא נעים, אמר לחסידים שלו שכל מי שיש לו משהו בבית שיביא לפה, והאדמו"ר לא מפסיק לאכול. כאילו, איפה זה נכנס? רק תגיד לי, איפה זה נכנס? איך? איך? משהו ממש טוב. אחרי שגמר הרב בסעודה הראשונה את כל השלוש סעודות, אז הוא שאל, "יש עוד?" אמרו לו, "יש, אתה מלווה מלכה." סעודה רביעית, כמה לחמים. תראה, תביאו, לא חושב. אחרי שעתיים, שלושה, בן אדם, אנשים לא מבינים, כאילו, כל אוכל שהוא נוגע בו כאילו נעלם. כאילו, איך? איך? משהו, לא להאמין. בסוף, אז הוא, האדמו"ר מקוצק אמר לו, "הרב, אני מבקש סליחה, אבל נגמר האוכל." אמר לו, "אני ידעתי, ידעתי שפה אני אשאר רעב." אמר לו האדמו"ר מקרץ', "כן, הרב, אני ידעתי שהרב מלאך, אבל לא שרף. כל דבר שאתה נוגע, אתה שורף, אתה גומר. אז יש כאלה אכילה של קדושה. יש כזה דבר אכילה של קדושה. זה איזה כוח. מי שיודע לאכול ככה, יודע גם לכוון איפה זה הולך."

19:01אז לא יַסְרִיחַ בשר הקודש מעולם, הכוונה הבשרים של קודשים קלים שנאכלים לשני ימים ולילה אחד. לפעמים אדם ישאיר את הבשר שלו שני ימים ולילה אחד מחוץ למקרר בזמן הקיץ, וזה מַסְרִיחַ. יש חום ויש זבובים, שזה קשור לנס הבא. אתה נכנס לבית המקדש, ולא יַסְרִיחַ בשר הקודש מעולם. למה הקדוש ברוך הוא עשה את זה? שחס ושלום לא יבוא בן אדם ויכנס לבית המקדש ויגיד 'וואו, איזה ריח, איזה ריח! מה, הקדוש ברוך הוא פה, כאילו? אתה רוצה להגיד שהקדוש ברוך הוא פה?' דרך אגב, שאלו פעם כמה מגדולי ישראל האם מותר לחשוב על הקדוש ברוך הוא בשירותים. מה הבעיה? הבעיה שבשירותים זה מקום האוס.

20:03אז מה, במקום הארוס תחשוב על הקדוש ברוך הוא? מנגד, כתוב בתהילים, פרק ט"ז, פסוק ח', "שיוויתי ה' לנגדי תמיד כי מימיני בל אמוט." תמיד יש שם השם מול העיניים שלי. והרי אסור להרהר בדברי תורה במבואות המטונפים, וקל וחומר בשירותים, שזה ממש מקום מטונף. אבל על הקדוש ברוך הוא שאלו את רבי שלמה קלוגר. אבי שלמה קלוגר ענה להם שבוודאי אפשר לחשוב שם על הקדוש ברוך הוא, והוא הביא איזו ראייה מאחד מהפזמונים שהאשכנזים אומרים: "כל תינופת לא תתנפחה לחשוב על הקדוש ברוך הוא שם." למה? כי יהודי לא מתפטר מהקדוש ברוך הוא שאתה בשירותים. מספרים שפעם אחת, כמה וכמה מארסייך ומחריבייך ממך יצאו, כמה יהודים רצו לבוא ולהראות למלך הנוצרי כביכול איך היהודים מתעסקים בשטויות, חס ושלום, חס ושלום. אז מה הם עשו? אמרו מה נראה למלך שכביכול היהודים מתעסקים בדברים שהם, בוא נקרא לזה, שהשתיקה יפה להם. חיפשו, חיפשו, חיפשו, פתאום שמחו וגילו: אנחנו ניקח את כל הנושאים שמדברים על בית הכיסא, על עניינים של שירותים, ואנחנו נביא את זה למלך. והמלך, נגיד לו: אתה יודע מה לומדים בישיבות? הנה את זה לומדים. מה אתה אומר? מה אתה אומר על היהודים? טוב, הלכו ואספו וקיבצו.

21:32בית הכיסא על עניינים של שירותים, ואנחנו נביא את זה למלך ונגיד לו: "אתה יודע מה לומדים בישיבות? הנה את זה לומדים. מה אתה אומר? מה אתה אומר על היהודים?" טוב, הלכו ואספו וקיבצו. הם היו בטוחים שהמלך הגוי לא מבין בזה, בוודאי שהוא טוב. הביאו לו את השולחן ערוך אורח חיים בסימן ג', כל הסעיפים. המלך קורא, תרגמו לו את הכל, קורא ומתפעל: וואו, וואו, וואו. אמר: "זהו ליברוויל, משהו כזה". איזה... לא ימינו, מה? הוא רואה שם צניעות בבית הכיסא, איך אדם יישב. אמר להם מה הבאתם? אמרו לו זה מה שהיהודים עושים כל היום, תראו את המתנדנדים. שירותים שירותים, אל תיגע, אל תעשה, צניעות תקום. המלך אמר אם יש עוד אנשים כאלה שאכפת להם איך הם מתנהגים במקום הכי נסתר, הם הבני האדם היחידים בדורו.

22:57אם יש תורה כזאת שמצווה את הבן אדם איך להתנהג שם באותו מקום, זה בן אדם לא איפה שרואים אותך. כן, שיבו לי הנס, הסתכלו עליי איך אני נראה. כשאתה בין ארבע קירות לבד, אתה זוכר ששם הקב"ה? אתה זוכר שמישהו רואה אותך? הכל בצניעות, הכל בקדושה. נחזור חזרה לדברי המשנה: "ולא הסריח בשר הקודש מעולם", דבר של קדושה אין בו שלטון. אין בו שלטון לכוחות הטומאה. כוחות הטומאה זה אפס, זה סירחון. דרך אגב, הגאון מווילנה, קודש קודשים, כל הזמן היה יושב ועוסק בתורה. עוסק בתורה בלי הבנה כמה, כמה, כמה. הוא היה יושב שעתיים ביממה, שעתיים ביממה, וגם זה כל פעם פחות מחצי שעה. הילדים שלו לא היה להם מה לאכול, אבא לא עובד, אבא לומד תורה. ואשתו הייתה דואגת להם. פעם אחת הגיעה לגאון מווילנא, ואמרה לו: "תראה, אין לי מה להביא להם לאכול." אז הוא אמר לה: "תשלחי את הילדים בשעה שהחברים שלהם אוכלים בבתים האחרים. ילד אומר 'אה, אני גם רוצה!' כל ילד תפזרי." הוא ממש קיימת דברי הגמרא בעירובין כ"ב: אין התורה מתקיימת אלא במי שמתאכזר על בניו כעורב. הוא אומר: "אני לא מתורה. הקב"ה ידאג להם. תורה, תורה, תורה במסירות נפש נוראה."

24:23יום אחד הגיע איש לאשתו, ואמר לה, "תגידי לי, את משוגעת? מה קרה? את חיה עם בן אדם כזה? את כמו אלמנה. הילדים שלך כמו יתומים. תתגרשי ממנו, מנובל." אמרה לו, "תחכה שנייה. רגע." הלכה והוציאה לו שתי חולצות, ואמרה לו, "בוא נראה אם תדע איזו בעלי לבש שבוע, ואיזו עכשיו הוצאתי מהכביסה." הוא מריח, בודק, מריח בבית השחי, בצוואר, כלום, שתיים בועקות נקיות. אמרה לו, זאתי בעלי לבש את זה השבוע. אין אפילו ריח של זיעה, אין לכלוך, אין כלום. אין טומאה. אין כלום. אתה מבין עם איזה בן אדם קדוש אני נמצאת? הרבה פעמים בן אדם עושה ככה, ככה, משפשף את הידיים, כשיש לו קצת לחות מתחיל להיות לו מלמולי זה וזה מתלכלך. הגר"א היה עושה ככה, כלום לא היה עושה, כלום. טהור, איך יכול להיות? אבל זה גוף, מה אתה לא מזיע, מה אתה? לא מסריח, לא הסריח בשר הקודש מעולם.

25:32על הנס הראשון שאמרנו, "ולא יפיל האישה מריח בשר הקודש," מספרים שפעם אחת על רבי אליעזר חריף, ויש מספרים את זה על אחד מגדולי האדמו"רים. הגיעה אליו אישה ואמרה לו שהיא מפילה כל ילד שהיא נכנסת להיריון. מפילה, מפילה, מפילה. עשרות ילדים היא איבדה ככה. עד מתי? אז הרב אמר לה: "אם אפשר להביא לה חולצה שלו שהוא לבש אותה, שהיא תשים את זה לידה." ובאמת, את ההיריון הזה היא שרדה והולידה בן לעולם. שאלו את הרב, מה זו הסגולה הזאת, החולצה של הרב, מה? אז הוא אמר, כתוב במשנה, ולא תפיל האישה מריח בשר הקודש. הוא אומר, אדם שהבשר שלו, של הגוף שלו, הוא קדוש, כשהאישה תריח את הריח של בשר הקודש, של הקדושה הנוראה, זה יגרום לה לא להפיל. זה במאמר מוזכר. ולא נראה זבוב בבית המטבחיים.

26:33מה זה בית המטבחיים? בית המטבחיים היה מקום סמוך למזבח. שם היו 24 טבעות שקבועות בקרקע, ששם היו מכניסים את ראש הבהמות בעת השחיטה. והיו 24 משמרות כהונה, כמו שהגמרא בסוף מסכת סוכה כותבת על משמרת של בית בילגה, שהיו סוגרים לה את הטבעת בגלל שהבת שלהם התקלקלה. והיה שם כמה עמודים ואונקלין של ברזל ששם היו מפשיטים את הבהמות. בהמה, היה שם שמונה שולחנות של שיש כדי לרחוץ את המאיים של הבהמה ואת הקרביים כמו שמוזכר במסכת תמיד פרק ג' משנה א' ובפרק ו' משקלים משנה ד'. והיה נס גדול שלא נראה שם זבוב. מה הנס? לא רק שהוא לא היה מסריח, הרי בן אדם יעשה מנגל, תעשה מנגל בחוץ מיד כולם יבואו, כל הזבובים, הזבובים הראשונים. זבובים מריחים בשר שלם, באים אפילו אם הבשר לא מסריח, קל וחומר אם הבשר מסריח. לא נראה זבוב בבית המטבחיים, אבל גם על דרך הדרש, הגמרא אומרת במסכת ברכות בדף ס' עמוד א' יצר הרע דומה לזבוב ויושב בין שני מפתחי הלב.

28:06שנאמר: "זבובי מוות יבאיש, יביא השמן רוקח," פסוק בקהלת פרק י' פסוק א'. בדרך זו גם ואה בפסיקתא דרב כהנא בנספחים לפסיקתא ליקוטי מדרשים, עוד ג', ובילקוט שמעוני קהלת רמז תתקפ"ט: היצר הרע דומה לזבוב. זבוב אתה בא מגרש אותו, פעם אחרת חוזר, מגרש אותו פעם שנייה, חוזר עוד פעם, חוזר עוד פעם, חוזר. זה זבוב. הזבוב הזה, האדם שמגיע אליו הזבוב והוא מגרש אותו, הוא לא מתייאש. אתה יודע מה? זהו, הזבוב החליט עכשיו לרבוץ לי על הפנים, שישאר שם. מעיף אותו עוד פעם, עוד פעם, עוד פעם, עוד פעם, עוד פעם, עוד פעם, עוד פעם, עוד פעם, עוד פעם, עוד פעם, עוד פעם, עוד פעם, עוד פעם, עוד פעם, עוד פעם, עוד פעם, עוד פעם, עוד פעם, עוד פעם, עוד פעם, עוד פעם, עוד פעם, עוד פעם, עוד פעם, עוד פעם, עוד פעם, עוד פעם, עוד פעם, עוד פעם.

29:06רוצה לעזוב, עזוב. מה אז? יצר הרע, שהוא אבא אבות הזבובים, לא היה לו מקום שם. לא היה לו מקום וחלק, לא ולכל כוחות הטומאה בבית המקדש. וכל זה היה נס כדי להראות שאין שליטה לחיצונים, שפה הקדוש ברוך הוא רוצה לשרות את שכינתו. וזה הסוד הגדול שמה הפסדנו בבית המקדש. הניסים בבית המקדש היו זורמים כמים. לא משנה אם צריך נס או לא צריך נס, העיקר שיהיו פה דברים מופלאים והעיקר שיהיה פה משהו מושלם.

30:18ולא יראה קרי לכהן גדול ביום הכיפורים. הסביר הרשב"ץ שזה היה מפני כבודו של הכהן הגדול, שלא יצטרכו למנות את הסגן תחתיו ולעשות העבודה בשני כהנים. כמובן, התאומה של קרי היא תאומה מגונה מאוד יותר משאר התאומות. הגמרא בסוף מסכת יומא כותבת שאדם שרואה קרי ביום כיפור... צריך לדאוג כל השנה, כל השנה. אם עלתה לו שנה, אז חזק וברוך. מובטח לו שהוא בן העולם הבא, יראה זרע ויאריך ימים. אבל מכל מקום, לא יראה קרי לכהן גדול ביום הכיפורים. ביום הכיפורים, ביום המופלא של עם ישראל, לא יראה קרי לכהן גדול. כדי שנבין מה יש בזה, מה יש בנקודה הזאת של ראיית קרי, יש שאלה מאוד מאוד תמוהה. מצד אחד, הגמרא כותבת בסוף מסכת יומא, כמו שאנחנו אמרנו, שבן אדם שרואה קרי ביום הכיפורים...

31:49צריך לדאוג כל השנה. טוב, אז כן, הבן אדם דאג, דאג, דאג, שבטוח אומר זהו, אני אמור את השנה. הוא פחד, פחד, פחד, פחד, פחד, פחד. גמר לפחד. למה גמר לפחד? נגמרה השנה, מה אומרים לו עכשיו? חזק וברוך! עכשיו אתה בן העולם הבא. "יראה זרע יאריך ימים" ויסביעו אותך במה שהיו רוצים. אז רגע, רגע, מצד אחד אתה אומר לי כזה דבר מפחיד, מצד שני אתה אומר לי שזהו, אין. הבן אדם צריך לקרוא קדיש על עצמו. מצד שני אתה אומר... שבסוף שנה הוא צריך לשמוח לחיי העולם הבא. מה ההיגיון בזה? את השאלה הזאת מסביר בשו"ת רב פעלים, הבן איש חי הקדוש, בחלק אורח חיים, חלק ב', סימן ס'. והוא כותב: פעמים בעיות האדם צדיק, מתקנאים בו המקטרגים ורוצים לסובב לו מיתה או ייסורים קשים על ידי קטרוגם.

33:06והוא אינו בגדר צדיק גמור ואין בכוחו לדחותם. צדיק גמור יכול לעמוד, לדחות אותם, ועל כן פעמים וירחמו עליו מן השמיים ויניחו את אותם המקטרגים. להתגרות בצדיק בתומת קרי, כי שמחים הם בזה כדוגמת השעיר שנותנים לשטן ביום הכיפורים, כדי לשמור את ישראל אותו היום מכתרוגם. וכן כאן אצל הצדיק, מתפייסים המקטרגים בתומת זו ועוזבים את כתרוג אמיתיו, הייסורים שרצו לקטרג עליו ושותקים. מצאנו כמה וכמה פעמים כזה דבר שנותנים חלק כביכול לשטן. זה כמה וכמה פעמים כתבנו על זה בספר "דורש טוב" בחלק א', הדרוש לפרשת "אחרי מות", שזה הסוד של הכתוב ב"ויקרא": "ואתנה אהרון על שני השעירים גורלות, גורל אחד לה' וגורל אחד לעזאזל", והרבנו אבן עזרא מפרש.

34:07ביותך בין שלושים ושלוש תדענו והרמב"ן כותב שלושים ושלוש פסוקים משם זה ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים שזה כביכול נותנים קרבן שהשטן לא יקטרג ומצאנו דוגמה לזה גם מים אחרונים בזוהר הקדוש בפרשת תרומה דף קנונדלד עמוד ב' ובפרשת בלק דף קפיב עמוד ב', מבואר שכל תינוף ולכלוך הוא מקום משכן לסיטרא אחרא ולכן אמרו חז"ל בחולין. בדף קופא עמוד ב', מים אחרונים חובה כדי לתת את הזוהמה של המאכל כחלק לחיצוניים. ככה גם הביא ב"כף החיים" (סופר) באורח חיים סימן קופא, סעיף א'. עוד: השיער שבתפילין שיש מעל התפילין בזוהר הקדוש בפרשת פקודי דף רי"ש עמוד ב' מבואר שהקדוש ברוך הוא נתן לשטן כוח ושליטה שישלוט בעולם בכמה אופנים ויש בכוחו... לקטרג ולהזיק, ועל כן אנחנו צריכים להישמר ממנו שלא יקטרג. אנחנו צריכים להצניע שער של עגל בתוך התפילין ושיראה לחוץ כדי לתת לו מקום אחיזה, כדי שלא יקטרג עלינו בעוסקנו במצווה זו.

35:20עֲגְלָה עֲרוּפָה, בְּזֹהַר הַקָּדוֹשׁ, פָּרָשַׁת וַיֵּרָא, דַּף קוּפָּא דַּלֶּת עַמּוּד אַלֶף, מְפָרֵשׁ שֶׁהַטַּעַם שֶׁל מִצְוַת עֲגְלָה עֲרוּפָה, שֶׁנִּצְטַווּ זִקְנֵי הָעִיר לַעֲרוֹף אֶת רֹאשָׁהּ, כְּשֶנִּמְצָא חָלָל בָּאֲדָמָה, כְּמוֹ עִנְיָן הַשָּׂעִיר לַעֲזָאזֵל, כְּשֶׁהַשָּׂטָן מְקַטְרֵג בְּעִנְיַן שֶׁל רְצִיחַת הָאָדָם, וְלָכֵן מַפְרִישִׁים לוֹ עֲגְלָה זוֹ לְפַיְּיסוֹ. טהרת האישה כשהולכת למקווה ובזוהר הקדוש פרשת פנחס דף ר"מ עמוד ב' מבואר שכאשר האישה נטהרת מנידתה כדי להתקרב אל בעלה צריכה לתת חלק לכוחות הטומאה. והחלק הזה הוא ציפורניה עם הלכלוך שבהן ומעט משערות ראשה שיוצאים כשמסתרקת קודם הטבילה. ועל ידי זה לא ילכו אחרי הכוחות הטומאה להזיק כי כבר קיבלו את חלקם. בסעיר ראש חודש בפרשת פינחס בזוהר הקדוש נפרש ממחנת המודבט. וגם זה מובא בזוהר בפרשת חיי שרה בדווקא, אף כבד המודבט, שאתם להבאת סעיר ראש חודש הוא כדי לתת חלק לכוחות הטומאה שלא יינקו מן הקדושה. אותו דבר גם שאר הקורבנות. בזוהר הקדוש פרשת פינחס נפרש כבדל את המודבט, מבואר שכוחות הטומאה נותנים חלק בכל קורבן וקורבן.

36:22אמירת הקדושה, מה שאומרים בארמית, הגאון רבי יונתן אייבשיץ זצ"ל בספרו "יערות דבש" חלק א', דרוש ד', עמוד קמ"ג בהוצאת מכון אבן ישראל, כותב ששורש של החיצונים הוא בארמית. שפת הארמית היא דבוקה בלשון הקודש, ולכן לתת להם אחיזה שלא יקטרגו על עם ישראל, אנו אומרים בקדושה "ואתה קדוש" ואחר כך אומרים לשון ארמית כדי שיקבלו קצת את החלק שלהם. ובאמת, בספר "מעשה צדיקים" בסימן קוף מ"ב, מביא על הרז"ה, רבי זרחיה הלוי בעל המאור, שחיבר את ה"מאור הגדול". על סדרי נשים ונזיקין עמל הקטון. על סדר מועד, שכבר בגיל 18 שנים חיבר את חיבורו הגדול. פעם אחת התקשו חכמי דורו בכמה דברים שהוא כתב. אמרו: "בני, לך נשאל אותו." כשהגיעו לפתח, ראו בן אדם רוכב על סוס, איזה נער צעיר רוכב על סוס. שאלו אותו: "איפה הרב הגאון הגדול זה וזה?" אמר להם: "בפנים, תיכנסו עוד כמה דקות." כשנכנסו עוד כמה דקות ראו אותו יושב שם. אמרו לו: "מה זה? אתה? זה לא אתה היית בחוץ!" כן, זה אני." שאלו, והוא טען להם את כל השאלות.

37:31אחר כך אמרו לו, מחילה, ראינו אותך רוכב על סוס. זה לא ראוי. אתה גדול הדור, זה לא מתאים. אמר להם, כן, אני כל יום רוכב כמה דקות בחוץ על סוס כדי להפריש חלק לעצרה, להפריע לי בלימוד. קח את החלק שלך. בשם החזון איש שומרים שכל בן אדם, אפילו המתמיד הכי גדול, עשר דקות ביום יכול לדבר קצת דברים בטלים. כי מה זה דברים בטלים? לא לדבר קצת. יהיה אפילו המתמיד הכי גדול. תפריש חלק אתם. אז זה בעצם הדבר הזה שאצל הכהן הגדול, הנס היה בזמן שהייתה השראת השכינה ולא יקרי לכהן גדול ביום הכיפורים. לא היו צריכים להפריש חלק כדי שביום הכיפורים, שזה היום הגדול אצל הכהן הגדול, זה לא היה. באמת שואלים ומרן הרב עובדיה מעריך בזה הרבה בספרו ענף הצוות שבדיוק מתי זה היה קורה גם זכו לזה בבית שני או לא זכו לזה בבית שני אבל מכל מקום השראת השכינה הזאת כדי להראות ביום הקודש של יום הכיפורים שהכהן הגדול לא יוצא לפנסיה כי אם הוא כראוי את עומני כבר נס נוסף ולא כי בגשמים אש של עצי המערכה זה היה נס גדול מאוד כי המזבח הרי היה בעזרה.

38:48זה מקום מגולה, לא היה תקרה מעל זה, כמו שמוזכר במסכת מידות פרק ג'. ואפילו אם היה יום של גשמים, יום של ברד או שלג, בירושלים, זה שלג, זה קור, האש לא הייתה נכבית מהמים. הרדב"ז מפנה לפסוק בספר מלכים א', פרק י"ח, פסוק ל"ח. שם מובא כשאליהו הנביא התווכח עם נביאי הבעל ואמר להם אחרי שהם לא הצליחו להדליק את האש. אפילו התרמית שלהם של חייל בית עלי לא הצליחה. שהם הכניסו אותו שם מתחת כדי שידליק. אמר להם אליהו: תראו איך תרד אש מן השמיים. לפני כן הוא רצה להגדיל את הנס. מה הוא עשה? אמר: תקחו תביאו מים, עוד ועוד ועוד ועוד, עד שכל המזבח רם אלי מים. ואז ירדה אש מן השמיים, ואומר הכתוב: "ותיפול אש ה' ותאכל את העולה ואת העצים ואת האבנים ואת האפר ואת המים אשר בתעלה ליחכה. שרפה גם את המים". אמר: מעין זה היה כוח.

39:54של האש בבית המקדש. ובאמת מה היה קורה? ביג דיל. מה היה קורה אם היה נכבה לכמה רגעים האש? אז מגיעים, מחכים קצת. מה היה קורה? מה? זה כזה נס שהקב"ה כביכול צריך לבזבז? מה המיוחד בדבר הזה? מה המיוחד בדבר הזה? אז ההסבר בזה הוא גם על פי דרך הדרש וגם על פי דרך הפשט. על פי דרך הפשט, אם המזבח היה יוצא לפנסיה, בוא נקרא לזה ככה. אם המזבח היה יוצא לפנסיה, מה היה קורה? אז אם בן אדם עכשיו היה מגיע, נגיד, מאזור נתניה, יותר חם שם, מאזור הדרום, ובדיוק איך שהוא היה מגיע, מה קורה? או המזבח עכשיו בהפסקה, רטוב מדי, וזה וזה וזה, אי אפשר עכשיו להקריב. האם הייתה יכולה להתגנב לו מחשבה, רגע רגע רגע רגע, מה זאת אומרת בית השם לא פעיל כל הזמן? מה, הגשם מכבה את בית השם? מה, יש כוח לגשם להפריע לעבודת בית המקדש? מה, אני הגעתי מרחוק ובסוף אומרים לי שהגשם, שהוא שליח קטן של הקדוש ברוך הוא, מפריע לי בהקרבה?

41:19אז זה הסוד שאש תמיד תוקד על המזבח. ככה אומר הכתוב בויקרא, פרשת צו, פרק ו', פסוק ו': "אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה." לא תכבה אף פעם, לא משנה כמה שינסו לכבות אותה. כמה שינסו, אפילו במסעות כשהיו עוברים עם המסעות במשכן, האש לא הייתה מתכבה. היו קופין עליה איזה כיסוי וככה היו לוקחים אותם ממקום למקום. למה? כי "אש תמיד תוקד על המזבח" להראות לך שהאש של הקב"ה, האש הרוחנית הזאת, לא מפסיקה אף פעם. ככה מובא במדרש.

42:20במדרש אגדה בפרשת במדבר פרק ד' סימן ג' שהיו מדשנים את המזבח בשעת המסעות ומדליקים עליו אש, לכמה שנאמר "אש תמיד תוקד על המזבח" זה הפסוק הזה. ולאחר שהיו עושים כך, היו כופין עליו פסכתר כדי שלא תשרוף האש את הבגד הארגמן אשר עליו, להראות שיש אש תמידית, אש תמידית, אש תמידית. בבית המקדש זה היה עוד יותר גדול כי האש תמיד הייתה. גם אחרי שהיו מוציאים את הדשן, הייתה תמיד אש. תמידית ועומדת. וגם יש בזה יסוד גדול. יסוד גדול שבן אדם רוצה לזכות להגיע לעניינים של קדושה, הוא צריך את ההתמדה. את ההתמדה של האש, של ההתלהבות בעבודת ה'. אם יש לך אש תמיד, תמיד, תמיד, תמיד תוקד על המזבח, אז לא תכבה. בן אדם לפעמים מרגיש כבוי, בן אדם מרגיש עזוב, לא בא לי היום, לא מתאים לי, אני לא כל כך זה, לא זה, לא זה, לא זה, לא זה.

43:31אתה רוצה לא להיקוות? אש תמיד. תבעיר אצלך תמיד את האש. ולא ניצחה הרוח את עמוד העשן. לא גברה הרוח, אפילו רוח סערה שלא מצויה. הייתה רוח אדירה. עמוד העשן היה מתאמר ועולה כמו מקל. ואפילו שהייתה האזרה רחבה הרבה, ושם הרוח גדולה. הרוחב של האזרה היה מוזכר במשנה במסכת מידות, פרק ב' משנה ו', ובפרקי משנה א', וביומא דף ז' עמוד מ' ב', ובמנחות דף ז' עמוד מ' ב', שהייתה 187 אמות אורך על 135 אמות רוחב. זה כמה עשרות מטרים. ואם כל זה היה רוח סערה, שום דבר לא היה מזיז את עמוד האש, את עמוד העשן. וגם בזה אנחנו צריכים לבוא ולהתבונן: למה? למה? למה? מה כל כך? למה כל כך? אם האש הייתה מזיזה את העשן קצת, מה היה קורה?

44:46העניין הוא שוב פעם, רצה הקדוש ברוך הוא להראות לעם ישראל איך הקדוש ברוך הוא משגיח על כל פרט ופרט הכי קטן בבית המקדש, ובמילא מזה ילמדו את ההשגחה הפרטית. אפילו העשן שעולה, הקדוש ברוך הוא מעמיד אותו. אתה תלך ישר עד לשמיים. לא תתפזר. אל תהיה מפוזר. מזה גם אפשר ללמוד דרך מוסר גדולה בעבודת השם. בעבודת השם, כשבן אדם עובד את השם, אל תתפזר. תלך בדרך שלך, תעלה מעלה מעלה מעלה מעלה עד לשמיים. כל הרוחות שבעולם יבואו וינסו להזיז אותך, אל תזוז. זה מה שנשאר מהקורבן, זה העיקר שנשאר מהקורבן אחרי עבודת ה'. נס הבא ולא נמצא פסול בעומר, בשתי הלחם ובלחם הפנים. עומר, שתי הלחם ולחם הפנים כוללים הם שלושה קורבנות ציבור.

45:47זה הקורבנות ציבור הכמעט יחידים. קורבן התמיד גם היה מגיע משל ציבור, אבל היו קורבנות שהיו מקריבים כל יום. אבל זה הקורבנות שבשביל כל הציבור הוקרבו, עומר – זה כמו שאנחנו עושים זכר לזה בספירת העומר, שתי הלחם של שבועות ולחם הפנים. כל הדברים הללו היו מגיעים מעם ישראל, וקדושת קורבנותיהם יצאה, שאף פעם לא יהיו פסולים. וזה לכבוד הציבור. מה הפירוש? הקב"ה אומר: אני מכבד את עם ישראל. כשהעם ישראל בא וטורח ועושה רצונו של מקום, הקב"ה אומר: אני לא אכזב אותם. מה זה אומר "אני לא אכזב אותם"? שלא יימצא להם פסול בקורבן שהם מביאים. חידוש גדול. אבל אם יימצא פסול, מה יהיה? אם היו, למשל, מוצאים בקורבנות האלו פסול, מה היה יכול לקרות? אז כתוב בגמרא בפסחים דף ס"ו עמוד ב' שהעומר ושתי הלחם ולחם הפנים היו באים בטומאה, כיוון שאינם נאכלים בטומאה.

47:03אבל עם כל זה, לכבודו של ציבור נעשה בהם נס שלא נפסלו כדי שיהיו נאכלים. זאת אומרת, הקב"ה אמר כדי שבסוף יצטרכו לאכול אותם הכהנים, ואם הם יבואו בטומאה, הכהנים לא יאכלו אותם. בשביל הדבר הזה אני גורם שלא יהיה פסול בקורבנות הללו. נס נוסף בסדר, מה יגיד בן אדם? כל הניסים הללו, לא אכפת לי. בסדר, יש עשן, אין עשן, יש דברים. לא יפיל האישה. אני לא אישה, אני לא נשוי. איך אני מרגיש את השראת השכינה? זה מה שבא המשנה ואומר, את נס נוסף: עומדים צפופים ומשתחווים רווחים. זה דבר מופלא, זה דבר לא הגיוני. בן אדם כשהוא עומד לידו צפוף, בן אדם דורך על הרגל של השני. אבל פתאום כשהיו צריכים להשתחוות, פתאום נהיה מקום. איך יכול להיות כזה דבר? זה הכוח והנס להראות להם שהקדוש ברוך הוא, בשבח שמו לעד, אין לו הנהגה של הגבלה של משהו. אין, אין הגבלה. מנגד לכל הטבע, כשאתה עומד אין מקום, וכשאתה משתחווה יש מקום.

48:22זה נגד הטבע, והקב"ה רצה להראות תחייה נגד הטבע. הסיבה שבשל החוויה כל אחד היה מתוודה, כך אומרים במפרשים, היא כדי שכל אחד לא ישמע את הווידוי ואת העבונות של חברו. לכן, כל אחד היה לו ארבע אמות, שני מטרים מסביבו, כל אחד צלון יש לו. וזה כדי להראות להם, להראות להם. אתם חושבים לפעמים שאתם בחיים עומדים צפופים, עומדים צפופים. מה זה עומדים צפופים? בן אדם יש לו ניסיונות, יש לו קשיים, הוא עומד זקוף, צפוף. דוחים אותו הצרות, בעיות מכאן, בעיות משם. אבל משתחווים, מה זה משתחווים? תוריד את הראש שלך. תוריד את הגאווה שלך. תוריד. רווחים. אל תדאג, כבר יהיה רווחה. כבר תהיה ישועה. כשבן אדם עומד על שלו בכל דבר, לא, לא, שום דבר, שום דבר. אז הכל צפוף. מרן הרב שטיינמן אמר: מעולם לא ראיתי מי שיפסיד מביטור. מעולם. אם אתה עומד, יהיה לך צפוף. אם אתה מבטר, יהיה לך רווח.

49:34כמה פעמים שבאו ושאלו אותו על דברים, כבוד הרב אמר להם: "אם תוותרו, תרוויחו. אם לא תוותרו יהיה הפוך - תפסידו." הם שאלו אותו: "רב, למה אתה חייב להמשיך את המשפט? אם תוותרו תרוויחו, אם לא - לא תרוויחו, לא תפסידו." אמר להם: "מי שלא מוותר, מה הוא חושב? מה הוא חושב בן אדם שלא מוותר? מה אתה חושב שיהיה, ברכה? מה אתה חושב שיהיה ברכה? דרך אגב..." היה פעם שאלה מעניינת שהרב שטיינמן הציג בפני כמה וכמה מהתלמידים שלו. אמרו לו, יש חולה אחד שהגיע לשאול היום שאלה מעניינת, מה קרה? הוא צריך לעבור ניתוח, ניתוח גדול מאוד. יש לו שני רופאים. רופא אחד, הרופא הכי טוב בעולם בנושא הזה. אבל הוא על הפנים. גאוותן שרוח, שאי אפשר לדבר איתו בכלל. אי אפשר לדבר איתו. מנגד, יש אדם שהוא רופא, הוא בסדר גמור, הוא לא ברמה שלו, לא ברמה שלו, אבל יש לו אורך רוח, מדבר עם משפחה, יושב איתם. אז רובם ככולם אמרו, ברור, ניקח את המומחה, בסדר, לא צריך שתבר. היה שם תלמיד חכם גדול שגם מבין ברפואה, שאמר לרב שמן את התשובה והרב שמן קיבל.

50:55הוא אמר, קודם כל, המשפחה, אם לא ידברו איתה, החולה, אם לא ידברו איתו, זה יזיק לו יותר. אבל יש לנו דבר אחר. הכתוב אומר במשלי פרק ט"ז פסוק ה', "תועבת ה' כל גבה לב". והקדוש ברוך הוא אומר, אין אני והוא יכולים לדור בכפיפה אחת. מה זאת אומרת? הקדוש ברוך הוא אומר, יש לך את הגאה הפתן הזה. יש לך את הרופא הזה, לא משנה מה הוא. אומר הקדוש ברוך הוא, אני לא יכול לדור איתו באותו מקום. ככה הגמרא כותבת במסכת סוטה, דף ה' עמוד א', כל אדם שיש בו גסות הרוח, אמר הקדוש ברוך הוא, אין אני והוא יכולים לדור בעולם. ככה גם הגמרא בערכין, דף ט"ז עמוד ב'. במדרש שמות רבה, פרשת מצורע, סימן ט"ז. וגם בתהילים רמז, טף טף נונא, אז הקדוש ברוך הוא אומר: אני לא יכול לגור איתו. אז אם הקדוש ברוך הוא לא יכול לגור איתו, זאת אומרת שהקדוש ברוך הוא לא יהיה שמה, לא יהיה שמה בניתוח. אם הוא לא יהיה בניתוח, אז מה צריך? לא תהיה סייעתא דשמיא, לא משנה כמה הוא מומחה. זה העומדים צפופים עכשיו אחרי שבן אדם...

52:10היה כל כך מתפעל מכל הניסים, אל תדאג, ולא הזיק נחש ועקרב בירושלים. אף על פי שהנחש בירושלים היה ממית. ככה מביא הרשב"ץ והגמרא בשבת ק"ט ב', בשעה שהייתה השכינה והייתה השראת השכינה באותו מקום מפני זכותן של ישראל. אין שליטה לכוחות הרשע, לא לכוחות רוחניים, לא לכוחות גשמיים, לא למזיקים, לא כלום כלום כלום כלום. והדבר הכי מופלא זה הנס האחרון. ולא אמר אדם לחברו, צר לי המקום שאלין בירושלים. איך יכול להיות? כל בן אדם לפעמים מגיע למקום, לא מסתדר, לא מוצא פרנסה שם, אני לא יכול לעבוד, דחוק לי, עובר מקום. אין כזה דבר. הקדוש ברוך הוא היה מרוויח להם את המקום. בין בעניין פרנסה, בין בעניין מקום, אין כזה דבר שבירושלים אין מקום.

53:26איך יכול להיות? אבל לפעמים, אתה יודע, יש לפעמים אנשים נודניקים, הוא צריך את המרווח מחיה שלו, הוא צריך, יש כאלה אנשים שאומרים לך, עזוב, אני צריך את המיטה שלי, אני צריך את הכרית שלי, אפילו במלון אני לא הולך. במלון אתה רואה אותו מגיע עם כל הבית. עוד מעט מביא סירים ומבשל במדבר. למה אתה הולך למלון? לא, אני צריך את הכרית שלי, אני צריך את הנעליים שלי, את הגרביים שלי, את הסדין שלי, את המזרן שלי, את הבית שלי. בסדר, תשים את הבית שלך על גלגלים, תלך. לא יכול, לא יכול, שלי, שלי, שלי, כן? כל בן אדם רוצה לשלוט, אני שלי, שלי. אפילו בן אדם, אחרי שגירש את אשתו, איך הוא קורא לה? הגרושה שלי. גירשת אותה. גם הגרושה היא שלי. כל בן אדם, בן אדם רוצה את שלי, שלי, אז בן אדם מגיע לירושלים. כל דבר הוא רוצה את שלו, שלו, שלו. איך יכול להיות שלא יהיה לו נוח בירושלים? הקדוש ברוך הוא אומר, זה בית השם. לא יכול להיות שיהיה כזה דבר. אז גם הנס הזה נעשה. מכל הניסים עלינו, אנחנו ראינו שכשהקדוש ברוך הוא מרוצה מעם ישראל, יש ניסים.

54:33יש ניסים. הקדוש ברוך הוא לא חוסך בניסים. אצל הקדוש ברוך הוא, נס וטבע הם אותו דבר, ובאמת אצל הצדיקים, נס וטבע זה אותו דבר. אני צריך עכשיו 100 מיליון דולר. אם זה רצון ה', אם הקדוש ברוך הוא ירצה, זה יהיה. אבל איך יכול להיות? איך יכול להיות? זה לא הגיוני. אתה יודע כמה אנשים עובדים בשביל 100 מיליון דולר? הנה, היום סיפר לי יהודי, אצל מישהו, שהוא רצה להוציא ספר. רצה להוציא ספר. כמה שחיפש מפה, מימין, משמאל, אין, אין, אין, אין, לא תורמים. היום הוא אמר לקדוש ברוך הוא, ריבונו של עולם, אני עשיתי את החלק שלי הגדול, בבקשה ריבונו של עולם, תעשה את החלק שלך. טוב, בא להגיע לכולל, בדרך מישהו מתקשר אליו, אתה יכול לקפוץ אליי? זה יהודי שהוא מכיר. כן, בא לדבר איתו על איזה עניין, לשאול אותו. תוך כדי הוא שואל אותו, "מה אתה עושה?" הוא אמר, "לא, אני כותב ספר. אני, זה לא הוא. לא בא להטרים אותו." אמר לו, "זה יהודי שלא תורם בכלל, זה לא הרבה, לא חשבתי בכלל להטרים אותו. תראה לי את הספר." "אה, בסדר, נחמד," מתעניין. ואז הוא אומר לו, "כמה גדולה לתמוך בהוצאה של ספר הלכה, כי זה כמו זה יותר מספר תורה. כמו שנפסק להלכה דעת הראש ודעת הרא"ש מביא את זה וכן הלאה. כיוון שזה ספר שלומדים, פתאום האיש הזה אומר לו, 'אם תראה לי איפה זה כתוב...'"

55:55אם תראה לי איפה זה כתוב שזה יותר מספר תורה אני משלם לך על כל הספר. הלך מיד והביא את הספרים. איך שהביא את הספרים, מראה לו בפנים. הבן אדם אומר לו: אין בעיה, אני לוקח לך את כל הספר. אבל מה אומר? כיוון שהראית לי שזה כמו שזה יותר מספר תורה, אני תורם לך כמה כל ההוצאה - 17 אלף שקל. אמר לו, וכדי שיהיה לי מצווה שלמה, אני אבוא אליך ואתן לך את זה ביד. לא צריך שתבוא אליי, אתה למשרד. אמרתי לו, תן לי את החם, אתה רואה, כשהקדוש ברוך הוא בא לעזור לבן אדם, עוזר עד הסוף. תתפלל רק אליו, תתפלל לקדוש ברוך הוא. אז שיש ניסים, לא חסר ניסים, היו לנו ניסים בבית המקדש, הייתה לנו השראת שכינה. אם יש השראת שכינה, יש ניסים. זו הסיבה שמגיעים לצדיק לבקש ברכה. יש שם השראת שכינה. פעם אחת, ספרים, הרב שטיינמן, זכר צדיק לברכה, מישהו הגיע אליו עם שאלה. מה קרה? הוא אמר, הוא הלך לרב חיים קנייבסקי, שיהיה בריא, והרב חיים קנייבסקי אמר, השאלה הזאת, רק הרב שטיינמן יכול להכריע בה, כי צריך מישהו עם רוח הקודש. אז הרב שטיינמן חייך, הוא אמר, תגיד לרב קנייבסקי, מום שבך אל תאמר לחברך. מה שיש לך, אל תפיל עליי.

57:21אבל כשמגיעים לאנשים שיש להם רוח הקודש, איך יש להם רוח הקודש? יש להם השראת השכינה. כשאתה מגיע לצדיק שיש לו השראת השכינה, זהו. יש ניסים, יש ניסים. המון ניסים היו מתגלגלים אצלו, אבל... אנשים היהודים בבית, ביום שהרב שטיינמן צועק ומתאנח, יום-יומיים אחר כך יש פיגוע נורא ויש הרוגים. אם הצעקות שלו לא כל כך גדולות, אז אין הרוגים, יש רק פצועים. היו יודעים את החדשות לפי משהו. ככה מספרים על החפץ חיים שכל יום אחרי תפילה, בזמן שהייתה מלחמה בין רוסיה לאומות אחרות, הוא אמר, היום רוסיה תנצח. אחרי כמה שעות בחדשות, רוסיה ניצחה. למחרת התפילה, הוא אמר, היום פולין תנצח. פולין ניצחה. שאלו את החפץ חיים איך אתה יודע? הוא היה מחייך. אז הרב שטיינמן הסביר, אמר, מה, מה, מה? מי מחליט מי ניצח? בשמיים! אז הוא שומע את זה מהשמיים. לפני שזה קורה, הוא כבר יודע.

58:22זה מה שהיה עם הרב שטיינמן, זה היה פלא פלאים, פלא פלאים. יום אחד יהודי בשעה מאוחרת מגיע לבית של הרב שטיינמן, דופק דופק, מה קרה? אני רק רוצה לראות הרב, רק רוצה לראות הרב, שום דבר אחר לא. מה הבעיה לך עכשיו לראות אותו, מה? הוא אמר, אני הגעתי מאמריקה רק לראות אותו. מה יש לך? הוא אומר, אני אגיד לכם מה. הוא מספר, בצעירותי, לפני 60 שנה, הייתי בשווייץ. הרב שטיינמן אז היה בחור צעיר, למד בשווייץ. דרך אגב, מזה הוא ברח וניצל מהשואה. הוא אומר, יום אחד עברתי ליד בית המדרש בשעת לילה מאוחרת, ואני רואה אור דולק בבית המדרש. אני יקה, דיוק שווייצרי, עולה, ואומר, סתם חבל על החשמל. איך שאני עולה, אני רואה בחור צעיר יושב ולומד שם בשעה מאוחרת בלילה. אז ניגשתי אליו ושאלתי אותו, "תגיד לי, מה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול?" באותו הזמן היו מלחמות וחורבנות. הוא אמר, "אני רוצה כשאגדל להיות מרכבה לשכינה." ואתם יודעים, זה היה הילד הזה. זה היה הרב שטיינמן. באתי לראות איך נראה יהודי שהוא מרכבה לשכינה. רק לראות. זהו. לא כרב, לא כגדול הדור, לא כצדיק, לא כקדוש. רק להיות מרכבה לשכינה. בית המקדש. כדי שאני אהיה בית המקדש מהלך.

59:40זו השאיפה, אם אתה בית המקדש מהלך יש ניסים, אז זה מה שאנחנו צריכים ללמוד לקח מהדברים המופלאים האלה. ויהי רצון שהקדוש ברוך הוא יזכה אותנו. לא צריך ניסים, אבל אנחנו כן רוצים להיות השראה לשכינה. במילא ניסים כבר תוצאה, ובאדם שהוא כבר השראה לשכינה, הקדוש ברוך הוא לא מנכה לו מזכויותיו כשעושים לו נס, כי במילא אצלו הנס והטבע הם אותו דבר. הקדוש ברוך הוא יעזרנו על דבר כבוד שמו. אמן כן יהי רצון.