פרשת ויצא הרב אפרים כחלון

0:07יש בה פרשה שאנחנו נדבר עליה השבוע, פרשת ויצא. כמה וכמה רעיונות, נשתדל בעזרת השם לעמוד עליהן. הפרשה מתחילה, "ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה". חכמינו זיכרונם לברכה במדרש, מדרש רבה, שמחת ו'. דורשים למה כתוב "ויצא יעקב" ולא "וילך". מה המיוחד בזה שכתוב "ויצא"? אומרים חז"ל שמזה שכתוב "ויצא יעקב" ולא "וילך", יציאת צדיק מן המקום עושה רושם. לכאורה, צריך לתת את הדעת למה יציאת צדיק מן המקום עושה רושם מה שלא כל אדם אחר. מה שונה הצדיק שיש בו יציאת רושם מכל אחד אחר שאין בו יציאת רושם? עוד יותר, התורה פה דורשת את זה מיעקב אבינו. מי אמר שכל צדיק כשהוא יוצא מהמקום הוא עושה רושם? יכול להיות דווקא יעקב ולא כל צדיק. אז ההסבר לכך כתוב בספרים שהיציאה של הצדיק מהמקום, זאת אומרת שכשהצדיק יוצא מהמקום אז יש יציאה של השכינה.

1:32כי חוכמת אדם תאיר פניו, החוכמה שנמצאת אצל הצדיק היא מאירה את פניו. מה מאיר את הפנים? החוכמה זה דבר שאי אפשר לתפוס. איך זה גורם להאירת הפנים? אלא השכינה נמצאת על אותו צדיק, ולכן היא מאירה לו את הפנים. אותו דבר אצל יעקב אבינו. כשאומרים "ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה," זאת אומרת, מה זה "ויצא יעקב"? השכינה יצאה איתו, וכשהשכינה יוצאת, פנה זיוה, פנה הדרה. יציאה הצדיק מן המקום, עושה רושם. בפסוק יהודה א', התורה מספרת: "ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש, ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו, וישכב במקום ההוא." הגמרא בחולין בדף צ"א עמוד ב' אומרת: מה זה "ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו"? אומרת הגמרא שהיו אבנים מריבות זו עם זו, "עלי יניח צדיק את ראשו, עלי יניח צדיק את ראשו." בסוף התאחדו ונהיו הכל לאבן אחת. מספרים, היה פעם אדם אחד, עשיר, עשיר גדול, בעל בשר, כרס גדולה, והלך לפניך צדקך, הגיע לרב מבריסק לבקר אותו בבית. הרב מבריסק היה לו בית פשוט, שלא... לא! ברוב שהיה לו בית פשוט, הכיסאות היחידים שהיו לו, זה היו כיסאות נצרים, שהכיסאות הנצרים האלה היו קלועים.

3:00והיו ביניהם חורים בין אחד לשני. העשיר הגיע, יושב ליד הרב, ומדי פעם ככה חושב שהוא בבית שלו, והוא נשען על הכורסה, ומה לעשות, הכיסא לא החזיק מעמד את המשקל הכבד של העשיר, והכיסא נקרא, והעשיר נפל בפנים בתוך החור. לא נעים, הרב מבריסק, לא נעים, הרב מבריסק. השיר, הנשיא של הקהילה, הגיע בפגישה הראשונה. הוא נפל בתוך הכיסא, אז הוא רצה לשעשע אותו. אמר לו: "אתה יודע, כתוב בפרשת ויצא שהאבנים התחילו לריב: 'עליי יניח צדיק את ראשו, עליי יניח צדיק את ראשו!' מה עשה הקדוש ברוך הוא? איחד את כל האבנים ונהייתה אבן אחת. אומר אותו דבר שאתה רצית לשבת, החורים בכיסא אמרו: 'עליי יניח צדיק, עליי יניח צדיק!' מה עשו? נהיה חור אחד ונפלת בפנים!" ואהההה... זאת אומרת, כן? זה מה שלומדים. אבל זה בעצם אנחנו רואים כאן, שאפילו דברים דוממים הכירו בערך של הצדיק. עד כדי כך שהאבנים האלה, מה אמרו? עליי יניח צדיק את ראשו. מה אכפת לאבנים? עליי יניח צדיק את ראשו. אפילו האבנים הכירו בכוח הקדושה של יעקב אבינו. בפסוק י"ג, התורה אומרת על החלום: של יעקב אבינו זה כמובן בפסוק ב' וכתוב בפסוק ג' והנה ה' ניצב עליו ויאמר אני ה' אלוקי אברהם אביך ואלוקי יצחק הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ולזרעך במדרש מחומה על פרשת ויצא פרק ב' הוא בא שהקדוש ברוך הוא לא קורא את שמו על הצדיקים.

4:25של יעקב אבינו זה כמובן בפסוק ב' וכתוב בפסוק ג': "והנה ה' ניצב עליו ויאמר: אני ה' אלוהי אברהם אביך ואלוהי יצחק; הארץ אשר אתה שוכב עליה, לך אתננה ולזרעך." במדרש תנחומא בפרשת תולדות פרק ב' מוסבר שהקדוש ברוך הוא לא קורא את שמו על הצדיקים בחייהם. בחייהם. למה? צדיק יכול פתאום לצאת לתרבות רעה. אין ערובה שהאדם יישאר צדיק עד זיבולא בתריתא, עד יום המוות; הצדיק חלילה יכול להשתנות. ופתאום פה אנחנו רואים שיעקב אבינו, אבא שלו עוד חי, יצחק עוד לא נפטר, והקדוש ברוך הוא קורא לו ואלוהי יצחק. איך הקדוש ברוך הוא קרא את שמו על יצחק? עונה המדרש תנחומא, לפי שכהו עיניו, קראו עיניו של יצחק, וקלו בבית, והרי הוא כמת, ויצר הרע פסק ממנו. זאת אומרת, יצחק אבינו היה עיוור, לא יכול לצאת ולבוא, לא רואה כלום, נשאר בבית, יצר הרע פסק ממנו. ואני חושב שיש שאלה חזקה מאוד על המדרש. יצר הרע איפה נמצא? בליבו של האדם. אז מה אתה אומר? הוא לא רואה בעיניים, עיניו שומות, קלו בבית, אין לו יצר הרע. איפה? למה יצר הרע? רק בחוץ? אין בפנים?

5:43אלא מכאן אנחנו רואים שעיקר היצר הרע זה מה שהעין רואה. עין רואה, לב חומד, וכלי המעשה גומרים. זאת אומרת, כשיצחק היה כלוא בבית, כשיצחק היה סומא, הקב"ה אמר, יש ערובה, הוא יהיה בסדר. הוא לא יפרוק. הוא לא יפרוק עול. הוא לא יפרוק עול. עכשיו, כש... יצחק אבינו נמצא במצב שהוא נמצא בתוך הבית שלו כולו, הוא נזקק לשירות הכלל, ולא רק שהוא נזקק לשירות הכלל, בשעה שהוא צריך לצאת לרחוב הסמוך, הוא לא יכול בלי שאנשים יעזרו לו. הוא חייב לקרוא לילדים שלו, הוא חייב לקרוא לאשתו שתעזור לו. ההגבלה הזאת גורמת לאדם נמיכות רוח ושפלות קומה. מה זה אומר? זה אומר שלפעמים הבן אדם חושב, מתגאה בניבו - אני כך, אני כך, אני כך. כשהאדם נזקק באופן מתמיד לעזרה של הכלל, יש לו נמיכות רוח. וזה עוד גורם שהאדם לא מתגאה ולא חלילה יכול לפרוק לתרבות רעה. ובאמת, מה שאמרנו...

7:08שהעיניים הם אלה שגורמות לבן אדם כמעט לכל העבירות. שלמה המלך בחוכמתו במשלי, פרק כ"ג, פסוק כ"ו אומר: "תנה לי לבך בני, ועיניך דרכי תצורנה." את העיניים שלך הקב"ה רוצה, את העיניים ואת הלב. כשיש לך את זה, יש את הכל. לכן כמה חשוב היום, בעידן של היום לצערנו, הפריצות חוגגת בכל המקומות, ברחוב, באינטרנט, בסרטים, כל מה שאפשר. היצר הרע נלחם בכל החזיתות. כמה האדם צריך להישמר ולהיזהר, לא רק לא להיכשל, אלא אפילו לא להכניס את עצמו לניסיון שלא להיכשל. השמירת העיניים בדור שלנו צריכה להיות גדולה מאוד, מאוד מאוד. למה? כי האדם שנותן את העיניים ליצר הרע, הוא נותן את כולו. אדם שנותן את העיניים שלו להקדוש ברוך הוא, נותן את כולו לקדוש ברוך הוא. ואיקץ יעקב משנתו. פסוק זה זין. ויאמר אכן יש ה' במקום הזה, ואנוכי לא ידעתי. ואיקץ יעקב משנתו ויאמר, אומר הבעל הטורים, סופי תיבות אלו עולים לתיבת ציבור. ואיקץ יעקב משנתו ויאמר. נתן את כולו לקדוש ברוך הוא. וייקץ יעקב משנתו. פסוק ט"ז. ויאמר: אכן יש ה' במקום הזה, ואנוכי לא ידעתי. וייקץ יעקב משנתו ויאמר, אומר בעל הטורים, סופי תיבות אלו עולים לתיבת ציבור. וייקץ יעקב משנתו ויאמר.

8:26לומר, אומר בעל הטורים, שאין תפילתו של אדם נשמעת אלא בציבור. אין תפילה של הבן אדם נשמעת אלא בציבור. ולמה? כי כשהאדם מתפלל בציבור, כל אחד מכוון באיזו ברכה, כל אחד מבקש על משהו מסוים, משהו שנוגע לו. ביחד, אין א-ל כביר לאימאס תפילת רבים. הקב"ה לא מואס את התפילה. כי ביחד, נהיית תפילה אחת ועולה לפני ה'. לא כן, כשאדם בתפילה יחיד, אדם מתפלל ביחיד, נמצא ומתפלל, התפילה הזאת, אם היא לא פיקס, אם היא לא מושלמת, אין בה אפילו דבר הכי קטן שיכול לבטל את הסיבה שהקדוש ברוך הוא יקבל את התפילה, התפילה לא עולה. לכן כשהתפילה היא בציבור, היא תפילה גדולה מאוד מאוד. אני שמעתי סיפור, היה איזה עשיר אחד, שעכשיו הוא חי אצלנו, פה בארץ ישראל. הוא קיבל על עצמו לא להפסיד תפילה במניין יהיה מה שיהיה, לא משנה מה. פעם אחת הייתה לו עסקה של מיליון דולר והוא ידע שאם הוא טס לעסקה הזאת הוא מפסיד תפילה במניין. לא הלך לעסקה, ביטל את העסקה של מיליון דולר בשביל תפילה במניין. עד כדי כך שבכל מקום שהוא היה הולך... פה בארץ ישראל הוא קיבל על עצמו לא להפסיד תפילה במניין יהיה מה שיהיה, לא משנה מה. פעם אחת הייתה לו עסקה של מיליון דולר והוא ידע שאם הוא טס לעסקה הזאת הוא מפסיד תפילה במניין. לא הלך לעסקה, ביטל את העסקה - מיליון דולר בשביל תפילה במניין. עד כדי כך שבכל מקום שהוא היה הולך וידע איפה הוא צריך לעבור עם המטוס, היה מצטייד תמיד בעוד כמה אנשים שיבואו להשלים למניין. היה שואל את חברות התעופה כמה יהודים יש להם שם כדי לדעת תמיד שיהיה לו מניין עשרה אנשים להתפלל. הבעיה שפעם אחת הוא נחת פה בארץ ישראל... מתי?

9:45ויודע איפה הוא צריך לעבור עם המטוס. הוא היה מצטייד תמיד בעוד כמה אנשים שיבואו להשלים למניין. היה שואל את חברות התעופה כמה יהודים יש לכם שם כדי לדעת תמיד שיהיה לו מניין של עשרה אנשים להתפלל. הבעיה שפעם אחת הוא נחת פה בארץ ישראל. מתי? בשתיים וחצי לפנות בוקר הוא ירד בשדה התעופה. שתיים וחצי לפנות בוקר וכשהוא נמצא בשדה התעופה הוא יודע שעד שהוא יגיע לבית הכנסת הקרוב, אפילו אלו שיש בהם מניינים כל היממה, הוא יפסיד את התפילה. מה הבן אדם עושה? שתיים וחצי לפנות בוקר, תפילת ערבית הוא לא התפלל במניין. הוא חושב, חושב, חושב ולסוף עולה לו רעיון. הרעיון שלו היה להתקשר לחברת מוניות. בשתיים וחצי לפנות בוקר הוא ירד בשדה התעופה. כשהוא נמצא בשדה התעופה, הוא יודע שעד שהוא יגיע לבית הכנסת הקרוב, אפילו אלו שיש מניינים כל היממה, הוא יפסיד את התפילה. מה הבן אדם עושה? בשתיים וחצי לפנות בוקר תפילת ערבית הוא לא התפלל במניין. הוא חושב, חושב, חושב ולבסוף עולה לו רעיון. הרעיון שלו היה להתקשר לחברת מוניות. וכשהוא מתקשר לחברת מוניות הוא מבקש שיבואו אליו עשרה נהגים לשדה התעופה. תשעה נהגים מגיעים אליו לשדה התעופה והבן אדם נמצא שם ומחכה לנהגים שמגיעים. כשהנהגים מגיעים, הוא אומר להם: "אתם תשעה נהגים, אני העשירי. אני מוכן לשלם לכם על פי מונה. תפעילו מונה, ובסוף החשבונית כמה שיצא אני משלם לכם."

11:04כדי שתבואו תשלימו מניין. הנהגים שמחו גם לא לעבוד, וגם לזכות במצווה, וגם להרוויח כסף. אמרו אם ככה אנחנו מוכנים, מיד התנדבו, בתשלום כמובן, וישלימו את המניין, והוא זכה להתפלל שחרית. זאת אומרת, אדם שמקבל על עצמו דבר, הוא צריך לעמוד בו בכל מחיר, והקב"ה עוזר לו, הקב"ה נתן לו את הרעיון הזה. שהרעיון ללכת לקרוא לנהגי מוניות להשלים מניין הוא מעניין וזה המעלה של התפילה בציבור. הפסוק גם אומר: "ויאמר יעקב כשהתעורר: אכן יש ה' במקום הזה ואנוכי לא ידעתי". שמעתי מהבן של הגאון רבי משה לוי זצ"ל שאבא שלו פירש, ואחר כך ראיתי שזה כתוב בעוד כמה ספרים, שאביו זצ"ל פירש... שהפירוש בפסוק הזה הוא, על פי מה שידוע, שיש ארבע רגליים לכיסא הכבוד. ברגל אחת יש את המלך של החיות, אריה. ברגל שנייה יש נשר. ברגל שלישית יש כרוב, כמו שהיה בארון ברית ה'. וברגל הרביעית יש דמות של אדם.

12:25האדם הזה זה היה דמותו של יעקב אבינו שחקוקה בכיסא. עכשיו, יעקב אבינו, לפני שהוא עלה בחלומו ונגלה אליו הקדוש ברוך הוא, הוא לא ידע שהוא גם חקוק בכיסא. הוא ידע שהכיסא של הקדוש ברוך הוא עומד על שלושה רגליים. מהם השלושה רגליים? אריה, כרוב ונשר. אבל הוא לא ידע שגם הוא חקוק. לכן, כשיעקב התעורר הוא אמר: "ויאמר, אכן יש אדוני במקום הזה, אכן ראשי תיבות אריה, כרוב, נשר. ידעתי שיש השם במקום הזה, אבל ואנוכי, אנוכי זה ראשי תיבות אריה, נשר, כרוב, יעקב. אני את החלק שלי שגם אני חקוק בכיסא לא ידעתי שיש. ועל זה מספרים מעשה משעשע שהיה פעם אחת איזה קומר שרצה להילחם..." כשיעקב התעורר, הוא אמר: "ויאמר אכן יש ה' במקום הזה." אכן ראשי תיבות אריה, קרוב, נשר. ידעתי שיש ה' במקום הזה, אבל ואנוכי – אנוכי זה ראשי תיבות אריה, נשר, קרוב – יעקב, אני את החלק שלי שגם אני חקוק בכיסא לא ידעתי שיש. ועל זה מספרים מעשה משעשע שהיה פעם אחת איזה כומר שרצה להילחם ביהודים. ביהודים כשהוא רוצה להילחם ביהודים, צריך למצוא סיבה. איך הוא יילחם ביהודים בלי סיבה? לכן הוא הולך למלך ואומר לו: "הדת שלנו, הנוצרים, היא הדת האמיתית. הדת היהודית היא שקרית, ואני אוכיח לך כך על ידי ויכוח. בוא נתווכח אם חכם וחכמי היהודים. מי שינצח, יזרקו אותו לאש." אמר לו המלך: "מאיך נדע מי ניצח ומי לא ניצח?" אמר לו: "הראשון שיגיד 'אני לא יודע'."

13:56תפסו אותו החיילים ויזרקו אותו לאש. הקומר הזה היה מלומד, כך שזה היה קשה מאוד, אף אחד לא ידע אילו שאלות הקומר ישאל. הרבנים עשו תעניות וסיגופים, ומי מוכן ללכת להילחם עם הקומר הזה? הראשון שאומר "אני לא יודע" - זורקים אותו לאש. ופתאום הגיע לאותו מקום יהודי פשוט, עם הארץ, שלא יודע ללמוד, לא יודע כלום. הוא שואל את הרב, "מה קרה? כולכם מצטערים?" אמר לו הרב, "אתה? מה, זה אתה..." אתה יודע איזו גזירה נוראה? יש לנו כזאת גזירה נוראה, גזירה הזאת באופן כזה שהקומר אמר שמי שמתווכח איתו, ואם הוא הראשון אומר, אני לא ידעתי, אני לא יודע, זורקים אותו לאש. מה אתה אומר? מי יכול ללכת? אמר להם, מה הבעיה? אני אלך. אמר לו, אתה תלך? אמר לו, בטח. הוא הולך, והקומר מגיע, לבית המלך והוא מגיע לשם והקומר מזלזל ואומר לו: "אתה תתווכח איתי? אתה לא יודע כלום, אתה עם הארץ. מה לך ולזה? תן לי רק לשאול אותך שאלה ראשונה." והוא שואל את הקומר שאלה ראשונה: "תסביר לי מה פירוש הפסוק שבו יעקב אומר 'ואנוכי לא ידעתי'." הקומר אומר לו: "הפירוש של הפסוק זה 'אני לא יודע'."

15:24איך ששמעו החיילים כשהכומר אומר "אני לא יודע," תפסו את הכומר וזרקו אותו לאש. המלך כל כך שמח, הנה הוא ניצח, ואת הכומר הרשע הזה לקהילה היהודית. כולם שמחו ושיבחו אותו, והרב של היהודים אמר לו: "תספר לנו מה קרה." אז הוא אמר לו: "הנה, שאלתי את הכומר מה הפירוש 'והאנוכי לא ידעתי,' והוא תרגם לי 'אני לא יודע,' וזהו, וזרקו אותו לאש." הרב כל כך נהנה מהרעיון, אמר לו: "רק תסביר לי, מי נתן לך את הרעיון הזה?" אמר לו: "העם הארץ, אותו יהודי." אמר לו: "תקשיב, אני כשהייתי ילד בתלמוד תורה, הרב שלי לימד פרשת ויצא. כשהוא לימד את הפרשה הזאת, בדיוק בפסוק הזה נרדמתי. כשהתעוררתי, שאלתי אותו: 'כבוד הרב, מה הפירוש המילים והאנוכי לא ידעתי?' אז הרב אמר לי: 'אני לא יודע.' טוב, הלכתי למנהל, שאלתי את המנהל: 'מה הפירוש והאנוכי לא ידעתי?'" הוא אמר לי: "גם אני לא יודע." הלכתי ושאלתי את הרב, שאלתי עוד רב ועוד רב. כולם אומרים לי: "אנוכי לא ידעתי." עד ששאלתי את גדול הדור, כבוד הרב. מה זה "אנוכי לא ידעתי"? הוא אמר לי: "אני לא יודע." אמרתי: אם גדול הדור לא יודע, כל שכן שאותו כומר לא ידע. זאת אומרת שהקדוש ברוך הוא רוצה להביא ישועה גם על ידי טעויות ומחשבות של אנשים. הקדוש ברוך הוא מביא את הישועה ופסקו כף.

16:52יעקב אבינו נודר נדר, והנה יעקב נדר למורם, "יהיה אלוהים עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אנוכי הולך ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש". יעקב אבינו מתפלל לקדוש ברוך הוא שייתן לו לחם לאכול ובגד ללבוש. שואל הכלי יקר: מה זה "אם יהיה אלוקים עמדי"? תבטח בקדוש ברוך הוא! מה זה "אם"? "אם" זה לשון תנאי, השאלה היא האם יהיה או לא יהיה. מה זה "אם יהיה אלוקים עמדי"? לשון אם לא שיסתפק חלילה שהקדוש ברוך הוא לא יעזור לו, אלא לפי שכאן התפלל על חיים רוחניים, שזה תלוי בבחירה של האדם. כמו שאמרו חז"ל בברכות: "הכל בידי שמיים חוץ מיראת שמיים." זאת אומרת, יעקב אבינו פה לא התפלל על חיים גשמיים; יעקב אבינו התפלל על חיים רוחניים: "אם יהיה אלוקים עמדי ושמרני בדרך הזה," הכוונה שהקדוש ברוך הוא יהיה איתי ויעזור לי. הבעיה היא איך אתה רוצה שהקדוש ברוך הוא יהיה איתך. לשון אם לא שיסתפק חלילה שהקדוש ברוך הוא לא יעזור לו אלא לפי שכאן התפלל על חיים רוחניים שזה תלוי בבחירה, כמו שאמרו חז"ל בברכות: הכל בידי שמיים חוץ מיראת שמיים. זאת אומרת, יעקב אבינו פה לא התפלל על חיים גשמיים, כי אם על חיים רוחניים. אם יהיה אלוקים עמדי ושמרני בדרך הזה הכוונה שהקדוש ברוך הוא יהיה איתי ויעזור לי. הבעיה היא איך אתה רוצה שהקדוש ברוך הוא יהיה איתך.

17:54ויעזור לך בקיום המצוות. הרי זו בחירה של כל אדם ואדם באשר הוא, ואם זו בחירה של כל אדם ואדם באשר הוא, זה תלוי בך. לכן הוא התפלל בכל אופן: "ריבונו של עולם, למרות שזה תלוי בבחירה, אני מבקש ממך שהפעם זה יהיה שונה מהכלל, ואתה תהיה איתי." ולכן הוא אמר בלשון: "אם יהיה אלוקים עמדי." ומה הוא מבקש? יעקב אבינו, אין לו הרבה דרישות. ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש. לחם. לא פינוקים, לא שוקולדים, לא מעדנים. בגד ללבוש. בגד, רק שאני אוכל ללבוש אותו. מספיק. כמה אנחנו צריכים ללמוד מאבותינו הקדושים, איך הסתפקו במועט. יעקב אבינו, הקדוש ברוך הוא, אם הוא שומע על התפילה שלך, תבקש עד הסוף, מה אכפת לך? לא. נתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש. ובאמת, כותב ספורנו, אחד מהמפרשים על התורה, כאן, שגם הבקשה הזאת שהוא ביקש "ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש", הוא ביקש כך כדי שלא תכריחנו העניות לעבור על דעתו ועל דעת קונו. זאת אומרת, העניות לפעמים יכולה לגרום לבן אדם חס וחלילה לעבור על דעתו ועל דעת קונו. אדם מגיע הביתה, והילדים בוכים, רוצים לאכול משהו, ואין מה לאכול, והוא מנסה לצאת, למצוא עבודה, לחפש, פה, שם, אף אחד לא נותן לו עבודה, בסוף עד שהוא מוצא, מביא איזה חמש שקל הביתה, יש לו עשרה ילדים, מה אפשר לעשות עם חמש שקל? לעשרה ילדים? מה אפשר לעשות עם שני דולר לעשרה ילדים? והוא מנסה, מנסה, מנסה, פה, מביא פה חתיכת לחם, פה איזה ירק, והילדים בוכים מרעב, והאישה...

19:13והילדים בוכים, רוצים לאכול משהו, ואין מה לאכול, והוא מנסה לצאת, למצוא עבודה, לחפש פה ושם, אף אחד לא נותן לו עבודה. בסוף, עד שהוא מוצא, מביא איזה חמישה שקלים הביתה. יש לו עשרה ילדים, מה אפשר לעשות עם חמישה שקלים לעשרה ילדים? מה אפשר לעשות עם שני דולרים לעשרה ילדים? והוא מנסה, מנסה, מנסה. פה מביא חתיכת לחם, פה איזה ירק, והילדים בוכים מרעב, והאישה... מטרידה ומריבות וכל כך הרבה דברים. העניות יכולה להעביר את האדם על דעתו ועל דעת קונו, וזה יעקב אבינו לא רצה. יעקב אבינו התפלל ריבונו של עולם: 'ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש'. לפחות שיהיה מה לאכול, שיהיה מה להתכסות, שאוכל לשבת ללמוד תורה בשקט, בהשקט ובבטחה. וזה באמת כמה צריך לחייב אותנו. לצערנו, גם היום בדורות שלנו... בעידן הטכנולוגיה, בעידן ההייטק, בעידן שיש כל כך הרבה שכלולים, כל כך הרבה בזבוזי כספים בכל העולם, שיש גם היום אנשים שרעבים ללחם, לפת לחם, פני התורה, אנשים יושבים ועמלים בתורה, בהגיעה, בשקידה, מה הם מבקשים? "ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש", וגם את זה, אנשים רוצים לקצץ, אנשים רוצים להוריד, מתקמצנים על הכסף,

20:25מעלילים עליהם את הדברים הנוראיים שהם לא עוזרים לחברה הישראלית או לא עוזרים לעם היהודי. בלימוד התורה שלהם, במסירות הנפש שלהם, כמה גזירות הם מבטלים. כמה גזירות הם דוחים על ידי זה שהם לא מבקשים יותר מ"בנתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש". זאת אומרת, הם זכו בתכונה של אבי האומה הישראלית, יעקב אבינו עליו השלום. ואשרי מי שזוכה לתת להם את הלחם לאכול ואת הבגד ללבוש, לפחות. בפרק הפתיחה, פסוק א' והלאה, מסופר על הדרך שהלך יעקב ומצא את זיווגו אצל לבן הארמי. יעקב אבינו יוצא לדרך, מוצא את זיווגו אצל לבן הארמי. הבעיה היא שלבן הארמי לא היה אדם אחד שהיה ניצול ממנו, והוא החליט גם לנצל את יעקב אבינו. יעקב אבינו מבקש מי? לבן, אני רוצה להתחתן עם הבת שלך. בפסוק י"ח כתוב: "ויאהב יעקב את רחל ויאמר, אעבדך שבע שנים ברחל בתך הקטנה."

21:30אני רוצה לעבוד אותך, שבע שנים אני מוכן לבוא ולעבוד אצלך, יום יום, מהבוקר עד הערב, כדי שתיתן לי את רחל, זה מה שאני מוכן לשלם, כי אין לו כסף, כמו שמסופר במדרש, שאליפז תפס אותו בדרך, ולקח ממנו את כל כספו, כי אביו, עשו, שלח את אליפז להרוג את יעקב אבינו, ויעקב אבינו נתן לו את כל כספו, אמר לו אני חשוב כמת, ואליפז ויתר לו. אבל עכשיו יעקב מגיע בגפו, עם בגד על גופו, וגם זה בקושי, וכשהוא אומר ללבן, המורה היחידה שאני יכול להביא לך זה אהוב, דחה שבע שנים באהל בטחה קטנה, ולבן מוכן. הוא אומר ליעקב, בפסוק י"ט: "טוב תתי אותה לך מתתי אותה לאיש אחר, שבה עמדי." הוא אומר, לא, אין בעיה. "טוב תתי אותה לך מתתי אותה לאיש אחר, תשב איתי, תקבל אותה בסוף." ובאמת אנחנו יודעים שלבן לא נתן את רחל ליעקב על ההתחלה. ובאמת, לכאורה שאלה פשוטה. לבן הוא היה אבי אבות השקרנים. אז למה קוראים לו לבן? היה צריך לקרוא לו שחור. חום לפחות. למה לבן? על זה מסבירים שלבן המיוחדות שלו הייתה שכל שקר היה לו סיבה תירוץ. למה הוא שקר? למה זה לא שקר? והיה הופך כל שחור ללבן. המפרשים מסבירים שכאן בפסוק בו יאמר לבן טוב טטי או תלך מטטי אותה להישחרר שוואי מדי לבן. הכבי את התירוץ העתידי שהוא הולך לומר ליעקב אחרי שהוא החליף לו את רחל בלאה. והם מסבירים כך בו יאמר לבן טוב טטי או תלך פה בטבע טטי.

22:56והיה הופך כל שחור ללבן. המפרשים מסבירים שכאן בפסוק בו יאמר לבן "טוב טי טי" או "תלך מטי טי", אותה להישחרר שוואי מדי לבן. הכבי את התירוץ העתידי שהוא הולך לומר ליעקב אחרי שהוא החליף לו את רחל בלאה. והם מסבירים כך: בו יאמר לבן "טוב טי טי" או "תלך פה בטבע טי טי". הוא רמז לו שאת מי שהוא ייתן לו זה יהיה לאה. למה? כי בגימטריה הקטנה, גימטריה הקטנה זה האותיות, הן במספר, אבל בלי העשרות והמאות. טבע טי טי עולה בגימטריה תשע. ת' ארבע, עוד פעם ת' ארבע, י' זה אחד, גימטריה תשע. לאה גם עולה בגימטריה תשע. למה זה שלוש? ל' זה שלושים, א' זה אחד, ה' זה חמש, תשע. מיטיטי עולה בגימטריה שלוש עשרה. מ', ת', ת', כל אחד זה ארבעים. יו"ד זה עוד עשר. רחל, גם רי"ש זה מאתיים, חי"ת זה שמונה, למ"ד זה שלושים, זה עולה בגימטריה שלוש מאות ושמונה.

24:14אומר לבן, והוא אומר לבן, "טוב תיתי אותה לך, תיתי, שעולה בגימטריה, אותה לך, אותה אני אביא לך. מי תיתי שעולה בגימטריה, אותה להישאר, אותה אני אביא להישאר. אני לא אביא לך." זאת אומרת, לבן הכין מראש את התירוץ שהוא יאמר על השקר הגדול שהוא הולך ומתכנן לעשות ליעקב אבינו. ובאמת, יעקב אבינו... עובד שבע שנים ויעבוד יעקב ורחל שבע שנים, שבע שנים קשות ארוכות, אבל היו בעיניו כימים אחדים באהבתו אותה. וכשהוא גומר לעבוד את השבע שנים, סוף סוף הגיע רגע החופה. ואמר יעקב אל לבן: "הבָּה את אשתי כִּי מָלְאוּ ימַי וְאָבוֹאָה אֵלֶיהָ." וַיַּאַסֹף לבן את כל אנשי המקום וַיַּעַשׂ משתה. לבן עושה משתה ויעקב אבינו מגיע למשתה בתוך התן. ויעקב אבינו ידע שלבן יכול להחליף לו את האישה הזאת, לכן הוא גילה לרחל סימנים. אמר לה שלושה סימנים: את המצוות שהאישה חייבת בהן - חלה, הפרשת חלה; נידה, טהרת המשפחה; והדלקת הנר - להדליק נר של שבת. ולבן לוקח את לאה ביתו ומביא אותה ליעקב אבינו.

25:42זאת אומרת, יעקב עובד שבע שנים, ובסוף מקבל משהו שהוא לא רצה, בסוף הוא מקבל משהו שהוא לא תכנן, משהו שהוא לא חפץ בו. איזו תגובה הייתה לכל אדם אחר, שהיו עושים לו כזה דבר? שבע שנים לעבוד, ועדיין נתשעה. בסוף, כשהאדם מקבל דבר אחר ממה שהוא רצה, איזו מריבות האדם היה עושה? כמה ויכוחים? אם הוא היה גם חזק ובריון היה נותן מכות כמו שצריך. ויעקב, מה אומר? מה יעקב אבינו אחרי שמגלה את התרמית הגדולה והיא בבוקר והנה היא לאה. ויאמר אל לבן, שימו לב כמה מילים הוא אומר: "מה זאת עשית לי? הלא ברחל עבדתי עמך, ולמה רימיתני?" לא מכות, לא ויכוחים, לא צעקות. למה רימיתני? למה אתה מרמה אותי? לבן, זה היה התפקיד שלו לרמות. אז כשהוא לא מקבל תשובה עליו, "ולמה רימיתני?" יעקב אבינו לא מוסיף ושואל עוד פעם. ויאמר לבן: התשובה שרימיתי אותך. הלא ברחל עבדתי עמך ולמה רימיתני? לא מכות, לא ויכוחים, לא צעקות. למה רימיתני? למה אתה מרמה אותי? לבן, זה היה התפקיד שלו לרמות, אז כשהוא לא מקבל תשובה עליו ולמה רימיתני? יעקב אבינו לא מוסיף ושואל עוד פעם. ויאמר לבן: התשובה שרימיתי אותך...

27:00היא תשובה שלא ממין הטענה. לא ייעשה כן במקומנו לתת את הצעירה לפני הבכירה. למה רימיתי אותך? כי במקומנו לא נותנים את הצעירה לפני הבכירה, לכן רימיתי אותך. נו, למה לא אמרת את זה בהתחלה? למה לא דיברת? למה עד עכשיו עברת יותר? נתת לי לעבוד שבע שנים קשות מהמגפות? אל תעד שזה שאני אקבל את רחל. על זה אין תשובה. ולבן אומר לו, מלא שבוע זאת, וניתנה לך גם את זאת בעבודה אשר תעבוד עמי עוד שבע שנים אחרות. ולבן אומר לו, אתה רוצה? עוד שבע שנים תעבוד ותקבל את רחל. ובאמת, יעקב אבינו לא נלחם, לא מתנגד, לא מתעצבן, עובד עוד שבע שנים בשביל רחל. באמת. על הפסוק "ויאמר לבן: לא יעשה כן במקומנו לתת הצעירה לפני הבחירה" יש מן הפוסקים שאומרים, הנה, לומדים מלבן, שלבן הארמי, מה אמר? לא יעשה כן במקומנו לתת הצעירה לפני הבחירה. לא נותנים את הצעירה לפני הבחירה. אז אותו דבר גם בגילאים: כשיש אדם בגיל 20, ואח שלו בן 19, הגיל 19 לא יעקוף את הבן 20. אבל, רוב הפוסקים פסקו לדינה, על הנפקא מינא שעלינו היום: יש שני אחים, אחד בן 20 ואחד בן 19. הבן 19 מצא את זיווגו, מצא את השידוך שלו. הבן 20 עוד לא מצא. האם מותר לבן 19 להתחתן לפני אחיו הגדול או אסור?

28:14יש מן הפוסקים שאומרים, הנה, לומדים מלבן, שלבן הארמי, מה אמר? לא יעשה כן במקומנו לתת הצעירה לפני הבכירה. לא נותנים את הצעירה לפני הבכירה. אז אותו דבר גם בגילאים, כשיש אדם בגיל 20, ואח שלו בן 19, הגיל 19 לא יעקוף את הבן 20. אבל, רוב הפוסקים פסקו לדינא, שהמנהג הזה היה רק אצל לבן. בדורנו אנו, ובוודאי להלכה ולמעשה, כל מי שנמצא את זיווגו יכול לבוא ולעקוף. אחים, הרבה מן הפוסקים ככה פוסקים, כמו שהיה לנו בסייעתא דשמיא, בספר שלנו, בשו"ת אח טוב לישראל, חלק ב', סימן מ'. מי שרוצה יוכל לראות שם. כך שלא לומדים את הדבר הזה מלבן הארמי. בפסוק ל"א, מובב, היער אדוני כסנועה לאהבה יפתח את רחמה ורחל עקרה. אומר האור החיים הקדוש, על פי הגמרא בבבא בתרא דף קכ"ג עמוד א', מה הפירוש של לאה הייתה שנואה? שהיו אומרים, זו אשתו של שונא עשיו, ואם לא הייתה מביאה ילדים, היו אומרים, שכנראה היא באמת לא שייכת לצדיק יעקב אבינו. ועל כן ויפתח את רחמה. זאת אומרת,

29:32היה ידוע מה שהיו אומרים האנשים, שיש שתי בנות ללבן, שתי בנות לרבקה. הגדולה על הגדול והקטנה על הקטן. הגדול זה עשו, הוא התחתן עם לאה. הקטנה זו רחל, היא תתחתן עם יעקב. והנה פה לאה זוכה להתחתן עם יעקב ולא מביאה ילדים. אז אנשים יגידו, רגע, כנראה היא שייכת לשנואי. היא שייכת לעשו, היא לא שייכת לצדיק ולכן היא לא מצליחה ללדת ילדים. מצליחה ללדת ילדים, וירא השם כי שנואה לאה, והוא חשש, הקדוש ברוך הוא, שלא יגידו הנה לאה היא שנואה, היא שייכת לשנואה, והפתח את רחמה, ורחל עקרה, שלא יוציאו שם רע על הצדקת לאה. בפרק ל', פסוק י"ד, מובא הסיפור על הדודאים, זאת אומרת ראובן, הבן של לאה. הולך ומביא דודאים. הדודאים יש להם סגולה לפריון. וַיֵּלֶךְ ראובן בימי קציר חיטים וימצא דודאים בשדה ויבא אותם אל לאה אמו. ותאמר רחל אל לאה: "תני נא לי מדודאי בנך." זאת אומרת, רחל מבקשת מלאה שתביא לה קצת דודאים. לאה יש לה כבר כמה ילדים, ורחל אין לה ילדים. היא אומרת: "תביאי לי דודאים."

30:45כשהיא מבקשת הייתה צריכה לענות בשמחה: בטח, את אחותי, את ויתרת לי על בעלך, את אמרת שאני אקח אותו, גילית לי את הסימנים. במקום זה, מה אנחנו רואים? שרחל אחרי הבקשה הזאת לא עונה לה. לאה אומרת לה: "המעט קחתך את אישי ולקחת גם את דודאי בני?" זאת אומרת, לא רק שלקחת את בעלי, גם לקחת עכשיו את הדודאים. ולכאורה רחל הייתה צריכה לענות לה. מי לקח למי את הבעל? הרי כולם אמרו: "הגדולה לגדול והקטנה לקטן". אני הייתי אמורה להיות האישה היחידה ליעקב אבינו, ופה מה קורה? לא רק שאני ויתרתי לך וגיליתי לך את הסימנים והסתכנתי שאני אצטרך להתחתן עם עשו, זאת ועוד, את עכשיו אומרת שאני לקחתי לך את בעלך. איפה הבושה? ורחל לא נהגה כך. רחל אומרת ישר, צודקת, לכן נשכב ונדמה גם הלילה, אין בעיה, היום הוא יהיה שלך, תח עדו דעי בנך. זאת אומרת, שרחל הייתה כל כך צדקת, וכשהיא ויתרה ללאה על בעלה יעקב אבינו, היא לא נתנה לה את ההרגשה שזה ויתור, היא נתנה לה את ההרגשה שזה מגיע לה בצדק, שזה מגיע לה על פי כל מידות האמת והיושר.

32:13ולכן, כשרחל באה לבקש את הדודאים, לאה חושבת את רחל בתור אחת שלוקחת לה את בעלה, המעט כחתכת אישי, ולקחת גם את דודאי בני. זאת אומרת, אדם שצריך לעשות חסד, הוא צריך לעשות חסד מושלם. לפעמים האדם עושה חסד, וכל השכונה יודעת שהוא עשה חסד. כל העיתונים מלאים, תודה לנדיב, רודף הצדקה והחסד, שמתקשרים למערכת העיתון. מי שילב לכם על המודעה, מתברר שאותו אדם שעשה חסד, הוא זה גם שילב על המודעה, לפרסם את עצמו. זאת אומרת, העמידה הזאת של עשיית חסד לשם שמיים היא נלמדת מרחל. היא עושה חסד עם לאה, וגורמת לה להתחתן עם בעלה, מבטלת על בעלה בשבילה, בסיכון שהיא אמורה להתחתן עם עשיו, ולא מדברת, ולא מגלה אפילו רמז קטן שהיא ויתרה על הדבר הכי גדול בחיים שלה. וגם אחר כך, כשהיא מבקשת דודאים ולא נענית בשמחה, היא לא מגלה לה קצת מה עומד מאחורי הקלעים.

33:14וזה הדבר הנורא ביותר והמפעים שרחל אמנו. ובאמת, בדבר הזה, הקדוש ברוך הוא עצמו מתרגש כמו שמובא בנביא. כשעם ישראל יגלו ויצאו מארץ ישראל, כל אבות העולם והאמהות יבקשו על אותם יהודים שגולים בסבל, והקדוש ברוך הוא לא שומע עליהם. למה? הוא אומר להם, הם הכניסו צלם בהיכל, הם הכניסו עבודה זרה, איך אני יכול לסלוח להם? עד שמגיעה רחל, רחל מבכה על בניה, מענה להינחם. רחל בוכה ואומרת לקדוש ברוך הוא, ריבונו של עולם, אני הכנסתי גם צרתי לביתי, ולא רק שלא הפרעתי לה להיכנס, עוד עזרתי לה, ועוד לא נתתי לה הרגשה בכלל שאני עושה לה טובה. והקדוש ברוך הוא לא שומע עליהם. למה? הוא אומר להם, הם הכניסו צלם בהיכל, הם הכניסו עבודה זרה, איך אני יכול לסלוח להם? עד שמגיעה רחל, רחל מבכה על בניה, מענה להנכם. רחל בוכה, ואומרת לקדוש ברוך הוא, ריבונו של עולם, אני הכנסתי גם את צרתי לביתי, ולא רק שלא הפרעתי לה להיכנס, עוד עזרתי לה, ועוד לא נתתי לה הרגשה בכלל שאני עושה לה טובה. אז אתה הקדוש ברוך הוא אומר אם יכניסו לך עבודה זרה, איזה פסל שאין לו לא גוף ולא דמות הגוף, אין לו שום דבר, אין לו רוח חיים, אין לו כלום. מזה אתה הקדוש ברוך הוא כועס על בניך. והקדוש ברוך הוא אומר לרחל אמנו, מנעי קולך מבכי ועינייך מדמעה, כי יש שכר לפעולתך ושבו בנים לגבולם. הקדוש ברוך הוא מבטיח לה: את התפילה שלך אני מקבל הודות לאותו דבר גדול שעשית.

34:36ובאמת מספרים, ר' חיים שמולביץ, אחד מגדולי הדור הקודם, מספרים שכשהוא הגיע לקבר רחל, פתאום שמעו אותו בוכה, ואומר לרחל: "אמא, הקדוש ברוך הוא אומר לך, מנעי קולך מבכי ועינייך מדמעה, אבל אני מבקש ממך שלא תפסיקי לבכות על בנייך שנמצאים בגלות. אל תפסיקי לבכות עד שעם ישראל יחזרו ויתקבצו." מכל הגלויות, ויבוא הגאולה. והכוח הזה של רחל אמנו, זכתה לזה בזכות הוויתור המוחלט, הוויתור האמיתי, הוויתור הנסתר. כמה גדול כוחו של מתן בסתר, של צדקה, של חסד בסתר, באופן כזה שהשני לא יודע, והאדם מתגבר ולא מגלה לו, אפילו שיש לו אמצעים, ומזדמנויות ואפשרויות לגלות. לאחר שלבן החליף את משכורתו של יעקב עשרת מונים, כל פעם לבן מחליף וגונב אותו ומשקר, "לא ככה התכוונתי, אתה לא שמרת טוב, אתה לא זה, אתה לא זה", כל פעם מצא לו איזה דבר לדעת לנשל את יעקב מהמשכורת. יעקב עושה איתו איזה הסכם, ההסכם הזה מצליח בסייעתא דשמיא. יעקב בסוף מחליט שהוא בורח מלבן הארמי.

35:59ומובא בפסוקים שלפני שהם ברחו מלבן ותגנוב רחל את התרפים. ויש בזה מחלוקת במפרשים. לדעת רש"י משם המדרש, רבנו שלמה יצחקי, היא עשתה את זה להפרישו מהעבודה זרה. היא לא רצתה שאביה ימשיך להתעסק בעבודה זרה. מהרשב"ם כתב... שהטעם אחר שלא יגידו ויודעו ללבן כי רוצה יעקב לברוח שהיה בכוחם לזה. זאת אומרת, התרפים האלה זה לא היה סתם פסל; התרפים האלה היו יודעים עתידות, ולכן לבן היה עובד אותם. על ידי זה, לבן היה יודע עתידות. לבן היה לו כוח לדעת כל מיני דברים על ידי אותם תרפים, ורחל פחדה שלבן ידע מהתרפים שיעקב בורח וגם הוא ידע לאן. לכן גנבה אותם. והכביע אותם שלא יישארו אצל יעקב. באמת, יעקב אצל לבן. באמת, יעקב בורח. אחרי שיעקב בורח, לבן נודע לו הדבר. לבן רודף אחרי יעקב. ויוגד ללבן ביום השלישי כי ברח יעקב. ויקח את אחיו עמו וירדוף אחריו דרך שבעת ימים, וידבק אותו בהר גלעד. לבן הארמי בורח, רודף, רודף אחרי יעקב. ואז, כשהוא פוגש את יעקב...

37:26ויאמר לבן ליעקב, מה עשית? ותגנוב את לבבי ותנהג את בנותיי כשבויות חרב. ולמה נכבדה לברוח ותגנוב אותי ולא הגדת לי ואשלחך בשמחה ובשירים, בתוף ובכינור? לבן, כידוע, משקר גם הפעם, אומר, הייתי שולח אותך בתוף ובכינור ובשמחה. למה אתה לא הודעת לי? ולא נטשתני לנשק לבנים ולבנותיי, אתה הסכל תעשה. יש לאל ידי לעשות עמכם רע, ואלוהי אביכם אמש אמר אליי למור: 'השמר לך מדבר עם יעקב מטוב עד רע.' הוא אומר: 'הייתי הורג אותך עכשיו, רק מה, לא רק אותך יש לאל ידי לעשות עמכם רע.' זה פלא! בפסוק לפני כן מה הוא אומר? למה נכבֵּדת לברוח? ואשלחך בשמחה ובשירים, בטוף ובחינוך, ולא נטשתני לנשק לבניי ולבנותיי, אז אתה אוהב אותם. אז איך אתה בפסוק הבא אומר, יש לאל ידי לעשות עמכם רעה? אתה רוצה לנשק אותם או להרוג אותם. זו הדרך של לבן הארמי. שקרים על גבי שקרים, כמה שאפשר לשקר, תשקר. תוך כדי הדיבור שלו הוא סותר את עצמו, לא מעניין אותו. זה התפקיד שלו לשקר, הוא עושה את זה ב-100%.

38:47אחרי שלבן יוצא בהכרזה הזאת שיעקב אבינו היה לו עוון, יעקב אבינו עשה לו עוול, בפסוק ל"ו מובא שיעקב אבינו רוצה לריב עם לבן. על מה? שלבן חשד בו שגנב את אלוהיו, את התרפים. זה דבר שכל ילד היה צריך לחשוב עליו: אם זה האלוהים שלך, איך אפשר לגנוב אותם? אבל את לבן זה לא מעניין, ולבן הולך ומחפש בכל האוהל של רחל ושל לאה ושל יעקב ולא מוצא כלום. ואז, אחרי שהוא לא מוצא כלום, כתוב בפסוק למד-ו. שיעקב אבינו רב עם לבן ואיחר ליעקב. הירב בלבן סוף סוף. יעקב אבינו רוצה להריב עם לבן, נו, נהיה אקשן, נו, בוא נראה פה מכות, נראה משהו. שום דבר. ויאן יעקב, ויאמר ללבן, מה פשעי ומה חטאתי כי דלקת אחרי? כי מששת את כל כליי, מה מצאת מכל כלי ביתך? שים כה נגד אחיי ואחיך ויוכיחו בינינו. זאת אומרת, יעקב אבינו, המקסימום שהוא רב, הוא מדבר כך בערבים.

39:58יעקב אבינו היה צריך לעבור קורס. איך רבים? תפשיל שרוולים, ומה שאתה יכול לעשות, תעשה! שום דבר. הוא לא רב, ואפילו לא צועק. ביירב בלבן והנה, יעקב אומר ללבן, מה פשעי ומה חטאתי? איזה מריבה זאת? אלא, זה הכוח של הצדיק. הצדיק גם בשעה שהוא צריך לריב, בשעה שהוא רוצה, להילחם בבן אדם, הוא עושה את זה במינימום האפשרי. פה שכתוב היה בלבן, כמה שפחות. הוא לא מרים ידיים, הוא לא משתולל, הוא לא מאבד את הצפון, הוא לא כועס. ויען יעקב ויאמר ללבן, מה פשעי, מה חטאתי, כי דלקת אחריי. ובאמת אנחנו, שממנו בניו של יעקב, צריכים לדעת, שהדרך של עם ישראל זה לא מריבות. הדרך של עם ישראל זה שלום. כל הדרך של התורה היא דרכיה דרכי נועם, וכל נתיבותיה שלום. תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם. גם כשצריך לריב, צריך לעשות את זה כמה שפחות, כמו שיעקב אבינו. ואיך ליעקב הירה בלבן, ויען יעקב ויאמר, מה פשעי מה חטאתי. זהו. לא יותר. אנחנו צריכים להידבק בדרכי האבות ובדרכי האימהות. תהיל לך בעקבי הצאן נוריד גדיותייך על משכנות הרועים. אנחנו צריכים לצאת בעקבות האבות הקדושים ובעקבות האימהות כמו שהם שברו את המידות שלהם, שברו את כל דבר שהיה בתאוות הגופניות. אם זה תאוות, אם זה מידות רעות והצליחו לשבור אותם, ככה גם אנחנו צריכים לשבור אותם באמת על הדבר הזה...

41:18צריכים להידבק בדרכי האבות ובדרכי האימהות. תהי לך בעקבי הצאן, נוריד גדיותייך על משכנות הרועים. אנחנו צריכים לצאת בעקבות האבות הקדושים ובעקבות האימהות. כמו שהם שברו את המידות שלהם, שברו את כל דבר שהיה בתאוות הגופניות, אם זה תאוות, אם זה מידות רעות, והצליחו לשבור אותם, ככה גם אנחנו צריכים לשבור אותם. באמת, על הדבר הזה... בירב בלבן, אפשר להוסיף מה שהגאון רבי אורחם אמיר, אחד מגדולי המשגיחים בדור הקודם, ששמעתי את הרעיון הזה מתלמידו, הרב ישכר נצבחר, זצ"ל, שאחרי שיעקב אבינו אומר את כל הווידוי הארוך הזה, המשתפך, כמה הוא טרח ויגע על ה... ממון, בעבודה הייתי ביום, אכלה ניחורי, וקרח בלילה ונדדה שנתי מעיניי, לא ישנתי, לא אכלתי, הכל עשיתי בשבילך. כך הוא אומר ללבן בווידוי כל כך ארוך: זה לי עשרים שנה בביתך, עבדתי לך ארבע עשרה שנה בשתי בנותיך, ושש שנים בצאנך, ואתה חלפת את משכורתי עשרת מונים. ושוב, הוא אומר ללבן: אתה שיקרת, אתה רימית, אתה הכל, אתה, אתה, אתה. בסוף לבן אומר לו בפסוק כ"ב, ויען לבן ויאמר אל יעקב...

42:44הבנות בנותיי, והבנים בניי, והצאן צאני, וכל אשר אתה רואה לי הוא. איזה מין דבר זה? יעקב אבינו אמר לו, אני עובד אותך 21 שנה. בכל שאתה מביא לי משהו, עד שאתה מביא לי, אתה גונב אותי פי עשר. כשהבאת לי את רחל בהתחלה, אמרת שאתה מביא לי את רחל, הבאת לי את לאה. כל הזמן שקרים וגנבות. עכשיו אתה בא, אומר שגנבתי את אלוהיך ובסוף מתברר שלא. רק עלילות ושקרים כל הזמן אתה. איזה מן דבר זה? ויעקב אבינו שופך את ליבו ללבן. מה לבן אומר לו? הבנות בנותיי, הבנים בניי, הצאן צאני, וכל אשר אתה רואה לי הוא. תענה לעניין. תגיד, אתה צודק יעקב, אבל יש לי טענות כלפיך. לא. אומר לי יעקב הזאת, כל מה שדיברת לא מעניין אותי. הכל שלי. מה אתה טוען, שעבדת אצלי? בצדק, ביושר, כל זה לא מעניין אותי. כל מה שאתה רואה, לי הוא. אמר הרב רבי אור החיים הקדוש, הוא משוגע. לבן הוא משוגע. למה משוגע? הוא אומר לך, הוא עבד לך 21 שנה, מה אתה אומר לו? כל מה שיש לך פה זה שלי. רגע, מה הוא לא שילם לך על זה? הוא גנב אותך, הוא עבד אותך 21 שנה במאמצים, בכוחות נפש אדירים, תענה לעניין. כמו משוגע, לא רואה ולא שומע.

44:02ולמה זה ככה? כי כשהאדם רואה רק את עצמו, לבן בגאווה שלו, במידות הרעות שלו, לא עניין אותו מכל הטענות האחרות שהוא טוען. יעקב אבינו, חתנו, לא מעניין אותו. יש לו תאוות, יש לו גאווה, והוא לא יכול להיכנע. לכן הוא כבר באוזניים לא שומע את הטענות, ואומר לו, עזוב, שום טענה לא תעזור לך. למה? הבנות בנותיי, הבנים בניי, והצאן צאני, וכל אשר אתה רואה לי הוא. אין לך ברירה, רק להגיד לי תודה. יש לו תאוות, יש לו גאווה, והוא לא יכול להיכנע. לכן הוא כבר באוזניים לא שומע את הטענות, ואומר לו, עזוב, שום טענה לא תעזור לך. למה? הבנות בנותיי, הבנים בניי, והצאן צאוני, וכל אשר אתה רואה לי הוא. אין לך ברירה, רק להגיד לי תודה. כי כל מה שאתה רואה, שייך לי. עד כדי כך הגיעה הגאווה של לבן. ובאמת, זה אנחנו צריכים לדעת וללמוד רעיון. האם אנחנו נהיה כמו יעקב או כמו לבן? האם אנחנו נהיה כמו יעקב, שבשעה שאפילו שהוא רוצה לריב, בשעה שהוא בא להילחם, בא לריב, הוא עובד על עצמו ושומר על איפוק מוחלט? או כמו לבן, שאחרי כל הטענות וכל הבדות והחשבון נפש הזה, הוא אומר לו, עזוב, לא מעניין אותי כלום.

45:03בָּא לבָן וְאוֹמֵר לְיַעֲקֹב, הַבָּנוֹת בְּנוֹתַי וְהַבָּנִים בָּנַי וְהַצֹּאן צֹאנִי וְכָל אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה לִי הוּא. זֹאת אוֹמֶרֶת, אֲנִי וְאֵין עוֹד מִלְבַדִּי. אֵין אַף אֶחָד יָתֵר בָּעוֹלָם. הַכֹּל הוּא מִמֶּנִּי מַגִּיעַ. וּזֶה מַגִּיעַ מִמִּדַּת הַגַּאוָוה. שֶׁלֹּא שׁוֹמְעִים וְלֹא רוֹאִים אַף אֶחָד אַחֵר. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יַעֲזֹר שֶׁנִּנָּצֵל מִיֵּצֶר הָרַע, מֵהַתַּאֲווֹת הָרָעוֹת, מֵהַמִּדּוֹת הָרָעוֹת. ונזכה לביאת משיח צדקנו במהרה בימינו, אמן ואמן.