הרב אפרים כחלון המשיח על פי התנך ופירוש פרק ט בספר דניאל

0:02בשיעור היום אנחנו נעסוק בהוכחות, מסתירת טענות נוצריות, שלצערנו נפוצות הרבה גם בתוך עם ישראל, על ידי המיסיונרים, על ידי אנשים שחושבים שגילו את המשיחיות של ישו, בתור משהו נכון, בתור משהו אמיתי, בתוך משהו שאפשר להתבסס עליו, שאפשר להשעין את החיים עליו. הם מוצאים כל מיני פסוקים בתנ"ך שלפי דעתם, ואני מדגיש לפי דעתם, כי זה לא לפי דעת התנ"ך כמו שאנחנו נראה. יש מהם ראיות למשיחותו של ישו, יש מהם ראיות לאמונה בישו בכל מיני מובנים. בתוך משהו שאפשר להתבסס עליו, שאפשר להישען את החיים עליו. הם מוצאים כל מיני פסוקים בתנ"ך שלפי דעתם, ואני מדגיש לפי דעתם, כי זה לא לפי דעת התנ"ך כמו שאנחנו נראה. יש מהם ראיות למשיחיותו של ישו, יש מהם ראיות לאמונה בישו, בכל מיני מובנים. השיעור הוא להצלחת ירון בן דוריס, ולהפוך לבבה לטובה של סנדרה בת קנדס. בעזרת השם נעשה ונצליח. השיעור יהיה במתכונת של כפיפות לפסוקים, זאת אומרת, מה שכתוב בפסוק, בלי פרשנות, בלי להגיד כוונה, זאת אומרת, הפירוש המילולי הפשוט ביותר. ולהפוך לבבה לטובה של סנדרה בת קנדס. בעזרת השם נעשה ונצליח. השיעור יהיה במתכונת של כפיפות לפסוקים, זאת אומרת, מה שכתוב בפסוק, בלי פרשנות, בלי להגיד כוונה, זאת אומרת, הפירוש המילולי הפשוט ביותר.

1:24נשתדל שנוריד מזה בכלל מדרשי חז"ל, כי יש כאלה שאומרים לעזוב, זה חז"ל אמרו, הם עדיין לא בראי השגה, בהכרה של התורה שבעל פה, אלא הפירוש המודולי בפסוקים, לפי אור היהדות, לפי ההבנה הפשוטה של היהדות בתנ"ך. ביניהם, בעזרת השם, נבער את פרק ט' בדניאל, שמשם הנוצרים רוצים להביא ראיה למשיחיות ישו. נבער כמובן גם... מהם התנאים הנצרכים שייחשב האדם למשיח על פי התנ"ך? מה דעת היהדות על אדם שעושה מופתים, על אדם שעושה ניסים? ומהם חיי ימות המשיח על פי התנ"ך? אנחנו נתחיל בתנאים הנצרכים שייחשב האדם למשיח על פי התנ"ך. על פי התנ"ך יש תנאים מאוד ברורים להגדיר את האדם למשיח.

2:25למשיח הכוונה פה, אנחנו משתמשים במונח משיח בתור הגדרה של הגואל שממתינים לו אלפי שנים. מכיוון שאנחנו נראה בעזרת השם בהמשך שיש גם משמעות אחרת למשיח כאחד שנמשך בשמן המשחה, שזה היה הכהן הגדול. הוא היה נקרא הכהן המשיח או מלך שהם מושכים אותו. אז אם אנחנו נפתח את התנ"ך בישעיהו... פרק י' א', פסוקים א' עד ט', פרק י"א, פסוקים 1-9. אנחנו נראה מה אומר הכתוב ומגדיר באופן מדויק מה יהיו התנאים להכרה באדם כמשיח. הפסוק אומר: "ויצא חוטר מגזע ישי ונצר משורשיו יפרה." קודם כל, התנאי הראשון הוא שהוא יהיה מגזע ישי או של דוד המלך. ונח עליו רוח השם, רוח חוכמה ובינה, רוח עצה וגבורה, רוח דעת ויראת השם. זאת אומרת, שאותו מלך המשיח, תנוח עליו רוחו של השם, רוח של חוכמה, הוא יהיה חכם, הוא יהיה מבין, יהיה לו עצה, ויהיה לו גבורה, ויהיה לו דעת. והרי חשוב יראת השם. הוא חס ושלום לא יסית נגד יראת השם, הוא לא יסית נגד כפירה,

3:54והקב"ה ברוך הוא אלא יהיה מלא ביראת השם והריחו ביראת השם הוא כדי להכיר האם בן אדם יש לו יראת השם והריחו הוא מספיק להריח את אותו בן אדם הוא יכול להכיר בריח של הבן אדם האם הוא ירא שמיים או לא ולא למראה עיניו ישפוט ולא למשמע אוזניו יוכיח. הוא יהיה נכון בכוח אלוקי כזה שהוא לא יצטרך את העיניים שלו כדי לשפוט או את האוזניים שלו להוכיח. בכוח הראיית השם, בכוח הקדושה שהקב"ה ישפיע עליו, יהיה לו כוח לשפוט ולשפוט בצדק גדולים ולהוכיח במישור לענוי ארץ. ועיקר ארץ בשבט פיו וברוח שפתיו ימית רשע. כאן הפסוק מגלה לנו עוד אופן ועוד תנאי שיהיה למשיח. שהוא ישפוט בצדק דלים, ויוכיח במישור לענווי ארץ, ואדם שיתנגד לו לא יצטרך לו טנקים, לא מטוסים, לא אטום, כלום. והכה ארץ בשבט פיו, וברוח שפתיו ימית רשע. אם השפתיים יכולות להרוג את האדם הרשע, שלא יצא לשמוע לכל השם. והיה צדק אזור מותניו, והאמונה אזור חלציו.

5:23זה אומר שהוא לא, חס ושלום, יהיה רוצח אמונים שכל מי שלא מסתדר לו הוא הורג, כל מי שלא הולך בדרכו הוא הורג, אלא והיה צדק אזור מותניו. האזור של מותניו, כמו החגורה שחוגרת אותו, תהיה צדק והאמונה אזור חלציו. אותו דבר גם לאמונה. ויהיה לנו הבטחה של וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ. ועגל וכפיר ירבץ יחדיו, ונער קטן נוהג בם. יהיה לנו אחווה בין כל האויבים הכי גדולים. יגור זאב עם כבש, ונמר עם גדי ירבץ. ועגל ואריה כולם יהיו ביחד, ונער קטן נוהג בם. לא יפחדו מכוחות הרשע, לא יפחדו מכלום. ופרה ודוב תרעינה יחדיו, עוד גילוי אלוקי גדול.

6:26ופרה ודוב תרעינה יחדיו, ירבצו ילדיהן, ואריה כבקר יאכל תבן. גם האריה יפסיק לטרוף. זאת אומרת, זה חוזר, העולם חוזר למתכונתו, כמו שהיה בהתחלה בזמן בריאת העולם, שעד דור המבול, גם האריות היו אוכלים תבן. ושעשע יונק על חור פתן, ותינוק קטן משחק עם נחשים, ועל מאורת צפעונים גמול ידו הדה. לא יריעו ולא ישחיתו בכל הר קודשי, כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים. הכלל האחרון הוא בעצם הכלל המסכם שאומר שבזמן ביאת המשיח לא יריעו ולא ישחיתו, לא יהיה אף רוע בעולם, לא יהיה אף דבר שמשחית בעולם, וכולם יכירו בהכרה של הקב"ה. אם אנחנו נתבונן, אנחנו נראה שהפסוקים האלה מכחישים את כל האמונה בישו כדי שיהיה כמשיח. כיוון שישו הנוצרי לא רק שלא הצליח להעמיד את הצדק והאמונה והשלום בעולם, אלא גם על עצמו לא הצליח לשמור.

7:49שכן על פי ההיסטוריה גם הנוצרית וגם היהודית נדון על מעשיו והרגו אותו. איך התקיים בו הפסוק שהוא יכול להשכין את כל השלום בעולם והיא ברוח שפתיו ימית רשע והיא קעה ארץ בשבט פיו? ועוד שאת עצמו הרגו על מעשי רשע ולא יכל להציל את עצמו. מה גם שעד היום קיימים עובדי אלילים וכופרים בנציאותו של השם, כך שגם מסימן זה. משללת האפשרות שישו היה המשיח או הגואל. כמובן, אנחנו לא רואים את העובדה בפסוקים של "וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ". הייתה בדיחה שברוסיה היה את הפסוק הזה "וגר זאב עם כבש", אבל כל שעה היו מחליפים את הכבש. אבל אנחנו לא רואים את ההשכנת שלום בעולם, לא רק בין החיות, גם לא בין בני האדם. לא מכירים בהכרה של הקדוש ברוך הוא. ככה שהפסוקים עצמם, התנ"ך עצמו... מקריש את האמונה בישו כמשיח. ובאמת, תחילת האמונה בישו כמשיח נבעה מכיוון שהוא הצליח לעשות כמה מופתים. באמת, חלקם אכן קרו, אבל חלקם הם רק סיפורים. במשך הזמן, כדרך הסיפורים, התווספו עוד עניינים ועוד נקודות מפליאות לדמותו של ישו.

9:17אף אחד לא אמר שהוא משיח בגלל זה שהוא גאל את ישראל ממצרים, אבל הוא התמודד להגיד שהוא משיח. אהרן גם עשה ניסים, אחיו של משה רבנו. כך במשך ההיסטוריה היהודית, אם אנחנו נלך ונראה שגם בתקופת הנביאים נעשו ניסים ואף אחד לא התמודד על התפקיד היומני הזה ואמר שהוא משיח. כך שעל פי היהדות ניסים הם לא הרובם. אף אחד לא אמר שהוא משיח בגלל זה שהוא גאל את ישראל ממצרים, אבל הוא לא התיימר להגיד שהוא משיח. אהרון גם עשה ניסים, אחיו של משה רבנו. ככה במשך ההיסטוריה היהודית, אם אנחנו נלך ונראה שגם בתקופת הנביאים נעשו ניסים ואף אחד לא התמודד על התפקיד היומרני הזה ואמר שהוא משיח. כך שעל פי היהדות, ניסים הם לא העיקר. לזה שאתה משיח ובאמת יש ביהדות ספר של גדול החכמים הרמב"ם. הרמב"ם היה פילוסוף גדול, היה רופא גדול, והיה בקי בכל החוכמות. הוא היה רופא של מלך מצרים. הוא נולד בקורדובה שבספרד בשנת ד' אלפים תתצ"ח (1138 למניינם) ונפטר בשנת ד' אלפים תתקכ"ה (1204 למניינם).

10:45לספירה הוא היה נחשב אחד מהוגי הדעות, וספרו מקובל על כל שכבות היהדות. זאת אומרת, אין בזה חילוק של דעות מסוימות. הרמב"ם דבריו מקובלים על כולם, והוא פוסק ואומר: "משה רבנו לא האמינו בו ישראל מפני האותות שעשה. שהמאמין על פי האותות יש בלבו דופי. אדם שמאמין, אבונה, אני מאמין לבן אדם הזה, כי הוא יעשה ניסים, כי הוא יעשה מופתים. אמר זה, אדם שמאמין בזה, זה לא אמונה אמיתית. שאפשר שיעשה האות בלט וקישוף. היום, אדם יכול ללכת לנופה קסמים, או לנופה של מחשפים, ברודו, בקוש, בכל מיני מקומות, שיש להם את כוחות הקישוף, ולראות שהם עושים ניסים מופלאים." מפני האותות שעשה. שהמאמין על פי האותות יש בלבו דופי. אדם שמאמין, אבונה, אני מאמין לבן אדם הזה, כי הוא יעשה ניסים, כי הוא יעשה מופתים, אמר זה, אדם שמאמין בזה, זו לא אמונה אמיתית. שאפשר שיעשה האות בלט וקישוף. היום, אדם יכול ללכת לנופֵה קסמים, או לנופֵה של מכשפים, בוודו, בקוש, בכל מיני מקומות, שיש להם את כוחות הקישוף, ולראות שהם עושים ניסים מופלאים. הולכים על המים, הולכים על אש, בונים חרבות, הכל. יכול להיות שזה אחיזת עיניים, יכול להיות שזה באמת עליהם כישוף, אבל זה לא אומר שיש להם כוח סגולי מסוים, שנאמין בהם ובכוחם שהם יהיו הגואל או המשיח. אלא כל האותות שעשה משה במדבר, אומר הרמב"ם, לפי הצורך עשהם. לא להביא ראייה לנבואה, לא להביא ראייה שבזה שהוא עושה ניסים ונפלאות, הוא נביא ואלוקים שלח אותו.

12:11לא בגלל זה, אלא רק מכיוון שהיה צריך לסלק את העולבים מעם ישראל ולהושיע אותם. היה צריך להשקיע את המצרים. אומר הרמב״ם, לכן הוא קרא את הים מצרים בתוכו. צרכנו למזון, כשעם ישראל היה צריכים למזון, הוא הוריד לנו את המן. צמאו בקע את האבן, כפרו בעדת קורח בלאות המארץ, וכן נשאר כל אותו. ובמה האמינו עם ישראל, אומר הרמב"ם, במעמד הר סיני שאיננו ראו ולא זר, ואוזנינו שמעו ולא אחר, האש והקולות, והלפידים, והוא ניגש אל הערפל, והקול מדבר אליו, אנחנו שומעים שהקדוש ברוך הוא מדבר אליו, ואנו שומעים, משה, משה, לך אמור להם כך וכך, וכן הוא אומר, פנים בפנים דיבר ה' עמכם, ונאמר, לא את אבותינו כרת ה' את הברית הזאת. מכיוון שישראל ראו שהקדוש ברוך הוא מדבר עם משה רבנו, הם האמינו במשה רבנו. בלב שלם הם האמינו שמשה הוא בחירו, שמשה רבנו הוא זה שהשם בחר להנהיג אותם ולהמשיל ולמשול עליהם באופן כזה שכל אדם ששומע למשה רבנו שומע על הקדוש ברוך הוא. ואומר הרמב"ם שמעמד הר סיני לבדו היא הראייה לנבואתו.

13:34שהיא אמת שנאמרה בכתוב בתנ"ך: "הנה אנוכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם". מה זאת אומרת? זאת אומרת שהתנ"ך מעיד לנו מהי הסיבה האמיתית שהאמינו בני ישראל במשה רבינו. אפילו שמשה רבינו היה אפשר להאמין בו בלי סוף. עשה ניסים, קרא את ים סוף, מה יותר מזה? מפני כן עשרת המכות, כל מה שמתואר מפרשת שמות והלאה בו, מפרשת בשלח, בספר שמות. עשה דברים מופלאים. הכתוב אומר, בשמות פרק י"ט פסוק ט', פרק י"ט פסוק ט'. שרק אחרי שהקדוש ברוך הוא יבוא אל משה, כדי שישמע העם, יאמינו, עמי ישראל ומשה רבנו. כמו שקראנו את הפסוק, הוא אומר לשם אל משה, הנה אני בא אליך בעב הענן, בעבור ישמע העם בדברי עמך. רק אחרי זה, יתקיים המשך הפסוק, וגם בך יאמינו לעולם. ככה שניסים ונפלאות, זה לא מתכון להאמין באדם, כמשיח.

15:02להאמין באדם כגואל, להאמין באדם בתור אחד שעושה את רצון האלוקים והולך על פי דרכו. אם אנחנו נמשיך ונראה, שמלבד מה שאנחנו אמרנו בהתחלה, שבימות המשיח, כשהמשיח יבוא, יהיה שלום בעולם, הפסוקים שקראנו מספר ישעיהו. יש עוד פסוקים מספר ישעיהו... שמגדירים את חיי ימות המשיח על פי התנ"ך. התיאורים הברורים האלה שמתארים מה יהיה באחרית הימים כשיבוא המשיח, אף אחד מתיאורים אלו לא קרו בעקבות הופעתו של ישו על במת ההיסטוריה. יש כמה פסוקים בספר ישעיהו פרק ב'. פסוקים בבית ד', ישעיהו פרק שני, פסוקים שתיים עד ארבע. הכתוב אומר: "והיה באחרית הימים, נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים, ונישא מגבעות, ונהרו אליו כל הגויים." כל הגויים, כל אומות העולם, כולם ינהרו, כולם יכירו בעובדה שיש ה' אחד ושמו אחד, והוא שיכן את שמו בבית המקדש. והלכו עמים רבים ואמרו: "לכו ונעלה אל הר ה', אל בית אלוהי יעקב." הגויים, אלו שעבדו עבודה זרה, אלו שהאמינו בכל מיני שטויות, כולם יגיעו להכרה באמיתות ה'.

16:27תכף כמו שאנחנו נראה בהם שפסוקים. ונָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם, כָּל הַגּוֹיִם, כָּל אֻמּוֹת הָעוֹלָם, כֻּלָּם ינהרו, כֻּלָּם יכירו בעובדה, שָׁה' אחד ושמו אחד, והוא שִׁכֵּן את שמו בבית המקדש. והָלְכוּ עַמִּים רַבִּים ואמרו, לכו ונעלה אל הַר ה', אל בית אֱלֹהֵי יעקב. הגויים, אלו שעבדו עבודה זרה, אלו שהאמינו בכל מיני שטויות, יבואו ואמרו, "לכו ונעלה אל הר השם, אל בית אלוקי יעקב, ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו." למה? כי מציון תצא תורה ודבר השם מירושלים. מאיפה יהיה המקור של התורה, המקור של החוכמה, המקור של דבר השם, המקור של הנבואה? יֵרֵד בירושלים. לכן כל הגויים כולם ילכו ויבואו אל הר השם, אל ירושלים, וישפוט בין הגויים. ויוכיח לעמים רבים. שוב אנחנו רואים את העובדה המציאותית, שהנביא ישעיהו מעיד ואומר על המשיח, שישפוט בין הגויים, לא רק בין היהודים, הוא יהיה השולט והשופט של כלל העמים. ויוכיח לעמים רבים, לא רק לעם ישראל, לעמים רבים. וכי תטו חרבותם לעיתים, וחניתותיהם למזמירות, לא ישא גוי אל גוי חרב, ולא ילמדו עוד מלחמה. זאת אומרת,

17:53שיהיה שלום ואחדות בעולם. לא יהיו טנקים לצורך מלחמה, אולי לצורך מוזיאונים. לא יהיו מטוסים לצורך מלחמה. וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות. יעשו מהחרבות אתים לחפירת האדמה, ואת החניתות יהפכו למזמרות לקצירת הפירות. ולא ילמדו עוד מלחמה. לצערנו, אנחנו לא נמצאים בתקופה הזאת. אם ישו היה גואל או משיח כשהוא בא, היה צריך לקרות הדבר הזה. וזה לא קרה. והיה באחרית הימים, יש עוד פסוקים שנאמרים על אחרית הימים, הפסוקים האלו בספר מיכה, פרק ד' פסוקים א' עד ה', פרק ארבע פסוקים א' עד ח'. והיה באחרית הימים, יהיה הר בית השם נכון בראש ההרים. שוב נאמר על בית המקדש שייבנה במהרה בימינו, בביאת המשיח, ונישא מגבעות, ונהרו אליו עמים. והלכו גויים רבים ואמרו: לכו ונעלה אל הר ה' ואל בית אלוהי יעקב, ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו, כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים. הנבואה חוזרת על עצמה ושפעת בעמים רבים, והוכיח לגויים עצומים עד רחוק, וכתתו חרבותיהם לאתים וחניתותיהם למזמרות. לא יישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה.

19:20לא יישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה. וישבו איש תחת גפנו ותחת תאנתו, ואין מחריד, כי פי ה' צבאות דיבר. כי כל העמים ילכו איש בשם אלוהיו, ואנחנו נלך בשם ה' אלוקינו לעולם ועד. כאן אנחנו גם מגלים שהנביא מעיד שעם ישראל יישאר עם האמונה בה' עד ימות המשיח ועד בכלל. ימות המשיח ועד בכלל. האמונה לא תתחלף, ולא עוד שהיא לא תתחלף, אלא היא תסחוף אחריה את כל האמין. לכו ונעלה אל ה' ואל בית אלוקי יעקב. לא אלוקי ישו, אלוקי יעקב. יעקב אבינו, שברח מפני עשו, שהאמין רק בבורא, ולא באף כוח אחר. ככה גם אנחנו רואים מההמשך של הפסוקים שיבוא מצב של שלווה ושקט וביטחה. מה שלא כל כך רואים, ואומנם יש כאלה שאומרים שישו היה באותה תקופה, הוא עוד לא התגלה כמשיח, רק הוא התגלה כמשיח במשך הזמן. מנסים להתעלות בכל מיני פסוקים שהמשיח צריך להיעלם ולחזור.

20:48אנחנו נגיד את ההבנה הפשוטה ביהדות. הבנה שמדוקדקת על פי כל הכללים. הפירוש של הפסוקים יהיה ממש חופף לפסוקים. הפסוקים האלה נמצאים בספר דניאל פרק ט'. עד פסוק כ', מתוארות כל התפילות שדניאל רצה להגיע לדרגה הזאת של הנבואה ולקבל עוד מהשמיים סימן. לזה שהוא ידע מתי תיגמר הרעות, מתי ייגמר הצער של עם ישראל. ומפסוק אף מתחיל דניאל לספר שהוא התחיל להיענות מן השמיים. ובפסוק אף הוא אומר: "ועוד אני מדבר ומתפלל, ומתוודא חטאתי וחטאת עמי ישראל, מפיל תחינתי לפני ה' אלוהי על הר קודש אלוהי," זאת אומרת, דניאל אומר אני... מתפלל להשיג את הדבר הזה, כדי לדעת עד מתי ייגמר הצרות של עם ישראל. בפסוק 21, "ועד אני מדבר בתפילה, והאיש גבריאל, אשר ראיתי בחזון בתחילה, מואף ביעף נוגע אליי כעת מנחת ערב". תפילתו נענתה, ואמר אח גבריאל, מגיע אליו, מואף ביעף.

22:17וכשהוא מגיע אליו, דניאל הבין שהתקיימה בקשתו. ובפסוק 22, כבד, אומר הכתוב בלבן, וידבר מי? ואומר דניאל, אתה יצאתי להשכילך בינה. בתחילת חנינתך יצא דבר, ואני באתי להגיד, כי חמודות אתה, הבן בדבר, והבן במראה. דניאל אומר, אומר לו המלאך גבריאל, באתי לגלות לך, את מה שאתה רצית, הגילוי יהיה בדרך רמז. לכן הוא אומר לו: "ובין בדבר והבן במראה תבין". זה יהיה רמז שעל ידי זה אתה תבין את הנעולה. כך היה דרך של הקדוש ברוך הוא ושל המלאכים עם הנביאים, חוץ ממשה רבנו. משה רבנו היה האדם הגדול בענקים שזכה לנבואה באופן ברור.

23:17מי שרוצה להעמיק בזה, לספר במדבר פרק י"ב פסוק ח': "ספר במדבר פרק י"ב פסוק 8", ששם המובא הגדול של משה רבנו. אבל פה, דניאל מקבל את זה באופן נסתר, ואת האופן הזה אנחנו נגלה על פי הפסוקים. לפסוק כ"ד (כ"ד) אומר הכתוב: אומר גבריאל לדניאל "שבועים שבעים..." נחתך על עמך ועל עיר קודשך לכלות הפשע ולאטום חטאות ולכפר עוון ולהביא צדק עולמים ולחתום חזון ונביא ולמשוח קודש קודשים. בפסוק הזה הוא מתאר לו את התאריך ואת הזמן שעם ישראל יהיו בגלות ויגיעו במשך הזמן לבניית בית המקדש. ושוב אחר כך יחזרו לגנות. פירוש המילים: שבועים שבעים הם, שבעים פעמים, שבע שנים. שכן, בלשון התנ"ך נקרא סך של שבע שנים בלשון שבוע. כמו שאנחנו מצאנו בספר בראשית, כ"ט, פסוק כ"ז, שלבן הארמי אומר ליעקב אבינו שבעד זה שהוא רוצה להתחתן עם הבנות שלו, הוא יעבוד שבע שנים בעבורה. אז הוא אומר לו: "מלא שבוע זאת, וניתנה לך גם את זאת, בעבודה אשר תעבוד עימדי עוד שבע שנים אחרות". אז אנחנו רואים ששבוע נקרא בלשון התנ"ך קבוצה.

24:43לבן הארמי אומר ליעקב אבינו שבעד זה שהוא רוצה להתחתן עם הבנות שלו, הוא יעבוד שבע שנים בעבורה. אז הוא אומר לו: "מלא שבוע זאת וניתנה לך גם את זאת, בעבודה אשר תעבוד עמי עוד שבע שנים אחרות." אז אנחנו רואים ששבוע נקרא בלשון התנ"ך קבוצה. של שבעת ימים. במילא, בראשון רבים, איך קוראים לזה? שבועות. שבוע, שבועות. שזה עולה לסך ארבע מאות תשעים שנה, שכן שבע כפול שבעים, זה עולה לסך ארבע מאות תשעים שנה. ועכשיו בואו נדבר קצת היסטוריה. היסטוריה יהודית. היו כידוע שני בתי מקדש לעם ישראל. הראשון נבנה על ידי שלמה המלך בשנה הרביעית למלכותו, שהיא שנת בית אלפים, תף, תף, קוף, קף, לבריאת העולם. לבריאת העולם, שזה 2928 לבריאת העולם. ככה כתוב בפסוקים בספר מלכים א', פרק ו', פסוק א': "ויהי בשמונים שנה וארבע מאות שנה לצאת בני ישראל מארץ מצרים, בשנה הרביעית בחודש זיו הוא החודש השני למלך שלמה על ישראל לבנות את הבית לה'".

26:07צריך לדעת שעם ישראל יצאו ממצרים בשנת ב' אלפים ת"ח, שזאת אומרת 2448 לבריאת העולם, וכאן אומר הכתוב ששלמה המלך בנה את בית המקדש הראשון כעבור 480 שנה, והיינו ב-80 שנה ו-400 שנה לצאת בני ישראל. אם נעשה 2448 ועוד 480, יצא לנו בדיוק תתכ"ח, 2928 שנה, ונחרב כעבור 410 שנים. בשנת ג' אלפים, ש' ל"ח, שזה 3,338 שנים לבריאת העולם. לאחר חורבן בית ראשון, היו עם ישראל בגלות 70 שנה, כמו שמידע כתוב, מובא גם בספר ירמיהו, פרק כ"ט פסוק י', כי כה אמר ה', כי לפי מלאות לבבל 70 שנה אפקוד אתכם, והקימותי עליכם את דברי הטוב להשיב אתכם אל המקום הזה. זאת אומרת, אחרי 70 שנה עם ישראל ישוב אל מקומו ואל ארצו. זה היה נקרא גלות בבל, ולאחר 70 שנה שב עם ישראל לארצו. חשוב לציין, זה התרחש בזמן מלכותו של כורש מלך פרס. זה היה בשנת ג' אלפים ת"ח, שנת 3,408 לבריאת העולם. אמנם כבר בשנת ג' אלפים ש"ץ, שזה שנת 3,390 לבריאת העולם, העיר השם את רוחו של כורש, שיקבץ את נלכי ישראל, ויסייע להם לבנות את בית המקדש. וככה מעיד הכתוב בספר עזרא, פרק א', פסוקים א' עד ה'.

27:31העיר השם את רוחו של כורש, שיקבץ את נלכי ישראל, ויסייע להם לבנות את בית המקדש, וככה מעיד הכתוב בספר עזרא, פרק א', פסוקים א' עד ה'. בשנת אחת לכורש מלך פרס, לחלוט דבר השם מפי ירמיה, העיר השם את רוח כורש מלך פרס, ויעבר קול בכל מלכותו, וגם במכתב לאמור. כורש שולח שליחים. כורש מלך פרס כותב: "כה אמר כורש מלך פרס: כל ממלכות הארץ נתן לי ה' אלוקי השמיים, ופקד עליי לבנות לו בית בירושלים אשר ביהודה. מי בכם מכל עמו, יהי אלוקיו עימו ויעל לירושלים אשר ביהודה, ויבן את בית ה' אלוקי ישראל, הוא האלוקים אשר בירושלים." כורש נותן רשות מוחלטת לכל מי שרוצה לעלות ולבנות את בית המקדש, ויקומו ראשי האבות ליהודה ובנימין. והכהנים הלוויים לכל עיר האלוקים, לכל עיר האלוקים את רוחו לעלות לבנות את בית ה' אשר בירושלים. כל אלו שהעיר ה' אותם ואת רוחם לעלות לבנות את בית ה', עלו ברשותו של כורש מלך פרס ובנו את בית המקדש השני. נמצא שבשורת כורש לעם ישראל הייתה לאחר 52 שנה מזמן החורבן.

28:57כמו שאנחנו אמרנו, שבאמת הבית עצמו נבנה בשנת ג' אלפים, תפ"ח שזה שנת 3408 לבריאת העולם, אבל כבר בשנת ג' אלפים, שמ"צ שזה 3390 שנה לבריאת העולם, הייתה את הבשורה לכורש, של כורש לעם ישראל. בית זה, שזה היה בית שני, היה קיים 420 שנה. על זה התנבא הנביא חגי ואמר, זה מובן בספר חגי, פרק ב', פסוק ט', "גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון, אמר ה' צבאות." שהבית השני יגדל כבודו על ידי שיהיה קיים יותר שנים, כיוון שהבית הראשון היה קיים 410 שנה, הבית השני 420 שנה. הבית השני הזה נחרא בשנת ג' אלפים, תתכ"ח, שנת 3828 לבריאת האור. פרק ב', פסוק ט', ספר חגי, פרק שני, פסוק תשע. גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון, מן הראשון, אמר ה' צבאות. שהבית השני יגדל כבודו על ידי שיהיה קיים יותר שנים, כיוון שהבית הראשון היה קיים 410 שנה, הבית השני 420 שנה. הבית השני הזה נחרב בשנת ג' אלפים תתכ"ח, שנת 3828 לבריאת העולם. דבר נוסף שצריך לדעת, את התאריך שבו נמצא דניאל, שמבטיחו המלאך שבעוד שבעים שבעה, כמו שאנחנו נראה בפסוק ה' בהמשך, ושבעים שישים ושניים, תשוב ונבנתה רחוב וחרוץ ובריצוק העיתים. אז אם אנחנו נדע את התאריך שדניאל נמצא בו, לפי זה אנחנו נדע מתי יתקיים התאריך והזמן שהמלאך אומר לדניאל שישוב.

30:26עם ישראל ויבוא לגאולה, ייבנה בית המקדש ושוב יצאו לגלות. על פי המקורות היהודיים, בשנת ג' אלפים ש"ן יו"ת, שזה שנת 3319 לבריאת העולם, הוליך נבוכדנצר את דניאל עם חבריו חנניה, מישאל ועזריה, שהיו ילדים קטנים. הוא הוליך אותם לבבל, וכמבואר בכתוב, זה נוגע בספר דניאל פרק א', פסוקים א' עד ו'. פסוקים א' עד ו', שם מתוארים כל הפסוקים שנקרא, בשנת שלוש למלכות יהויקים מלך יהודה, בא נבוכדנצר מלך בבל לירושלים ויצר עליה, ויתן ה' בידו את יהויקים מלך יהודה, ומקצת כלי בית האלוהים ויביאם ארץ שנער, בית אלוהיו. זאת אומרת נבוכדנצר הצליח להחריב את בית המקדש. לקח את הכלים מבית המקדש, ואת הכלים מבית אוצר אלוהיו, והכניס אותם לבית העבודה הזרה שלו. ויאמר המלך לאשפנז רב סריסיו להביא מבני ישראל ומזרע המלוכה. הוא מבקש שיהיו אצלו ילדים יהודיים מזרע המלוכה, שהם יהיו שרים אצלו. ילדים אשר אין בהם כל מום, כלומר שהם נקיים ממום באופן כזה שהם ראויים לשרת בבית המלך, טובי מראה ומשכילים בכל חכמה.

31:52ויודעי דעת, מביני מדע, ואשר כוח בהם לעמוד בהיכל המלך. הם יודעים איך להיות אנשי צורה, איך לייצר את שלטון המלך. יש להם כוח לעמוד ליד המלך כמה זמן שיצטרך, ממש לשרת את המלך, וגם ללמדם ספר ולשון כשדים, שהביא את השפה המדוברת. הם אנשים מלומדים, אנשים חכמים, והיה מנהם המלך דבר יום ביומו, מפת בג המלך ומיין משתיו, ולגדלם שנים. שלושים, שניים שלושים קְצָתָם יעמדו לפני המלך. זאת אומרת, המלך יגדל אותם כמה זמן, כמה שנים, ואז יעמדו לפני המלך וישרתו אותו. מאלו שנבחרו בפסוק השישי, שם בספר דניאל, ואִמָּהֵי מבני יהודה: דניאל, חנניה, מִישָׁאֵל ועֲזַרְיָה. זה הרבה ילדים שהגיעו מבני יהודה, שענו על כל התנאים והם באמת בהמשך יהיו שרים אצל המלך. בשנת ג' אלפים של"מ, שזה שנת 3340 לבריאת העולם, היה דניאל כבר אחד מהשרים החשובים, ונקרא בכינוי התחל. אם נתבונן בתאריכים, נראה שדניאל היה בין בית ראשון לבית שני בזמן החורבן. ועכשיו נעבור לפסוקים. עתה כשמתנבא דניאל על שבעים שבועות, שהם 490 שנה, נמצא שכוונתו ל-70 שנות גלות וחורבן ועוד 420 שנות קיומו של בית המקדש השני. הרי מחורבן בית ראשון היה 70 שנה, כמו שאמרנו. אחרי זה נבנה בית שני 420 שנה. אם ניקח את הסך של 420 שנה ועוד ה-70, נגיע לסך 490, ובתוך זמן זה לבשרו המלאך ששוב יחרב את המקדש ותהיה הגלות ארוכה ביותר.

33:17שהם 490 שנה. נמצא שכוונתו ל-70 שנות גלות וחורבן ועוד 420 שנות קיומו של בית המקדש השני. הרי מחורבן בית ראשון היה 70 שנה, כמו שאמרנו. אחרי זה נבנה בית שני ל-420 שנה. אם ניקח את הסך של 420 שנה ועוד ה-70, נגיע לסך של 490. ובתוך זמן זה בישר לו המלאך ששוב ייחרב המקדש, ותהיה הגלות הארוכה ביותר. למה? שכן כל תכליתה היא להגיע ליעד הסופי של הבריאה, ולסלק את כל כוחות הטומאה והרשע, וכך אומר הכתוב, כמו שאנחנו נקרא את הפסוקים בהמשך: "לכלות הפשע, ולחתום חטאת, ולכפר עוון, ולהביא צדק עולמים, ולחתום חזון ונביא, ולמשוח קודש קודשים." זאת אומרת, הנביא, המלאך, אומר לדניאל ומגלה לו מה יהיה גם אחרי חורבן בית שני, אחרי השבועים. לאחר שאמר לך את סך החשבון בכלליות שזה שבעים שבועות שהם 490 שנה, הוא מפרט יותר את סך החשבון, מה בדיוק יהיה בזמנים האלה, איך בדיוק יהיה, מה יהיה בירושלים, מתי הם יחזרו לארץ וכדומה. ולכן, בפסוק הזה הוא מתחיל לרדת לפרטים ומגלה יותר ממה שהוא אמר בהתחלה, שאמר סתם שבעים שבועות.

34:51בפסוק, אפילו הוא מכניס עוד מילה אחת של המילה הזאת. אנחנו צריכים לתת הקדמה קצרה. בפסוק, אפילו הוא קורא ואומר: "בנות ירושלים עד משיח". היו כאלה שטעו ואמרו: הנה, מכאן היה שכבר הגיע המשיח, שכבר היה המשיח. אבל צריכים לדעת שמשיח זה לא המושג היחיד והאבסולוטי של אדם שגואל את עם ישראל או את כלל העמים, מתוך המצב הסטנדרטי ומוציא אותם לחיי ימות המשיח, מה שהיהודים מחכים לו כל השנים. אלא משיח זה הכוונה גם לאדם שנמשך בשמן המשחה. וזה לא מצער, זה כתוב מפורש בתנ"ך, בספר ויקרא, פרק ד' פסוק ג'. היחיד והאבסולוטי של אדם שגואל את עם ישראל או את כלל העמים, מתוך המצב הסטנדרטי ומוציא אותם לחיי ימות המשיח, מה שהיהודים מחכים לו כל השנים. אלא משיח זה הכוונה גם לאדם שנמשך בשמן המשחה. וזה לא מצער, זה כתוב מפורש בתנ"ך, בספר ויקרא, פרק ד' פסוק ג'. ספר ויקרא פרק ד' פסוק ג' מבואר וכתוב: "אם הכהן המשיח יחתה לאשמת העם" אם הכהן זה שמשחו אותו בשמן המשחה יחתה בשגגה ויאשם, והקריב על חטאתו אשר חטא פר בן בקר תמים לה' לחטאת. הכוונה כאן היא על הכהן שנמשך בשמן המשחה, שגם אם הוא חוטא, אין הכהן מחוסן מכפרה, אין לו פרוטקציה. יצר הרע קיים גם אצלו, ולכן הוא צריך להביא קורבן כדי שהקב"ה יסלח לו על חטאתו.

36:15חתה טוב. ראייה נוספת לזה, ממה שכתוב בספר ישעיהו, פרק מ"ה, פסוק א': "כל מר השם למשיחו, לכורש." כאן אנחנו רואים שכורש, שהיה בכלל מלך גוי, כורש מלך פרס, כמו שקראנו אותו לפני כן, והוא בוודאי לא היה משושלת בית דוד, הוא נקרא משיח. אז ההקדמה הזאת תועיל לנו מאוד כשאנחנו נקרא את הפסוק. וכך אומר הפסוק: בסוג 25 בספר דניאל פרק 9. ותדע ותשכיל מן מוצא דבר להשיב ולבנות ירושלים עד משיח נגיד. שבועים שבעה ושבועים שישים ושניים תשוב ונבנתה רחוב וחרוץ ובצוק העתים. כאן אומר המלאך לדניאל שידע וישכיל. ולמצוא את הזמן שהתחיל עם ישראל לשוב לארצו עד הזמן שיבוא משיח נגיד. מי זה משיח נגיד? אנחנו כבר הכרנו שקורש נקרא משיח בספר ישעיהו פרק מ"ה פסוק א'. עד הזמן שיבוא משיח נגיד, הוא המלך קורש, מתחיל בסך החשבון שלאחר שבועים שבעה שיהיו בגולה, שהם סך 49 שנים.

37:42אם אנחנו נשים לב, פה הכתוב אומר שבועיים שבעה. בהתחלה הכתוב אמר בפסוק כ"ד, שבועיים שבעים. אז זה היה ארבע מאות תשעים שנה. פה הוא אומר שבועיים שבעה, זה הכוונה ארבעים ותשע שנה, כן? שזה קבוצה של שבע שנים, כפול שבע שנים. אז הוא אומר שלאחר שבועיים שבעה שיהיו בגולה, שהם סך הכל ארבעים ותשע שנים, תתחיל... בשורת הגאולה על ידי כורש. אמנם, מי שזוכר, דיברנו לפני כן, שרק לאחר 52 שנה התחלקה בשורת הגאולה, אבל זה לא מראה חלילה על החוסר דיוק של הנביא, מכיוון שהמלאך דיבר אל דניאל ברמז, ובכללות של שבע שנים, בקבוצות של שבע, שבע, שבע. לכן הוא אמר לו בהתחלה שבעים שבועות, שזה 490 שנה, ופה הוא אומר לו שבעה שבועות, 49 שנה, ו-52 שנה לא מתחלק בשבע. אז לכן הוא סתם לו במספר עגול ואמר לו שבועיים שבעה, אפילו שבאמת לא הגיעה בשורת הגאולה אלא לאחר שלוש שנים אחר כך, שזה היה חמישים ושתיים שנים. ולאחר הזמן של שבועיים שבעה הללו מונה עוד שבועיים שישים ושניים. אנחנו כבר לימודים בחשבון הזה, זאת אומרת עוד שישים ושניים קבוצות של שבע שנים, שהן ארבע מאות שלושים וארבע שנה, שכן שישים ושתיים כפול שבע זה שווה ארבע מאות שלושים וארבע.

39:08שבהם תתחזק העיר ותבנה ותשתכלל. ואם כל זה, מצבם של עם ישראל יהיה בצוק העתים, שכיוון שעוד לא התבשרו על ידי מלך המשיח, שהוא הגואל האמיתי, אלא היו תחת שלטון הגואלים, מלכי פרס ומדי, יהיו אלו מצרים ומציקים להם. ומעכשיו, אם אנחנו נמנה את סך השבעים שבעה שהיו בגולה, שזה 49 שנה, וסך השבועים 62 שנה, שהם 434 שנה. כמה סך הכל ביחד? יעלה הכל לסך 483 שנים. כמה המלאך גבריאל פותח ואומר, כמה סך של שנים? הוא אומר שבועיים 70, שזה 490 שנה. כמה חסר לנו פה מאה? 483, עד להגיע ל-490, חסר לנו כאן שבע שנים. איכן הם נעלמו? החשבון הוא פשוט. אם נשיאו לב, הרי שלוש שנים מתוכם של ה-490 שנה הם ההפרש של השנים בשנת ה-49 לשנת ה-52, שהיו על בשורת הגאולה, שכבר הסברנו למה הכתוב לא מנע אותה, מכיוון שהוא מדבר על קבוצות של שבעה, שבעה, שבעה, וה-49 מתחלק בשבע ולא 52. לכן הוא אמר לו שבעים שבעה. אז כבר שלוש שנים

40:36הם נוספים בתוך ה-483, אז יש לנו 486, חסרים לנו ארבע שנים. הארבע שנים הללו, הן ארבע שנים מהשבוע השמיני, שהיו עוד עם ישראל לאחר מכן בגולה. הרי אנחנו אמרנו שבועיים, המלאך כשאמר בהתחלה לדניאל, אמר לו שבועיים שבעים, זאת אומרת 490 שנה. גם ואחרי זה אנחנו הסברנו שהיה שבועיים שבעה, שזה 49 שנה, אבל גם ב-49 שנה אלו לא היה אופן מוחלט של הרגשת ביטחון, הרגשת שלווה, הרגשה של עם ישראל חוזרים לעצמה, אלא עוד ארבע שנים עם ישראל היו... זאת אומרת 490 שנה. ואחרי זה אנחנו הסברנו שהיה שבועיים שבעה, שזה 49 שנה, אבל גם ב-49 שנה אלו לא היה אופן מוחלט של הרגשת ביטחון, הרגשת שלווה, הרגשה של עם ישראל חוזרים לעצמה, אלא עוד ארבע שנים עם ישראל היו במצור ובמצוק. וגם זה לא נמנע בתוך סך השבועים שבעה אלא זה נלקח ארבע שנים מהשבוע השמיני. כיוון ששוב, המלאך אומר לדניאל בקבוצות של שבע שבע על דרך רמז. כיוון שדרך הנבואה היא בדרך רמז, אז אם נשים לב יש לנו את השלוש שנים בהתחלה שהם הפריש בין ארבעים ותשע לחמישים ושתיים. במצור ובמצות ושוב גם זה לא נמנע בתוך סך השבועים שבעה אלא זה נלקח ארבע שנים מהשבוע השמיני, כיוון ששוב המלאך אומר לדניאל בקבוצות של שבע שבע על דרך רמז, כיוון שדרך הנבואה היא בדרך רמז. אז אם נשים לב, יש לנו את השלוש שנים בהתחלה שהם הפריש בין ארבעים ותשע לחמישים ושתיים.

42:07שהגיעה בשורת הגאולה מכורש, ואחרי זה עוד שבע שנים מהשבוע השמיני, שהיה עוד מישראל לאחר מכן בגלות, וגם כן לא נמנע בסך החשבון מאת מנזכר. הרי לנו בסך הכול שבעים שבועות, שהם ארבע מאות ותשעים שנה, שאמר בתחילה המלאך גבריאל לדניאל. פסוק עבר, ואחרי שישים ושניים שבועות, ייכרת משיח. ואין לו, והעיר והקודש ישחית על נגיד הבא, וקיצו בשטף, ועד קץ מלחמה, נחרצת שוממות. כאן מבשר המלאך לדניאל, שגם המלך שיהיה באותה תקופה של עם ישראל, על פי המקורות היהודיים, על פי ההיסטוריה היהודית, היה זה המלך אגריפס, שהוא גם נקרא משיח, לפי שנמשך בשמן המשחה, וכמו שהוכחנו לפני כן שאין הכרח שכל מקום שכתוב משיח שהכוונה למלך המשיח זה האגדי שאנחנו מדברים עליו וכל הזמן מצפים לבוא אלא לאדם שנמשך בשמן המשחה שהמלך אגריפס אף על פי שהעם ישראל היו תחת שלטון עם של הגויים נתנו להם הגויים לנהל חיים המלאכה משל עצמם והמלך אגריפס נהרג כהוכחה לכך שהתקיימה הנבואה וכמו שהוכחנו לפני כן שאין הכרח שכל מקום שכתוב משיח הכוונה למלך המשיח האגדי שאנחנו מדברים עליו וכל הזמן מצפים לבואו. אלא לאדם שנמשך בשמן המשחה, כמו המלך אגריפס. אף על פי שעם ישראל היו תחת שלטון עם של גויים, נתנו להם הגויים לנהל חיים משל עצמם, והמלך אגריפס נהרג כהוכחה לכך שהתקיימה הנבואה.

43:29המוחלטת והמדויקת שדניאל קיבל והכתוב אומר "יכרת משיח ואין לו". מה פרוש "ואין לו"? לא יהיה מחליף אחרי זה לאותו מלך באמת. מאז משיחי כל ההיסטוריה היהודית לא היה עוד מלך לעם ישראל. לא היה מלך במובן של מלך. על פי התנ"ך, זה ששליט על כל עם. זה שיש לו את הכלל של "מלך פורץ גדר ואין מכין בידו". יכול לעשות מה שהוא רוצה. לא היה יותר לעם ישראל, וזה מה שאמר. היא קראת משיח, היא קראת אותו אדם שמשכו אותו בשמן המשחה. שזה יהיה המלך ואין לו ביותר לא יקום. אדם שהמשכו אותו. שזה מלך או כהן. מלך במשג של מלך. על פי התנ"ך, זה ששליט על כל עם. זה שיש לו את הכלל של "מלך פורץ גדר ואין מוחים בידו". יכול לעשות מה שהוא רוצה. לא היה יותר לעם ישראל, וזה מה שאמר. היא קראת משיח, היא קראת אותו אדם שמשחו אותו בשמן המשחה. שזה יהיה המלך ואין לו ביותר לא יקום. אדם שמשחו אותו. שזה מלך או כהן.

44:30עד ביאת המשיח. ואחרי זה, אומר הנביא בדניאל, אחרי זה יהיו צרות. ישחית עם נגיד הבא. העם שיבוא ישחית את בית המקדש וישחית ויצר את עם ישראל. באמת, בחלק מספרי הנוצרים שרצו להביא מפסוקים אלו הוכחה, הם שינו וסילפו את הכתוב כאן, ובמקום המילים "יקרת משיח", שפירושו על אותו אדם המשוח בשמן המשחה, הם שינו וכתבו "יקרת משיחכם", כאילו מדובר על מלך המשיח של עם ישראל, במובן של גואל אשר מצפים לו אלפי שנים, וזה כמובן טעות בשיר. ועוד מגלה המלאכת דניאל את המצב, שיהיה. הם שינו וסילפו את הכתוב כאן, ובמקום המילים יִכָּרֵת מָשִׁיחַ, שפירושו, על אותו אדם המשוח בשמן המשחה, הם שינו וכתבו יִכָּרֵת מָשִׁיחֲַכֶם, כאילו מדובר על מלך המשיח של עם ישראל, במובן של גואל אשר מצפים לו אלפי שנים, וזה כמובן טעות בשיר. ועוד מגלה המלאך לדניאל את המצב, שיהיה, באותו הזמן של החורבן, העיר והקודש יושחתו על ידי נגיד הבא. אותו העם של הנגיד, על פי המקורות וההיסטוריה, לאו דווקא יהודית, היסטוריה של אותם הזמנים — אותו העם של הנגיד הוא טיטוס הרשע, שיחריב את בית המקדש. הוא ישחית את העיר והמקדש, והכתוב מבטיח שגם הוא ייענש על מעשיו. נאמר "וקיצו בשטף," שסופו של העם ההוא לקיליון, בכוח שטף של כעס.

45:52ודבר זה יהיה במלחמה האחרונה עם מלחמת גוג ומגוג. וזהו שאמר "ועד קץ מלחמה" - מתי הקץ? יהיה במלחמה האחרונה, שמלחמה הזאת תהיה הקץ והסוף של כל המלחמות, שהוא הזמן שנקבע שעד אז תהיה העיר ירושלים הקדושה נחרצת ושוממה. באמת אנחנו רואים היום שירושלים היא שוממה, אפילו שאנחנו רואים שהיא מלאה, אבל כמה חורבן יש. כמה אנחנו רואים שעם ישראל בקושי יכול להתקרב. לכל מיני אזורים בירושלים. המקום הכי קדוש, הר הבית, בידי שלטון הערבים, מסגד עומר, מסגד אל-אקצא, כל המסגדים שם נמצאים. אי אפשר אפילו לבנות כמעט בירושלים. אנחנו נמצאים במצב של גלות בתוך עם ישראל, בתוך ארץ ישראל. וכמו שאמרה הנבואה, שעד הזמן שיבוא המשיח, העיר והקודש יהיו נחרצות שוממות. יהיו נחרצות שוממות. זאת אומרת, הם לא יגיעו לידי השלמות שלהם, והשלטון, בידי עם ישראל. בפסוק כ"ז, חוזר המלאך לגלות לדניאל מה יהיה לאחר חורבן בית המקדש על ידי טיטוס הרשע, והוא אומר, "והגביר ברית לרבים שבוע אחד, ובחצי השבוע ישבית זבח ומנחה, ועל כנף שיקוצים משומם, ועד כלה ונחרצה תיתך על שומם."

47:20עלה ונחרצה תיתך על שונאינו הכוונה והפירוש המילולי של הפסוק הזה שבהתחלה יגביר ויחזק מלך רומי כריתת ברית לשרי ישראל. כמה זמן זה? כמה זמן הוא יעשה חוזה שהוא מוכן להיות עם כריתת ברית לשרי ישראל? שבוע אחד שהוא סך שבע שנים. אמנם הוא לא יעמוד בדבריו ולאחר חצי השבוע יחריט. זוֹבַח וּמִנְחָה. ככה אומר הכתוב. בחצי השבוע יַשְבִּית זוֹבַח וּמִנְחָה. ויבוא ויחניץ את שקוציו לבית המקדש. מסיים המלאך ואומר שסוף אומה זו שהחריבה את בית המקדש, שהיא משוקצת. מה יהיה? הסוף שלה. היא בהתחלה תהיה בגובה המעלה, כעוף המקבי כנף, עד כַּלֵּה וְנֶחֱרָצָה תִּתַּךְ עַל שֹׂנְאֵיהֶם. היינו, עד אשר תִּתַּךְ הַכִּלָּיוֹן והכְּרִיתָה על האומה הזאת. והכְרִיתָה היא תהיה.

48:20בבת אחת, ולא מעט מעט. בעצם זה מה שאנחנו רואים. היום כל כלי המקדש נמצאים בוותיקן ברומא. העידו על זה כמה יודעי ראיה במשך ההיסטוריה. אנחנו רואים שהוותיקן שולט ברמה. יש לו כוח עצום. כל האומות שהיו שייכות לחורבן בית המקדש, או לחורבן עם ישראל, ולצער של עם ישראל, כולם יקבלו את עונשם. אנחנו מתפללים, ליום הזה שיגיע בית המשיח, ליום הזה שיכירו ויידעו כל יושבי תבל, שהקדוש ברוך הוא המלך היחיד, ויש מלך המשיח אחד, יחיד ומיוחד, אמיתי, שיגאל את עם ישראל מכל צרותיהם, וינחם את כל העולם, מכל שקריהם ונכליהם במהרה בימינו. אמן ואמן.