פרשת בראשית בכולל יוסף דעת (ירושלים) הרב אפרים כחלון

0:00אנחנו מתחילים סדרה של שיעורים על התורה. הסדרה תהיה בעזרת השם יתברך. אנחנו שואפים שהיא תהיה על כל התורה, על כל ה-54 פרשיות. אנחנו נתחיל מפרשת בראשית. השיעורים יהיו מבוססים על מדרשי חז"ל, הוספות, פירושים, סיפורים מהחיים, ומוסר השכל. בעזרת השם נעשה ונצליח. התורה פותחת בפסוק: "בראשית ברא אלוהים את השמיים ואת הארץ". וכל אדם צריך לשאול את עצמו, למה התורה דווקא פותחת בעוד בית. יש הרי 22 אותיות, ועוד מנצפ"ך, עוד 5 אותיות סופיות, שבהן אמנם לא שייך לפתוח.

1:01אבל ב-22 האותיות האחרות שייך היה לפתוח. אז למה דווקא נפתחה התורה ב"בראשית"? היה אפשרות באות א' שרומזת על אלופו של עולם. היה עוד הרבה אפשרויות. אז במדרש רבה בראשית א', י' מובא במדרש שהקדוש ברוך הוא אמר: ב', האות ב' מסמלת על ברכה. ברכה זה אומר שהתורה... כל המושג של התורה היא ברכה אחת גדולה. ולכן התורה דווקא פתחה באות ב', ולא באות א', שאומנם היא מסמלת על אלופו של עולם, אבל היא גם, להבדיל, מסמלת על ערור. לכן דווקא באות ב'. יש במקום אחר במדרש שכל האותיות רבו איזו אות תפתח את התורה. כל אחת אמרה, בי יש איזו מעלה מיוחדת. א' אמרה, אני כנגד אלופו של עולם. השר של המצוות, ת', אמרה, אני כנגד תורה. תפילין, תת, תלית, כל מיני, חוץ מעוד ב', שמצד עצמה לא היה לה איזה משהו מסוים להשוויץ, להתגאות. הקב"ה אמר: את שקטה, את לא מדברת, דווקא בחניבך. זאת אומרת, התורה, כשפותחת את האות ב', מסמלת לנו שני דברים: מסמלת לנו את הברכה ואת המושג של הענווה. הברכה, שזה בראשית, ב' של בראשית, מסמלת הברכה, וגם את האות ב', שהייתה ענווה, האות, הענווה.

2:28שלא באה והשוויצה וראתה מה יש בכוחם להראות ולכן זו הסיבה שבחרו בי. באמת, הגמרא במסכת מגילה בדף ט' עמוד א' מביאה מעשה בתלמי המלך. מי היה תלמי המלך? תלמי היה מלך מצרים והוא היה חכם גדול. מובא... במדרשים שתלמי היה לו 70 אלף ספרים של חוכמות שונות. יום אחד היועצים שלו אמרו לו: באמת יש לך 70 אלף ספרים, אבל מה עם החוכמה של העם היהודי, עם הספר? תלמי המלך אמר: אני לא מכיר את העם הזה, מי זה העם הזה? אמרו לו: בוא תעשה היכרות. עשה היכרות וראה שכל החוכמות כלולות בתוך העם הזה. יש לו הנהגות טובות, יש לו חוקים טובים. אמר, "מה הספר שמדריך אותם? מה החוקים? על פי מה הם הולכים?" אמרו לו, "יש ספר שנקרא תנ"ך שהוא כולל בתוכו תורה, נביאים וכתובים. בתוך הספר הזה כתוב כל ההוראות שלהם, כל דרך ארץ שלהם, כל ההנהגות." אמר תלמי המלך, "אני רוצה לקרוא אותו. הבעיה שהשפה שכתוב בתנ"ך היא השפה העברית, לא השפה העברית אמנם שלנו היום שחלקה בנויה ממילות התנ"ך."

3:55אבל זו שפה שלא הייתה מוכרת לתלמי. לכן, תלמי בשנת ג' אלפים תתק"ך, כינס שבעים מזקני ישראל וביקש מהם לתרגם את כל התורה כולה ליוונית. התנאים שהוא נתן להם הם התנאים של מעין העולם הבא. נתן להם את כל הפינוקים, את כל התנאים הגשמיים, קחו אוכל כמה שאתם רוצים, באיזה הכשרים שאתם רוצים, שתייה, טיולים. רק כל יום, עד השעה התשיעית ביום, תשבו, תכתבו את כל התורה. רק מה, איך בודקים מסמך, דוקומנט, האם הוא אמיתי? כשנותנים לכמה אנשים, וכולם מגיעים למסקנה שווה, זה סימן שהמסמך נכון. הוא נתן את התורה לשבעים זקנים, שכל אחד יתרגם לו אותה ליוונית. שם אותם ב-70 חדרים נפרדים ללא תיאום, וכל אחד ישב ויתרגם את התורה. רק הבעיה היא שיש פסוקים בתורה שאומנם לנו כעם היהודי הם יכולים להגיע לידי הבנה, כי יש לנו מפרשים, אבל במוח של גוי תמיד יכולים להגיע כל מיני רעיונות שהתורה, שלא בנויה לגוי אלא בנויה לעם ישראל, יכולה לצאת מזה טעות. לכן הפסוק הראשון...

5:12שאֵלו שבעים הזקנים, באורח ניסי ומופלא, שינו אותו. זה היה פסוק בראשית. אומרת הגמרא במגילה דף ט' עמוד א', הפסוק הראשון היה "בראשית ברא אלוהים". שינו שבעים הזקנים, בלי תכנון מראש, כדרך נבואה, והפכו את הפסוק וכתבו "אלוהים ברא בראשית". ולמה? אומרת הגמרא, כיוון שתלמי המלך, שרגיל. כמו שאר אומות העולם, שבתקופה הקדומה, רובם ככולם היו עובדי עבודה זרה, היה רגיל בשיתוף, היה רגיל בעוד כוח אלוהי, במיוחד, שדרך של אנשי עבודה זרה, שיש להם כמה וכמה כוחות. רק בהודו יש אלפי סוגים של עבודה זרה, עבודה זרה של המים, ושל האש, ושל החלב, ושל כל מיני סוגים של עבודה זרה והעבודות זרות השונות. כָּל אֶחָד יֵשׁ לָהּ כֹּחַ מִשֶׁלָהּ, לָכֵן חָשְׁשׁוּ זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁמִּכְתְּבוּ לוֹ "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים", אָז הוּא יָבִין שֶׁ'בְּרֵאשִׁית' זֶה כֹּחַ, זֶה יֵשׁוּת שֶׁהִיא זוֹ שֶׁבָּרְאָה חַס וְשָׁלוֹם אֶת הָאֱלֹהִים. לָכֵן מָה עָשׂוּ? שִׁינוּ וְכָתְבוּ "אֱלֹהִים בָּרָא בְּרֵאשִׁית". עַכְשָׁיו לְפִי הַסֵּפֶר שֶׁ"אֱלֹהִים בָּרָא בְּרֵאשִׁית" שֶׁכָּתְבוּ כָּכָה אוֹתָם הַזְּקֵנִים שֶׁהֵבִיאוּ לְתַלְמַי, יוֹצֵא שֶׁהַתּוֹרָה פּוֹתַחַת בָּאוֹת 'א'.

6:39אז עכשיו צריך להסביר למה התורה פותחת באות א', אפילו שבאמת התורה שלנו כתובה באות ב'. אבל התורה שתורגמה, תרגום השבעים, תורגמה על ידי שבעים זקנים ליוונית, פתחה באות א'. בזה מסבירים: האות א' רומזת, מלבד השם א', על האלוף של עולם. בתוך האות א' רמוז שמו של הקדוש ברוך הוא. שהרי א', איך היא נכתבת? האות א' יש לה קו אלכסוני. י' קטנה למעלה וי' קטנה למטה. בחשבון הגמטריה, אם אנחנו יודעים, הקו האלכסוני מורה על ו'. ו' זה 6, הי' זה 10 בגמטריה, והי' התחתונה עוד 10. סך הכל עולה כמניין 26, כמניין שם הוי"ה ברוך הוא. עוד י' ועוד ה' ועוד ו' ועוד ה' עולים ביחד בגמטריה 26, וזה האות א' מסמלת. לכן התורה... כשפתחה באות א', מראה לנו ומלמדת אותנו שיש רק א', אחד בעולם, אין אחר. אין לנו, חס ושלום, כאמונת השילוש של הנוצרים, אין לנו שום כוח אחר, רק א', שזה אלופו של עולם. הפסוק ממשיך ואומר בראשית ברא אלוהים את השמיים ואת הארץ.

8:02אנחנו יוצאים מנקודת הנחה שנקודת הנחה הזאת היא מקובלת על כל מפרשי המקרא ולא רק על כל מפרשי המקרא אלא על כל תלמיד חכם שיודע ומכיר בערך התורה, יודע שאין אפילו אות אחת לבטלה בתורה. ואם כן, כשהתורה כותבת לנו "בראשית ברא אלוהים את השמיים ואת הארץ", אנחנו יודעים שאת בא לרבות. כך חז"ל במסכת פסחים בדף כ"ב עמוד ב'. כותבים ששמעון העמסוני או נחמיה העמסוני היה דורש כל "את" שבתורה. כל מקום שהיה כתוב בתורה "את", היה דורש. פה שכתוב לנו בפסוק אחד שני פעמים את המילה "את" - "בראשית ברא אלוהים את השמיים ואת הארץ" - ישר אנחנו צריכים לשאול את עצמנו מה בא לרבות לנו המילה "את" ולצורך מה היא נכתבה. רש"י על המקום לא עונה על השאלה הזאת בפסוק י'. רש"י עונה על השאלה הזאת ומביא בשם מדרש רבה בראשית י' ב', שהמדרש רבה כותב דבר שלא הרבה יודעים אותו. המדרש רבה כותב שביום הראשון הקב"ה ברא את השמיים ואת כל גרמי השמיים ביחד, ואת הארץ ואת כל גרמי הארץ ביחד. אם כן, למה היו צריכים את שאר הימים? למה צריך את היום השני, השלישי, הרביעי?

9:26היו צריכים את שאר הימים כדי שהם יצאו מהכוח אל הפועל. זאת אומרת, הקב"ה ברא קונצנזוס שלם. הקב"ה ברא יחידה אחת שנקראת עולם ביום הראשון, שמורכבת משמיים, מהרבה גורמים, ארץ והרבה גורמים. מתי הם יצאו לפועל? בשאר הימים. "ואת השמיים ואת הארץ" בא לרבות לי, השמיים וכל תולדותיהם, והארץ וכל תולדותיה. אנחנו יודעים שהקב"ה בבריאת העולם, ברא ביום הראשון את האור ואת החושך. מה הפירוש את האור ואת החושך? הכתוב מעיד בפסוק ד' "וירא אלוהים את האור כי טוב". מה זה "וירא אלוהים את האור כי טוב"? הקדוש ברוך הוא ראה שהאור הוא טוב. מה התייחד האור שהקדוש ברוך הוא ברא יותר משאר אורות? אנחנו מכירים היום הרבה סוגים של אורות. יש מנורות, יש פלורוסנטים, יש פנסים, יש לדים למיניהם. מה התייחד באור שאלוקים ברא ביום הראשון, שחייבים לומר שהוא היה מיוחד, כי אם לא כן למה הוא נבחר להיות הראשון יותר משאר כל האורות שאנחנו מכירים? אז במדרש מובא שהאור הזה היה האור הגנוז.

10:48מה פירוש האור הגנוז? זה אור שהיה בכוחו לראות מסוף העולם ועד סופו. אדם היה נמצא באיזה מקום בעולם, וכוחו היה לראות עד סוף העולם. רק מה, ראה הקדוש ברוך הוא שהאור הזה יכול לצאת ממנו תקלה. למה? יושב רשע בבית שלו בסלון, עם האור הוא רואה מכאן ועד סוף העולם. בדיוק חסר לו מזומנים. הוא מחליט, אני אסתכל ימינה ואני אראה בדיוק את הקוד שיש בבנקים של שווייץ, ואני אלך, אגנוב ואחזור. אף אחד לא יעצור אותי, אף אחד לא יגיד לי מה לעשות. אני נכנס כמו מלך, מקיש את הקוד, לוקח כמה חבילות והולך הביתה. הקדוש ברוך הוא ראה שזה יכול להביא תקלה. אדם רואה אישה שהוא חושב לעשות איתה עבירה, רק הוא לא יודע איפה היא נמצאת, הוא לא מכיר אותה. על ידי האור הזה היו יכולים להגיע למראה ולראייה של כל העולם. אמר הקב"ה: אני אגנוז את האור הזה ואשמור אותו רק לצדיקים לעתיד לבוא. לכן האור הזה נקרא אור הגנוז. האור הוא גנוז. הוא גנוז לצדיקים לעתיד לבוא. באמת יש והיו כמה וכמה צדיקים שזכו בדור שלנו.

12:11בדור בעולם הזה לזכות לאור הגנוז, אחד מהם היה החוזה מלובלין. החוזה מלובלין היה יהודי קדוש שהייתה לו חסידות גדולה. החסידים שלו לא לחינם קראו לו בשם הזה, החוזה מלובלין, כי היה בכוחו לראות ממש מסוף העולם ועד סופו. מספרים שכל שעת סעודה שלישית, בשעת רעווא דרעווין בין השמשות, טרם צאת השבת, היה החוזה מלובלין נכנס לביתו. עולה לחדר הפנימי. בחדר הפנימי הוא היה מסתגר לבד חצי שעה. אחרי חצי שעה יוצא ואומר דברי תורה לחסידים. כל החסידים תמיד רצו לדעת מה "החוזה מלובלין" עושה בחדר שלו חצי שעה בסתר. כמה שניסו לשאול את הרב, הרב לא ענה. יום אחד החליט אחד החסידים, "אני מגלה מבעוד מועד." הוא נכנס לתוך החדר. איך שהוא נכנס, הוא רואה שולחן. השולחן מכוסה במפה גדולה, באותו חדר יש כיסא אחד, והוא נכנס מתחת לשולחן והתחבא תחת המפה, מחכה שהחוזה מלובלין ייכנס. אחרי כמה זמן החוזה מלובלין נכנס, מוציא איזה ספר שהיה מוחבא בתוך החדר, ומתחיל ללמוד. מספר אותו חסיד, אומר שכשהחוזה מלובלין התחיל ללמוד, פתאום ראיתי אור עצום. אלפי שמשות ראיתי שמתפוצצות, ואחר כך חושך ושקט.

13:38אומר, מרוב הפחד לא זזתי מהמקום. החוזה מלובלין גמר ללמוד, יצא מהחדר ואני רואה שאני רואה רק חושך. צעקתי לעזרה, הגיעו החסידים, הוציאו אותי ואני רואה שאיבדתי את מאור עיניי. כך סיפר אותו חסיד. הוא ניסה רופאים שונים ומשונים, הלך, קיבל סגולות, קיבל קמעות, שום דבר לא עזר עד שהמליצו לו ללכת ליהודי צדיק שהיה אז בדורו, שנקרא רבי פנחס. שהרבי פנחס הזה היה מרפא בכוח הקדושה. הוא היה עושה דברים נפלאים. אמרו לו, תלך אליו ורק הוא יכול להושיע אותך. הלך אותו חסיד לרבי פנחס. רבי פנחס כתב לו קמיע ואמר לו, תקשיב, הקמיע הזה אפילו אם נכניס אותו לאבן היא תצליח לראות. אין כזה מצב שאתה לא יכול לראות. הוא לקח את הקמיע, שם על עצמו, ולא חזר לו מאור עיניו. חזר לרבי פנחס ואמר לו, רבי פנחס, רק תגיד לי... נהיית עיוור. אם היו מכניסים לך מסמרים לעיניים ושורפים לך את העיניים, היית יכול לראות? אם היית מקבל מכה בראש ומחמת זה היית מאבד את מאור עיניך, היית יכול לראות? מה קרה לך שאיבדת את מאור עיניך? אמר אותו חסיד לרבי פנחס: נכנסתי לחדר של החוזה מלובלין. חיכיתי לראות מה הוא יעשה. ראיתי את הרב נכנס ותכף איך שהוא התחיל ללמוד ראיתי אור גדול ו...

15:05יותר לא ראית כלום. אמר לו רבי פנחס, שהיה יהודי בעל ראייה רוחנית, אמר לו, תדע לך, החוזה מלובלין רואה בתורה, דרך התורה, מסוף העולם ועד סופו, על ידי האור הגנוז. זאת אומרת, החוזה מלובלין זכה לאור הגנוז, ואתה, שאינך בר אחי, אין לך את כוח הקדושה של החוזה מלובלין. כשראית את האור הגנוז מחמת האור הגדול והעוצמתי, אבדת את מאור עיניך. הדרך היחידה שיש לך היא ללכת לחוזה מלובלין, לבקש ממנו סליחה, לגלות לו שהתחבטת בחדר, ואולי הוא יצליח להשיג לך את מאור עיניך. וזה באמת צריך לדעת, למה החוזה מלובלין זכה. ואותו חסיד לא. למה החוזה מלובלין זכה ואנחנו לא? בסדר, יש פער של כמה מאות שנים. אבל למה שאנחנו לא נוכל לדעת שאנחנו לומדים תורה? אנחנו נזכה לראות את כל העולם. יכול להיות שבאמת כשאנחנו לומדים תורה במחשבה אנחנו מגיעים לכל העולם. כל המחשבות הולכות, המניות עולות, יורדות. כל מיני מחשבות, כמו שבתפילה אומרים בשם הרב גלינסקי, כתוב: "אלה ברכב ואלה בסוסים ואנחנו בשם ה'." מה זה אלה ברכב ואלה בסוסים?

16:16מראה שאנשים שצריכים כדי להגיע ממקום למקום, צריכים ללכת עם רכב, צריכים ללכת עם סוסים. אבל אנחנו, בשם השם, רק מתחילים להתפלל, כבר אנחנו מגיעים במחשבה לכל העולם. איך שאנחנו זה ישר, חושבים, יש לי שם, יש לי עסקה כזאת בבנק, יש לי משכנתה, יש לי סידור פה, סידור שם. בלי רכב, בלי סוסים, אני צריך לטוס לשם ולנסוע לשם. אכן מספרים על יהודי אחד שהרב שלו ראה אותו בתפילה מאוד מאוד שקוע, משהו לא רגיל, והוא ידע שהוא לא שקוע בתפילה. אז איך שהוא עשה, עושה שלום, הגיע אליו הרב, אמר לו, אוי, שלום עליכם. אמר לו הרב, מה שלום עליכם, אני לא חדש פה. אמר לו, כן, עכשיו הגעת אולי מצרפת, או אולי משווייץ, אולי מניו יורק. ראיתי אותך בתפילה, חולם. במקום שבו האדם חולם, שם הוא נמצא. אז התשובה למה החוזה מלובלין זכה לכך, תמונה בעשרות שנים אחורה, בלידתו ובילדותו של החוזה מלובלין. החוזה מלובלין נולד למשפחה של רבנים, אבל הוא החליט להיות משהו מיוחד. זאת אומרת, אפשר להיות רב כמו כולם, לשבת, ללמוד.

17:30להפיץ תורה, להיות אדמו"ר לחסידים, אבל הוא החליט להיות משהו מיוחד. ועל כן מילדותו, הוא לקח מטפחת וקשר על עיניו. במשך שבע שנים, הוא לא ראה את אור השמש. כמובן מי שיודע, שאדם שבמשך הזמן שלא רואה את אור השמש, ועיניו מכוסות כל פעם שהוא יוצא לרחוב, הוא איבד את מאור עיניו. זאת אומרת, מכוח... השמירה שלו על עיניו גרמה לו לאבד את מאור עיניו, לא באופן מוחלט אבל באופן חלקי. ובזכות זה, מהשמיים נתנו לו מתנה מידה כנגד מידה. אתה איבדת את מאור עיניך כדי להיזהר מלראות מראות אסורים. תקבל מתנה דרך התורה, תזכה ותראה מסוף העולם ועד סופו. זאת אומרת, אדם יכול להגיד, אני גם רוצה להיות כמו החוזה מלובלין. השאלה היא מה תשקיע בעד זה? איזו תמורה אתה יכול להביא? זה לא איזה קסם, זו עבודה קשה של שבע שנים, ואחרי שבע שנים הוא זכה לזה. באמת, אנחנו גם נתייחס לנקודה הזאת.

18:39שחז"ל דיברו על כל יום ויום שיש לו השפעה על האדם. בדרך כלל אנשים הולכים לראות בסילות זרים, הולכים שואלים אסטרולוגים, שואלים מחשפים, שואלים קוראים בקפה, קוראים בקלפים, פותחים בקלפים, פותחים בקפה, כל מיני דברים שאין רוח חכמים נוחה מהם, ורובם הם גם בכלל איסורי תורה. הולכים למעוננים, מחשפים, דברים שהתורה אוסרת. חז"ל, בהרבה מקומות, גילו לנו את הכוח האסטרולוגי על ידי התורה הקדושה, שאומנם ישראל מעל המזל, אבל יש השפעות שבדרך כלל הן משפיעות על האדם, והן יכולות להגיע לידי תובנות מסוימות, לידי מעשים מסוימים בהתנהגות של האדם בכל מצב. למשל, יש מזל שנקרא מזל מאדים. אדם שנולד במזל מאדים, חז"ל אומרים לנו, שהוא יהיה או שוחט, או להבדיל, רופא. זאת אומרת, זה מזל שמשפיע בכוחו על האדם, שיהיה אדם ששופך דמים. המזל הזה לא מחייב שבוודאי הוא יהיה כך, אלא זו השפעה שהדבר הזה יהיה. ובאמת, אנחנו צריכים אחת ולתמיד להסביר מה זה המושג מזל.

20:03אדם עובר ברחוב, חוצה את הכביש, והמכונית כמעט דרסה אותו. כולם אומרים לו, איזה מזל היה לך. וואו, איזה מזל. אדם זוכה בלוטו, אומרים לו, איזה מזל היה לך. מזל פה, מזל שם. מה זה מזל? כשאדם מתחתן, כשאדם עושה כל שמחה, אומרים לו, מזל טוב. מה? איזה מזל? המזל מלווה אותנו בצורה כל כך גורפת, בצורה כל כך תדירה בחיים, אבל אנחנו לא מבינים מה זה המושג מזל. אז תפארת ישראל, בפירושו, בסוף קידושין, כותב שהמושג של מזל פירושו מכלול של סיבות שמצטרפות ליחידה אחת, הם שנקראים מזל. ולמה הם נקראים מזל? משורש נזל. הרי יש לנו טיפה אחת, ועוד טיפה, ועוד טיפה, ועוד טיפה, וכשהטיפות מתאבות, אז המים יכולים לזלוג וללכת ממקום למקום. אותו דבר גם בעננים, כשהגשם מתאסף בענן, העננים נהיים כהים שחורים, אז הענן כביכול נשחט ויורד הגשם עם טיפות גדולות. בעננים, כשהגשם מתאסף בענן, העננים נהיים כהים ושחורים, אז הענן כביכול נשחט ויורד הגשם עם טיפות גדולות.

21:08אז מזל זה משורש נוזל, כשיש עוד סיבה ועוד סיבה ועוד סיבה ועוד סיבה, היא מרכיבה את המזל, והמזל הזה יוצר לנו מציאות, שאדם בזכות המזל הזה ניצל מכך וכך. המזל הזה היה לו מזל רע או מזל טוב, זאת אומרת שזה מכלול של סיבות שהם ביחד הגיעו למצב הזה הנתון שאנחנו נמצאים בו. אז חז"ל באמת אומרים לנו שביום הראשון, אדם שנולד ביום ראשון, יהיה לו את הכוח הסגולי של השלטון. אבל, או שלטון טוב, או שלטון רע. לא באמצע. זאת אומרת, או שהוא יהיה מלך, או תלמיד חכם, מן מלכי רבנן, או שהוא יהיה כנגד זה, ראש ליסטים, או אצלנו גם ראש מפלגה לפעמים יכול להיות, שהוא גם קצת בזהר אנפין לפעמים, במשק הזה.

22:08ולמה זה ככה? כי הקדוש ברוך הוא ברא אור וחושך. האור מסמל את הטוב בעולם, את האישיות האוהבת, את האישיות החמה. החושך מסמל את האישיות הרעה, את כוחות הרשע. וזה כל אחד מבין גם למה. פחדים בדרך כלל נמצאים כשאדם נמצא במקום חשוך, במקום מוסתר. כשאדם נמצא ביום, באור, הוא פחות מפחד. המזיקים והשדים שולטים יותר בזמן הלילה מאשר ביום. אז כשהקדוש ברוך הוא ברא את האור ואת החושך, הוא ברא את זה בצורה אבסולוטית, בצורה החלטית. או אור לגמרי, או חושך לגמרי. ולכן, אדם שנולד ביום הראשון, יהיה לו את הכוח של אלופו של עולם, כמו הקדוש ברוך הוא, של מלוכה, של שלטון, אבל או עד הסוף טוב, או עד הסוף רע. התורה ממשיכה ואומרת, מה הקדוש ברוך הוא ברא ביום השני? ביום השני נבראה הרקיע בתוך המים, והיא מבדילה בין מים למים. יש רמז דקדוקי בפסוק שבדרך כלל לא שמים לב אליו. יש סימן בין קמץ לפתח. אנחנו הספרדים מבטאים את הפתח "אַ" וגם את הקמץ "אָ".

23:30ההבדל ביניהם על פי תורת הדקדוק, שהפתח אמור להיות בפה פתוח ומלא, והקמץ עם פה קמוץ, על שמו הוא נקרא קמץ, קמוץ. אם אנחנו נשים לב, בפסוק כתוב "ויבדל בין מים למים", המים הראשון כתוב בפתח, והמים השני כתוב בקמץ. ולכאורה, למה? אז היו דורשי רשומות שהסבירו, שההבדל בין המים למים בא לסמל לנו את ההבדל בין הקמץ לפתח. התורה פה אומרת לנו, והיא מבדילה, תבדיל בין מים למים. זאת אומרת, בין מים פתח למים קמץ. תשים הבדל, תשים חלוקה. וזה רמז נחמד בצורת הדקדוק שהתורה רומזת לנו שיש לדקדק בין הפתח לקמץ, שגם לספרדים יש הבדל בין הקמץ לפתח.

24:33הקדוש ברוך הוא ברא ביום הזה את השמיים. הקדוש ברוך הוא עשה שמיים. מה זה שמיים? הכתוב אומר: "ויאסף אלוהים את הרקיע, ויבדל בין המים אשר מתחת לרקיע ובין המים אשר מעל לרקיע, ויהי כן. ויקרא אלוהים לרקיע שמיים." מה זה שמיים? רש"י כותב: אש ומים. שירבב זה בזה ועשה מהם שמיים, מקורו של רש"י במסכת חגיגה בדף ט"ו ע"ב. הקדוש ברוך הוא לקח שתי כוחות הפכים, אש ומים, חיבר אותם לאישות אחת, חיבר אותם למציאות אחת. המציאות הזאת יוצרת מציאות חדשה של שמיים שעד היום נמצאים. מה הקב"ה רצה להראות בבריאה של השמיים? הוא רצה להראות על שלטון מוחלט שהקב"ה שולט על הטבע, ובכוחו לשנות את הטבע מתי שהוא רוצה. וכשהוא רוצה לקחת ישות של אש ומים, הקב"ה לוקח שני דברים סותרים, שלא שייך שיתחברו אחד עם השני, ומחבר בהם ישות חדשה, ישות נפלאה, שנמצאת על כל כדור הארץ, הנקראת שמיים.

25:54אנחנו מכירים את המושג שנקרא יראת שמיים. מה זה יראת שמיים? אנחנו אומרים פלוני הוא ירא שמיים. במה מתבטאת יראת השמיים של אותו אדם? כשאותו אדם מקיים את ציווי האלוקים, לא עובר על רצונו, שומר את מצוותיו, נזהר מלעשות עבירות. ובאמת צריך לדעת למה קוראים לאותו אדם ירא שמיים. למה לא ירא ארץ? למה לא ירא עץ? או ירא תפוח? מה המיוחד שקוראים לירא שמיים, ירא שמיים? התשובה לזה ניתנת בפרשה. רש"י מביא בשם מדרש רבה, ד' ב', שכשהקדוש ברוך הוא אמר, "יהי רקיע בתוך המים," פירושו, הקדוש ברוך הוא אמר שהרקיע, כמו שאנחנו אמרנו בהתחלה, שהקדוש ברוך הוא ברא. עם השמיים, את כל גרמי השמיים, הוא ברא גם את הרקיע. רק הרקיע לא היה עומד בתוקפו, בחוזקו, הוא היה עדיין לח. אמר הקדוש ברוך הוא, יהי רקיע, הוא גער ברקיע, והרקיע מגעירת הקדוש ברוך הוא התקשה, התקשה, התקשה, על פני כל הכדור, ונהיה רקיע קשה שיכול להחזיק מעמד. עכשיו, היום אנחנו, אחרי למעלה מ-5000 שנה, נהנים מהרקיע הזה.

27:11שבגערה אחת של הקדוש ברוך הוא, מחזיק את עצמו למעלה מ-5000 שנה, ולא נופל עלינו. זאת אומרת, היראת שמיים הגדולה ביותר, שהייתה בהיסטוריה, וכנראה גם שתהיה, והארוכה ביותר, זה של הרקיע. כשאמר הקדוש ברוך הוא במילה אחת "יהי רקיע", הרקיע התקשה וחיזק את עצמו. למעלה מ-5000 שנה, וזה הדבר שכמובן יהיה עד סוף העולם על ידי מילה אחת של הקב"ה. זה ההסבר שכל אדם ששומר את רצון הקב"ה נקרא ירא שמיים. אתה ירא כמו שהשמיים יראים; כמובן, זה מושאל ומושג, כי בן אדם ב-70, 80, 90, 100, 120 שנה שהוא חי, לא יכול להגיע ל-5,000 שנה ומעלה של רקיע. אבל כמובן, זה במושג שאתה מקיים את הציווי של הקדוש ברוך הוא. ובאמת, אם אנחנו נלמד מזה מוסר, לנו כיהודים יש 613 מצוות: רמ"ח (248) מצוות עשה, ושס"ה (365) מצוות לא תעשה.

28:22בתורה מובע ציוויים שהקב"ה ציווה אותנו לקיים. הציוויים נכתבו בהרבה יותר ממילה אחת שהקב"ה אמר לשמיים, "יהי רקיע." אדם שיתייחס ויספור את האותיות שיש בתורה הקדושה יגיע לעשרות אלפים. יש מחלוקת בזה; יש אומרים שמונים חסרות ויתרות, יש אומרים שלא מונים, אבל נתנו בזה רמז שהמניין של האותיות. של התורה עולים כמניין הטבע ישראל, שזה ראשי תיבות. יש שישים ריבוא אותיות לתורה - שש מאות אלף אותיות. וכל אות באה ללמד משהו, כמו שהדגשנו. והקדוש ברוך הוא כתב לנו את מכלול התורה, כדי שאנחנו כיהודים נלמד אותה, נבין, נדקדק, ונלך על פי מה שהקדוש ברוך הוא רוצה. אז אם בדיבור אחד, כשהקדוש ברוך הוא אומר "יהי רקיע", בכוחו לברוא את הרקיע ולהקשות אותו ולעשות אותו עומד ל-5000 שנה. כמה כוח ועוצמה יש במילות התורה שאותן גם הקדוש ברוך הוא אמר, וכמה זה נוגע לנו. כמה אנחנו צריכים להקפיד ולשמור את ציוויי התורה שהם ציווי ועוד ציווי ועוד ציווי של הקדוש ברוך הוא. זה לא ציווי אחד כמו הרקיע, אלא ציווי חוזר וחוזר ונשנה. זה המוסר השכל שאנחנו צריכים ללמוד מהרקיע.

29:48שהקדוש ברוך הוא לקח את הרקיע ובציווי אחד גרם את מה שגרם למשך 5000 שנה. גם על היום השני חז"ל גילו לנו שאדם שנולד ביום השני יהיה לו את התכונות של אדם רגזן. למה רגזן? כיוון שביום הזה נחלקו יאיר הרקיע בתוך המים, והיא מבדיל בין מים למים, הקב"ה עשה הבדלה. זו המחלוקת הראשונה שהייתה בבריאה. כיוון שזו המחלוקת הראשונה שהייתה בבריאה, המחלוקת הזו שתמונה ביום השני, היא תשפיע בכוחה על אותם אנשים שנולדו ביום השני. ובאמת כאן מוסר השכל לאותם אנשים, שגם אם נולדו ביום השני או לא נולדו ביום השני, אבל יש באמת את התכונה הזאת של הרגזנות. שאם נשים לב, חז"ל אומרים בגמרא: רגזן, לא עלה בידו אלא רגזנותו. זאת אומרת, אדם יכול להיות רגזן, אבל מה תרוויח מהרגזנות? חז"ל מבטיחים לך שהדבר היחיד שתרוויח מהרגזנות זה הרגזנות שלך. מה הפירוש? הסבירו על ידי סיפור: היה אדם אחד שכל יום שהוא מגיע עם הרכב, רואה תפוס החנייה שלו הפרטית. הוא ניסה לתלות שלט...

31:10לבקש הכניסה אסורה, החנייה אסורה. כלב נושך, כלום לא עזר. קבוע כל יום שהוא מגיע על החנייה שלו, שהוא משלם עליה, תפוס. הוא לא יודע מה לעשות. יום אחד הלך לעבודה, הוא היה עובד במערבל בטון, היה רכב עשאית של מערבל בטון. יום אחד הכל היה מלא לו בבטון, הוא הגיע לשם והוא רואה מכונית חדשה יושבת לו בחנייה. הוא היה כעוס, היה לו יום מאוד קשה ואיך לתחת ולתמיד לגמור לקח רברס עם המסעית כיוון את מנוף הפעולה של המערבל בטון כנגד הרכב ויצק את הרכב לאדמה עם כל הבטון שפך את כל הבטון עם כל העצבים שלו עכשיו המכונית הזאת נשארה חדשה חיכה גם שהבטון יתייבש וכתב לו פתק אני מקווה שהבנת שיותר לא חונים פה. מאוד קשה ואיך לתפוס ולתמיד לגמור. לקח רוורס עם המסעית, כיוון את מנוף הפעולה של המערבל בטון כנגד הרכב, ויצק את הרכב לאדמה עם כל הבטון. שפך את כל הבטון עם כל העצבים שלו. עכשיו המכונית הזאת נשארה חדשה. חיכה גם שהבטון יתייבש וכתב לו פתק: "אני מקווה שהבנת שיותר לא חונים פה."

32:10ועלה הביתה. איכשהו הוא עלה הביתה, הוא ראה את הבית חשוך. הוא אומר, גם בית חשוך, איפה אשתי, איפה הילדים, כולם עצבניים. פותח את הדלת, איכשהו פותח את הדלת. סוכריות, מזל טוב, מזל טוב. הוא אומר, מה מזל טוב? אומרים לו, היום נולדת, יש לך יום הולדת. נו, תודה, תודה, תודה. הוא נכנס לבית, רואה כיבוד, ואז אומרים לו, נו, אתה ראית את המתנה? הוא אומר, איזו מתנה? לא ראית את המכונית החדשה שקנינו לך? שמנו לך אותה בחנייה. אותו בן אדם לא יודע מה קרה באותו הרגע, אבל מה שבטוח, שהוא קיים ממש את דברי חז"ל. רגזן לא עלתה בידו אלא רגזנותו. עד שהוא הצליח להתנקם באותו בן אדם שחונה לו בחנייה הקבועה. עכשיו לך תגלף את הבטון מהרכב החדש. זאת אומרת, אדם צריך ללמוד מוסר. היום השני, אמנם, משפיע בתכונותיו על הרגזנות, אבל תדע, אתה לא תרוויח כלום מהרגזנות. ביום השלישי, אנחנו רואים שהקדוש ברוך הוא אמר: "יקוו המים מתחת השמיים אל מקום אחד ותראה היבשה", ויהי כן. יקוו המים. הקדוש ברוך הוא אומר שהמים יהיו כמקווה של מים.

33:27ותֵרָאֶה היבשה. אנחנו רוצים, הקב"ה אומר, שתֵרָאֶה היבשה. ומה יהיה ביבשה? ביבשה יהיה דשא, עשב, מַזְרִיעַ זֶרַע, כל מיני סוגי צמחים, שהצמחים האלה יהיו לתכלית האדם, חלקם למאכל, חלקם לרפואות, חלקם האדם יוכל להשתמש בהם לכל מיני דברים טובים. אבל מה שאנחנו צריכים לדעת, זה שהקב"ה, אמר משפט שלכאורה לא התקיים. כתוב "ויאמר אלוהים תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע עץ פרי עושה פרי למינו." מה זה "עץ פרי עושה פרי"? עץ עושה פרי. למה פעמיים כתוב "עץ פרי עושה פרי"? הרי אין מילה מיותרת בתורה. מה זה "עץ פרי עושה פרי"? עץ עושה פרי מספיק היה לכתוב. רש"י. מביא משם מדרש רבה שהתכוון שהקדוש ברוך הוא כשאמר בדיבורו "עץ פרי עושה פרי", הכוונה הייתה שהעץ עצמו יהיה פרי. זאת אומרת, אדם הולך לעץ התפוח והוא לא צריך לקחת דווקא תפוח לאכול, אלא יכול לנגוס בעץ ולטעום טעם תפוח. רק מה, היום אני לא מציע לאדם שיעשה את זה. אני לא אחראי על זה, ואם הייתי רופא שיניים אולי הייתי ממליץ שכן יעשה את זה. אבל היום העץ הוא עץ קשה, אי אפשר לנגוס בעץ תפוח, בעץ אתרוג, בעץ לימון.

34:51כיוון שאתה לא רק שלא תטעם את הטעם של העץ, אלא עוד יהיו כאבים בשיניים. זאת אומרת, האדמה לא קיימה את רצון האלוקים בזה. ואומר המדרש שהאדמה נענשה. מתי נענשה? אחרי שאדם הראשון חטא. מה שאנחנו נדבר על זה בעזרת השם בחלק השני של השיעור. האדמה נענשה, ארורה האדמה בעבורך. זאת אומרת, הקדוש ברוך הוא חיכה. הוא לא העניש את האדמה מיד. אנחנו נמצאים כאן רק ביום השלישי. ביום הרביעי, לא העניש אותה. ביום החמישי, לא העניש אותה. רק ביום השישי, אחרי שהאדם חוטא, העניש הקדוש ברוך הוא את האדמה. ולכאורה, למה? אם אני הייתי במקום הקדוש ברוך הוא, על המקום, האדמה חוטאת, תעניש אותה ישר. למה הקדוש ברוך הוא מחכה? שלושה ימים. אז ביומיים האלה הקדוש ברוך הוא בורא עוד דברים חדשים. בורא ביום הרביעי, שמש, ירח, כוכבים, יום החמישי, יום השישי, ורק אז מעניש את האדמה. האדמה חטאה, תעניש אותה. התשובה לכך היא פשוטה. הקדוש ברוך הוא רצה להראות לנו, כבר בתחילת הבריאה, כבר בתחילת החומש, שאנחנו לומדים את הערך של ארך אפיים שלו. הקדוש ברוך הוא מאריך אפיים. זאת אומרת, הוא מחכה,

36:13לזמן שהוא יעניש. הוא לא על המקום העניש. וזה בעצם תשובה לשאלה ידועה שהרבה כופרים שואלים. אם הקב"ה אומר שאסור לנסוע בשבת, אז מה הבעיה? אני מכניס את המפתח ברכב, מדליק את הרכב, למה הוא לא מתפוצץ? איפה אלוקים בתמונה? אלוקים רוצה שייסעו או לא ייסעו? התשובה לזה, אלוקים לא רוצה שייסעו. אבל הוא גם לא רוצה להעניש מיד. כי אם הקב"ה על כל דבר היה מעניש מיד, הייתה מבוטלת כוח הבחירה. אדם שעמד להקטיר קטורת בשבת היה מתחשמל. ביום ראשון לא, ביום שני לא, בשלישי, ברביעי, בחמישי, ובשישי. אבל בשבת היה מתחשמל. מה זה אומר? שיש פה כוח אלוקי ששומר על השבת. כך אנשים לא יחללו שבת מאונס. אדם שמתניע את הרכב בשבת היה מתפוצץ. אז שוב, לא היה כוח של בחירה. כך בכל עבירה ועבירה, הקדוש ברוך הוא נתן בחירה מוחלטת. אתה תחליט לעשות איזה מעשה שאתה רוצה, וניתן על זה את הדין וחשבון בשמיים, אחרי 120 שנה. אבל בעולם הזה, תהיה לך בחירה ושליטה מוחלטת. זה בעצם מה שאנחנו לומדים מהיום השלישי, כשהקדוש ברוך הוא אמר לאדמה שתוציא עץ עושה פרי וישנתה, הקדוש ברוך הוא העריך פה. ומתי יעניש אותה? רק בזמן של פורענות, כשאדם הראשון חטא. ובאמת, אנחנו צריכים לדעת שזמן של פורענות הוא זמן מסוכן מאוד. הגמרא במסכת שבת, דף ל"א עמוד ב'.

37:36כותבת על שלוש עבירות: נשים מתות בשעת לידתן על שאינן זהירות בנידה, בחלה ובהדלקת הנר. אלו שלוש מצוות שאישה חייבת: חלה, פרשת חלה, נידה, טהרת המשפחה, הדלקת הנר – זו הדלקת נרות שבת. ראשי התיבות של המצוות האלה היא חנה. יש מנהג אצל הספרדים לעשות חינה. השורש של המנהג הזה שמעתי מפי נשים צדקניות שאמרו שהכלה שנכנסת לחופה, היא לא הייתה רגילה בשלוש מצוות האלה. לחופה, היא לא הייתה רגילה בשלוש מצוות האלה. לכן לוקחים חינה, שזה תערובת של כל מיני צמחים, שמים לה על היד, ויוצרים לה כתם על היד. הכתם הזה נשאר הרבה זמן, כדי שכל פעם שתסתכל, תזכור. חינה, מה זה חינה? חלה, נידה, הדלקת הנר. שלוש מצוות חדשות שהתחייבתי בהן. עד שהיא מתרגלת, כבר הכתם נעלם. אבל זאת אומרת, המנהג הזה של החינה, כמובן שעושים אותו על פי. מידות התורה והצניעות ללא תערובת של ריקודים הוא בסדר גמור. מקורו ביהדות, בסימן מל"ט של שלוש מצוות שהאישה חייבת בהן. רק מה...

38:47המשנה כותבת על שלוש עבירות נשים מתות בשעת לידתן, על שאינן זהירות בנידה, חלה והדלקת הנר. ובאמת הגמרא שואלת בדף ל"ב עמוד א', למה רק בשעת לידתן? אישה עשתה עבירה, לא הפרישה חלה, לא שמרה על הלכות טהרת המשפחה, או לא הדליקה את הנר. שתעניש עכשיו, למה לחכות עד שעת הלידה? עד שהיא נכנסת להיריון, תשעה חודשים, לחכות ללידה. אומרת הגמרא, כיוון ששעת הלידה היא שעת סכנה. והגמרא הביאה לזה משל: משל, נפל תורא, חדד לסכינא. שור גדול, יש לך שור ששוקל כמה מאות קילו. פעם היה סיפור מאוד גדול עד שהיו שוחטים את השור. צריך לתפוס אותו, כמה בריונים, להשכיב אותו, למשוך את הראש אחורה בלי שישתולל. אם הוא משתולל, הוא זז, יכול לפסול את השחיטה. אבל אם השור כבר נפל, יש לך רק להביא את הסכין ולשחוט. אז מביאים את הסכין ושוחטים, בלי להטריח. זו בדיוק אישה שנמצאת בשעת לידה. סך הכל הקב"ה יכול לעשות שהתינוק לא יצא. ואז חלילה האישה יכולה להגיע לידי סכנה, שהסכנה הזאת יכולה להעמיד אותה. זאת אומרת שהקב"ה הוא לא מעניש ישר. הקב"ה הוא שומר ומגיע. כשזה מגיע לשעת פורענות, לשעת סכנה, אצלנו פה, האדמה בשעה שהאדם התקלל, שזה היה שעת פורענות, ואצל האישה, בשעת הלידה, הדבר הזה...

40:10יכול להגיע, בודקים במסמכים, מגיע העונש לאדם, נענש. ולכן חז"ל מזהירים אותנו שלא להיות במקום סכנה. למה? כשאדם נמצא במקום סכנה, יכול חלילה להינזק. גם ביום השלישי חז"ל מגלים לנו את ההשפעה של היום השלישי. וכיוון שהפעם הם דברים קצת חמורים, אנחנו נדגיש שזה לא חייב להיות, זה רק סימן בעלמא, שבוודאי אפשר שהוא בכלל מה שאומרים, לכל כלל יש יוצא מן הכלל. אבל חז"ל אומרים: הימאנדה בתלתא בשבת, יהיה גבר עתיר וזנאי. אדם שנולד ביום השלישי בשבת, הוא יהיה אדם עשיר וזנאי. אדם פרוץ. למה? עשיר, אם נשים לב, אנחנו רואים מרוודים של דשא. לפעמים יש עשרות קילומטרים מלאים בדשא. הדשא, אחד יונק מתוך השני. אז הדשא מסמל עשירות, שפע. האדם יכול ללכת, לראות עמקים וגאיות מלאים במשטח ירוק של דשא, של עשב. וכל עשב הוא לא נמצא ביחידה בפני עצמה. כל אחד נוגע בשני, כל אחד נמצא בתוך השני, שזה מראה על דבר של זנות.

41:34הדבר הזה מסמל לנו את היום השלישי, שאדם שנולד ביום השלישי יהיה לו את ההשפעה של עשיר וזנאי. זאת אומרת, הוא יהיה עשיר וגם חלילה זנאי. שוב אני מדגיש, זה לא חייב להיות שאדם עכשיו יחפש אנשים ברחובות ויגיד להם: "לפי היום השלישי אתה נראה לי ככה." אבל יש לזה השפעה, ואדם יכול להתגבר עליה. אדם יכול להיות היוצא מן הכלל, אבל זה מה שחז"ל מלמדים אותנו על היום השלישי. בפסוק י"א, יש עוד רעיון שאנחנו לומדים מהתורה, אשר זר"ע בו, רש"י כותב, הם גרעיני כל פרי שמהם העץ צומח כשנוטעים אותם. זאת אומרת, הקב"ה רצה שיהיה המשך לבריאה וקיום לבריאה. לכן, הקב"ה עשה פרי, לקח תפוח, ובתוך התפוח שם גרעינים קטנים. הגרעינים האלה אפשר יהיה לזרוע, ומכל גרעין יצמח עץ, ומהעץ הזה יצמחו עוד תפוחים, ובתוך כל תפוח יהיו עוד גרעינים, גרעין, עץ, תפוחים וכו' וכו'. אבל היום אנחנו נמצאים בדור מאוד מתפתח. המדע מתפתח, יש קִדְמָה, והטכנולוגיה מתפתחת. המדענים המומים מהתוצאות שהם מגיעים אליהן. ויש מדענים שבאמת מגיעים מזה לאמונה. הם מגיעים למושג הזה של "מבשרי אחזה אלוֹהַּ". מסתכלים על כל תא ותא בגוף האדם, על כל DNA שיש בו. אין סוף תאים מורכבים, פעילים ולא פעילים, שומרים.

43:00ולא שומרים, מגינים, אויבים, ממש בכל תא ותא, ויש כאלה שמתחילים לחשוב גם אנחנו כמו הבורא. יש שוט שנקרא אבניכם, הוא מדבר על כמה בעיות של שיבוט בין בעלי החיים, שלפעמים יכולים להגיע לבעיות כשרותיות כמו הכלאות למיניהן, בסוף חלק א'. של השוט הזה, הוא מביא מאמר שנקרא "שאוו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה". הוא מביא את הטענה הזאת של המדענים. המדענים מתפעלים בעצמם לפתע, כביכול הם כבר יכולים לייצר חיים, כך הוא כותב, על פני האדמה ואף לכוון את תכונותיהם. הם מרימים גבות. אם כך, אם זה ניתן לעשות על ידי הגורם האנושי חלילה, מה מקום יש עוד לאמונה הצרופה ולכוח הבחירה על ידי האדם? המדענים אומרים, אנחנו יכולים לקחת תא של DNA, לפתח אותו, ליצור ממנו דברים מופלאים, דברים מיוחדים שאלפי שנים לא הכירו אותם. אז לכאורה, למה צריך את אלוקים בתמונה? אלוקים, נסתדר בלעדיך. את היסוד הפשוט, שכחו.

44:16מי ייצר את התא הזה של ה-DNA? מי ייצר את התא הזה שממנו אתם יכולים לקחת ולפתח מוצר שלם? זה הבורא. אם ניקח אותם לתוך מקום ונגיד להם עכשיו בלי כלום, תפתחו לנו תא אחד קטן, ומזה אפשר יהיה לפתח עוד אינסוף דברים. הם יגידו, זה אנחנו לא יכולים. את המוצר הבסיסי, את הגוף החלקיק הראשוני, צריך רק הבורא יתברך. וזה בעצם מה שתמהו לנו פה בפסוק. הפסוק אומר לנו שבתוך כל דבר ודבר הקדוש ברוך הוא טמן אשר זרעו בו. יש גרעיני כל פרי שמהם העץ צומח. הקדוש ברוך הוא זרע בכל דבר את האפשרות להתפתחות בבריאה. אבל בל נשכח שבאמת אתה יכול לייצר תפוחים אבל אתה צריך את הגרעינים הראשונים. דוגמה למדענים. מספרים על אדם שנמצא בשתיים בצהריים ברחוב אלנבי בתל אביב, מנסה למצוא מקום לחנות, אין מקום לחנות, כל החניות תפוסות, הכביש סוער, ויש לו פגישה דחופה. שתיים ועשרה, הוא חייב להיות במשרד, אם לא הוא מפסיד מאות אלפי דולרים. הוא מנסה לחנות, בסוף הוא החליט אולי להפקיר את הרכב באמצע הכביש, יגררו אותו, יגררו, העסקה שווה יותר. אבל הוא אומר חבל, רכב חדש, אשתי קנתה וכו'. לא יודע מה לעשות, הוא מתפלל, מסתכל לשמיים, רבונו של עולם.

45:37אני מקבל על עצמי, אם תוך דקה אני מוצא חנייה, אני שומר שבת. הוא לא מספיק לגמור את התפילה. פתאום הוא רואה רכב יוצא ומפנה לו חנייה. הוא מיד מסתכל על השמיים ואומר, רבונו של עולם, הסתדרתי, אני לא צריך אותך, אני מסתדר לבד. נכנס לחנייה והלך. זאת אומרת, אתה התפללת לאלוקים, קיבלת ישועה, ואתה זוקף אותה לעצמך. זה בעצם מה שהמדענים עושים. המדענים, קיבלתם את ה-DNA, קיבלתם את הכוח לחקור, את הכוח לברר, את הכוח ליצור. בכוח הזה אתם באים ונלחמים בקדוש ברוך הוא. זה דבר אבסולוטי, זה דבר... שכל אדם צריך לדעת שהדבר הזה הוא באופן מוחלט, כשאתה מבין שאתה לא יכול ליצור יש מאין, זאת אומרת שיש הבדל גדול בינך לבין הבורא. ביום הרביעי, אנחנו רואים שהקדוש ברוך הוא אומר, יהיו מאורות ברקיע השמיים. להבדיל בין היום ובין הלילה. מאורות. על פי כללי הדקדוק, איך כותבים את תיבת מאורות? ממ, א', ו', ר', ו', ת'. איך היא כתובה אצלנו בתורה? ממ, א', ר', ת'. שתי ו'וים הושמטו. ורש"י על המקום אומר את זה בשם המדרש, שהסיבה שמאורות כתיב חסר, כיוון שהיום הזה הוא יום של פורענות.

47:03יום מהרה ליפול אסכרה בתינוקות. ביום הרביעי היו יודעים. צריך לשמור מאוד מאוד מאוד על התינוקות. למה התינוקות ביום הזה מתים? בואו נלך מאחורי הקלעים. מה הביא את רש"י ומה הביא את חז"ל לומר לנו שהטעם של מאורות שכתוב בכתיב חסר הוא הסיבה למזיקים? וכאן נכנסים קצת לקטע. של מיסטיקה לקטע של כוחות רוחניים, של כוחות של שדים. חז"ל במסכת פסחים, כמובן התורה, כמו שאמרנו, כוללת בתוכה את כל החוכמות, גם את החוכמות האלה, את הסודות האלה. התורה מגלה לנו. חז"ל במסכת פסחים בדף קי"ב עמוד ב' מביאים... ממרה לא יצא אדם יחידי בלילה, לא בליל רביעי ולא בליל שבת. אדם בלילה אל תסתובב לבד בליל רביעי ובליל שבת. אם אתה נמצא בארלם אז גם לא כל ימי השבוע, אבל אפילו אם אדם נמצא במקום שהוא בסדר ומיושב של עולם.

48:21אבל אדם בימי רביעי וימי שבת לא יסתובב. ולמה? אומרת הגמרא, מפני שאגרת בת מחלט, זה שם של מזיקה, של שדה, שיש בכוחה להזיק, מסתובבת, אבל לא לבד. שימו לב עם כמה אנשים, כמה מזיקים. יש לה 18 ריבוא של מלאכי חבלה. ריבוא זה עשרת אלפים. 18 ריבוא, 180 אלף מלאכי חבלה איתה ביחד. וכל אחד ואחד יש לו רשות לחבל בפני עצמו. יום רביעי ויום שבת אלו ימים שהם יכולים לצאת ולהזיק. אז חז"ל, שדאגו לנו, אמרו: אל תצא ביום רביעי ובליל שבת. אומרת הגמרא, בהתחלה... באמת היו מצויים בכל לילה ולילה, אותם המזיקים. יום אחד פגע באחד התנאים, רבי חנינא בן דוסא, שהכוח של השקידה שלו היה בצורה נפלאה. חז"ל מספרים שלא היה לו מה לאכול בבית. קו של חרובים היה אוכל מערב שבת לערב שבת. לא היה אוכל כלום חוץ מחרובים. תנסו פעם אחת, יום אחד, לאכול רק חרובים מהבוקר עד הערב. אני חושב שזה היה היום האחרון שתעלו בדעתכם לאכול איזה סוג חרובים.

49:37של צמח שנקרא חרוב, והוא אכל כל ימי חייו חרובים ולמד תורה בשקידה ועמל. כשהיה יוצא בלילה לצורך מצווה או לכל צורך שהוא, פוגשת אותו אותה מזיקה אגרת בת מחלט. מה אומרת לו? אלמלא חנינה אתה, שמכריזים עליך ברקיע "יזהרו ברבי חנינא בן דוסא ובתורתו," הייתי גומרת אותך. זאת אומרת, היא מגיעה ומתיימרת לשלוט על רבי חנינא בן דוסא. אתה אמנם בסדר, אבל יש לך מזל שבשמיים אני נשמעתי שאומרים, יזהרו ברבי חנינא. אם לא הייתי שומעת את הדבר הזה, עכשיו היית נופח את נשמתך, או לכל הפחות נהיה חולה במצב מסוכן. רבי חנינא בן דוסא, שהכיר את כוח התורה, אמר לה, אם את אומרת שיש לי כוח כלשהו, גוזרני עלייך שלא תעברי. יותר ביישוב לא יהיה לך יותר שליטה. ביישוב, מקום שיש בני אדם, אין שליטה לאגרת בת מחלת ולכל חייליה.

50:48אותה מזיקה שמכירה את כוח התורה ומכירה את הכוח של רבי חנינא בן דוסא, יודעת שאחרי שהוא גזר עליה אין מנוס. היא מתחננת לרבי חנינא בן דוסא ואומרת, אני רוצה ממך, מבקשת, תן לי קצת זמן שאני כן אוכל לצאת לטייל עם החיילים שלי. שבק לה, אומרת הגמרא, נתן לה קצת זמן. שני לילות בשבוע. איזה שני לילות? ליל רביעי וליל שישי. שני הלילות האלה הוא נתן לה, אמר לה, בסדר, שני לילות בשבוע שבהם. אנשים ייזהרו לא לצאת, ואתה תהיה לך את החלק הזה. ולכן חז"ל הזהירו אותנו, שבלילי רביעי, בלילי שישי, בלילי שבת, המזיקה נמצאת, ולכן האדם לא יצא יחידי. וזה בעצם מה שאתם אומרים מאחורי דברי רש"י. רש"י כותב, מעורות חסר כתיב, כתיב חסר מפני, שהמזיקים שולטים ביום הרביעי. ליל שבת זה לא ליל שישי, זה ליל שבת. ליל שבת. אבל הגמרא אומרת שזה לא הסתיים. אחרי התקופה של התנאים הייתה תקופה של האמוראים. אלו שכתבו את הגמרא. אחד מגדולי האמוראים היה רבא. היה לו חבר שנקרא אביי. כמעט ואין פרק בש"ס בתלמוד בבלי שלא מוזכרים בהם אביי ורבא. הם היו אמוראים מאוד פופולריים בתלמוד.

52:17השתתפו בכל החיבור של התלמוד ככה שכמעט ואי אפשר שלא למוצאם בכל פרק ופרק. אז הגמרא מספרת שגם רבה היה, הלך יום אחד בלילה. מתי? בליל רביעי או בליל שבת. מה שרבי חנינא בן דוסא, כמה עשרות שנים לפניו, אפילו מאות שנים, נתן לה זמן לאותה מזיקה, גרד בת מחלת, ואמר לה, או ליל רביעי, ואמר לו רבי וואלוי שבת רבה יוצא בזמנים האלה, כמובן לצורך מצווה או לצורך דבר דחוף. פוגשת אותו שוב אותה מזיקה ואומרת לו: "אלמלא רבה אתה שמכריזים עליך בשמיים 'ייזהרו ברבה ובתורתו', הייתי גומרת אותך." רבה לא מפחד, הוא מכיר בכוחה של תורה. ואומר לה: "אם אני חשוב בשמיים, אל תעברי ביישוב לעולם." נגמר הסיפור, יותר אין לך שליטה, אין לך כוח, את לא תוכלי לשלוט במקום של יישוב. את רוצה לחפש מקומות לטיול? לכי למדבר, לכי למקומות שאין שם יישוב של בני אדם. זאת אומרת, רבה בכוח התורה שלו גמר את כוח המזיקים. זאת אומרת, המזיקים אין להם כוח של שליטה במקומות של יישוב של בני אדם, כמובן.

53:34יש כאלה שפרסמו שהם הצליחו לראות מזיקים או כל מיני כאלה לקטות של שדים בכל מיני סיטואציות מסוימות. גם אם נאמר שאותם שדים מזיקים להם, יש לנו מה שכתוב בחז"ל שלפעמים. האדם נראה כמו בהמה. זאת אומרת, מחמת שאדם עושה עבירות, אז האדם נראה כמו בהמה. אז כשאותה מזיקה מגיעה למקום יישוב, ויש שם הרבה אנשים שחותאים, אומרים: זה לא מקום יישוב, זה סך הכל מראה של פרות, של צאן, של משהו. אז היא מרגישה בבית, כאן מותר לה להיות. אבל מה שאנחנו למדנו מזה, זה את הכוח של התורה. שיש שלטון מוחלט ללומדי התורה, כנגד כל כוחות הטבע. בהמשך היום הרביעי כתוב: "ויעש אלוהים את שני המאורות הגדולים, את המאור הגדול לממשלת היום ואת המאור הקטן לממשלת הלילה, ואת הכוכבים". בתחילה כתוב "שני המאורות הגדולים", ואחר כך כתוב "המאור הגדול" ושוב "המאור הקטן". מה הם היו? גדולים? קטנים? חז"ל במדרש ובגמרא בחולין דף ס' עמוד ב' מביאים שבהתחלה היו שני מאורות גדולים, היו שתי שמשות; שמש אחת קראו לה שמש.

54:58השמש נהייתה, קראו לה ירח, לבנה. הגיע הירח ואמר לקדוש ברוך הוא, ריבונו של עולם, אי אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד. או אני מלך, או השמש מלך, אי אפשר. אמר לה הקדוש ברוך הוא, זאת אומרת, אי אפשר. אז לכי ומעטי את עצמך. את היא הקטנה, ובאמת יש לנו את הירח, שזה המאור הקטן, לממשלת הלילה, ויש לנו את השמש, שזה המאור הגדול, לממשלת היום. חז"ל במסכת סוטה דף ט' עמוד ב' מביאים משפט שהמשפט הזה צריך להיות נר לרגליו של כל אחד ואחד. חז"ל אומרים: אדם שנותן עיניו במה שאינו שלו, גם מה שיש לו נוטלים ממנו. פירוש המשפט: אדם מסתכל על השני, יש לו ככה ויש לו ככה, ולמה לי אין? מקנא... הוא קנה בדיוק רכב חדש ואני צריך להסתפק ברכב שהשנה שלו היא 88. עוד קצת אחורה ואפשר לשים את הרכב בתור עתיקה, אבל לא על הכביש. והשני בדיוק עוצר לידו ברמזור עם רכב שבמהירות מרבית מגיע ל-120.

56:20אז האדם מקנא, האדם חושב למה לו כן, ולי לא. אז הוא חושב וחושב איך אני אנסה, מנסה לגייס, מנסה, מנסה. באמת מספרים פעם בדיחה, היה פעם אדם אחד שאמר לחבר שלו, "קניתי לאשתי משהו שתוך דקה מגיע ל-120." הוא אמר לו, "מה קנית?" הוא אמר לו, "קניתי לה רכב חדש, סובארו חדשה, במהירות." החבר שלו אומר לו, אני קניתי לה משהו שתוך חצי דקה מגיע ל-120. אז הוא אומר לו, מה קנית? אמר לו, קניתי לה בימבה חדשה. בימבה חדשה, שנייה, 120. פתאום מגיע החבר השלישי, אומר לו, אתם יודעים מה אני? אני קניתי לה משהו שתוך שנייה היא מגיעה ל-120. אמר לו, מה קנית לה? אמר לו, משקל. איך שהיא עולה היא מגיעה ל-120. טוב, זה במאמר המוסגר. אבל אנחנו פה במושג הזה של המאורות הגדולים, המאור הגדול והמאור הקטן. כשיש לך את המאור הגדול, זה השמש. המאור הקטן, זה הירח, אומר להקדוש ברוך הוא: אפשר לשני מלאכים לשלוט בכתר אחד? הקדוש ברוך הוא ממעט אותו. למה?

57:24כי זה אותו אדם שעומד ברמזור ומסתכל על השני, למה לו יש? הוא בעצם עושה את אותה פעולה שהירח הסתכל על השמש. אי אפשר לשני מלאכים לשלוט בקטר אחד. מישהו צריך להתמעט. אני לא יכולה שעוד מישהו יקבל כבוד. מה הקדוש ברוך הוא עשה? לכי ומעטי את עצמך. הקדוש ברוך הוא גם את מה שיש לו, הוא נוטל ממנו ולוקח. זאת אומרת, אתה לא רוצה. רכב בשנת שמונים ושמונה, אז ניקח לך אותו. זה לא מה שתקבל בשנת אלפיים ושמונה או אלפיים ושמונה עשרה, אבל גם את השמונים ושמונה ניקח לך. זאת אומרת, האדם צריך לדעת, ללמוד ולהסתפק במה שיש לו. ובאמת יש סיפור מזעזע שממחיש את הדבר הזה. הסיפור הזה התפרסם, אמנם לא בפורום כל כך גדול, אבל הסיפור מזעזע. הסיפור מתחיל על שני חולים שהיו משותקים בכל הגוף. בקושי היו יכולים להזיז את עצמם, את האצבעות קצת. שתים היו בחדר אחד, באחד מבתי החולים בארץ. כמה זמן אדם יכול לשכב במיטה, מסכן, משותק? ניסו להעסיק את עצמם בכל מיני דברים, אבל כמה זמן? יום אחד גילה אחד החברים שלידו במיטה יש חלון. הוא ביקש מאחת האחיות: "תגבי אותי עם המיטה שאני אוכל לראות בחלון מה יש בחוץ, לראות קצת עולם."

58:49והוא מסתכל בחוץ ואומר לחבר שלו שבמיטה לידו, "אתה אין לך חלון, לי יש חלון, אני אספר לך מה אני רואה." הוא מתחיל לספר לו על עצי פרי, על מוסים פרי, על ברבורים ששטים באגם, על ילדים שמשחקים בכדור, על אמא שרודפת אחרי הילד שלה שלא ירוץ לכביש, כל מיני חיים. ואותו חבר שרחוק מהחלון מתחיל להרגיש רגשות קנאה. רגע. למה אני לא יכול לראות? אז הוא מנסה בהתחלה לרמוז לו, רגע רגע, האמא הזאת היא רצה או שהיא רק הולכת? אמר לו, רצה רצה. אמר לו, לא מאמין, אני רוצה לראות. אמר לו, אין, אתה לא יכול לראות, אני פה בחלון. אחרי כמה רמזים שהוא ראה שהחבר שלו לא מבין את הרמזים, אז הוא מבקש ממנו, אמר לו, תן לי יום אחד לראות מה קורה בחוץ. אותו חבר כעס, אמר לו, תקשיב, גם לכבוש את המלכה עם מי בבית. יש לי חלון אחד, גם את זה אתה רוצה? אתה לא רוצה? לא צריך, אני לא אספר לך, לא אדבר איתך יותר. הוא ראה שהוא כועס מאוד.

59:54ולא הצליח לנסות, אמר לו, טוב, תן לי חצי יום, תן לי שעה, תן לי דקה, רק לראות את העולם, אני לא ראיתי 20 שנה את העולם, אני תקוע פה בחדר, כבול בבית החולים. אמר לו, חבר'ה, אין מה לדבר. הוא ניסה לעבור לחדר במחלקה אחרת, שום דבר, זה החדר שלך, זה המקום שלך, אין מקום אחר. הוא ניסה כל מיני דרכים, אמר לו אולי אתה רוצה שאני אבטר לך, אני אשלם לך כסף. הוא לא אמר לו כלום. החלון שלי ואני לא מוכן לעזוב את החלון. זו הדרך היחידה שיש לי לתקשר עם העולם. יום אחד, בשעת לילה מאוחרת, אותו חבר שרחוק מהחלון מתעורר ושומע פרפורי נשימה מהמיטה של החבר שליד החלון. הוא קם ורואה את החבר שמנסה להושיט יד שבקושי מתפקדת לעבר לחצן המצוקה. היד החיוורת מנסה לגעת בלחצן ונשמטת. מנסה לגעת בלחצן ונשמטת. ושוב מנסה ושוב נשמטת. באינסטינקט הוא ממהר ללחוץ על הכפתור לקרוא לעזרה ואז פתאום עוצר את עצמו למחשבה. רגע, אם אני לוחץ יבואו להציל אותו.

1:01:14אם יצילו אותו, ישאירו אותו במיטה ליד החלון. אם ישאירו אותו במיטה ליד החלון, אז לי לא יהיה חלון. לא שווה לי להציל אותו. ואז הוא חושב על זה עוד פעם ומחליט לא להציל אותו. הוא התהפך לצד השני וישן. בבוקר פינו אכן את המיטה של אותו חבר שנפטר, והוא ביקש מהאחיות שהוא יעבור למיטה ליד החלון. הוא עובר למיטה ליד החלון. הדבר הראשון שהוא עושה הוא לנסות, עוד לפני שהאחיות מקבעות את המיטה שלו, לראות מה יש בחלון. האחיות אמרו לו, "חכה, חכה." מעלים אותו, והוא מסתכל בחלון, והוא רואה שהחלון בכלל לא פונה לחוץ. הוא פונה לחדר הסמוך שהיה בשיפוצים, בבנייה. חדר עם קירות אפורים, טיח, קצת אבנים שבורות, חצץ, גלעים של מלט. זה מה שהיה. אותו חבר... לא ראה שום דבר מחוץ לחלון. הוא רק רצה לשמח אותו. הוא רצה ליצור נושא חדש לשיחה. אז הוא היה מדמיין כל מיני דברים ואומר לו מה אני רואה: פה ילדים משחקים בכדור, ברבורים ששטים בים, עצים עמוסי פרי—כדי שיהיה להם על מה לדבר. עכשיו...

1:02:32הוא נשאר בלי חלום ובלי חבר. זאת אומרת, אתה רצית שיהיה לך יותר ממה שהיה לך, ואיבדת גם את החלום וגם את החבר. חוץ מהעונש לעתיד לבוא, שהוא יכל להציל את אותו חבר, ולא הציל. זאת אומרת, זו המידה של הקנאה. בשעה שאדם נמצא במידה של קנאה, הוא יכול להגיע לעבירות החמורות. כמו אותו אדם שלא הציל את חברו בשביל חלום. זה המושג שאנחנו לומדים. מהיום הרביעי, כשהירח הגיע לקדוש ברוך הוא ואמר לו, אי אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד. אמר לו הקדוש ברוך הוא, לכי ומעטי את עצמך. את לא רוצה שהשני יהיה לו גם טוב, שיהיה לו גם גדולה, שהוא גם ישלוט? אז אותך נוריד. וזה בעצם האדם צריך לבדוק בכל צד ושעל בחיים. היום החמישי, הפסוק כותב "ישרצו המים שרץ נפש חיה ואוף יעופף על הארץ". ואנחנו שוב, כמו שאנחנו יודעים שהעוף הוא עף. הקדוש ברוך הוא אומר לנו "ואוף יעופף על הארץ". מה אכפת לי אם הוא יעופף על הארץ, או יעופף על השמיים, או יעופף על העצים, או יעופף על המים? מה זה משנה? הרשב"ם מגלה לנו סוד גדול, שאני לא יודע אם המדענים גילו את זה היום, אולי כן, אולי לא. הרשב"ם במפרש פסוק זה מסביר את תפקיד העופות בעולם, שהם מעופפים בשמיים ומטהרים את האוויר.

1:03:56בפירושו על הפסוק הוא כותב: "ואוף יעופף על הארץ". פעולת האוף, שהאוף עף בשמיים, גורמת לטהור האוויר. זאת אומרת, הקב"ה רצה שיהיה לנו אוויר נקי, אוויר מטוהר. מה הוא עשה? ברא אופות שחוץ ממה שהם מביאים לעולם, הם גם עפים עפים בשמיים. כשהם עפים, אז הם מחליפים את האוויר ומנשבים את האוויר. נשיבת האוויר גורמת לאוויר שיתחלף, האוויר שיתחלף מועיל לאדם. וזה הפירוש, "אוף יעופף על הארץ". האוף יעופף וההשפעה שלו תהיה איפה? על הארץ. זאת אומרת, על האדם שנמצא בארץ, הקב"ה הוא דאג גם למזגן ולמיזוג אוויר על ידי האופות שעפים ומשנים את האוויר בבריאה. בפסוק אף א'. כתוב שהקדוש ברוך הוא ברא את התנינים הגדולים. תנינים הגדולים, מה זה גדול? אנחנו אומרים יש אדם גדול, אדם קטן, מה זה גדול? אז פה רש"י כותב: התנינים - דגים גדולים שבים. הרמב"ן ירד קצת למספרים. הרמב"ן מביא משם חכמי היוונים שכתבו בספריהם.

1:05:13שיש מהם אורכם של אותם תנינים גדולים, כמה האורך שלהם? 500 פרסה. מה זה פרסה? פרסה ממוצעת, כל פרסה היא 4 קילומטר. 500 פרסה זה 2000 קילומטר. זאת אומרת הרמב"ן מעיד משם ספרי היוונים, ואם הרמב"ן כתב את זה זה כבר נהיה לנו חלק מהתורה. שיש חיות שבים שמגיעות לאורך של אלפיים קילומטר, ואלו התנינים הגדולים שהקב"ה ברא. זאת אומרת, זה לא בקנה מידה שנתפס לנו בכלל מה זה מושג של תנינים גדולים. ואת התנינים הגדולים האלה הקב"ה ברא כדי שאנחנו נדע ולו במקצת את כוחו של הבורא. אדם אומר לפעמים, רגע, הקדוש ברוך הוא אמר ככה, בסדר, אבל לא כל כך מסתדר לי, לא מתאים לי, אולי הזדמנות אחרת. הקדוש ברוך הוא אמר לשמור שבת, השבת לא כל כך הסתדרה לי, יש לי איזו שמחה, אני חייב לנסוע, אולי שבת הבאה. אם אנחנו היינו יודעים, אם כל אחד ואחד היה יודע את הכוח של הקדוש ברוך הוא, האדם לא היה אומר לקדוש ברוך הוא, אולי לא עכשיו, אולי הזדמנות אחרת אני אקיים.

1:06:22ואת המושג הזה של פחד ה' ומהדר גאונו אנחנו יכולים לראות לפי המוצרים, לפי הדברים שהקדוש ברוך הוא ברא בבריאה, את התנינים הגדולים. חיה, אלפיים קילומטר, אם החיה הזאת הייתה פה והייתה מבקשת מהאדם, אדוני, לך תביא לי ארוחת בוקר. האדם היה יודע שאם הוא לא יקיים את הרצון שלה, תוך כמה שניות הוא יהפוך לארוחת הבוקר. זאת אומרת, אם אנחנו הולכים לפי המושג של הבריאה, כשהקדוש ברוך הוא ברא את מכלול העולם, אם קשה לנו להסתכל על כל הגלקסיות, על כל הקוסמוס, על כל כוכבי השמיים, נסתכל הנה, יש לנו חיה בים, 2000 קילומטר שהקדוש ברוך הוא ברא, ממנה אנחנו יכולים ללמוד את הכוח של הקדוש ברוך הוא, את העוצמה שלו, ואת הדר גאונו. ביום השישי אנחנו רואים שהפסוק כותב: "תוצא הארץ נפש חיה למינה, בהמה ורמש". כותב הכלי יקר: שלושה דברים אלו ברא הקדוש ברוך הוא - עופות, בהמות ודגים. ראשי התיבות של עופות, בהמות ודגים עולים לתיבת "עבד". מה זה עבד? אומר הכלי יקר דבר שיכול לשבור הרבה מחשבות והרבה השערות של כמה אנשים מדורנו.

1:07:38יש אנשים שחושבים, תנו לחיות לחיות, ולבני האדם לא צריך לתת לחיות. כשיש מקום שרוצים לפתח שם בניינים שהם מגורים לאנשים, הם אומרים רגע, אבל תפגעו בחי, בצומח או בדומם. מה עם האנשים שהם גם משהו חלק בבריאה? אותם האנשים שהם חלק בבריאה, אין להם כביכול זכות לחיות. אם אתה לא צבי, או נמר, או אייל, או יחמור, או ג'ירפה, אז הזכות שלך לחיות פתאום מוטלת בספק. זהו הפרדוקס שאליו אנחנו נתקלים לפעמים, כאשר חלקים מהחברה מתמקדים רק בחיות ובטבע, ושוכחים שגם בני האדם הם ברואים עם זכויות. אין לך זכות לחיות תנו לחיות, לחיות. עוד לא ראיתי מדבקות "תנו לאנשים לחיות". יש אולי כאלה של ארגון הפרט, שהוא כותב על הילודה שלא לעשות הפעלות "תנו לאנשים לחיות", אבל לא בתור אותם אנשים שמצהירים "תנו לחיות לחיות". למה הם לא מצהירים "תנו לאנשים לחיות"? אומר הכלי יקר. עב"ד, ראשי תיבות אופות, בהמות, דגים. הם עבדים של האדם ונבראו לצורך האדם כדי שהאדם ישתמש בהם לכל צרכיו. לא שהאדם ישמש אותם לכל צרכיו, אלא כדי שהאדם ישתמש בהם לכל צרכיו. מוסיף ה"כלי יקר" ואומר שכנגד השלושה חלוקות האלו,

1:08:52של האופות, בהמות ודגים יש כנגדם שלושה סוגי אנשים. הדגים הם כנגד הצדיקים, כיוון שהמים זה החומר הכי פחות אחוז בבריאה. מים הם סימן של טהרה, סימן של זכות. אדם טובל במקווה, אדם נוטל ידיים עם מים. הצדיקים כנגד הדגים שבמים. הבינונים כנגד האופות, שהאופות הם בין הארץ, בין הקרקע, הדבר הגשמי, לבין השמיים שהם הפן הרוחני. והבהמות, הבהמות שהם... המוסד הגשמי ביותר. הדגים שוב הם כנגד הצדיקים, האופות הם כנגד הבינוניים, והדגים והבהמות הם כנגד הרשעים. אומר הכלי יקר, שים לב. אצל הדגים, אומר הקדוש ברוך הוא לשון כפולה. הקדוש ברוך הוא אומר פרו ורבו. הקדוש ברוך הוא לא מסתפק בפרו אחד, פרו ורבו. באופות הקדוש ברוך הוא אומר ברכה אחת: "והעוף ירב בארץ." העוף יתרבה. הוא לא אומר "פרו ורבו," אלא "ירב." בבאמות הקדוש ברוך הוא לא אומר כלום. הוא אומר רק "לי הקר." מזה תלמד מוסר השכל. איזה חלק הקדוש ברוך הוא רוצה בבריאה? את העופות.

1:10:12את הדגים או את הבהמות. בדגים שהם כנגד הצדיקים, הקדוש ברוך הוא אומר "פרו ורבו". בעופות שהם כנגד הבינונים, הקדוש ברוך הוא אומר רק "ועוף ירב בארץ". רק רבייה אחת. בבהמות שהם כנגד הרשעים, הקדוש ברוך הוא לא אומר לשון רבייה בכלל. המוסר השכל הזה צריך ללמד אותנו שאנחנו, כשעושים את רצונו של הקדוש ברוך הוא, אנחנו, מלבד הרצון של הקדוש ברוך הוא לשמור את המצוות, יש לו רצון גם שיהיה "פרו ורבו". כמו הדגים, צדיקים, הקב"ה יזכה אותנו, שנעשה רצונו כרצונו, ולעובדו בלבב שלם, בביאת משיח צדקנו, במהרה בימינו, אמן ואמן.