פרשת אמור מלה סיפורים וחידושים, שיעור גאוני מהרב אפרים כחלון שליט"א

0:01פרשת השבוע, פרשת אמור, הפרשה שלנו עמוסה במצוות. בדרכנו בשיעתא דשמיא נשתדל לזכור את הכל, כך שכל אדם שישמע את השיעור ידע פחות או יותר על מה מדברת הפרשה עם פירושים ורעיונות. בשיעתא דשמיא, עד כמה שיזכה אותנו הקדוש ברוך הוא. הפרשה מתחילה בציוויים אל הכהנים. וכך הפסוק הראשון בפרשה מתחיל: "ויאמר ה' אל משה, אמר אל הכהנים בני אהרון ואמרת אליהם: לנפש לא יטמא בעמיו". אף אנחנו צריכים להבין שבעצם הכהנים היו משרתי השם ועובדי השם כל זמן שהיה קיים המשכן ואחר כך בית המקדש. אז הכוהנים היו צריכים זהירות יתרה בשאר עניינים של טומאה, כיוון שהם כל הזמן עוסקים בדברי קדושה. ככה ידוע, טומאה וקדושה אין ביחד. אין כזה דבר שהאדם יהיה טמא וקדוש. אין דבר.

1:04אז הטומאה, יש טומאה פיזית ויש טומאה רוחנית. טומאה פיזית, אדם שנוגע במת או בשרץ, אז הוא טמא פיזית. טמא, כמובן שזה דבר רוחני, אבל הכוונה היא שהוא עשה פעולה פיזית. יש טומאה רוחנית, אם בן אדם מסתכל במקומות לא צנועים, דברים לא טובים, מדבר דברים לא יפים, הוא מושך על עצמו טומאה שהיא רוחנית, הוא לא עושה מעשה, זה רוחני. אבל פה הציווי על הכהנים, לנפש לא יטמא בעמיו, שכל כהן... דבר על הכהנים בני אהרן, כל כהן שהוא בכלל בני אהרן, אסור לו להיטמא למתים, רק לשארו הקרוב אליו, לאימו, לאביו, לבנו, לבתו, לאחיו, ולאחותו הבתולה הקרובה אליו, אשר לא הייתה לאיש, להיטמא. זה אומר, יש לנו פה את הציווי הזה על הכהנים, שדרך אגב נוהג עד היום, ובתוך הציווי הזה כמובן גם לאשתו, שבתוך זה הוא יכול גם להתאמות לאשתו. והתורה באה, ואגב זה שהיא כותבת את הדינים לכהנים שאסור להם להתאמות למתים, באה התורה וכותבת ציווי נוסף: לא יקרחו קרחה על מת.

2:31הכוונה לא יבוא ויאסור. היה מנהג הגויים לבוא ולעשות כל מיני תספורות משונות. היו עושים את זה על מת. ו"פאת זקנם לא יגלחו" - לא יגלחו בתער את הזקן, ו"בבשרם לא ישרטו שרטת". לכאורה, כל הדברים הללו הם ציוויים לאו דווקא על הכהנים, הם ציוויים על כולם. כל אחד ואחד מהם ישראל. אבל למה נשנה פה על הכהנים? אז הגמרא לומדת בזה במסכת מכות דווקא כדי ללמוד את הציווי שניתן בכהנים לעם ישראל שזה דווקא בראש הכהונה ושאר דינים וכו'. אבל הדבר הזה צריך לדעת: ופאת זקנם לא יגלחו. המעלה של הזקן היא מעלה גדולה ונשגבה, כמו שכתוב בזוהר הקדוש. כותב ויילה לימן דאושית ידי לדקנוי כוונה אוי לאדם ש... יקצץ את זקנו ויתלוש את הזקן. מעלתו של הזקן היא גדולה מאוד על פי תורת הסוד. יש לחפץ חיים ספר שלם נקרא תפארת אדם רק על הזקן, ומשכנע לשים זקן. כמובן, היום אצל בחורים צעירים לא מקובל במקומות מסוימים לגדל זקן. יש כאלה אפילו יסלדו מזה, "מה אתה נהיה הרב?" וכדומה.

3:54גם אם מתגלחים, צריך לדעת איך להתגלח על פי ההיתרים ההלכתיים. לא כל סוגי המכונות גילוח כשרות. כמובן שוודאי שאסור בסכין - זה לאו דאורייתא. וכתוב מזהיר ואומר: הן על הכהנים והן על שאר כל עם ישראל, כמו שמובא לעיל בפרק י"ט, פסוק כ"ז. שזה לא תשחית פאת זקניך שזה ציווי על כל עם ישראל. וגם כאן המקום להזהיר ולומר שכל בן אדם שיש לו מכונת גילוח והוא מתגלח והוא חושב שהיא טובה, צריך לבדוק שאם היא טובה ומגלחת טוב, יש סיכוי שהיא אסורה על פי התורה. צריך ללכת ולבדוק ולשאול מורה צדק שמבין בזה שיבדוק שהדבר הזה בעצם הוא דבר ראוי ואגון על פי התורה שחלילה לא יגיע לידי השחתת פאת הזקן. מורה צדק שמבין בזה, שיבדוק שהדבר הזה בעצם הוא דבר ראוי והגון על פי התורה, שחלילה לא יגיע לידי השחתת זקן. אישה זונה וחללה לא ייקחו. אסור לכהן להתחתן עם כל אחת. שוב פעם, דרגות של קדושה. דרגות גדולות של קדושה שיש להם. ואותו דבר, אישה גרושה מאישה. גם אישה גרושה אסור לו. אפילו הגרושה שלו. כהן שמגרש את אשתו לא יכול להחזיר את האישה חזרה. לכן הגמרא כותבת בבבא בתרא, יש פרק בבבא בתרא, נקרא גט מקושר. שם הגמרא מסבירה

5:18את הפרק גט פשוט בתוך זה הגמרא מסבירה שיש גט פשוט וגט מקושר. גט פשוט זה גט שכותבים אותו פשוט: פלוני פלוני, שמות מקומות, הכל. חותמים את הגט 12 שורות, הגט כמניין "גט". כמו שהשפות רומזות את זה בגיטין. אבל יש גט מקושר. מה זה גט מקושר? אחר כך היו מקפלים את הגט, אחרי שכותבים אותו, כמו אקורדיון, ותופרים בכל תפר, והיו מכתימים עד. עוד תפר, עוד עד. ולמה חז"ל תקנו את זה לכהנים? שהכהן, בינתיים הוא עכשיו כועס, הוא רוצה לגרש את אשתו, מתעצבן, חביבי, אולי תירגע, עד שיתפרו את הגט, ויכתבו את הגט, ויכינו אותו, ויסדרו אותו, ויביאו עדים, ועוד עדים, ועוד עדים, ועוד עדים, עד שיחתימו, כל זמן שהוא לא נתן לה, היא עוד לא מגורשת. אז הוא יכול להירגע כדי שאם הוא כבר נתן לה את הגט הוא לא יכול לחזור בו. זהו, הכהן הפסיד, הפסיד אותה לכל החיים. זה בלתי הפיך. אז לכן לגט הם תקנו לו גט מאוחר כדי שייקח זמן עד שהוא יתעשת מהכעס שלו. וזה גם בא ללמד אותנו הרבה פעמים בן אדם כועס והכעס שלו גורם לו לעשות מעשים שאחר כך הוא יכול להתחרט עליהם. צריך לשים לב.

6:35אדם לפעמים בכעס שלו מדבר לאשתו כל כך גרוע או אישה מתוך הכעס שלה מדברת לבעלה כל כך גרוע, וזה אחר כך לא ניתן לכפרה. משפטים כאלה, דברים כאלה ושאר דברים. יש הרבה אנשים בכלא שהגיעו לכלא רק מכעס. מרוב הצבים דקר את חברו, מרוב כעסים הרג, רצח, נקם בצורה מזוויעה. צריך לדעת, הכעס הוא אוי ואבוי. הדבר של הכעס, חז"ל אמרו, כל הכועס, כל מיני גיהנום שולטים בו. כל הגיהנום, כל המשחיתים, כל המזיקים, כל השדים, כל הרוחות, כל כוחות הטומאה, איתו שם. שם איתו, איתו, בכעס הזה. אז רואים עד כמה אדם יכול להגיע. בהמשך התורה, בפרק כ"א, פסוק י', והכהן הגדול מאחיו, התורה אומרת, הכהן הגדול הוא דרגה נוספת דרגה קדושה מעל שאר הכוהנים. יש עליו ציוויים שאפילו לאביו ולאמו לא ייטמא, ומן המקדש לא יצא. הוא קודש קודשים לקדוש ברוך הוא, וגם הוא לא יכול להתחתן עם אף אישה שהיא לא בתולה. והיא אישה בתולה היא כך. למה? כי אישה שהייתה כביכול עם גבר אחר פעם...

7:56אז היא פגומה, היא דרגה שנייה, היא לא אישה חשובה. היא לא אישה שהיא מיוחדת רק לכהן. עכשיו כמובן, כל דבר, גם אם אישה הייתה עם בעל, על פי כהוגן, על פי התורה, בחופה וקידושין, אבל אחרי שהיא הייתה, היא כבר לא בתולה. היא כבר לא שמורה ומיוחדת לכהן. הכהן, דווקא מכיוון שהוא כזה קדוש, הוא צריך שמירה מיוחדת עד מאוד שכל דבר יהיה מיוחד בשבילו. כדי שנבין, דוגמה: ראש ממשלה או נשיא או שר - לא משנה, חשוב - כשהוא מגיע לאירועים, אז בדרך כלל בודקים לו את הכל... שמירה מיוחדת עד מאוד שכל דבר יהיה מיוחד בשבילו. כדי שנבין, דוגמה: ראש ממשלה או נשיא או שר, לא משנה, חשוב. כשהוא מגיע לאירועים, אז בדרך כלל בודקים לו את הכל. יש כאלה אפילו את האמנה, תואמים לו לפני כן שלא שמו לו רעל, כל דבר מיוחד בשבילו, מיוחד, מיוחד. עושים בדיקה לכל האנשים שמגיעים, שלאף אחד אין עבר פלילי, מפחדים עליו. אותו דבר הכהן הגדול, שכוחות הטומאה רוצים לתפוס אותו. כוחות הטומאה רוצים, שומרים עליו. שלא כל אישה תתקרב אליו. אישה שהיא זהירה, שהיא שמורה, וכו' וכו', אישה בתולה כך.

9:09על מנה ובורשה וחללה זונה את אלה לא ייקח, אסור לו לקחת אותם, כי אם בתולה מעמיו ייקח אשה. הסבר נוסף שבמפרשים, וזה הסבר בעצם מפחיד מאוד, לקיים את מה שאמרו חז"ל, אל תאמן בעצמך עד יום מותך. לפעמים בן אדם מרגיש שהוא צדיק, גדול, ששומר מצוות, מזכה את הרבים, הוא עושה הרבה דברים טובים. הוא אומר, זהו, אני מסודר מהיצר הרע. אמרו חז"ל, אל תאמן בעצמך עד יום מותך. היצר הרע בצ'יק יכול להפיל אותך, לרסק אותך, להבדיל. להפיל אותך להרבה מטה. אותו דבר על הכהן הזה מובא במפרשים בשם חז"ל שהכהן נאסר עליו להתחתן עם אלמנה או גרושה, במיוחד עם אלמנה, כיוון שהכהן הגדול היה יודע את שם השם המפורש, ובשם השם המפורש היה אפשר להמית אנשים לאחריות אנשים. הכל היה בידו. עכשיו שאר הכהנים לא היו יודעים.

10:09אז לפעמים אדם, כהן גדול, שימו לב רבותיי, ירצה להתחתן עם אישה, פשוט יארוג את בעלה. יגיד עליו את השם המפורש, יארוג אותו וייקח אותה. שאר הכהנים לא נאסרו באלמנה, רק בגרושה, שזה פגם. כי בדרך כלל מגרשים עם סיבה, זו בעיה. אולי הייתה לו צנועה, אולי הייתה לו בסדר, כעסנית, שאר מידות רעות וכדומה. יכול להיות שבאמת הייתה בעיה גם אצל הבעל, אבל גרושה באופן כללי זה משהו בעייתי. אבל על אלמנה כהן גדול נאסר בה, שחלילה לא יבוא ויהרוג את הבעל. אתם מבינים רבותיי, כהן גדול שנכנס לקודש הקודשים, מפחדים. התורה מפחדת. אין אפוטרופוס לעריות ואין נאמנות לאף אחד. כמה שתהיה צדיק, כמה שתהיה קדוש, כמה שתהיה רב, כמה שתהיה מזכה הרבים - תשמור את עצמך, תשמור את עצמך. היה אחד... בבית המקדש, כהן גדול מקרא יוחנן כהן גדול, שמונים שנה היה כהן גדול. שמונים פעם נכנס לבית קודש הקודשים, והצחה היא שמאה באלפית מחשבה שהיא לא כהוגן אדם הייתה למקום, ובסוף יצא והתקלקל, נהיה צדוקי. כפר אנחנו חכמים בתורה שבעל פה ועוד עבירות. אין אמון בבני אדם וגם לא בבן אדם הזה שזה אתה.

11:37ממשיכה התורה ומספרת לנו בפרק כ"א פסוק י"ז: "וידבר ה' אל משה לאמור: דבר אל אהרון לאמור: איש מזרעך לדורותם אשר יהיה בו מום לא יקרב להקריב לחם אלוקיו." כי כל איש אשר בו מום לא יקרב: איש עיוור או פסח או חרום או שרוע. כל אדם שיהיה בו תקלות, כל אדם שיהיה לו בעיות, כל אדם שיש לו משהו פגם בגוף, אל תקרב אותו לעבודת בית המקדש. הכלי יקר עומד פה על המשפט, מה זה "אשר יהיה בו מום"? "יהיה" זה לשון עתיד. "אשר יש בו מום", מה זה "יהיה"? אומר הכלי יקר, דבר מופלא וגדול. אומר הכלי יקר, שבאמת באותו זמן, אין על האדם עוד מום. אין עליו מום. רק מה, חכמים בחוכמתם, הקדמונים היו בקיאים בחוכמות, היו יודעים בכל מום שנתהווה באדם, תרם מיותו. כוונה לפני השיברות בכלל,

12:56האדם הזה קיבל תָּמוּם, את העִוָּרוֹן, את השיגָּרוֹן, את המחלות למיניהן, מצד איזה עָווֹן שראו בו. יודעים למה קיבלת את זה? כאבי שיניים? בגלל זה. כאבי פה? בגלל זה. כאבי רגליים? בגלל זה. עִוָּרוֹן? בגלל זה. כאבי אוזניים? בגלל זה. דרך משל, אומר הכלי יקר, אם ידעו שהוא מקבל שוחד, ידעו בו שסופו בא לידי עִוָּרוֹן. ואם ראו בו רגל גאווה, ידעו בשל סופו לבוא לידי שבע רגליים. אם הוא גאוותן, ישבור את הרגליים. ועל ידי הפנים, מה הם מסתכלים, מה הם יודעים. וזה מה שאומר הכתוב, אשר יהיה בו מום. מה הכוונה? עוד לפני שיש בו מום, באים לקבל אותו לבית המקדש, הוא נכנס לפקולטה, שם שמקבלים את הכהנים לעבודת בית המקדש, לעבודות המשכן, מסתכלים עליהם בחוכמתם, רואים זה גאוותן זה. זה ודאי ישבור את הרגליים, אז הוא פסול מעכשיו לעבודה. ובכן רבותיי, על הדבר הזה, שאני לא יודע, לפי מה שאני רואה, לא הכרתי גאה יותר ממנו. גם כשאתה מדבר איתו סתם, אתה אומר לו שלום, הוא נותן לך את ההרגשה שהוא הכי מיוחד, הכי טוב, ואתה הכי אפס, והכי זבל, ויורד. זה הגיע לשלב מסוים שזה כמעט נהיה חולי נפש. כל פעם הייתי אומר, ריבונו של עולם, מה זה הבן אדם הזה?

14:16מסכן, מסכן, כמה הוא שבוי, כמה הוא שבוי באהבת עצמו, כמה הוא שבוי בפאר עצמו, בכבוד עצמו, בגאווה, גאווה סרוחה. ואני עוד לא הכרתי דברי הכלי יקר הללו, שהכלי יקר אומר שאדם שגאה, יכול לשבור את הרגליים. ובכן רבותיי, לא תאמינו, אני חשבתי ואמרתי, רמז, אל תבואי לי רגל גאווה. למה אומר הכתוב רגל גאווה? כי אדם שהוא גאה, לשון רגל יכול לשבור את הרגליים. ולמה אמרתי את הרמז הזה? כי אותו בן אדם הגאה הזה שהיה, נהיה נכה ברגליים. קיבל איזה אירוע במוח, משהו, הוא לא יכול ללכת. שבור ורצוץ ומרוסק. ומנסה ללכת כאילו לא לקבל עזרה מבני אדם, והוא נופל ברחוב ומתבייש ומתבזבז נגד כל החברה. אחר כך ראיתי דברי הכלי יקר כאן. בפרק כ"א, פסוק י"ז, בפרשת אמור, בספר ויקרא, שהוא אומר כן, הגאווה מביאה לידי שבר הרגל. לא תוכל ללכת. לכן כתוב "רגל גאווה". אם אתה גאה, אין לך רגליים. וגם רבותיי, צריך לדעת דבר נוסף. הסיבה שהכוהנים...

15:38היו אסורים לעבודה אם יש בהם מום, מכיוון שבית המקדש, מקום המשכן, שם השכינה הייתה שורה. כתוב בזוהר הקדוש, שהשכינה לא שורה על דבר שהוא פגום. דבר שהוא חסר. אין כזה דבר. אם הדבר הזה חסר, השכינה צריכה שלמות. אז אם האדם הזה חסר, פגום, השכינה לא שורה עליו. והגמרא במסכת סוטה בדף ה' כותבת, אדם שהוא יהיר, גאוותן, הוא בעל מום. לכן בהר סיני הקדוש ברוך הוא לא השראה את שכינתו על שאר הערים, כי המדרש מספר שהתגאו. כל אחד התגאה: עליי, עליי, עליי, אני גבוה, אני אפרוש על סיני. כשהשכינה לקדוש ברוך הוא הגביהו. למה? כיוון שהם היו בעלי מומים. כולכם בעלי מומים, אמר להם הקדוש ברוך הוא, והשכינה לא שורה על בעל מום. שם השכינה ירדה על הר סיני. זה גם ההסבר שכל החולים יתרפאו במעמד הר סיני. למה? כיוון שהשכינה באה לרדת על עם ישראל לקבל את התורה, יש פה בעלי מום, מה עושים? מרפאים את כולם. אמרתי על זה בסייעתא דשמיא, היה יהודי אחד שעלו המון בעיות בשלום בית, המון המון בעיות בשלום בית, וזה גם נבע מהגאווה שלו, הוא לא החזיק מאשתו, אמר אשתי טיפשה, אשתי כזאת, אשתי כזאת, והיחסית חתן תריבה על תשובה, הגיע אליי ואמר שהבעיה קשות בשלום בית ונולדה להם בת כמעט חצי שנה בבית חולים.

16:59אמר אשתי טיפשה, אשתי כזאת, אשתי כזאת, והיחסית חתן טרי בעל תשובה, הגיע אליי ואמר שהבעיה קשה בשלום בית, ונולדה להם בת שכמעט חצי שנה בבית חולים. חודשים, חודשים בבית חולים, לא מוצאים מה יש לה, מחלות שונות, מוזרות, כאבים, איסורים, מוציאים, מכניסים, מכניסים, מוציאים, לא יוצאים, לא נותנים אישור להוציא, אומרים אין ברירה, תלכו, תחזרו, משגעים אותם, וכל הדבר הזה גורם לעוד יותר בעיות בשלום בית. ואז זה היה במחשבה לפניי, בסייעתא דשמיא, שהנה חז"ל, במסכת סוטה דף י"ז עמוד א', אומרים, דרש רבי עקיבא, איש ואישה שזכו, שכינה ביניהם. השכינה ביניהם. עכשיו, מה למדנו? שכשהשכינה נמצאת פה, היא לא נמצאת על דברים פגומים, על דברים חסרים. את החולים היא מרפאה. אדם שהוא בעל מום היא מרפאה אותו. אז אמרתי לאותו יהודי, תקשיב, אתה רוצה רפואה שלמה לבת שלך? הבת שלה קראו לה רחל. אתה רוצה רפואה שלמה לרחל? אמר לי, ודאי, הבת שלי סובלת כל הזמן, אני חושש. אמרתי לו, אתה תכבד את אשתך, ותנהג איתה טוב, בשלום בית אמיתי.

18:12אז במילא יהיה איש ואישה שזכו - שכינה ביניהם, ירד השכינה. אם ירד השכינה, פתאום יראה, רגע, יש פה מישהו חולה. יש פה מישהו בעל מום, יש פה מישהו עם כאבים, ייסורים. נרפא אותו. כמו מעמד הר סיני. אמרתי לו, אל תדאג. אם אתה תכבד את אשתך, אם אתה תשמע בכל אשתך ותחבד אותה, כמובן, כמו שהגמרא אומרת, בכל ענייני העולם הזה, גשמיות, אדם צריך לשמוע בכל אשתו. לא להריב כל דבר, איפה את רוצה לשים את התמונה, פה, פה, איפה שאת רוצה. תיתן לה, אם את תשמע בקול אשתך, הילדה תהיה לה רפואה שלמה. הבן אדם הזה קיבל על עצמו, התחיל לכבד את אשתו, לאהוב את אשתו. תוך זמן קצר הבת יצאה מבית חולים. סיפור אמיתי. זה מה שאנחנו לומדים, מאשרת השכינה. אז פה, הכתוב אומר, כל איש אשר בו מום לא יקרב. השכינה לא מקבלת אנשים מפגמים, בתוכם זה גם, כמו שאמרנו, בעלי גאווה, שגם הם עם פגם גדול מאוד. בהמשך התורה, בפרשה שלנו, התורה מדברת על האפשרות שהכהן יהיה טמא. בפרק כ"ב, פסוקים אלה, מדובר עליהם לדורותיכם כל איש אשר יקרב מכל זרעכם אל הקודשים אשר יקדישו בני ישראל לה' כל קרבן שאתם צריכים לעשות ותומתו עליו הוא יהיה טמא ונכרתה הנפש ההיא מלפניי קראת הקב"ה קוראת את נפשו. יש בגמרא כמה סוגים של כרת או שלא ימות או שימות ולא יעבור גיל 50 או שחס ושלום ייכרתו בניו.

19:35פסוקים אלה, אמור אליהם לדורותיכם: כל איש אשר יקרב מכל זרעכם אל הקדשים אשר יקדישו בני ישראל לה' וכל קורבן שאתם צריכים לעשות ותומאתו עליו, הוא יהיה טמא ונכרתה הנפש ההיא מלפני. יש בגמרא כמה סוגים של כרת: או שלא ימות, או שימות ולא יעבור גיל 50, או שחס ושלום ייכרתו בניו. יש עוד כרת הנפש, שזה מארץ החיים, לא היה לו חלק לעולם הבא, פה זה כרת בעולם הזה, שהוא יקבל כרת, שלא יעבור את גיל 50. איש מזרע אהרון, והצרוע או זב, אומר הפסוק הבא, פסוק ד', גם אסור לו להתעסק עם כל הקורבנות, או אם יצא ממנו שכבת זרע, או שהוא נוגע בשרץ. כל הדברים האלה, אי אפשר לעבוד עבודת הקודש, ואתה טמא. אין כזה דבר. זה גם מלמד אותנו כשאנחנו באים לעסוק וללמוד תורה ולהתפלל שהפה שלנו לא יהיה טמא. בזוהר הקדוש כתוב שרבי שמעון בר יוחאי רצה שיהיו לאדם שני פיות: אחד שישתמש בו בחול - תאכל, תשתה, ואחד לקודש. למה? אותו פה שמדבר שטויות מדבר דברי קודש. עד שרבי שמעון בר יוחאי אמר, טוב שהקדוש ברוך הוא לא ברא שני פיות, כי את שני הפיות היינו מחללים.

21:01אז לפעמים עם אותו פה שהאדם מקלל, אותו פה שבן אדם לא שומר על הלשון, מדבר נבלות, לשון הרע, תינופת וכו', בא ומתפלל, אומר, השם שפתי תפתח כי אתה שומע תפילת כל פה. איך? הפה הזה נהיה לך קטגור. כמו שהכהנים בשעה שהם בתומאה לא מתקרבים לעבודת הקודש. לכן כל אדם צריך לשמור, לשמור. לא נגיד לאדם, אתה יודע מה, בגלל שאמרת כללה, אל תתפלל. לא פותחים אותך מתפילה, אבל תהיה הגיוני. אתה תמה איך אתה רוצה לעשות את עבודות הקודש. אי אפשר לרקוד בשתי המקומות. גם לעשות עבירות, טומאה, וגם לשמור על קדושה. צריך להיזהר, סור מרע ועשה טוב. נבלה וטרפה לא יאכל. פה הכתוב גם מדבר על הכהנים, שאסור לאכול נבלה וטרפה. וכל בן אדם משאל ברור מה הוא לא יהודי, בטח שאסור לו. אבל פה אם תשימו לב זה נאמר בפרשה של טומאה. חוץ מזה שבן אדם כשהוא אוכל נבלה וטרפה הוא עובר עבירה, הוא גם נטמא. אז זה מה שגם מזכירה שנבלה וטרפה לא יאכל לטומאה. אבל לעניין הטומאה, נזיר כאן שאם אכל נבלת עוף טהור אסור לאכול בקודשים. זה אומר גם בשוגג, אם אכלת בטעות נבלת עוף שמתה בלי שחיטה.

22:26הוא תמה, ועד שהוא צריך להיטהר ולעשות את כל התהליך של הטהרה, כמובן כל דבר לפי מהותו: טומאת שרץ, טומאת נבילה, שזה יום אחד והערב שמש; טומאת מת, שזה שבעה ימים, וכן הלאה. כל הדברים הללו, כל הזמן הזה אסור לעבוד בעבודת המקדש ולהתקרב לבית המקדש. בהמשך התורה, התורה מספרת על התרומות, שהכהן קונה עבד, יכול לאכול מזה ב... בתרומה, כך מורה בפסק י' א', וכעת אנחנו רוצים לדבר על פרק כ"ב, פסק י"ז והלאה. שם מדברים על ענייני הקורבנות וידבר ה' אל משה לאמור: "דבר אל אהרון ואל בניו ואל כל בני ישראל ואמרת אליהם: איש מבית ישראל ומן הגר בישראל אשר יקריב את קרבנו לכל נדריהם ולכל נדבותם אשר יקריבו לה' לעולה". פה הכתוב אומר שיש בן אדם שמתחייב בקרבן, שזה בנדר, רוצה לתת להקב"ה נדר או נדבה.

23:32כל הדברים הללו, כשבן אדם רוצה לתת קורבן, יש הלכות. איזה סוגים של קורבן, מה הוא יעשה, אבל מה יגיד בן אדם? אז טוב, אין לנו קורבנות. מה אנחנו מעריכים מזה? ובכן רבותיי, היום, אף על פי שאין קורבנות, אבל, שימו לב, יש דברים יותר טובים מקורבנות. אומרת הגמרא ביומא, בדף פ"ו ע"ב, אדם שבא ורע בסתר, הקדוש ברוך הוא מתפייס ממנו בדברים. שהוא אומר סליחה בורא עולם, מתחרט, ולא עד על השם העלה עליו הכתוב כאילו הקריב פרים. קריב פרים, פרים זה שור. כמה עולה כל שור? כמה עשרות אלפי שקלים. שנאמר פסוק באושע פרק י' פסוק ג': "קחו עמכם דברים ושובו אל השם, ומשלמה פרים שפתנו". איך שאתה בא, מתוודה, מתחרט, אומר לקב"ה: "בורא עולם, סליחה, חטאתי, עוויתי, פשעתי", כאילו הקרבת את הקורבן. אמרת גמרא: השם, אתה אומר פרי חובה? אולי זה דווקא פרים של חובה, לא פרים של נדבה. שהכירו אותך לאבי. תלמוד לומר, ערפא משובותם אוהבים נדבה. הקב"ה אומר, בהושע, פרק י"ד פסוק ה', אני אחרי שהם חוזרים בתשובה, החזרה בתשובה שלהם בשבילי היא כמו קרבנות נדבה. קרבנות נדבה באים להמחיש כמה האדם אוהב את הקב"ה.

24:54נותן לו מתנות, כביכול הקדוש ברוך הוא נותן לו הכל. אבל בן אדם מתנדב, אף אחד לא חייב אותך, אתה בא, אתה נותן בכיף, אתה עושה בכיף שלך, כמו שאומרים. אז זה בתשובה, התשובה מהקדוש ברוך הוא היא יותר טובה מכל הקורבנות בעולם. הגמרא במנחות קי' א' כותבת: אמר רבי יצחק, מהי דכתיב? מה הפירוש של הכתוב בויקרא פרק ו' פסוק ח': "דבר אל אהרן ואל בניו לאמור, זאת תורת החטאת..." וזאת תורת האשם. כל העוסק בתורת חטאת, כאילו הקריב חטאת. וכל העוסק בתורת אשם, כאילו הקריב אשם. מה זה אומר? כל אדם שעוסק, לומד עכשיו את ענייני הקורבנות של קורבן חטאת, כאילו הקריב את החטאת. קורבן אשם כאילו הקריב אשם. לכן, תקנו רבותינו להגיד את זה לפני התפילה, את כל ענייני הקורבנות, למה? כיוון שאם בן אדם מתחייב בעבירה של חטאת, כביכול נתן חטאת, כביכול נתן אשם. זה בעצם גם היום אנחנו רואים שאפשר להגיע למעלה הזכות של הקורבנות. גמרא במסכת סוטה דף ה עמוד ב, הגמרא אומרת: אמר רבי יהושע בן לוי, כמה גדולים נמוכי הרוח לפני הקדוש ברוך הוא. אדם שהוא שפל, שהוא עניו.

26:18שבשעה שבית המקדש קיים, אדם הקריב עולה, אדם הקריב עולה, כליל לה'. הקב"ה, אני רוצה לתת לך קורבן, מתנה, שור, מוציא כמה עשרות אלפי שקלים, כליל לה', הכל לא לוקח כלום. או מנחה, שחר מנחה בידו, אבל מי שדעתו שפלה ועניו, מעלה עליו הכתוב כאילו הקריב כל הקורבנות כולם. כל הקורבנות, נדרים, נדבות, חטאות, אשמות, הכל. עולה. שנאמר, פסוק ב' א', פסוק י', זבחי אלוהים, רוח נשברה. מה זה זבחי אלוהים? כל סוגי הקורבנות שהקב"ה מקריבים אליו. מה כולל את הכל? רוח נשברה. בן אדם שהוא שבור לב, לא בדיכאון, לא עוד בן אדם בדיכאון, אלא בן אדם שהוא ענו, שמכיר את בוראו, יודע כמה כוחו של בוראו, ובגלל זה האדם ענו. זבחי אלוהים, רוח נשברה. אז אנחנו רואים שגם כיום, אפשר להגיע לדרגה הזאת של הקרבת הקורבנות. זו דרגה גדולה, אבל מה פה התורה מזהירה בפרק כ"ב שכל הקורבנות יהיו בצורה כזאת שלא יהיה בהם מום. כמו שאנחנו אמרנו ודיברנו, שהכהנים לא יהיה בהם מום, גם הקורבנות שלא יהיה בהם מום. השכינה לא שורה על דבר פגום וחסר. אז כל הדברים האלה שבן אדם, אם בן אדם לומד תורה, בן אדם שהוא עושה את כל הדברים האלה, שזה לא יהיה באופן שיש בהם חיסרון או מום. לפעמים בן אדם יכול לשחק אותה עניו, אבל יש מום גדול. איזה מום? שמים לב שאני עניו? כולם יודעים שאני עניו, שאני בסדר? במידות הרמב"ם סיפרו לו שיש איזה שייח אחד שהוא עניו גדול.

27:34בצורה כזו שלא יהיה בהם מום. כמו שאמרנו, דיברנו, שהכוהנים לא יהיה בהם מום, גם הקורבנות, שלא יהיה בהם מום. השכינה לא שורה על דבר פגום וחסר. אז כל הדברים האלה, אם בן אדם לומד תורה, אם בן אדם עושה את כל הדברים האלה, זה לא יהיה באופן שיש בהם חיסרון, יש בהם מום. לפעמים בן אדם יכול לשחק אותה ענב, אבל יש מום גדול. איזה מום? שמים לב שאני ענב? כולם יודעים שאני ענב, שאני בסדר? במימות הרמב״ם סיפרו לו שיש איזה שייח אחד שהוא ענב גדול. הרמב"ם כתב שאי אפשר להיות עניו לולי התורה. אם בן אדם לא לומד תורה, לא לומד מוסר, לא יכול להיות שיגיע לדרגה של ענווה. אמרו לו שיש שייח אחד שכל מי שמגיע לפניו הוא משרת אותו, והוא שייח גדול ועשיר. הרמב"ם הלך והתארח אצלו שלושה ימים. שלושה ימים הוא התארח אצלו וראה שבאמת השייח הזה עניו. הוא אמר אולי טעיתי שכתבתי שאי אפשר להיות עניו. אולי יש יוצאי דופן. אחרי שהוא בא ויצא ממנו, השייח אומר לרמב"ם: שמת לב כמה אני עניו? ראית את זה? איך הענווה שלו ראתה טוב? בעצם כל הענווה שלו כדי שיגידו שהוא עניו, זו ענווה פסולה, זה הקב"ה לא אוהב, זה לא נקרא כמו קורבן, זה קורבן פסול, זה קורבן פגום.

28:44בהמשך התורה בפרק כ"ג, פסוק א', ידבר ה' אל משה לאמור: "דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קודש, אלה הם מועדי". כאן הכתוב מתחיל לדבר על החגים ועל המועדים, ולפני כן הוא מקדים ומדבר על השבת. כמה טעמים על השבת: הדבר הראשון שהקדים את השבת, גם השבת נקראת מועד. יש לפעמים בן אדם שרק שומר חגים. אז תדע ששבת היא גם נקראת חג. "מועד" זה מושג של זמן. פעם בשבוע יש לנו חג שזה שבת, ואפילו יותר עדיפה מחגים ויותר חמורה מחגים. השבת היא יותר קדושה, ולכן כתוב "כל מלאכה לא תעשו". שבת היא לה' בכל משמעותיכם, וזה כתוב לפני החגים. ואז מגיעים הציוויים על החגים. בפרק כ"ג פסוק ט"ו כתוב: "וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עומר התנופה שבע שבתות תמימות תהיינה." יש מחלוקת בראשונים האם כיום, שאין בית המקדש ואין את קורבן העומר, האם זה דאורייתא או דרבנן. להלכה, אנחנו נוקטים שגם אם אדם שאומר 'לשם ייחוד' לא יגיד "מצוות עשה של ספירת העומר", אלא "מצוות ספירת העומר".

29:54בפרק אף ג' פסוק כתוב "וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עומר התנופה." השבתות הן עמימות, ויש מחלוקת בראשונים האם כיום שאין בית המקדש ואין את קורבן העומר האם זה דאורייתא או דרבנן. ולהלכה אנחנו נוקטים שגם אם אדם שאומר לשם ייחוד לא יגיד "מצוות עשה של ספירת העומר" אלא "מצוות ספירת העומר". אף על פי שכתוב בתורה "וספרתם לכם ממחרת השבת," יש דעות שזה דווקא בזמן שבית המקדש קיים, כשזה מגיע דווקא עם קורבן העומר וכדומה. אבל על המעלה הזאת של ספירת העומר כתוב בזוהר הקדוש שאדם שלא מצליח לספור את כל הימים, מפספס יום אחד, סימן שנשמתו פגומה. ואדם שסופר את כל הימים, הוא בבחינת קדוש, נשמה שקדושה משורש קדוש. לכן, כמה חשוב אנחנו בספירת העומר... צריכים להיזהר, לא לחשוב, אוי, איזה בלאגן עכשיו, לספור 49 ימים. זה מעלה גדולה, אשרי מי שזוכה לספור כל יום ויום עוד מצווה. כמובן ההלכה היא שמי שפספס יום אחד, לא יגיד, יאללה, פספסתי, אני לא סופר יותר. לספור מכאן ואילך ללא ברכה. כי יש מחלוקת האם כל 49 הימים זה מצווה אחת שמחולקת בין 49 פעמים, או כל יום מצווה בפני עצמה. למאן דאמר למי שסובר שזה 49 מצוות מחולקות,

31:16שזה דעת הבה"ג, זה הגאונים. אז אם אתה לא ברכת אתמול, אתה לא ספרת אתמול, אתה לא יכול להמשיך לספור מחר. למה? כי חיסרת במצווה, גזרת חלק מהמצווה, אז איך תמשיך לברך? לכן אנחנו קיימנו לנו ספק ברכות להקל, לכן לא מברכים, ממשיכים לספור, כמדעת רוב הראשונים, שגם למחרת זו מצווה בפני עצמה, עוד מצווה בפני עצמה, עוד מצווה בפני עצמה, אבל אנחנו חוששים בשביל ספק ברכות להקל, לא לברך. בהמשך התורה מספרת על הציוויים של חג השבועות, שבחג השבועות אחרי שאדם סופר 49 יום, ביום ה-50 מגיע חג השבועות. אחרי זה התורה בפרק כ"ג, פסוק כ"ד, מספרת וכותבת ומצווה את הציווי על ראש השנה, דבר אל בני ישראל אמור בחודש השביעי, החודש השביעי מתחילים לספור מניסן. ניסן נקרא ראשון לחודשי השנה, ניסן, אייר, סיוון, תמוז, אב, אלול. תשרי, תשרי בחודש השביעי. בחודש השביעי באחד לחודש יהיה לכם שבתון, ציווי לשמוע תקיעת שופר. ובעשור לחודש, הפסוק בא להזין הכוונה ביהוד בחודש השביעי. יום הכיפורים הוא מקרא קודש, ועניתם את נפשותיכם. צריך לענות את הנפש. יום הכיפורים, יום של כפרה שהיה על ידי משה רבנו שעלה לקדוש ברוך הוא.

32:42בזמן העגל, והתפלל ארבעים יום, והקדוש ברוך הוא אמר לו, סלחתי כדבריך, הקדוש ברוך הוא מכה להם. מאותו יום, יום הכיפורים הזה נהיה יום סליחה ומחילה. בהמשך התורה, התורה כותבת על חג הסוכות. חג הסוכות הוא חג שמח, והיית אך שמח. יש ציווי על חג הסוכות, אבל בחג הסוכות צריך לדעת, שחוץ מלבנות סוכה, יש פרטים איך בונים סוכה. לא סתם לקשור סדין. לפעמים, אדם עובר ליד איזה... סוכה רואה כל הסוכה פסולה. אז דינים מתנופפים ברוח, אז כך חמתה מרובה מצילתה, שוטר שמש צל זה לא סוכה. סוכה צריכה להיות עם דפנות חזקות שלא זזות ברוח, עם צל כמו שצריך. סוכה תהיה לצל יומם וצריך לעשות את זה במשך שבעה ימים של חג הסוכות, והיום השמיני של הסוכות הוא עוד חג בפני עצמו. זה חג שמחת תורה, הידוע שזה גם שמיני עצרת. הוא גם נאסר בעשיית מלאכה, חוץ מהיום הראשון של חג הסוכות כמובן. בני חוץ לארץ שומרים את כל החגים האלה פעמיים, זאת אומרת כל חג יש יום טוב שני של גלויות. אז אנחנו סקרנו בקצרה את החגים של פסח, שבועות, סוכות. כמובן, בכל חג אפשר להאריך. להאריך בפסח בתכלית של אכילת מצות שהזוהר כותב עליהן שהמצות הן...

34:11נעמה דמהמנותא, לחם האמונה. המצות האלה שבעצם עם ישראל נחפז ויצא מהגלות לגאולה במהירות, זה בעצם צריך לחזק אצל כל אדם את האמונה בקדוש ברוך הוא. חג השבועות, המטרה שלו, כבר עשינו הרצאה על זה בנפרד. מה המטרה של חג השבועות? להתקדש, להתאר, להתחבר לבורא עולם, לקבל שפע רוחני לכל השנה, למלא את המצברים מחג השבועות לכל השנה. סוכות, ארבעת המינים... לשבת בצל האמונה הקדוש ברוך הוא כביכול מחבק אותנו, הוא אוהב אותנו, מראה לנו כמה הוא אוהב אותנו בחג הסוכות. ובכלל זה כמובן כמו שאנחנו אמרנו עם שאר המצוות בתורה ובראשם שמירת שבת. הכתוב פה פותח ואומר לפני החגים שמירת שבת. פרק כ"ד פסוק א': "וידבר ה' אל משה לאמור, צו את בני ישראל..." ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלות נר תמיד. יש ציווי של הדלקת הנר על המנורה הטהורה. יערוך אותו אהרון, הכהן צריך לערוך את הנרות. אם תשימו לב, כתוב פה שמן זית זך. הציווי של הדלקת הנרות הוא לא בשמן מעורב עם כל מיני סוגי שמנים. הרבה פעמים בן אדם מדליק נרות, אומר שמן זית, מביאים לו שמן מעורב עם עוד כמה שמנים ושמן זית.

35:35בבית המקדש או במשכן, כשהיו מדליקים את הנרות, היה צריך להיות שמן זית זך. זה מסמן לנו בעצם, השמן הוא מסמן לנו את התורה. התורה נמשלה לשמן. והשמן שהוא קשור לענייני קדושה, כוונה התורה, שהתורה נמשלה לשמן, הוא צריך להיות זך. לא מעורב בשטויות, לא מעורב בדברים אחרים. לכן בישיבת וולוז'ין, לפני כ-120 שנה, 150 שנה ויותר, כשרצו ברוסיה, שר החינוך הרוסי, לתת הוראה חד משמעית שחייבים ללמד רק את השפה הרוסית, ראש הישיבה הנצי"ב מוולוז'ין, הגאון רבי נפתלי צבי יהודה ברלין, שהיה ראש הישיבה, סגר את הישיבה. אמר, אנחנו לא ערבים, לא ערבים על התורה. אם רוצים לערב לנו בתוך השמן זית, כל מיני שמנים אחרים, מן החי ומן הצומח ומן הדומם, אפילו ללמד את השפה הרוסית פה בישיבה. לא שווה. זה כבר לא יהיה שמן זית זך. התורה כבר לא תהיה בטהרתה, אי אפשר יהיה לשמוע על התורה. סגר את הישיבה, מזה הוא נחלה, ובסוף הוא מת מהחולי הזה מרוב צער. אבל זה בעצם ההשקפה. יש לפעמים בן אדם שולח את הבן שלו לאוניברסיטה, וקובע לו שעה גם למדעי היהדות והרוח. לא, לא, הוא לא ישמור על היהדות והרוח. היהדות הזאת אהוב ברוח. כמה זה חמור, שלפעמים בן אדם אומר לילד שלו...

37:03לך לבית ספר? אני אלמד אותך תורה. בבית ספר אתה תלמד שטויות. הוא לומד שם שטויות ולומד שאר דברים, דברים שאולי יכולים לעזור בחיים, אבל לא יהדות, לא תורה. אדם שרוצה באמת שהילד שלו יהיה כמו שצריך, לפחות כמה שנים, שילמד רק תורה, שיהיה שמן זית זך. אחר כך, אתה רוצה ללמד אותו דברים אחרים בשביל שיצליח בחיים? תעשה שאלת רב, איזה מקום ללמד, איפה, כמה, למה, מתי? אבל לפני כן, קודם כל שיספק בתורה, שיספק שיש שמן זית זך, קצת למאור. סוף התורה מספרת על דבר עצוב שקרה, ויצא בן אישה ישראלית והוא בן איש מצרי בתוך בני ישראל. וינצו שני אנשים במחנה, בן איש מצרי רב עם יהודי, ויקלל בן האישה הישראלית את השם, קלל את הקדוש ברוך הוא. ושם אמו שלומית בת דברי. אומר המדרש בוואיקרא רבה על עמד בית ה' כאן בא הכתוב לומר שבחן של ישראל שפרסמה הכתוב לזו, את שלומית בת דברי, לומר שהיא לבדה הייתה זונה. שלומית בת דברי הייתה זונה. הכתוב קורא לה זונה. אנחנו מבינים סתם ככה, שאומרים לבן אדם האישה הזאת היא זונה, היא פרוצה, הכוונה שהיא חס ושלום הולכת ומפקירה את עצמה, הולכת לכולם.

38:27ובכן רבותיי, בואו תקשיבו. המדרש מגלה מה היה הזנות של שלומית בת דברי. שלומית בת דברי הייתה מבני ישראל שיצאו ממצרים. היא הייתה במצרים, אבל השם שלה, שלומית בת דברי, הסגיר את מהותה. שלומית הייתה אומרת שלום לכולם, בנים, בנות, דיברה עם כולם. בת דברי, דיבורים, פטפטת. אה, מה קורה? הכל בסדר? איזה נחמדה. וואו, איזה יפה את היום לבושה. מה שלומך? מה קורה? דיברת עם כולם? וזה גרם שאחד המצרים, באמצע הלילה, העיר את בעלה, שהייתה אשת איש, הוציא אותו לעבודה, והוא נכנס במקומו וחטא איתה. היא לא ידעה. אבל הכתוב פה, המדרש קרא לה זונה, כי התנהגה בפריצות. ובכן, רבותיי, כל אישה, כל איש, אתם הרי יודעים כמה בעיות יש היום בדורנו, כמה בלגנים של בגידות וצרות ואסונות שמפרקים את הבית היהודי לגורמים. גירושים על כל צעד ושעל, אין שמירה, והכל מתחיל בשלום, בדברי שלום שלום. אני שומע דיבורים, צחוקים, לפעמים מגע שזה בכלל אסור. יש דעות בראשונים שעל נגיעה אפילו לא של חיבה, לא נשיקות, חיבוקים, מגע - ייהרג ובל יעבור.

39:52אז כמה צריך להיזהר בזה? קל וחומר, החתונות הפרוצות האלה, אשר שם השדים וכל כוחות הטומאה נמצאים במקומות עם החתונות המעורבות, כמה קללות ואסונות בן אדם מביא על עצמו. הוא רוקד עם אשת איש, הוא רוקד עם בחורה, בקלות ראש, בר מינן. אם בן אדם היה יודע, היה בורח, בורח יותר מאטום, יותר מפצצת אטום. אם אומרים לבן אדם, יש מחבל, יש פיגוע, הוא בורח מפחד. אם היה יודע כמה אסונות יש במקום הזה, שרוקדים שם, הוא אומר, הרב היה בורח, בלי נעליים, בלי בגדים, בורח, בורח מעוב פחד. אבל האדם לא ראה, יש לו עיני בשר. כמה צריך להיזהר עם הדבר הזה. שלומית בת דברי, פה הכתוב אומר שהייתה זונה. לא שהיא הייתה מפקירה את עצמה, אלא מתנהגת, מתחנחנת, אוי ואבוי. ופה הכתוב מסיים, שהבן שלה קלל. למה הבן שלה קלל? המדרש מספר שבעצם היה ויכוח על נחלה. והנחלות היו לפי האבא. ואבא שלו היה מצרי, לא הייתה לו נחלה. וככה הוא יצא בדינו של משה, אז הוא קילל את משה, קילל את התורה, קילל את הקדוש ברוך הוא. ממה הכל התחיל? הסוף של המקלל היה שסקלו אותו באבנים. אבל ממה הכל התחיל? מחוסר צניעות. ובכן רבותיי, כאן אנחנו רואים שהמטרה של עם ישראל, הדבר הגדול ביותר ששומר על עם ישראל, זה הצניעות של האישה.

41:16בזכות נשים צדקניות נגאלו אבותינו ובזכותן עתידים להיגאל. כל אישה שהיא צנועה, שמכסה את עצמה, שלא מבליטה את הגוף שלה, גם אם היא לא נמצאת במקום שכולם שם צנועות. היא לא צריכה ללכת לשים עליה שאל ולהיראות כמו ממאה שערים. כל דבר שהיא תעשה לכבוד בורא העולם בשביל צניעות כדי שהגברים לא יסתכלו עליה, שהגברים לא יחטאו בה. מה היא אומרת? מי מסתכל עליי? את מי אני מעניינת? היצר הרע בלי סוף מפריע לאדם. ואת עוברת ברחוב, אז היא יכולה לעשות לך אלפים, אלפים, אלפים של עבירות של שדים ומזיקים שירדפו אותך ויזיקו לך. מי רוצה את זה? מי רוצה את זה? ועם כל זה מתהלכת בצניעות? איזה דבר גדול ונורא זה. למה? כי יש אלפים של מצוות. וכל שאת צריכה להיות עם שכל. למה? לפעמים. האישה היא שוכחת שהיא צריכה להיות צנועה. היא מתלבשת בצניעות אבל צוחקת עם המוכר במכולת, צוחקת עם המלצר, צוחקת עם ה... וזה גורם להקלה. סיפר הגאון רבי משה לוי שמישהו סיפר לו, הוא מציל בים של חרדים. הוא אומר שיש שם אישה עם בגד ים, לא צנועה. אבל היא מתכסה על הראש.

42:34חסה את השיער, היא באה צוחקת, מדברת עם מציל, צוחקת איתו, בדיחות וזה, ותוך כדי מסדרת את השיער, שלא יראו לה את השיער. היא כולה באה ומה? כולה בגד ים, באה מנהל, פתאום אין צניעות בים, לא צריך צניעות, אבל יש מציל. יש באמת פוסקים שאומרים, אולי בעבודה דוחקת, אבל פה זה איזה עבודה דוחקת. פה איתך מדבר ואת שוחקת, ואת חרדית, ואת שומרת מצוות. את יודעת מה את עושה לעצמך. את יודעת איזה אסונות את מביאה על עצמך. מי רוצה אסונות? מי רוצה בעיות? מי רוצה תקלות? מי רוצה... רוצים רק דברים טובים, רק שמחה וטוב לבב. אז לכן, רבותיי, כל הגאולה של עם ישראל תלויה באנשים, בצניעות של אנשים. אנחנו רואים כמה הנושא הזה נפרץ. ברשת, באינטרנט, תועבה על גבי תועבה. ברחוב, תועבה על גבי תועבה. פרסומות, תועבה. כל בן אדם שיש לו מוצר... משלם לבחורה כדי שתדגמן את הוופל. תגיד, הוופל טעים, הוופל מזין, הוופל טע... בגלל שהאישה בלי צניעות, היא מושכת, אז גם הם יקנו את הוופל. תבינו לאיזה דור הגענו. אז כל אישה שתקבל על עצמה צניעות,

43:38כל אישה שתשמור את עצמה, כמה שפע היא מביאה על עצמה, כמה ברכה, בזכותה תבוא הגאולה, בזכותה יתקרב הגאולה, משיח יגיד לה: אשרייך, בזכותך כל עם ישראל נגאל מצרותיו. יהי רצון שהקדוש ברוך הוא יזכנו, לעשות רצונו כרצונו, ואת כל נשות ישראל ללכת בצניעות, בדרך הישרה והעולה בית אל, אמן ואמן.