החובה להצניע את המעשים הטובים סיפורים ודברים מענינים

0:01יש סיפור על רבי יעקב כולי. רבי יעקב כולי היה מחבר "מעם לועז", שדרך אגב, את הספר הזה, "מעם לועז", הוא בהתחלה תרגם את זה לשפה שלו. זה לא תורגם בהתחלה לעברית. זה היה בלדינו, אחר כך הוא תורגם לשפה אזורית, אבל הוא בעצם עשה את הדבר הזה כדי שאנשים, כשהם יצטרכו לקרוא משהו, יהיה להם את הכל מקובץ: כל המדרשים, כל הדברים ביחד. וככה בן אדם מביא, יש לו ספר אחד שהוא קורא אותו. כמובן שבהמשך הוא גם לא הספיק לעשות הכל. הוא לא הספיק בחייו לכתוב הכל. כל מה שהוא הצליח הוא רק עשה על ספר בראשית ועל חצי מספר שמות. מי שהמשיך את זה היו שני חכמים שהיו אז בזמנו, רבי יצחק מגריסו ורבי יצחק ארגואיתי. ורב שלישי גם שהצטרף אליהם זה רבי רחמים מנחם מטרני. וגם הם לא גמרו את הסדרה. הוא לא הספיק בחייו לכתוב הכל. כל מה שהוא הצליח הוא רק עשה על ספר בראשית ועל חצי מספר שמות. מי שהמשיך את זה היו שני חכמים שהיו אז בזמנו: רבי יצחק מגריסו ורבי יצחק ארגואיתי. ורב שלישי שגם הצטרף אליהם זה רבי רחמים מנחם מטרני. גם הם לא גמרו את הסדרה.

1:31ומי שהמשיך את הסדרה זה יהודי צדיק בדורנו, מירושלים. אני חושב שהוא מירושלים, לא בטוח. השם שלו היה רבי שמואל קזור ירושלמי. הוא תרגם את הסדרה גם ללשון הקודש, ומזה נפוץ לכל העולם. כמו שאומרים, רבי יעקב כולי הזה היה יהודי צדיק וקדוש. אבל אתה יודע, כל בן אדם צדיק, קדוש, יש לו ניסיונות. כמה שיותר צדיק, ככה יש לך יותר ניסיונות. כמה שיותר קדוש, יש לך יותר ניסיונות. הוא היה מקבל על עצמו תענית הפסקה. תענית הפסקה זה אומר שמי מוצאי שבת עד יום שישי לא אוכלים כלום. מה זאת אומרת לא אוכלים כלום? איך הוא חי? ממוצאי שבת עד יום שישי? איך הוא חי? היו כמה יהודים קדושים במשך הדורות שהיו עושים את זה. אבא בסלי עשה את זה עד שאח שלו, אח של אבא בסלי שהיה גדול ממנו ב-24 שנה, רבי דוד אבוחצירא, שהוא מסכן, מת מיתה משונה. הייתה גזירה על עם ישראל.

3:00הוא קיבל על עצמו את הגזירה, אז עם מה ששמו וזכרו המלך שם, האמאם שם שהיה במרוקו, לקח אותו, קשר אותו וירה עליו עם תותח. כל הגוף שלו התפרק. לא נשאר כלום כמעט. היה צער גדול, עד שבבא סאלי בעצמו לא התנחם. לא התנחם. כל הזמן היה בוכה. למה? הוא היה הרב שלו, הוא היה מלמד אותו, הוא היה הכל. הוא היה קודש קודשים. עד כדי כך שהיום בכל המשפחה הזאת של אבוחצירא, אפילו לא אומרים את השם שלו. אומרים: עטרת ראשנו. מי זה עטרת ראשנו? רבי דוד אבוחצירא. הוא היה אח הגדול של בבא סאלי, מסכן, מת מיתה משונה. אז אחרי, אגב, שהזכרנו אותו, אז הוא, אחרי שבבא סאלי היה בעצבות, היה בוכה עליו כל הזמן, הוא בא לבא ועשה לי בחלום, ואמר לו תפסיק לי את הצרות, אם היית יודע איפה אני נמצא, לא היית מפסיק לצמוח. הוא אמר לו איפה אתה נמצא? אמר לו חכה, חכה ותראה. אז הוא הראה לו שיורדים מהשמיים מנורות של זהב, על כל מנורה כתוב שם: אברהם, יצחק, יעקב, משה, אהרן, דוד, מנורה השמינית, אבי דוד ואבוחצירא.

4:28אז הוא אמר לו, מה אתה אומר? אמר לו, אבל למה במיטה כזאת זוועה יורים עליך עם תותח ערבים? אמר לו, זה כדי לבטל את הגזירה שהייתה על עם ישראל, וזה גרם לי לעלות מעלה מעלה. אז לקחתי את זה על עצמי. איך קבעו? קבעו אותו? מה קבעו? מה שהוא עשה. זה הקדוש רבי דוד אבוחצירא ראה פעם אחת את אבא בסאלי ביום שישי כשהגיע למקווה. הם היום מקפידים מאוד על מקוואות. אבא בסאלי נהיה רזה. הוא הסתכל עליו ואמר לו: "אההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה"

5:29עכשיו גם הצדיקים הקדושים האלה זה קשה מאוד. כלום, כלום, כלום. לא גרעינים ולא שותים ולא כלום. צמים ברציפות שבוע, יום כיפור שבוע, ממוצאי שבת עד ערב שבת. בקידוש. מתי הם פותחים את הצום? בקידוש. היו כמה יהודים במרוקו לפני כמאה שנה שהיו עושים את זה. הנדיר, יש כאלה שעשו שלושה ימים, יש כאלה שעשו ככה. זה נקרא תענית הפסקה. זה שובר המון המון תאוות של הבן אדם. למה? אתה יודע למה? כי כשמגיע יום שישי הבא, אין בן אדם. כדי שיהיה תאוות לבן אדם צריך שיהיה בן אדם. אבל אם אין בן אדם, אין, הבן אדם כבר זהו, שבר, שבר את כל התאוות, את תאוות האכילה, את תאוות הטיול, כלום. והעניין הוא שהם לא היו שוכבים במיטה ולא עושים כלום, אלא עומדים. זה המעקיף, זה מחליש אותם מהלימוד, אז זה לא שווה. אז רבי יעקב קאפיל,

6:58קיבל על עצמו לעשות את הדבר הזה. זה היה קשה מאוד. יש כאלה שעשו את זה כמה פעמים. הוא נפטר בחודש אב, בי"ט מנחם אב. זה כמו התאריך של אתמול. בשנת תצ"ב. היום אנחנו בתשע"ו, בערך 290 שנה. כן. והיהודי הקדוש הזה קיבל על עצמו תענית הפסקה. זה אומר לא לאכול ולא לשתות שבוע ימים. הבעיה שכיוון שהוא היה יהודי קדוש, הוא ידוע שהקדושים כל מה שהם עושים הם עושים בצנעה. עד כדי כך שלמשל, על חוכמת הקבלה אומרים... מי שיודע לא אומר, ומי שאומר לא יודע. כן. אז הוא היה מסתיר את הדבר הזה, מסתיר, מסתיר את הדבר הזה, שאף אחד לא ידע. אולי רק אשתו, בני ביתו, אבל כל מי שלא צריך לדעת שלא ידע. יום אחד, הרב, באמצע ה"אקשן", כבר ביום חמישי, עשה מוצאי שבת, ראשון, שני, שלישי, רביעי, חמישי, יום חמישי מגיע אליו ואומר לו, כבוד הרב...

8:27יש מחר בבוקר, ביום שישי, סעודת מצווה. אנחנו מזמינים את הרב שיבוא. ניסה להתחמק, אמרו לו, לא רבנו, אנחנו לא מתחילים עד שאתה מגיע. הגיע לשם, אמר, אני אתחמק. באתי רק להביא דברי תורה. לא, לא, כבוד הרב, נגיש לרב כוס תה. יש פה עוגיות טעימות. לא, לא, אני לא, לא... מה, הרב לא סומך עלינו? התחילו להצטער, התחילו להיפגע, חס ושלום, חס ושלום. אה, ואתה חרב צם. וואוש. ואם הרב צם, חרב לא צם רק יום אחד. מי צם ביום שישי? צם ככה לא צמים ביום שישי. אם זה תענית הפסקה, זה משהו אחר. התחילו לדבר. איך שהרב שמע את זה? אמר, לא לא לא צם, תביאו תביאו תורניות. תביאו כוס תה. תביאו אכל, שתה, שבר את הצום של השבוע. שבר צום של שבוע ימים. רק בשביל שהאנשים לא יגידו לך: רבי יעקב קולי, בעל ה"מעם לועז", צם שבוע ימים. עכשיו אני אשאל אותך, מה יותר קשה - לצום שבוע ימים או לשבור צום כמה שעות לפני שלא ייחשב לך שבוע ימים? זה אומר...

9:54רבי יעקב קולי ידע שלשבור צום אפילו בעניין של כמה שעות יותר גדול מאשר מעלה של צום עצמו. מה זה אומר? לא שווה לעשות ולפרסם. לא שווה. יש מדרש שמספר על רבי יהושע בן לוי. אבירוכה בן לוי היה חבר של... שמי היה חבר? גם. אבל לא חבר, כי אנחנו לא יודעים אם היינו רוצים כזה חבר. זה השטן. ואז הוא ביקש פעם, והשטן אמר לו, בוא, אתה חבר שלי, בוא, אני אראה לך איפה אני עובד. ודאי, חברים, מרים, בואו יקפוץ לעבודה שלי. אז הוא לקח אותו איפה שהשטן עובד. השטן עובד בגיהנום.

10:55זה ידוע את הסיפור שהוא אמר לו, תביא לי את הסכין שלך, אני לא אראה לך ככה, שלא תפחיד אותי. נתנו את הסכין, הגיעו לגיהנום, ושם הוא ראה כל מיני דברים מזוויעים, מה שכתוב במדרש. יש מדרש גנזי גיהנום. ואחד הדברים שהוא ראה הייתה אישה, שהאוזן שלה בציר של גיהנום בתלת של הציר של גיהנום בציר של גיהנום יש מדרש אחר שמספר את זה על תקופה יותר קדומה שזה היה על שמעון בן שטח

11:59אבל לא משנה, לא ניכנס לזה. אבל תכל'ס, שאל למה זה ככה. אז אמרו לו שהיא הייתה צמה, תעניות שלמים, ימים ארוכים, אבל הייתה מפרסמת את הצום. זה, אני היום לא אכלתי. אני היום לא אכלתי, אני צדיק. אני היום, אין, יש עוונות, כן, מה לעשות? צריך לצום. יש ספרים את זה על שמעון בן שטח, שהגיע בחלום לאחד מהתלמידים, אחד מהרבנים, ואמר לו שיש אישה בציר של הגיהנום, ששמו אותה מכיוון שהייתה מפרסמת את עצומות, ומחכים ששמעון בן שטח כביכול ימות, וישימו את זה באוזן שלו. התענה הקדוש הזה. למה? כי יש מכשפות בדור שלו, והוא לא...

12:59עורג אותם. אוקיי. יש מדרש כזה, לא משנה. אבל מכל מקום, מה שאנחנו למדנו מהדבר הזה בעצם, שאדם שעושה דבר ומתהדר בו, יותר גרוע מאשר אם הוא לא היה עושה. זאת אומרת, אם אתה לא עושה, אז תפיץ, אתה שווה. אבל אם אתה עושה ומתהדר, אתה במינוס. מינוס. אז עדיף שלא תעשה בשם. הרב שך, לפני שהוא נפטר, הוא בכה. הוא היה ממש זקן, כבר מעל גיל 100. העוזר חשב שהרב לא מרגיש טוב. שאל אותו, מה קרה? מה קרה למה הרב לא מרגיש טוב? אז הוא אמר, אין לי במה לבוא לעולם הבא. אין לי. אבל מה זאת אומרת לך? 80 שנה של הפצת תורה, אלפי תלמידים בכל הדורות. הנגיד עולם התורה, מלחמות, על השבת, על הכשרות, על התערבות, כל מה שהיה אפשר לעשות, עשה. אין לך ממה לבוא, כאילו, על זה אתה בוכה? אמר לו, הכל התפרסם, הכל התפרסם. ואם זה מפורסם, זה כמו כרטיסייה מנוקבת. תנסה לעלות לאוטובוס עם כרטיסייה מנוקבת, אם יתפוס אותך הפקח, מה הוא יעשה לך? הוא יזרוק אותך משם עם בושות, כבר עדיף שלא היית עולה.

14:26אמרו לרב שך, אבל יש לך ספרים, כתבת ספרים, לומדים בספרים שלך. מה נועם לומדים? יודעים שזה אתה. אם יודעים שזה אתה, מה זה שווה? זו הדרגה של הצדיקים. כשהם עושים דבר, כמה שהם יכולים להסתיר אותו, כמה שהם יכולים לא לגלות אותו, הם עושים. למה? כמובן שכשאתה עושה ומפרסם, זה יותר זהיר. היה איזה עשיר אחד, הוא נפטר לפני איזה חמש שנים אולי, לא יודע, קצת יותר. הוא היה עשיר מאוד מוזר. כל בן אדם שהוא היה תורם לו כסף, נגיד שהוא היה תורם הרבה כסף, 100 אלף דולר, הוא היה מוסיף עוד 50 אלף דולר על התרומה, כדי שתפרסם בכל העיתונים שתרם שלך 100 אלף דולר.

15:28בעיתונים, בתקשורת, במודעות, שכולם ידעו שיותר. זה אומר, המעלה הגדולה, המעלה הגדולה של בן אדם שעושה מצוות, היא מעלה שהאדם לא מפרסם את המצוות. יש סיפור, אחד מהסיפורים היפים של סיפורי חסידים. הייתה עיירה אחת שנקראת קרקוב. קרקוב באחת מארצות אשכנז. הרב שם של העיירה בתקופה היה אבח, אביו אל צירקיש היה קודש קודשים, היה מקובל גדול, היה תלמיד חכם עצום.

16:30החתן שלו, הט"ז, התורי זהב, בקרקוב, היו כולם תלמידי חכמים, צדיקים. גם אלו שלא היו תלמידי חכמים, אבל היו אוהבי תורה, היו עושים מצוות, שומרים הכל. לא היה מושג חילונים. כל מי שהיה שם בדרך כלל, כולם היו צדיקים. אבל היה יהודי אחד בקרקוב שהיה עשיר גדול במושגים, אבל כמה שהוא היה עשיר, כך הוא היה קמצן. זאת אומרת, להוציא ממנו סנט אחד, צריך לברך מחיה המתים. למה? כבר היה מוכן למות, למות ולא להוציא סנט. סנט! סנט אחד. ויש לו מאות מיליונים ששוכבים. כלום. לא נותן שום דבר לצדקה. כמובן, בקרקוב יש גם עניים, ששנאו אותו מאוד. כל הילדים, כל הרבנים, כולם ידעו, האיש הזה הוא איש שפל, איש שיכול לראות עניים ברחוב.

18:00שמשווים ללחם ולא אכפת לו אין. זה חולי נפש שאי אפשר לקצת ממנו. אז כמובן כל פעם שהיו רוצים לתת דוגמה של קמצן, של אכזר, של זה, היו נותנים דוגמה ממנו. הילדים, כשהוא יוצא מההרמון שלו, היו מחכים לו עם חבילות של בוץ, ושקיות מים, וכל מיני דברים לזרוק עליו. זה רשע, זה מסכן. כמובן, לא היו מעלים אותו לתורה בבית הכנסת. למה? למה לעלות אותו לתורה? הוא אפילו לא מוכן לשלם חמש שקל על המצוות. כלום. קמצן, קמצן, קמצן, ורק בזיונות הבן אדם עובר כל החיים שלו. יום אחד, הבן אדם קורא לחברא קדישא. החברא קדישא, זה אלו שקוברים את המתים, אמר להם, אני מרגיש שאני הולך למות. אני רוצה שתקברו אותי. אז החברא קדישא אמרו ביניהם לבין עצמם, הוא לא נתן סנט אחד כל החיים שלו. אולי עכשיו, לפני שהוא מת, הוא ייתן משהו. משהו הוא ייתן. אז אמרו לו, תקשיב, כל בן אדם שעולה להיקבר, צריך לתת 30 רובל. תיתן אתה 3000 רובל. זה יהיה גם לעילוי נשמתך וגם אנחנו נעשה לך את הצדקה ואת הקבורה. אמר להם, שום דבר. אני משלם כמו כולם, 30 רובל. אמרו לו, אתה משלם כמו כולם, אנחנו לא קוברים אותך. לא קוברים אותך. אמר להם, אל תקברו אותי. כל החיים שלי את כל הדברים הייתי עושה לבד.

19:2930 רובל תיתן. אתה 3000 רובל, זה יהיה גם להילול נשמתך וגם אנחנו נעשה לך את הצדקה ואת הקבורה. אמר להם: שום דבר, אני משלם כמו כולם, 30 רובל. אמרו לו: אתה משלם כמו כולם, אנחנו לא קוברים אותך. לא קוברים אותך! אמר להם: אל תקברו אותי. כל החיים שלי את כל הדברים הייתי עושה לבד. כי אף אחד לא רצה להיות חבר שלו. אף אחד לא רצה להיות זה. אז גם אני אגבור את עצמי לבד. אמרו לו, אין בעיה, אתה תמות לבד, אנחנו לא מתעניינים. אם אתה לא נותן 3,000 רובל לעניים, אבל אתה כל כך מתאכזר עליהם, אנחנו נתאכזר עליך. למחרת, אותו יוסלה, הקמצן הזה, מת בבית שלו, הוא הכניס את עצמו לפני כן לתכריכים, עלה למיטה, מת. יום ראשון, יום השני, יום השלישי, כל העיר ברעש, יוסלה סוף סוף מת, פתר את העולם מהקמצנות שלו. ברוך השם. עשו קצת מסיבה, עשו לחיים, שתו קצת, ובאבוד רשעים רינה, יש שמחה. כשהרשעים נפטרים מן העולם, הם שמחים, אנשים שמחים, הקדוש ברוך הוא, עוד תמי הלך. ו... כמה, כמה, כמה...

20:56צחקו ושמחו. אף אחד לא הבין. בואו נקרא לזה בלשון המעטה. המידה של הקמצנות, המהר"ל כותב, שזה ממש אנטי-הקדוש ברוך הוא. למה? כי הקדוש ברוך הוא כל הזמן רק נותן. נותן לחם לכל בשר. הקמצן מה עושה? רק לוקח. ממש זו המידה שהקדוש ברוך הוא שונא כל כך. הקדוש ברוך הוא נותן חיים לכל חי, גם לאלה שלא מגיע להם, והקמצן הפוך. לא, לא יכול. אז כולם ידעו כמה הקב"ה שונא את יוס עליה זו. ואמרו בעבוד רשעים רינה, שמחו, עשו לחיים, יום ראשון לא קוברים אותו, שני לא קוברים אותו, שלישי לא קוברים אותו. ביום רביעי, אחד האנשים החליט להתגנב בלילה לבית שלו, לקבור אותו, אמר, אי אפשר, כבוד אמת. רשע רשע, אבל כבוד אמת. יום חמישי בלילה, הרב של העיירה היה יהודי קדוש, קיבל דפיקות בדלת. אומר כבוד הרב, אני יעקב, יעקב שואל מים. יש לי 11 ילדים בבית. אין לי מה לאכול לשבת. הרב יכול להביא לי משהו? הרב אומר, תקשיב, אני לא עשיר, אבל יש לי פה קצת חלות, קצת דגים. תיקח. איך שיעקב יוצא, נכנס יצחק. מה אתה? אני עושה סנדלים.

22:23אין לי פרנסה כי יש לי שמונה ילדים. יש לרב משהו לתת לאכול לשבת? הרב נוטל. יוצא יצחק, נכנס אברהם. מה אתה, אברהם? אומר, אני משמן גלגלים של הסוסים, של הכרכרות. יש לי תשעה ילדים. אין לי מה להביא להם לשבת אוכל, הרב. וככה הרב כל הלילה של יום חמישי, כל יום שישי, כבר על הרב אין מה לאכול בבית. נתן הכל. הוא הלך וכינס למחרת ביום שישי, את כל העניים שהגיעו אליו אמרו לו: תגיד לי, מה קרה לחברה? פתאום כולכם נהייתם צריכים ביום אחד? אז כולם התחילו לספר שכבר 20 שנה אין להם פרנסה. נו, 20 שנה אין לכם פרנסה, אז מה נזכרתם היום? אמרו לו: לא יודעים, פשוט כל יום חמישי בלילה היה לנו מישהו שדופק בדלת שלנו.

23:23מעטפה עם כסף. נחוות שבת. מי והיא זה? לא יודעים. הרב מתחיל לחקור, לברר. ועלה לרב איזו מחשבה פרועה. הוא אמר להם, תגידו לי, היה לכם קשר פעם עם יוסל'ה הקמצן? השיח הזה שמת השבוע? היה לכם פעם קשר איתו? כל המניין חייכו, אמרו לו, תקשיב. פעם אחת הלכנו אליו. הגענו אליו, הוא שמח לראות אותנו מאוד. תודה רבה שאתם באים, כמה אני בודד, כמה עצוב לי, כמה אני זה. ואז ראינו שהוא מדבר יפה. אז סיפרנו לו, כל אחד אומר סיפרתי, אני יש לי 11 ילדים, אין לי מה לחיות, קשה לי הפרנסה מאוד. אז יוסל הקמצן שואל אותנו, כמה היית צריך כדי להסתדר כל שבוע? אז אחד אומר 20 רובל, אחד אומר 50 רובל, אחד אומר 100 רובל. אתה יכול להחיות את הילדים. איך שאנחנו רק אומרים לו כסף, הבן אדם נהיה משוגע. נהיה אדום בפנים, תופס אותנו, יוסל'ה הקמצן הזה, היה גיבור, וזורק אותנו מכל המדרגות. אומר, אתה נשתגעת? אני, יוסל'ה הקמצן, ייתן לך עשר רובל כל שבוע, אתה משוגע אתה? אומר, הלכנו ושכחנו. אומר, אבל מאותו שבוע, עשר רובל...

24:4720 רובל, 30, 100 רובל מעטפה ביום חמישי לכבוד שבת. הרב מברר כל עניי העיר, כולם מאותו שבוע שהם דיברו עם יוסל'ה הקמצן. באותו שבוע התחילו המעטפות להיות. הרב התחיל לעשות אחד ועוד אחד. יוסל'ה נפטר השבוע. השבוע כל העניים מגיעים ואין מי שייתן את המעטפות. 100% זהו. כי כל פעם אחרי שביקשו ממנו, הוא היה צועק עליהם, אבל באותו שבוע התחילו המעטפות. הוא מנסה לברר בכל העיר, כל העניים של העיר, כולם אותו סיפור. באותו שבוע שהם היו אצלו, באותו שבוע זה התחיל ואף אחד לא שם לב. הרב התחיל לבכות. קרא לכל אנשי העיר, אמר להם, רבותיי, היה אצלנו יהודי צדיק וקדוש. יוסע להקמצן הזה, מה הוא עשה? כל החיים הוא סירק את הקמצן, אבל הוא בעצם היה מפרנס פה את כל העיר. באותו יום שהוא מת, פסקה החלוקה. באותו שבוע, יום חמישי בלילה, אין מעטפות מתחת לדלתות. אין מעטפות, הכל נפל עליי. אין לי איך להחיות אתכם. כל היהודים שמעו ככה, התחילו לבכות. וואי וואי וואי, איזה בכי שמה. איזה צער. איך כל היום אנחנו...

26:15קיללנו אותו, וגידפנו אותו, וירקנו עליו. הילדים הקטנים של העניים, כשהיו רואים אותו, היו הכי מצליפים לו. ובעצם הוא המפרנס אותם. חמישים שנה הבן אדם היה מפרנס, ועם הכוח שהוא היה מפרנס, היינו יורקים עליו, מבזים אותו, מצערים אותו, מקללים אותו, משפילים אותו ברמה שאי אפשר להבין. רק ברמה של עני שמבין שהעשיר הזה מתכמצן לו. הגמרא אומרת שעניות מעבירה את האדם על דעתו ועל דעת קונו. עני נהיה משוגע כשהוא רואה עשיר והוא יודע שהעשיר קמצן, ברוב הצער הוא יכול גם להרוג אותו. אין לו דעת, נהיה מטורף. אז כל כך הם היו בצער, לא יכלו לאכול כלום כל השבת. יום ראשון הרב אמר, אנחנו עושים צום. תענית שלמה מהבוקר עד הערב מבקשים סליחה מהאדם הזה שהערכנו עליו במשך חמישים שנה והוא פגע פה את כולם.

27:17כולם עושים צום, ילדים, נשים, גברים. כולם לא אוכלים כלום. עשו סליחות, עשו 13 מידות, וכולם צועקים, סליחה, אללה, יוסלה, אללה. איך היינו טיפשים כאלה? אחרי כל היום, הרב הרגיש שעדיין זה אין. בן אדם שם מבזה אותו 50 שנה. צום אחד, סליחה אחת יכולה להתנצל. אז הרב היה יהודי קדוש. הוא התחיל לבכות ואמר, יוסלל, אתה, הנשמה שלך נמצאת בשמיים. תן לנו סימן, סימן, שאתה סולח לנו. אנחנו פה כל העיר. עשינו שטות לא נורמלית. איך שהרב אמר את זה, הרב נפל והתעלף. מנסים להעיר אותו, כלום כלום, אחרי חצי שעה הוא מתעורר. והוא מספר להם. מרגע שהתעלפתי, ראיתי את יוסל הקמצן. איזה אור היה לו. קודש קודשים.

28:19ואני מסתכל עליו, ואני אומר לו, יוסל'ה, למה לא גילית את הכול שנים? מה עשית? אז הוא אמר לו, כבוד הרב, תקשיב. אני, יוסל'ה קמצן, זה התואר שנהיה לי. כמעט בשמיים כבר קוראים לי ככה. אבל, מה שאני רציתי לעשות, זה לשמור את זה, את כל הזכויות לשם. אמר לו, אבל אנחנו קללנו אותך. אמר לו, הכול סלח, הכול מחול. זה מה שאני רציתי. אמר לו, תקשיב את האמת. מה קרה לך, הרב שואל אותו, תוך כדי, אחרי שנפטרת, מה קרה בבית, איזו ההרגשה הזאת למות לבד, שכולם שונאים אותך, כולם מקללים אותך, ואומרים לך, אנחנו לא נקבור אותך. אמר לו, יוסלה, תקשיב, כבוד הרב, אני נמצא בעולם האמת, אני לא יכול לשקר, אבל לא נפטרתי לבד. אמר לו, מה זאת אומרת, מי היה? אמר לו, הגיע אברהם אבינו, עם שרה אמנו, יצחק אבינו עם רבקה אמנו, יעקב, רחל ולאה, משה ואהרון ודוד המלך, עם כינור ביד, הוא מנגן ובא לפנות את הדרך עד גן עדן. הם היו החבר'ה הקדישא שלי. ומי היא הייתה? אליהו הנביא. וכל הקדושים האלה, באו לכבוד יועץ עליה כמצב. למה? כי כל החיים רדפו אותי, על זה שחשבו שאני עושה להם רע ובעצם עשיתי להם טוב. אז אני דומה כביכול לקדוש ברוך הוא. הקדוש ברוך הוא נותן כוח לבן אדם, בן אדם באחר שלום מקלל את הקדוש ברוך הוא. חילל שבת. הוא אומר, אז אני במשך 50 שנה ניסיתי לחקות את הקדוש ברוך הוא. הוא אומר, כנראה הצלחתי. אז אברהם, יצחק, יעקב, כל האבות, כל האמהות, כולם באו לראות.

29:46על זה שחשבו שאני עושה להם רע ובעצם עשיתי להם טוב. אז אני דומה כביכול לקדוש ברוך הוא. הקדוש ברוך הוא נותן כוח לבן אדם, בן אדם בא אחר כך מקלל את הקדוש ברוך הוא, מחלל שבת. הוא אומר, אז אני במשך 50 שנה ניסיתי לחקות את הקדוש ברוך הוא. הוא אומר, כנראה הצלחתי. אז אברהם, יצחק, יעקב, כל האבות, כל האמהות, כולם באו לראות את הנשמה הזאת שבמשך 50 שנה הצליחה לעמוד בגבורה בניסיון הזה, לא לגלות אפילו פעם אחת שאותו ילד שיורק עליו, שזורק עליו בוץ, זה אותו ילד שהוא שם לאבא שלו כסף כל שבוע כדי שיחיה, כדי שיהיה לו מה לאכול. מאותו זמן הוא כונה בפי הכל יוסל'ה קמצן קדוש. ועד היום על המצבה שלו, כתוב, יוסל'ה קמצן קדוש. מה זה יוסל'ה קמצן קדוש? הקדושה שלו הייתה שהוא לא גילה. הקדושה שלו הייתה שהוא לא סיפר. הקדושה שלו הייתה שהוא ידע לשתוק ולא לגלות במשך חמישים שנה את הסיפור. זו גדולה. זה יהודי קדוש.

31:16אותו יוסע לקמצן הקדוש. הרב אומר לו: "תגיד לי, אתה נמצא עכשיו בעולם האמת, אליהו הנביא, כל הקדושים, כל הקדושה, הכל. אתה שמח שם, הכל בסדר, אנחנו יכולים לעשות לך משהו?" הוא אומר לי: "תגיד לך את האמת, הכל שמח פה, אבל חסר לי דבר אחד. חסר לי..." המעטפות עם הכסף שהייתי שם כל יום חמישי מתחת לדלת השבורה של אברהם שואב המים. ויצחק כאן ויעקב אומר: הדבר הזה חסר לי. הדבר הזה אין לי אותו פה בעולם הבא, והייתי מוכן בשביל עוד מעטפה לרדת חזרה כדי לתת את המעטפה עוד פעם בשקט, בצנעה, לאברהם שואב המים.

32:17המוסר השכל הגדול בדברים האלה הוא בעצם שכמה דברים גדולים שבן אדם עושה, והוא שומר אותם, בעצם לא לגלות אותם, השכר מתעצם פי כמה וכמה. יוסל'ה אוסטרופולר עשה הרבה הרבה חסדים בחיים שלו, אבל יש גם הרבה עשירים שעשו. אבל מי זכה שאברהם אבינו, יצחק, יעקב וכל הקדושים יהיו איתו? רק אחד שנזמין במעצב לקדוש ברוך הוא. היה הרבה צדיקים נסתרים בכמה וכמה דורות. יצאו שני כרכים שנקראים "צדיקים נסתרים". בדור האחרון, צדיקים אלו הם צדיקים שכל החיים שלהם טרחו להסתיר את מה שהם באמת. כל החיים שלהם, אחד היה סנדלר והשני... בדור האחרון, זה צדיקים. זה צדיקים שכל החיים שלהם תרכו להסתיר את מה שהם באמת. כל החיים שלהם, אחד היה סנדלר, השני היה משחק אותה שיכור. אחד היה ככה, אחד היה ככה. אחד מהאנשים האלה היה אחד מגדולי הקדיחים הנפטרים. קראו לו רבי חיים תודרוס פטילנסקי. זה היהודי שפה בתמונה.

33:41היה משחק אותה שיכור. אחד היה ככה, אחד היה ככה. אחד מהאנשים האלה היה אחד מגדולי הצדיקים הנסתרים. קראו לו רבי חיים תודרוס פטילנסקי. זה היהודי שבתמונה. שכל עבודת השם שלו הייתה כל כך בצנעה, שכל מי שהכיר אותו בטוח שהוא שיכור, חס ושלום משוגע. הבן של אבא בסאלי, רבי מאיר אבוחצירא, הכיר אותו והעריך אותו בצורה מופלאה, עד שאנשים אמרו לו, "רבי מאיר אבוחצירא, אלו, אתה לא שם לב. זה סתם בן אדם." אמר להם, "אוי ואבוי למי שידבר עליו." ופעם הוא אמר לאחד התלמידים שלו, שהיה ממש דבוק בו ונאמן לו, אמר לו, תקשיב, אני בחרתי את עבודת השם הכי קשה שיש. הייתי יכול להתפרסם גאון בתורה, צדיק, קדוש. אמר, תקשיב, את עבודת השם הכי קשה. למה? כל הילדים צחקו עליו. הם חושבים שה"רם שוגל" של השכונה. מבזים אותו, משפילים אותו.

35:09הוא היה עושה שטויות כדי שאנשים יצחקו עליו. כדי שאנשים לא יעריכו אותו, ולא יחשבו שהוא שווה משהו. אז הוא בחר את הדרך הזאת של עבודת השם. אם הוא היה בגילוי, אם הוא היה מפורסם, אולי הוא היה נשאר אחד מגדולי הדור. אבל הוא בחר לא, אין, אין גדולי הדור. אני צנוע. היה אחד מה"ל"ו צדיקים" האלה. שבכל דור ודור, פה בירושלים, הוא היה תמיד מגיע לבית המדרש. כולם ידעו שהוא לא ידע לקרוא אפילו. לא ידע לקרוא. הולך, לוקח איזה ספר גמרא הראשון שהוא רואה, איזו מסכת שהוא רואה, פותח, ומתחיל להתנדנד. האנשים היו רואים שמדי פעם הוא מסתכל, אבל אף פעם הוא לא קורא. אמרו, כנראה... אז טוב, הוא סתם. כשהוא היה קם, נגיד, להכין לו איזה כוס קפה או לשירותים. היו הבחורים צוחקים, מסתכלים, מסתכלים, מסתכלים. מחליפים לו את הגמרא, שמים לו משהו אחר. גמרא אחרת. הוא מגיע, ממשיך, מתנדנד, כאילו לא שומע. והם היו צוחקים, צוחקים, צוחקים. אחרי שהוא נפטר, כמה אנשים גילו מי הוא היה באמת, שהוא אסר עליהם כל הזמן שהוא היה חי לספר את זה, שהוא פשוט היה יודע את כל הש"ס בעל פה. הכל בעל פה.

36:34אז כשהיו מחליפים לו גמרא, זה לא משנה. אז בסדר. התחלתי כתובות, עכשיו עבודה זרה. הכל בסדר, הכל כל הדבר אצלי. רק אותם בחורים היו צוחקים עליו, היו משפילים אותו. איך הם גילו את זה? היו כמה אנשים שבחיים שלו גילו את הדבר הזה, והוא אסר עליהם באופן חמור מגלות. כי כמה שהאדם יסתיר את עצמו, בסוף יתגלה העצום. אבל יש אמנים, הם כן גדולים, אבל גדיק, לא, אבל יש אף צדיק נסתר. אף ישיב, כל האמנים האלה, כל הדגים האלה מפורסמים, מה הם לא... נכון, יפה. אז אחרי שהרב שך נפטר, אז אמר אחד מגדולי הדור, אנשים חושבים שצדיקים נסתרים, זה דווקא אחד שהולך עם סמרטוטים, אחד שהולך. הוא אמר, אני אומר לכם, הרב שך היה צדיק נסתר. אמרו לו, מה זאת אומרת? כולם שמעו עליו. אמרו לו, לא, אבל אף אחד לא ידע באמת את הצדיקות שלו.

37:35התזכות הגדולה שלו הוא צריך להסתיר מכולם. זה אומר, כמה שבן אדם הוא גדול, בסדר, הדברים מתפרסמים, אבל לשמור את הדברים כמה שאפשר. למשל, הרב אלישיב, בזמן שהוא היה חי, היה אחד מהמקורבים שלו שהדפיס ספר. על הרב אלישיב וקרא לספר "השקדן", שהרב אלישיב כאילו שקדן, היה באמת שקדן עצום בדור, ברמה כזאת שהוא לא הפסיק ללמוד כל הזמן, עד כדי כך שהבת שלו אמרה שאפילו את השמות של הילדים שלו הוא לא היה זוכר מרוב שקידתו בתורה. מושגים שאי אפשר...

38:36להבין מה הם אז חיברו ספר "השקדן" שאמרו את זה לרב אלישיב. הוא לא אהב את הרעיון כי הוא אמר תמיד בספר מגזימים. עכשיו, אם מגזימים, זה בעיה כי כשמגזימים, לבן אדם כתוב שלעתיד לבוא הוא יכול להיענש על זה. אז לכן הוא אמר, עדיף שלא יכתבו. אבל לא שמעו לו. זה ספר על החיפושים שלו או ספר על סיפור חיים שלו? סיפור חיים שלו. סיפור חיים שלו. אמר עדיף שלא יכתבו. אוקיי. אבל לא... זה כבר היה מאוחר מדי, כמו שאומרים.

39:43זה היה מאוחר מדי, אז כבר אחרי שכתבו. אז הרב יודע שאם כתבו, כתבו. מה אני אעשה? אני אריב עם אנשים? כתבו, כתבו. אבל הוא אמר לפחות שלא יכתבו שם שקרים. אז אמרו לו, לא, לא, משתדלים מאוד מאוד מאוד לדייק. זה ספר מדויק, אנשים ביררו את זה, ולא סתם. אז הוא שאל מה השם של הספר. אז אמרו לו, השקדן. אז הוא אמר, או, זה כבר השקר הראשון. איך אומרים עליי שאני שקדן? ובאמת הרב ישעיהו היה בלי ספק, השקדן. והוא כל לילה היה קם בשלוש לפנות בוקר ולומד עד הבוקר, עד תפילת שחרית. גם אחרי גיל מאה, אחרי גיל מאה! בן אדם צעיר היום בקושי עושה את זה. ועכשיו הוא הולך לישון, הוא הולך לישון בסביבות 8-10 אחרי ערבית, אוכל משהו קל והולך לישון. קם בשלוש בלילה עד הבוקר. ככה שמונים שנה. לפעמים בעשר היה דרך לישון, תלוי. זה עוד היה לשם, כאילו, חמש שנות, זה לא, כאילו, לא היה לשם. כן, תלוי, זה תלוי. כשהיה במצב הטוב, היה, אבל התמדה, בן אדם בגיל מאה, עם כאבים.

41:13עד הבוקר. ככה שמונים שנה. לפעמים בעשר היה הולך לישון, תלוי. זה עוד היה שם, כאילו, חמש שנות, זה לא, כאילו, לא היה שם. כן, תלוי, זה תלוי. כשהיה במצב טוב, היה, אבל התמדה, בן אדם בגיל מאה, עם כאבים, עם איסורים. היה לו כאבים, גם מחמת הזקנה וגם... לא. על הגאון מווילנה מספרים שהיה ישן שעתיים ביממה, והגאון היה אחד בדורו. לא היה כמו הגאון מווילנה. אולי גם לא יהיה בעתיד. הוא היה מיוחד, הגאון מווילנה. אז... מכל מקום, הדבר הזה בעצם מלמד אותנו שגם גדולי ישראל ישתדלו להתרחק כמה שאפשר מכל גילויי הכבוד שמביאים להם. עכשיו, מה זה אומר לגבינו? זה אומר שיכול להיות שבאמת אנחנו רחוקים מאוד, אבל לפחות אנחנו יודעים איפה הכיוון צריך להיות. מה אתה חושב? לגבי אני, יש לי הרבה עבודה לעשות.

42:42מה זה אומר לגבינו? זה אומר שיכול להיות שבאמת אנחנו רחוקים מאוד, אבל לפחות אנחנו יודעים איפה הכיוון צריך להיות. כי יש לפעמים בן אדם, נמצא בחיים שלו בסדר, הכל על מי מנוחות, גודל, הכל טוב. אבל, ופה מתחיל האבל הגדול, הוא לא שם לב, בפועל, איזה כיוון הוא הולך. אז כשיש לנו גדולי ישראל, שאנחנו מסתכלים עליהם, שאנחנו אומרים, או, הנה, יש לנו מה ללמוד מהם, אז בעצם בן אדם יודע שאם הוא בכיוון או שהוא לא בכיוון. אוקיי. דבר נוסף יש על ההנהגה הזאת, על ההנהגה הנסתרת, בעצם אצל משה רבנו, כמו שאנחנו למדנו בפרשת ויקרא. משה רבנו לא רצה שבמשך דורי דורות כולם ידעו את הדרגה של הנבואה שלו, ויקרא השם אל משה, שהקב"ה קורא לו, וכמו שכתוב במדרש, שזה ממש היה כמו...

43:49...בעצם בן אדם יודע שאם הוא בכיוון או שהוא לא בכיוון. אוקיי. דבר נוסף יש על ההנהגה הזאת, על ההנהגה הנסתרת, בעצם אצל משה רבנו, כמו שאנחנו למדנו בפרשת ויקרא. משה רבנו לא רצה שבמשך דורי דורות כולם ידעו את הדרגה של הנבואה שלו, ויקרא השם אל משה, שהקב"ה הוא קורא לו, וכמו שכתוב במדרש, שזה ממש היה כמו... כדברי של רעהו, כביכול. אוקיי. כדברי של רעהו. אז משה רבנו לא רצה את זה. מה הוא עשה? במקום ויקרא הוא כתב ויקר. לשון מקרה, כביכול כביכול כמו בלעם.

44:54זה אומר, אותו משה רבנו, הקודש קודשים, הוא... היה יכול לכתוב ויקרא, והיה לו גם סיבה למה. אם אני כותב ויקרא, אז זה מה שהקב"ה ציווה עליי, מה אני... מה אני אתחכה עם הקב"ה? הקב"ה אמר לי לכתוב את התורה, אז זה מה שאני עושה. אוקיי. זה מוצדק, נכון? אף אחד לא יאמר לו, הוא גאוותן. כן. ועם כל זה משה רבנו אמר, לא, לא נוח לי, לא מסתדר לי לכתוב, כזה דבר. עכשיו כתוב דבר מופלא. הקדוש ברוך הוא אמר למשה רבנו לכתוב וַיִּקְרָא. בא משה רבנו ועשה שינוי. במקום וַיִּקְרָא כתב וַיִּקָּר. אז באמת יש מדרש שאומר שמשה רבנו התכנן לקדוש ברוך הוא, שהקדוש ברוך הוא לא יכתוב העקרה בתורה. אמר לו שירד, שירד, שירד, שירד, וסוף סוף הקדוש ברוך הוא אמר לו, טוב, תודה רבה, אני אעשה פשרה. א', א' קטנה. אבל, ידוע שהקדוש ברוך הוא, הוא יודע הכל, הוא יודע אחרי דבר מראשיתו. הקדוש ברוך הוא יודע את הכל, על הדבר האחרון.

46:24אז כשמשה רבנו כתב את ספר התורה, כתוב שביום פטירתו משה רבנו כתב 12 ספרי תורה. אז כשמשה רבנו כתב את התורה, הקב"ה אמר לו, כמה דיו לקחת, כמה דבר שיתאים. אז אחרי שמשה רבנו כתב את הכל, נשאר לו קצת דיו. מה עשה הקב"ה? הדיו הזו, של האות הקטנה הזאת של ויקרא שמקטין את עצמו, הקדוש ברוך הוא מערך לו את זה על הפנים של משה רבנו. ואז מה נהיה? נהיה מה שאומר הכתוב בספר שמות פרשת כי תשא פרק ל"ד פסוק כ"ט "קרן אור פני משה". אוקיי, "משה לא ידע כי קרן אור פניו". של האות הקטנה הזאת של ויקרא שמקטין את עצמו, הקדוש ברוך הוא מעריך לו את זה על הפנים של משה רבנו ואז מה נהיה? נהיה מה שאומר הכתוב בספר שמות, פרשת כי תשא, פרק ל"ד פסוק כ"ט: "קרן אור פני משה." אוקיי, משה לא ידע כי קרן אור פניו. האור על הפנים של משה רבנו הגיע מהקרניים של האור שנשארו מהספר תורה. ככה מובא במפרשים ובמדרשים. זה אומר שהאור שהאיר לו מהפנים זה האור של ענווה. זה האור של מי שניסה לברוח מהכבוד.

47:55סוף דווקא הניסיון של הבריחה מן הכבוד הגיע למשה רבנו בצורה הפוכה. למה? כיוון שהאור שלו ניכר עכשיו לכולם, אפילו לא יכלו להסתכל עליו. זה מה שחז"ל אומרים בגמרא. דבר מופלא. זה דבר שאם היו יודעים אותו השרים, הפוליטיקאים, כל אלו שמחפשים כבוד וכו' וכו'. הגמרא שם כותבת, כל המחזר על הגדולה, כו' מחפש כבוד, מחפש זר פרחים וזה, הגדולה בורחת ממנו.

48:56וכל הבורח מן הגדולה, הגדולה מחזרת אחריו. בשמיים. ושם באמת בגמרא, בעירובין שם, וזה אפילו ג' מלמוד בעצם הוא בא, למה הלכה כמו דברי בית הלל, ולא כמו דברי בית שמאי. בכל התלמוד. הוא יותר נחמד? מכיוון שהם היו יותר ענווים. לא. אז מה יצא? מכיוון שהם היו ענווים, נפסקה ההלכה כמוהם. זאת אומרת, בגלל הענווה הם קיבלו את הכבוד הכי גדול. אבל לא חששתם מה האמת, מה היא לא? אז יפה, זה חזק וברוך, כיוונת לשאלת המפרשים. המסבירים במפרשים שהפוך, מכיוון שאתה ענו, אז אתה מכוון יותר לאמת. יש לך יותר סייעתא דשמיא.

50:10אז בעצם גם אצל משה רבנו ראינו שדווקא הדבר הזה, שכשאדם ברח מהכבוד, דווקא הכבוד רדף אחריו. כל הבורח מן הגדולה, הגדולה רודפת אחריו, ולכן משה רבנו זכה לגדולה הגדולה. בית הלל זכו לגדולה הגדולה, שהיום נפסקה הלכה כמותם בכל התורה כולה. זה דבר מופלא. כל מקום בתורה ההלכה כבית הלל. עד כאן היה החלק הראשון של הנושא. אבל יש חלק שני. חלק שני, יש גמרא במסכת ברכות בדף ל"ג.

51:12הגמרא שם מספרת על רבי חנינא בן דוסא. ממסכת ברכות, דף לג עמוד א', ש... אתה בוודאי מכיר את הסיפור. תנו רבנן מעשה במקום אחד שהיה ערוד, היה כמו נחש כזה, והיה מזיק את הבריות. הוא היה מסוכן מאוד. באו והודיעו לרבי חנינא בן דוסא. הִגִּיעוּ לְרַבִּי חֲנִינָא בֶּן דוֹסָא. אָמַר לָהֶם: "הַרְאוּ לִי אֶת חוֹרוֹ, אֵיפֹה הוּא נִמְצָא הַנָּחָשׁ הַזֶּה." הָלְכוּ וְהֶרְאוּ לוֹ אֶת חוֹרוֹ. נָתַן עֲקֵבוֹ עַל פִּי הַחוֹר, לָקַח רַבִּי חֲנִינָא בֶּן דוֹסָא אֶת רַגְלוֹ, הִכְנִיס אוֹתָהּ תּוֹךְ הַחוֹר, הָאִיפָּה שֶׁהַנָּחָשׁ יוֹצֵא, וְנָשְׁכוֹ. וּמֵת אוֹתוֹ הָאָרוֹד. יָצָא הָאָרוֹד, הַנָּחָשׁ הַזֶּה, נָשַׁךְ אֶת רַבִּי חֲנִינָא בֶּן דוֹסָא. ולא רבי חנינא בן דוסא מת, הנחש מת. נטל אותו על כתפו, והביאו לבית המדרש. אמר להם, ראו בני, אין הערוד ממית, אלא החטא ממית. באותה שעה אמרו, אוי לו לאדם שפגע בו ערוד, ואוי לו לערוד שפגע בו רבי חנינא בן דוסא. כן, זה סיפור ידוע? מוכר? שואלים המפרשים שאלה פשוטה.

52:41הרי כל אדם שעושים לו נס, מנקים לו מזכויותיו. אסור לאדם להכניס את עצמו למקום סכנה. אך רבי חנינא בן דוסא שובר את כל הכללים. הולך, נכנס, מכניס את הרגל. הגמרא כותבת, כשאדם נמצא במקום סכנה, זה מזכיר לו את אבונותיו. כי המקטרגים. המקטרגים מקטרגים. אז רבי חנינא בן דוסא בא והכניס את עצמו למקום סכנה. הורידו לו מהזכויות. שאלה טובה? כן. המפרשים עונים כמה תירוצים. אחד מהתירוצים זה שרבי חנינא בן דוסא ידע שעכשיו הוא הולך לקדש שם שמיים. הוא הולך ללכת עם הנחש על הכתפיים, להראות בכל בתי המדרש, שלא הנחש ממית, אלא העבירה אחת ממית. אז הוא אמר, גם אם ירדו לי כמה זכויות, אבל הקידוש השם שאני עושה בזה, הוא כבר ישלים לי יותר מהזכויות שאני אפסיד. כן? זה אומר שהקידוש השם שייצא,

54:12מהדבר הזה, הוא ישלים לי את הזכויות שאני אפסיד. ככה מפרשים מונים. איך זה קשור לנושא שלנו? דיברנו על עניינים של כבוד, שלפעמים בן אדם, כמה שיותר להסתיר את המעשים שלו, אבל אם בן אדם, אם בן אדם, מכוון שהכבוד הזה בעצם יהיה לקידוש השם, שהכבוד הזה יהיה בעצם שיגרום לעוד אנשים להתקרב לשם שמיים. אז כמו שרבי חנינא בן דוסא היה מוכן להוריד מהזכויות שלו בשביל שיהיה נס ועל ידי זה יתקדש שם שמיים, ככה גם בן אדם בנושאים של כבוד, אם בן אדם כל תכליתו שהאדם מתפרסם. לקידוש השם, שהכבוד הזה יהיה בעצם שיגרום לעוד אנשים להתקרב לשם שמיים, אז כמו שרבי חנינא בן דוסא היה מוכן להוריד מהזכויות שלו בשביל שיהיה נס ועל ידי זה יתקדש שם שמיים, ככה גם בן אדם בנושאים של כבוד. אם בן אדם כל תכליתו שהאדם מתפרסם... בשביל שם שמיים, אז זה שווה. אבל בן אדם צריך לדעת, שכדי להגיע לדרגה שהוא יכוון לשם שמיים, הוא צריך להיות באמת אמיתי. יש בן אדם אומר, כן, אני לשם שמיים פרסם, אתה יודע, אני יודע את כל הש"ס בעל פה. אבל סתם לשם שמיים, לא שאני ככה שלא מתגאה, אבל באמת, בלב שלו, הוא אומר, עכשיו הוא יכוון אותי. יש סיפור מזעזע, צריך להבין את העומק של הסיפור,

55:41היה אחד מהגאונים בדור הקודם. לא יודע כמה צדיק הוא היה, אבל גאון הוא היה. לא אגיד את שמו. הרבה הרבה מגדולי ישראל יצאו עליו. הוא היה יודע את כל הש"ס בעל פה ואת כל הירושלמי בעל פה. אבל צדיק, לפי מה שאמרו הרבנים גדולי הדורות, יצאו עליו בלגן שלם. ואותו רב, לא יודע איך נקרא לו, פעם אחת מישהו פגע בו. פעם אחת מישהו פגע בו פגיעה רצינית. אחרי שהבן אדם הזה בייש אותו, עשה חשבון נפש, מה עשיתי, איזה טיפש אני. על בין כך ורוב הרבים. הלך ביקש ממנו סליחה. אמר לו תקשיב, אני לא סולח לך. אמר לו, מה זאת אומרת? אמר לו, אם אתה רוצה שאני אסלח לך, יש לי תנאי. תבחן אותי על כל הש"ס בעל פה, אחרי זה, אני אסלח לך. אוקיי. אמר לו, למה? כאילו, מה, לא קודם תבחן אותי? הבן אדם במשך כמה ימים בוחן אותו, והבן אדם יודע הש"ס בעל פה. אחרי שהוא בחן אותו, גמר, אומר לו אותו בן אדם, מוצא אותה למשפחתו, אומר לו, עכשיו אתה מבין?

57:13עכשיו אתה מבין? כנגד מי העזת לפתוח את הפה שלך? בבן אדם שיודע את כל הש"ס. עכשיו תבקש סליחה. אחרי שאתה מבין מי אני, תבקש סליחה. אז בן אדם, בן אדם יכול... אה? הפרוח. אז בן אדם לפעמים יכול, כן, כן, אני מפרסם, לשם שמים, לשם שמים, אני יודע את כל התורה, אני יודע את כל הש"ס. כמה באמת לשם שמים? הרבה צדיקים פחדו מזה. אמרו, לך תדע, אם אני מפרסם, שאני צדיק, שאני גדול, יכול לצאת מזה תועלת. אבל כמה באמת... אמרו עליו בסוף, שהוא כאילו, בגלל שהוא לא, הוא שוחז כאילו, הוא... שיראת שמים שלו... כמה אני עובדת? פחותה. הוא היה אומר כמה פסקי הלכות שכולם חלקו עליהם, ואחד מהפסקי הלכות שלו אפילו עשו קריעה כמו שעושים כשקוראים על בן אדם שנפטר. עשו קריעה גדולי ישראל. הוא התיר משהו שהוא...

58:40הצדיקים לא לוקחים סיכון. כשבן אדם מפרסם, אז לפעמים הוא לא יודע כמה אחוזים לשם שמיים. לכן היו צדיקים שלקחו על עצמם כל החיים כבוד השם מסתך דבר לא מפרסמים. כשבן אדם עושה את זה לתועלת בשביל שהתחזקו שיש זיכוי הרבים, ובאמת הקב"ה יודע שזה ככה, שזה באמת לתועלת, אשריו ואשרי חלקו. אבל דבר זה בעצם צריך לתת לנו... מה שהרב שך אמר, אין מה לבוא עם זה מפורסם. למה? כי זה כרטיסייה מנוקבת. אבל כמו שאנחנו הוספנו ואמרנו, שרבי חנינא בן דוסא, גם אם זה כרטיסייה מנוקבת, אבל אם אתה עושה מזה זיכוי הרבים, אז אתה מפיץ כל כך הרבה תורה, ואתה מכוון לתועלת. בעזרת השם, הדבר הזה בעצם הוא גדול פי כמה וכמה. שבוודאי יכול לעזור ו... נסדר את העניין. תודה רבה. יהי רצון שנזכה באמת לדעת מה לפרסם, איך לפרסם, מתי לפרסם, באופן הכי טוב ביותר, שלא ירד לנו מהשכר, ושנגדיל בעזרת ה' שם שמיים.