דע לפני מי אתה עמל הרב אפרים כחלון הרב אפרים כחלון

0:12בעזרת השם נעשה ונצליח, היום בעזרת השם נלמד את המשנה באבות. רבי אלעזר אומר, הוי שקוד ללמוד תורה, ודע מה שתשיב לאפיקורוס, ודע לפני מי אתה עמל, ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך. בעצם, רבי אלעזר בא ואומר לנו את הדין הזה שכל בן אדם, חייב להיות שוקד ללמוד תורה. מה זה שוקד ללמוד תורה? יש בן אדם שהוא מחפף. לומד פה, לומד שם, עושה טובה. בא לשיעור, לא בא לשיעור. כן מתאים לו, לא מתאים לו. אתה אומר לו, תבוא לשיעור. אני אראה אותך ביוטיוב. לא, לא רציני. כל מיני דברים כאלה. אתה אומר לו, תבוא, תתאמץ, תשקוד עליו. הוא לא שוקד. מה זה שוקד? שוקד זה אדם שהוא שקדן. שקדן פירושו בן אדם שהוא רציני, כי שוקד אני על דברי לעשותו. הכוונה הקדוש ברוך הוא, מחפש את הכביכול, מתאמץ לקיים את דבריו כביכול. לא שייך התאמצות אצל הקדוש ברוך הוא, אבל ככה כתוב בירמיהו שהוא ראה בנבואה שלו.

1:34מקל שקד אמר לו הקדוש ברוך הוא, ביום מראה אליי, היטבת לראות כי שוקד אני על דברי לעשותו, ירמיהו פרק א' פסוק י"ב, ורש"י אומר, מה זה כי שוקד אני על דברי? הוא אומר, כמו שהשקד הוא ממהר להוציא פרח קודם לכל העילנות, השקד, העילן של השקד, הוא מוציא פרח לפני כולם. זו הסיבה שבט"ו בשבט כולם שרים, השקדיה פורחת. למה רק השקדיה פורחת? שאר העצים לא פורחים? שקד ממהר להוציא פרח קודם לכל האילנות, אף אני ממהר לעשות דברי. ובאמת ככה זה היה נבואה על חורבן בית המקדש. אבל שקידה זה גם לשון מהירות, לשון הזדרזות, לשון התאמצות, שבה אדם הוא לא יושב ככה, פנן, הכל בסדר, שומע פה לימוד, פה שם לימוד, זה לא נקרא עמל התורה. אז אדם שהוא שקוד ללמוד תורה, רק אז הוא זוכה שהתורה תתנחל אצלו, שהתורה תהיה אצלו באופן קבוע. עכשיו, יש הרבה סודות בתורה.

2:45יש כל כך הרבה סודות בתורה ברמה כזאת שמי שרוצה לדעת את הסודות, רק אם אותו אדם הוא ממש עמל בתורה. אם הוא לא עמל בתורה, אין סיכוי שהוא יגלה את הסודות האלה, כי בעצם כל החוכמות מורכבות בתוך התורה, הן סמויות בתוך התורה. אדם שהוא מתאמץ לדעת את כל חוכמות התורה, זאת אומרת, את כל הסוגים וההבנות והמחשבות והדיבורים, הכל, הכל, הכל, הכל, הכל, אז במילא הוא יודע גם את הדברים הנעלמים. אבל בן אדם שבא ואומר לך, אתה יודע מה, אני רק לומד את זה. רק את זה. זהו, רק את זה. אני רק קורא תנ"ך. אני רק קורא גמרא. לא מתפרס על כל התורה כולה,

3:49אז בעצם יש לו חור בהשכלה, חור במחשבה התורנית. וזה בעצם הסיבה שאנחנו צריכים לעמול בכל התורה. יש בן אדם שאומר, אתה יודע מה, אני רק לומד ש"ס. מה עם הלכה? עזוב. אני רק קורא תנ"ך. מה עם זה? כי בעצם דברי תורה אני במקום אחד והשירים במקום אחר. אז בעצם אם דברי התורה הם במקום אחד והשירים במקום אחר, אתה חייב להגיע לכל דברי התורה. ואם האדם לא יעמוד ללמוד תורה, הוא לא יצליח להגיע אף פעם לתכלית של התורה והוא לא יצליח אף פעם להגיע לסודות התורה. עכשיו, כמה שבן אדם יותר לומד תורה, הוא מבין כמה הוא רחוק מלהגיע ולהקיף אותה, וכמה הוא רחוק מלגעת בה. יש בן אדם שהוא לא פתח ספר בחיים, הוא לא למד הרבה, אבל הוא כבר, אתה מתחיל לדבר איתו, אתה יודע תורה? בטח, אתה יודע מה הייתי? אני הייתי זה, למדתי זה, עשיתי זה, אני יודע ככה, אני יודע את זה, אני יודע את זה. בפועל, תראה שהוא לא יודע כלום.

5:15מה הסיפור? אתה לא מאמין. פה ברדיו יש רדיו שהוא חרדי. עלה בן אדם, אני לא אגיד מאיזו חברה. מאוד מאוד מצליחה פה בארץ. יכול להיות שאפילו היא חברה עולמית. הבן אדם הזה עולה לרדיו בשידור ישיר. ואומר, הוא אומר לשדרן, אותו אדם, הוא לא הכי חרדי, הוא בסדר, הוא שומר תורה ומצוות, אבל הוא לא כזה אברך ושומר הכל, הוא אומר לשדרן, בשידור חי, הוא אומר לו, אתה יודע שאני גאון? אתה יודע שאני גאון? הוא אומר לו, למה? כאילו, מי קבע את זה שאתה גאון? אז הוא אמר לו, כי אני... ואומר, הוא אומר לשדרן, אותו אדם, הוא לא הכי חרדי, הוא בסדר, הוא שומר תורה ומצוות, אבל הוא לא כזה אברך ושומר הכל. הוא אומר לשדרן בשידור חי, הוא אומר לו, אתה יודע שאני גאון? אתה יודע שאני גאון? הוא אומר לו, למה? כאילו, מי קבע את זה שאתה גאון? אז הוא אמר לו, כי אני... אמרו עליי, כשהייתי בחור, שאני כל פסוק בתורה שתגיד לי, בכל התנ"ך שתגיד לי, אני יכול לגמור לך אותו בעל פה. כל סוגיה בש"ס שתגיד לי, אני יכול להגיד עליה פלפול, וכל דבר תורה שאתה תתחיל, יש לי עליו קושיה לפרוך.

6:29טוב, אז כולם התלהבו, וואו, וואו, וואו, איזה גאון! זה סקופ! כזה דבר, בן אדם שעובד וזה, וואו. אמרו לו: אתה בטוח? אתה מוכן שמחר נבחן אותך? בטח, בטח, בטח, בטח, כן, כן. כולם דיברו, הגיע אלינו אחד לכולל, בונה אתה לא מאמין, איזה גאון! זה בן אדם שכל היום רק עוסק בכסף, כל הזמן זה... מה, הוא אמר ככה, אמרתי לו, עזוב אותך. הוא אמר, אתה מאמין לזה? כן, כן, הוא מחר אמר שיש שידור ישיר, והוא מוכן, שיבחנו אותו. יש לך ניחוש אחד, האם מחר הוא עלה לרדיו או לא? מה, תירוץ הוא לא היה? כלום, פשוט לא עלה. בלי תירוץ. זאת אומרת, בן אדם חושב שתורה לדעת, אתה בטח, אתה יודע מה אני יודע? אני יודע את זה, ואני יודע את זה, אין בעיה. בסדר, מספרים פעם אחת, הגיע איזה מישהו לרב, אמר לו, אתה יכול לכתוב לי הסכמה שאני רב? אמר לו, למה? אמר לו, כי אני יודע חצי ש"ס. אמר לו הרב, טוב, בוא נבחן אותך. כל שאלה שהרב שואל אותו, אומר לו האיש, זה מהחצי שאני לא יודע. מנגד, הרב עובדיה פעם שאלו אותו, הרב, אתה יודע את הש"ס?

7:45אמר לו, אני יודע רק חצי ש"ס. איזה חצי? איזה שאתם רוצים? אז אדם, כדי לדעת, אדם שרוצה לזכות לכתרה של תורה, הוא צריך להיות שקוד ללמוד תורה. בן אדם שהוא לא שקוד ללמוד תורה, הוא לא יצליח. הוא לא ידע ולא יגלה שום דבר. בתכלית של התורה. הוא ידע, פרשת שבוע קצת, דברי תורה, גְּדָאוּת פה ושם, אתה יכול להגיד לנו דרשה. כן, הוא רטוריקן, הוא יודע לדבר, אבל בפועל, תלמיד חכם? אפס. הגדר של תלמיד חכם הוא לא אחד שיודע להגיד דרשות. זה לא תלמיד חכם. זה דרשן, זה נחמד, זה חביב. אתה יכול להגיד להם מה שאתה רוצה. אבל להיות בגדר של תלמיד חכם זה גדר מאוד קשה. הגמרא אומרת במסכת שבת דף קי"ד עמוד א', אמר רבי יוחנן: איזהו תלמיד חכם? זה ששואלים אותו דבר הלכה בכל מקום ואומר אפילו במסכת קלה.

9:01מסכת כלה זו מסכת שכמעט ולא לומדים אותה. כל מיני ברייתות, היא לא בתוך הש"ס, היא ברייתא חיצונית. הכוונה שאתה צריך להיות בקיא בהכול. ועוד אומר רבי יוחנן, איזה הוא תלמיד חכם שבני עירו מצוּוים לעשות לו מלאכתו? כוונה שכל בני עירו מצוּוים לפרנס אותו, כמו שהרמב"ם פוסק בסוף הלכות שמיטה ויובל. לא רק שבני לוי וכל עם ישראל מחויבים לפרנס אותו, אלא כל אדם שעוזב ופורק מעל צווארו עול חשבונות רבים, עם ישראל כולם מחויבים לפרנס אותו. אז אומר רבי יוחנן, איזה הוא תלמיד חכם שבני עירו מצווים לעשות לו מלאכתו? זה שמניח חפצו ועוסק בחפצי שמיים. אז רגע, מצד אחד אתה אומר לי תלמיד חכם זה ששואלים אותו שאלה בכל מקום. מצד שני אתה אומר לי תלמיד חכם שבני עירו מצווים לעשות לו מלאכתו. מי זה שמניח חפצו ועוסק בחפצי שמיים? אז תחליט. מי זה תלמיד חכם? זה ששואלים אותו שאלה בכל מקום או זה שעוזב את כל החפצים?

10:03ועוסק בחפצי שמיים? אז מה צריך? אבל מצד אחד כתוב שזה שיודע כל דבר, מצד שני כתוב שזה שעוזב את הכל. מה התשובה? אחד משלים את השני. למה אחד משלים את השני? אם אדם, איך אדם יכול להגיע לדרגה הזאת שהוא יודע כל דבר? אם הוא לא מתעסק בדברים אחרים. אם הוא משקיע את עצמו רק בתורה, בוודאי הוא יהיה אדם גדול. ככה תוספת בכתובות דף סב עמוד א', מביאים לגבי המעשה מה שמסופר שם על רבי עקיבא. רבי עקיבא הרי בתחילתו היה עקיבא. היה רועה צאן. למה אחד משלים את השני? איך אדם יכול להגיע לדרגה הזאת שהוא יודע כל דבר? אם הוא לא מתעסק בדברים אחרים. אם הוא משקיע את עצמו רק בתורה. ואם הוא משקיע את עצמו רק בתורה, בוודאי הוא יהיה אדם גדול. ככה תוספות בכתובות ס"ג ע"א מביאים לגבי המעשה מה שמסופר שם על רבי עקיבא. רבי עקיבא הרי בתחילתו היה עקיבא. היה רועה צאן. ראתה אותו רחל שיש לו מידות טובות, הלכה והתחתנה. עם מי? עם הפועל של אבא שלה, אבל אפילו לא פועל, אתה מבין? היא לא בחרה נגיד את המשרת בבית, את רב המלצרים, את העוזר האישי, את האפוטרופוס, כלום. היא בחרה את רועה הצאן הכי קטן של אבא שלה.

11:11מישהו בחוץ בכלל, לא מתקרב לארמון. כי ראתה במידות טובות, קל בסבוע, ראה ככה, הדיר אותה מנכסיו, הדיר אותה מנכסיו. הלך רבי עקיבא, למד 24 שנה במסירות נפש, וחזר אחרי 24 שנה, וקל בסבוע לא ידע, והוא בא להתיר את הנדר אצל רבי עקיבא, והוא אמר לו אני החתן וכו' וכו', זה אני, והוא התיר לו. עכשיו יש שאלה, התוספות שואלים איך בעצם הוא התיר את הנדר. הרי מה הוא אמר לו? רבי עקיבא אמר לו, האם היית יודע שיהיה לך מישהו כמוני או שילמד תורה וכו' וכו'? האם היית מדיר? האם היית אומר? הוא אמר לו, שואל לי אם תספר עוד, והרי זה נולד. מה זה נולד? דבר שעוד לא בא לעולם. דבר שעוד לא בא לעולם, איך אתה פותח בנולד, באותו זמן שהוא נדחה, זה לא היה. עונים תוספות לו, זה לא נולד, כיוון שהוא הלך לבית המדרש, דרך הוא בהולך ללמוד, שנעשה אדם גדול. אדם שהולך ללמוד תורה באמת, אז הוא נעשה אדם גדול. זה מה שאומרת המשנה.

12:25וזה גם בעצם דברי רבי יוחנן, איזה הוא תלמיד חכם, שואלים אותו שאלה בכל מקום, והוא יודע. איך הוא זוכה לזה? לדעה, שמניח חפצו ועוסק בחפצי שמיים. ולכן בני עירו מצווים לעשות לו מלאכתו. עכשיו זה בעצם מה שהמשנה אומרת. אומר רבי אלעזר, אתה רוצה לדעת את סודות התורה? רק אם אתה תהיה שקוד, תהיה זריז וחרוץ ללמוד תורה. ואז אתה תזכה לבדה מה שתשיב לאפיקורוס. מה זה לבדה מה שתשיב לאפיקורוס? אפיקורוס זה אדם שנוח לו באפקרות. הוא רוצה להשתולל ולעשות שטויות. אז בעצם הדבר הזה, אם אתה תבוא ותענה לו, לא תמיד זה יעזור, אבל לפעמים חייבים. אם אתה לא תענה להם, אז אנשים ילמדו ממנו. אז על זה באמת הגמרא במסכת סנהדרין בדף ל"ח עמוד ב' כותבת, שחכמים עשו את הוויכוח עם האפיקורסים. ועליהם נאמר הכתוב. אז מה הפירוש? מה שתשיב לאפיקורוס, הכוונה לאפיקורסים גויים. גויים את חייב. אבל מישראל...

13:54אל תתווכח איתם. דכול שכן, דפקר צפה. בדיוק. זו הסיבה שלפעמים יש אנשים, כן, כן, אנחנו רוצים להתווכח איתו. כן, כן, הם לא באמת רוצים. אז בעצם פה אנחנו רואים שלכאורה, הגמרא אומרת שבעצם כש... עם ישראל יורדים, הם יורדים עד התהום. אפיקורסים ומינים זה אותו דבר? כן, זה כמעט אותו סוג. מה שונה ביניהם? המקור של האפיקורס הראשון מובא בספרים שזה על שם אחד שככה היה נקרא. ומינים זה יותר עניינים של אדוקים לעבודה זרה, אלו שהם ממש אדוקים לעבודה זרה, לא סתם כופרים, לא בא לו כלום. הוא מין, הוא אדוק בעבודה זרה ומחפש כמה שיותר כביכול להחזיר בתשובה לעבודה זרה. עכשיו מישהו שנגיד כופר בזוהר, לא מאמין שזה היה מרבי שמעון בר יוחאי, זהו גזר, נשאר על אפיקורסות?

15:14בפשטות, הוא נחשב כאדם שטועה, והוא בכלל האנשים שרש"ש, שצוחק על דברי החכמים. יש קהילה שלמה שלא כל כך ריחו את הזוהר, מכיוון שמחשבו שזה המצאה מאוחרת וכו' וכו', אבל אסור לצחוק על הזוהר. יש הוכחות מפורשות שרבנו האר"י אישר שזה בעצם ספר קדום. היו תקופות מסוימות של רבנים שלא האמינו בזוהר בשלבים מסוימים בהיסטוריה, אבל הוא לא בגדר של אפיקורוס, כי האפיקורוס הוא בעצם בא לעקור את כל 13 עיקרי אמונה. לא כל כך ריחו את הזוהר, מכיוון שחשבו שזה המצאה מאוחרת וכו' וכו', אבל אסור לצחוק על הזוהר, יש הוכחות מפורשות שרבנו האר"י אישר שזה בעצם ספר קדום. היו תקופות מסוימות של רבנים שלא האמינו בזוהר בשלבים מסוימים בהיסטוריה, אבל הוא לא בגדר אפיקורוס, כי האפיקורוס הוא בעצם בא לעקור את כל 13 עיקרי אמונה. הוא רוצה לכפור בהכל. אז איך בן אדם ידע לנצח בוויכוחים עם האפיקורסים? אם הוא שקוד ללמוד תורה. אם הוא שקוד ללמוד תורה, הקב"ה יבוא וייתן לך את התשובות הברורות, לדעת את התשובות שאתה תשיב.

16:15אבל מה, לצערנו היום הרבה אנשים לא מחפשים כל כך את השקדן, זה שעומד בתורה. מחפשים אחד שהוא אריסטוקרט, אחד שיודע לדבר יפה. וכבר עשינו הרצאה על זה קצת, על דרשנים היום לעומת הדרשנים של פעם. למה היום יש הרבה דרשנים שהם נראים יפה, מדברים יפה, אבל לא כל כך מצליחים להשפיע. ואילו פעם הם לא כל כך היו מדברים יפה, לא על פי כל השיטות הפסיכולוגיות וכל מה שיש היום, והצליחו להחזיר הרבה יותר בתשובה, כבר דיברנו על זה. אבל בעצם מצד הקהל, הרבה אנשים רוצים היום שהרב ייראה יפה, ייראה כמעט חצי דוגמן, ידבר יפה, רהוט, בביטחון, מאשר מישהו ככה שתדע, עזוב אותו, הוא רק יושב לומד כל היום, לא בשבילנו. צריכים מישהו ככה חבר'מן שיהיה טוב. מסופר על האבן עזרא, רבי אברהם אבן עזרא, הגאון הקדוש הזה, אחד מהראשונים, שמסכן לא היה לו מזל. לא היה לו מזל. מה לעשות? הוא אמר פעם, "אם אני אמכור נרות, לא תכבה השמש. אם אני אמכור כובעים, אנשים יבלדו בלי ראש. אם אני אמכור תכריכים, אנשים יפסיקו למות. למה? כל מה שאני עושה, המזל דווקא מתגרה בי. כל דבר." אז כן, לאבן עזרא היו חיים קשים. הוא היה חכם, גאון, גאון, גאון. אי אפשר להבין את החוכמה שלו. הרמב"ם כותב לבן שלו, "אם אתה רוצה ללמוד פירוש על התורה, תלמד את האבן עזרא. רק את זה."

17:15אם אני אמכור נרות, לא תכבה השמש. אם אני אמכור כובעים, אנשים ייוולדו בלי ראש. אם אני אמכור תכריכים, אנשים יפסיקו למות. למה? כל מה שאני עושה, המזל דווקא מתגרה בי. כל דבר. אז כן, לאבן עזרא היו חיים קשים. הוא היה חכם, גאון, גאון, גאון. אי אפשר להבין את החוכמה שלו. הרמב"ם כותב לבנו, אם אתה רוצה ללמוד פירוש על התורה, תלמד את האבן עזרא. רק את זה. הרמב"ם מתפעל ממנו. מי זה הרמב"ם? אז האבן עזרא הזה, יום אחד הגיע לאיזו עיר. מסכן היה עני, ואיך שהגיע לעיר? ביקש מאנשים צדקה וזה, לא התייחסו אליו. הוא בא ואמר להם, אני יודע ללמוד תורה, אתם רוצים שאני אדרוש לכם? אתה יודע ללמוד תורה? אתה נראה כמו איזה סמרטוט מהלך. תלך! זרקו אותו בבושה. תנו לי רק ו... כלום! טוב. זרקו אותו מהעיר, הוא יוצא מהעיר בפחי נפש, הוא אמר, אני חייב ללמד אותם לקח לכל החיים. איך שהוא יוצא מהעיר, פתאום הוא רואה בן אדם מכובד, גבוה, שמן, לבוש יפה.

18:32לבוש יפה. אומר לו, או שלום כבוד הרב. הוא אומר לו, איזה רב, אני המוכר נקניקיות פה. הוא אומר לו, אז למה אתה נראה כזה מכובד, דקן? הוא אומר, דקן גודל לבד, לא עולה כסף. הבטן גם גודלת לבד, מרוב נקניקיות שאני אוכל. ולמה אני לבוש כזה יפה? כי יש לי כסף. הוא אומר לו, יפה, כמה אתה מרוויח לחודש? הוא אומר לו, אני מגיע ל-5 אלף דולר, 6 אלף דולר. הוא אומר לו, אתה רוצה לבוא לעבוד אצלי שבוע, תרוויח 50 אלף דולר בשבוע? אומר לו, ברוך הבא, בוודאי. אבל אתה יודע, לאבות, תראה איך אתה נראה. אומר לו, אל תדאג. פה איתי, תוך שבוע 50 מנפדולר. בסדר? נכנס לעיר, עוד פעם חזרה עם המוחין הדחוקים. נכנס לבית כנסת, עוד פעם הגעת, מה אתה מגיע? לא, לא, לא, אני עכשיו השמש. אני רק העוזר של הרב. מי זה הרב? זה בחוץ, יושב שם. או, זה רב? בטן יש לו זקן, יש משפט שאומרים, כרס וזקן, חצי רבנן. אם יש לו כרס ויש לו זקן, הוא כבר חצי רב. יודע, לא יודע, לא יודע. טוב, בכבוד, אנחנו רוצים לשמוע שהרב ידבר. לא, לא, לא, לא, לא, הרב הזה הוא לא מדבר. הוא בתענית דיבור, הוא לא מדבר עם אף אחד, כל מי שיש לו שאלה,

19:53שואל דרכי, תנו לנו בית לשבת, ואני מעביר לו את השאלות. נתנו להם בית, נתנו לו מקום, וכל השאלות, הם שואלים את אבן עזרא. אבן עזרא נכנס לרב, אומר לרב משהו, הרב עונה לו משהו, ואבן עזרא כמובן עונה תשובה מידעתו, ואנשים ראו איזה חכם, איזה חוכמת אלוקים. איפה מצאת את הרב הזה, איזה גאון, איזה קדוש. כבוד הרב, תעשה לנו מי שברך, יודע את כל התורה. תורמים לו תרומות, והתרומות עלו, והצטברו בתוך שבוע, מעל 50 אלף דולר. כל העיר הגיעה, ומהעיר הזאת הגיעו עוד ערים, וכל השאלות, בכל התורה, בדקדוק, בחוכמות, בכוכבים, באסטרולוגיה, כל החוכמות, הבן אדם, הרב הזה המכובד, עם הזקן והכרס, יודע. כל שאלה ששואלים אותו דרך השמש מקבלים תשובה למקום. וואו, כל כך התפעלו ומגיעים אחרי שבוע. האבן עזרא אמר לו, "תקשיב, עד עכשיו יש פה הרבה כסף, קח את הכל בשבילך, אבל עכשיו אני צריך ללכת." הוא אומר לו, "מה? תראה מה זה, מה יבואו ישאלו אותי? מה אני אגיד להם?" הוא אומר לו, "תשמע, בדרך כלל שואלים שלוש שאלות. שאלה ראשונה, שואלים אותך עניינים של שלום בית. רוצים להתגרש. תגיד להם, תבואו שבוע הבא. למה? עד שבוע הבא יסתדרו. בסדר. שאלה שנייה, יגידו לך, אם שחטו באמא, ומצאו בריאה איזה פצע, איזה מוגלה, אז הדין בזה, לנפח את הריאה בתוך מים, להכניס אותה לתוך מים, לנפח אותה, ואז אם יוצא בועות, זה טרף, כי סימן שיש חור בריאה. אם לא יוצא בועות, זה כשר."

21:09רוצים להתגרש? תגיד להם, תבואו שבוע הבא. למה? עד שבוע הבא יסתדרו. בסדר. שאלה שנייה, יגידו לך, אם שחטו בהמה ומצאו בריאה איזה פצע, איזה מוגלה, אז הדין בזה לנפח את הריאה בתוך מים. להכניס אותה לתוך מים, לנפח אותה, ואז אם יוצאות בועות, זה טרף, כי סימן שיש חור בריאה. אם לא יוצאות בועות, זה כשר. והדבר השלישי, אדם שבא אליך ואומר, כבוד הרב, נפל יד תפילין, תגיד לו, תנשק אותם, תשים צדקה. עכשיו הבן אדם הזה, המוכר, המוכר נקניקיות הזה, יש לו ראש של נקניקיות, לא מצליח לקלוט כלום. אומר לו, אבן עזרא, קח יום, יומיים, תתרגל את השלוש שאלות האלה. בא אליך בן אדם, אומר לך, שלום בית, רוצה להתגרש, מה אתה אומר לו? תבוא שבוע הבא, תבוא שבוע הבא, תבוא שבוע הבא, תבוא שבוע הבא, תבוא שבוע הבא, תבוא שבוע הבא, הוא מדבר לעצמו, עד שנכנס לו התשובה בראש. הלאה, אם מגיעים אליך, אומרים לך ששחטו בהמה, ויש איזה פצע בפריעה, מה עושים?

22:29אז הוא מתחיל לטריאל, תכניס לי את זה במים, תנפח, אם יוצא בועות - טרף, לא יוצא - כשר. תכניס לי את זה במים, תנפח, אם יוצא בועות - טרף, לא יוצא - כשר. אחרי יום, הוא כבר ידע הכל. שאל אותו רב עזרא, "תפילין, מה עושים?" הוא אומר, "תפילין, תנשק, תשים צדקה." הוא אומר, בסדר, יופי, אתה יודע את התשובות? אמר לו, זה בדרך כלל רוב השאלות. ובן עזרא הלך. ביום הראשון, באמת, אנשים ראו, אין שמש. נכנסו. נכנס הראשון, אומר לו, תגיד לי, כבוד הרב, נפל לי התפילין, מה נעשה? הוא מסכן, התבלבל. אמר לו, נפל לך התפילין? תבוא שבוע הבא. טוב. נכנס השני, אומר לו, כבוד הרב, שחטנו בהמה, מצאנו איזה פצע בריאה, מה לעשות? אמר לו, תרים אותה, תנשק את זה ותיתן צדקה. הגיע השלישי, אומר לו, כבוד הרב, אני רוצה להתגרש מאשתי. אמר לו, תתפוס אותה, תכניס אותה למים, תנפח אותה, אם יצא בועות תעזוב, לא יצא קשר. מצאנו איזה פצע ברגל, מה לעשות? אמר לו, תרים אותה, תנשק את זה ותיתן צדקה. הגיע השלישי, אומר לו, כבוד הרב, אני רוצה להתגרש מאשתי. אמר לו, תתפוס אותה, תכניס אותה למים, תנפח אותה, אם יצא בועות - תרף, לא יצא - קשר.

23:44אמרו, "מה זה הרב הזה? משוגע! מי אתה בכלל?" הוא בא וגילה להם את כל הסוד שהוא בעצם לא ידע כלום ושזה היה הכל החוכמה מהאבן עזרא, והכל ממנו. רדפו אחרי האבן עזרא, "למה עשית לנו ככה?" אמר להם, "מה רציתם? אתם לא רציתם את החוכמה שלי. למה אתם לא רציתם את החוכמה שלי? כי פעם ראשונה שאני הגעתי אליכם זרקתם אותי מהעיר, זרקתם אותי מהעיר כמו איזה כלב." מה רציתם? כרס וזקן. כרס וזקן, הנה יש לכם פה. בבקשה, קחו את זה. ועל זה אמר שלמה המלך בחכמתו בקהלת פרק ט' פסוק ט"ז: חכמת המסכן בזויה ודבריו אינם נשמעים. קהלת פרק ט' פסוק ט"ז: חכמת המסכן בזויה. אדם שהוא נראה מסכן, אין, החכמה שלו בזויה. אז זה בעצם מה שרבי אלעזר אומר: אתה רוצה שדבריך יישמעו ושלא תהיה כמו המוכר נקניקיות הזה, שלא יודע מה להשיב כשישאלו אותך שאלות? הווה שקוד ללמוד תורה ואז תדע מה להשיב. לאפיקורוס, מה יאמר אדם? אין לי אפיקורסים פה, מה אתה רוצה? אין לי אנשים, לא מדבר עם אף אחד, לא עושה, לא יוצר קשר, למה אני צריך לענות לשאלות?

25:04מה זאת אומרת המשנה? ודע לפני מי אתה עמל. כל התכלית של העמל, אתה לא עמל בשביל האנשים, או שיגידו, בוא נראה, זה עמל בתורה. אתה עמל לפני בורא עולם. ואם אתה עמל לפני בורא עולם, בורא עולם הוא לא נטוי לזמן מסוים. הוא לא חי בזמן מסוים שאתה אומר, או, הוא הפסיק. זהו, עכשיו אני פתור מהעמל. זה בורא עולם, הוא כל הזמן. ואם בורא עולם הוא כל הזמן, אז אין זמן שאתה פתור מהעמל בתורה. אין זמן שאתה פטור מלימוד תורה. גם אם אין לך אפיקורסים, גם אם אין לך אנשים שאתה צריך לעמוד עליהם ולענות להם, אתה חייב לעמול בתורה. הרב דוד יוסף סיפר שהוא פעם אמר לאבא שלו, יש תשובות ביבי העומר שהרב עובדיה חיבר, תשובות שהרב מאוד מאוד מעריך בהן. הוא מביא ראייה ועוד ראייה ועוד ראייה ועוד ראייה, והדין כבר כל כך ברור ופשוט, והרב כותב עוד ועוד ועוד ועוד. פעם הוא שאל את אבא שלו, אומר לו, אבא, למה כל כך הערכת בתשובות האלה? הדין ברור, הוכחת מעשרות ראשונים, כתבת תשובות, למה אתה מביא עוד ראייה ועוד ראייה ועוד ספר? למה? מה?

26:13הוא אמר לו, "הרב, תדע לך, את התשובות האלה כתבתי אותן במצרים. כשהייתי במצרים, הרב עובדיה בגיל 26-27, הלך להיות הרב הראשי, יותר נכון, עוזר לרב הראשי בקהיר, ואחר כך היה דיין. אז הוא אמר לו, שם במצרים לא היה לי אפילו יהודי אחד לדבר איתו בלימוד. אף אחד, כולם פורים והמי הארץ." הוא אומר, כשאתה בא לדבר עם בן אדם ואתה אומר לו את השיטה שלך, את הדעה שלך, אז אתה יודע, זה משכנע, זה לא משכנע, הוא אומר לך ככה, הוא מקבל, אבל אם אין לך עם מי לדבר, אתה אומר, אתה לא יודע מה יגיבו על זה. אז אתה כותב וכותב וכותב וכותב הכל. אין לאף אחד למי שיקרא. אף אחד לא יכול להבין את מה שאני כותב. הוא אומר, אז לכן לא הייתה לי ברירה. כתבתי הכל כדי שבטוח שכשאני אבוא יום אחד לחכמים, הם יגידו. זה הפשט. מה נתן לרב עובדיה את הכוח הזה? לשבת שם בתור צעיר, לשבת לכתוב תשובות עד שתיים-שלוש בלילה כל יום, בעמל התורה, בחומר שאתה יודע שאנשים לא יקראו את זה בכלל.

27:18לא יקראו, מה אתה כותב את זה? תכתוב להם סיפורים. תספר להם על חסמבה יותר טוב. איזה הם מבינים? הם לא מבינים דברים כאלה. לא. ודא לפני מי אתה עמל. כשאתה עמל לפני הקדוש ברוך הוא, אז בעצם אתה לא פטור אף פעם מההפסקה בעמל. מה אתה אומר? אבל אנשים לא מעריכים. ובאמת שם במצרים, אנשים לא העריכו. נלחמו ברב עובדיה, פעם אחת ניסו להרוג אותו, ועוד פעם אחר כך, ולא רק שזרקו לו דיסקים, אם הוא היה רוצה דיסקים. רצו לזרוק אותו, וזרקו אותו, ומינו רב, ורב שנלחם בו, וכל הבלגן שמסכן, הרב עבר שם. לא קיבל חוות דעת גדולה בכלל משם. בכלל לא. מה נתן אותו כוח? שהוא ידע לפני מי הוא עמל. כשבן אדם יודע לפני מי הוא עמל, על זה הוא ימשיך לעמול בכל מצב. ועל זה מסיים התנא ואומר, "ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך." האדם כשהוא מבין שכל העשייה שלו בעולם הזה, יש מישהו שרואה את זה. יש מישהו שמסקר את זה, יש מישהו שסופר את זה, יש מישהו שבודק את זה ויש מישהו שבוחן את זה.

28:32זה לא שאתה אומר יאללה, היום אני לומד, אף אחד לא שם לב איך אני לומד, באיזה רמה, באיזה איכות, כלום. הקדוש ברוך הוא בוחן עד הדקה והשנייה האחרונה. לפני מי אתה עמל? לפני הקדוש ברוך הוא. והוא זה שישלם לך את שכר פעולתך. עכשיו, מה זאת אומרת? יש לפעמים בן אדם, הוא עובד, נכנס למשרד. עובד, פועל, עובד. כמה הוא עובד? עשר שעות ביום. אבל אם נשים לב, מתוך העשר שעות בפועל, כמה הוא עובד? מאה אחוז. ניצול של מאה אחוז. שישים שניות בדקה, שישים דקות בשעה. כמה? אולי חמש, אולי שש, אולי. אולי. אבל מה? הבוס לא יודע את זה. הוא נמצא במשרד ומקבל מזכורת. עובד, פועל, עובד. כמה הוא עובד? עשר שעות ביום. אבל אם נשים לב, מתוך העשר שעות בפועל, כמה הוא עובד? מאה אחוז, ניצול של מאה אחוז. שישים שניות בדקה, שישים דקות בשעה. כמה? אולי חמש, אולי שש, אולי. אולי. אבל מה? הבוס לא יודע את זה. הוא נמצא במשרד ומקבל משכורת. הוא לא יודע כמה זמן דיברת בטלפון, כמה זמן אכלת, כמה זמן ישנת, כמה זמן זה, כמה זמן זה. בסוף החודש נותן לו, למה? כי הוא בא, יחתים כרטיס, תחילת החודש, תחילת היום, סוף היום, זהו. אבל כשבורא העולם הוא בא לתת שכר, אם אתה יודע שבורא העולם הוא בא על מלאכתך, אתה בעצם לא יכול לעבוד עליו. בוא נעבור הלאה, אז אני הייתי בכולל מ-8 בבוקר עד 8 בערב. היית, ומה עשית? בסדר, יש לך שכר על ההגעה, אבל בפועל מה עשית?

29:49היית, ומה עשית? בסדר, יש לך שכר על ההגעה, אבל בפועל מה עשית? כשהאדם יודע שבעל מלאכתו זה אחד שיודע כל דבר עד הדקות, כמה למדת בכמה עמל והיית יכול יותר, והתבטלת ולא התבטלת והפסקת בלימוד, עד הדקויות הקטנות, והוא נאמן הקב"ה. נאמן לשלם שכר בדיוק מה שמגיע. ואם בן אדם יודע שזה המדד, אז הצורה שלו אחרת. הצורה שלו היא בכלל שונה לחלוטין מכל דבר אחר, שכל עסק אחר שבן אדם יכול להגיד, טוב, אתה יודע מה? ככה. אתה יודע מה? אני הייתי פה 8 שעות, 10 שעות. זה בורא עולם. הוא היה פה והוא יודע בדיוק כמה זמן היה. דרך אגב, ספרים שהיה פעם איזה אחד מהאורחים של אחת העיירות ברוסיה, הוא הגיע לעיירה שכולם שומרים תורה ומצוות, כולם אנשים חכמים ויראים, והוא נקלע לבית הקברות שם, והוא רואה פה נתמן פלוני בגיל שלוש, פה נתמן אלמוני בגיל שנתיים וחצי, פה נתמן זה בגיל שנה, פה נתמן זה בגיל שלושה חודשים. ספרים שהיה פעם איזה אחד מהאורחים של אחת מהעיירות ברוסיה. הוא הגיע לעיירה שכולם שומרים תורה ומצוות, כולם אנשים חכמים ויראי שמיים. הוא נקלע לבית הקברות שם, והוא רואה פה נטמן פלוני בגיל שלוש, פה נטמן אלמוני בגיל שנתיים וחצי, פה נטמן זה בגיל שנה, פה נטמן זה בגיל שלושה חודשים.

31:00הוא אומר, מה זה, מה זה, מגפה של תינוקות? אף בן אדם לא נפטר מבוגר. הוא עובר בבית קברות, אין אפילו מצבה אחת שכתוב עליה מישהו יותר מ-10 שנים. הוא בא, שאל את הרבנים שם, שאל את הקהילה, מה זה? אמרו לו, תקשיב, פה בקהילה אנחנו כותבים לכל אחד, לא את סך השנים שהוא חי, אלא כמה שנים הוא למד. אז כשאתה בא ואתה רואה על הקבר פלוני אלמוני, חי שלוש שנים. זה מה שהוא הצליח לעשות בכל השבעים שנה. חשבנו שלוש שנים. זה גאון עצום, זה הצליח עשר שנים. זה מסכן, לא הצליח הרבה, שלושה חודשים. זה בעצם עמד את כמה החיים האמיתיים שבן אדם חי. אם בן אדם חושב שכל מה שהוא חי פה בעולם הזה, כל שנייה של חיים, זה המונה דופק, והוא יקבל על זה שכר, זה לא עבודה שאתה בא ומכתים כרטיס, ובסוף היום אתה מוציא כרטיס ואומר, אוי, עבדתי 8, 10, 11, 12 שעות. לא. אתה מקבל דבר, ודע שמי שמשלם לך שכר פעולתך זה בורא עולם. והוא נאמן, הוא לא מחפף.

32:17ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך. עכשיו אם בן אדם יודע את זה, שבעל מלאכתו הוא זה שישלם לו שכר פעולתו, זה בעצם גורם לו את התחלת המשנה. אז הוא שקוד ללמוד תורה, אז הוא זריז, אז הוא מתאמץ, הוא יודע שאין חיפופים. למה? הרבה פעמים אנשים אומרים, הנה אני עכשיו עמל בתורה, אני עכשיו מתאמץ, אני עכשיו זה, אף אחד לא ידע את זה, מי יודע, אני יושב פה בחדרי חדרים, יושב כותב תשובה, כותב במאמץ אדיר. מי יודע? מי שם לב לזה? אף אחד לא שם לב. אולי לא יעריכו את התשובה, גם אחרי שהיא תודפס. אולי הספרים ייגנזו, יגידו: אנחנו לא מבינים מה אתה אומר. יכתבו תשובות נגד, אתה לא עמלת על זה מספיק. מי יודע? מי יודע? הקב"ה יודע, והוא יגרום שזה יהיה בסדר, הוא יגרום שזה יהיה טוב. פעם שאל ה"נתיבות," רבי יעקב מליסא, את "הקסות החשן". כותב במאמץ אדיר, מי יודע, מי שם לב לזה, אף אחד לא שם לב, אולי לא יעריכו את התשובה, גם אחרי שהיא תודפס, אולי הספרים ייגנזו, יגידו, אנחנו לא מבינים מה אתה אומר, יכתבו תשובות נגד, אתה לא עמלת על זה מספיק, מי יודע, מי יודע. הקב"ה יודע, והוא יגרום שזה יהיה בסדר, הוא יגרום שזה יהיה טוב. פעם שאל ה"נתיבות", רבי יעקב מליסא, את רבי אריה ליב, למה הספר שלך "קצות החושן" יותר פופולרי מהספר שלי? רבי אריה לייב, הם היו באותה תקופה, אמר לו: "למה הספר שלך קצות החושן יותר פופולרי מהספר שלי?"

33:18למה? מה? שנינו כתבנו באותו סגנון. ודרך כלל זה ממש מעניין. אדם לומד קצות החושן, לומד נתיבות, רואה שתי מוחות גאוניים של גאוני הדור, ממש, גאוני הדור, שכל אחד מביא, לפעמים הם ממש הולכים חזיתי, וכל אחד מביא ראיות מכל הש"ס, לשיטה שלו. גאונים אדירים. אז הנתיבות שאל את קצות החושן, למה הספר שלך יותר פופולרי? למה? הוא לא רצה להגיד לו. הוא אמר לו, תראה, באמת, לא שאני אומר שאתה לא כותב טוב, אתה כותב מצוין, אני גם כותב מצוין, בלי ענוה, עניינים שבאמת, כאילו מה, אולי אני לא כתבתי מספיק טוב, יש לך הערות על הספר, למה הספר שלי בפועל לא הצליח כמו שלך? הוא לא רצה לענות לו, אבל כשהוא לחץ עליו, הוא אמר לו, תקשיב, אני כתבתי את קצות החושן בעניות נוראה, כשהיה קור בחוץ, כפור עימים, השלג היה מקפיא את הבית ולא היה לי את הנור. ועדיו בקולמוס היה כופה. כופה. הייתי נכנס עם דף מתחת לשמיכה. מחמם את עדיו. מחמם, מחמם, מחמם בידיים. אין, בפה. עד שעדיו קצת מתחיל להיות מופשר וכותב עוד מילה. כותב עוד שתי מילים. עוד שלוש מילים. ועוד פעם. ושם זה ארצות רוסיה. גם בקיץ קר.

34:45ככה כתבתי את קסת החושן. זו הסיבה שהוא פופולרי. לא מכיוון שאני יותר מוצלח, שאני יותר גאון, שאני יותר יודע, שאני יותר יפה, שעשיתי כריכה יפה לספר, שעשיתי ציורים לספר, שעשיתי קומיקסים, לא זה. הווה שקוד ללמוד תורה, ונאמן הוא בעל מלאכתך, שישלם לך שכר פעולתך. אם אתה עמל בתורה, אם אתה זה שמתאמץ, מתאמץ, ללמוד תורה ולעמול בתורה, הקב"ה יסדר לך. זה באמת הרבה פעמים. בן אדם חושב, אני כל כך מתאמץ, אני כל כך כותב, אני כל כך עושה. מי אמר שיעריכו? מי אמר שיסדרו? מי אמר, אל תדאג, אם לא בדור הזה, דור הבא. אם לא בדור הבא, דור אחר כך. הדברים יישארו לעולם. הכל לפי רמת העמל. למה? כי מי זה שמשלם לך שכר? בורא עולם. נאמן הוא בעל מלאכתך. הוא ישלם לך. אל תדאג, הוא ישלם לך את הכל. מה תאמר? אני לא רואה את זה. חכה, בורא עולם קיים לעולם. אז אם זה לא יהיה בדור זה, זה יהיה בדור אחר כך. אם זה לא יהיה בדור אחר כך, זה יהיה עוד שתי דורות. שלוש דורות, אבל בסוף אתה תקבל את השכר. ומה המטבע העובר לסוחר שם בשמיים? זה העמל בתורה. זו השקידה בלימוד התורה.

36:02כדי לזכות להיות שקדן בתורה, לא מספיק ללמוד שעתיים, שלוש, ארבע, ולגיד אני שקדן. יש ספר שיצא לרב אלישיב. רב אלישיב היה שקדן עצום, עצום, עצום. כל יום היה קם בשתיים בלילה, לומד עד הבוקר, מתפלל, ואחר כך עוד פעם לומד, ואחרי שהוא גמר ללמוד, עוד פעם לומד, ואחרי שהוא גמר, עוד פעם לומד, עוד פעם לומד, כל הזמן לומד, לומד, לומד. אפילו כשהיו באים לשאול אותו שאלות, בין שאלה לשאלה, לומד, ולומד, והייתה לו גאונות אדירה. כשהיו שואלים אותו שאלה בכל מקום בתורה, בכל מקום, על המקום הכל היה ברור, הכל היה מושלם. הוא ישב בבית הדין יחד עם הרב עובדיה, ושני גאוני העולם האלה ביחד, כל אחד, בגאונות מדהימה. אז מרן הרב עובדיה סיפר פעם שמישהו שאל אותו, איך יכול להיות שהרב זוכר את כל התורה?

37:05איך? הרי זה לא הגיוני. היו באים לשאול אותו לפעמים ביום אחד, מאה, מאתיים נושאים, ובלי לפתוח ספר. איך? אז הוא אמר לו, הגמרא דורשת על הפסוק במשלי, "כי אם תלך בה לא תיגע בה ואיננה." הגמרא דורשת בכמה מקומות שזה הולך על דברי תורה. דברי התורה, בן אדם שהוא מתחיל לבוא וללמוד תורה, הוא צריך לדעת, אם אתה לומד תורה, התורה היא רגישה מאוד. אתה מעפעף בעיניים ועיניך. כך הגמרא דורשת בברכות דף ה' עמוד א', אין אף על התורה. גם בגמרא במסכת מגילה, בדף י"ח עמוד ב', דורשת את זה על התורה. וגם בחגיגה. הגמרא דורשת את הפסוק הזה באופן אחר, ובעוד כמה מקומות. סוטה ל"ה עמוד א', ועוד.

38:24בעצם, התורה היא מאוד רגישה. אם האדם מסיח דעתו ממנה, אין, ואיננו. אז אמר הרב אלישיב לאותו אדם, מה אנחנו לומדים מזה? שאם בן אדם לא מסיח את דעתו בכלל, אפילו לא כמו היפעוף של עין, אז הוא זוכר. זו התשובה. שאלת איך אני זוכר? זו התשובה. אז כשחיברו ספר על הרב אלישיב, אז אמרו לו, אחרי שהוציאו את הספר, אמרו לו הרב, כתבו עליך ספר. הוא אמר, אין לי בעיה שיכתבו עליי ספר, רק שזה לא ישקר. שלא ישקר. סיפורים אמיתיים, לא תמציאו בשביל לנפח ספר ל-300 עמודים. אז הוא שאל, מה השם של הספר? אז אמרו לו, השם של הספר הוא "השקדן." אמר להם הרב אלישיב, זה השקר הראשון שלכם. אני שקדן? מה זאת אומרת? אבל אתה לומד 20 שעות ביממה, אתה בקושי ישן, בקושי אוכל. איך? כלום אתה לא עושה חוץ מתורה. גם כשאתה קהיל ומקבל קהל, זה שאלות בתורה, שאלות בהלכה, שאלות בהשקפה, שאלות בהנהגת הדור. זה לא פתאום תורה, אתה לא יושב ומשחק פוקר, משחק ששבש. כלום, כל הזמן תורה. אני לא שקדן.

39:50אז כשבא רבי אלעזר ואומר לך, הווה שקוד ללמוד תורה, חביבי, זה לא סתם. אתה יודע מה, אני לומד, אתה יודע מה, אני שומע שיעור, שם שיעור ביוטיוב, שומע, זה גם טוב, בסדר, גם ברוך תהיה, זה נחמד, זה חביב, אבל זה לא, אתה לא תהפוך להיות מזה תלמיד חכם. העניין הוא שלהיות שקדן, זה ברמה שהיא בעצם בלתי ניתנת לתיאור כי עניין של שקדנות זה ברמה מקסימלית. זה פירושו לא להסיח את הדעת אפילו שנייה אחת מהתורה, וזה בעצם מה שגם הלכאורה הרב ישיב אמר שזה משהו קורה לו. הוא אמר אם לא משיחים את הדעת. אבל זה דרגות גבוהות מעל גבוהות. הרי בוודאי אי אפשר לומר שהדרגה של האחרונים שנמצאים בדור שלנו או... וזה בעצם מה שגם לכאורה הרב ישיב אמר שזה משהו קורה לו. הוא אמר אם לא משיחים את הדת. אבל זה דרגות גבוהות מעל גבוהות. הרי בוודאי אי אפשר לומר שהדרגה של האחרונים שנמצאים בדור שלנו או...

41:08נמצאים בדור הקודם, לא דומים לאלו שהיו לפני 700, 800, 900 שנה, אלף שנה. אלו שהיו לפני אלף שנה לא דומים למשה רבנו. אין נתק של מחשבה. וזה בעצם גם הציווי, לא רק כל הזמן לעסוק בתורה, גם כל הזמן לחשוב על הקדוש ברוך הוא. שבעצם הקדוש ברוך הוא, התורה ועם ישראל הם אחד. אבל בעצם כשבן אדם כל הזמן חושב על התורה, הוא בעצם חושב על הקדוש ברוך הוא. יש פירוש של הבעל שם טוב, על הפסוק בתהילים פרק ל"ב, פסוק ב'. הכתוב שם אומר, אשרי אדם לא יחשוב ה' לו עוון, ואין ברוחו רמיה. מה הפירוש? הפשט של הפסוק, אשרי אדם שבודקים ואין לו עוונות, ועם כל זה הוא לא מתגאה, אין ברוחו רמיה. אבל הבעל שם טוב אמר, יש דרגות של צדיקים שהם כל הזמן לא מפסיקים לחשוב על הקדוש ברוך הוא, לחשוב על תורה, לחשוב על עניינים כאלה. אבל מה? לפעמים הצדיק פתאום מפסיק איזו שנייה אחת לחשוב מהקב"ה. באונס או משהו אחר, ועל זה באים אליו בטענה: "הלו, איך הפסקת לחשוב?" יש דבר מופלא, מופלא, מופלא. הבית יוסף, רבי יוסף קארו, היה לו מלאך. מלאך שהיה בא, מגיד לו דברים ומגלה לו.

42:35פעם אחת, באמצע התפילה, רבי יוסף קארו, נפלו לו התפילין של ראש, הרצועה נחתכה, והתפילין נפלו על הרצפה. אחרי התפילה הגיע אליו המלאך ואמר לו, אתה יודע, אני עשיתי לך את זה, אני חתכתי לך את הרצועה. אמר לו, למה? אמר לו, כי אתה הפסקת לחשוב בלימוד. רגע אחד הפסקת את המחשבה מהתורה, כנראה זה לא היה ממש בתפילה, אולי זה היה אחרי התפילה שהוא למד. רגע אחד הפסקת את הדעת מתורה, זה העונש שלך. והוא אומר, ואם היית יודע כמה עולמות אתה מחריב בשעה שאתה מפסיק מלחשוב בתורה, לא היית זז מרוב הפחד. אני חתכתי לך את הרצועה, אומר לו המלאך, כדי שתבין שזה הרבה יותר חמור להפסיק רגע אחד מתורה מזה. כדי שיהיה לך עוגמת נפש וצער, כי כנראה על השנייה שהפסקת, אתה לא הצטערת. אז אומר הבעל שם טוב, מה הפירוש של הפסוק, "אשרי אדם לא יחשוב השם לא אבון ואין ברוחו רמיה"? אומר, אשרי אותו אדם...

43:56שכאשר הוא לא יחשוב על השם, אם הוא לא חושב על הקב"ה. שנייה אחת, לא אבון. מחשבים לו את זה לאבון. הרי כל אדם, מה האבון שלו? יש בן אדם שהוא, העבירות שלו זה בר מינן, אחד רוצח, אחד גונב, אחד שודד, אחד נואף, מחלל שבת. לא מדברים איתו בכלל על דרגות כאלה, תחשוב על השם כל הזמן. רק אדם שהוא צדיק, שהוא מושלם, שהוא עמל בתורה וכו' וכו', מה העבונות שלו? אם הוא מנתק את המחשבה מהקב"ה, מהתורה. אז על זה אומר הבעש"ט, אשרי אדם לא יחשוב אשם, אשרי אותו אדם, שאם הוא לא חושב על הקב"ה, לא עבון. זה נחשב לא עבון. זאת אומרת להגיע לדרגה הזאת, צריך להגיע לדרגה, ששנייה אחת אם אני לא חושב על הקב"ה כבר רושמים. זאת דרגה. אבל זה בעצם הסבר למה זה הווה שקוד ללמוד תורה. מה שקוד ללמוד תורה זה אומר כל הזמן לחשוב בשקידה מתמדת. ואז זוכים לבלי סוף שכר, זוכים לשפע רוחני. זה בעצם גם הסיבה שאנחנו באים ושואלים תלמיד חכם: מה לעשות, זה או זה? מה הרב אומר, זה או זה? לעבור דירה או לא לעבור דירה? מה הרב מתווך? יש לו מניות? מה אכפת לו? תלמיד חכם אמיתי ששקוע בתורה כל הזמן, מה שהוא מדבר, זה התורה מדברת, השכינה מדברת מתוך גרונו. אז בעצם כל מה שהוא אומר, זה דעת תורה.

45:22זה כאילו שאלת את הקב"ה. זו הכוונה ודע מה שתשיב לא רק לאפיקורוס, דע מה שתשיב לכל אדם. וזה בעצם הדבר הגדול שאם אדם ידע כמה מעלה גדולה יש בעמלי תורה, כמה כוח יש לעמלי תורה, שהאור החיים הקדוש אומר שניתן הטבע בידיהם לשנותו. כל הטבע, כל העולם הזה הם בידיהם. מה שרוצים, תשנה, תעשה. למה? כשבן אדם שוקד ללמוד תורה, הוא נזר הבריאה. שבשבילו נברא העולם. ולכן עם ישראל בכללותו מחויב לעזור ולסייע, כמו שאנחנו אמרנו, והמשנה מסיימת, ודע לפני מי אתה עמל ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך. וזה לא רק לך, אלא גם ישלם לכל אלו שתומכים ומסייעים באותו אדם לעסוק בתורה.