פרשת מקץ דברים מדהימים

0:02יש רעיון בפרשה הבאה, מקץ שנתיים ימים. בפרשת מקץ, פרעה חולם והנה הוא עומד על היאור. אז פה אצלנו כתוב שפרעה חולם, איפה הוא עומד? על היאור. זה בפרק מ"א פסוק א'. כשהוא מספר את החלום ליוסף, מה כתוב? תסתכל בפרק מ"א פסוק י"ז. פרעה משנה קצת משנה כמה פרטים, אבל הפרט הבולט זה היה להתחלה. הוא בא לומר וידבר פרעה על יוסף וחלומי אינני עומד על שפת היאור. מה קרה לך? פה כתוב אינני עומד על היאור, ממש על כשהוא בא לספר אינני עומד על שפת היאור. מה זה השינוי הזה?

1:08אבל יש כמה וכמה הסברים שהמפרשים עומדים בזה. אני חשבתי על שתי נקודות על הדבר הזה. נקודה ראשונה, מה עושה בן אדם בדרך כלל? על מה הוא חולם? בדרך כלל על דברים שהוא חושב. בן אדם לא חולם על דברים שהוא לא חושב עליהם. בן אדם שבמושגים שלו, הדברים שנראים לו בחיים, כל מיני דברים שהוא חושב עליהם במשך היום, הוא חולם עליהם בלילה. לכן הגמרא אומרת, וככה גם נפסק להלכה, לא יהרהר אדם ביום. ויבוא לידי טומאה בלילה, זה גמרא בעבודה זרה דף כ' עמוד ב'. כשאדם חושב ביום, זה מגיע אליו מחשבות לא טובות בלילה ותוצאות לא טובות. אז בעצם החלום של האדם הוא לפי רובי לבו. זה גורם שבן אדם, כשאתה חולם על משהו, תדע ששם אתה. מספרים, היה איזה ראש ישיבה אחד שקם בבוקר, ואומר לי, אשתו, חלמתי על קב". לא תאמיני. אשתו אמרה לו, מה זאת אומרת? ברור, חשבת עליו כל היום. אמר לה, לא מבטיח לך, לא חשבתי עליו. אבל איך? התפללת? למדת תורה? לא, לא, לא, לא הספקתי לחשוב עליו. ברוב שהייתי עסוק במצוות, לא הספקתי לחשוב עליו. זה כאילו בא ללמד האדם מוסר.

2:31ואומר לי, אשתו חלמתי על הקב"ה. לא תאמיני. אשתו אמרה לו, מה זאת אומרת? ברור, חשבת עליו כל היום. אמר לה, לא מבטיח לך, לא חשבתי עליו. אבל איך? התפללת, למדת תורה? לא, לא, לא, לא הספקתי לחשוב עליו. ברוב שהייתי עסוק במצוות, לא הספקתי לחשוב עליו. זה כאילו בא ללמד את האדם מוסר. שלפעמים בן אדם הוא כל כך הרוסק במצוות, אבל לא חושב על הקב"ה. ספרים איזה סתם על ראש ישיבה, זה סיפור נכון על כל אחד. ככה הגמרא אומרת בברכות, זה דף נונז עמוד ב' אין מראים לו לאדם אלא מהרהורי ליבו. למה? ההרהור של הלב של הבן אדם זה בעצם תהליך שמביא אותך לידי חלום. פרעה, כל התכלית של פרעה זה גאווה. מכף רגל ועד ראש, רק גאווה. הוא החשיב את עצמו אלוה במיוחד למאן דאמר שהוא זה שהיה פרעה עם משה רבנו. ומה שכתוב "ויקם מלך חדש על מצרים," הכוונה שהתחדשות בזדונותיו. אז הוא היה גוש גאווה מהלך. עכשיו, מנגד, המצרים היו עובדים את היאור, נכון? אז יש בעיה אם אתה עובד אלוה אחר, אז זה פוגע לך בגאווה.

3:59פוגע לך באגו, נכון? אז לכן, כשהוא חלם, הוא לא יכול לחלום שהוא עומד ליד היאור, כאילו אני שווה. והנה הוא עומד על היאור. אפילו שהיאור הוא אלוה, אבל אני יותר ממנו. לכן בחלום שלו, כל הזמן, המחשבה שלו הייתה שמה? אני יותר, אני יותר. אפילו שכל המצרים משתחווים ליאור. אבל אני יותר. למה שינה אצל יוסף כשהוא מגיע ליוסף? יוסף, מי היה יוסף? יוסף בעצם היה תכלית הענווה. תכלית הענווה לא תולה כלום בעצמו, כלום כלום כלום. גם כשהוא מגיע לפני זה ומספרים לו כמה יוסף יודע לפתור חלומות, ויען יוסף את פרעה לאמור: "בלעדי, אלוהים יענה את שלום פרעה."

5:01זה בפרק מ"א פסוק ט"ז אומר: אני כלום, בלעדי, אני שום דבר, לא יודע, אין לי שום ידע בפתרון חלומות, אני לא יודע כלום, אלוקים יענה את שלום פרעה. אז רגע, יוסף בעצם הוא שיא הענווה. עם מי הוא נפגש? עם שיא הגאווה. זה צריך להיות פיצוץ, פיצוץ כזה דבר. אז פרעה אחרי הכל... הוא לא רצה להראות את המחשבות הזדוניות שלו, שהוא כאילו מחזיק את עצמו אלוה כל כך גדול יותר מהיאור. אז הוא אמר, לא, לא, לא, הנה אני עומד על שפת היאור, אני אותו דרגה. אבל כתוב במדרש שיוסף, איך הוא ידע שיוסף בעצם הוא איש אלוקים? כי יוסף תיקן אותו, כתוב במדרש. יוסף אמר, לא, לא, לא, חביבי, אתה היית עומד על היאור. מה הוא אמר לו? אני יודע בדיוק איפה אתה נמצא. אל תשחק אותה. לפעמים בן אדם בא אליך, את כבוד הרב, אני ענב, אני זה, הכל בסדר. הרמב"ם כתב פעם שלא יכול להיות בן אדם שלא לומד תורה והוא ענב. סיפרו לו שיש איזה שייח', שייח' ערבי, מפורסם מאוד, והוא ענב גדול מאוד. אז הרמב"ם אמר, אני אלך אליו. הרמב"ם היה יצא לשלושה ימים, שלושה לילות, בדיוק באמת, הבן אדם ענב. צחצח לאנשים את הנעליים, הגיש להם אוכל, שטף את הכלים,

6:28שייך, תשב, תנוח, יש לו משרתים, הוא עשיר. אחרי שלושה ימים הרמב"ם אומר באמת, וואו, אין, אני טעיתי כנראה. השייך ליווה אותו, ואז בסוף הוא אמר לרמב"ם, כבוד הרב, שם לב כמה אני עניו? שמת לב איזה עניו אני? אתה שמת לב, כן? אז הרמב"ם יודע שהוא צדק. אז פרעה עכשיו הוא עומד לפני יוסף, שיא הענווה, עם כל זה, הוא לא רוצה להראות כמה הוא. מה מעניין על שפת האיור, דרגה. בוא יוסף אומר לו חביבי, אני יודע בדיוק מי אתה, אתה עומד על האיור. פרעה ראה את זה, מה הוא אמר? אין כזה דבר. אין כמו יוסף. אין אדם שהוא בדרגה הרוחנית של יוסף. וזה מה שהוא אומר בפרק מ"א פסוק ל"ח. והוא אומר פרעה אליו: "הנמצא כזה". איש אשר רוח אלוהים בו. מה זה רוח אלוהים? רוח הקודש. זאת אומרת, איך פרעה יודע, איך יוסף יודע את כל המחשבות שלי? שאני באמת מחזיק את עצמי יותר ממנו? יכול להיות כזה דבר? איך יכול להיות? הרי כל הזמן אפילו לא אני אמרתי על שפת הירו, זו המחשבה הראשונה. עכשיו, מה אנחנו לומדים מזה? אנחנו לומדים מזה, חביבי, שבן אדם יכול להיות שקרן כל החיים, כל החיים שקרן ושחקן.

7:51אני עניו, אני זה, זה, זה, אני ככה, אני ככה, חביבי, עד שיבוא מישהו ויוריד לו את המסכה מהפנים ואז האדם ישים לב איפה הוא נמצא. הגילוי של המסכה לפעמים תופס את האדם בזמנים לא טובים. בזמנים לא טובים. פתאום מישהו מגיע אליך, פח, ואתה שם לב, וואו, חשבתי שאני בדרגה מסוימת, פתאום אני כבר, אני לא שם. זה מה שיוסף עשה לפרעה. כאילו, כאילו אתה לא... האלוהים הזה, היאור, האלוהים הזה, הזה, זה... מה קרה בהמשך? יעקב אבינו, כשהגיע לפרעה בהמשך הפרשיות, הוא בירך את פרעה. מה הוא בירך אותו? איזו ברכה? כשהנילוס, היאור, יעלה לרגליו. כשפרעה ילך לשם, הנילוס יזדקף, יתרומם לכבודו. מכל הברכות בעולם, זה מה שיעקב בירך אותו?

8:53אני שואל אותך, יבוא אליך עכשיו דונלד טראמפ, בסדר? נשיא ארה"ב. יש לו כסף והכל. מה אתה רוצה שאני אברך אותך? המינימום שהוא יבקש, לפחות, שהמלוכה לא תצא מהזרע שלי. שתמיד אני אהיה מאושר. שתמיד אני אהיה בריא. שאני אחיה לעולם, אתה יודע מה? טוב לך. תחשוב, יעקב אבינו. מה הוא מברך אותו? שהנילוס יתרומם לכבודך. זו ברכה? זה ברכה, תבין? כאילו, הכל בסדר, בריאות, פרנסה. פרנסה הוא כן, הוא מלך. אבל מה עם השרים? שלא יארגו אותך, שלא ישלוט בך מלך המוות, כל זה לא אכפת לך? רק הנילוס? מה התשובה? התשובה, חביבי, זה מה שהפריע לו כל הזמן. יש לו מתחרה. זה האלוהים שמתחרה איתי. אז יוסף קלט אותו על ההתחלה, והנה עומד על היאור, חביבי, אתה על היאור, אתה לא רוצה... יעקב אבינו אומר לו, מה, זה מה שמדאיג אותך בחיים? זה מה שמדאיג אותך, אה? שיש לך מתחרה. אני אברך אותך שגם המתחרה הזה יכבד אותך. וואה, זו ברכה. זו דרגה גבוהה. זו דרגה שפרעה אומר, כזו ברכה? מה שאתה רוצה? קחו את ארץ גושן, תעשו מה שאתם רוצים, תהיו משנה למלך, הכל, עזוב. אין, הכל בסדר.

10:14אבל זה מעמד של רשעים. רשעים רוצים שלמות. אם היאור הוא קצת יותר דרגה ממני, עזוב, פרעה בדיכאון. עכשיו הוא לא יכול להגיד את זה לעם שלו. למה? מה זה, מה אתה כופר? מה, אתה לא מאמין ביאור? הוא נותן לנו את המים. אתה לא מאמין בכוח שלו? בוא נראה אותך מסתדר בלעדיו. אתה לא יכול. מאיפה אנחנו לומדים את הדבר הזה שזה עמידה של רשעים? אצל המן. המן ממשיך דרכו של פרעה. במגילת אסתר פרק ה', פסוק י"ג כתוב שהמן מספר לחכמיו וליועציו את כל מה שהחשברוש מגדל אותו ומרומם אותו ואז הוא אומר בפרק ה', פסוק י"ג "וכל זה איננו שווה לי בכל עת אשר אני רואה את מרדכי היהודי יושב בשער המלך." מה הוא אומר להם? כל זה לא שווה לי בשעה שאני עובר ואני רואה את מרדכי יושב. מה מפריע לו שמרדכי יושב? מה התשובה? המלך אמר שכל מי שמגיע אליו המן, הוא צריך לקום לכבודו אבל מרדכי היה יושב, לא קם. הוא אומר אני לא מסוגל. איך יכול להיות שיש יהודי אחד שכשאני עובר הוא לא קם לכבודי? פרעה מה אומר? כולם מכבדים אותו, אתה מלך, אתה אלוהים מה שאתה רוצה, אבל אני מגיע לנילוס משהו לא טוב איתי. יכול להיות שנותנים לו טיפה יותר כבוד ממני.

11:41משתחווים אליו, לא מוכן, לא מוכן. וזה הברכה שיעקב אבינו בירך, והכל היה בסדר. לפי זה, אנחנו גם נבין למה במכת דם פרעה לא כל כך התרגש. מכת דם הייתה מכה קשה, זו המכה הראשונה. למה הוא לא התרגש? כי הוא קודם כל קנה בכסף מים מהיהודים, אז הוא לא היה צמא. וגם סוף סוף כולם ידעו, אה, אלוהים משריח. היְאוֹר, זה האלוהים מזכיח. זהו, הכל בסדר. אבל אחר כך פתאום במכת בכורות, שהקדוש ברוך הוא שמר אותו לסוף, פרעה בפיג'מה באמצע הלילה. מתחיל לרוץ לחפש את משה, מפחד למות. איזה אלוהים אתה? שיחקת אותה כגיבור, כל המכות, אה? כל המכות שיחקת כגיבור. התלה הלך, היאור הלך. נשארת אלוה היחיד, אה? הרגשת טוב. הוא מבסוט. הם האמינו בתנין, מכת דם. אין עניין לשלוח את עם ישראל. למה? עכשיו הוא נהיה השולט היחיד. בוא נראות לך, שמר אותו למכת בכורות. ואז במכת בכורות התגלה כל מערומיו. כמה הוא שקרן, כמה הוא... חרטט על העם שלו. אבל זה בעצם מלמד אותנו כמה, מה זה רשע, איך אפשר להגיע לדרגה של גאווה. זה רעיון אחד.

13:05של הסבר בשינוי בין פרו עומד על היעור לפרו עומד על שפת הים. בהערה שנייה שחשבנו בעזרת השם, אדם שנמצא ליד הצדיק, ליד אדם קדוש. בואו נחשוב דוגמה: היה פעם איזה ראש ישיבה אחד שמסר שיעור. היה לו הרבה פירושים ברמב"ם, ככה, ימינה, שמאלה. אז אחד מהתלמידים אמר: חבל שהרמב"ם לא כאן. אם הרמב"ם היה כאן, איך הוא היה מבסוט? היינו שואלים אותו, מה התכוונת? ככה התכוונת או לא ככה התכוונת? תחשוב, אתה לא מתגמר ברש"י. אתה לא מבין כל כך את רש"י. תחשוב, רש"י היה פוליאדיק. אומר לי, כבוד הרב, אני מסביר אחת, שתיים, שלוש. מסופר על הגלות של רש"י. אחד מימי גלותו, רש"י היה עני מרוד. בתחילתו. הוא עשה גלות. אחר כך היה לו פרנסה, היה לו כרם, וכו'. בגלות הוא היה עני מרוד. יום אחד הוא הלך ממקום למקום, וזה היה בתקופה שהיו מפיצים תוספות הרבה פעמים קורא לרש"י "פירש הקונטרס" כי הוא לא כתב ספרים. לא היה לו כסף לספרים, קונטרס - כמה דפים, קונטרסים. ורש"י בגלות שלו הגיע פעם אחת לאיזה מקום, קור רעימים בחוץ, צרפת. היה קר מאוד והוא הגיע לאיזה אכסניה. אף אחד לא ידע מי זה רש"י. לא היו תמונות, לא היה וידאו, לא היו שיעורים, לא היה סקייפ. לא היו את כל הדברים האלה שיש היום, חברת בעזרת השם שמפיצה שיעורי תורה וכדומה, לא היה.

14:32אז אף אחד לא ידע מי זה רש"י, אז טוב, הוא ישב נכנס לאכסניה קר עימם, אבל אין לו כסף לקנות כוס תה, בקושי לישון נתנו לו. אז פתאום הוא שומע מאחד החדרים אבא ובן שלומדים גמרא. והם לא מבינים את הגמרא, אומרים טוב, בוא נקרא איזה פירוש רש"י. ואז הם קוראים פירוש רש"י, ורש"י לידם שוכב קובע מקום, והם לא מבינים. ואז האבא אמר, מה רש"י רוצה? מה רש"י רוצה? אז רש"י ששכב שם ליד אמר, כוס תה אם אפשר, כוס תה. זה מה שרש"י רוצה. הכספים היינו בדרגה כזאת של רש"י, רש"י היה לידינו, זה היה וואו, זה היה דבר גדול. הרמב"ם היה לידינו, משה רבנו היה לידינו, האמוראים, התנאים. באמת, כתוב שכשאדם אומר שמועה בשם אחד האמוראים בשם אחד מהתנאים, הוא צריך לחשוב כאילו בעל השמועה עומד לפניו. למה? תנהג בו כבוד. אתה לא יכול להגיד, "אמר רבה," ו... או, "מי זה רבה?" כער המובא בירושלמי, בקידושין פרק א' על החזאים, כל האומר שמועה משם אומרה, יהיה רואה בעצמו כאילו בעל השמועה עומד לפניו. תן כבוד.

15:59תדע על מי אתה מדבר. אז הדבר הזה בעצם, דרך אגב, על החת"ם סופר. מספרים שהוא, בדרגה שלו, היה אומר: "אמר אביי" בגמרא. היה עוצר שנייה, היה אומר: "ברוך הבא אביי", והוא ממשיך הלאה ללמוד. והוא היה מגיע אליו אביי רבה. זה דרגות של קדושה, חתם סופר. תבין? לפני כמה מאות שנה. הוא היה קודש קודשים. אז אם הוא היה בא אלינו, מה היינו עושים? תחשוב, אם הוא היה בא אלינו, אני חושב, בושות, מה הוא יתפוס אותנו? באמצע מה? זה דרגות. לא משנה. אבל תחשוב, אדם עומד ליד... אז אותו ראש הישיבה אמר שם איזשהו דבר, ואמרו, ברמב"ם ככה, ברמב"ם ככה. אז אחד התלמידים אמר, חבל שהרמב"ם לא כאן. אז ראש הישיבה אמר לו, אוי ואבוי אם הרמב"ם היה כאן. אמר לו, למה? כמו כי מהפחד של הקדושה שיהיה אנחנו נברח ממנו קילומטרים. הקדושה זה לא בן אדם, זה מלאך. אפשר לעמוד ליד מלאך? אתה נשרף! מה אתה אומר, "או אם הרמב"ם היה פה הייתי מדבר איתו, הרמב"ם יש לי שאלה"? אמר הרב מפונוביץ' פעם. החפץ חיים ישב...

17:19הזמין אותו פעם, הוא קרא לו, אמר לו, תקשיב, אתה כהן ואני כהן. עוד מעט ייבנה בית המקדש. איך אתה תעשה את עבודות בית המקדש? אתה יודע לעשות? אתה למדת את הלכות קורבנות? קורבן חתת? החפץ חיים אמר את זה לרב מפוניבז'. הרב יוסף שלמה כהנמן, הרב מפוניבז'. שניהם היו כהנים. הוא היה צעיר, הוא היה אברך צעיר, גאון בתורה. והחפץ חיים היה גדול הדור זקן. הוא אמר לו, תקשיב, ייבנה בית המקדש. אתה לא יודע לעשות קורבנות. מִלָּה, חַטָּאת, עוֹלֶה וְיוֹרֵד, קָרְבַּן תּוֹדָה, אֵיפֹה מַקְרִיבִים, מַה מַזִּים עַל הַמִּזְבֵּחַ, מַה לְמַעְלָה מַכּוֹת הַסְּקָרָה, מַה לְמַטָּה, אֵיךְ עוֹלִים לַמִּזְבֵּחַ, מַה שׂוֹרְפִים, מַה לֹא שׂוֹרְפִים, תַּעֲשֶׂה שֶׁלֶט שָׁלֵם. אָמְרוּ לָכֶם, בּוֹא נִפְתַּח כוֹלֵל קָדָשִׁים לִלְמוֹד תּוֹרָה. אָז הָרַב פוֹנוֹבִיץ' אוֹמֵר, הָיְתָה בִּי חֻצְפָּה. אָמַרְתִּי לַחָפֵץ חַיִּים, הָרַב, אֲנִי לֹא דּוֹאֵג, אֲנִי אֶעֱמֹד לְיָדְךָ, מַה שֶּׁאַתָּה עוֹשֶׂה, אֲנִי עוֹשֶׂה אַחֲרֶיךָ. אַתָּה גַּם כֹּהֵן, אַתָּה תִּהְיֶה כֹּהֵן. אָנִי, מַה שֶּׁאַתָּה עוֹשֶׂה, מֵרִים יָד...

18:20אז זה אומר אחר כך, אחרי שנים, הרב פולמניץ' אומר, איזה טיפש הייתי, איזה טיפש, איזה חוצפן הייתי, שחשבתי שבתחיית המתים, כשיבוא משיח, אני אהיה ליד החפץ חיים. כי אני בדרגה שלו. כי אני פה. אתה תהיה פה, אני אהיה לידך. הוא אומר, איזה חוצפן הייתי. החפץ חיים פתח, כולל אחר כך, קודשים של כהנים, שכולם ילמדו, היה לו ציפייה מאוד גדולה לגאולה. אבל לא משנה, מכל מקום, הדבר הזה בעצם, שאדם עומד ליד יהודי קדוש. הוא מקבל פחד, הוא מקבל קדושה, הוא מקבל יראה. הרב עובדיה יוסף, היו אנשים חילונים נכנסים אצלו. חילוניות, היו בוכות, בוכים, רועדים, לא מבינים מה קרה להם. רבנים גדולים היו נכנסים לידו רועדים. ממה? הקדושה, השכינה, אתה אי אפשר להבין. מגיע יוסף הצדיק, קודש קודשים, בן אדם ששמר על עצמו בניסיונות, ועומד ליד הבן אדם הכי טמא בעולם, פרעה. פרעה זה השורש של הרע, השורש של הדינים, השורש של הסיטרא אחרא, השורש של הקליפות. פעמים זה הכי קדוש מול הכי רע. הקדושה, אוטומטית, משתלטת על הטומאה ומורידה אותה בדרגה. אפילו על פרעה.

19:44זה עצר אותו, פרעה ברום גאוותו ודרגתו, הנה עומד על היאור, "אני על היאור, אני שולט על כולם." מגיע יוסף והוא מוריד אותו קצת בפרופורציה. על שפת היאור הוא נהיה קצת אנושי. הקדושה של יוסף, הכוח של התורה שלו, של הצדיקות שלו, הורידה את פרעה בממדים. אפילו פרעה הרשע, פרעה הרשע הבין, "חביבי, פה אתה נמצא עם יהודי קדוש." אתה לא יכול, הנה עומד עליי אור, אני שולט על כל העולם. פרופורציה. וזה מה שהוא אמר אחר כך, הראיתם, האם אתם ראיתם, שלמי הוא אמר את זה? לכל החרטומים. מה זה הראיתם? מה אין להם עיניים? מה זה הראיתם? הוא אומר, כולם היו טמאים וטמאות. כמה שבן אדם היה יותר טמא, ככה הוא מקבל יותר הצלחה לעשות בכישופים ושאר דברי טומאה. אז כמה שבן אדם יותר טמא, הוא יכול להצליח יותר. זו הסיבה שבלעם הרשע היה בעל התומאה. להכניס עוד יותר טומאה. אז פרעה פונה ואומר אל עבדיו, אל עבדיו, אני נמצא כזה, איש אשר רוח אלוקים בו. הוא אומר להם, מצאתם כזה איש אלוקים? מה זה מצאתם? מה זה מצאתם? מי חיפש בכלל? מה התשובה? הוא אומר, תקשיבו, אם אני, אני פרעה, מקואבי אבות הטומאה, אני מרגיש שהוא רוח אלוקים.

21:12בטוח שגם אתם שמים לב. אין כזה דבר. ואם אתם גם שמים לב, אז זה משהו פה חזק מאוד. וכשהדבר הוא כל כך חזק, אין טומאה שיכולה לעמוד. ואומר פרעה אל יוסף, ראה, נתתי אותך על כל ארץ מצרים. הטומאה נעלמת ומתגמדת, נעלמת ומתגמדת, ויוסף נהיה השולט. זה מה שיהיה בעזרת השם בעת הגאולה. עת הגאולה, כל הרשע, כל השלטון של הכופרים, של המינים, של הפרוצים, של הבהמות, כל אלה ייעלמו מול הקדושה של המשיח. וזה בעצם, היו הרבה גאוני עולם, היו הרבה גאוני עולם, שלא הצליחו להחזיר בתשובה בדיבורים. על הגר"א אומרים שכל מי שראה אותו, רק ראה את הגר"א, אתה גאון מבין מה? מי יחזור בתשובה? לא, צריך לדבר איתו אפילו. רק לראות אותו. ראית אותו? חוזר בתשובה. איך? זה הקדושה. זה הכוח של התורה. יוסף, יותר מאגרה. אנחנו מדברים על האבות. הטומאה מסתלקת, הטומאה מסתלקת. אין שלטון לטומאה כשהקדושה כל כך שולטת. וזה בעצם היסוד של "ברצות השם דרכאי, גם אויביו ישלים עמו".

22:38כמה שבן אדם יותר קדוש, יותר טהור, יותר עושה את רצונו של הבורא עולם, התומאה, כל האלו של הסביבה, שמנסים, סביב רשעים מתהלכון, מתבטלים, נעלמים. נעלמים. איך יכול להיות שהם נעלמים? בכוח התורה, יש גמרא במסכת גיטין. הגמרא במסכת גיטין מביאה סיפור על אחד האמוראים, מר עוקבא. שלח לרבי אלעזר, זה גמרא בגיטין נ"ז עמוד א'. בני אדם העומדים עליי, הוא בידי למוסרם למלכות. זאת אומרת שאנשים משגעים אותי, כל דבר משגעים אותי, זורקים את הדיסקים שלי, מלשינים עליי, מדברים, עושים הרצאות נגדי, אומרים לאנשים לא לבוא לשיעורים שלי. אבל הוא אומר לו, בידי למוסרם למלכות. הוא אומר, אני יכול למסור אותם למלכות. מה זה למלכות? הפשטות, אומות העולם. אבל בתורת הקבלה מסבירים מלכות, זה מידת הדין. הוא אומר, מילה אחת שלי, מידת הדין לוקחת אותם, מעלימה אותם. זה המורה הקדוש, מחיי המתים. בידי למוסרם למלכות.

24:06מהו? לעשות את זה או לא לעשות את זה? אם היה שואל אותי, היה שואל אותך, הייתי אומר לו: למה עד עכשיו לא עשית את זה? לא חבל על ביטול תורה שלך? מציקים לו, משגים אותו, אז הוא אמר: אמרתי "אשמרה דרכי מחתו בלשוני, אשמרה לפי מחסום בעוד רשע לנגדי." הוא אמר לו פסוק בתהילים למתת. אמרתי... השמרה דרכי מחתו בלשוני. דוד המלך אומר, אני אשמור את דרכי מלחטוא בלשוני. אשמרה לפי מחסום בעוד רשע לנגדי. אני לא רוצה לדבר כשהרשע לידי. מה זה לא רוצה לדבר? איך משה רבנו הרג את המצרי? כתוב כשהוא ראה איש מצרי מכה איש עברי מאחיו. וייך את המצרי והמיתו בחול. אבל לא היה צריך להכות אותו. כי באמת כתוב אחר כך בשמות פרק ב' פסוק י"ב, שדתן ואבירם, כשמשה רבנו ראה שני אנשים עברים ניצים שהיו דתן ואבירם, אז הוא אמר לרשע: למה תכה רעך? והוא אומר: מי שמך לאיש שר ושופט עלינו? הלהרגני אתה אומר כאשר הרגת את המצרי? מה זה אתה אומר? בדיבור משה רבנו אמר שם קדוש והמית אותו.

25:34אז הוא אומר לו, "אשמרה לפי מחסום, אל תגיד משהו בפשע, חס ושלום יענישו אותו. למה? כי זו בעיה, אם בן אדם מענישים אותו, אז הוא לא נכנס במחיצתו של הקדוש ברוך הוא. אם בן אדם מעניש מישהו, והוא נהנש בגללו, אז זו בעיה." אז הוא אומר לו, "אבל מה אני אעשה? שאל אחלה, כמצער היא לי טובה." אמר לו, "הם העלו את הרף, העלו את המלחמה. כבר לא רק זורקים דיסקים, אומרים בבית הכנסת, כל מיני דברים קטנים." חביבי הם עושים מכתבים, וחותמים, ואנשים בגללה משגעים אותי, ויש כאלה אפילו באים ומציקים לי בבית כנסת. ממש, כמצער על איתובי. תחשוב, זה המורה קדוש שהפתיל שלו לא קצר כמו שלנו. שאם מישהו אומר לך מילה לא במקום, אתה פתאום רוצה שהיד שלך על הלחי שלו. לא, זה המורה קדוש. הוא אומר כמצער על איתובי, הם מצערים אותי הרבה, מה אני אעשה?

26:37ולא מצינא דייקום ביה אומר ואני לא יכול להחזיק מעמד יותר, זהו, לא יכול להחזיק מעמד. שלח ל'דום לה' ויתחולל לו. דום לה' והוא יפילם לך חללים חללים. מה הפירוש? הפסוק הזה בתהילים... בלמד זין, פרק למד זין: דום לה' תתפלל, תהיה בשקט ותלך, תתעסק רק בדברים של ה'. השכם והערב עלה לבית המדרש והם כלים מאליהם, הם יאבדו. וזה בעצם מה שכתוב בהמשך שזה מה שקרה לנו. כמה שאתה רוצה להכניע יותר את הרשעים, תגביר את הקדושה. לא צריך להילחם בטומאה.

27:37לא צריך. מגבירים קדושה, טומאה נעלמת. מגבירים טהרה, עושים עוד שיעור תורה, עושים עוד זיכוי הרבים, מפיצים עוד עסקים של תורה, פתאום אתה רואה, כולם מסתדרים. כולם בסדר. פתאום יוסף, שהיה האיש הכי בזוי במצרים, בבית הכלא, ובעלילה נוראה מה שהעלילו עליו, כולם פשקווילים, יוסף, פרוץ, סבבה, דיברו עליו, מה דיברו עליו? כל מדורי הרכילות, מה היו? פתאום הוא נהיה מלך מצרים, איך? כשאתה מוסיף קדושה, מה הוא עשה שם הרי עשר שנים? בבית העצורים, מה הוא עשה? שיחק שש-בש. מה הוא עשה עשר שנים? ישב, למד תורה, קידש את עצמו עוד יותר, אין הפרעות. יושב בבית הסוהר, אין הפרעות. אפילו פרעה הרגיש את הקדושה הזאת. לכן פרעה עצמו ירד ואמר, הנה אני עומד על שפת היאור. לא חלמתי, הוא לא יכול להגיד, בפני הצדיק הזה, את החלום שהוא באמת חלם. אבל מה יוסף אמר לו? יוסף אמר לו, חביבי... אל תשחק אותה, אתה לא באמת, באמת משתפר. אתה היית עומד על הים, אני יודע. היית, אתה אמיתי, אתה, בראשך אתה עדיין על הים. לפעמים זה גם מלמד אותנו, לפעמים בן אדם שומע איזה הרצאה, שומע איזה משהו, אומר יאללה אני מתחזק, אני זה, אני זה, אבל השורש שלו עדיין רקוב. השורש שלו לא השתנה, וזה מה שקרה אחר כך. פרעה לא השתנה. זה פרעה שעשה לנו, למען דאמר רדב"ז בגמרא, את כל הצרות של עם ישראל.

29:03והק אומר לחדש מצרים אשר לא ידע את יוסף. איך אתה לא יודע את יוסף? איך? השורש נשאר עקוב. ולפעמים זה צומח אחרי עשרות שנים. אחרי מאות שנים. אם בן אדם לא מתקן את השורש מראש, בר מינן, זה יכול לצמוח לאט לאט, לאט לאט, לאט לאט. וזה מה שהכתוב אומר, פן יש בכם. שורש פורה ראש ולענה. מה זה פן יש בכם? ככה כתוב בפרשת ניצבים. פרק כ"ט פסוק י"ח. פן יש בכם שורש פורה ראש ולענה. מה זה השורש פורה ראש? אם יש לכם שורש, אפילו קטן, קטן, קטן, קטן, קטן. אבל הוא פורה ראש ולענה, הוא גודל, הוא גודל, הוא גודל. יש איזה בדיחה, מספרים, היה פעם איזה ערבי אחד, שהגיע לרופא שיניים. רופא שיניים הזה, לא כל כך אהב את הערבים. אמר לו, מה יש לך? אמר לו, אני צריך לעשות לעקור את השן. אמר לו, תקשיב, למה לך לעשות עם הרדמה? 150 שקל הרדמה? בלי הרדמה, אני מוציא לך. טוב. הוא יושב על הכיסא, אבל לא מעז לפתוח את הפה. לא פתח את הפה. מה לא נוע לי? טוב, אז זו סימן לעוזרת שלו. תקחי מחט. תדקרי אותו חזק ברגל. ואז הוא יצעק. אה, איך שהוא יצעק?

30:30אני עוקר לו את השן. ככה היה. היא באה מאחורה, דקרה אותו חזק, הוציאה את השן. הוצאת תודה, תודה, תודה. מולו איך היה? מולו היה בסדר, אבל אף פעם לא ידעתי שהשורשים של השן מגיעים עד הרגל. לפעמים יש בן אדם, אתה לא יודע איפה השורש שלו מתחיל. שורש קטן, קטן, קטן, אבל חביבי, פתאום הוא צומח לכאן, נהיה... מכשפה. איך זה הגיע? הכל התחיל מדבר קטן. הכל התחיל משורש פורה ראש ולענה. וזה מה שהיה אצל פרעה. פרעה, יוסף ידע שהשורש שלו רקוב הרי. אז הוא שם את פרעה לפחות כמה שנים בהקפה, אל תזיק לנו. לא תועיל ולא תזיק, תשב בצד, אני אנהל פה את המלכות. אבל מה קרה לו? אחר כך פתאום הוא פרץ עם כל הכוח שלו. וזהו, איבד אבו, אם בן אדם לא מתקן בעצמו את השורש שלו, הבן אדם... נשאר מחשפה בפנים. הוא יכול ללבוש פראק וכובע של רבנים ויש לו זקן כזה ארוך. הוא יכול להיות אדמו"ר ויכול להיות ראש ישיבה, אבל הוא מחשפה. הוא חיה בדמות אדם, חיה בדמות רב. אם אדם לא שובר את המידות שלו, לא שובר אותן, לא מרסק את עצמו עד הסוף, זה מה שרבי ישראל מסלנט זצ"ל היה אומר: כמה שאתה תלמד, אם אין לך את המוסר, זה מה שגם הגמרא בשבת אומרת שם בדף ל"א: אם אין לך יראת שמים.

31:58אתה לא שובר את עצמך, אתה יכול להיות כמו פרעה. פרעה בעצם, אתה יכול להגיד איזה צדיק הוא היה. הוא הקים את כל ארץ גושן, הוא הקים בתי מדרשות, נתן ליוסף שלטון חופשי, כמה תומך תורה הוא היה. אם הוא היה היום, היו עושים אותו אדמו"ר. פותח ישיבות, פותח הכל, הם נושקים לו את היד. קודש קודשים, אבל הוא היה טמא מתומאה. ואיפה אנחנו ראינו שהוא פרץ? בכל הכוח שלו, בספר שמות. עם כל הכוח שלו. במתנהג באכזריות, שוחט 150 ילדים בבוקר, 150 ילדים. איפה? אתה לא זוכר איזה כבשה היית? היית כבשה קטנה כל כך הרבה זמן, איך פתאום פרצת? חביבי, אם אתה לא מתקן את השורש שלך, זה פורץ. זה פורץ. היה סיפור פעם אחת, היה איזה חמור שעבר בעיר. פתאום הוא רואה אור של אריה, הוא אומר, רגע, רגע, רגע. האריה תמיד מפחדים ממנו כולם. אני אכנס לתוך האור הזה. הוא נכנס לתוך האור, הולך. הולך, כולם רואים, משתכבים לו, מתכופפים לו. כולם מפחדים ממנו. אה, הוא מרגיש מבסוט. הוא עובר ליד הכלובים הגדולים, הוא עובר ליד המקומות. כלום, כולם מפחדים ממנו. מערוב שהוא היה שמח, מערוב שהוא היה מבסוט, הוא התחיל לנעור. אי-אה, אי-אה. טוב, הוא רואה אור של אריה, הוא אומר, רגע, רגע, רגע. האריה תמיד מפחדים ממנו כולם. אני אכנס לתוך האור הזה. הוא נכנס לתוך האור, הולך. הולך, כולם רואים, משתכבים לו, מתכופפים לו. כולם מפחדים ממנו. אה, הוא רגיש מבסוט. הוא עובר ליד הכלובים הגדולים, הוא עובר ליד המקומות. כלום, כולם מפחדים ממנו. מרוב שהוא היה שמח, מרוב שהוא היה מבסוט, הוא התחיל לנעור. אי-אה, אי-אה.

33:24מיד כולם התנפלו עליו וקראו אותו: למה? חביבי, אתה חמור באמת! אבל אני לובש חליפה של אריה. אתה חמור בפנים, אתה חמור, אבל חמור עם דיפלומה. איך אנחנו מגלים את זה? איך אנחנו מגלים שאתה פתאום מתפרץ? בכל מיני אופנים, וחז"ל לימדו אותנו. הגמרא אומרת בעירובין: אדם ניכר בכוסו, בכיסו ובכעסו. מה זה אומר? יש שלושה דברים שאדם ניכר בהם, מה שאמר רבי (מסכת עירובין סה עמוד ב): כוסו, כיסו וכעסו. ואם רצית, אף בשחוקו - כשבן אדם צוחק פתאום, כשבן אדם כועס, כשבן אדם משתכר, כשנוגעים לו בכסף - אז הוא ניכר, כמה הוא גדול. ואם בן אדם לא מתקן את השורשים האלה, לא עוזר שום דבר, כמה תורה שהוא לומד, אם הוא לא משפר את הדבר הזה בפנים, חבל. הרבה פעמים בן אדם עושה מצוות, אבל הוא לא עושה אותה מכל הלב. הוא עושה אותה מצוות אנשים מלומדה. הוא לא מכניס את המצוות. פתאום מגיע הגיל 40, 50, ותורה בן אדם חוזר בשאלה. עושה הכול. מה קרה לך? לא יודע, לא מרגיש. למה אתה לא מרגיש? האם פעם התפללת במחשבה שעומד מלך מלכי המלכים שיכול לקיים כל מה שאתה אומר? והתקיים? לא. אז היה לך שורש פורה ראש ולענה מגיל קטן.

34:50תומר נולד איתה חרדי, נסכה, נדפקתי בחיים. איך אחד אומר לי? נדפקתי, נולדתי חרדי, מה אני אעשה? נדפק. מה אני אעשה? לא יכול לצאת. אז בן אדם כזה, זה שורש פה, שורש בלעניה. בסוף זה התפרץ. אין לו לב בעבודת ה', אין לו. אין לו את מה שחז"ל אמרו, איזו היא עבודה שבלב? זו תפילה. הוא עושה כעין מצוות, שבת, לא שבת, מה אני אעשה? שומר שבת, לא שבת. אז בן אדם לפעמים אומר אין לו ברירה, אני בעל כורחי שומר שבת, בעל כורחי שומר. מספרים, היה איזה פעם, האריה והשועל הלכו בדרך, פתאום עבר שם איזה חמור. החמור עובר ליד האריה, לא משתחווה. מה זה הדבר הזה? האריה כועס עליו, אומר לו חביבי, אומר לשועל: לך, תטרוף אותו, תסדר לי אותו לארוחה. חלקים, חלקים, מסודר. השועל הולך, מטפל בחמור, אבל מה? החמור היה לו לב. מה זה טרי? מה זה עסיסי? השועל לא היה יכול להתגבר, אכל לו את הלב. טוב, הוא בא, מסדר את כל החלקים לאריה, שם לו את הרגליים, שם לו את הראש, שם לו את הכל. האריה מגיע, מסתכל, מסתכל. איפה הלב שלו, של החמור הזה? איפה הלב? אה? השועל, אם הוא ידע, לך, תטרוף אותו, תסדר לי אותו לארוחה. חלקים, חלקים, מסודר. השועל הולך, מטפל בחמור, אבל מה? החמור היה לו לב. מה זה טרי? מה זה עסיסי? השועל לא היה יכול להתגבר, אכל לו את הלב. טוב, הוא בא, מסדר את כל החלקים לאריה, שם לו את הרגליים, שם לו את הראש, שם לו את הכל. האריה מגיע, מסתכל, מסתכל. איפה הלב שלו, של החמור הזה? איפה הלב? אה? השועל, אם הוא ידע,

36:15אם אריה ידע שהוא אכל את הלב, הוא אוכל אותו. אפשר לומר לו, לא, לא, תקשיב. נראה לך שהיה לו לב לחמור הזה? אם היה לו לב, הוא היה משתחווה. אין לו לב. אין לו רגשות. אדם שיש לו רגש בעבודת השם, הוא לא עוזב בעבודת השם. אין לו לב, אז הוא עושה שטויות. אם בן אדם יעקור את השורש הרע שלו, את השורש שלו, יש לו שורש רע בתוכו, אם אתה עוקר את זה לגמרי, שורש פורש ולהנה אתה ממשיך הלאה בדרך התורה, בדרך המשכה אם בן אדם לא הוקח פתאום זה מתפרס פתאום בן אדם אתה יכול לראות ראש ישיבה פתאום עושה שטויות פתאום זה נופל אתה לא הכרת את השורש הרע אם לא הכרת את השורש הרע אתה לא יכול להגיד קדיש לא על העץ הרע ואפילו לא על הצמיחה מי ערב לך? מי ערב לך שאתה תמשיך בדרך השם? מי ערב? והיה גדולי עולם ש... יחדו מדרך הישר היה שורש פורה ראש. מי אלו? אחד מהם היה דואג האדומי. דואג האדומי היה ראש הסנהדרין בזמנו של דוד המלך. הוא היה ענק, ענק בתורה. אומרת הגמרא בסנהדרין דף ק"ו עמוד ב' אמר רבי עמי: אין תורתו של דואג אלא משפה ולחוץ.

37:44מה זה משפה ולחוץ? הוא לבוש בחליפה של אריה. אבל מה הוא בתוכו? חמור, הוא לא השתנה. ולכן הוא הגיע ומסר לשון הרע על דוד. הוא בעצמו הרג את כל עובדי הכהנים. הוא רצח אותם. איך יכול להיות? אתה גדול הדור. איך ירדת לכזה שפל? אם לא מתקנים, השורש קיים, זה מתפרץ. ואתה לא יודע מתי זה מתפרץ. כי היצר הרע מכין אותך. הוא לא מכין אותך לכל מיני סיטואציות. הוא מפתיע אותך. הוא בא אליך פתאום פה, פתאום שם, פתאום במקום אחר. ואם בן אדם לא עוקר את השורש הרע, המצב שלו קשה. המצב שלו למה? כי כמה חילול השם יכול לצאת מזה. ראית את הרב הזה? הוא עשה ככה. ראית את הרב הזה? ראית את הרב הזה? לפעמים היצר הרע הוא זה שמעלה אותו, הוא זה שמרומם אותו, הוא עושה זאת בכדי להפיל אותו. הרב הגדול הזה... ולמה? כי היצר הרע יודע, השורש אצלי. שורש פרוש ולהנה אצלי. אז הכל בסדר, תעלה, מה שאתה רוצה תעשה. תעשה הכל. אבל אם בן אדם עוקר את השורש, אין לו מה לדאוג. דוד המלך אומר, "ולבי חלל בקרבי". מה זה "ולבי חלל בקרבי"? עקרתי את השורש. אין לי מה לחשוש. הכל בסדר. כמה בני אדם היום יכולים להעיד לך שהם נלחמים בכלל עם היצר הרע. נלחמים. לא כמו אחד זה שנלחם,

39:11עם היצר הרע, ואחר כך צריך לנוח שבוע. נלחם עם היצר הרע, והרעיונות האלה גם תמונים בכמה רעיונות בתורה, במוסר וכו' וכו'. אבל בעצם הרבה אנשים, לצערנו, את המלחמה שלהם עם היצר הרע הם מבזבזים על מלחמה שהם קוראים לה מלחמה על החיים. לפעול זה לא מלחמה על החיים. זה מלחמה על ענייני העולם הזה. במקום להילחם בעבודת ה', על המידות, לשבור את המידות וכו', הם נלחמים על כסף, נלחמים על זהב, נלחמים על שטויות, נלחמים על כבוד, נלחמים על שטויות. יוסף הצדיק בפרשה שלנו, כתוב, ויקרא יוסף את שם הבכור מנשה, אחרי שנולדו לו שני בנים. כי נשני אלוקים את כל עמלי, ואת כל בית אבי. הוא קורא לילד הראשון שלו מנשה. מה הפירוש? מה זה מנשה? מה זה נשני? הוא אומר, השם שלו מנשה זה מלשון שכחה. הוא אומר, הקב"ה, ברוך השם, השכיח אותי את כל עמלי, את כל הצרות שהיו עליי, כל הפרדות הקשות,

40:36מה שמכרו אותי, כל הזוועות שעברתי, ובוא נחשוב, עכשיו אני מתפתח מחדש ומתחיל חיים חדשים. כן? הדבר הזה, הוא בעלי המוסר, כל בן אדם, כל בן אדם, מתי שהוא חושב על הקדוש ברוך הוא, הוא צריך לשכוח מכל ענייני העולם הזה, מכל קנייני העולם הזה. למה? יש בן אדם מתפלל, היה אחד שהתפלל, איך שהוא סיים עשה שלום, עשה שלום במומב. בא חבר שלו אמר לו שלום עליכם מה נשמע. אמר לו למה, מה קרה? אמר לו תקשיב חביבי, עכשיו התפללת, היית בצרפת, היית בספרד, היית באיטליה. אז חזרת, נסיעה ארוכה. אנחנו מספרים, היה בן אדם אחד שהתפלל 18, באמצע 18... יש בן אדם מתפלל. היה אחד שהתפלל. איך שהוא סיים עושה שלום, בא חבר שלו ואמר לו, "שלום עליכם, מה נשמע?" אמר לו, "למה, מה קרה?" אמר לו, "תקשיב חביבי, עכשיו התפללת. היית בצרפת, היית בספרד, היית באיטליה, אז חזרת. נסיעה ארוכה. אנחנו מספרים, היה בן אדם אחד שהתפלל שמונה עשרה, באמצע שמונה עשרה..." הוא פתאום מסמן לי מהאצבעות ככה. שתיים. שתי אצבעות. שתי אצבעות. כשהוא גמר את התפילה, הוא אמר לו, תגיד לי, מה קרה? מה עשית? הוא אמר לו, אני התחלתי להתפלל, ה' שפתי תפתח. התחלתי להפליג במחשבות. אמרתי, אני צריך לטוס לתאילנד. בדרך, הייתי בדיוטי פרי. אז אמרתי, אני אקנה שני פקטים של סיגריות. כל זה בשמונה עשרה. אתה גיבור, לא למה שם.

42:04הוא אומר, אז הגעתי לדוכן שם של הדיוטי פרי, אז המוכרת שאלה אותי כמה, לא יכולתי לענות לה, אני באמצע שמונה עשרה, אז עשיתי לה שתיים. לא יכולתי לענות לה, אני באמצע שמונה עשרה. אז בן אדם, בן אדם, איפה, על מה אתה חולם? יש לך לב בכלל בתפילה? או שהלב שלך מטייל פה ושם? הרב גלינסקי אמר פעם, על הפסוק בתהילים, פרק כ', פסוק ח'. אלה ברכב ואלה בסוסים ואנחנו בשם ה' אלוקינו נזכיר. הוא אמר מה הפירוש? הוא אמר יש בן אדם שכדי להגיע ממקום למקום הוא לוקח רכב. יש בן אדם שכדי להגיע ממקום למקום צריך סוסים. הוא אומר אבל אנחנו בשם ה' אלוקינו נזכיר. איך שאנחנו אומרים ה' שפתי תפתח? הוא הוא הוא מגיעים כבר לחיפה ולאילת ולעפולה ולניו יורק. רק בשם ה' אלוקינו נזכיר. רק אומרים ה' שפתי תפתח, ה' כבר עפים.

43:04עכשיו, כמה אנשים, לצערנו, כשהם עושים עבודת השם, הם מפסיקים לחשוב על קנייני העולם הזה שלהם. כמה, כמה, כמה, כמה. זה מה שאומר יוסף: כי נשני אלוקים. כשאתה חושב על אלוקים, אתה צריך לשכוח את כל עמלי, את כל הכסף, את כל השטויות שלך, את כל העסק ואת כל בית אבי. הכל, הכל, הכל, תעזוב. תחשוב עכשיו על אלוקים, תחשוב על בורא עולם. ובאמת, כשאנחנו מבקשים על הגאולה, כשאנחנו מבקשים על התועלת של כלל ישראל, אנחנו צריכים באמת לבקש על הדבר הגדול שזה להקים שכינה מעפרה. הקדוש ברוך הוא נמצא איתנו בגלות. הוא מצטער. אבל מה, בן אדם, כל אחד חושב על הכאב בטן שלו. שלא יהיה כאב בטן, שלא יהיו צרות, שלא יהיו בעיות. לי כי לא נוח לי עכשיו, כי לא. אבל כשאתה מתפלל לפני הקדוש ברוך הוא, אתה צריך להתפלל באמת על גאולה, באמת על ישועה של כלל ישראל. לא בשבילך, כי אתה עכשיו מפחד מהמצב, מהערבים, מדאעש, מכל השפיות האלה, ולכן אתה רוצה גאולה. לא בגלל זה. כי באמת אתה רוצה לתקן עולם במלכות שדי, כי באמת אתה רוצה להגדיל תורה ולהאדירה. היה פעם אחד מגדולי ישראל שהצליח מאוד מאוד בתורה. שאלו אותו, איך אתה הצלחת? הרבה למדו כמוך. אמר להם, אני רציתי להצליח. אתה צריך להתפלל באמת על גאולה, באמת על ישועה של כלל ישראל. לא בשבילך, כי אתה עכשיו מפחד מהמצב, מהערבים, מדאעש, מכל השפיות האלה, ולכן אתה רוצה גאולה. לא בגלל זה. כי באמת אתה רוצה לתקן עולם במלכות שד-י, כי באמת אתה רוצה להגדיל תורה ולהאדירה. היה פעם אחד מגדולי ישראל שהצליח מאוד מאוד בתורה. שאלו אותו, איך אתה הצלחת? הרבה למדו כמוך. אמר להם, אני רציתי להצליח. אמרו לו בסדר גם הם רצו להצליח. אמר להם לא אני רציתי מאוד. גם הם רצו מאוד. אמר להם אני רציתי רק להצליח בתורה. הם רצו להצליח גם. כסף ופרנסה. שיהיה להם בית. שיהיה להם אישה יפה. ושיהיה להם זה שיהיה להם. או אם אתה רוצה יותר מדי. אני רציתי רק להצליח בתורה. שיצאתי רק להצליח בתורה. זה הצלחה. לכן אם אתם שמים לב. הברכה הראשונה. בסדר הברכות. בשמונה עשרה.

44:31אמרו לו: בסדר, גם הם רצו להצליח. אמר להם: לא, אני רציתי מאוד. גם הם רצו מאוד. אמר להם: אני רציתי רק להצליח בתורה. הם רצו להצליח גם בכסף ופרנסה, שיהיה להם בית, אישה יפה, ושיהיה להם כל מה שהם רוצים. או אם אתה רוצה יותר מדי. אני רציתי רק להצליח בתורה. כשיצאתי, רציתי רק להצליח בתורה. זו הצלחה. לכן, אם אתם שמים לב, הברכה הראשונה בסדר הברכות בשמונה עשרה... אחרי שלוש הברכות הראשונות, שהן ברכות השבח, אנחנו מתקינים לבקש. מה הברכה הרביעית, שהיא בעצם הברכה הראשונה בבקשות? אתה חונן לאדם דעת. הוא מלמד לאנוש בינה. חוננו מאתך חכמה, בינה ודעת. מבקשים מהקב"ה קודם כל שכל. קודם כל שכל בשביל תורה. כי אם יש לנו תורה, יהיה לנו מוח לדעת מה זה תורה, אז אנחנו במילא נצליח בהכול, יהיה לנו את הכל. כל האויבים יתבטלו, כל המחלות יתבטלו. אז אם יש לנו אתח עונן, כל הברכות אחר כך הן במילא ייגררו. יהיה רפואה, יהיה גאולה, יהיה סליחה, יהיה מחילה, יהיה הכל, הכל, הכל, הכל. זה הכוח של התורה. אבל לצערנו, הרבה אנשים מצידם היו מדלגים על אתה חונן. פעם שאלו איזה מיליונר אחד, היה לו כמה מיליונים של דולרים. אמרו לו, איך נהיית עשיר? אמר להם, 90 אחוז מזל, 10 אחוז שכל. יהיה לנו מוח לדעת מה זה תורה, אז אנחנו במילא נצליח בהכול, יהיה לנו את הכל. כל האויבים יתבטלו, כל המחלות יתבטלו. אז אם יש לנו את חונן, כל הברכות אחר כך הן במילא ייגררו. יהיה רפואה, יהיה גאולה, יהיה סליחה, יהיה מחילה, יהיה הכל, הכל, הכל, הכל. זה הכוח של התורה. אבל לצערנו, הרבה אנשים מצידם היו מדלגים על את חונן. פעם שאלו איזה מיליונר אחד, היה לו כמה מיליונים של דולרים. אמרו לו, איך נהיית עשיר? אמר להם, 90 אחוז מזל, 10 אחוז שכל.

45:55אמרו לו, מה החלום שלך בחיים? אמר להם, אם אפשר שגם ה-10% שכל ילך, שיהיה הכל מזל. הוא לא צריך שכל. הוא לא צריך שכל. היה פעם, אחד מהאנשים שהיה אוסף צדקה. אז כן, הגיע לאיזה עשיר אחד, הוא אמר, איזה קמצן, וואו וואו. אתה יכול לקחת לו את האוזן, את האוזן תיקח לו, ולא דולר. אין אין אין, מה זה, וואו וואו. לא אפשר היה לדבר... הוא בא ואומר לו ככה ואומר לו זה, והבן אדם הזה אומר לו: סיימת? הוא אומר לו: כן. הוא אומר לו: אז תצא. הוא אומר לו: אתה לא נותן לי משהו? הוא אומר לו: אם אתה רוצה יש לי שתי סתירות, יבחר איזה צד פה או פה, זה מה שאני נותן לך. חוצפה! הוא אומר לו: אתה יודע מה, דבר תורה אני יכול להגיד לך. דבר תורה מה? לא, תגיד, אם זה לא עולה לי כסף, תגיד. הוא אמר לו, הגמרא בעירובין אומרת, בדף פו עמוד א', שרבי היה מכבד עשירים. רבי, רבי יהודה הנשיא, היה מכבד עשירים. הוא אומר, במה רבי היה מכבד עשירים? מה? במה הוא היה כל כך מכבד אותם? עשיר, חשב, חשב. לא כתוב בגמרא במה הוא היה מכבד. הוא אמר לו, אני אגיד לך את הפשט. אותו אני אומר לעשיר. המשנה בבבא קמא בפרק ח' משנה ד'.

47:22כותבת חירש, שוטה וקטן, פגיעתם רעה. אם אתה פוגע בחירש, שוטה וקטן, הפגיעה שלהם רעה, כי אם הם מזיקים לך אז הם לא חייבים לשלם, אבל אם אתה מזיק להם, אתה חייב לשלם. אז הוא אומר, אתה יודע מה? למה רבי חיבב את העשירים? כי רבי היה צריך לכתוב שם חירש, שוטה, קטן ועשיר. חירש, שוטה, קטן ועשיר כמוך. פגיעת אמרה, אבל רבי כיבד אותך, אז הוא לא כתב אותך שם. אבל באמת המקום שלך שם במשנה. אבל זה מה לעשות, יש אנשים שאין להם את הדבר הזה, אין להם את המחשבה שכשהם עובדים לפני עבודת השם, שהם עובדים לפני דברים הפוך. בן אדם רוצה להיזכר בכל הסיפורים. הוא בא להתפלל, בא להתפלל. היה פעם מישהו שהתחיל ברכת המזון, פתאום באמצע ברכת המזון רואים אותו מתכופף לשולחן ונוגח את השולחן ככה, חזק. לא הבינו מה קרה, באמצע ברכת המזון בן אדם מתכופף לשולחן ונוגח אותו. מה יש לך אתה? ברכת המזון. אמרו לו מה קרה לך? הוא אמר, לי לא את, שאלו, התחלתי ברכת המזון, התחלתי לחלום, הגעתי, אמרתי יעלה ויבוא.

48:22שהתחיל ברכת המזון פתאום באמצע ברכת המזון רואים אותו מתכופף לשולחן ונוגח את השולחן ככה חזק. לא הבינו מה קרה, באמצע ברכת המזון בן אדם מתכופף לשולחן ונוגח אותו. מה יש לך אתה? בברכת המזון אמרו לו: מה קרה לך? הוא אמר להם: לא את שאלו, התחלתי ברכת המזון, התחלתי לחלום, הגעתי אמרתי יעלה ויבוא. שגמרתי, הלב יעבור, המשכתי רצה. אבל איזה רצה? לא רצה והחליצנו של שבת, רצה של שמונה עשרה. אבל גמרתי, המחזיר שכינתו לציון, עשיתי מודים. עשיתי מודים, בום, דפקתי את הראש בשולחן. איך הגעת מברכת המזון לשמונה עשרה? שמה, שמה הראש לך נמצא. כמה דמיונות, כמה מחשבות. ה'חתם סופר', היה לו פעם שמש,

49:24שכל בוקר המכניס לו אוכל, ארוחת בוקר. השמש פעם אחת חמד את ארוחת הבוקר. הוא אמר: "הרב בן קובחו לא שם לב, הוא כל הזמן לומד. אני אוכל את הארוחה, ואם הוא ישאל אותי איפה זה, אני אגיד לו: 'הרב, היית שקוע בסוגיה, למדת, לא שמת לב, אכלת טוב'." באמת זה ארוחת בוקר אחת. השמש באה, אכל הכל. אחרי שעתיים הרב אומר לו: "מה עם הארוחת בוקר?" ולא, כבוד הרב לא זוכר, היית שקוע בסוגיה. אכלתי, אבל לא שמתי לב. הוא אומר לו, תראה, אם אכלתי או לא אכלתי, אתה צודק, אני לא שמתי לב. אבל אם בירכתי או לא בירכתי, זה אני שם לב. ואני יודע שלא בירכתי. וזה פה האוכל. ולא אכלתי בלי ברכה. לצערנו, הרבה אנשים, הספק שלהם הוא הפוך. אכלתי או לא אכלתי, הוא יודע. אבל בירכתי או לא בירכתי? רגע, בירכתי או לא? בוא, אני לא זוכר. אכלתי, כי הנה אכלתי. מה... מה אכלתי אתמול אני זוכר. אבל מה למדתי אתמול? בואנה, תאמין לי, לא זוכר. איפה הלב שלך? אז פה כתוב, איפה המחשבה שלך? כי נשני אלוהים את כל עמלי ואת כל בית אבי. הקב"ה אומר, אומר יוסף, הקב"ה השכיח ממני את כל עמלי ואת כל בית אבי. את כל הדברים מסביב, לשכוח, לשכוח, לשכוח, את כל השטויות. מה אני רוצה לזכור? את דברי התורה. הרב עובדיה, זכר צדיק וקדוש לברכה, היה גאון הגאונים. ידע

50:50אלפי ספרים בעל פה. היה פעם איזה כתב אחד חילוני שכתב עליו, חס ושלום, שהוא סנילי, שהוא לא זוכר אפילו איך אוכלים. והגיע אליו הביתה אחר כך ואמר לו: "אתה אמרת שאני סנילי, תבחר ספר אחד מכל הספרים שאתה רוצה, ותגיד לי את השם שלו. אני אגיד לך את כל הנושאים שיש בו, מתי הוא יצא, מתי הוא הודפס, ומי חיבר אותו." הוא אמר, הלכתי, חיפשתי איזו חוברת קטנה שנמצאה מאחורי הספרייה, באיזה מקום, מלאה אבק. אמרתי, בוא, פה אני אפיל את הרב. אמר לרב את השם של החוברת, הרב אמר לו מתי היא הודפסה, כל הנושאים שמדברים עליהם בחוברת. גאון הגאונים, הכל הכל הכל יודע. אבל מה, היה לו חברותא קבועה עם הבן שלו, הרב דוד יוסף. כל יום, היה מגיע לאשתו הרבנית, אומר לה, תתקשרי לבן. תחייגי, ומה לא תבוא, עכשיו לומדים. כל יום. טוב, יום אחד הבן שלו הגיע, הרב דוד הגיע אליו, אז אשתו, אמא שלו בעצם הרבנית, אומרת לבן, איך אומרים כולם על אבא שהוא זכרן כזה גדול? אפילו את מספר הטלפון שלך הוא לא זוכר. כל יום הוא מגיע אליי, תחייגי לי. איך יכול להיות? מה אתה, כבר שלושים שנה. איך?

52:13אז הוא הגיע, אמר: "בוא נשאל את אבא." הלכו לרב. אמרו לו: "איך אתה זוכר את הכל? אתה לא זוכר את הטלפון שלי." הוא אמר: "טוב, חכו רגע. 0, 2, זה זה. אני אזכור, מחר אני אזכור." למחרת? לא זכר. עוד פעם. "אתה יכול להלכה להגיד לי את המספר? איך? רק תורה זוכרים. דבר שלא תורה לא זוכרים." היה אחד מגאוני ירושלים, קראו לו רבי דוד בערן. היה קודש קודשים. עכשיו זה עליו. הרשב"דרון סיפר את זה. הוא היה לא מסכן, היה לו מחלת השכחה. ממש, לא היה זוכר דברים אפילו שנעשו לפני שתי דקות. יום אחד, אחד מהאנשים שבאו לאסוף כסף הגיע אליו הביתה. אז הוא נכנס אליו הביתה, הוא רואה שהבן אדם עומד, בלי ספר, ופשוט משנן את כל הש"ס בעל פה. מסכת אחר מסכת, ברכות. מהמתי קוראים לשמע בערבית, משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן. עוד פעם, עוד פעם, גומר, גומר, עוד פעם, עוד פעם, עוד פעם, גומר, גומר, גומר, עובר למסכת אחרת. הוא היה מומ, לא זז מהמקום. פתאום הרב שם לב אליו, הוא אמר לו, מה, מה אתה צריך? הוא אמר לו, באתי לאתרים. הוא אמר לו, בסדר, בשמחה. בוא, הוציא לו איזה שטח, כסף נתן לו. וחזר ללימודו, ממשיך על המשניות, גמרות. אותו בן אדם אמר, אני לא יכול לזוז מהמקום. תראה פה בן אדם, את כל הש"ס מתקל.

53:40אחרי חמש דקות, פתאום הרב אמר לו, "או, כן אדוני, מה אתה צריך?" אמר לו, "לא הרב, כבר ראיתי, אני אספתי את זק"א וזה וזה. לפני כמה דקות הרב כאן נתן לי, אני רק נשארתי פה." "או, בסדר, בסדר," ממשיך. אחרי חמש דקות עוד פעם: "סליחה אדוני, מה אתה צריך, משהו? רצית משהו?" אמר לו, "לא הרב, זה אני אותו אחד, לפני חמש דקות, לפני עשר דקות, אני פה רק." אמר לו, "או, סליחה, סליחה," הוא אמר לו שהוא חולה במחלת השכחה. אבל את הש"ס, מגיל 16 כשסיימתי אותו, עד היום אני זוכר אותו. את כל הש"ס. אבל מי היה לידו לפני רגע? מי היה לידו? זה מחלת השכחה. איך? רבי עזריאליה, היה הרב של הרב עובדיה יוסף. היה קודש קודשים, עם תרומה עצומה. יום אחד רואים אותו מטייל באיזה רחוב לא מוכר ליד הבית שלו. הוא עולה וחוזר. אז אחד התלמידים ירד ואמר לו: "רב, צריך עזרה?" אמר לו: "אם אתה יכול לעזור לי להגיע הביתה." אמר לו: "מה זאת אומרת?" אמר לו: "לא יודע, אני חשבתי בלימוד ופתאום מצאתי את עצמי ברחוב הזה, וזה היה כמה רחובות ליד הבית שלי. לא תגיד עיר אחרת." אמר לו: "לא יודע איפה אני עכשיו."

55:12מולה, רב, אתה יודע שיש שני רחובות מהבית שלך? לא יודע. מולה, אז איך אתה הולך לישיבה כל יום, מהישיבה לבית? הוא אומר, לא יודע, אני יוצא מהבית, הולך ישר, מגיע לישיבה. היום כנראה התבלבלתי, לא יודע. שני רחובות ליד, כבר לא יודע. כי נשא יהיה אלוקים את כל עמלך, כל עמל העולם הזה. כל הדברים, כל הדאגות, כל החששות, כל הדברים הללו. תחשוב על אלוקים, תחשוב על הקדוש ברוך הוא. תחשוב על דברים שיש בהם תועלת, שהם רוחניים, ואז אם בן אדם יחשוב ויסלק מעצמו את החיבור שלו לעולם הזה, הוא יזכה שיתקיים בו גם הדבר השני, הפסוק השני, "ואת שם השני קרא אפרים כי אפרני אלוהים בארץ עוני." אפרים זה מלשון פריה ורביה, כל הזמן גודל. יש לפעמים בן אדם מרגיש שיש לו סייעתא דשמיא, יש לו סייעתא דשמיא.

56:12מתחיל חידוש, הולך עוד חידוש, מתחיל דבר, עוד דבר, וואו, וואו. הרוגוצ'ובר, רבי יוסף רוזין, היה גאון הגאונים. אבל בשבת היה לו עינוי, עינוי עינוי. למה? הוא היה גאון עולם. ביום חול היו עולים לו מבול של חידושים. אבל הוא היה מרסן את זה על ידי כתיבה. אז אתה כותב, אתה צריך לכתוב בקצב של המחשבה. אז הוא היה מצמצם את המחשבה וכותב. אבל בשבת אסור לכתוב. אז הוא היה, המוח שלו כבר היה מלא בחידושים. מפה, משם, מהגמרא, מבבלי, מירושלים, מספרה, מספרים, מתוספת. כל השבת הוא היה ככה ולא היה רגוע. והמחול לא היה מצומצם. לפעמים יש מבול של שפע. אם אתה תסלק מהמוח שלך את כל המחשבות על קנייני העולם הזה, כל הדברים האלו, אם אתה תעסוק בעניינים רוחניים, כי יפרה יהיה אלוקים בארץ עונייה. האדם יראה סייעתא דשמיא. האדם יראה כמה שפע, כמה פריה ורבייה יש לו בתורה שאדם יכול לבוא להתחיל מנושא אחד, להגיע לנושא שני, לנושא שלישי, לנושא רביעי. ואיך? יש סייעתא דשמיא. אבל אם בן אדם ימשיך לחשוב על קנייני העולם הזה, על המקרר, על הזה, על התנור, וזה אין לי, ואין לי מכונית, ויש לי מכונית, וזה לא טוב, וזה כן טוב.

57:37וזה בסדר, וזה לא מספיק בסדר, אז חביבי, אתה לא יהיה לך קניין של תורה. אם אתה רוצה לפרנס ילדים בארץ עוני, אתה רוצה לפרות ולרבות בתורה בעניינים של אלוקים, בעניינים גשמיים, בעניינים רוחניים, תסלק ממך כנחש יהלומים את כל עמלי. צריך לשכוח את כל העמל של ענייני העולם הזה. ובאמת, היו הרבה הרבה מגדולי ישראל, שבתחילתם... הם היו סוחרים. אחד מהם הסבא מנובהרדוק. סבא מנובהרדוק, שיטת נובהרדוק, זה בעצם השיטה הזאת שהם היו... שמים פס על העולם. היו הולכים לבית מרקחת, ומבקשים מסמרים. מה מבקשים? מסמרים. אוקיי. ואז הם צועקים עליהם. ואז הם היו... לא להתרגש מהאנשים. הרב גלינסקי הוא אחד מהתלמידים של נובהרדוק.

58:38אש לא סופרים אף אחד, רק את הקדוש ברוך הוא. הולכים ומוסרים את הנפש, מקבלים הכל, אומרים תודה על הכל, הכל בשביל הקדוש ברוך הוא, עם כל הכוח. הוא היה לפני כן הסבא מסלובודקה. הוא בעצמו היה סוחר עד שתפסו אותו, עד שהוא יצא והתעורר בתנועת המוסר וכו' וכו'. אבל הוא הסתגר בעצמו כמה שנים. בחדר סגור, בנו את החדר, הוא ישב ובנו את החדר מסביבו. בלי דלת. היו לו שני חורים, ששם הם מביאים לו את האוכל ואת השתייה. הוא ממש שבר כל קנה מידה גשמי שהיה לו. אבל לפני כן, היו לו הרבה נכסים, היו לו הרבה דברים, והוא שלח הכל. אבל הוא השאיר מכנס אחד של שבת. שאל את המכנס הפלא לכבוד שבת. הוא לקח את זה איתו מכל הנכסים שהיו לו, אבל בדרך הוא החליט להתפטר מהמכנס הזה. למה? הוא הרגיש שהמכנס הזה כושר אותו לעולם הזה. המכנס הזה מחבר אותו לקנייני העולם הזה. מכנס! כל הנכסים שיש לו זה מכנס אחד, אבל זה כושר אותו לעולם הזה. צריך לפתוח גבי ממנו. זה כנשן אלוקים מכולם. עלי לשכוח.

1:00:05מכל העמל שיש בקנייני העולם הזה. זה עוד רעיון שאנחנו לומדים בפרשה. יש עוד רעיון. כתוב שאחרי שהיה רעב במצרים, פרעה חלם חלום, יוסף פתר לו ואמר לו שצריך לשים איש חכם. ואחרי שהוא אמר, "אם אתה אומר לשים איש חכם, אין נבון וחכם כמוך, אני שם אותך." הוא שם אותו. יוסף נהיה המלך בפועל, ונותן אוכל, מוכר אוכל למצרים. אחר כך באים אליו האחים בהמשך הפרשה, והוא אומר להם: "אתם מרגלים" וכו' וכו'.

1:01:10וכל הדבר הזה בעצם לקח הרבה זמן. לקח הרבה זמן ויוסף עשה להם תרגיל, שם להם את הכספים חזרה, שם להם את הגביע, אחר כך באמתחתו של בנימין. וכל זה היה בשביל לראות האם הם תיקנו. את אחוות אחים שלהם עד עכשיו הם היו בבעיה, הם נלחמו ביוסף. אז הוא רצה לראות האם יש אחוות אחים, האם הם עדיין שונאים את הבנים של רחל כביכול. מי נשאר בזה? בנימין. לכן הוא רצה לבוא ולהביא את בנימין בשביל לראות שהם בעצם אוהבים אותו, ובאמת, זה מה שהיה. הם באו במסירות נפש בשביל בנימין.

1:02:12זה בפרשה הבאה וייגש אליו יהודה שהוא בעצם מסר את הנפש. ולמה זה דווקא התגלגל על ידי יהודה? בפרשת וישב כתוב "ויירד יהודה מאת אחיו" אז המדרש אומר על הפסוק שם בפרשת וישב, פרק ל"ח, פסוק א', שהורידו את יהודה מגדולתו. הורידו אותו. רש"י גם הביא את זה, ללמד שהורידו אותו מגדולתו. כשראו בצרת אביהם, אמרו, אתה אמרת למכורו. יהודה אמר למכור את יוסף. אילו אמרת להשיבו, היינו שומעים לך. אז אתה אמרת למכור? אם היית אומר להשיב אותו, היינו שומעים לך. מה הקדוש ברוך הוא רצה? שיהיה תיקון ליהודה. זה גם מה שיוסף רצה לראות, אם יש תיקון ליהודה. הוא גלגל שיהודה בעצם התחייב על בנימין, ויהודה ממש מסר את נפשו על בנימין.

1:03:50אז אנחנו רואים אצל יהודה שמשמיים הקדוש ברוך הוא זימן שיתקן את הדבר הזה שהוא עשה במכירת יוסף. הוא אמר למוכרו. עכשיו הקדוש ברוך הוא זה גם מה שבעצם יוסף רצה לראות, שהוא מוסר את נפשו בשביל בנימין, וככה תוקן כביכול הנקודה הזאת אצל יהודה. אבל מהדבר הזה אנחנו בעצם צריכים ללמוד... הרבה פעמים בן אדם נופל באיזה משהו. נופל, חוטא, אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא. אין כזה דבר. אבל מה הקב"ה עושה? אם הוא אוהב אותו, הוא מביא לו עוד פעם את הניסיון הזה כדי שיעמוד בו. ואז אם בן אדם עומד בו, תיקן את העוון. תיקן את העוון הזה. וזה בעצם מעלה גדולה שהקב"ה עם הצדיקים, הוא מזמן להם אפשרות תיקון לאותו עוון שהם עשו. אדם שהוא לא מספיק בדרגה גבוהה, חטא, תשבור את הראש עכשיו. מה הוא יעשה? איך הוא יתקן? לא תמיד בן אדם זוכה לתקן את העוון. מסתדר לו או לא מסתדר לו. אוקיי?

1:05:22והדבר הזה בעצם שהקב"ה מזמן לאדם את הדבר הזה, זה דרגה גדולה מאוד שהקב"ה מרחם על האדם שיתקן את העוון לגמרי, כי לא כולם זוכים לזה. לא כולם זוכים. הגמרא אומרת במסכת יומא בדף פ"ו עמוד ב', איך ידע מבעל תשובה? כגון שבא אותו מעשה לידו. אותו מקרה ופירש ממנה. כמשל אומרת הגמרא, אם הוא חטא באישה באותו פרק, כוונה באותו זמן, באותו מקום, ובאותה אישה, אם עשית את זה – זו התשובה המוחלטת. מה העניין? העניין הוא ש... אחרי שאתה עומד בניסיון שוב פעם, אשריך. אז אתה מוצלח עוד יותר, הרבה פעמים. אם בן אדם לא תיקן את זה בגלגול הזה, הוא מתקן את זה בגלגולים הבאים. אבל אם הקדוש ברוך הוא מזמן לו את הדבר הזה, הוא מרחם עליו, אז הוא מתקן. אם לא, מסכן עוד פעם.

1:06:53על זה אומר החיד"א: יש פסוק בקוהלת. הפסוק בקוהלת פרק ח', פסוק י' כותב: "ובכן ראיתי רשעים קבורים ובאו וממקום קדוש יהלכו וישתכחו." בעיר אשר כן עשו גם זה יבל. אז החיד"א מסביר ואומר: מה הפירוש "שובכן ראיתי רשעים"? אז הוא מביא פירוש בספר מקור חיים שהרשעים יבואו בגלגול לתקן את מה שהם עשו, והם צריכים לתקן את זה באיזה בחינה? באותו מקום, באותו זמן, באותה אישה. אז זה מה שהוא אומר: ראיתי רשעים קבורים שהם כבר מתו ונקברו, ובאו ממקום קדוש. יהלכו, הרי מאיפה הם הגיעו?

1:08:21מגן עדן, מהשמיים, זה מקום קדוש. ומה הם באו? באו וישתבחו בעיר אשר כן עשו. הם באו ואומרים לו, עכשיו חזרנו לעולם הזה, באותה עיר, באותו מקום, באותה אישה, חזרנו בתשובה. עכשיו זה דווקא, אם בן אדם יש לו סייעתא דשמיא, אבל יש בן אדם שלם סייעתא דשמיא. אז כל בן אדם שמגיע לידי ניסיון, הוא חביבי, צריך לדעת, הקב"ה שם אותך בניסיון, כי הוא אוהב אותך. כי הוא רוצה שתתקן את הדבר הזה. מה תגיד? אף פעם לא חטאתי בזה. מה? למה הוא שם אותי בזה? אתה יודע מה היית בגלגול קודם? אתה לא יודע. אז בעצם הניסיון שקדוש ברוך הוא הרבה פעמים מביא לאדם זה בעצם כדי שתתקן את הדבר הזה, ולא צריך לחזור עוד פעם בגלגול, עוד פעם באותו סיפור, עוד פעם תיכנס לנישה לנקודה הזאת שלא תצא ממנה. יש סיפור מדהים על זה איך הקדוש ברוך הוא מסדר את הדבר. היה לפני בערך כמאה עשרים שנה ויותר...

1:09:21אחד מהגאונים שזכו לשני שולחנות, רבי שמואל שטראשון. הוא גם היה גאון עצום בתורה, חכם, מדען, מדקדק לשוני וגם עשיר. היה זכר על שני שולחנות. היה לו גמ"ח הלוואה. הוא גם היה הרב של העיר. היה לו גמ"ח שהוא היה מלווה לאנשים כסף. יום אחד הגיע אחד מאנשי העיר... שהיה חנבני מוכר תחום, חלב, וזה ביקש עליו 100 דינרים. חתם לו הכל בסדר. אמר לו מתי אתה בא לפרוע? אמר לו עוד שלושה חודשים אני בא נותן לך 100 דינרים. טוב, ככה היה. זה היה לשטרות שזה כאילו שווה סכום ל-100 דינרים. אחרי שלושה חודשים הבן אדם הגיע לבית של הרש"ש. הרש"ש, אבי שלום אבי הרב שטרשון, יושב לומד שם באמצע הסוגיה. יש לו חידושים - חידושי הרש"ש, בסוף כל מסכת יש שם חידושים שלו. איך שהוא רואה אותו יושב שם הוא אומר לו שלום. הרש"ש לא מפסיק באמצע הלימוד. הוא אומר לו הבאתי את השטרות כסף שניחה. נותן לו את זה ביד, הוא מכניס את זה, שם את זה לידו והוא הולך.

1:10:52אבל מה הרשע שהשקוע היה יותר מדי בתורה. למה? למה היה יותר מדי? תשמע איזה תקלה קרתה. הוא לא שם לב, הוא הכניס את השטרות של הכסף שקיבל לתוך הגמרא. המשיך ללמוד גמרא, שם את הגמרא בארון. שכח שבכלל הבן אדם הגיע אליו. עוברים כמה ימים, הוא שולח הזמנה לאותו בן אדם, הוא אומר לו איפה הכסף? הוא לקח את ההלוואה. הוא אומר לו, הרב צחק עליי. הייתי אצלך בבית. למה אתה? נורא חביבי, אני לא אוהב שקרנים! לא היית אצלי? נורא נורא! הייתי אצלך בשתיים בצהריים. אתה ישבת למטה בסלון. הבאתי לך את הכסף ביד. נורא, אני לא זוכר. לא זוכר? שלם! אומר אני לא משלם. אני שילמתי לך. הוא חנווני, הוא גדול הדור. טוב, תובע אותך לבית הדין. תובע אותו לבית הדין. גדול הדור הרש"ש את החנווני הגיעו לבית הדין. בית הדין אומר אתה חייב להישבע שפרעת. אומר אני מוכן להישבע. הגיע היום של השבועה.

1:12:20רגע לפני השבועה, הרש"ש אומר: "אני לא רוצה להשביע אותו, שלא יישבע לשקר. אני מוותר על הכסף, רק שלא יישבע." איזה צדיק, איזה צדיק. וואו. מוותר על הכסף בפועל, שמא באמת הוא שילם. כל העיר עשו חרם על הבן אדם, אף אחד לא נכנס לקנות בחנות. אף אחד לא אומר לו שלום. לא מצרפים אותו למניין. יורקים עליו ברחוב. שקרן. אתה משקר על הרב שלנו. וואי, מסכן. הבן אדם, תוך שבועיים, הזקן שלו נהיה לבן יותר מהקיר. לא יוצא מהבנים שלו והבנות שלו. כולם עזבו אותו. לא יכולים לחיות בעיר. אף אחד לא מקבל את הילדים שלהם לתלמוד תורה. אה, זה הוא, הסבא שלהם. אתה יודע מי זה סבא שלהם? זה שניסה לגנוב מהרש"ש הקדוש, מגדול הדור. הוא ניסה לגנוב ממנו, אבל הוא לא גנב. כן, נעזוב אותך, נאמר, הרש"ש הקרן. עובר שנה ועוד שנה, והבן אדם הולך ומזדקן. אז כן, הוא יודע את האמת. יום אחד הרש"ש מוציא איזה ספר, מוציא גמרא, פותח,

1:13:47בדיוק בעמוד נופלים לו 100 דינרי זהב, 100 שטרות ואז הוא נזכר בבת אחת ברגע הזה שהוא נכנס מתחיל לפקות, מתחיל לפקות, אני אומר וואי וואי וואי מה עשיתי? מה עשיתי? ישר הוא רץ בכל הכוח, רואים את האנשים, הרשש רץ ברחוב חכה אלה, צועק איפה המשבק שלך, העוזר שלך? כלום רץ, רץ, רץ, רץ, רץ, רץ, רץ, רץ, רץ, רץ, רץ, רץ, רץ, רץ, רץ, רץ, רץ, רץ, רץ, רץ, רץ, רץ, רץ, רץ, רץ, רץ, רץ, רץ, רץ, רץ, רץ, רץ, רץ. אמרו, אה, בטח הוא רוצה לקלל אותו. לא יודע מה הוא רוצה לעשות לו. הוא בא אליו, רואה את החנווני ככה, כולו שבור, כולו רצוץ. אמרו לו, מה איתך, מה שלומך, הכול בסדר? הוא אומר, זה בסדר. מה בסדר? סגרתי את החנות, פשטתי את הרגל, הבנים והבנות שלי עזבו אותי. מה בסדר? הרש"ש התחיל לבכות. אמר לו, אני מתחנן לפניך, תסלח לי. מצאתי את הכסף. אין לי מילים, אין לי מילים. מה להגיד לך? הוא אומר, בסדר, אני יכול להגיד לך, סלחתי, אבל לא סלחתי. ככה? אתה קורא לבן אדם, פרקת לגורמים, סלח לי. לא יכול. במיוחד שאף אחד מאנשי העיר לא יאמין שמצאת את הכסף. מה יגידו? או הרש"ש ריחם עליו.

1:15:14הוא בטח ימציא כדי שנעזור לו, אבל אנחנו נזרוק אותו, הוא שקרן. אבל איך אני יכול לסלוח לך? מה, זה יעזור לי? אני עכשיו, יפתח את החנות, מישהו יקנה, מישהו יסתכל עליי? כולם יגידו, הרש"ש, ברוב צדקתו, ברוב כתושתו, ריחם עליי, עשה את זה, שיקר בפני דרכי שלום. הרש"ש לא יודע מה לעשות. אבל תקשיב, תקשיב, תקשיב. יש לי פתרון בשבילך, אתה לא תוכל לסרב. אמר לו, מה? פתרון שאתה לא תוכל לסרב אליו. אמר לו, מה? אמר לו, יש לי בת. הבת שלי היא בת של גדול הדור. גם עשיר, גם גדול הדור, ראש ישיבה. אומר, יש לה חתנים שרוצים להתחתן איתה? אלפים. מכל העולם. את הבת הזאת אני נותן שהבן שלך יתחתן איתה. הבן שלו לא היה כזה גאון בתורה. אנשים ידעו, אם אני מוותר על כל החתנים בשביל הבן שלך להתחתן איתו, סימן שזה אמיתי. עכשיו אותו בן אדם התחיל לבכות. הוא אמר לו, הרב, יכולת לצחוק עליי? שעמם לך. אתה תיתן את הבת שלך. אנשים עומדים בתור, בתור רק כדי שתקבל אותם לפגישה אחת שתסכים אולי...

1:16:42אמר לו: אני מבטיח לך שזה מה שיהיה. הלך וקרא לבת שלו. אמר לה: תקשיבי, יש פה סיפור שאבא שלך בסיכון שאין לו עולם הבא, אין כלום. את מוכנה לעזור לי? ענתה הבת: אבא, מה אתה רוצה? תהיה צדיקה הבת שלו. אני מוכנה. אתחתן. מי בחורה שהלכה להתחתן עם כל גדולי הצדיקים והגאונים להיפגש איתם ובסוף תבחר את השפיץ של השפיץ של השפיץ המיוחד? שום דבר. רק למה? לתקן. ומשמיים הביאו לו לתקן. זו הגדולה של צדיקים. סיפור נוסף היה אחד מגדולי ירושלים שהיה באמת אחד מגאוני הדור. סיפור שלא יפרסמו את השם שלו, אבל הוא אחד מגדולי הדור. אשתו נפטרה. והביאו לו הצעות שידוך, שלא יהיה לבד. הוא היה מבוגר קצת. כל הצעת שידוך שהביאו לו לא התאימה. פתאום, אחד מהשדכנים, הייתה שכנה שם בבניין, מה זה נודניקית? יש אישה שהיא נודניקית, אבל יש אישה שהיא נודניקית בהכשר הבד"ץ. עם כל המהדרין, כמו בנרות חנוכה, יש מהדרין ויש מהדרין מן המהדרין.

1:18:08אז זה מהדרין מן המהדרין בענווה מציקה ומשגעת ולא מפסיקה לדבר וזה וזה ומפה ומשם וואו וואו וואו ואוו ואוו ואוו ואוו ואוו ואוו ואוו ואוו ואוו ואוו ואוו ואוו ואוו ואוו ואוו ואוו ואוו ואוו ואוו ואוו ואוו ואוו ואוו ואוו ואוו ואוו ואוו ואוו ואוו ואוו ואוו ואוו ואוו ואוו ואוו ואוו ואוו ואוו ואוו ואוו ואוו ואוו ואוו ואוו ואוו ואוו ואוו ואוו ואוו ואוו ואוו ואוו ואוו ואוו ואוו ואוו ואוו ואוו ואוו ואוו ואוו ואוו ואוו ואוו ואוו ואוו ואוו ואוו ואוו ואוו ואוו ואוו ואוו ואוו ואוו ואוו ואוו ואוו ואוו ואוו ואוו ואוו ואוו ואוו ואוו ואוו ואוו ואוו ואוו ואוו ואוו הבאנו לך אנשים צדקניות, שום דבר לא מצאת? לא מצאת רק את הנודניקית הזאת שלא מפסיקה לדבר ולרכל, ו... כל הזמן בוחשת בגדרה ו... סכסכנית כזאת זה מה שמצאת? אתה רוצה שתהיה הרבנית הגדולה? אמר: רק אותה אני רוצה. הלכו, אמרו לה, בטח שהיא מסכימה. התחתנו! התחתנו! אנשים לא הבינו מה קרה לרב בגיל שמונים? מה יש לך? מה אתה מחפש צרות בגיל שמונים? טוב, אחד מהבנים שלו שהיה ממש צמוד אליו, אמר לו: "אבא, תסביר לי מה קורה פה." אמר לו: "בא נגיד לך, כשאימא שלך הייתה חיה, אשתי הראשונה, נכנסה פעם אחת השכנה הזאת לבית והתחילה לדבר ואני הייתי לומד."

1:19:36והתחילה לצחוק בקול רם ככה, ולדבר ולרכל. זה הפריע לי בלימוד. באתי וגערתי בה. סליחה, את מפריעה לי. צעקתי אליה. והיא התביישה. קמה ועזבה את הבית. אני אמרתי, צריך לבקש ממנה סליחה, אבל במשך שנים, שכחתי, לא שמתי לב. עכשיו שהציעו לי את השידוך, נזכרתי שפגעתי בה לפני שלושים שנה. אמרתי, אני אתחתן איתה, אני אפייס אותה, וככה היא תסלח לי. איפה אנשים מגיעים? אומר, שהיא לא תקפיד עליי, שווה. אפילו שהיא יודעת, היא לא יודעת עכשיו לשלם על זה. היא לא ישנו אותך. אבל, אם בורא עולם גלגל, אשתי הראשונה, כך אותו רב אומר, שהאישה הראשונה נפטרה ועכשיו יצא לי שידוך, זה משמיים כדי לתקן את אותו פגיעה שפגעתי בה לפני 30 שנה. אבל איזה הקרבה זה, תמיד, להתחתן עם אישה נולדית, וואה, זה קשה מאוד.

1:20:36...ורכלנית וצוחקת, ולא בדרך ארץ ולא מתנהגת יפה. הוא לא אמר הכל בשביל לפייס אותה. זה בעצם מה שאנחנו רואים. יהודה הוא גרם למכירה בעצם. הקדוש ברוך הוא הופך את העולם. הופך את העולם. לא רוצה לשלוח את בנימין. יעקב רק אחרי שיהודה מתחייב. והתחלה ראובן התחייב. למה הוא לא הסכים? ראובן אמר לו: "אם אני לא אחזיר לך את יוסף, תהרוג לי את שתי הבנות, את שתי הבנים שלי." יעקב אמר לו: "מה אתה טיפש? מה, אני ארוג את הנכדים שלי?" אבל בעצם מה ראובן? מה קרה לראובן? למה ראובן הציע כזאת הצעה? מה, באמת הוא נורמלי? תחשוב, אדם מגיע לאבא שלו, אומר לו, אבא, תן לי את הבן שלך, את אח שלי, אם אני לא אחזיר לך את אח שלי, נכון יש לי שני בנים, תהרוג אותם. מה, אני אהרוג את הנכדים? מה קרה לראובן? מה התשובה? משמיים הכניסו לו את המחשבה הזאת בראש, כדי שיעקב לא יסכים, שראובן ילך. ...ואחר כך יהודה. אבל למה יהודה לא עקף את ראובן? יש דרך ארץ לבחור. אני לא חושב, יש בחור. בחור זה ראובן, אחרי שהוא נפסל על ידי אבא, אני אבוא יהודה בתור המלך, אני. אבל זה היה המטרה. זה היה המטרה שיהודה יבוא, והוא יתחייב על בנימין, והוא יתקן בעצם את האבון. זה דבר שאנחנו לומדים שהרבה פעמים בן אדם יש לו ניסיון, והוא מתעצבן. למה יש לי ניסיון? למה כזה קשה לי? איך?...

1:22:03ולמה, חביבי, אם תדע מה אתה מתקן, איך הקדוש ברוך הוא הפך את העולם בשביל שאתה תגיע למצב הזה, כדי שאתה תתקן את העוון שלך, אתה היית רוקד משמחה. במקום זה, מה בן אדם מקטר? אוף, איזה קשה. אין לי זה. אין לי שלום בית. אין לי זה. זה מעצבן אותי. זה משגע אותי. לא מצליח ללמוד. קשה לי. אז זה זה. חביבי, כל זה בשביל להכניס אותך למצב שאתה תתקן בדיוק בנקודה. אם בן אדם לא יודע את זה, אבל אם בן אדם יודע שזה בעצם כמה הקב"ה כביכול טרח, טרח כביכול, בשביל לעשות את התיקון הזה לבן אדם, לסדר את הכל כמו אצל יהודה שיהיה רב בארץ ויוסף יהיה במצרים, ושהוא יתעקש להביא את בנימין, ושיעקב לא יסכים, וראובן יגיד את הדבר הזה, ושיהיה לו הצעה טובה, ושאחרי שזה הוא יאמר... והוא לא יקבל, יבוא יהודה ויקבל, ולקחו אחר כך את הגביע, ושמו במטחת בנימין, ויהודה נלחם בשביל בנימין, הכל הכל הכל הכל. זה הדבר המיוחד הזה, והמופלא, של הנהגת הבורא עולם, שאי אפשר לדעת את הקדוש ברוך הוא, אי אפשר לבוא באמצע התמונה ולדעת מה קורה, מה לא קורה. זה בעצם הדבר המופלא, שאנחנו רואים בפרשה שלנו, ש...

1:23:32הקדוש ברוך הוא מסובב ומסובב את כל העולם בשביל לתקן את האדם. וזה דווקא אם האדם צדיק. אם האדם לא צדיק, הוא לא זוכה. הרב רש"ש זכה, גדול הדור בירושלים, זכה. הוא היה מוכן להקריב כביכול ולקח את זה בתור דבר מופלא. אחרי שיוסף רואה שהם הצליחו לתקן את זה כביכול, איך? על ידי זה שהם באים... והביאו את בנימין ונלחמים עליו, אז יוסף מתגלה אליהם. מתגלה אליהם וכל זה בפרשה הבאה קצת, אבל הדבר הזה בעצם יוסף עצמו ידע שכלפי יהודה ירדה הטענה. אם יהודה כל כך נלחם, ממש מוסר את נפשו, כל בסדר. ירדה הטענה. אף על פי שמשער האחים לא ירדה, וזה בעצם הסיבה של עשרה הרוגי מלכות, אחד מהטעמים. אבל היה קפידה גדולה על יהודה. כאילו לא שלח להם מאה אחוז, כאילו. כך כותב רבנו בחיי, שזה עדיין כלפי שאר האחים. זה עדיין לא היה מאה אחוז. אבל אז כולם מהם שהוא חי עשר שנים פחות,

1:25:00והם היו את השררה הרוגי מלכות אז כאילו איך שתי הצדדים אנשים בשביל אותו דבר אז ככה מה שיוסף הצדיק בעצמו הוא מת מוקדם זה הגמרא אומרת שמכיוון שהוא התמנה על שררה וגם אם היה קשור לעונש של המכירה כיוון שכתוב שלשון הרע הורג שלושה: מי שמדבר, מי ששומע, ומי שמספרים עליו. אפילו מי שמספרים עליו למה הייתי צריך להיזהר מאוד. לא להגיע למצב כזה שאנשים ידברו עליך. ויוסף, כתוב, הביא יוסף את דיבתם רעה אל אביהם. יוסף כן עשה כביכול איזה משהו ברום דרגתו. אז הדבר הזה היה טענה על יוסף, שלכן הוא גם כביכול נענש עם זה מהשמים. אף-על-פי שבגמרא כתוב שבגלל שהוא נהיה מלך, הרבנות מקברת את בעליה.

1:26:05זה בעצם רעיון שאנחנו למדנו מהפרשה, שאם בן אדם יחשוב על הרעיונות האלה בעזרת השם, הוא יצליח לדעת גם את הייעוד שלו בחיים. כמו שאנחנו דיברנו על מחשבות תורניות, על מחשבות שבן אדם עולה במעלות התורה, בן אדם לא עוצר בקנייני העולם הזה ובשטויות של העולם הזה. ואם בן אדם ילך בתלם הזה, יצליח להגיע לדרגות גבוהות. כרצון שאנחנו נזכה באמת לדעת מה הקב"ה רוצה מאיתנו, להתנתק קצת מהחומריות, מענייני העולם הזה. נתק הרבה. אבל גם קצת זה טוב, שלפחות להיפרד מכל הדברים הללו. ועל ידי זה נזכה לשפע רוחני וגשמי, שכל משאלות ליבנו יתקיימו לטובה, אמן ואמן.