הלכות פריה ורביה שיעור עיוני שולחן ערוך אבן העזר סימן א הרב אפרים כחלון

0:19שלום וברכה, היום אנחנו בעזרת השם נלמד שיעור עיוני הלכתי בסוגיות באבן העזר, שזה סוגיות שאף על פי שהן לא מוכרות, כי בדרך כלל הסוגיות המוכרות הן מחלק אורח חיים, שזה דברים שרגילים בהם יום יום, או חלק יורה דעה, שזה דברים קצת יותר מורכבים, כמו הלכות כשרות וכדומה. אנחנו נדבר על חלק אבן העזר, שזה בעצם הקשר והשייכות בין אדם לאשתו, והחלק הזה נקרא אבן העזר על שם הכתוב, אעשה לו עזר כנגדו. עזר זה האישה. הגמרא רואה שאם זכה, נעשית לו עזר; לא זכה, כנגדו. אז בואו נקווה שכולנו נזכה, והיום בעזרת השם נלמד... סימן א' בשולחן ערוך עם המפרשים וכדומה, הנפקמינות ההלכתיות לימינו, בעזרת השם. הסימן הזה מדבר על דיני פרייה ורוויה והאיסור לעמוד בלא אישה. מרן השולחן ערוך בסעיף א' כותב, חייב כל אדם לישא אישה כדי לפרות ולרבות.

1:32וכל מי שאינו עוסק בפריה ורביה כאילו שופך דמים, וממעט את הדמות וגורם לשכינה שתסתלק מישראל. אומר הרמ"א, שכל מי שאין לו אישה שרוי בלא ברכה ובלא תורה ואינו נקרא אדם, וכיוון שנשא אישה ונולדו לו ילדים, שנאמר: "מצא אישה מצא טוב, ויפק רצון מה'". זה מקור השולחן ערוך שבא ומדבר על החיוב לישא אישה, וחיוב לפרות ולרבות. הוא בגמרא ביבמות ס"ג עמוד ב'. הגמרא כותבת: תני רבי אליעזר אומר, כל מי שאינו עוסק בפריה ורביה, כאילו שופך דמים. שנאמר: שופך דם האדם באדם דמו ישפך, וסמוך לזה הפסוק: ואתם פרו ורבו. זה בספר בראשית. רבי יעקב אומר, כאילו ממעט את הדמות שנאמר כי בצלם אלוהים עשה את האדם. בכתיב בתורה כתוב אחר כך ואתם פרו ורבו. בן עזאי אומר כאילו שופך דמים וממעט את הדמות שנאמר ואתם פרו ורבו. באמת בגמרא מובא שאמרו לבן עזאי אתה נאה דורש ולא נאה מקיים, כי בן עזאי בעצמו לא נשא אישה. אמר להם: מה אעשה ונפשי חשקה בתורה. מה זה ונפשי חשקה בתורה? אז מה בגלל שנפשי חשקה בתורה זאתה...

2:44פתור מהמצוות, בן אדם לא עושה איזה מצווה. מה הוא יעשה? אני לא יכול לעשות את המצווה הזאת כי אני לומד. אין כזה דבר. אז יש בזה כמה הסברים. אחד מההסברים של הבן איש חי בספרו בני הוידא השם, הוא מסביר ואומר שמה הכוונה ונפשי חשקה בתורה? הוא אומר שאת אותה המצווה של פרייה ורבייה, ככה הבן איש חי מסביר על פי הקבלה, אני מקיים בעסק התורה. שבן עזאי היה מקיים ובורא נפשות גרים, נשמות גרים בשמיים, אז ככה הוא גם היה מקיים. הגמרא ביבמות שם בהמשך מביאה עמא רביכם הברי חנינא: כיוון שנשא אדם אישה, אבונותיו מתפקקים. אז זה גם המקור של הגמרא לשולחן ערוך, ובאמת גם שם הגמרא כותבת שהוא גורם לשכינה שתסתלק מישראל, כיוון שאין השכינה שורה. הגמרא אומרת רק על רבבות מישראל שנאמר שוב ה' רבבות אלפי ישראל, מלמד שאין השכינה שורה אלא על סכום כזה. ואם למשל היה חסר כמה אנשים ואם הוא היה מביא עוד אחד, אז הנה השכינה הייתה שורה, ועל ידי שלא הבאת גרמת לשכינה שתסתלק מישראל. גם המקור שם בגמרא שהוא לא נקרא אדם. בגמרא שם כתוב: כל אדם שאין לו אישה, שרוי... שימו לב.

4:10בלו שמחה, בלו ברכה, בלו טובה. והגמרא מוסיפה שבמערב ובארץ ישראל אמרו, גם בלו תורה ובלו חומה. בלי תורה. יש לפעמים, בן אדם אומר, עזור, אני רוצה ללמוד, למה להתחתן? הגמרא כותבת, שרוי בלי אישה, שרוי בלי תורה. תקשיב טוב, חביבי. התכלית של התורה, זה לימוד תורה בטהרה. זה נישואי אישה, ואז הוא שרוי בלי תורה. כדברי השולחן ערוך שפסקו, התור פסקו. על המקום. הבית שמואל, בסעיף קטן א', מביא את דברי הרמב"ם. הרמב"ם, מלכות אישות, פרק י"ב, הלכה א', כותב שאדם שלא קיים מצוות פריה ורביה, הוא חייב להיות עם אשתו בכל עונה, אפילו שאשתו מעוברת. זה אומר שזה לא קשור לעניינים שהגוף של האישה צריך, שזה גם חלק מחיוב מצוות עונה, אלא זה... אתה חייב לפקוד את אשתך בשביל לקיים מצוות פריה ורביה. בית שמואל שואל על דברי הרמב"ם, שלכאורה גם אם האדם קיים פריה ורביה, יש מצווה נוספת, שאנחנו נראה אותה בהמשך, שנקראת מצוות "ולערב אל תנח ידיך." זה אומר אפילו אם כבר קיים את הפריה ורביה.

5:34אתה צריך ללכת ולהוסיף, להיות מוסיף והולך. הגמרא אומרת, אף על פי שנשא אדם אישה בילדותו, יישא אישה בזקנותו. אז מה קרה? הרמב"ם אומר, אם לא קיימת פרו ורבו, אז אתה חייב לבעול, אז אתה חייב להיות עם האישה בכל העונה אפילו שהאישה מוחלת. הרי אפילו, אם כבר קיימת פרו ורבו, מצד מצוות "ולערב אל תנח ידך". כך שואל הבית שמואל. הרב מגיד משנה על הרמב"ם, כותב שהרמב"ם למד את דבריו מדברי הגמרא בכתובות, שם כתוב שהתלמידים יוצאים שלא ברשות כל שלושים יום, וברשות אף יותר משלושים יום. זה אומר, היו תלמידי חכמים, כשהיו מתחתנים, אחרי החתונה היו הולכים ללמוד. גם בלי רשות של האישה היו הולכים ללמוד כמה זמן? עד שלושים יום. ואם היו מסכימים וברשות אף יותר משלושים, אז אתה רואה בגמרא שרשות מועילה. זה אומר שהמחילה של האישה מועילה כדי לפתור אותך מעונה. אבל זה כדי לפתור אותך מהחיוב עונה שלה, אבל לא מחיוב מצוות שלה.

6:56פירו ורבו. הבת שמואל באמת שואל, אומר מדברי הגמרא משמע, שברשות מותר בכל גוונה, אפילו שלא קיים מצוות פירו ורבו. כי הגמרא לא מחלקת, הגמרא אומרת, וברשות יותר מ-30 יום. לפי דברי הרמב"ם, הגמרא הייתה צריכה לחלק ולומר, דנימילא, כשקיים פירו ורבו, אבל אם לא קיים, לא עוזרת מחילת האישה. אז אם כן, מה מקור דברי הרמב"ם מהגמרא בכתובות? הפוך. הגמרא שמה אנחנו רואים, שמועיל מחילת האישה בכל גוונא. אפילו אם לא קיים פריה ורביה. אומר רבי שמואל, מה נאמר? שהרמב"ם יעמיד את דברי הגמרא באופן שכבר קיים מצוות פריה ורביה. הוא אומר, אז אם ככה אפשר גם להעמיד את דברי הגמרא, שהוא גם קיים כבר גם מצוות "ולערב אל תנח ידיך". ובמילא כל מחילת האישה היא רק על מצוות עונה. ולגבי חיוב של פרייה ורבייה ולגבי חיוב של מצוות ולערב על תנח ידך, כמו שאמרנו, אין לנו שום ראיה מהגמרא שהאדם פטור מהמצווה הזאת כשאשתו מוחלת לו. רב שמואל נשאר בהערה על דברי הרמב"ם.

8:13הפתחי תשובה, בס"ק א', על המקום, מביא בשם הברכי יוסף. הברכי יוסף היה הגאון החיד"א. כדי שנבין קצת מי זה הגאון החיד"א, הקודש קודשים הזה, פעם, מרן הרב עובדיה יוסף אמר עליו, הלוואי ונזכה להגיע לדרגות של החיד"א. הגאון חיד"א היה קודש קודשים. אז הוא מביא בשם הברכי יוסף, להסביר לדברי הרמב"ם, שמכילת האישה באמת, מועילה, כמו שהרמב"ם כתב, שהאדם לא יהיה חייב להיות עם אשתו בכל עונה. עונה זה זמן שחז"ל קבעו, כל אחד לפי החיובים שלו, לא כאן המקום להאריך כמה זמן לכל אחד. אבל בשביל לקיים את מצוות "ולערב על תנך ידיך," אז אפילו פעם בכמה זמן האדם יכול להיות עם אשתו. לא צריך להיות כל הזמן עם אשתו. זה אומר באמת, בשביל מצוות "ולערב על תנך ידיך," אתה פעם בכמה זמן. אתה לא חייב להיות כל הזמן.

9:13ואילו בשביל לקיים מצוות עונה, שזה אומר שכל עונה, כל זמן שחז"ל קבעו, למשל היום כדי שנבין, קבעו בדרך כלל, שאדם שהוא אברך, בן תורה פעמיים בשבוע יש מצווה להיות עם האישה, אבל אם היא מוחלת, אז אתה לא חייב להיות בקולונה. מה נאמר, מים ולערב על תנך ידיך, כמו ששאל הבית שמואל, לערב על תנך ידיך, אתה יכול להיות פעם בכמה זמן, וגם בזה מספיק יהיה לקיים את המצווה. נמצא למדים מסעיף זה, שמעלת האישה, להתחתן עם האישה היא גדולה מאוד, ומעלת מצוות פריה ורביה היא גדולה מאוד, ולכן כל אדם חייב לישא אישה. השולחן ערוך מוסיף ללמד אותנו, בסעיף ב', שמעלת מצוות פריה ורביה, זה אומר לישא אישה היא כל כך גדולה. אז אתה לא חייב להיות בקולונה. מה נאמר, מים ולערב על תנך ידיך, כמו ששאל הבית שמואל, לערב על תנך ידיך, אתה יכול להיות פעם בכמה זמן, וגם בזה מספיק יהיה לקיים את המצווה. נמצא למדים מסעיף זה, שמעלת האישה, להתחתן עם האישה, היא גדולה מאוד, ומעלת מצוות פרו ורבו היא גדולה מאוד, ולכן כל אדם חייב לישא אישה. השולחן ערוך מוסיף ללמד אותנו, בסעיף ב', שמעלת מצוות פרו ורבו, זה אומר לישא אישה, היא כל כך גדולה. שמותר אפילו למכור ספר תורה בשבילה. ולכן, אומר השולחן ערוך: אין מוכרים ספר תורה אלא כדי לישא אישה וללמוד תורה. הגמרא במגילה, דף כז עמוד א', מביאה את מאמר רבי יוחנן משום רבי מאיר: אין מוכרים ספר תורה אלא ללמוד תורה ולישא אישה. כך כתב גם הטור והשולחן ערוך כאן על המקום, אצלנו בסעיף ב'.

10:30הפוסקים חולקים, האם מותר למכור ספר תורה בשביל להשיא אישה יתומה? בן אדם גדל יתומה, או שמע, הנה, יש איזו יתומה אחת, ואין לה מה להתחתן. אז מה נעשה? נמכור ספר תורה? יש ספר תורה, נמכור או לא? החלקת מחוקק... על השולחן ערוך כתב שלא מוכרים ספר תורה בשביל להשיא יתומה. למה? כי אישה לא מצווה בפריה ורביה. מצוות פריה ורביה היא בשביל האיש, לא בשביל האישה. וכל היתר של מכירת ספר תורה זה רק משום מצוות פריה ורביה, ולא משום סתם להשיא אישה. יש מעירים שיש סתירה בדברי החלקת מחוקק סביב קניית קטניות ששם הוא כותב שמוכרים ספר תורה גם בשביל מצוות שב ואל תעשה. אז מה משמע שלא טוב רע לשב ואל תעשה שלכאורה זה גם הולך על האישה. אז המפרשים באמת אומרים שבאמת לדעת החלקת מחוקק אישה באמת לא מצווה אפילו בשב ואל תעשה כדי שלא יהיה סתירה בדבריו.

11:44לא משנה. נחזור לענייננו. הב"ח (בית חדש) חולק על דברי הש"ך (שפתי כהן) וסובר שכן מותר למכור ספר תורה גם להשיא יתומה. הוא אומר כי הראייה שלו שהרי מוכרים ספר תורה בשביל מצוות "ולערב על תנך ידיך". יש בזה מחלוקת גם בשולחן ערוך. אז הוא אומר אם כן, מוכרים גם בשביל מצוות "לשבת יצרה". כי הוא סבר שגם אישה לא תאוב ראה לשבת יצרה, שהאישה התכלית שלה ליישב את העולם, להביא עוד ילדים לעולם, וכיוון שהאישה מצווה בזה, אז לכן אפשר למכור גם בשביל האישה, מכיוון שהיא מקיימת מצוות לשבת יצרה. באמת, מלכתחילה, בסעיף ג', מדברי הרמ"א, מה שמה, שהאישה לא מצווה במצוות לְשֶׁבֶת יְצָרָה, כיוון שֶׁשָּׁם הַרְמָ"א כותב בסעיף ג' שיש אומרים שאישה לא תעמוד בלא איש משום חשד.

12:49חס ושלום יחשבו שהיא בר מינן. למה היא לא מתחתנת עם בעל? אה, כנראה היא מסתדרת לבד. ודאי לחכים בבירמיזה. אז שואלים על השולחן ערוך, על הרמ"א, אתה אומר משום חשד, תגיד מצד לא טוב היות שבט יצרה. אלא על כורחנו לומר שהאישה לא מחויבת לדעתו בלא טוב היות שבט יצרה, וממילא יש לנו גילוי בדברי הרמ"א, שאם אישה לא מחויבת בשבט יצרה, אז ממילא זה כמו דעת החלקת מחוקק. שלא מוכרים ספר תורה בשביל להשיא יתומה, אבל במגן אברהם באורח חיים סימן קנ"ג ס"ק י"ב ומשנה ברורה גם שם בס"ק כ', ובשו"ת יביע אומר למרן הרב עובדיה יוסף זכר צדיק לברכה בחלק ח' יורה דעה סימן כ"ח אות ט' כתבו באמת לפסוק להלכה כדברי הב"ש, שזה אומר הב"ח, שבאמת צריך למכור ספר תורה גם בשביל אישה, כיוון שאישה היא כן מחויבת במצוות פרייה ורבייה באמת. זכר צדיק לברכה בחלק ח' יורה דעה סימן קפ"ב עוד פ"ט כתבו באמת לפסוק להלכה כדברי הב"ח, שזה אומר הבית שמואל. הבית שמואל שבאמת צריך למכור ספר תורה גם בשביל אישה, כיוון שאישה היא כן מחויבת במצוות פרייה ורבייה באמת.

14:01בית שמואל מוסיף שהדין של שאר ספרים, דינם כדין ספר תורה. אסור לבן אדם סתם למכור שאר ספרים שיש לו בבית, רק כדי לקנות ספרים אחרים של תורה, או כדי שיוכל לשבת וללמוד בנחת ובשלווה, או כדי לעשות אישה. גיסה אישה, כמו שראינו כאן. ובאמת, דרך אגב, ביורה דעה בסימן ר"ע, מובא שם שדעת הרא"ש, הרא"ש כותב שקיום מצוות ספר תורה, מה שהיום... אנחנו לומדים בהם, זה קיום המצווה בו. זה אומר הספרים. "ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בני ישראל." התכלית של כתיבת ספר תורה היא "ולמדה את בני ישראל." היום, כשאנחנו לא לומדים מתוך ספר התורה כמו שלמדו בדורות הקודמים, לכן היום עיקר המצווה היא להדפיס ספרים, ספרי הלכה, ספרי פוסקים וכדומה. סעיף ג' כותב מרן מצווה על כל אדם לישא אישה בין 18 שנה. והמקדים לישא אישה בין 13 שנה, מצווה מן המובחר, אבל קודם 13 שנה לא ישא דעה וכזנות. ובשום עניין לא יעבור מ-20 שנה בלא אישה. ומי שעברו עליו 20 שנה ואינו רוצה לישא, בית הדין כופים אותו לישא כדי לקיים מצוות פרייה ורבייה.

15:19מיהו, אם העוסק בתורה ותורתו אומנותו, ומתיירא לישא אישה כדי שלא יתרחק ממזונו ויתבטל מן התורה, מותר להתאחר. אז מורן השולחן ערוך כותב לנו את ההלכות ואת הציוויים מאיזה גיל אדם חייב לישא אישה, אבל אם הוא חושב שהוא יתרחק מן התורה, אז מותר לו קצת להתאחר, אבל עד כמה להתאחר? מסכים דנים בזה, אנחנו נדון בזה בהמשך. הרמ"א כותב, ובזמן הזה נהגו שלא לכוף על זה. לא כופים על ענייני הנישואים וכן מי שלא קיים פרו ורבו. ובא לי אישה שאינה בת בנים. הוא בא לי להתחתן עם אישה שלא יכולה להביא ילדים, כגון עקרה וזקנה או קטנה, משום שחושק בה או משום ממון שלה. אף על פי שמדינא היה למחות בו, לא נהגו מכמה דורות לדקדק בעניין הזיווגים. אין כוח לבית הדין כיום. לקפוץ על ענייני השידוכים ואפילו בנושא אישה בשהות עשר שנים, שמן הדין הוא צריך לגרש אותה כדי שיוכל לקיים מצוות פריה ורביה, לא נהגו לכוף אותו לגרש. אף על פי שלא קיים פריה ורביה וכן בשאר ענייני הזיווגים, ובלבד שהאישה הזאת לא תהיה אסורה עליו. מקור הדברים שלה...

16:28דברה של חן ארוך שמגיל 18 לחופה, הגמרא כותבת במסכת יבמות דף ס"ג עמוד ב' וגם בגמרא בסנהדרין דף ע"ב עמוד ב', המסיע את בניו סמוך לפרקן, עליו הכתוב אומר "וידעת כי שלום אהלך". במשנה באבות פרק ה' משנה כ"א אומר התנא בן 18 לחופה. הרמב"ם בהלכות אישות, פרק י"ב, הלכה ב' כותב שהגיל של חיוב לישא אישה מתחיל מגיל שבע עשרה. במצווה זו, אדם נושא מבין שבע עשרה שנה. באמת, המגיד משנה הביא שיש נוסחאות חלוקות בדברי הרמב"ם. יש מהם שכתבו מבין שבע עשרה, ו... יש כאלו שגרסו מבין שמונה עשרה, כיוון שבמסכת אבות שנינו, בין שמונה עשרה לחופה. המסביר המגיד משנה אומר שבאמת, אם כתוב שבע עשרה, מה הכוונה? סוף שבע עשרה, שעברו עליו שבע עשרה שנים שלמות, וזה באמת שמונה עשרה שנה. החלקת מחוקק בסעיף קטן ב' כאן כותב שהטעם של בין שמונה עשרה לחופה, כיוון שהמשנה באבות כותבת,

17:45בתחילתה, בין חמש למקרא, בין עשר למשנה, וכו' וכו', ואומרת הגמרא שהגיל של לימוד הגמרא הוא מגיל חמש עשרה, בין חמש עשרה לתלמוד. אז כיוון שהוא לומד בגמרא בין חמש עשרה, לכך מותר לו להתאחר עד גיל שמונה עשרה, ולא להתחתן בגיל שלוש עשרה. זה אומר, נותנים לו שלוש שנים בשביל לציין את התלמוד. מכאן אנחנו צריכים קצת... מוצר, כי כמו שאמרו בין חמש למקרא, בין עשר למשנה, שמשמע שמי בין חמש עד גיל עשר הוא ילמד את כל המקרא ואחרי זה את כל המשנה. אז כשאומרים בין חמש עשרה לתלמוד עד גיל שמונה עשרה ובין שמונה עשרה לחופה, אז לפחות אתה צריך להגיע עם התלמוד לחופה. יש מחלוקת באחרונים.

18:46בין המגיד משנה לב"ח, האם מבין 18 שנה לחופה, הכוונה שנת ה-18, או שיעברו עליו 18 שלמות, שזה אומר כבר 19. דעת המגיד משנה, תחילת 18, שמגיע לגיל 18, צריך להתחתן. הב"ח אומר לו שיעברו עליו 18, זאת אומרת יש לך עוד שנה, עוד גיל 19, עוד שנה אתה יכול להישאר רווק. גמרא על השולחן ערוך כבר כתב קודם 13 שנה לא יישא אישה עד ולא כזנות אבל המקדים לישא בין 13 שנה מצווה מן המובחר. מצווה מן המובחר, נו, מה נאמר? כל אחד רוצה לעשות מצווה מן המובחר אז למה היום לא מחתנים אפילו המדקדקים לא מחתנים ילד בגיל 13? אז קודם כל מקור הגמרא בגמרא בקידושין דף כ"ט עמוד ב'. הגמרא שם כותבת על הגילאים של החתונה.

19:47של החתונה הגיל המאוחר ביותר אמר רב אבא חנן לדבר רבי ישמעאל עד 20 שנה יושב הקדוש ברוך הוא מצפה לאדם מתי יישא אישה. עד גיל 20 הקדוש ברוך הוא מחכה, אחרי זה מה קורה? כיוון שהגיע ל-20 שנה ולא נשא, אומר הקדוש ברוך הוא: "טיפח עצמותיו". בשם רבותינו המפרשים מסבירים למה דווקא "טיפח עצמותיו". כיוון שהאישה היא הצלע של האדם, ככה מובא בספר בראשית בהתחלה שהקדוש ברוך הוא לקח את האישה. מצלעו של האדם, עצם מעצמיי ובשר מבשרי, כך אמר האדם הראשון. ולכן אותו האדם לא רצה לעבור ולקחת את הצלע הזה, כביכול את העצם הזה, לחבר אותה אליו. אז הקב"ה אומר, או, הוא לא רצה לחבר עצם אחת לכל העצמות שלו כביכול, אז העצמות שלו הפכו, הוא לא עשה את התיקון השלם. ובאמת התיקון השלם זה האיש עם האישה, כי כתוב ביחד, ויקרא את שמם אדם, ככה מובא בספר בראשית, בתחילתו, אחרי בריאת האדם ויצירת האישה, ויקרא את שמם אדם, האיש והאישה ביחד, הם נקראים אדם. וככה זה מה שהשולחן ערוך הפליג בהתחלה בסעיף א', במעלת הנישואין עם האישה.

21:01חב חסדה, בגמרא שם בקידושין כ"ט עמוד ב', אומר, היידע עדיפנה מחבראי. למה אני יותר מחריף, מפולפל, יותר מצליח בלימוד? זה נסיבנא בשיתסר, בגילה שהתחתנתי בגיל 16. ואם נסיבנא בארביסר, אם הייתי מתחתן בגיל 14, אבה אמינא לסתן גירא בעינך. הוא אומר, לא הייתי מפחד מיצרה. הייתי אומר לסתן שיכנס לך חץ בעין. עכשיו, אסור להגיד ככה לסתן. כשמתחילים עם הסתן, אוי ואבוי. את מראה עומדת בקדושים ד'למד עמוד ב', שהשטן עם לילית, הקדוש ברוך הוא עוזר לו. השטן הוא אש, אש אוכלה. מה אתה מתחכם עם השטן? אומר רב חסדא, אבל אני לא הייתי מפחד מהשטן. למה? כיוון שהייתי לומד תורה בטהרה מגיל 14, זכות התורה הייתה יכולה כל כך להגן ולשמור עליי שהכל היה בסדר. עכשיו, בגמרא מובא אמר לרבה לרבי נתן בר אמי, "עד ידך על צוארי דבריך". מה הכוונה? בעוד ידך תקיפה, ככה שכותב, בעוד ידך תקיפה על בנך, קודם שהוא יגדל ולא יקבל תוכחתך, עשהו אישה. מאיזה גילים? מ-16 עד 22. ויש דעות שאומרים מגיל 18 עד 24.

22:14יש בזה מחלוקת עד איזה גיל הבן, כבר זהו, כבר קשה מאוד לחנך אותו בגיל הזה, הוא כבר לא תחת השליטה שלך. אז הגילאים שאנחנו ראינו פה בגמרא, זה רב חסדא אומר גיל 14, שזה בעצם המקור. של הניסויים המוקדמים ביותר שמובאים בגמרא, השולחן ערוך באמת וגם הטור כתבו מגיל 13, כיוון שמגיל 13 בן אדם עכשיו מתחייב בכל המצוות. אז גם במצוות פרו ורבו הוא מתחייב, או שהם מסבירים. אפשר להסביר בשולחן ערוך שהכוונה בסוף 13. כמו דת אבח שהסביר 18 הכוונה סוף 18 שזה 19, אז גם פה אפשר להסביר שהכוונה 13 סוף 13 שזה בעצם גיל 14, ואז יתאים לרב חסדא בגמרא. אבל בפשטות, השולחן ערוך כותב 13 הכוונה 13, שכיוון שאז האדם מתחייב במצוות.

23:16הפתחי תשובה מביא בשם הברכי יוסף, זה הגאון חיד"א, שבדורות הללו, אף על פי שהשולחן ערוך כתב, כיוון שנחלשו הטבעים ונשתנו הדורות, לא צריך להיזהר לישא אישה בגיל 13. בגיל הזה היה כל כך מוקדם, היום מה שמקובל, לישא אישה בגיל 18, גיל 20. המאחר מסתבך עם בעיה עם קללה מהקדוש ברוך הוא. הראשונים נחלקו האם יש איסור לישא אישה קודם שנעשה האדם בגיל 13 שנה. זה באמת לא כל כך מצוי היום. אבל הראשונים חוקרים בתקופות קדומות בארצות ערב היו נוהגים לישא אישה אפילו קודם 13 שנה. וחלק מהטעמים זה מכיוון שהשלטון היה לוקח לעצמו את כל הבנות היתומות, אז היו לוקחים בן אדם, איזה בחור בן 10, בן 11, בן 12, מחתנים אותו עם ילדה קטנה בת 3, בת 4, בת 5. וחלק מהטעמים זה מכיוון שהשלטון המלוכה היה לוקח לעצמו את כל הבנות היתומות. אז היו לוקחים בן אדם, איזה בחור בן 10, בן 11, בן 12, ומחתנים אותו עם ילדה קטנה בת 3, בת 4, בת 5.

24:28אז הדבר הזה בעצם היה מצוי בארצות ערב. אני בטוח שמי ששאלו, כל אחד שאל את הסבתא שלו, שהם בעצמם התחתנו כל כך מוקדם, או שהסבים שלהם, או שהם מכירים בגיל הזה. גם תוספות במסכת קידושין, בדף מ' עמוד א', מביא שאף על פי שנאמר בגמרא שאסור לאדם להשיא את בתו כשהיא קטנה עד שתגדל ותאמר בפלוני אני רוצה, תוספות כותבים שכיום אנו נוהגים להשיא את בנותינו כשהן קטנות, מכיוון שהגלות מתגברת עלינו ואין לבן אדם ביטחון, שיהיה לו נדוניה עד שהיא תגדל, שיהיה לו נדוניה לחתן אותה עד שהיא תגדל ויכולה להישאר רווקה כל ימיה. לכן אין מנוס ואנחנו מחתנים אותה בגיל קטן. אז ככה מובא גם בתוספות, שזה גם בארצות אשכנז, בצרפת וכדומה, כל המקומות האלה שהיו בעלי התוספות, שגם שם היה המנהג הזה, להשיא אישה קודם 13 שנה. ביטחון, שיהיה לו נדוניה עד שהיא תגדל, שיהיה לו נדוניה לחתן אותה עד שהיא תגדל ויכולה להישאר רווקה כל ימיה. לכן אין מנוס ואנחנו מחתנים אותה בגיל קטן. אז ככה מובא גם בתוספות, שזה גם בארצות אשכנז, בצרפת וכדומה, כל המקומות האלה שהיו בעלי התוספות, שגם שם היה המנהג הזה, נישואי אישה קודם 13 שנה. אז הראשון הם חולקים, האם יש איסור לישא אישה קודם שנעשה בגיל 13? הרמב"ם בהלכות איסורי ביאה, פרק י"א, הלכה ה', פוסק שאסור לישא אישה קודם גיל 13, משום דהווה כזנות. רש"י והתוספות בסנהדרין כותבים שאפילו שבאמת לא ניסתו, לא תקנו רבנן נישואין לקטן.

25:42אפילו הכי אין בעילתו בעילת זנות, ועד רבה, יש מצווה להשיא אישה לבנו הקטן, כמו שאמרו בגמרא בסנהדרין דף ע"ו עמוד ב', שעליו הכתוב אומר: "וידעת כי שלום אהלך" - אלו שמשיא את בניו ובנותיו סמוך לפרקן. מה זה סמוך לפרקן? אז תוספות אומרים: ממש סמוך ל... לפני שהם גדלים. אז זה כשהם קטנים, זה עוד לא לפני גיל 13, זה כשהם קטנים. הטור כתב כדברי הרמב"ם וכן שולחן ערוך גם כתב כדברי הרמב"ם שקודם 13 שנה לא אישה משום שהוא קטנות. הטעם של הרמב"ם? הרי לכאורה בגמרא בסנהדרין כתוב דף ע"א ע"ב, "משיא אישה סמוך לפרקן". מה הטעם של הרמב"ם? מה מקור דברי הרמב"ם? ה' יוסף כותב שבגמרא ביבמות דף ק"ו ע"ב מובא שקטן לא תקנו לו רבנים נישואין. קטן, חכמים לא תקנו לו נישואין, וגם בגמרא שם ביבמות דף קי"א ע"ב שנינו שאשת קטן פטורה מן החליצה ומן היבום. אדם מתחתן עם אישה...

26:50אדם קטן, ילד קטן, התחתן עם אישה, והוא נפטר. אחיו לא חייב לייבם את אשתו של אחיו, שזה מצוות ייבום בתורה, וגם לא צריך לחלוץ לה. אז דעת הרמב"ם שכיוון שלא תקנו לקטן נישואין, אז במילא... בעילתו בעילת זנות. וככה גם אשמה בגמרא, כמו שאמרנו בהתחלה, שרב חסדא אמר, ויאביי נסיבנא בארביסר, אבי אמינא על השטן גירא בעיניך. למה הוא לא אמר, ויאביי נסיבנא בגיל עשר, בגיל שמונה? כיוון שיותר מן פחות מגיל שלוש עשרה יש בזה בעיה דעבירה וכזנות. בעילתו בעילת זנות. וככה גם אשמה בגמרא, כמו שאמרנו בהתחלה, שרב חסדא אמר, "אביי נסיבנה בארביסר, אביי אמינא אשתן גירה בעינך." למה הוא לא אמר, "אביי נסיבנה בגיל עשר, בגיל שמונה?" כיוון שיותר מזה, פחות מגיל שלוש עשרה, יש בזה בעיה דעה וכזנות. באמת השולחן ערוך באבן העזר בסימן מג סעיף א' כותב שקטן שנשא אישה אינו כלום. זאת אומרת אין שום מעשה הקידושין כלום. אבל הרמ"א שם כותב שהוא לא חייב לגרש אותה ויכולה לעמוד אצלו. אז כאילו מתייחסים קצת למשמעות של הקטן. החלקת מחוקק בסעיף קטן ג',

27:57מביא את מחלוקת הראשונים הזאת, האם אפשר לבעול קודם גיל 13. והוא מביא בשם האחרונים שבאמת אין מחלוקת. אפשר לומר שאין מחלוקת בין הרמב"ם לרש"י ותוספות, שהרמב"ם דיבר על גיל מסוים ותוספות דיברו על גיל אחר. אז במילא אין מחלוקת. לכל הדעות, לפני גיל 12 בעילתו בעילת זנות. הוא לא יכול לבעול לפני גיל 12 גם לפי תוספות. אבל הרמב"ם, מה שכתב, וזה מה שכתב הרמב"ם שבעילתו בעילת זנות, הוא מדבר מגיל 11 עד גיל 12 זה בעילת זנות. אבל מגיל 12 עד גיל 13 זה אומר שהוא כבר בתוך שנת הי"ג. הוא עכשיו הולך ונכנס לשנת הי"ג. גם הרמב"ם מודה שבאמת אין בעילתו בעילת זנות, והוא מבין שככה מבואר גם בדרכי משה בס"ק ב'. אבל מדברי הרמב"ם, לא משמע ככה. הרמב"ם לא מחלק, הרמב"ם כותב קודם 13, משמע אפילו יום אחד קודם 13. אפשר להגיד שהכוונה 12 ויום אחד כבר הרמב"ם מתיר. הב"ח מבאר בדברי הרמב"ם שאפשר לומר שבאמת אין מחלוקת בין הרמב"ם לתוספות. ואפשר שהרמב"ם מודה שמגיל 12 עד גיל 13 זה לא זנות דווקא כשאביו משיאו אישה. אז אם אביו משיאו אישה אז אין בילתו בעילת זנות, וכידושיו תופסים לדעת רבנן. אבל אם הקטן משיא את עצמו אז באמת בילתו בעילת זנות, האבני שמואל בסעיף קטן ד' הביא את דברי התוספות והרא"ש שסוברים שבעילת קטן...

29:18ואפשר שהרמב"ם מודה שמגיל 12 עד גיל 13 זה לא זנות דווקא כשאביו משיאו אישה. אז אם אביו משיאו אישה, אז אין ביאתו ביאת זנות, וקידושיו תופסים לדעת רבנן. אבל אם הקטן משיא את עצמו, אז באמת ביאתו ביאת זנות. האבד שמואל בסיף קטן ד' הביא את דברי התוספות והרא"ש שסוברים שביאת קטן היא לא זנות? ובאמת הוא תמה על הטור שכתב שהיא כן בזנות ולא כאביו הרא"ש, כי בדרך כלל הטור פוסק כאביו הרא"ש. הפתחי תשובה בסימן מ"ג מביא בשם הכנסת יחזקאל. הסבר נוסף שאין מחלוקת בין רש"י ותוספות לרמב"ם לגבי נישואין. הוא אומר שבאמת הרמב"ם מודה שזה תמיד כשמשיאו האב אין זה זנות. זאת אומרת, אפילו לפני גיל 12 ו-13, לא כמו תירוצו של הב"ח שאמר גיל 12 ו-13. אם האבא משיא אישה, אז זה לא זנות. אלא כל גיל שהאבא משיא, אין בזה בעיה של חשש זנות. וכל מה שהרמב"ם כתב שזה זנות, אירי מדובר באופן...

30:41שהילד הקטן נושא אישה לבד, שזה בעילתו בעילת זנות. הבאר היטב, בסימן המדובר, כותב נפקא מינה במחלוקתם של הראשונים הללו, האם מברכים ברכת האירוסין בנישואי קטן או לא? לפי הרמב"ם, שזה בעילתו בעילת זנות, אז לא מברכים, זה לא מצווה. לפי התוספות, כיוון שזה מצווה, אז מברכים. מסיים הבאר היטב ואומר, שהמהר"ם כתב שגם לתוספות ושיעתם שסוברים שזה מצווה, לא מברכים ברכת האירוסין לקטן, כיוון שאין חיוב לקטן לישא אישה. בחז"ל תיקנו את ברכת האירוסין דווקא לאדם שמחויב לישא אישה. האיסור של לא יעבור אדם עשרים שנה, כמו שאנחנו אמרנו בגמרא, עד עשרים שנה יושב הקב"ה ומצפה, וגם השולחן ערוך כותב, הוא בשום עניין לא יעבור גיל 20 עד שלא יישא אישה. הפוסקים דנים האם כופים אדם שעברו עליו 20 שנה ואינו רוצה לשאת אישה. אז ראינו בשולחן ערוך וברמ"א. הטור כותב שכופין, בדין כופין אותו לשאת, וככה דעת השולחן ערוך. הרמ"א באמת כותב שלא כופין,

32:04החלקת מחוקק, ב"סעיף קטן", כותב שמדברי הראש משמע כמו דברי הרמ"א שלא נהגו לקוף. כי הראש כותב "וכן היה נכון לקפות על אדם שלא יעבור 20 שנה ללא אישה. אם עברו עליו 20 שנה תקפו אותו שיישא אישה". אבל הלשון "וכן היה נכון" משמע שבאמת לא קופים את האדם שיישא אישה. הפתחי תשובה, בסעיף קטן י', מביא בשם המהרש"ל, שבזמן הזה לא נהגו לכוף, ובאמת ככה דעת הרמ"א. אבל בספר קריית מלך רב, כתב שכל בית דין שאינו כופה על זה, לאו שפיר עבדי, לא עושה טוב, ואין להשגיח במנהג. מחויבים לכפות, כמו דעת מרן השולחן ערוך. דיון נוסף מביא הפתחי תשובה שם, מביא שמאריק"ש. דקדק מלשון השולחן ערוך, שמזה שהשולחן ערוך כותב "ואינו רוצה לשאת אישה", משמע שאם באמת בן אדם רוצה, רק הוא מתעכב עד שנמצא זיווג נאה או מסיבות אחרות, אז הוא לא עובר על הדבר הזה. וגם במקרה הזה לא יהיה לאחר אלא עד גיל 24. באמת, מרן הרב עובדיה, זכר צדיק לברכה, תמיד היה מזרז.

33:25בני תורה, בחורי ישיבות שהתחתנו מוקדם, שלא יעברו גיל 20. אז פעם אחת שאלו אותו, כבוד הרב, מתי אתה התחתנת? אמר להם, בגיל 24. הם שאלו אותו, איך? אתה כל הזמן אומר שצריך להתחתן מוקדם, שולחן ערוך, לא לעבור גיל 20. אמר להם, מרן הרב עובדיה יוסף עשה. אף אחת לא רצתה אותי. אף אחת. הייתה כל כך ירידת הדורות, זלזול בערך התורה, אף אחת לא רצתה אותי. רק אחר כך הרבנית מרגלית הכירה בערכו. זה עוד לא הייתה רבנית, היא הייתה בחורה, משכילה, נעורה, וגם השידוך הזה כמעט התפוצץ על ענייני כספים. שברוך השם, הסתדרו והתפייסו, הכל והכל היה בסדר. ולכן הרב התחתן בגיל 24. זה כמו שאומר הפתחי תשובה ממהריק"ש, שהשולחן ערוך כותב, אם נור רוצה להינשא, אז כופין אותו, וכולי וכולי עושים לו את כל הדינים. אבל אם הוא רוצה, רק אין מה לעשות, לא מוצא משהו כזה. אז באמת, תשתדל עד גיל 24, מכל מקום לשאת אישה. שו"ת יביע אומר חלק ז' חלק יו"ד, סימן י' אות ג'. מבית התקנה שבירושלים, תקנו שכל רווק שלא נושא אישה עד גיל 20 שנה, חייב לעזוב את ירושלים, אם רצו לשמור על ירושלים בטהרה. זה אומר, רצו לשמור שחלילה לא יהיו פה רווקים שמתבגרים, ואז במילא יכולים להגיע לידי תקלות.

34:49אז התקנה הזאת הייתה בירושלים, והרב כותב ש... מה לעשות, איננו רואים כמה בחורי חמד לומדים בישיבות, ועוד בחורים אחרים יראי השם מבין 20 שנה ומעלה יושבים בירושלים ולומדים, ואין פוצה פה ומצפצף, ונועצתי יחד עם הרבנים הרב יהודה צדקה והרב הגאון רבי בן ציון אבא שאול ודנתי עם האם על ההסכמה הנ"ל והסכמנו פה אחד במותיו תלתה כחדה לבטל את ההסכמה הנ"ל לבטל את התקנה עליהם את החרם הזה שבאמת יהיה אפשר לגור בירושלים גם אדם שלא נשא אישה ועבר עליו גיל 20. אבא שמואל בסביבה קטנבב מביא בשם המרדכי והאגודה שבחוץ לארץ באמת לא כופין על הדבר הזה. והרב הגאון רבי בן ציון אבא שאול ודנתי עם האם על ההסכמה הנ"ל והסכמנו פה אחד במותיו תלתה כחדה לבטל את ההסכמה הנ"ל לבטל את התקנה עליהם את החרם הזה שבאמת יהיה אפשר לגור בירושלים גם אדם שלא נשא אישה ועבר עליו גיל 20. אבא שמואל בסביבות קטנבב מביא בשם המרדכי והאגודה שבחוץ לארץ באמת לא כופין על הדבר הזה. למה? מכיוון שהגמרא בבבא בתרא אומרת שמן הדין היה שנגזור שלא ניסע אישה ביום שנחרב בית המקדש בגלל הצער, נצטער על חורבן בית המקדש, אתה חוגג חתונות, אבל מה לעשות? אין גוזרים על הציבור גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה. אז... לכן, מן הדין היה שנגזור שלא ניסע אישה ולא גזרו, אז... לפחות

36:11לא נקפה על הדבר הזה. החלקת מחוקק מביא שמקורו של הרמ"א של אוקופין זה מדברי הרמב"ש, אבל תמוה שברמב"ש באמת זה לא כתוב. מוסיף בית שמואל ואומר שרבנו גרשום מאור הגולה גזר... שלא יגרש אדם את אשתו בעל כורחה. מכל מקום, הוא אומר, אם האדם שעה איתה עשר שנים, ולא ילדה, ורוצה לגרשה בעל כורחה, הוא יכול, הוא רשאי, וזה באמת בסעיפים לקמן, השולחן ערוך, לגבי חרם דרבנו גרשום, שמשמע, שהתקבל בקהילות, שזה לא לשאת שתי נשים, ולא לגרש אישה בעל כורחה. אחרי עמדת רבנו גרשום, שהיה רבנו גרשום מאור הגולה לפני כאלף שנה, והחרם הזה הוא תיקן כמה תקנות, כמה חרמות שקיבלו אותם בהרבה קהילות ישראל. חלק מהם זה לא לגרש אישה בעל כורחה או לא לשאת שתי נשים כפי שאמרנו. אבל הוא אומר, בית שמואל, איפה שבן אדם יש לו בעיה.

37:36הוא עכשיו נמצא עם אישה שלא מביאה לו ילדים. אז הוא היה לוקח עוד אישה כדי להביא ילדים, אבל יש חרם דרבנו גרשום. אז הוא רוצה לגרש אותה, אבל היא לא רוצה להתגרש. אז מה לעשות? יש לו חרם דרבנו גרשום לא לגרש בעל כוחה. מה עושים? אומר בית שמואל, אפשר לגרש בעל כוחה. השולחן ערוך כותב שאם אי אפשר לו ללמוד תורה קודם שיישא אישה, שאִם אִי אֶפְשָׁר לוֹ לִלְמוֹד תּוֹרָה אַחֲרֵי שֶׁנָּשָׂא אִשָּׁה, יִלְמַד תּוֹרָה וְאַחַר כָּךְ יִשָּׂא אִשָּׁה. מְקוֹרוֹ שֶׁל הַדִּין הַזֶּה הוּא בִּגְמָרָא בִּקְדוּשִׁין כ"ט עַמּוּד ב'. הַגְּמָרָא כּוֹתֶבֶת, לִלְמוֹד תּוֹרָה וְלִשָּׂא אִשָּׁה, יִלְמַד תּוֹרָה וְאַחַר כָּךְ יִשָּׂא אִשָּׁה, וְאִם אִי אֶפְשָׁר לוֹ בְּלֹא אִשָּׁה, יִשָּׂא אִשָּׁה וְאַחַר כָּךְ יִלְמַד תּוֹרָה. אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר שְׁמוּאֵל: הֲלָכָה נוֹשֵׂא אִשָּׁה וְאַחַר כָּךְ יִלְמַד תּוֹרָה. רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר, בְּחַיֵּי צוַּארָא וְיַעֲסֹק בַּתּוֹרָה. אז איך יכול להיות שהוא יוכל גם לישא אישה ואחר כך ללמוד תורה ולא פליגי הני והני? מחלוקת בני בבל ובני ארץ ישראל, יש שם מחלוקת רש"י ותוספות. אבל מקור העניינים, הסבר העניינים, זה שכשבן אדם יהיה חשש של הפרעות גם אחרי החתונה, לכן ישתדל ללמוד תורה קודם ואחר כך לישא אישה. אבל אם אין, לא יהיה לו הפרעות אחרי החתונה, הוא יהיה מסודר וכדומה בפרנסה,

38:59יישא אישה ואחר כך ילמד תורה. אבל אומר השולחן ערוך שגם אם אתה לומד תורה, אתה יכול לאחר. לא לא להתחתן בכלל, אלא לאחר. הראשונים חולקים מה הכוונה לאחר. הראש כותב שבאמת, אני גם שייך בלימוד תורה, אבל לא כתוב הקצבה. אז כל זמן שאתה לומד, תלמד. אבל מצד שני, היתר הזה, שלא נשא אישה הוא לא היתר גמור שלא נשא בכלל, כי היתר הזה מצאנו רק בבן עזאי. כמו שאמרנו, בן עזאי שחשקה נפשו בתורה היה יוצא מן הכלל ושונה מכולם. אז אכן אותו האדם הוא לא בן עזאי. בסדר, חשקה נפשו בתורה. אז הוא אומר הראש, אני לא יודע כל כך את הגדר ואת הקצבה. הרמב"ם כותב שבאמת אין קצבה. הוא אומר, למה? כיוון שעוסק במצווה פטור מן המצווה, וכל שכן בתלמוד תורה. ה"בית שמואל" אומר, לפי הרמב"ם, שמשמע שכל בן אדם כבר מגיע לדרגה של בן עזאי. אז מה החילוק בין בן עזאי לכל אדם? כל בן אדם נהיה כבר בן עזאי? אז אומר ה"בית שמואל" שיש חילוק. בן עזאי שחשקה נפשו בתורה היה לו היתר לבטל מצוות פריה ורביה, אפילו אם יש לו אפשרות לישא אישה, ואין לו דאגה של פרנסה. מישהו יבוא ויסבסד אותו כל חודש, כמה שאתה רוצה.

40:25אבל זה יותר רק לבן עזאי, כיוון שחשקה נפשו בתורה ברמה כזאת שהוא כמעט ולא יכול להיות עם אישה. כל הזמן הוא תורה, תורה, תורה, תורה. אי אפשר להתחתן עם ספר תורה. אז בדרגה הזאת, פטרו אותו. אבל, אדם שחשקה נפשו בתורה, עדיין לא בדרגה של בן עזאי. רק מה אנחנו חושבים שיפריע לו ענייני הפרנסה. אז אם בן אדם בא ומסבסד אותך, מה הבעיה? תתחתן, והכל יהיה בסדר. אין דאגה של פרנסה. ולכן הוא יהיה חייב לשאת אישה. השולחן ערוך מביא את הדין הזה של בן עזאי בסעיף ד' וכותב, "ומי שחשקה נפשו בתורה כבן עזאי תמיד, ונדבק בה כל ימיו, ולא נושא אישה, אין בידו עוון, והוא שלא יהיה יצרו מתגבר עליו." שימו לב מה הוא כותב, "חשקה נפשו בתורה תמיד..." ונדבק בה כל ימיו. כן, נדבק בה. ממש שוהה. התוספות במסכת סוכה דווקא כותבים שהגדר של תלמיד חכם, סתם תלמיד חכם שתורתו אומנותו, ולא הולך ארבע אמות בלא תורה. זאת אומרת, זו דרגה של תלמיד חכם, שכל הזמן הוא שקוע בענייני התורה. אז בן אדם בדרגה כזאת, כמו בן עזאי, אפילו שהוא לא הגיע לתקופת התנאים, אבל דור דור ודורשיו, הוא שקוע כל הזמן. אומר השולחן ערוך,

41:42אין בידו עוון בתנאי שלא יצרו יתגבר עליו, אנחנו הבאנו כבר את הגמרא, שמה שאמרו לבן עזאי, שאתה אומר שמי שלא עוסק בפריה ורביה כאילו שופך דמים, אז אמר להם מה לעשות, אף על פי שאני דורש ואינני מקיים, חשקה נפשי בתורה, אפשר לעולם שיתקיים על ידי אחרים. הגמרא ביבמות דף ס"ג עמוד ב' הביאה את המעשה הזה. סעיף אומר מהר"ן השולחן ערוך, כיוון שיש לאדם זכר ונקבה, קיים מצוות פריה ורביה, והוא שלא יהיה הבן סריס או הנקבה אילונית. פירוש אילונית הוא זכר רצון, כלומר, שיש לה אישה טבע זכר וזמנים שאין לה שדיים כנשים וכולה אבה, ואותו מקום אינו בולט מגופה כיתר אנשים. זה סימני אילונית. אז השולחן ערוך כותב שהילדים שהאדם הביא, הם צריכים להיות זכר או נקבה בשביל לצאת ידי חובת מצוות פריה ורביה. חוץ מזה,

42:45הם צריכים להיות ראויים גם להביא ילדים לעולם. מקור הדין של מצוות קיום פריה ורבייה, שזה בן או בת, מחלוקת בגמרא ביבמות, דף ס"ב עמוד ב'. הגמרא שם במשנה מביאה: לא יבטל אדם פריה ורבייה אלא אם כן יש לו בנים. בית שמאי אומרים שני זכרים, ובית הלל אומרים זכר ונקבה, שנאמר "זכר ונקבה ברא אותם". הגמרא מסבירה שבית שמאי לומדים ממשה רבנו, שמשה רבנו הביא שני בנים, גרשום ואליעזר. ופירש משתו. אז כנראה, זה המצווה של קיום מצוות פרו ורבו. אבל בית הלל לומדים מבריאתו של עולם, מאדם וחוה, שהיה גם תמים הזכר וגם תמים הנקבה, ומזה התגלגל הלאה בעולם. באמת, בגמרא פרק ד', מסכת יבמות, דף ס"ב עמוד א', מובאות גרסאות שונות. רבי נתן אומר שבית שמאי אומרים שני זכרים ושתי נקבות, ובית הלל אומרים זכר ונקבה, והגמרא דורשת שם עוד טעמים לפי כל שיטה ושיטה. אבל אנחנו עומדים לפי גירסת המשנה שבית שמאי אומרים שני זכרים ובית הלל אומרים זכר ונקבה. וככה גם נפסק להלכה כבית הלל.

44:06אם אדם השאיר בן סריס או בת איילונית, ראינו שהשולחן ערוך פסק שלא יוצא ידי חובת פריה ורביה. מקור הדין בגמרא ביבמות, דף ס"ב עמוד ב'. הגמרא שם דורשת "בני בנים הרי הם כבנים", באופן הזה מת אחד מהם או שנמצא סריס - לא קיים פריה ורביה. זה אומר, בני בנים, הנכדים שלך, נחשבים כממשיכי השושלת לעניין חיוב פריה ורביה. זאת אומרת, אם למשל הבן, בר מינן, או הבת מתו, אבל השאירו אחריהם מהמינים הללו, אז קיים האדם את מצוות פריה ורביה. באופן הזה, מת אחד מהם או שנמצא סריס. הכוונה היא שמת אחד מהם בלי להשאיר ילדים בעולם, או שנמצא סריס שהוא כבר לא יכול להביא ילדים, לא קיימת מצוות פרייה ורבייה. הפוסקים דנים מה הדין אם הוא הוליד זכר ונקבה ולא נישאו, לא רוצים להתחתן, לא עושים טוב אבל לא רוצים, או שהם התחתנו עם סריס או אילונית ועכשיו הם לא יכולים להביא ילדים. אז החלקת מחוקק בסעיף קטן יב כותב...

45:08שאִם הַבֵּן נָשָׂא אִילּוֹנִית אוֹ הַבַּת נִשְׂאָה לְסָרִיס אוֹ שֶׁלֹּא נִשְׂאוּ בִּכְלָל קִיֵּם הָאָב מִצְוַת פִּרְיָה וּרְבִיָּה. אֲנִי עָשִׂיתִי הַכֹּל וְגַם בְּיָדָם לְהִתְחַתֵּן בְּהֶמְשֵׁךְ וּלְהָבִיא יְלָדִים לָכֵן זֶה נֶחְשָׁב שֶׁאֲנִי קִיַּמְתִּי אֶת מִצְוַת פִּרְיָה וּרְבִיָּה. הַפֵּתַחֵי תְּשׁוּבָה בְּסִיף קָטָן חַ' כוֹתֵב בְּשֵׁם הַבֵּן אֲהוּבָה, שֶׁהוּא הַגָּאוֹן רַבִּי יוֹנָתָן אֵיבְּשִׁיץ, שֶׁכָּתַב שֶׁלֹּא יָצָא יְדֵי חוֹבָה כֵּיוָן שֶׁאֵין הֵם מַמְשִׁיכִים אֶת הַשּׁוֹשֶׁלֶת. שבאמת נראה לומר שדווקא אם הם מתו, אז הוא לא קיים. אך אם הם חיים, בפועל הם יכולים להינשא ולקיים מצוות פְּרוּ וּרְבוּ, אז לכן אפשר לומר שבאמת הוא קיים. אבל הפתחי תשובה כתב לתמוה שאדם שבִתוֹ התחתנה עם סָרִיס, אז היא כבר לא ראויה עוד להוליד בנים ובנות. אז מה הבני אהובה נוטה אומר? שכל זמן שהם חיים אז הם יכולים להינשא עם אחרים שכן יכולים. מה זאת אומרת יכולים להינשא? אבל עכשיו היא נשואה לסריס, אז מה אתה אומר? או יכול להיות שהוא יגרש אותה או ימות, ואז היא תהיה ראויה להינשא כדי שתלד ממנו. אמר כל קולי איי ואולי שהיא תתגרש מאותו סריס וכל הבלאגן הזה, ובשביל זה אתה אומר שהוא כבר מקיים פרייה ורוויה? זה קשה, לכן הוא נוטה דעתו.

46:33שלחלקת מחוקק שבאמת הוא קיים פרייה ורבייה דווקא באופן שהפוך מכילה הוא תמה גם על החלקת מחוקק שבאמת אם הבן עשה אילונית או הבת ניסית לסריס, לא קיימו מצוות פרייה ורבייה כיוון שהם תפוסים ועומדים סעיפיו אומר השולחן ערוך, נולדו לו זכר ונקבה ומתו, והניחו בנים, הרי זה קיים מצוות פריה ורביה. במה דברים אמורים? כשהיו בני הבנים זכר ונקבה, והיו באים מזכר ונקבה, אף על פי שהזכר הגיע מהבת, או הנקבה הגיעה מהבן, זה לא משנה. או אם משנה בניו הם באים, הרי קיים מצוות פריה ורביה. אבל אם היו לו בן ובת ומתו, ואחד מהם הניח זכר ונקבה, עדיין לא קיים מצווה זו. אומר השולחן ערוך...

47:34דווקא אם בן אדם הביא זכר ונקבה, והם הביאו זכר ונקבה, או הבן הביא בת, או הבן הביא בן, או הבת הביאה בן, או הבת הביאה בת, לא משנה, שביחד יש לנו את המשך המינים של שתי המינים בעולם. אבל אם למשל, אדם הביא בן ובת, והבת הביאה בן ובת, אז מה נאמר? הנה, היא הביאה בן ובת, והבן מת ולא הביא כלום. מעדים, אומר השולחן ערוך, אבל אם היו לו בן ובת ומתו והניח אחד מהם זכר ונקבה, עדיין לא קיים מצווה זו. זה אומר שאם הוא הביא בן ובת, והבן והבת מתו, אבל הבן או הבת השאירו כבר זכר ונקבה ממקום אחר, הוא לא הניח, והוא חייב שוב פעם לקיים את מצוות פרו ורבו. אומר הרמ"א, היה הבן ממזר, או חרש, או קטן, קיים המצווה. בגרסה של קטן, יש אומרים שצריך למחוק את הגרסה הזאת, אגב שטפה, נקט חרשותיו וקטן, כי ברור שבין אדם של קטן יוצא ידי חובת פרייה ורבייה. המקור של הדין, היו לו בנים ומתו, בגמרא ביבמות דף סב עמוד א', יש מחלוקת בגמרא, מחלוקת אמוראים בגמרא, היו לו בנים ומתו, רב הונא אמר, קיים פרייה ורבייה, ורבי יוחנן אמר, לא קיים פרייה ורבייה. הגמרא שואלת על רב הונא שאלה,

49:04כשהגמרא מביאה את מה שאמר ר' אוסי, "אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף," שנאמר, "כי רוח מלפני יעטוף." ורבי יוחנן אמר לו, "כי הם מצוות פרו ורבו, לשבת יצרה בעינן ועל כן." שואלת הגמרא, "בני בנים הרי הם כבנים." זה וזה. הגמרא שואלת על דעת רב הונא שמשמע שדווקא אם האדם השאיר בני בנים אז הוא קיים מצוות פריה ורביה, אבל אם הוא השאיר בנים ומת הוא לא קיים. אז קושיה על רב הונא שאומר שבכל גב נקיים כי אני עשיתי מה אני עשיתי שהם מתו. אומרת הגמרא תרוצים וכו'. בסוף אומרת הגמרא שיש... מתי וקושי על רב הונא, מת אחד מהם או שנמצא סריס מפורש כתוב לא קיים פיריה ורבייה תשובתא דרב הונא, תשובתא והלכה כמו רבי יוחנן שלא קיים מצוות פיריה ורבייה. הראשונים חולקים מתי אדם שנולדו לו זכר ונקבה ומתו קיים מצוות פיריה ורבייה. הרמב"ם בהלכות אישות פרק ט"ו הלכה ה' כותב דווקא אם הם הניחו בן ובת.

50:24וזה באמת כמו השולחן ערוך, שאם הבן והבת מתו והניחו שתי בנות או שני בנים, לא קיים מצוות פריה ורביה. אבל אם אחד מהם הניח בן והשני הניח בת, קיים מצוות פריה ורביה. כדבר הרמב"ם, כך כתבו הסמ"ג, כך כתבו הסמ"ק ותרומת הדשן. התוספות כתבו שאפילו אם הוא השאיר שני בנים, לא צריך שני המינים. הוא הביא משני המינים, בן ובת, אבל הנכדים יכולים להיות אפילו מאותו המין. שלטי הגיבורים כתבו שאפילו אם הוא השאיר שתי בנות, גם בסדר. עתור כותב באמת כשליטי הגיבורים או כהרמב"ם יש מסע ומתן בדברי עתור, אבל ההלכה זה כמו שנפסק בשולחן ערוך שהבן או הבת אם הם מתו, דווקא אם הם השאירו בן ובת שאז בעצם נמשך הקיום של מצוות פריה ורביה בדור הבא מבן ובת.

51:45בית שמואל בס"ק כ"ט מביא בשם דרכי משה בס"ק ד' שאם האדם הניח שני בנים וכל בן הביא זכר ונקבה או שביחד הם הביאו זכר ונקבה, אז האדם לא קיים מצוות פרייה ורבייה, מכיוון שבני בנים לא משלימים את המצווה של הסבא. אתה חייב להביא בן ובת. הניח בן חרש או שוטה. ראינו שהרמ"א כותב, הניח בן חרש או שוטה. מה דינו? אז השולחן ערוך כותב שזה בסדר. אז הבית יוסף מביא בשם תשובת מהרי"ל שהוא קיים, ומעריל כותב, גם הוא עדיין למי שנתגייר בלא בניו, גם קיים מצוות פרייה ורוויה. יש בזה מחלוקת, אבל לדעת מעריל, הוא אומר, כמו שגר שנתגייר בלא בניו קיים מצוות פרייה ורוויה, אף על פי שלא נתגיירו בניו עמו, והם לא בכלל חייבו מצוות, אותו דבר גם אחרי שותה וקטן, הבאת מישהו שהוא לא חייב במצוות, גם נחשב שאתה קיימת מצוות פרייה ורוויה.

53:06הרמ"א פסק את דברי המהרי"ל, אבל שואלים על הרמ"א, שהרי הרמ"א סובר שלגבי גר שהתגייר בלא בניו לא קיים מצוות פרייה ורבייה. לא כמו המהרי"ל. המהרי"ל הוכיח מגר שהתגייר בלא בניו שקיים מצוות פרייה ורבייה, ואם כן אתה רואה שאפילו שהבנים לא מקיימים מצוות, לא ממשיכים את השושלת כמו שנקרא, יצא ידי חובת פרייה ורבייה אז גם שוטה. אבל הרמ"א פוסק בגר שנתגייר בלא בניו שלא מקיים מצוות פריה ורביה. אז אם כן, למה בחרש ושוטה כן מקיים מצוות פריה ורביה? הניח בן ממזר, לכאורה הביא בן בעבירה, האם קיים מצוות פריה ורביה? ריטב"א כתב שמקיים מצוות פריה ורביה, וכן כתב הרמ"א. בית שמואל מביא בשם ספר חסידים, שלא קיים מצוות פריה ורביה, לפי שמבואר בגמרא ביבמות, דף ע', שממזר לא חי. אז אם ממזר לא חי, אז אתה לא תוכל לקיים מצוות פריה ורביה. לפי שממזר לא חי, מכיוון שהקב"ה הוא דואג שלא יתאמה.

54:18בין הקשרים בתוך עם ישראל. בית שמואל מוסיף שאפשר לבהר את ספר חסידים שהטעם שממזר אינו חי כדי שלא יתאמה, אבל אם יודעים כולם שהוא ממזר, אז הוא כן חי. אז בממזר שהוא ידוע שהוא חי ואנשים נזהרים ממנו לא להתחתן איתו, אז הוא לא יתאמה, אז במילא הוא יצא ומקיים מצוות פרייה ורבייה. הפוסקים כותבים לדון אישה שהתעברה באמבטיה. הגמרא בחגיגה, תתווה. אפשר לבאר את ספר חסידים שהטעם שממזר אינו חי כדי שלא יתאמה, אבל אם ידועים כולם שהוא ממזר, אז הוא כן חי. אז בממזר שהוא ידוע שהוא חי ואנשים נזהרים ממנו לא להתחתן איתו, אז הוא לא יתאמה, אז בממזר הוא יצא ומקיים מצוות פרייה ורבייה. הפוסקים כותבים לדון אישה שהתעברה באמבטיה. הגמרא בחגיגה, דף ט"ו עמוד א', מביאה. סוגיה בעניין ניבול באמבטיה, יש בזה עוד כמה מקורות. הפוסקים דנים בזה לגבי היום, הזרעה מלאכותית וכדומה. האם אישה שהתעברה באמבטיה, האדם מקיים בזה מצוות פרו ורבו, והאם זה נחשב כבנו לכל דבר. חלקת מחוקק בסעיף קט"ח כותב להסתפק בזה, והביא שבליקוטי מהרי"ל, בן סירה היה בנו של ירמיהו שרחץ באמבטי, ובאמת ככה מובא שירמיהו בא והוכיח את שבט אפרים.

55:22שהיו משחיתים זרעם לבטלה בבית המרחץ, ובא והוכיח אותם, והם תפסו אותו, אמרו לו, אנחנו לא מניחים לך עד שתעשה כמונו, והכריחו אותו, ניסו אותו לעשות את העבירה הזאת בבית המרחץ, וירמיה יצא עצוב מאוד, כועס מאוד, כלל את היום שהוא נולד בו, אור היום שנולדתי וכו', וכו', כמו שמובא בספר ירמיה, אבל הקב"ה שמר את אותו זרע של אותו צדיק, וכשהבת של ירמיהו הנביא הלכה ונכנסה לבית המרחץ, נכנס הזרע אצלה, והתעברה מאביה. ואין בזה איסור, כיוון שלא היה ביאה בעבירה. אז הבן הזה נקרא, קראו לו כולם בן סירא, שזה כמו בן זרע, שלא יחשבו חלילה שהיא זינתה או משהו, כי היא לא הייתה נשואה. אז אמרו בן סירא, בן זרע. וזה הסיפור של בן סירא, רואים שהיה כזה דבר, אז השאלה היא האם זה נחשב כבנו של ירמיהו לכל דבר או לא. אז החלקת מחוקק, כמו שאמרנו, מסתפק בזה. הבית שמואל בס"ק כותב שאם תתעברה במיטה, אז דם קיים מצוות פריה ורביה, ומביא ראייה שהסמ"ע כותב שאישה תיזהר שלא תשכב על סדין ששכב עליו איש אחר, פן תתעבר.

56:40משכבת זרע של אחר שמעיסה אחותו מאביו זאת אומרת אם עכשיו תתעבר מאותו אדם שהזרע שלו היה מונח על הסדין ועכשיו בעצם אבא שלו זה אותו אדם שהיה פה הזרע שלו על הסדין. והוא לא יודע שהיא התעברה ממנו, והוא הולך להתחתן עם אישה אחרת, והיא תביא בת, והבת הזאת יש סיכוי שהיא תתחתן עם הבן שיוצא מאותה אישה שהיא התעברה מהזרע שהיה על הסדין. זה רחוק, אבל יכול להיות כזה דבר שמעיסה אחי ותחותו. אז אומר, אנחנו רואים שהאבא שלהם נחשב כאביו לכל דבר. אז תורי זהב וסיב קטנחט כתב לדחות את הראייה של הב"ש, אין ראייה מזה, ומה שמעות ברב שעדיין קיים מצוות פריה ורביה, כיוון שהמצווה הזאת תלויה בקום ועשה. התחייה של התא זה בעצם שם הכתוב שיש חשש, חשש רחוק, אבל זה עדיין לא נקרא שהוא כבנו לכל דבר. בשו"ת אגרות משה, בחלק אבן העזר, חלק ב' סימן י"ח כתב שבהזרעה המלאכותית האדם מקיים מצוות פריה ורביה,

57:48וגם לדעת הת"ז, האדם מקיים מצווה עד פרייה ורבייה. בשו"ת תורה לשמה של הגאון בן איש חי באבן העזר, בשאלת ת"ף פ"א, כתב שכיום אין בכוח להתעבר באמבטיה, כיוון שנחלשו התוואים של הזרע, והזרע איכשהו חושף ונחשף לאוויר, אז הוא נחלש ומתקלקל, ובמילא אין סיכוי ואין חשש שהאישה תתעבר באמבטיה. סעיף זין אומר מרן, היו לו בנים כשהיה עובד כוכבים ונתגייר הוא והם, הרי זה קיים מצווה זו. אבל אם היו לו בנים כשהוא עבד ונשתחרר הוא והם, לא קיים מצווה זו עד שיוליד אחר שנשתחרר. אז להזכירכם, כבר למדנו את המאירי לפניכם, שכותב שאפילו אם הוא יתגייר בלא בניו, מקיים מצוות פריה ורביה. אבל שולחן ערוך לא פוסק ככה. שולחן ערוך פוסק שרק אם יתגייר עם בניו, הוא קיים מצוות פריה ורביה. מקור הדין בגמרא ביבמות.

58:49הגמרא שם כותבת: "היו לה בנים בהיותו עובד כוכבים ונתגייר, רבי יוחנן אמר, קיים פריה ורביה, וריש לקיש אמר, לא קיים פריה ורביה." הטעם של ריש לקיש הוא שגר שנתגייר כקטן שנולד דמי. והגמרא מביאה שם שרבי יוחנן הקשה על ריש לקיש, והלכה כרבי יוחנן שקיים מצוות פריה ורביה כשהתגייר. הראשונים חולקים מה הדין בגר שנתגייר ולא בניו. הרמב"ם כותב בהלכות אישות פרק ט"ו ולכאורה שלא קיים. ככה מבואר מדברי הרמב"ם. התוספות והמהריל כמו שאנחנו דיברנו לעיל שקיים. הם עוברו בחלקת מחוקק סעיף קטן ט"ו ובבית שמואל סעיף קטן י"ב. הבית שמואל באמת שואל לכורת טעמו של ראש הקיש הוא. מוצדק. כך שנתגייר, כקטן שנולד, אין לו בנים. אז אתה לא קשור בכלל לבן שלך. אז למה באמת נחשב שהוא קיים מצוות פרייה ורבייה? אז הוא עונה כיוון שגם בגיותו, זאת כוונה, גם כשבן אדם גוי, אז הזרע שלו מיוחס אליו. ולכן גם כיום, כשהוא נתגייר, אז הזרע שלו מיוחס אליו. הוא מקשה מחושן משפט, סימן רל"א סעיף י"ז, לגבי ירושה.

1:00:10שאם היו לו בנים בגיותו והוא נתגייר, אין לו בכור לנחלה כי כבר היו לו בנים. אז אומרים שהבן שלו זה מי שהיה בעבר. הוא שואל, אבל לכאורה נתגייר כקטן שנולד, ואי אפשר לתרץ את התירוץ שהוא תירץ לפניכם. שכיוון שגם בגיותו קיים פריה ורביה כי זרעו היה מיוחס אליו. כיוון שבגיותו אין דין של בכורות ולא יורשים אותו, אז למה פה אחרי שהוא מתגייר, אם היו לו בנים בגיותו ונתגייר, אין לו בכור לנחלה, ואנחנו מחשיבים את הבנים שלו בגיותו כאילו הם הבכורים, לא לעניין ירושה אלא לעניין זה שהבן שנולד אחרי הגיור. הוא לא בכור. נשאר וצריך עיון. עוד כותב בית שמואל שהטעם שאדם שהוליד בין חרש ושוטה, שנחשב שהוא קיים מצוות פרייה ורבייה, כיוון שיש טעם שהם יכולים להוליד בן חכם.

1:01:35זה אומר, לא בגלל הטעם שבגר, הרי המהריל הביא ראיה שבחרש, שוטה וקטן, האדם מקיים מצוות פריה ורביה מגר שהתגייר בלא בניו. ואפילו אחרי אנחנו אומרים שהוא קיים מצוות פוּרְיָה ורְבִיָּה, אבל מצד אחד, הרמ"א פוסק: חירש, שוטה וקטן יוצאים ידי חובה במצוות פוּרְיָה ורְבִיָּה. מצד שני, בגר שנתגייר צריך שיהיה עם בניו, אז הראייה של המהריל... אין אותו על השולחן ערוך. אומר הר' שמואל, בכל מקום יש טעם אחר, גם אחרי שוטה וקטן הללו, יכולים להביא בנים נורמליים, מפוקחים, ואז האדם יקיים מצוות פריה ורביה. מה שאין כן לגבי גר שנתגייר בלא בניו, אם הם הביאו בנים, בנים גויים, אם הם התחתנו עם גויות. ולכן, גם ללא הראייה מגר שנתגייר בלא בניו, יש לנו טעם מספיק לגבי חרש, שוטה וקטן, שאם הוא

1:02:38אדם הביא בנים, ובר מינן נהיה לו בנים חרשים, שוטים וקטנים, בן ובת, קיים מצוות פרייה ורבייה. עבד שהיו לו בנים ונשתחרר, אז בגמרא שמובא שלכול עלמא הוא לא קיים מצוות פרייה ורבייה, כיוון שעבד אין לו יחס, אין לו ייחוס. הפוסקים דנים, ככה הובא בספר אוצר הפוסקים, סימן א' סעיף ז'. שישראל שבעל הנוכרית, חס ושלום בא ונכשל עם גויה ועוליד ממנה בן ובת. אז הוא לא יכול להגיד, כבר קיימתי מצוות פריה ורביה, אפילו אם הם התגיירו, כיוון שהבנים האלה נחשבים כגויים גמורים, והם לא מתייחסים אליו אלא לאמא. ואותו דבר אקרום, כיוון שגוי שבעל יהודיה וילדה ממנו בן ובת, והוא התגייר, אז אומרים, כיוון שיש לך מעבר שלך, הבנים האלה לא נחשבים בכלל שלו, ולא כי הם מצוות פריה ורביה.

1:03:39סעיף ח' אומר מרן השולחן ערוך, אף על פי שקיים האדם מצוות פריה ורביה, אסור לו לעמוד בלא אישה וצריך שיישא אישה בת בנים. אם יש סיפק בידו, כלומר אם יש לו כסף, אפילו אם יש לו כמה בנים, כבר קיים את מצוות פריה ורביה. עוד פעם, תביא עוד ילדים לעולם, זו מצוות "ולערב אל תנך ידיך", כמו שאמרנו. ואם אין סיפק בידו להישא אישה בת בנים אלא אם כן ימכור ספר תורה. זאת אומרת, פה הוא כבר קיים מצוות פריה ורביה, אבל עכשיו הוא רוצה בשביל... אבל אין לו כסף, אז הוא אומר, טוב, אני אמכור ספר תורה. האם מותר לו או לא? בשביל מצוות פריה ורביה, הראינו שמותר. עכשיו השאלה, בשביל מצוות "ולערב אל תנח ידיך", מותר או אסור? אומר השולחן ערוך, אם אין סיפק בידו להישא אישה בת בנים אלא אם כן ימכור ספר תורה, אם אין לו בנים, ימכור כדי שיישא אישה בת בנים. זו הכוונה של מצוות פריה ורביה. אבל אם יש לו בנים, לא ימכור, אלא יישא אישה שאינה בת בנים ולא יעמוד בלא אישה. שאם יש לו בנים, אל תמכור ספר תורה אלא תתחתן עם אישה שהיא לא בת בנים. אז במילא התעריף שלה לא גבוה, לא צריך הרבה כסף, היא מתפשרת, אפשר להחיות יותר בצמצום. והעיקר שלא תעמוד בלא אישה. זאת אומרת, אנחנו רואים שדברי מרן שבשביל מצוות "ולערב על תנך ידך" לא צריך למכור ספר תורה.

1:05:01זה לא רק לא צריך, זה במילא אסור למכור ספר תורה כשהוא לכינם. אבל מרן מביא דעה נוספת ואומר, ויש אומרים שאפילו אם יש לו בנים, ימכור ספר תורה כדי שאישה, אישה, בת בנים. אנחנו תכף נראה שזה דעות בראשונים שונים, שגם בשביל מצוות "ולערב על תנך ידיך", הוא צריך למכור ספר תורה. מי הוא אומר הרמ"א? אם מכיר שאינו בן בניו מאוד, הכוונה שהוא כבר לא יכול להוליד, יישא אישה שאינה בת בנים. זאת אומרת, אל תבזבז ותיקח עכשיו אישה שהיא בת בנים. לחבל שמישהו אחר שיכול להביא ילדים, שהוא התחתן איתם. וכן אם יש לו בנים הרבה, ומתיירא שאם יישא אישה בת בנים יביאו קטטות ומריבות בין הבנים ובין אשתו, כן זה דבר מצוי מאוד. בן אדם התחתן עם אישה, הביא בנים, הביא בנות, יש לו משפחה גדולה ואשתו ברמינן נפטרה, עכשיו הוא רוצה להתחתן עם עוד אישה. אז כמובן הבנים הקודמים לא כל כך אוהבים את הרעיון מכל מיני סיבות וכדומה, אז יש קטטות ומריבות. אז הוא עכשיו רוצה להתחתן עם אישה שיכולה להביא בנים לעולם.

1:06:03ובנים האלה לא אוהבים אותה, לא רוצים אותה, לא רוצים אותה בכלל, וזה יביא קטטות ומריבות. אז אומר התרומת הדשן בסימן רס"ג ומביאו פה הרמ"א, כיוון שאם הוא יתחתן עם אישה שיכולה להביא בנים, אז יהיו קטטות ומריבות. יכול להיות שהם גם יתקטטו, הוא בטח רוצה להביא עוד ילדים. אז אולי יקחו לנו חלק בירושה או משהו כזה, אז הבנים רבים. לכן הוא אומר טוב, אז ייקח אישה שהיא לא בת בנים. אז אולי זה ירגיע את המריבות. זאת אומרת, בשביל המריבות, למנוע את המריבות, כיוון שהוא כבר קיים מצוות פרו ורבו, אפשר לקחת אישה שהיא לא בת בנים, אבל אסור לשבת בלא אישה. מקור המצווה של "בערב אל תנח ידיך" הוא בגמרא ביבמות, בדף ס', עמוד א'. הגמרא שם מביאה את הדין של מצוות פריה ורביה, ובדף ס', עמוד ב', מביאה את הברייתא שרבי יהושע אומר: "נשא אדם אישה בילדותו, ישא אישה בזקנותו. היו לו בנים בילדותו, יהיו לו בנים בזקנותו, שנאמר: 'בבוקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידיך, כי אינך יודע איזה יכשר הזה או זה'".

1:07:11ואם שניהם כאחד טובים. הראשונים נחלקו, זה בעצם שתי הדעות שבשולחן ערוך, האם מוכרים ספר תורה בשביל לקיים מצוות פרייה ורבייה. הרי"ף סובר שלכולי עלמא, זאת אומרת יש שם מחלוקת בגמרא בראשונים, בשיטות, בתנאים, הרא"ש סובר שלכול עלמא מוכר ספר תורה רק כשאין לו בנים, והוא רוצה לשאת אישה בת בנים, אבל בשביל מצוות ולערב על תנך ידיך, הוא לא ימכור ספר תורה. הרא"ש בגרסתו בגמרא שם, אומר שזה לכולי עלמא, זאת אומרת אין בזה מחלוקת. הראש כותב שם שכיוון שלפי גרסתו בגמרא יש מחלוקת האמוראים בגמרא האם מוכרים ספר תורה משום מצוות ולערב על תנך ידיך. לרב נחמן בגמרא שם מבואר שלא מוכרים, ולרבי יהושע כן. אנחנו פוסקים בהלכה כמו רבי יהושע.

1:08:19ואם זו הלכה כמו רבי יהושע, זה אומר שאפשר למכור ספר תורה גם בשביל מצוות "ולערב על תנך ידיך" כדברי הרא"ש. כן כתבו הרמב"ן, הריטב"א, והנימוקי יוסף. השולחן ערוך, כמו שאנחנו ראינו, פסק בסתם כמו הרי"ף שבשביל מצוות פרייה ורבייה מוכרים, אבל לא בשביל מצוות "ולערב על תנך ידיך." אבל ביש אומרים הוא הביא את דברי הראש שאפשר למכור. כמובן אנחנו יודעים את הכלל הידוע בשולחן ערוך, סתם ויש הלכה כסתם. הלכה כסתם זה אומר שההלכה פה שלא מוכרים ספר תורה רק בשביל מצוות פרייה ורבייה, ולא בשביל מצוות ולערב על תנך ידיך. בית שמואל, בסעיף קטן י"ז, מביא שבאמת, אף על פי שמשמע מהשולחן ערוך שלח כסתם, אבל הפוסקים נקטו כדברי הראש. שבאמת, גם בשביל מצוות "ולערב אל תנח ידיך," האדם צריך למכור ספר תורה, ומביא שגם בעל המהרי"ק ככה, ומדקדק ככה גם מהרמב"ם ומהריטב"א, כמו שאמרנו, ואני מוקה יוסף.

1:09:38הבית שמואל מוסיף ואומר שלכולי עלמא כל הנידון פה הוא רק האם הוא צריך למכור ספר תורה או לא למכור ספר תורה, אבל להישאר בלי אישה - אסור לך להישאר. זאת אומרת, גם למי שאומר שלא ימכור ספר תורה בשביל לישא אישה שאינה בת בנים כיוון שהוא כבר קיים את מצוות פרו ורבו, אבל אתה חייב להישא אישה כדי שלא תישאר בלא אישה. הפוסקים דנים עכשיו, האם גם בשביל לשאת את האישה הזאת, שהיא לא בת בנים, הוא גם צריך למכור ספר תורה? אין לו מה לעשות. עכשיו, אם הוא לא יישא אישה, יש חשש של הרהורי עבירה, זה חלומה. האם יתירו בשביל הרהורי עבירה למכור ספר תורה או לא? אז חלקת מחוקק סובר שהרהורי עבירה עדיפים עבירה. מקיום מצוות "שבת יצרה", והוא מוכיח שאם בשביל מצוות קיום של "שבת יצרה" מוכרים, אז גם בשביל ראיה וראיה מוכרים. הב"ש (בית שמואל) כותב לדחות את הראיה של הח"מ (חלקת מחוקק). אנחנו לא ניכנס לזה.

1:10:57והוא מביא שיש בזה מחלוקת ראשונים שלדעת הנימוקי יוסף באמת לא ימכור ולדעת הרמב"ן כן ימכור. בפתחי תשובה בס"ק הנוגע למקרה זה מביא בשם ה"גליא מסכתא" ש... בדברי הנמוקי יוסף מפורש שלא מוכרים ספר תורה בשביל לישא אישה שאינה בת בנים. אז בעצם הוא גם מסכים לדברי הב"ח שמואל שזה מחלוקת ראשונים, ככה שזה לא נוטה לכאן או לכאן, האם מוכרים ספר תורה בשביל לישא אישה שאינה בת בנים. כיום, בימינו, אם אדם באמת יש לו את הדבר הזה ויש לו חשש של לעבור עבירה וכדומה, והוא ממש חוטא, אז זו בעיה. יש סברה שאם באמת בן אדם ייקח ספר תורה בשביל להינצל מאיסור אישה. אבל לא שגם אחרי שיינשא אישה יעשה עבירות. באופן שיציל אותו מהעבירות.

1:12:12האיסור לשבת בלא אישה כאשר אדם קיים כבר מצוות פרו ורבו, פוסקים חולקים האם האיסור הזה הוא מדאורייתא או מדרבנן. הרמב"ם בהלכות אישות פרק ט"ו הלכה ט"ז כותב וכן מצוות חכמים שלא יהיה איש בלא אישה, שלא יבוא לידי הרהור. בלא אישה, שלא יבוא לידי הרהור, אז מה שמדובר הרמב"ם, שזה דאורייתא. ה' שמואל ב' קטן ג' מביא שהרמב"ן הסתפק האם זה איסור תורה או איסור דרבנן. הפתחי תשובה ב' קטן ג' כותב בשם הברכי יוסף, שזה החיד"א, שהביא שדעת הרי"ף שבאמת זה איסור תורה. מכל מקום, ה' שמואל ב' קטן ג' מביא שגם הרי"ף, גם הרמב"ם וגם הרא"ש כתבו שלא לשאת אישה. בת בנים בשביל קיום מצוות ולערב אל תנח ידיך. זה מצווה מדרבנן, והרמב"ן כתב שלא כופים לישא שבת בנים בשביל לקיים מצוות.

1:13:13ולערב אל תנח ידיך. סעיף תת, אומר מרן, נושא אדם כמה נשים. מותר לאדם על פי דין להתחתן עם כמה נשים. זה לא נשמע טוב אולי היום, אבל על פי דין באמת מותר, והוא יודע שאפשר למקם בסיפוקיו, כלומר שהוא יכול לפרנס את כולם. מכל מקום נתנו חכמים עצה טובה שלא יישא אדם יותר מארבע נשים, כדי שיגיע לכל אחת עונה בחודש. עונה אחת בחודש לכל אחת, יש לנו ארבעה שבועות בחודש. ובמקום שנהגו שלא לישא אלא אישה אחת, אינו רשאי לישא אחרת על אשתו. ובאמת היום בארץ ישראל וגם בהרבה מקומות נהגו שלא לישא אישה אחרת על אשתו. אני חושב שכמעט בכל המקומות בעולם, אולי רק בתימן עד היום, אבל בכל המקומות בעולם לא מקובל להתחתן עם שתי נשים. ולכן במילא כל בן אדם היום שנושא אישה, דעתו ודעתה שהוא לא יישא עוד אישה על אשתו. מקור הדין בגמרא ביבמות בדף ס"ה עמוד א', שיש בזה מחלוקת אמוראים, האם אדם יכול לשאת אישה על אשתו? רבי עמי אומר, כל הנושא אישה על אשתו יוציא וייתן כתובה. רב אמר, אין בעיה, אתה יכול להתחתן עם עוד אישה, בתנאי שאתה יכול לזון אותן. אז יש לנו בזה מחלוקת אמוראים, רבי עמי ורב, והלכה כרב. ככה גם פה זה כתוב, שאפשר להתחתן עם עוד אישה.

1:14:49הספר התרומה פוסק באמת כמו רבי עמי, שזו שיטה שלא מובאת בהרבה ראשונים, שבאמת כל אדם שנושא אישה על אשתו יוצא וייתן כתובה. וכך נראה גם מדברי הרא"ש בתשובה בכלל י' ג', שזה באמת אסור לו לקחת עוד אישה על אשתו. אבל מנגד, הרי"ף, הרמב"ם והרא"ש מהגמרא פסקו שבאמת אדם יכול לקחת אישה על אשתו. אבל יש לכאורה סתירה בראש, ואנחנו קיימא לן כמו השולחן ערוך שבאמת מותר, אבל השולחן ערוך מסתייג בזה שכיום יש לנו את הסיומת של השולחן ערוך, שהיום כל אדם שמתחתן עם אישה דעתו ודעתה שלא לשאת אישה על אשתו. החלקת מחוקק בס"ק ג' מסתפק, שהשולחן ערוך כותב שדווקא אם הוא יכול לספק להם את כל צרכיהם, את המזונות שלהם. הוא אומר, מה עדיין יש אישה? אומרת לו, רק תתחתן איתי. אני לא רוצה שתיתן לי, אני מוחלת, אפילו שאין לך מספיק כסף כיוון שאתה נשוי כבר עם אישה אחרת. האם כשהאישה מוחלת יכול לשאת אישה נוספת? אף על פי שאי אפשר לתת להן. בסוף הוא נוטש וכותב שמדבר הרמב"ם והריב"ש, שאם היא מוחלת ויכולה להסתפק, אז היא יכולה, והוא מביא פסוק מהנביא ישעיה, "ויחזיקו שבע נשים באיש אחד ביום אחד לאמור, לחמנו נאכל, ושמלותינו נלבש, רק יקָרֵא שמך עלינו, אסוף חרפתנו." אז הוא אומר מהפסוק משמע שאפילו שבע נשים בבת אחת, ואם אומרות אנחנו נסתדר, לא צריך שתפרנס אותנו. אז משמע מהנביא שזה כללה של הנביא, אבל מכל מקום משמעות הנביא שאפשר לעשות כדבר הזה.

1:16:10בסוף הוא נוטש וכותב שמדבר הרמב"ם והריב"ש, שאם היא מוחלת ויכולה להסתפק, אז היא יכולה, והוא מביא פסוק מהנביא ישעיהו, "ויחזיקו שבע נשים באיש אחד ביום אחד לאמור, לחמנו נאכל, שמלותינו נלבש, רק ייקרא שמך עלינו, אסוף חרפתנו". אז הוא אומר מהפסוק משמע שאפילו שבע נשים באיש אחד, ואם הן אומרות אנחנו נסתדר, לא צריך שתפרנס אותנו, אז משמע מהנביא שזה כללה של הנביא, אבל מכל מקום משמעות הנביא שאפשר לעשות כדבר הזה. כמה אנשים אדם יכול לישא כאשר אפשר למקם בסיפוקיו? אז ראינו שהשולחן ערוך כותב שמסיים לו הצעה שלא יעבור על ארבע נשים כדי שיגיע לעונה אחת בחודש. הגמרא ביבמות ס"ד עמוד א', זה המקור. הצעה טובה, כמה שמלון? ארבעה כן, יותר לא.

1:17:17מקום שנהגו לישא אישה אחת, אז אנחנו ראינו כבר, התור כותב, וככה גם השולחן ערוך כותב, שבמקום שיש תקנה שלא יישא אלא אישה אחת, הולכים אחר המנהג. הנימוקי יוסף כתב בשם הריטב"א, בשם רבותיו, שלא יישא עוד, דעת הדעתו נמסרת. והדרכי משה בסימן י"א כותב שבמקום שאין חרם דרבנו גרשום, מועילה מחילת האישה בשביל להתחתן עם עוד אישה. אבל אם יש חרם דרבנו גרשום, לא מועילה מחילת האישה בשביל להתחתן עם עוד אישה. מרן השולחן ערוך בסעיף זה, דן על חרם דרבנו גרשום. רבנו גרשום הכריע על הנושא... אישה על אשתו, אבל ביבמה לא הכריעו. זה אומר שרבנו גרשום לא הכריע במקום מצווה. למשל, יש בן אדם שכבר נשוי עם אישה ופתאום נפלה לו אישה אחרת ליבום. זה אומר שיש לו אח שנפטר ללא בנים, אז הוא חייב לקיים מצוות איבום או מצוות חליצה. אבל הוא רוצה לקיים מצוות איבום, אז הוא חייב לקיים מצוות איבום ואין בעיה שעכשיו יהיו לו שתי נשים. לכן, בהערוסה, אם אינו רוצה לקנוס אלא לפתור, כך מוסיף הרמ"א.

1:18:19אבל הוא רוצה לקיים מצוות ייבום, אז הוא חייב לקיים מצוות ייבום ואין בעיה שעכשיו יהיו לו שתי נשים. לכן, בהרוסה, אם אינו רוצה לייבם אלא לחלוץ, כך מוסיף הרמ"א. גם באלמנה אין לנו את החרם של רבנו גרשום בזה, והוא עדיין בכל מקום שיש דיחוי מצווה, כגון ששהה עם אשתו עשר שנים ולא ילדה, גם אין בזה חשש של חרם דרבנו גרשום, אמנם יש חולקים וסוברים, שחרם דרבנו גרשום נוהג אפילו במקום מצווה, ואפילו במקום ייבום, לא ייבם אלא יחלוץ, במקום שאין הראשונה בת גירושין. כגון שנשתטית או שהוא מן הדין לגרשה ולא רוצה לקחת ממנו גט, יש להקל ולהתיר לו לשאת אישה אחרת. זאת אומרת, יש לו אישה שעברה מין השיגעון, יש לו אישה שהיא רשאית, בורחת ממנו, ומן הדין לגרשה. אז מצד אחד אפשר לגרש אותה באמת בעל כוחה, זאת היא שמן הדין לגרשה.

1:19:19וזה גם חרם דרבנו גרשום. מצד שני, אפשר לקחת עוד אישה לשתו. איזה חרם דרבנו גרשום עדיף? אומר הרמ"א, להתחתן עם אישה אחרת. יש להקל, להתיר לו אישה אחרת, ולא לקיים את החרם של רבנו גרשום, ולתת לאישה גט בעל כוחה. מכאן האחרונים מדקדקים, שמשמע שהחרם דרבנו גרשום לגרש אישה בעל כוחה, יותר חמור מחרם דרבנו גרשום לשאת שתי נשים. וכל שכן אם היא מורדת, ואינה רוצה להינשא לו לפתור ממנו. היא לא רוצה להינשא או לפתור משאיר את המצב תקוע וכדומה, אז הבן אדם יכול להישאל אשתו, כי בארוסה לא תקנו את זה, היא עדיין לא נחשבת כאשתו לכל דבר כדי שיחול עליה חרם דרבנו גרשום, וגם זה נקרא חרם דרבנו גרשום במקום מצווה, שראינו במילא שיש פוסקים שמקלים בזה, ולא פשטה תקנתו בכל הארצות, אומר מרן השולחן ערוך, ו... הרמ״א הוסיף דווקא במקום שידוע שלא פשטה תקנתו, אבל מן הסתם נוהג בכל מקום. ומביא שבשולחן ערוך יורה דעה סימן רס״ח, כותב שאם הלך ממקום שנהגו להחמיר למקום שנהגו להקל, מה עושים?

1:20:31אז בזה מובא שמאיפה שהוא התחתן, על דעת שם הוא התחתן, זאת אומרת במקום הזה נהגו להחמיר כמו חרם דרבנו גרשום, שם אתה הולך ולא החמירו אלא עד סוף האלף החמישי. כך מסיים מרן השולחן ערוך, מוסיף הרמ"א ומכל מקום בכל מדינות אלו עומדת התקנה והמנהג במקומו. ואין נושאים שתי נשים וקופים בחרמות ונדויים מישהו עובר ונושא שתי נשים לגרש אחת מהם. ויש אומרים שבזמן הזה אין לכוף משום חרם דרבנו גרשום מאחר שכבר נשלם האלף החמישי. ואין נוהגים כן באמת, גם היום כופים על חרם דרבנו גרשום. מסיים הרמ"א: יש אומרים מי שנשתמדה אשתו בר מינן, כלומר אשתו נגשה ונהייתה נוצריה, מזכה לגט על ידי אחר ונושא אחרת, וכן נוהגים במקצת מקומות. ובמקום שאין מנהג, אין להחמיר, ומותר לישא אחרת בלא גירושה ראשונה. כלומר, במקום שאין מנהג, לא ידוע מה קורה פה, אז הרמ"א לפני כן כתב שבמקום שאין מנהג, נוטים שמקמין הסתם נוהג בכל מקום. אין מנהג, פה אין להחמיר, כיוון שהיא משומדת בר מנהג, אז מותר לישא אחרת בלא גירושה ראשונה. אם נשים לב, הרמ"א כותב שיזכה לגט על ידי אחר.

1:21:45ונושא אחרת, זאת אומרת, הוא מגרש אותה בעל כורחה. אז זכור, פה אנחנו רואים הפוך, שחרם דרבנו גרשום, של לגרש אישה בעל כורחה, הוא פחות חמור מלהישא אישה על אשתו. סותר את מה שלמדנו לפני כן, אז מפרשים עונים שלגבי משומדת, זה שונה, ושם באמת עדיף שיגרש אותה בעל כורחה, כיוון שזה זכות לה להציל אותה מעבירה. ולכן, אין ראיה מזה לגבי איזה חרם דרבנו גרשום יותר גדול. מקור הדין של חרם דרבנו גרשום, התוספות כתבו שרבנו גרשום אסר את נשיאת אישה שנייה וחייבים לכוף על זה. הרשב"א כתב שלא פשטה התקנה בכל מקום, כמו שמרן השולחן ערוך כתב. הדרכי משה בסימן ק' כתב, והבית שמואל כתב שמסתמא הנוהג בכל מקומות. כמו שאמרנו, הפתחי תשובה בסעיף קטן י"ט מביא בשם הרמ"א שבארצות המזרח,

1:22:48רוב הגלות בגלילות ספרד, במערב ובכל המזרח לא קיבלו את חרם דרבנו גרשום. הטעם של חרם דרבנו גרשום, הפוסקים נחלקו בטעמו. המרדכי הביאו דבריו בדרכי משה סימן ק' ע' ובבית שמואל סימן ק' ק' א' כתבו... את טעמו של המרדכי, שהטעמו משום קצתה. תנסה להתחתן עם שתי נשים, כל אישה היא צרה אחת לשנייה. וככה גם באמת, בלשון חז"ל, אדם שמתחתן עם שתי נשים, כל אחת נקראת צרה. תסתכלו, בתחילת מסכת יבמות, חמש עשרה נשים פוטרות צרותיהן וצרות צרותיהן עד סוף העולם. הרשב"א כותב ובעט טעמו בדרכי משה, בסעיף קטן. שתקנת רבנו גרשום הייתה משום הפריצים המתעללים בנשותיהם שלא כראוי ובאים להתחתן עם עוד נשים ומתעללים בהן ולא מתייחסים אליהן בכבוד כי יש להם עוד נשים וכו'. לכן תיקן רבנו גרשום את הדבר הזה. הפתחי תשובה בסעיף קטן מבאר שזה כמו סייג לתורה. למה? כיוון שאם האדם מתחתן בעוד ועוד נשים, בסוף יש חשש שהבנים יזדווגו זה עם זו.

1:24:00אז לכן, איזה סייג לתורה. הנפקא מינה בין הטעמים, במקום ספק, אם זה חשש תורה, ויש עוד כמה נפקא מינות שהפוסקים כותבים אותם. התוספות כותבים שכופים על חרם דרבנו גרשום. הבית יוסף בסימן עיני"ו כותב שהעדינה כיום גם לא כופים על חרם דרבנו גרשום. הרמ"א כותב פה, כמו שלמדנו, שכופים, ודלא כמ"ש שלא כופים. חלקת מחוקק בסימן קטן ל"א והבית שמואל בסימן קטן כ"ד כתבו שאדם שנושא שתי נשים, איזו אישה הוא חייב לגרש? את השנייה, כיוון שהראשונה היא קודמת לשנייה. הפתחי תשובה בס"ק קטנ"ט הביא מחלוקת הפוסקים האם כופין על חרם דרבנו גרשום בדיעבד, או הכוונה שכל מה שכופין זה לחתחילה. מה זאת אומרת? יש בן אדם שהוא כבר נשוי אישה אחת ועכשיו הוא רוצה לישא עוד אישה, אז כופין אותו אל תתחתן. אבל אם כבר הוא התחתן, האם כופין אותו לגרש או לא? הכנסת הגדולה כותב בשם כמה פוסקים שכל הכפייה היא לחתחילה, אבל אם כבר הוא התחתן, לא.

1:25:19הנודע ביהודה כותב שקופין היינו שיוציא. אז הוא אומר שגם בדיעבד אנחנו קופין את הבן אדם לגרש את אשתו השנייה כדי שלא יבוא על חרם דרבנו גרשום, כמו שאמרו. שולחן ערוך כתב, מרן השולחן ערוך כתב שחרם דרבנו גרשום הוא עד האלף החמישי, הבית יוסף כתב את זה ככה בשם המהרי"ק, הדרכי משה הביא את דברי הבית יוסף ולא הסכים איתו, שבאמת גם היום אחרי האלף החמישי אנחנו נזהרים בחרם דרבנו גרשום. הטעם שבאמת יש כאלה שאומרים שחרם דרבנו גרשום הוא עד האלף החמישי, הפתחי תשובה בסעיף קטן י"ט כותב בשם המשכנות יעקב, שהטעם הוא שאין החרם דרבנו גרשום לעולם, כי אין לחז"ל. אחרי תקופת חז"ל, זאת אומרת אחרי שנחתם התלמוד, כמה שהיו לנו חז"ל, היה לנו גאונים, היה לנו סבוראים, היה לנו ראשונים, היה לנו אחרונים, אבל אף אחד לא יכול לחדש תקנה מעצמו על כל כלל ישראל רק אם זה באופן מוגבל. אז זה, לכן הם אומרים שזה כל זמן, שזה לא לדורות, אלא עד סוף האלף החמישי הוא יכל לעשות את זה.

1:26:34אבל הפתחי תשובה מסתייג מהדבר הזה ואומר שכמה גדולים שהיו בתחילת האלף השישי, כמו הר"ן, המהר"ם מרוטנבורג, הראב"יה, והם לא הזכירו את הדבר הזה, את הקולא הזאת. לכן, אחרי רבנו גרשום נוהג גם כן. אחרי רבנו גרשום האם הוא נוהג בארוסה או לא, אז אנחנו ראינו את הרמ"א שכותב שהוא לא נוהג בארוסה, ויש מחלוקת הפוסקים בביאור דברי הרמ"א. אנחנו לא ניכנס למחלוקת הזאת. לגבי חרם דרבנו גרשום בייבמה, הראשונים נחלקו האם יש חרם דרבנו גרשום בייבמה שזה במקום מצווה. אז אנחנו ראינו שהשולחן ערוך כתב כדעת הריטב"א שחרם דרבנו גרשום לא נוהג בייבמה, וככה דעת הרשב"א וככה דעת מהר"ם פדואה. הדרכי משה בס"ק מביא שהגהות מרדכי בשם שבות רבנו אביגדור וערי מינץ כתבו שגם במקום ייבום, זה אומר שגם במקום מצווה, הוא אוסר עם חרם דרבנו גרשום. גם הרמ"א בהגה הביא את זה שגם במקום מצווה הוא אוסר עם חרם דרבנו גרשום ולכן יחלוץ. הפוסקים דנים בחרם דרבנו גרשום באישה שנשתתתה. עכשיו, אם יש בר מינן אישה משוגעת, מה יעשה?

1:27:49אז הרמ"א כותב שאם האישה נשתטית או שהיא מן הדין לגרשה והיא לא רוצה לקחת ממנו גט, יש להקל להתיר לו לישא אישה אחרת. זה לשון הרמ"א. פוסקים דנים האם ההיתר הזה, לישא אישה שוטה, לישא אישה על אשתו השוטה, האם צריך היתר של מאה רבנים? שזו תקנה שתקנו שצריך היתר של מאה רבנים או לא. הבית שמואל כותב שלא צריך באמת היתר של מאה רבנים. למה? כי הרמ"א כותב שאישה שמן הדין לגרשה, כותב שתיהם. אומר, אישה שמן הדין לגרשה לא צריך היתר של מאה רבנים. למה? כי פשעה. פשעה, תלכי, שלום. זה מן הדין לגרשה. חטאת, הלכת לא בצניעות, לא כהוגן, עשית עבירות. שולחים אותה. זה לא היתר של מאה רבנים. הפתחי תשובה, בס"ק קט"ז, מביא בשם היעב"ץ, שאומר שמה הכוונה אישה שמן הדין לגרשה? אז זה לא אישה שעשתה עבירה עבריינית, שמן הדין לגרשה. הוא אומר אלא אישה שלא היו לה ילדים עשר שנים. אז היא מסכנה. ולכן, לא כמו שהבית שמואל מבין, שכמו שבאישה שהיא מן הדין לגרשה, הכוונה פושעת, לא צריך היתר של מאה רבנים, אז גם זה לא צריך היתר של מאה רבנים. לא מדובר בפושעת. ולכן הוא אומר,

1:29:09שגם האישה הזאת שמן הדין לגרשה, זאת אומרת שאם עשר שנים היא לא הביאה ילדים גם היא צריכה היתר של מאה רבנים ובמילא גם באישה שוטה צריכה היתר של מאה רבנים. הרמ"א בסימן קי"ט כותב להתיר, שהיינו כאשר מן הדין לגרשה אין דין של חרם דרבנו גרשום. והפוסקים מתפלפלים, כל אחד לפי שיטתו בזה. ואין כאן מקום להאריך בזה. אחרי עמדת רבנו גרשום באישה שהיא מירה דתה, תרומת הדשן כותב שצריך לזכות לגט. יש כאלה שזיכו לגט ויש שכתבו שמותר לו לשאת אישה אחרת. הדרכי משה בסעיף קטן ק"א כותב שצריך לגרשה, וכמו שאנחנו אמרנו שעדיף לגרשה כיוון שהיא לא תחתיו. וכך הוא כותב שכך היה המנהג של אוסטריה.

1:30:09פתחי תשובה, בסעיף קטן ק"ו-ב', כותב בשם שו"ת א"ח מדת שלמה, שבמשומדת לכולי עלמא אין דין של חרם דרבנו גרשום. הפוסקים דנים בחרם דרבנו גרשום לגבי אישה ששעתה עשר שנים ולא ילדה. האם יש חרם דרבנו גרשום? אז אנחנו ראינו את זה כבר בשולחן ערוך, שלכאורה במקום מצווה אין את הדין הזה. אבל הוא לא כתב מפורש על אדם ששוהה עם אישה עשר שנים. הרשב"א כתב שהחרם הזה לא נוהג באישה ששוהה עשר שנים ולא ילדה. הדרכי משה בס"ק קטן מביא שהריטב"א ועוד פוסקים כתבו באמת כמו הרשב"א, אבל המהרי"מ מינץ כתב שגם בזה תיקן רבנו גרשום את חרמו. השולחן ערוך השמיט, את הדבר הזה הכתב שבמקום מצווה כמו שאנחנו אמרנו בעיגון, אין חרם דרבנו גרשום. אז ממילא הוא הדין גם לביטול פריה ורביה. חרם דרבנו גרשום באדם שהולך ממקום שנהגו להחמיר למקום שנהגו להקל. אנחנו אמרנו שכבר בשולחן ערוך כתב שהוא לא יכול להתחתן עם עוד אישה כיוון שמקור של הדין...

1:31:33היה איפה שהוא התחתן. כלומר, היה שם את החומרה הזאת של חרם דרבנו גרשום. אבל הפוסקים דנים מה הדין אם הוא יצא מהמקום הזה רווק והגיע למקום שנוהגים בו היתר. הוא היה בעיר שלו אם נוהגים להחמיר. יצא רווק. אז הבריר הייתי מביא שהרשב"א כתב שאפשר להקל, אבל מהר"י וייל, מהר"י ברונא, כתב שגם בזה הוא צריך להחמיר, כי אפילו שאתה באמת יצאת רווק מהמקום שלך, אבל בעיר שלך מחמירים, אתה חייב להיות כמו אנשי עירך. אז הברירה הייתי מביא שהרשב"א כתב שאפשר להקל, אבל מהר"י בי רב כתב שגם בזה הוא צריך להחמיר, כי אפילו שאתה באמת יצאת רווק מהמקום שלך, אבל בעיר שלך מחמירים, אתה חייב להיות כמו אנשי ערכך. השולחן ערוך בסעיף י' א' כותב: טוב לעשות תקנה בחרמות ונידויים על מי שנושא אישה לשתו. זה אומר שלפי השולחן ערוך באמת אין חרם דרבנו גרשום. מרן השולחן ערוך מציין שזה היה לאלף החמישי. וגם בגדולות ספרד, כמו שראינו, לא נהגו בזה. עם כל זה, צריך לעשות תקנה של לא ישא אדם אישה על אשתו, וככה באמת זה מה שנוהגים כיום. היום יש חוק של ביגמיה, שאדם שנושא אישה על אשתו, מכניסים אותו לכלא. אז זה תקנות וחומרות ונידויים, הפליגו קצת ושמו כלה על אדם שנושא אישה על אשתו, וזה גורם לשמר את הכן המסורתי. היום אדם בקושי עם אישה אחת מסתדר. קח עוד אישה ועוד אישה, זה יכול לעשות את החיים קשים. סעיף י"ב אומר מרן,

1:33:02נשבע שלא יישא אחרת על אשתו ושעתה עשר שנים שלא ילדה, התברר בסימן קי"ח ושם השולחן ערוך בסימן קי"ח סעיף קטן ס"א כותב שאין מתירים לו השבועה אלא מדעתה, כיוון שהאדם נשבע על אשתו לא להתחתן, הוא צריך להתיר את השבועה מדעתה. סעיף י"ג אומר מרן, אישה אינה מצווה על פריה ורביה, ומכל מקום שומרים שלא תעמוד בלא איש משום חשד. מקור הדין, שהאישה לא מצווה על פריה ורביה, הגמרא ביבמות, דף ס"ה עמוד ב', יש שם מחלוקת תנאים. המשנה שם כותבת, האיש מצווה על פריה ורביה, ולא האישה. רבי יוחנן בן ברוקה אומר, שהמצווה הזאת היא על שניהם. ההלכה היא ש... רק איש מצווה. כמו שהגמרא מסבירה, אמר רבי אילעא משום רבי אלעזר ברבי שמעון: "אמר קראו 'מלאו את הארץ וכבשוה'". אה, זה הציבור פרו ורבו. והוא 'מלאו את הארץ וכבשוה'. איש דרכו לכבוש ואין אישה דרכה לכבוש ולכן אישה לא נכללת בתוך מצוות פרייה ורבייה.

1:34:08מסיים הרמ"א ואומר: אישה לא תעמוד בלא איש משום חשד. כמו שאנחנו אמרנו, מזה משמע שאין לאישה מצווה בכלל להביא ילדים לעולם, או שבת יצרה, או כל דבר אחר, פריה ורביה, ולערב אל תנח ידיך, כי פה הרמ"א כותב רק בגלל חשד. דין מי שנשא אישה, ושהא עמה עשר שנים ולא ילדה, יתבער. בשולחן ערוך בסימן קנ"ד, שם השולחן ערוך כותב בסעיף י' נסע אישה בשתיים או עשר שנים ולא ילדה, יוציא וייתן כתובה או שיישא אישה שראויה להוליד. עד כאן סימן א' בשולחן ערוך. השיעור היה קצת מורכב וקצת קשה, אבל שוב פעם, אדם שרוצה לסכם לעצמו את כל הדינים הללו של פריה ורביה, ישמע את השיעור. אנחנו נודה לאתר תורה אינטרנטי שהתחיל לפרסם את דברי התורה שלנו, וגם לאתר בעזרת ה', בראשות ידידי הרב ירון. מובן, כל אדם שיכול להצטרף לשיעורים שלנו. יש שיעורי מוסר, יש שיעורי אגדה, יש שיעורי פרשת שבוע, יש שיעורים בכל נושא שאדם רוצה. מי שיצטרף לאתר ולערוצים, שבעזרת ה' הקב"ה ישפיע עליכם שפע, ברכה והצלחה, פרנסה טובה, תזכו להגדיל תורה ולהאדירה, ולזכות הרבים שכל משאלות ליבכם יתקיימו לטובה.