מי הוא יהודי עם אמונה שלמה בבורא שיעור מלא סיפורים ובנתניה ישיבת מאור ישראל מהרב אפרים כחלון

0:02וכמה נושאים שקשורים גם ביחד, גם לפסח, גם למהות של יהודי, המהות של עם ישראל, כל הדברים האלה ביחד הם יתנו לנו תמונה קצת גם על הימים האלה שאנחנו נמצאים בספירת העומר. אנחנו רואים בהגדה, אנחנו אומרים בשיר דיינו, אנחנו אומרים "לא קרבנו לפני הר סיני". ולא נתן לנו את התורה, דיינו. תחשוב, היה הקדוש ברוך הוא בא וקרב את כולנו להר סיני, כולם מגיעים, מתכוננים שלושה ימים, מתרחצים, מתלבשים, מגיעים, הכל בסדר, ובסוף אין הר סיני. אין תורה. אז מה הכל היה? למשל, מה הדבר הדומה? יש חתן מתכונן לחתונה. מתכונן, עולה, מקווה, בסומך יין, כלה. איפה הכלה? ברכה. אז בשביל מה התכוננת? אם העיקר חסר, אז בשביל מה התכוננת? אנחנו אומרים, אילו קרבנו לפני הר סיני, אמרת את זה או לא אמרת את זה? די לנו. שאילת. אמרת? אילו קרבנו לפני הר סיני, ולא נתן לנו את התורה דיינו, מה זה דיינו?

1:19די לנו, מספיק לנו. איך מספיק לנו? היינו יכולים, העם היהודי היה יכול להסתדר בלי התורה בכלל. כל השנים מי שמר על המסורת, לא רק על המסורת, מי שמר בכלל על הקיום של העם במשך כל השנים? רק התורה שחיברה וייחדה את העם הישראלי. לא היינו כבר מזמן מתבוללים בין האומות ולכן אנחנו אומרים, היינו קרבנו לפני הר סיני. זה לא נתן לנו את התואר, זה אין? איך זה אין? זו שאלה שהרבה מפרשים שואלים ומביאים תירוצים רבים. אחד מהתירוצים זה שעם ישראל הגיע באותה דרגה באותו זמן שהם היו בהר סיני, לדרגה של "ויחן שם ישראל כנגד ההר", אמרו חז"ל, מה זה ויחן? אני צריך להגיד "ויחנו". ואז לביא חנשה מישראל כנגדה, אומרים חז"ל, כאיש אחד בלב אחד. זה אומר שכל עם ישראל היו ממש כמו בן אדם אחד. מה זה בן אדם אחד? בן אדם אחד, יש בן אדם מסכן, הוא קיבל מכה באצבע. הוא מקבל מכה באצבע, הוא צועק, היי, רגע, מה הפה מתערב? מה אתה צורח? שייזה מגזק? כל הגוף זה לך. מביע ללבים, סופרים עליו. פעם הלך לרופא, למשפטו, מגיע לרופא, והוא אומר לו, כואב לנו הרגל. הרופא אמר, טוב, אז בואו נתחיל למתוק אותך. הוא אמר, לא, אבל אשתי כואב הרגל, אבל לי כואב שהיא כואבת.

2:24מה אתה צוחק? זה מצחיק? כל הגוף זה אחד. מביע ללב, סופרים עליו. פעם הלך לרופא, למשתו, מגיע לרופא, והוא אומר לו, כואב לנו הרגל. הרופא אמר, טוב, אז בואו נתחיל לבדוק אותך. הוא אמר, לא, אבל אשתי כואבת הרגל, אבל לי כואב שהיא כואבת. פגשה ממש, כאיש אחד בלב אחד. אז זה בעצם המצב שעם ישראל היה והייך עם ישראל כנגד ההר, כאיש אחד בלב אחד, בדרגה כל כך גדולה שכולם גוף אחד. גם הערב רב? כל עם ישראל. הערב רב, לפני שקלקלו, היו בכלל עם ישראל. אחרי ש... שנייה, שנייה, עוד למחווים את זה. לפני שקלקלו, היו בכלל עם ישראל. אחר כך, שמיועד הערב רב התברר שמאת חליים כבר היו בעייתיים. אבל אז כתוב היא חידושן ישראל, עם ישראל, כולם היו. אחר כך פתאום ראו את אלו שהפרידו. עכשיו, בדרגה של אחדות, עם דרגה של אחדות אפשר להגיע לדרגות גדולות, אפילו אם זה חס ושלום נגדתו. איפה אני יודע את זה? מהנביא. כתוב, חבור לעצבים אפרים, אנחנו. אפרים.

3:35זה שם כינוי לעם ישראל. בן יקיר לי אפרים, הנביא הרבה פעמים מדבר ואומר אפרים, ולמה אפרים? מכיוון שאפרים, השורש של אפרים, זה אפר. אפרים זה אפר. האפר, הקב"ה זוכר כביכול את העקדה של יצחק אבינו, שכביכול היה צריך להיות, איך אנחנו אומרים בבוקר, כאילו אפרו צבור ומונח על גבי המזבח. אז זה כביכול האפר, אז עם ישראל נקראים כביכול אפרים, כביכול על שם האפר, שזה בעצם שורש שם מליציושר עליהם. והכתוב אומר: חבור לעצבים אפרים. מה זה חבור? חבור זה חבורה. לעצבים זה עבודה זרה. כתוב עצביהם כסף וזהב. ואומר הכתוב: אפילו חבור לעצבים מפריים, כל המתחברים בשביל לעצבים, בשביל להכעיס את הקב"ה, בשביל לעשות פסל, כפי שחומה יונח לו, אז תעלה. תניח להם. למה? אחדות. זה בדיוק הימים האלה של ספירת העומר. כתוב שתלמידי רבי עקיבא מתו על זה שלא נהגו כבוד זה בזה בזמן חג, מרו מרבי ומתו. ובאמת, תלמידים שאם אנחנו נתבונן בגדלות שלהם, סבירים שאי אפשר להבין מה הם. אי אפשר להבין את התלמידים האחרונים של רבי עקיבא, האחרונים בזקנותו שכבר אולי היה בכל תוקפו. וכאילו היה רבי רבי בעל הנס, רבי שמעון בר יוחאי, רבי יוסי, רבי חנינא, גדולי התלמידים הם היו.

5:01ו-24 אלף תלמידים מתו משום שלא נהגו כבוד אחד בשני. האחדות בהם לא הייתה מוחלטת בקנה מידה כזה שאתה מרגיש את השני כאילו הוא הגוף שלך. אם בן אדם בא ופוגע בך, זה כואב לך. אם הוא פוגע בשני, לא כל כך כואב. אם הוא פוגע במישהו שפגע בך אתמול, אתה אומר, יאללה, תן לו. תן לו בשיניים. למה לא? עכשיו זה בסדר. אבל הם אותם התלמידים, הכבוד, לא נהגו אחד בשני. למה? כי הם לא הרגישו שאני ואתה זה אותו אחד. אני ואתה זה גוף אחד. אני ואתה זה חיבור אחד. הם הרגישו ככה, בגלל זה הם נתפסו בשנאת חינם. מתו במיתה הכי אכזרית. מיתה, בר מינן, מיתה תסכם. זה כמו שמי אחר. גידול בגרון שגודל וגודל וגודל לתוך הגרון שמגיע ללב ועורק את הבן אדם, עד כדי כך. זה מיתה הכי אכזרית. הגמרא אומרת שהמיתה הזאת שמי אחר, זה מיתה ש... ומי? תנאים על מה?

6:06סילקו את החיבור אחד עם השני. זה בעצם הדבר הזה שאנחנו בספירת העומר, אנחנו סופרים, אנחנו מסתערים, לא מסתפרים, עושים כל מיני דיני אבלות. לפני יומיים שאלו אותי, אמרו, רגע, מה זה? בלי אבלות, אי אפשר. ואח אחד אמר לי, "מה, אם אין לי זקן גדול ושערות אז אני לא סופר, אתה אומר?" אני לא אמרתי, למה צריך דין האבלות? אמרתי לו, על מה אנחנו מתאבלים? אם נשים לב, אנחנו היום נמצאים אחרי כאלפיים שנה אחרי תקופת רבי עקיבא, קצת פחות. וכמה תורה יש לנו? כמה תורה? בלי סוף, תלמוד בבלי, תלמוד ירושלמי, ספרי וספרים, ומדרש רבה, מדרש תנחומא, מדרש שוחר טוב, ועשרות מדרשים אחרים, בכמה ספרי הלכות, בשולחן ערוך, ברמב"ם יד החזקה, בכמה ראשונים כמו רשב"א, רדב"ז, רמב"ן, תוספות, כל כך הרבה ביאורים ופרשנויות. יש לנו ספרים מאוד טובים, בעוד אלפים, מאות אלפים, שנאבדו במשך הדורות. כל הספרים האלו נאבדו. האדם רוצה לדע... בלי סוף, תלמוד בבלי, תלמוד ירושלמי, מספרה וספרים, ומדרש רבה, מדרש תנחומא, המדרש שלנדן, ומדרש זה, מדרש זה, מדרש זה. עשרות מדרשים, בכמה ספרי הלכות, בכמה שו״ע, והרמב״ם יד החזקה, וכמה ראשונים, הרשב״א, הרדב״ז, הרמב״ן, הרשב״א, שו״ת תשב״ץ, כל כך הרבה פירושים, ושו״תים, ושו״תים, ספרים, ספרים, ספרים, מאוד טובים ספרים, בעוד אלפים, מאות אלפים, שנאבדו במשך הדורות. כל הספרים האלו נאבדו. האדם רוצה לדעת...

7:14אדם כבר באבי אומר לספר של הרמב"ם, ריקו, כל כך הרבה מקורות, כל כך הרבה ספרים, כל כך הרבה... ואם תפתח את כל המקורות האלה, תגיע לעוד מקורות, ולעוד מקורות, ולעוד מקורות. זה היה. וכל זה מאיפה הגיע? מתורה של חמישה תלמידים. חמישה תלמידים הוא השאיר, באותם הוא לימד תורה, ולפני שהוא בא ללמד את חמישה תלמידים, כתוב שהעולם היה שמם. לא הייתה תורה בעולם. אם היה, כמו שאתם אומרים, 24 אלף תלמידים, מה היה לנו? מה היה לנו? איזו תורה, איזו חכמה, איזו תבונה? אם, למשל, נותנים דמיון לזה, אם היה מטוס אחד שבמטוס הזה עלו כל גדולי החכמים בפיזיקה, בגיאוגרפיה, בלשונות, בדקדוק, בחכמות, בכל הסוגים. כולם עלו לתוך מטוס אחד. ‫נקשקו להם מילים מטוס אחד, אז בשלום הוא מטוס אפסי. זה אומר שהעולם עכשיו חזר כמה שנים אחורה. למה? כל החוכמה שלהם, כל ההמצאות שלהם, שעוד לא פיתחו אותן. עוד לא הוציאו אותן. הכל הלך, חזר לכמה שנים אחורה. בזמן כמו שהיום, שות תנאים. סביב ארבע אלפים תנאים שמתו. זה בערך שבע מאות, שבע מאות לבעיות גדולי, שהם בדרך חכמים מופלגים. בדרך חכמים עצומים, ממש היה כבר... אי אפשר, אנחנו בתקופה שהיה תמיד חכמים.

8:39כשפיתה נופלת לתוך זוהמה, כל הממצאים האלה, לפעמים אנחנו עומדים בקבר רחל, רואים מסכן חייל נפטר, רשת חיילים, עוד זה עוד, 700 לוויות של גדולי, גדולי הדור. ואיך מתו? לא מתו על מיטתם, בשקט, בשמחה, אחרי חיים ושנים. מתו צעירים, במיתה הכי אכזרית. כמה זה צריך לגרום לנו להירתע מכל מחלוקת, מכל פלגנות. ואנחנו מכניסים את זה לעצמנו 49 יום. עוד פעם, עוד פעם, תזכור, תזכור, תזכור. ואחרי שאנחנו עשינו הכנה כל כך גדולה בספירת העומר, ואנחנו מנסים, אולי נצליח להגיע לדרגה שהעם ישראל היה לפני מתן תורה, ויחן שם ישראל, כאיש אחד בלב אחד. אולי. ואז אנחנו, כל ההכנה הזאת אפשר להגיע למתן תורה. כי בלי זה, איך בן אדם מגיע למתן תורה? מגיע למתן תורה אם הוא מכוסך, אם הוא לא בסדר, אם זה וזה בכלל איזו... ואחד אומר לי, עזוב, אני... הוא אומר לי, הוא לא יהודי. מה, איפה אתה יודע אם הוא יהודי או לא יהודי?

9:42וכך הרבה, זה בעצם היסוד הזה של המחלוקת, זה דבר מורה. בעצם האימון הזה של ספירת העומר הם מסמלים ומלמדים אותנו מה התכנית של עם ישראל לעצמו כדי שיוכל להגיע למצב הכי אידיאלי, הכי טוב שלנו. וזה בעצם הנביא אומר, שזה נבוא העתידה, כתוב, וגר זאב עם כבש, ונמר עם גדי ירבץ, ופרה ודוב תרעינה יחד. לשעשה יונק על חור פתן. זאת אומרת, הנוגדנים הכי גדולים שיש בבריאה, לעתיד לבוא בביאת המשיח, זה נושאים. הנוגדנים הכי גדולים. גר זאב עם כבש. ברוסיה היו אוהבים לעשות הרבה הופעות. אז גם היו שמים זאב עם כבש, אבל כל שעה מחליפים כבש. אני אוכל אותם. גר זהב עם כבש. אבל אנחנו בנבואה, בנבואה העתידה, בנבואה העתידה שהנביא אומר "וגר זאב עם כבש", אנחנו אומרים שכביכול לא יהיה מושג של מחלוקות. לא יאים לצערנו, כמה פלגנות. גם בתוך עם ישראל, שומרי תורה ומצוות מצביעים. פלגה זאת, פלגה זאת, זה כנגד זה, וזה כנגד זה, וזה כנגד זה, וזה ככה, וזה ככה, וזה ככה, וזה ככה. כל כך הרבה מחלוקות, כל כך הרבה דברים. אנחנו אומרים, מתי הכל יתאחד? בגאולה. השאלה, כמה זמן ייקח לאחד את עם ישראל? אם אנחנו נתחיל את העבודה מעכשיו, אז הגאולה קרובה. אבל אם עוד לא, אז הקב"ה אומר, מה שאמרו חז"ל, שאם עם ישראל לא יהיו ראויים.

11:06מעביד להם מלך קשה כהמן, שזה מאחד אותם. למה? אצל המן, אומר הכתוב, המן נקרא צורר היהודים. מה זה צורר היהודים? אז מסבירים, כמו צרור עשה מהם. צרור, מה זה צרור? אתה לוקח הרבה מטבעות, הוא צורר את כל המטבעות, שם אותן ביחד. אה, אבל רגע, זה שקל, זה חצי שקל, זה דולר, זה סנט, זה יורו, זה אין. אין, אבל חיברת אותם כולם באותו דבר. זה אותו דבר, זה מה שהמן עשה. האמן היה בפרס, וגזר על כל הארצות, כל העולם, מאה עשרים ושבע מדינות. אז מה פתאום היהודים באשכנז התאחדו עם היהודים בפרס? מה הקשר? אז מה הקשר? כולם רוצים להינצל. זה הדבר הזה שחשפי שלום, הקדוש ברוך הוא אומר, אם אתם לא תתאחדו באמת קשה כי המן... ש... יעשה לנו... למה כתוב כאמן? למה לא כתוב כאלה, בוחן לבבות? כי טיטוס לא היה חסר רשעים בכל הדורות, אבל כאמן, כי דווקא על המן נאמר עליו צורר היהודים שהוא איחד את כולם. הוא עשה מכל עם ישראל צרות ותחת כולם, חיבר את כולם ביחד.

12:08וזה השאלה כמה אנחנו רוצים לעשות. ולכן כל בן אדם יגיד מה אני אעשה, איך אני, מה אני, אשנה את העולם, אף על פי שיש בכוח כל אדם לשנות את העולם. אבל מה לפחות בן אדם, כותב שכל יהודי הוא עולם קטן. כל בן אדם הוא עולם קטן, אדם משנה אצל עצמו, אדם משנה אצל כמה שיש לו בסובבים, לא לבוא ולדבר עליו ולפלג ולחלק ולהגיד זה לא איתנו, זה כן איתנו, זה לא איתנו. עלינו, אתה עם נצערנו, כל אחד, לא, אתה לא מסתדר, אתה לא זה, אתה לא זה. זה כמה שיותר לחבר ולאחד את עם ישראל וזה התכלית של הימים האלה של ספירת העומר, שאנחנו צריכים להגיע לדרגה כזאת בחג השבועות, חג מתן תורה, מוכנים לתורה. כמה שיש לו בסובבים, לא לבוא ולדבר עליו ולפלג ולחלק ולהגיד זה לא איתנו, זה כן איתנו, זה לא איתנו. עלינו, אתה עם ישראל, כל אחד, לא, אתה לא מסתדר, אתה לא זה, אתה לא זה. זה כמה שיותר לחבר ולאחד את עם ישראל וזה התכלית של הימים האלה של ספירת העומר, שאנחנו צריכים להגיע לדרגה כזאת בחג השבועות, חג מתן תורה, מוכנים לתורה. קירוב הגאולה, גם קירוב הגאולה וגם כדי להיות מוכנים בכלל לתורה. ובאמת, מה הדבר החשוב כל כך באחדות? כתוב בזוהר הקדוש: עם ישראל, אורייתא והקדוש ברוך הוא זה דבר אחד. מה זאת אומרת? אם ניקח למשל ספר, אני אשאל אותך: מה זה ספר? מה זה ספר? אז יש את הכריכה, יש דפים ויש עוד כריכה שאת יכולה לראות. אבל מה זה ספר? מה זה ספר? כל זה.

13:20כל זה. הכריכה זה ספר, חלק מהספר, הדפים זה חלק מהספר והכריכה השנייה גם חלק מהספר. נכון? זה בדיוק מה שמורכב. קודשא בריך הוא זה חלק אחד, התורה זה חלק שני, ועם ישראל חלק שלישי. תנסה להפריד ביניהם. זה ספר קרוע. זה משהו אחר. אין, אי אפשר להפריד. עכשיו, בא ונדע מה עושה, ואתה אומר, זהו, היהודי הזה, הישראל הזה הוא לא בסדר. הוא לא מתאים לי. אתה קורע ממי? אתה חושב שאתה קורע רק מעם ישראל, אבל לא, אתה קורע ממה? זה מהתורה. זה אומר, יבוא בן אדם ויגיד, הדף הזה לא מתאים לי. קורע את הדף הזה. מה אני אגיד לו? למה קראת את הספר? הוא יגיד לי, איזה ספר קראתי? דף אחד קראתי. החסרת כבר בכל הספר. למה החסרת את זה בכל עצב? מה עשיתי? יש פה 200 עמודים, 300 עמודים, לא מספיק לך. אתה מבין את הספר? בדיוק, כל יהודי ויהודי יש לו את הכוח היחיד והמיוחד שלו. ולכן כתוב שאותיות ישראל, זה רשת אבותיה, יש 60 ריבוא אותיות לתורה. למה החסר את זה בכל עצב? מה עשיתי? יש פה 200 עמודים, 300 עמודים, לא מספיק לך. אתה מבין את הספר? בדיוק, כל יהודי ויהודי יש לו את הכוח היחיד והמיוחד שלו. ולכן כתוב שאותיות ישראל, זה ראשי תיבות, יש 600,000 אותיות לתורה.

14:27מה זה אומר שיש ערבותיות לתורה? כל התורה כתובה באותיות, כל יהודי יש לו אות בתורה. כל יהודי יש לו אות בתורה. עכשיו, יש ספר תורה שלם, חסר בו אות אחת, עוד תהיון. עוד תהיון. למה בזול? יש לך כל כך הרבה, למה לא תגיד הולכים אחרי הרוב? הרי יש כלל בהלכה, שכל דבר הולכים אחרי הרוב. למשל, יש בן אדם שמצא חתיכת בשר. תשע חנויות של בשר כשר, באזור נמצאים, והכנה אחת של בשר טרף. אתה לא יודע מאיפה זה. מה אנחנו אומרים? הולכים אחרי הרוב. אחרי הרוב. זה לא שזה קרוב לאיזה משהו, נמצא באמצע. הולכים אחרי הרוב. למה פה לא הולכים אחרי הרוב? כל זה כבר בתורה כתוב. כל תשובה לזה אין. ביהדות, בדיני נפשות, שזה כמו ביהדות, כשספר תורה מסמל את האות הזאת שזה כנגד היהודי, לא הולכים אחרי רוב. זה הדבר המיוחד שאף אחד לא יכול להשלים אותך. אף אחד לא יכול להיות במקומך. אף אחד לא יכול להיות... אתה יודע מה? לך אתה. ההוא יהיה. עד כדי כך שזה דין לדיני נפשות.

15:31אמרה ואומרת מסכת סנהדרין. ויש עוד כמה מקומות, בערכין וכו', כל מיני מקומות, בדיני נפשות. בדיני נפשות. מה זה דיני נפשות? יש חס ושלום, הגיע בן אדם, רוצח, נכנס, או אפילו לא בן אדם, אפילו קבוצה שלמה, צבא שלם, אומרים, שלום, אנחנו רוצים את הבן אדם הזה. תביאו לנו אותו, אם לא אנחנו נהרוג את כולם. עכשיו, בתוך העיר יש להם חכמים מופלגים, יש רבנים, יש צדיקים, יש צדיקות, יש ילדים, יש ילדות. צריכים לתת להם? שלום. אם לא תיתן להם? מסוגל להרוג את כולם. כולם. מה הדין? שלא לתת להם. לא לתת. לא לתת. למה? למה? אם הוא לא חייב מיתה, אסור לתת לזה. אפילו שכולם, אנחנו לא עושים מה שעושים. זה כוחו של יהודי. עושים את כולם, אבל מצד שני כולם פה, אנחנו לא מוותרים על אף יהודי. מה יהיה? תהרגו כולם, יהרגו כולם. יש עוד דבר שנקרא, זה מה שנזכרנו בגמרא במסכת סנהדרין. הגמרא אומרת, מה ישנה דאי דמך דידך, דידך שם הכתפי בין אדם דידך. כלומר, יבוא בן אדם, יגיד, אני חכם, אני רב, אני זה, אני זה. אני קודם ליהודי הזה. אני קודם לזה.

16:51הגמרא אומרת, רגע, מי אמר לך שהדם שלך יותר אדום מהדם שלו? הוא יותר אדום ויש לך פרוטקציות בשמיים. אחרי כל יהודי, מאשר, הוא נושם את השחרור. מתי הלך יהודי? הלך אחד בעולם. יש במדרש, מסופר, הגיע פעם אחת זקן לאברהם אבינו. אברהם אבינו היה בעל חסד גדול, יש לו ארבעה פתחים, הכל בסדר. אבל מה? אחרי שהיה מארח את האנשים, היו מוציאים בתמילון במדבר, זה הרבה. זה מחיר. זה מחיר פה כיוסק. אבל לא כיוסק בתחנה המרכזית, אבל כיוסק באמצע המדבר. מחציץ מחירים, הכל. אז הם אומרים, מוכנים לשלם. מקבלים כסף, הכל, הכל יש באוהל של אברהם. ואחרי שהם אכלו, שתו, הכל בסדר, רוצים לשלם, מדרש אומר שאברהם אומר להם, זה לא אני הבאתי לכם, זה בעל הבית. הוא אומר להם, מי זה בעל הבית שלך? הוא אומר להם, בורא עולם, שברא את השמיים ואת הארץ. הרי הוא עושה להם שיקור. הם רואים את השיעור ואומרים, בסדר, מה אנחנו נגיד? אמרו, תבחרו את השם. הם אומרים, ברוך אתה, השם, ומברכים אותו, ברוך אלוהי אברהם, וזהו. גם אחד, אומר המדרש, הגיע אליו זקן בן שמונים. הוא אומר, מה זה זקן? נראה לי, כמו מלפית, זה גלגול שלה. לא מוכן להגיד כלום! אחרי שנתן לו לאכול, נתן לו לשתות, נתן לו הכל, הוא אומר לו, תגיד לי! תודה לה', השם.

18:18זה שבאת שזוב אותי, אתה איש, כמה, אמין בכלום. אמר לו, טוב, אז תשלם. אמר לו, אני מוכן לשלם. אמר לו, כל מחיר, מחיר. אמר לו, קנית סטייק אחד? 300 דולר. אמר לו, מה 300 דולר? זה חצי כבש אני קונה ב-300 דולר. אמר לו, חביבי, איפה תמצא באמצע המידבר? סטייק חם. לא קר מהבית, בסדר. סטייק חם. מה אכלת? עוד סלט? קרן סלט, 100 דולר. אז כן, נוציא אותו שם, עשרת אלפים דולר. והזקן הזה לא מוכן להגיד... תודה להשם. לא מוכן. שלם! עוד ועוד, תגיד, תתפטר, מה אתה, טמבל. אתה אומר שלוש מילים, מה אתה מפטר, מרוויח עשרת אלפים דולר. לא מוכן. כמה יצר הרע, לתוכו הוא נכנס. לא, ולא מוכן. אחרי שעלה, חברה המצטרך, נגלה עליו הקב"ה. כך אומר המדרש. מה לא תגיד לי, אני לזקן הזה מחכה שמונים שנים. אתה לא הולך לסבלנות אצלו שמונה דקות? ישר אמרת לו, תביאי כסף, שלחת אותו. הוא אומר, תלך אחריו, תחזיר אותו לביתו. תחקתי במגרש, אמרה, מבינו? מה מבינו? הלך! מה לא, מה אתה רוצה עכשיו, דתי גנב? לקחת לי את כל הכסף? אתה רוצה עכשיו עוד כסף? בוא, בוא, בוא, בוא תחזור. עכשיו בחינם.

19:30שב על כוס קפה, עלי, על חשבון הבית. שב, דבר וחזור בתשובה. מה אכפת לקב"ה? חושב יהודי, זה... זה עוד לפני שהיה יהודי, עוד לפני שעברנו שם מושג של יהודי, אבל לקב"ה חשוב שאחד שכופר מאוד בעולם יחזור בתשובה. קל וחומר עם ישראל, יש איזה בן אדם אחד בעולם, נמצא בסוף העולם, שחושב שהוא כופר בקדוש ברוך הוא, לא מכיר בכוח הקדוש ברוך הוא, כמה הקדוש ברוך הוא מצטער על הדבר הזה. כמה הקדוש ברוך הוא נמצא עם הבן אדם, ולפעמים הבן אדם אומר, דיברתי עם איזה בן אדם אחד, מסכימות, ודיכאון, ועצבות, ודברים. מה לי, אני חושב הקדוש ברוך הוא לא נמצא איתי. שלמה? אני אומר לי, כן, אני בעצבות, לכל הדברים האלה. מה שכן, הוא בא במדרש הפוך. בכל צרתם לא צר. בכל צרתם לא צר? מה זה לא צר? יש כתיב הכי, יש למד ו' שזה לא, ויש למד א' שזה לא. שם כתוב למד ו' ולמד א'. מסבירים במדרש, מה זה בכל צרתם לא צר? עם הצרות של עם ישראל הקב"ה משתתף.

20:34מה זה אומר? יש יהודי שנמצא עכשיו בצרה חזקה. קרה לו משהו, חס ושלום חולי, רחמנא ליצלן, קרה לו בעיות בפרנסה, בעיות בנושאי הבריאות, בעיות בזה, בעיות בזה, כל אחד עם התיק שלו. כל אחד עם החבילה שלו. כשהוא מצטער, אוטומטית הוא מכניס את גבורי העולם לאותו הצער. והשכינה מצטערת איתו, איתו ביחד. אבל הוא לא מכיר את השכינה, אבל הוא לא שומע את הרב, הוא לא משרים. אתה יהודי, כמו שאמרנו, גוף אחד. אפשר לקרוא דף מהספר ולהגיד לו קראתי בספר, אפשר. כשחלק אחד בספר... כל הסיפור. כמה הקב"ה, וגם במילא, ההשפעה שיש לכל לומדי התורה, גם יכול להלין לזה. כל עם ישראל ביחד, אנחנו רוח אחת. לכן, כשאדם אומר, אני מצטער, אני נמצא בחיים שלי, מה אתה מטריד אותי? אין מטריד. זה כולם ביחד. איזה סיפור. סיפר אותו רבי שלום שבדרון. רבי שלום שבדרון היה מגדולי המגידים בדור הקודם. הוא אמר, הגיע פעם, הוא ידע, שהוא היה עשיר של הקהילה. כל מי שבקהילה היו כסף, היה יודע, אצל העשיר יש לו כספות, אבל לא היה בן. אז מה עושים? מגיעים לעשיר, שמים אצלו את הכסף, כשרוצים הוא מחזיר. בינתיים העשיר היה עושה עם זה עסקים, מרוויח קצת, נותן להם חלק מהרווחים.

21:51יום אחד העשיר הזה נכנס לרב, כולו מבוהל, כולו רועד, אומר לו, הרב, הספינה, כל הספינה, ומתעלף. הרב העיר אותו ואומר, התחיל לצעוק עליו, מה אתה מתעלף כל רגע? אתה לא מתבייש? העשיר אמר, גם אם אאבד את הספינה, גם אני צריך להתבייש? על מה אני מתבייש? אמר לו, על מה אתה עכשיו מתעלף כל כך? על מה אתה בצער כל כך שאתה לא יכול להכיל את זה ואתה מתעלף? הוא העיר אותו ואמר, התחיל לצעוק עליו, מה אתה מתעלף כל רגע? אתה לא מתבייש? האיש אמר, גם איבדתי את הספינה וגם אני צריך להתבייש. על מה אני מתבייש? אמר לו, על מה אתה עכשיו מתעלף כל כך? על מה אתה בצער כל כך שאתה לא יכול להכיל את זה ואתה מתעלף? כל הרב, כל הכסף ישכב אצלי. כל הכסף שאנשים שם, כל היתומים, כל האלמנות, כל הכספים, הכל הכל, השקעתי בספינה של מסחר. כל הספינה עם כל המסחר טבעה בים. עכשיו לא רק זה שאני אעניק, אני בא על חוב ליתומים, לאלמנות, לאנשים, לכל העיר. כל אחד מהעיר שרואה אותי, אני בא על חוב שלו. איך אני יכול להסתכל בפנים של מישהו? אז הוא חשב, אמר לרב, נו, אני לא יכול להתעלף על כזה, אבל אני יכול להתעלף, אני יכול. אמר לו הרב, בוא תשמע, אתה אמר להתעלף, אסור לך. אמר לו, למה? בוא תקשיב. כתוב: "בכל צערם לו צער." הקדוש ברוך הוא מצטער עם עם ישראל באותה דרגה שהאדם מצטער, בורא עולם מצטער. עכשיו תחשוב, אתה עכשיו הבנת את הכאב.

23:12וצטערת בכזאת רמה של צער עד שלא יכולת להחזיק את עצמך מהצער הזה עד שהתעלפת. אותו צער עשית לבורא העולם, שהוא מצטער ברמה כזאת של צער שכן הוא לא יכול לסבול. על מה הצטערת? על הכסף שאיבדת. זאת אומרת, אתה מצטער על דבר וגורם את אותו צער לבורא העולם, שבורא העולם כביכול לא יכול לסבול את הצער הזה. אז עדיף לא להצטער? כן, עדיף לא להצטער. אמר לו: עכשיו עשית עבירה. גם מבית כסף, גם אומר לו: עשית עבירה. אמר לו מה התיקון של זה, אמר לו התיקון, עכשיו תתחיל לבכות. תשמע. אמר לו הרב איזה תשמע, כל העיר חייב לה, חייב לאלמנות, כל העיר אני חייב לה, לכולם. אמר לו הרב חייב לא חייב, אתה רוצה לשמח, אתה רוצה לשמור פה, או להשאיר אותו בצער. אמר לו בסדר, נותקו, נותקו, נותקו, אתה יודע, כמו... כלום, אין לו חשק. אבל הוא לא יצא ידי חובה. קדימה. התחילו לרקוד, לרקוד, לרקוד, לרקוד. לאט לאט שמעו שהעשיר, שהפסיד את כל הכסף, רוקד אצל הרב. הוא לא בטוח, שתגיע זה, מה קורה? מה הוא רוקד? שתגיע, הוא גם הפסיד את כל הכסף, כמה הוא רוקד? הגיעו לרב, הרב אמר לכל העיירה, הקשיבו, היה עכשיו הפסד, זה יגרום צער לקב"ה, כדי שאנחנו...

24:32נתקן את הצער הזה, נצטרך לסמוך לקב"ה. נשמח לקב"ה. כמה שאנחנו נהיה בשמחה, ככה קב"ה יהיה בשמחה. זה הפשט, מה שאנחנו אמרנו מעין ההתחלה. קודשא בריך הוא, אורייתא וישראל חד הוא. קב"ה, התורה ועם ישראל זה אחד. וזה גם הסיבה, מה שכתוב, שאדם שעוסק בתורה, בתורה כמו שצריך, נשמח תמיד. נצמח. לא צריך לראות את המקיפות, למה? כי התורה, הקב"ה, הכניס את כל כולו בתורה. כך הרמב"ן אומר, זה גם רמוז בדברי הגמרא. הגמרא אומרת, "אנכי ה' אלוקיך," אנכי ראשי תיבות: "ענה נפשי כתבית יהבית." הפירוש המילולי שלו: "אני עצמי כתבתי ונתתי," הכוונה, אני עצמי, לא על ידי שליח. ולא שמסבירים מה זה "ענה נפשי"; אני את נפשי, הכוונה, אני את עצמי. הקב"ה אומר, כתבתי בתוך התורה. ככה הרמב"ן אומר שכל התורה זה אותיות של הקדוש ברוך הוא, השמות של הקדוש ברוך הוא. עכשיו, הקדוש ברוך הוא אמר כתוביו, עוז וחדווה, קומו, תמיד בשמחה. תמיד בשמחה, עוז וחדווה וקומו. אז כמה שאתה יותר מתחבר לתורה, יש עליה באדם הרבה יותר. הקדוש ברוך הוא לומד תורה, אם הוא כתב את התורה, הוא יכול לכלול כמובן.

25:44נכון? אז ככה, התורה היא, כיוון שהיא חלה מהקדוש ברוך הוא, זה משהו רוחני שאין לו גבולות. אין לו סוף. מה? השפעה זה בדיחה, לא בדיחה זו השפעה, לא שמחה כזאת. רק שמחה חלה. נתן! שמחה תמידית. שמחה אלוהית ושמחה תמידית. מה ההבדל? יש בן אדם, הוא עצוב. שומע איזה בדיחה, שומע איזה משהו מצחיק, שמח, גומר, נגמר לו החיוך. נגמרה הבטריה. הוא צריך משהו יותר גדול. אז הוא שם לו אתרי האחר. זה רגע. זה יותר גדול. לוקח משהו. ואז עוד פעם יורד, יורד, וזאת פעם חוזר לעצמו. התורה זו שמחה פנימית. אז זה אמור, אמור, הגדרה. ההבדל בין שמחה אמיתית ושמחה חיצונית, שמחה אמיתית היא פורצת מבפנים לבחוץ. שמחה חיצונית, זה מבחוץ לבפנים. צריך לשתות משהו, צריך לשמוע בדיחה, צריך זה, צריך זה. וזה שמחת התורה. מה זו שמחת התורה? כשאנחנו שמחים בשמחת התורה, מה זו שמחת התורה? לא יודעים קורותיה, אמרה ביי, אמרה ביי, אמרה ביי. מה אתה? התשובה לזה, כיוון שכל נשמות ישראל כולם מחוברות יחד, וכולנו חלק מהקב"ה, אנחנו חלק מהתורה, הנשמה רואה עוד חלק שלה.

27:01עוד חלק, איזה חיבור יש למשל, בן אדם לא ראה את החבר שלו, אח שלו, אבא שלו, שנים, וסוף סוף הוא רואה שהוא מתחבר. נשמה, הרבה פעמים הוא לא רואה את החלק שלו. גם אם אדם עושה מצוות, אבל זה עדיין לא חלק של נשמה. כי נשמה היא דרכה בתורה. חודש אבריכו, ראית בישראל. צריך להתחבר. לכן, וזה בעצם כל בן אדם יכול לבדוק את עצמו, איפה המצב שלו בתורה. יש בן אדם אומר אותו, תשמע, ואני לומד. לא שמח, לא יודע. קורא אמר אביי, כמו קורא ספר טלפונים, 8358. לא הולך לו. מה התשובה? חסר לך בתורה, זה לא תורה. זה עדיין לא תורה. זה מה שהמגן מוילנא אומר, כתוב, לא אותי קראת יעקב כי יגעת בישראל. אומר המגן מוילנא, מה זה לא אותי קראת יעקב כי יגעת בישראל? אומר, הקב"ה אומר לעם ישראל, אתם באים, איזה קשה, וואו וואו, איזה קשה, איזה קשה לעשות את זה, לשמור את זה, לעשות מצוות, ללמוד תורה, קשה קשה, אומר הקב"ה, אתם לא שומרים את התורה שלי.

28:01זה לא שלי, זה לא אני. נגיד מידו ונאמר על זה משל. והיה איזה סוחר אחד, עשיר גדול, הגיע לאיזה בית מלון, ואמר לרכּב, ששירת אותו, אמר, תעלה את המזוודה שלי לחדר. והרכּב מגיע אליו, אחרי עשר דקות, כולו מזיע, מטפטף, אמר לו, העליתי, איזה קשה היה. אמר לו, זה לא שלי. אמר לו, זה לא שלי. אמר לו, איך אתה יודע? לא ראית את זה. אמר לו, כי שלי זה חבילה קטנה. אמר לו, מה אתה כל כך מזיע ומטפטף? בטוח שלא הרמת את החבילה שלי. זה מה שאומר הקדוש ברוך הוא לעם ישראל: אם אתם מתעייפים, קשה לכם וזה וזה וזה, אתם עוד לא. אבל מה שכן... יש טענה דבי אליהו שאומר, שכיוון שהיצר הרע, הדבר שהוא הכי מפחד ממנו, היצר הרע, זה תלמוד תורה. למה? כי הגמרא אומרת במסכת קידושין, "כדי לעמוד, אם ברזל הוא יפוצץ, אם אבן הוא נימוח". זאת אומרת, שזה הנגטיב הכי חזק שלו. זה הדבר שמחסל אותו. התורה. אותו משאר המצוות. יש לפעמים, פרסמים, מצווה נדירה, פטר חמור, מצווה נדירה, מצווה נדירה, בן אדם הולך למצוות הנדירות, האלה מפסיד שיעורי תורה.

29:11עשה טוב או לא עשה טוב? למה לא? יועדתם אותו רגל נגד כולם. היצר הרע, חפש לו מצוות נדירות. הולך לחווה שם, הולך לחווה, מסדר לו הרבה עזים, הרבה חמורים, שיבנדו כולם פטרים, שיבנדו כולם למצוות נדירות כאלה. שולח כן, מצוות נדירות כאלה, למה את חיים בן אדם? יש לך שיעור תורה. כל מצווה אחרת, ואתה מבטל על התורה, חס ושלום זה כתוב. כתוב, והיצר שווה לו, למה הוא יודע? כל המצוות אני אסתדר. כשלא אחריכם, פתאום חמור, אני אסתדר עם כולם. אבל המצווה שאתה מבטל על התורה, כאילו הוא עומד להתפוצץ. זה כימי. אי אפשר להחזיק מעמד. ובשעה שיש לאדם את המצוות מנגד, אז יש כללים. הרמב"ם כותב, רק מצווה שאפשר לעשות על ידי אחרים יכול לבצע את דוריו. אם נמצא שאפשר לעשות על ידי אחרים, אתה לא הכהן שפודה את הפה את השמות. עדיין כן עשית קורס כמונה. ראה אחד, הגיע לרב ואמר לו: "רב, תגשים, אני ניכל בחוץ מכל הממשל. אתה לא רוצה להיות כהן?" אמר לו הרב: "אפשר, מה זה רוצה להיות כהן?" אמר לו הרב:

30:24כמה זה עולה? חושב שזה כמו פתיחת היכל? כמה אתה רוצה על זה? איזה דולר? לומד רמב"ם יכול לעשות לך כהן! מתי המסגרנו? מה זה, מה אני אחראי? שואל איפה שיהיה לך כהן? אה, אני אהב שם. לא, לא, הבנתי, הבנתי. תסתכל ימין ושמאלה. כהן על שמאלה. סגור. תגיד לי, מה אתה משגע אותי? מה אתה רוצה ממני? מה אני יכול לעשות לך כהן? מה אני אשמחה כתַר כהונה? אבא שלי היה כהן, סבא שלי היה כהן, כל המשפחה אנחנו כהנים! יש לנו מסורת, אני גם רוצה להיות! חבל שהוא קנה את זה! הלך לרב, עשרת אלפים שקלים הוא נתן. הרב כולו שמח לו כתר, אמר לו: תגיד לי, מה אתה טיפש? מה אתה רוצה ממני? תלך תהיה כהן בברודא, מה אתה רוצה ממני? אני לא יכול למנות אותך. ואז הרב אמר לו: תקשיב, תגיד לי רגע רגע, מה בוער לך כל כך להיות כהן? מה חשוב לך? אני אומר לך, אני אגיד לך את האמת. קטר תורה יכול, קטר מלכות תלוי באיזו תקופה בהיסטוריה, תקופות שמלכו רק מלכי נדוי. אבל קטר כהונה, מה אתה רוצה ממני? הוא מתעכב, תשלם אותה עד עשרת אלפים דולר. אבא שלי היה כהן, סבא שלי היה כהן, כל המשפחה אנחנו כהנים! יש לנו מסורת, אני גם רוצה להיות! חוץ מזה שהוא קנה את זה! הוא אמר לרב, עשרת אלפים שקלים.

31:34בסדר, אין בעיה. באמת הפוסקים כותבים שהיום בחזקת כהונה יש סוגיות, הרב עובדיה, בהרבה תשובות שהיו מקווים של... ספק אסורה לכהן. הרב אביגדור, חלק מהתשובה שלו עשה ספק ספקא. ספק אם אנחנו בכלל כהנים היום. ואחרי זה, ספק נוסף. זה ספק אם האישה הזאת היא אסורה באמת או לא. יש ספר חסידים, שכותב דבר מרעיף. אליהו הנביא גילה לאחד מגדולי ישראל, והוא שאל אותו, מתי יבוא המשיח? אמר לו: מתי שמאה כהנים ילכו ויקיפו את הר הבית ויתפללו, תבואו לגאולה. בתפילות, כן? זה בחסידים מהקדמון, או אחד מה... כן, קרוב לתקופת הראשונים. הוא אמר לו, מתי ש... יקיפו את הרבי ויתפללו, תבואו לגאולה. הלך אותו גדול... שעשו חצה לבית הגאולה! טוב, הקיפו, הקיפו את הכל, באמצע מתגלה אליו אליהו. הוא אומר לו, נו, באיזו שעה המשיח מגיע? הוא לא שואל באיזה יום. באיזו שעה כבר. אמרת שהוא יבוא. הוא אמר לו, מה אתה רוצה? כל הכהנים פה, אף אחד לא כהן. הוא אמר לו, אף אחד לא, אתה רואה, רק הוא, שהוא עיוור בעין אחת, מצולע ברגל אחת, וכולו ייסורים, רק הוא הכהן האמיתי היחיד.

32:59היחיד, יפה אמרנו. זאת אומרת, כל השאר הם צדיקים. חושבים שזה קודם. כן. או שיש לפעמים, בתקופות מסוימות, היו כאלה שרצו להתנדב. חשבו שכמו להתנדב ח"י שקלים, הם יתנדבו שנתיים כהן. זה כמו איזה מצווה כזו. בסדר? אז נחזור חזרה. למה המושג הזה שהתחלנו בו מעין ההתחלה? מה הגדולה שעם ישראל יושבים ועוסקים בתורה? כמה שמחה זה צריך להביא להם? אבל אמרנו שיש תנא דבי אליהו שאומר שבהתחלה דברי תורה נמשלים לזית. בהתחלה לזית. זית מר. למה? כיוון שהיצר הרע, כמו שאמרנו, רוצה להפריע לך. עד שיצר הרע רוצה לעשות הכל שלא תשב בתורה. הוא עושה לך את זה, עושה לך את זה, עושה לך את זה, עושה לך את זה. אבל אם אדם יושב וכובש את זה, זה נהיה לו כל כך מתוק. אחרית חיים שהיה לו מהתורה, ראוי אלו שראו אותו, העידו. העידו מתוק, ממש טועם, טועם את העקיצות. אנחנו... רק אם נכניס סוכרייה ניתן. אין מה לעשות. למה? זה כיוון שלנו יש כיסוי. גם אם ניקח את הסוכרייה הכי טעימה, נעטוף אותה בנייר כסף חזק, ונכניס לפה. נמצוץ עד מחר. הלשון תיגמר לנו.

34:13אבל הסוכרייה לא נטעם כלום. לא, מה שקוראים שהיא עטופה בכיסויים, בדברים, כל כיסוי של משהו לא במקום, של משהו שלא עשינו על פי רצון השם, זה עוד כיסוי. זה עוד כיסוי. אז צריך לקלף את הכיסויים ואז להגיע לדבר הזה של הטוב. זה בעצם הדבר הזה שאנחנו אמרנו, הרעיון שפתחנו בתחילתו. האחדות של עם ישראל. שזה בעצם הימים האלה של ספירת העומר. עם הזכויות והתורה והאמונה בבורא העולם, זכות המשולש שלא נראה יינזק. זה הדבר שאנחנו הכי צריכים לעזור בימים אלו, וזה בעצם ההכנה לחג השבועות. זה החלק הראשון. חלק השני, עם ישראל, התברכו בתואר עם קשי עורף. מה זה עם קשי עורף? כאילו מאוד קשים. מה זה קשים? לא מקבלים כל דבר בפלות. זה טוב או לא טוב עם קשה עורף? גם טוב וגם לא. זה טוב. טוב או לא? זה טוב. מה אתה אומר? גם טוב וגם לא. טוב. גלוי מתי? גלוי בדיוק. כשהם היו במדבר, הם עשו הרבה צרות למשה רבנו, אך כשהקב"ה אמר להם עם קשה עורף, הוא הכליל אותם. אבל בכל הגלויות, עם קשה עורף הזה, החזיק מעמד. זה מה שהחזיק את המשך. המשך על הקשנים. הקשנים,

35:36...לכן אומרים, אתה רוצה... כל יהודי, לא משנה מה הוא אומר, אנחנו אומרים שני יהודים, ארבע דעות. אבל הוא ישר אומר הפוך. אתה יודע, הוא היה הפוך. היה ככה הפוך. אז זו העקשנות שלהם, כל אחד דבק במטרה שלו. שהם משתמשים בזה לתועל... חזק וברוך. משתמשים בזה לדבר לא טוב. היה רב אחד, קראו לו רבי מנחם. נתן אותך מופלאה, גאון אדיר. אבל עקשן כמוהו לא היה. כמה שהוא היה גדול בתורה ובמידות לא רגילות, אבל עקשן אי אפשר לבוא. כל העולם עמדו יוצאים בתואר גדולי התורה ובתואר משום דבר לא יעזוב. יום אחד הזמינו אותו ללכת לעיר אחרת. בין העיר הזאת לעיר הזאת היה יער. הרב המסכן, לא יודע, לא יער. הוא הולך לומד תורה. המסכן נאבד ביער. נאבד ביער. הוא הולך, פונה ימינה, פונה שמאלה, פה עצים, שם עצים, כן. שבוע שלם לבד ביער. הוא כמעט היה על גבול איבוד ההכרה. היה לו קצת מזון, כמה דברים אחרים, שתה. העיר שלו בינתיים, רואים? הרב לא מגיע. העיר השנייה גם רואים שהרב לא מגיע. אף אחד לא מחפש אותו. לבסוף הם יצאו ליער, ונפסק כוחו כך. הוא אמר, יש כמעט השער למוות.

36:52קחו אותו, קחו לו לאכול, קחו אותו לספורט, קחו אותו אחרי הסדר. שנייה בריא, מהירפו חושים שהיה לו, התבלבלו לו הימים. והוא חשב שיום חמישי בלילה זה יום שישי בלילה. חכו מה קרה! מגיע יום חמישי בלילה. לא, אף אחד לא מתכונן לשבת! קורא לרבנית להשתוק. אמר לנו, שבת! לא, לא, סליחה. שבת קודש! נכין דגים? איך היא תתלבשי? מה אתה עושה? הלך לבית המדרש שלו, קבלת שבת. מי שלא עושה שבת, אני מנדה אותו, הוא מחלל שבת. לשמור שבת ביום שהוא לא שבת זה לא בסדר, אבל זה לא נורא. הגיע יום שישי בערב, עושים סעודת מלווה מלכה. קידוש, הבדלה.

38:08בְּסָמִים, הַבְדָּלָה, תִּזְמוֹרֶת, מַלְוֵה מַלְכָּה. כָּל הָעִיר עוֹד יוֹדַעַת מַה לַעֲשׂוֹת. וְהָרַב אוֹמֵר, מִי שֶׁיִשְׁמוֹר אֶת יוֹם שִׁשִּׁי, שֶׁזֶּה בֶּעֶצֶם כְּאִילוּ בִּשְׁבִיל עוֹמְסֵי שַׁבָּת, אֲנִי מְנַדֶּר אוֹתוֹ מֵהַקְּהִילָּה. יֵצְאוּ אַתֶּם מֵהַקְּהִילָּה. מַה אֶפְשַׁר לַעֲשׂוֹת? מַה אַתָּה עוֹשֶׂה? מַה אַתָּה עוֹשֶׂה? קָרָא לְכָל הַמִּשְׁפָּחָה שֶׁלוֹ, תַּדְלִיקוּ סִיגָר אֶת כֻּלָּם. שַׁבָּת! כולם! אתה או לא, את איתך בבואנה, בבואנה. כולם! עשו האנשים, והרב כועס, תקיף. הוא אומר, מה, זה תתפרק לי פה הקהילה? כל אחד ימציא לי שבת? אני הרב, אני יודע מתי שבת. מה אפשר לעשות כזה דבר? זו הייתה בעיה כל כך קשה. אנשי הקהילה לא ידעו מה לעשות. היה לו חבר שם, תלמידו של רבי שבתאי אבי שמואל שמל כמיליק. ישבו והמשיכו למסור את החשבות. היה גאון אדיר בתורה, במקבלה, בחסידות ובצדקות. אמרו לו נלך אליו, נשאל אותו. הוא אמר לה אם יצא דרך לגבוה אני אטפל בו. הגיע אליו ביום רביעי. אמר לו, באתי להתארח בשבת. אמר לו, לא נכון, מתי שבת? אמר לו, מחר, מחר שבת.

39:16יום רביעי, בחשבון שלה הוא, זה כבר יום חמישי. אמר לו, אני באתי להתארח איתך בשבת. אמר לו, אוי בסדר קהל הרבנית, הנה התורה, אפילו הרב אומר בערב שבת. תעשו שירת רבים גדולה, תיקחו אצלנו כולם, תבואו לראות את הרב. שאת לילה, בוא רגע. הבאנו את הרב שיעזור לנו. הוא הולך להיות עם הרב נגדנו. תשמעו מה אני אומר לכם. יום חמישי בערב, כולם הולכים לקבלת שבת חי. יש לה דמורים בגד מיוחד של שבת. הרב שמואל שמלקלוביץ' ובש את הרב ממיאמנוב זורח. אפילו גדול הדור הרשמו אל שמל כמיני קישבוק מודה לו שהיום שבת! מבסוט! קבלת שבת, שירים, ביחודים הולכים ועושים קידוש דגים על הראשונה, בשר, הכל בסדר וכל הקהילה בינתיים מגיעה לרב. וארב חלוי אשמן כבנטון התחליקה לשולחן אומר להם אנחנו מזכירים שהרב שלנו, הרב מיאמנו, ניצל מתוך היער. היה בסכנת מוות וניצל. וזה, אנחנו נותנים לרב לשתות לחיים. גדל הקב"ה, נוצר ליאל עם ישר נושא. עשרות שנים הרב מיאמנו לא היה רגיל לשתות בכלל.

40:32חזק לו כוס של יין, נגיד. חזק לו כוס, אמר לו הרב, תשתה את זה. זה לחייך, שניצלת. תראה איך אתה עושה את זה, תואם. ראשך עליך כמתרמיד. מתחיל להרגיש. אמר לו, אין, אתה חייב. זה להצלחה. הוא היה מבסוט, אמר לו דברי תורה. החליק לו את זה, גמר את הכוס, וזה גמר עוד כוס. עוד כוס, גמר לו את הבקבוק. רבע קרשי, גמר לו את הבקבוק. נפלה תרדמה על הרבי מאהרן. תרדמה כמו חוני המעגל. נרדם! בינתיים הוא אמר לכל האנשים, לכו תתארגנו לשבת. כולם הורידו את הבגדים, הורידו את הכל, הגיעו להעיר, הגיע להתארגן לשבת. אחרי שהתארגן לשבת, אמר לכולם: "תחזרו אחרי הסעודה." כולם באים לרב. הרב בטעם יושב, איך שהיה עזב, מגיע אליו, העיר אותו: "ברכת המזון, ברכת המזון." עקום. "בוא לו כמה, שאלתם לו כמה דקות. כמה דקות." ועד סוף חייו, הרב היה נורא בטוח שהוא הצליח להחזיר את כל עם ישראל לשורשים, לדעת מה זה שבת האמיתית. עד היום הוא בטוח שומרים שבת. תודה.

41:52ולאדם היו נכשלים. עד כדי כך. אז זו בעצם דוגמה של מה שאנחנו התחלנו ואמרנו לעם ישראל, עם קשה עורף. מה זה עם קשה עורף? עם שהוא עקשן. אבל הרבה פעמים העקשנות היא לטובה, תלוי למה מושכים את זה. זה חשב שלוש שבתות. יש כמה סוגי שוגג. יש שוגג של מלאכות. סדון שבת ושגגת מלאכות ושגגת שבת ו... אמרו לו לא שבת. אני חושב שהם טועים. טועים גמורים. הוא אומר, אתם מחללים שבת. טועים גמורים. זה בעצם גם הסימן לעם ישראל. לעם ישראל הקשנים. הם מתעקשים על הדבשים. היה פעם מישהו שהסביר... המעלה של עם ישראל, הקשנות זו מידה אחת שלהם. אבל עכשיו אנחנו תמיד אומרים, יש להם שלושה מידות: ביישנים, רחמנים, וגומלי חסדים. הרב פינקוס, זצ"ל, פעם צחק מבחן. היה פעם בארצות הברית, הוא עובר שם ברחובות, פתאום צלצל טלפון ציבורי. אני לא יודע, אתה עונה לטלפון, שלום, תביא לי את שמוליק. אני אומר, מי זה שמוליק? אתה יודע שאתה לא הגעת לבית פה. המעלה של עם ישראל, הקשנות זו מידה אחת שלהם. אבל עכשיו אנחנו תמיד אומרים, יש להם שלושה מידות: ביישנים, רחמנים, וגומלי חסדים. הרב פינקוס, זכר צדיק לברכה, היה פעם בארצות הברית, הוא עובר שם ברחובות, פתאום צלצל טלפון ציבורי. פתאום צלצל טלפון ציבורי. אני לא יודע, אתה עונה לטלפון שלום, תביא לי את שמוליק. אני אומר, מי זה שמוליק? אתה יודע שאתה לא הגעת לבית פה.

43:07ברוך השם, אני אצא לך את שמוניק פה. אבל הרפינקו אמר, אולי מישהו צריך עזרה. אני אעלה לו. אני, ברוך השם, מדברים מתוכנית רדיו זה וזה. מה הסיסמה שלנו? אני לא שומע רדיו, במיוחד לא רדיו של גויים. אם אתה אומר את הסיסמה, אתה זוכר במה הזולה. אבל אני לא יודע את הסיסמה. מה זה? טוב, חבל, הפסדת. לא, לא הפסדתי. הוא לא, מה אתה? מה הידע שלך? איזה מוצא אתה? אולי אני יהודי. אז אמרו לו, בסדר, אם אתה יהודי, תספר לנו סיפור יהודי. הוא הלך ואחר כך אמר, חשב, מה זה סיפור יהודי? מה זה סיפור יהודי? חשב, חשב, חשב, חשב. הוא מצא, אמר, רבי מבריסק, רבי חיים מבריסק, היה בבית שלו יותר רועֶה מבית האוכל.

44:12כל מי שרוצה נכנס, יושב, אוכל, שותה, עושה הכל מה שהוא רוצה. אלה מבריס בעצמו. אני חי מבריס. אני חי מבריס בעצמו. היה מגיע בלילה, לא היה לו בית לישון. לא היה לו בית. היה מוציא את הדלת, שם הכיפה יושבת. בבית שלו היא יושבת. אלה עם קול פתוח. פעם אחת הגיע אליו איזה בן אדם. אחד מהאורחים, לא לא תגיד לי. כמה זמן בעל הבית מסכים להיות פה? לא יודע שהרב מבריסק פה בעל הבית. לא יודע. לא תקשיב. אני לא יודע, אני פה כבר עשר שנים ואף אחד לא אומר לי דילה. אז זאת אומרת, זה סיפור יהודי. אתה יכול להעריף אותו, להגיד לו בעל הבית יותר משלושה ימים, ולא מסכים. אני פה עשר שנים, ולא אומרים. זה בעצם הנהגה. מה זה גומל חסדים? אז יש בן אדם גומל חסדים, אבל אתה רואה, מסכן, הוא רק מייחל. מתי יעזבו כבר? מתי יעזבו? שאחד אומר לו, שייך, קרה מה שאתה עושה. זה אחד מהסיפורים שאמרו, מה זה סיפורים? אלו או הן עשויות? בטח. יש לו גם גרשון. זה לא היה חלק מפרד לאנשים. סגור כמובן לאנשים.

45:27כל הבית פעיל 24 שעות. דבר נוסף, זה סיפור יהודי. מה זה סיפור לא יהודי? הוא יודע, אנחנו יודעים מה זה סיפור לא יהודי. הייתה פעם משפחה שמתה לה קושי כלכלי מאוד גדול והכומר של העיר... שם עלי העין. אמר, מה, איך אפשר לבוא, הגיע לבוש בשביל פאות תשעים. אני רואה קשה לדעת את הדעת. קח שם, תשעים. אלפיים דולר לחודש. נכשר את זה, נראה אחר. כלומר, מה אני צריך להביא בתמורה? כל הכנסה. את הילדים למוסדות שלנו, והם כולם ראשונים להכנסה. ולא מנסים. זהו, היה ככה. הלך, התנצו, הלך, הגעתם לכנסייה, יש פריץ עליהם, קצת מים, אמר להם, אתם לאיזה, כל השפויות שלהם שהם מורדים שם, וזהו. בין הגעים על הרב של הקהילה שלנו. מה? הקהילה שלו? בואו, מה, לא אמרת לנו שהמצב שלך נכון? תבוא, נעשה לך מגבית בקהילה. תחזרו חזרה. לא בסדר.

46:35אני אדבר עם אשתי על השבעה. אנחנו אחרים אחראים, מתאים לנו. זה היה בטח בנימין שהיה בדיוק נפגע כזה. הולך לשתות. מה לשתות? תקשיבי, אנחנו יהודים, בואי נחזור לקהילה. הרב אמר שיעזרו לנו, וזה ישתלם לך. תקשיבי, תקשיבי, אנחנו עכשיו נחזור לקהילה. כל הבלגן והניקיונות לא מתאים לי. תגיד לו שאנחנו נחזור ליהדות אחרי פסח. עכשיו קשה לי עם כל הנקיונות והעבודות אחרי פסח. נהיה בקשר עם הפסק, זה סיפור. מה זה לא יהודי? זה נדב מחפש הקלות, לא כל כך מסתכל. סיפור נוסף, היה פעם יהודי אחד שהיה חוכר מהפריץ בית מרזח, משקאות. מגיעים הגויים שם, שותים, נהנים. מה זה חוכר? ויום שלם לפריץ, כל שלושה חודשים, את המחזים שלו, את המזכורת, את מה שעצמנו. גם כאשר הפריץ מגיע ליהודי, הוא אומר לו: "ברוך השם, לא ברוך השם, אבל הוא אומר לו, אני רואה שהכל בסדר אצלך, תרסק, הכל זה, בוא נשתה לחיים."

47:46כבר הייתי מוציא איזה יין מוכר מאוד, מוזג ליהודי. אתה לא תשתה? סליחה. ניסו לשתות. יין נסך. נפסדת. תשתה. לא בסדר, יין נסך, לא יודע מה זה. היום אם אתה לא רוצה שנראו, רבע כבש. לא נוכל ביחד לחיי העסק שלנו. זה לא כשר, זה לא כשר. תגידי לי מה, אתם היהודים תמיד? זה לא כשר, זה לא כשר, תמיד, כל החיים שלכם, כשר, כשר, כשר. עכשיו אמרו לו, לא, לפעמים, אם פיקוח נפש, הוא דר וזה, אמרו, מה זה כל כך נפש? לא שומרו אם אדם נמצא בשקל החיים. אז מותר לו לעבור על התורה? התורה כתוב שהתורה היא תורת חיים, אבל אין פה פיקוח נפש. הוא אומר לו, קדימה, תאכל בשר, אם לא, תהיה כרות חרם, אני אורג אותך. אתה לא יכול ללמוד, התחלת לאכול בשר, גמרת הכל. כשגמר, הפרחח מכניס את זה לכיס. הוא אומר לו: "אתה לא כועס עליי? סתם שיחקתי איתך."

48:54בטח שאני כועס עליך. מולו למה? זה היה מצחיק. מולו אני כועס עליך מאוד. היית צריך לעשות ככה גם על הבקבוק יין. למה רק על הבשר? רק על הבשר? טוב, זו דוגמה נוספת. מה זה חד לא יהודי, חד קשה לא. אה, זה בדיוק מה שאנחנו אמרנו בחלק הראשון. לא כי קראת יעקב, כי יגעת בישראל. בגדול קשה, הפערים האלה, הפערים האלה, מרגיש קושי, צריך לדאוג. איפה הבעיה במצוות? למה לא זורם העסק? למה לא זורם? לא תכרעת יעקב, כי יעקב עם ישראל. אז זו המידה הנוספת שאנחנו אמרנו על עם ישראל, שעם ישראל גומלי חסדים. גומלי חסדים. ואיזה חסדים אנחנו אמרנו? אפילו חסדים של קשים. לא חוכמה לבוא חסד כשהכול קל. חסד כשעבדים לך חסד מתי שקשה, חסד מתי ש... אתה הכי לא מוכן לחסד, שם נמדדת. הבנה נוספת של עם ישראל היא שהם ביישנים. מה זה ביישנים? מצד אחד כתוב שעם ישראל הם האזין של האומות, אזין

50:02קצת שני כתוב שם בשנים. התשובה היא שהתורה היא זו שמרככת את האזות של עם ישראל. התורה יש לה כוח, ובאמת יש מדרש שאומר שאם עם ישראל לא היו מקבלים את התורה, אף אומה ולשון לא הייתה יכולה עליהם מהחוצפה שלהם, מהאזות שלהם. אף אחד לא היה יכול. רק התורה היא באה ומורידה אותם קצת, והתורה הופכת אותם לפני אדם, לביישנים. בישראל סלאנט תמיד היה אומר, כתוב, לעולם יהיה אדם, ירא שמיים, וזה תורו חוק הגלוי. הוא יודע על האמת, כל מה שאנחנו אומרים. הוא אומר, לפני ירא שמיים צריך להיות אדם. זה בן אדם. למה יהיה אדם? לא, זה אדם, ירא שמיים, בסתר כבגלוי, הוא מודה על האמת. הוא נקרא שבן אדם הוא לא בן אדם בכלל. והוא כאילו ירא שמיים, או כאילו לומד תורה, או כל הדברים האלה, חס ושלום, הכל הולך. זה לא... לא יש להם שום דבר. אז זה הדבר של אבא ישן. ורחמנים, עם מידת הרחמים, כמה עם מידת הרחמים, עד כדי כך זה עולה להם, זה כל כך מחשבה. עד כדי כך, היה פעם, קרה, היה 32 הרוגים בגלל הדבר הזה שהחיילים גילו איזה זקן אחד ערבי, ורחמו עליו. לא נהרוג אותו, והוא הלך וקרא לכל הכפר של ביתכם. זו הרחמנות, רחמנות.

51:10היו 32 הרוגים בגלל הדבר הזה שהחיילים גילו איזה זקן ערבי וריחמו עליו, לא נהרוג אותו, והוא הלך וקרא לכל הכפר שלו. תבינו, זו רחמנות שמובילה לאסון. כדי לדעת מתי להשתמש ברחמנות, מתי להשתמש בכל המידות האלה, בביישנות, מתי להשתמש בגמילות חסדים, כל הדברים האלה זה רק התורה. תחשוב, יש בן אדם אחד, רואה בן אדם אחד, שנמצא בסכנת חיים. מרחם עליו, תמרחם עליו. רוצה לגמול לו חסד. הוא בא וגומל לו חסד. אבל מה עומדים לתקשיב, זה... לא משנה. בן אדם באשר הוא אדם. הוא עוזר לו. אחרי שעוזר לו, בא ועוד אותו. אותו מכוון. למה? מכיוון שאתה הלכת על פי הרחמים האישיים שלך, לא על פי התורה. יש סיפור, היטלר, ימ"ש (ימח שמו וזכרו), כשהיה קטן, יום אחד, אמא שלו יוצאת מהבית, אחרי כמה דקות היא חוזרת, היא רואה, הכול כבר שחור, התחילה לצעוק, לצעוק כל הזמן... מי ידע על השכן? רופא יהודי.

52:38רץ, הציל אותו, אמר לה, עוד אולפית לרחיב. עכשיו, בסדר, על פי זה אפשר היה, אי אפשר היה לדעת מי זה הוא באותה תקופה. אבל אם אנחנו נלך לפי התחושות שלנו, לפי התנאים שלנו, כמו שכל השמאלנים אומרים, תיתן לערבים, תיתן לערבים, תיתן להם, תיתן להם, תיתן להם, הם לא רוצחים באמת, הם לא עוזבים. אבל אם אדם הולך על פי התורה, התורה אומרת מתי לעזור, מתי אסור לעזור, מתי לרחם, מתי אסור לרחם. כל המרחם על אכזרים... למה? מה המסכנים, הם ככה, הם ככה, אין? שאול המלך, על זה שריחם על אגג, מה קרה? הפסיק את זרע המלוכה. הפסיק את כל המנוחה. שאול המלך, שאול המלך, הגמרא אומרת שמעלתו הייתה יותר מדוד המלך. היה יותר צדיק מדוד המלך. לא היה בוחט. לא היה בוחט. אבל מה? היה מסכן, אגג. רחמני כזה הוא היה. ומה קרה לנו? ומה קרה? מכיוון שהוא ריחם על אגג, אומר המדרש באותו לילה, הוא התחתן עם איזו שפחה ומה קרה? נולד מזה המן הראשון.

53:50זה קורה לאדם שהולך לפי הרחמים שלו, לפי הבושה שלו, לפי גמילות חסדים שלו, ולא לפי התורה. ולא לפי חורבן. המן הרשע, לא פחות, לא תגיד, הביא איזה מישהו קטן, איזה עשה פיגוע. את המן שרצה להשמיד, להרוג ולאבד, זה בעצם הדבר שמראה שאתה עובד לא לפי המג של התורה, אז אתה תגמול חסדים עם הבני אדם שאסור לגמול להם, אתה תהיה ביישן מתי שלא צריך, ואתה תהיה רחמן מתי שלא צריך. אם אדם לא הולך על פי הטוב, הוא יכול רק להתגשר קורסמן. יש למשל בגמרא. יש בן אדם אחד, נגיד, יש לו שכן עני. שכן עני. הוא רוצה לעזור לו. אבל הבן אדם הזה לא לוקח שום עזרה. עקשן! מה נאמר על עקשנים? עקשן! הוא מסכן, אין לו מה לאכול בבית, אין לו כלום, אין לו כלום, גר כלום, אייך ערבות, אין לו מה לאכול, הילדים שלו זרוקים, והוא לא לוקח, הוא לא עושה טוב, הוא לא יפנה אליך. ככה כתוב שאדם שמסכן, וצריך לקחת, הוא יבוא אם הוא לא לוקח. אבל הוא גם רעשן, הוא חושב רעיון, איך אני יכול לעזור לבן אדם.

54:54אולי לא רעיון, כלומר אני אכנס אליו לבית. אני אגנוב משהו, שבזמן שהיה בדין, הם משלמים כפל. כלומר, אני אגנוב משהו אחד, משהו שישתלם לי. אגנוב פעם אחת, כלומר איזה כפל. אגנוב משהו במאה שקל, ויתכן שלא ידעו שגנבתי. נכנס לבית וגונב. נתן לו לגנוב, הוא צועק: "גנב, גנב!" רץ, רץ, רץ עד שמגיע לעדים. מגיע לעדים, בינתיים כל השכונה ראתה, יש עדים. אפשר, אבל אסור לו להודות בַקנס. אם הוא מודה שהוא גנב, מודה בקנס פתוח. אז הוא אומר, לא, לא גנבתי. לא גנבת? יש לך עדים, בית עיזים שונים, ועדים, כל השכונה. כל השכונה נכנסת לעין. ראיתם אותו גנב? בטח, גנב, הצהרה עם הכל. טוב, שלם כפל את זה. טוב, שמחה, סוף סוף יצא לו החלום שלי. שלם כפל. הוא שואל את הבית, מי אפשר לשלם פי ארבע? אפשר, לא כפל, שלם כפל, שמח, יבוא אל השמיים, נרצה ככה חבילה של מצוות. כמה בושות לקחתי, כמה זה עשיתי, סייקו אותו לגיהנום. למה? הגמרא אומרת במסכת בבא קמא, הגונב על מנת לשלם כפל, עובר על לא תגנוב. למה? כי הוא עשה לפי דעתו ולא לפי דעת התורה.

56:08זה בדיוק מה שאנחנו אומרים. אם אדם הולך לפי הרגשות שלו, לפי מה שנראה לו, לפי איך שנראה לו. לא תגנובו, לא תגנובו, לא תגנובו, לא תגנובו, עבר עליו דאורייתא. לא תגנוב זה על נפש, לא תגנוב זה הולך על נפש אדם, כן, פעמיים פתאום, פעמיים פתאום בעיה. אז זה בעצם מה שאנחנו רואים, שבן אדם שהולך לפי השכל שלו, רק יש לו נותנבית. שאול המלך הלך על פי השכל שלו, ריחם על אגג, הוא קיבל... קיבלנו את... מצד שני אנחנו רואים, שמרדכי היהודי אשר בזמן נס פורים, לא הלך עם השכל שלו. הלך עם השכל שלו או לא הלך? אחשוורוש עושה סעודה, אומר ליהודים אל תבואו. מה זה אל תבואו? לחשוב. נשיא ארצות הברית עושה סעודה, מבקש אגרגטים מכל המדינות, מדינת ישראל לא הולכת. נו? נו, מה יהיה? אז אתם רואים שאם ישראל לא באים, הוא אומר לכל עם ישראל, אל תלכו. והוא הולך עם השכל של התורה. בסוף אנחנו רואים שאותו בן אדם שהלך עם השכל של התורה, מרדכי, שהייתה לו ההצלה. ושאול שהלך עם השכל של...

57:23עצמו הביא את החורבן. לכן אומרת הגמרא שהשלמת התיקון של שאול המלך היה בצאצאיו של מרדכי. שאול המלך הלך על פי דעתו והביא את המן. בא מרדכי, אמר, אני לא הולך על פי דעתי. הוא הולך רק על פי דעתו, אבל זה לא נורמלי וזה לא הגיוני. כן, כן, בדיוק. אז זה בעצם, אבל זה לא נורמלי, זה לא הגיוני. זה כשאתה הולך על פי דעת הורה, כשאתה הולך על פי דעתך. הייתה שאלה אחרת, פעם של הספירה, שהגיעה לרב משה פיינשטיין, הרב משה פיינשטיין היה גאון באמריקה, גאון הגאונים. עד שאמרו שכל רב שמתמנה באמריקה, צריך לדעת רק שני דברים: איך לסדר חופה וקידושין ואת הטלפון של הרב פיינשטיין. לא צריך ללמוד כלום. למה? הרב פיינשטיין עונה 24 שעות ביממה. הייתה אפילו אישה אחת, אישה אלמנה, הייתה מתקשרת אליו בערב שבת. הרב, מתי נכנסת שבת? תקני לוח, מה זה מתי נכנסות? הרב היה אומר לה, שנים, עשרות שנים. אז ככה היה, אז הרב פיינשטיין הגיע לשאלה, היה יהודי שקיבל פגישה לעסק. פה היה יהודי שהצבא, אבל הוא צובע, פה שלוש חדרים, פה ארבע חדרים. הזמינו אותו לפגישה לצבוע בניין רב קומות, אבל רב קומות בארצות הברית זה לא ארבע קומות.

58:46שלא נתניה, לא שלום. רב קומות, 70, 80 קומות. עומר אם אני לוקח את זה. שני הקרובה ושנתיים הקרובות אני יושב, נאמן. הלך לרב איינשטיין, רבו שופמן. ואמר לו, תודה רב. יש לי פגישת עסקים שם. עכשיו בספירת העומר אני מגדל את הזיפים של השפם. אם אני אבוא למנהלי העסקים שם, ככה, יחשבו שאני היפי. ככה, לא מתגלח, אין סבלנות. ראי, מותר לי לגלח או אסור לי לגלח? אמר לו, מעיקר הדין מותר לך, אבל לא כדאי. שומר מצווה לא יֵדַע רָע. אמר לו הרב, עזוב, כדאי או לא כדאי, קח לי את זה. אני אחליט אם כדאי לי או לא. אתה יודע מה זה? זה עבודה של מיליונים. אתה אומר לי, לא כדאי לי? מותר או אסור? נפסד מרובה ועוד כמה זה. בנאב, ילדה מלאך, הגיע למבחן, אמרו לו, בסדר, יש רק את המדַהֵל של כל המקום, שהוא צריך לחתום על העסקה, הוא רוצה לדבר איתך כמה מילים. נכנס למדַהֵל, המדַהֵל הסתכל, הוא אמר לו, מה, אתה יהודי?

59:52אני, להפקיד את כל הבנייה נשפוט. כל כך הרבה מוצרים חשמליים ומחשבים ומסמכים רגישים. צבא, הוא מגיע לכל המקומות. הוא לא יגיד שמה אני לא צובע. אני צריך לקחת בן אדם שהוא אמין. אמרתי, איך אני אדם אמין בן אדם אמין? אמרתי, קודם כל, אצל ירודים יש אמינים. כל כך הרבה מוצרים חשמליים ומחשבים ומסמכים רגישים. צבא, הוא מגיע לכל המקומות. הוא לא יגיד שמה אני לא צובע. אני צריך לקחת בן אדם שהוא אמין. אמרתי, איך אני יודע אם בן אדם אמין? אמרתי, קודם כל, אצל יהודים יש אמינים. אבל איזה יהודים היו ששומעים את הרב ומצוות? אמרתי, איך אני יודע אם הוא שומע את הרב ומצוות? הוא אמר, אני זוכר טיפה, הוא אמר, אני גוי, אבל אני זוכר טיפה, אחרי חג הפסח שלהם, יש להם שלושים ושלושה או ארבעים יום שהם לא מגלחים. אמרתי, יהודי שיבוא אליי שלא מגלח, אני יודע שהוא יהודי ששומר את הרב ומצוות, ואני אתן לו את העבודה. אמרתי, חי ורשתי, יא שם. אתה לא תאמין לזה. הולך על פי דעתו. אם היו הולכים על פי דעתכם, לא. אבל הרב איינשטיין אמר לך: אני לא ממליץ לך לשמור מצוות הידור. מה אמרת לרב איינשטיין? כדאי או לא כדאי? אתה שואל אותי, הלכת על פי דעתך. סיפור נוסף...

1:01:02המלכה לאנגליה מידי פעם עושה טובה ומזיזה את עצמה למען האנושות והולכת קצת לטייל. לטייל קצת באנגליה. אז יש לה כרכרה, כרכרה מוזהבת כמובן, ושומרים מקדימה ומאחור ופוזות ועניינים. היה יהודי אחד בירושלים במאה שערים. הנה, תראו איך הוא נראה, הרבר עלה. פאות ארוכות והמעיל הארוך הזה והגרביים הארוכות הלבנות וזה. ...והיה צריך לתת את העדינות שלו. הבנות שלו אמרו לו, איפה תלך, לאסוף כסף? אמרו לו, יש כתובת באנגליה, תלך לשם לאסוף כסף ו... זה הולך באנגליה, למזל שלו ובדיוק באותו זמן, מלכת אנגליה החליטה להסתובב בשביל כתובה, תופעה שלא ראה בחיים. היה כזה דבר, בן אדם, שתי קופיות פה, ענקיות מקדימה, זברה, גרביים לבנות ואיזה ענב של שועלים על הראש, מתי שואל אותו מאיזה קאט הוא... אבל לא היה לה כל כך זמן. אז היא שלפה לה את הכרטיס ביקום, הוציאה אותו מהחלון, וקראה לו, יובל, אתה מבין? הוא אמר לו באנגלית, תבוא אליי, וזה היה הכרטיס ביקום. טוב? הוא שמע ככה, יד, אמרו לו, תקשיב, יש לך...

1:02:13ביד כרטיס כניסה חופשי, אפילו לא מוגבל בשעות. המלכה כל כך מעוניינת לדבר איתך, ולא רק זה. אם פה בקהילה העשירים יהיו שיש לך קשר עם המלכה, אתה רק מציג את הכרטיס, כבר כולם חברים שלך. מה אתה רוצה, לחתן את הבנות? אין בעיה. מה אתה רוצה? זה? במיוחד לומר לה. אם תבין מישהו שיצלם אותך בפגישה עם המלכה. כשאתה יושב ומדבר עם המנכ"ל, הוא בא וזה. שלום. טוב. חושב, מתי אני אלך, אמר. אני אלך מחר, מחרתיים. לא מהר. גם בבוקר. בואי לקחת את כולו פרוע כזה עם פאות. יפה, אני אלך. אולי אני אסדר קצת את הפאות. מותר, משום שאני יכול... הכל בשביל הילדים. מה עושים בשביל הילדים? אז הוא הלך, שתה לו קצת תה פלאות. אחר כך אמר, זה לא כל כך טוב. קרא למישהו מהקהילה, אמר לו, תקשיב, איך אני נראה אינטליגנט? צריך לעשות רושם טוב, אני אבוא אליה ככה עם גרביים, עם זברה, עם שטריימל. אינטליגנט, אמר לו, מה אני אעשה אותך אינטליגנט? לקח לו לבוש פירה.

1:03:21חתך לו את הזקן, עשה לו זקן מסודר, עשה לו זקן צמוד, שם לו את הפאות, חתך לו חצי מהן. חניבה אדומה, חניפה קצרה, או תלך עם הבן אדם, רק 40 על המכנסיים. לא? לא. הבן אדם מתחפש ואומר, אני אסתכל על עצמי, לא מכיר את עצמי, אבל מה הוא אומר? מה שאני עושה בכל משהו לילדים. בסדר? כל בשביל ה... מגיע למקום, איך שמגיע למקום, כולם רואים, מסבירים לו, הכניסה חופשית, הוא יושב פה בסלון הזה, בחדר הזה, ואחר כך עוד בטבור, קטע רחובות, אחרי 10 דקות המלכה נכנסת, שואלת פה, מי אתה? לא מכירה אותו. אבל אני זה שהייתי איתך בכל ה... לא. ואת האנגלים. אנגלים יש לי הרבה. קוד טוב. שחר? אתה כבר לא מעניין. אנגלים יש לי הרבה. שבת הוא כבר לא עבר על הלכה. אבל מה השלושה הדברים שהעם ישראל יצאו בזכותם ממצרים? שלושה. שמם, לשונם, ולבושם. זה מה ששלמה המלך אומר בשלל

1:04:44לא יחסר. שלל רשת אבות, נשום, נשום לבושם. שלל לא יחסר, לא חסר להם הדבר הזה. אצל החסידים, המסורת שלהם על הלבוש, זה היה המסורת, כיוון שהורי החסידים רצו להיבדל מאומות העולם, אז אמרו, אנחנו כאן במקבץ גנים, שאין סיכוי שאף גוי יוצא אי פעם ללבוש. אף גוי לא רוצה. כל מגד אחר, גוי אולי אי פעם ירצה ללבוש. על הגרביים, על הנעליים, על זה וכל הדברים האלה וככה וזה. כדי להתבדל מהגויים. זה בעצם גם מה שהיה במצרים. עם ישראל התערבבו קצת בין... למדו ממעשיהם, הללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי עבודה זרה. אבל הלבוש עשה מחסום. הלבוש עשה מחסום. המצרי אף פעם לא הרגיש בנוח על יד היהודי. היהודי אף פעם לא הרגיש בנוח על יד המצרי. למה? כיוון שהלבוש היה כמחסום. הלבוש כמחסום, אחתיקה. וזה הלבוש ששומר על הבן אדם מכל מיני תכנים של הצלחה, הם מאוד מקפידים גם בעניינים גשמיים של הלבוש. אז הוא רצה לוותר על משהו שהגותו, אז הוא עוד פעם מכניס את המוח שלו לציפור, כשאתה מכניס את המוח שלך לציפור, אם אתה עושה את הדברים הכי לא הגיוניים, הכי לא הגיוניים, אבל על פי התורה, אתה מצליח. ציפור שלישי. ואני כבר לא יודע כמה.

1:06:01היה אחד מגדולי חכמי הדור לפני כ-150 שנה, שהיה מאוד מקובל אצל המלך. מלך גרמניה, הוא היה שתדלן אצל המלך, מלך גרמניה מאוד חיבב אותו, והחליט להביא לו מתנה, שרביט של המלך, שכולו מכוסה בכסף, לראש השרביט היה צלב גדול. אז זו שרביט שכל מי שרואה אותך... הוא יודע שאתה מהשייכים למלך. כל פעם שהוא היה מגיע למלך, היה חייב לבוא עם השרביט להראות את המתנה של המלך. הבעיה היא, איך שהוא קיבל את זה? מה זה? מה, יהודי טוב או זה? מביא אותו הביתה ומחביא אותו. לא יוצא איתו. אין, אבל המלך בכל פגישה רוצה לראות אותך איתו. לא, אז כאילו הוא לא הולך למלך. כשהמלך ישאל, מה קורה עם היהודי למולו בבית?

1:07:05המלך לא שואל, המלך גוזר גזרה, כל היהודים תוך חושי עמים יוצאים מהעיר, ואז הוא רצה את כולם. אז הוא בא לעזור לעם ישראל. מה הוא יעשה? מה הוא עושה? שבר את הסולם. עכשיו שבר את הסולם הכי טוב, הוא יודע שכשהמלך ישמע את זה, הוא הראשון שתולים אותו בכיכר העיר. מה הוא עושה? עכשיו לבוא בלי זה הוא לא יכול, לבוא עם זה הוא גם לא יכול. מה הוא יעשה? הוא החליט, אני עשיתי מה שצריך, הלכתי על פי התורה, הקדוש ברוך הוא יעזור. הלך עם הקרל, עם הכסף הזה, מגיע, הלך מגיע, מסתכל, או יפה, למה שברת למעלה שם? הוא אמר, מה אני הייתי לנהל? אמר לך, תקשיב, הקרל היה ארוך, אז קיצרתי אותו. קיצרתי אותו. המלך קיבל את התשובה. גם המלך לא אמר לו, רגע, מלמטה אתה לא יכול לקצר. רק מלמעלה אתה קיצרת. המלך קיבל את התשובה. אמר לו, קיצרתי, הוא אמר, כן, בסדר. למה? כי כשאדם הולך עם התורה, הוא לא יכול להסתכל. זה בעצם גם כל התכלית, גם של שמירת השמיטה. אנחנו לשנת השמיטה. איזה דבר קשה, זה אדם שרגיל, אנחנו לא כל כך מרגישים את הקושי, קצת אולי יותר שקלים,

1:08:24יותר הוצאות, אבל לא מרגישים את הקושי שיש לחקלאי, שרגיל כל שנה להוציא את הסחורה שלו ולשווק אותה. אני דיברתי עם איזה חקלאי. ממש, הם לפעמים מגיעים למצב כל כך קשה מבחינה פיננסית. הוא אמר לי, אותו חקלאי, שהיה במצב ממש קשה. עכשיו, אם תבינו, הבעיה הזאת, יש... דבר שנקרא שיווק רציף. שיווק רציף הכוונה, יש רשת של חנויות או כל דבר אחר, והרשת רוצה שיהיה לה כל השנה בלבנים, אגרניות וכפונים, והם עושים איתך חוזה. עכשיו אם שנה אחת אתה מפסיק איתם, אז הם הולכים למצוא מישהו תחליף. הם לא צריכים אותך. בשנה הבאה הם גם נשארים איתו. זאת אומרת, כל שנת שמיטה זה מפסיק את השיווק הרציף. זה אומר שאנשים לא חותמים מתייאשים אם הם יודעים ששמירת השמיטה. כבר בשנה השלישית, הרביעית, החמישית - לא משנה. הם לא היה להם כוח עכשיו. עוד פעם בן אדם, אמין, לא אמין, משווק להם את החורה, לא מאמין להם. לא עושים. בעצם מה יוצא? שלי חורה. השמירה על השמיטה מפסידה. לא רק מפסידים. לא רק עכשיו, בכל שאר השנים. בכל שאר השנים. בכל שאר השנים שמירים את השמיטה. אז כך.

1:09:37אז באמת הרב עובדיה ראה שיש הרבה אנשים שמשה להם מאוד השמיטה, כתב תשובה על זה, לגבי היתר מכירה, שיעשו היתר מכירה. אלו שמחמירים ועושים יותר ומפקירים את השדה שלהם לגמרי, ממש, מפקירים אותה לגמרי, הם ניצבים בניסיונות מרובים, יש המון המון סיפורים שדווקא המקומות האלה ששרו את השמיטה יותר, ולא הסתמכו על יותר נחיבה, אבל אחרי הכל היה עליהם את המחקר. חקלאי אחד, חקלאי שהיה לו שני שדות. היה לו שדה של סלק, והיה לו שדה של גזר. כל מיני חממות כאלה. החקלאי הזה היה בתחילת שנת השמיטה, במשנה השישית, מצב לא כל כך. הוא אמר, אני אעשה 50 אחוז. את הסלק אני אשמור שמיטה למהדרין אבל את הגזר אני אעשה את המכירה. מה זה את המכירה? את המכירה זה מוסרים כביכול מוכרים את כל הקרקעות לבית דין שבית דין אחראים עליהם וזה כאילו לא בתוך... זה היתר שהרבנים יש להם מחלוקת יש מסכים חתונים שצר את זה מכל מכות הרב בן ציון גם עסק לאסור בזה הרב צדקה את הסלק אני אשמור שמיטה למהדרין, אבל את הגזר אני אעשה בהיתר מכירה. מה זה היתר מכירה? היתר מכירה זה שמוסרים, כביכול, מוכרים את כל הקרקעות לבית דין, שבית דין אחראים עליהם, וזה כאילו לא בתוך ה... זה היתר שהרבנים יש להם מחלוקת אם מסכימים או לא. מכל מקום, הרב בן ציון גם עסק לאסור בזה, והרב צדקה.

1:10:53אז עכשיו, אם נחזור לספק שלנו, פעם אחר 50%, אני עושה את הסלק שיהיה בסדר גמור לכל הדעות. יום אחד בלילה הוא יוצא ומסתכל בשדות, ופתאום הוא שומע קולות ניסור. שומע ניסור, ניסור, מגיע למכון, הוא רואה סכין מתוך היריעה, המאור שלהם יריעות. מישהו מנסר את היריעה מבחוץ, שומע קולות של עובדים זרים, הוא רק מסתכל על האור. הוא רואה את הצל שלהם, והשאר התחבר מתחת לאחת הארגזים. והם באו לגנוב מחשב חקלאי. הם לא חיפשו אפילו את הפתח, הראו רוח רעה בירושלים, חשבו את העניין.

1:12:00אני מסתכל עליהם, ענקים ומחכים, ומזיקים. הכריבו את כל חממות הגזרים ולקחו את המשוח הכלאי שהוא עבד בו. ניתן לעבוד בו, וכל הכל השמידו ליד זה, עד השלם. איך שיוצאים מזה, קחו את כל הגזעיות של הכבוד. הוא אמר, שמרתי שמיטה מעל למה שצריך, קיבלתי השגחה מעל למה שצריך. היה אדם אחד, שהוא חזר בתשובה, היה אחד מהקיבוצים. אחד מהקיבוצים, נשמור שמיטה בקיבוץ, הקיבוץ חווית חיים, נשמיטה בקיבוץ חילוני. זה לא סיוט, אתה נהפך לליצן הקרקס של הקיבוץ. אם רוצים לצחוק עליך, כולם מגיעים. בואו נסתכל על השדה שלו. האחר קראו לו שמואל, שמולי קראו לו בקיבוץ. והוא אותו בן אדם, הוא שומר שמיטה. הוא שומר שמיטה, הגיע לשנת השמיטה, שומר שמיטה, הלך לרב, למד את ההלכות, אמר לו, הכי מהודר, אל תעשה כלום.

1:13:09מה זאת אומרת את זה? הולך להבכיר את כל השדות. הלך, הבכיר את כל השדות, כל השנה צוחקים עליו: "אתה משוגע, אין לך מה לאכול, אין לך מה זה, אין לך מה זה, אין לך מה לשתות." הילדים בוכים והוא ברעב, וצוחקים עליו, טוב? בגיעת סוף שנת השמיטה הוא עבר את כל הסיוט הזה. הקיבוצים הולכים למשרד החקלאות, ובמשרד החקלאות יש להם כל מיני מחסנים עם זרעים שהם נותנים לקיבוצים. הקיבוצים משפיקים את זה, זה כאילו כמו חוש מדיני כזה. אז הוא הולך למשרד החקלאות, אמר להם, נשאר לכם עוד זרעים? סוף שנת השמיטה, כולם כבר זרעו בתוך השמיטה. כל הקיבוץ, כולם... בוא, נעזור לך עם הזרעים שנשארו. בוא להם, תבדקו אם יש לכם זרעים, בוא להם, נשאר לנו זרעים של סלרי. סלרי. קח את הסלרי הזה. אז הוא הולך למשרד החקלאות, אמר להם, נשארו לכם עוד זרעים? סוף שנת השמיטה, כולם כבר זרעו בתוך השמיטה. כל הקיבוץ, כולם... בוא, נעזור לך עם הזרעים. אם נשאר. בוא להם, תדברו אם יש לכם זרעים, בוא להם, נשאר לנו זרעים של סלרי. סלרי. קח את הסלרי הזה. תעשה איתה מה שאתה רוצה, אבל מה? פותח את המחסנים והיה רואה תולעים באיבוש. כל הגרעינים מתולעים. אמר, מה אני אעשה כבר, בורא עולם? אין לי מה לעשות, אין לי מה להפעיל. אני זורע את הסלרי הזה, שיצמח איך שיצמח, והשם יעזור. מתולע גרעינים שבורים, נקודים וגרודים, כן? תכף תשמעו לי איפה זה הגיע.

1:14:28שתל את הכל, זרע בינתיים איתו, שנה, הגשם נחר לבוא. כל אלו שזרעו מפלחן באיזו תמוז, לא היה, הגשם הוא שזרע רק בתשרי חשוון, הגשם הגיע באזור זמן מסוים. כל השדות אחר כך מסביב היו שלבועות, השדה שלא קיבלה את כל מה שקיבלה, אחרי כמה זמן התחיל לצמוח סלרי בגודל של נפילים. ענקיים. והסלרי הזה, המתולח. כמות אדירה של סלרי, כל השדה שלו, מיום. הייתה ברכה, פי שלוש, כמו שכתב אותו רב. אבל מה, אם זה היה תפוזים, תפוזים, תותים, מנדרינות, זה הולך בשוק. סלרי, כמה בן אדם יכול לאכול סלרי? כמה יכול לאכול? זה יכול לשווה. כמה? גם לשמה? כמה? יש לו שימור שם אבל, חמוצים, נשאר פעם בחמוצים. זה אלפי דונמים, יש להם כל כך הרבה שטחים. כאן מישהו אמר, אם אתה רוצה לפתור את כל הבעיה של המגורים, לא רק בארץ ישראל, אבל במזרח התיכון, תפתור את החלקויות של הכינוסים. אלו שטחים, בלי סוף, כל כך הרבה שטחים של צדק, הם מגדלים, משתמשים, אבל כל כך הרבה, כמות אדירה.

1:15:44עכשיו מהכמות הזאת יש לו בעיה, אז הוא מאחסן אותה. יש לו עוד הוצאות משנה שעברה, שהוא שמר את השמיטה, אולי ידע מה לעשות. בינתיים כולם באו לראות את הסלרי של שמוליק. רואים כזה סלרי ואומרים, מה שמת שם? בדיוק, מה שמת? אמר להם, מה שמתי? גרעינים עם תולעים שמתי. אחד היה שם תמים, חשב שתולעים עוזרות לגדל. התחיל לזרוע תולעים. מה? איך שמח לכם כל כך? אמר לה, זו ברכה של השמיטה. נראה איך תתפטר מזה, זו ברכה של השמיטה. איפה אתם עושים? היה צריך לזכור מחסנים. קצר את הכל, שם במחסנים, בקירור, ובינתיים יצאה שמועה בכל האזור. שחייד משוגע, שמר שמיטה, קיבל את הברכה, אבל איזה ברכה, כולם צחקו על התמימות, על הפסוקים של התורה. כתוב "ונתתי את ברכתי", אבל איזה ברכה, מה אפשר לעשות עם הברכה הזאת? היה עדיף שלא יהיה, כל כך הרבה שיח. טוב, באותו זמן, היה קרה, קור.

1:16:44קרח בכל אירופה. בכל אירופה. כל הגדולים של העלים שניסו לעשות דברים בכל המקומות קיבלו מכה כללית הכי פשוטה. כל האירופאים, הארה"בים, האמריקאים, כולם. מה? הם שותים במרח. סלרי במרח. הם ישר עשו את השאיסה ובאו. תניעה שאלה. כלל עולמי, זה לא אגרעין, זה סלרי, זה לא גרעיני. הם רוצים איזה מדינה יכולה לשווק לנו סלרי אבל בכמויות עצומות שיזניקו לכל השוק האירופי. בסוף, מדינת ישראל אפילו לא הצביעה. כמה מדינות עשו, אבל אף אחת לא עמדה בכמות העצומה. אבל מה, מישהו הגיע לשר החקלאות, שר החקלאות, שר החקלאות, כן, זה משוגע אחד. יש לו פה עשרות מחסנים מבוזזים, בסדר? אין מה לעשות איתם. אבל בסדר, אם תסיימו פגישות, יום אחד מגיעה מכונית, שחורה ענקית, השגרירים באו, מגיע עם שמירה, עם הכל, לפגישה איתו. זה אותו שמוליק. כמה אתה רוצה, קונצלר? אני לא מוכר לכם קונצלר. בין שתיים לשלוש יורות.

1:18:02להם זה קצת, בין שתיים לשלוש שיעור, אז זה קצת יותר מעשרה שקלים. מחר את זה, נהיה מיליונר. מיליונר. מחר אולי עם כל הכמות, יקנה בזה מכונית מפוארת מאוד. כל החברים שאמרו לו, מה המכונית המפוארת שלך? איזה עיניים של מי אתה רוצה להוציא? אז הוא אמר, אתם יודעים של מי? של כל אלו שצחקו עליי על השמיטה. כל אלו שאמרו איפה הפריחה של התורה. תראו אותי מסתובב עם הרכב, אני מצפצף להם, אעשה להם שתי צפירות ואמשיך. כלומר, מי שעולה על פי המחשבה של התורה, רק על פי התורה, זה לא הגיוני, זה לא בסדר, זה... איך יכול להיות שמישהו, הוא קיבל את התואר בכיוון, שמורים מסלרי, אתה המשפחה שלו נראה. מסלרי, המסלרי הזה, זאת אומרת, הוא הלך עם המחשבה שאני הולך עם בורא עולם, אני הולך בתמימות עם בורא עולם, וזה יעזור. ויסדר לי את החיים. אבל אם הוא היה מקל לעשות חשבונות, מה אני אעשה? איך אני אעשה? איך זה? איך זה? איך זה? מה, נשבר באיזשהו שלב מסוים? למה מקבלת ברכה? זה בעצם הדבר המיוחד, כשבן אדם הולך עם בורא העולם, אין לו ממדך שושה שוב. אבל עד הסוף, לא קומסי-קומסה, ככה-ככה, פה-פה. כשבן אדם הולכים ברור לעולם, הברכה הורדפת אותו. זה מה שמצאנו, אם תשימו לב, זה בעצם גם הדבר שהיה ביציאת ישראל. עם ישראל, שש מאות אלף. גברים, לבד מיטב, אנשים, יוצאים למדבר.

1:19:13אין לו ממדך שווה שוב. אבל עד הסוף, לא קומסי-קומסה, ככה-ככה, פה-פה. כשבן אדם הולך ברור לעולם, הברכה רודפת אותו. זה מה שמצאנו, אם תשימו לב, זה בעצם גם הדבר שהיה ביציאת ישראל. עם ישראל, שש מאותי אלפים גברים לבד מטף ונשים, יוצאים למדבר. יוצאים למדבר, לא יוצאים למלון. היום גם יש מלונות במדבר. באמצע המדבר, בים המלח יש לך מלון. אבל שם אין מלון, אין כלום. אתה יוצא עם ילדים. בכלל, כל כך הרבה יוצאים למדבר. מה אתה יוצא למדבר? וגם צידה לא לקחו להם, הכתוב אומר. גירשו אותם. איך אתה יוצא למדבר? היום כל טיול שמרגלים לילדים, כל השמטים אומרים להם, כך מים, כך זה מאבטח, וזה גם פעם היה צריך מאבטח. פעם עוד יותר היה צריך מאבטחים. כל העמלק שונאים את עם ישראל, כל העמלק היו. יוצאים למדבר הגדול והנורא, יש שם שרפים, עקרבים, נחשים, וכולם באים והולכים אחרי משה בן עמרם.

1:20:18איפה השכל? מה עדיין? איפה השכל שלכם? מה התשובה? אין שכל, חלפי הקדוש ברוך הוא. בורא העולם שולח את משה רבנו. אנחנו מאמינים בשליחותו של הנביא והוא השליח של בורא העולם. לא מכניסים את השכל. ומי מתרגש ומי מתפעל מהדבר הזה? הקדוש ברוך הוא בעצמו. מה הקדוש ברוך הוא אומר? כה אמר השם, זכרתי לך חסד נעורייך, אהבת כלולותייך, לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה. רגע, רגע, למה הקדוש ברוך הוא אמר לעם ישראל, זכרתי לך שקיבלתם את התורה, זכרתי לך שמסרתם את עצמכם על קדושת השם, זכרתי לא את לכתך אחרי במדבר בלי שאלות. אמרתי, עשיתם. אבל זה לא הגיוני, זה לא נורמלי. היגיון זה מחוץ איתו. בתורה, בנושאים של התורה, בנושאים שהניח הקב"ה, ההיגיון בורח. ובאמת, המדרש אומר, חבר'ה, תשובה: שאלה מצוינת. שתי ראיות למה זה לא ככה. כמה מעם ישראל לא רצו לצאת?

1:21:30יש דעה במדרש, שים לב. יש דעה במדרש שאומרת, אחד מחמש. כל חמישה, ארבעה מתו במכת חושך, אחד יצא. יש דעה, אחד מחמישים, ארבעים ותשעה אנשים מתו. ואחד יצא ויש דעה אחת מ-500 ועוד דעה אחת מ-5,000. יש ארבע דעות במדרש שלא רצו לצאת, רצו להישאר. למה? תגיד לו, אתה נורמלי? פה לפחות יש לנו אוכל, יש שתייה. מה הם אמרו אחר כך? מה הם אמרו? למה? פה הבטיחים, פה זה... שלא היה הבטיח שאתה יושב בבית, על הסלון ואוכל הבטיח קר. אתה מקבל מכה בראש ואין עדיין אוכל מסודר, יש פה הכל בסדר. לצאת למקום כזה זה מסירות נפש. זה בעצם מה שבורא העולם התפעל מהם. אז אותם אנשים נהרגו במכת חושך? ואומר, אותם אנשים שלא רצו לצאת? שלא רצו לצאת? במכת חושך? מה שהוא עשה את זה דווקא במכת חושך? שהמצרים לא ידעו בדיוק. אבל שימו לב, אתם נורמלים כמו שהוא אומר. יש לכם עבדות, יש לכם דברים נוראיים, מה אתם רוצים להישאר?

1:22:50לבוא ולהצאת עם הילדים. עכשיו, מה כתוב? כל אישה הייתה יולדת שישה בכרס אחת. ואין להם הרבה ילדים. כמויות התשומת של הילדים. אחרי שמתו ההורים שלהם במכת חושך, כל אחד היה צריך לאמץ משפחות. ארבע משפחות. אם מתו, מכל חמש מתו ארבע ואחד נשאר, אז האחד הזה צריך לאמץ את כל אלה שנשארו. לכן יש בתרגום "בחמושים" וגם יש במדרש "בחמושים במצוות". איזה מצוות? לקחו את כל האלה ועד כדי כך. ותחשוב בן אדם שיש לו כמעט חמישים ילדים. 50 ילדים לפחות. ויש לו עוד לאמץ עוד 50 ילדים כפול 4, זה 200 ילדים. תעשה פעם 200 ילדים ארוחת בוקר. כמה זמן לוקח לספר 200 ילדים? חכם. רק צחצח להם שיניים, מגיע הבוקר. לאיפה יעשה את זה? לאיפה יעשה? ולצאתם למדבר, אתה יודע מה? גם אם לא התארגנתם, אין סיכוי שתתארגן.

1:23:53איך תדאג? מה תדאג להם? מזון? מה תדאג להם? כל יום לוקח שלום. גם המזוודה נשברת. ילדים, אתם ראיתם פעם מחוץ לטיולים ילדים? זה לא מתאים, זה כן, חם לי, קר לי, רוצה את זה, רוצה את זה, הוא רוצה לבד. הוא מקדימה, הוא מאחורה, הוא מזה. לכן הקב"ה כשלקח אותם למדבר, מה עשה להם? עשה להם דבר כזה. רגליך לא בצקה זה 40 שנה, וכסותך לא בלתה. תחשוב שהכסות של כל הילדים הייתה מטונפת. תחשוב כל בוקר צריך להלביש 250 ילדים. עד שאתה מלביש אותם, כבר מגיע הערב וצריך לשים להם פיג'מות. 250 ילדים? להלביש אותם. לקלח אותם. ולכן הענן הרי מנקה אותם. הענן, זה רק הוא הכי נוח. ורק לך לא מצלם, זה עוד דבר, באר מרים. רק תשקה אותם. אה? בדיוק. למה? אתה בא עכשיו תקלח לו חליפה יותר גדולה לבר מצווה. 250 ברמינסקול. והארוחות בוקר, כל ילד רוצה. הוא רוצה חביתה היום, הוא רוצה טוסט. הוא רוצה כזה, והוא רוצה כזה. מה הקב"ה עשה להם? מן. מה אתה רוצה, חביתה? תגיד, אני רוצה חביתה. יש לך חביתה. לא היו שפים? שפים. היה יותר מזה. מסעדות. מה היה? היה תמן. כל הטעמים היו. למה? זה היה חסד אלוקי, אבל מוכרח.

1:25:14למה? כל ילד, אתה אפילו שומע אותו מה הוא רוצה. כולם צועקים, זה בצד זה שקשוקה, זה זה זה, זה סלט זה זה. איך אתה שומע? עד שתכין למיוחד בוקר, הגיע הערב. לכן מה עושים? אין בעיה. אתה מטפח, כל ילד ייקח חתיכה מהלבן הזה שבקערה, ויחשוב על מה הוא רוצה. אוטומטית נהפך לו. אוטומטית, איזה חסר זה לבוא? באוכל, בשתייה, בכל הדברים האלה. וזה הבלאגן הזה שכביכול אנחנו לא כל כך שמים לב, עם ישראל ומצרים. אם הם היו חושבים על כל הדברים האלה מראש, מי רוצה לצאת? מרקי? אני צריך לצאת עם עוד 250 ילדים, עזוב אותי. כל הדבר הזה, כשלא חשבו, קיבלו את הישועה. אם נלך לפניכם גם, בקריעת ים סוף, שגם היה בשבילי של פסח, קריעת ים סוף, מה היה? עם ישראל הגיע, אומר הקב"ה למשה, "נטה את ידך על הים ובקעהו." אבל במדרש מובא שהיה לפניכם משהו. מה היה? נחשון בן עמינדב קפץ בתוך הים. קפץ בתוך הים.

1:26:20מה אתה חפץ? אתה יודע לזכות? גם אם אתה לא יודע לזכות, מה אתה תזכה את ים סוף? הולך, הולך, הולך, אומר במדרש, וכשיגיעו לו מים עד נפש, כשיגיעו לו מים עד נפש, נבקע הים. נבקע הים. רגע, רגע, למה היה צריך נבקע הים? שהגיע המצב הזה שלנו. רק מתי שהגיעו מים עד נפש. מה התשובה לזה? בורא העולם רוצה לראות שאתה, שאתה גם משתדל אבל שאתה לא מכניס את השכל שלך. איך? הרי שם כתוב שהקב"ה אמר למשה רבנו, תאמר לעם ויסעו, מעולם ויסעו, אליהם ויסעו, ים. בורא העולם רוצה לראות שאתה סומך עליו בעיניים עצומות. שאתה סומך עליו בלי השכל שלך. למשל, היה פעם סיפור, היה בן אדם אחד, הלך לטיול בהרים, כל מיני הרים ישרים, אלף מטר, אלף חמש מאות מטר, ומסכן הבן אדם הזה על המזל שלו, נפל. נפל מההר, נפל מההר הוא ככה, מנסה, פתאום הוא תופס איזה, יוצא איזה ענף, ושם הוא נתלה על הענף הזה, ומתפלל לאלוקים.

1:27:27אלוקים תעזור לי, אני מאמין בך, מה שאתה רוצה, כל הקבלות הוא מקבל עכשיו, בין שמיים וארץ. זה לא על אלוקים עכשיו. אגון, מה שאתה רוצה, אני אדמור, אני אגון. אז זה אומרים פתאום הקב"ה, הוציא בת קול, אומר לו, אתה מאמין בי? כן. אתה בוטח בי? כן. תעזוב את הענף, תעזוב את הענף, נראה אם אתה מאמין בי. הוא יעזוב. יעזוב או לא יעזוב? זו בדיוק השאלה. אתה מכניס את השכל שלך או לא מכניס את השכל שלך? אדם שמכניס את השכל שלו לסיפור. כמה השכל של בן אדם יכול להחזיק מעמד? כמה? בכל הבעיות, הצרות, הדברים שיש בעולם הזה. כל אחד עם הסיפור שלו, אחד יש לו בעיה בשידוכים, אחד יש לו בעיה עם בנים, אחד יש לו בעיה בפרנסה, אחד יש לו בעיה עם זה, אחד בעיה עם זה. כמה אפשר לשרוד עם השכל האנושי? אבל אם הבן אדם אומר: הכל אני משליך לבורא העולם, כל הבלאגן הזה. איך הגמרא אומרת: השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך. אומרת הגמרא, חכמים לא ידעו מה הפירוש של יהבך.

1:28:32מה זה יאהבך? מה זה יאהבך? גדים, מה זה יאהבך? שמרת הגמרא, אה? ומה, זמד להשליך את הרצון שלך. שייר עם הרצון. אז החכמים לא ידעו, עד שהגמרא אומרת, שאלו פעם אחת שמות, אחד מהסבלים הערבים, שאומר לחבר שלו תיקח את יאהבך ותשליך על הגמר. היה לו חבילה על הכתף, הוא לוקח את החבילה וזורק על הגמר. אז חכם אם ידעו מה זה יאהבך? חבילה, כל החבילה שיש לך בלב, כל החבילה שאתה סוחב. שאומר לחבר שלו תיקח את יִהְבְּךָ ותשליך על הגמל. היה לו חבילה על הכתף, הוא לוקח את החבילה וזורק אותה על הגמל. אז חכם, אתם יודעים מה זה יִהְבְּךָ? חבילה, כל החבילה שיש לך בלב, כל החבילה שאתה סוחב. כל הבעיות, כל הדברים, כל זה צריך לקב"ה. וזה מה שהיה בפסח, וזה מה שהיה בפורים, וזה מה שמדריך אותנו, את כל עם ישראל, במשך אלפי שנים. אם עם ישראל לא מכניס את הדעת שלו, את המחשבה שלו, איך לעשות, ואיך לא לעשות, ואיך להסתדר, ואיך לא להסתדר, אין סיכוי. אבל אם אתה סומך על בורא עולם, בקנה מידה כזה שבורא עולם הוא זה שמנהל את העניינים, הוא זה שמנהל את הכל, הוא מוציא לך את הדרך הכי טובה. אבל מה, יש אנשים שלפעמים הם רוצים לעזור לקב"ה. היה סיפור, היה בן אדם אחד,

1:29:37זקן, היה לו בית מרזח. לא, לא הלך. היה קור. אף אחד לא מגיע. אף גוי לא מגיע לשתות. רב פריץ אומר לו, אם אתה לא משנה לי, חודש הבא, אתה מקלה עם כל המשפחה. הייתה לו אימא זקנה. הייתה אימהות עצומות. את האימהות האלה, הייתה מגיעה למזוזה, מתפללת. ריבונו של עולם, תעשה את הבן שלי דוקטור. איזה דוקטור? הוא לא יודע לבוא אפילו. אבל בואי תעשה לו דוקטור, שמעתי שהם מרוויחים טוב. הוא יוכל לשלם את הפריש. טוב, למחרת, כמה? עוד פעם, עד על המזוזה. ריבונו של עולם, תעשה את הבן שלי רופא. כל טיפול, רופא מרוויח כסף, יהיה לו איך לשלם את הפריש. יום שלישי, רבונו של עולם, תעשה את הבן שלי בנקאי. כל היום עם כסף, הוא ירוויח טוב, הוא יוכל לשלם פרנסה, זה טוב, התפללת, התפללת. טוב. כולם מתפללים, מתפללים ולוקחים עצות לקדוש ברוך הוא. תעשו אותו ככה, תעשו אותו ככה. ביום האחרון, השליח הגיע, הגיע להם איזה פריץ שבדיוק עבר במקום, רתח, רזק, דפק, פתחו לו, אמר להם, יש לכם יין פה לשלום? אמרו לו, לא, הכול, לא הכנו השמר, אף אחד לא הגיע, לא הכנו. אמר להם, אני מכיר אתכם היהודים, את...

1:30:43קחו, תביאו לי קוץ של יין. תביא לי קוץ של יין, יא עם זרח. שם לו. אמר לו, טוב, הוא ירד למחסן, נשאר לו שמרים מהשנים הקודמות. שם בזה קצת יין, כמו שעושים קפה בשומץ, שם לו קצת מים, מבנים, מערבב, מערבב, מוזג לו. תן לו כמה. איזה יום יפה, אתה אומר אין לי, כזה דבר בחיים לא טעמתי, שלוש מאות חביות אני מזמין ממך. או לא, אין לי. אבל לא עוד פעם אין לי. כמה אתה רוצה? רק דבר. הוא אומר לו, יש לי חתונה, 300 חביות, אני מזמין ממך. עוד חצי שנה, יש לי חתונה. כך על החשבון, 300 סכום. עכשיו, היהודי הזה יודע מה המתכון, שמרים ישנים במים. הוא אמר לו, "אתה בטוח? זה מה שאתה רוצה?" הוא אמר, "לא, זה מה שאני רוצה, אני חושב שאני חווה את זה." היהודי כמובן יצא מצרה לרווחה, מאפלה לאורה, החוויות היו בסדר, שתו הכל, נהיינו. ואז הוא שמע, הקימה שמעו, הולך כמה תעזור. בורא עולם על הרעיון הזה לא חשבת.

1:31:50חשבתי דוקטור, חשבתי רופא, חשבתי בנקיון. אבל כשאתה הופך את המים, שם, אם צריך את גני הפרק, לא חשבתי. מה זה אומר? שוב פעם, אנחנו מחפשים, תעשה ככה, בורא עולם תעשה ככה, בורא עולם תעשה ככה, בורא עולם תעשה ככה. בורא עולם הוא צריך את העצות שלנו, בורא עולם צריך את המצוות שלנו, צריך את התורה שלנו, צריך את הדברים האלה. וזה, זה דברים שכביכול נותנים לקב"ה כוח, בבחינת נועז לאלוקים. אבל הייצור מצליח על הקדוש ברוך הוא. וכמה שבן אדם מוציא את עצמו, את עצמו מהאמונה בבורא עולם, הרשעות הרבה יותר נפלאה והרבה יותר יכולה. אבל מה זה קשה? זה קשה. תעזוב את הענף או לא תעזוב? זה קשה, זה בדיוק הניסיון בכל תקופה, וזה מה שאנחנו צריכים לבוא בימי הפסח. זה גם ההכנה. אנחנו דיברנו בהתחלה על הכנה של אחדות של עם ישראל, מה שכבודו היה הראשון פה בשיעור, ואחר כך עכשיו דיברנו על דבר נוסף, על החיבור שאנחנו אמרנו שהקדוש ברוך הוא הוריד את עם ישראל. אז דיברנו על ישראל שזה אחדות, דיברנו על...

1:32:51עכשיו דיברנו על הקדוש ברוך הוא, שזה האמונה על איך להיות דבוק בקדוש ברוך הוא. ומה שנשאר, נדבר על האורייתא, על התורה, כוח של התורה. האור החיים הקדוש כותב שמיום שניתנה התורה לעם ישראל יש כוח בעבור לומדי התורה לשנות את הטבע. מה זאת אומרת? יש בן אדם, יש לו טבע, הטבע זה ככה, הטבע זה ככה, הטבע זה ככה. מגיע לאדם שלומד תורה, אצלו הטבע נעצר. אצלו הטבע לא מדבר. איך זה קורה? הוא אומר למה? וזה מובן מאוד. כי אם הקדוש ברוך הוא זו התורה, אז כשאתה לומד תורה, יש לך כוח של הקדוש ברוך הוא. וזה מה שאומרת הגמרא. זה מה שאומרת הגמרא. הקדוש ברוך הוא גוזר גזרה, צדיק מבטלה. מה זאת אומרת? מה אתה? מה אתה? מה אתה צדיק מבטלה? אתה אומר, הקדוש ברוך הוא גוזר גזרה. אני כמושל ויראה את המילה. הקדוש ברוך הוא אומר, בסדר, הצדיק, אני מוכן לעצור, להגיד אם הצדיק אומר, אני מבטל את המילה שלי. וזה הכוח של הטוב. עכשיו מה יגיד בן אדם, עד שאני אגיע לדרגות האלה של התורה, ושאני אוכל לשנות הטבע, ייקח הרבה זמן.

1:33:59אבל כל אדם לפי משהו, כמה האדם בדרגות שלו לומד תורה, כמה שבן אדם הוסיף כוחות לתורה, הוא יותר מחובר לקדוש ברוך הוא, יותר מחובר לעם ישראל, יותר מחובר לתורת ישראל. כמה שבן אדם יותר מחובר לתורה, יש שם סיפורים על גדולי ישראל שבמצבים הכי קשים, לא היה תמיד כיף, יושבים ולומדים. תמיד, לפעמים, היו מצבים קשים, קשים, קשים, שיושבים ועוסקים בתורה, בעניות, בצרות. הרב עובדיה כתב את החיבור הענק שלו יביע אומר. עד חלק ו' הוא חיבר את רוב ככל התשובות במצרים. הרב במצרים, הרב במצרים. הרב במצרים, הרב כותב, שיש לו יוצרות שם, הקהילה, המצרים, המצרים חשדו בו בריגול. יום אחד הרב בבית יושב. פתאום הבולשת המצרית דופקת אצלו בדלת שם, אומרת לו: "שמענו שאתה מעביר שיעורים בעברית. בשפה הזאת אתה מלמד אותם תורה." אמרו לו: "אתה מחביא נשק בבית. איפה אתה מחביא?" הוא ענה: "תבואו, תמצאו ותחפשו." אמרו לו: "לא, לא, בוא, אתה תראה לנו איפה, אנחנו לא נבזבז זמן." הוא אמר להם: "בסדר, תבואו." וכל המפקדים המצרים, הוא הרב של היהודים, הולך להראות להם איפה הנשק שלו. הוא מגיע, מכניס אותם לסלון, ומראה להם את הספרים. אמר להם: "כל זה הנשק שלי. כל זה."

1:35:09בשפה הזאת אני מלמד אותם תורה. אמרו לו, אתה מחביא נשק בבית. מחביא נשק. אמרו לו, איפה, איפה אני מחביא? תבואו, תמצאו ותחפשו. אמרו לו, לא, לא, בוא, אתה תראה לנו איפה, אנחנו לא נבזבז זמן. הוא אמר להם, בסדר, תבואו. וכל המפקדים המצרים, הוא הרב של היהודים, הולך להראות לנו איפה הנשק שלו. הוא מגיע, מכניס אותם לסלון, ומראה להם את הספרים. אמר להם, כל זה הנשק שלי. כל זה. אמרו לו, מה זה? אמרו, זה תורת הסדר. זה הנס שלך. חיפשו קצת, עשו קצת, הזיזו, ימין, שמאלה, ומצאו פתרון. אבל הרב אומר, הייתי כותב תשובות בשתיים בלילה. הוא אומר, פתאום אני רואה צללית מאחורי הווילון, בחלון. המשטרה, מה הוא עושה בשתיים בלילה? חשבו שהוא משדר, חשבו שהוא זה, כותב מכתבים, צנזורה, כמה יצאו לצרות, כמה... ובזמן הכי קשה חברת רוגיה בהם. אז מה נח? למה כמה שבן אדם נמצא במצב שהכי לא נראה לו שהוא יכול ללמוד, שהוא מצליח ללמוד, אין לי ראש, יש לי ראש, פרנסה, ילדים, כל הבלגן, דווקא אז יש לו את הסיוע משמיים. דווקא אז יש לו את המעלה הכי גדולה. וזה שלושה הדברים הגדולים שאנחנו צריכים לחבר, שזה תורת ישראל, את הלימוד להוסיף. לא צריך להוסיף הרבה. כל בן אדם כמה שהוא יכול, לא נגיד פה גדולים שהיו לומדים, עשתה על פירוש על המת של 36 שעה ביממה, לא ביממה, יותר ביממה. הכל זה היה בשביל להתחבר לתורה. נזכה לחבר את שלושת הדברים האלו, תורת ישראל, עם ישראל, באמונה בקדוש ברוך הוא, נזכה לגאולה שלמה, במהרה בימינו, אמן.

1:36:25כל בן אדם כמה שהוא יכול, לא נגיד פה גדולים שהיו לומדים, עשו על פיירה על המת של 36 שעות ביממה, לא ביממה, יותר ביממה. הכל זה היה בשביל לחיבור לתורה. נזכה לחבר את שלושת הדברים האלו, תורת ישראל, עם ישראל, ואמונה בקדוש ברוך הוא. נזכה לגאולה וקבלת עול מלכות שמים במהרה בימינו, אמן.