כבוד התורה סיפורים ועובדות מדהים מהרב אפרים כחלון

0:10הרמב"ן היה אחד מגאוני ומפרשי התורה, היה מקובל גדול, היה רופא גדול, היה בקיא בכל החוכמות, והיה גם יודע לעשות הרבה מופתים. קודש קודשים עם קיצור האדם המושלם, הרמב"ן, הנחמני, רבי משה בן נחמן. הוא לא כל כך התפרסם כמו הרמב"ם כי הרמב"ם "היד החזקה" פרסם אותו הרבה וכולי וכולי. אבל גם לרמב"ן יש המון ספרי הלכה. יש לו ספר "תורת האדם", יש לו סודות בקבלה, היה קודש קודשים, והיו לו ויכוחים רבים עם הנוצרים. היה ויכוח לרמב"ן עם הנוצרים, והרמב"ן הקדוש הזה, הקדוש עליון, כשהוא בא לפרש את התורה... כן, כשהוא בא לפרש את התורה אז הוא כתב הקדמה, הקדמה לפירוש על התורה. דרך אגב, אומרים שהחתן של רש"י אמר פעם שפירוש של רש"י על הש"ס אני יכול לעשות, זה לא קשה, אבל פירוש של רש"י על התורה אני לא יכול לעשות. ולכאורה, רש"י על הש"ס יותר קשה.

1:36זה על הש"ס, זה סוגיות, זה שבת. במסכת שבת, מה להוציא, מה מותר להוציא, את כל האפשרויות, את כל החשבונות, כל הפרקים, כל הגמרות, כל הפלפולים. אז לכאורה על הש"ס יותר קשה. אבל הוא אמר לו, על הש"ס זה קשור למוח, קשור לחוכמה. הוא אומר, ברוך השם, יש לי. אבל על התורה זה ברוח הקודש, זה אין לי. חכמה, בסדר, אני יכול להחכים, פלפל. בדרך אגב, מובא, דבר מבהיל, מבהיל, מבהיל. תלמידי רבנו האריז"ל, האריז"ל ביקש מהם, תכתבו פירוש על פי הקבלה על הש"ס. כתבו, כתבו, כתבו המון המון שנים, הביאו לו חמישים כרכים. אמר להם, מה זה, תגידו לי, מה, אתם חושבים שמישהו, כדי להבין את הקטע גמרא הזאת, הוא צריך ככה. יש המקובלים, אתה מגיע, הוא מגיע עם ספר, אתה אומר לו מה זה הספר? אז אתה אומר לו זה ספירת העומר. אתה אומר לו של כל הספירה? הוא עונה לך: לא, רק עד היום העשרים. איך ככה? איך? המקובלים... היה לי חבר שמישהו מהמשפחה שלו הלך לבית הכנסת של הרב כדורי והוא הגיע לשם והוא ראה שקט.

2:58אז הוא התחיל להתפלל ערבית לבד. הוא רואה, שומע שקט עדיין. חמש דקות, עשר דקות, בינתיים הוא מיהר מאוד, אז הוא התפלל לבד ערבית. כשהוא גמר את שמונה עשרה, פתאום הוא שומע את הרב כדורי אומר "אחד..." רק עכשיו הוא כיוון, גמר לכוון את הכוונה של "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד." בינתיים הוא גמר להתפלל, גמר שמונה עשרה, גמר הכל, כבר כמעט הלך הביתה, אכל ארוחת ערב. למה? המקובלים, אז הם העריכו הרבה הרבה הרבה. אז הביאו את זה לרבנו האריז"ל. אמר להם רבנו האריז"ל: תצמצמו את זה, תצמצמו את זה לעשרה חלקים. אמר להם: לא מספיק, תצמצמו את זה עוד, תצמצמו את זה עוד. אחרי שתצמצמו את זה לגמרי ממש ממש ממש, יצא להם פירוש רש"י. אז זה על הש"ס, אז מה זה על התורה? מה זה על התורה? כמה כמה... זהב הפירוש שלו. אז הרמב"ן, שהיה גם בתקופה הזאת של רש"י, כשהוא בא לפרש את התורה, הוא כותב, בשם האל הגדול והנורא, התחיל לכתוב חידושים בפירוש התורה. בסדר? הוא אומר, בשם הקדוש ברוך הוא. זה כביכול כמו רשות. ואז הוא כותב משפט, באימה, ביראה, ברטט, בזיעה, במורא. הוא אומר, אני מפחד,

4:21אימה. אימה זה יותר מפחד. ביראה. אני ירא מאוד. רטט. רטט. כמו ששמים את המצב פלאפון על רטט. וזיעה. מזיע מרוב פחד. ובמורה. ממה? ממה? מפלל ומתוודה בלב נדכא ונפש שבורה. על מה? על מה? שואל סליחה. מבקש מחילה וכפרה. איזה עבונות הרמב"ן עשה? על מה סליחה? על מה כפרה? בקידה, בבריחה, בהשתחוויה. הוא אומר קידה, הגמרא אומרת קידה על הפיים. מתכופף עם הפנים, מתכופף עם הברכיים, ובהשתחוויה פישוט ידיים ורגליים. ככה, כולי ככה. עד שהתפקקו כל חוליות שבשדרה. ונפשי יודעת מאוד ידיעה ברורה, שאין ביצת הנמלה כנגד הגלגל העליון צעירה. הכוונה שהידיעה שלי בתורה, לעומת סתרי התורה, זה פחות מערך ביצת הנמלה לגלגל העליון, לשמש. כאשר חוכמתי קטנה, ודעתי קצרה כנגד סתרי תורה, הצפונים בביתה, התמונים בחדרה. אומר הרמב"ן, כנגד כל התורה, אני באמא מבקש סליחה שבכלל אני לא בא לפרש את התורה. מה, איזה עוון זה לפרש את התורה? ברוך השם יש לנו רמב"ן, יש לנו פירושים על הרמב"ן, יש להבין את הרמב"ן. אני זוכר, היה לנו מבחן בישיבה קטנה, מבחן ברמב"ן עם ספרים פתוחים, לא עם ספרים בעל פה, ספרים פתוחים, והרבה היו טועים, למה?

5:45אני באמת מבקש סליחה, שבכלל אני לא בא לפרש את התורה. מה, איזה עוון זה לפרש את התורה? ברוך השם, יש לנו רמב"ן, יש לנו פירושים על הרמב"ן. יש להבין את הרמב"ן. אני זוכר, היה לנו מבחן בישיבה קטנה. היה מבחן ברמב"ן עם ספרים פתוחים, לא עם ספרים בעל פה. ספרים פתוחים, והרבה היו טועים. למה? ספר פתוח, תקרא מה כתוב ברמב"ן. שואלים אותך מה דעת הרמב"ן בזה, תפתח, תקרא. כדי להבין את הרמב"ן, זה ראשון. צריך להעמיק על התורה, לא על הש"ס, להבין בדיוק מה הוא אומר, מה דעתו. משהו מיוחד, כי כל יקר וכל פלא, כל סוד עמוק וכל חוכמה מפוארת כמוסה עימה, חתומה באוצרה, ברמז, בדיבור, בכתיבה ובאמירה. הוא אומר, בתורה שלנו יש אינסוף דברים פלאיים, אינסוף דברים מופלאים, דברים מיוחדים. ברמז, בדיבור, בכתיבה, באמירה, איך לקרוא, איך להגיד. כל הדברים הללו, בן אדם שבא, פותח ספר תנ"ך, פותח ספר תורה, בראשית ברא אלוקים את השמיים ואת הארץ, או כן, בהתחלה, הקדוש ברוך הוא ברא את השמיים ואת הארץ, אתה יודע כמה וכמה יש בכל דבר, בכל מילה, בכל אות.

7:07אבל מה אעשה, אומר הרמב"ן, ונפשי חשקה בתורה, והיא בלבי כאש אוכלת בוערה. האש של התורה, הרצון שלי, שאני כל כך חושק בתורה, זה בוער בי כמו אש. בכליותי הצרופה, לצאת בעקבות הראשונים, הרי"ף, שבחבורה, גאוני הדורות, בעלי גבורה, להיכנס עמהם באובי הקורה. הוא כתב איזה חרוזים. הוא אומר: אפילו שאני יודע שהתורה אי אפשר להיכנס אליה פנימה, אי אפשר, פחד פחדים. איזה חטא אני הולך לעשות! אני מנסה לפרש את תורת האלוקים. הוא אומר: אבל אין, אני לא יכול לעצור בעצמי לא לבוא ולפרש גם את הסודות של התורה. עכשיו בוא נשאל רגע, בוא נשאל: האם כשאנחנו באים ופותחים את ספר התנ"ך... עובר לנו רטט בשערות אולי? בשערות, לא בגוף. האם הלב שלנו דופק דפיקה אחת יותר כשאנחנו אוחזים ובאים להגיד פירוש בתורה או סתם לקרוא איזה פסוק? אנחנו מבינים בכלל מה קרה? לא כלום... בסדר, פשוט בריא האלוקיה. אה, יש לי איזה רעיון, יש לי משהו מיוחד. שמה, שמה.

8:32יש לי איזה רעיון. יש לי איזה משהו מיוחד. שמה, שמה. ככה, ככה, ככה. אז אנחנו רואים את הפחד של הרמב"ן. ולכאורה בעצם מי יותר יודע תורה? אנחנו או הרמב"ן? הרמב"ן, קודש הקודשים, שאי אפשר להבין את הגאונות שלו, את החוכמה שלו, את המדעים שלו, את כל מכלול החוכמות שהוא ידע. איך הוא הביס את כל האויבים, את כל המקטרגים, את כל אלו שבאו לדבר נגד התורה, בנצרות, לא משנה במה. והרמב"ן הקדוש הזה אומר: אני רועד מפחד, רועד מפחד שאני בא לפתוח את התורה וללמוד בה. לפעמים יש אנשים שבאים, לומדים תורה, שומעים שיעור תורה, אבל אין להם יראת כבוד לתורה. אתה מבין שאתה עכשיו קורא ולומד את תורת האלוקים? מי כתב את זה בכלל? מי נתן לך את זה? למשל, יש אצל החסידים, החסידים הראשונים היו ככה: כשהיו מקבלים מכתב מהאדמו"ר, באותו יום היו עושים חג. טובלים במקווה, לובשים את החלוק, לובשים את המעיל, לובשים את השטריימל, לובשים את הגרטל, את כל הבגדים, ואז בקדושה באים, פותחים את המכתב. זה מכתב מהאדמו"ר. זה לא מכתב פשוט. עכשיו, אם בן אדם יבוא ויקבל מכתב, לא מהאדמו"ר שלו, אלא מהבעל שם טוב בעצמו, אבי שושלת האדמו"רים, שייסד את תורת החסידות. איך הוא יתרגש? מה הבעל שם טוב לומד? מה הבעל שם טוב אומר לי?

9:51היו עושים חג. טובלים במקווה, לובשים את החלוק, לובשים את המעיל, לובשים את השטריימל, לובשים את הגרטל, את כל הבגדים, ואז בקדושה באים, פותחים את המכתב. זה מכתב מהאדמו"ר. זה לא מכתב פשוט. עכשיו, אם בן אדם יבוא ויקבל מכתב, לא מהאדמו"ר שלו, אלא מהבעל שם טוב בעצמו, אבי שושלת האדמו"רים, שושלת תורת החסידות, הראשון שייסד את תורת החסידות. איך הוא התרגש? מה הבעל שם טוב לומד? מה הבעל שם טוב אומר לי? והבעל שם טוב יכתוב לו כל מיני פירושים, והוא ידייק בתורת הבעל שם טוב, למה הבעל שם טוב ככה, למה הבעל שם טוב כתב לי ככה. ואם זה יותר גדול מהבעל שם טוב, נלך יותר לראשונים, נלך לרשב"א, לרמב"ם, לרמב"ן. כמה בן אדם ידקדק בדברים שלהם. למה? כי הם קודש קודשים. אם נלך עוד יותר אחורה, אדם יכוון מכתב מאביי ורבא. מכתב, לבית שלו, בדואר, אביי ורבא כותבים לו, וואו, כמה בן אדם יתחיל לחשוב, מה, מה, למה זכיתי אני? למה קיבלתי? בכלל, איך זה הגיע אליי בכלל? הם נפטרו לפני אלפי שנים. מה החוכמה שהם תימנו? אם אדם מקבל מכתב מרבי שמעון בר יוחאי, מייל, הוא פותח את המייל, מייל מרבי שמעון בר יוחאי, הוא יחשוב בטוח זה מקיחה. לא יכול להיות שזה רבי שמעון בר יוחאי. מה, רבי שמעון בר יוחאי שלח אליי?

11:15וכן הלאה אברהם אבינו ואנחנו באים ומקבלים מכתב מהקדוש ברוך הוא והמכתב מכתב אלוקים חרות על הלוחות. מה זה אומר? המכתב שהקדוש ברוך הוא בא ושלח לנו זה מכתב מהקדוש ברוך הוא. כך אומרת התורה בספר שמות, פרשת כי תשא, פרק ל"ב, פסוק ט"ז. אז המכתב הוא מכתב אלוקים. בא בן אדם ואומר, "או יש לך משהו? תגיד, תגיד איזה פסוק, זרוק, זרוק איזה פסוק, מה עולה לך בראש?" ואומר, "ואיבא שלך פרו את העם, יאללה, בוא נגיד לך משהו, ואיבא שלך פרו את העם." אנחנו צריכים להבין, התורה שלנו, אומר הבעל שם טוב, "תורת ה' תמימה, משיבת נפש, משיבת נפש." התורה שלנו נשארה שלמה, כמה שחידשו בה, כמה שכתבו עליה, כמה שהסבירו עליה, כמה ש... כתבו, כותבים והכתיבה נשארה תמימה, נשארה שלמה. אין סוף וקץ לתורה ולעומק של התורה. כשבן אדם בא ללמוד, צריך לדעת שאתה בא ללמוד את תורת ה', אתה בא ללמוד את התורה שהיא זו שהעולם קיים בזכותה, וזה מכתב אלוקים.

12:52אבל לפעמים אנחנו לא באים ונוהגים כבוד בתורה הראויה. יש במסכת אבות דרבי נתן בפרק א', אמר רבי נתן, מפנימה נתעכב משה כל ששת ימים ולא שרה עליו דיבור? חיכו שישה ימים עד ש... בשביל שיתמרק ויתנקה מכל אכילה ושתייה שהיו במעיו עד שעשיו יתקדש ויהיה כמלאכי השרת. אז זה שישה ימים לקח לו עד שהקדוש ברוך הוא בא אליו. אמר לו רבי מתיא בן חרש משהו אחר שכל זה היה בשביל לעיים עליו כדי שיקבל עליו דברי תורה באימה, ביראה, ברתת ובזיע. שנאמר: "עבדו את ה' ביראה וגילו ברעדה" (תהילים פרק ב' פסוק י"א). לעיין עליו כדי שיקבל עליו דברי תורה באימה, ביראה, ברתת ובזיע, שנאמר: "עבדו את ה' ביראה וגילו ברעדה" (תהילים פרק ב', פסוק י"א).

14:02אז משה רבנו אפילו הצטווה בזה. יש עוד בעבודה, רבי נתן בפרק ו'. והווה מתאבק בעפר רגליהם. כיצד? בזמן שתלמיד חכם נכנס לעיר, אל תאמר איני צריך לו, אההה לא צריך את הרב הזה. אלא לך אצלו. תלך, אתה שומע? תלמיד חכם הגיע לעיר למצוא שיעור, תלך אליו ואל תשב עמו לא על גבי המיטה, ולא על הכיסא, ולא על הספסל, אלא שב לפניו על הארץ. וכל דבר שיוצא מפיו קבלו עליך באימה, ביראה, ברטט ובזיע כדרך שקיבלו אבותיך מהר סיני. באימה, ביראה, ברטט ובזיע. יש אנשים שומעים לך שיעור, פצחים לך גרעינים באמצע שיעור. פעם אחד פתח לי עיתון חילוני באמצע בית כנסת בשיעור. אימה, ביראה, ברטט ובזיע. איזה אימה, ביראה, ברטט ובזיע? אנחנו צריכים להבין מה אנחנו לומדים, איזה ערך לתורה יש לנו עכשיו. הרבה פעמים השטן לא רוצה שנאריך את התורה משתי סיבות. סיבה ראשונה, אם אדם מאריך את התורה, אז כל דבר שהוא לומד הוא שמח בו. הוא שמח בו, למה? כי ברוך השם אתה יודע מה קראתי? קראתי עכשיו חתיכה של דברי אלוקים חיים. אתה יודע מה זה? חצי דף, גמרא, מסכת שבת, שלוש שורות, שורה, לא משנה מה. והסתן אומר עזוב, עזוב, עזוב. אם הוא ישמח כל כך בדבר הזה, אז... לא בשבילי. לא בשבילי הדבר הזה. אז הוא מפיל את הבן אדם. מה קרה אתה עכשיו? כלום. אבל אתה יודע שקרה אתה עכשיו דברי אלוקים חיים?

15:28של דברי אלוקים חיים. אתה יודע מה זה? חצי דף, גמרא, מסכת שבת, שלוש שורות, שורה, לא משנה מה. והסטרא אחרא אומר: עזוב, עזוב, עזוב. אם הוא ישמח כל כך בדבר הזה, אז... לא בשבילי. לא בשבילי הדבר הזה. אז הוא מפיל את הבן אדם. מה קרה לך עכשיו? כלום. אבל אתה יודע שקראת עכשיו דברי אלוקים חיים? אתה יודע שעכשיו קראת משהו שהוא חלק מהמכתב מכתב אלוהים חרוט על הלוחות, אז אם בן אדם יבוא ויתבונן בדבר הזה הוא יבעל. אתה עכשיו בא ולומד דברי אלוקים חיים. יש לזה גם בשולחן ערוך אורח חיים סימן מ"ח סעיף א'. הרמ"א כותב שנהגו המדקדקים להתנועע בשעה שקוראים בתורה, בשעה שאדם לומד תורה. למה? דוגמת התורה שניתנה ברטת. התורה שהם קיבלו אותה, הם רעדו מפחד. אז אנחנו לא רועדים מפחד בסדר, אנחנו לא יודעים לומד, אבל תתנועע קצת, תזוז, תראה שאתה מראה שאתה שם לב לזה. יש לזה גם בשולחן ערוך אורח חיים סימן מ"ח סעיף א' הרמ"א כותב ונהגו המדקדקים להתנועע בשעה שקוראים בתורה. בשעה שאדם לומד תורה, למה? דוגמת התורה שניתנה ברתת. התורה שהם קיבלו אותה, הם רעדו מפחד. אז אנחנו לא רועדים מפחד, בסדר, אנחנו לא יודעים ללמוד, אבל תתנועע קצת, תזוז, תראה שאתה מראה שאתה שם לב לזה.

17:03אתה שם לב שאתה לא... אתה לא קורא עכשיו איזה עיתון. ככה מביא הרמ"א בשם אבודרהם. ב... אליה רבה, בסעיף קטן ב', בסימן מ"ח הוא כותב, אפילו אם אתה לומד תורה בעל פה תתנודד. למה? אתה לא קורא עיתון. אתה עכשיו לומד דברי אלוקים חיים. מרן הרב אלישיב, זכר צדיק לברכה, בימי סיכנותו, כבר מעל גיל מאה, היה יושב ולומד. אז לפני הלימוד היה נכד עוזר לו. פעם אחת הוא ראה שהרב אלישיב קשה לו לסגור את הכפתור העליון בחולצה. קשה לו לסגור את הכפתור העליון בחולצה והרב אלישיב עם מאה שנות תורה, מאה שנות עמל מנסה לקחת את היד הקדושה שלו ולסגור את הכפתור, לא מצליח אז הנכד אמר לו סבא, כאילו לא צריך, שייך פתוח, זה לא צנוע סגור, רק אמר לו לא לא, אני הולך עכשיו ללמוד גמרא. קשה לו לסגור את הכפתור העליון בחולצה, והרב אלישיב עם מאה שנות תורה, מאה שנות עמל, מנסה לקחת את היד הקדושה שלו ולסגור את הכפתור, ולא מצליח. אז הנכד אמר לו: "סבא, כאילו לא צריך, שייך פתוח, זה לא צנוע סגור." רק אמר לו: "לא לא, אני הולך עכשיו ללמוד גמרא. זה לא ראוי שאני אבוא לפני הגמרא עם כפתור פתוח." ולפעמים אתה רואה בן אדם, יושב כאן עם מכנסיים קצרות וגופייה, מעשן נרגילה. ומה קרה? מה אתה עושה? "אני לומד." אתה לומד? מספרים איזה בדיחה שהיה פעם איזה בחור אחד, מכנס קצר, גופייה, מעשן סיגריות, תופס את ספר אביחי מבריסק...

18:33זה לא ראוי שאני אבוא לפני הגמרא עם כפתור פתוח. ולפעמים אתה רואה בן אדם, יושב כאן עם מכנסיים קצרות וגופייה, מעשן נרגילה, ומה קרה? מה אתה עושה? או אני לומד. אתה לומד. מספרים איזה בדיחה שהיה פעם איזה בחור אחד, מכנסיים קצרים, גופייה, מעשן סיגריות, תופס את ספר רבי חיים מבריסק. שזה פלפולים וגאונות מחשבה, לומד, נכנס ראש ישיבה, הוא אמר לו תגיד לי, אתה לא מתבייש? ככה לומדים? הוא אמר לו לא, הרב, לא ככה לומדים, ככה מעשנים. הוא רצה שיהיה לו כיף בעישון, אז הוא לקח את הגמרא, לקח את הרב מבריסק. מעשנים עם איזו סוגיה משהו, לא בשביל להשתמש בתורה, בשביל שיהיה לו כיף לעשן. אז זה בן אדם צריך לדעת ולהבין. מה אתה הולך עכשיו לפתוח? אתה, לפני שאתה הולך לפתוח, תתבונן שנייה, תתבונן שנייה. אני הולך עכשיו לפתוח את ספר הספרים, הספר האלוקי הגדול ביותר שאין למעלה ממנו. אתה הולך עכשיו לפתוח וללמוד ולהתחבר בשרשרת הדורות עד לאביי ורבא, רבי שמעון בר יוחאי, רבי מאיר, רבי עקיבא עד למשה רבנו. אתה חלק מממשיכי מסורת התורה על ידי שאתה לומד. דרך אגב, על החת"ם סופר, קדוש עליון, מספרים שכשהוא היה לומד, היה מזכיר את השמות של האמוראים: אמר אביי, אמר רבא.

19:57אתה הולך עכשיו לפתוח וללמוד ולהתחבר בשרשרת הדורות עד לאביי ורבא, רבי שמעון בר יוחאי, רבי מאיר, רבי עקיבא עד למשה רבנו. אתה חלק מממשיכי מסורת התורה על ידי שאתה לומד. דרך אגב, על החתם סופר, קדוש עליון, מספרים שכשהוא היה לומד אז הוא היה מזכיר את השמות של האמוראים: אמר אביי, אמר רבא. ולפעמים מי שומעים אותו אומר אמר הבא יהיה ברוך הבא, הבא יהיה מגיע אליו. למה הבא יהיה לא מגיע אלינו? קודם כל, השאלה היא איזו תורה אנחנו לומדים. דבר שני, כשהגמרא אומרת שבן אדם בא ואומר איזה שמועה משם אחד הגדולים האמוראים. אז בירושלים היא כתוב, כל האומר שמועה מפי אומרה, יהיה רואה בעל השמועה כאילו הוא עומד כנגדו. למה? לפעמים בן אדם אומר, מה, הבן איש חי אמר ככה, עזוב, אבל לא נראה לי מכילה הבן איש חי. אם הבן איש חי היה פה היית גם אומר לו את זה, או שהיית מכניס את הזנב שלך בין הרגליים וסותם. לא נראה לי, אהההה.

21:24אז ה"חתם סופר" היה כל כך בדרגה גבוהה, והוא ממש זכה לראות את בעל השמועה. אנחנו, אם היה לנו כבוד, והיה לפנינו רבי עקיבא, האם גם היינו יושבים ככה ולומדים כשבעל השמועה עומד לנגד עינינו? והיום, כשמרשם אל משה, אתה מבין שזה דיבור השם? אתה מבין שמשה רבנו בא ואומר משפט? פעם היה איזה אחד מגדולי ראשי הישיבות שמסר שיעור... שלוש שעות שיעור, פלפולים ברמב"ם, קושיות, תירוצים וזה וזה וזה. אז אחד התלמידים שלו אחרי השיעור אמר לרב, הרב, איזה שיעור, וואו, אם הרמב"ם היה נכנס פה באמצע השיעור, וואו, הרב יודע מה היה קורה. באמצע השיעור, אלף בחורים שומעים שיעור של הרב, וברמב"ם, הרב יודע מה היה קורה, איך הרמב"ם היה שמח. אמר לו: אתה יודע אם הרמב"ם היה מגיע לפה, היינו בורחים כולנו מפחד הקדושה שלו. בורחים. לא נשארים שנייה אחת מהקדושה שלו.

22:29זה הרמב"ם. אנחנו מדברים פה על תורת השם, תורת אלוקים כמו שמשה רבנו בא והעביר אותה איש מפי איש עד הדור שלנו, ואנחנו באים ומתחברים בשרשרת הארוכה הזאת. אם אדם היה יודע מה זה הקדושה של התורה, מה זה הכוח של התורה, בן אדם היה, כשאדם הגיע לפני התורה, תבוא תלמד ביראה ובכבוד. תבין מה אתה עושה. תבין מה אתה עושה, אתה עכשיו כשאתה קורא את השורה הזאת, יציאות השבת שתיים שהן ארבע, במה מדליקין ובמה אין מדליקין, קש וסובין בקש ובגבבה, במה בהמה יוצאת ובמה אינה יוצאת, במה אישה יוצאת ובמה אישה לא יוצאת, כל המשניות האלו, אתה חביבי, מתחבר לרבנו הקדוש, לרבי יהודה הנשיא. אה, אבל אני לא מרגיש את זה. בלי שתרגיש. זה האמת לאמיתה. לכן אנחנו רואים את גדולי העולם שידעו מה זה הכוח של התורה, הרמב"ן משתפך. וואו, איך אני יכול לכתוב? איך אני... איך אני יכול להגיע בכלל לקדושה של התורה? איך אני בכלל יכול לכתוב משהו על התורה? אתה הרמב"ן או אתה צריך לפחד? מי ראוי לכתוב על התורה אם לא אתה? מי ראוי? באימה, ביראה, ברתת ובזיעה, מה אני עושה? ממה אני מפחד? בגלל זה, במילא, כמה בן אדם צריך לפחד...

23:51לבוא ולהגיד סתם פירושים שהם לא תמיד נכונים, לא תמיד אמיתיים. לפעמים אתה רואה בן אדם אומר פירוש, הפירוש שלו לא כל כך מסתדר. והוא בכוח, בכוח מכניס אותו. בכוח, בכוח. אם זה בסדר, אם זה לא... אין בזה נפקא מינא להלכה, אז יש פסקי תשובות בתענית שכותב שגם על פלפולים של שקר, רגילים. להודות זה לזה, לפלפולים בשביל לחדד את המוח. ולפעמים בא בן אדם ופוסק איזו הלכה, פוסק איזה משהו והוא בכוח נלחם. נלחם על מה? על מה שלא בטוח נכון. ספרים שפעם אחד בא למסור איזה שיעור לפני הרב, אז הבן אדם הזה מתפלפל, מתפלפל, וכמה שהוא מתפלפל הרב דוחה אותו. לא נראה לי כזה. אחר כך הוא אמר לרב, "רב, מה יש לך נגדי? כאילו, מה?" הוא אמר לו, "לא יודע מה יש לי נגדך, אבל פשוט כתבתי בספר הפוך." אז כאילו, תגיד עד מחר. אז זה תלוי. אם באמת בטוח, האדם בטוח שהאמת איתו, מצוין. אבל לפעמים בן אדם עושה בשביל מערב נגיעות אישיות שלו בתורה. ואז מה קורה? בתורה שלנו היא קודש קודשים. אין רשות לחיצונים להיכנס בה ולהתקרב אליה. אם אבן הוא נימוח, אם ברזל הוא מתפוצץ, הגמרא בקידושין לומדת, בסוקה הוא נבט. כותבת על השטן, השטן הוא אין, הוא לא יכול להתקרב לתורה. לא יכול להתקרב לתורה. לא יכול.

25:22שהגמרא במסכת שבת, בדף למד א', למד ב', מספרת שם על דוד המלך, איך דוד המלך מנע את ההתקרבות של השטן אליו, של מלאך המוות אליו, שלא יכול לבוא להתקרב אליו על ידי התורה. והיה לדוד המלך כוחות של קבלה, כוחות של קדושה, היה יכול לעשות מצוות, כלום. תורה. עכשיו, אם בא בן אדם ומערב בתוך התורה שלו אגו אישי, גאווה אישית, הנאה או כל דבר אחר. הנאה לא הכוונה מהלימוד, כי הנאה מהלימוד כבר כתב האגליטל בהקדמה שלו, שבן אדם בא ונהנה מהלימוד, זו תורה לשמה. כי יש כאלה שרצו להגיד, או, אתה לומד סוגיה, אתה הספקת, אתה מבין דבר, הוא אומר, זה לא לשמה. הוא אמר, מה פתאום, חס ושלום, זה על לשמה. אבל הנאה שהיא לא, הנה, אני יודע, אני יותר חכם ממנו, איזה טיפש, כמה זמן לקח לו. זה, הנה, אני ברוך השם עשיתי, למדתי, כמה דפים, אני גאון, אני חכם, אני צדיק. אז אדם לוקח את תועבת השם ושם אותה על הגמרא.

26:24כדי, כדי שקצת נקצין, נקצין את הדברים חס ושלום, אדם לוקח ספר תורה וחס ושלום, חס ושלום שם על זה צרכים שלו. בר מינן, איך אתה בא, לוקח את התורה ומשתמש בקרדום לחפור בה. תועבת השם, זה הדבר הכי מגעיל את הקב"ה. הגאווה. בן אדם לוקח את הפסולת שלו ושם על ספר תורה. יכול להיות כזה דבר? שבן אדם בגאווה לוקח גאווה ושם אותה בלימוד, קודם כל זה מראה שהוא בכלל לא מעריך תורה. אם הרמב"ן, קודש קודשים הזה, כל כך פוחד, ממה אתה פוחד? איך אני יכול להסביר את דברי תורת השם? איך אני בכלל יכול להכניס את עצמי לפלונטר הזה, לבעיה הזאת? אבל הוא אומר, בוער בי אש, אש רצון של לבוא ולזכות את הרבים, לבוא ולכתוב פירוש, לבוא ולחדש חידושי תורה שירדה נשמתי איתה מסיני, ובאמת יש הרבה פירושים ברמב"ן ש... קבלה נוראה. פעם בן אדם, בחור, איש, לא משנה מה, יושב, קורא ומתחיל להכניס את הגאווה שלו לתוך העסק. אז איזה בן אדם לוקח את קודש הקודשים ומכניס שם יציאה תאווה. תועבת ה' כל גאווה. את הגאווה הסרוחה לתוך התורה.

27:42שיש גאווה, הקדוש ברוך הוא מסתלק. למה? אומר הקדוש ברוך הוא: "אין אני והוא יכולים לדור בכפיפה אחת. אני לא יכול לדור איתו." הקדוש ברוך הוא מסתלק, ובמילא כל התורה שהאדם לומד נהפכת במקום שם חיים, לשם מוות. זה מה שאומרת הגמרא ביומא בדף ע"ב עמוד ב': "וזאת התורה אשר שם משה." זה הפסוק אומר בדברים פרק ד' פסוק מד'. זכה - נעשית לו שם חיים, לא זכה - נעשית לו שם מוות. למה? כי אתה לוקח את התורה ומשתמש בה לדברים שלך. ולפני כן אומרת הגמרא: "זכה נעשית לו זרעא דשיים, לא זכה - זרעא דשיים." התורה נעשית לך לזרה.

28:47שמה מוות. איך יכול להיות שהתורה היא שמה מוות? חביבי, אם אתה בא ולוקח ספר תורה ואתה משתמש בו בזלזול, הוא הראשון שילחם בך. הקדושה של ספר התורה. ואדם לא שם לב. וכל זה מחוסר הערכה לתורה. מחוסר הערכה להבין, להבין מה אנחנו לומדים, מה אתה פותח. אתה לוקח עכשיו ספר, אתה לוקח גמרא. כן, לקחתי משהו, משהו מודפס. איזו גמרא? לא תבין, ממש לא, ממש לא. אתה עכשיו בא ומתחבר, מתחבר למסורת הגדולה ביותר שיש לעם ישראל. הגמרא במסכת מגילה בדף כ"א עמוד א' כותבת: משמת רבן גמליאל בטל כבוד תורה. מה היה חסר בכבוד התורה? כי מימות משה רבנו ועד רבן גמליאל לא היו לומדים תורה אלא מעומד. אתה רוצה ללמוד תורה? תעמוד. תעמוד!

30:01אה, קשה לי, כואבות לי הרגליים. אם אתה מרגיש שכואבות לך הרגליים, צא מפה, אתה לא ראוי לתורה. האם אתה מבין שאתה עכשיו מחזיק תורת ה'? איך אתה יכול לשבת? איך אתה יכול לשבת? עכשיו, כמה היו לומדים? היום יש אנשים לומדים שעה, שעתיים. שם היו לומדים כל היום, מהבוקר עד הערב. משמת רבן גמליאל ירד חולי לעולם, והיו לומדים תורה מיושב. כשאתה לומד תורה מיושב, בטל כבוד תורה. זה סימן שאתה, אה, הכל בסדר. אתה יכול לשבת, אתה יכול... לנוח. זה ההסבר שכאשר בן אדם בא ולומד תורה, לא אומרים לו לבוא ולעמוד ולתרוח ולעשות, אלא פשוט להבין כמה הראשונים שידעו מה זה הערכה של תורה. הם הכירו את התורה, הם היו יודעים את התורה יותר מאיתנו, אז למה הם כיבדו אותה יותר מאיתנו? זה ההסבר שכשבן אדם בא ולומד תורה, לא אומרים לך לבוא ולעמוד ולטרוח ולעשות. רק פשוט תבין כמה הראשונים שידעו מה זה הערכה של תורה, הם הכירו הרי תורה. הם הכירו תורה, הם היו יודעים את התורה יותר מאיתנו. אז למה הם כיבדו אותה יותר ממנו?

31:27למה? כי הם הכירו את הערך יותר. דרך אגב, יש כמראה במסכת קידושין בדף למד ו' עמוד ב', אמר לרבי לעזר, לרבי ישעיה דדרי. אמר לו: אל תשב על הרגליים שלך. כוונה, איך הם יושבים? הם יושבים ישיבה מזרחית, הם יושבים על הרצפה כביכול כמו יושבים על הרגליים. אז תסביר לי את זה. דרך אגב, יש כמראה במסכת קידושין בדף ל"ו עמוד ב' אמר לרבי אלעזר לרבי ישעיה דדרי אמר לו אל תשב על הרגליים שלך. כוונה, איך הם יושבים? הם יושבים ישיבה מזרחית, הם יושבים על הרצפה כביכול כמו יושבים על הרגליים. אז תסביר לי את זה. שואל אבן יהוידע מה זה "אל תשב"? למה? אז אבן יהוידע במכות ד' ג' מ' ב' אומר רמז לו בזה שהשמועה הזאת חביבה עליי כמו תורתם של הראשונים שהיו לומדים הלכות בבית המדרש מעומד. לכן גם אתה עכשיו תבוא תעשה מעומד. ושם הוא מביא שהחיד"א היה נוהג ללמוד בליל חג השבועות וליל הושענא רבה את כל הלימוד מעומד, בעמידה.

32:32כמה שזה לוקח? לילה שלם, חצי לילה. וכל זה למה? הם הכירו, הכירו מה זה קדושת התורה. הם הכירו מה זה קביעות תורה. זה לא משהו שאתה לוקח טקסט ואתה זהו, גומר איתו. יש תוספתא במסכת סוטה. בפרק י' הלכה ג'. מי שרבו בעלי הנאה, בחרון אף לעולם ובטל כבוד תורה. מה זה בעלי הנאה? בעלי הנאה, אנשים שמחפשים מכל דבר איך ליהנות. כל דבר. איך ליהנות. אתה אומר לו, תבוא לשיעור, יש כיבוד? אתה אומר לו, אתה רוצה לבוא היום לשיעור, תור וזה נחמד? יש אקשן, מעניין שמה. אתה אומר לו, תורה! אסוף תורה. מה הם מביאים? במבה ביסלי? עזוב, עזוב, יש לי שיעור אחר עם סלטים ופיתות. מה הם מביאים? פיצות? עזוב, עזוב, אני מעדיף בשרים בשיעור השני. אתה אומר לו, אתה רוצה לבוא היום לשיעור תורה וזה נחמד? יש אקשן, מעניין שם. אתה אומר לו, תורה! כבוד תורה. מה הם מביאים? במבה? ביסלי? עזוב, עזוב, יש לי שיעור אחר עם סלטים ופיתות. מה הם מביאים? פיצות? עזוב, עזוב, אני מעדיף בשרים בשיעור השני.

33:41אז בן אדם בא ואומר, עזוב אותי, לא אכפת לי התורה, לא אכפת לי הרב שהוא מדבר, לא אכפת לי... הוא מחפש את ההנאה שלו. כל דבר את ההנאה שלו. וזה ביטול כבוד תורה. למה ביטול כבוד תורה? כי בן אדם לא יודע מה זה הכבוד של התורה. האם יש הנאה יותר גדולה מלקרוא מכתב שהקב"ה כותב לך? שהקב"ה מדבר אליך דרך זה? איך יכול להיות שבן אדם יבוא ויחפש הנאה... אחרת, חוץ מהנאה הזאת שהוא בא וקורא ולומד את התורה. זה סימן שאתה לא יודע ולא מבין בכלל מה זה כבוד תורה. אתה בכלל לא יודע מה אתה עושה, מה אתה קורא, מה אתה... כלום, כלום, כלום אתה לא מבין. ואם אתה לא מבין כלום, אז מה אתה בא לפה? מה אתה בא לקרוא? או כי נחמד ואין לך מה לעשות ולצערנו אנחנו היום בדור שלא כולם בכלל מבינים. לא כולם בכלל מבינים את מה שדיברנו על זה. מה זה עקבות תורה? מה זה זה? יש שם בתוספתא שם גם כתוב "משרבו מושכי ארוק", זה כמובן איזה סוג של גאווה, היו גאוותנים.

34:41מה אתה בא לקרוא? או כי נחמד אין לך מה לעשות? ולצערנו, אנחנו היום בדור שלא כולם מבינים בכלל, לא כולם מבינים את מה שדיברנו עליו. מה זה עקבות תורה? מה זה זה? יש שם בתוספתא גם כתוב: משרבו מושכי ארוכה, זה כמובן סוג של גאווה, היו גאוותנים. נתמעטו התלמידים ויבטל כבוד התורה כי כמו שאמרנו, בן אדם שהוא גאוותן ומכניס את הגאווה שלו לתוך התורה הוא הורס, הורס כל חלקה טובה. אז הדבר הזה צריך לבוא וללמד אותנו כשאנחנו באים ועובדים על התורה, על לימוד תורה, כמה צריך להיזהר לפני כן על כבוד התורה. מה עדיף? תלמוד תורה או כבוד תורה? מה עדיף? מה הראיה? חזק וברוך, כבוד התורה עדיף על תלמוד תורה. מה עדיף? תלמוד תורה או כבוד תורה? מה עדיף? מה הראיה? חזק וברוך. כבוד התורה עדיף על תלמוד תורה.

36:08ונביא ראייה מזה, גם ראייה הגיונית וגם ראייה דינית. הראייה ההגיונית: ממה שאדם יושב לומד, פתאום הוא רואה ספר תורה שנפל. יפסיק מהלימוד להרים אותו או לא? יפסיק. למה? כבוד התורה. כשהספר תורה לא יהיה על הרצפה, שלא יתבזה, קודם! ראייה דינית, הגמרא כותבת במסכת מגילה, בדף כ"ח עמוד א', שאדם שהוא תלמיד חכם, שנפטר, כמה צריך לבוא ללוות אותו? כמה? כמה אנשים? למה? כי אם אין מספיק אנשים, אתה פשוט צריך לבוא ולסגור את הספר, וללכת, ללוות אותו. בזמן הגמרא יש איזה שיעור, אבל למדתני הכוונה מלמד אחרים, אין לו שיעור. ככה נפסק גם בהלכה בשולחן ערוך יורה דעה סימן שינ"ו סעיף א'.

37:09ללוות אותו. זמן הגמרא איזה שיעור, אבל ללמד מתני הכוונה מלמד אחרים אין לו שיעור. כך נפסק גם בהלכה, בשולחן ערוך יורה דעה סימן רל"ה סעיף א'. ואדם שקורא ושונה, אם יש שם ממש שישים ריבוא, שש מאות אלף, אז אין צריך להתבטל בשבילו. ולמי שלא קורא ושונה, כיוון שיש לו מי שיתעסק עמו, אין צריך להתבטל בשבילו, והוא שיש שם עשרה. תלמוד תורה יותר גדולה ממצוות הלוויית המת. תלמוד תורה כנגד כולם. אבל פה שיש לך כבוד התורה, אתה צריך לבטל.

38:10למה? כמו שאמרת. אם אין לך עמלות תורה, אין לך תורה. הייתה תקופה שהיה חורבן, חורבן של עולם הישיבות. אנשים לא רצו ללכת ללמוד תורה. היו מתייחסים אליהם בזלזול. זו תקופתו של הסבא מסלבודקא. קודש קודשים, איך הוא מסר את נפשו להקים עולה של תורה. עד כדי כך שהיו אומרים שאם רואים אישה שהיא נכה, עיוורת, אילמת, גידמת, צולעת, היו אומרים: "מה עכשיו, צריך לקום לכבודך? כי בטוח את אשתו של תלמיד חכם. כי אף אחד לא ייקח אותך, רק תלמיד חכם." היה להם כינוי גנאי, הבטלנים, חובשי הספסלים. מי שבטלן, היו אומרים לו, "לך לך, אתה...". מי שרצה לקלל את חברו, היה אומר לו, "אתה בחור ישיבה." כשרצה לפגוע בו הוא לא היה מקלל אותו קללות כאלה כלל. אחי זה בחור ישיבה, תגיד שהוא חמור, תגיד שהוא סוס, אבל לעולם אל תגיד שהוא בחור ישיבה. אף אחד לא רצה את זה.

39:19בעשה במסלבות כאמרת לעשות להשם אפרו תורתיך. אומר אנחנו נצטרך לגרום להם שהם יראו יפים, שהם יראו מכובדים, שאנשים ירצו אותם רק בגלל היופי שלהם, של הבגדים, של הכל, ועל ידי זה אנשים יעריכו תורה. וככה באמת היה, זה מה שהצליח. סבא מסלובודקה בעצמו נלחם כדי שהם יבואו ויראו הופעה יפה, כי אנשים לא ידעו מה זה הערך של תורה. רואים בחור ישיבה, רואים אדם רחוק מענייני העולם הזה, אומרים זה יעזוב, זה לא בשבילי הדבר הזה. יש סיפור על רבי שמשון מגרמייזה. היה גאון הגאונים, גאון הגאונים, פחד פחדים, גאון גאון גאון, ראש הברזל, היה לו ראש מפחיד. היה פרוש מענייני העולם הזה. בצעירותו, בתור בחור, הוא נפגש עם אחת הבנות של אחד מהעשירים הגדולים שהיו שם באותו זמן. והגישו כיבוד. מה הגישו כיבוד? הגישו כוס מים חמים, אבקת קפה, אבקת סוכר וכפית. שייכין לעצמו כוס קפה. הוא היה עני מרוד והוא לא ידע מה זה כל הדברים האלה. אבל זה כיבוד אז אמרו לו בחבר'ה תיקח אז הוא עשה על פי כללי ההלכה אכילה ושתייה מה קודם. אכילה: לקח כפית סוכר אכל אותה, אחר כך לקח כפית קפה אכל אותה ואז שתה את המים. שידוך זה ככה, היא נבלה אמרה מה זה הבן אדם הזה, זה לא מהיישוב, לא יודע אפילו מה זה כוס קפה. מיד ביטלה את השידוך. עברו כמה שנים...

40:35אבל זה כיבוד, אז אמרו לו בחבר'ה תיקח. אז הוא עשה על פי כללי ההלכה: אכילה ושתייה מה קודם? אכילה. לקח כפית סוכר, אכל אותה. אחר כך לקח כפית קפה, אכל אותה, ואז שתה את המים. שירה את זה ככה, היא נבלה ואמרה: "מה זה הבן אדם הזה? זה לא מהיישוב, לא יודע אפילו מה זה כוס קפה." מיד ביטלה את השידוך. עברו כמה שנים... יום אחד, בינתיים רבי משולם איגרא התחתן. יום אחד אבא של המיליונר הגיע לרב הגדול של העיר, והוא ראה את הרב יושב עם מטפחת קשורה על הראש, מתאמץ לקרוא איזה מכתב. הרב הזה היה מפורסם בתור תלמיד חכם גדול. הוא אמר לו, "מה אתה קורא?" הוא אמר, "קיבלתי איזו תשובה גאונית. מפחיד, מפחיד, מפחיד, מפחיד. שאני מתעמל כבר שלושה ימים להבין את העומק ואת הגאונות." הוא אמר לו, "מי זה הרב הזה?" הוא אמר לו, "זה אחד קוראים לו רבי משולם איגרא." איכשהו שמע את זה, התלמיד התעלף. הרב העיר אותו. הוא אמר לו, "מה קרה?" הוא אמר לו, "זה היה החתן שלי." אמר לו, "אם ככה, תתעלף עוד פעם. תתעלף."

41:52אנשים לא יודעים מה זה כבוד התורה, לא יודעים מה זה קודש קודשים. ראי מור, צריך קצת שיבין קצת מענייני העולם, מענייני השטויות. הפסידה את גדול הדור. הפסידה את גדול הדור. דרך אגב, בסוגריים, הגאון הרוגאטשובר היה הרבה פעמים מדבר, אם הם מגיעים אליו לדבר איתו בלימוד, והיה מראה לאנשים בדרך כלל שהם לא יודעים ללמוד. כי מי שהם מגיע אליו ורוצה להראות לרב, גאווה מעמיד אותו במקום. אז פעם אחת מישהו שלח לו מכתב, ו... עם תשובה בהלכה. וואו, הרוגאטשובר כל כך התפעל, כתב לו מכתב שבח. עם הגאונות שלו, מגיע אליו האור שמח, רבי מאיר שמחה מדווינסק, ואמר לו, תראה, יש לנו גאונים בדור. יש לנו גאונים בדור, קיבלתי את זה ביחד, הכול לא מתלהב. הצפנת פענח, הרוגאטשובר, רבי יוסף רוזין, לא היה מסתכל בספרי האחרונים. ו... עם תשובה בהלכה. וואו, הרוגצ'ובר כל כך התפעל, כתב לו מכתב שבח בניגון הגאוני. מגיע אליו האור שמח, רבי מאיר שמחה מדווינסק, ואמר לו, תראה, יש לנו גאונים בדור, יש לנו גאונים בדור, קיבלתי את זה ביחד, הכול לא מתלהב. הצפנת פענח, הרוגצ'ובר, רבי יוסף רוזין, לא היה מסתכל בספרי האחרונים. מנגד האור שמח, אביבי נכנסים לחמד ג'ווינס, קיים מסתכל. איך שוקח את התשובה, אמר לו, זה מצחיק, זה מאישות רבי משול המגירה. הוא לקח את התשובה, העתיק אותה, וואלה. לקח הרוגאצ'ובר את המכתב, קרא אותו, ושלח לו חזרה תשובה עם עשרות מקורות. עיין בגמרא שם, עיין, עיין, עיין, עיין, עיין, עיין, עיין, עיין, עיין.

43:10הוא קיבל את זה. אותו בן אדם פתח כל המכתבים, כתוב שם: "גנב, גזלן, רשע; גנב, גזלן, רשע; גנב, גזלן, רשע." זו התשובה שענה לאותו בן אדם שגנב את התשובה מהרבי ממשול המגירה. אבל היה גאוני עולם. גאוני העולם הללו לא תמיד זכו בכבוד תורה, לא תמיד. לא ידעו להעריך מה זה. לא ידעו. מרן הרב עובדיה סיפר שפעם אחת הוא למד, היה לומד בבוחרים בתור בחור צעיר. ופעם אחת הוא עלה על הספסל, עלה על הספסל. ותפס אותו אחד מהגבאים שם. והתחיל לצעוק עליו, זה ספסל מרופד כזה. מה אתה עולה? מה אתה מלכלך? מה אתה... פתאום נכנס אחד מהעשירים הגדולים, בוחרי, עם לבוש, כולו מזהב, חוטי זהב. כשהוא ראה שהוא צועק על הרב עובדיה בתור בחור, הוא לא היה מפורסם בתור מרן. אמר לו, מה קרה? אמר לו, הוא עלה על הספסל עם נעליים. אמר לו, חכה רגע, תרד. הוריד את הגלימה שלו מזהב, שם אותה, אמר לו, עכשיו תדרוך. על זה תדרוך. אגב, ההוא נבהל, כמעט התעלף.

44:33אמר לו, "מה זה?" אמר לו, "זה קודש קודשים, זה תורה, זה ספר תורה." רבי ישראל מסלנט היה בזמנו, היו הרבה צרות. לא היה לבחורי ישיבה איפה להיות, אז רבי ישראל מסלנט החליט להחסן אותם בבית מדרש של העיירה, בבית הכנסת. אבל הבעלי בתים... ענייני הדעת וענייני הטעם לא ראו את זה בעין יפה. למה? מגיעים לבית כנסת בבוקר, הבחורים ישנים שם. למדו תורה כל הלילה, הלכו לישון לפני עלות השחר, וגם יש שם ריח לא הכי נעים. לא היו מקלחות כמו היום, לא היה דברים שאין מה לעשות. לפעמים הרב שח היה חצי שנה במסתור, חצי שנה לא הסתפר, לא כלום. חצי שנה במסתור, ככה למד במלחמה, עד שכל השיערות שלו נהפכו לגוש אחד. עד שכל השערות שלו נהפכו לגוש אחד. חצי שנה לא יתקלח, לא יסתפר, לא כלום. כך הוא למד. זאת אומרת, עובדים במסירות נפש. רבי ישראל מסלנט, זה לא כל כך היה...

45:38חשוב לו הדעה שאלו של בעלי הבתים. כלומר, יש פה אנשים אברכים, אין להם מה לאכול, אין להם איפה לישון, הם לא ישנים בחוץ, צריכים לישון בבית הכנסת. אז פעם אחת הם הגיעו אליו, אמרו לו, רב, אי אפשר להתפלל, מה קרה? יש ריח רע בבית הכנסת. בחורים לא מתקלחים, יש ריח רע. אין, אתה הורס לנו את בית הכנסת, לא מוכנים יותר. אמר להם רבי ישראל מסלנט משפט. אמר להם, הריח הרע זה של הבחורי ישיבה, של הזהה. שמגיע אליהם מחמת זה שהם באים ועמלים בתורה בכוח בתעצומות נפש. יש כאלה שלא יודעים איפה ההורים שלהם, יש כאלה שהבטן מקרקרת להם, יש כאלה שלא קנו שנים נעליים. איך אמר ר' גלינסקי? אצלנו בישיבה כל הנעליים היו כולם פותחים את פיהם. כל הנעליים פותחים את פיהם. אין כזה דבר נעליים טובות. אז אמר להם רבי ישראל מסלנט: "המעשה הזה חביב בעיני הקדוש ברוך הוא יותר מכל התפילות שלכם." הם שמעו את זה ונבהלו. "מה, הרב, ככה אתה אומר עלינו?" אמר להם: "כן, אין לכם אנשים כל כך שלא יודעים מה זה ערך התורה, לא יודעים מה זה כבוד תורה." בישיבת סלבודקה פעם אחת ראש הישיבה נפל באמצע ההקפות של שמחת תורה עם ספר תורה. אמר הסבא: "ישר תרימו את ראש הישיבה קודם. ספר תורה חי עדיף."

46:57ספר תורה חי. זה עדיף. זה כבוד התורה. ודרך אגב, הסבא מסלבודקה, כמו שאמרנו, שהקפיד על הלבוש. רבי עזיקשר, הוא היה ראש הישיבה שם. והוא היה תמיד הולך כפוף. הסבא אמר, כפוף זה לא יפה, זה לא כבוד התורה. למה? אנשים אומרים, זה סתם זקן עם גיבנת. איך? אמר, זקן עם גיבנת, ככה. תגידו, זה גדול הדור, זה רב שילך, רהוט, יפה. באמת, רבי עזיקשר, בתמונות היה נראה ממש כמו איזה אציל. זקן יפה, כובע מיוחד. הכל, הסבא האחראי. אבל מה, היה הולך כפוף. אז קנה לו הסבא מסלבודקה ואמר לו, קח כסף, תקנה משקפיים מודרניות. מה זה המשקפיים המודרניות? היו משקפיים מאז עם קליפס על האף. בלי מוטות. בלי מוטות באוזניים. למה? עם המשקפיים האלה האדם חייב ללכת זקוף. לא יכול להתכופף. הלך הביא זקנה שקנתה משקפיים. אחרי יומיים, בא עם המשקפיים לשבועות לסבא. אמר לו, אין, אני כפוף. אז כפוף, נופל המשקפיים, נשבר. אמר לו, סבא, קח עוד כסף שתקנה לך עוד פעם. עוד פעם, מאותו יום? רחב להלכת ככה, גבוה. אמר הסבא, זה כבר את התורה. למה עשירים שיש להם 100 מיליון דולר, הם הולכים חזן הפוח, ואתה שיש לך 100 מיליון דפי גמרא.

48:23וסברות ומסכתות ושיעורים ותלמידים ו... ו... ו... ו... מצוות ו... ו... ו... אתה הולך כפוף. לא הבינו את זה. אימא, אתם חכמים בגלל הענווה, בגלל ה... מגיע עשיר מוול סטריט. יש לצערנו חור בן היום. מגיע לאיזו ישיבה, מנשקים לו את הגרביים. מנשקים לו מה יש? מה יש? מנהג. מגיע איזה תלמיד חכם. אה, חכם. אה, בסדר, עוד אחד. זה ביטול כבוד תורה. זה בצל כבוד תורה. זה סימן שאנחנו לא יודעים שהוא זה שהוא נציג של אלוקים. הוא זה שמתחבר לתורת ה'. הוא זה שעמל בתורה. הוא זה שהתורה נהפכת לגוף שלו. אומרת הגמרא בסוף מסכת חגיגה: אתם, אתם חכמים? כל גופם אש. בשביל מה כל גופם אש? האש בוערת אצלם. התורה בוערת אצלם. אם אנחנו רק נתחיל להבין, נתחיל להבין מה זה כבוד התורה. אם לפחות היינו מכבדים תורה כמו כסף, היה מגיע המשיח. אם היו אנשים אוהבים את התורה כמו אהבת כסף, הגאולה הייתה מגיעה מזמן. כבר היינו בתחיית המתים. למאן דאמר שזה 40 שנה אחרי ביאת המשיח, יש בזה הרבה שיטות והרבה נכתב על הדברים האלו. לא נדע מה יהיה עד שיהיה. אם לפחות היינו מכבדים תורה כמו כסף, היה מגיע המשיח. אם היו אנשים אוהבים את התורה כמו שהם אוהבים כסף, הגאולה היינו מזמן. כבר היינו בתחיית המתים למאן דאמר שזה 40 שנה אחרי ביאת המשיח. יש בזה הרבה שיטות, הרבה כתוב על הדברים האלו. לא נדע מה יהיה עד שיהיה.

49:47אבל אנחנו לפעמים, וזה טעות שלנו, של אלו ששומרים תורה ומצוות, אלו שלומדים, אלו שמכירים בערך התורה, אבל לפעמים מתרגלים. או אתה כל הזמן נמצא עם תלמידי חכמים, אתה כל הזמן נמצא עם אברכים, אתה לא, אין לך ערך. אבל מגיע פתאום עשיר, איזה כבוד. אני שמעתי סיפור עצוב, עצוב, עצוב. מגיע עשיר אחד לארץ, מארצות הברית, הוא מחפש ישיבה לתרום לה מיליון דולר. טוב, זה סכום יפה. מיליון דולר, אפשר להקים בניין, אפשר פנימיה, אפשר בית מדרש. שמעו את זה כמה וכמה ראשי ישיבות, והחליטו, נו, מי יזכה בתרומה של המיליון? מי הכי ימצא חן בעיני העשיר? באחת החתונות, גם ראש הישיבה שלי היה שם, הרב סלומון, הרב בר שמעון סלומון. הוא רואה שמגיע אליו ראש ישיבה, גדול, מבוגר, כמעט בן 80. איך שהראש ישיבה הזה רואה את העשיר, ראש הישיבה מתחיל לרקוד לפני העשיר.

50:50אשר הצעיר בן 40, אז ראש הישיבה שלי אמר: זה ריקוד לפניי, זחוק לפניי, הוא רוקד והוא נהפך לזחוק. זה נורא, זה נורא, זה נורא. אבל מה לעשות, זה החורבן. זה מה שכותב הרב חיד"א בלחוץ דקה. הבאתי את זה בהקדמה לאחתו בישראל ח'. מיום שהתנדבי חכמים באו והוזקקו כביכול להתחנף לעשירים, אומר בטל כבוד תורה, נהיה חילול השם, אי אפשר לדבר עם העשירים. כל אחד חושב שהוא בשמיים. למה? הנה, אפילו הרבנים צריכים אותי. זה בטל כבוד תורה. ואנחנו חייבים בכל הכוח שיש לנו להחזיר את כבודה של התורה. כי אם לא יהיה כבודה של תורה, אף אחד לא ירצה להישאר בין תורה. אם לא יהיה כבודה של תורה, בחור גדל, רואה איך מכבדים, רואה את ראש הישיבה שלו, איך הוא מכבד עשיר, אז הוא אומר, למה אני צריך להיות יששכר? למה אני לא זבולון? למה אני צריך להישאר בעולמה של תורה, ואני צריך להסתפק במועט, ולא יודע מה אני אעבור עוד? אני אצא לעולם הרחב, אעשה ביזנס, אהנה מהעולם, אתרום מדי פעם אלף דולר, ינשקו לי את הגרביים ויעזבו אותי. למה אני צריך את זה? מה תענה לו?

52:16היו פעם עשירים גדולים שהיו יודעים לכבד מה זה תורה. רבי חנן וסרמן, כשבא לאסוף לישיבה שלו, כשהוא בא להיכנס לאחד הבתים של העשירים, כל הנעליים שלו התלכלכו בבוץ, אז הוא נכנס דרך המטבח, דרך דלת המטבח. העשיר בכה, אמר לו, רבי, אתה הורס לי את החינוך של הילדים. תצא חזרה ותיכנס, תדרוך לי על השטיחים בסלון. כל השטיחים האלה לא שווים כלום לעומת התורה. אתה בא והורס לי, אתה מראה שכאילו אתה קודש הקודשים, אתה רבי חנוך וסרמן, אתה ראש הישיבה הגדול, אתה גדול הדור, חס על שטיחים. רבי חנוך וסרמן חס על זה בשביל שלא להזיק, אתה מזיק, מה אתה מלכלך בן אדם, אסור להזיק. אבל הוא לא אמר לו לא, זה הורס את החינוך, תיכנס ותדרוך על השטיחים האלה, עם כל הבוץ. זה כבוד התורה. זה בן אדם שיודע מה זה תורה, מה זה קודש קודשים. דרך אגב, יש סיפור מדהים על רבי חי טייב, "לא מת" ככה קוראים לו. רבי חי טייב היה אחד מגאוני טוניסיה. למה קוראים לו "לא מת"? הוא נפטר, כיוון שעל המצבה שלו כתבו "רבי חי טייב מת".

53:34ביום זה וזה, את התאריך. איך שאותו חקק, חקק על המצבה "מת," קיבל שיתוק. אז הוסיפו למצבה "לא מת." מאז הוא נקרא "לא מת" ביום זה וזה, כי צדיקים במיתתם קרויים חיים. איך אתה כותב עליו "מת"? בדרך כלל לא כותבים "מת," כותבים "נפטר." רק כתבת "מת"? מה זה "מת"? אין, צדיקים לא קרויים מתים, רשעים קרויים מתים בחייהם. צדיקים אפילו במיתתם קרויים חיים. הוא היה קודש קודשים, רבי חי טייב הזה, שהוא היה סגור כמעט עשר שנים בבית שלו, בחדר שלו ועמל בתורה. כתב המון המון כתבים, המון כתבים. פעם אחת אמא שלו דיברה עם אחת השכנות שיש לה בן שלא רואים אותו עשר שנים, יושב סגור בדלת בחדר. אחת השכנות אמרה לה: "מה זה? הוא השתגע? לך תוציא אותו!" אמרה לה: "איך אני אוציא אותו?" אמרה לה: "מה הוא עושה כל הזמן?" אמרה לה: "הוא כל הזמן כותב." אמרה לה: "זה בשמיים, מה אני אגיד לך?" שרפה לו את כל הכתבים. ככה לא יהיה לו מה לעשות. הלכה האמא בתמימותה בשביל הבריאות הנפשית של הילד, שרפה לו חידושים של עשר שנים. שקים, שקים של חידושים של שעות, שעות של עמל תורה. עכשיו אני בטוח שאם גוי היה עושה לו את זה, זה היה מקלה לו; הוא היה מת על המקום והיה קודש קודשים. אבל זו אמא שלו, אסור להראות לה אפילו שהוא מצטער.

55:00אפילו אימא מעשית. מאותו יום הוא היה שותה כמויות אדירות של ערק, כדי לשכוח את הצער הזה שלו. כל פעם שהוא היה מצטער, היה שותה בקבוק ערק, נרדם, זהו. לא יכול לחיות עם הצער. נזכר בעוד חידוש, וואו, וואו, וואו, חיבור הזה, חיבור הזה, השקעתי בו עשר שעות רק לכתוב את הדף, וואו, איזה צער, בקבוק ערק. פעם אחת, היה שבת, שבת הגדול, אח שלו, רבי יצחק, היה... או הדוד שלו היה הרב שם בתוניס, והוא לא היה לו נעים שרבי חייטאי היה שוטה לשכוחה. זה היה כבר הרבה הרבה שנים מה זה עובר. לא היה לו נעים יותר מדי שוטה, אז הוא אמר לכל בעלי החנויות אם הוא מגיע אליכם בשבת לבקש מכם שתביאו לו ערק, אל תביאו לו בשבת. לפחות בשבת שהוא יהיה ער. טוב, היה שבת הגדול כל העיר הגיעה לשמוע את הדרשה של רבי יצחק. ורבי חייטאי בפני כן בא וביקש מהם תביאו לי כאילו תמיד ידעו שהוא לוקח מהם ומשלם להם אחר כך ביום חול. אמרו לו לא, לא, יש שורה מרבי יצחק, לא ניתן לך בשבת. טוב, הוא הגיע לשיעור, רבי יצחק בא להתחיל למסור שיעור, שכח את כל התורה כולה, לא יודע אפילו מה זה א', לא יודע מה זה א' ב', כלום.

56:20הוא אומר, "בוא, בוא, בוא ותחזיק פדיון של רבי חיים." הוא שאל: "רבי חיים, אתה היית פה?" אמרו לו: "כן." אמר לו: "מה עשית לי?" אמר לו: "אם תפתח לי תחנות מלמטה, אני אפתח לך את שערי החוכמה מלמעלה. אתה סגרת לי פה, אני סגרתי לך שם." אמר להם: "לכו תביאו לו את הכל, רק ש..." הלכו והביאו לו. הוא הקדוש הזה לא היה פעם אחת שהתפלל בבית. ואותו זמן גזרו תענית ציבור כי לא ירדו גשמים בתוניס. הוא לא ידע מזה. אז הוא אחרי התפילה ביקש משתו אם אפשר כוס קפה. אמרה לו, "סליחה, אבל גזרו תענית ציבור. אין גשם." אמר לה, "לא ידעתי, אבל תרתיחי את הקפה, אל תדאגי. הגשם ירד." הרתיחה את הקפה, בינתיים הוא יוצא לחצר: "ריבונו של עולם, למה אתה עושה הפסקה של גשמים? תוריד גשם!"

57:21התחיל לרדת. אבל מה? טיפות טיפות, אומר רבנו של עולם, כאילו מראה שמישהו מכיח אותך. תן לנו בשפע, מכל הלב, כמו שאומרים. התחיל לרדת גשם, איזה מבול של מים, כמו חוני המעגל, בלי לעשות עוגה. היה לו שכן ערבי. שמע את זה, רץ למשכיר של הדירה, שהוא היה שוכר ממנו את הדירה, אמר לו: קח את כל הכסף, לא חייב לך כלום, אני בורח. אמר לו: למה? אמר לו: תראה, השכן היהודי מדבר עם אלוקים, ואלוקים עושה. אתה יכול להגיד לאלוקים: "אלוקים, יש פה איזה שכן שמפריע, אני אקח אותו." לא רוצה. קח את כל הכסף. אמר לו: אל תדאג, הוא לא סתם יעשה, הוא לא מזיק ליהודים. הוא לא מזיק סתם לערבים. בסדר. אמר לו: בוא נלך אליו. הוא הלך אליו ואמר לו: "כבוד הרב, יש פה ערבי שמפחד מהרב." אמר לו: "למה? מה הוא עשה משהו ליהודים?" "לא." "אז למה הוא מפחד?" "הוא שמע שהרב אומר 'יורד גשם לא ירד יותר חזק', כאילו יש לך את המפתח של הגשמים כאילו אתה מבסט. אז הוא פחד שלא תגיד שתיקח אותו." אמר לו: "חס ושלום! אם הוא לא מציק ליהודים, שיחיה חיים טובים ויכול לגור פה." אז רבי חייטאי הבזה...

58:41כל זה הקדמה בשביל הסיפור הזה. יום אחד הגיע מארץ ישראל משולח, משולח הכוונה היה שד"ר, השליח דרבנן, שאוסף כסף בשביל עניי ארץ ישראל. בדרך כלל היו שולחים את הגאון ביותר, את הגדול ביותר, את הקדוש ביותר, את המקובל ביותר. למה? אתה בא, אתה אומר להם יש תלמידי חכמים בארץ ישראל עניים. בוא נראה, אתה השליח שלהם, נכון? מה אתה שווה? החיד"א, למשל, החיד"א, היה אחד מהשליחים. הלך לאיטליה, הלך לכל המקומות, אסף. גם בתוניס הוא היה. הבעיה היא, שהשליח הזה מסכן, לא רק שהיה לו קושי של גלויות וקושי של זה, היו בוחנים אותו. מגיע למקום, תגיד חידוש, תגיד דברים. טוב? כשהוא הגיע לתוניס, בדיוק היה שם לילה לפני הברית, שעושים ברית יצחק כזה. והוא קודש קודשים עם אותו משולח. גאון, קבלה, הכל יודע. למדו שם זוהר. ומדי פעם הוא אומר איזה חידוש ופתאום הוא רואה שני אנשים באים ומביאים מיטה, ועל המיטה שוכב בן אדם שנראה פשוט, כל הנעליים שלו מלאות בוץ. כשהביאו אותו, הנעליים שלו גרדו את המפה שהייתה לידו. אז אותו משולח ניגש אליו ואמר, "איך, מה, מה זה?" הוא אמר, "רואה, מניחים את המיטה עם הרב שם באמצע הבית, איפה שעושים את הכנס שם, מנשקים לו את הרגליים והולכים." אמר, "מה זה על הבן אדם הזה? שיכור אתם מביאים?" הוא אמר, "מה? אמר, לא רואה אותו? בואי ואבוי, תיזהר, זה רבי חיים טייב. אמר, למה זה רבי חיים טייב? לא מכיר אותו. אמר, בואי ואבוי, אם תכיר אותו, הלך עליך."

59:54הנעליים שלו גרדו את המפה שהייתה לידו. אז אותו משולח ניגש אליו ואמר, "איך, מה זה, מה, מה זה?" הוא אמר, "רואה? מניחים את המיטה עם הרב שם באמצע הבית, איפה שעושים את הכנס, מנשקים לו את הרגליים והולכים." אמר, "מה זה על הבן אדם הזה? שיכור אתם מביאים?" הוא אמר, "מה? לא רואה אותו? בואי ואבוי, תיזהר, זה רבי חייטי." אמר, "למה זה רבי חייטי? לא מכיר אותו." אמר, "בואי ואבוי, אם תכיר אותו, הלך עליך." בינתיים רבי חייטאי ביטורב אמר להם אם אפשר בבקשה לחזור להגיד משהו מהדברי תורה שאמרתם. אז אותו משולח אמר עזוב, כאילו הוא חשב שסתם אומרים לו. אמר, לא צריך הרבה זמן, אנחנו כבר לומדים פה. מה עכשיו נחזור לך? אמר, לא, רק תגידו משהו שאמרתם בדקה האחרונה. טוב, אמר, בדקה האחרונה בא רבי חייטאי, שאל אותו שאלה, אמר לו איך אתה אומר ככה הרי כך וכך. הוא שמע את זה ונבהל. אין לו תשובה! וואו וואו וואו, עכשיו זה בושות. למה אתה בא לאסוף כסף ולהראות שאתה תלמיד חכם כדי שהם יוציאו מהכסף שלהם ויתנו לעניי ישראל? פה יש תלמידי חכמים יותר גדולים, למה שאני אתן לך? נבהל ואמר בסדר, אני צריך לחשוב. יצא החוצה והשביע את אליהו הנביא שיבוא. אמר לו: מה התשובה לשאלה? אמר לו את התשובה. חוזר, אומר לרבי חייטייב: זו התשובה. חזק וברוך, תמשיך עוד קטע.

1:01:23לא יודע איך למצוא את הידיים ואת הרגליים. עוד פעם, יוצא ונושם קצת אוויר בחוץ, יוצא החוצה, עוד פעם משיב אותו אליהו הנביא. ואליהו הנביא מגלה לו את התשובה. חוזר, אומר לרבי חי טייאב, תשובה, חזק וברוך, אתה מתחכם אתה. שאלה שלישית, על עוד קטע. עוד פעם, בא לצאת, אומר לו רבי חי טייאב, אל תצא, זה גם אליהו הנביא לא יודע. אליהו הנביא לא יעזור לך הפעם. כשהוא הבין את זה, הוא ביקש כמובן סליחה על זה שהוא חשד ברבי חיים טייב. הוא חשב שמדובר באיזה שיכור, וגירד את הבוץ שעל המפה ושם את זה אצלו בקופסה כדי לשמור על זה. זה כבוד תורה, רבי חיים טייב. שליח לא מפורסם השם שלו, בצדק, שלא יהיה לשון הרע עליו, איך הוא ככה היה. זה רואים מה זה גאוני תורה, מה זה אנשים שכל החיים שלהם באו ועסקו בתורה.

1:02:35דרך אגב, החיד"א כותב, יש לו ספר מעגל טוב, שם הוא כותב את כל המשאות שלו. הוא אומר, הגעתי לתוניס, עיר מלאה חכמים, גאונים בתורה וכו' וכו'. הוא פחד מהם מחכמי תוניס, זה לא אפשר יהיו שקועים בתורה. החיד"א היה לפני רבי חיים. והוא כותב, ראיתי שם אדם אחד בא, אוכל רבע כבשה לבד. רבע כבשה, בן אדם אחד לבד גומר אותו. הוא אומר, השתוממתי, אמרתי מה זה, הוא יביא עוד רעב לעולם. כל יום רבע כבשה גומר העדר. אבל אחר כך ראיתי אותו עומד על רגליו ולומד כל הלילה בקול רם. אמרתי אשרי שאוכל, שתחזק. אלה אנשים, אלה אנשים שמבינים שתלמידי חכמים הם עיקר העולם התורני. לפעמים תלמידי חכמים מסכנים, איך מתייחסים אליהם, איך בזים להם. החפץ חיים פעם אחת...

1:03:37עשה כנס גדול. היו צריכים להקים בית חולים בראדין. בית חולים זה, אסור לגור בעיר אם אין שם רופאים ורפואות, זה סכנה. אז הוא בא וגייס, הגיעו עשירים. היה צריך להגיע לסך של איזה אלף מיטות שיהיה מכובד. הגיע העשיר, אמר: אני תורם חמישים מיטות. השני אמר: אני תורם שבעים מיטות, שמונים מיטות, מאה מיטות. העשיר הגדול אמר: מאה מיטות, יקר מאוד. פתאום הגיע איזה אברך, תן לי את החכם. נכנס לחפץ חיים, החפץ חיים עזב את כולם, פנה אליו, כן, מה אתה... העשירים כולם יושבים בבית של החפץ חיים, החפץ חיים עוזב אותם, הולך לבחור! בחור צעיר! חלשה דעתם, כאילו מה אנחנו... פסולת, מה אתה ככה עוזב אותנו? כשאנחנו פה כל אחד מיליונים! אחרי שהבחור הזה סידר את מה שרצה עם החפץ חיים, הלך הבחור. שאלו את החפץ חיים ככה, רצו לעקוץ קצת את החפץ חיים. אה, עשירים, חצופים. תגיד לי, כמה העברך הזה תרם? כמה מיטות הוא תרם? החפץ חיים בלי להתבלבל אומר, הוא תרם 500 מיטות. נפל להם על הראש. 500 מיטות! העשיר הגדול תרם 100. איך 500 מיטות? אמר להם, בזכות התורה שלו, 500 חולים לא יגיעו לבית חולים. לא יצטרכו את המיטות שלכם בכלל.

1:05:03זה הערכה לתורה. זה הערכה לתורה. לא משנה כמה כסף יש לך, לא משנה כמה כבוד יש לך בעולם. יש לך תורה? בבקשה. אין לך תורה? זה לא שווה הרבה. ביידיש יש מקצוע שקוראים לו בלגולה. בלגולה זה קיצור של בעל הגלה. בעל הגלה בדרך כלל זה היה האדם הטיפש, האדם שאין לו עסק חוץ מסוסים, אין לו חברים חוץ מסוסים, הוא אוכל עם הסוסים, חי עם הסוסים. זה המקצוע הכי הכי מבוזה, בלגולה. עד כדי כך שבעולם הישיבות יש סברה, אומרים לו, זו סברה של בלגולה, בלבק, בלגולה, בסדר. יום אחד הגיעה לרב שטיינמן קבוצה של טייסי קרב. של טייסי קרב. והיה שם טייס קרב אחד חילוני. אז פנים, גאוותן, שחצן, נכנס לבית של הרב שמן, כולם עם כבוד, כולם... והוא צועק, הולך, מראה, תמיד מעני, טייס קרב... עושה דאווינים. אז... מישהו בא, אמר לו הרב שמן, הרב, תראה אותו. זה הטייס הכי בכיר של מטוסי קרב...

1:06:27אב שמן חייך אמר: "או זה בלהגלה בשמיים, בא להגלה בשמיים. אתה סקרב, זה הווילינג." לא, זה בא להגלה. זה המקצוע הכי מינימלי בשמיים. כמו שנקרא לזה בשפה שלנו, נגיד יש בן אדם, אתה אומר לו בוא ננוע, אתה סקרב, אתה אומר לו לא. הוא נהג מונית באוויר. מהנה הגמונית באוויר? זה וטוש קרב. זה מקבל משכורת של 100 אלף דולר. אין ערך לשום דבר אחר חוץ מתורה. יש לך תורה? חזק וברוך. אין לך תורה? שלום. וזה מה שאנחנו חייבים להחזיר את הרע ליושנה. כמובן, אנחנו לא בדרגות, כמו שכתוב, שמת רבן גמליאל, לבוא עכשיו ללמוד תורה בעמידה, לבוא עכשיו ולעשות את כל הדברים, או לדקדק כמו רבי עקיבא, אבל לפחות אנחנו, שבאים לתורה, להעריך תלמידי חכמים, אפילו שלמצוא תלמידי חכמים, לתת להם את הכבוד הראוי להם, לדאוג שלא יחסר להם כלום. כי תלמיד חכם, הרבה פעמים, התורה שלו, היא מגיעה מתוך איסורים, מתוך קשיים, מתוך...

1:07:46כי הקדוש ברוך הוא ככה מעריך יותר את התורה, אז הוא מסדר לו את הדבר הזה. הנצי"ב מוולוז'ין היה בחור צעיר, הוא הגיע לרש"ש. הרש"ש היה גאון הגאונים, וכשהרש"ש שאל אותו פעם איזו שאלה, הנצי"ב אמר לו על המקום. אמר לו הרש"ש: איך זכית ישר ככה לענות לי? אמר לו: אני לומד תורה בעניות, יש לי יותר סייעתא דשמיא ממך. אתה, הרש"ש, עשיר, אז יש לך פחות סייעתא דשמיא. אבל אני, אני... ללמוד תורה עם בטן מקרקרת, ללמוד תורה לא לדעת איך לשלם את החובות, ללמוד תורה עם מאמץ, זה יותר. יש הרבה אנשים שיש להם הזדמנויות לבוא ולעזור לאברכים בתחילת דרכם, אבל הם לא כל כך רוצים. יש סיפור מדהים על רבי יצחק אלחנן ספקטור, שהיה גדול הפוסקים בתקופתו בארצות אשכנז. רבי יצחק אלחנן הזה... אומרים שהרב מבריסק שלח לו, אמר לו, עזוב. אל, אם אני שואל אותך שאלה, תענה לי תשובה ישרה, כמו משה רבנו. מה שאתה אומר, זהו. לא חולק עליך. אבל אם תגיד לי איזה סברה, אז אני אולי אחשוב, רגע, אם זה הסברה, אז יש לי פירכא לסברה. כי הרב מבריסק היה גאון. אל תגיד לי סברה. מה שאתה תגיד, אני עושה. ורב יצחק אלחנן, פעם אחת, היה כנס גדול, אחרי שהוא התפרסם, ורצו להוציא לו את הספרים. כל העשירים חלם רצו לריב על הזכות מי יבוא ויתרום לרב את הספרים. אחד העשירים היה מוכן לשלם המון המון כסף, המון כסף, רק כדי לזכות להדפיס. טוב, הגיע היום הגדול, וזהו, זכה איכשהו. זכה, אמרו לרב יצחק אל חנן, יש פה את העשיר הזה.

1:09:09ורצו להוציא לו את הספרים. כל העשירים חלמו ורצו לריב על הזכות מי יבוא ויתרום לרב את הספרים. אחד העשירים היה מוכן לשלם המון המון כסף, רק כדי לזכות להדפיס. טוב, הגיע היום הגדול, ואיכשהו הוא זכה. אמרו לרב יצחק אלחנן: יש פה את העשיר הזה... הוא זכה. מה השם שלו? זה וזה. אמר להם רבי יצחק אלחנן, "אני לא מסכים, לא מסכים." הוא לא... לא הבינו. מוכן לשים עשרות אלפי רובלים להוציא לרב. אמר לו, "אני לא מסכים." כשהלכו לאשר, אמרו לו הרב לא מסכים. הוא אמר להם, "אולי הרב חושב שזה לא מספיק. אני מוכן להוסיף כפליים, פי שלוש, פי עשר, כמה שצריך." הרב קרא לו, הכניס אותו לחדר, ואמר לו, "אתה למדת בישיבה הזאת והזאת?" אמר לו כן. אמר לו, "אתה זוכר אותי?" הוא אומר, מה זאת אומרת? הוא אומר, אני הייתי בשיעור שלך בישיבה הקטנה, אתה זוכר? אני, רבי יצחק אלחנן, שהיום מחזיקים אותו גדול הדור, הייתי גם בחור צעיר. הייתי אני מרוד. לא היה לי מה לאכול, לא היה לי מה לשתות. הייתי צריך הרבה פעמים ללכת לחפש מי יארח אותי בשבתות, ואתה היית בן השירים. חבר חדר.

1:10:35יום אחד ראיתי שקנית נעליים חדשות. ביקשתי ממך אם אתה יכול לתרום לי את הנעליים הישנות שלך. למה? כי הנעליים שלי, כל הסוליה שלהן נקרעה. ושם בארצות אירופה אתה הולך בשלג, הרגל נדבקת לך בשלג, נקרעות עימן, נקרעות אור, הכל מתקלף. הוא אומר: לא יכולתי ללכת מהבית מדרש למקום שאני צריך לאכול. הייתי נשאר ימים שלמים רעב. שלג בחוץ, אין לי נעליים. ואתה ברוב טובך אמרת לי לא אני צריך שתי זוגות נעליים. אבל אתה לא משתמש בזה. אם התקלקלה לי הראשונה ואני לא אספיק את השנייה, לא אספיק לקנות שניים אז. אומר, ובגללך התבטלו לי הרבה שעות תורה שלא נוצלו לי. אז היית יכול לקנות את העולם הבא שלך בזוג נעליים. היום אני לא רוצה את הכסף שלך. קח את כל הכסף שלך, תחזור הביתה. היום אתה לא תוכל לקנות. כך הוא אמר. ובאמת בוא נחשוב למה. למה? למה לא? עכשיו הוא מוכן לשלם פי עשר. מה התשובה? רבי יצחק אלחנן הבין שהוא לא מחפש את התורה. אם הוא היה מחפש את התורה, אז הוא היה יכול לקנות אותה בזוג נעליים של 20 רובל. עכשיו אתה מחפש את הכבוד. אתם יודעים שאני הוצאתי את ה...

1:11:55את הספרים של רבי יצחק אלחנן אתם יודעים, לא רק תדעו, אתם יודעים שבהקדמה למי הרב כותב תודה? להעשיר הגדול. אתם יודעים שאני ככה בקשר עם גדול הדור, כן? אני תרמתי לו את כל הספרים. זה בדיוק מה שאומר אברהם אבינו למלך סדום בבראשית, פרשת לך לך, פרק י"ד, פסוק כ"ג. אחרי שמלך סדום אומר לו, תן לי הנפש והרכוש קח לך, בפסוק אף א', ויאמר אברהם אל מלך סדום, הרימותי ידי אל ה' אל עליון, הוא נשבע קונה שמיים וארץ, אם מחוט ועד שרוך נעל, ואם אקח מכל אשר לך, ולא תאמר, אני העשרתי את אברהם. יש הרבה עשירים שאין להם בעיה לתרום לרב עובדיה, לרב שטיינמן, לגדולי הדור בטח עכשיו, כן, מה, הרב שטיינמן בא, מבקש ממני אישית, מה אני אסרב? למה? הם יכולים להגיד, אני השארתי את אברהם, אני בקשר עם הרב עובדיה, עם הרב שטיינמן, הרב אלישיב, עם כל הגדולים, יש לו כבוד. בחתונות שלו הרבנים באים לחב"ד, פשש, איזה עשיר, מבורך. ואם הרבנים באים, מגיעים השרים, חברי כנסת, מי רואה אותם יוצא ואינם יוצאים. אז בעצם אתה עם הכסף שלך לא קונה תורה. אתה קונה כבוד. אתה קונה... משהו אחר. בסדר. אף על פי שאתה לא עושה לשם שמיים זה טוב.

1:13:16הרב שמן אמר פעם לרב ראש כולל שאמר לו שכל מה שהוא עושה, הוא עושה חמש אחוז לשם שמיים. אמר לו הרב שמן, חבל על החמש אחוז. אם היית עושה את כל זה לשם שמיים, היית עושה יותר. מאה אחוז זה לשם שמיים, תעשה יותר. העיקר התוצאות בסדר, אבל זה מה שרבי יצחק אלחנן אמר לו. לא תאמר "אני האשרתי את אברהם". מלך סדום לא פתאום נהיה צדיק, פתאום הוא רוצה לתת כסף לאברהם, לאברך, אברהם אבינו. אני האשרתי את אברהם. זו הייתה המטרה שלו. אתם מכירים את אברהם אבינו? את גדול הדור, זה שאלוקים איתו, זה שכל מה שהוא רוצה הקדוש ברוך הוא עושה לו. זה אני, אני, אני אעזוב, זה לא... אני האשרתי את אברהם. כל עשיר וכל אדם שתורם לתורה צריך שלא יהיה כמו מלך סדום ולא יאמר "אני האשרתי את אברהם, אני האשרתי את הבחור ישיבה". חביבי, לא אתה מחזיק את התורה. עץ חיים היא למחזיקים בה, לא אתה מחזיק את העץ. לא אתה מחזיק את העץ, לא אתה מחזיק את התורה, התורה מחזיקה אותך. ובן אדם שיודע את זה, אז הוא מחפש בנרות איך הוא יכול לבוא לעשות עוד זכות, ועוד זכות, ועוד תורה, ועוד תורה, ועוד כבוד תורה. למה? כי הוא יודע, זה מה שמחזיק אותי, זה מה שנותן לי את החיים. מרבה תורה, מרבה חיים. אתה תומך בתורה, אתה מוסיף לעצמך חיים.

1:14:36כמה אנשים, לצערנו, היה אחד מגדולי העשירים בארץ. הוא נפטר. הוא היה תורם למישהו 100 אלף דולר תרומה ועוד 20 אלף דולר לפרסם את התרומה. כמה אנשים באים תורמים בשקט, בצנעה. לצערנו, יש מצב קשה. אברכים מגיעים, והעשיר אומר: "אני רוצה לחתום איתך הסכם יששכר וזבולון." מה זה יששכר וזבולון? שיהיה לי אחוזים בתורה שלך. יש מחלוקת הפוסקים. יש אפילו באור החיים עצמו סתירה בין האור החיים לפרי תואר. האם זה מוריד מהסכום של יששכר או לא? הרב עובדיה יוסף כותב שזה כמו הפוסקים שזה לא מוריד. אבל הוא אומר לו בסדר, מה זה ההסכם יששכר וזבולון המקורי? שזבולון נותן 50% מההכנסה שלו ליששכר ויששכר נותן לו 50% מהתורה. בזוהר הקדוש בפרשת ויחי כתוב למה זבולון הוקדם ליששכר? כי זבולון היה מוציא לחם מהפה שלו ונותן ליששכר. לא הלך העסק היום? מה עושים? נותנים מהפה שלי, אני לא אוכל, יששכר יאכל. אני יששכר, אני לא צריך לאכול, לכן זבולון הוקדם גם אצל יעקב בפרשת ויחי וגם אצל משה רבנו. זה יששכר אמיתי, זה זבולון אמיתי. אבל מה עושים היום? הסכם יששכר וזבולון, עשיר תורם לך 100 דולר ורוצה את כל התורה שלך.

1:15:59מהדולר לחודש, לא ליום. ורק זה התנאי שהוא מוכן לתרום, אם לא, לא. מה עושים מהאברכים? מסכן תוכן, בסדר, חותם איתו, מה יעשה? מה יעשה? מקבל 1,800 לחודש כפול 9 שעות יומיות של לימוד, מה הוא יכול לעשות עם זה? וזה לא רק עניין של הכסף. יש לצערנו הרבה אברכים שכואב להם הלב. כואב להם הלב כשמגיע תורם ופותחים לו שולחן. אם היה אפשר להוריד את אלוקים, הם היו מורידים בשבילו את אלוקים. מנגד, אברך מה? מה כאילו? מה אני שווה? איפה אני נמצא? העשיר הזה, אם הוא היה חכם, היה יודע שהוא צריך לקיים על כפיים מסעונך. הוא צריך לבוא ולהרים אותם, את תלמידי החכמים, שהם אלו שמקיימים את העולם, שהם אלו שמחזקים את העולם. המשנה באבות, בפרק א', משנה ב', כותבת: על שלושה דברים העולם עומד, על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים. תורה זה העמוד הראשון, זה לפני הכל. עבודה, עבודת הקורבנות, תפילה וכו'. וגמילות חסדים זה הדבר השלישי.

1:17:14אבל אם נתבונן נראה, עברך שיושב ולומד ועושה את מה שמוטל עליו ותורם מדי פעם כמה שהוא יכול, עושה יותר את העבודה שלו מהעשיר. ולמה? עשיר יש לו מיליון דולר. כל חודש, כל שנה, לא משנה מה. בפועל הוא צריך כדי לחיות פחות. הוא לא צריך מיליון דולר. כל השאר, כל שאר הסכום שיש לו, על פי דין, אם יש עניים ויש אנשים שנזקקים, פיקוח נפש, מ"פסחה לא תתעלם", אתה חייב לבוא ולפרנס אותם. אתה בא, אתה תורם מדי פעם, תורם 100 אלף דולר בשנה מעשרות, בסדר, זה מעשרות, אבל יש לך יותר כסף, למה הוא שוכב בצד סתם? אלוקים הביא לך את הכסף שתהיה פקיד סתם, אך ברדש שכיב על דינרי, אך פער ששוכב על דינרי, זעם תחלק אותו, תפיץ אותו, תעשה איתו דברים טובים. לא חבל להוציא על זה? מי נגד האברך הזה? יש לו חמישה שקלים בכיס, זהו, זה מה שיש לו. הוא נותן את זה לעני, וואו וואו וואו, זה יותר מהחמש מיליון דולר של העשיר. האברך עושה את כל מה שהוא יכול ויותר, והעשיר לא עושה. יש לך מאה מיליון, תרמת חמש מיליון, אפילו ידי חובת מעשר לא יצאת. אז זה הדבר הגדול שצריך לבוא ולחזק אצלנו. לא חבל מה להוציא לזה? זה מי נגד האברך הזה, יש לו חמישה שקלים בכיס, זהו זה מה שיש לו. בוא נותן את זה לעני, וואו וואו וואו, זה יותר מהחמש מיליון דולר של העשיר. האברך עושה את כל מה שהוא יכול ויותר, והעשיר לא עושה. יש לך מאה מיליון, תרמת חמש מיליון, אפילו ידי חובת מעשר לא יצאת. אז זה הדבר הגדול שצריך לבוא ולחזק אצלנו.

1:18:31את ההערכה לתורה, הערכה מוגזמת צריכה להיות לתורה. תורה זה החיים, תורה זה הכל, תורה זה אין שום דבר מלבד התורה. ואדם שאוהב את התורה הוא אוהב את הקדוש ברוך הוא. אדם שאוהב תלמידי חכמים הוא אוהב את הקדוש ברוך הוא. את השם לוקח עתירה, אומר רבי עקיבא, לרבות תלמידי חכמים. תלמידי חכמים צריך לראות מהם כמו שאדם צריך לראות מהקדוש ברוך הוא. צריך לכבד אותם כמו שאדם מכבד את הקדוש ברוך הוא, כי מכבדה יכבד. צריך להדבק בהם כמו שצריך להדבק בקדוש ברוך הוא. ואם בן אדם עושה את זה, אשריו ואשרי חלקו. זוכה לנחלת עולמים. הקב"ה משפיע עליו שפע, ברכה והצלחה. כי הבן אדם הזה יודע מה לעשות עם הכסף שלו. הבן אדם הזה יודע מה לעשות עם הכבוד שמפנים אליו משמיים. יהי רצון שנזכה שלא תבוא תקלה תחת ידינו, ונזכה להגדיל תורה ולהאדירה, ולחבר את לומדי התורה, ולסייע להם ככל יכולתנו, אמן כן יהי רצון.