הלכות פריה ורביה שיעור עיוני שולחן ערוך אבן העזר סימן ב הרב אפרים כחלון

0:00אנחנו בשיעור עיוני נוסף בעזרת השם באבן העזר סימן ב'. השיעור הזה בעזרת השם יהיה כמתכונתו הקודמת, שיעור עיוני על סדר השולחן ערוך. לפני השיעור, אני רוצה להודיע ולהודות... כמובן לאתרים שמפרסמים את השיעור, אתר בעזרת השם של הרב ירון אובן, ששמע את השיעורים האלו ושיעורים נוספים. לכן, אתר של תורה Anytime. סימן ב' בשולחן ערוך באבן העזר מדבר על זה שכל אדם צריך להשתדל לקחת לו אישה הגונה. אז קודם כל, ההשתדלות במה היא מתבטאת? דבר שני, מה זו אישה הגונה? אז השולחן ערוך מתחיל ואומר בסעיף א', לא יישא אדם אישה שיש בה שום פסול. אם יש אישה שיש בה איזה חשש של פסול, משהו שהוא לא ראוי והגון להינשא, אל תיקח אותה.

1:07אומר הרמ"א: כל הנושא אישה פסולה משום המון, הבנים לו בנים שאינם מהוגנים. אבל אם היא אינה פסולה עליו אלא שנושאה משום המון - מותר. מי שרוצה לישא אישה פסולה, בני משפחתו יכולים למחות בו, ואם אינו רוצה להשגיח בהם, יעשו איזה דבר לסימן שלא יתערב זרעו בזרעם. ומִי שפסקו לו ממון הרבה לשידוכים וחזרו בהם, לא ייאגן קלתו משום זה ולא יתקטט בעבור נכסי אשתו. ומי שעושה כן אינו מצליח ואין זיווגו עולה יפה, כי הממון שאדם לוקח עם אשתו אינו ממון של יושר. וכל העושה כן מיקרי נושא אישה לשם ממון. אלא כל מה שייתן לו חמיו וחמותו ייקח בעין טובה ואז יצליח. אז יש לנו כמה פרטים פה שאנחנו, בעזרת השם, נלמד אותם לאט לאט. בא שולחן ערוך... הדין הראשון שהשולחן ערוך כתב שלא יישא אדם אישה שיש בה שום פסול. מקורו של הדין נמצא בגמרא במסכת קידושין דף ע' עמוד א'. הגמרא שם כותבת: אמר רבה בר בר חנה, כל הנושא אישה שאינה הוגנת לו, מעלה עליו הכתוב כאילו חרש את כל העולם כולו וזרע בו מלח. אם בן אדם יחרוש ויזרע מלח, הוא בעצם יערוס את האדמה. לא רק שלא יגדלו צמחים, אלא עוד הוא יערוס את האדמה.

2:27שנאמר, מביאים שם פסוק, ואמר רב בר אבד, אמר רב, כל הנושא אישה לשום המון, אביה לא בנים שאינם מהוגנים. לצערנו, יש היום, רואים הרבה אנשים שהבנים שלהם לא כל כך מהוגנים, מתקלקלים, יוצאים לתרבות רעה, אי אפשר לדעת מה הסיבות, אבל הנה יש לנו פה מקור בשולחן ערוך, שלפעמים יכולה להיות הסיבה שבעצם אותם ההורים לקחו אישה לשום המון. יש עוד כמה מאמרות שם בגמרא. רב המנונא אומר: כל הנושא אישה לשום ממון, כל הנושא אישה שאינה הוגנת לו, זאת אומרת למה הוא לוקח אותה? בגלל כסף או בגלל יופי או בגלל כל דבר, אבל האישה הזאת לא ראויה לו. אז אליהו כופתו והקדוש ברוך הוא רוצו, כלומר הקדוש ברוך הוא לא מרוצה מזה, כביכול מעניש אותם. ועל כולם אליהו כותב והקדוש ברוך הוא חותם או לא לפסול את זרעו ולפגום את משפחתו ולישא אישה שאינה הוגנת לו שכל זה אליהו כופתו והקדוש ברוך הוא רוצו. הטור גם כתב את ההלכה הזאת ופסק.

3:35שהאדם צריך מאוד מאוד מאוד להיזהר לישא אישה ממשפחות מהוגנות וממשפחות טובות שאין בהן חשש של שמץ פסול, כיוון שאין הקדוש ברוך הוא משרה שכינתו אלא על משפחות מיוחסות. בית שמואל בסעיף קטן א', בית שמואל זה אחד מגדולי המפרשים שכתב את החיבור שלו על השולחן ערוך בצדי הדף. זה בית שמואל. הביא את הדין הזה של הנושא אישה שאינה הוגנת לו, והוא מסביר שהכוונה האדם שנושא אישה שיש בה חשש ממזרות או חשש חללים לכהן. חלל הכוונה בן שנולד מפסולי כהונה. אם, למשל, נגיד כהן התחתן עם גרושה, הבן שלו נהיה חלל. אז כהן שהתחתן עם גרושה, גרושה, הבן שלו נהיה חלל, ואם הוא הביא בת, אז הבת הזאת אסורה לכהן. והאיסורי חללות הללו הם נכללים בכלל איסורי תורה, ואדם שנושא אישה פסולה, ואלמלא כל מה שהוא נושא אותה זה רק בגלל כסף, רק מכיוון שיש להם הרבה כסף, וצרנו הכסף יענה את הכל הרבה פעמים, יכול להיות גם בנושא הזה, שהוא מתחתן עם אישה רק בשביל הכסף,

5:02אז הבנים שלו, חס ושלום, הם לא מעוגנים. הרמ"א הוסיף ואמר שהדין של "כל הנושא אישה לשום ממון" זה דווקא איפה שיש חשש פסלות. אבל אם למשל אין חשש כזה, אין בה שום חשש פסלות. יש לו כמה הצעות טובות, בין ההצעות יש לו אישה טובה, כשרה, אין בה חשש ממזרות, אין בה חשש חללות, אין בה שום חשש, אבל יש שם גם הרבה כסף. אז הבן אדם יכול להתחתן ולקחת את הממון. לפעמים יש שתי הצעות שידוך. יש אישה שהיא לא הכי אורגנת, לא מבחינת פסולי המשפחה, אלא מכיוון שההתנהגות שלה לא נאותה. אין לה מידות טובות, אבל יש להם כסף. לפעמים השיר יענה זאת. מצד שני, יש לאדם שידוך עם אישה שמגיעה ממשפחה לא כל כך עשירה ויש סיכוי יותר גדול שהיא תכבד אותו. אז היו אומרים שעדיף להתחתן עם אישה ולגור ברפת מאשר להתחתן עם פרה ולגור בהרמון. לפעמים האישה מתנהגת כמו פרה, אז זה פנים, לא עושה כלום בבית, עצלנית וכו' וכו', ויגר אותה בהרמון, אז זה הרבה פעמים לא טוב. לכן, הנושא הכספי הוא חשוב, אבל הוא לא ייהרג ובל יעבור. אין חייבים נושא של כסף. והרמב"ם מוסיף ואומר שאסור לאדם להגן את כלתו בשביל ממון. מאשר להתחתן עם פרה ולגור בהרמון. לפעמים האישה מתנהגת כמו פרה, אז זד פנים, לא עושה כלום בבית, עצלנית וכו' וכו', ויגר אותה בהרמון, אז זה הרבה פעמים לא טוב. לכן, הנושא הכספי הוא חשוב, אבל הוא לא ייהרג ובל יעבור. אין חיוב של כסף. והרמ"א מוסיף ואומר שאסור לאדם להקפיד על כלתו בשביל ממון.

6:29אם זה ענייני כספים שהוא כל הזמן שאני לא מקבל, אני לא מתחתן, אין כזה דבר. יש סיפור על המהר"ל מפראג, המהר"ל מפראג בגיל צעיר כבר התחתן, התארס, והחמיו הבטיח לו נדוניה גדולה. פעם הם היו מתארסים, עושים תנאים, ואחרי כמה שנים שעלומי תורה בגיל קצת יותר גדול, ככה הוא היה חמיו. התחתן, הגיע לחתונה, מסודר, הוא מכין את עצמו בלימוד, המשפחה מכינה ומתארגנת עם כל הכספים, אז המהר"ל מפראג התחתן בגיל 14, התארס יותר נכון בגיל 14, עשה את התנאים, עשה את הכל, מה שקוראים לזה שידוכים, או בלשון האשכנזים קוראים לזה וורט, תנאים, והתחייבו סכום גדול, כיוון שהוא היה עילוי גדול, אבל במשך השנים, מהון להון, חמיו לעתיד איבד את כל הכסף, והוא שלח לו מכתב לישיבה ואמר לו: "מצטער, אני לא יכול לעמוד בהתחייבות. אתה יכול ללכת ולהתחתן עם מי שאתה רוצה." המהר"ל אמר: "אני לא אתחתן עם אף אחת כל עוד ארוסתי, שהיא בעצם עדיין ארוסתי, לא תמצא את שידוכה. בינתיים, במשך כמה שנים, כל עוד שהיא לא מתחתנת, אחרי שהיא תתחתן, אני אתחתן."

7:49הרוסתו הזאת בעצם הייתה בת של עשירים, אבל היא הייתה חרוצה, הייתה אישה טובה, בחורה טובה, וכשראתה שהמשפחה שלה נזקקה לעזרה, ואבא שלה ירד מרום המעלה, מהעשירות הגדולה ירד לשפל בענייני העבודות, לא הייתה לה ברירה, יצאה לעבוד, אבל מה יכולה לעבוד? היא הייתה אופה כל מיני כעכים, כל מיני בייגלעך, כל מיני לחמניות, ופורסת בשוק על איזו תיבת עץ קטנה, וככה הייתה עושה עוד כמה שקלים, עוד כמה שקלים לעזור למשפחה. יום אחד, הגיע חייל דוהר על הסוס, פרש אביר, שתוך כדי שהוא דוהר על הסוס, מוציא חרב ונועץ בכמה לחמים של אותה בחורה. ענייה, מסקנה, ודוהר, והיא רצה אחריו ואומרת לו, זה הכסף שלי, אני ענייה, למה אתה לא משלם? הוא אומר לה, תקשיבי, אני שלושה ימים כמעט לא אכלתי, אני עכשיו חזרתי מהמלחמה, אין לי כסף לשלם. הוא אמר לה, אז תביא משהו, אז הוא זרק לה את האוכף של הסוס שהוא ישב עליו. הוא אומר לה, קחי, את זה מצאתי במלחמה, אם תוך שלושה ימים אני לא אעבור, זה שלך.

9:03אותה אישה חיכתה שלושה ימים. אחרי שלושה ימים הוא לא הגיע; חיכתה עוד קצת, הוא לא מגיע. אז אמרה, טוב, זה שלי. אבל ההוקף היה ישן מאוד—אי אפשר היה להשתמש בו, אי אפשר היה למכור אותו. אז אמרה, אני אפתח אותו, אולי אני אנסה ליצור ולתפור עם הבד, עם החלקים שיש שם, או לעשות מזה משהו. תוך כדי שהיא פורמת את ההוקף, המון, המון, המון מטבעות זהב נשפכות מתוך ההוקף. וככה הם חזרו לשירותם, שלחו למערל, שהעסק קיים, הכל בסדר, אתה יכול לבוא ונעשה את החתונה בזמן. אז הרמ"א קמא גוטב פה לא יאגן את אשתו בשביל ממון. הרמ"א מוסיף עוד דין שאדם שרוצה לשאת פסולה, בני משפחתו יכולים למחות בו. בגמרא במסכת כתובות בדף פ"ה עמוד ב' מובא סוג המחאה. המון, המון, המון מטבעות זהב נשפכות מתוך ההוקף. וככה הם חזרו להשירותם, שלחו למהר"ל, שהעסק קיים, הכל בסדר, אתה יכול לבוא ונעשה את החתונה בזמן. אז הרמ"א הקמגוטב פה לא יאגן את אשתו בשביל ממון. הרמ"א מוסיף עוד דין שאדם שרוצה לשאת אישה פסולה בני משפחתו יכולים למחות בו. בגמרא במסכת כתובות בדף כ"ה עמוד ב' מובא סוג המחאה. שאחד מן האחים שרצה לשאת אישה הוגנת לו, באים בני המשפחה ומביאים חבית מלאה פירות ושוברים באמצע הרחבה, ואומרים: אחינו בית ישראל שמעו, אחינו פלוני נשא אישה הוגנת לו, ואנחנו מתייראים שמא התערב זרעו בזרענו. בואו קחו לכם דוגמה לדורות שלא התערב זרעו בזרענו. ועושים מזה סיפור גדול, וככה יודעים ש...

10:14הנה, הם לא התחתנו. הזרע של המשפחה הזאת עם הזרע של המשפחה הזאת. ממשיך הרמ"א ואומר עוד דין בסוף דבריו. שאדם שמעגֵן את קלתו משום ממון אינו מצליח ואין זיווגו עולה יפה כי הממון שאדם לוקח עם אשתו אינו ממון של יושר. וכל העושה כן נקרא נושא אישה לשוממון. זאת אומרת, אם כל התכלית שלו היא רק בשביל כסף, אומר הרמ"א, אפילו אם הוא לא באמת לוקח אישה פסולה, כמו שאנחנו אמרנו, אלא אפילו אם הוא לוקח אישה כשרה, אף על פי כן נקרא שהוא נושא אישה לשוממון, כיוון שכל תכליתו היא רק כסף וכסף וכסף.

11:20הפרישה, זה אחד מהמפרשים על הטור בסעיף קטן ד', שואל שבעצם הפסולי חיתון שפה אנחנו למדנו לא יישא אדם אישה שיש בה שום פסול. הטור מביא שיש כל מיני סגנונות של פסול שאפשר לגלות. אחד מסוגי הפסולים שאפשר לגלות אם זה למשל יש אדם שקוראים לו ממזר, זה אנחנו נראה בסעיפים הבאים מדיניו, והוא שותק, אז עצם השתיקה זה ייחוס, למה? כי הוא לא רב, הוא שותק, הוא בעל מעלה וכו'. יש אדם שקוראים לו ממזר, זה אנחנו נראה בסעיפים הבאים, מדינא, והוא שותק. אז עצם השתיקה זה ייחוס, למה? כי הוא לא רב, הוא שותק, הוא בעל מעלה וכו'. אז הפרישה שואל, מצד אחד ראינו בפסקים שאם אומרים לו ממזר והוא שותק, סימן שהוא מסכים, שתיקה כהודאה. מצד שני אנחנו אומרים שזה ייחוס. איך יכול להיות? אז הוא עונה, הפרישה, שזה דווקא איפה שיש קול ויתערב המשפחה, זאת אומרת ממזר. ואז אתה בא ואתה אומר לו אתה ממזר והוא שותק, סימן שהוא יודע באמת שהוא הממזר. אבל אם לא התערב המשפחה ממזר, וסתם אתה בא לבן אדם, אתה אומר לו ממזר,

12:34אז הוא שותק, זו מעלה, אשרי מי שיכול, שהוא לא מרבה מריבות וכדומה. הפתחי תשובה בסעיף קטן א', כותב בשם החתם סופר, שגם אם אותו בחור הוא עני, לא ייאגן את עצמו משום המון. ולצערנו, היום יש הרבה בחורי ישיבות שחושבים שעד שלא יתנו להם דירה, שתי דירות, שלוש דירות, לא יודע, כל אחד עם התיאבון הגדול שלו, שישים אלף דולר, שבעים אלף דולר, מאה אלף דולר, כל המוסיף הרי זה משובח. זו דעה חמורה, והם מתאחרים ומתאחרים ומתאחרים. בענייני השידוכים והזיווגים, ואיך תדע כל אדם הרי הגמרא אומרת שאם אדם עובר גיל 20 ולא נושא אישה, כל ימיו בירע ורע. כמה בן אדם יכול, במיוחד בדור הפרוץ שלנו, להחזיק מעמד? רק מכיוון שלא נותנים לו את הסכום שהוא רוצה, אז הוא לא יוצא לשמוע את ההצעה הזאת. פה אנחנו ראינו שהאדם אסור לו להגן את עצמו בענייני השידוכים. בענייני השידוכים והזיווגים ואיך תדע כל אדם, הרי הגמרא אומרת שאם אדם עובר גיל 20 ולא נשא אישה, כל ימיו בירוע ורע. כמה בן אדם יכול, במיוחד בדור הפרוץ שלנו, להחזיק מעמד? ורק מכיוון שלא נותנים לו את הסכום שהוא רוצה, אז הוא לא יוצא לשמוע את ההצעה הזאת. זה פה אנחנו ראינו שהאדם אסור לו להקשות את עצמו בענייני השידוכים.

13:38אומר מרן בשולחן ערוך בסעיף ב' כל המשפחות נחשבות בחזקת כשרות ומותר להינשא מהן לכתחילה. ואף על פי כן, אם ראית שתי משפחות שמתגרות זו בזו תמיד, כל הזמן הן מתגרות, או שני בני אדם שמתגרות זה עם זה, או ראית משפחה שהיא בעלת מריבה תמיד, כל היום יש בהן מריבות במשפחה הזאת. או ראית איש שהוא מרבה מריבה עם הכל, ואותו איש הוא לא רק שהוא מרבה מריבה, הוא גם עז פנים ביותר. חוששים להם וראוי להתרחק מהם שאלו סימני פסלות הם. הסימנים של עם ישראל זה אנשים שלא אוהבים מריבות, לא אוהבים בלגן, לא אוהבים זוועות. סתם להתווכח ולהריב עם כולם, למה? וכן כל הפוסל אחרים תמיד, עוד סימן. יש בן אדם שכל הזמן הוא רק פוסל אנשים. אתה רשע, אתה ממזר, אתה מושחת, אתה... אבל הוא פוסל אותם לא רק בכינויים כאלה כמו שאמרתי, אלא בכינויים של ענייני פסולי יוחסין. וכן כל הפוסל אחרים תמיד, כגון שנותן שמץ במשפחות או ביחידים ואומר עליהם שהם ממזרים, אז חוששים לו שהוא ממזר. ואם אומר עליהם שהם עבדים, חוששים לו שהוא עבד, שכל הפוסל במומו פוסל. וכן מי שיש בו עזות פנים ואכזריות ושונא את הבריות ולא גומל להם חסד, חוששים לו ביותר שמגבעוני הוא. אז הגמרא במסכת קידושין בדף ע"א עמוד ב' כותבת: אמר רבי יהודה אמר שמואל.

15:00זו דברי רבי מאיר, הכוונה המשנה בדף שם בכיתות עמוד א' שמה, ששם המשנה כותבת שרק בני בבל כשרים, מכיוון שעזרא הסופר לפני שעלה מבבל לארץ ישראל בבניין בית שני, אז הוא טיהר את בבל. אבל חכמים אומרים שכל הארצות הן בחזקת כשרות, ובמילא כל אדם שבא לישא אישה מכל מקום, הוא לא חייב לבדוק, הם בחזקת כשרות. בגמרא יש פלפולים על זה, יש מחלוקות, אבל יש מחלוקת בראשונים מה הפירוש "כל המשפחות בחזקת כשרות" שהגמרא שם אומרת. התוספות כותבים שהכוונה היא שלא צריך בדיקה כלל. כל אדם בא לעשות אישה, כל משפחה היא בחזקת כשרות, לא יצא לה שם, הכל בסדר, אין חששות, אין כלום. רש"י חולק על תוספות וסובר,

16:01שרק משפחה שהוחזקה וידועה בתור משפחה טובה, בתור משפחה שאין עליה שום פסול של יוחסין, אז אפשר להתחתן איתה. אבל אם זו משפחה שלא הוחזקה כך, צריך לבדוק. ומי צריך לבדוק? בין אם הנושא הוא כהן, ובין אם הנושא הוא ישראל, לא משנה. רבינו תם חולק על רש"י ואומר שרק לעניין כהונה, זה אומר שרק אם בן אדם כהן בא להתחתן עם האישה, אז הוא צריך לבדוק, כי בכהונה עושים מעלה יותר, יש יותר פסולי כהונה וכדומה, לכן בכהונה צריך יותר. יש ראיה לדעת רבינו תם, קודם כל, הגמרא במסכת קידושין בדף ע' עמוד א' כתוב: הנושא אישה כהנת, צריך לבדוק אחריה. גם הגמרא בכתובות דף כ"ד עמוד א' כותבת, שאם אדם בא ואומר אני כהן וחברי כהן, נאמן לאכילו בתרומה ואינו נאמן להשיאו אישה, כי כדי להשיאו אישה, אז הכהן צריך לבוא ולבדוק שוב פעם ושוב פעם, לעשות אותו כהן בדרגה כזאת, שלעשי אישה צריך עדות נוספת וכו'.

17:17המפרשים דנים בזה. אין כאן המקום להאריך, אבל יש ראייה לדעת רבנו תם מהגמרא ביומא דף מ"ז עמוד א'. פעם הגיע אדם אחד לרב יהודה ואמר לו, אני נולדתי מגוי ואמא שלי ישראלית, מה אני אעשה? אמר לו רב יהודה, לך או תתחבא, כלומר תלך למקום שלא מכירים אותך, תחביא את הנושא הזה שאתה בן גוי, כי פה אף אחד לא רוצה להתחתן איתך, או שתתחתן עם מישהו כמוך. אז מה שמע ממנו שאם הוא הולך למקום אחר, מי יתחתן איתו? יהודים. כי הם לא יבדקו. אומר רבנו תם, זה ראה לשיטתי, שאני אומר שישראל שבא לשאת אישה לא צריך לבדוק, רק כהן. האחרונים נחלקו בדעת רבנו תם. האם מה שרבנו תם אמר שצריך לבדוק כשבן אדם כהן בא להתחתן, האם הבדיקה היא לכל נושאי הכהונה או רק לדבר מסוים? במחלוקת הזאת, נחלקו הבית יוסף והב"ח, הב"ח (הבית חדש), שזה גם אחד מהמפורשים על הטור. הבית יוסף כותב שגם לענייני נישואי אישה, זאת אומרת לכל העניינים, בן אדם צריך לבדוק. לפי הב"ח לא צריך כיום לבדוק, כיוון שכל הדין שמובא שהרמב"ם מצריך לבדוק לכהונה זה רק לענייני העבודה על המזבח. שם במזבח צריך יותר להחמיר, אבל להתחתן עם אישה לא חוששים גם לכהונה שהוא צריך לבדוק.

18:44דעת הרמב"ם, בהלכות איסורי ביאה פרק כ', הלכה א'-ב', שלענייני דאורייתא צריך ייחוס. וככה כותב הרמב"ם, איזה הוא כהן מיוחס, כל שהעידו לו שניים שהוא כהן, אז הוא יכול לאכול בתרומה של תורה. אבל כל זמן שלא העידו עליו, רק יש שמועה עליו, הוא מוחזק ככה, אז הוא יכול לאכול בתרומה דרבנן. הבית יוסף כותב שאפשר להסביר את מחלוקת רבנותם והרמב"ם בכהן לא מיוחס ובתרומה דרבנן כי הרמב"ם כותב שכהן לא מיוחס אין לו כהונה, ולכן הוא לא יכול לאכול תרומה דאורייתא כיוון שצריך שיבואו עדים עליו ויעידו שהוא כהן. בסדר שהוא כהן שמכירים, אבל הוא יכול לאכול תרומה דרבנן. והרבנותם כותב שלכל ענייני כהונה, או לפחות לענייני אכילת תרומה, הכהן הזה צריך בדיקה. זה אומר שלפי הרבנותם, גם תרומה דרבנן אותו כהן לא יכול לאכול.

20:03בהמשך הפוסקים מביאים, יש ארבע שיטות בראשונים לגבי איש ואישה שבאו להינשא. האם הם צריכים לבדוק או לא. עכשיו, כל בן אדם בא להינשא, בודקים או לא בודקים. דעת ה"טור" שבאמת לא צריך לבדוק. לרש"י, רק אם למשפחות האלה חזקת כשרות צריך. לדעת רבנו תם, רק כהן בודק, וראינו בזה מחלוקת. ולרמב"ם, יש מהנזילים בדעת הרמב"ם, כך או כך, ואומרים ש... בדעת הרמב"ם אפשר שגם כהנת צריכה לבדוק. השולחן ערוך, כמו שקראנו ואמרנו, שכל המשפחות בחזקת כשרות ומותר לישא מהם לכתחילה. יש מחלוקת בדעת השולחן ערוך. נחלקו הבית שמואל בס"ק ג' והשער המלך, שהביא אותו בפתחי תשובה בס"ק ב', מה הכוונה "כל המשפחות בחזקת כשרות ומותר לישא מהם לכתחילה". האם במשפחה מוחזקת.

21:04מדבר השולחן ערוך שלא צריך לבדוק, וזה אומר שהוא סובר כמו דעת רש"י, או שהוא סובר כמו דעת רבינו תם, שרק לכהונה צריך לבדוק. הבית שמואל סובר שהשולחן ערוך שכתב, כל המשפחות בחזקת כשרות הוא מותר לשאת מהם לכתחילה, היינו כדעת רש"י. שמשפחה מוחזקת לא צריך לבדוק, אבל אם היא לא מוחזקת, צריך לבדוק. הפתחי תשובה, כמו שאמרנו, הביא את שער המלך, והוא אומר שהוא סבר כמו התרומת הדשן, שרק לקהונה צריך לבדוק, וכל זמן שזה לא לקהונה, אפשר להתחתן בלא בדיקה. הבית שמואל שואל על דעת הרמב"ם. הרמב"ם כותב שכהן הוא נחשב ככהן ודאי שיוכל לאכול בתרומה דאורייתא רק מהזמן שיבואו שני עדים ויעידו עליו. שואל הבית שמואל בס"ק ג' למה הכהן צריך שני עדים? הרי כל המשפחות הן בחזקת כשרות, אז במילא אם יש אדם שאתה יודע שהוא כהן, אז הוא בחזקת כשרות. אם הוא בחזקת כשרות, שיוכל לאכול בתרומה, למה צריך?

22:14להעיד עליו שני עדים, אה, בית שמואל מביא תירוץ ודוחה, ובסוף הוא מתרץ שיש חומרה בכוונה, והחומרה בכוונה היא, זה דווקא איפה שיש חשש שהתערבו פסול. ולכן אנחנו צריכים לבדוק שכיוון שיש חששות שהתערבו פסול, הכוונה היא משפחה שהיא לא ידועה, אז אנחנו חוששים. אבל במשפחה ידועה לא צריך בדיקה גם לכמנה, ורק אם יעידו שני עדים על המשפחה שנתערב בהם פסול, אז צריך בדיקה. אז אנחנו חוששים. אבל במשפחה ידועה לא צריך בדיקה גם לכאורה, ורק אם יעידו שני עדים על המשפחה שנתערב בה פסול, אז צריך בדיקה. זה אומר שהטעם שהרמב"ם כתב שצריך שיבואו שניים זה הכוונה איפה שאם יש לי משפחה שהיא לא ידועה, הכוונה לא מוחזקת, אז צריך בדיקה. אני אומר במקרה שצריך בדיקה. אבל איפה שיש לי משפחה שהיא מוחזקת ובאו שניים ואמרו שהם באמת לא מוחזקים ולא טובים, משפחה ידועה, אז אנחנו אומרים שצריך שיהיו שני עדים על המשפחה ש...

23:26אחרי שהעידו שני עדים על המשפחה שהם פסולים, אז הם צריכים בדיקה. תירוץ נוסף מתרץ הבית שמואל, שיש הבדל בין איפה שקרה ערעור על המשפחה לבין איפה שלא קרה ערעור. באמת כל המשפחה בחזקת כשרות. אז זה אומר שלא צריך בדיקה גדולה, אבל אם באו וערערו עליהן, אז צריך בדיקה גדולה, שזה בדיקה של ארבע אמהות מכל צד, והבית שמואל עוד מתפלפל. הוא מביא שלכאורה יש סתירה בשולחן ערוך. בשולחן ערוך פה בסימן ב' סעיף ג' כותב שמשפחה שקרה עליה ערעור והוא שהעידו שניים שנתערב בהם ממזר או חלל או שיש בהם עבדות הרי זה ספק. משמע שדווקא משפחה שקרה עליה ערעור, כלומר יצאה עליה שמועה לא טובה שיש בהם חשש של פסול, אז אנחנו חוששים. ומצד שני, בסימן ג' סעיף א' כותב בשולחן ערוך אדם שמשיח לפי תומו ומספר שבקטנותו...

24:35אביו הוציא אותי מבית ספרי, הפשיט את קוטנתי והאכילני תרומה לערב, הרי הוא כשר. שם משמע שאם הוא לא אומר שאבא שלי עשה את הכל, אנחנו חוששים שמא הוא עבד, ובמילא הוא לא כהן לעניין אכילת תרומה וכדומה. אז משמע ששם צריך בדיקה גם באדם שגם אם לא קראו עליו הרהור, צריך בדיקה. פה משמע אם קראו הרהור, שם אלקמן משמע אפילו אם לא קראו הרהור. אז בית שמואל מתרץ שני תירוצים. התירוץ הראשון, המפרשים עונים שני תירוצים. יש לנו תירוץ אחד. של הרב שמואל בעצמו שהוא באמת כותב שמה שפה בסימן ב', סעיף ג', שמה שרק אם קרה להרהר אז אנחנו חוששים, אבל אם לא קרה ערעור, אנחנו לא חוששים. הכוונה היא שמדובר במשפחה שהיא ידועה שהיא בסדר. אז לכן, אם יש ערעור, צריך לבדוק ולכמל בסימן ג' ס'. ששם כתוב שצריך לבדוק, ומשמע שאם הוא לא אומר, אנחנו מעמידים אותו בחשש. מדובר במשפחה שאנחנו לא יודעים מה קורה איתה, לכן הוא צריך לבוא ולומר.

25:54הפתחי תשובה בסימן ג' ספקת הנבב מביא בשם שער המלך תירוץ נוסף שבסימן בעצב ג' שאנחנו אמרנו שדווקא מתי שיצר ערעור על המשפחה אז צריך לבדוק, מדובר כשהוא לא טוען טענת ברי. איפה שהוא לא טוען טענת ברי, כוונה טענה שהוא ברור ב-100% שהוא כשר, אז אם הוא לא אומר מפורש, כוונה סליחה הפוך, בסימן ג' שמה שאנחנו אומרים שהוא צריך לטעון טענת ברי, כל זמן שהוא לא טוען טענת ברי, אז זה בעיה. אבל איפה שהוא טוען טענת ברי, שהוא כשר, אז הוא באמת נאמן. זאת אומרת, יש לנו שתי תירוצים: או שכאשר טוענים טענת ברי, זה אומר שיש בן אדם שהוא טוען "אני בסדר," אז לא צריך לבדוק. אבל איפה שהוא לא טוען טענת ברי, אז צריך לבדוק ולשמוע מה הוא אומר. יש עוד מפרשים שדנים...

27:06במקור של דברי הגמרא, בקידושין דף ע"א עמוד ב', אמר רבי: דה אמר רב, אם ראית שני בני אדם המתגרים זה בזה, בוודאי שיש ביניהם שמץ של פסול, והם מניחים אותו להידבק אחד בחברו. כל אחד הוא מקנטר את השני, אחד מהם מקנטר בכוונה כדי שיהיה ביניהם ריב כל הזמן וכדומה. ובגמרא מובא, אמר רבי יוסי בן חנינא: ראית שתי משפחות מתגרות זו בזו, שמץ פסול יש באחת מהן. אותו דבר גם בגמרא בדף ע"א שם. מובא מעשה שלם עם רב יהודה בר יחזקאל ששם הגמרא מביאה שהיה אדם אחד שכל הזמן היה קורא לכולם עבד. בא רב יהודה בר יחזקאל וקרא עליו שהוא עבד, וגם אמר: ככה קיבלנו משמואל, כל הפוסל באחרים במומו פוסל. גם השולחן ערוך כתב את זה, והרמ"א. ונוסף לזה, מובא בשולחן ערוך שאדם שיש בו עזות פנים ושונא את הבריות ולא גומל חסדים, שאין בו את סימני הישראל. מקורו בגמרא ביבמות דף ע"ט עמוד ב'. שם הגמרא אומרת: אמר רב חנה בר עדא, נתינים דוד המלך גזר עליהם. ולמה? הוא אומר כיוון שיש שלושה סימנים...

28:18אומר שעדיין הזה, שהאדם שיש בו את הסימנים שאינם לישראל, שהם ביישנים, רחמנים וגומלי חסדים, שלא ראוי להתחתן איתו, זה דווקא אם אין לו את שלושת הסימנים. אבל אם יש לו אפילו אחד מהסימנים, זאת אומרת, אם הוא נגיד ביישן, אבל הוא לא רחמן ולא גומל חסדים, או גומל חסדים ולא רחמן ולא ביישן, או רחמן ולא גומל חסדים ולא ביישן, אז... זה בסדר, אפשר להתחתן. כהן שהוא עז פנים, מה דינו? הגמרא בקידושין דף ע' עמוד ב' כותבת שיש בזה מחלוקת. יש את דעת רבי אלעזר שכותב שאם ראית כהן עז פנים על תארי אחריו, שנאמר "ועמך כמריבי כהן" הם. מצד שני, הגמרא מביאה שאמר שמואל, ארבע מאות עבדים ואם ראי לארבעת אלפים עבדים היו לפשחור, וכולם נתמאו בכהונה. כל כהן שיש בו עזות פנים, אנחנו חוששים שהוא מהם. אז יש בזה מחלוקת בגמרא, ועבד יוסף כותב שמדברי הגמרא משמע... את דעת רבי אלעזר שכותב שאם ראית כהן עז פנים אל תערער אחריו, שנאמר ועמך כמריבי כהן. מצד שני, הגמרא מביאה שאמר רבא אמר שמואל ארבע מאות עבדים וארבעת אלפים עבדים היו לפשחור, וכולם נטמעו בכהונה. וכל כהן שיש בעזות פנים אנחנו חוששים שהוא מהם. אז יש בזה מחלוקת בגמרא, ובית יוסף כותב שמדברי הגמרא משמע...

29:26שרבי אלעזר אומר שרק כהן שיש לו עזות פנים אל תערער אחריו, אבל ישראל שיש לו עזות פנים משמע שכן מערערים אחריו. אז גם מזה אנחנו רואים שבעצם בית יוסף הוא... נוטה דעתו לדעת רבי אלעזר לגבי כהן, ומזה מוציא דינון לגבי ישראל. אבל אומר הרבי שמואל בספקת הנידון, שכהן שהוא גם מזומן, והוא גם רב כל הזמן. אז גם כהן הזה מהרהרין אחריו, ואי אפשר להגיד לו, אתה כהן, אז בסדר, אתה יכול לעשות מה שאתה רוצה. סעיף ג' אומר השולחן ערוך: משפחה שקרא עליה ערער, והוא כשיעידו שניים שנתערב בהם ממזר או חלל או שיש בהם עבדות. הרי זה ספק, ואם משפחת כהנים היא, לא יישא ממנה אישה עד שיבדוק עליה ארבע אימהות שהן שמונה. האדם צריך לבדוק ארבע אימהות שהן שמונה: שזה אם אמו ואם אם אמו, אם אבי אמו ואם אם אבי אמו, וכן הוא בודק על אם אביה, כמונה בצד השני. הוא בודק על אם אביה ואם אם אביה, אם אבי אביה ואם אם אבי אביה. ואם הייתה משפחה זו שקראה עליה ערער, לוויים או ישראלים, אז צריך לבדוק ולהוסיף עוד אחת. ונמצא בודק עשרה אימהות, עוד אחת הכוונה מכל צד. אבל אישה שבעלה נסה, אינה צריכה לבדוק שלא הוזהרו קשרות להינסה לפסולים. מקור הדין הזה במשפחה שקראה עליה ערעור. גמרא בקידושין, דף ע' עמוד א', הגמרא שמכתובת: הנושא אישה כהנת, צריך לבדוק אחריה ארבע אימהות.

30:51שהן שמונה, כמו שאנחנו אמרנו, אמא והם אמא, עם אבי אמא ואמא, ובצד השני, הם אביה ואמא, והם אבי אביה ואמא. הדין הזה, ככה גם כתב הרמב"ם, בהלכות איסורי ביאה, פרק י"ט הלכה י"ח וי"ט. התורה, למקום, גם כתב ככה כדברי השולחן ערוך. ונחלקו הראשונים מה הכוונה משפחה שקראו עליה הר"ר, שצריכים לבדוק את אותה משפחה. הרמב"ם בהלכות איסורי ביאה בפרק י"ט הלכה י"ח כותב שדווקא אם באו שני עדים והעידו בעדות גמורה. רש"י אמנם כותב שזה לא צריך שני עדים שהעידו עדות גמורה, אלא מספיק שניים שקראו על המשפחה שם פסול. הפתח תשובה בספר קטן ג' מביא בשם המהרש"ם, שגם לרש"י הפסול הזה צריך שזה יהיה בבית דין. לא שסתם ביניהם ידברו ויאמצעו איזה משהו ויעלילו עליהם עלילות. הגמרא בקידושין דף ע' עמוד א' כותבת ש...

31:54בשם רב יהודה אמר רב שאישה לא צריכה לבדוק, כיוון שאישה לא הוזהרו כשרות להינשא לפסולין. כך גם כתב הטור וגם השולחן ערוך על המקום. כאן שאישה הבעיה להינשא אינה צריכה לבדוק שלא הוזהרו כשרות להינשא לפסולין. יש מחלוקת הפוסקים האם אישה שרוצה להינשא צריכה לבדוק או לא. מה הפירוש אישה לא הוזהרו כשרות להינשא לפסולים בכל סוג כהנים ישראלים כל סוגי הפסולים הר"ן מסביר שהכלל הזה שלא הוזהרו כשרות להינשא לפסולים זה דווקא לפסולי כהונה פסולי כהונה. אז היא לא צריכה לבדוק האם הבן הזה הוא חלל או משהו אחר שפסול, אבל בעניין פסולי קהל, יש חשש שאולי הוא ממזר, אולי יש לו שאר פסולי נתין, עמונים או מואבים וכדומה, כאשר הדברים צריך לבדוק. החם, חלקת מחוקק,

32:56בסעיף קטן מביא דעה שהכוונה שלא עוזרת כשרות להינשא לפסולים, הכוונה שהיא לא צריכה בדיקה כמו איש שצריך בדיקה ארבעה דורות בכל צד כמו שאנחנו אמרנו. ואם זה בכהונה, זה עולה עוד דרגה שזה בעצם חמישה דורות בכל צד, אבל מכל מקום היא צריכה בדיקה. והחלקת מחוקק מביא שלדעתו זה דעת השולחן ערוך, שבאמת מה שהשולחן ערוך אומר הוא שהיא לא צריכה בדיקה. לא שהיא לא צריכה בדיקה בכלל, אלא שהיא לא צריכה בדיקה כמו האיש. הבת שמואל בסימן קטן שואל לדעת הרמב״ם שהסביר שהכוונה שאם יש שמץ פסול על המשפחה, יש ערעור שהכוונה ששתיים באו ועידו לבית הדין, אז הוא שואל, אז למה לפי הרמב״ם אישה לא צריכה לבדוק? אם שתיים באים ומעידים לבית הדין שיש פה במשפחה הזאת ממזרות, אז למה אישה לא צריכה לבדוק? אז עונה הבת שמואל שכיוון שזה עדיין רק ספק ממזר, וספק ממזר הוא כשר, אז אנחנו מקילים כמו שמצאנו באישה כהנת שלא מוזהרת להינשא לחלל. כך, כי הגמרא אומרת, בנות ישראל מקוה טהרה לחללים, כך גם פה אנחנו מקילים לגבי ישראלית, לגבי פסולי קהל.

34:17לדעת רש"י שהסביר שהכוונה שם אצל פסול ששתיים באו והעידו שם אצל פסול, וכבר אמרנו בשם הפתחי תשובה שביא משם הרשב"א שהכוונה שגם הם צריכים ללכת לבית הדין ולדון. הב"ח כותב שאם הם העידו עדות גמורה בבית הדין אז גם לרש"י האישה חייבת לבדוק, כי כל מה שרש"י אמר את הדין הזה של שם אצל פסול בזה האישה לא צריכה לבדוק, אבל אם באו לבית הדין אז... אף האישה חייבת לבדוק כיוון שמעידים עדות גמורה. מה שרא״ן כתב שלגבי פסולי קהל היא צריכה לבדוק, כך גם דעת בעל המאור וכך גם דעת הרמב״ן. אז למעשה יש לנו פה שלוש שיטות בראשונים. מה הכוונה לא עוזרו בנות ישראל להינשא לפסולים? שבנות ישראל לא צריכות בדיקות בכלל או שיש משהו שהן כן צריכות? אז לרש"י, רק בעדות גמורה היא צריכה. כל זמן שאין עדות גמורה, היא יכולה להתחתן. הכוונה שיש עדות גמורה שיש שם אחר שהוא פסול לדעת הרמב"ם.

35:35יש מחלוקת בדעת הרמב"ם. לדעת הבית שמואל, היא לא צריכה כלל, ולדעת החלקת מחוקק, היא צריכה בדיקה סתם, הכוונה ולא ארבע אמהות מכל צד. דעת בעה"מ, הרמב"ן, והרא"ה שהיא צריכה לבדוק ארבע אמהות כאשר רוצה להינשא למשפחה שקרה עליה הר. כי כל הדין הזה שלא זורקים שעות לבדוק לפסולים זה רק לענייני כהונה ולא לענייני פסולי קהל. הפוסקים חולקים האם מה שכתוב שבודקים ארבע או חמש, האם הכוונה כהנים בודקים חמש? או הכוונה פסולי כהונה. רש"י והרמב"ם כתבו שהחילוק הוא בין ארבע לחמש, זה האם הנישאת היא כהנת או ישראלית, או... אז יש חילוק בין ארבע לחמש. הר"ן כותב שהכוונה חילוק או אם בודקים ארבע אימהות או חמש, הכוונה האם הפסול הוא חלל, שזה שייך אצל הכהנים דווקא, או שהפסול הוא ממזרות. ונפקא מינה ביניהם,

36:53אישה ממשפחת כהנים שרוצה שיצא עליה הרר כמובן של פסול ממזר, אז אין בזה את הפסול של הכהנים כי זה פסול ממזר. אז לדעת הר"ן צריך לבדוק ארבעה כיוון שזה פסולי קהל, ולדעת רש"י והרמב"ם... צריך לבדוק ארבע אימהות, כיוון שהיא סוף סוף כהנת. הטעם שבכהנת, שבמשפחות כהונה אנחנו מקלים יותר, כיוון שמשפחות כהונה שמרו יותר על הייחוס שלהם במשך הדורות. מה שאין כן משפחות ישראליות, פחות שמרו, ולכן שם הוא צריך לבדוק עוד אחד מכל צד, כמו שכתב השולחן ערוך. הגמרא בקידושין דף ע, עמוד א כותבת שהסיבה שבודקים באימהות ולא באבות. למה בודקים באימהות?

37:54ולא באבות, אז הגמרא כותבת שנשים כשהן רבות, הן רבות, מקללות, מחרפות אחת את השנייה בענייני הריון, אבל אנשים מחרפים אחת את השנייה בענייני פסולים. לכן בודקים דווקא באימהות, כיוון שזה לא מתגלה. אימא, והם אימא, הם אבי אימא, ואימא. אבל לא בודקים את אביה, ואביה אביה, וכדומה. ועוד דבר בצד השני, הם אביו ואמו, הם אביו אביו ואמו, וכיוון שאם זה היה איזה פסול קהל, אז אבות, אצל אבות, אז אבות היו מקלים ומדברים. סעיף ד' אומר: מרן השולחן ערוך כותב שכל שקוראים לו ממזר ושותק או נתין ושותק או חלל ושותק או עבד ושותק חוששים לו ולמשפחתו ואין נושאים מהם אלא אם כן בודקים כמו שנתבאר. והרמ"א פה מתחיל להגן על הדין הזה של מרן, והרמ"א מביא ארבעה עיגונים או שיטות נקרא לזה מתי שתיקה נחשבת כהודאה בפסול.

38:58כי מרן כותב, אם קוראים לו ממזר ושותק, צריך לחשוש. הוא מראה רמה, ושאומרים דווקא אם מתערב במשפחה אחת פסולים, אבל סתם אדם שקוראים לו, לא חוששים. זה גם בעצם התירוץ של הפרישה, כמו שדיברנו לפני כן בסעיף א'. ויש אומרים עוד, אומר הרמ"א, הכל זה דווקא בדורות הראשונים שהב"ד נזקק למי שחירף וגידף. אז מענישים אותו כראוי, לכן אבא שתק כי הוא דאג, אתה יכול ללכת, לטבוע, אבל היום בן אדם יגיד אם אני אענה לו, אז הוא יחרף אותי עוד יותר, הוא יביא לי מכות, לכן אני שותק. לכן, אבל עכשיו השותק על המריבה, הרי זה משובח, אלא אם כן קוראים לו שוטה בשעת מריבה, אז אדם צריך למחות על הדבר הזה. ויש אומרים, דלא אמרינן שתיקה כהודאה, אלא אם כן צועק על פסול אחר. למשל, איזה בן אדם אתה קורא לו ממזר, הוא צועק, מה פתאום הוא לא ממזר? אבל אם אתה אומר לו נתין, הוא שותק. אז משמע שנתין אתה מסכים. אבל אם שותק תמיד, לא הווה כהודאה. וכל זה הוא בפסול הנוגע בעצמו, אבל אם רוצים לפסול את זרעו בפניו והוא שותק, אין בכך הודאה. אבל למחש קצת בעינן, והשומח הרפתו בשאר דברים ושותק, סימן שהוא מיוחס.

40:10הגמרא בכתובות עב: כותבת: אמר רבי יוחנן, ממזר צועק וחלל שותק. היא כביניהם, וכביניהם שם במחלוקת התנאים. זהו הטירוץ של השיטות האלה שסוברות, שאיפשהו אומרים לו כינוי אחד והוא שותק, ואיפשהו אומרים לו... קינוי שני והוא צובח. הראשונים נחלקו מתי אומרים שתיקה כהודאה לעניין שקוראים לו ממזר או חלל ושותק. זה דעות הראשונים שהרמ"א הביא אותם. אבל הרמב"ם בהלכות איסורי ביאה פרק י"ט הלכה י"ז כותב שפסול הוא לקהל ושותק, כוונה כל פעם שקוראים לו ממזר ושותק, נתין ושותק. שזה בעצם... לשון של השולחן ערוך, כל שקוראים לו ממזר חלל ושותק, הווה כהודאה. הרמ"א כותב דווקא אם זה שלא בשעת מריבה, אבל אם זה בשעת מריבה, זה כמו מה שהרמ"א הביא, אז לא. הרמב"ן והרשב"א כותבים שזה דווקא איפה שהתערב פסול ואז אתה קורא לו ושותק, אז אנחנו חוששים, אבל אם לא התערב פסול, לא חוששים. הר"ן אומר את הטירוץ של צווח בפסול אחר. אז יש לנו ארבע שיטות בראשונים שהרמ"א הביא אותם.

41:30איפה שרוצים לפסול את זרוע בשותק, גם ראינו את הדין הזה ברמ"א, שהוא לא נאמן. הדין הזה בדרכי משה מובא בשם המהר"ם פאדווא, ששתיקתו לא נחשבת כהודאה לעניין לפסול את זרוע. ולגבי לפסול את זרוע חלקת מחוקק בסעיף קטן ז' כותב שאפילו אם יש בזרוע את כל החסרונות של כל מה שלמדנו, זאת אומרת פסולים כדי לפסול את זרוע הוא צובח בפסול אחד ושותק בדבר שני או כל החסרונות האלה שאמרנו לגבי לפסול את זרוע הוא לא יכול ולא מתייחסים אליו. סעיף י', משפחה שנתערב בספק חלל. כל אישה כשרה שנישאת לאחד מאותה משפחה ונתאלמנה, אסורה לכהן לכתחילה, ואם נישאת לו, לא תצא, מפני שהם שני ספקות: שם זו אלמנת אותו חלל, ושם אינה אלמנתו. ואם נאמר שהיא אלמנתו, שם אינו חלל. הדין הזה הוא דין שנקרא... אלמנת איסה, אלמנת איסה זה הכוונה אישה שבמשפחה התערב בה ספק חלל וקוראים לזה איסה מכיוון שכמו עיסה מעורבת, לא יודעים בדיוק מה קרה שם במשפחה. ועל זה כתוב שאסור לכהן לשאת אותה לכתחילה, כי יש סיכוי שהאלמנה הזאת היא בעצם נישאת עם חלל.

42:54אבל אם ניסה, היא לא תצא, כיוון שיש ספק ספקא, שמא אינו אלמנתו, ושמא גם היא אלמנתו. אם היא אלמנתו, שמא הוא לא חלל, כי פה מדובר שמתערב במשפחה ספק חלל. יש באמת את דעת רש"י בגמרא שמסביר שזה נקרא ספק חלל, שמדובר בעצם שהתחתנה עם... הספק חלל, אבל עם כל זה יש לנו ספק ספיקא, ספק אם הוא חלל או לא חלל, והספק השני כיוון שזה ספק בגוף שני, זאת אומרת ספק בה, הרשב"א מחדש שיש ספק ספיקא בשני גופים, אנחנו מחשיבים את זה כספק ספיקא, לא משנה. השולחן ערוך פה כותב, זה המשפחה שהתערבה בספק חלל, ויש לנו את ספק ספיקא ולכן אחרי שניסה את לוקטת צבע שומעים דווקא על מנה דולה חזקת כשרות אבל ביתה אפילו ניסה את יצא כיוון שלביתה אין חזקת כשרות ויש מקלים אומרים שאין חילוק בינה לבין ביתה אבל אם נתערב בחלל ודאי כל אישה מהם אסורה להיות שיבדוק ואם ניסה את יצא והדין נתערב בספק ממזר או ממזר ודאי שצריך. ויש לנו את הספק ספקה ולכן אחרי שניסה את לוקטת צבע שומעים דווקא על מנה דוולה חזקת כשרות אבל ביטה אפילו ניסה את יצא כיוון שלבאת אין חזקת כשרות ויש מקלים שאומרים שאין חילוק בינה לבין ביטה אבל אם נתערב בחלל ודאי כל אישה מהם אסורה להיות שיבדוק ואם ניסה את יצא והדין נתערב בספק ממזר או ממזר ודאי שצריך

44:08שכל אישה מהם אסורה שייבדוק, ואם נישאה, תצא. וכל זה דווקא למי שיודע בדבר. אבל משפחה שנתראה בפסול ולא ידועה לרבים, כיוון שנטמעה, נטמעה, והיודע פסולה אינו רשאי לגלותה או להרים, אלא נחשבת בחזקת כשרות, שכל המשפחות שנטמעו בישראל כשרות לעתיד לבוא. ומכל מקום כשר הדבר לגלות לצנועים, אלו שנזהרים ביותר, ודווקא המשפחה שנטמאה ונתערבה, אבל כל זמן שלא נתערבה המשפחה, מגלים את הפסולים כי אם היא לא נתערבה, אז צריך להפריש אותם. מכריזים עליהם כדי שיפרישו מהם הקשרים, והוא מפנה לכל שם שפצים על המדעים, מי נאמן לעד על המשפחות, איזה עדים כשרים, איזה עדים פסולים. הדין של אלמנת איסא מובן במשנה בעדויות, פרק ח' משנה ג', וגם בגמרא בכתובות, דף כ"ד עמוד א'. שם יש מחלוקת תנאים, כתוב יעיד רבי יהושע והרבנות אבן בטרה על אלמנת עיסא, שהיא כשרה לכהונה. אמר רבן גמליאל, מה נעשה? אנחנו מקבלים את מה שאתם אומרים, אבל גזר רבי יוחנן בן זכאי שלא להושיב בתי דינים על כך, והכהנים שומעים לכם, לרחק אבל לא לקרב. זאת אומרת, לא מקבלים את הדין הזה, ומבואר שהם נחלקו באלמנת עיסא,

45:18האם חוששים או לא, ונפסק להלכה כמו רבן גמליאל, שלכתחילה באמת היא לא תינשא. וכך גם כתב הטור והרמב"ם, שפסקו גם כן כדברי רבן גמליאל. הנידון של הפוסקים זה לגבי בת אלמנת עיסה, כי הרמב"ם כותב, מביא בזה שתי דעות, האם הבת של האלמנת עיסה היא כשרה או לא, כי שומעים שדווקא עליה יש חזקת כשרות, מה שאין כן על בתה. אז הרמב"ם כותב שאם היא נישאת לכהן, בת אלמנת עיסה, הבית יוסף מדייק ברמב"ם שהיא תצא, ודעת הרמב"ן שהיא לא תצא. יש חולקים על הדיוק של הבית יוסף. בחלקת מחוקק וכסף משנה חלק על הדיוק שלו. אין כאן המקום להאריך בזה.

46:19הפוסקים דנו בדברי הרמב"ם שהרמב"ם כותב, ואם נתערב בספק ממזר או ממזר ודאי מה הביאור שלו ומזה יוצאת מחלוקת האם מותר לישראל לשאת משפחה שיש שם ספק ממזר. הבית שמואל בסימן ז' כותב שמותר. אבל אבד יוסף בסימן ז' כותב שלדברי הרמב"ם, שכותב שאם נתערב בספק ממזר זה הולך על ישראל, ולכן גם בישראל יש לנו את הדין הזה של על מנת ישע שלכתחילה אסור לשאת אותה. הגמרא בקידושין דף ע"א עמוד ב' מביאה מחלוקת התנאים בין רבי יוסי לרבי מאיר, האם ממזרים ונתינים טהורים לעתיד לבוא או לא טהורים לעתיד לבוא. יש שם עוד כמה דעות בגמרא, בדף ע"א עמוד א' וכו'. יש מחלוקת ראשונים. מה הפירוש? מביאה מחלוקת תנאים בין רבי יוסי לרבי מאיר, האם ממזרים ונתינים תהורים לעתיד לבוא או לא תהורים לעתיד לבוא? יש שם עוד כמה דעות בגמרא, בדף ע"א, עמוד א' וכו'. יש מחלוקת ראשונים. מה הפירוש?

47:22ממזרים נתהרים לעתיד לבוא. הרמב"ן כותב שכל המחלוקת של רבי מאיר ורבי יוסי, האם הם נתהרים או לא נתהרים, היא מדברת דווקא במשפחה שלא נתמא. כמובן, המשפחה שכולם יודעים שהיא ממזרת, ועכשיו יש מחלוקת האם היא נתהרת או לא נתהרת. דעת רבי מאיר היא שלא נתהרת לעתיד לבוא, ודעת רבי יוסי שנתהרים. הר"ן חולק, והוא רוצה לפרש, ואומר שבאמת נחלקו דווקא במשפחה. שהיא לא ידועה, אבל במשפחה שהיא ידועה שהיא ממזרת גם לעתיד לבוא היא לא נתהרת. יש לה רעיון עוד להסבר, אבל גם מההסבר הזה יוצא שבעצם שבמשפחה שיודעים עליה שהיא ממזרת גם לעתיד לבוא היא לא נתהרת. הראשונים נחלקו איך נפסק הלכה, האם כמו רבי יוסי שממזרים ניתרים לעתיד לבוא או כמו רבי מאיר. הרמב"ם ורוב הראשונים כתבו שלהלכה פוסקים כזאת רבי יוסי ש ממזרים לעתיד לבוא, יש כאלה חולקים בעצם מה בדעת רבי יוסי. אין כאן מקום להאריך, אור זרוע פוסק שההלכה בעצם כמו רבי מאיר, והוא מביא ראייה מגמרא ביבמות, אפילו זה אין עמודה לאפתן, הכל מי שאין מכיר את משפחתו.

48:33ושם המבר בגמרא שהפסולים אין להם תקנה, משמע מרבה שאומר שמה שכל אלו שפסולים הם יותר גרועים מהגיהנום, כיוון שבגיהנום בסוף יוצאים מהגיהנום, אבל הם לא יוצאים מפסולם לעולם, משמע גם לעתיד לבוא. סעיף ו', אומר השולחן ערוך, לא, לא משתדל אדם לשאת תלמיד חכם ולעשות ביתו לתלמיד חכם. אם לא מצא בתלמיד חכם, ישתדל לסבת גדולי הדור. כמובן, הגדר של גדולי הדור זה לא גדולי הדור שהיום אנחנו קוראים, אלא האנשים שמפורסמים בעשיית המצוות. לעומת סבת גדולי הדור היא סבת ראשי כנסיות, לעומת סבת ראשי כנסיות שוב פעם לא כוונה יושב ראש הכנסת של דורנו, ראשי כנסיות הכוונה הראשים, הגבאים המפורסמים, אלו שממונים על ענייני בית הכנסת וכדומה. לעומת סבת ראשי כנסיות היא סבת גבאי צדקה, לעומת סבת גבאי צדקה היא סבת מלמדי תינוקות. ועל ישיב איתו לעם הארץ, ועל בנותם הוא אומר, ארור שוכב עם בהמה. וכל זה בעם הארץ שאינו מדקדק במצוות, ומצווה לאדם, שיישא בת אחותו, ויש אומרים, אף בת אחיו. מקור הדין הזה, יישא בת תלמיד חכם, גמרא בפסחים, דף מ"ט עמוד א'. הגמרא שם כותבת לו, למה ימכור אדם כל מה שיש לו, ויישא בת תלמיד חכם? על זה שמעתי פעם פירוש, למה צריך למכור כל מה שיש לו?

49:50אותו דבר כתוב שלעולם, כל אדם ימכור כל מה שיש לו, וישיא בתו לתלמיד חכם. למה לא ימכור את כל מה שיש לו? אולי יש לו כסף. אז הפשט אומרים, גם אם יש לך כסף, תמכור. כיוון שאם אתה עכשיו מכניס את התלמיד חכם לבית, או מכניס בת לתלמיד חכם לבית, אם תראה את כל הלוקסוס מסביב, יש חשש שהתלמיד חכם או הבת תלמיד חכם יתקלקלו. אז תמכור את כל מה שיש לך. הפוסקים נחלקו מה הגדר של עמי הארץ שאסור לשאת את ביתם. הטור כותב שהמארץ הכוונה דווקא אם הוא כופר להכעיס. אז ברוך השם אין היום כאלו עמי הארץ. אבל הבית יוסף כותב שהגדר של עמי הארץ הוא אפילו אם הוא עושה עבירות לתיאבון או שהוא לא מדקדק במצוות. ככה מחפף. הכוונה... מה הכוונה 'לא מדקדק במצוות'? לא שהוא לא מדקדק בכל החומרות והשיטות, הכוונה היא שהוא חפיף במצוות, לא... לא סופר. הנה הגדר של תלמיד חכם: הפתחי תשובה בסעיף קטן מביא בשם הברכי יוסף, שכותב כאן שהגדר של תלמיד חכם זה לא כל אדם ששואלים אותו שאלה בכל מקום והוא יודע כמו הגמרא בשבת דף קכ"ט, אלא הכוונה היא אדם שיש בו יראת חטא כמו חכמי דורו החשובים. הפתחי תשובה בסעיף קטן מביא חידוש בשם הט"ז.

51:13כשאדם עושה כפי התז, שבת הארץ שיודעת שעל ידי התורה יש לה בעלה גם עולם הזה וגם עולם הבא, אין בעיה שהיא תתחתן איתו. אם הוא נושא את בת אחותו או בת אחיו, הגמרא בבא מציעא, דף י"א עמוד ב', הגמרא שם כותבת, הנושא בת אחותו, עליו הכתוב אומר, הכתוב שם מפליג בטובה הזאת שהנושא בת אחותו, כיוון שאדם שנושא את בת אחותו... רש"י כותב שם שגעגועי האדם רבים מאחותו יותר מאחיו, ומתוך כך נמצא מחבב את אשתו, ועל ידי זה יהיה שלום בית. התוספות כותבים שאם כיוון שהגמרא אומרת שרוב הבנים דומים לאחי האם, אז אם הוא יישא את בת אחותו, זה ממש אותו מזל, אז הכל יהיה בסדר. יש מחלוקת לפי זה האם גם בת אחיו אותו דבר. הרמב"ם כותב בהלכות איסורי ביאה פרק ב' הלכה י' שאדם יישא גם את בת אחותו, והוא עדין לבת אחיו. הרמב"ם מסמיך את זה על הפסוק "ומבשרך לא תתעלם," והרמב"ם מביא את זה פה אצלנו שמצווה שיישא אדם את בת אחותו. ויש אומרים שזה כולל אף בת אחיו.

52:23פוסקים דנים לגבי האדם שרוצה להישא אישה ששם אביה כשם החתן. השם של האבא של הכלה נגיד קוראים לו משה, והחתן גם קוראים לו משה, מותר או אסור? אז הפתחי תשובה בסימן ז' מביא את צוואת רבי יהודה החסיד שלא יישא אדם אישה ששמה כשם אמו, ואותו דבר הפוך. אבל באחרונים מקלים בזה, יש נודע ביהודה שמקל בזה, וחוכמת הדם שמקלים בכל הדברים הללו, ולהלכה כתב מרן הרב עובדיה, בהליכות עולם בחלק ז', עמוד רל"א, שעדיף שאדם יוסיף שם על שמו, וכן אם זה קל על שם חמיו, כמו ששם חמיו תוסיף שם על שמה. סעיף ז' אומר מרן השולחן ערוך, לא יישא אדם אישה, לא ממשפחת מצורעים ולא ממשפחת נכפים, כלומר אלו שיש להם בר מינן חולי הנפילה, והוא שהוחזקו שלוש פעמים שיבואו בניהם כך. הגמרא ביבמות דף ס"ד עמוד א' כותבת את הדין הזה, ודווקא כשהתחזק שלושה זמנים, כך גם כתב הטור. והחלקת מחוקק בסעיף קטניות מביא בשם הנמוקי יוסף שאפילו שיש מחלוקת בגמרא, מה זה חזקה? אם בשתיים ובשלוש, אז אפילו רבי שסובר שחזקה זה פי פעמים, פה מכיוון שאנחנו רוצים להחזיק את כל המשפחה ככה, אז באמת לא חוששים במשפחה פחות משלוש פעמים.

53:42צעיף חטא, עם הארץ לא יישא כהנת, ואם נשא אין זיווגם אולי יפה, שתמות, היא או הוא, מערה בר מינן, או תקלה תבוא ביניהם, יהיו בעיות, זיווגים, שלום בית, מחלות. אבל תלמיד חכם שנושא כהנת, הרי זה נאה ומשובח, תורה וכהונה במקום אחד. הגמרא כותבת במסכת פסחים, דף מ"ט עמוד א', אמר רבי יוחנן, בת כהן לישראל, אין זיווגם אולי יפה, או אלמנה, או גרושה, או זרען לה. או כובר או כוברתו או מגיעים לדעניות וכו' וכו'. ובתלמיד חכם אין בעיה לזה. ככה גם כותב התור. הפתחי תשובה מביא בשם חוות יאיר, שאומר שכיום עם הארץ לא יישא כהנת. אין לנו את הדין של עם הארץ בזה. אין לנו כיום דין עם הארץ. ‫בעמי הארצות של היום, ‫שאסרו ללישא כהנת ובר מינן, ‫זה יכול להגיע לכל התקנות. ‫הליכות עולם, ‫שזמרן הרב עובדיה בחלק זין, ‫אם הוא לא שלם בתורה, ‫מחלק את זה לשלושה חלוקות. ‫אם החתן הוא תלמיד חכם ותורתו אומנותו, ‫אז שווח להארון שידבק בזרעו, אין בעיה, ‫והזכה לאושר וכבוד. אם הוא בינוני, ‫הוא לא תלמיד חכם, ולא...

54:46כופר. לא שהוא חילוני, כוונתי שהוא שומר תורה ומצוות, אבל הוא לא יותר מתחכם, אז הוא יכול להינשא בת כהן. אבל אם הוא מהארץ, גנאי לאהרן, שידבק בזרו, ולכן הגמרא כותבת את בר מינן, או קובר, או קובר אותו בקיצור ימים, מגיעים לדעניות וכדומה. ולגבי נישואי בת ישראל לכהן, בזה אין כפדה. סעיף תת. אומר מרן, לא יישא בחור זקנה ולא זקן ילדה, שדבר זה גורם לזנות. מקור הגמרא ביבמות ס"א עמוד ב', שם על גבי ייבום שמסיעים לו את הצעה ההוגנת לו, שאם הוא ילד והיבמה זקנה או שהוא זקן והיא ילדה, אומרים לו: "חלוץ, עזוב, אל תכניס קטטה לתוך ביתך." גם אותו דבר יש בגמרא בסנהדרין, דף ע"ב עמוד א', הגמרא שם כותבת על עניין, אל תחלל את ביתך להזנותה רבי, למה הוא אומר, זה המשיא את ביתו לזקן, כיוון שהזקן הוא גם פחות יכול לשמור עליה, וגם הצרכים הגופניים של הזקן, לא כמו הצעירה, ויש חשש, שמתוך שאינה מקבלתו, מזנה היא עליו, כך כותב רש"י, כך גם פסק הרמב"ם, הלכות איסורי ביאה, פרק כ"א, הלכה כ"ו.

55:57לא ייסע בחוז סכנה ולא יישא זקן ילדה, שלדבר זה גורם לזנות. אמנם, החלקת מחוקק בסעיף קטן י' כאן כותב בשם ספר חסידים, שאם האישה מתרצה לכך, מותר לה להינשא לזקן, וגם הרבה כאלה נישאו לזקנים, ויצאו מהם בנים תלמידי חכמים, וכן כתב גם הבית שמואל כאן בסעיף קטן ק"א. לא יישא אדם אישה ודעתו לגרשה, ואם היא מודיעה מראש שהוא נושא אותה לימים ידועים, מותר. זאת אומרת, הוא מודיע לה במפורש, אני מתחתן איתך רק בשביל שבוע, רק בשביל משהו קצר. הטעמים שאדם עושה את זה, לפעמים בן אדם מגיע לאיזה מקום, היום כמובן זה לא אקטואלי כי היום יש את החוק בגרמניה שאי אפשר לבן אדם להתחתן עם שתי נשים, אבל אם למשל בן אדם מגיע לאיזה מקום, הוא נשאר שם שבוע, הוא מפחד, הוא רעב ורע וכדומה, וישר לשמור עליו, ישר משמרתו, או שצריך. להתחתן עם אישה כדי להיכנס לארץ, ככה היה גם בתקופות מסוימות ובכל מיני מקומות. אם זה היה בארץ ישראל, לפעמים רק משפחות היו מעלים. אז היה בן אדם נרשם כביכול שהוא מתחתן עם אישה, או שלפעמים הוא היה צריך להביא תעודת נישואין, אז הוא באמת היה מתחתן רק לזמן. אסור לאדם לשאת אישה ודעתו לגרשה, וזה מקורו בגמרא ביבמות, דף ל"ז, עמוד ב'. תני רבי אלעזר בן יעקב: "אומר לאישה: אדם נושא אישה ודעתו לגרשה, משום 'אל תחרש על רעך רעה והוא יושב לבטח איתך'."

57:20הוא חושב שהכל בסדר, ואתה כבר מתכנן לגרש את האישה. הבית יוסף הביא את דברי הטור, שהטור כתב שככה כותב הרמב"ם, הוא אומר לכאורה, למה זה הרמב"ם? לכאורה זה גמרא, הגמרא מפורש כותבת כך. בית שמואל בספר קטן בסימן כ"ב, מתרץ, הוא אומר שזה תלוי בתירוץ הגמרא, ובא להשמיע לנו שאף על פי שתירוץ של הגמרא נדחה, ההלכה כמותו, שבאמת אסור לאדם לישא אישה, ודעתו לגרשה. סעיף אחרון בסימן ב', סעיף י', לא יישא אדם אישה במדינה זו, וילך וישא אישה אחרת במדינה אחרת, שם יזדווגו הבנים זה לזה, ונמצא אח נושא אחותו, ואדם גדול, ששמו ידוע וזרעו מפורסם, אף הרב מותר. כמראה ב' ומודף למ"ד ז' למות ב'. שם הגמרא מביא את המימרא הזאת בשם רבי אלעזר בן יעקב, שואלת הגמרא, והרב, מתי שהוא היה נקלע לאידר ד'שיר, שזה שם המקום, היה אומר, מאיזה אישה רוצה להיות איתי היום? לא בר מינן בשביל פריצות, אלא היה מתחתן איתה באמת. אותו דבר רב נחמן, כשהיה בא לשכנציב, מכריז ואומר, מנביה ליומא, מאיזה אישה רוצה להיות אשתי ליום?

58:32אז הגמרא הונש כמה תירוצים. תירוץ אחד, שני רבנן דבקי שמאי וכל המדים. אה, אתה יודע, אישה הזאת התחתנה עם הרב הזה, אז אין חשש. תירוץ שני, רבנן באמת לא היו באים אליה, רק מייחדים, ופשוט להרגיע את היצר הרע, כי מה לעשות, כל הגמרא במסכת סוכה בדף נב כותבת, כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו, ולכן הם ידעו לא להתעסק עם היצר הרע בזה. ערוך והראש לא כתבו את התירוץ הזה של אדם גדול. אבל השולחן ערוך כן כתב, וכתב: אדם גדול ששמו ידוע וזכרו מפורסם אחריו, מותר. הפתחי תשובה בסעיף קטן י"ט כותב בשם הבית מאיר, שמשמע שכל האיסור ללכת ולהתחתן עם אישה שנייה במקום אחר, זה דווקא איפה שאשתו הראשונה קיימת. אבל... אז במילא היא יכולה להביא ילדים, יכולה להביא ילדים, אם נצטרך נעשה את אחותו. אבל איפה שאדם גירש את אשתו או נתעלמן, אז בקי גוונא מותר לו לשאת אישה במדינה אחרת, כיוון שלוקח את בניו עמו, ובניו הם אלו שמפרסמים את העניין ויודעים שהם אחים ואסורים להינשא. אומר, ואפילו שיש מיעוט שלא לוקחים את הבנים שלהם, יש לומר, זה למיעוטא לא חיישינן.

59:48עד כאן השיעור בנושא אבן העזר בסימן ב', הלקח שאדם צריך לדעת את כל זה, שבעצם כל מעשה יהיה לשם שמיים, גם אם בן אדם מתחתן, גם אם בן אדם נושא אישה, יש הלכות, יש דינים, יש פרטים. השם יעזור שנזכה כולנו לגאולה השלמה, והרווקים ימצאו את זיווגם, ושכל משאלות ליבכם יתקיימו לטובה. אמן ואמן.