חמשה תלמידים עם סיפורים נפלאים הרב אפרים כחלון

0:02היום, בעזרת השם, נלמד על התלמידים שהיו לרבן יוחנן בן זכאי. במשנה במסכת אבות בפרק ב', יש כאלה שמחלקים את המשנה הזאת בפני עצמה. הסדר כבר לא כל כך משנה, כיוון שכמו שאמרנו, יש סדרים שונים במסכת אבות. החמישה תלמידים היו לרבן יוחנן בן זכאי, והשמות שלהם זה כבר משנה בפני עצמה. עכשיו, כידוע, מסכת אבות כל כולה היא בשביל דברי מוסר. אין משנה במסכת אבות שהיא לא באה ללמד את האדם משהו. השאלה היא, איזה דברים נלמדים רק מהשמות של התנאים ששמים אותם בתור משנה בפני עצמה? איזה דבר אתה לומד? אתה אומר, בוא נה, אבין עזר בן הורקנוס, וואו, איזה טוב זה. חבישה בן חנניה, וואו, בכלל, זהו, אני רץ לשמור שבת. חבי עושי הכהן? איפה הכיפה, איפה הציצית, איפה הכיסוי ראש? איך אנחנו יודעים, כשאנחנו נלמד מיהם, וכשאנחנו נכיר אותם, אז אנחנו נבין איך שמספיק בשם שלהם, בשם שלהם, כבר להתחזק. כי על ידי זה, נזכרים. דרך אגב, על...

1:25בחסידות אומרים שמספיק להזכיר את השם של רבי לוי יצחק מברדיצ'וב כדי לעורר רחמים. למה? כיוון שרבי לוי יצחק מברדיצ'וב היה סנגורם של ישראל. היה סנגורם של ישראל שכל הזמן היה ממליץ יושר על עם ישראל. כל מה שאדם עושה, הכל בסדר. הקדוש ברוך הוא, כביכול הוא היה בא בטענות לקדוש ברוך הוא, שעם ישראל הם מיוחדים, עם ישראל הם מצוינים, עד כדי כך שרבי לוי יצחק מברדיצ'וב, שאומרים את זה כבר כוח לעורר את החסד והרחמים שיש אצל הצדיקים, שבאותו תקופה הוא עשה את זה, ואפילו יש כאלה שהפליגו, ואמרו מספיק רק לעורר את העיר. להגיד ברדיצ'וב מספיק, אמרת ברדיצ'וב מספיק. ואמרו שיש איזה ראייה ממשנה במסכת יומא, פרק ג', משנה א', שכתוב שכשהוא בבית המקדש, מתי שהיה מגיע זמן השחיטה, אדם היה עולה על הגג ואומר העיר פני כל המזרח עד שבחברון. מה זה עד שבחברון?

2:50למה הוא צריך להגיד עד שבחברון? מה המיוחד בלומר "עד שבחברון"? תגיד עיר כל פני המזרח, תגיד עיר כל פני המזרח בירושלים. מה המיוחד בלומר "עד שבחברון"? אז חז"ל הסבירו ואמרו כי יש לנו אנשים קדושים בחברון, אלו שקבורים במערת המכפלה, כדי לעורר את חסד האבות. אבל לא אמרתי אותם, רק אמרתי חברון, רק אמרתי ברדיטשוב, זה כבר מספיק. אז אם בן אדם יודע את הצדיקים, איך שאנחנו באים ואומרים את השמות של הצדיקים, כבר מתעורר רחמים וכבר מעורר את האדם ללכת בדרך שלהם. עכשיו רבן יוחנן בן זכאי, כמו שאנחנו אמרנו, היה גאון עולם. היה לו המון המון תלמידים. אבל כל התלמידים שהיו לו, הם לא היו ממשיכי השושלת. הם לא היו אלו שהוא מסר להם את סדר הקבלה. את אלו שהמשיכו את השושלת ואת המסורת בעם ישראל, אלו החמישה תלמידים הם היו אלו שהמשיכו את השושלת בעם ישראל. הם העבירו מאחד לשני, הם הלאה המשיכו להפיץ הלאה את התורה, ולכן הוא אמר אותם. הוא בחר כביכול לשים אותם להיות היושבים ראשונה במלכות.

4:19אלו שמוזכרים באבות ואלו שגם מוזכרים הרבה הרבה בכל הש"ס, במשניות, במעשיות וכו'. אלה הם המוכרים ואותם רבי יוחנן בן זכאי בחר. עכשיו, המגן אבות לרשב"ץ אומר שבלי ספק, רבי יוחנן בן זכאי העמיד אלפים של תלמידים, אלפים. אבל החמישה תלמידים הללו היו מיוחדים, ואומרים שגם רבי חנינא בן דוסא היה תלמידו של רבי יוחנן בן זכאי, ועוד הרבה הרבה תלמידים. אבל עם כל זה, כמו שאמרנו, רק התלמידים שהוא לקח אותם למעתיקי השמועה. אז עד כאן זה לגבי התלמידים. יש נוסחאות שמביאים את השמות האלה בלי "רבי". לא רבי אליעזר בן הורקנוס, רבי יהושע בן חנניה, רבי יוסי. כאילו בשמות שלהם. וכיוון שהרב לא קרא להם "רבי", כי הרב הוא הרב של התלמידים. כשאתה קורא לתלמיד "רבי", כביכול...

5:48זה לא נהוג, אבל בגרסה שלנו וברוב ככל הגרסאות יש את התואר "רבי" על כל אחד ואחד. והסיבה היא כי גם התלמידים הללו היו צריכים את התואר "רבי", לא רק בגלל שיש אנשים שיש לך תעודה או שאין לך תעודה. הרב קרא לך "רבי" או לא קרא לך "רבי". אלא מכיוון שתמיד, כי זה מה שאנחנו גם רואים מהמשך המשנה הבאה, הוא היה מונה שבחם. התנאים הקדושים האלה, מה, הם צריכים עידוד? בא, אומר להם את השבח שלהם, בונה, אתה חזק מאוד, אתה צדיק, אתה מיוחד. כן, גם התנאים הללו, הוא היה בא מונה שבחם. אומר להם את השבחים שלהם. אומר להם רבי, אומר להם שבח, כי על ידי זה, זה גורם לאדם להתעלות הלאה והלאה בתורה. התלמיד הראשון שהוזכר פה זה רבי אליעזר בן הורקנוס. רבי אליעזר בן הורקנוס הוא מוזכר ומוכר בתור רבי אל. מה הייתה התחלתו של רבי אליעזר בן הורקנוס? אף כן יש בפרק את זה, רבי אליעזר, שחיבר אותו רבי אליעזר בן הורקנוס. את הסיפור הראשוני שלו, מה הוא היה? אבא של הורקנוס היה מיליונר, היה עשיר גדול. ויום אחד הוא ראה את הבן שלו, אליעזר, יושב ובוכה. אמר לו, מה אתה בוכה? מה קרה? קשה לך לחרוש בסלעים? כי כל האחים לא היו כאלה חזקים כמו אליעזר.

7:15קשה לך לחרוש בסלעים? בוא, ממחר תחרוש במישור. למחרת עוד פעם ראה אותו בוכה. אמר לו, מה קרה עכשיו? מה אתה בוכה? גם זה קשה לך? תלך תהיה רועה צאן. ועוד פעם בוכה. אמר לו, מה אתה בוכה? אמר לו, אבא, חשקה נפשי בתורה. אני רוצה ללמוד תורה. אמר לו, תגיד לי, בחייך, מה אתה השתגעת? קודם תתחתן, תקים משפחה, תקים ביזנס, תפתח חנות, רשת חנויות. תחיה את החיים. אחר כך תשב, תלמד קצת, תעשה משהו. אבל מה עכשיו? תצא לחיים. תצא לחיים, אתה רוצה לבזבז על התורה? יש לנו חיים. אמר לו, אבא, זה מה שאני החלטתי. אמר לו, ככה, אם אתה הולך ללמוד תורה, אני נשבע שאתה לא מקבל סנט אחד מכל הנכסים שלי. אמר לו, אבא, אני מצטער, אבל החלטתי שאני הולך ללמוד תורה. טוב, אמר לו, תלך, לך ברגל. לאן הוא הלך? לישיבה הכי גדולה שהייתה בתקופתו, שגאוני העולם היו שם - הישיבה של רבן יוחנן בן זכאי. בן אדם שלא יודע לקרוא מגיע לישיבה ברגל, מבין תפנוקים, בן של מיליונר.

8:46ויושב ולומד בהתמדה. פתאום, נכנס בדיוק לשיעור של רבי יוחנן. רבן יוחנן עושה שיעור ופתאום שומע בכי מהתלמידים. מסתכל מה קרה ושומע את אליעזר בוכה. אמר לו: "מה אתה בוכה?" הוא אמר לו: "כי אני לא מבין כלום ממה שאתה מדבר. אני רוצה ללמוד תורה ולא מבין כלום." אמר לו: "אל תדאג. מהיום..." אני אצמיד לך תלמידים שיעזרו לך. אתה תבין, ובאמת אותו אליעזר ישב ולמד בהתמדה יום ולילה, יום ולילה, יום ולילה, עד שנהיה גאון גאון גאון בתורה. אבל כמה שהוא לומד, תמיד יש לו עוד ללמוד, יש לו עוד. אז הוא מתאמץ עוד יותר ועוד יותר ועוד יותר. יום אחד רבי יוחנן עובר בין הספסלים, בין אלו שיושבים ולומדים, ופתאום מריח ריח לא נעים. בבית המדרש. מסתכל ימינה, מסתכל שמאלה, לא נעים. ואז הוא מתקרב, מתקרב. מריח שזה מגיע מהפה של רבי אליעזר. ריח כאילו בן אדם לא אכל המון זמן. אז הוא קרא לתלמידים, שני תלמידים, אמר להם תלכו תראו, יש לו ריח שהוא צם המון ימים.

10:14תלכו באכסניה שלו, תראו איפה הוא אוכל. הלכו באכסניה, ראו שהוא הולך, יש איזו אכסניה, איזה בית מלון, שזה אישה אלמנה, אבל שם היא לא עושה ארוחות, בלי ארוחות, רק לישון. שאלו אותה, הוא אוכל אצלך אולי? את עושה לו משהו? לא. מה הוא אוכל? אותו מדי פעם, אני רואה בחדר שלו, יש לו מתחת הכרית, איזה שק, הוא מכניס לשם את היד, מכניס לפה ובולע. זה מה שהוא אוכל. אמרו, בוא נראה, אולי זה אורז, אולי זה קציצות, אולי זה תפוחי אדמה. מרימים את הכרית, רואים שק של חול, בוץ. כשהוא היה רעב, היה לוקח חולות, בולע אותם, וזה הריח הנורא. חזרו ואמרו את זה לרבי יוחנן, ולא יום ולא יומיים, ולא שבוע ולא שבועיים, כל התקופה. איך אפשר לחיות ככה? מסר את נפשו על התורה. כשהגיע לרבי יוחנן, רבי יוחנן שמע את זה, כל כך התרגש, אמר לו, מהפה שלך יצא ריח לא טוב בשביל ללמוד תורה. עשית את זה רק בשביל תורה, לא בשביל ביזנס, לא בשביל שטויות. הוא אומר, אתה תזכה שייצא ממך תורה לכל ישראל. ובאמת הוא נהיה גדול תלמידיו של רבי יוחנן. יום אחד, רבי יוחנן עשה משתה גדול, עשה מסיבה, זה היה באחד מימי חול המועד הרגל, ובאמצע המסיבה הוא הזמין את רבי אליעזר הגדול לדרוש. בינתיים, הם שומעים קולות בחוץ. מי הגיע? אבא של רבי אליעזר, הורקנוס העשיר, המיליונר. טוב, אמרו לו, בסדר, בוא תשב. והרבי יוחנן הזמין אותו ואמר לרבי אליעזר: בוא תדרוש.

11:43ובאמצע המסיבה הוא הזמין את רבי אליעזר הגדול לדרוש. בינתיים הם שומעים קולות בחוץ. מי הגיע? אביו של רבי אליעזר, הורקנוס העשיר, המיליונר. טוב, אמרו לו בסדר, בוא תשב. ורבי יוחנן הזמין אותו ואמר לרבי אליעזר, בוא תדרוש. אמרו לו, איך אני יכול לדרוש לפני הרב? אתה הרב שלי, אני לא יכול, לא מעז, לא מעז לדבר לפני הרב. הוא אמר, לא, אין בעיה, אני אצא, ואתה תדבר. הוא יצא, והתחיל רבי אליעזר לדרוש, והפנים שלו קרנו כמו השמש, אור של השכינה. והוא לא יודע שאבא שלו בקהל. בא רבן יוחנן בן זכאי מאחורה, ונישק אותו על ראשו, ואמר, אשריכם אברהם, יצחק ויעקב שרבי אליעזר יצא מחלציכם, לא אשר רבי אליעזר שאתם אבא שלו, אתם האבות שלו. אשריכם שזכיתם בכזה אדם. בינתיים אבא שלו מתקדם, מי זה, מי זה האדם הזה? הוא אמר לו, יש איזה אחד רבי אליעזר ונור כנוס. הוא קשור לך? מה זה קשור לך? זה הבן שלי! ככה איזה אור על המקום הגיע לרבנו חנן, אומר לו: אני באתי...

13:09מה שאמרתי לו שהוא לא מקבל שקל, באתי לחזק את זה, לידור חזק ככה בבית המקדש. לידור ככה עם כל הלב. כשאני רואה ככה, אני אומר הפוך. כל האחים שלו לא יקבלו כלום, הוא יקבל הכל. אמר לו, אבא, אם הייתי רוצה כסף, הייתי נשאר אצלך שם. אני לא רוצה כסף, אני רוצה רק תורה. ואותו רבי אלעזר הגדול, ישב ולמד במסירות נפש שאין כמוה. ממש מסר את נפשו על התורה. כמה שהוא עשה, כמה שהוא טרח, כמה שהוא יגע, אי אפשר להבין. עד שהוא זכה ממש להבין סודות מרכבה, זכה להבין דברים גדולים ונוראים ועצומים. מה יאמר בן אדם? או, גם אני קצת דומה לרבי אלעזר, קצת אני דומה. למה? כי פעם אחת היה באמצע שיעור, הבטן שלי קרקרה, כי לא אכלתי שלוש שעות. ואמרתי, אני אלך לאכול בבית, והתגברתי. ולא אכלתי. או, אני קצת דומה לו, קצת. כן. זה בעצם ההבדל בינינו, שלפעמים בן אדם רוצה ללמוד, אבל יש לו מפריעים, יש לו הפרעות. לא אכלתי היום, לא ישנתי בלילה, לא עשיתי את זה, לא עשיתי את זה.

14:37לא עשיתי ככה, לא עשיתי ככה. הרב שך פעם נכנס לפוניבז', בדיוק התקינו שם מנורות. הוא אמר, איזה עונש אנחנו נקבל על זה? איזה עונש? אמרו לו, הרב, מה עונש? מה עכשיו עונש? אמר, אתם יודעים איך היו לומדים בדורות קודמים? עם נר שעווה, בשלג, בקור. פה יש חימום, יש מנורות, הנר אף פעם לא נגמר, לא מטפטף לך שעווה על היד. אתה לא מפחד להירדם, כי אולי ישרף לך הזקן וחצי פנים. יש לך אור פה, תלמד, רק תלמד. יש לך ברז ומים, אתה לא צריך ללכת לשאוב מים. יש לך כוס תה בחוץ, מה צריך יותר מזה? כמה אנחנו ניענש על זה שאנחנו לא לומדים? בדורות קודמים היו לומדים, עד ש... אי אפשר היה להבין מה זה. ככל שהלוקסוס התקדם והעניינים הסתדרו, אנחנו הפכנו להיות יותר מפונקים. כשעושים שיעור, חייבים להביא טשולנט, כיבוד קל, כיבוד כבד כדי להוציא אנשים מהבית. מה יש לכם? אתה לא יכול לבוא לשמוע דברי אלוקים חיים? אתה לא יכול לבוא לשמוע דברי תורה? או שצריך לשכנע את הציבור אחרי כל מה שמגישים שם, כבר צריך לשכנע את הציבור. הטוב שיצא אומר: רגע, עם כל כך הרבה...

15:48אוכל ושתייה מתי יהיה השיעור. אבל זה בעצם מה שאנחנו לומדים, רבי אלעזר בן הורקנוס. היה לו חבר, הוא היה הרב של רבי עקיבא, יחד עם רבי יהושע בן חנניה. רבי יהושע בן חנניה היה גאון עצום, היה חכם, ברמה גבוהה מאוד מאוד. החוכמה שלו, לא רק התבטאה, בדברי תורה למה? יבואו אנשים ויגידו לך, אתם הרבנים, מה אתם מבינים? רק תורה. אתם לא מבינים בעולם, אתם לא מבינים בחוכמות, אתם לא מבינים בכל מיני דברים. רבי יהושע בן חנניה היה חכם ברמה כל כך גבוהה שכל החוכמות שיש בעולם, הוא ידע.

16:50והוא היה מתווכח הרבה עם חכמי אומות העולם, ועם הקיסר, ועם הבת של הקיסר. הגמרא במסכת תענית, בדף ז' עמוד א', מספרת שפעם אחת הבת של הקיסר אמרה לרבי יהושע בן חנניה: איזה חכמה יש לך. אבל בפרצוף מכוער. אתה כזה מכוער? איך אתה כזה חכם? היא לא הייתה כנראה בעלת דרך ארץ. אז הוא אמר לה: רגע, אבא שלך, איפה הוא שם את כלי היין? את היין, איפה הוא שם? בתוך איזה כלים? אמרה לו, של נחושת. אמר לה: רגע, איך יכול להיות? יין ישן שמים בנחושת? אבל הוא מלך, למה הוא לא שם את זה בכלי זהב? אמרה לו: אין בעיה, מהיום אני מעבירה רחוק, חייבים רק בכלי זהב. הולכו הביאו את הכל לכלי זהב, מה קרה? כל היין החמיץ. בירר הקיסר, מה זה? איך החמיץ כל היין? אמרו לו, העבד שלך, היא אמרה. אמרו לו, העבד? רבי יהושע בן חנניה אמר. מה, מה אמרת לה? איך גם אתה הפסדת כזה? אמר לו, לא, סך הכל עניתי לשאלה. חוכמה מפוארת, היא נשמרת יותר בכלי מכוער. ואומרת הגמרא, שאפילו אם היו תלמידי חכמים שהם יפים, אבל אם הם היו מכוערים, כביכול לא היה להם יופי, אז הם היו חכמים יותר.

18:20כך אני אמרתי פעם, אם בן אדם אומרים לו "איזה מכוער אתה", זה צריך להיות חכמה בשבילו. יש סיכוי שהוא יותר חכם, כי החוכמה הרבה פעמים נמצאת אצל אלו שהם לא יפים. זה מה שאומרת הגמרא. עכשיו, הידיעה של רבי יהושע בן חנניה בשער תרבות אומות העולם הייתה כל כך מפליאה. עד שאי אפשר היה להתווכח איתו. אז פעם אחת הקיסר, הגמרא במסכת בכורות דף ח', מספרת שהקיסר שאל את רבי יהושע בן חנניה: נחש לכמה זמן הוא מתעבר ומוליד? אז הוא אמר לו: לשבע שנים. אמרו לו: והרי בספרד ובאתונה, האנשים החכמים של אתונה, הם אומרים שבשלוש שנים. הם אומרים בשלוש שנים, לא שבע שנים.

19:22הוא אמר לו, לא, הם היו כבר מעוברים לפני כן, וכו' וכו'. היום יש כופרים טיפשים, מטופשים, שאומרים שאין היום נחש שיוליד לשבע שנים, וחס ושלום, מה שכתוב בגמרא זה הבל ושטויות. אז יש כמה תשובות לזה. אחת מהתשובות היא שזה לא כל סוגי הנחשים, אלא סוג מסוים של נחשים. תשובה נוספת היא שגם אם הנחש... הוא מוליד לשבע שנים הכוונה שהוא יכול לסחוב את הצאצאים שלו, את הביצים, במשך שבע שנים. יש לזה כמה תשובות, אנחנו לא ניכנס לזה. אז הגמרא מספרת על רבי יהושע בן חנניה שהוא התווכח עם סבי די אטונה, סיפור ארוך מאוד. רק הסיפור הזה אפשר לספר אותו מעל שעה, מה קרה עם רבי יהושע בן חנניה. אבל החוכמות שלו, חוכמות בחוץ תרונה, החוכמה שלו הייתה כל כך גדולה שאפילו חכמי אומות העולם היו מתפעלים ממנו. והוא, כל החוכמות שלו הגיעו מחוכמת התורה. כל החוכמות מגיעות מחוכמת התורה. היה פעם אחת שאיינשטיין נפגש עם הרוגוטשובר, רבי יוסף רוזין, שהיה גאון עצום.

20:52ואיינשטיין דיבר איתו על תורת היחסות ועל האטום ועל כל הדברים שהוא המציא, הוא כל כך התפעל. אז כשהוא יצא, אמר, וואו, במוח של הרב אפשר לחצוב שני איינשטיינים. אז הם אמרו את זה לגאון מגיטשינר, הוא אמר, אה, הוא דיבר איתי על השטויות שלו, מזה הוא מתפעל. בוא נראה שידבר אותי בלימוד תורה, אני אראה לו מה זה חוכמה. והשטויות שלו, בסדר, האטום שלו, כל השטויות האלה. זה לא מעניין. אבל בתורה בוא נראה. זה המדד. רבי יהושע בן חנניה, הוא לא נמדד לחוכמה שלו לפי כמה הוא ידע לנצח חכמי אומות העולם. זה בסדר, זה גם נחמד. אלא, החוכמה שלו הייתה בתורה. איך להנחיל את התורה הלאה לדורות הבאים. כי בעצם, כמה שבן אדם יודע תורה, אבל אם אתה לא מנצל את הידע שלך להנחיל לדורות הבאים, אם אתה לא מנצל את הידע שלך ללמד את התלמידים ולהגדיל תורה ולהאדירה, אז מה זה שווה? מה שווה הדבר הזה? אז הוא באמת היה...

22:18מהתנאים הדומיננטיים שהם היו, המשיכו הלאה את השושלת המצוינת והמעולה של עם ישראל, ולא רק שהם המשיכו את השושלת, בזכותם יש לנו את כל התורה שבעל פה היום. עכשיו יש המון סיפורים על רבי יהושע בן חנניה, על החוכמה שלו, על הידע שלו, אם זה בכישופים, אם זה בכל סוגי החוכמות. אבל התכלית שאנחנו באים פה ולומדים מרבי יהושע בן חנניה היא שהגדולה שלו, הגדולה הנפלאה שלו הייתה בתורה. אפילו שיש לך בקיאות בחוכמות, ובסדר, בגמרא זה מוזכר. הסיפור הזה מופיע בגמרא, זה אפילו לא במשניות. אין משנה שמספרת על החוכמה של רבי יהושע בן חנניה לעומת זאת. חכמי אומות העולם, השאלה עם הכיסא, זה האמוראים סיפרו מה שהם שמעו על סיפורי הצדיקים, על התנאים שקדמו להם. זה מלמד אותנו שכמה שיש לך סיפורים על אדם, זה לא כמה חוכמות הוא עשה עם אומות העולם, כמה סגולות, כמה הוא החיה מתים, כמה הוא עשה ישועות, לא זה. אלא כמה תורה הוא לימד אחרים. וזה מה שבאה המשנה פה ואומרת, רבי יהושע בן חנניה, הוא קיבל תואר של "רבי" כדי ללמד תלמידים.

23:46הטענה השלישית שאנחנו מגיעים אליה היא רבי יוסי הכהן, שהיה כהן וחסיד גדול. זו גם הייתה המעלה שלו. חסיד - מה זה חסיד היום? יש מי שאומר שחסיד הוא אדם שנולד בתור חסיד, אדם שנולד למשפחה חסידית. אבל לא, חסיד זה אדם שעושה דברים יותר ממה שהוא צריך, דברים הרבה יותר ממה ש... המינימום. מה זה המינימום? המינימום זה פשוט לעשות את כל השולחן ערוך. לקיים את כל השולחן ערוך. זה מינימום. חסיד הוא לא יכול להיות אם הוא מקיים רק את כל השולחן ערוך. זה לא. אם אתה מקיים את כל השולחן ערוך אשריך, אתה יהודי טוב. אתה יהודי צדיק. אתה בעל גן עדן. חסיד אתה בא ומתעלה בדרגה נוספת.

24:48זה דרגה שאתה לא יכול לעמוד בה אם אתה לא שומר את המינימום. יש בן אדם שאומר לך, "או, אתה יודע, אני צם משבוע לשבוע." רגע, אבל עד שאתה צם משבוע לשבוע, אתה יודע שיש איזו הלכה פלונית? אתה מכיר את ההלכה פלונית? לא? לא מכיר? אז מה אתה עושה חסידות לפני שאתה עושה את העיקר? מה אתה הולך ומדבר על אנשים עניינים של קבלה, עניינים גבוהים, כשאנשים האלו אפילו לא שומרים שבת? מה אתה מפחיד להכניס לאנשים מושגים רוחניים, קבליים, מיסטיים? בשביל מה? להראות שאתה יודע? מה להראות? שאתה מיוחד? בשביל מה האדם? לצערנו, יש הרבה כאלה שעושים את זה. הגמרא במסכת נידה דף י"ז עמוד ב' כותבת: תנו רבנן, שלושה דברים נאמרו בציפורניים. סורפן חסיד, קוברן צדיק,

25:50זורקן רשע. אדם ששורף את הציפורניים אחרי שהוא גזז הוא חסיד. מי שקובר אותם, דאגה פחותה, הוא רק צדיק. מי שזורק אותם הוא רשע. למה? אם תעבור שם אישה, יכולה ללכת, לדרוך על זה, יכולה להפיל בר מינן. שם הוא ברט, שתומה בציפורניים. ובתוספות הראש, הוא אומר, מה המיוחד, למה האדם ששורף אותם הוא חסיד. גם התוספות על המקום שואלים את זה. ושתי המונים טוענים את אותה תשובה. הוא אומר ששריפת ציפורן מזיקה לאדם כדבר סגולי. כשאדם שורף משהו מתוך הגוף שלו, כמו שערות או כל דבר אחר, השריפה של הציפורניים מזיקה לאדם, וגם השריפה הזו, כפי שהראש אומר, גם מסריחה. מסריח מאוד. השריפה הזו מוציאה ריח לא טוב. והאדם אומר, אני מוכן לעשות את הסירחון, מוכן לסבול, שחס ושלום לא יתגלו הציפורניים, ותהיה איזו אישה שאולי חלילה תפיל בגללים. זה חסיד. הוא עושה הרבה יותר ממה שצריך. לא עושה את המינימום. הרב אוריזואר סיפר פעם שכשהוא התחיל לחזור בתשובה, הוא אמר לרב שהחזיר אותו בתשובה, אמר לו, אפשר להיות יהודי, אבל בגן עדן לא צריך קומות, קומות, אם אפשר רק בשער של גן עדן. רק לצאת מגיהינום. רק ב...

27:11אתה יודע, בכניסה שם ככה, לא, לא, לא רוצה בפנים, לא רוצה עם צדיקים, רק לא להיות בגיהנום. אפשר או לא? כן, אפשר. גם זה אפשר. אז כשאומרים לך שהוא היה חסיד, רבי יוסי חסיד, זה אומר שזה מה שבמשנה הבאה מההשוואה שלו. חוץ מזה שהוא היה כהן, שזה מעלה, הוא היה גם חסיד בדור של תנאים. אי אפשר להבין מה זה. אי אפשר להבין מה זה חסידות. דרגה עליונה כל כך, איך זה להתרחק מחשש של חשש של חשש, הכי רחוק של עבירה מדבר הכי קטן. על רבי שמעון בנתנאל, יש בספרי המקובלים עליו שהוא היה בו ניצוץ של כוח של טומאה שהגיע מעוג מלך הבשן. זאת אומרת, בתוך עוג מלך הבשן, היה את רבי שמעון בן נתנאל כביכול, החלק של הקדושה. ואמרו על זה רמז, שמעון בן נתנאל, ראשי תיבות בשן. ומה המיוחד? ההסבר בזה בעצם, שכל דבר של טומאה, אם אין לו משהו של קדושה שיתפוס אותו, הוא לא מחזיק מעמד.

28:41אין כזה דבר. כל דבר בעולם, כל דבר בעולם, אם הוא של טומאה, הוא לא מחזיק מעמד, אם אין בו משהו של קדושה. זה לא ממש מבחינה של גלגול, אלא הכוונה לניצוץ שיש בו משהו. הגמרא במסכת שבת דף ק"ג עמוד א' כותבת, קושטא קאי, שיקרא לא קאי. האמת, איך כותבים אמת? אל"ף עם שתי רגליים, מ"ם עם בסיס רחב, תי"ו עם שתי רגליים. אבל שקר? שי"ן עם שפיץ אחד, קו"ף עם רגל אחת, רי"ש עם רגל אחת. זה ללמדנו שהאמת עומדת יציבה, אבל השקר אינו מחזיק מעמד לאורך זמן. מה עושה אדם כדי שיתפוס השקר? הוא גם אומר דבר של אמת. מספרים שפעם אחת הגיעה...

29:42להגיע לאיזה יהודי אחד. יש שמספרים את זה על רבי נתנאי בשייץ, ויש שמספרים את זה על רב אחר. הגיע אליו איזה כומר ואמר לו: "אתה רוצה? אני אומר לך משהו. אם אתה מאמין כל מה שאני אומר לך ואתה מאמין, אתה מקבל ממני 100 דולר." אמר לו: "בסדר, מה אתה רוצה?" אמר לו: "אני רוצה שתאמין. אני רוצה שתאמין." שישו נולד ממרים, אבל אבא שלו זה רוח הקודש, בסדר? מה עוד אתה אומר? הוא אומר, אני רוצה שתאמין שישו אחר כך גדל והוא נהיה המשיח. אמר לו, "טוב, ומה הדבר השלישי?" אמר לו, "אנחנו בדת שלנו מאמינים שהוא בא וחילק לחם אחד לשלוש מאות אנשים וכולם שבעו. אם אתה מאמין לכל הדברים הללו, כל דבר שאתה מאמין מהדולר." אמר לו, "אני יכול לקחת איתי שותף, עוד מישהו שיאמין איתי ביחד?" אמר לו, "בטח." הלך לקח את השותף הנוצרי חבר שלו ואמר לו, "בוא רגע."

31:08הוא אומר לו תראה, אנחנו ביחד. אני מאמין שישו בא ממריה, והוא מאמין שזה מרוח הקודש. זה החלק שלו בשותפות. הוא אומר: אני מאמין שישו גדל, והוא מאמין שהוא נהיה המשיח. אני מאמין שהוא חילק לחם לשלוש מאות, אבל הוא מאמין שזה הספיק לכולם. תביא לנו שלוש מאות דולר ונתחלק חצי חצי. אז זה בעצם כל דבר של שקר, הוא חייב להתבסס על משהו אמת. זה אותו דבר מרבי שמעון בן נתנאל, שהשורש של עוג מלך הבשן, שזה היה קליפה גדולה, שלכן כביכול משה רבנו פחד ממנו. היה לו יניקה בקדושה. יש דעות מזה עוג מלך הבשן: יש אומרים שהיה אליעזר עבד אברהם, יש אומרים שהיה כבר מנוח, ויש כמה וכמה מדרשים.

32:12כן, למאן דאמר, אז באמת קשה, שאם אתה אומר שאוג מלך הבשן היה אליעזר עבד אברהם, אז הוא בעצם בא כביכול להשמיד את עם ישראל ולהילחם בהם. אז משהו ירד מהדרגה שלו. והעניין הוא שהמליכו אותו למלך, כדי שהוא ישמור עליהם שעם ישראל לא יבוא ולא יעברו, לא ייכנסו לארץ. זה עושה את התפקיד שלו. אחרי שאתה ממליך בן אדם, אתה מעלה אותו, אפשר לדעת. אבל בעצם הדבר הזה בא, מלמד אותנו עוד דבר, את המעלות של רבי שמעון בן נתנאל, כמו שאנחנו נראה במעלות הבאות, שהיראת שמיים וכולי וכולי. אבל לפני כן אנחנו רואים, שרבי שמעון בן נתנאל היה אחד מגדולי מעתיקי השמועה, ברמות שאי אפשר להבין, שכל התורה שבעל פה מהם, והוא היה, השורש שלו, הניצוץ שלו, היה חבוי בתוך הטומאה. כדי להוציא קדוש כזה, כדי להוציא תנא כזה, אז לפעמים הקדוש ברוך הוא מכביד את זה בתוך הטומאה. והטומאה יונקת מהקדושה, וכשיונקת מהקדושה יש לה קיום. אז זה היה בשמעון בן נתנאל, זה הרעיון שאנחנו לומדים, כי כשבן אדם נמצא לפעמים בחיים, כל שקר שהוא רואה, הוא צריך לדעת, יש משהו של אמת שמקיים אותו. אם לא, זה לא יחזיק מעמד. זה לא יחזיק מעמד.

33:43רבי אלעזר בן ערך, שזה היה התלמיד בה"א הידיעה, כמו שאנחנו נראה במשניות הבאות שהוא אפילו עקף כביכול את רבי אלעזר בן הורקנוס. אנחנו לא יכולים להשוות בין התנאים הקדושים, קדושי עליון. אין לנו מושגים מה זה בכלל. אפילו להיות בתור החמור שלהם זה כבר ברכה. אי אפשר להבין מה זה. אבל רבי אלעזר בן ערך בגמרא במסכת שבת בדף קמ"ז עמוד ב', ויש על זה גם במדרש קהלת רבה פרשה ז', ועוד. חמישה תלמידים היו לו לרבי יוחנן בן זכאי. כל זמן שהיה קיים היו יושבים לפניו. כשנפטר, הלכו ליבנה, והלך רבי אלעזר בן ערך אצל אשתו לאמאום, לאיזה מקום. ששם היה מקום יפה ונאה, והוא חיכה שהם יבואו אליו. "תבואו אליי, הרי אני התלמיד הכי גדול, אז תבואו אליי," ואשתו ראתה שהם לא באים, והיא רואה שהוא חושב ללכת אליהם. חבל, עזר בן הרב אומר, "טוב, אם הם לא באים אליי, אני אלך אליהם. בואו רגע, רגע, הרוצה את הרב יבוא אליו. הם צריכים אותך, אתה לא צריך אותם, נכון? שב פה."

35:14זה ישב שם והגמרא אומרת שהוא כביכול שקע בענייני העולם הזה וישב שם לבד עד ששכח את תלמודו, שכח את כל הלימוד שלו. התנא הכי גדול, היו שואלים אותו שאלות ולא היה יודע, קצת היה בבושות. עד שהחכמים התפללו עליו וחזרה לו החוכמה. אבל הדבר הזה בעצם מלמד, כמה שאתה גדול, חביבי, כמה שאתה ענק, כמה שאתה תהיה התנא הכי גדול, תנא! מחיים מתים בדיבור. רבי שמעון בר יוחאי, תגיד למישהו, רבי שמעון בר יוחאי, כבר התחיל נשק. רבי מאיר בעל הנס? אלו, הם שתי דורות לפניהם. רבי עקיבא שהיה הרב של רבי שמעון בר יוחאי, רב של רבי מאיר בעל הנס. הוא היה תלמיד של רבי אליעזר ורבי יהושע, ורבי אלעזר בן ערך. הוא היה יותר גדול מהם. אפשר להבין מה זה בכלל, מה זה יותר גדול מהם? עוד כמה משניות אנחנו נלמד שאם יהיו כל חכמי ישראל בכף מאזניים ורבי אלעזר בן אורכנוס בכף שנייה, הוא מכריע את כולם. ואם יהיו כל חכמי ישראל בכף מאזניים...

36:34ורבי אלעזר בן אורכנוס מהם, ורבי אלעזר בן ערך, בקו שנייה הוא מכיר את כולם. זאת אומרת, הוא כפול מכולם בכמה וכמה. מכולם ביחד. ועם כל זה, כשהוא עזב את החכמים, כשהוא לא גר בשכנות טובה, במקומות טובים, אמר, נשקע קצת בעניינים האלה, אני לא אלמד. כל הזמן, מתי שהם יבואו, אני זוכר מה שלמדתי. אתה לא כל יום מגיע ויושב ולומד תורה. מדי פעם, ככה, פותחים ספר. שוכחים את הלימוד. אין מה לעשות. אם בן אדם רוצה לא לשכוח את הלימוד, הוא צריך כל הזמן להיות מחובר בלימוד. יש דבר שכתוב במגילת סתרים. אם תעזבני יום, יומיים אעזבך. זה מובא גם בספרי, פרשת עקב, יהודה לפקף ב', וכתוב משל. מה המשל? יש שניים שהולכים זה מזה. שני אנשים נפגשו, אמרו שלום, ואז התחילו לעזוב אחד את השני ולהיפרד. זה הולך מיל, וזה הולך מיל. הוא הולך למזרח, והוא הולך למערב. הוא הולך קילומטר, והוא הולך קילומטר. אבל עתה איפה שהוא נמצא, עד איפה שחברו נמצא, רחוקים שני מילים.

37:59זאת אומרת, כשאתה עוזב את התורה, התורה גם עוזבת אותך. היא לא מחכה לך במקום. התורה הולכת למקומה. מה זה מלמד? שאתה לא יכול להגיד יום אחד, "אתה יודע מה? היום לא בא לי ללמוד. לא בא לי. לא מסתדר לי. לא מסתדר לי." לא מסתדר לך? אז גם מחר לא יסתדר לך, כי גם התורה עוזבת אותך. והגמרא במסכת שבת כותבת, אחרי הסיפור הזה, רבי מאיר אומר: הווה גולל למקום תורה ואל תאמר שהיא תבוא אחריך. התורה תבוא אחריך, כן? שחבריך יקיימו בידיך, רק אם אתה תלך איפה שכל החברים שלך, איפה שכל בית המדרש, בבקשה על עומדי תורה. שם אתה תהיה ואל בינתך אל תשען. אל תסמוך על המוח שלך ותגיד, "אני חכם, אני יודע, אני הממציא, אני התלמיד הכי גדול, אני התלמיד חכם הכי גדול, אני יודע הכול, יש לי הרצאות, יש לי שיעורים, אני מסתדר לבד, אני יודע לבד לקרוא גמרא ולפרש." אפילו אם השפה לא כל כך מובנת לך, נראה לך אחרת. כל מיני שטויות כאלה שיש לאנשים שחושבים. או כשהוא מתחיל ללמוד שתיים וחצי מסכתות, הוא כבר חושב שהוא "מנדה אמר" ואומר דברים. הבן אדם טועה.

39:19ואומרת הגמרא, לא רבי מאיר שמו אלא רבי נחמיה שמו, ואמרי לה רבי אלעזר בן ערך שמו. זאת אומרת, זה שאמר את המימרא זה רבי מאיר, אבל בעצם השם שלו הוא רבי אלעזר בן ערך. ולמה נקרא שמו רבי מאיר? שמאיר עיני חכמים בהלכה. הוא אמר את הדבר הזה: הוי גולה למקום תורה ותלך תשב תלמד עם כולם. אל תגיד, אני מסודר לבד, אני פה, ומי שרוצה יבוא אליי. תלך אתה, תלמד, תשקיע, תטרח, תעמול. אבל אם בן אדם מגידו, אני מסודר, אני יושב פה בבית, ואני, מישהו רוצה שיבוא אליי, ראינו שאפילו רבי אליעזר בן ערך, גדול התלמידים של רבי יוחנן בן זכאי. הגדול שבגדול שבגדול, אי אפשר להבין מה זה גדול. אם רבי שמעון בר יוחאי, כדי להחיות מתים, היה פשוט צריך, אפילו לא להגיד מילה, לא להגיד, רק מסתכל, נתן בו עיניו, והפכו לגל של עצמות,

40:19מי היה הרב של הרב שלו? לא רק הרב של הרב שלו, אלא אחד שהרב של הרב שלו פחות ממנו. אי אפשר להבין, אי אפשר להכיר, אי אפשר לדעת מה המיוחדות של אותם תנאים קדושים, אבל מכל אחד אנחנו לומדים נקודה מסוימת לחיים. מכל אחד ואחד, אם זה רבי אלעזר הגדול שזה המסירות נפש לתורה, אם זה רבי יהושע בן חנניה, שאפילו שהוא יודע את כל חוכמות שבעולם, המשניות לא מספרות לנו בכלל את זה. אם זה רבי יהושע הכהן, את החסידות האמיתית, לא לקפוץ על שלבים. כשאתה אומר רבי, אתה יודע מה? אני כן, ישר, אני מהמחמירים. אני אני מהמחמירים. איך אתה מהמחמירים אם אתה עוד לא יודע ההלכה? היה פעם איזה רבי רפורמי...

41:20שהגיע אליו רב אמיתי, נתקע אצלו בבית. הוא אמר לו, תגיד לי, אני אשאל אותך באמת: אתה רב? אתה טוען שאתה רב, מגיעים אליך שאלות, איך אתה פוסק? אין לך מצפון? איך אתה אומר להם מותר, אסור? איך, איך, איך אתה הרי לא יודע כלום. מה אני אגיד לך את האמת? אני תמיד אומר אסור. תמיד אני מחמד תחוות לי כל בסדר, וככה אין לי תקלות. הוא אמר לו, אוי, יש לי סיפור בשבילך. זאת אומרת, היה פעם אחת, איזה יהודי כפרי פשוט ותמים, שהיה קצב ושוחט. מדי פעם, כשהייתה בעיה בבהמות, איזה מחלה או משהו אחר, הוא היה הולך לרב כדי לשאול אם הבהמה הזאת כשרה או לא. אבל לא היה לו רב בכפר, אז הוא היה צריך ללכת חצי יום ברגל. פעם בשבוע, הוא היה הולך עם הבהמה ושואל את השאלה שלו אצל הרב. יום אחד עבר שם איזה תלמיד חכם,

42:20הוא אומר לו, תגיד לי, מה אתה עושה כשיש לך שאלות? הרי הרב רחוק מפה, אין לך פה רבנות, אין לך משהו. הוא אמר לו, תדע, באמת זה סיוט. איך אני יכול ללכת, וזה קשה, וזה רחוק וכו' וכו'. אמר לו, יש לי פתרון פשוט בשבילך. הוא פתח לו פרשת משפטים, ספר שמות, פרק כ"ב, פסוק ל'. הוא אמר לו, כתוב: "ואנשי קודש תהיון לי, ובשר בשדה טרפה לא תאכלו, לכלב תשליכון אותו." הוא אמר לו, תראה מה הפסוק אומר. בשר שהוא טרפה, תשליך אותו לכלב. אמר לו, נו, מה היה זה? אמר לו, תראה, יש לך שאלה, אתה לא יודע מה זאת, כשר או טרפה? תשליך אותו לכלב. אם הכלב יאכל את זה, אז זה טרפה. כתוב, בשר בשדה טרפה, לכלב תשליכו אותו. אם הוא לא יאכל, זה כשר. אמר לו, וואי, איפה היית עד היום? עוד שלושים שנה, אני מבזבז את החיים שלי על נסיונות. איפה היית? נישק אותו, נתן לו מתנה, בירך אותו. טוב, עובר חודש, הבן אדם לא מגיע, עובר חודשיים, אחרי שלושה חודשים הוא... אמר לו, "רב, מה קרה? שלושה חודשים לא היית? אין לו שאלות?" אמר לו, "לא, אל תשאל איזה סיפור. מצאתי מישהו, אמר לי רעיון הזה עם הכלב. שלושה חודשים הבאתי לו את השאלות." אמר לו, "נו, ו? למה עכשיו נזכרת בי?" אמר לו, "הכלב הזה מחמיר. מה זה מחמיר הכלב הזה? כל מה שאני נותן לו, הוא אוכל. הוא אומר שזה טריפה. כל מה שאני נותן לו, הוא טרף. אה, לא, אין משהו כשר."

43:44אז זה הבן אדם שהוא רוצה להיות חסיד, לא נכון! מה אתה מחמיר? אתה לא יודע, אתה מחמיר אז צריך ללמוד. אז כשאנחנו אומרים "רבי יהושע כהן חסיד", זה דרגה. לפני שאתה חסיד, אתה צריך להיות מינימום יודע את כל השולחן ערוך, מינימום. וזה המעלה שכל אחד בכוחו חיבר את ההמשך של העתקת השמועה. אז אם זה על רבי יהושע... הכהן שהוא היה כהן קדוש, והוא היה פרוש, אם זה רבי שמעון ונתנאל שלמדנו את היסוד ממנו, שזה הניצוץ של כל דבר קדוש. הוא הניצוץ של כל הטומאה בעולם, וכשהחס ושלום אין את הדבר הקדוש הזה, אין טומאה בעולם. והיסוד שלמדנו אצל רבי אלעזר בן ערך: אל תשב בבית ותגיד שהתורה תבוא אליי, או "אני לא משקיע בתורה". זו בעיה קשה. התורה אסור להשיח את הדעת ממנה. למה? כי אם אתה משיח את הדעת ממנה, אם אתה שוכח ממנה יום אחד, "אם תעזבני יום, יומיים אעזבך". ככה התורה.

45:05אבל מה לעשות? הרבה אנשים לא רוצים לזכות לכתרה של תורה. או שאומרים, אתה יודע מה, זה קשה מדי לזכות לכתרה של תורה. מה אני עכשיו משתגע ואני זה וזה? עזוב, אין לי כוח, אין לי כוח. הגמרא במסכת חגיגה דף ט"ו עמוד א' מביאה, מהי דכתיב? מה הפירוש של הפסוק? לא יערכנה זהב וזכוכית ותמורתה כלי פז. זה פסוק שמובא באיוב. כפת שהפסוק אומר, כביכול, להשוואה על התורה: לא יערכנה זהב וזכוכית יקרה כפת יז. ותמורתה כלי פז. אמר לו, אלו דברי תורה שקשה לקנותם ככלי זהב וכלי פז ונוחים לאבדם ככלי זכוכית. שם הגמרא אומרת שאת זה שאל אלישע אחר את רבי מאיר. אחרי שאלישע התקלקל, שאל רבי מאיר מה הפירוש של הפסוק הזה? אמר לו, זה דברי התורה. קשה לקנות אותם ככלי זהב, ונוח לאבדם ככלי זכוכית. אז הוא ציקן אותו, אמר לו, אוי, יש משהו אחר, וכו' וכו'. פירוש אחר, אמר לו אלישע אחר אחרי שהוא התקלקל. אבל בעצם הדבר הזה מלמד אותנו שהתורה קשה מאוד לקנות אותה.

46:35ואתה לא יכול להגיד: אני אשב בבית, אני אשב עם כוס תה, ואני אשב עם פינוקים, אפצח בוטנים, אפצח אגוזים, ואלמד גמרא. אין, צריך להתאמץ, לעמול בתורה, ללכת למקום שיש תלמידי חכמים, וזהו הקיבוץ החכמים הגדול ביותר שהיה בתקופת התנאים. בתקופה שהיה בית המקדש, בתקופת אנשי כנסת הגדולה. כל התקופות הללו של התנאים הללו, והם באו ולימדו אותנו את הדרך לחיים. אז כל אחד מהתנאים יש בו איזה משהו מסוים שלמדנו לחיים שלנו, איך אנחנו יכולים להצליח בחיים בכל מיני נקודות, כמו שאנחנו אמרנו: איך לזכות לכתרה של תורה? מה המיוחדות בבן אדם שיודע את כל החוכמות בעולם? או בבן אדם שיודע את התורה? חסידות מה היא? יראת חטא מה היא? היסוד של קדושה וטומאה, היחסים ביניהם, והאחרון החביב, כמו שאמרנו, זה רבי אלעזר בן ערך. הקב"ה יזכה אותנו שיהיה לנו אחוז של אחוז של אחוז, לפחות, מינימום, מהמידות הטובות והנפלאות והדברים הגדולים הללו של התנאים הקדושים הללו, שאנחנו לעולם לא נצליח להבין.

47:56להכיר ולדעת מה זה כוחו של תנא, אי אפשר לדעת. כוחו של הרמב"ם אנחנו לא מבינים. כוחם של הרבנים בדור שלנו, שיושבים ועמלים בתורה. הסטייפלר, שנפטר לפני כ-30 שנה, שהיה יושב ולומד 56 שעות רצוף, אנחנו לא מבינים איך עושים את זה. הגאון מווילנא, לפני כמה מאות שנים, שהיה יושב שעתיים בלילה, אנחנו לא מבינים מה זה. אז ראשונים, והאמוראים והתנאים וגדולי התנאים ראשוני התנאים אין לנו סיכוי להבין. אבל עם כל זה, התנא כשסידרו את אבות הזכירו גם אותם. למדנו כמה רעיונות שגם רבי יוחנן בן זכאי, גם לתנאים האלה הענקים הקדושים, לכל אחד קרא "רבי", כל אחד הכתיר בתואר. כל אחד היה מונה שבחם, היה מכבד אותם, להודד אותם ולהעורר בהם את החשק והרצון הלאה והלאה. לעלות במסילה העולה בית-אל. והיא רצון שאנחנו נלך בדרכי רבותינו, ונזכה להורם, ובעזרת השם בשיעור הבא, נלמד את המעלה של כל אחד ואחד, ואת המיוחדות של כל אחד ואחד, שהוא התייחד בה יותר משאר כל התנאים. השם מזכה אותנו, שנגדיל תורה ולהאדירה, ונעשיר עצמנו כרצונו. אמן.