מי אוהב ליצנים? הרב אפרים כחלון

0:12בעזרת השם נעשה ונצליח. היום נלמד את המשנה באבות שמדברת על כמה חשוב לעסוק בתורה וללמוד את התורה, ולא לעשות בזבוז זמן ולשקוע בדברים שבן אדם שוקע בהם. והמשנה אומרת: רבי חנינא בן תרדיון אומר... שניים שיושבים ואין ביניהם דברי תורה, הרי זה מושב לצים, שנאמר, "ובמושב לצים לא ישב". אבל שניים שיושבים ויש ביניהם דברי תורה, שכינה ביניהם, שנאמר, "אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו, ויקשב ה' וישמע, ויכתב ספר זיכרון לפניו ליראי ה' ולחושבי שמו". אין לי אלא שניים, מנין שאפילו אחד שיושב ועוסק בתורה, שהקדוש ברוך הוא קובע לו שכר, שנאמר, "ישב בדד וידום". כי נטל עליו. זה המשנה, המשנה פה באה ואומרת לנו כמה דברים מעניינים, כמה חידושים יפים ודברים טובים. ויש מעין דבר דומה לזה גם, מובא חלק מזה בגמרא בברכות, דף יו"ד עמוד א'. עכשיו, קודם כל, שאנחנו נלמד מי זה רבי חנינא בן תרדיון.

1:38רבי חנינא בן תרדיון היה תַּנָּא קדוש בזמן התנאים המאוחרים יותר, זאת אומרת לא בתקופת הזוגות, ואותו רבי חנינא בן תרדיון נשרף על קידוש השם. המיטה שהוא נשרף בה בצורה אכזרית מאוד מאוד מובא תיאור של זה בגמרא בעבודה זרה דף י"ח ע"א שגדולי רומי ביום הפטירה של רבי יוסי בן קיסמא. המיטה שהוא נשרף בה בצורה אכזרית מאוד מאוד מובא תיאור של זה בגמרא בעבודה זרה דף י"ח עמוד א'. שגדולי רומי ביום הפטירה של רבי יוסי בן קיסמא שהיה מקורב למלכות, כולם הלכו ללוות את רבי יוסי בן קיסמא, והספידו הספד גדול, ובחזרתן מצאו את רבי חנינא בן תרדיון, שהיה יושב ועוסק בתורה ומקהיל קהילות ברבים, וספר תורה מונח לו בחיקו. כל זה הגמרא בעבודה זרה, י"ח עמוד א' מספרת.

2:43הביאו וכרכו בספר תורה, והקיפו בחבילי זמורות, והציתו באש את האור, והביאו ספוגים של צמר, ושרו במים, והניחו על לבו. שמו לו על הלב ספוגים מלאים בצמר, ספוגים מלאים במים, כדי שהלב לא יישרף, הלב ימשיך לדפוק, ימשיך לפעום, כדי שהוא ירגיש את הייסורים הנוראים של השרפה, כדי שלא תצא נשמתו מהר, וכו'. דרך אגב, בעלי המוסר אומרים, שים לב, אותם גדולי רומא שבאו לחלוק כבוד לרבי יוסי בן קיסמא ודיברו בשבחו, בבת אחת הפכו את הפרצוף שלהם ונהיו חיות טרף. לוקחים יהודי זקן, כורכים אותו עם ספר תורה, שורפים אותו חי, ולא רוצים שהוא ימות מהר. אפילו האינקוויזיציה לא עשתה ככה. ואותו רבי חנניה בן תרדיון בא לגלות לנו כמה מעלה גדולה יש לאדם שעוסק בתורה וחלילה אם הוא לא עוסק בתורה. אז הדבר הראשון שהוא בא ואומר לנו: שניים שיושבים ואין ביניהם דברי תורה, יושבים ומתחילים על מה לדבר?

4:10מדברים פוליטיקה, מדברים על שטויות, מדברים אם הוא היה נשיא ארצות הברית, או אם הוא היה ראש ממשלה, מה היה צריך לעשות, מתי יהיה שלום במזרח התיכון, כל מיני שטויות, אבל דברי תורה אין שם. אפילו שלא חסר דברים מעניינים בתורה, לא חסר דברים נפלאים בתורה שלנו, הם הולכים וכאילו גמרו את כל התורה כולה. הכל. הכל, הכל, הכל, הכל. ויש להם רק בסך הכל לדבר על הפוליטיקה. אומר רבי חנינא בן תרדיון, האנשים האלה, עצם זה שאתם לא באים ועוסקים בתורה, זה מושב לצים. זה מקום של ליצנות.

5:14אחד ההסברים שבעלי המוסר אומרים למה זה ליצנות, אומרים כי בעצם בן אדם יכול להרוויח מיליונים. מיליונים, מיליונים, מיליונים. ובמקום זה הוא הולך ומבזבז את הזמן שלו. הוא צוחק, הוא משתעשע, הוא עושה שטויות. אומרים לו, הלו, מה אתה מתלוצץ פה? מה אתה מבזבז את הזמן שלך? יש לך פה מיליונים מתחת הרגליים, תאסוף, תיקח. לא אוסף. אז כביכול הוא מבזה את התורה, הוא אומר אין ערך כל כך לתורה. עכשיו אם נשים לב, פה במשנה, רבי חנינא בן תרדיון לא אומר שני תלמידי חכמים, הוא אומר שניים שיושבים. יש לך פה מיליונים מתחת לרגליים, תאסוף, תיקח. לא אוסף. אז כביכול הוא מבזה את התורה, הוא אומר אין ערך כל כך לתורה. עכשיו אם נשים לב, פה במשנה, רבי חנינא בן תרדיון לא אומר שני תלמידי חכמים, הוא אומר שניים שיושבים. אתה יושב, יש לך יישוב הדעת, אתה לא בדרך, אתה לא עסוק, אין סיבה למה אתה לא עוסק בתורה, ואין ביניהם דברי תורה. תלמידי חכמים, עוד יותר חמור, תלמידי חכמים, הגמרא בתענית דף ח', עמוד ב', וגם בסוטה דף מ"ט, עמוד א', כותבת ששני תלמידי חכמים המהלכים בדרך, ואין ביניהם דברי תורה, ראויים להישרף באש.

6:30אם שני תלמידי חכמים הולכים אפילו בדרך, אין להם שוב הדעת בדרך. הדרך ממעטת את הדמות, ממעטת את הכסף. האדם עסוק, טרוד. אין ביניהם דברי תורה. זה פסוק במלכים ב' פרק ב' פסוק י' שם מובא שאלישע היה תלמידו של אליהו הנביא. הלכו שניהם ביחד, והם דיברו דברי תורה. הלוך ודבר, הלוך ודבר. אומרת הגמרא, מה קרה? הגיע אש וסוסים של אש, חכב אש וסוסי אש, ואז אליהו עלה השמיים. אם הם לא היו מדברים תורה... הגיע אש וסוסים של אש, חַרְבוֹת אש וסוסי אש, ואז אליהו עלה השמיים. אם הם לא היו מדברים תורה, הם היו נשרפים. התורה היא אש, אז האש של התורה הגנה עליהם לא להישרף. עד כך אנחנו רואים כמה חמור בן אדם שהוא לא לומד תורה. אם הוא תלמיד חכם, אפילו בהליכה הוא צריך, הוא בלכתך בדרך, זה דרגה. אבל אם הוא לא תלמיד חכם, אתה יושב במקום, אתה כבר יושב. במקום לפטפט, במקום לדבר שטויות, הרי זה מושב לצים שנאמר "ובמושב לצים לא ישב." זה פסוק בתהילים פרק א'. הם היו נשרפים. התורה היא אש, אז האש של התורה הגנה עליהם מלהישרף. עד כך אנחנו רואים כמה חמור בן אדם שהוא לא לומד תורה. אז אם הוא תלמיד חכם, אפילו בהליכה הוא צריך, הוא בלכתך בדרך, זה דרגה. אבל אם הוא לא תלמיד חכם, ואתה יושב במקום, אתה כבר יושב. במקום לפטפט, במקום לדבר שטויות, הרי זה מושב לצים שנאמר, ובמושב לצים לא ישב. זה פסוק בתהילים פרק א'.

7:41פסוק א', אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים ובדרך חטאים לא עמד ובמושב לצים לא ישב. אז מכאן אנחנו לומדים שהדבר הזה, כשבן אדם נמצא במקום מסוים, במקום של קביעות, במקום שהוא יושב, הוא לא בדרך, צריך לבוא להגיד דברי תורה. הגמרא בקידושין דף מ' עמוד א' כותבת, כל אדם שהוא לא במקרא, לא במשנה, ולא בדרך ארץ, זה בן אדם שהוא לא לומד מקרא, לא משנה, לא לומד כלום. דור הנאה ממנו, אל תתקרב אליו. שנאמר: "ובמושב לצים לא ישב," מושבו מושב ליצים. למה? כי הרמה אמרנו, אם אתה יושב, אתה צריך להגיד דברי תורה. אבל הוא, הוא מסכן, לא יודע כלום. לא מקרא, לא משנה, לא דרך ארץ, זו כלום. מושבו, מושב לצים, אל תגור לידו. מה אמר אדם? אתה יודע מה, אני רק אהיה חבר שלו, אני לא אשב איתו, אני רק אלך איתו. אה, נטייל איתו קצת. אני לא אתן מתחכם שאני צריך להגיד גם בדרך דברי תורה. אף על פי שהוא הולך לך בדרך, זה גם לא אתן מתחכם. אבל אני לא כמו אותו מתחכם שכתוב שאם הוא לא הולך, אם הוא לא אומר דברי תורה, אז הוא ראוי להישרף.

9:04אז על זה אומרת הגמרא בעבודה זרה בדף י"ח עמוד ב', דרש רבי שמעון בן פזי: מהי דכתיב "אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים ובדרך חטאים לא עמד ובמושב לצים לא ישב"? כתוב אם הוא לא הלך, אז איך הוא עמד? אתה אומר לי אשר לא הלך ולא עמד, אם הוא לא הלך אז הוא גם לא עמד. מאחר שלא עמד איכן ישב? ומאחר שלא ישב איכן לץ? אלא לומר לך שאם הלך, סופו לעמוד, ואם עמד... סופו לישב. אם ישב, סופו ללוץ. אם אתה יושב עם אנשים כאלה, אפילו אם אתה תגיד, אתה יודע מה, אני לא, לא אתערב. אשמע רק מה הם אומרים, אני לא. בסוף גם אתה תתלוצץ. בסוף גם אתה תרד עם הדבר הזה, והגמרא אומרת שם בעבודה זרה, כמה דברים בגנות המתלוצץ. כל המתלוצץ, איסורים באים עליו. כל המתלוצץ, מזונותיו מתמעטים, אין לו פרנסה. כל המתלוצץ, נופל בגיהנום. ועוד ועוד כמה דברים חמורים בעוון ליצנות. אז נמצא לנו למדים שכל אדם צריך שתמיד יהיו לו כמה דברים שיוכל להגיד אותם. למה? הוא יושב עם חברים, מתחילים לדבר שטויות. מה אתה אומר על זה, מה אתה אומר על זה, מה אתה אומר על זה, מה אתה אומר על זה? שם הירקות בזול, פה הירקות ביוקר. אל תקני ממנו עגבניות, הוא גנב! אז מגיעים מזה גם ללשון הרע, מגיעים לעבירות. תכין דברי תורה, תמיד שיהיה לך משהו מוכן. ואני חשבתי להגיד שזה בכלל מה שחזרה למרו בקידושין דף ל"ד עמוד א', עמוד ב'.

10:20מה אתה אומר על זה, מה אתה אומר על זה, מה אתה אומר על זה, מה אתה אומר על זה? שם הירקות בזול, פה הירקות ביוקר. אל תקני ממנו עגבניות, הוא גנב, אז מגיעים מזה גם ללשון הרע, מגיעים לעבירות. תכין דברי תורה, תמיד שיהיה לך משהו מוכן. ואני חשבתי להגיד שזה בכלל מה שחזרו ואמרו בקידושין דף ל"ד עמוד א', עמוד ב'. תנו רבנן: "ושיננתם לבניך" - שיהיו דברי תורה מחודדים בפיך, שאם ישאל לך אדם דבר, אל תגמגם ותאמר לו אלא אמור לו מיד, שנאמר: "אמור לחוכמה אחותי את" וכו'. מה זאת אומרת אם ישאל לך אדם דבר? הפשט הפשוט, אם בן אדם ישאל אותך תגיד איזה דבר תורה, מה הדין בזה ובזה, ישר תגיד לו. אבל ישר להגיד בזה עוד יותר. אם ישאל לך אדם דבר, אדם ישאל אותך כל דבר בעולם. תגיד לי, מה אתה אומר על הירקות שם שמוכרים בשקל שמונים? זה זול? זה יקר? תגיד לו משהו מתוך התורה, משהו על ירקות, משהו על פירות, משהו על... לחבר כל דבר לתורה. למה? כי אם בן אדם לא יחבר כל דבר לתורה, הוא יגיע למצב, שמה שפה, למדנו, שבן אדם יושב עם חבר שלו, ולא אומר דברי תורה, זה לצנות. כמה חמור על לצנות. דרך אגב, יש סיפור על הגאון רבי עקיבא איגר, שפעם אחת הגיעו אליו שני תלמידים, והוא הגיש להם ביצה וכוס מים. אז הם התפלפלו ביניהם מה להגיד ברכת שהכל, על האוכל, על הביצה, או על המים. אז אחד התלמידים היה שם חריף, הוא אמר, אוה,

11:45שני תלמידים, והוא הגיש להם ביצה וכוס מים. אז הם התפלפלו ביניהם מה להגיד ברכת שהכל, על האוכל, על הביצה, או על המים. אז אחד התלמידים שהיה שם חריף, הוא אמר, אוה, על הביצה צריך להגיד, שזה האוכל, וזה קודם באמת למשקה, והוא מצא לזה רמז בלשונם. ביצה הייתה נקראת 'אי'. אז הוא אמר, או, יש פסוק בספר בראשית, פרשת לך לך, פרק י"ב פסוק ח', שם כתוב 'והעי מקדם'. זה מדובר על שם מקום. 'והעי מקדם'. הוא אמר, או, 'והעי', הביצה מקדם. איך שרבי עקיבא איגר שמע את זה, החוויר. הוא אמר, ליצנות? אתה עושה ליצנות? תצא מהבית שלי. כולו רעד, ליצנות. ולמה? חוץ ממה שחז"ל אמרו, שכל הדברים הללו, האדם כמה מביא על עצמו איסורים, והאדם מביא על עצמו בלגן, והאדם מביא על עצמו בלגן. הליצנות בעצם לוקחת כל דבר, כל דבר טוב, כל דבר שהוא הגון, והופכת אותו.

13:06האדם יכול לבוא לדבר, לדבר, לדבר, לדבר, לדבר. יבוא אדם בליצנות אחת. בליצנות אחת דוחה מאה תוכחות. יבוא אדם ויפרוך את הכל. איך? יעשה צחוק אחד. יגיד לרב איזה משהו מצחיק. יגיד לרב איזה... עכשיו, הדבר הזה בעצם מלמד כמה צריך להיזהר חלילה לא להיות בתוך האנשים הללו שהם, בר מינן, בכלל ליצנים. לפעמים אדם עושה שיעור, פתאום מגיע מישהו רק בשביל להצחיק את החבר'ה, כן? לא ברצינות. להצחיק את החבר'ה. להצחיק את החבר'ה, הרס את השיעור. הרס!

14:07בן אדם מדבר שיעור, חילול שבת. בן אדם מדבר דברים גדולים, בן אדם מדבר דברים נוראים, ומישהו עושה איזו בדיחה — נגמר. למה? זה הכוח של הליצנות. הכוח של הליצנות לבוא ולשבור את כל מה שבן אדם בנה. בן אדם בונה הרצאה, בן אדם בונה כל מה שהוא בונה. במכה אחת, הכל יורד. וזה באמת מה שמובע כמה פעמים בדברי חז"ל, שהליצנים, מלבד כל האלו שאמרנו עליהם, שהם לא מקבלים פרנסה, מקבלים גיהנום. אז הגמרא במסכת סוטה, בדף מ"ב עמוד א', וגם בסנהדרין, דף ק"ג עמוד א', דורשת ארבע כיתות שאין מקבלות פני שכינה. כת ליצים, כת חנפים, כת שקרנים, וכת מספרי לשון הרע. והגמרא מביאה פסוק על כל דבר. עכשיו אם נשים לב, בן אדם שיושב עם חבר שלו, עם החבר'ה, ומתחיל לדבר, אז המשנה כבר אומרת שהם ליצים.

15:09מקבלים גיהנום, אז הגמרא במסכת סוטה, בדף מ"ב עמוד א', וגם בסנהדרין, דף ק"ג עמוד א', דורשת ארבע כיתות שאין מקבלות פני שכינה: כית ליצים, כית חנפים, כית שקרנים, וכית מספרי לשון הרע. והגמרא מביאה פסוק על כל דבר. עכשיו אם נשים לב, אדם שיושב עם חבר שלו, עם החבר'ה, ומתחיל לדבר, אז המשנה כבר אומרת שהם ליצים. הרי זה מושב לצים. אבל תשים לב, בדרך כלל, הם יגיעו לכל הארבעה ביחד. למה? אוטומטית הוא מדבר עם חבר שלא רוצה למצוא חן בעיניו, מתחנף לו. אה, אתה אומר ככה? פשש, בוא נראה. שיחקת אותה, כל הכבוד, איך הקצת אותו, איך עשית לו, מתחנף אליו, וגם משקר. למה משקר? כי אם אדם לא משקר, זה לא מעניין. האמת היא הרבה פעמים לא כל כך מעניינת. אז הוא מתבלן ומוסיף, וכמובן, איך אפשר בלי לשון הרע? אז יושבים, מדברים, שיחה אחת, בן אדם נכנס לכל ארבע הכיתות: ליצנים, חנפנים, שקרנים, מספרי לשון הרע. זה קטע חשמל, ראשי תיבות: חנפנים, שקרנים, ליצנים, מספרי לשון הרע וליצנים. אז בן אדם יכול לאבד את עולמו בשטויות. רבי חנינא בן תרדיון אומר ששניים שיושבים ביניהם ואין ביניהם דברי תורה, הרי זה מושב לצים. אבל אם יש ביניהם דברי תורה...

16:37שכינה ביניהם. הקדוש ברוך הוא בא ויורד ביניהם, שנאמר: "אז נדברו יראי השם איש אל רעהו, ויקשב השם וישמע, וייכתב ספר זיכרון לפניו ליראי השם ולחושבי שמו." פסוק במלאכי ג', פסוק ט"ז. כתוב "אז נדברו יראי השם" - ששני אנשים, אפילו אינם תלמידי חכמים, באים ומדברים בדברי תורה. במה הם מדברים? בדברי תורה. ויקשב השם וישמע. ולא רק זה, השם גם כותב אותם בספר זיכרון. לפניו ליראי השם ולחושבי שמו. לא שהקב"ה צריך ספר זיכרון. זה לא כמו אחשוורוש. בלילה נדדה שנת המלך ויאמר להביא את ספר הזיכרונות. לא זה. הקב"ה לא צריך ספר זיכרון. אלא מה? הספר זיכרון זה בשביל המקטרגים. המקטרגים באים לקטרג על הבן אדם. אתם אומרים, או, מה פתאום? יש ספר זיכרון. כתוב שם הכל. המקטרגים בורחים ממנו, לא מקטרגים עליו. אז זה בשביל המקטרגים. וכתב ספר זיכרון לפניו ליראי השם ולחושבי שמו. מה הפירוש ליראי השם ולחושבי שמו? יש כמה פירושים במפרשים.

17:55מה זה "לחושבי שמו"? יש "לחושבי שמו" אלו שמחשיבים את שם השם, ויש הכוונה, "חושבי שמו" אלו שתמיד חושבים על דרך השם, מקיימים מצוות, איך אפשר להגדיל תורה ולהאדירה, איך לקחת עוד יהודי לזיכוי הרבים, איך לגרום שעוד יהודי ישמור שבת. אז אלו שבאים ומתכננים את זה, הם נקראים חושבי שמו של הקדוש ברוך הוא. יראי השם וחושבי שמו. עכשיו אם תשימו לב, אי אפשר להיות חושבי שמו של הבורא לפני יראת השם. אי אפשר להחשיב את שמו של הבורא לפני שאתה ירא השם. אחרי שבן אדם ירא שמיים, אז הוא כבר יכול להתקדם הלאה. אחרי שהוא בסדר, הוא נקי, הוא ירא מהשם, הוא שומר את עצמו מעבירות, הוא עושה את רצון השם, אז הוא יכול לבוא ולהיות חושבי שמו לזכות ערבים, לחשוב על השם, לחשוב ולהתקדם הלאה והלאה. אין לי אלא שניים, מנין שאפילו אחד שיושב ועוסק בתורה, אין חברותא, מה נעשה? באמת, האדם מחפש להצליח חברותא. חברותא זה דבר גדול, חז"ל הפליגו עד מאוד בלימוד עם חברותא. מנין אבל שאפילו אחד שיושב ועוסק בתורה, בן אדם יושב בבית שלו, בחדר שלו, בפלורידה, בניו יורק, בסין, בתאילנד, בירושלים, בהודו או בקוש, לא משנה איפה, הקדוש ברוך הוא קובע לו שכר.

19:22שלא תגיד, אתה יודע מה, אני לומד לבד, מי שם לב, מי סופר אותי, אף אחד לא יודע, אני פה נמצא בבית, הקדוש ברוך הוא קובע לו שכר. שכר קבוע, שנאמר: יושב בדד וידום, כי נטל עליו. זה פסוק באיכה ג' כ"ח, שאפילו אם בן אדם יושב בדד, וידום משטויות, הוא לא מדבר, אפילו שיש להם מלדבר שטויות, אז למה הוא לא לומד איתם? כי הם לא רוצים ללמוד. לא רוצים ללמוד. לא מעניין אותם ללמוד. מה מעניין אותם? שטויות. יש לך שטויות? תביא. יש לך בדיחות? ספר לנו. אתה מתחיל להם דברי תורה? נפלת עלינו כבד, נפלת עלינו כבד. לא, לא רוצים. עזוב. יש לך עוד איזו בדיחה? יש לך עוד איזה צחוק? יש לך עוד איזה לשון הרע? יש לך עוד משהו טוב? אם כן, תספר. אם לא, אל תגיד לנו דברי תורה. יש, לצערנו, אנשים כאלו. לצערנו, לצערנו, לצערנו. מה נעשה איתם?

20:31אז בן אדם אומר אין לי ברירה, מה אני עושה? לומד לבד, לומד לבד. הקדוש ברוך הוא קובע לו שכר, אפילו אם הוא רק חושב, לא רק שהוא לא מדבר, חושב המחשבה. אפילו אם הוא בדד וידום, שקט, כי נטל עליו, הקדוש ברוך הוא נותן לו שכר, כי האדם הזה נוטל על עצמו עול תורה. דרך אגב, יש גרסה שרבנו יונה מביא כאן על המשנה באבות בשם הרמב"ם, בהי, שגורס: מניים שאפילו אחד שיושב ועוסק בתורה מעלה עליו הכתוב כאילו קיים את כל התורה כולה, שנאמר: "יושב בדד וידום כי נטל עליו." אפילו אם בן אדם בא ויושב לבד, נחשב לו כאילו קיים את הכל. עכשיו זה בעצם...

21:34מרן הרב עובדיה, זכר צדיק לברכה, כשהוא היה במצרים בכל התקופה שלו, בתור בחור צעיר בין 26-27, זה מה שהוא היה רוב הזמן. פעם הרב דוד יוסף שאל אותו, אמר לו, אבא, אתה כתבת בתשובות "יביע אומר" כל כך הרבה עריכות, כל כך הרבה דברים. הבאת 5, 6, 7, 8, 10 ראיות. למה אתה עוד ממשיך להביא ראיות? עוד 10 ראיות לא מספיק? כאילו למה? מה? אז הוא אמר לו, עבודי אמר לו, תראה שהייתי במצרים, כתבתי את התשובות האלה, עד חלק ו', כמעט הוא כתב, ביביע אומר הוא כתב במצרים, עם כל הלחץ שהיה לו, שבע שיעורים בשבת, וכל השבוע, ועד שהוא היה מגיע לבית, ולא היה אוכל, ולא היה שותה, ומחיצה, ולבדוק את בית החולים, וכשרות, ושחיטה, וגיטין, וקידושין, ושיעורים, וישיבות, והכול, היו לו סייעתא דשמיא מרובה. אז הוא אמר לו, לא היה לי עם מי לדבר שם בדברי תורה. עכשיו כשיש לך עם מי לדבר בדברי תורה, אז אתה מדבר בדברי תורה, אתה מייעץ, אתה אומר, אתה כותב, אתה מראה, והשני אומר, "או, זה יפה מאוד, ראה חזקה, ראה טובה." אבל כשאתה לבד, אף אחד לא בוחן את הדברים שלך. אז אתה כותב וכותב וכותב ומוסיף, ואולי זה לא טוב ואולי זה לא מספיק, כי אף אחד לא בוחן.

22:55הוא קיים בעצמו "וקנה לך חבר", הקנה, היה חבר שלו, לא היה אפילו מי לדבר. יש חוברת, כמו ספר כזה, שהרב ודיה כתב. לא היה אפילו למי לספר את הצרות שהוא עובר, אז הוא כתב את הכל בחוברת. איזה צרות! איך אנשים הציקו לו, לא היו אנשים שרצו להרוג אותו, אנשים שהתעללו בו, אנשים שהטרידו אותו, אנשים שרדפו אחריו, אנשים שגידפו אותו. אנשים שסחרו הערבים. אנשים שסחרו הערבים, סחרו הערבים בשביל לרצוח אותו. והרב עבד למרות הכל, הרב עבד למרות הכל, החזיק מעמד, והצליח. כמה שהצליח לעשות שם, כשהוא ראה שאי אפשר כבר, אז הוא יעזוב את מצרים. אבל בכל אופן, הדבר הזה מלמד אותנו שאפילו בן אדם שיושב וחושב רק בדברי תורה מקבל שכר. יושב בדד וידום, גם מקבל שכר, כי נטל עליו. האדם הזה נוטל על עצמו את עול דברי התורה. אבל מה? הרבה פעמים בן אדם אומר לך,

24:24בסדר, צריך קצת לדבר, צריך קצת להיות עם החבר'ה. יש אנשים שאוהבים מאוד את מה שחז"ל אמרו: לעולם תהיה דעתו של אדם מעורבת עם הבריות. בסדר, בן אדם צריך שדעתו תהיה מעורבת עם הבריות, בלי ספק. אבל, צריך בזה שני כללים. כלל ראשון, שזה יהיה בריות. מה זאת אומרת שיהיה בריות? שאותם אנשים יהיו בגדר בריאים, אנשים נורמליים. ודבר שני, שרק דעתו של אדם תהיה מעורבת עם הבריות, אבל לא יותר. קצת, רק קצת תהיה איתם. לא שאדם מכניס את עצמו ברמה חבריו, ושעשה גדיו בתוך העסק הזה. שאֲותם אנשים יהיו בגדר בריאה, אנשים נורמליים. ודבר שני, שרק דעתו של אדם תהיה מעורבת עם הבריות, אבל לא יותר. קצת רק קצת תהיה איתם. לא שאדם מכניס את עצמו ברמה חבריו, ושעשה גידיו בתוך העסק הזה.

25:27עכשיו זה פלא. הרבה פעמים בן אדם אומר, עזוב, אני לא כל כך יודע ללמוד תורה, אני לא רוצה להתעסק, אני לא רוצה לעשות, אני לא רוצה, אני לא רוצה, אני לא רוצה. פתאום, קודם כל, הוא יודע את המימרא הזאת של אמרו חכמים: לעולם תהא דעתו של אדם מעורבת עם הבריות. זה הוא יודע טוב מאוד, זה גמרא בכתובות. דף י"ז עמוד א', וגם במסכתות קטנות דרך ארץ, פרק ד' הלכה ד', וגם במסכת כלה רבתי, פרק ט' הלכה א'. אז קודם כל את זה הוא יודע, ודבר שני, אם תשמע אותו איך הוא מתווכח בהתלהבות על שטויות מהעולם הזה, אז תבין כמה הוא באמת כן יש לו כוח וכן יש לו להתפלפל. אני פעם אחת עברתי באיזה מקום, היה שם בית כנסת שסיימו להתפלל, שני אנשים נשארו שם. מה הם מדברים? שני אנשים נשארו בבית כנסת. מה הם מדברים? בהתלהבות. והוא אומר ככה והוא דוחה אותו והוא אומר ככה והוא דוחה אותו. אנשים נורמליים, חכמים, לא טיפשים. שניהם מדברים, זה היה בדיוק בזמן הבחירות של ארצות הברית, שאם הם היו נשיאי ארצות הברית מה הם היו עושים?

26:50עכשיו, קודם כל, עזוב שאתה בבית כנסת, בסדר. אבל, מה, אם אתה תדבר על המלפפון והעגבנייה שנמצאים פה בשוק, איפה אפשר להשיג יותר בזול, זה כבר אני מבין, בסדר. מה אתה מכניס את עצמך, אם אני הייתי נשיא ארה"ב, הייתי עושה ככה, הייתי עושה... אתה לא נשיא, ואתה לא הגרב שלו, ואתה לא הנעל שלו, ואתה לא מכיר אותו, אין לך את מספר הטלפון שלו, אתה לא... מה אתה מבזבז את החיים שלך על דברים וירטואליים? לא רק זה, הרבה פעמים אתה שומע בן אדם מתחיל לדמיין ולפנטז, אם יהיה לי עשרה מיליון דולר מה אני אעשה איתם? אז אם הוא מדבר על דברי תורה, אשריו. למה? כי זה, אדם רצה לעשות מצווה ונאנס ולא עשה, מעלה עליו הכתוב כאילו עשה. הייתי פותח מוסדות, במקום זה אומר הייתי הולך לשם, הייתי מטייל שם, הייתי עושה את זה, הייתי עושה את זה, ואני עסוק בלונדו, והוא לא חי פה. שטויות ונכנסים לזה. על זה מספרים איזה אגדה. היה פעם בן אדם אחד שקנה ביצה אחת. בא לעשות חביתה. הוא אמר לעצמו, "חבל על החביתה, למה?" ואז הוא התחיל לדמיין. הוא אמר, "אני אשים את הביצה הזאת מתחת לתרנגולת. התרנגולת תביא אפרוח, מהאפרוחים האלה יהיו עוד ביצים, עוד אפרוחים, ואז אני אמכור את כל הביצים ואת כל האפרוחים. אז אני אקנה עיזים, ומהעיזים אני אקנה כבשים, ומהכבשים אני אקנה דיר. מהדיר אני אקנה קרבן וקרבן, והוא הכל חושב, אני אקנה בית, ואני אקנה זה, ואני אקנה זה, ואני אעשה ככה, ואז אני אעשה זה וזה וזה. אחרי שאני אקנה בית, יהיה לי בית ענק, חמש חדרים, שבע חדרים, עשר חדרים, ואז אני..."

28:06מתחת היה תרנגולת, תרנגולת הביאה אפרוח, מהאפרוחים האלה, עוד ביצים, עוד אפרוחים, ואז אני אמכור את כל הביצים ואת כל האפרוחים, ואז אני אעשה ככה, ואז אני אקנה עיזים, ומהעיזים אני אקנה כבשים, ומהכבשים אני אקנה דיר, ודיר אני אקנה קרבן וקרבן, והוא הכל חושב, אני אקנה בית, ואני אקנה זה, ואני אקנה זה, ואני אעשה ככה, ואז אני אעשה זה, וזה, וזה, ואחרי שאני אקנה בית, יהיה לי בית ענק, חמש חדרים, שבע חדרים, עשר חדרים, ואז אני כי אני אהיה מיליונר ואז אני אבוא ואני אלחץ לו את היד, איך אני אלחץ לו את היד, ואז הוא בא לעשות איך הוא ילחץ לו את היד, ונפלה הביצה ונשברה. אז לפעמים בן אדם הולך, מדמיין, מדמיין, נסחף, נסחף, נסחף, נסחף, נסחף, נסחף, נסחף. יש לי טענה יותר גדולה מזאת, שאת הזמן הקדוש שלך, את הזמן היקר, אדם בא ומבזבז על שטויות. ואפילו אם בן אדם לבד, יש אנשים שלא רוצים ללמוד, או אין אנשים בכלל, תחשוב בדברי תורה. מה בן אדם יגיד? לא יודע ללמוד. תהילים, אתה יודע לקרוא. פסוק אחד, אתה יודע. פעם אחת, היה מישהו לרבי ישראל מסלנט, הוא אמר לו, הרב, לא יודע לקרוא, לא יודע ללמוד. אמר לו, אז איך אתה שומר תורה ומצוות? אמר לו, מה שראיתי את אבא שלי, אני עושה. אמר לו, מה ראית? אמר לו, אני ראיתי את אבא שלי, קם בבוקר, נוטל ידיים, מתפלל, אני יודע את התפילה בעל פה, חלק מהתפילה. אחר כך אוכלים, אחרי כ...

29:33אמר לו, אתה יודע שאסור לגנוב, שאסור לרצוח, שאסור... הוא אמר לו, כן. הוא אמר לו, אז כל בוקר תקום, אחרי שתתפלל, תתחיל להגיד כל מה שיהודי צריך לעשות וכל מה שיהודי אסור לעשות. זה אתה יודע? כן, תגיד: אסור לגנוב, אסור לרצוח, אסור לנאוף, אסור לשקר, אסור לעשות... זה דבר התורה. אם את זה אתה יודע, לפחות זה תעשה. אתה לא יודע לקרוא? אין אף אחד שיכול ללמד אותך לקרוא? תעשה את זה. אבל אתה לא פטור. אתה לא פטור מלימוד תורה. עכשיו הרבה פעמים כל מיני אנשים מחפשים את התירוצים. למה הוא לא לומד תורה? למה אתה לא לומד תורה? אני עסוק. אתה יודע מה? כשאני אהיה בגיל שמונים אני אלמד תורה. בסוף הוא נפטר בגיל שבעים ותשע. שנה לפני. למה? אני לא רוצה שיהיה גאה ואלמד תורה. בן אדם אומר שאני מסודר, שהכל יהיה בסדר, שלא יהיו לי בעיות. היה פעם מישהו אמר לי, תקשיב, כשאני אקבל משכורת מסודרת, ואני לא אהיה מובטל, ואשתי תעבוד ויהיה לה משכורת מסודרת, וכל הבנים יתחתנו, ולכולם יהיה בית, ולכולם תהיה דירה, ולא יהיו לי חובות, והכל יהיה בסדר, אז אני אתחיל ללמוד. אז אמרתי לו, בעזרת השם שיקברו אותך, אני אקח אתך כמה גמרות, כי רק אז יהיה. רק שיקברו אותך.

30:48ואז כבר במתים חופשי. אז כבר אין כזה דבר. אין קשר עם אף אחד. אתה עם מה שאספת. אתה עם מה שלמדת. אתה עם מה שהגעת. ואם בן אדם לא יהיה לו את הדבר הזה, את המחשבה הזאת, שכל רגע וכל שנייה שבן אדם חי בעולם הזה, זה לא יחזור, אז בן אדם יכול לבוא ולשבת ולדמיין ולבלבל את המוח ולעשות שטויות ולישון. ולא יצליח להגיע לשום דבר בחיים. יש אגרת התעוררות לתשובה מהגאון רבי עקיבא איגר. הוא כתב אותה, הוא היה קורא אותה. אז בן אדם יכול לבוא ולשבת ולדמיין ולבלבל את המוח ולעשות שטויות ולישון, ולא יצליח להגיע לשום דבר בחיים. יש אגרת התעוררות לתשובה מהגאון רבי עקיבא איגר. הוא כתב אותה, והוא היה קורא אותה. האיגרת כותבת ככה: אתה בן אדם, צידה הכין לך, טרם יבוא השמש ויחשיך. אתה בן אדם, תכין לך צידה, טרם יבוא השמש ויחשיך. בטרם יכבה נרך, תכין לך הדרך. לפני שיתכבה האור שלך, תכין לך הדרך.

32:13עכשיו, אנשים מבינים שלפני שבן אדם ימות, הוא חייב להשאיר משהו בעולם. הוא חייב להשאיר משהו בעולם. מה יהיה לילדים? מה יהיה? מה יהיה? נכון? מישהו אמר לי, למה אתה לא קונה בית? אמרתי לו, מה הבעיה לגור בשכירות? לא, מה יהיה עם הילדים? השם ייתן להם. אז הפעם הגאון רבי עקיבא איגר אומר, תכין לך הדרך, צדה הכינה לך, אתה תכין לך הדרך. זו הסיבה גם שכשאנשים באים וקונים בית, עושים חנוכת הבית. מה התכלית של חנוכת הבית? חנוכת הבית זה בעצם חוץ מהדבר הזה של לבוא ולשמור חנוכת. על הבית ולהבריח מזיקים שלא יהיו חלילה וקובעים מזוזות, זה לבוא ולהתבונן הצעד הראשון שאתה עושה בבית שזה יהיה בדברי תורה. אפילו שקנית בית, אפילו שיש לך בית, אפילו שזה קניין שלך, אפילו, אפילו, אפילו. אבל אתה מבין שמה שבאמת הצד האמיתי, זה לא הבית, זה דברי התורה. ובאמת הגמרא מספרת במסכת גיטין דף ז' עמוד א', על ריש לקיש.

33:34ויש להקיש, כשהוא נפטר מן העולם, הוא הותיר קו במוריקה. קו של מוריקה. קו זה מידה קטנה של מוריקה, איזה עשב, כמו איזה פטרוזיליה. וגם על זה הוא הצטער. קרא על עצמו, "ועזבו לאחרים חילם". מה ברור שעזבו לאחרים חילם? הוא עזב את הכוח שלו, לאחרים. זה פסוק בתהילים קי"ט ת'. הוא אומר חבל על זה. למה? כי בזבזתי זמן כדי להשיג את זה. במקום זה אתה יכול ללמוד תורה. אז רש"י קיים בעצמו "צדה הכי נלך". בטרם יכבה נרה. וזה מה שאנחנו קולטים כשבן אדם עושה חנוכת בית. כשבן אדם בא לחנוך מקום חדש. קודם כל דברי תורה בבית. לדעת שזה העיקר. בשביל זה יש לי את הבית. אומר רבי עקיבא איגר, בהמשך האיגרת שלו, זו איגרת לפי א' ב', גדור אשר פרצת בחייך, תרם מהעולם יוציאו לך. בן אדם יודע אם יש לו איזה משהו שבור, איזה קיר שבור בבית שלו, הוא חייב לתקן אותו, אם לא יש פתח. ייכנסו חיות, ייכנסו פרעושים, ייכנסו מזיקים, ייכנסו גנבים, אותו דבר גם בנשמה.

34:56כמה בן אדם משקיע שהבית שלו יהיה יפה, שהבית שלו יהיה מפואר, שהבית שלו לא יהיה עם בעיות, שלא יהיה חלום שבור, עושה חנוכת הבית? מודה לה' על הבית, חזק וברוך. אבל כמה בן אדם צריך לתקן את הבית שלו פנימה? לגדור אשר פרצת בחייך, תרם מהעולם יוציאו לך. דע את אלוהי אביך, יבואו הימים אשר לא חפצת כל ימיך. אומר רבי עקיבא איגר, יגיעו ימים שאתה לא רוצה אותם. אלו ימים שאף אחד לא אוהב. תתחיל לדבר עם אנשים על יום המוות, יגידו לך, עזוב, עזוב, אתה עושה להם זיכרון, עזוב אותי. מה אתה עכשיו משגע אותי עם יום המוות, בית קברות, גן עדן, גיהינום? תן לי ליהנות, אכול ושתה, כי מחר נמות. עזוב אותי עכשיו, עכשיו אני רוצה ליהנות. הלא ידעת אם לא שמעת, אומר רבי עקיבא איגר לאדם, אתה הזה שיושב, אתה יושב על פרארי, על מכוניות, אוכל סטייקים, נהנה, חושב שאין מחר. אז אם ידעת, הלא ידעת, אם לא שמעת, אל אפר תשוב, ואפר אתה בחייך. גם עכשיו שאתה חי, אתה בעצם גוש אפר.

36:03ומה יהיה בסוף? ולמקום אופל וחושך יוליכו לך, ועד הקבר יהיה לבוכה. יכניסו אותך בשתי מטר. בן אדם, כשהוא בא לקנות בית, בדרך כלל הוא רוצה בית מרווח, 5 חדרים, 6 חדרים, וכל המוסיף הרי זה משובח, דופלקס אם אפשר, שתי קומות אם אפשר, גם עם בריכה, עם ג'קוזי, שומר בכניסה, אפשר כל הדברים האלה. אז בן אדם רוצה שיהיה לו הרבה הרבה הרבה שכלולים, בן אדם רוצה הרבה הרבה הרבה דברים שיהיו לו כל החיים. אבל הסוף של האדם זה למקום אופל וחושך יוליכוהו. לא משנה כמה הגודל של הבית שלך היה, הקבר יהיה אותו קבר. הגודל יהיה אותו גודל. זכור את יומצתך מארצך וממולדתך ומבית אביך. תזכור את היום הזה שיצאת מהארץ. לא משנה כמה גדול הבית שלך היה, הקבר יהיה אותו קבר. הגודל יהיה אותו גודל. זכור נא את יום צאתך מארצך וממולדתך ומבית אביך. תזכור את היום הזה שיצאת מהארץ.

37:22ומהמולדת ומבית אביך, כל מה שהשקעת בעולם הזה, חילך יהיה לזרים בעמליך, ואלה נגדם להרים את ידיך. כל מה שהשקעת, הכל יהיה לאחרים. וכמה שתרצה לקחת את זה חזרה, לא תצליח. ואז הוא אומר משפט: "טוב מותך מחייך", יאמרו יורשיך, "ברוך שהגיענו לסוף ימיך". היורשים, סוף סוף, האבא הסנילי הזקן הזה מת. כמה אני כבר צריך לקנות דירה. כמה הוא לא רוצה לעזוב אותנו. בקיצור, יש הרבה אנשים שלא ידעו איך לחנך את הילדים שלהם ולא גדלו כמו שצריך. האבא גודל, והם מחכים לרגע שהוא ימות. הם מברכים "שהחיינו", ברוך שהגיענו לסוף ימיך. ילידי ביתך ישכחו אותך, אלו שנולדו אצלך, הילדים שלך, ישכחו אותך. יום לשנה יזכירו את שמך. או, אתה יודע שיש השבוע, אחד אומר לשני, היארצייט של האבא וזה, אתה מגיע? לא, לא, אני עסוק, אני לא יכול, אני זה, זה.

38:29כל רואיך ואחיך יפגדו בך, גם שוכבת חיקיך תאהב אותך. אישה, נגמר, שוכחת. למה לא תזכור יום אשר לבנים ילבישו לך ושחורים יכסו לך? מהתבן יוצא תחתיך מכל העמל אשר עמלת בחייך. אספת כסף, אספת מיליונים, יש לך פרארי, יש לך ווילה ובולבו וויזה ווילונות וכל אבנים שבעולם, ואתה שותה וודקה בשלושת אלפים דולר לבקבוק. בסוף כמה תבן יוצא תחתיך מכל העמל אשר עמלת בחייך? נר היה דלוק על ראשך וכנגד פתח ביתך יישורו רגליך סביב להלכון אנשי שלומך. וכשתילזת עם בניך על כפיים יישאוך ולבור תחתיות ישכבוך. כל זה זה הטקס. ווילה ובולבו ויזה ווילונות וכל האבובים שבעולם ואתה שותה וודקה בשלושת אלפים דולר לבקבוק. בסוף, כמה תבן יוצא תחתיך מכל העמל אשר עמלת בחייך? נר היה דלוק על ראשך וכנגד פתח ביתך יישורו רגליך סביב להלכון אנשי שלומך. וכשתילזת עם בניך על כפיים יישאוך ולבור תחתיות ישכבוך. כל זה זה הטקס. של ההלוויה פתח פיך יהיה מחוסה בעיניך ושברי חרסים על פניך. צדה אל הרימה במותך, תולעים יאכלו אותך. אתה לא תוכל לברוח ולא יישארו כי עם עצמותיך. קרוביך ואוהביך ישובו לבדיך, ואתה תישאר שם לבדך.

39:36ראה את זאת בעיניך ושוב תשוב מעוונותיך, שים משפטיך, תרם כל אלה ייגעו לך, תן תודה להשם אלוקיך, ואז תניח ותלך לבטח בדרכיך. האיגרת הזאת של רבי עקיבא איגר היא לא פופולרית בכלל. היא מכניסה לאדם מחשבות על החיים באמת, והרבה אנשים לא אוהבים. תן לאדם ליהנות, תן לו ליהנות. כל הכבוד, קנית, תבלה, תיהנה, אין בעיה. אבל בן אדם צריך לדעת שלכל הנאה יש תכלית ולכל הנאה יש סוף. אם בן אדם, למשל, נהנה מהעולם הזה אבל באופן רוחני. מה זאת אומרת? איך בן אדם, למשל, יכול לקנות בית, ואם כל זה הקדוש ברוך הוא ישמח בקנייה שלו? אם בן אדם לוקח את ביתו ומארח בו תלמידי חכמים ומראה לכולם, מראה לכולם... שהתורה שווה יותר מכל הכסף והזהב שלו. אז הבית שלו נהיה חלק מביתכם של תלמידי חכמים. יהי ביתך בית ועד לחכמים. יש סיפור, היה אחד מגדולי המיליונרים לפני השואה, שפעם אחת הגיע אליו רבי אלחנן וסרמן, והוא הגיע אליו לאסוף כסף לישיבה שלו בברנוביץ'. ואותו עשיר היה באמת יהודי אוהב תורה.

40:55והיה יום חורף, מושלג, הכל היה בוץ, ורבי חנוך ויסברג, כל המגפיים שלו, הצטברו בבוץ. הוא בא להיכנס דרך הסלון, אבל הכל היה שם שטיחים. הוא אמר, טוב, אני אכנס מסביב, יש איזו כניסה צדדית מהמטבח, כדי לא ללכלך כל השטיחים בסלון. הלך רבי חנוך ויסברג. ועשה סיבוב, ודפק בדלת במטבח, ונכנס. פתאום המיליונר יוצא מהסלון, הוא ראה את רבי אלחנן וסרמן, עם נעליים מלוכלכות, כולו בוץ, כולו... הוא מתחיל לצעוק, למה, למה? רבי אלחנן וסרמן נבהל, כאילו, הוא חשב למה אתה מלכלך לי את הבית? אמר לו, סליחה, סליחה, אני לא התכוונתי, בכוונה באתי מהפתח פה. הוא אומר לו, לא, לא, למה אתה הורס לי את החינוך של הילדים שלי? אומר לו, מה זאת אומרת? אומר לו, כל החיים אני מנחיל ומסביר לילדים שלי שהכסף זה שטויות, התורה זה העיקר. לא זכיתי ללמוד, לכן אני תומך בכל כוחי בלומדי תורה. והנה מגיע ראש ישיבה, מגיע גדול הדור, והבוץ שלו, שזה רגליים של תלמיד חכם, זה בוץ שמגיע מספר תורה. הוא מפחד ללכלך לי את השטיחים. מה זה השטיחים? לכן אני אומר לרבי אלחנן וסרמן, אני מבקש מהרב, תעשה חזרה סיבוב, תיכנס לסלון ותלך על כל השטיח, עם כל הבוץ. שהילדים שלי יראו באמת מה חשוב. אם בן אדם יש לו כזה ערך לתורה,

42:14תעשה חזרה סיבוב, תיכנס לסלון ותלך על כל השטיח עם כל הבוס. שהילדים שלי יראו באמת מה חשוב. אם בן אדם יש לו כזה ערך לתורה, אז כשבן אדם חונך בית, הקב"ה מוכן לרדת לבית. הוא מוכן להיות פה. אבל אם בן אדם קמצן, לא מכניס תלמידי חכמים, עם הכסף שלו לוקח רק לעצמו, אז הוא צריך לקרוא טוב טוב את האיגרת הזאת של רבי עקיבא איגר. האיגרת הזאת של רבי עקיבא איגר... היא מעוררת את האדם. וזה בעצם גם המושג של ראש חודש. ראש חודש, אנחנו אומרים בתפילה: "ראשי חודשים לעמך נתתה, זמן כפרה לכל תולדותם". ראש חודש זה היה הזמן של הכפרה. אפילו שאנחנו עצובים בראש חודש, וראש חודש זה יום שמח, והוצאות ראשי חודשים מובאות במדרש, שגם חוזרים, וכן הלאה וכן הלאה. אבל בעצם, בן אדם, כשמגיע ראש חודש, היה צריך כפרה. מה זה אומר? כל החודש שעבר היה לא בסדר. פישלתי. אז עושים כפרה.

43:23אם בן אדם כל הזמן נמצא במחשבה, במחשבה תמידית, איפה אני נמצא בעבודת השם? איפה אני נמצא? ואפילו בשמחה הכי גדולה. בן אדם מחשבן בעצמו. בחנוכת בית, בברית, בר מצווה, בחתונה. בן אדם תמיד מחשבן לעצמו איפה הוא נמצא, וכמה שכר יש לו בשמיים. כמה הוא יכול לבוא לשמיים עם שכר. כמה תורה למדת בפועל. אז בן אדם ישים לב איך פתאום הוא מנצל את הזמן. למה? כי הוא מתחיל להיות בבחינת יראי השם וחושבי שמו. הוא כל הזמן מחשבן, איפה אני יכול להכניס עוד תורה, עוד דבר, עוד מצווה, עוד דבר נפלא, ואם בן אדם יעשה את זה, בלי ספק הוא יזכה לשכר גדול גם בעולם הזה וגם בעולם הבא. ואפילו כשהוא לבד, כמו שאמרנו, יושב בדד ויידום כי נטל עליו, הוא נוטל שכר, הוא מקבל שכר. ולמה הקב"ה פה, המשנה באה ואומרת לנו שזה שכר? כי הרבה פעמים היצר הרע אומר לבן אדם, עזוב, אתה עייף. אתה עייף. קח עיתון, תעלה למיטה, תפעיל את הרדיו. אם בן אדם חכם, יפעיל שיעור תורה ויעלה למיטה. ישמע, ייקח איתו ספר למיטה. ואז אם הוא נרדם, נהנהס ולא עשה, מעלה לו הכתוב כאילו עשה.

44:30אבל אם הוא טיפש, לוקח עיתון למיטה, מפעיל את הטלוויזיה, מפעיל איזה סרט ונרדם בלי שכר, בלי כלום, בלי קריאת שמע. שוכב כמו פגר, כמו בהמה. אבל במקום זה, אם הוא אדם חכם, לא צריך להיות... רב, אדם חכם, הוא לוקח איתו ספר למיטה, קורא כמה שורות, קובע לו קביעות עיתים לתורה, ואשרי, ואז הוא זוכה לשפע, ברכה והצלחה, ובעצם גם הבית שלו, שיש בו תורה, אז הבית מתקדש. כל מילה של תורה, מקדשת את הבית, כל מחשבה של תורה, כל הרהור של תורה, כל דבר, לא משנה מה שבן אדם עושה בבית שלו, אם זה דברי תורה. זה מוסיף קדושה לבית, ואז לפעמים, האדם יכול להיכנס לבתים של צדיקים. אדם מרגיש משהו לא מוסבר, כמו כשהוא נכנס לבית כנסת, כמו כשהוא נכנס לבית מדרש, כמו כשהוא מגיע לכותל. הרגשה נפלאה כזאת, הרגשה של שמחה, של נחת. הכל רגוע, הכל שקט, הכל שמח. זה מהדברים האלה של התורה. יהי רצון שכולנו נזכה לעשות רצונו של הבורא מתוך נחת ושלווה באורך ימים.

45:34ושבעזרת השם כולנו נזכה לגאולה השלמה ולבשורות טובות. אמן כן יהי רצון.