הרב אפרים כחלון פרשת ויצא מירושלים

0:07יש בפרשה שאנחנו נדבר עליה השבוע, פרשת ויצא, כמה וכמה רעיונות. נשתדל בעזרת השם לעמוד עליהן. הפרשה מתחילה, "ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה". חכמינו זיכרונם לברכה במדרש, מדרש רבה, אומרים: דורשים למה כתוב "ויצא יעקב" ולא "וילך." מה המיוחד בזה שכתוב "ויצא"? אומרים חז"ל, מזה שכתוב "ויצא יעקב" ולא "וילך," יציאת צדיק מן המקום עושה רושם. לכאורה צריך לתת את הדעת למה יציאת צדיק מן המקום עושה רושם מה שלא כל אדם אחר. מה שונה הצדיק שיש בו יציאת רושם מכל אחד אחר שאין בו יציאת רושם? עוד יותר, התורה פה דורשת את זה מיעקב אבינו. מי אמר שכל צדיק כשהוא יוצא מהמקום הוא עושה רושם? יכול להיות דווקא יעקב ולא כל צדיק. אז ההסבר לכך כתוב בספרים שהיציאה של הצדיק מהמקום, זאת אומרת שכשהצדיק יוצא מהמקום אז יש יציאה של השכינה.

1:31כי חוכמת אדם תאיר פניו, החוכמה שנמצאת אצל הצדיק היא מאירה את פניו. מה מאיר את הפנים? החוכמה זה דבר שאי אפשר לתפוס. איך זה גורם להאירת הפנים? אלא השכינה נמצאת על אותו צדיק, ולכן היא מאירה לו את הפנים. אותו דבר אצל יעקב אבינו. כשאומרים ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה, זאת אומרת, מה זה ויצא יעקב? השכינה יצאה איתו, וכשהשכינה יוצאת, פנה זיוה, פנה הדרה. יציאת הצדיק מן המקום עושה רושם. בפסוק יעקב א', התורה מספרת: "ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש, ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו וישכב במקום ההוא." הגמרא בחולין בדף צ"א עמוד ב' אומרת: מה זה "ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו"? אומרת הגמרא שהיו אבנים מריבות זו עם זו: עלי יניח צדיק את ראשו, עלי יניח צדיק את ראשו. בסוף התאחדו ונהיו הכל לאבן אחת. מספרים, היה פעם אדם אחד, עשיר, עשיר גדול, בעל בשר, כרסתן גדול, והלך לפניך צדקך, הגיע לרב מבריסק לבקר אותו בבית. הרב מבריסק, היה לו בית פשוט, שלא... לא! ברוב שהיה לו בית פשוט, הכיסאות היחידים שהיו לו, היו כיסאות נצרים, והכיסאות הנצרים האלה היו קלומים.

2:59והיו ביניהם חורים בין אחד לשני. העשיר הגיע, יושב ליד הרב, ומדי פעם ככה חושב שהוא בבית שלו ונשען על הכורסה, ומה לעשות, הכיסא לא החזיק מעמד את המשקל הכבד של העשיר, והכיסא נקרא והעשיר נפל בפנים בתוך החור. לא נעים. הרב מבריסק, לא היה לו נעים. השיר, הנשיא של הקהילה הגיע. בפגישה הראשונה הוא נפל בתוך הכיסא, אז הוא רצה לשעשע אותו. אמר לו: "אתה יודע, כתוב בפרשת ויצא שהאבנים התחילו לריב: 'עליי יניח צדיק את ראשו! עליי יניח צדיק את ראשו!' מה עשה הקדוש ברוך הוא? איחד את כל האבנים ונהייתה אבן אחת. אותו דבר קרה כאן: כשאתה רצית לשבת, החורים בכיסא אמרו: 'עליי יניח צדיק! עליי יניח צדיק!' מה עשו? נהיה חור אחד, ונפלת פנימה." זאת אומרת, כן? זה מה שלומדים. אבל זה בעצם אנחנו רואים כאן שאפילו דברים דוממים הכירו בערך של הצדיק. עד כדי כך שהאבנים האלה, מה אמרו? עליי יניח צדיק את ראשו. מה אכפת לאבנים? עליי יניח צדיק את ראשו. אפילו האבנים הכירו בכוח הקדושה של יעקב אבינו. בפסוק י"ג, התורה אומרת על החלום

4:25של יעקב אבינו זה כבר מובן בפסוק ב' וכתוב בפסוק ג': "והנה ה' ניצב עליו ויאמר אני ה' אלוקי אברהם אביך ואלוקי יצחק. הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ולזרעך." במדרש תנחומא בפרשת תולדות פרק 2 הובא שהקדוש ברוך הוא לא קורא את שמו על הצדיקים בחייהם. בחייהם. למה? צדיק יכול פתאום לצאת לתרבות רעה. אין ערובה שהאדם יישאר צדיק עד זיבולה בתריתא, עד יום קברו, הצדיק חלילה יכול להשתנות. ופתאום פה אנחנו רואים שיעקב אבינו, אבא שלו עוד חי, יצחק עוד לא נפטר, והקדוש ברוך הוא קורא לו ואלוהי יצחק. איך הקדוש ברוך הוא קרא את שמו על יצחק? עונה המדרש תנחומא, לפי שכהו עיניו, קרו עיניו של יצחק, וקלו בבית, והרי הוא כמת, ויצר הרע פסוק ממנו. זאת אומרת, יצחק אבינו היה עיוור, לא יכול לצאת ולבוא, לא רואה כלום, נשאר בבית, ויצר הרע פסוק ממנו. ואני חושב, יש שאלה חזקה מאוד על המדרש. יצר הרע איפה נמצא? בליבו של האדם. אז מה אתה אומר? הוא לא רואה בעיניים, עיניו סומות, קלו בבית, אין לו יצר הרע? איפה? למה יצר הרע? רק בחוץ? אין בפנים?

5:43אלא מכאן אנחנו רואים שעיקר היצר הרע, זה מה שהעין רואה. עין רואה, לב חומד, וכלי המעשה גומרים. זאת אומרת, כשיצחק היה כלוא בבית, כשיצחק היה סומא, הקב"ה אמר, יש ערובה, הוא יהיה בסדר. הוא לא יפרוק. הוא לא יפרוק עול. הוא לא יפרוק עול. עכשיו, כש... יצחק אבינו נמצא במצב שהוא בתוך הבית שלו כולו, הוא נזקק לשירות הכלל, ולא רק שהוא נזקק לשירות הכלל, בשעה שהוא צריך לצאת לרחוב הסמוך, הוא לא יכול בלי שאנשים יעזרו לו. הוא חייב לקרוא לילדים שלו, הוא חייב לקרוא לאשתו שתעזור לו. ההגבלה הזאת גורמת לאדם נמיכות הרוח ושפלות קומה. מה זה אומר? זה אומר שלפעמים הבן אדם חושב, מתגאה, ואומר: "בני, בוא, אני כך, אני כך, אני כך." כשהאדם נזקק באופן מתמיד לעזרה של הכלל, יש לו נמיכות הרוח. וזה עוד גורם לכך שהאדם לא מתגאה ולא חלילה יכול לפרוק לתרבות רעה. ובאמת מה שאמרנו, שהעיניים הן אלה שגורמות לבן אדם כמעט לכל העבירות. שלמה המלך בחוכמתו במשלי, פרק כ"ג פסוק כ"ו, אומר: "תנה לי לבך בני ועיניך דרכי תצורנה." את העיניים שלך הקב"ה רוצה, את העיניים ואת הלב. כשיש לך את זה, יש לך הכל. לכן כמה חשוב היום, בעידן של היום, לצערנו...

7:08שהעיניים הן אלה שגורמות לבן אדם כמעט לכל העבירות. שלמה המלך בחוכמתו במשלי, פרק כ"ג פסוק כ"ו, אומר: "תנה לי לבך בני, ועיניך דרכי תצורנה." את העיניים שלך הקב"ה הוא רוצה, את העיניים ואת הלב. כשיש לך את זה, יש לך הכל. לכן, כמה חשוב היום, בעידן של היום, לצערנו. הפריצות חוגגת בכל המקומות: ברחוב, באינטרנט, בסרטים, כל מה שאפשר. היצר הרע נלחם בכל החזיתות. כמה האדם צריך להישמר ולהיזהר, לא רק לא להיכשל, אלא אפילו לא להכניס את עצמו לניסיון שלא להיכשל. השמירת העיניים בדור שלנו צריכה להיות גדולה, מאוד מאוד. למה? כי האדם שנותן את העיניים ליצר הרע, הוא נתן את כולו. אדם שנותן את העיניים שלו ליצר הרע, נתן את כולו. נתן את כולו לקדוש ברוך הוא. וייקץ יעקב משנתו. פסוק ט"ז. ויאמר אכן יש ה' במקום הזה, ואנוכי לא ידעתי. וייקץ יעקב משנתו ויאמר, אומר בעל הטורים, סופי תיבות האלו עולים לתיבת ציבור. וייקץ יעקב משנתו ויאמר.

8:26לומר, אומר בעל הטורים, שאין תפילתו של אדם נשמעת אלא בציבור. אין התפילה של הבן אדם נשמעת אלא בציבור. ולמה? כי כשהאדם מתפלל בציבור, כל אחד מכוון באיזו ברכה, כל אחד מבקש על משהו מסוים, משהו שנוגע לו. ביחד, אין אל כביר לא ימאס תפילת רבים. הקב"ה לא מואס את התפילה. כי ביחד נהיית תפילה אחת ועולה בית א-ל. לא כן, כשאדם בתפילה יחיד, אדם מתפלל ביחיד, נמצא ומתפלל, התפילה הזאת, אם היא לא פיקס, אם היא לא מושלמת, אין בה אפילו דבר הכי קטן שיכול לבטל את הסיבה שהקדוש ברוך הוא יקבל את התפילה, התפילה לא עולה. לכן כשהתפילה היא בציבור, היא תפילה גדולה מאוד מאוד. אני שמעתי סיפור, היה עשיר אחד, עד היום הוא חי אצלנו, פה בארץ ישראל הוא קיבל על עצמו לא להפסיד תפילה במניין, יהיה מה שיהיה, לא משנה מה. פעם אחת הייתה לו עסקה של מיליון דולר והוא ידע שאם הוא טס לעסקה הזאת הוא מפסיד תפילה במניין. לא הלך לעסקה, ביטל את העסקה, מיליון דולר בשביל תפילה במניין. עד כדי כך שבכל מקום שהוא היה הולך... פה בארץ ישראל, הוא קיבל על עצמו לא להפסיד תפילה במניין יהיה מה שיהיה, לא משנה מה. פעם אחת הייתה לו עסקה של מיליון דולר, והוא ידע שאם הוא טס לעסקה הזאת הוא מפסיד תפילה במניין. לא הלך לעסקה וביטל את העסקה - מיליון דולר בשביל תפילה במניין. עד כדי כך שבכל מקום שהוא היה הולך, ויודע איפה הוא צריך לעבור עם המטוס, היה מצטייד תמיד בעוד כמה אנשים שיבואו להשלים למניין. היה שואל את חברות התעופה כמה יהודים יש להם שם כדי לדעת תמיד שיהיה לו מניין עשרה אנשים להתפלל. הבעיה שפעם אחת הוא נחת פה בארץ ישראל... מתי?

9:45ויודע איפה הוא צריך לעבור עם המטוס. הוא היה מצטייד תמיד בעוד כמה אנשים שיבואו להשלים למניין. היה שואל את חברות התעופה כמה יהודים יש להם שם כדי לדעת תמיד שיהיה לו מניין של עשרה אנשים להתפלל. הבעיה שפעם אחת הוא נחת פה בארץ ישראל מתי? בשתיים וחצי לפנות בוקר. הוא ירד בשדה התעופה בשתיים וחצי לפנות בוקר, וכשהוא נמצא בשדה התעופה הוא יודע שעד שהוא יגיע לבית הכנסת הקרוב, אפילו אלו שיש מניינים כל היממה, הוא יפסיד את התפילה. מה הבן אדם עושה? שתיים וחצי לפנות בוקר. תפילת ערבית הוא לא התפלל במניין. הוא חושב, חושב, חושב, ולבסוף עולה לו רעיון. הרעיון שלו היה להתקשר לחברת מוניות. בשעה שתיים וחצי לפנות בוקר הוא ירד בשדה התעופה. כשהוא נמצא בשדה התעופה הוא יודע שעד שהוא יגיע לבית הכנסת הקרוב, אפילו אלו שיש מניינים כל היום, הוא יפסיד את התפילה. מה הבן אדם עושה? בשתיים וחצי לפנות בוקר תפילת ערבית הוא לא התפלל במניין. הוא חושב, חושב, חושב, ולסוף עולה לו רעיון. הרעיון שלו היה להתקשר לחברת מוניות. וכשהוא מתקשר לחברת מוניות הוא מבקש שיבואו אליו עשרה נהגים לשדה התעופה. תשעה נהגים מגיעים אליו לשדה התעופה, והאדם נמצא בשדה התעופה מחכה לנהגים שמגיעים. וכשהנהגים מגיעים, הוא אומר להם: "אתם תשעה נהגים, אני העשירי. אני מוכן לשלם לכם על פי מונה. תפעילו מונה, ובסוף החשבונית, כמה שיצא אני משלם לכם."

11:04כדי שתבואו תשלימו מניין. הנהגים שמחו גם לא לעבוד, וגם לזכות במצווה, וגם להרוויח כסף. אמרו, אם ככה אנחנו מוכנים, מיד התנדבו, בתשלום כמובן, וישלימו את המניין, והוא זכה להתפלל תפילת ערבית. זאת אומרת, אדם שמקבל על עצמו דבר, הוא צריך לעמוד בו בכל מחיר, והקב"ה עוזר לו, הקב"ה הביא לו את הרעיון הזה. שהרעיון ללכת לקרוא לנהגי מוניות להשלים מניין. זו המעלה של התפילה בציבור. הפסוק גם אומר, ויאמר יעקב כשהתעורר, "אכן יש ה' במקום הזה ואנוכי לא ידעתי." שמעתי מהבן של הגאון רבי משה לוי זצ"ל שאבא שלו פירש, ואחר כך ראיתי שזה כתוב בעוד כמה ספרים, שאביו זצ"ל פירש, שהפירוש בפסוק הזה הוא, על פי מה שידוע, שיש ארבע רגליים לכיסא הכבוד. ברגל אחת יש את המלך של החיות, אריה. ברגל שנייה יש נשר. ברגל שלישית יש כרוב, מה שהיה בארון ברית ה'. וברגל הרביעית יש דמות של אדם.

12:25האדם הזה, זה היה דמותו של יעקב אבינו שחקוקה בכיסא. עכשיו, יעקב אבינו, לפני שהוא עלה בחלומו ונגלה אליו הקדוש ברוך הוא, הוא לא ידע שהוא גם חקוק בכיסא. הוא ידע שהכיסא של הקדוש ברוך הוא עומד על שלושה רגליים. מה עם השלושה רגליים? אריה, כרוב, ונשר. אבל הוא לא ידע שגם הוא חקוק, לכן... כשיעקב התעורר הוא אמר: "ויאמר אכן יש ה' במקום הזה ואנוכי לא ידעתי." "אכן" ראשי תיבות: אריה, קרוב, נשר. ידעתי שיש השם במקום הזה, אבל "ואנוכי," "אנוכי" זה ראשי תיבות: אריה, נשר, קרוב. יעקב אמר: "אני את החלק שלי שגם אני חקוק בכיסא לא ידעתי." ועל זה מספרים מעשה משעשע שהיה פעם אחת איזה כומר שרצה להילחם ביהודים. כשהוא רוצה להילחם ביהודים הוא צריך למצוא סיבה. איך הוא יילחם ביהודים בלי סיבה? לכן הוא הולך למלך ואומר לו: "הדת שלנו, הנוצרים, היא הדת האמיתית. הדת היהדות היא שקרית ואני אוכיח לך כך על ידי ויכוח. בוא נתווכח עם חכמי היהודים. מי שינצח יזרקו אותו לאש." אמר לו המלך: "מאיך נדע מי נצח ומי לא נצח?" אמר לו: "הראשון שיגיד 'אני לא יודע'." ביהודים כשהוא רוצה להילחם ביהודים הוא צריך למצוא סיבה. איך הוא יילחם ביהודים בלי סיבה? לכן הוא הולך למלך ואומר לו: "הדת שלנו, הנוצרים, היא הדת האמיתית, והדת היהודית היא שקרית. ואני אוכיח לך כך על ידי ויכוח. בוא נתווכח עם חכם מחכמי היהודים. מי שינצח, יזרקו אותו לאש." אמר לו המלך: "איך נדע מי ניצח ומי לא ניצח?" אמר לו: "הראשון שיגיד 'אני לא יודע'..."

13:56תפסו אותו, החיילים שלכם יזרקו אותו לאש. הקומר הזה היה מלומד, ככה שזה היה קשה מאוד, אף אחד לא ידע, איזה שאלות הקומר ישאל. הרבנים עשו טעניות וסיגופים. מי מוכן ללכת להילחם עם הקומר הזה? הראשון שאומר "אני לא יודע" זורקים אותו לאש. ופתאום הגיע לאותו מקום יהודי פשוט, עם הארץ, לא יודע ללמוד, לא יודע כלום. שואל את הרב, מה קרה, כולכם מצטערים? אמר לו הרב, מה, זה אתה? אתה יודע איזו גזירה נוראה? יש לנו כזאת גזירה נוראה, גזירה הזו באופן כזה שהקומר אמר שמי שמתווכח איתו, ואם הוא הראשון אומר, "אני לא ידעתי, אני לא יודע," זורקים אותו לאש. מה אתה אומר? מי יכול ללכת? אמר להם, "מה הבעיה? אני אלך." אמרו לו, "אתה תלך?" אמר להם, "בטח." הוא הולך, והקומר מגיע, לבית המלך והוא מגיע לשתי מגיעים והקומר מזלזל ואומר לו, "אתה תתווכח איתי? אתה לא יודע כלום. אתה עם הארץ. מה לך מה אכפת? תן לי רק לשאול אותך שאלה ראשונה." והוא שואל את הקומר שאלה ראשונה. הוא אומר לו, "תסביר לי מה פירוש הפסוק שפה יעקב אומר 'ואנוכי לא ידעתי.'" הקומר אומר לו, "הפירוש של הפסוק זה אני לא יודע." לבית המלך והוא מגיע לשם. מגיעים והקומר מזלזל ואומר לו: "אתה תתווכח איתי? אתה לא יודע כלום, אתה עם הארץ. מה לך אכפת? תן לי רק לשאול אותך שאלה ראשונה." והוא שואל את הקומר שאלה ראשונה: "הוא אומר לו: 'תסביר לי מה פירוש הפסוק שבו יעקב אומר ואנוכי לא ידעתי.'" הקומר אומר לו: "הפירוש של הפסוק זה 'אני לא יודע.'"

15:24איך ששמעו החיילים את הכומר אומר "אני לא יודע," תפסו את הכומר וזרקו אותו לאש. המלך כל כך שמח, הנה הוא ניצח, ואת הכומר הרשע חזר לקהילה היהודית. כולם שמחו ושיבחו אותו. והרב של היהודים אמר לו: "תספר לנו מה קרה." אז הוא אמר: "הנה, שאלתי את הכומר מה הפירוש 'והאנוכי לא ידעתי.' הוא תרגם לי 'אני לא יודע,' וזהו, וזרקו אותו לאש." הרב כל כך נהנה מהרעיון, אמר לו רק תסביר לי מי נתן לך את הרעיון הזה. אמר לו העם הארץ, אותו יהודי, אמר לו תקשיב, אני כשהייתי ילד בתלמוד תורה, הרב שלי לימד פרשת ויצא, כשהוא לימד את הפרשה הזאת, בדיוק בפסוק הזה נרדמתי. כשהתעוררתי, שאלתי אותו כבוד הרב, מה הפירוש המילים והאנוכי לא ידעתי? אז הרב אמר לי, אני לא יודע. טוב, הלכתי למנהל, שאלתי את המנהל מה הפירוש והאנוכי לא ידעתי, הוא אמר לי: "גם אני לא יודע." הלכתי ושאלתי את הרב, שאלתי עוד רב, ועוד רב, וכולם אומרים לי: "אנוכי לא ידעתי." עד ששאלתי את גדול הדור, כבוד הרב. שאלתי: "מה זה אנוכי לא ידעתי?" הוא אמר לי: "אני לא יודע." אמרתי: "אם גדול הדור לא יודע, כל שכן שאותו כומר לא ידע." זאת אומרת שהקדוש ברוך הוא רוצה להביא ישועה גם על ידי טעויות ומחשבות של אנשים. הקדוש ברוך הוא מביא את הישועה ופסוקף.

16:52יעקב אבינו נודר נדר ועידר יעקב נדר לאמור יהיה אלוקים עמדי אם ישמרני בדרך הזה אשר אנוכי הולך ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש. יעקב אבינו מתפלל לקדוש ברוך הוא שייתן לו לחם לאכול ובגד ללבוש. שואל הכלי יקר, מה זה "אם יהיה אלוקים עמדי"? תבטח בקדוש ברוך הוא. מה זה "אם"? אם זה לשון תנאי. השאלה היא, יהיה או לא יהיה? מה זה "אם יהיה אלוקים עמדי"? לשון אם לא שיסתפק חלילה שהקדוש ברוך הוא לא יעזור לו אלא לפי שכאן התפלל על חיים רוחניים שזה תלוי בבחירה של האדם כמו שאמרו חז"ל בברכות הכל בידי שמיים חוץ מיראת שמיים. זאת אומרת שיעקב אבינו פה לא התפלל על חיים גשמיים אלא יעקב אבינו התפלל על חיים רוחניים. אם יהיה אלוקים עמדי ושמרני בדרך הזה הכוונה שהקדוש ברוך הוא יהיה איתי ויעזור לי. השאלה היא איך אתה רוצה שהקדוש ברוך הוא יהיה איתך? לשון: אם לא שיסתפק חלילה שהקדוש ברוך הוא לא יעזור לו, אלא לפי שכאן התפלל על חיים רוחניים שזה תלוי בבחירה של האדם. כמו שאמרו חז"ל בברכות: "הכל בידי שמיים חוץ מיראת שמיים". זאת אומרת, יעקב אבינו פה לא התפלל על חיים גשמיים, כי יעקב אבינו התפלל על חיים רוחניים: "אם יהיה אלוקים עמדי ושמרני בדרך הזה". הכוונה שהקדוש ברוך הוא יהיה איתי ויעזור לי. הבעיה היא איך אתה רוצה שהקדוש ברוך הוא יהיה איתך?

17:54ויעזור לך בקיום המצוות, הרי זו בחירה של כל אדם באשר הוא. ואם זו בחירה של כל אדם באשר הוא, זה תלוי בך. לכן הוא התפלל בכל אופן: ריבונו של עולם, למרות שזה תלוי בבחירה, אני מבקש ממך שהפוז יהיה שונה מהכלל, ואתה תהיה איתי. ולכן הוא אמר בלשון: אם יהיה אלוקים עמדי. ומה הוא מבקש? יעקב, אין לו הרבה דרישות. ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש. לחם. לא פינוקים, לא שוקולדים, לא מעדנים. בגד ללבוש. בגד, רק שאני אוכל ללבוש אותו. מספיק. כמה אנחנו צריכים ללמוד מאבותינו הקדושים? איך הסתפקו במועט? יעקב אבינו, הקדוש ברוך הוא, אם הוא שומע על התפילה שלך, תבקש עד הסוף. מה אכפת לך? לא. נתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש. ובאמת, כותב ספורנו, אחד מהמפרשים על התורה, כאן, שגם הבקשה הזאת שהוא ביקש "ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש," הוא ביקש כך כדי שלא תכריכנו העניות לעבור על דעתו ועל דעת קונו. זאת אומרת, העניות לפעמים יכולה לגרום לבן אדם חס וחלילה לעבור על דעתו ועל דעת קונו. אדם מגיע הביתה, והילדים בוכים, רוצים לאכול משהו ואין מה לאכול, והוא מנסה לצאת למצוא עבודה, לחפש פה שם, אף אחד לא נותן לו עבודה. בסוף, עד שהוא מוצא, מביא איזה חמש שקל הביתה. יש לו עשרה ילדים, מה אפשר לעשות עם חמש שקל לעשרה ילדים? מה אפשר לעשות עם שני דולר לעשרה ילדים? והוא מנסה, מנסה, מנסה, פה מביא חתיכת לחם, פה איזה ירק, והילדים בוכים מרעב, והאישה...

19:13והילדים בוכים, רוצים לאכול משהו ואין מה לאכול. והוא מנסה לצאת למצוא עבודה, לחפש פה, שם, ואף אחד לא נותן לו עבודה. בסוף, עד שהוא מוצא, מביא איזה חמישה שקלים הביתה. יש לו עשרה ילדים. מה אפשר לעשות עם חמישה שקלים לעשרה ילדים? מה אפשר לעשות עם שני דולר לעשרה ילדים? והוא מנסה, מנסה, מנסה. פה מביא חתיכת לחם, פה איזה ירק, והילדים בוכים מרעב, והאישה... מטרידה ומריבות וכל כך הרבה דברים. העניות יכולה להעביר את האדם על דעתו ועל דעת קונו, וזה יעקב אבינו לא רצה. יעקב אבינו התפלל ריבונו של עולם ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש לפחות שיהיה מה לאכול, יהיה מה להתכסות, אני אוכל לשבת ללמוד תורה בשקט, בהשקט ובבטח. וזה באמת כמה צריך לחייב אותנו. לצערנו גם היום בדורות שלנו... בעידן הטכנולוגיה, בעידן ההייטק, בעידן שיש כל כך הרבה שכלולים, כל כך הרבה בזבוז כספים בכל העולם, שיש גם היום אנשים שרעבים ללחם, לפת לחם, בני התורה, אנשים יושבים ועמלים בתורה, בהגיעה, בשקידה, מה הם מבקשים? נתן לי לחם לאכול או בגד ללבוש, וגם את זה, אנשים רוצים לקצץ, אנשים רוצים להוריד, מתקמצנים על הכסף,

20:25מעלילים עליהם את הדברים הנוראיים שהם לא עוזרים לחברה הישראלית או לא עוזרים לעם היהודי. בלימוד התורה שלהם, במסירות הנפש שלהם, כמה גזירות הם מבטלים, כמה גזירות הם דוחים על ידי זה שהם לא מבקשים יותר מ"נתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש." זאת אומרת, הם זכו בתכונה של אבי האומה הישראלית, יעקב אבינו עליו השלום. ואשרי מי שזוכה לתת להם את הלחם לאכול ואת הבגד ללבוש, לפחות. בפרק הפתיחה, פסוק א' והלאה, מסופר על הדרך שהלך יעקב ומצא את זיווגו אצל לבן הארמי. יעקב אבינו יוצא לדרך ומוצא את זיווגו אצל לבן הארמי. הבעיה היא שלבן הארמי לא היה אדם אחד שלא ניסה לנצל אותו, והוא החליט גם לנצל את יעקב אבינו. יעקב אבינו מבקש מלבן, אני רוצה להתחתן עם הבת שלך. בפסוק י"ח כתוב, "ויאהב יעקב את רחל ויאמר, אעבדך שבע שנים ברחל בתך הקטנה." לבן, אני רוצה להתחתן עם הבת שלך. בפסוק י"ח כתוב: "ויעב יעקב את רחל ויאמר, אעבדך שבע שנים ברחל בתך הקטנה."

21:30אני רוצה לעבוד אותך, שבע שנים אני מוכן לבוא ולעבוד אצלך, יום יום, מהבוקר עד הערב, כדי שתיתן לי את רחל. זה מה שאני מוכן לשלם, כי אין לו כסף, כמו שמסופר במדרש, שאליפז תפס אותו בדרך ולקח ממנו את כל כספו, כי אביו, עשיו, שלח את אליפז להרוג את יעקב אבינו, ויעקב אבינו נתן לו את כל כספו, אמר לו: אני חשוב כמת, ואליפז ויתר לו. אבל עכשיו יעקב מגיע בגפו, עם בגד על גופו, וגם זה בקושי, וכשהוא אומר ללבן, את המוהר היחיד שאני יכול להביא לך זה, אהוב, דחייה של שבע שנים בהחל בטחה קטנה, ולבן מוכן. והוא אומר ללבן, בפסוק י"ט, טוב תיתי אותה לך, מלתיתי אותה לאיש אחר. הוא אומר, לא, אין בעיה. טוב תיתי אותה לך, מלתיתי אותה לאיש אחר, תשב איתי, תקבל אותה בסוף. ובאמת אנחנו יודעים שלבן לא נתן את רחל ליעקב על ההתחלה. ובאמת, לכאורה שאלה פשוטה. לבן הוא היה אבי אבות השקרנים. אז למה קוראים לו לבן? היה צריך לקרוא לו שחור. חום לפחות. למה לבן? על זה מסבירים שלבן, המיוחדות שלו הייתה שכל שקר היה לו סיבה, תירוץ. למה הוא שקר? למה זה לא שקר? והיה הופך כל שחור ללבן. המפרשים מסבירים שכאן בפסוק, "ויאמר לבן, טוב תתי אותה לך מתתי אותה לאיש אחר," לבן מכין את התירוץ העתידי שהוא הולך לומר ליעקב אחרי שהוא החליף לו את רחל בלאה.

22:56והיה הופך כל שחור ללבן. המפרשים מסבירים שכאן בפסוק "ויאמר לבן טוב תיתי או תלך מתי אותה להשחיר שווי מדי" לבן הכין את התירוץ העתידי שהוא הולך לומר ליעקב אחרי שהוא החליף לו את רחל בלאה, והם מסבירים כך: "ויאמר לבן טוב תיתי או תלך פה בטבע תיתי". הוא רמז לו שאת מישהו ייתן לו זה יהיה לאה. למה? כי בגמטריה הקטנה, גמטריה הקטנה זה האותיות, הן במספר, אבל בלי העשרות והמאות. תיבת איתי עולה בגמטריה תשע. ת' ארבע, עוד פעם ת' ארבע, י' זה אחד, גמטריה תשע. לאה גם עולה בגמטריה תשע. למה זה שלוש? א' זה אחד, ה' זה חמש, תשע. מיטתי עולה בגימטריה שלוש עשרה. מם, תף, תף, כל אחד זה ארבע מאות. יוד זה עוד עשר. רחל, גם רש זה מאתיים, ח' זה שמונה, למד זה שלושים, זה עולה בגימטריה שש מאות ושלושים ושמונה.

24:14אומר לבן ואומר לבן: "טוב תתי אותה לך, תתי שעולה בגימטריא אותה לך, אותה אני אביא לך, מתתי שעולה בגימטריא אותה לאיש אחר, אותה אני אביא לאיש אחר, אני לא אביא לך." זאת אומרת לבן הכין מראש את התירוץ שהוא יאמר על השקר הגדול שהוא הולך ומתכנן לעשות ליעקב אבינו. ובאמת יעקב אבינו... עובד שבע שנים, ויעבוד יעקב ורחל שבע שנים, שבע שנים קשות וארוכות, אבל היו בעיניו כימים אחדים באהבתו אותה. וכשהוא גומר לעבוד את השבע שנים, סוף סוף הגיע הרגע. אומר יעקב אל לבן: "הבא את אשתי, כי מלאו ימיה ואבואה אליה". ויאסוף לבן את כל אנשי המקום ויעש משתה. לבן עושה משתה, ויעקב אבינו הגיע למשתה בתוך התן. ויעקב אבינו ידע שלבן יכול להחליף לו את האישה הזאת, לכן הוא גילה לרחל סימנים, אמר לה שלושה סימנים: את המצוות שהאישה חייבת בהן, חלה, נידה, והדלקת הנר של שבת. ולבן לוקח את לאה ביתו, ומביא אותה ליעקב אבינו.

25:42זאת אומרת, יעקב עובד שבע שנים, ובסוף מקבל משהו שהוא לא רצה, משהו שהוא לא תכנן, משהו שהוא לא חפץ בו. איזו תגובה הייתה לכל אדם אחר, שהיו עושים לו כזה דבר? שבע שנים לעבוד, ובסוף מתאכזב. בסוף, כשהאדם מקבל דבר אחר ממה שהוא רצה, כמה מריבות האדם היה עושה, כמה ויכוחים. אם הוא היה גם חזק ובריון היה נותן מכות כמו שצריך, ויעקב? מה אומר יעקב אבינו אחרי שמגלה את התרמית הגדולה? והיא בבוקר, והנה היא לאה. והיום הרלוונטי, שימו לב בכמה מילים הוא אומר: "מה זאת עשית לי?" אם הוא היה גם חזק ובריון, היה נותן מכות כמו שצריך. ויעקב, מה אומר יעקב אבינו אחרי שמגלה את התרמית הגדולה? והיא בבוקר, והנה היא לאה. ויאמר ללבן, שימו לב בכמה מילים הוא אומר: מה זאת עשית לי? הלו ברחל עבדתי עמך, ולמה רימיתני? לא מכות, לא ויכוחים, לא צעקות. למה רימיתני? למה אתה מרמה אותי? לבן, זה היה התפקיד שלו לרמות. אז כשהוא לא מקבל תשובה עליו ולמה רימיתני, יעקב אבינו לא מוסיף ושואל עוד פעם ואומר ללבן את התשובה שרימיתי אותך. הלו, ברחל עבדתי עמך ולמה רימיתני? לא מכות, לא ויכוחים, לא צעקות. למה רימיתני? למה אתה מרמה אותי? לבן, זה היה התפקיד שלו לרמות. אז כשהוא לא מקבל תשובה עליו ולמה רימיתני, יעקב אבינו לא מוסיף ושואל עוד פעם ואומר ללבן: "התשובה שרימיתי אותך היא תשובה שלא ממינה טענה. לא יעשה כן במקומנו לתת את הצעירה לפני הבחירה. למה רימיתי אותך? כי במקומנו לא נותנים את הצעירה לפני הבחירה, לכן רימיתי אותך. נו, למה לא אמרת את זה בהתחלה? למה לא דיברת? למה עד עכשיו עברת את זה? נתת לי לעבוד שבע שנים קשות מהגאות? על דעת זה שאני אקבל את רחל. על זה אין תשובה."

26:59היא תשובה שלא ממין הטענה. לא יעשה כן במקומנו לתת את הצעירה לפני הבכירה. למה רימיתי אותך? כי במקומנו לא נותנים את הצעירה לפני הבכירה, לכן רימיתי אותך. נו, למה לא אמרת את זה בהתחלה? למה לא דיברת? למה עד עכשיו עברת את זה? נתת לי לעבוד שבע שנים קשות מהוגות? על דעת זה שאני אקבל את רחל. על זה אין תשובה. ולבן אומר לו: "מלא שבוע זאת, וניתנה לך גם את זאת בעבודה אשר תעבוד עמי עוד שבע שנים אחרות." לבן אומר לו: "אתה רוצה רחל? תעבוד עוד שבע שנים ותקבל אותה." ובאמת, יעקב אבינו לא נלחם, לא מתנגד, לא מתעצבן. הוא עובד עוד שבע שנים, ומקבל את רחל. באמת. על הפסוק "ויאמר לבן: לא יעשה כן במקומנו לתת הצעירה לפני הבחירה," יש מן הפוסקים שאומרים, הנה, לומדים מלבן. שלבן הארמי, מה אמר? לא יעשה כן במקומנו לתת הצעירה לפני הבחירה. לא נותנים את הצעירה לפני הבחירה. אז אותו הדבר גם בגילאים: כשיש אדם בגיל 20, ואח שלו בן 19, הגיל 19 לא יעקוף את הבן 20. אבל רוב הפוסקים פסקו לדינה, עלינו היום יש שתי אחים: אחד אח בן 20 ואחד אח בן 19. הבן 19 מצא את זיווגו, מצא את השידוך שלו. הבן 20 עוד לא מצא. האם מותר לבן 19 להתחתן לפני אחיו הגדול או אסור?

28:14יש מן הפוסקים שאומרים, הנה, לומדים מלבן, שלבן הארמי, מה אמר? "לא יעשה כן במקומנו לתת הצעירה לפני הבכירה." לא נותנים את הצעירה לפני הבכירה. אז אותו דבר גם בגילאים, כשיש אדם בגיל 20, ואח שלו בן 19, הגיל 19 לא יעקוף את הבן 20. אבל רוב הפוסקים פסקו לדינא, שהמנהג הזה היה רק אצל לבן. בדורנו אנו, ובוודאי להלכה ולמעשה, כל מי שמוצא את זיווגו יכול לבוא ולעקוף. אחים, הרבה מן הפוסקים כך פוסקים, כמו שהיה לנו בסייעתא דשמיא, בספר שלנו, בשו"ת אח טוב לישראל, חלק ב' סימן מ', מי שרוצה יוכל לראות שם. כך שלא לומדים את הדבר הזה מלבן הארמי. לפסוק למ"ד א'. מובב, היער אדוני כסנועה לאהבה יפתח את רחמה ורחל הכרה. אומר האור החיים הקדוש, על פי הגמרא בבבא בתרא דף קכ"ג עמוד א', מה הפירוש של לאה הייתה סנועה? שהיו אומרים, זו אשתו של שונא עשיו, ואם לא הייתה מביאה ילדים, היו אומרים, שכנראה היא באמת לא שייכת לצדיק יעקב אבינו. ועל כן הוא יפתח את רחמה. זאת אומרת,

29:32היה ידוע מה שהיו אומרים האנשים, שיש שתי בנות ללבן, שתי בנות לרבקה: הגדולה לגדול והקטנה לקטן. הגדול זה עשו, הוא יתחתן עם לאה. הקטנה זו רחל, היא תתחתן עם יעקב. והנה פה לאה זוכה להתחתן עם יעקב ולא מצליחה ללדת ילדים. אז אנשים יגידו, רגע, כנראה היא שייכת לשונא, היא שייכת לעשו, היא לא שייכת לצדיק ולכן היא לא מצליחה ללדת. מצליחה ללדת ילדים. וירא ה' כי שנואה לאה, וחשש הקדוש ברוך הוא שלא יגידו הנה לאה היא שנואה, היא שייכת לשנוי, ויפתח את רחמה, ורחל עקרה, שלא יוציאו שם רע על הצדקת לאה. בפרק ל', פסוק י"ד, מובא הסיפור על הדודאים. זאת אומרת, ראובן, הבן של לאה... הולך ומביא דודאים, הדודאים יש להם סגולה לפריון. והנה לך ראובן בימי קציר חיטים וימצא דודאים בשדה ויביא אותם אל לאה אמו. ותאמר רחל אל לאה תני נא לי מדודאי בנך. היא מבקשת תביא לי קצת דודאים. לאה יש לה כבר כמה ילדים, רחל אין לה ילדים. אמרה תביאי לי דודאים. פה רחל...

30:45כשהיא מבקשת, הייתה צריכה לענות בשמחה: "בטח, את אחותי! את ויתרת לי על בעלך, את אמרת שאני אקח אותו, ילדת לי את הסימנים." במקום זה, מה אנחנו רואים? שרחל, אחרי הבקשה הזאת, לא עונה לה. זאת אומרת לה: "המעט קחתך את אישי ולקחת גם את דודאי בני?" זאת אומרת, לא רק שלקחת את בעלי, גם לקחת עכשיו את הדודאים. ולכאורה, רחל הייתה צריכה לענות לה. מי לקח למי את הבעל? הרי כולם אמרו: הגדולה לגדול והקטנה לקטן. אני הייתי אמורה להיות האישה היחידה ליעקב אבינו, ופה מה קורה? לא רק שאני ויתרתי לך וגיליתי לך את הסימנים והסתכנתי שאני אצטרך להתחתן עם עשו, זאת ועוד את עכשיו אומרת שאני לקחתי לך את בעלך! איפה הבושה? ואחרי זה לא נעלה ככה. רחל אומרת ישר, צודקת, לכן נשכב ונדמה גם הלילה, אין בעיה, היום הוא יהיה שלך, תחת דודאי בנך. זאת אומרת, שרחל הייתה כל כך צדקת, וכשהיא ויתרה ללאה על בעלה יעקב אבינו, היא לא נתנה לה את ההרגשה שזה ויתור, היא נתנה לה את ההרגשה שזה מגיע לה בצדק, שזה מגיע לה על פי כל מידות האמת והיושר.

32:13ולכן, כשרחל באה לבקש את הדודאים, לאה לא חשבה את רחל בתור אחת שלוקחת לה את בעלה, "המעט קחתך את אישי, ולקחת גם מדודאי בני." זאת אומרת, אדם שצריך לעשות חסד, צריך לעשות חסד מושלם. לפעמים האדם עושה חסד, וכל השכונה יודעת שהוא עשה חסד. כל העיתונים מלאים בתודות לנדיב, רודף הצדקה והחסד, שמתקשרים למערכת העיתון. מי שילם לכם על המודעה? מתברר שאותו אדם שעשה חסד הוא גם זה ששילם על המודעה, כדי לפרסם את עצמו. זאת אומרת, העמידה הזאת של עשיית חסד לשם שמיים, היא נלמדת מרחל. היא עושה חסד עם לאה, וגורמת לה להתחתן עם בעלה, מבטלת על בעלה בשבילה, בסיכון שהיא אמורה להתחתן עם עשו, ולא מדברת, ולא מגלה, אפילו לא רמז קטן שהיא ויתרה על הדבר הכי גדול בחיים שלה. וגם אחר כך, כשהיא מבקשת דודאים ולא נענית בשמחה, היא לא מגלה לה קצת מה עומד מאחורי הקלעים.

33:14וזה הדבר הנורא ביותר והמפעים של רחל אמנו. ובאמת בדבר הזה הקדוש ברוך הוא עצמו מתרגש כמו שמובא בנביא כשעם ישראל יגלו ויצאו מארץ ישראל, כל אבות העולם והאימהות יבקשו על אותם יהודים שגולים בסבל. והקדוש ברוך הוא לא שומע להם. למה? הוא אומר להם, הם הכניסו צלם בהיכל, הם הכניסו עבודה זרה, איך אני יכול לסלוח להם? עד שמגיעה רחל, רחל מבכה על בניה, מענה את עיניה. רחל בוכה ואומרת לקדוש ברוך הוא, ריבונו של עולם, אני הכנסתי גם את צרתי לביתי, ולא רק שלא הפרעתי לה להיכנס, עוד עזרתי לה, ועוד לא נתתי לה הרגשה בכלל שאני עושה לה טובה. אז אתה הקדוש ברוך הוא אומר אם יכניסו לך עבודה זרה, איזה פסל שאין לו לא גוף ולא דמות הגוף, אין לו שום דבר, אין לו רוח חיים, אין לו כלום. מזה אתה הקדוש ברוך הוא כועס על בניך, והקדוש ברוך הוא אומר לרחל אמנו, מנעי קולך מבכי ועינייך מדמעה כי יש שכר לפעולתך ושבו בנים לגבולם. הקדוש ברוך הוא מבטיח לה את התפילה שלך אני מקבל הודות לאותו דבר גדול שעשית. ובאמת מספרים על הגאון רבי חיים שמולביץ, אחד מגדולי הדור הקודם.

34:41ספרים שכשהוא הגיע לקבר רחל, פתאום שמעו אותו בוכה ואומר לרחל, אמא, הקדוש ברוך הוא אומר לך, מנעי קולך מבכי ועינייך מדמעה, אבל אני מבקש ממך שאל תפסיקי לבכות על בנייך שנמצאים בגלות. אל תפסיקי לבכות עד שעם ישראל יחזרו ויתקבצו מכל הגלויות ויבוא הגאולה. והכוח הזה של רחל אמנו, היא זכתה לזה בזכות הוויתור המוחלט, הוויתור האמיתי, הוויתור הנסתר, כמה גדול כוח של מתן בסתר, של צדקה, של חסד בסתר, באופן כזה שהשני לא יודע, והאדם מתגבר ולא מגלה לו, אפילו שיש לו אמצעים והזדמנויות ואפשרויות לגלות. לאחר שלבן החליף את משכורתו של יעקב, עשרת מונים. כל פעם לבן מחליף וגונב אותו, ומשקר: "לא כל כך התכוונתי, אתה לא שמרת טוב, אתה לא זה, אתה לא זה." כל פעם מצא לו איזה דבר כדי לנשל את יעקב מהמשכורת. יעקב עושה איתו איזה הסכם, וההסכם הזה מצליח בסייעתא דשמיא. יעקב בסוף מחליט שהוא בורח מלבן הארמי. ומובא בפסוקים, פרק ל"א פסוק י"ט שלפני שהם ברחו...

36:07מלבן וצגנוב רחל את התרפים. ויש בזה מחלוקת במפרשים. לדעת רש"י, משם המדרש רבה בעין יעקב, שעשתה את זה להפרישו מהעבודה זרה. היא לא רצתה שאבא שלה ימשיך להתעסק בעבודה זרה, בתרפים. היא דאגה גם לאביה. הרשב"ם כתב, שעשתה זאת כדי שלא יגידו ויודיעו ללבן, כי רוצה יעקב לברוח שהיה בכוחם לזה. זאת אומרת, התרפים האלה זה לא היה סתם פסל. התרפים האלה היו יודעים עתידות. ולכן לבן היה עובד אותם. על ידי זה, לבן היה יודע עתידות. לבן היה לו כוח לדעת כל מיני דברים על ידי אותם תרפים, ורחל פחדה שלבן ידע מהתרפים שיעקב בורח וגם ידע לאן. לכן גנבה אותם והחביאה אותם, שלא יישארו אצל יעקב. באמת יעקב בורח אצל לבן, באמת יעקב בורח אחרי שיעקב בורח.

37:07לבן נודע לו הדבר, לבן רודף אחרי יעקב, ויוגד ללבן ביום השלישי כי ברח יעקב. ויקח את אחיו עמו וירדוף אחריו דרך שבעת ימים וידבק אותו בהר הגלעד. לבן הארמי רודף אחרי יעקב, ואז כשהוא פוגש את יעקב, הוא אומר ליעקב: מה עשית? ותגנוב את לבבי ותגנוב את בנותיי כשבויות חרב. ולמה נכבדת לברוח ותגנוב אותי ולא הגעת לי בשלחיך בשמחה ובשירים, בתוף ובכינור? לבן, כידוע משקר, גם הפעם אומר: הייתי שולח אותך בטוב ובכינור ובשמחה. למה אתה לא הודעת לי ולא נתתני לנשק לבניי ולבנותיי? אתה הסכל תעשה. יש לאל ידי לעשות עמכם רע, אלוהי אביכם אמש אמר אליי למורי: שמר לך מדבר עם יעקב מטוב. הדרך הוא אומר, הייתי הורג אותך. הייתי אוהב אותך עכשיו. רק מה? לא רק אותך. יש לאל ידי לעשות עמכם רע. זה פלא. בפסוק לפני כן, מה הוא אומר? למה נכבַּדְתָּ לברוח, בְּשִׂמְחָה ובשירים, בתוף ובכינור, ולא נְטַשְׁתַּנִי לנשק לבניי ולבנותיי, אז אתה אוהב אותם. אז איך אתה בפסוק הבא אומר, יש לאל ידי לעשות עמכם רע? אתה רוצה לנשק אותם או להרוג אותם? זה הדרך של לבן הארמי.

38:32שקרים על גבי שקרים, כמה שאפשר לשקר, תשקר. תוך כדי הדיבור שלו הוא סותר את עצמו, לא מעניין אותו. זה התפקיד שלו לשקר, הוא עושה את זה ב-100%. אחרי שלבן יוצא בהכרזה הזאת שיעקב אבינו היה לו עוון, יעקב אבינו עשה לו עוול, בפסוק ל"ו מובא שיעקב אבינו רוצה לריב עם לבן. על מה? שלבן חשד בו שגנב את אלוהיו, את התרפים. זה דבר שכל ילד היה צריך לחשוב עליו: אם זה אלוהים שלך, איך אפשר לגנוב אותם? אבל את לבן זה לא מעניין. לבן הולך ומחפש בכל האוהל של רחל ושל לאה ושל יעקב, ולא מוצא כלום. ואז, אחרי שהוא לא מוצא כלום, כתוב בפסוק ל"ו... שיעקב אבינו רב עם לבן ואיחר ליעקב הירב בלבן סוף סוף יעקב אבינו רוצה להריב עם לבן נו נהיה אקשן נו בוא נראה פה מכות נראה משהו שום דבר ויאן יעקב ויאמר ללבן מה פשעי ומה חטאתי כי דלקת אחרי כי מששת את כל כליי מה מצאת מכל כלי ביתך שים כה נגד אחי ואחיך ויוכיחו בין שנינו זאת אומרת יעקב אבינו המקסימום שהוא רב הוא מדבר כך ערבים

39:58יעקב אבינו היה צריך לעבור, לעבור קורס. איך רבים? תפשיל שרוולים, ומה שאתה יכול לעשות, תעשה! שום דבר. הוא לא רב, ואפילו לא צועק. בינו לבין לבן, יעקב אומר ללבן, מה פשעי ומה חטאתי? איזו מריבה זאת? אלא, זה הכוח של הצדיק. הצדיק גם בשעה שהוא צריך לריב, בשעה שהוא רוצה, להילחם בבן אדם, הוא עושה את זה במינימום האפשרי. פה שכתוב היה בלבן, כמה שפחות. הוא לא מרים ידיים, הוא לא משתולל, הוא לא מאבד את הצפון, הוא לא כועס. ויען יעקב היום אומר ללבן, מה פשעי, מה חטאתי, כי דלקת אחרי. ובאמת אנחנו, שממנו בניו של יעקב, צריכים לדעת, להילחם בבן אדם, הוא עושה את זה במינימום האפשרי. פה שכתוב היה בלבן, כמה שפחות. הוא לא מרים ידיים, הוא לא משתולל, הוא לא מאבד את הצפון, הוא לא כועס. וַיַּעַן יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר לָלָבָן, "מַה פִּשְׁעִי, מַה חַטָּאתִי, כִּי דָלַקְתָּ אַחֲרָי?" ובאמת אנחנו, שממני בניו של יעקב, צריכים לדעת, שהדרך של עם ישראל זה לא מריבות. הדרך של עם ישראל זה שלום. כל הדרך של התורה היא דרכיה דרכי נועם, וכל נתיבותיה שלום. תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם. גם כשצריך לריב, צריך לעשות את זה כמה שפחות, כמו שיעקב אבינו. ואיחר ליעקב הירה בלבן, ויען יעקב ויאמר, מה פשעי מה חטאתי. זהו. לא יותר. אנחנו...

41:18צריכים להידבק בדרכי האבות ובדרכי האימהות, תהי לך בעקבי הצאן הורידי גדיותייך על משכנות הרועים. אנחנו צריכים לצאת בעקבות האבות הקדושים ובעקבות האימהות. כמו שהם שברו את המידות שלהם, שברו את כל דבר שהיה בתאוות הגופניות, אם זה תאוות, אם זה מידות רעות, והצליחו לשבור אותם, ככה גם אנחנו צריכים לשבור אותם באמת על הדבר הזה. בירב בלבן, אפשר להוסיף מה שהגאון רבי אורחם אמיר, אחד מגדולי המשגיחים בדור הקודם, ששמעתי את הרעיון הזה מתלמידו, הרב ישכר נצבחר, זכר צדיק לברכה, שאחרי שיעקב אבינו אומר את כל הווידוי הארוך הזה, המשתפך, כמה הוא טרח ויגע על ה... ממון, בעבודה, הייתי ביום, אכלה ניחורי, וקרח בלילה ואבדת שנתי מעיניי. לא ישנתי, לא אכלתי, הכל עשיתי בשבילך. כך הוא אומר ללבן, ובידוי כל כך ארוך: זה לי עשרים שנה בביתך, עבדתי לך ארבע עשרה שנה בשתי בנותיך, ושש שנים בצאנך, ואתה חלפת את משכורתי עשרת מונים. ושוב, הוא אומר ללבן: אתה שקרת, אתה רימית, אתה, אתה, אתה, אתה, אתה. בסוף לבן אומר לו בפסוק ג': ויען לבן ויאמר אל יעקב...

42:44הבנות בנותיי, הבנים בניי, והצאן צאני, וכל אשר אתה רואה לי הוא. איזה מין דבר זה? יעקב אבינו אמר לו, אני עובד אצלך 21 שנה. בכל פעם שאתה מביא לי משהו, עד שאתה מביא לי, אתה גונב אותי פי עשר. כשהבאת לי את רחל בהתחלה, אמרת שאתה מביא לי את רחל, הבאת לי את לאה. כל הזמן שקרים וגנבות ושקרים. עכשיו אתה בא, אומר שגנבתי את אלוהיך, ובסוף מתברר שלא. רק עלילות ושקרים כל הזמן אתה. איזה מין דבר זה? ויעקב אבינו שופך את ליבו ללבן. מה לבן אומר לו? הבנות בנותיי, הבנים בניי, הצאן צאני, וכל אשר אתה רואה לי הוא. טוב, טענה לעניין. תגיד, אתה צודק יעקב, אבל יש לי טענות כלפיך. לא. אומר לי יעקב הזאת, כל מה שדיברת לא מעניין אותי. הכל שלי. מה אתה טוען, שעבדת אצלי? בצדק, ביושר, כל זה לא מעניין אותי. כל מה שאתה רואה, לי הוא. אמר הרבי ירוחם, הוא משוגע. לבן הוא משוגע, למה משוגע? הוא אומר לך, הוא עבד לך 21 שנה, מה אתה אומר לו? כל מה שיש לך פה זה שלי. רגע, מה הוא לא שילם לך על זה? הוא גנב אותך, הוא עבד אותך 21 שנה במאמצים, בכוחות נפש אדירים, תענה לעניין. כמו משוגע, לא רואה ולא שומע.

44:02ולמה זה ככה? כי כשהאדם רואה רק את עצמו, לבן בגאווה שלו, במידות הרעות שלו, לא עניין אותו מכל הטענות האחרות שהוא טוען. יעקב אבינו, חתן שלו. לא מעניין אותו. יש לו תאוות, יש לו גאווה, והוא לא יכול להיכנע. לכן הוא כבר באוזניים לא שומע את הטענות, ואומר לו, עזוב, שום טענה לא תעזור לך. למה? הבנות בנותיי, הבנים בניי, והצאן צאני, וכל אשר אתה רואה לי הוא. אין לך ברירה, רק להגיד לי תודה. יש לו תאוות, יש לו גאווה, והוא לא יכול להיכנע. לכן הוא כבר לא שומע את הטענות, ואומר לו, עזוב, שום טענה לא תעזור לך. למה? הבנות בנותיי, הבנים בניי, והצאן צאני, וכל אשר אתה רואה לי הוא. אין לך ברירה, רק להגיד לי תודה. כי כל מה שאתה רואה שייך לי. עד כדי כך הגיעה הגאווה של לבן. ובאמת, זה אנחנו צריכים לדעת וללמוד רעיון. האם אנחנו נהיה כמו יעקב או כמו לבן? האם אנחנו נהיה כמו יעקב, שבשעה שאפילו שהוא רוצה לריב, בשעה שהוא בא להילחם, הוא עובד על עצמו ושומר על איפוק מוחלט, או כמו לבן, שאחרי כל הטענות וכל הווידוי והחשבון נפש הזה, הוא אומר לו: "עזוב, לא מעניין אותי כלום."

45:03ביין לבן בי אומר אלי יעקב, הבנות בנותיי והבנים בניי והצאן צאני וכל אשר אתה רואה לי הוא. זאת אומרת, אני ואין עוד אפסי. אין אף אחד יותר בעולם. הכל הוא ממני מגיע. וזה מגיע ממידת הגאווה. שלא שומעים ולא רואים אף אחד אחר. הקדוש ברוך הוא יעזור שננצל מיצר הרע, מהתאוות הרעות, ומהמידות הרעות. ונזכה לביאת משיח צדקנו במהרה בימינו, אמן ואמן.