הרב אפרים כחלון שליט׳א מעלת כל אחד ואחת מעם ישראל

0:00כיוון שאתה עוסק הרבה בחזרה בתשובה ובזיכוי הרבים, תפצת תורה וכו', היום בעזרת השם נלמד מה זה מעלת עם ישראל ומעלת היהודי. יש יהודי אחד, הוא נמצא בדרום ג'מייקה, ויש חשש שאם לא ילכו להציל אותו, הוא יתאסלם, הוא יתנצר, הוא יתנשא זק"א, ומישהו יודע שהוא יכול להשפיע עליו, אקו. ולאמר לך, תקשיב, מה, אני אעזוב את התורה, אעזוב את הישיבה, אעזוב את זה, אעזוב את המשפחה, אעזוב את האישה, את הילדים, בשביל איזה יהודי אחד בדרום ג'מייקה? בסדר, פה אני אחזיר אלף יהודים. דווקא אותו, שם שם. מה אתה אומר?

1:03יש עניין ללכת ו... אם אתה יודע שיש מישהו מיוחד שרק אתה יכול להשפיע עליו, יש עניין ללכת ולחזר אחריו כל כך ולטרוח, לא שאתה אומר, כמו שאומרים: "אבותיי, אם הרב יבוא אליו, אלף פה יהיו עוד אחרים שיעשו." זה העניין, אבל זה רק אתה. כן, כמו שאתה אמרת, זה לא אומר שיש 70 שנות עוד דברים. זה אומר, כדי להבין מהי המעלה של כל יהודי ויהודי, נצטרך ללמוד קצת כמה מקורות, כמה רמזים שיש במעלה של כל אחד ואחד מעם ישראל.

2:05זה גם יהיה דבר שקשור לפורים, כיוון שבפורים המן בא להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים, טף ונשים, נער וזקן - כולם ביום אחד. זאת אומרת, הייתה לו בעיה שאפילו יהודי אחד לא יישאר. למה המן היה כזה קיצוני? הוא היה פנט. המן זה פנט לגמרי. מה אכפת לך אם יש פה שני יהודים, שם שלושה יהודים? הרקת את כל עם ישראל? לא להשמיד את כל היהודים, מנער ועד זקן, טף ונשים ביום אחד? מה יש לו להמן הרשע? שהוא היה מקור הטומאה. בספרים הקדושים כתוב שהמן היה משכן של הסיטרא אחרא בעצמו בעולם הזה. לא הרבה קיבלו את התואר הזה בהיסטוריה.

3:09אמן היה הרי מזרע עמלק. וכמו שכתוב שכל זמן שאין עמלק מחוי מן העולם, הכיסא של הקדוש ברוך הוא לא שלם. ככה גם אם עמלק נמצא בעולם, אפילו אם יש יהודי אחד בעולם, הוא לא רגוע. למה? כי אם אנחנו נדע מה העוצמה של יהודי אחד, אנחנו וואו. אז כדי להבין את זה, הוא מביא בשם החפץ חיים שאמר, שכדאי שכל העולם הזה ייברא 6,000 שנה, ויעבור את כל המלחמות, את כל הניסיונות, את כל הקשיים. כל העולם יעבור כל זה, כל זה, כל זה, בשביל שיהודי פעם אחת יגיד "ברוך הוא וברוך שמו". הוא המשיך ואמר, אלף "ברוך הוא וברוך שמו" זה כמו "אמן" אחד, אלף "אמן" אחד זה כמו "אמן יש"ר רבה" אחד, אלף "אמן יש"ר רבה" אחד זה כמו מילה אחת של תורה.

4:10אז כדי שיהודי אחד יגיד ברוך הוא וברוך שמו ועוד את הקדוש ברוך הוא, היה שווה שהעולם יעבור ששת אלפי שנה את כל מה שהוא עבר. כן. עכשיו בעצם, בזוהר הקדוש כתוב, יש בספר הדצניעותא, בחלק היותר קבלי שנמצא בזוהר, כתוב שהקדוש ברוך הוא... והתורה ועם ישראל זה גוף אחד. מה זה גוף אחד? אם, למשל, אדם כואב לו ביד, הוא הולך לרופא. הרופא אומר לו, "תקשיב, יש לי פטנט טוב פה. פשוט היד כואבת לך, התעלם ממנה. כל הגוף שלך לא כואב. מה אתה, גם אתה פנט מדקדק? האצבע הקטנה כואבת? יש לך 248 איברים והזרת כואבת לו." וואלה, הכל תפקד, כאבים, מה יש לך? ואתה משוגע. זה בעצם אחת מהסיבות שהקדוש ברוך הוא עשה את מצוות עשה ואת מצוות לא תעשה, כנגד האיברים והגידים שיש באדם. למה? כי אם בן אדם יאמר: "מה אתה רוצה להיות? רוב המצוות עשיתי, נכון? מצווה אחת לא עשיתי." מה נאמר לו? חביבי, כשאיבר אחד כואב לך, אפילו אם האצבע הקטנה ברגל נשברה לו, בן אדם נראה נכה.

5:36לא יכול לתפקד, לא יכול להתרכז, הכל מתנפח, כאבים מדהימים. מה יש לך? בעצבה הקטנה יש לך עוד 243 איברים שאתה יכול לטפל בהם ולשחק בהם ולעשות הכל. נכון? למה אתה כל כך מתמקד דווקא על הציפורן הקטנה ברגל, אפילו אם יש לו ציפורן חודרנית? בר מינן זה שהציפורן נכנסת לבשר. בעצבה אחת קטנה, לא משהו רציני. מה קורה? כבר בן אדם לא מתפקד. למה? זה כדי להראות לאדם. אתה אומר שיש 248 מצוות. לא נורא אם לא עשיתי מצווה אחת? חביבי, אם כואב לך איבר אחד אתה לא מתפקד. אותו דבר כך זה במצוות. אותו דבר 365 גידים. אם אתה מוותר על לא תעשה אחד, זה בעיה. אז זה הקשר בין...

6:40התורה והעברים של האדם, אבל עדיין לא הסברנו את הקשר בין התורה לבין עם ישראל. אז יש ראשי תיבות שמובאים בקדמונים, בראשונים, ש"ישראל" זה ראשי תיבות "יש שישים ריבוא אותיות לתורה". באמת הראשונים דנים שיש פחות משישים ריבוא אותיות לתורה. הפני יהושע כבר עומד על זה ועוד כמה. פוסקים אז אומרים שיש 600 אלף אותיות בתורה, כן? יש בערך 300 אלף אותיות, אז שואלים איך יכול להיות. אז יש כאלה שענו שהכוונה שזה עם המילוי שלהם. זאת אומרת, כל אות עם המילוי. מילוי פירושו א'. אתה לא כותב א', אתה כותב אל"ף. יש לנו כל מיני תירוצים, אבל לא משנה, הרמז הזה מובא בראשונים. אז "ישראל" זה 600,000 יוצאי התורה, וכמה עם ישראל תחילתו יצאה ממצרים? גם 600,000. 600,000 כנגד 600,000. בסדר? עכשיו, איך אנחנו קשורים לקדוש ברוך הוא? עכשיו, הקדוש ברוך הוא, כתוב בגמרא במסכת שבת, "אנא נפשי כתבית יהבית."

8:09זאת אומרת, אני, הקדוש ברוך הוא אומר, אותי הכנסתי בתוך התורה. הרמב"ן כותב בפרשת בראשית שכל מילות התורה, כל אותיות התורה, הם שמותיו של הקדוש ברוך הוא. זאת אומרת, אדם שלומד תורה, בעצם הוא לומד את הקדוש ברוך הוא. אז בעצם, עם ישראל, זה כנגד, כל אחד מעם ישראל הוא כנגד כל אות בתורה, והתורה עצמה היא הקדוש ברוך הוא. הקדוש ברוך הוא הכניס את עצמו בתורה. אז יש לנו קשר ישיר בין עם ישראל לתורה, לקדוש ברוך הוא.

9:17עכשיו בעצם, אם ניקח בחשבון, נראה שבמילה 'יהודי' איך כותבים 'יהודי' יפה. עכשיו, אם תשים לב, תראה. שיוד, הי, וו, ודלת - זה מזכיר מאוד את שם השם. אבל אם תיקח את היוד הקטנה במילה "יהודי" ותשים בעוד דלת למטה, יצא יוד-כבב-כ, נכון? תכתוב "יהודי" בכתב רגיל: יוד, כתב מרובע, הי, וו. ד' וי' עכשיו, ה' הקטנה אפשר להשתמש בה גם, כמו אם נשתמש בה. אם נשים אותה מתחתית הד', יצא שם של הקדוש ברוך הוא. עכשיו, ברוך השם, השם זיכה אותי. מצאתי גימטריה מדהימה, ממש מדהימה. זה ממש בסייעתא דשמיא.

10:47לכל הרמז הזה שלמדנו שהקדוש ברוך הוא והתורה ועם ישראל אחד. כן? המילה יהודים, יהודים, שזה כללות כל עם ישראל. איך כותבים יהודים? חזק וברוך. עכשיו בוא נפרק את המילה יהודים. יהוד, איך כותבים יהוד? יהוד ואו דלת, נכון? מה אחר כך?

12:07ה' אחרי זה? חזק וברוך, ד' למטף, נכון? י' עוד פעם, י', ו', ד' ומ'. זה נקרא בספרים הקדושים מילוי האותיות. זאת אומרת, לכל אות יש מילוי. זה בעצם מורה שאין סוף לאותיות, כי כל אות היא מילה בפני עצמה. ואם תפרק את זה עוד יותר, אז עוד פעם, ה"יוד" יהפוך ל"יוד", וה"הא", ה"הא", ה"דלת", ה"דלת". זה עוד פעם, עד אין סוף. נכון? זה מה שאומרים שהשם של הבן אדם. תמון בו שפע רוחני עד אין סוף, כי השם של האדם זה המהות שלו. אז אפילו אם קוראים לו שתי מילים, דן, אז ד' זה ד' למ"טף, נון זה נון ובנון, ומהד' הראשונה יש עוד ד' למ"טף, ולמט למ"טמם ד', ת', ת', ועוד פעם ועוד פעם עד אין סוף. אז פה במילה "יהודים" המילוי של המילה "יהודים" זה כמו שהחשבנו, כמו שאמרנו. עכשיו בוא נחשבן בגימטריה את הכל.

13:36כמה הכל עולה בגימטריה? שרחל בן שוב, תבדוק. רגע, למה 20? זה 26. יהוד ועבדלת. יהוד זה 10, ועבדלת זה עוד 10. ביחד? נכון, יפה.

14:41יפה. עוד 612, זה 58. נכון. עוד 400, זה 62. עוד 300, זה 60. 92, עוד 300. 492, זה עוד 80. זה 582. ארבע מאות תשעים ושתיים. לא יודע, בוא נחשבן: י' ו' זה עשר, ועוד עשרים זה שלושים. א', נכון? א' עשרים ושש, ו' ו' שלושים ושמונה, ארבעים ושתיים. עוד למד, שבעים ושתיים. עוטף? 472 נכון? 492 נכון? 572 למה? 492

16:09לבעלת אותי כבר הורדת לי את החידוש כמעט נכון? 572 שזה בגימטריה כאילו תף, קוף, עין, בית. זה אין איזושהי משמעות למילה, אבל אם תשים לב כמה עולה בגימטריה השם הבעיה ברוך הוא י' כבבקה. יפה, כמה אותיות יש בתורה? באלף-בית, באלף-בית. חזק וברוך. 26 כפול 22? אתה שמח, שבוע נפלא, לא חייב לחשבן.

17:11בדיוק. זאת אומרת, במילה "יהודים" יש רמז במילוי שלה לאותיות התורה, 22 אותיות התורה, ו-26 פעמים שם ה', או 26 פעמים אותיות התורה, או 22 פעמים שם של הקב"ה. וואו. עכשיו בעצם אלו שמעמידים את עם ישראל בכל דור ודור. הגמרא במסכת סוכה בדף מ"ה עמוד ב' כותבת שבכל דור ודור יש לא פחות מ-36 צדיקים. זאת אומרת, חייב להיות בכל דור ודור 36 צדיקים. לא חייב שהם יהיו נסתרים, אבל 36 צדיקים שמגינים על כל הדור ומעמידים את כל הדור. כמובן, בדרך כלל הצדיקים האלה הם עם ישראל והם בעצם מגינים על כל עם ישראל. הם העילנות, הם העילן, השורש של העילן שמחזיק את כל העילן. עכשיו כל אחד ואחד מהעם ישראל יונק בלי שהוא ישים לב מה-36 צדיקים האלה. כמו שהעילן למעלה יש פרי למעלה בראש העילן, בראש העץ, מה הוא יגיד? בונה את השורש, אני לא מכיר בכלל מי הוא בכלל.

18:40אפילו שהשורש תמון באדמה, אבל הוא נהנה ממנו. זה נקרא ישירה. עקיפה, הנאה מתמשכת. אז לכן, יש רמז בזה, שהמילה יהודי, יהודי מצד עצמו, כמה זה בגימטריה? 35. חזק וברוך. עכשיו בגימטריה יש עוד כלל שזה מובא בחיד"א, מובא בעוד ספרים, שהמילה עצמה לפעמים היא גם שווה עוד אחד. לא תמיד. אבל לפעמים בגימטריה יש הרבה רעיונות, בגימטריה שזה אפילו רמז בפסוק ובתורה. שאפילו אם חסר אחד, זה אין בעיה, החיד"א מביא לזה, אסמכתא מהפסוק, אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי, לא משנה. אבל אם תשימו לב, המילה "יהודים", המילה עצמה עולה 36, שזה בדיוק כסך הצדיקים שבכל דור, שהם המקיימים כל אחד ואחד מהם ישראל. עכשיו, המילה "יהודים" בגימטריה, בלי המילוי של המילה "יהודים". יהודים, רגיל. זה י' ה' ו' ד' י' ם'.

20:05חזק וברוך. המילה חסד, חסד, כמה זה בגימטריה? שישים ושמונה. חזק וברוך. יהודים, כמה זה? חשבון, בוא נחשבן. י', 10, א', 15, עוד 75, נכון? אבל בחצת יש עוד 3 אותיות. 75. מה זה אומר? כל התכלית של עם ישראל, של היהודים כשהם ביחד,

21:07זה כשהם יהודים, הם ביחד, כל אחד עושה עם השני חסד, והחסד הכי גדול מה זה? זיכוי הרבים. עכשיו אם תשימו לב, המילה "יהודים" עצמה רומזת לחסד. התוך של המילה "יהודים" רומז לשם השם, רומז לתורה. המילה "יהודי" רומזת לצדיקים. המחנה המשותף של כולם ביחד זה זיכוי הרבים. למה? כי אדם שמזכה את הרבים הוא בעצם עושה נחת רוח לקדוש ברוך הוא. נחת רוח לעם ישראל, עושה נחת רוח לה'. כל פעם עליה של מעלה. הצדיקים של הדור, שהם בעצם מגינים על עם ישראל, גם נהנים מזה.

22:15דבר נוסף יש המושג של יהודי. למה אדם נקרא יהודי? יהודי מלשון הודאה. כולם נקראים על שם יהודה, יהודה הודה במעשה תמר. אבל יש הודאה אחרת, לא הודאה כמו מודה במעשים שלו, אלא הודאה לאשם. כמו מודה במעשים שלו, אלא הודאה לה'. שתי משמעויות יש למילה יהודי: הודאה לה', והודאה על מה שהאדם עשה. רבנו אברהם, בן הרמב"ם, הבן של הרמב"ם, רבנו אברהם, כך קראו לו, הוא כתב דבר מופלא. הוא אומר, למה לרבי יהודה הנשיא קראו רבנו הקדוש? אז בגמרא מבואר שהוא מעולם לא הוריד את ידו מתחת לטבורו, כל חייו. קדוש.

23:16אבל הוא אומר שמכיוון שהיה מודה על האמת, וכל מי שמודה על האמת נקרא קדוש, יש כאלה שהתפרסמו במעלה המיוחדת שלהם. זאת אומרת, היו דבקים באמת ברמה. היה אחד מגדולי ישראל... שמו היה רבי רפאל, משהו, לא זוכר את השם שלו. הוא היה דבוק באמת ברמה בלתי ניתנת להאמין. יום אחד, אחד מהיהודים בעיר שלו תפסו אותו על שהוא גנב מכס, והיהודי טען שהוא לא ידע. עכשיו הרב הכיר בו שהוא יודע גם יודע, רק הוא חשב שלא יתפסו אותו, והעונש שלו היה... אם הוא יוצא חייו במכס, עשר שנים בכלא, ובכלא היו הורגים אותו, מכות, מתעללים בו, אנטישמים, זה כמעט פיקוח נפש. זה בטוח פיקוח נפש, להכניס אותו לכלא, שם כל העבריינים. אבל מה? השופט אמר, אם שני הרבנים הראשיים ישבעו ויבטיחו לי שאתה באמת לא ידעת, אני משחרר אותך.

24:47עכשיו, מצד הדין, פיקוח נפש דוחה את הכל. אחד הרבנים רץ ונשבע. הרב הזה, רבי רפאל, הוציא את השם שלו. מה היה? בחיים שלו לא הוציא דבר שקר מפיו. הוא לא יכול, לא מסוגל. אבל, מה מצד שני? פיקוח נפש, נכון? הוא התפלל לקב"ה של עולם: תהרוג אותי, תיקח אותי, שאני לא אצטרך להוציא משהו, אפילו אם זה מצווה של פיקוח נפש. אבל לא יכול, לא מסוגל. הוא מת באותו יום. כיוון שהוא הרי מוכרח עכשיו ללכת ולהגיד שהיהודי הזה לא ידע שהיה אסור לגנוב מכס או לא ידע את הכללים או משהו כזה. ובאמת הוא ידע שהיהודי הזה כן ידע. כל כך הפריע לו להגיד שקר מהפה, אפילו להציל מישהו. לא מסוגל. להידבק באמת ברמה. עכשיו הרבה שאני נשבע בוודאי, נשבע, הבטיח, להציל יהודים מותר. זו מצווה אפילו. זה אולי מסוגל. זה דרגות של דבקות באמת. רבנו אברהם בן הרמב"ם אומר שרבנו הקדוש נקרא קדוש. למה? כיוון שהיה מודה על האמת. ובאמת אם נתבונן, מה הפירוש של קדוש? רש"י בתחילת פרשת קדושים וגם הרמב"ן כותב, קדושים תהיו פירושים תהיו. מה הכוונה? עכשיו בעצם יש תאווה אחת.

26:14שהיא גדולה מאוד מאוד והיא לא נגמרת לעולם. תאוות כסף נגמרת, תאוות נשים גם נגמרת. מתי שבן אדם זקן, אין לבן אדם עוד כוח לעבוד, אין לבן אדם עוד כוח לרדוף אחרי נשים. אבל יש תאווה אחת שכמה שהוא מזדקן היא רק עוברת. מה היא? כבוד. רק זה. הוא עם רגל בחוץ, לא רגל בקבר, הוא עם רגל בחוץ. אם הוא היה יכול לקום ולהגיד לאנשים שקברו אותו, הלו... מה זו המצבה הפשוטה הזאת? תשים משהו מיוחד. מי עושה את זה? אבל אתה כבר בבני ברק אם אתה נמצא. אה? מה אתה מדבר באמצע השיחה הזו? מה אתה מדבר? או מי שהיה זורק עליו חול, הוא היה זורק עליו חזרה. מה אתה עושה? אתה יודע מי אני? היה באמת פעם איזה עשיר אחד, שלא היה נותן כל כך כסף. והוא כל הזמן חשב, אמר, וואי וואי, מה יספידו אותי אחרי שאני אמות.

27:16אבל מה? יש שתי פרשיות בתורה: אחרי מות וקדושים, נכון? אחרי מות שני בני אהרן וקדושים. אז אמרו על זה רמז: אחרי שבן אדם מת, הוא נהפך להיות שייך לקדושים. זה היה פושע ביום. מת, מת. על החיים אין להם בעיה לדבר, אבל על המתים כן. אחרי מות וקדושים. עכשיו, לדבר לשון הרע על מתים מותר מהתורה. יש רק חרם קדמונים לא לדבר. להרוג בן אדם חי, לגמור אותו, לקבור אותו חי, זה בסדר. ראשון הרע, רכילות, שקרי הכל, אבל מת? לא מתעסק עם המתים. אז הוא, הגביר העשיר הזה, היה קמצן של הקמצנים, לא עזר לאף אחד. אמר, אם אני אמות, מה יגידו עליי? יום אחד, הוא אמר, אני אעשה תרגיל. הלך לבית כנסת, שם תכריכים, שהיה רקום, שם תכריכים, מה שמכסים את המתים. ורקום על זה השם שלו, ושכב בבית הכנסת בפתח. כולם באו על הבוקר, שחרית, רואים, וואו, הגביר שלנו היה רב. אחד אומר לחבר שלו, בוא נראה, הוא היה צדיק. כנראה היה צדיק נסתר. לא נתן צדקה אמנם, אבל כנראה בשקט נתן. השני אומר, וואו, איזה צדיק. כולם מחמאות עכשיו, והעשיר בתוך התכריכים משמין מנחת. וואו.

28:42כל כך הרבה מחמאות, כל כך הרבה דברים טובים, כל החיים שלו הוא לא שמע. אחרי שעה שכולם התאספו, אותו גביר עשיר יוצא מתוך התכריכים, אומר להם: חבל על הזמן. הייתם אחלה, כל הכבוד לכם. והולך הביתה. צריך את התכריכים, הלך הביתה. זה בעצם הבן אדם שגם בתוך התכריכים מחפש את הכבוד. אז להודות באמת, כשבן אדם מודה באמת, טעיתי. לא נכון. אתה צודק, אני לא בסדר. זה בעצם שהוא פורש מהתאווה הכי קשה, התאווה של הכבוד. ומה זה קדוש? קדוש מה זה? פרוש. עכשיו, אם תשים לב, התאווה של הכבוד היא יותר מכל דבר. למה? כי בן אדם לא יעשה עבירה עם אישה אם יגלו אותו. ממה אתה מפחד? זה מה שהגמרא בברכות מספרת על רבי יוחנן בן זכאי שאמר לתלמידיו, לפני שהוא נפטר, הוא אמר להם, הלוואי ותפחדו מהקדוש ברוך הוא כמו שאתם מפחדים מבשר ודם. אמרו לו, מה רבינו, זו הברכה שיש לך? אמר להם, הלוואי. למה? כי מבשר ודם, אם הוא פה, אתם לא הייתם חוטאים, כשהקדוש ברוך הוא פה.

30:29אז זה בעצם הכבוד הוא שעוצר בן אדם מלכתו הרבה פעמים, אז זו הסיבה שאדם שפורש מהדבר הזה פורש, שובר לעצמו את המושג הזה של כבוד. כבוד וכל הבלאגן, ולא יכול להודות על האמת, אז זה בעצם נקרא קדוש. וזאת הדרגה שגדול התנאים, אחד מגדול התנאים, רבנו הקדוש, רבי יהודה הנשיא, השתחווה. זאת אומרת, להודות על האמת. לפעמים בן אדם אומר לך, וואו, ותחשוב בן אדם בא, דורש, אומר חידושים, אומר דברים, אומר זה, פתאום מתברר לו שהכל טעות. לפני התלמידים שלו, לפני האנשים.

32:04והוא צריך לבוא להודות בפני כולם, להגיד להם, טעיתי. זה צריך להיות חצי מלאך. במיוחד אם הוא ראש ישיבה גדול, במיוחד אם הוא מפורסם. שבן אדם יתמודד ויעמוד עם הכבוד, הוא צריך להיות בין מלאך למלאך וחצי.

33:06כשבן אדם דורש כבוד, נקרא לזה ככה - הוא מבקש כבוד. אז זו בעיה. היה סיפור פעם אחת, אני חושב שסיפרתי אותו, שהגיע איזה רב גדול לאיזה בית כנסת בימים נוראים. שאלו אותו ליד מי תרצה לשבת? אז הוא בדק, בדק, בדק, וראה איזה יהודי זקן שיושב בצד ומתפלל בכזאת דבקות, ובדיוק היהודי הזה הגיע לסוף התפילה לפסוק, "ונפשי כעפר לכל תהיה."

34:08ממש אני אהיה כמו עפר וזה וזה. אמר כך יהודי כזה בוכה, מתפלל וזה. אני אהיה לידו. טוב? היה לידו. היום הראשון היה בהתעלות גדולה. ביום השני בראש השנה העלו לתורה אנשים. ואת הזקן הזה במקום לתת לו עלייה של שלישי. שלישי זה כאילו עלייה חשובה כי זה כהן לוי. וזה הראשון החשוב בישראל. השמש נתן לו רביעי. אז הזקן הזה פתח עליו את הפה: תגיד לי, מי מינה אותך לשמש? אפילו נפתלי טורס אתה לא יכול להיות. גרביים אם לא הייתי קונה ממך לפני כל בית הכנסת. מה, אתה יודע מי אני בכלל? אתה נותן לי רביעי? מי אתה בכלל? אלף כמוך לא שווים לרגל שלי. כל בית הכנסת מנסים להרגיע אותו. הוא התבלבל. אל תתבלבל, זה. הוא חולה. וואו, והוא לא נרגע. טוב. נגמר ראש השנה, נגמרו התפילות בבית הכנסת. הרב הזה שהגיע להתארח אמר שהוא חייב לדבר עם הזקן. מצד אחד, בתפילה הוא בוכה ונפשי כאפר לכל תהיה. מצד שני, כשהשמש קצת פוגע בו ולא מעלה אותו לתורה לעלייה חשובה, נותן לו עלייה אחר כך. מה? מה אתה בוכה? מה אתה צועק? אז הגיע סוף ראש השנה, אמר לו: "סלח לי, אתה יכול לענות לי על שאלה? אבל אל תתעצבן מראש, איך תדע מה הוא יגיב?"

35:37אמר לו, "תענה לי רגע, איך יכול להיות שבתפילה אתה מתפלל ונפשך כאפר הכל תהיה בוכה, מתמוטט ממש ומתפלל ו... וואו, קודש קודשים. רק השמש נתן לך עלייה רביעי, והתפרצת עליו כמו איזה ארגש." אמר לו, "אז כן, זה לא קושיה בכלל, זה לא שאלה. פשוט, פה אני מדבר לקדוש ברוך הוא. ברור, בפני הקדוש ברוך הוא אני כלום, ונפשי כאפר הכל תהיה לקדוש ברוך הוא. אבל מה נראה לך שבשביל הטמבל הזה, השמש הזה..." שלא יודע כלום ממינו ומשמאלו, ואלה אותי רביעי. נראה לך שגם אני ונפשי כאפר הכל. למה אתה יודע מי אני בכלל? והוא התחיל לספר לו. בדיוק זה בעצם מלמד אותנו שכשבן אדם הוא חולה כבוד, שום דבר לא יעזור בראש השנה.

36:38עכשיו, עכשיו, עכשיו, עכשיו התפללת, ועכשיו חותמים. ועכשיו, שנייה, אז נחזור חזרה למעלה של הכבוד, המעלה של הכבוד. היא כל כך כל כך כל כך גדולה, שאדם שמצליח להתמודד, הדרגה שלו היא נהפכת לקדוש פרוש. כמובן, כמובן, כשבן אדם מזכה את הרבים, הוא צריך לדעת... איך לעשות כל דבר, ולא... שלא יהיה חילול השם, או משהו כזה. למשל, נגיד, בן אדם מסר איזו הרצאה, באיזשהו מקום, וטעה בפרט מסוים. אז הוא ירצה להיות צדיק, מה הוא יגיד? או, כל מה שאמרתי לכם זו טעות, ורוצה להראות כמה הוא מוכן להודות על האמת. לא, יהיו שם חוזרים בתשובה, יגידו, אה, אז כל מה שהוא אמר, שיש אלוקים, זה טעות, חס וחלילה. כל מה שזה התורה, זה... לא.

38:06דבר ספציפי. זה טעיתי, זה לא הייתי בסדר, זה זה... על זה נאמר אל תהי צדיק הרבה. אוקיי, אבל אם הוא יודע משהו, האם יש אמת עולמית שהוא לא יודע? הגמרא אומרת, במסכת בבא מציעא דווקא גמרא המודפסת. בשלושה דברים, תלמידי חכמים מותר להם לשנות בדבריהם. בדבריהם לשנות קצת, לשקר. במסכתא, בפוריה ובאושפיזה. במסכתא, שואלים אותו, תגידי, אתה יודע מה זה מסכת עבודה זרה? אה, לא. למה אתה במסכת עבודה זרה? בפוריה, בעניינים שקשורים למיטה. היית עם אשתך אתמול? מה, לא? למה לא הגעת? היית עם אשתך? יש אנשים שאין להם בושה. אומרים ככה בפנים. אתה משקר. מה פתאום אתה... דברים של צניעות. באושפיזין, אם שואלים אותך: איך היה? התארחת שם אצל הבן אדם, אז איך היה? היה טוב? תגיד: אה, בסדר. הלכת להתארח אצל בן אדם אחד. איך היה האירוח? מצוין? אז אומרים, תגיד: אה, בסדר, לא... למה? כי אם תגיד שהיה טוב, כל השכונה תהיה אצלו. כן, אבל למה לא לשקר כמה שיותר טוב? עכשיו, תחשוב על זה משום ענוה. שום ענוה.

39:36אתה יודע עבודה זרה? בטח. אתה יודע ברכות? בטח. אתה יודע שבת? בטח. אתה יודע את כל התורה כולה? בטח. זה לא דרך ארץ. ענוה. עכשיו, זה רגע והמארש"א, עכשיו אנחנו קשורים לימי הפורים, המארש"א כותב שם, הוא מביא פירוש בפורים. הוא אומר, לפעמים בן אדם לא רוצה להשתכר, לא רוצה שישקו אותו ביין, אז הוא עושה את עצמו כאילו הוא שיכור. הוא אומר, זה גם אפשר. אבל מכל מקום, בדברים האלה אנחנו לומדים שהענווה באמת, המעלה שלה כל כך גדולה וכל כך נוראה, עד כדי כך שבזה השתבח רבנו הקדוש. הוא היה המדרגות שלו. זאת אומרת, הוא היה כמו שרפרף כזה כדי שהוא יעלה למיטה. כך הוא אמר לו. אמר לו, אני אשרת אותך. אני נוסע ללמוד תורה אצלו. והיה לו את כל המעלות ואת כל הדברים הטובים ו... עם כל זה...

41:02כל פעם שהיה ויכוח או משהו, וכאילו רבנו הקדוש לא דייק או משהו, הוא היה אומר לפני כולם. הוא לא היה שוקל אולי כן, אולי לא. אז זה בעצם הדבר של הודאה. המשמעות הנוספת של יהודי, חוץ מהודאה, כמו הודאה באמת, שזה נלמד מיהודה. שהוא הודה, הוא אמר: "צדקה ממני", ובזכות זה לא שרפו אותה. יש דבר נוסף שזה הודאה לה'. מה זה הודאה לה'? בעצם אנחנו בלי סוף דורשים. בוא נקרא לזה ככה. כל בן אדם, גם אם הוא לא יבקש, אבל הוא דורש. הוא רוצה לחיות, אז הוא רוצה עיניים, רוצה אוזניים, רוצה תפקוד טוב, רוצה מוח עם תקינות טובה.

42:28רוצה לב טוב, רוצה לבלב טוב, רוצה כליות טובות, הוא רוצה הכל, הוא רוצה לחיות את החיים המינימליים. זאת אומרת, גם אם הוא רוצה לחיות מינימלי, זה בלי סוף רצונות. רוצה שהוא לא ירגיש רע לאוכל מסוים, שיוכל לחיות את החיים היפים, הכל נחמד, הכל רגוע, שזהו. מינימום, נכון? אנחנו אומרים לך מינימום. מינימום. שתי עיניים, שתי ידיים, ומשכורת של עשרת אלפים דולר בבנק. מינימום. מה אני מבקש? כל אחד רוצה. אבל... תשאל בן אדם, כמה הודית עד היום על מה שאלוקים נתן לך? תשאל בן אדם, תגיד לי, הודית על הגבות? גבות. הודית על הגבות שיש לך? יגיד לך בן אדם, גבות? מה זה גבות? אלה השערות שיש לך מעל העין. הודית על הקב"ה שהן ישנן? למה להודות? מה? כולם ככה. מה צריך אותן בכלל? או מה צריך אותן? ראית פעם בן אדם בלי גבות?

43:28בוא נראה אותך, אם הגבות יברחו ממך, כולם יחשבו שאתה נראה כמו איזה חייזר. לא רק זה, הגבות יש להן תפקיד חשוב מאוד. אחד מהתפקידים שלהן הוא שהזיעה שעל המצח לא תיפול לתוך העיניים ותשרוף אותן, מה שיכול להזיק לראייה. לכן, הן בדיוק מעל העיניים, בדרך כלל לרוב העולם, כי פה אין עין, ופה אין עין. זאת אומרת, אם הקדוש ברוך הוא עשה לך ספוגיות קטנות כאלה כדי לקלוט את זה, תגיד תודה. אה, טוב, תודה. ואם יום אחד תקום בלי גבות, תגיד, וואו, איך אני נראה בלי גבות. אז תתראה איך הייתי צריך להודות לה'. או בן אדם, יש לך 32 שיניים, הודית לקדוש ברוך הוא על כל שן ושן? תזכר בכאב השיניים האחרון שלך, שן אחת רק לא הייתה בסדר, אחת אחת אחת קטנה.

44:28או אם נלך עוד ועוד ועוד על השערות באף, מישהו שמע פעם, תודה לה' על השערות באף? השערות באף הן בעצם ניתנו כדי שזה יהיה המסנן של האוויר. אדם נושם אוויר, יש הרבה גרגירים של אבק, ובמקום שהריאות שלו ישאבו את כל הלכלוך שיש באוויר, זה רשת, זה מצנן. אז אם האדם מתבונן, נראה שהוא צריך בלי סוף להודות, וכל היום רק להתפלל לה', לא לבקש - להודות. עכשיו כתוב: מי שעושים לו נס והוא מודה על הנס הזה, עושים לו עוד נס אחר. בעצם, כל החיים שלנו הם נס אחד גדול. לקום בבוקר ולהודות להשם: "אלוקיי, נשמה שנתת בי טהורה היא", ולשבח את הקב"ה – זה נס! כמה, לצערנו, אנשים לא קמים כל בוקר. אז אם בן אדם יודע שזה נס ומודה עליו, אז אומרים לו: נעשה לך... עוד נס אחר, עוד נס שני, אבל הבן אדם במקום להודות, הוא מבקש עוד. לא מספיק לו המשכורת, לא מספיק לו הבריאות, לא מספיק לו, לא מספיק לו. עוד, עוד, עוד, ועוד ועוד.

45:56כי התפקיד של היהודי פה בעולם הזה להודות לקדוש ברוך הוא על כל חסדיו בכל עת ובכל שעה. למה? כי הקדוש ברוך הוא לא חייב כלום. הבעיה שכל השאלות מתחילות רק אחר כך, אם חלילה לא קורה משהו, או איך קרה לנו ולמה לא קיבלתי ולמה לכולם יש ולי לא? הקדוש ברוך הוא לא חייב לאף אחד כלום. אז בן אדם צריך להתרגל להודות, לכן האדם נקרא יהודי. יהודי מלשון הודאה, כמו שאמרנו בהתחלה, הודאה על האמת, שזה מה שהיה אצל יהודה. ודבר שני, יהודי, להודות להשם על חסדיו. עכשיו, ההודאה, בדרך כלל, היא צריכה להיות בתפילה. כן, כן. הודאה זה שאדם מודה לה' עכשיו, אם תשים לב, אנחנו אומרים בתפילה, מודים אנחנו לך שאתה הוא ה' אלוקינו. "מודים" יכול להתפרש עוד פעם לשתי מילים. מודים מלשון הודאה, אני מודה על האמת, האמת היא שאתה ה' אלוקינו, ומודים מלשון תודה. אז יש לזה שתי פירושים.

47:26וזה בעצם משלים את זה, כשבן אדם הוא מודה ומכיר בעובדה שהקדוש ברוך הוא הוא השם אלוקינו, אז אין סוף תודות ומודה לקדוש ברוך הוא. שלא ניתנו לשליטה של כוח אחר, שליטה של כוחות עצומים, יש כאלה עובדים את השטן, עובדים כוחות עצומים. אז בעצם במילה "יהודי" גם תמון היהוד שהיהודי צריך להודות להשם. יש ארגון פה בארץ, שלקח על עצמו להפיץ את העניין הזה של ההודאה לה' וכו'. עכשיו הם פרסמו סגולה שאם בן אדם רוצה ישועה, ברכה וכדומה, שיתחיל להודות לה' על החסדים שלו. כשאתה מודה לה', אז הקדוש ברוך הוא אומר, אם הוא מודה, כמו שאמרו חז"ל, אדם שמודה על הניסים שנעשו לו, עושים לו נס אחר. עכשיו, כיוון שכל החיים שלנו הם חתיכת נס אחד גדול, ועוד נס, ועוד נס, ועוד נס.

48:26אז אם אדם מודה אפילו על הדברים הפשוטים, אז הוא יקבל עוד דברים. וכל פעם הם מספרים עוד סיפורים שאנשים, בזכות ההודיה שלהם, קיבלו ישועות. זה בעצם גם אם היהודי, בתור יהודי, ישתמש בתואר שלו, כדי להודות לה' (השם), הוא יזכה לכל הישועות. עכשיו הגמרא במסכת יבמות דף ס"א עמוד ב' כותבת שעם ישראל אתם קרויים אדם ואין אומות העולם קרויים אדם. הכוונה שדווקא עם ישראל נקראים בתואר אדם.

49:30אבל לא שהאומות העולם. במשפט בייליס, שהיה בערך לפני כ-200 שנה, היה משפט בייליס. במשפט זה היה יהודי אחד, שהעלילו עליו עלילת דם, שהוא כביכול רצח את העוזר בבית החרושת שלו. נמצאה הגופה שם בבית החרושת, והיהודי נמצא תלוי. ואלי לא עליו כמובן כי הנוצרים לא יודעים לרצוח, הם בכלל לא יודעים מה זה ואין מושג כזה של התאבדות, אז כנראה זה היהודים. איך הוא מת? אבל אז זה היה ברוסיה וכל העולם היהודי נכנס לחרדה. למה? כי אז הם הפיצו בכל העולם שהנה היהודים צריכים דם למצות לפסח. וכל הזוועות שלהם וכל העולם היהודי התאחד כדי לעזור לו. אז באותה הזדמנות כל שונאי ישראל מעשו לקחו את כל המקורות שיש להם כדי לנגח את התורה ואת התורה שבעל פה ואת אמרות חז"ל והכול. בבית משפט דנו אותם איך? אז אחת מהטענות הייתה שברור שהיהודים הם רוצחים וצריכים את הדם לפסח.

50:54כיוון שבגמרא כתוב ביבמות, דף ס', עמוד א', לא דף ס' עמוד ב', דף ס', עמוד א', וממשיך לעמוד ב'. סוגיה שמתחילה לגבי קברי עכו"ם, האם מטמאים או לא. אז הם אמרו שהנה, בגמרא כתוב, וזה מה שאמרו לו, בגמרא שלכם כתוב שאומות העולם לא נקראים אדם. אז אם הם לא נקראים אדם, אז הם חיות כנראה, אז מותר להרוג אותם. כמו שאנחנו שוחטים כבשים, כמו שאנחנו שוחטים פרות. זה היה הטענה, אחת מהטענות. אז היה שם הרב מאיר שפירא מלובלין, זה שהגה את הרעיון הזה של דף היומי. הוא אמר להם שהפשט בגמרא הוא בעצם מתאר את המצב היום. הוא אמר להם, הנה היום אנחנו, יש יהודי אחד, בייליס, הוא נמצא על דוכן הנאשמים. לא דנים רק אותו. בכל העולם היהודי חרדים. למה? כי אנחנו גוף אחד. אנחנו נקראים אדם. כולנו נקראים אדם אחד. אין אדם ברבים.

51:57אבל הגויים, אם למשל, רוסי אחד, ידונו אותו ברוסיה, כל העם הרוסי יתגייס אליו? לא. או גוי צרפתי, מה צרפתי? מה קשור אליי? מה אתה רוצה ממני? כל אחד במקום שלו. אומר אצל היהודים זה לא כך. כשאחד דנים, אוטומטית דנים את כל העם היהודי, וגם כל העם היהודי דואג לו. סמך א', המוקבט. 61. אתם קוראים אדם, ואומות העולם קוראים אדם.

53:41עכשיו אנחנו כבר לפני כן אמרנו, למדנו כמה רמזים בגימטריה במילוי. גם פה יש רמז במילוי למה שאמרנו. אם בעצם אתם קוראים אדם ואומות העולם קוראים אדם, אז השם התואר של עם ישראל, של כל אחד ואחד מעם ישראל, זה אדם. עכשיו אדם, איך כותבים אדם? א', תכתוב את זה, אבל עם המילוי. שנייה, רגעים שאתם מדברים כמובן. מערים שפירא מלובלין, רבי מאיר שפירא מלובלין. המילוי של אדם, מה זה? א', ל', פ', ד', ל', ת', מ'.

54:50נכון? מה המילוי? יש לנו, יוצא לנו מזה טבע. טבע בשפה העברית. וזו מילה. מהמילוי? מהמילוי של האותיות א', מה המילוי שלהם? רק המילוי. אם תשים לב, יוצא לך המילה מתפלל. פלל. רמז, האדם, מי זה אדם? ליהודי. דיברנו שכל המושג של יהודי, מה זה? הודיה להשם, תפילה להשם. אבל מה, כשאתה אומר למישהו תפילה, מה הוא מבין ישר? או, לבקש משהו. לא, כשאתה מתפלל, שים לב למילה יהודי. תתפלל, לא בשביל לבקש, תתפלל בשביל להודות.

56:15ובאמת, מה יותר קשה: להתפלל ולבקש, או להתפלל ולהודות? מה יותר קשה לעשות, להודות? למה כל בן אדם חושב שחייבים לו? מה זאת אומרת להגיד תודה? ברור שהביאו לי, מה? זה בעצם חלק מהרעיון שלפני שכל פעם מכניסים מאכל לפה, צריך לברך, לזכור. מאיפה קיבלת את האוכל? אתה אומר, ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם, פירות העץ, שהכל נהיה בדברו, פירות מיני מזונות. אתה יודע מה? כי זה בעצם תזכורת לאדם שאתה חי פה, שום דבר לא חייבים לך, שום דבר לא ברור, לא מובן מאליו.

57:47ולפעמים, כשהקדוש ברוך הוא רואה שבן אדם שוכח את זה קצת, הקדוש ברוך הוא שולח לו תזכורות. היה פעם בן אדם מסכן, שעשה תאונה, וואו, כל עמוד השדרה שלו התרסק. כדי לאחות אותו, זה היה ממש ניתוחים על גבי ניתוחים. כל עמוד השדרה שלו התרסק. כדי לאחות אותו, זה היה ממש ניתוחים על גבי ניתוחים על גבי ניתוחים. הוא כמעט שלוש שנים שכב בלי לזוז. היה צריך טיפולים ועוד טיפולים. וזה היה ממש, הוא אמר, כשאחר כך, פעם הראשונה שבירכתי אחר כך, ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם, זוקף כפופים. אומר, הבנתי מה זה זוקף כפופים. אומר שאני כמעט שלוש שנים לא יכול לזוז מהמיטה, אפילו להתקלח. רוחצים אותו ככה במיטה, בלי לזוז, לנסות לאחות לו את עמוד השדרה. זוקף כפופים. כמה פעמים בן אדם הודה על זה שהוא זקוף קומה, שהוא לא הולך כמו החיות, על ארבע. אין הרבה אנשים, אם בן אדם מתמודד,

59:12בונן מסביבו, יראה שיש לו על כל כך הרבה דברים להודות. בן אדם יבוא ויצא, ידע על אשתו, ידע על הילדים, אפילו אם אשתו קצת עושה לו בעיות. אבל זה תמיד, התורה אומרת, לא טוב היות האדם לבדו, שזה הדבר הכי גדול, זה כן, יעשה לו עזר כנגדו. אז בעצם כשבן אדם מודה על כל הדברים האלה, אפילו על הדברים הכי פשוטים, יש הומלס, שהוא כל החורף ב... בחוץ בקור, למה הוא כל הזמן בקור? אין לו כסף, יש לו בעיה נפשית או כל דבר אחר. אם אותו הומלס יבוא מישהו ויכניס אותו לבית שלו וייתן לו אוכל וייתן לו שתייה.

1:00:15ההומלס הזה יודע לו? אם הוא נורמלי, בדרך כלל הוא מודה לו? בדרך כלל, מסתבר. יגיד לו תודה? יגיד לו. יהיה מוכן לעשות בשבילו עוד יותר? יהיה מוכן. היה סיפור עכשיו על איזו אישה שהכניסה איזה הומלס לבית שלה, ובאמצע הלילה פרצה שריפה והוא הציל אותה ואת שתי הבנות שלה. בלעדיו היא הייתה נשרפת. זה לא אומר שהיום כל הומלס שרואים ברחוב אפשר להכניס. היום צריך להיזהר מאוד. אבל עם כל זה, בן אדם שכבר הכניס, ברור שההומלס לא הפסיק להודות לו. הבעיה היא שאנחנו שוכחים שבעצם אנחנו ההומלסים, והבורא עולם הוא בעל הבית. בן אדם לא אומר לך, אני הומלס. מה פתאום? אני? הרי אני בניתי לי את הבית. אתה יודע מה זה? שלוש שנים אני בונה את הבית. ואתה אומר לי עכשיו זה? אבל תבין, אתה האומלל, שהקדוש ברוך הוא נתן לך את האפשרות והזכות לגור בבית. אבל אני עבדתי על זה. גם את הכוח לעבוד הוא נתן לך. אבל אני עשיתי זאת, לא אתה עשית. אז בעצם, כשאדם יחשוב בכיוון הזה, כל החיים שלו ישתנו. קודם כל, לא יהיו לו דרישות מהקדוש ברוך הוא. אתה יודע כמה טובות הקדוש ברוך הוא עושה? בלי לצפות, בלי לבקש תמורה. הדבר השני, האדם יהיה שמח.

1:01:42למה? כי למה אדם נכנס לדיכאון? כשהוא מתחיל לחשוב שיש משהו שהוא לא יכול להשיג, יש משהו שהוא מאוכזב ממנו, יש משהו שהוא... ומי היה חי בדרגות האלה? הצדיקים. היה רבי זושא מאניפולי, הוא ואחיו רבי אלימלך מליז'נסק, כי הם המשיכו את שושלת הבעל שם טוב. אבל רבי אלימלך מליז'נסק, הוא היה האדמו"ר הגדול, כאילו, ורבי זושא היה יותר פשוט, יותר נסתר. שפעם הגיע אחד מהחסידים לרבי אלימלך מליז'נסק ואמר לו, איך אני יכול להודות לקדוש ברוך הוא גם על הרעה? כתוב, כשם שבן אדם צריך להודות על הטובה, כך צריך להודות גם על הרעה. הוא אומר, לא, איך אפשר להודות על הרעה? הוא אומר לו, עכשיו אני... ככה הודה יהודי חסיד, אמר לרב: "הפסדתי את כל הכסף שלי, אני בעל חוב גדול ואין לי איך לכלכל את הילדים שלי. איך אני יכול להודות על זה להקדוש ברוך הוא?" אמר לו הרב: "לך לאח שלי, רבי זושא, הוא ילמד אותך." הוא הלך, חיפש את הבית שלו ובסוף מצא אותו בסוף העיירה. הבית עומד ליפול. רואה ילדים קטנים הולכים כמעט עירומים כי אין בגדים, יחפים, אישה לבושה קרעים, ורבי זושא באמצע הבית.

1:03:10לומד תורה ומשבח על הקדוש ברוך הוא ואומר לו תודה רבונו של עולם על החורבה הזאת, תודה על הסמרטוטים שנתת לנו להלביש. טוב, אותו יהודי חיכה שהוא יגמור להתפלל וללמוד. אומר לו רבי זושא, אני רואה פה את המצב. תגיד לי רק איך אפשר להודות על הרעה כמו שמודים על הטובה? אח שלך, רבי אלימלך, האדמו"ר, שלח אותי אליך. הרבי זושא מסתכל עליו. אמר לו, נראה לי זו טעות. לא נראה לי שהוא שלח אותך אליי. אמר לו, למה? אמר לו, כי לי מעולם לא היה רע. יש בית, יש מרטוטים על הגוף, הכל בסדר. איך קראו לאח שלו, אבאילי מלך? אבאילי מלך. אמר לו, לא היה לי רע. אמר לו, מה רע? תסתכל, עדים שחורקים יחפים, עם מרטוטים. אמר לו, ברוך השם. יש מרטוטים, יש טבח שמולעד. אמר לו, תסתכל איפה אתה גר. פרות יברחו מהמקום הזה. איזה בית אגב? אמרו, יש טבח שמוליק, תראה איך הביא לי דירה. בלי לטרוח, בלי לבטל תורה, אני יושב פה, נהנה, בשקט, בסוף העיר, אף אחד לא מתקרב לפה, הוא לא מפריע לי, יושב, לומד בהתמדה. אמרו, תסתכל על הלבוש שלך, נראה. אמרו, השם ישמור אותה, אישה צדיקה, לא רוצה כלום, יש לה את השקט שלה, עם הילדים, הכל בסדר. כל יום היא לא מסתפקת מה ללבוש היום.

1:04:38יש את אותו סמרטוט. אותו סמרטוט של אתמול, זה גם היום. אותו דבר. הם המשיכו את דרך החסידות של הבעש"ט. אמר לה: "אין, אז הכל בסדר. אין לנו ספקות, מה נלבש היום, מה נלבש מחר, איזה צבע, הכל אותו צבע, הכל שחור. מה... הכל בסדר." זה. נראה לך שהיה רוצה ממנו? אולי לוקח. לא חסר לו כלום, זה מה, לא חבל על הכסף. יש לי הכול, הוא אומר לו. אלו דרגות של הודיה לקדוש ברוך הוא על מה שאין. אני לא אומר שנגיע לדרגות האלה. בוא נודה על מה שיש. לא אומר שנגיע לרבי זושא שאם אין מה לאכול, אין כלום. תודה ריבונו של עולם על זה שהבטן שלי רעבה. יש אנשים שאין להם בטן. תודה בורא עולם על זה שעכשיו כואב לי הבטן מרוב רעב כי יש לי בטן. אלו דרגות שאנחנו לא מבינים. ובאמת, רבי זושא מאניפולי, היה כל כך דבוק בקדוש ברוך הוא, ברמה בלתי ניתנת לתיאור. אך שלא ידע שהוא, וזה גם יהיה תשובה לשאלה שלך, לא ידע שאין לו מה לאכול בכלל. אז הוא שלח לו שמש, שיעזור לו. והשמש הזה כל יום, היה מגיע עם מגש של אוכל, ורבי זושא מאניפולי אחרי התפילה,

1:06:08לומד קצת, ואז היה אומר: "ריבונו של עולם, זו שרעב." איך שהשמש היה שומע את זה, הוא היה נכנס עם המגש שרבי אלימלך שלח לו, ומביא לו. והוא אומר תודה רבה לקב"ה, כאילו נפל אומן מהשמיים. השמש התעצבן. הוא אומר, רגע, רגע, איפה אני בכל הסיפור? הוא אומר לי תודה, אבל זה נראה כאילו הוא לא חושב כל כך שזה אני. הוא אומר תודה לה' ומשבח. סבוך שבולה תודה לה'. תגיד לי גם תודה לפחות אותו דבר. לא יודע, השמש כנראה לא היה כזה צדיק בדרגות, אז הוא אמר: "מחר אני אראה מה זה. הוא יגיד 'ריבונו של עולם, זושא רעב', לא מכניס לו את המגש, שישאר רעב. נראה מה יהיה עד שיבין שאני זה שמביא לו את המגש." מה אתה אומר על השמש, הצדיק הזה? בקיצור. רבי זושא גומר את התפילה ואומר: "ריבונו של עולם, זושא רעב." השמש בחוץ, הוא לוחש לעצמו: "זושא יישאר היום רעב." טוב, עוברים חמש דקות, והוא שוב אומר: "ריבונו של עולם, זושא באמת רעב." השמש בחוץ, לוחש לעצמו.

1:07:36כן, הפעם זה שבאמת יישאר האם. פעם שלישית אומר בורא עולם, אני כבר ממש חלש, תשלח לי אוכל. בוא נעצור כאן. אחר כך נגמור את הסיפור. כל בן אדם אחר, שרגיל חמש שנים, עשר שנים, שהשמש מגיע בשעה מסוימת ומכניס לו מגש עם אוכל, אולי קם ומסתכל בחלון לראות איפה הוא, בחוץ, כלום בחוץ. התקשר אליו, שולח לו אסמס, משהו. איפה אתה? אני רעב, לא? הסתכל בחלון. האמא מסתכלת, לא היה רואה אותו, נכון? חיכה לבלחות לבית. כלום. ישב על הכיסא. אז אנחנו קצת רחוקים מרבי זושא. אבל בפעם השלישית שהרבי זושא אמר ריבונו של עולם, זושא באמת רעב, נפתחה הדלת ויהודי, לא מוכר, נכנס עם מגש עמוס בכל טוב. לחמים, וחביתות, וגבינות, ושמן זית, וזיתים, וסלט ירקות, קולתו, ופירות, וירקות. וואו. רבי זושא אמר, בורא עולם, תודה רבה. קצת אני כפול. היום, חיכיתי קצת. וואו, התחיל לשבור. תחזור שברחו, אמר, תודה רבה ליהודי. בירך אותו, היהודי הלך. השמש, עם המגש, ככה. נשאר עמום. עכשיו הוא, זה בושה להכניס את המגש.

1:09:02גם המגע שלו נראה כמו איזה תינוק ליד מה שהיהודי הזה הביא לו. רץ ליהודי הזה ואמר לו: "תגיד לי, מי שלח אותך? הרבי למלך? בטח הוא ראה ברוח קודשו שאני אעשה לו תרגיל." הרב אמר לו: "לא, לא." בלילה שלחתי לישון. אבא שלי הגיע אליי בחלום ואמר לי: "תקשיב, אתה צריך ברכה מהצדיק רבי זושא. אני יודע שיש לך בעיות בפרנסה, בעיות עם ילדים, כל הבעיות." אם אתה רוצה לעשות לו נחת רוח, מחר בשעה זאת וזאת בדיוק, תהיה ליד הבית שלו ותכניס לו ארוחת בוקר. הוא יברך אותך וכל הבעיות שלך ייפתרו. מעשה יום השמש, כבר לא התחיל עם רבי זושא. כל יום נכניס לו. נחזור לרמז הזה. של אתם קוראים "אדם" ואומות העולם קוראים "אדם". שבעצם "אדם" זה רמז לעם ישראל. ואמרנו שהמילוי שלו זה "מתפלל", אבל "מתפלל" במושג של יהודי שמודה, לא רק שדורש ולא רק שמבקש.

1:10:34יש איזה סיפור פה שהתפרסם על ההודעה שאיך בן אדם יכול לעשות ניסים, כביכול, עם עצם זה שהוא מודד. אז הסיפור מתחיל שהיה איזה... יש איזה קרן של צדקה שאחד מהתורמים, שתורמים קבוע מאוד, הוא רצה לעשות, לארגן פה איזה מסיבה, איזה ערב גדול, של... ניסים, כביכול, עם עצם זה שהוא מודד. אז הסיפור מתחיל שהיה איזה... יש איזה קרן של צדקה, שאחד מהתורמים שתורמים קבוע מאוד, הוא רצה לארגן פה איזה מסיבה, איזה ערב גדול של... כל מיני רבנים ואנשים, כשהוא בא לארץ, הוא אמר, אני אעשה איזה כנס גדול, והוא ביקש, אמר, כיוון שאני לא יכול לבוא לכנס, אז הוא ביקש מאותו מנהל קופה שהוא תורם להם, שהוא זה שיארגן את הכנס. אמר, אחר כך כשאני אבוא לארץ, אני אשלם הכל, הכל יהיה בסדר. עכשיו, לארגן אירוע רציני, הוא צריך לפחות איזה 10-15 אלף דולר.

1:12:04אירוע גדול, אולם ומנות ועוד כל מיני מה שצריך, זמר וכל וכל, לעשות אירוע גדול וכל הארגון ובאמת הוא עבד מאוד מאוד קשה להצליח, לקח הלוואות וכספים כדי לארגן את כל הערב. באמת, הגיע יום לפני, הגיע בן אדם. השיר הזה, שרצה שיארגנו לו את כל הערב, איך שהוא מגיע, מתקשר אליו, אמר לו: נחמתי, בוא תיקח את הכסף שלך במזומן. אמר לו: ועוד הוצאתי עוד 20 אלף דולר. עצמך 15? 20 אלף דולר, קח תרומה, תודה רבה. הבן אדם באותו זמן בדיוק היה חייב ללכת לסגור את הדברים האחרונים באולם, את כל זה, איך ייראה העולם, ואיך זה. הוא לא יכל לבוא כי מחר כבר האירוע והוא זה שמארגן את האירוע. הוא פחד שלא יצא טוב, אז הוא אומר: "אני חייב לבוא". אבל הבן אדם העשיר מחכה לו, אז הוא אמר: "טוב, אני אשלח את הבת שלו." יש לו בת גדולה, בת שבע עשרה, שמונה עשרה. שלח אותה והזהיר אותה. אמר לה: "תקשיבי, זה עשרים אלף דולר, תביני?" אז אמרה לו: "בסדר."

1:13:31היא הלכה, והגיעה, לקחה את הכסף, ולמחרת, באירוע, פתאום לא מוצאים את הכסף. מה עושים? זה 20 אלף דולר, ועכשיו הבן אדם נכנס לפחדים, כי הוא לקח הלוואות הרי. הוא התחיל להתקשר לאנשים וזה, ולכעוס על הבת שלו, ולכעוס על אשתו, ולכעוס על כל העולם, וזה, וזה, וזה. לא עוזר לו שום דבר. בינתיים, מתחיל הערב, רבנים באים, הוא מושיב אותם, אבל הראש שלו הוא במעטפה. איפה המעטפה עם ה-20 דולר? הוא מחפש, הוא אומר לבת שלו, תהפכי את התיקים, תחפשי, זה לא נורמלי.

1:14:37והיא מחפשת שום דבר. פתאום, אשתו של אותו מארגן, אותו מנהל אירוע, שהוא בעצם גם הרב של המנהל של קופת הצדקה הזאת, קוראת לו: "תצא, תצא החוצה מהאולם." הוא יוצא ואז היא אומרת לו: "תקשיב." נחזור לסיפור של האבני נזר שממחיש לנו מהו המושג "כשם שבן אדם צריך להודות על הטובה, כך הוא צריך להודות על הרעה". לאבני נזר הייתה בת מאוד מאוד שהוא אהב אותה, ויום אחד הודיעו לו שהיא חולה. זמן קצר אחר כך, היא נפטרה. הייתה לו בת יחידה.

1:15:53והוא מאוד מאוד מאוד מאוד אהב אותה, מאוד מאוד אהב אותה, והוא בנה עליה, שהיא תביא חתן תלמיד חכם. כי פעם אמרו שחתן בוחרים, בן לא בוחרים. כאילו אם זה חתן, זה יכול להיות תלמיד חכם. אז עכשיו כשהיא נפטרה, חיכו ללוויה. והרב לא יוצא. מחכים, מחכים, מחכים, כבר כולם מתאפקים. עכשיו, זה היה בירושלים, ובירושלים יש מנהג שאסור להלין את המת בירושלים. זאת אומרת, אם חס ושלום נפטר אדם, קוברים אותו באותו לילה. לא מחכים איתו עד הבוקר. ורואים שכבר מתחיל להיות שקיעה, ולא יודעים מה לעשות. אף אחד לא מעז לבוא להפריע לרב. מה עושים? ממש כמה דקות לפני השקיעה, ממש ממש כמה דקות לפני השקיעה, הרב יוצא, עכשיו יוצאים. לא הבינו מה, מיד רצו, הזדרזו, קברו אותה מהר מהר מהר. טוב.

1:17:22אחרי השיבה, אחרי שעבר זמן מה, התלמידים שלו שאלו את הרב: "רבנו, ילמד אותנו." הרב היה סגור בחדר בביתו, ואף אחד לא רצה להפריע. וכולם חיכו, ותהו אם מותר לשאול: מה קרה שם בחדר? האם יש איזו הלכה שאנחנו צריכים ללמוד? זה אומר להם פשוט, ורק מרן אומר שאדם צריך להודות על הרעה כשם שהוא מודה על הטובה. לכאורה השאלה היא למה כתוב "כשם שהוא מודה על הטובה"? תגיד: אדם צריך להודות על הרעה. מה זה "כמו שהוא מודה על הטובה"? למה הוסיפו את זה? מה אתה אומר? לא היה מספיק אם היו אומרים... אדם צריך להודות על הרע. זהו, גם על הרע. בדיוק. הוא אמר, זה בדיוק היסוד. הוא אומר, מה הכוונה הכי שם ש... אדם מודה על הרע כמו על הטובה, ככה הוא צריך להודות על הרע. הפירוש באותה דרגה, באותה התלהבות, באותה שמחה.

1:18:49באותו חשק, הוא אמר, אני נזכרתי כמה הודיתי לקדוש ברוך הוא, ואיזו שמחה הייתי, כשהבת הזאת נולדה. הוא אומר, והתחלתי לחשוב וראיתי שעכשיו אני לא מודה לו על זה שהוא לקח אותה, באותה הודיה, ואותה שמחה, ואותו חשק, ואותה התלהבות, כמו בשעה שהוא נתן לי אותה. אמרתי לכן לקח לי שעה ועוד שעה, עד שגמרתי בדעתי והגעתי לדרגה כזאת, שבדיוק, בדיוק אותו דבר, כמו שהודיתי לו על זה שהוא נתן לי אותה, הודיתי לו על זה שהוא לקח לי אותה. זה צריך, זה הלכה, אנחנו מצטערים, אבל לקדוש ברוך הוא זה לא קשור. תודה? זה לא קשור לצער, אנחנו מצטערים על זה שנלקח מאיתנו מישהו.

1:19:52להודות הודיה לקדוש ברוך הוא. ההודיה צריכה להיות בשמחה. הצער הוא אחר כך. אומר: אחרי שהודיתי לקדוש ברוך הוא ברמה הזאת, יוצא ללוויה, מצטער, בוכה, הכל. אבל ההודיה צריכה להיות בשמחה. יש שאלה שראיתי תמונה, שמעתי שהתמונה של הרב קוק בצהר תמונה משהו כאבד. בציצית כל בגד של ציצית שאתה לובש זה מצווה, כן, אבל לא נהגו בזה, רק אנשים יחידי סגולה. כי יש בזה כמו חשש של יוהרה, של גאווה. כאילו, גמרת את כל המצוות בתורה, ורק זה מה שנשאר, כאילו, ללבוש עוד ציציות. אז רק אנשים שמופלגים בחסידות, בתורה, הם עושים את זה. היה יהודי אחד קדוש, הרב חיים פנחס שיינברג, היה לו מאה ציציות. היה הולך עם מאה ציציות.

1:21:22הוא היה כזה רזה? וכך שהיו רואים את הראש שלו. למשל, שמעתי איזה רב אחד אומר: אתה בחורף, אם קר לך, במקום שתשים סוודר, תשים עוד ציצית, יש לך עוד מצווה. כן, אבל מי שלא מפורסם מחסידות, שלא יהיה בזה כמו יוהרה. למשל, הרב עובדיה לא היה הולך עם זה.

1:22:23נחזור חזרה לנושא שדיברנו עליו, על היהודי. בעצם המעלה של עם ישראל היא שכל יהודי הופך לחלק מהיהודים, זאת אומרת שהוא מתחבר אחד עם השני. ואנחנו כבר אמרנו וקישרנו שזה בעצם קשור גם לפורים. המעלה היא שבעצם כל יהודי הופך להיות חלק מכל היהודים. זאת אומרת, הוא מרגיש שהוא חלק, לא אומר "אני לבד, אני מסתדר, אני לא צריך אתכם, מי אתם, עזוב אותי." כשהוא חלק מהיהודים, זה בעצם המעלה הגדולה, כמו שרמזנו במילה "יהודים" את התורה, את הקדוש ברוך הוא, והעם ישראל. עכשיו, בעצם המושג הזה של האחדות שבין אדם אחד עם השני, שזה בעצם הרמז של השם של הקדוש ברוך הוא. וזה סיפור יפה מאוד לפני הסיפור. נקדים שתי הקדמות. בסידורים, אפילו לפני כמה עשרות שנים, ואפילו מאות שנים, לא היו מטפיסים שם השם יהוה. במקום זאת, היו כותבים "ברוך אתה, י"י". כי שם יהוה הוא שם קדוש, ולכן היו חוששים לכתוב אותו במפורש, ולכן כתבו י"י כתחליף. כך זה התקבל לשם השם.

1:23:53וזה הקדמה אחת. הקדמה שנייה, יש לנו הרי בשפה העברית, יש נקודות, ניקוד. יש קמץ, יש פתח, יש צירה, אבל יש שווא. שווא זה נקודה ומתחתיה עוד נקודה. זה נקרא שווא. חבר'ה, שווא נע ושווא נח. שווא נע זה באופן שאת האות הראשונה אתה כאילו מפיל על האות השנייה. כאילו הוא זז. זאת אומרת, אתה לא קורא אותו אֶפְרַיִם, שזה עוצר, אלא אֶפְרָיִם. זאת אומרת, ה"F" נופלת על האות השנייה. דוגמה, ושווא נח זה פשוט קוטע. עוצר כאילו אתה עושה את נח מנוחה. אבל הצורה שלהם, צריך לזכור את צורת השווא, נקודה, כמו איזו יו"ד קטנה, ומעליה עוד נקודה. היה פעם איזה ילד, שלמדו את הקריאה בתלמוד תורה, אז הוא התחיל לקרוא "ברוך אתה" מתוך הסידור. אמר "יי, יוד יוד". הרב שלו אמר לו: "לא, יוד יוד מה זה? שם השם תגיד 'ברוך אתה אדוני'". טוב, הוא התקדם בקריאה. פתאום הוא ראה את הניקוד הזה של שווא, כמו יוד קטנה ועליה עוד יוד קטנה. אז עוד פעם הוא קרא "אדוני". אמר לו הרב: "לא, לא! זה שווא, שווא".

1:25:23הקריאה שלו זה א', דומה לצירי, דומה לסגול, א. אמר לו רגע, למה? י' י', שזה ליד זה, אתה אומר לי זה שם השם. אבל כשיש י' ומעליה עוד י', אתה אומר לי זה שווה? מה ההיגיון? אמר לו הרב רמז יפה. אמר לו ששתי יו"דים, שתי יו"דים זה שני יהודים. אחד ליד השני, ביחד זה שם השם. אבל אם אחד על השני, זה שווא, שווא זה שווה. שום ותו זה כלום. זה ההבדל בין שם השם לבין שכל יהודי רוצה להיות אחד על השני, אחד על... וזה בעצם המושג הזה של האחדות. כשעם ישראל היו צריכים לקבל את התורה, למה הם היו צריכים להגיע לדרגה שכתוב "ויחן שם ישראל כנגד ההר"? "ויחן" בלשון יחיד, כאיש אחד בלב אחד. אי אפשר לתת להם את התורה בלי זה. כל אחד בשלו. אתה, אל תתערב בעסקים שלי. אני לא מתערב בעסקים. מה אתה נדחף גוף אחד? מי אתה? מי אני? מה אנחנו קשורים אחד לשני? עם ישראל לא יוכל לקבל תורה. למה? כי אמרנו שהקב"ה ואורייתא וישראל זה אחד. כמו שיש הקב"ה אחד, יש תורה אחת, תורה שבכתב, כך יש עם ישראל אחד. כשאני אומר עם ישראל אחד, הכוונה היא ממש ממש ממש גוף אחד. זו הסיבה שכולם ערבים זה לזה.

1:26:50שהמדרש הביא את הדבר הזה שכולם ערבים הוא ממש הביא דוגמה ספינה. כשאדם עושה חור בתא שלו בספינה, קודח שם ועושה גזירות, אומרים לו: "הלו, מה אתה עושה? מה אתה מתערב?" הוא אומר: "מה אתה מתערב? אני לא עובד איתך. מה זה עניינך?" ואומרים לו: "אדוני, אתה תטביע את כולנו!" הם לא מבינים את זה, וזה בעצם הדרגה של האחדות. אם באמת הייתה אחדות בין כולם, כבר הייתה מגיעה הגאולה, כי בעוון שנאת חינם נחרב בית המקדש. הרמב"ן כותב שכל האותיות והמילים של התורה הם שמותיו של הקב"ה, ברוך הוא. חזק וברוך. האותיות של התורה, לא הכוונה לאותיות אל"ף בי"ת גימ"ל, אלא כל מה שכתוב בחומש. עכשיו, גם בשירותים, תדע לך, יש מחלוקת בפוסקים, האם אותיות עבריות מותר לקרוא. יש ספר שהוא כתב קצת מעניין. אתה מכיר אותו? הוא כתב פה, יש לו כמה דברים טובים פה בספר, "בערך טוב לישראל." הוא כתב פה על הקדושה של האותיות העבריות.

1:28:18אז יש אחד מגדולי הראשונים, קראו לו רבנו מנוח. הוא מביא שאפילו שחז"ל, כשהם רצו לתת דוגמה בלימוד שלהם, בלימוד, לתת דוגמה. נגיד, מדברים על סוכה. אז חז"ל רצו להגיד סוכה שעשית אותה בצורה כזאת, צורה כזאת, זו צורה של רי"ש. נכון? צורה כזאת. איזה צורה זאת? איזו עוד זאת? רי"ש. חז"ל לא אמרו סוכה שעשה אותה כמין רי"ש, אלא חז"ל אמרו כמין כי יוונית מצאו איזה עוד דומה ביוונית, נגיד אל באנגלית, לא? אל זה ככה? אל אמרו, אל לא אמרו רי"ש. למה? אומר רבנו מנוח כי האותיות קדושות מדי אפילו כדי ללמוד תורה אל תשתמש בהם מה שמיועד זה לקרוא אותם. באמת, היה אחד מגדולי הפוסקים הספרדים לפני בערך 80 שנה, קראו לו רבי יוסף ידיד הלוי, שהיה מקפיד מאוד על הדבר הזה. כל המודעות בכתב אשורי, בכתב כזה מרובע, הוא היה אוסף אותם מהרצפה, אפילו דפי חולין. היה לוקח לו לבוא מהבית עד לבית הכנסת בין שעה לשלוש שעות, תלוי כמה מודעות יש על הרצפה, והיה אוסף את כולם.

1:29:44שום דבר, אמר, כולם חייבים גניזה מהקדושה של האותיות. אבל הפוסקים באמת מקלים, אומרים שזה בסדר. אם האותיות לא כתוב בתוכן שלהם משהו קדוש, אז זה בסדר. אבל נחזור בעצם לרעיון הזה, שכשיהודי ליד יהודי זה שם השם. למה? כי הקדוש ברוך הוא, תורה וישראל חד. אבל אם יש חלילה מחלוקת, אז הקדוש ברוך הוא עוזב את עם ישראל. אם הקדוש ברוך הוא עוזב את עם ישראל, אין קיום לעם ישראל. עם ישראל יוצא לגלות. זו הסיבה שאנחנו בגלות עכשיו, וזה גם בעצם קשור לתורה. כי הרי הדבר היחיד שיכול לחבר בין כולם זו התורה. בלי תורה, מה פתאום שהצרפתי, היהודי הצרפתי, יתחבר ליהודי הפולני וליהודי הערבי שהגיע מארה"ב וליהודי הרוסי? מה קשור? התורה היא הדבר היחיד שיכול לחבר אותנו. אז בעצם אנחנו רואים פה שילוב.

1:30:46נפלא של אחדות עם תורה, עם עם ישראל, עם הקדוש ברוך הוא. כולם זה דבר אחד שמשלים את השני. האמונה היא מחברת בין כולם, התורה היא מחברת בין כולם, והעם ישראל כולו הוא בעצם גוף אחד שמתחבר. והבן אדם שעוסק בזיכוי הרבים צריך לדעת, כמו שאם יש לנו ספר תורה שלם אבל חסרה בו אות אחת, מה הדין של ספר התורה הזה? למה? זה לא פייר. כל כך הרבה, נכון? אותו דבר גם אם בן אדם עושה 248, 247 מצוות, ומצווה אחת הוא מזלזל בה, הוא ייענש עליה, הוא לא יכול להגיד "תלך אחרי הרוב, העיקר שאני עושה את הרוב." או 365 עבירות שיש, אם הוא מקפיד רק על 364, על ה-365 אתה תיענש, אז אתה תיתפס. ככה גם כל אחד ואחד מעם ישראל. כל אחד ואחד מעם ישראל משלים אות אחת בספר תורה. וכמו שספר תורה אי אפשר לוותר על אות,

1:31:47ככה גם לרב יהודי אסור לבזות. למה? כי כל אחד ואחד מעם ישראל הוא קשור לשמות של הקדוש ברוך הוא, הוא קשור לגוף הישראלי הזה שנקרא "גוף אחד". ובאמת יש על זה רמז סיפור במדרש. המדרש מספר שכשאברהם אבינו היה מכניס אורחים, אז אחרי זה הוא היה מבקש מהם לברך. היה אומר להם תודו לה'. היה אומר להם תודו לה'. אז יום אחד הגיע אליו איזה זקן אחד, אומר לו לא מודה לה', מי זה ה', לא מכיר. מי ה' אשר אשמע בקולו, כמו שפרעה אמר. אז אמר לו, "לא תשלם, כמה תשלם?" אמר לו, "חביבי, בקבוק מים באמצע המדבר 200 שקל, שטיפת ידיים ורגליים באמצע המדבר פלוס פנים עוד 100 שקל." שילם הרבה כסף, והזקן הזה עקשן, עקשן, עקשן, לא רוצה להגיד תודה לה'. אמר לו אברהם אבינו, "שילם, שילם והלך."

1:33:15כשהוא הלך, כתוב שהקדוש ברוך הוא נגלה לאברהם אבינו ואמר לו, אני מחכה לאדם הזקן הזה שמונים שנה, כדי שיכיר בערכי, כדי שיכיר שאני בורא עולם. אתה, עשרים דקות מעליך, רוץ אליו והחזיר אותו. הוא באמת רץ אליו, פייס אותו, החזיר לו את כל הכסף, הסביר לו ונתן לו שיעור שלם, עד שבאמת הוא הודה ואמר, ברוך אלוקי אברהם. סבתא, מה היה אכפת לקב"ה מאדם זקן, ועוד לא יהודי בכלל, לפני מתן תורה, שקב"ה מוכן לחכות לו 80 שנה. קל וחומר בן בנו של קל וחומר, כמה הקב"ה יסכים לחכות ליהודי? כי לא יידח ממנו נדח.

1:34:27יש לה את חתנך? שם מדובר על הנבואה העתידה שכשיבוא המשיח, מה יהיה המצב בעולם, מה יהיה עם עם ישראל, מה יהיה עם אומות העולם. הסוג האחרון הוא מדבר על עם ישראל. מה יהודים אמרו? מה יהיה המצב בעולם, מה יהיה עם עם ישראל, מה יהיה עם אומות העולם? הסוג האחרון הוא מדבר על עם ישראל. מה היהודים אמרו?

1:35:55חזק וברוך. כתוב: "שפני ביאת הגאולה ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים והשתחוו לה' בהר הקודש בירושלים." פשט הכתוב. מה הפירוש של הכתוב? יש אפר, יש אפר, יש אפר. איפה זה השור? השור זה בבל. אוקיי, אז הספרדים יבואו. תגידי הספרדים יבואו.

1:36:55זה הכוונה, כל אלה שיצאו בגלות. זה הכוונה. כתוב שבעצם יהיה קיבוץ גלויות. יהיה קיבוץ גלויות, נכון? אבל, ובאו העובדים, אפשר לדרוש את זה, אלו שאיבדו את הדרך, איבדו את היהדות שלהם. גם בגלל הגלות, גם בגלל הגלות, ובאו העובדים מארץ אשור והנדחים מארץ מצרים. אשור ומצרים זה בעצם היו שתי הגלויות של עם ישראל, אבל שורשיהם היו ממש המקל, בוא נקרא לזה, של הקדוש ברוך הוא להעניש את ישראל, ובעצם היו בתפקיד במקום השטן.

1:37:57אז בעצם הדבר הזה שמנבא פה הגאולה ובאו העובדים מארץ אשור, הכוונה לכל אלו שנאבדו מדרכה של היהדות, מדרכה של תורה, והם הלכו אחר הגויים. ארץ אשור, מה שמעניין אותם זה ענייני ארציות שהגיעו מהאומות העולם שהם היו שם עם מצרים, תאומת ארץ העמים ואשור והנדחים מארץ מצרים, אלו שנדחו וכולם יעזבו ויכירו את היהדות שלהם באמת. היום שמעתי שאתמול או לפני כמה ימים יש אחד מהשחקנים הלא יהודים הכי גדולים שגילה את יהדותו. שנים הוא כבר מבוגר, לא יודע בין כמה, הוא זקן, הוא נראה זקן. לא יודע, לא יודע את השם שלו. נראה אם זה כתוב.

1:39:36ב-13 במרץ 2016, פורסמה עליו כתבה. השחקן ההוליוודי דסטין הופמן יצא בתוכנית טלוויזיה אמריקאית שעוסקת בהיסטוריה משפחתית של מפורסמים במדינה, גילה את שורשיו היהודיים ופרץ בבכי. זה בעצם הדבר הזה, ובאו העובדים מארץ אשור, אלו שלצערנו נכנסים ונידחים, בואו נקרא לזה ככה, מארץ מצרים, והשתחוו לה' בהר הקודש בירושלים. הסוף היה שהם השתחוו לה'. בער הקודש בירושלים, ובאמת זה גם נבואה בספר מלאכי. זו הכוונה, זה חלק מהתהליך של הגאולה. בסוף ישתחוו לה' בער הקודש בירושלים, זה יהיה המשיח. אבל תסתכל גם בספר מלאכי, פרק ג', פסוק כ"ד.

1:41:10שם גם הנביא כותב, בפסוק א' בג' הוא כותב: "הנה אנוכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום השם הגדול והנורא. והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם, פן אבוא והכיתי את הארץ חרם." זה אומר שהקב"ה ישלח את אליהו הנביא. הרמב"ם כותב שאליהו הנביא הוא אחד מגדולי הדור, שישיב את ישראל לאביהם שבשמיים. כי חלילה אם לא ישובו, הכתוב מסיים באיום.

1:42:26עכשיו לפי כל מה שאמרנו במעלה.

1:43:32עכשיו, לפי כל מה שאמרנו במעלת עם ישראל ואחדות עם ישראל והקדוש ברוך הוא והתורה, מובן למה אדם שמזכה את הרבים הקדוש ברוך הוא כל כך אוהב אותו ויש לו זכות עצומה. וכמו שלמדנו בשיעור שלמדנו ביחד על זיכוי הרבים, כמה הקדוש ברוך הוא מחבב אותו וכמה... של עם ישראל ואחדות עם ישראל והקדוש ברוך הוא והתורה. מובן למה אדם שמזכה את הרבים, הקדוש ברוך הוא כל כך אוהב אותו ויש לו זכות עצומה. כמו שלמדנו בשיעור שלמדנו ביחד על זיכוי הרבים, כמה הקדוש ברוך הוא מחבב אותו וכמה.

1:44:32זכות יש לו וזה שכר גדול. למה? כי בעצם כשהוא משיב את היהודי הזה למקורות, הוא כמו בעצם כותב את האות שלו בספר תורה. בעצם הוא מכשיר את ספר התורה. ספר התורה, כביכול, היה כאילו עד עכשיו חסר. היה כאילו בעייתי, היה פסול. ועכשיו השבת אותו, החזרת אותו חזרה למקורות. מתי תהיה הכנסת ספר תורה הזאת? כן, הבעיה היא שיש הרבה עוד ציונות. כן. אבל בסדר, אבל ספר התורה מתקדם. אתה מכשיר עוד שלב ועוד שלב ועוד שלב ועוד שלב ועוד עוד. מתי יהיה ספר התורה כמו הכנסת ספר תורה אמיתית? עם המלך המשיח. כשנצליח לגייס את כל עם ישראל ולכתוב, כל אחד יש לו אות בספר. כתוב זאת זיכרון בספר. כל אחד יש לו אות זיכרון בספר. לכן אם תשים לב, יש...

1:45:35אחד מהאירועים שאפילו החילונים הכי רחוקים אוהבים. אתה רואה, חצת ספר תורה, רוקדים, מגיעה אישה, פעם איננה נוהגת להיות לבושה כך. מנשקת את ספר תורה ורוקדת. מה יש לך? מה את רוקדת? זה דומם פה. מה, הרגשת משהו מיוחד? כל אחד ואחד יש לו חלק בספר תורה. לכן, אם אדם עושה תרומה לספר תורה, זה נוגע לכל אחד. טעות שלי, טעות שלי, השם שלי. אבל בעצם כל אחד לא יודע שהוא עוד בספר תורה של הקדוש ברוך הוא, שנקרא עם ישראל. כל בן אדם שלא חוזר בתשובה, אז יש לו בעיה. ותחשוב, חלילה, חלילה, אם בן אדם... לא חוזר בתשובה. בעצם, הכתרוג עליו הוא כפול. לא רק שאתה לא חוזר בתשובה, אתה גם הורס את כל ספר התורה השלם. כי כל עם ישראל ערבים זה לזה. זאת אומרת, הקב"ה רוצה להביא את הגאולה, רוצה להשתבח, לנסות ספר תורה, כביכול, של כל עם ישראל, ופתאום יהודי אחד לא מתאים לו. למה הוא לא מתאים לו? שבת, כשרות, טהרה, נידה, צניעות, גם הברית, כל שאר הדברים, לא מתאים לו הדבר הזה. אז כשבן אדם נמצא במצב כזה, צריך להבין,

1:47:03אתה לא איש פרטי, אתה חלק ממשהו. אם אתה היית איש פרטי, בסדר. אבל זה מה שלא מבינים, ולצערנו הרבה, הרבה, הרבה חילונים, שהשם יחזיר אותם בתשובה, לא מבינים את זה. הם אומרים: למה החרדים משגעים אותנו ולמה החזרה בתשובה? ומה אכפת לך אם אני אשמור שבת? מה זה עולה לך כסף אם אני אשמור? או כנראה אתה תרוויח מזה. לא מבינים שהדבר הזה בעצם הגוף הזה. שנקרא ישראל, כולו, כולו, כולו, ביחד, גוף אחד. אם הוא פוסל סתם, זה בעיה, זה אסור. לפסול ספר תורה, יש שכוללים את זה, יש שלב, לא תעשו כן לה' אלוקיכם. הרי כתוב שיש מצווה להשמיד ולסלק ולאבד את העבודה זרה שיש. אז אם בן אדם, חס ושלום, מוחק אות בספר התורה וכתוצאה מזה פוסל אותו, אז כאילו הוא עושה מה שצריך למחוק ולהשמיד בעבודה זרה, הוא עושה, חס ושלום, לקדוש ברוך הוא.

1:48:33זהו נב דה אורייתא. אנשים, אני לא בקיא בגיהנום. לא כתוב שיש על זה עונש פה. לא, לא כתוב. כתוב הפסוק שאומר עליו, נגיד לך איפה הוא. בספר דברים פרק י"ב פסוק ג' שם כתוב לפני כן הפרשה מדברת על זה שצריך לשבור את מזבחותם ולאבד את שמם של העבודה זרה.

1:49:33היא מסיימת את התורה ואומרת "לא תעשו כן לה' אלוקיכם". הקב"ה אומר: אל תעשו ככה. זה גם הלימוד שמקורו באיסור למחוק שם השם. אז כשבן אדם הוא פוסל ספר... שבאמת ספר תורה זה... כל בן אדם לא ירצה להרוס ספר תורה. יש אפילו סיפור בזמן הנאצים, ימח שמם וזכרם, בשואה. הם הגיעו לאחד מראשי הערים בגרמניה שהיה כבר יהודי מתבולל שלוש-ארבע דורות. אז על פי חוקי הגזע שלהם הוא היה נקרא גרמני, אבל הם רצו לראות האם הוא באמת נאמן. אז אמרו לו, קח ספר תורה.

1:50:34ותעשה עליו צרכים, ואולי הוא מוכן. ראה לו אם לא, אתה לא תעשה ככה, אנחנו נהרוג אותך, אנחנו נשרוף אותך חי. ואולי הוא מוכן אותו ראש העיר שכבר כמה דורות כבר מתבולל, לא תגיד חזר בשאלה. ספר דברים פרק י"ב פסוק ד'. בעצם אז הראש שיר הזה

1:51:44אמרו לו, תעשה את זה אם לא, אנחנו נהרוג אותך. לא הסכים. אמרו לו, אבל אתה לא מאמין בזה. תראה, אתה עברת על כל התורה כולה ופתאום פה אתה נהיה צדיק? מה, אתה מוכן למות בשביל זה? כן, אתה מוכן למות? לא. וזאת ספר תורה, זה כל כך נכנס בלב של בני האדם ולמה? בגלל הדבר הזה, בעצם כל אחד ואחד מעם ישראל. הוא עוד בספר תורה של הקדוש ברוך הוא כי הוא ראה את הפירוש בארמית. התורה, כנסת ישראל שזה עם ישראל והקדוש ברוך הוא, כולם אחד. אז אתה בא למחוק את עצמך, כביכול הנשמה היא בתוך ספר התורה.

1:52:45אז לכן, אני אשאל אותך עכשיו: איזה אדם עושה מצווה יותר גדולה? אדם שכותב ספר תורה או אדם שמזכה את הרבים, בעצם זה הספר תורה הכי גדול שהוא כותב.

1:53:46למה? כי עכשיו כשהוא הכניס את ספר התורה, זאת אומרת הכניס יהודי לתוך ספר התורה, זה בעצם הדבר הכי גדול שיש. לכן, יש הרבה אנשים שכשאתה מתרים אותם לספר תורה או כשאתה מתרים אותם לדברים כאלה, הם מתלהבים. אבל אם אתה אומר להם חזרה בתשובה, אדוני, אל תתערב לי, אני לא אתערב לך, אל תעשה פה כפייה דתית, אנחנו שומרים. כן, ככה. כן, היה איזה אחד שבא לשיעור כמה פעמים, אבל לא בא יותר. הוא אומר, זה... כן, הדבר הזה בעצם זה הדבר שלא כל כך מבינים למה אדם שמכיר בערך של חזרה בתשובה.

1:55:15הוא כל הזמן לחוץ. עוד יהודי ועוד יהודי ועוד יהודי. מה? זה שהיהודי פה שלא עזרת בתשובה. וכל יהודי שהוא מפספס כאילו כואב לו. למה? כי זה עוד אות בספר תורה. זאת אומרת, ספר תורה לא יהיה מושלם. אז אם תשימו לב, הפסוק אומר מה שקראנו לפני כן בישעיה. כן. שאם חלילה לא יהיו, אז ייכחדו. ויחזרו בתשובה, נכון? למה ייכחדו? למה ימותו? זה היה... זה היה מה? זה ו... לא.

1:56:20לא, לא ישעיהו. ומלאכי זה היה בעצם, לא? מלאכי. מלאכי, חזק וברור. ומלאכי ג' כ"ד. כתוב, "וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל-בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל-אֲבוֹתָם, פֶּן אָבוֹא וְהִכֵּיתִי אֶת-הָאָרֶץ חֵרֶם." זאת אומרת, למה הקב"ה אומר, אם תמרות אחזירו בתשובה, אני חס ושלום מֵכֶּה את כולם. למה? מה? מה? תן זמן, תן לנשום. מה התשובה? זה הזמן של הכנסת ספר תורה. אז או שאתה בפנים, או שאתה בספר תורה, או שאתה בחוץ. אז אם בן אדם חי ולא חוזר בתשובה, אז זה מפריע לכל הספר.

1:57:40אז לכן זה כאילו הכרח שכביכול הקב"ה הוא אומר, נגמרו. זה הגיע הזמן שנגמרו המשחקים. אבל אם זה כאילו כאיש אחד. כן, לכן אמר הקב"ה, אם הם לא ישובו בתשובה, לא תהיה ברירה אלא להרחיק אותם. ואז הם לא יהיו, ואז ממילא הספר לא יהיה פסול, כי הוא ייגמר באלו שנשארו.

1:59:18אז זה מה שאומר הכתוב: "וישיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם." ומי שיתעקש חלילה מה לעשות, אז זה בעצם יפריע לגאולה השלמה. זה יפריע לספר תורה. עכשיו זה ממש כמו בארץ מצרים, כי גם בעם ישראל, כשיצאו ממצרים, היו כאלה שהפריעו ונענשו. ובאמת כתוב כי מארץ מצרים הראינו נפלאות, שזה ממש מה שיהיה עם עם ישראל. זה בעצם מה שהיה כבר עם עם ישראל ביציאת מצרים.

2:00:24אז זה כנגד זה, כי מארץ מצרים הראינו נפלאות. יהיו ישועות, יהיו נפלאות. אבל גם שם אדם שלא חזר בתשובה, זאת אומרת לא רצה לצאת ממצרים, בוא נקרא לזה בדור שלנו, מתומאת מצרים. עכשיו תשים לב לפסוק הזה: "והכחדתי". פסוק מאוד מאוד חריף, כי הוא לא אומר שעם ישראל לא ילכו בחוקותיו ויעשו עבודה זרה. הוא סך הכל אומר שהם לא ירצו לחזור בתשובה, וישיב לב אבות על בנים, הם לא יהיו בסדר. לאט לאט, בוא נקרא לזה, קח את הזמן. הוא אומר, חביבי, אני שולח לכם את אליהו הנביא, וישיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם. כי אם לא, פן יבוא והכיתי את הארץ חרם. זאת אומרת, למה אתה הולך ישר על אנשים? למה אתה לא הולך על...

2:01:25כמו נתר הדין, רק אם הם עשו עבודה זרה, רק אם עשו גילוי עריות, כלום. הוא לא אומר את זה. סך הכל, הם לא באים לעשות חרטה בתשובה, נשארים איפה שהם, אז למה עד עכשיו לא הכחדת אותם? התשובה, כי זה בדיוק מגיע, את הגאולה. כמו כל זמן שעם ישראל היה במצרים, 210 שנים, הרבה לא רצו לצאת, לא עשו להם כלום. אבל ברגע הגאולה, שה' יעזור שנזכה באמת להיות בצד הטוב ולא חלילה בצד האחר.