תלמידי חכמים מהם הרב אפרים כחלון

0:01היום נלמד בעזרת השם אבות פרק ב' משנה ב'. רבן גמליאל בנו של רבי יהודה הנשיא, הוא הבן של רבי יהודה הנשיא, זה שלמדנו עליו במשנה א'. הוא גם המשיך את שושלת הנשיאות. הוא בא ואומר לנו דרך מעניינת שכשבן אדם ימצא בדרך הזאת, הוא יצליח להתנגד ליצר הרע. ליצר הרע. הוא יצליח לעמול עם היצר הרע ולהחליש אותו. אבל אתה יודע, יש אנשים שמחלישים את היצר הרע, אבל אחר כך הם צריכים לנוח. אז יש בן אדם אחד, הרב אומר לו, תבוא לשיעור מחר שישי בבוקר. תבוא לשיעור. הוא אמר, אני אבוא לשיעור. למחרת לא בא. הוא אמר לו, מה קרה? הוא אמר לו, הייתי עייף. הוא אמר לו, אז תלך לישון מוקדם. תתעורר ב-5, תשתה כוס קפה, תנוח קצת ותבוא לשיעור. אמר לו בסדר, למחרת לא בא. אמר לו, למה לא באת? אמר לו, התעוררתי בחמש. נלחמתי עם היצר הרע שעה. אחרי השעה החלטתי לנוח, אז לא הצלחתי לבוא. אז לפעמים בן אדם נלחם עם היצר הרע, אבל לא באמת נלחם. יש לו תירוצים, יש לו דברים. אז בא רבנו הגדול ואומר, יש דרך, יש שעה שמתאימה לכלל האנשים, לאו דווקא לתלמידי חכמים, אפילו לכלל האנשים. איך בן אדם במשך כל החיים שלו,

1:33.הוא יעמוד במשימה לעבור את החיים באופן הטוב ביותר בלי חלילה להיכשל, וזה בעצם מלחמה מאוד קשה כי החיים הם כל הזמן. בן אדם אוכל, שותה, ישן, לומד, הולך, חוזר, אז כל הדברים הללו הם כל הזמן ניסיון. אם בן אדם פעם אחת פתאום מועד יש בעיה, אבל מה? יש שני סוגים של מלחמה ביצר הרע. יש מלחמה תמידית, זאת אומרת, אתה עכשיו, אתה לא יודע מה לעשות, אתה חי את החיים, האם אתה תיפול או לא תיפול, או אם אתה מקבל התקפה חזיתית. יש מלחמה. פותחים עכשיו מלחמה, טילים לכל הכיוונים, יריות, בלאגן. אז בטילים ויריות שהיצר הרע שולח, יש לנו את מה שהגמרא אומרת במסכת ברכות, בדף ה' עמוד ב', שם הגמרא אומרת, שאם אדם רואה ש... להתגבר עליו יצר הרע, אז יעסוק בתורה, ואם לא - יקרא קריאת שמע, ואם לא - יזכיר לו יום המיתה. פה רבן גמליאל לא בא להגיד את הדברים האלו של התקפה חזיתית. לא כל הזמן. תמיד יש בן אדם שכל הזמן יזכיר לעצמו יום המיתה, יום המיתה, יום המיתה, ובסוף הוא לא יתפעל מזה. בן אדם שגר מול בית קברות, אומר עכשיו אני גר בבית,

3:01אחרי 120, אני אגור ממול הבית. הוא לא מתרגש. הוא לא מתרגש, כי הוא כל הזמן שם. אז מה זה יזכיר לו יום המיתה? יזכיר לו יום המיתה הכוונה, שאתה מקבל התקפה חזקה, אז אתה צריך משהו נגדי. משהו שיעצור אותך. אז פה רבן גמליאל לא בא להגיד איזה משהו נגדי שיעצור אותך. הוא בא להגיד איזו דרך חיים. דרך חיים שבן אדם כל הדרך, כל הזמן שהוא ילך ויחיה, הוא יוכל לשרוד את הדבר. היו גאוני עולם קדושים, שלא רק שלא היה להם זמן לעשות עבירות, אלא הם היו ברמה כל כך קדושה, שאפשר היה להבין את הקדושה שלהם. יש ספר שנקרא "שאגת אריה". רבי אריה לייב גאון עצום עצום. לפני שהוא נפטר, אז הביאו לו... את הספר שעושה וידוי, "אשמנו, בגדנו", לפני כל זמן שבן אדם נפטר, תתוודא על העוונות שלך. אז הוא דחף את הספר הזה, אמר, תביאו לי גמרא. אמרו לו, הרב, בסדר, למדת ברוך השם הרבה בחיים, אבל לפני שבן אדם נפטר, הוא עושה וידוי. אמר להם ה"שאגת אריה", תקשיבו, לא היה לי זמן לעשות עבירה, וגם לא היה לי זמן לחשוב לעשות עבירה. כל הזמן למדתי.

4:26הצדיקים כאלה לא נותנים פתח לשטן, לא נותנים לו פתח, אין. אבל כל בן אדם, איך הוא יכחיש את היצר הרע? איך הוא יחליש אותו? אז בא רבן גמליאל ואומר, נחלת הכלל, מסכת אבות היא לא רק לתלמידי חכמים, היא לכל עם ישראל. ולכן רבן גמליאל בא ואומר, יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ, שיגיעת שניהם משכחת עוון. האדם, שהוא בא ועוסק בתורה, כשבן אדם עוסק בתורה, אז זה בעצם כלל המלחמה הכי גדולה שיש לאדם עם היצר הרע. למה? כי התורה היא שם חיים, והשטן הוא שם מוות. השטן הוא יצר הרע, פה השטן הוא מלאך המוות. התורה היא שם חיים. אז כשבן אדם לומד תורה, הוא בא ונלחם. כביכול ביצר הרע, ומכליש אותו, ומכחיש אותו. אבל מה? לא יודע כמה בן אדם יכול לעבור ולעסוק בתורה. היה גאון. הם היו שוקעים בתורה שעות על גבי שעות, שעות על גבי שעות. החתם סופר היה מסביר את הפסוק "ישנתי אז ינוח לי". יש פסוק כזה באיוב.

5:54פרע ג' פסוק י' ג', החתם סופר היה אומר: אם ישנתי אז כמה זה בגימטריה? שמונה. אם אני ישן שמונה שעות, ינוח לי ואני יכול לנוח וללמוד בתורה. כמה זה "לי" בגימטריה? ארבעים שעות. כל שמונה שעות שאתה ישן, אתה יכול ללמוד כנגד זה ארבעים שעות. זה החתם סופר. יש אנשים, תגיד לו את זה. היא תחתות לדעתי. אני נשען 40 שעות ואני אלמד 8, וגם זה טוב. זה גם מצוין. עכשיו, הדבר הזה בעצם גורם לבן אדם - אם בן אדם הוא ברמה של תורה, אז הכי טוב כשבן אדם יושב ועוסק בתורה. זה המלחמה הכי גדולה, הכי גדולה עם היצר הרע. אם אבן הוא, נמוח. כך הגמרא עומדת במסכת קידושין, שאם פגשך מנובל זה, משכהו לבית המדרש. אם אבן הוא, נמוח. אם ברזל הוא, מתפוצץ. עד כדי כך, אם היצר הרע הוא אבן, הוא נמוח. אם ברזל הוא, הוא מתפוצץ. כך הגמרא אומרת בקידושין, דף ל' עמוד ב', וגם בסוכה דף נ"ב עמוד ב', כי לפעמים היצר הרע מגיע לאדם בצורת אבן.

7:20צורת ברזל הכוונה שהוא מחליף שמות כל הזמן. אור על זה, לא אותו אחד, זה לא זה. אז הדבר הזה בעצם הוא המלחמה הכי גדולה שיש לבן אדם עם השטן. אם הוא מצליח להילחם, הוא גומר אותו, זהו, פה נגמר הסיפור כשהוא לומד כמו שצריך. אם הוא לא לומד כמו שצריך, הוא לומד לשם כבוד, לשם שררה, לשם פרסומת, אז זה לא תמיד עוזר. אבל פה הוא בא ואומר לך, יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ. דרך ארץ זה מלאכה שבן אדם עוסק בה. כי בן אדם לא תמיד יכול להגיע לרמה מקסימלית של שקיעות בתורה. אם זה תלמיד חכם, תלמיד חכם יכול להגיע לרמה גבוהה מאוד, אבל לא כל אדם. מה הבן אדם יעשה בזמן הפנוי? מה הבן אדם יעשה בזמן אחרי שהוא גמר ללמוד? אז אם בן אדם יהיה משועמם, השעמום מביא לידי חטא, השעמום מביא לידי שטויות. אז לכן, אם תהיה לך עבודה, אם יהיה לך דבר שיתפוס אותך בזמן הפנוי שלך, אז אתה לא תיכשל. זה מה שבא ואמר רבן גמליאל, נכדו של רבי יהודה הנשיא: "יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ, שיגיעת שניהם משכחת עוון." ובאמת, במשך כל הדורות, גדולי העולם...

8:46אפילו בדורות האחרונים, בתוניס ובג'רבה, הם היו גדולי עולם גם עובדים וגם לומדים. אבל מה קרה? קרה בעיה שנתמעטו הדורות. אז כבר הכסף משנה על הרמב"ם כותב על מה שהרמב"ם אומר שאסור לאדם לעשות התורה קרדום לחפור בה, וכולי וכולי. אז כביכול לקחת כסף הזה שהוא לומד תורה, אז הכסף משנה כותב שהיום כשישתנו הדברים, אם בן אדם... יֵשֵׁב וְיַעֲבוֹד, גַּם אָז הוּא לֹא יוּכַל לִשְׁקוֹעַ בַּתּוֹרָה. לָמָּה? כִּי אֵין מַה לַּעֲשׂוֹת, הַטִּרְדָּה שֶׁלּוֹ וְהַבְּעָיוֹת שֶׁלּוֹ הֵם בְּעֶצֶם יִגְרְמוּ לוֹ לָצֵאת מֵעוֹלַמָּה שֶׁל תּוֹרָה. אֲבָל פֹּה בְּעֶצֶם אוֹמֵר רַבָּן גַּמְלִיאֵל, כָּל אָדָם, אַתָּה לֹא אָבְרֵךְ, אַתָּה לֹא אֶחָד שֶׁיּוֹשֵׁב, אַתָּה רוֹצֶה לְהַגִּיעַ אֶת עַצְמְךָ בַּמָּה? בְּתַלְמוּד תּוֹרָה וְדֶרֶךְ אֶרֶץ. שְׁנֵיהֶם מְשַׁכְּחִים עָוֹן. אַתָּה תִּשְׁכַּח. כמו שאמר השאגת אריה, לא היה לי זמן אפילו לשכוח שיש עבונות בכלל. הדבר הזה. אבל מה? אומר רבי גמליאל, כיוון שיש בן אדם שאמר, אתה יודע מה? אני רוצה להיות ברמה של תלמיד חכם. אני רוצה כל הזמן לעסוק בתורה. כל הזמן, כל הזמן. אומר לו, תראה, לא בטוח שאתה מצליח להיות בדרגה הזאת. כל תורה שאין עמה מלאכה, סופה בטלה וגוררת עוון. הוא אומר, כל בן אדם ש...

10:16הוא מחזיק מעצמו. הוא אומר, אתה יודע מה? אני יכול להיות אינטלקט מושלם, כל הזמן לשקוע בתורה, בלי הפרעות, בלי זה. אז הוא אומר לך, תראה חביבי, אתה יכול להיכשל. למה? כי כמה זמן אתה יכול להיות שקוע בתורה? כמה זמן אתה יכול? אתה יכול אחר כך להגיע לידי בעיות. ובאמת, רבנו יונה על מסכת אבות אומר דבר מופלא. הוא אומר, שאם בן אדם בעצם לא יעבוד, לא יהיה לו כסף בעבודה, אז הוא יהיה בסדר תלמיד חכם. אבל אחרי שהוא יהיה תלמיד חכם, לא יהיה לו מה לאכול. אז הוא יתחיל להתחנף לבני אדם ולרשעים, כדי שיתנו לו. נגיד ישפצו לו את המטבח. נגיד יבוא לרשעים שהם מחללי שבת, כיוון שהם תורמים לו, לא יוכיח אותם, לא יספר להם. לא יגיד להם כמה זה חמור. כן. ולא רק זה, הוא יתחיל לחפש כל דרך איך להוציא כסף מכל דבר. אז הראש שלו למה יהפוך? אתה לא הלכת לעבוד כדי לשקוע בתורה. פה, מה אתה בעצם עושה? זה הפוך. אתה עכשיו מחפש כל היום וכל הלב לכסף, וזה דבר נורא ואיום כי בן אדם לא יכול, לא יכול.

11:44לחיות ברמה כזאת שכל הזמן הוא צריך להתחנף לאנשים, כל הזמן הוא צריך, זו לא דרך של תורה. הוא לא יוכל להוכיח אף אחד, הוא לא יוכל להתנהג. אז אפילו שאתה רב, אבל אם אתה צריך את הכסף של הקהילה, אם אתה צריך את הדברים האלו וכו' וכו', זה בעיה. אז בדבר הזה בעצם, כשבן אדם יפה תורה עם דרך ארץ, שהגיעה עד שנייה משכחת עוון. אז גם זה וגם זה, זאת אומרת, גם הלכה וגם התורה, זה שומר את זה. מה הפירוש? כשבן אדם גומר ללמוד, אז הוא הולך לעבוד. כשהוא הולך לעבוד, גומר את העבודה, הוא הולך ללמוד. בתורה הוא לא מתבטל, כי הוא אומר: למה עזבתי את העבודה? כדי ללמוד. ובעבודה הוא גם לא מתבטל, כי למה עזבתי את התורה? אז כל הזמן הוא בתחרות כזאת, שהדבר הזה בעצם הוא דבר חשוב.

12:44יפה תורה עם דרך ארץ. זה לא נכון שיש הרבה אנשים שאומרים שזה פסול, מי שעובד הוא פסול. חס ושלום, זה לא נכון. אין כזה דבר. רק מה? אלו שהם ברמה גבוהה מאוד, שהם תלמידי חכמים, אז אמרו שהרמב"ם כותב בסוף הלכות שמיטה ויובל שכל אדם שיושב ועוסק בתורה מחויבים לפרנס אותו. מחויבים לתת לו, לא רק שבט לוי, אלא כל מי שבחר את הדבר הזה. את הדרך הזאת חייבים לפרנס אותו. אבל הוא לא צריך לעשות קרדום לחפור בה. זאת אומרת שהוא לא יהיה כל הזמן עסוק בלחשוב, אני אברך, איך אני עושה עכשיו כסף? איך אני עושה את זה? איך אני עושה את ההוא? או אתם רוצים את זה, תנו לי כסף. תנו לי זה, תנו לי זה. זו בעיה. זה נקרא שבן אדם עושה את התורה קרדום לחפור בה. זה בעצם דבר ש... הגמרא גם דנה, כותבת על זה גמרא בנדרים דף פ"א עמוד א'. הגמרא מביאה את הפסוק "ואותי ציווה ה' בעת ההיא ללמד אתכם" (דברים ד', י"ד). משה רבנו אומר בספר דברים ד', ה': "ואותי ציווה ה' בעת ההיא ללמד אתכם חוקים ומשפטים לעשותכם אותם בארץ אשר אתם עוברים שם לרשתה." שהקב"ה ציווה את משה ללמד את עם ישראל, וכתיב "ראה לימדתי אתכם חוקים ומשפטים כאשר ציווני ה'". מה אני בחינם?

14:10אף אתם נמי בחינם. משה רבנו אומר, אני לא גביתי מכם כסף שלימדתי אתכם תורה. לקחתי אלף דולר לשיעור? לקחתי אלפיים דולר לשיעור? לקחתי מיליון דולר לשיעור? לא, לא לקחתי. לימדתי אתכם בחינם. גם אתם ככה תהיו בחינם. זה אומר, שאם בן אדם מגיע למצב שהוא צריך פרנסה, מה שהרמב"ם אומר שלא תבוא ותעשה את התורה כרדום לחפור ולא שתשתמש בתורה כאילו אתה יכול למכור את התורה בעד נזיד עדשים, זה בעיה. אבל אנחנו חייבים לפרנס אותו. אז זה מה שהוא אומר: וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עוון, וכל העמלים עם הציבור יהיו עמלים לשם שמיים. זה בדיוק מה שהוא אמר. מה שהוא אמר לפני כן, הרי אם אתה עכשיו בא לעמול עם הציבור ולזכות את הרבים ולעשות הרצאות... לא לוקחים כסף, מה אני בחינם, אף אתם בחינם. אז אתה אומר, רגע, מה אני מרוויח? לשם שמיים. מה זאת אומרת לשם שמיים? איך תהיה לי פרנסה? אומרים, או, פרנסה ממלאכה. אבל אם אדם בא ואומר, אתה יודע מה? אני אהיה מחזיר בתשובה בשביל כסף. אני אהיה רב גדול, ראש ישיבה, שיבוא לי הרבה כסף. אני אהיה רב קהילה כדי שאני אוכל לנצל את אנשי הקהילה. או, זה שיפוצניק. זה יודע לעשות מטבחים. השני, רופא שיניים. השלישי, יודע לסדר דברים. או, שווה להיות בקהילה שלהם.

15:35הם יתנו לי הרבה הפתעות. זה לא טוב, זה לא לשם שמיים. אז כשאתה עמל עם הציבור, תהיה עמל עם ההם לשם שמיים. רמז נוסף יש בזה: כי אם בן אדם עמל לשם כבוד, לשם משהו, תדע לך שאין, אין שם הכבוד. כשבן אדם עם ציבור, אין, אין מה לעשות. משגעים אותו, שולחים לו שאלות, שולחים לו תשובות. הם שולחים את השאלות, והם גם שולחים את התשובות. למה? או, הרב, אתה טעית. אבל אתה שאלת אותי, לא? רצית תשובה, הבאתי לך. לא, זו לא התשובה הנכונה. אז אם אתה יודע מה אתה רוצה ממני. לא, לא. ובאמת הגמרא בהוריות דף י' עמוד ב', כותבת, יהודה עמוד א', יהודה עמוד ב', שהגמרא מספרת שמה, שהיה כמה תנאים, קדושים, שרצו לטפל בהם. ולרומם אותם, לעשות אותם תלמידי חכמים מפורסמים. מה הבעיה הייתה? שהם לא רצו. למה? או עניינים של גאווה, או עניינים ש... עזוב. אז הגמרא מספרת על רבן גמליאל שהוא רצה לשלוח,

17:05ושלח לרבי אלעזר חסמא ורבי יוחנן בן גודגדא, שמרוב הגאונות שלהם הגמרא אומרת שהם היו יודעים לשער כמה טיפות מים יש בים. זה מטורף, אי אפשר להבין את החכמה שלהם. אבל הם היו ברמה כזאת של עניות שלא היה להם פת לאכול ולא בגד ללבוש. אין להם לחם ואין להם בגדים. אתה יודע שהיום, כשבאים ואומרים לך שבן אדם הזה אין לו לחם, אתה אומר כוונתו שאין לו עוגה, אין לו כסף לסיגריות, ואין לו כסף לשלם על הטלפון. אבל זה, אין הרבה אנשים שאין להם לחם. כשאני מספר לפעמים שיש אנשים שבאמת אין להם לחם, אומרים, או, אין כזה דבר, לא מאמינים. יש כאלה שיש. אנשים אומרים, אתה יודע מה הכוונה שאין להם? לחם. אין להם אולי לחם עם גרעינים ותבלינים, שעולה 15 דולר, 20 דולר, כזה לחם יקר במסעדות, זה אין להם. מה, לחם? אין להם? כן, יש כאלו. אבל הגאוני העולם האלו, לא היה להם לחם לאכול ולא בגד ללבוש. מה זה אומר? איפה הם נמצאים כל היום בבית? אין להם מה להתלבש. אז אמר רבן גמליאל, אני אשיב אותם בראש. כשהוא שלח אליהם שליחים, הם לא באו. אז הוא אמר להם, או, למה אתם לא באים? בגלל עניינים של גאווה בטח. הוא אמר, כי מדומים אתם, ששררה אני נותן לכם, עבדות אני נותן לכם. והוא מביא לו פסוק, פסוק במלכים. פסוק מופלא. הפסוק במלכים מביא, ש...

18:33בשעה שהמלך רחבעם, בנו של שלמה, עלה למלוכה, הזקנים באו לייעץ לו באיזה דרך להמשיך את ההנהגה של אביו. במלאכים א', פרק י"ב, פסוק ו' כתוב: "וייוועץ המלך רחבעם את הזקנים אשר עמדו לפני שלמה אביו בהיותו חי." היו לו זקנים ששלמה המלך היה מתייעץ איתם בעת היותו בחיים. למור, איך אתם נועצים להשיב את העם הזה דבר? איך אתם אומרים, איזה דרך אני אנהיג את העם הזה? ואמרו אליו למור, אם היום תהיה עבד לעם הזה, ועבדתם, ועניתם, ודיברתם עליהם דברים טובים, והם יהיו לך עבדים כל הימים. אם אתה תהיה עבד לעם הזה, למלך הם אומרים, אתה תהיה, אתה המלך, אתה תהיה עבד שלהם. ועבדתם, ועניתם, ודיברתם עליהם דברים טובים, אז הם יהיו לך עבדים כל הימים. אבל אם תלך בקשיחות, הם לא ילכו, בסוף הוא לא שמע להם, לא משנה. אבל בעצם הדבר הזה, עבדות אני נותן לכם. אז בן אדם שהוא לא עובד לשם שמיים, הוא מצפה לתמורה, מצפה לדברים. או, אני לא מקבל כלום. אבל אם אתה לשם שמיים, אתה יודע, חביבי, לא שאתה לא תקבל כלום, אתה תקבל על הראש. עבד, אין לו דרישות. אבל הוא אומר דבר נוסף: אם אתה חושב שהשגת משהו, תדע לך, זה לא בזכותך. זה שזכות אבותם ישייתן. מה זה שזכות אבותם?

19:59או זכות אבותם של אותם רבנים שמצליחים, או זכות אבותם של הציבור שמשמיים הביאו להם רב מוצלח, וצדקתם עומדת לעד. וצדקתם של אותם האבות, אותם זכות אבות שבעצם הן כל כך זכות אבות גדולה שעד לדור האחרון היא עומדת עד עכשיו. ולכן, בן אדם לא צריך להגיד, "תודה, מה זה ממני?" זה לא ממך. זה לא אתה. יש זכות הציבור, וזכות הציבור היא בעצם גורמת לבן אדם שיזכה, שיגיע לדרגות גבוהות, שיגיע להצלחה. היה פעם ששאלו את החתם סופר איזו שאלה. החתם סופר ענה תשובה, ופתאום הוא שם לב שהוא טעה בתשובה הזאת. החתם סופר אמר על המקום, השאלה הזאת היא לא שאלה הלכה למעשה. אמר לו הרב, מה אתה נביא? איך אתה יודע? אמר להם כי בשאלה הלכה למעשה יש סייעתא דשמיא לא לטעות. אבל זה לא היה שאלה הלכה למעשה, לכן טייטי. אז זה בעצם הדבר, כשבן אדם הוא עמל עם הציבור לשם שמיים, יש סייעתא דשמיא מיוחדת. שזכות אבותם מסייעתם וצדקתם עומדת לעד. הציבור יש לו זכות אבות, הציבור יש לו כוח של רבים. הציבור יש לו דבר שבעצם הוא שונה מכל בן אדם פרטי.

21:20וכמה שבן אדם יש לו יותר סייעתא דשמיא, זה אומר שהציבור יותר צריכים אותו. כמה שהציבור יותר צריכים אותו, יש לו יותר סייעתא דשמיא. לכן כל זמן שבן אדם הוא עמל עם הציבור לשם שמיים, הוא לא צריך לחשוש מכלום. הקדוש ברוך הוא יבוא ויעזור לו ויסייע לו. אבל מה יאמר אדם? בסדר, אם אני בעצם, כל מה שאני עושה, הכל אתה אומר לי זה לא אני. זכות הציבור, זיכוי הרבים, אין לי קרדיט. אז מה יהיה? כלום, כל דבר אתה אומר זכות הציבור, זכות הציבור. אז מה יהיה? אז הוא אומר אל תדאג, ואתם מעלי אני עליכם שכר הרבה כאילו עשיתם. באמת הוא אומר מי שעשה את זה בפועל זה זכות הציבור. מי שעזר לך משמיים זה סיעתא דשמיא אחרת. אבל אתם כאילו עשיתם. אתם כאילו עשיתם את הדבר. הרמב"ם אבל מפרש פה פירוש אחר. הוא אומר, מה זה "ואתם מעלי אני עליכם שכר הרבה כי לא עשיתם"? הוא אומר, אם בשעה שאתה עוסק בצרכי ציבור, אז אתה מבטל עכשיו איזו מצווה בשביל צרכי ציבור. למשל, בן אדם רוצה לשבת עם המשפחה, לקיים מצוות עונג שבת, אבל הוא לא יכול. למה? מגיעים אנשים, דופקים לו בבית. או, יש אישה שרוצה לעשות הפרעה. השני, מרביץ לאשתו. השלישי, או, בוא תמסור לנו שיעור.

22:48הרביעי בכלל כופר. תן לי לעשות עונג שבת, לשבת עם הילדים, עם המשפחה. אין נחת. אין. אז אומר, מה, אני אבטל עונג שבת? אומר, אתה משנה, אל תדלג. אתם, עלי אני, עליכם שכר הרבה כי לא עשיתם. כי לא עשיתם את המצווה הזאת. כיוון שאתם עוסקים מהציבור לשם שמיים, כיוון שאתם טורחים בשביל הציבור לשם שמיים, אז באמת, כי לא עשיתם. היה גאון אחד, גאון קדוש, קראו לו רבי עקיבא אייגר. הבן שלו, רבי שלמה איגר, המשיך את דרכו והיה הרב של העיר פוזנה. הוא תמיד היה לומד, והיו מגיעים אנשים ושואלים אותו שאלות, הולכים, חוזרים. זה היה דבר מופלא שתמיד הוא היה יכול לחזור בדיוק לאותה מילה שבה הפסיק. לפניכם הוא מסר שיעור, ופתאום כשמגיע הרב, יש בלאגן בעיר. מה קרה? הגיעו אלו ועשו ככה בלאגן וזה וזה. הוא עונה להם את הכל, מסדר את הכל, וחוזר בדיוק לאותה מילה שבה הוא הפסיק.

23:49אמרו לו, איך אתה עושה את זה? אתה כזה גאון? אמר להם, אני לא גאון, פשוט אבא שלי בירך אותי, לפני שהוא נפטר, שכשאני אעסוק בתורה, ואהיה עסוק בצרכי ציבור, שזה לא יפריע לי בעסק התורה, שתמיד אני אזכור איפה אחזתי. זו ברכה. זה סייעתא דשמיא. זה כאילו שני נושאים. בעצם לא כל אחד זוכה לזה. אבל לפעמים בן אדם מתמרמר, הוא אומר, כמה אני יכול בשביל הציבור? כמה אני יכול? כמה כמה? אז פה המשנה באה ואומרת לך, יהיו המילים נאמרות לשם שמיים. עכשיו, מי אומר את זה? רבן גמליאל, בנו של רבי יהודה הנשיא. אם שמת לב, פה המשנה כותבת את השם רבי יהודה הנשיא. מי זה רבי יהודה הנשיא? זה בעצם רבי, רבנו הקדוש, רבי יהודה. אז למה פה המשנה לא כותבת רבן גמליאל, בנו של רבי? כמו במשנה הקודמת, עם הדגשה, רבן גמליאל, בנו של רבי יהודה הנשיא. מה ההדגש? ההדגש הוא שבעצם, חביבי, רבן גמליאל כל החיים עסק עם ציבור. הוא כל הזמן היה עם הציבור. הוא היה הבן של הנשיא, אחר כך הוא היה ממשיך שושלת הנשיאות. אז הוא אומר, חביבי, אני יודע מה זה. אני יודע שאם אתה לא עמל עם הציבור לשם שמיים, לא יהיה לך חשק. אם אתה מחפש איזו תמורה, אתה מחכה לאיזה משהו - אין. ומה הוא אומר? אני גם יודע שכל ההצלחות שלי הן בזכות הציבור. כל ההצלחות שלי הן סייעתא דשמיא. כל החזרה בתשובה, כל זיכוי הרבים - הכל, הכל מגיע מזיכוי הרבים.

25:19אתה יש לך הצלחה בזיכוי הרבים? בגלל שאתה מזכה את הרבים. אבל מה? כמו שאנחנו אמרנו, גם האדם עצמו כשהוא תורח והוא מקדיש את זה וכו' וכו', יש לו שכר הרבה. רעיון נוסף יש בדבר הזה, שכשבן אדם עוסק במלאכה, והוא עוסק גם בתורה, אז הוא מגיע לעמך ישראל. זאת אומרת, יש אנשים שאומרים: "או, הרב הזה עזוב, הוא כל היום יושב ועוסק בתורה". הוא לא מבין בביזנס, הוא לא ידע בכלל שום דבר בחיים שלו, והוא יבוא ויגיד לנו מה לעשות. הוא ידע מה זו עבודה? הוא יושב כל היום עם הדפים. כשהרב עובדיה התחתן עם הרבנית מרגלית, אמרו לרבנית, מה את מתחתנת עם הבן אדם הזה שלא ידע כלום? הוא לא ידע עבודה, לא ידע כלום, איך הוא יפרנס אותך? מה תאכלי, דפי גמרא? מה תאכלי? לא היה אוכל. אז כשאדם יבוא ויוכיח את האנשים האלה, יבוא לדבר איתם, יבוא ויגיד, עזוב, אתה לא רציני, מי אתה בכלל? אתה עכשיו תלמד בבא. אבל אם בן אדם שעובד ולומד תורה, הוא יגיד, או, הוא מאיתנו, בוא נשמע מה יש לו למכור. או, בן אדם שעבד פעם ומכיר כבר את כל הטריקים, את כל השטיקים. אם היה בוול סטריט, אם היה בעבודה אחרת, או בכל מקום, הוא אומר, אני הכרתי איך עושים כסף. והוא בא עם כל זה ואומר להם כמה התורה מיוחדת, וואו, זה דבר שמוכנים לשמוע.

26:44וזה בעצם הדבר הזה שהגיע עד שניהם, השכחת עוון. מה הפירוש? אם בן אדם מגיע אליהם ואומר: אני גם לומד תורה וגם עוסק בדרך ארץ, זאת אומרת גם הלכה, אז הוא עוזר לציבור שהוא מלמד אותם להשכיח מהם את העוונות. כי הוא יכול לחזור בתשובה. או שהוא אומר להם: פעם הייתי ככה, ומראה להם את הדבר הזה. אבל התכלית של הכל היא מה שהמשנה אומרת: וכל העמלים מהציבור יהיו עמלים לשם שמיים. כשבן אדם לא עושה דבר לשם שמיים, המצב שלו קשה. למה? כי הוא יתאכזב, והוא יגיע לכעס, והוא יגיע למריבות. כי אם בן אדם אומר, אני עושה משהו מינימלי, משהו קטן, אני מצפה שיעריכו. אם אתה מצפה שיעריכו, לא יעריכו. באמת, הגמרא אומרת במסכת פסחים, בדף נו עמוד ב. א"ר יהודה אמר רב: לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוות אף על פי שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה. כשאתה עושה במצוות, תעשה אפילו שלא לשמה. זה גם מובא במסכת כלה רבתי פרק הלכה א', גם מובא במסכת סוטה דף כ"ב עמוד ב', גם בסוטה מ"ז עמוד א', זה גם גמרא בסנהדרין ק"ו עמוד ב', ועוד כמה מקומות. עכשיו, הדבר הזה בעצם,

28:07מלמד שבן אדם, אתה לא חייב תמיד להיות כליל המעלות על ההתחלה. מתוך שלא לשמה בא לשמה. אבל כשאתה מגיע להתעסק עם ציבור, זו בעיה. זו בעיה. כי אם אתה מתעסק שלא לשמה, אתה לא תחזיק מעמד הרבה זמן. לכן פה הוא אומר לך, כל העמלים עם הציבור יהיו עמלים עימם לשם שמיים. אפילו שבתורה ומצוות אחרים מתוך שלא לשמה בא לשמה. אבל כשאתה בא ומגיע ואתה עמל לשם שמיים אז אתה תצליח. יש סיפור על מה זה לעמול לשם שמיים. היה פעם בחור אחד שהוא היה בחור מאוד, מאוד מוכשר, אבל היה חצוף מארץ החצופים. אני לא יודע איך הוא היה עושה את זה כל יום שבת אחרי סעודת ליל שבת. אחרי שהיו אוכלים את הסעודה, כולם היו הולכים לנוח. הוא היה הולך, והיה לו תענוג מיוחד. מה התענוג שלו? לקחת קילו גרעינים שחורים, לשבת על הכיסא של ראש הישיבה, ולפצח גרעינים בתוך בית המדרש, ולשים הכל ערימה, על הכיסא והסטנדר של ראש הישיבה. מה פשוט, מרגיש שהוא יושב לו על הכיסא של ראש הישיבה, שהוא מצפצף על כולם.

29:35לא סופר אף אחד. טוב. עכשיו תלמידים נכנסים, רואים. בוא נה, איזה חוצפן אתה. מי זה? לא רואה. ככה הם. טוב. יום אחד, הוא יושב על הכיסא, פתאום הוא רואה את ראש הישיבה מתקרב, נכנס לבית המדרש. הרים ככה. קליפות, עם רוק. לא ידע מה לעשות, הוא ניוון. הוא פתח את הסטנדר של ראש הישיבה. היה לו סטנדר נפתח. זרק לו ארנק בפנים, סגר והלך. הראש ישיבה נכנס, מתי נגיע למקום. פותח את הסטנדר, מוציא ספר, כאילו לא רואה כלום. טוב. יושב, לומד, יושב. עובר זמן. עובר עוד זמן. שום מילה. מה זה, ריבונו של עולם? הוא פחד להתעמת איתו. עובר עוד זמן. כלום, כלום, כלום. הוא אמר, אולי ראש הישיבה לא שם לב? אולי לא הציע לו כמות מספיק מכובדת? לא יכול להיות. הוא מפחד לבדוק, מפחד לראות מה זה. עוברים חמש שנים. שכחו מהסיפור הזה. אף אחד לא יודע. אף אחד לא חושב. אף אחד לא חולם. הוא מתחתן.

31:05לפני שהוא מתחתן, הראש ישיבה קורא לו. לפני שהוא בא לשים את הטבעת, הוא אומר לו: "אוי, יש לי משהו חשוב להגיד לך." הוא שואל אותו: "מה אתה חושב, דעתך, על בחור ישיבה, שכל ערב שבת יושב על הכיסא של הראש ישיבה שלו, מפצח גרעינים שחורים, ומניח את הקליפות בתוך הסטנדר? מה דעתך?" הוא שמע את זה, עשה מי, וואו. נהיה בן אדם כבר מאז. הוא אמר: "כבוד הרב, סליחה, זה אני." הוא אמר לו: "תראה, אני לא באתי עכשיו להוכיח אותך. אני רק סך הכל אמרתי את הדבר הזה כדי שתראה שאני יודע את זה, ותראה כמה זמן התאפקתי מלומר. אתה הולך עכשיו לבנות חיי נישואין? תלמד להתאפק. לא תמיד הצד השני עושה דברים טובים. קליפות, גרעינים שחורים, בית מדרש. הוא אומר, אם לא הייתי צריך ללמד אותך את זה, לא הייתי מדבר איתך על זה בכלל. זה נקרא לעסוק עם מה שהם לשם שמיים."

32:06סיפור נוסף, סיפור נוסף. רבי יעקב ניימן, ראש ישיבת תורת ישראל, זכר צדיק לברכה, היה יהודי צדיק. היה לו גם בחור ישיבה, גאון מאוד בתורה, אבל פושטק. אי אפשר, אין, מוזר. ו... יום אחד, רבי יעקב ניימן, הוא היה הולך להתפלל בפתח תקווה, בבית הכנסת המרכזי, להתפלל שם ערבית, והיה חוזר לישיבה. אז הוא היה לוקח איתו איזה תלמיד. התלמיד הזה מספר שהוא חזר עם הראש ישיבה, פתאום הם רואים את הבחור הזה, הפושטק כזה, הולך. הוא היה חצוף. אז הרב ניימן שאל אותו, אמר לו, היי, לאן אתה הולך? הוא אמר לו, אני הולך לקולנוע. הבחור שהיה ליד הרב, הוא עצמו רצה לקפוץ עליו ולתת לו שתי סטירות. מה אתה... הרב ניימן אמר לו, טוב, אבל למה אתה בלי סוודר? קר היום. שלא תתקרר. עכשיו בוא תחזור לישיבה, תיקח סוודר, ותלך לאיפה שאמרת. לא הבין מה... אמר לו הרב, אני לא רוצה לחזור. אני אפסיד את הסרט. אז הרב ניימן אומר לו, או, יש גם סרט שני אחר כך עוד פעם.

33:33תלך לשיעור השני. זה יהודי קדוש, בן שמונים, עימוד דורות, הוא עומד פה עם איזה חצוף, משכנע אותו, הולך לשים סוודר. טוב. הוא חוזר איתו לישיבה, בינתיים בדרך הוא מדבר איתו בלימוד, מה חידשת? אומר לו פה, על החידוש, זה היה מצוין. מגיע, עולה, לוקח סוודר, חוזר, הולך לסרט, למחרת, בבוקר, אותו בחור קם, פרצוף תשעה באב. הוא הולך לבחור שהיה מראשי הישיבה, הוא אומר לו, תקשיב, איזה מסומטם אני. איזה שכל יש לי. אמרו לו ראש הישיבה, אני לא שמתי לב מה אני עשיתי. הייתי כזה חוטפן, כאילו להראות כמה אני גיבור. אמרתי, אני אגיד לו שאני הולך לכל נוער, כאילו לא סופר אותו. אבל אין לי דרך ארץ, אין לי כלום, מה אני אעשה? מה עשיתי? אמרו לו, בטוח היום יזרקו אותי. זורקים אותי מהישיבה. אין לי מה להיכנס לבית המדרש. הוא מחכה, עובר חצי יום, אף אחד לא מדבר איתו.

34:35הוא עולה לבית המדרש, יושב, לומד. אף אחד לא מדבר איתו. פתאום, הוא שומע צעדים של ראש הישיבה והמשגיח. שניהם נכנסים לבית המדרש. הוא מסמן לחבר שלו, זה שהיה אתמול עם ראש הישיבה, ונותן לו מרפק בצלע. הוא חושב לעצמו: "מה קורה פה? עכשיו זה יקרה." הם עוברים לידו, ולא אומרים לו כלום. יום עובר, ועוד יום. עובר שבוע, עוברים שבועיים, ואף אחד לא אמר לו מילה. הוא כבר לא יכול לאכול, לא יכול לאכול, לא יכול לאכול, לא יכול לאכול, לא יכול לאכול. הוא קרא לבחור הזה ואמר לו, "תקשיב, אני הולך להתפרץ, לא יודע מה קורה פה, לא יודע מה הם מבשלים לי, לא יודע אם עשיתי משהו שבגללו זורקים אותי מהישיבה. למה לא עושים איתי משהו? לא קורה כלום." אמר לו, "אני חייב ללכת לראש הישיבה. אני אגיד לו סליחה, אני מתנצל, לגמור את הסיפור הזה." אמר לו, "אבל תבוא איתי. אתה יכול לבוא איתי? לא נעים לי לבד, תהיה איתי לידי." אמר לו, "בסדר." הוא הולך ונכנס למשרד, הרב ניימן יושב.

35:37הוא אומר לו, כבוד הרב, אני מתנצל, הייתי חסוף, הייתי טיפש. ואז הרב אומר לו, תראה, אבא שלך הוא סולל כבישים. זה היה לפני 50 שנה. הוא מרוויח 5 לירות בחודש. לירה אחת הוא נותן כדי שאתה תשב ותלמד פה. חמישית מהמשכורת. יש לכם 12 ילדים בבית. למה אתה עושה ככה לאבא שלך? אותו בחור שמע את זה והתחיל לבכות. הוא אמר לו, אתה הבן הבכור. אם אתה מתקלקל, כולם יתקלקלו אחריך. למה אתה עושה ככה? יש לך ראש טוב. תנצל את זה. הוא ישב ובחר הבחור. עברו 50-60 שנה. היום הבחור הזה הוא אחד מהתלמידי חכמים הכי גדולים שבדור. לא יודעים את השם שלו. לא סיפרו את השם שלו מזה, אבל הוא מתמיד בצורה מבהילה. הוא אומר, אם הרב ניימן היה בא, זורק אותי. אתה הולך לקולנוע, תישאר שם. אל תחזור לישיבה. או כל משפט אחר, לא רק הקריירה שלי הייתה נהרסת, כל ה-12 ילדים כולם היו נאבדים. אבל הרב ניימן היה עוסק בצורכי ציבור באמונה לשם שמיים. לא לשם הכבוד שלו, עמל לשם שמיים. כשאתה עמל לשם שמיים, זכות אבותם מסייעת.

37:06אתה לא עושה טעויות. אתה יודע שהכבוד שלך לא חשוב. הוא לא חשוב. הכבוד של מי כן חשוב? של בורא עולם. להעיף או לא להעיף? זה שיקול של הקדוש ברוך הוא. נמצא לנו למדים שפה התנא מלמד אותנו את היסוד הזה של תורת דרך ארץ בשביל להחליש את כוחו של היצר הרע. וכל אדם שהוא עמל עם הציבור, הוא צריך להיות עמל עם ההם לשם שמיים, לא לשם כסף, לא לשם ביזנס, לא לשם אף דבר אחר. אבל מה, יש כאלה שלוקחים כסף בשביל להשתמש בו לזיכוי הרבים. זה מצוין, זה לשם שמיים. לא לוקח כסף בשביל, או, כשאני לוקח כסף ממישהו, אז אני כבר לא יכול להוכיח אותו. להפך, הוא לוקח כסף בשביל להוכיח אחרים. והוא לא מתחנף אליהם. והאחידה כותב ולחוץ דקה, בחיבור שלו על השולחן ערוך, אומר: מיום שהזדקקו תלמידי חכמים לעשירים ולבוא להתחנף אליהם, אומר גדל חילול השם ואין אדם שיכול להוכיח אותם. זה בעצם דבר מופלא, כי התכלית של תלמידי חכמים היא להרבות תורה ולהפיץ תורה. אז מה הוא הולך? הוא הולך למישהו ונהיה כמו העבד שלו. הוא לא יכול להוכיח אותו, לא יכול לדבר איתו, כי הוא נותן לו כסף וזה בעיה. אז זה גם קשור הרבה לעניין של האמונה.

38:37כמה אתה מאמין בקדוש ברוך הוא שיעזור לך, בלי להתחנף לאותו עשיר, והתכלית היא להיות עמלים בהם לשם שמיים, כמו שאמרנו. שזכותם וסייעתם זה הכל נושא של זיכוי הרבים, וצדקתם עומדת לעד. ועם כל זה, מעלה אני עליכם שכה הרבה כי לא עשיתם. שאמרנו שזה היה הסבר של אפילו אם לא עשית, הקדוש ברוך הוא מחשיב לך כאילו עשית, או הפשט השני של הרמב"ם, שגם אם התבטלת מעשיית איזו מצווה. בשביל עסקי הציבור, הקדוש ברוך הוא נותן לך את הדבר הזה. יש עוד רעיון קטן שנכלל בדבר הזה. יבוא בן אדם ואומר, אני בסדר, אני מוכן להשקיע בציבור, אני מוכן לעשות בהכל, אבל תכל'ס, תכל'ס, איך אני אתפרנס? אז פה באמת התנא אומר, כל תורה שאין עמה מלאכה, סופה בטלה וגוררת עוון. כבר אנחנו הסברנו ואמרנו שזה בדרך כלל לרוב ככל עם ישראל. לא כולם יכולים להגיע לדרגה הזאת של תלמידי חכמים שכל הזמן עוסקים בתורה. אבל אדם שהוא תלמיד חכם, אדם שהוא ברמה גבוהה מאוד, אז הוא כל הזמן צריך לעסוק בתורה. יש תוספות במסכת סוטה בדף כ"א.

40:07תוספות כותב על מה שהגמרא שם כותבת, ודווקא בפרק א', שתלמיד חכם הוא ניצול מכל הפורעניות, מיצר הרע, ממזיקים, והתורה מגינה ומצילה. הכוונה שהתורה מצילה אותו ומגינה עליו. אז תוספות שואל, רגע, אם התורה מצילה אותו, איך הוא ניצל מיצר הרע בזמן שהוא לא עוסק בתורה? הרי הגמרא אומרת שתלמיד חכם הוא ניצול תמיד מיצר הרע, איך? הרי הוא לא תמיד לומד. ככה שואל תוספות. מהנה תוספות ויש לומר שסתם תלמיד חכם תורתו אומנותו, התורה שלו זו המלאכה שלו, זה האומנות שלו, ועוסק בה, הוא מהרהר כל שעה ולא הולך ארבע אמות בלי תורה. זאת אומרת, תוספות שואל איך יכול להיות שהתלמיד חכם ניצל מיצר הרע מתי שהוא לא לומד? מה התשובה? אין כזה זמן שהוא לא לומד. אז יש מושג כזה של תלמיד חכם, שהוא מושג גבוה, שבן אדם התכלית שלו מסר את נפשו ללמוד, וכמובן הוא מוכן להקריב על זה. הוא יכול לעבוד, זה לא שהוא לא יכול לעבוד, הוא מוכן להקריב, לחיות בצמצום אם צריך, וכו' וכו', ולחזק את האמונה, זה משהו אחר. אבל הדבר הזה בעצם, איך הבן אדם יתפרנס, וכו' וכו', אז פה נכנסים שני דברים.

41:35כאן נכנס הדבר הזה של האמונה, של המוח של האדם, שהאדם צריך לחזק אותו ולהגיע ממנו לדרגה גבוהה. ודבר נוסף, יש את מה שאנחנו כבר הזכרנו ואמרנו, הרמב"ם בסוף הלכות שמיטה ויובל, שאומר שיש חובה על אותו ציבור שיש אצלם אנשים שעוסקים בתורה, חייבים לפרנס אותם. הלשון של הרמב"ם היא כל כך יפה, שצריך להקריא אותה. הרמב"ם כותב: "ולא שבט לוי בלבד, מה שהוא כתב לפניכם, שהבדיל השם, אלא כל איש ואיש מכל באי עולם, אשר נדבה רוחו אותו, והבינו מדעו, להיבדל ולעמוד לפני השם, לשרתו ולעובדו, לדעה את השם, והולך ישר, כמו שעשהו האלוקים." ופָּרַק מֵעַל צוַּארו עֹל הַחֶשְׁבּוֹנוֹת הָרַבִּים אֲשֶׁר בִּקְּשׁוּ בְּנֵי הָאָדָם. הַרְבֵּה בְּנֵי אָדָם רוֹצִים חֶשְׁבּוֹנוֹת: קוֹנִים, הוֹלְכִים, מוֹכְרִים, כֶּסֶף, וַול-סְטְרִיט. הָרַב פָּרַק אֶת זֶה, זָרַק אֶת זֶה, עָזַב. אוֹמֵר הָרַמְבָּ"ם דָּבָר מוּפְלָא. הָרַמְבָּ"ם אוּלַי הַמְּקוּבָּל. אַתָּה יוֹדֵעַ, הַתּוֹאַרִים הֵם בַּקִּילוֹ נִמְכָּרִים: הָרַב הַזֶּה קֹדֶשׁ קָדָשִׁים, הָרַב הַזֶּה גָּאוֹן הַדוֹר, הָרַב הַזֶּה צַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם, הָרַב הַזֶּה גָּאוֹן הַדוֹר, קֹדֶשׁ קָדָשִׁים, פַּטִּישׁ חָזָק, עַמּוּד הַיְמִינִי. עוֹשִׂים לְךָ שׁוּרוֹת שׁוּרוֹת הַרְבֵּה שְׁבָחִים.

43:04פעם מאוד מאוד היו נזהרים, במיוחד הרמב"ם, בכל מילה בלשון שלו. הרמב"ם כותב על אותו אדם: הרי זה נתקדש קודש קודשים. קודש קודשים. האדם הזה נהיה ויהיה השם חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים ויזכה לו בעולם הזה דבר המספיק לו, כמו שזכה לכהנים ולנביאים. הקב"ה הוא ייתן לו את הדבר הזה. מי ציווה עליהם? מי ציווה עליהם? הקב"ה הוא שציווה. כמו שאתם נותנים ללוויים מעשר ראשון, כמו שאתם דואגים, כך הקב"ה נותן. זה שבט לוי, השבט שמופרש מכלל ישראל. אבל זה באמת באדם שיושב ועוסק בתורה, באדם שהתכלית שלו היא כזאת. אז הדבר הזה, בעצם בן אדם, על ידי זה שהוא יודע שהוא שבט לוי, על ידי זה שהוא יודע שהוא עמל בתורה, שהוא משקיע את מאמציו בתורה, ולא שהוא נכה, חלילה, נכה שכלי. הוא חכם, יש לו הצעות עבודה, והוא אומר: לא, אני בא ואני עוסק בתורה, אני בא ואני מתמיד בתורה. אז הדבר הזה הוא דבר מופלא. ובאמת, בזמן חז"ל, כשבן אדם היו ממליכים אותו להיות ראש ישיבה, אז היו באים כל הקהל והיו נותנים לו כסף והיו משפיעים עליו שפע גדול.

44:31למה? כיוון שהגמרא אומרת שבשעה שבן אדם מתמנה למשהו ציבורי, המקור של זה הוא כהן גדול. אז הגמרא ביומא דף י"ח ע"א כותבת על הפסוק "והכהן הגדול מאחיו," דורשים חז"ל "גדלהו משלך." רש"י בטענית דף כ"א ע"א מביא שזה... היה מנהג שמי שהוא ראש ישיבה היו מגדלים אותו משלהם ומעשירים אותו. עושים אותו עשיר. למה? כדי שהוא לא יצטרך לעסוק במלאכה, כדי שהוא כל הזמן ישב ויעסוק בתורה. אז אנחנו רואים שגם הדבר הזה בעצם של לעסוק במלאכה הוא עד גבול מסוים. אז בעצם זו החובה על הציבור שתלמידי החכמים יישבו ויעסקו בתורה בלי טרדות, שתלמידי החכמים יישבו ויעסקו בתורה בלי שיהיה להם איזה משהו של הפרעות. שבן אדם שעשה זיכוי הרבים יוכל לעשות זיכוי הרבים בלי טרדות. ואשרי מי שזוכה להיות השליח של הקדוש ברוך הוא לזכות את עם ישראל ולתמוך באותם תלמידי החכמים. יהי רצון שנזכה ללמוד וללמד, לשמור ולעשות, להיות גם מלומדי התורה וגם מתומכי התורה.

45:48המן כנגד רצון.