כל מילה יש לו חידוש מהתורה (5) קשיים בחיים הרב אפרים כחלון

0:13בעזרת השם נעשה ונצליח. קודם כל, את השיעור הזה נקדיש בעזרת השם ללידה קלה של הרבנית לבנה בת שרה. זו אשתו של המארגן של כל השיעורים של חברת בעזרת השם, שהיא ברוך השם עושה פעילות של שיעורים וגם השיעור הזה בכללם ועוד שיעורים. בעזרת השם שיהיה ללידה קלה ושיהיה בשורות טובות. כן, פה עכשיו הם שלחו הודעה שהרב שטיינמן במצב קשה מאוד. אז צריך להגיד מזמור תהילים. אנחנו נגיד עכשיו את המזמור תהילים הזה. בדיון השיעור הזה יהיה לרפואת הרב שטיינמן. משכיל לדוד בהיותו במערה תפילה, קולי אל ה' אזעק. קולי אל ה' אזעק, נשפוך לפניו שיחי, צרתי לפניו אגיד, בהתעטף עלי רוחי, ואתה ידעת נתיבתי, באורח זו אהלך, טמנו פח לי, הביט שמין הוא רעה, ואין לי מכיר, אבד מנוס ממני, אין דורש לנפשי, זעקתי אליך ה', אמרתי אתה מחסי חלקי בארץ החיים. הקשיבה אל רינתי כי דלותי מאוד, הצילני מרודפיי, כי אמצו ממני. הוציאה ממסגר נפשי להודות את שמך, בי יכתרו צדיקים כי תגמול עליי. אז שיעור גם להופעתו.

1:32כמו שהתחלנו בשיעור הקודם, בעזרת השם, נתחיל עם מילים, כל מילה בעזרת השם דבר תורה. מי הראשון? כבוד. כל מילה בעברית או מילה בלשון התואר? מה שאתה רוצה. התעמלות. התעמלות. הרמב"ם כותב בהלכות דעות, בפרק ד' מהלכות דעות, הרמב"ם כותב שכל הפעילות של האדם, זאת אומרת, כל מה שהוא אוכל, מה שהוא שותה, הכל צריך להיות לפי מתכונת של בריאות. טוב, אוכל, שותה, בריאות. אבל אם אני אוכל ושותה ולא מתעמל, אמר הרמב"ם, האדם יכול להגיע לחולי. למה? כי נפש בריאה בגוף בריא. כשבן אדם הוא בא ועושה התעמלות, אם הוא עושה התעמלות בשביל שיהיה לו קוביות, איך אומרים קוביות באנגלית? 6-Pack או 8-Pack. בדיוק, שתיים ביחד. אז אין לו מצווה. אבל אם בן אדם הולך להתעמלות ואומר, אני הולך כהרמב"ם ציווה, כהרמב"ם כתב, יש לו מצווה. מצווה לשמוע לדברי חכמים. מצווה ללכת ולעשות התעמלות וזה נפש בריאה בגוף בריא.

2:45נקסט, נקסט אומרים? אבא? אבא? אני אגיד לך מילה? לא, מה שאתה רוצה? תסתכל. תסתכל. מה ש... פורצלן. אני אגיד פורצלן. פורצלן. כלים של פורצלן. זה לא לגבי כשרות. לא לגבי כשרות, קיבלת. אז ככה, בפורצלן, הבעיה הייתה בפורצלן, שכשהתחילו לייצר את הכלים של הפורצלן, לא ידעו בכלל מה זה הדבר הזה. זה זכוכית, זה אבן, אבן מצופה, בלאק. מה הייתה הבעיה? חוץ מהנושא הזה של הגעלה, שלא בא לך לשמוע לגבי כשרות, היה גם דבר נוסף לעניין טבילת כלים. מה העניין בטבילת כלים? לטבול כלי, אם זה כלי חרס, זאת אומרת כלי שהוא עשוי מחרס, אין להם כל כך הרבה כלים מחרס. היום אדם לא משתמש הרבה בכלי חרס. אבל כלי חרס, אז הם נכללים בתוך הכלים הפשוטים שלא צריכים לטבול אותם.

4:01אז פה זה לכאורה אבן, אבל מצופה בלק. הלק הציפוי הזה, זה לא ממש לק, זה זכוכית. זה זכוכית עם שילוב של לק ביחד. אז האם צריך להטביל את הכלי הזה או לא? להלכה, הפוסקים אומרים, כיוון שאמרו זה מצד אחד כלי שעשוי ממשהו שהוא לא חשוב. מצד שני, אבל הציפוי שלו חשוב. אתה הולך למסיבות, אתה הולך למקומות של מכובדים, אתה רואה מה מגישים לשולחן, כלים של פורצלן. אז מצד הציפוי, צריך להטביל. מצד מה שהוא בפנים, לא צריך להטביל. מה עושים? חזק וברוך מטבילים את הכלים בלי ברכה. הבעיה הייתה, שיש הריטב"א מביא בשם הירושלמי שכמו שאסור לברך סתם, בן אדם אומר לך תקשיב, ברכת או לא ברכת? יאללה, בוא נברך עוד פעם. אז זה בעיה, זה בחל וטלה. מהריטב"א כמו שאסור לברך ברכה סתם, ככה גם יש בעיה לעשות מצווה בלי ברכה.

5:02דרך אגב, יש סיפור על החתם סופר, חתם סופר, רבי משה סופר, שהיה לפני בערך כ-180 שנה. והוא היה אוכל ארוחת בוקר מטעם הישיבה שהוא היה, הוא היה בישיבת פרשבורג. בישיבה שם הם מגישים לארוחת בוקר, השמש שמגיש לארוחת בוקר היה בן אדם עם תיאבון גדול מאוד מאוד מאוד. הוא כל הזמן חמד את המגש, שמגישים לרב את האוכל. כי לרב היו משדרגים. יש לנו סלט וביצה קשה וביצה רכה וחביתה. הרב מכבדים אותו, ראש הישיבה. אז הוא אמר שהוא רוצה את המגש הזה. אבל אי אפשר. מה הוא עשה? יום אחד הוא חשב, אמר, הרב בן קורחו תמיד שקוע, תמיד לומד תורה, אני אוכל את המגש. מה הוא ישאל אותי? איפה המגש? אני אגיד, לא שמת לב, אתה למדת תורה, שכחת? לא שמת לב. הוא באמת ידע שהתורה שלך שאתה מספר, זה תורה, זה לא... בן אדם לומד תורה, עובר ציפור, עובר זה, עובר בן אדם, עובר זה, כבר יוצא מהלימוד. הוא היה באמת, ה"חתם סופר", היה כל כולו קודש קודשים, שקוע בלימוד. באמת, עובר כמה שעות, ארבע שעות, חמש שעות, ה"חתם סופר" רואה שאין לו ארוחת בוקר, אז הוא קורא לשמש שלו. הוא אומר לו, תגיד לי, איפה ארוחת הבוקר? איפה האוכל שלך? איפה האוכל שאתה צריך להביא לי? הוא לא רואה. היית שקוע בלימוד, אתה לא שמת לב, אכלת הכל.

6:24אני אומר לך כמה סופר, תראה. אם אכלתי או לא אכלתי, אני לא זוכר. אבל אם בירכתי או לא בירכתי, זה אני זוכר. ואני זוכר שלא בירכתי. אז זה פעם מגש. ולא, אז מה תגיד, שאכלתי בלי ברכה? גם לא. אז זה פעם מגש. אז זה היה צריך עכשיו, לך תביא לו מגש. זה לגבי מה שאני פה אומר, לעשות מצווה בלי ברכה, זה גם בעיה. אז זה לא עניין, אתה יודע מה? לא צריך לברך. אז מה אמרו הפוסקים? אדם ייקח, את הכלי הזה עם עוד כלי אחר של מתכת, מזלי קטן, משהו שהוא בוודאי חייב לברך עליו ויפתור את זה בתבילת כלים. חזק וברוך. אני אומר לכם חזק וברוך, נראה לי יותר קשה להגיד מילים מאשר להגיד רעיון. וכבוד. פיל. הגמרא בברכות כותבת בפרק הרואה, הרואה פיל, מברך, יש ברכה מיוחדת על פיל. למה הוא מיוחד? מה מיוחד בפיל? פיל זה גדול. אה? פיל זה גדול. זה גדול. מה זאת אומרת פיל זה גדול? זה... יש לו... זה גדול. כן, ואז בגלל זה לברך? כן. וג'ירפה? קטן, אתה אומר. לא, זה לא זה. אה, אתה אומר משהו שמן. אז נגיד היפופוטם? לא, אני גם אומר ברכה. אה כן? מחמיר. אז זהו, אז מה מיוחד בפיל? אז יש ברכה שמברכים על פיל וקוף, "ברוך משנה הבריות".

7:50פיל בעד שתיים מכל החיות. ולמה? אומר המהר"ל דבר מופלא, משהו מיוחד. הוא אומר פיל הוא החיה הכי חכמה. ברמה כזאת שפיל אפשר ללמד אותו שיבין 70 שפות. יש תאילנדים שמלמדים אותם כל מיני, אומרים לו ש' ותאילנדית, אתה יכול להגיד לו בתאילנדית, בפורטוגזית, באנגלית, בצרפתית, בעברית, וב-70 שפות שיכולים לקנות אותך. זו החוכמה של הפיל. ומובא באחד מהספרים שהם מדברים, הלכות, אבל הספרים התורניים, מובא שפעם אחת היה אדם אחד, שהתנקל לאיזה פיל. היה פיל באיזה חצר של מישהו שם כדי... פעם זה היה יותר מצוי מכיוון שהשרים הגדולים היו משתמשים בזה או למלחמה או לרכוב על הרכב וכו' וכו'. עד היום בתאילנד יש את הדברים האלה, שהולכים, מטיילים. אז הוא לקח את הפיל הזה, השפריץ עליו מים. אותו פיל חשב איך לנקום. אבל מה, הוא פיל, הוא לא בן אדם. אני מקווה שהוא ידע שהוא פיל, אבל הוא אמר איך אפשר לנקום? הלך וראה שהבן אדם הזה עובד בחנות של קמח. הוא אוכל קמח. אותו פיל הלך, מילא את החדק שלו במים, והשפריץ לו על כל הקמח מים.

9:05חכם סופר, המעשה הזה זה היה חוכמה איך הוא נהיה חכם. הפיל הזה זה פיל וקוף. ובאמת כתוב שבמעשה שבנו את המגדל, מגדל בבל, שהם בנו מגדל כל כך גדול. אומר המדרש שהקדוש ברוך הוא העניש אותם, וחלקם נהפכו לפילים, חלקם נהפכו לקופים. זה הפוך מדרווין. דרווין אומר שאנחנו התחלנו מקופים. הוא התחיל אולי. אנחנו לא התחלנו מקופים. התורה אומרת שהקדוש ברוך הוא ברא את האדם עפר מן האדמה ומאז אנחנו ממשיכים את השלב של האדם אחרי אדם אחרי אדם. אבל שם קרה הפוך. האנשים הפכו או לפילים או לקופים. נבחרו חלקם ככה, חלקם ככה. אז זה לגבי הפיל, ולכן אנחנו מברכים באורח המשנה הבריאות על הפיל והקוף. למעשה, הלכה למעשה, יש מחלוקת באחרונים אם מברכים על פיל או על קוף באורח המשנה הבריאות. בשולחן ערוך כותב לברך. בספר של הרב דוד יוסף, הוא כותב שלא כדאי לברך, כי זו מחלוקת בראשונים. לא, לא. כיוון שיש כאלה שאומרים שזה דווקא איפה שלא היה מצוי כל כך הפעילים. היום הם כבר מצויים יותר. וגם אחרת, מתי שאתה רוצה אתה יכול ללכת. דירות. זה הפעיל.

10:20פעם השתמשו בזה במלחמה, דברים כאלה. כן, אבל היום, מתי שאתה רוצה, אתה יכול לבוא לראות, ואף אחד לא מפריע לך. אין איזה משהו מסוים שאתה יכול, אין התפעלות. זה משווה. אין איזה התפעלות, כן. בסדר, נו, איזה בשביל ברכה משווים. אז למעשה, מי שרוצה, בפשטות, לפי הרב עובדיה, זה נראה שכן צריך לברך, ככה נראה. גם מדברי מרן השולחן ערוך. כדי מזלג. מזלג, אתה אומר, יפתור את הפיל. מה? טוב. איזה קושי יפה? מה? קושי חצובה. חצובה, יפה. הגמרא כותבת שיש, זה בפוסקים בשולחן ערוך, היו קוראים לחצובה הזאת בלשון קדומה, טרפידש. מה זה טרפידש? מה מיוחד בטרפידש הזה? הייתה כזאת צורה של חצובה ולמעלה היו שמים איזה מגש, מדליקים אש וככה מבשלים.

11:26אתה חצובה, זה הכלי אחד. זה מתי שהיית רוצה? האדם היה לוקח את הדבר הזה, זה היה נייד, דן שהוא רוצה. עכשיו, מה היה מיוחד? המיוחד שם היה כלי שמקבל את הפחמים, שלא מתפזר. מתי שאתה רוצה אתה מרוקן, מתי שזה... הפרפידה של זה. עכשיו, הבעיה הייתה עם החצובה הזאת שהחלק התחתון שלה... שזה כל הרגליים, הרגליים, כל הדברים האלה, הוא גם היה מתחמם. ואז מה? תנסה להרים את זה, זה היה לפעמים. אתה לא תוכל לגעת בזה ולא תוכל כלום. אז עכשיו ככה. כשבן אדם היה מבשל שם משהו למעלה. נגיד הוא מבשל משהו בשרי. אבל זה רק נוגע למעלה. אבל כל הרגליים מתחממות כתוצאה ממה שהוא מבשל למעלה. יש אש, האש מחממת את הכל. עכשיו, הרגליים האלו - הן נחשבות בשריות או לא? לא שבן אדם בא לאכול אותם, אבל בן אדם רוצה להחליף את המגש. רותח, אש. אבל כל הרגליים מתחממות כתוצאה ממה שהוא מבשל למעלה. יש אש, האש מחממת את הכל. עכשיו, הרגליים האלו הם נידונות כבשריות או לא? לא שבן אדם בא לאכול אותם, אבל בן אדם רוצה להחליף את המגש. רותח, אש.

12:32מה היו עושים? היו לוקחים מגש, מחברים מגש מברזל, מחברים אותו על ידי ברגים, על ידי מסמרים או כל מיני שיטות. אם זה לא כאילו ביחד, אני אשאל אותך: ידיות של סיר, הן בשריות? הן ברגים? איך מחובר? עם ברגים, אבל זה מחובר. אם לא... אז אני שואל, אז אני שואל, הדבר הזה, האם כל הכלי נהיה עכשיו בשרי? אתה רוצה עכשיו למשל למלא אותו חלבי? אפשר או אי אפשר? אז יש כלל בכלי מתכת: כלי שחם מקצתו, חם כולו. דבר שהוא במתכת עשוי, אפילו אם הוא קצת, למשל בן אדם לוקח כפית ארוכה, מחמם אותה פה בצד אחד עם משהו בשרי. כל המתכת נבלעת בבשרי, הוא לא יודע מה, רק זה. אין כזה דבר. הכל נהיה ביחד, הכל נהיה. זה מיוחד במתכת. בעץ זה יכול להיות פחות, אבל במתכת חם מקצתו, חם כולו. זה הכלל. אז גם בתרפידה הזאת, כשאמרו, כשאדם בא ובישל למעלה דבר בשרי, הכל נהיה בבת אחת. הכל נהיה, רק מה שכן, הדרך ההכשרה שלה הייתה באופן כזה. למעלה, אם למשל היית מבשל בזה דבר של מרק, אז זה עניין של הגעלת כלים כי מה שבולע לח פולט בלח. אבל אם היית מבשל שם משהו יבש, עושה צלייה, זה רק ליבון. עכשיו, כל זמן שזה היה כמו שאתה אומר, זה היה רק מונח על זה אז לא צריך. אבל כיוון שהכל נהיה כלי אחד ממש, אז זה באמת, כל הכלי חם מקצתו, חם כולו, וכל הכלי מבליע מאחד לאחד. אז אל תחבר לזה כן כן, אבל אל תחבר לזה, זה סיכוי גם שיפול.

13:50אז זה עניין של הגעלת כלים, כי מה שבולעים בלח פולטים בלח. אבל אם היית מבשל שם משהו יבש, עושה צלייה, זה רק ליבון. עכשיו, כל זמן שזה היה כמו שאתה אומר, זה היה רק מונח על זה, אז לא צריך. אבל כיוון שהכל נהיה כלי אחד ממש, אז זה באמת כל הכלי. חם מקצתו, חם כולו, וכל הכלי מבליע מאחד לאחד. אז אל תחבר לזה. כן, כן, אבל אל תחבר לזה. יש סיכוי גם שייפול. בלוטוס. בלוטוס, יפה. אחד מהדברים המדהימים שהתחדשו, אפילו שהחפץ חיים, פעם אמרו לו שיש כל כך הרבה קדמה, ובזמנו התחילו לעשות את המצלמות ואת מצלמות הווידאו, החפץ חיים כל כך התפעל. אז אמרו לו. כן, עוד לא היה בזמנו. אם היה בזמנו, לא היה צריך להדפיס משנה ברורה, היה שולח את זה ככה. אבל,

14:50אז אמרו פעם לחפץ חיים על הדבר הזה, על המצלמה ועל הווידאו שהיו בזמנו, ממש התחילו ככה. אז החפץ חיים כל כך התפעל. שאלו אותו: "רב, מה אתה רואה? טכנולוגיה? אתה כל כך מתפעל מדברים כאלה?" מה רב התפעל? הוא אמר להם: "לא, עכשיו אני מבין למה הקב"ה גרם את זה." הוא אמר, "למה הוא גרם? תראו, אנחנו למדנו במשנה שעין רואה ואוזן שומעת, וכל מעשיך בספר נכתבים." הוא אומר, פעם אנשים אמרו לך, איך אני יכול לראות? אתה יכול לראות אותי אם אני שם? אני לא לידך בכלל, לא מתקרב אליך. אז איך יכול להיות? עין רואה, ואוזן שומעת, באה, אפשר לשמוע. הוא אומר, באה המצלמה, וגילית שכן, עין רואה, אפילו אם אני לא פה. יש מצלמה שמצלמת אותך, אחר כך תקבל שידור ישיר. ועוד, אין שומעת. יש השרטה, יש שמקליטה, יש שמקליטים, וכל מעשיך בספר נכתבים. יש מישהו שכותב. היום יש אחד מהדברים המיוחדים: אתה מדבר, זה נהפך לכתיבה. נכון? אז הדבר הזה גם, הכל נכתב, אתה מדבר, נכתב. עכשיו, אז ככה, לפי דרכו של "חפץ חיים", כל דבר אנחנו צריכים ללמוד, איזה דבר טוב, איזה מוסר שמלמד אותנו.

15:51נכון? אז הדבר הזה גם, הכל נכתב, אתה מדבר, נכתב. עכשיו, אז ככה, לפי דרכו של החפץ חיים, כל דבר אנחנו צריכים ללמוד, איזה דבר טוב, איזה מוסר, שמלמד אותנו. בבלוטות' הדבר הזה בעצם, למה זה נהיה בלוטות'? מי המציא? מה קרה? למה? עד עכשיו היה חוטים, היו אוזניות עם חוטים, הכל היה בסדר, מה ככה? למה ללכת? הנה, זה אפילו, זה הדבר הזה עצמו, כי זה גם בלוטות'. נכון? אז למה לא כמו פעם עם חוטים וכל הדברים האלה? והעניין הוא שכל האנשים שאימצו את זה, אימצו את זה בשביל שיהיה יותר נוח, שאתה לא תהיה מוגבל באורך מסוים של חוט. ‫אתה לא תהיה מוגבל במרחק, ‫אתה לא תהיה מוגבל... ‫כמה שבן אדם יותר ממציא ‫בלוטות' יותר רחוק, ‫וואו, זו עוד המצאה יותר גדולה. ‫זה יכול לקלוט עד 10 מטר. ‫המציאו בלוטות' של 100 מטר, ‫של 200 מטר, ‫ויש כאלה דברים וכן הלאה וכן הלאה. ‫אז כל הדברים כולם ‫הם בשביל הנוחות של הבן אדם ‫עם כל שלל הטכנולוגיות שיש. ‫אבל מה זה מלמד אותנו?

16:54כמה בן אדם מוכן להשקיע בעולם הזה שיהיה לו נוח, שלא יגביל אותו חוט, בסך הכל, של אוזניות. שלא יגביל אותו. למה? כי לפעמים הוא מזיז את הראש, ואז האוזניות, במקום פה, מובגבות לו לפה. אתה מבין? אז זה לא מפריע לו. אבל מה, בן אדם רוצה בלי הפרעה, יכול... כשבאחד שהוא שם איזה משהו חזק, אז הוא יכול להניע לכל הכיוונים, בלי שהחוט יפריע לו, הכל בסדר. אבל בשביל הנוחות הזאת, בן אדם פעם מוכן להשקיע פתרונות, וללכת, ולחזור, ולקנות, ואפילו יותר יקר. בשביל הנוחות הקטנה הזאת. כשבן אדם יעלה לעתיד לבוא לגן עדן, התורה אומרת שכל אדם מקנא בחברו. מה זה מקנא? תראה, אנחנו ישבנו ביחד, אנחנו שתינו בירות ביחד, איך אתה פתאום נהיית מעליי? איך אתה קיבלת את המדור היותר טוב? אה, הייתה מצווה אחת שאתה עשית ואני לא עשיתי. אה, חבל. אבל היינו ביחד, מה, היינו אותה דרגה, חשבנו כולנו באותה רמה. פתאום אתה תפסת את הגובה, איך? על הנוחות הזאת, בן אדם מפריע לו מאוד הדבר הזה. וזה העניין הוא שכל אדם צריך, אם בשביל נוחות בעולם הזה, בן אדם הולך בלי סוף לעשות שדרוגים ולעשות דברים וכל מה שהוא רק רוצה, משדרג, משדרג. אפילו נוחות של הגבלה של חוט, מה הבעיה? הפרעה האוזניות יהיו מחוברות לכם חוט. בן אדם בא ומוכן להשקיע ולשלם אפילו יותר יקר, אז כמה בן אדם צריך לשלם בשביל נוחות בעולם הבא?

18:22יש שם אלחתן ומישהו שצריך להתחתן. אז נגיד גם אלחתן וגם מישהו שצריך להתחתן. אז אלחתן, הגמרא אומרת במסכת יבמות, בדף ס"ב, הגמרא כותבת, כל השרוי בלא אישה, שרוי בלא שמחה, בלא ברכה, בלא טובה, בלא חומה, ועוד ועוד הרבה בלבלה, בלבלה, בלבלה, בלבלה. קצת עובדים, לא היה מגיל שמונה, אבל אני, מה אתה אומר לי, בלי שמחה? אני הייתי מארגן את כל המסיבות, את כל השמחות, את כל הזה, בלי ברכה? בטח שיש לי, יש לי את הכל. בלי טובה? הכל בסדר, צדיק, מה אתה אומר? יש אנשים שמתחתנים בני 40. מה, לא טוב להם? לא טוב. והדבר הכי מופלא, שהתורה שם כותבת, כל השרוי בלי אישה, שרוי בלי תורה. זה, זה כבר, זה כבר הגזמת. בסדר, אתה רוצה להגיד שאישה זו הברכה? אין בעיה. שאישה זו טובה, בסדר. אבל בלי תורה? כאילו, מה אתה עושה עכשיו פה? משחק? אנחנו לומדים תורה? זו, זו, אתה לא לומד תורה. אבל לא התחתנת, אתה לא תורה. אז מה עשיתי עד עכשיו? אתה יודע מה, אם ככה, בוא נסגור את כל הישיבות.

19:25ישיבה קטנה, גדולה, נסגור אותן ונפתח הכל על זה. למה? תאמר בלי תורה. היא שערושה נחתן אותן בגיל 13, או שנסגור את הישיבות. מה הפשט בזה? אז יש הרבה מפרשים, מסבירים ועומדים, אבל אחד מההסברים זה בעצם, הגמרא כותבת במסכת קידושין בדף מ', גדול תלמוד תורה שמביא לידי מעשה. כל מה שנלמד, כל מה שאנחנו לומדים, לומדים, לומדים תורה, זה רק בשביל להגיע תכל'ס למעשה. בן אדם שלא בא לו לעשות, רק ללמוד תורה. לא רוצה לעשות. רק לומד תורה, זה מפתח את הראש. יש אחד מהשופטים הגדולים בבג"ץ לשעבר, שעה לומד גמרא, לומד תלמוד, לומד ולומד ולומד ולא עושה כלום. לא עושה כלום, היה די אפשר לא תלמד. אז מוטב להפך על פניו, ואדם שעושה ולא עושה על מנת ללמוד, ללמוד תורה, מוטב להפך על פניו. למה? ככה מובא בירושלמי. בשבת, כיוון שמסביר הגאון מווילנה, כי הגמרא בנדה דף ל' כותבת שבבטן של האמא כבר לומדים. כל התורה, מלאך בא ומלמד את כל התורה. רק מה? אנחנו למה יוצאים משם? כדי להגיע לעולם המעשה. פה זה עולם העשייה. לעשות. ובן אדם אומר, או, אני עוד פעם רוצה להיות כמו בבטן של אמא שלי, רק ללמוד.

20:39אז מה זה "מוטב נפחש של ידעתו על פניו"? הכוונה היא שהייתה נשאר שם. זו הכוונה. השיליה שוטפת את הולד, הייתה חוסמת לך את הפנים והיית נשאר שם, לא הייתה יוצא חוצה. אבל כשאנחנו יוצאים החלוץ הזה בשביל עולם המעשה. אז עכשיו כשהגמרא אומרת "כל השרוי בלא אישה, שרוי בלא תורה," מה הפירוש בלא תורה? מה התכלית של התורה? אמרנו, מעשה. לעשות שהתורה תשנה אותך. פעם הגיע מישהו לאדמו"ר מקוצק, אמר לו, "בוא'נה, אתה רב, הרב רואה את האיש הזה? זה למד את כל הש"ס." האדמו"ר מקוצק אמר, "וואו. למד את כל הש"ס, אבל מה הש"ס לימד אותו?" כל הכבוד, עשית, אמרת, אתה השתנת במשהו, אתה נהפכת לבן אדם יותר טוב. היה אומר הגאון רבי ישראל מסלנט, לעולם יהיה אדם ירא שמיים בסתר כבגלוי, מה שאומרים לפני תפילת שחרית. הוא אומר, לעולם יהיה אדם, קודם תהיה מענטש, תהיה אדם. אחר כך תתחיל להיות ירא שמיים בסתר כבגלוי. אם בן אדם לומד תורה ולא משתנה, הגמרא אומרת במסכת קידושין, זכה נעשית לו סם חיים, לא זכה רחמנא ליצלן סם המוות.

21:44שמה מוות. אז כל הזמן שאין לאדם אישה שהיא זו שיכולה ליישר את האדם ולהדריך אותו, זה גם תלוי אם האדם זוכה באישה טובה, אז הוא זוכה לתכלית התורה. אבל אם לא, האדם יכול להיות לדעת את כל התורה אבל להיות מושחת. למה? זכה, נעשית לו שם חיים. לא זכה? שמה מוות. מה זה שמה מוות? אמרו על זה המפרשים, התורה נמשלה למים. מה אתה זורע? אחד זורע פרחים יפים... זורע, זורע פרחים, זורע, זורע, משקיע אותם, מה גודל? פרחים. אחד זורע קוצים, משקיע אותם, מה גודל? קוצים יותר גדולים. תורה נמשלה למים, מה שיש בך בפנים. רק מה, כשבן אדם יודע ללמוד את התורה כמו שצריך, התורה משנה אותו והופכת אותו לאדם יותר טוב. אבל זה חייב להיות מישהו שידריך אותו. אז זה מה שחז"ל אמרו כל השערוי בלא, אישה השערוי בלא תורה. עיקר ההדרכה של התורה, אתה צריך ללמוד תורה, בלי ספק. אתה לא פטור, מגיל 13. אבל עיקר ההדרכה זה, זה בשביל...

22:47שתשתנה, וזה מתחיל בשלב של כל אישוריו ולא ישר. ובמילא, אחרי שבן אדם משתנה, זה עיקר החיים שלו. ושמה באנו לעולם הזה? רק בשביל להשתנות. אומר האור החיים הקדוש, אם בחוקותיי תלכו, הוא אומר, בחוקותיו של בורא העולם צריך להיות בבחינת תלכו, כל הזמן נתקדם, נתקדם, נתקדם. זה התכלית של כל החיים האלה. אז אם בחוקותיי תלכו, אז תקבלו את כל הטובות ואת כל הברכות ואת כל הישועות ואת כל הנפלאות. אבל אם לא, בר מינן, מה כתוב שם בהמשך הפרשה. אז זה מה שאומר האור החיים הקדוש. אז אם בן אדם יש לו את הדבר הזה שיכול לקדם אותו בתורה, שזה על ידי האישה, אז במילא טובה, ברכה, שלום, כל הדברים האלה שכתובים בגמרא. זה לאחד שהוא חתן. אחד שהוא לפני החתונה, זה סיפור אחר. לפני החתונה, הגמרא כותבת במסכת סנהדרין, קשה זווגו של אדם כקריעת ים סוף. אז יבוג עצמו כשאדם מגיע לרגע של החתונה זה קשה כקריעת ים סוף, זה יבוגו של אדם. טוב? בסדר. מה היה לפני קריעת ים סוף? עשר מכות. יש לפני כן הרבה הפרעות.

23:51זה וזה וזה וזה, ולפעמים ההורים מתערבים, לא רוצים לשלח את הילדה מהבית, כמו פרעה. לא רוצים לשלח דם ישראל במצרים, כן רוצים, לא רוצים, לפעמים הפרעות, לפעמים עניינים של כספים, לפעמים זה, לפעמים זה, לפעמים כל ההפרעות האלו. מה את הגמרא? לך כתובה, זה לא רע מבטיחה. אין כזה דבר, אין דבר כזה, שיהיה נישואים, בלי הפרעות. אין כזה דבר. היה פעם, עשה פה בירושלים, החתן בא כבר להתחתן, בא לחופה, פתאום לא מוצא את הכובע שלו. מה? את המגבעת. לא מוצא את הכובע. מחפש, מחפש, מחפש, מחפש. אה, זה לא מוצא. מה, קניתי עכשיו 1,200 שקל למגבעת, לכבוד החתונה? לא מוצא. מחפשים, מחפשים, אולי ברכב, חוזר, הולך. שמונה וחצי, תשע. אין. אין כובע. הוא כבר אמר, אתה יודע מה, אולי ניקח אחד החברים. אבל לא היו חברים כאלה עשירים. כל אחד עם כובע, אתה לא יודע אם זה שחור, לבן, כחול או אפור. הצבע ככה, כל התמונות, אולי נלך בלי. עבד שקניתי, איפה זה? אני נכנס, אחרי שעה, פתאום הסבתא מוציאה את הכובע מתחת לשולחן, הנה הכובע ו... סבתא, איפה זה היה? אני החבאתי את זה. מה קרה לך?

25:08זה מה שיש לך לעשות לי ביום של החתונה? תודה רבה, זו המתנה? אז הסבתא אמרה, אני שמעתי, זה מקום בגמרא, הגמרא אומרת שאין כזה דבר שיש לבוגו של אדם בלי הפרעות. היא אומרת, ראיתי עד הרגע הזה הכל טוב. אמרתי, אני מפחדת שיהיה כבר איזה משהו בהמשך, לכי תדעי מה יהיה. אמרתי, טוב שאני אעשה את הסיפור הזה עכשיו, שלא יהיו אחר כך הפרעות, ולכי תדעי מה יהיה אחר כך. פה הסיפור מסתיים, לא יודע מה קרה לסבתא, ברוך השם, כנראה שהיא חיה וקיימת, והכול בסדר. אבל, כשהגמרא אומרת את הדבר הזה, זה אדם צריך לדעת, כי כל דבר קדוש, כל דבר שהוא של ברכה, יש הפרעות. אין כזה דבר ביהדות, בעם ישראל, דבר שאין בו הפרעות. אין כזה דבר. מנגד, אנחנו רואים אנשים שלא חיים על פי תורה ומצוות. אז לפעמים, אדם רואה, וואו, איזה שלום בית יש להם, הם לא רבים, הכל טוב, הכל בסדר. למה? כיוון שאותו יצר הרע שגורם להפריע לזוג ששומר תורה ומצוות שיריבו, אותו יצר הרע גורם להם שלא יריבו. למה? כי אם הם יריבו, הם ייפרדו. הוא לא רוצה שהם ייפרדו, הם חיים בעבירה.

26:21אבל זה אדם שהוא חי על פי דרך התורה והמצוות, אז זה יצר הרע הפוך. זה להפריע לו, עושה לו ניסיונות, עושה לו קשיים. וזה בעצם דרך של עבודת השם. היה אחד מגדולי ישראל, קראו לו רבי ישראלי, כשהוא היה ילד קטן. אז אבא שלו אמר לו, תגיד לי, תראה, תראה מה זה הדבר הזה. אתה כל יום קם, שמונה וחצי, תשע, עייף, אתה עושה טובה לאנושות, עכשיו אתה קם. הוא אומר, תראה, הילדים של הנוצרים, שש בבוקר על הרגליים. הולכים לכנסייה, חרוצים. מה זה? מה אפשר לענות לו? הוא היה חכם. הוא אמר לו, אבא, תראה, אותו יצר הרע שמרדים אותי, הוא מעיר אותם. זה אותו אחד. הוא מעיר אותם לקום מוקדם, שיכלו לשטיון שלהם, אבל אותי הוא מרדים, כי אני הולך לתפילה. אז זה בן אדם, כל בן אדם צריך לדעת, אותו יצר הרע שעושה הפרעות בזוג יהודי שבא להתחתן כדת משה וישראל בקדושה ובטהרה, הוא עשה שלום בית במקומות שהם לא על דרך התורה. וזה באמת הרבה פעמים מצוי. כשבן אדם הוא, לפני שהוא מתחתן, אם אנשים חילונים שלא שומרים קדושה וטהרה, הכל בסדר, לא רבים לפני החתונה. מתחתנים, פתאום מתחילים לריבות. מה קרה? אז יש שומרים, או, כבר זהו. אנחנו סגורים, אפשר כבר לגלות את הפרצוף האמיתי. אבל זה לא רק זה. העניין הוא שלפני החתונה זה בעבירה, זה איסור. אז אצא, לא מאורה, הכל בסדר, תעברו אחד את השני, תעשו את הכל. כל טוב, הכל בסדר.

27:43אחרי החתונה זה כבר לא ביישוב. זה קרוב לביתר. ביתר? ברוב. בדרך כלל. מה שאתה אומר, אפילו חילונים שהחוקים מתאווה ומצוות הם שומרים את הדבר הזה של טהרת המשפחה, זה לא להאמין. הדבר הזה מופלא. הגיעה השאלה לרב עובדיה, אישה שמגיעה ברכב בשבת, בשבת, כדי לטבול במקווה. מה לעשות? נוסעת. צופרת. מה נעשה עם זה? הרב גדול ממשה סיפר לנו, הוא אומר שפעם אחת הגיעה אישה לבית ההוראה שלהם. הוא אומר, בר מינן, אני לא יודע אם היא שכחה להתלבש או לא התלבשה בכוונה. והיא אומרת שיש לה שאלה בהלכות טהרה. כל הרבנים ברחו. כולם ברחו. מה? איך הגעת אלינו? מה זה? ורק הרב עדין נשאר שאמר לנו, מה את רוצה? אמרו לשאול, אמרה לי, אני אמא שלי לפני שהיא נפטרה, אמרה לי לשמור על זה, רק את זה אני שומרת, חוץ מזה כלום. אז כמה שבן אדם אפילו רחוק, שומרים את הרב למצוות, שומרים את הדבר הזה. אז כל אדם צריך לדעת, כשבן אדם מגיע להתחתן, לא צריך להתרגש מקשיים. קשיים זה חלק מהדברים הבונים בחיי הנישואין, וזה הדבר הגדול ביותר, שהאדם יודע שגם אחרי שיש קשיים, אנחנו ביחד. לפני שיש קשיים, זה לא חוק.

29:01שביחד. אחרי שיש קשיים, או, אז זה נקרא הברית האמיתית. אמר פעם אחד מגדולי המדריכי החתנים והמטפלים בשלום בית, הוא אמר, זוג נשוי באמת רק אחרי המריבה הראשונה. היה קצת ויכוחים, רואים, והכל בסדר, הסתדר, אחר כך, שום דבר לא קרה, אף אחד לא יצא עם שן ועין, והכל רגוע, הכל בסדר, אוהבים, גם אחרי המריבות, על כל פשעים תכסה אהבה. עוד מילים? שתעבור לפרשת השבוע. בואי, בואי, בואי, בואי, בואי, בואי. בית א', או בית א', נעשה פרשת שבוע. נעשינו גם לזה, גם פרשת שבוע, וגם על זה. בואי מרשם אל משה, בוא אל פרעה כי אני הכבדתי את ליבו ואת לב עבדיו למען שיתו אותותיי אלה בקרבו. מה זה "בוא"? כשאני אומר לך "בוא אליי", מה זה אומר? אני פה ואתה תבוא, נכון? בא הקב"ה ואומר למשה רבנו "בוא אל פרעה". מה צריך להגיד לו? "לך אל פרעה", נכון? "לך" אומרים? "לך אל פרעה", לא "בוא". אז מה הוא אומר לו "בוא אל פרעה"?

30:27בשפה העברית. אז יש אומרים שזה על השם של התורה, אבל לא, על השם של התורה לא מצאנו. יש פרשת וילך: "וילך משה", יש לשונות כמו "ויצא", "וישלח", אז למה אמר "בו"? אחד מהפירושים שמסביר את זה בעצם הוא שהקדוש ברוך הוא נמצא בכל העולם. יש מקום שהקדוש ברוך הוא לא נמצא? אין כזה דבר. פעם האדמו"ר מקוצק אמר, אבא שלו, אמר לו בתור ילד: "אם תגיד לי איפה הקדוש ברוך הוא נמצא, אני אתן לך סוכריה." אז הוא אמר לו: "אם תגיד לי איפה הוא לא נמצא, אני אתן לך שתיים, שתי סוכריות." אז הקדוש ברוך הוא נמצא בכל מקום. אז הוא נמצא כבר אצל פרעה. היה, אמר לו בתור ילד, אמר לו אם תגיד לי, אם תגיד לי איפה הקדוש ברוך הוא נמצא, אני אתן לך סוכריה. אז הוא אמר לו אם תגיד לי איפה הוא לא נמצא, אני אתן לך שתיים. שתי סוכריות. אז הקדוש ברוך הוא נמצא בכל מקום. אז הוא נמצא כבר אצל פרעה. אז לכן, הוא אמר לו, בוא אל פרעה, אני כבר שם, אני נמצא. מה תאמר, שהוא גם נמצא פה? אבל אם הוא היה כותב לך, לא היה לך את החידוש הזה. לא, כי כשהוא אמר, הרי בוא אל פרעה, הרי הקב"ה היה חידוש.

31:34כשהקדוש ברוך הוא מגיע ונמצא אפילו איפה? במקום של טומאה. אחרי פרעה עצמו היה עבודה זרה. כל מצרים הייתה מלאה בכשפים. כל מצרים הייתה מלאה טומאה. אז הייתי אומר, הקדוש ברוך הוא לא נכנס למקום של טומאה. הקדוש ברוך הוא קדוש. אנחנו אומרים, קדוש, קדוש, קדוש, ה' צבאות, מלוא כל הארץ כבודו. אז הקדוש ברוך הוא לא מגיע לשם. אז לכן, כשאומר בעול פרו, הוא אומר, אבל החידוש הוא שאפילו שם, מה זה בא ללמד אותנו? לפעמים בן אדם אומר, "במצב שלי, הקב"ה לא נמצא איתי, הקב"ה לא פה, הקב"ה אין." אחד נמצא בתאילנד, אחד נמצא בהודו, אחד נמצא... כל אחד גם במצב הנפשי, הגשמי, הרוחני שלו, כל בן אדם צריך לדעת, הוא כבר נמצא שם. הקב"ה עוד לפני שבאת, הוא כבר פה. עוד לפני שבן אדם התחיל את התהליך של החיים, את הניסיונות, את הקשיים, כבר הקב"ה שם נמצא. זה מה שאומרים, אם אסק שמיים שם אתה, והציע שאול הנך. הכוונה היא, איפה שבן אדם הולך, הקדוש ברוך הוא שם נמצא. יש לנו ספר שלם שנקרא ספר יונה. יונה הנביא, כביכול רצה להתחמק מהקדוש ברוך הוא. כביכול. מה הוא בא? הוא בא ואמר לקדוש ברוך הוא, אל תשלח אותי לנינוה. למה הוא לא רצה? לא הסבר. הוא אמר, אם אני אלך לנינוה, שבעצם זו עיר של גויים,

32:54והעיר הזאת נינוה, אם הם יחזרו בתשובה, עם ישראל ייעלם כתרוג. הגויים חוזרים בתשובה. עם ישראל לא. אז הוא אומר, לא רוצה ללכת אל נינוה. מה נעשה? בורח. בורח מהקדוש ברוך הוא, הולך בספינה. הולך בספינה, היה שם ספינה חישבה להישבר, זורקים אותו, והיה מן השם דג, הקדוש ברוך הוא זימן איזה דג, הדג בלע אותו, ואחרי זה עוד, הדג בלע אותו, הקיא אותו, בלע אותו דגה, ואז יונה התפלל ממעי הדגה, לא ממעי הדג. למה? בדג היה הרבה מקום. דגה, היה שם עוד כמה דגים קטנים שלא צריכים לצאת, היה לו צפוף. אז ממעי הדגה הוא התפלל, כתוב, לא ממעי הדג. ואז התפלל והקיא אותו וכו', וכו', ובסוף הוא הלך, ובאמת נינוה, כולם חזרו בתשובה. איך יכול להיות שכולם חזרו בתשובה? והמלך של נינוה, מי היה המלך של נינוה? פרעה. פרעה, חזק וברוך הוא. אותו פרעה. של הפרשה הוא החזיק מעמד כדי שהוא ישאיר אותו בחיים. הוא ניצל מטביעת ים סוף, כולם טבעו רק הוא נשאר בחיים עד מוות, והיה לו סיוט. הוא יודע שאם נביא מגיע...

34:06זהו, עזוב, אני לא מתעסק, הספיק לו כבר סמסטר. עשר. עשר מכות. שאלו את פרעה איך היה? עשר. היה הכל עשר. מה זה עשר? עשר מכות שהם לקחו כמעט שנה, והדבר הזה בעצם לימד אותו שלא מתחילים עם נביאים ולא מתחילים עם הקב"ה. כשמגיע אליו יונה הנביא ואומר לו, מיד הוא נזכר, וואי וואי וואי. הספיק לי הקורס הקודם. לא רוצה, לא רוצה. מיד כתוב שהוא קם מכיסאו וחזר בתשובה, ועשה וניח את כולם לחזור בתשובה, וכולם נהיו צדיקים. עכשיו, יונה הנביא ידע את זה והוא פחד. עכשיו, מה יגידו עם ישראל? ככה ככה, הם לא מי יודע מה, והגויים כולם מתחזקים. זה מה שהוא פחד מזה, ולכן לא הלך. אבל הקב"ה אומר לו: אתה נביא, לנביא אסור לכבוש את נבואתו. אתה מצטבט על לעשות את זה וכך הוא עשה. הדבר הזה בעצם בא ללמד שכביכול יונה הוא לא שהוא ברח מהקדוש ברוך הוא, הוא ניסה להתחמק מהנבואה. אבל מהקדוש ברוך הוא אי אפשר לברוח, אי אפשר. אין אדם שיכול להגיד "אתה יודע מה, אני מסתתר איש במסתרים ונוכל לו עירנו", נאום ה'. הוא אומר, אם אדם מתחבא, אדם עושה, אדם זה, אדם זה, אולי הקדוש ברוך הוא עכשיו לא רואה. היה פעם קבוצה של אנשים שהלכו לתשליך בים.

35:27כולם חיים ראש השנה, הולכים לתשליך. הייתה בעיה שהעירוב, כדי שיהיה מותר לטלטל דברים, אז היו... עושים עירוב. יש מחלוקת בפוסקים, מה זה? לדעת הרמ"א, אשכנזים מקלים בזה יותר, שעושים כמו חוט שמקיף את כל העיר על ידי העמודים. אז זו מסדרת העירוב הזה, שהם יוכלו ללכת עם הסידורים, שהם יוכלו ללכת ושלא יעשו... לא יצאו מחוץ לתחום כל דיני עירוב. עכשיו הם הגיעו לים. כשהם הגיעו לים, אחד האנשים הפיל את הכובע. איפה? בדיוק מחוץ לעירוב. בדיוק מחוץ לעירוב, בדיוק מחוץ למקום שמותר ללכת. כשהוא ראה את הדבר הזה, הוא הסתכל ככה, הלך, לקח את הכובע במהירות, ושם על הראש. אז הגיע אליו הרב שלו, אמר לו, תקשיב, למה עשית את זה כל כך מהר? מה חשבת, שאם נסעת עשרה מהר, הקב"ה לא ראה? מה חשבת? בסדר, אדם חושב שהוא עושה, אתה יודע מה, עכשיו הקדוש ברוך הוא לא רואה. עכשיו הקדוש ברוך הוא לא שם לב. עכשיו הקדוש ברוך הוא אולי לא נמצא. תפוס. הוא עסוק. הדבר הזה בעצם על מי נאמר? כתוב שכשאליהו הנביא בא להילחם עם 400 נביאי הבעל, הם אמרו שיש להם אלוה, הבעל עננו, הבעל עננו. אז לפניכם, אליהו הנביא אמר בוא נעשה מבחן. כל אחד יבחר פר. ו...

36:55מי שירדה לו אש מהשמיים, כולם הולכים אחריו. הם היו ערמומיים, שמו מישהו מתחת כדי שיבער. בא הקב"ה ושלח נחש, הרג אותו, ואז הם צעקו, הבעל עננו. אז אליהו הנביא צחק עליהם. הוא אמר, אולי הבעל עסוק עכשיו באיזו פגישה, אולי הוא בשירותים, אולי הוא אוכל, אולי הוא נח. צעקו יותר חזק. והם צעקו מהבוקר עד הערב, שום דבר לא ענה. אבל אצל הקב"ה אין כזה דבר. כי אתה שומע תפילת כל פה. מתי? בכל עת ובכל שעה. אין זמן שהקב"ה תפוס. שהקב"ה יכול להגיד, אתה יודע מה, אתה מתקשר? לא זמין. אתה מתקשר... מעלי קולי, תשאיר הודעה למזכירה, אי אפשר לענות לך. זה דבר מופלא. כי כמה שיותר בן אדם חשוב, יותר קשה להשיג אותו. מי שיכול להשיג את דונלד טראמפ עכשיו? להביא אותו לשיעור? מי שיכול... אה... אה, יכול להיות, תגיע למישהו שישלח אותך למישהו, שישלח אותך למישהו, שישלח אותך למישהו, בסוף... אי אפשר. אז למה כל הבלאגן? כשבן אדם נהיה יותר חשוב, ויותר חשוב, ויותר חשוב, אי אפשר להגיע אליו. בורא העולם הוא מלך, והמלאכים הם מלאכים.

38:09תבקש, תתפלל, אני כבר איתך. איך? הרי אתה מלך מלכי המלכים. הקדוש ברוך הוא מלוא כל הארץ כבודו. אי אפשר לתפוס את כל מה שכביכול הקדוש ברוך הוא עושה. אבל מה עם כל זה? שהקדוש ברוך הוא בא ואומר לאדם, כי אתה שומע את תפילת כל פה. התפילה של האדם, ישר היא עולה גבוהה גבוהה. זה העניין שאנחנו לומדים בפרשת השבוע, בוא אל פרעה. הקדוש ברוך הוא כבר נמצא שם. כבר הקדוש ברוך הוא נמצא בכל מקום בחיים, בכל שלב החיים. איך? הרי אתה מלך מלכי המלכים. הקדוש ברוך הוא מלא כל הארץ כבודו. אי אפשר לתפוס את כל מה שכביכול הקדוש ברוך הוא עושה. אבל מה עם כל זה? שהקדוש ברוך הוא בא ואומר לאדם, כי אתה שומע את תפילת כל פה. התפילה של האדם ישר היא עולה גבוהה גבוהה. זה העניין שאנחנו לומדים בפרשת השבוע, בוא אל פרעה. הקדוש ברוך הוא כבר נמצא שם. כבר הקדוש ברוך הוא נמצא בכל מקום בחיים, בכל שלב בחיים. אם זה בקשיים רוחניים, אם זה בקשיים גשמיים, אם זה בקשיים בכלכלה, בפרנסה, לא משנה במה. הקדוש ברוך הוא כבר נמצא שם. רק מה, תפנה אליו, תדבר אליו. היה פעם איזה יהודי אחד שהיה חולה מאוד, והרב הגיע אליו, ואמר לו: "תראה, אתה רחוק מתורה ומצוות, תתפלל לקדוש ברוך הוא." אמר: "לא, לא, אני הבטחתי לו שאני לא מדבר איתו יותר." כל המון קרא לך. מה, אני אגיד לכם מה, אני רחוק מתורה ומצוות, לא שומר כלום, אבל פעם אחת הבת שלי, התחולה מרד, נכנסתי לבית כנסת, אמרתי לקב"ה, אתה יודע שאני לא מטריד אותך. אני אף פעם לא מדבר אליך, אני אף פעם לא... פעם אחת אני מבקש אותך בבקשה, תענה לי ואני מבטיח לך. יותר אני לא מדבר איתך. יותר אני לא משגע אותך. פעם אחת תענה לי. ובאמת הבת שלי התרפאה. כלומר, אחרי שהבטחתי לו שאני לא משגע אותו, מה, אני יכול לשבור את המילה?

39:27לא מתפלל? זה טיפשות! מה הקדוש ברוך הוא? הקדוש ברוך הוא מתאווה לתפילה. זו הסיבה שכל האבות וכל האמהות היו עקרות, כיוון שהקדוש ברוך הוא מתאווה לתפילה של צדיקים. אדם שיש לו ילד קטן, הילד, אדם שמח אם הילד מבקש משהו, אם הילד משתוקק למשהו. אז זה בעצם הדבר המופלא של כוח התפילה, שבן אדם צריך לדעת שבכל מקום בו אל פונה הקדוש ברוך הוא כבר נמצא שם. זה רעיון שני על הפרשה. אנחנו בפרשה הקודמת קראנו: דם, צפרדע, כינים, ערוב, דבר, שחין, ברד. הרבה, חושך, בכורות. אלו שלוש המכות האחרונות בפרשה שלנו. עכשיו, אם תשימו לב, הפרשה הקודמת הייתה כבר עמוסה בשבע. שבע מכות. אי אפשר לדחוף עוד שלוש? כאילו חילקו הרבה חושך בחורות למכה הזאת, אז קודם כל יש רמז שהמכה הזאת יש בה שלוש פרשיות, שלוש מכות: בו, בגימטריה שלוש, ב' א', שלוש. אבל למה לא אפשר לדחוף את זה הכל ביחד למכה, למכת זה? אז העניין הוא כזה שהרבה חושך בחורות, למכת הרבה, התייחד מכה שלא היה עד היום, שלא היה עד עכשיו.

40:45בהרבה היה תחיית המתים. ידעתם שבהרבה היה תחיית המתים? איזה תחיית המתים היה בהרבה? אומר המדרש שבמכת הארבה הם באו ולקחו את כל החוויות שיש להם, כל החוויות הריקות, מילאו אותן עם שמן ומלח, טיגנו אותן, עשו צ'יפס. זה היה הארבה. עכשיו כשמשה רבנו הגיע והחליט שיופסק הארבה, כתוב "לא נשאר בהם עד אחד." מה זה "עד אחד"? אומר המדרש: אפילו אלו שתגנו אותם, עשו מהם מתוגנים, קמו לתחייה. אז זה היה חוץ מהעמקה של... הרבה שהשחית את כל יבול מצרים היה גם נס של תחיית המתים. דבר כזה צריך להתחיל פרשה חדשה. זה נס חדש. והמצרים לא האמינו בתחיית המתים. מה זה? איך יכול להיות תחיית המתים? מי יכול להחיות מתים? עם כל הכישופים שלהם. אבל החייאת מתים, איך זה יכול להיות? הדבר הזה, למדו שאפילו את הדברים הקטנים, את הג'וקים, בכוחו של בורא עולם להחיות. זה מה שאנחנו לומדים ממכת ארבה, וכמובן, גם במכת חושך, ששם הקדוש ברוך הוא, כשהוא עשה את מכת חושך, היה לזה שתי תכליות. תכלית ראשונה, להעניש את המצרים. תכלית שנייה, הייתה לרשעים בעם ישראל שנהנשו בחסות החשיכה. זו בעיה, כי...

42:12לצערנו כתוב שלפני ביאת הגאולה יהיה כמו במצרים, שיהיה כמה זמן של חושך ואפלה, ששם הקב"ה יכלה את כל הרשעים, כל החוטאים, במיוחד אלו שלא ירצו לצאת מתוך טומאת מצרים. אין לנו היום את שיעבוד מצרים, אבל יש לנו את טומאת מצרים, את כל התאוות, את כל הטינוף, את הכל יש, כמו במצרים. אז הדבר הזה בעצם, מי שלא ירצה לצאת, הקדוש ברוך הוא, זה בעיה. והמכה האחרונה זה מכת בכורות. למה פרעה פחד מהמכה הזאת? כיוון שמכת בכורות, הוא עצמו היה בכור. עכשיו הוא החשיב את עצמו אלוה. ואלוה לא מפחד למות. פתאום במכת בכורות הוא עצמו רץ, כי כולם גילו שהוא כבר לא אלוה. זהו. אם אתה מפחד למות, תחיה את עצמך. אתה אלוהים. אם אתה אלוהים, מוניח. וזה היה הדבר שהתבזה פרעה לפני כל העם שלו, וכולם ידעו, אלוהים אתה כבר לא. פתאום במכת בכורות הוא עצמו רץ, כי כולם גילו שהוא כבר לא אלוה. זהו. אם אתה מפחד למות, תחיה את עצמך. אתה אלוהים. אם אתה אלוהים, מונח. וזה היה הדבר שהתבזה פרעה לפני כל העם שלו, וכולם ידעו, אלוהים אתה כבר לא. אולי משהו אחר. הדבר הזה בעצם גרם שכל סוגי האלוהים של מצרים נעבדו במשך כל התקופה. אם זה היאור, שהיאור היה האלוהים הראשון, אם זה במכת דבר, שזה החיות, התלה גם היה האלוה שלהם, ואם זה במכת בכורות, שזה גם הבכורות וגם פרעה, כי גם לפרעה היה את הדבר הזה. לסיום אנחנו נספר איזה סיפור.

43:35שהיה שבא ללמד אותנו כמה בן אדם כשהוא מתחיל במצווה, את היסוד הזה של מצווה גוררת מצווה, אבל עבירה גוררת עבירה. היה, במלחמה שחיילי ארה"ב נלחמו, אחת המלחמות שלהם הייתה תקיפה גדולה של האויב. חלק מהחיילים ישבו באוהל, פשוט חיילי האויב באו, הקיפו את האוהל, שמו בנזין, הדליקו. זהו, לא צריך להתאמץ. הלכו. אפשר להימלט מהאש, אפשר להימלט מהטופת. כולם, כולם מתו שם. כולם נשרפו, כולם מתו. חוץ משני חיילים. שני חיילים. אחד החיילים התעורר, ואז חבר שלו הגיע אליו, אמר לו, הצלתי אותך ברגע האחרון. ברגע האחרון של החיים הצלתי אותך. פשוט חיילי האויב באו, הקיפו את האוהל, שמו בנזין והדליקו. זהו, לא צריך להתאמץ. הלכו. אי אפשר להימלט מהאש, אי אפשר להימלט מהתופת. כולם, כולם מתו שם. כולם נשרפו, כולם מתו. חוץ משני חיילים. שני חיילים. אחד החיילים התעורר, ואז חבר שלו הגיע אליו ואמר לו, הצלתי אותך ברגע האחרון. ברגע האחרון של החיים הצלתי אותך. ברכתי וזה, פיניתי אותך לבית החולים, הכל בסדר. טוב. הצלת לי את החיים, תודה רבה, מברך אותו. מה עם המפקד שלנו? אין, נשרף. מצוי, זו גופה שרופה, זה המפקד. אין לו לא תואר ולא פנים, לא כלום, אי אפשר לראות אותו. קברו אותו. כל שנה הם היו עולים לקבר ביום הזה של התקיפה, להתייחד עם המפקד שלהם על המצבה.

44:57אותו בן אדם שהציל, יום אחד פונה לחבר שלו ואומר לו: יש לך 100 דולר להלוות לי? ברור. קח. אולי אתה רוצה 200? אמרת 200, תרים 200. קח 200. אחרי שבוע הוא פונה אליו ואומר לו: יש לך עוד 200? קח 200. אחרי כמה זמן הוא אומר לו: תראה. אני יש לי לחץ מהמלחמה שעברנו וזה אם אתה יכול אולי בוא נצא לאיזה טיול ככה ביחד בעולם להשתחרר קצת. הוא אומר לי, אני מוכן, כן. הוא אומר לי, אבל יש לי בעיה, אין לי מזומנים. אתה יכול לשלם? אני אשלם עליך, רב, או לא? טוב, עובר עוד שלב. הוא אומר לי, תראה, אני רוצה לפתוח עסק, אתה יכול להלוות לי? הוא אומר לי, כמה אתה רוצה? הוא אומר לי, שישים אלף דולר. הוא אמר, תראה, אני קצת לחוץ בכסף. הוא אמר, אה, אני לא הייתי לחוץ כש... נשרפת שם. אני לא הייתי, אה? לי לא היה קשה. הייתי גם יכול להגיד, קשה לי, אני משאיר אותך פה. לא אמרתי, טוב, טוב, טוב, סליחה, סליחה, סליחה. כמה אתה רוצה? 60 אלף דולר. שם לו 60 אלף דולר. ומאז כל שבוע היה מגיע אליו נודניק, מנצל את הדבר הזה, וכל פעם שהוא רק מתחיל

46:20אה... גם אני הייתי יכול לעשות אה-אה-אה אז באוהל, כשהיית שרוף שם. אני התעלתי לך ברגע האחרון, אתה יודע את זה. אתה יודע שגם האה-אה-אה הזה שאתה עושה זה בזכותי. כי אתה לא היית יכול לעשות אה-אה-אה אם אני לא הייתי מציב אותו. לא יכול לדבר איתו, לא יכול. עד שהוא ימחא בגלה ואמר לו, תקשיב, אני רוצה שתתרום כליה... לאח שלי. הוא אומר לי, אני יודע את סוג הדם שלך מהבית חולים, הרי אני דאגתי להביא אותך לבית חולים. לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא. זה עד כאן. לא, לא, אתה יודע מה? אם אתה כזה דבר, לא מוכן להקריב איבר אחד, ואני הקרבתי את כל החיים שלי, את כל הגוף שלי הקרבתי בשבילך, לא רוצה להתווכח יותר. לא רוצה להיות חבר שלך. וגם ביום השנה שאתה עולה על הקבר, אל תעלה על הקבר. המפקד מתבייש בך. טוב. אמר לה, טוב, סליחה, אני מוכן. אמר לה, אל תשכח, ביום של הכיבר אתה הולך, כן? אתה מבטיח לי שאתה תורם, אז ניפגש בכיבר. טוב, מגיעים לכיבר, מתייחדים, חושבים, פתאום מגיע איזה רכב, יוצא בן אדם, הם מסתכלים, לא מאמינים. המפקד שלהם. זה אתה, זה לא אתה. עכשיו משפשפים את העיניים. אתה לא פה? אתה לא... בא.

47:46לא יודעים מה להגיד, לא יודעים מה לדבר. הוא אומר להם, אתם החיילים שלי, מה שלומכם? ואז הוא מסתכל על מישהו, הוא רואה את המציל שהציל את החבר, מסובב לו את הגב, ומדבר רק עם החבר שניצל. מה שלומכם, הכל בסדר? הוא אומר לו, תגיד לי מה, אתה לא נשרפת, לא נאבקת, לא נעלמת, לא? הוא אומר לו, לא, אני הצלחתי לברוח משם. והבעיה הייתה שאני, מרוב העצבות שהייתה לי שכל הפלוגה נשרפה וכו' וכו', ברחתי מארצות הברית. גם עכשיו, אמרתי, קיבלתי הידיעה היום, הגעתי לכמה זמן, לכמה ימים לארצות הברית, כדי לקחת את כל הדברים ולהיעלם, ושמעתי שמישהו אמר שיש אנשים שמתייחדים עם אנשים שמתו בטרופה. אמרתי, אני אלך לראות. ובאתי. עכשיו אני רואה את השם של הילד. אני רואה את השם של הילד, הדבר הזה. איך יכול להיות הדבר הזה? איך יכול להיות? אמר לו, רגע, רגע, יש בעיה. אם אתה לא קבור פה, אז מי קבור פה? אמר לו, זה קבור אחד החיילים, שלא הצלחתי להציל אותו. אמר לו, מה זאת אומרת? אתה הצלת מישהו? אמר לו, מה זה הצלתי? אני הצלתיך.

49:12חיכיתי אותך, פניתי אליך. הוא אמר, רגע, וזה זה... שכבר 20 שנה אומר לי שאני... הוא אומר, אתה לא רואה שאני לא מדבר איתו? הוא ברח לג'ון, והשאיר את כולם שם, באור. אמר, אז מה, 20 שנה אני משקיע בו. 20 שנה אין דבר שהוא מבקש ואני מסרב. 20 שנה. מה זה הדבר הזה? הוא עושה אותי. הוא אמר לי, זה אדם שניצל אותי לגמרי. הוא אמר לו, תראה, האדם הזה הוא מוגלב, הוא פחדן. והדבר הזה בעצם גרם לו עבירה גוררת עבירה. אז הוא הפקיר את גורל החברים שלו. במשך כל התקופה, הוא ניצל את חברו. בדרך כלל, אדם כשהוא מציל נפש מישראל, הוא מציל את חברו. הוא לא מנצל את זה בצורה כזאת רעה. אם אדם הוא כזה רע, תבדוק האם בהתחלה הייתה הצלה, או שזה רק סיפור הצלה. הקדוש ברוך הוא יזכה אותנו, שנזכה כולנו, לעוד הרבה הרבה הרבה מצוות, בשורות טובות, ונחת רוח.

50:17פרנסה בשפע, ברוחניות ובגשמיות, ושכל משאלות ליבכם יתקיימו לטובה, להתבשר בשורות טובות, וזכותו של הרב שטיינמן, ושכל משאלות ליבכם, ולב כל אלו שצפו וראו, ושילגו, ושתרחו ושבאו, ושאמרו מילים, שכל משאלות ליבכם יתקיימו לטובה, אמן ואמן.