פרשת תצוה חידושים וסיפורים יפים מהרב אפרים כחלון

0:11פרשת השבוע, פרשת תצווה, ואתה תצווה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלות נר תמיד. הפרשה בעצם מדברת כהמשך על הציוויים מה שצריך לעשות, אבל יש כמה דיוקים עם רעיון יפה שיש בו משמעות של הפסוקים. הכתוב אומר כי נר מצווה ותורה אור. מה הפרוש? המצווה היא נר. אבל יש כמה דיוקים עם רעיון יפה שיש בו משמעות של הפסוקים. הכתוב אומר כי נר מצוה ותורה אור. מה הפירוש? המצוה היא נר. אבל התורה היא האור בעצמו. ככה אומר שלמה המלך במשלי פרק ו' פסוק כ"ג. עכשיו אם נשים לב נראה שהנר והאור זה ביחד: הנר זה מה שמדליקים אותו, האור זה האור בעצמו, זה האש בעצמו. אז השמן... אבל התורה היא האור בעצמו. ככה אומר שלמה המלך במשלי פרק ו' פסוק כ"ג. עכשיו, אם נשים לב נראה שהנר והאור הם ביחד; הנר זה מה שמדליקים אותו, והאור זה האור בעצמו, זה האש בעצמו. אז השמן...

1:31או הנר של שעווה, לא משנה מה. זה נמשל למצווה. אבל מה מדליק את הדבר? זה התורה. אז כאן כתוב "כי נר מצווה" נראה לרמוז שהוא לא מדבר סתם על כל מצווה. למרות שחז"ל דורשים את זה על כל מצווה, הפשט פה שזה מצווה שמגיעה ביחד עם תורה אור. איזה מצווה מגיעה ביחד עם תורה אור? מצווה של צדקה למי שלומד תורה. זה מה שהוא אומר, כי נר מצווה. אם אתה תהיה נר מצווה, אתה תהיה הנר, אתה תהיה הבסיס של הנר, אז אפשר יהיה להדליק, יהיה תורה אור. זה מה שחז"ל אמרו: אם אין קמח, אין תורה; אם אין תורה, אין קמח. מצווה של צדקה למי שלומד תורה זה מה שהוא אומר: כי נר מצווה. אם אתה תהיה נר מצווה, אתה תהיה הנר, אתה תהיה הבסיס של הנר, אז אפשר יהיה להדליק. יהיה תורה אור. זה מה שחז"ל אמרו: אם אין קמח, אין תורה. אם אין תורה, אין קמח. עכשיו, אדם שנותן צדקה ללומדי תורה, הנשמה שלו עצמה עולה ומתעלה. למה? חלק החלק יוכל לו עם אותו תלמיד חכם שלמד בזכותו. מובא בספרים שאפילו אם בן אדם לא יודע ללמוד בכלל, לא יודע כלום, מגיע לשמים, אם ישימו אותו בגן עדן, שם כולם לומדים תורה והוא לא מבין, זה גיהנום בשבילו. תחשוב, אתה נכנס לשיעור, כולם מתפלפלים, כולם לומדים, כולם נהנים, אתה לא מבין מילה. זה גיהנום, איזה מין גן עדן? לכן כתוב, אומרים שילמדו אותו את התורה הזאת שבזכותו הייתה התורה בעולם, וזה מה שהוא אומר ואתה תצווה את בני ישראל.

3:01אומרים שילמדו אותו את התורה הזאת שבזכותו הייתה התורה בעולם, וזה מה שהוא אומר: "ואתה תצווה את בני ישראל". שכל אחד ואחד בבני ישראל צריך להיות מהתומכים ביד לומדי התורה ולקיים את המצווה של נר מצווה. כי נר מצווה שאמרנו, הנר מצווה זה התומכים דאורייתא. בזה שאמר הכתוב "ויקחו אליך שמן זית זך". מה זה שמן זית זך? השמן זה הנר, שהוא היחיד שתמצא לאור של התורה. ואת התורה צריך להעלות נר תמיד ללא הפסקה. גם אור החיים הקדוש חומס בזה. ועל ידי זה מה יקרה? תעלה נשמתו של האדם הקרויה נר. עכשיו תומכי התורה נמשלו לרגליים. למה חז"ל דרשו? הדרשנים אמרו את זה בהסבירות ואייך כי לאכולו והגע בכף ירכו. תן אמת ליעקב. אמת זו התורה שיעקב הוא התורה בעצמה. כשהשטן רואה שהוא לא יכול לבוא ולהזיק לבן אדם, התלמיד חכם, מה הוא עושה? נוגע לו בתומכי דאורייתא. הוא אומר, טוב, לך אי אפשר להפריע.

4:19אז אני אקח את התמכין דאורייתא. אנשים באים בקושי, תורמים, לא משתתפים, לא רוצים להיות שותפים בזיכוי הרבים, לא רוצים להיות שותפים בכל מיני דברים. כמו שדיברנו על זה כמה פעמים. ולכן שם כתוב "ויגע בכף ירכו." איפה הוא נגע לו? בירך. בירך זה הרגליים, זה תמכין דאורייתא. היה פעם אחד אמר לי, לא נראה לי שהוא רק נגע לו בכף ירכו, נראה לי הוא לקח לו את כל הרגל. אין כלום. לא עוזרים. אם זה רק נגיעה אז בסדר. אבל כל אחד לפי מה שהוא. עכשיו, מה השטן רוצה? שבנפול היסוד נפל הבניין. שהוא ייקח את הרגליים, כל הבן אדם ייפול. שהוא ייקח את התמכין דאורייתא, כל הבן אדם, כל התלמיד חכם, כל התורה כביכול חלילה תיפול. ועל דרך זה נראה לרמוז בכתוב שדוד המלך אומר בתהילים "נר לרגלי דבריך ואור לנתיבתי." מה זה "נר לרגלי דבריך?" נר, מה הכוונה? זה המצווה של תמכי דאורייתא שאמרנו, כי "נר מצווה." אם הם יקיימו "נר לרגלי," מה זה "נר לרגלי?" מה אמרנו שתמכי דאורייתא מה הם? הם הרגליים, הם הרגליים. אם אתם תקיימו את הנר לרגלי...

5:40אז במילא אני אוכל לקיים את דבריך וזה מה שהוא אמר ואור לנתיבתי אור התורה יהיה לנתיבתי. עכשיו, מה הוא אמר? בדרך כלל כל בן אדם שדורש, אנשים אומרים: "לעזוב, אתה רוצה כסף, לכן אתה בא ואומר לנו דברים, אתה בא ואתה מחדש לנו". כן, צריך לתמוך. יש מדרש בקהלת שאומר: "אם רצית לעשות צדקה, עשה עם המלא תורה". אז כן, אתם, אתם האברכים, כל הזמן אומרים כסף, כסף. אתם לא רוצים באמת באמת את הזכות שלנו, אתם רוצים את הכסף. דרך אגב, היה אחד מראשי הישיבות שהגיע לרב שטיינמן. אמר לו שהוא הולך לאסוף כסף בחוץ לארץ. אמר לו הרב שטיינמן: קודם כל תקבל על עצמך קבלה כל יום ללמוד גמרא. דבר שני, כל תרומה שיתנו לך, לא משנה מה, לא משנה באיזה צורה, תגיד תודה רבה. טוב, ככה היה הולך ממקום למקום, ממקום למקום, ממקום למקום. באחד הפעמים הוא מגיע לאיזה עשיר. האשיר הגיע אליו ואמר לו: "בסדר, חכה כאן, אני הולך למשרד." הלך, הוציא לו איזה שטר של 100 דולר ונתן בפה של הכלב שלו, והכלב מעולף. סימן לו שילך להביא לו את זה. הוא חושב ששיבה מפחד מהכלבים האלה, לא רגיל מה זה הצורה הזאת, כאילו אתה אתה כאילו. והוא הלך נכנס למשרד שלו שהוא הסמל. מתמודד עם הכלב.

6:58האיש העשיר הגיע אליו ואמר לו: "בסדר, חכה כאן, אני הולך למשרד." הלך, הוציא לו איזה שטר של 100 דולר ונתן בפה של הכלב שלו. הכלב מעולף סימן לו שילך להביא לו את זה. הוא חושב ששיבה מפחיד, מפחד מהכלבים האלה, לא רגיל. מה זו הצורה הזאת? כאילו אתה... והוא הלך, נכנס למשרד שלו כשהשמש מתמודד עם הכלב. הוא לא יודע לבוא לקחת, לא לקחת, לא לקחת, לא לקחת. טוב, אמר: זה לא כסף שלי. בא, לקח, ואז הוא נזכר: רגע, רגע, הרב שטיינמן אמר לו להגיד תודה רבה על כל תרומה. הוא אמר: כנראה הוא לא התכוון לצורה הזאת. הוא לא התכוון לצורה הזאת ככלב לקחת לו מהפה עם כל הרוק, והוא בכלל יושב במשרד שלו כאילו מה זה כזה מזלזל. אבל הרב אמר, רב אמר, הוא עלה חזרה ודפק בדלת של המשרד. אמר לו: כן, מה אתה רוצה? קיבלת? אמר לו: כן, תודה רבה. איזה כלב טוב יש לך! אמר לו: מאיפה אתה יודע שהכלב שלי הוא טוב? אמר: הנה, הוא נתן צדקה, הכלב שלך. אמר לו: מה זה, יש כלב טוב ויש כלב רע? אמר לו: כן. אמר לו: איפה זה כתוב? אמר לו: יש גמרא.

8:15בדיוק באותו יום הוא למד את הגמרא, מה שהבטיח לרב שתיימן. גמרא במסכת שבת, דף ס"ג עמוד א', עם רבי שמעון בן לקיש: "כל המגדל כלב רע בתוך ביתו, מונע חסד מתוך ביתו כי אנשים מפחדים להיכנס." אז הוא אמר לו, מזה שהגמרא קוראת לכלב "כל המגדל כלב רע," משמע שיש גם כלב טוב. גמרא כנראה לא התכוונה לכלב שלך, הכלב שלך עושה חסדים, נותן דולרים, כל הכבוד. הוא אמר לו, יש לך כמה דקות בשבילי? אמר לו למה? אמר לו, חמי, אבא של אשתי, מיום שהכנסתי כלב לבית, לא מדבר איתי. למה? הוא אומר לי, אסור לגדל כלב, אסור לגדל כלב. אתה מוכן לבוא איתי אליו? הוא אומר בסדר, בוא ניסע. איך שהוא נוסע איתו עם הגמרא, מראה לו כל מגדל, כלב רע, זה כלב טוב. חמיו כל כך התרגש, אמר לו בסדר, עשה איתו שלום, סולחה, ושניהם תרמו לו 25 אלף דולר. כשהגיע לרב שך לארץ, אמר לו הרב תודה רבה על שתי העצות, גם לימוד גמרא וגם תודה רבה. אמר לו זה לא קשור לעצות שלי, פשוט זכות התורה. התורה, אדם שלומד תורה, הקדוש ברוך הוא עושה לו את כל התירוצים ואת כל האפשרויות שיקבל את מה שהוא צריך.

9:23אז כל בן אדם שבא ואומר תורה תתמכו בתורה תתמכו בתורה מה אתה אומר עזוב הוא לכבוד עצמו דורש הוא דורש לעצמו במילים אחרות תן לי כסף. יש סיפור על הרב מפוניבז' שהיה הולך לאסוף כסף, היה הולך ואוסף ואוסף ואוסף, אבל אנשים לא היו תורמים, לא תורמים. עד שהיו תורמים לו דולר היה יוצא לו הנשמה, במיוחד שזה היה אחרי השואה. אנשים היו חוסכים את כל הכסף שלהם וכדומה. אז הוא היה בא ומוסר שיעור תורה ומרמז על זה ו... אז פעם החתובה מסר שיעור שלוש שעות ודיבר על הישיבה והקמתה, ו... ו... ותורה ו... ו... ו... לא להתייאש ועם ישראל כוחו בתורתו וכו' וכו'. טוב, אחרי הדרשה הוא יצא משם ושמע איזה ילד שואל את אבא שלו, "אבא, אתה הבנת את הדרשה?" הוא אמר לו, "לא, לא כל כך הבנתי." אמר לו הילד, "אבא, נראה לי שהוא רוצה קצת כסף."

10:24הרב מפון הוא הצחק, הוא אמר שהוא היחיד שהבין את הדרשה. כל הדרשה הייתה בשביל לאסוף כסף. יש סיפור אחר, איזה בורות, איזה בורות הייתה. הוא פעם אחת בא לדרוש, זה בדיוק היה בפרשת שמות. הוא סיפר על משה בטבע. למה? הוא אמר שכשיוכבד הולידה את משה רבנו, היא לא ידעה שהיא אמו של מושיען של ישראל. כתוב שהיה נבואה וכו' וכו' והיא תמלא את הבית אור, אבל זה לא היה בטוח. נו, ומה קרה אחר כך? שמה אותו בטבעה, זרקה אותו לנילוס ו... מי הגיע? הגיעה בתיה. שמה אותו בטבעה, זרקה אותו ל... שמה אותו בנילוס ו... מי הגיע? הגיעה בתיה. בתיה הצילה אותו. היא בכלל לא ידעה שהוא יהיה משען של ישראל. סתם אמרה, אתה איזה ילד. ובזכות שבתיה הצילה את משה רבנו, כל עם ישראל נגאל, ומשה רבנו, נותן התורה, ויש היכל בשמיים של גיורים. שבתיה, היא באה להיכל שם בגן עדן, וזכתה וזכתה. אז הוא אמר להם, אתם לא יודעים במה אתם משקיעים. יש לכם בחור ישיבה, אתה בא, אתה משקיע, לך תדע, בהתחלה הוא מוישלה, אבל יכול להיות משה רבנו. טוב, אחרי הדרשה, רבי פורנבי סיפר, הוא אומר, שמעתי, איזה ילד שומע,

11:35תגיד לי, זהו זה שהיה בטבע שם בים סוף במצרים? זהו זהו זה הרב הזה? אמר לו מה, לא שמעת? הוא סיפר שהוא היה בטבע והוא נהיה רב גדול. אמר לו אבא, על הקונץ הזה איך הוא הצליח לצאת לבד? עשר דולר לפחות מגיע לו. את האנשים שהיו רחוקים לגמרי מתורה ומצוות, אז אנשים... בדרך כלל, היו באים ומדברים על תרומות, על כספים. אז כל אחד לכבוד עצמו דורש, שאתה רוצה שנתרום לך, למה שנתרום לך, ותרומות, ואתה רוצה... לכן אומר הכתוב, "ואתה תצווה את בני ישראל." מי זה "ואתה"? משה רבנו. הרי כתוב, "פסול לך." אומרים חז"ל, מהפסולת של הלוחות תתעשר משה רבנו. את הפסולת, שזה היה אבן טובה, היה לום כזה, סנפרינון מיוחד. זה תיקח לך, תתעשר. ולמה הקדוש ברוך הוא אמר למשה רבנו שיתעשר? כי בן אדם צריך ללמוד ביישוב הדעת. אז הוא אמר למשה רבנו, תדאג, בעניינים של פרנסה הכל בסדר, כבר אתה תתעשר, תוכל ללמוד בשקט ובביטחה. ודבר נוסף, כי אם בן אדם עני וכל הזמן צריך תרומות של אחרים, לא יכול להוכיח אותם, לא יכול לדבר איתם. למה? מה אתה מדבר איתו? יפטר אותך. המשכורת שלו תלויה בך.

12:53תלויה אם תתנהג יפה. מעשיך יקרבו לך, מעשיך ירחקו. אם אתה תגיד לו, הלו, אתה מחלל שבת, הלו, אתה לא מתנהג יפה, הלו, אתה לא מתנהג יפה איש שלך, הלו, אתה מבזה את התורה, הלו, אתה עושה עבירות, הוא יגיד לך, אין משכורת. אז בן אדם שמתנהג בצורה כזאת, כל הזמן בפחד. לכן הוא אמר לו, משה רבנו, אתה לא תהיה תלוי באף אחד. פסול לך, משלך הכל יהיה שלך, מתנת שמיים. אז עכשיו משה רבנו לא היה צריך את עם ישראל בשביל שיפרנסו אותו. מנגד הארון, הארון יש מצווה גדלו מאחיו. מה זה גדלו מאחיו? צריך לבוא ולתת לו ולתת כל אחד ואחד מהם ישראל. גדלו מאחיו. הכהן הגדול מאחיו, דורשים חז"ל, גדלו מאחיו. ולכן רמזו בזה, בגמרא בעירובין בסמכי, כתוב שהאדם ניכר בארבעה: בכוסו, כיסו, כעסו ו... ויש אומרים אף בשחוקו. אז אומרים אצל אהרון, ואהרון מהו כי תלינו עליו. אם אתה רוצה לדעת מה עמידה של אהרון, הבדיקה היחידה שתבדוק אותו זה רק אם תעצבן אותו. למה? כיסו אפשר לבדוק אותו, כי כיסו כולם...

14:02גדלו מי שלכם, כל אחד בא נותן עוד ועוד ועוד. אז גם אם תיקח לו מאה אלף דולר, מחר תשום בגבית ויבוא לו מיליון דולר. אז כיסו אי אפשר לבדוק. כוסו, יין ושכר אל תשת בבואך אל הקודש. אהרון לא יכול לבוא לשתות יין כשנכנס. אז זה כוסו גם לא. מה נשאר לו? כעסו. ואהרון מהו? אתה רוצה להכיר את אהרון מהו? כי תלינו עליו, תעצבן אותו, תחלוק עליו, תעשה לו מריבות ואז תכיר, או, זה אדם בעיקר, זה אהרון הכהן. אז אהרן כן היה תלוי קצת בעם ישראל, מנגד משה רבנו לא היה תלוי בעם ישראל. יכול להיות שזו הסיבה שאהרן כל כך השקיע בעם ישראל, לא אפשר לו אמירות, אפשר לו, מי עושה שלום בית, הוא כנראה הרגיש קצת חייב, חייב לעשות הכרת הטוב. וזה מה שכתוב במדרש, 22 אלף ילדים הלכו אחרי מיטתו של אהרן אחרי שהוא נפטר, וכולם היה שם מהאהרן. למה? שהם נולדו בזכותו, בזכות השלום בית שהוא עשה. מנגד משה, משה היה מלך במשפט יעמיד ארץ. משה רבנו היה מלך. אין, הוא יותר דין, וגם הוא לא היה צריך אותם, הוא היה מוכיח אותם, ולכן בחטא העגל הוא בא ועשה... משה היה מושג אחר. אז לכן משה רבנו הוא זה שיכול לבוא ולהגיד, ואתה תצווה. דווקא משה. למה? כי משה רבנו לא צריך אף אחד. זה לא אהרון. זה לא אהרון שהוא, אתה יודע מה, צריך קצת... צריך קצת כסף.

15:26שהיה צריך כביכול תלוי בחסדי אחרים, כי זו המצווה של גדלה ומשה לכב אצל משה הקב"ה. הוא לא רצה, וזה בעצם הסיבה שכל אדם, לא משנה מה, כל אדם שהוא איש קודש, ככה היו קוראים לזה כלי קודש, שהוא מהאנשים שיש להם משרה אסור שיקבל את המשכורת מאנשים פרטיים. אם למשל זה מהקופה של הקהילה, אז בסדר, אז הוא האיש של הקהילה. אבל אם אתה מקבל ממישהו פרטי, אוטומטית אתה נהיה העבד שלו. אוטומטית אתה עובד אותו. אוטומטית אתה לא תוכל להוכיח אותו. ולפי זה גם נראה לרמוז "ואתה תצווה את בני ישראל". מה זה "את"? חז"ל דרשו... עת השמל לוקח עתירה לרבות תלמידי חכמים. זה כמה פעמים בפסחים, בקידושין ועוד, לרבות. מעת מרבים תלמידי חכמים. אז זה מה שהוא אמר, ואתה תצווה עת, עת, אותו עת שבאנו לרבות תלמידי חכמים. אתה צריך לצוות על העת הזה. למה? כי יש בן אדם מורה לך, או, אני, כן, יש לי יראה מתלמידי חכמים. מה זה יראה? יראה מתלמיד חכם, זה לא הכוונה שחלילה התלמיד חכם ירביץ לך. התלמיד חכם ייתן לך מכות. לא זו היראה.

16:53...אלא מה? יראת הרוממות, כמו יראת הרוממות של הקדוש ברוך הוא. לא לפחד שהקדוש ברוך הוא יעניש אותך. הזוהר כותב, שהיראה כזאת היא מסתרה אחר, היא מצד אחר. זו יראה לא טובה. אדם שמפחד מהקדוש ברוך הוא, שהוא יהרוג אותי, יעניש אותי, צריך לראות מיראת הרוממות. כמה הקדוש ברוך הוא, מלוא כל הארץ כבודו, תקיפו בעל היכולת, הוא בעל כל הכוחות כולם. איך אני יכול לבוא ולהשפיל ולהוריד את כבודו עד האפר, וכן הלאה וכן הלאה. זאתות כבוד גם צריך ככה לכבד. תלמידי... אין לך שעשיתם כך שאתם דרך חכמים יענישו. באמת, הגמרא אומרת שאדם שמעניש את חברו ובגללו אותו חבר נענש, אז אותו האדם שנענש נכנס לגיהנום. למה? בגללך מישהו נענש. אז לכן זה לא שווה, לא שווה להעניש אפילו אם צודק. לכן, על רבי חיים פלאג'י מספרים שחלק מההנהגות הקודש שלו היו הנהגות מופלאות, הנהגות של חסיד שבחסידים. למשל, ראיתי מובא עליו שהוא אף פעם לא היה מוכר את הספרים שלו. הוא כתב מעל 70 ספרים. לא מכר את הספרים. למה? העיקר שילמדו. הוא הכל הולך, משלה, מוציא, לא מוכר. העיקר שילמדו. הוא הבין מה זה הערך. דבר תורה משיכה קונה. אם יש לבן אדם משיכה לדברי תורה, לא צריך עוד קניינים. משיכה קונה. והקדוש הזה, רבי חיים פלאג'י, היה כלל, כולם ידעו, מי שמבזה אותו ומדבר עליו לא יפה בפניו, לא נענש, לא ניזוק, מיד רבי חיים פלאג'י המוכר, היה מתפלל עליו, שלא ייענש.

18:22מנגד, מי שהיה עושה את זה לא בפניו, אז פלג'י לא היה יודע. אותו אדם העניין עכשיו למקום. למה? כי אין את התפילה של הרב פלג'י שתגן עליו. אין את התפילה של התלמיד חכם שתגן עליו. לכן, תלמידי חכמים לא סתם. לא שצריך לפחד מהם שהם יבואו ויהיה נישהו כמובן. צריך להיזהר. המשנה אומרת באבות, שאדם זהיר וזהר בגחלתן שלא תקווה. שנשיכתן נשיכת שועל ולכישתן כנשיכת שרף וכל דבריהם כגחלי אש. צריך מאוד מאוד להיזהר ולא להגיד. למשל, הגמרא אומרת בסנהדרין, מה זה אפיקורוס? אדם שאומר: "מה יענו רבנן? מה החכמים עוזרים? מה, עזוב אותך, מה החכם כל היום יושבים מבטלנים. מה הם עושים? הם לא מועילים לעולם. הם יושבים כל היום מתבטלים בכולל. מה הם עושים שם? לא לומדים כלום, לא עוזרים כלום. עזוב, לומדים גמרא? עזוב אותך, זה סתם." אז אתה מדבר על החכמים, זה אפיקורוס. זה אין לו חלק לעולם הבא. וחז"ל אומרים עוד יותר שהבן אדם אומר: ביי יאהנו לרבנן כלום אסרו לנו יונה או התירו לנו עורב? מה הפירוש? הוא אומר מה החכמים עושים כל היום? מה מה מה תכל'ס תכל'ס תכל'ס מה אתה עושה בכולל? באמת, לצערנו, יש כאלה אנשים. הוא בא ושואל אותך: תגיד איזה חידוש לפרשת שבוע. לא תמיד יש לבן אדם חידוש לפרשת שבוע אז הוא אומר: אין לי, לא הכנתי איזה חידוש. מה הוא אומר לך? אז תגיד לי מה אתה עושה בכולל?

19:51כאילו זה מה שלומד בכולל, חידוש פרק של שבוע, או הוא אומר לך: תקרא, תעלה לתורה, תקרא את התורה. אתה אומר לו: לא הכרתי. אז מה אתה עושה בכולל? מה שווה שאתה יושב בכולל? מה זה קשור? בכולל לא לומדים את זה? הוא לא מבין. לא מבין. זה שרבה פעמים זה כמו סגנון כזה של "מה הועילו חכמים?", למה? כי הבן אדם רוצה לדעת מה הוא עזר לי. אתה אומר שאתה לומד תורה, מה התורה שלך עזרה לי? התרת לי עורב לאכול עורב? התרת לי? לא. אסרת לי יונה? גם לא. אז מה אתה כאילו לומד? אז הרבה אנשים אין להם את ההבנה הזאת מה באמת תלמידי חכמים עושים. אז התורה באמצע הבאה את השם הלוקח עתירה עת לרבות תלמידי חכמים. וזה מה שאומר פה ואתה תצווה את. את זה הכינוי וריבוי על תלמידי חכמים. שהאדם יראה את הרוממות הזאת שיש לו מהקדוש ברוך הוא, כך צריך להיות גם מתלמידי חכמים. ועל עניינם תצווה שכל אחד ואחד מעם ישראל ייקח אליו חלק. בתורה ויקחו אליך שמן זית זך. מה זה שמן זית זך? התורה נמשלה לשמן להעלות נרות. כל אחד ואחד ייקח לספרים שרבי אהרן קוטלר פעם אחת הגיע לאחד מגדולי התורמים של ישיבת לייקווד. אלפי בחורים למדו תורה בזכותו וכו' וכו'. אמרו לו, רבי אהרן קוטלר, בעולם הבא שלך אני מקנא אבל לא בעולם הזה שלך.

21:16אמר לו, למה, הפוך צריך להגיד לו. כמו לעולם הבא שלך, ברוך השם, יש לך עולם הבא. אתה, בא אתה, אבל לעולם הזה אין לך. אין לך מתיקות התורה. אין לך סברה. אין לך הנאה כמו שאנחנו נהנים. אין לך. אין לך. הכוח של התורה הוא משהו אחר לגמרי. פעם אחת מספרים שהסבא מסלבודקה קרא לאיזה קומר שמן, ממש. ככה הוא הולך מכאן לכאן מכאן וקושי וצז וכולו מדושן עונג אז שאל הסבא מסלבודקה, אמר למה? למה הוא כזה שמח? מה הוא תראה את זה, זה רמב"ם קשה. הוא למד איזה סוגיה טובה במסכת שבת. ממה יש לו כל כך להיות שמן? מה? מה? איך אתה כל כך? וואו איך אתה כל כך משמין? ככה הוא הולך מכאן לכאן מכאן וקושיות עוז וכולו מדושן עונג. אז שאל הסבא מסלבודקא: "למה? למה הוא כזה שמח? מה הוא ראה? זה רמב"ם קשה! הוא למד איזה סוגיה טובה במסכת שבת. ממה יש לו כל כך להיות שמח? מה? מה? איך אתה כל כך? וואו, איך אתה כל כך משמח?" ובאמת, המתיקות של התורה. אומרים שהחפץ חיים, קדוש עליון, כשהיה לומד תורה, היה ממש עושה ככה עם הפה, כאילו הוא ממש טועם. כמו שאומר דוד המלך, "הם מתוקים מדבש ונופת צופים". מתוקים, מתוקים, מתוקים.

22:23אז יש אנשים שזכו לזה. יש אנשים שזכו לטעום את מתיקות התורה ברמה שאין למעלה ממנה. אבל האדם צריך לדעת עוד יותר. התורה לא רק עניין של מתיקות. התורה לא רק עניין. התורה היא כי הם חיינו ואורך ימינו, בהם נהגה יומם ולילה. פעם אחת הייתה ישיבה ששם באו ותיארו אנשים כמה התורה היא חשובה, והתורה היא כמו אוויר לנשימה וכו'. היה שם רבי יחזקאל אבינשטיין, המשגיח של ישיבת פוניבז'. הוא קם ודפק ואמר: חס ושלום, התורה היא לא הנשימה שלנו. למה? כי נשימה היא איך היא תמצא לחיות. היה אומר רבי יחזקאל לוינשטיין, המשגיח של ישיבת פוניבז', הוא קם ודפק ואמר, חס ושלום התורה היא לא הנשימה שלנו. למה? כי נשימה היא איך שאתה ממשיך לחיות. אבל התורה היא החיים בעצמם. יש אומרים את זה על הסטייפלר, ויש אומרים את זה על רבי חזקאל לוינשטיין, אבל הרעיון הוא שהתורה היא החיים בעצמם, כי הם חיינו ואורך ימינו. ופעמים נוגעין בלילה, לא הנשימה שאתה נושם; אם לא תנשום, אתה תמות; אם תנשום, אתה תחיה, אבל זה לא החיים בעצמם, זה אפשרות לחיות, זה חלק מהמהלך שהגוף צריך בשביל לחיות. אבל דבר נוסף צריך לדעת: התורה הופכת את האדם לבן אדם.

23:35יש סיפור קצת עצוב. הייתה פגישה של רבי ללזקעס, שהוא נכדו של החפץ חיים, עם נכדה אחרת של החפץ חיים, שיצאה חילונית גמורה, רחוקה מתורה ומצוות. ההשכלה תפסה אותה, והיא ברחה מהבית של ההורים שלה כשהייתה בחורה צעירה. היא הלכה לאוניברסיטה ושם הידרדרה. אז הייתה פגישה של רבי ללזקעס עם אותה נכדה, והוא שאל אותה: "תגידי לי משהו מסבא. מה ראית אצל סבא?" אמרה: "לא ראיתי כלום. לא עניין אותי סבא. סבא לא עניין אותי. סבא חפץ חיים לא עניין אותי." אמר לה: "בכל אופן..." אמרה: "טוב, אתה יודע מה, נזכרתי במשהו. נזכרתי כשברחתי מהבית של ההורים שלי, אז בדרך הגעתי לבית של סבא. בית קטן, חשוך ופאתי. הכל מקולף." והוא שאל אותה, "תגידי לי משהו מסבא. מה ראית אצל סבא?" אמרה, "לא ראיתי כלום, לא עניין אותי סבא. סבא לא עניין אותי. סבא חפץ חיים לא עניין אותי." אמר לה, "בכל אופן, טוב, אתה יודע מה? נזכרתי במשהו. נזכרתי שכשברחתי מהבית של ההורים שלי, אז בדרך הגעתי לבית של סבא. בית קטן, חשוך, ופאתר עדין הכל מקולף." ונכנסתי אליו. אמרתי לו: "סבא, די כבר להיות בעולם החשוך הזה. כל היום ספרים, כל היום מצוות ושבת. בחוץ יש תאורה, בחוץ עולם נאור, בחוץ אנשים כבר טסים במטוסים, אפשר לטוס ממקום למקום, אפשר לראות עולם. ואתה עדיין כנוס וכבור פה בגמרא שלך. צא מהחושך שלך." ככה אמרה נכדה לחפץ חיים.

24:57אמר ה"חפץ חיים", אמר לה משפט חזק: אמר לה הם עוד יגיעו לירח, אבל הם לא יהיו בני אדם. פה אנחנו עושים בני אדם, פה בתורה. התורה באה ומשנה את הבן אדם. "אדם כי ימות באוהל" - אדם שרוצה להיות אדם זה רק אם הוא "כי ימות באוהל". תמות עצמך באוהלה של תורה, בלי זה... אין כזה דבר אדם, אתה לא אדם, אתה לא בן אדם. אנחנו רואים לצערנו בן אדם כועס, בן אדם מגיע לזמנים שאי אפשר להבין. זה לא בן אדם, זה כמו חיה. למה? אין תורה. הדבר היחיד שבא ועוצר את הבן אדם והופך את הבן אדם למענטש, מענטש, בן אדם זה התורה. זה מה שהיה אומר רבי ישראל מסלנט, כל עולם יהיה אדם ירא שמיים. קודם כל תהיה בן אדם, אחרי זה תהיה ירא שמיים. אבל מה הופך את הבן אדם לבן אדם? זה התורה. בלי התורה, בן אדם יש לו מידות מושחתות שאי אפשר להאמין. רבי ישראל מסלנט הייתה לו פעם אחת פגישה בתור בחור.

26:03אם אחד מגדולי עשירי העולם שראה שיש איזה עילוי גאון רצה לדבר איתו בלילה, לפני זה כל הלילה רבי ישראל מסלנט ישב ושינן את המשנה: "הקנאה, התאווה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם." למה? הוא אמר: מחר, אני לא יודע איזה חמודי טבל אני אראה. אולי תיכנס לי איזו קנאה קטנה בלב, קנאה קטנה בלב, משהו קטן. וואו, אני הולך עם נעליים קרועות, קר לי בחורף, אני אוכל שלג ומלח, כי זה מה שיש לי לאכול בפרוסה שראתה ימים יפים יותר. ואופס, בשר, דגים וכל מיני שפנים. אז הוא הכניס את זה לעצמו. זה הבן אדם, זה האדם, האדם השלם. אמרו שרבי ישראל מסלנט היה האדם השלם, הוא זכה להגיע למידת ההשתוות. מה זה מידת ההשתוות? אם תשבח אותו ואם תבזה אותו, בשבילו אותו דבר. זה בן אדם שזכה לשבור כל סיג ושיח ממה שיש לו ולשעבד את זה לרצונו של בוראו. ואיך בן אדם זוכה בזה? רק על ידי התורה. וזה מה שאומר הכתוב: "כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו". ואומר הקדוש ברוך הוא: הלקח, מה זה הלקח?

27:16לקח טוב, המקח הכי טוב, הלקיחה הכי טובה זה התורה. מי מעיד על זה? הקדוש ברוך הוא. מה יגידו בעניין האדם? או הקדוש ברוך הוא כל כך לא מבין בטוב. מה אתה מבין בדיסקוטקים? אתה מבין במועדונים, בריקודים, בבשר, באוכל? אומר הקדוש ברוך הוא, לי הכסף ולי הזהב נאום ה', אני מבין בהכול, אני מכיר את הכל, כל העולם שלי. הקדוש ברוך הוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו. הוא הכל, הוא כללות הכל, הוא יודע הכל, הוא מקור הטוב, הוא אומר לכם, הלקח הכי טוב, כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו. אז התורה היא הדבר הטוב ביותר שבן אדם יכול לזכות בה, ושבן אדם יכול להכיר בערך ובכוח גם של בוראו, גם של עצמו, וגם של סובביו. הכל רק על ידי התורה. אבל אם בן אדם חלילה מנותק מהתורה, אותי עזבו מקור מים חיים לחצוב להם בורות, בורות נשברים אשר לא יכילו המים. בן אדם יכול להפוך לחיית אדם; בן אדם יכול להפוך לדבר שאין למעלה ממנו, ואין גרוע יותר ממנו. אפילו החיות טורפות ואוכלות כשהן רעבות, כשהן מרגישות איום. בן אדם יכול לטרוף סתם, סתם לטרוף. יש בגמרא בערך אין...

28:33הגמרא כותבת שמגיעים כל החיות לעתיד לבוא. אומרים לנחש, למה אתה סתם מכיש? למה? כל החיות, אריה, דורס ואוכל, דוב, דורס ואוכל. אבל אתה סתם בא מכיש בן אדם, למה? אמר לה אם לכו תשאלו את בעל הלשון הרע, זה שמדבר לשון הרע, תשאלו אותו גם הוא למה הוא סתם עושה סתם סתם בא מדבר לשון הרע, הורס, מחריב ואין יתרון לבעל הלשון. מה הרווח שלך? שידוד שהוא רע, מה הרווח שלך? סתם סכנה, לכן כתוב שכל המספר לשון הרע אז הנחש הוא התפקיד שלו לנשוך אותו. כן, אתה לא ידע לשמור על הלשון, כמו הנחש. אמר לה אם לכו תשאלו את בעל הלשון הרע, זה שמדבר לשון הרע, תשאלו אותו גם הוא למה הוא סתם עושה, סתם סתם בא מדבר לשון הרע, הורס, מחריב ואין יתרון לבעל הלשון. מה הרווח שלך? שידוד שהוא רע, מה הרווח שלך? סתם סכנה, לכן כתוב שכל המספר לשון הרע אז הנחש הוא התפקיד שלו לנשוך אותו כן, אתה לא יודע לשמור על הלשון, כמו הנחש. אז הדבר הזה, בעצם, מה יעצור את הבן אדם לא להשתולל איפה שלא צריך? מה יעצור את הבן אדם ברגעים קשים? רק כוח התורה, שום כוח אחר. סיפר אחד מהאנשים שחזרו בתשובה על ידי הרב גרשון אלבז. הוא היה 21 שנה גם מוכר סמים וגם משתמש בסמים, כל הזוועות של העולם. כל הגמילה שניסו להכניס אותו, שום דבר לא עזר. הוא אמר: "הדבר היחיד שעזר זה סם החיים. חיברו אותי לסם החיים ושמתם את דבריי אלה סם תם. אדם צריך לשים את התורה אצלו, את הסם של התורה אצלו. מי שזוכה לשים את סם החיים אצלו, אז הוא מתנתק מכל הסמים האחרים. רק בכוח התורה, זה הכוח של התורה." הבעיה היא...

29:38להכניס אותו. שום דבר לא עזר. הוא אמר שהדבר היחיד שעזר זה סם החיים, שחיברו אותי לסם החיים, ושמתם את דבריי אלה סם תם. אדם צריך לשים את התורה אצלו, את הסם של התורה אצלו. מי שזוכה לשים את סם החיים אצלו אז הוא מתנתק מכל הסמים האחרים. רק בכוח התורה, זה הכוח של התורה. הבעיה היא... שלא תמיד בן אדם זוכה למתיקות התורה. לא תמיד בן אדם זוכה לכך. לפעמים בן אדם עד שהוא זוכה לדבר הזה, לכתרה של תורה, עד שהוא זוכה למתיקות התורה יוצאת לו הנשמה. הגיע בחור אחד לרב שטיינמן ואמר לו: "כבוד הרב, אני לא יודע. אתה כל היום לומד תורה, אתה כל היום פרוש. אני לא נהנה מתורה. אני נהנה מסטייק. תביא לי סטייק טוב, זה אני נהנה." אמר לו הרב שטיינמן: "יש לי שאלה אליך. מה זה סטייק?" אמר לו: "סטייק זה חתיכת בשר. תבוא, תטעם." אמר לו הרב שטיינמן: "אני לא רוצה לטעום, אבל אני אסביר לך למה אתה לא טועם תורה. התורה אומרת דבש. אדם שטועם דבש יכול להיות שזה לא מתוק לו, נכניס ללשון ויורק." אני נהנה מסטייק, תביא לי סטייק טוב, זה אני נהנה. אמר לו הרב שטיינמן, יש לי שאלה אליך: מה זה סטייק? אמר לו: סטייק זה חתיכת בשר. תבוא, תטעם, תטעם. אמר לו הרב שטיינמן: אני לא רוצה לטעום, אבל אני אסביר לך למה אתה לא טועם תורה. תאמר, דבש, אדם שטועם דבש, יכול להיות שזה לא מתוק לו. מכניס ללשון ויורק.

30:55אמר לו: "לא אמר לו, איך יכול להיות? בכל אופן, בן אדם מכניס דבש ויורק את זה. לא רק שזה לא מתוק לו, זה עוד שורף וזה מר לו." אמר לו: "אבו, שמן שיש לו פצעים בפה, יש לו פצעים בפה, הדבש שורף אותו." אז אומר לבחור הזה: אתה, יש לך פצעים בפה. הכנסת תינופת, הכנסת דברים. אתה עכשיו בא, אתה רוצה לטעום תורה, אתה לא טועם תורה. תפנה קודם כל את התינופת ממך. אחרי שתפנה את התינופת, ואנוכי פיניתי הבית, הוא מקום לגמלים - ככה אמר לבן. אומר, אנוכי פיניתי את הבית מהעבודה זרה, ואז הוא ידע שאליעזר יכול להיכנס. התינופת לא יכולה לשכון ביחד עם התורה. ולכן אנשים אומרים לך, עזוב, אני לומד תורה, לא נהנה. לומד גמרא, שובר את הראש, עזוב אותי. ביצע של עולה ביום טוב וזה וזה וזה, עזוב, שגר אותי, לא מדבר אליי, לא מדבר אליי. למה לא מדבר אליך? יש חפצאים. תנקה את עצמך, תפרוש קצת מתאוות העולם הזה. יש איזה יהודי צדיק, זכר צדיק לברכה, הרב משה חורב, הוא היה רב בכיסא רחמים,

32:04פשוט היה מפחיד איך לשמוע את הגאונות שלו, את השליטה שלו בכל חדרי התורה. הוא אמר פעם באחת ההרצאות שלו, אין הרבה שיעורים מצולמים שלו, לפחות לא מה שמפורסם, אבל באחד מהשיעורים הבודדים הוא אמר: "כל חשקי, כל מאווי, כל רצוני, זה רק לבוא ולמצוא עוד חידוש, עוד בתורה, עוד רעיון. זה כל חשקי ומאווי." הוא אומר, למה אם למשל בן אדם יבוא אליי ויגיד לי ככה: "מאה אלף דולר, תן לי חידוש אחד שיחשב על שמי." הוא אומר, "לא, לא." הוא אומר, "ולמה לא? לכאורה, למה לא? מאה אלף דולר זה הרבה דברים טובים, במיוחד שהיה גם ראש השביל, היה לו איזה כולל, איזה ישיבה או משהו שאפשר לעשות." אז הוא אומר, כי אם אנחנו נשים לב, התורה היא לנצח נצחים. היום, מי זוכר את העשירים של פעם, כמו נפוליאון? נפוליון היה עשיר גדול, היה מצביא גדול. בסדר, מה נשאר ממנו היום? כל העשירים של פעם, מה נשאר מהם? אבל הגאון מווילנה, חידוש אחד של הגאון מווילנה נשאר לדורי דורות. אז מה? לכן, אם אתה רוצה חידוש אחד, אז זה לא מקח, זה לא עסק. כסף נגמר, אין מדד. שחידוש אחד ייחשב לך כשלך, אבל באמת...

33:24נזקות לדרגה הזאת של כל חפצים לא ישבו בה שבן אדם מוכן להפסיד כביכול להפסיד ולמה אני קורא לזה להפסיד? כי בעיני העולם זה להפסיד, אבל בעצם בעיני האדם זה הרווח הכי גדול. הכל בשביל התורה. למשל תוספות בכתובות כותב שעד שמתפלל שתפלל אדם שיכנסו דברי תורה לתוך... מאב התפלל שלא ייכנסו מעדנים לתוך מעיו. זה גם, זה מקורו בברייתא ואליהו. וזה משלים את זה, כי כשהראש שלך במעדנים, כשהראש שלך בפינוקים, אז אתה בבעיה עם התורה. אז אתה לומד תורה, מתחילות הקשיים, אתה אומר, עזוב, בוא נצא לברר, נאכל איזה סטייק, נאכל איזה לאפה, נאכל איזה משהו טעים, נלך, נאשן סיגריה, הראש שלך לא בבקשה, הראש שלך בתאוות, בתענוגים. אבל אם בן אדם פורש מזה, אז בעצם העונג השני זה העונג של התורה, העונג הרוחני. ואם בן אדם מוכן להקריב את העונג הזה לעומת העונג הזה, סימן שהוא מבין שעונג רוחני אין למעלה ממנו. הרבה אנשים חושבים, או, אני מפסיד בזה שאני לומד תורה, מפסיד, מפסיד. זה מה שפעם שאלו את אחד מגדולי הדור: איך יכול להיות שהרבה אנשים בחוץ לארץ, בארצות הברית, אחרי השואה, היה זוועת עולם בחילולי שבת לצערנו עד היום, אבל שם כמעט אפילו אם בן אדם היה שומר תורה ומצוות, אם הוא היה צריך לשמור שבת, היו זורקים אותו מהעבודה. אז זה היה בעיה.

34:38איך יכול להיות שהרבה אנשים בחוץ לארץ, בארצות הברית, אחרי השואה, היה זוועת עולם בחילולי שבת לצערנו עד היום, אבל שם כמעט אפילו אם בן אדם היה שומר תורה ומצוות, אם הוא היה צריך לשמור שבת, היו זורקים אותו מהעבודה. אז זו הייתה בעיה, והרבה אנשים היו ממש מוסרים את נפשם. ממש מוסרים את נפשם בכל לבבם, בכל מרצם. אבל מה? הרבה, הרבה, הרבה, הרבה מהבנים שלהם התקלקלו ונהיו גויים גמורים. שאלו את אחד מגדולי הדור: האבא מסר את נפשו על קדושת שבת. למה הבן יצא ככה? והרבה אנשים היו ממש מוסרים את נפשם. ממש מוסרים את נפשם בכל ליבם, בכל מרצם. אבל מה? הרבה, הרבה, הרבה, הרבה מהבנים שלהם התקלקלו ונהיו גויים גמורים. שאלו את אחד מגדולי הדור: "האבא מסר את נפשו על קדושת שבת. למה הבן יצא ככה?" אז אמר כי אבא הגיע עם פרצוף חמוץ: "אוי, השבת הזאת, כמה בעיות היא עושה לי. אין מה לעשות, אין מה לעשות. ההפסד הוא הפסד. כמה אני מפסיד בשביל השבת, אבל מה לעשות?" הוא אומר, כשפיטרו אותו, הוא התאנח, הוא נאנח. אז הבן אמר: "למה אני צריך את השבת המטרידה הזאת, הקשה הזאת?" בהזדמנות הראשונה הוא זרק את זה. וזה בעצם ההבדל בין מחשבה ליהודי, לבין מחשבה של גוי. יש גמרא במסכת קידושין, בדף ל"א עמוד א'. הגמרא שם מספרת על

35:56דמה בנתינה, דמה בנתינה, היה גוי שקיבד מאוד מאוד מאוד מאוד את אביו. פעם אחת, רצו לקנות את אבן הישפה, שנפלה מהחושן, ידעו שרק אצלו יש. הלכו אליו, אמרו לו, תמכור לנו אותה, כמה אתה רוצה על זה? אמר להם סכום. כשהלך להביא את זה, ראה שאבא שלו ישן. יש כמה גרסאות: יש אומרים שהרגליים שלו היו על התיבה, יש אומרים שהמפתח היה מתחת לראש שלו. לא העיר אותו, חזר אליהם. אמרו לו, אמר להם, אני לא מוכר. לא מוכר. העלו לו את המחיר, העלו לו, העלו לו, העלו לו, לא מוכר, לא מוכר. בינתיים האבא התעורר, הלך, לקח את האבן, רץ, הביא להם. אמרו לו, בוא נשלם לך את המחיר האחרון. אמר להם, לא. מה שאמרתי בהתחלה, בזה היה דעתי למכור, היה עגול. הקב"ה שילם לו שכר, ושנה אחר כך נולדה לו פרה אדומה. ונכנסו חכמי ישראל אצלו. אמר להם: "יודע אני בכם שאם אני מבקש מכם כל ממון שבעולם, אתם נותנים לי מה שאתם רוצים. אלא אין אני מבקש מכם אלא אותו ממון שהפסדתי בשביל כבוד אבא." זו מחשבה של גוי. מחשבה של גוי: עשיתי משהו, הפסדתי, עכשיו אני רוצה את זה.

37:18עכשיו פה בעצם גם אנחנו נתבונן. היום חשבתי על זה שבעצם דמא בן נתינה לא האמין בהישארות הנפש, לא האמין בעולם הבא. יהודי שמאמין בעולם הבא אחרי שעשה מצווה, מה יגיד, הפסדתי? אתה לא יודע כמה הרווחת. הוא לא עשה את זה בגלל התורה, כבד את אביך ואת אמך, למען יאריכון ימיך, ולמען ייטב לך, ביום שכולו ארוך, ביום שכולו טוב. הוא לא עשה את זה בשביל זה. הוא עשה את זה בשביל ההיגיון. אה, הגדל. גידל אותי, הכרת הטובה, הורים, צריך להחזיר להם טובה. לכן בהזדמנות הראשונה הוא אמר, אני רוצה מה שהפסדתי בשביל הכדווה. זו מחשבה של גוי. גוי זה הפסדתי. יהודי זה רק רווח. יהודי זה רק רווח. אם בן אדם כל יום, כל יום שהוא מתפלל שלא עשני גוי, שואלים המפרשים, למה? למה בן אדם לא מתפלל שעשני יהודי? למה לא שעשני יהודי? התשובה היא כי בן אדם יכול להיות יהודי, אבל הוא מתנהג כמו גוי. זאת אומרת, אתה או הקב"ה עשה אותך יהודי, אבל כדי להיחשב כיהודי זה משהו אחר.

38:22יהודי זה בן אדם שמבין כמה החובה שלו בעולם ואין כזה דבר שכל שאתה עושה זה הפסד בשביל מצווה. אין הפסד בשביל מצווה, אין כזה דבר. וזה הכל קשור לרעיון של מתיקות התורה, וזה הכל קשור לרעיון שבן אדם מבין שהתורה היא העיקר בעולם הזה, בשבילה צריך להשקיע, בשבילה צריך לבוא ולתת ולהוציא. התורה והמצוות וכן הלאה וכן הלאה, אבל לצערי רוב האנשים משקיעים כל כך הרבה בעולם חולף ומחליפים את ההשקעה. במקום להשקיע בעולם קיים, שזה העולם הבא, משקיעים בעולם חולף. בשבילה צריך להשקיע. בשביל זה צריך לבוא ולתת ולהוציא את התורה והמצוות, וכן הלאה וכן הלאה. אבל לצערנו, רוב האנשים משקיעים כל כך הרבה בעולם חולף ומחליפים את ההשקעה. במקום להשקיע בעולם קיים, שזה העולם הבא, משקיעים בעולם חולף. ואם תבוא ותאמר להם: הלו, מה אתה משקיע בעולם חולף? למה אתה משקיע כל כך הרבה? מה הוא יגיד לך? עזוב אותי, היום יכול לשתות כי מחר נמות. זה ההבדל, זה ההבדל בין יהודי לגוי. גוי אין לו עולם הבא. מה שהפסדתי בשביל כבודו הבא. בסדר, קיבלתי אותו אבל הפסדתי מזה. תן לי עכשיו את מה שאני רוצה.

39:24אבל יהודי אין כזה דבר הפסד איתי. אין הפסד אצל יהודי. ובאמת אם אנחנו נתבונן, אנחנו נראה שאין סוף ואין קץ לשכר שיש ליהודי ששומר תורה ומצוות. אבל מה? לא תמיד רואים את זה בעולם הזה. אבל אי גוף הדבר. כי פעם אחת, רבי משה לנדינסקי היה רב בישיבת רדין. והוא הגיע לחפץ חיים. הוא אמר לחפץ חיים: כבוד הרב, אתה קדוש. אנחנו יודעים שיש לך מהלכים בשמיים. אתה קודש קודשים. אבל יש לנו בעיה, אין אוכל בישיבה. אמר להם, נו, מה אתה רוצה? אמר לו, אתה הרב משה לדינסקי? אמר לו, הרב משה לדינסקי. אמר לו, אני ראש הישיבה מוכן לוותר על מצוות תפילין אחת שיביאו לי את השכר בעולם הזה בכסף כדי שאני אוכל להאכיל. את האברכים פה, את הבחורים פה, זה ממש מצב קשה. אז הוא אמר לחפץ חיים, אני אין לי מהלכים בשמים, אני לא יודע עם מי לדבר, מה לדבר. אמר לו, אבל הרב, החפץ חיים, קדוש עליון, הוא... הרב יכול, הרב יש לו קשר. אמר לו, החפץ חיים, אתה כל כך תשנא אותי אם אני אעשה את זה, אני לא מוכן. אמר לו, למה? אמר לו, זה כמו שילד קטן נכנס לחנות עם שטר של מיליון רובל וקונה מסטיק.

40:45ונותנים לו. מה אתה תגיד על הבן אדם? מה אתה תגיד על הבן אדם? אתה תגיד לו שהוא אדם שנתן לו את זה מיליון רובל בעדמה, סתיקו מנובל, הוא רשע, הוא מושחת, למה? מה אתה עובד? הילד לא מבין. אמר לו רב משה לדינסקי, אתה לא מבין, אתה לא מבין. מה זה מצווה אחת של תפילין? שכל חפציה לא ישוו בה, כל החפצים של העולם הזה, כל ענייני העולם הזה, לא מתקרבים, לא מתקרבים. אפילו לדבר אחד של תורה. זו המחשבה שצריכה להיות, וזו המחשבה שכל אחד ואחד שזוכה קצת ללמוד תורה, צריך להבין כמה הוא שמח. לפעמים אתה רואה בן אדם בדיכאון. ממה אתה בדיכאון? היה קשה, היה זה, היה זה, תבין, תבין, תבין. כשיש לך תורה שכל מילה, כל מילה בתורה זה אחד משמותיו של הקדוש ברוך הוא. כך אומר הרמב"ן בהקדמה לספר בראשית. כל עוד ועוד בתורה יכולה להחיות מתים. כל עוד בתורה יש בה קדושה נוראה. כל עוד בתורה יש בה כוח עצום ורב. ובן אדם בא, אתה רואה אותו לומד, עושה טובה. הכתוב אומר: "וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם." הקב"ה אומר: מה, אני נתתי להם חוקים כאלה רעים, כאלה לא טובים, ומשפטים לא יחיו בהם? כאילו משפטים שגורמים להם למות? עד כדי כך אומרת הגמרא: כל השונה...

42:06כל הקורא בלא נעימה ושונה בלא זמרה, עליו הכתוב אומר: "וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם." אז יש כאלה שמסבירים למה, כי באמת את הפסוק הזה קוראים בניגון בשאלה: "וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם?" אבל אז אם הוא קורא בלי נעימה... הוא בלי זמרה, הוא לא יודע לנגן, אז מה קורה? אז הוא קורא, כן, וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים, שאתם לא חפצים בהם. כן, כן, כאילו, זהו, אכלנו אותם, מה לעשות? קיבלנו את כל הבעיות. אם הוא לא יודע לנגן, אם הוא לא מנגן את הפסוק טוב. אבל, אבל הדבר האחר הוא בעצם, הדבר האחר הוא... שכשבן אדם לומד אבל לא שמח, בן אדם עובד את השם אבל לא שמח, הוא בדיכאון. מה קרה? ממה אתה בדיכאון? לא יודע, בדיכאון. בדיכאון לא מתבונן במה שיש לו, הוא מהווה עליו כתרוג. תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה. עבדת, אבל לא עבדת. אתה לומד את התורה, אבל אמרת לעזוב. מר, לא רוצה, לא טעים, לא זה, לא זה. ולא המשיכו על אמרות הכל כדי לשבור. ולמה זה ככה? כי בן אדם לא מכיר בעובדה מה זה תורה. אם למשל הבן אדם היה מקבל מכתב מנשיא ארצות הברית, או מישהו כמו איינשטיין, כל מילה, כל משפט היה מדייק, היה מבין. למה? זה מכתב שנכתב על ידי מישהו חשוב. אבל התורה זה מכתב שנכתב מהקדוש ברוך הוא. לפעמים אנחנו מתייאשים, אין לנו כוח, עזוב אותי, לא מתאים לי. וגם אחרי שלומדים עושים טובה לאנושות, יושבים. אה, בסדר, בוא נקרא עוד איזושהי שורה.

43:33אבל ליהודים הייתה, אנחנו מתקרבים לימים של פורים, ליהודים הייתה אורה ושמחה וששון ויקר. ודרשת הגמרא במגילה, אורה זו תורה, ששון זו מילה, ויקר אלו תפילין. אז יש לנו שלוש מצוות, תורה, מילה ותפילין. עכשיו אם נשים לב, מילה בדרך כלל כולם עושים אותה בשמחה. הגמרא אומרת כל מצווה שאבותינו קיבלו אותה בשמחה, עד היום עושים אותה בשמחה. יש מדרש תנחומא שאומר, שבן אדם... אפילו ממשכן לוקח משכונות שבן אדם אפילו לוקח משכונות בשביל לבוא ולעשות סעודה גדולה גדולה גדולה בשביל ברית. זו אחת מהסעודות מצווה הגדולות ביותר שיש, להכניסו בבריתו של אברהם אבינו. אבל יש עוד מצווה ועיקר אלו תפילין. באמת גם בן אדם עושה סעודת מצווה כשבן אדם מכניס את הבן שלו לתפילין. מצוות תפילין מתי זה? זה הבר מצווה. בן אדם עושה ויש יום שלמה שכותב אין לך סעודת מצווה גדולה מזו. למה? כי כשאתה מכניס את הבן שלך למצוות תפילין, נכנס מזוהר הקדוש כתוב שרבי שמעון בר יוחאי עשה לבנו רבי אלעזר. יש עוד מצווה ועיקר אלו תפילין. באמת גם בן אדם עושה סעודת מצווה כשבן אדם מכניס את הבן שלו לתפילין. מצוות תפילין, מתי זה? זה הבר מצווה. בן אדם עושה ויש יום של שלמה שכותב: "אין לך סעודת מצווה גדולה מזו." למה? כי כשאתה מכניס את הבן שלך למצוות תפילין, נכנס. בזוהר הקדוש כתוב שרבי שמעון בר יוחאי יעשה לבנו רבי אלעזר.

44:53סעודה גדולה וכולי וכולי ביום הזה. למה? מקבלים נשמה חדשה. זו נשמה שנכנסת לאדם. אז גם נכנס היצר הטוב לאדם. שאלו פעם את הרב נתנאל בשיטס, אמרו לו, איך אתה שהיית ילד לא התפתית ליצר הרע? אמר להם פשוט: "אמרתי לו, אתה יודע, היצר הרע בא אליי. אתה רק צד אחד. ודיין, אסור לו לפסוק לפי צד אחד, חכה שיבוא הצד השני." זאת אומרת, תמיד דחית כתוך שחכה לבר מצווה. אבל אחרי שנכנס היצר הטוב לאדם, האדם נהפך למצוות אחרת. האדם נהפך לאדם אחר. אדם אתם. למה? כי זו מצוות תפילין. השמחה, זו מילה, עושים בשמחה. ועיקר אלו תפילין עושים בשמחה. השאלה היא את הדבר הראשון שחשוב מכולם. אור זו תורה. האם הם גם את התורה לומדים בשמחה? או שעושים טובה לאנושות? זה אין, אני לומד. מה, זה אין, לומד בכולל. זה, זה, זה, זה. ולצערנו, הכל קשור לדבר שאמרנו, אין ערך לתורה מבחוץ, וזה משפיע על הבפנים. אה...

45:59אדם אדם לצערנו בהרבה מקומות עברך נהיה מושג חלילה של בן אדם עסקן, בן אדם נזקק, בן אדם שכל היום חס ושלום משקל. הם מכנים אותו פרזיט. הם לא יודעים שהם אלו שניזונים ממנו. הגמרא אומרת במסכת ברכות: כל העולם כולו ניזון בשביל חנינא בני, וחנינא בני די לו בכיו חרובים מערב שבת לערב שבת. אומר הבעל שם טוב: מה זה בשביל חנינא בני? הוא אומר שבחנינא בן דוסא הזה, אתם חכם, שיושב עמל בתורה, בדוחק, בהכול, הוא עושה שביל. מה זה שביל? בשביל חנינא בן דוסא, הוא עושה שביל, צינור, מהקדוש ברוך הוא אליו. והוא מחלק את השפע. הוא מחלק את השפע. בא בן אדם, מה הוא אומר לו? אתה פרזיט אתה. אתה לא עובד, לך לעבוד. הוא לא יודע, אותו בן אדם, שכל... מה שהוא עושה זה הכל תפקיד שלו, הכל תפקיד של אותו חכם, אותו צדיק. יש סיפור מדהים על רבי לוי יצחק מברדיטשוב. רבי לוי יצחק מברדיטשוב היה לו הרבה מקרים של בעיות בקהילה. היה צריך לפדות שבויים, לעזור לעניים, חתן כלות יתומות.

47:07יום אחד הגיע להתארח בקהילה עשיר אחד, והעשיר הזה לא נותן שום דבר, לא נותן כלום, כלום, כלום, כלום. הגיעו הימים הנוראים, היה צריך לעשות מגבית דחופה, שום דבר הוא לא נתן. עבר תשרי—ראש השנה, כיפור, סוכות—לא נותן כלום. בראש חודש חשוון קרא לו רבי לוי יצחק מברדיצ'ב. אמר לו, "להשאיר, אני רוצה לספר לך מה קרה בימים הנוראים, מה קרה בראש השנה ובכיפור, מה קרה בשמיים. כולם ידעו שרבי לוי יצחק מברדיצ'ב, קדוש עליון, מהלך בארץ אבל ראשו מגיע השמיים." אמר לו, "תקשיב, כשאני הגעתי לשמיים, בראש השנה עשיתי עליית נשמה. ואני רואה את השטן מביא חבילות אדירות של עבירות של עם ישראל." עוד עבירות ועוד עבירות ועוד עבירות ועוד עבירות ועוד עבירות. אני פחדתי שיחריע, יחריע חס ושלום את הכף לרעה וחס ושלום יתחברו מטעה. מה עשיתי? הלכתי, גנבתי את כל העבירות. זאת אומרת גנבתי את כל העבירות והתחבאתי. בינתיים השטן מגיע, רואה כל העבירות נעלמו. התחיל לרוץ בשמיים: פאה, פאה, פאה, איפה כל העבירות? עד שתפסו אותי. תפסו אותי, לקחו אותי לבית דין של מעלה. אמר להם...

48:36הבן אדם הזה העלים לי את כל העבירות. למה? אמר רבי לוי יצחק במכונית שוב, אני כל עבירה שנגעתי בה היא נעלמה. למה? כל עבירה הוא לימד עליה זכות. סנגוריה. נעלמה, נעלמה, נעלמה, נעלמה. אין. אמר השטן, אמר היצר הרע לבדים של מעלה, הוא גנב. הוא צריך להחזיר לו את הגניבה. ועוד לשלם כפל. כמו הדין של גנב. אם הוא לא מודה, אמרתי לבית הדין, אין לי עבירות משלי להחזיר לו. אין לי עבירות. איך אני אחזיר לו? אמר השטן, אם אין עבירות, אז אם אין לך עבירות, אין לך מה לשלם, מה דינו של גנב שנתפס ואין לו מה לשלם? מוכרים אותו לעבד. אמר לו השטן, אני רוצה למכור אותך לעבד. מיד יצא קול בשמיים, מי רוצה לקנות את לוי יצחק בן שרה ססיה? מי מוכר? השטן. מיד הגיע הקדוש ברוך הוא, אמר אני רוצה לקנות אותו לעבד. אמר הקדוש ברוך הוא, קנה אותי לעבד, שילם לשטן מה ששילם, השטן לקח את חלקו, ויצאתי לחיים טובים ולשלום. הקדוש ברוך הוא כמובן, ראה שאני העבד שלו. אמר אתה יכול לצאת.

49:51מהעבדות הזאת שקניתי אותך מהסטרא אחרא כי אתה בן כובע חויבת שלי. אבל עדיין אתם. אבל מכיוון שכשמשחררים עבד צריך לתת לו מתנות, "הענק תעניק לו" וכו' וכו', "נתון תיתן לו", אומר גם לך אני נותן. אמר בגלל כל הבלאגן שעשית שלקחת את העוונות, את החטאים ואת הפשעים, כנגד זה אני נותן לך בני, חיי ומזוני. אתה תהיה אחראי על הבנים, על החיים ועל המזונות. זה המתנות שאני נותן לך. ואז הוא אמר לאיש, הקדוש ברוך הוא מינה אותי להיות אחראי על הבנים, על החיים ועל המזונות. במקום החטאים, העוונות והפשעים. אם אתה תיתן מהכסף שלך, אז אני מוכן להיות האיש שישפיע עליך בני, חיי ומזוני. אבל אם אתה לא תיתן, אז אני מבטל את העסק איתך. אז עליך יחזרו החטאים, העוונות והפשעים. מיד אותו השיר הבין, בא נתן תרם. וזה בעצם היה הקדושה. אנשים לא יודעים שכל החיות שלהם מגיעה מעסק התורה. אז אם אתה לומד תורה, בסדר, אז אתה מחיה את עצמך ואם אתה מחיה אחרים. אבל לפעמים יש בן אדם שעובר ימים שלמים, לא פותח ספר. לא פותח ספר. לפעמים יש בן אדם שעובר לו חודשים, עובר לו שנים, הוא לא פותח גמרא. יש בן אדם שלא יודע בכלל מה זה גמרא, מה זה תלמוד בבלי, מה זה תלמוד ירושלמי, מה זה רמב"ם, מה זה שולחן ערוך. רחוק, רחוק מתורה. יש סיפור שבזמן החפץ חיים, לא לפני הרבה זמן, פחות מ-200 שנה, חפץ חיים עשו פעם שידוך. זה סיפר רבי שלום שבדרון, עשו פעם שידוך.

51:16גמרא זה לימוד בארמית. גמרא גימור זמורתא תהה זה לימוד, אז המושג של גמרא זה הכוונה של לימוד. אבל בן אדם שלא יודע מה זה תלמוד בבלי, לא יודע מה זה תלמוד ירושלמי, לא יודע מה זה רמב"ם, לא יודע מה זה שולחן ערוך, רחוק רחוק מתורה. יש סיפור שבזמן החפץ חיים, לא לפני הרבה זמן, פחות מ-200 שנה. חפץ חיים, עשו פעם שידוך. זה סיפר רבי שלום שבדרון, עשו פעם שידוך... ואחרי זה הם מיד רצו לבטל את השידוך. מה קרה? כשעשו את השידוך שמעו שהבחור הוא עילוי גדול. הוא סיים עילוי. גאון גדול. גאון גדול. משהו וואו. מעולה. מעולה מיוחד. למה? כי הבן אדם הזה סיים את הש"ס בגיל 14. אחרי שעשו את השידוך גילו שהוא לא כזה עילוי גדול, כי הוא רק בגיל 15 סיים. אז רוצים לבטל את השידוך. אמר הרב שבדרון, זה לא היה לפני הרבה זמן, לפני כמה עשרות שנים. מה קרה היום?

52:24אז הרב פינקוס אמר שגם היום יש בחורים בגיל 14 שמשלימים את הש"ס. גומרים את כל הש"ס, אבל לא את הש"ס שלנו. ש"ס של שטויות, ש"ס של עיתונים, ש"ס של כדורגל, ש"ס של משחקים. יודעים, גומרים את הכל. קוראים את כל העיתונים, את כל הספרים, את כל השטויות. אז זה תלוי איפה אתה משקיע. גם היום יש כאלה שגומרים את הש"ס. אבל השאלה היא איפה אתה משקיע. איזה ש"ס הם גומרים? ש"ס של שטויות? ש"ס של מה? אז הכל תלוי איפה כיוון ההשקעה שלך, איפה כיוון המחשבה של האדם, איפה בן אדם נמצא, ובאמת בן אדם עושה עבירות, בן אדם שקוע בתאוות, שמגיע ללימוד, אין לו טעם בלימוד. בן אדם התעסק בשטויות שמגיע ללימוד, לא מבין מה כתוב פה. עזוב אותי, זה קשה, זה זה זה זה זה. האדם צריך לבוא ולטהר ליבנו לעבודך באמת. אתה צריך לבוא בטהרת הלב. אדם צריך לבוא בקדושה עליונה לבוא ללמוד את התורה. החוכמה של התורה זה לא כמו כל חוכמה אחרת. חוכמת התורה נדבקת באנשים קדושים. התורה נדבקת באנשים שיש בהם טהרה.

53:30אבל גם אנשים שאין להם טהרה, כשאתם מתחילים ללמוד, אל תתייאשו. למרות שזה קשה, למרות שבהתחלה זה ממש, ויגרס בחצת שיניו, עוד שורה ועוד שורה, ומדי פעם אולי יש לו איזה מתיקות. סיפר לי איזה בחור אחד שהוא, ממש כשהוא לומד, יש לו טעם כל כך קשה, בא לו, ממש, יש לו עצבים ורוצה, מעדיף למות. לא יכול. יש סיפור כזה על רבי אהרן ראטה. רבי אהרן ראטה, שהוא קדוש קדשים היה, אמר בהתחלה כשהוא התחיל להתעלות, הסתן כל כך נכנס בו, ועד כדי כך שאולי לא היה יכול ללמוד כלום. פעם אחת הוא הלך והתבודד כמה שעות, ובכה לפני הקדוש ברוך הוא. ריבונו של עולם, ריבונו של עולם, הוא לא מצליח ללמוד. הוא אמר שכל דיבור של תורה שהוא היה לומד, הוא היה טועם באותה אמת. יש לו עצבים ורוצה, מעדיף למות. לא יכול. יש סיפור כזה על רבי אהרן רטה. רבי אהרן רטה, שהוא קודש קודשים היה, אמר בהתחלה כשהוא התחיל להתעלות, השטן כל כך נכנס בו, ועד כדי כך שהוא לא היה יכול ללמוד כלום. פעם אחת הוא הלך והתבודד כמה שעות, ואמר לקדוש ברוך הוא: ריבונו של עולם, ריבונו של עולם, הוא לא מצליח ללמוד. הוא אמר שכל דיבור של תורה שהוא היה לומד, הוא היה טועם באותה אמיתה. ממש, כאילו הורגים אותו, כאילו הורגים אותו. כל לימוד, אין לו פסוק, ממש. אז פעם אחת אחרי כמה התבודדות של כמה שעות, אמר אל הקב"ה: ריבונו של עולם, אני עכשיו לא מוותר. אני הולך לבית המדרש, הספר הראשון שאני פותח אותו, אני לא עוזב אותו עד שאני מסיים, ולא משנה מה. הלך ועל המזל שלו, המזל הטוב, אחד מהספרים הכי קשים, פירוש הרא"ש למסכת מקוואות.

54:44מקוואות וזה זה חשבונות. והוא אומר: "ישבתי שם עוד שעה ועוד שעה," הוא אומר, "וממש הרגשתי שעוד רגע יוצאת לי הנשמה מרוב ייסורים ממש. ואמרתי: קיבלתי על עצמי שאפילו אם אני אמות, אני ממשיך." הוא אומר ואז אחרי שגמרתי את ההקרבה הגדולה הזאת, עשיתי גמרתי את הספר. הוא אומר נפתח לי אור ומתיקות שאין למעלה ממנה ברוחניות ובתורה, והוא זכה למה שלא זכו פעם אחת. הבן שלו הגיע אליו ואמר לו, "אבא, החברים שלי צוחקים עליך." אחרי שהוא זכה שנפתח לו אור ומתיקות עליונה, אמר לו: "למה?" אמר לו: "רואים אותך בבית הכנסת שאתה אומר פסוקי דזמרה בתפילה עם רגל על הכיסא." אתה יושב, רגל ככה על הכיסא. אמר לו, בני, אני אגיד לך משהו אחד. אני, כשאני אומר פסוקי דזמרה, ייפתח לי אור שפע רוחני כל כך גדול, שהנשמה שלי רוצה לפרוח לעלות למעלה. אני חייב לעשות איזה משהו גשמי, איזו תנועה גשמית, שישאיר אותי לעולם הזה קצת.

55:58ואחרי שלא עזר לו פעם פעמיים וכל הזמן אמר לו: "אבא, צוחקים עליך," אמר לו: "חבל, חבל, חבל. כל הבנים האלה שצוחקים עליי, ואני יודע מי הם ברוח הקודש. אני יודע בדיוק איפה המחשבות של ההורים שלהם היו בשעה שהביאו אותם לעולם," הוא אומר: "אתה לא צריך להתייחס." הוא היה קדוש עליון, הוא היה קדוש עליון הרבי אהרון ראטה. אמר עצמו שקל 36 קילו, 40 קילו, כלום לא היה, כל היום רק תורה וסיגופים. אבל אז ככה בן אדם חי מרוחניות, בן אדם חי מרוחניות, יש סיפור לסיום. חביכיים שמואל לוי יצאה לו מתיקות התורה באופן מדהים, היה לו התלהבות התורה. פעם אחת נכנסו לישיבה, ובאמצע הלילה שומעים פאר, פאר, פאר, פאר. מה קרה? חביכיים שמואל לוי התחיל ללמוד תוך כדי סוגיה, והתחיל להתווכח עם עצמו בלימוד, והוא לא שם לב למעגל שלו, פאר, פאר, פאר. לא שם לב לא לשעה, לא שם לב לשעון, לא שם לב לכלום. וחביכיים שמואל לוי, לפני שהוא נשתר, איבד את ההכרה הרבה זמן.

57:03והוא היה ממלמל כל מיני מילים בחוסר הכרה כזה, ואחד מהתלמידים אמר: "בוא נראה אם הרב הזה, רבכם, שמלא בעצם, הוא מחובר לתורה." הוא בא אליו ואומר לו: "כבוד הרב," באוזן, "כבוד הרב, מה דעתך על איזה חתיכת בשר טובה?" ככה שומע אותו ממלמל: "הבל הבלים, הבל," בלי הכרה, "הבל הבלים, הבל הבלים." הוא אמר לו, הרב, אולי איזה יין משובח? הבל הבלים. הוא אמר לו, הרב, אולי איזה טיול טוב בעולם? הבל הבלים. ואז הוא אמר לו, הרב, ובחור ישיבה שלומד? אז הוא אמר לו, וואו, הדבר הכי יפה בעולם. כל זה מחוסר הכרה. זה הפשט שאמרו על הרוגצ'ובר. אמרו שאם תחתוך לו את הוורידים, לא יצא דם, יצא ירושלמי, יצא תורה. התורה היא חלק מהחיים של האדם. רב נתן צבי פינקל, זכר צדיק לברכה, ראש ישיבת מיר, הוא אמר פעם, כשהיה חולה בפרקינסון, ממש עבד את ה' במסירות נפש נוראה, הוא אמר פעם: "חבל שאני לא יודע לצייר." אמרו לו: "למה?" אמר להם: "כי אם הייתי יודע לצייר, הייתי מצייר את הציור הכי יפה בעולם."

58:20אמרו לו מה הציור הכי יפה בעולם? אמר להם: בחור ישיבה או אברך שעמל בתורה תוך כדי הלימוד. זה הציור הכי יפה בעולם. יהי רצון שנזכה אנחנו לצייר ציורים יפים לעצמנו ונזכה להגדיל תורה ולהאדירה, לתמוך בתורה, לתמוך בלומדי תורה. אמן, כן יהי רצון.