איך לעודד תלמיד להיות תלמיד חכם והמון סיפורים מדהימים מהרב אפרים כחלון

0:02בעזרת השם, היום נלמד את המשנה במסכת אבות, בפרק ב', משנה י'. שרבן יוחנן בן זכאי, התנא הגדול, בא לתת מחמאות לתלמידים שלו. הוא היה מונה שבחם. לכאורה, זה מצחיק - למה אתה נותן מחמאות? למי? לילד אתה נותן מחמאות? לתנאים קדושים שאי אפשר... להבין מיהם. אבל כן, הוא בא לתת להם מחמאות, ולהגיד שאפילו אתם בדרגה שלכם, אתם תנאים, קדושים, שאי אפשר להבין כמה הקדושה שלהם, כמו שאנחנו אמרנו, תלמיד תלמידם זה היה רבי שמעון בר יוחאי, ולעודד אותם, לכוון אותם לדרך הישרה, וזה גם בעצם בא ללמד, כל בן אדם שיש לו תלמידים, מה הוא יכול לעשות מהתלמידים? להגיד לתלמיד, חביבי, אתה לא בסדר בזה, ואתה יודע שאתה גם לא בסדר בזה. ולא רק שאתה לא בסדר בזה, אתה גם בזה וגם בזה על הפנים. וגם בזה על הפנים וגם בזה על הפנים. התלמיד הזה מה ייצא? על הפנים. אבל אם אותו בן אדם ילך וימצא דבר אחד,

1:30שהתלמיד הזה, וואו! שהתלמיד הזה מיוחד, שהתלמיד הזה טוב, ואיתו הוא ירומם אותו. הוא יעלה מעלה ומעלה את המידה הזאת. אפילו מידה אחת, מידה אחת, על ידי זה התלמיד יכול להפוך להיות אחד מגדולי הדור. היה סיפור כזה: היה ראש ישיבה שירד ושאלו אותו על תלמיד נודניק. מה זה נודניק? חצוף, הוא עושה שטויות. הוא קרא לאבא שלו ואמר לו, אני לא יכול יותר להחזיק אותו בישיבה. הוא אמר לו, רגע, יש לו מידה אחת שהיא טובה? אמר לו, כן, התפילות שלו הן בסדר. אמר לו, אני מבקש ממך, במקום להגיד לו שהוא נודניק, שהוא רע, שהוא רע מעללים, שהוא שובב, תגיד לו איזה יפה אתה מתפלל. תוך חודש, חודש אחד, אותו תלמיד נהיה, אותו בחור, הבחור הכי טוב בישיבה. למה? עודדת את הבן אדם. עודדת את הבן אדם, הפכת אותו מבן אדם שהוא אפס. לאדם שהוא בר מעלה, לאדם שהוא גבוה. עכשיו, מה אמר אדם? הגדולים, הגדולים האמיתיים לא צריכים עידוד. הם בסדר עם מה שהם, הם לא מחפשים כבוד. יש סיפור על רבי שמואל רוזובסקי. רבי שמואל רוזובסקי היה ראש ישיבת פוניבז'. הוא היה מתקן עצום עצום. הרב עובדיה יוסף, מה הוא אומר לבנים שלו? תלמדו בספרות, בספרים של רבי שמואל רוזובסקי, כי הספרות שלו זה כאילו אחד מהראשונים.

2:58הוא נפטר לפני 50 שנה, פחות אפילו, ואמרתי לו לדו. הוא היה חניך על פי הישיבות של סלבודקה, שזה שכל ישר, גדלות האדם, בלי רגשות מיותרים, הכל מסודר. אז הוא סיפר פעם אחת שהוא היה באיזו חתונה. סיפר את זה בישיבה. הוא היה באיזו חתונה ואחד מהתלמידים שלו... אז הוא בא, רקע, צמח, אבל התאייף. נעמד בצד. איפה הוא נעמד? בצד ליד המחיצות. איפה שהנשים. פתאום, זזה המחיצה, יוצא ראש של איזו אישה זקנה, אומרת לו, אתה ראש הישיבה? אמרה, כן. אתה רבי שמואל רוזובסקי? כן, אני שמואל רוזובסקי. וואי, וואי, וואי, וואי. האישה הזקנה עושה לו. וואי וואי וואי וואי גברת, כאילו מה קרה? וואי וואי וואי וואי מה קרה? וואי וואי וואי וואי וואי וואי, גברת, הכל בסדר? רוצה לשתות משהו? מה קרה? היא אומרת: אתה לא יודע, הבן שלי למד אצלך בישיבה, איך הוא נהנה מהשיעורים שלך. יוב יוב, וואי וואי וואי וואי.

4:27אתה לא מאמין, הוא מגיע הביתה. איזה שמח. איזה שיעורים יש לך. וואי, וואי, וואי, וואי. סיפר אבישמול רוזובסקי, אומר, האישה התמימה הזאת, הפשוטה הזאת, נשים של פעם, ככה, אתה יודע, שהן עומדות ליד אדם זוזה ומתפללות, מדברות על הקב"ה, תוך כדי שמכינות קוסקוס. אומר, האישה הפשוטה הזאת, שאמרה לי את זה, אומר, הרגשתי גל, של רגש בכל הגוף. הנאה שלא הייתה לי שנים. את התמימות הזאת. וואי וואי וואי וואי וואי. איזה שיעור יפה. וואו. הרגשתי מה זה עידוד. והוא גדול הדור. הוא גדול הדור. ממי אתה לוקח עידוד? ממי? מה זה אישה? כן, זה עידוד. המילה עידוד היא מגיעה מהכתוב בתהילים גם בקוף מזין פסוק ו': "מעודד ענווים ה' משפיל רשעים עד הארץ". זה המקבילה. עידוד זה ההופך מהשפלה. רשעים משפילים, ענווים מעודדים, מרימים. זה בעצם היה המהלך שיצחק רצה לעשות עם עשו. ניסה לעודד אותו, לקרב אותו, שאולי בדרך הזאת הוא יהיה שוב.

5:57אז רבי יוחנן בן זכאי היה מונה שבחיו. מה זה מונה? בדרך כלל דברים שאדם אוהב, אז הוא סופר אותם. דברים שבן אדם לא כל כך אוהב, הוא לא סופר אותם. בן אדם אוהב את החיים שלו. אתה אומר לו בן כמה אתה? בלי עין הרע, בלי עין הרע, בלי עין הרע, לא אומר. אבל אמרת כבר חמש פעמים בלי עין הרע, לא מספיק. לא אומר, לא אומר. או אתה שואל בן אדם, הוא בן שמונים. בן כמה אתה? מחני, בן עשרים. איך אתה בן עשרים? בן עשרים, זהו. משקר על הגיל שלו. אפילו החפץ חיים אומרים שהוא העלים עשר שנים מהחיים שלו. הוא נפטר בגיל תשעים וארבע, אבל באמת הוא היה בן מאה וארבע. לא רצה שיהיה עין הרע. אנשים, אנשים הם מפחיתים מהסך של החיים שלהם.

6:58כיוון שהם אוהבים את החיים, אדם שאוהב דבר, אז הוא סופר אותו, הוא מונה אותו. בן אדם שיש לו יהלומים, בן אדם שיש לו זהב, בן אדם שיש לו כספים, אז הוא סופר אותם. כתוב על הקדוש ברוך הוא שהקדוש ברוך הוא כל כך אוהב את השליחים שלו, שזה הכוכבים. חלק מהמלכות של הקדוש ברוך הוא בעולם, אומר הכתוב בתהילים קמ"ז ד': "מונה מספר לכוכבים, לכולם שמות יקרא". הקדוש ברוך הוא סופר, הוא יודע את המספר של הכוכבים, ולכל אחד יש שם. כוכב הזה, כוכב הזה, כוכב הזה, כוכב הזה. הקדוש ברוך הוא כל כך אוהב את המשרתים שלו, עד שהוא סופר אותם. מנגד יש בן אדם שאוהב את הכסף שלו. אז מה הוא עושה? תן לו לספור כסף, רק לספור עוד דולר ועוד דולר ועוד דולר ועוד דולר ועוד דולר ועוד דולר. אחרי שגמר את הדולר, עוד דולר, ואחרי שגומר את זה, עוד דולרים. למה? אתה לא מתעייף לספור? לא מתעייף לספור. למה הוא לא מתעייף לספור? כי הוא אוהב את זה. פעם הרב גלינסקי...

8:28סיפר שהוא היה ברכבת והגיע אליו איזה בן אדם אחד. הוא אמר לו: תגיד לי, אתם בני התורה האלה, אתם קוראים לעצמכם בני תורה, כל היום מתנדנדים על הגמרא, כל היום קדימה אחורה, אחורה קדימה, קדימה אחורה. אחורה, קדימה, אתם לא מוכנים להירגע? איך אתם לא מתעייפים? אמר: אם אני הייתי עושה ככה, אחרי חצי שעה נתפס לי הגב, לא יכול לזוז, לא יכול לזוז. אמר: לא, איך אתם? כל הזמן נדים, קדימה, ימינה, שמאלה. איך? שמונה שעות, מה לא, הרב גרינסקי? תראה, תראה, אתה רואה? יושב לידינו פה ברכבת, תסתכל, תסתכל, תסתכל. אומר: יש פה בן אדם, אנחנו כבר נוסעים מעל שעה, הבן אדם לא מפסיק לתחום. לא מפסיק לאכול. ושימו לב, הלסת שלו עולה ויורדת בלי הפסקה, עולה ויורדת, עולה ויורדת. לא פסיק פומיה מגירסא. לא מפסיק לגרוס. אוכל ותוכן וגומר ואוכל וגומר ואוכל ואוכל וגומר. ועוד פעם אוכל ועוד פעם אוכל. גומר את זה, אוכל את זה. גומר את זה, אוכל את זה. זאת אומרת, איך הוא לא מתאייף? זאת אומרת, מה, זה אוכל טעים. הוא אוהב לאכול, אז הוא לא מתאייף. זאת אומרת, שמעת, זו התשובה. כשאתה אוהב ללמוד, אתה לא מתייאש.

9:57אתה לא מתעייף. כשאוהבים משהו, לא שמים לב, סופרים, ואדם יכול להשקיע בזה אפילו שעות. למה? הוא אוהב את הדבר. אותו דבר חז"ל במסכת חגיגה, דף ט"ו עמוד ב', דורשים את הכתוב בישעיהו לנטיגה להיות חטא, שהיה סופר את המגדלים. היה סופר חכמים שהיו סופרים כל אותיות שבתורה. וזה מה שהגמרא בקידושין דפלה מדמודא לפומרת. לפיכך נקראו הראשונים סופרים שהיו סופרים כל האותיות שבתורה. סופרים אותיות אותיות. מה משעמם לך? מה אתה סופר? כשאתה אוהב משהו, אתה סופר אותו. אז זה מה שכתוב אצל רבי יוחנן בן זכאי. איך כתוב? הוא היה מונה שבחן. מה זה מונה? סופר את השבחים שלהם, עוד שבח ועוד שבח, ועוד דבר ועוד דבר, ומפרסם את השבחים שלהם. והדבר הזה בעצם גם גורם לנו ללמוד דרך של ההנהגה, איך אפשר להקים דור של תלמידי חכמים, איך אפשר להקים דור של גדולי הדור. אם אתה תנהג כמו שהרב שלהם נהג באהבה כזאת...

11:18ובקרבה כזאת, בלחפש את השבחים שלהם, למנות את השבחים שלהם, לא למנות את הגירעונות שלהם. למצוא בכל אחד את הנקודה הטובה. אם אדם מתחיל למצוא בכל אחד את הנקודה הטובה, הכל יהיה בסדר. אז הוא היה מונה שבחן, תביאי לעזר בן הורקנוס, בור סוד שאינו מאבד טיפה. בשיעור הקודם כבר למדנו מי היה רבי אלעזר בן הורקנוס. כמובן שלא הקפנו את הכל. אבל המיוחדות שלו הייתה שהוא לא שוכח כלום. כל מה שהוא מכניס לראש, אין סיכוי שישכח. זה דבר מופלא. מספרים עליו שפעם אחד מגדולי ישראל קרא לו. רבי אלחנן וסרמן, שהיה תלמידו של החפץ חיים, נפטר בשואה. אמרו עליו שהוא זוכר את כל התורה כולה, את כל הש"ס. אבל למה הוא זוכר? לא מכיוון שהוא זכרן כזה גדול, אלא מכיוון שיש ציווי בספר דברים, פרשת ואתחנן, פרק ד' פסוק ט'.

12:41רק הישמר לך ושמור נפשך מאוד, פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך, ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך. זאת אומרת, מהיראת שמיים שלו, מהפחד שלו, שאולי הוא ישכח דבר אחד מהתורה, הוא לא מעז לשכוח. לא שהוא כזה זכרן. באמת, המשנה באבות, פרק ג' משנה ח' מלמדת, רבי מאיר אומר, כל השוכח דבר אחד ממשנתו, מעלה עליו הכתוב, כאילו מתחייב בנפשו. מה אתה שוכח? אז זה הוא היה כל כך מפחד אז הוא היה זוכר כל הזמן, אבל רבי אלעזר בן אורכנוס היה בור סוד שאינו מאבד טיפה כלום, אפילו טיפה טיפה, אפילו דבר קטן. מה? אתה, איך אתה לא שוכח? הרי כל בן אדם אחרי שלומד דבר...

13:44שוכח את מה שהוא למד לפני כן. בנזיר בנור כנוס אין שכחה. אין דבר שהוא שוכח. כל מה שהוא שומע מרבותיו הוא זוכר. וזה הסיבה שהגמרא כותבת שהוא התווכח עם חכמי ישראל. על תנורו של עכנאי הוא כל כך היה בעוז ותעצומות שלא היה מוכן לחזור בו. למה? כי אני שמעתי מרבותיי ככה, וכשאני שמעתי מרבותיי אני מרגיש את זה ושומע את זה הרגע כאילו זה עכשיו שמעתי מהפה שלהם. בור סוד שאינו מאבד טיפה. אבל מה? כל חכמי ישראל לא אומרים ככה, אין מה לעשות. אז הגמרא, רבי אבא מציע, עדף ומצאת עבוד בית לספר את כל הוויכוח שהיה. ורבי אליעזר בן הורקנוס לא חזר בו. אבל למה? מה? אתה רואה שם אומרים, אבל אני בור סוד שאינו מאבד טיפה. אני עכשיו שמעתי את זה כאילו מערב. זה עכשיו חם, עכשיו, עכשיו הוא יצא מהתנור בשבילי. אז מה תגיד?

15:13אתם אומרים אחרת? מצטער, מה אני אעשה? לא יכול לקבל. וזה דבר מופלא, כי הדבר הגדול הזה של זיכרון - בן אדם שיש לו זיכרון, יש לו הכל. יש לו הכל, יש ספר. שנכתב על הזיכרון, אני הזכרתי את זה ב"אח טוב לישראל", חלק א', הבאתי שם עצות לזכירת התורה. אבל הוא כותב שאם בן אדם היום יהיה לו זיכרון, הוא יהיה חכם כמעט כמו שלמה המלך. למה? כי אתה פשוט תלמד את כל החוכמות ותזכור. הגמרא, המדרש, הברייתא, במסכת אבות דרבי נתן. בפרק קפ"א מביאה שרבי אליעזר בן הורקנוס, לפני שהוא נפטר, הוא עדיין היה בנידוי. וזה היה ערב שבת והוא היה חולה. כשחלה רבי אליעזר, היה זה ערב שבת, ונכנסו רבי עקיבא וחבריו לבקרו, והוא היה ישן בתוך החדר.

16:39והם ישבו בחוץ. נכנס הורקנוס, הבן של רבי אלעזר, לחלוץ תפילין של אביו, של רבי אלעזר, והוא לא נתן לו. והיה בוכה. רבי אלעזר, גדול הדור, בוכה ולא נותן לו להוריד את התפילין. יצא הורקנוס ואמר לחכמים, רבותיי, דומה לי שנטרפה דעתו של אבא. נראה לי אבא השתגע, הוא הולך להיפטר מהחולי או משהו. הוא בוכה ולא נותן לי להוריד את התפילין. רבי אלעזר שמע את זה, אמר לו, בני, לא דעתי נטרפה, אלא דעתך נטרפה. אתה המשוגע, לא אני. למה? כי עכשיו ערב שבת, במקום להדליק נרות, שהנחת הדלקת הנר שהתחייבת עליה מיתה לשמיים, והיית מתעסק בתפילין. הרי אם אתה לא תדליק נרות, אתה תשכח, תגיד, או שכחתי להדליק את הנר, פתאום תדליק את הנר בשבת, מה יהיה? תחלל שבת, תחייב מיתה. ובמקום זה מה אתה עושה? בא להחליץ לי תפילין, שזה אפילו לא דרבנן, כאילו שיש בעיה להניח תפילין בשבת. אז זה מה שמפריע לך? תפילין בשבת? יש איזה דין של מוקצה כיוון שזה לא הזמן וכו' וכו'. אבל יש פתרונות. אם, למשל, אדם מוצא תפילין בשבת, מה יעשה? יכול להרים אותם. יש כמה פתרונות. זה לא כזה חמור. כיוון שראו חכמים שדעתו מיושבת, נכנסו וישבו לפניו וריחקו כארבע אמות מכיוון שהוא היה...

18:05מנודה ושאלו אותו שאלות. ואז זו כל השאלות ששאלו אותו בטומאה וטהרה, בטומאה וטהרה. איזה גאונות הייתה לו. ואחרי שהוא ענה להם על כל השאלות, אמר רבי אליעזר לחכמים, תמה אני על התלמידים האלה שלא באו ללמוד ממני תורה. ולכן כולכם תמותו מיתה לשמים. ואז הוא פנה לרבי עקיבא, אמר לו, עקיבא, למה לא באת אליי? אמר לו, רבי, לא נפניתי, לא היה לי זמן. מה רבי עקיבא, מה זה לא היה לי זמן? מה הוא עושה? משחק לגו, שש בש, מחבואים, בישול, קלפים? מה רבי עקיבא עשה? רבי עקיבא מסר את נפשו להצלת עם ישראל. היה מתעסק בפדיון שבויים, היה מתעסק בעניים, היה לומד תורה מהבוקר עד הערב. 24 שנה עזב את אשתו. לא נפניתי. אמר לו, תמה אני עליך אם תמות מיתת עצמך. הוא אומר, אתה לא תמות כמו דרך כל האדם. אתה תמות מיתה כזאת משונה שידברו עליה אלפי שנים. רבי אליעזר היה קשוח. אמר לו רבי עקיבא, רבי, מיתתי במה? מה נגזר עליי? אמר לו, אתה תמות מיתה הכי קשה מכולם.

19:35תשמע עכשיו מה קרה. רבי עקיבא שמע את זה, אמר לו: "רבי, אני מבקש סליחה. מה שהיה היה, בסדר, אני מוכן לקבל את העונש. אבל מה עכשיו? אתה יכול ללמד אותי עכשיו? הרגע, אתה יכול ללמד אותי משהו? אתה יכול לעשות שיעור בינתיים?" על המקום, אמר לו: "פתח ושנה לו על המקום 300 הלכות בבהרת. בהרת זה סוג של צרעת, סוג אחד של צרעת." על המקום, זה ההלכות הכי קשות. על המקום, אמר לו, שלוש מאות הלכות בבהרת. אי אפשר להבין מה זה בכלל. גאונות, גאונות של החוכמה, שבאותה שעה הגביע רבי אליעזר שתי זרועותיו, והניחן על חזהו ואמר: אוי לי על שתי ידיים שלי, שהן כמו ספרי תורה, שעכשיו אני נפטר מן העולם. שם יהיו כל הימים דיו, וכל האגמים קולמוסים וכל בני האדם לבלרין, הכוונה הסופרים, לא יכולים לכתוב כל מה שקראתי ושיניתי ושימשתי לחכמים כל הימים. כל הים יהפך לדיו וכל האגמים קולמוסים וכל בני האדם יכתבו, לא יצליחו לכתוב את כל התורה שאני יודע. ואני לא חיסרתי מרבותיי רק כמו אדם שטובל אצבעו בים.

21:05כמה יש לך על היד? כלום. כמה שמת בים? ולא נגמר. ואומר, ולא חיסרתי מטען מדי, אלא כדי שייקחו לה מכל מין השפופרת. ועוד, שאני שונה 300 הלכות רק על הפסוק "מכשפה לא תחיה". 300 הלכות. ויש אומרים, 3000 הלכות. שלא שאלני אדם אחד אדם במדבר מעולם. אף אחד לא הגיע לדרגה הזאת בכלל חוץ מרבי עקיבא. ואז המשיכו הלאה ועלה למשור לו לשאול אותו הלכות, ומה בתהרה. ואז הוא פסק איזו הלכה ואמר תאור ויצאה נשמתו בתהרה. ואז אמרו לו אשריך רבי אליעזר יצאה נשמתך בתהרה, וספדו עליו: אבי אבי רכב ישראל. הוא פרשיו, אי אפשר להבין מי הוא היה רבי לזה. אבל כל זה אנחנו אמרנו, להסביר את המושג, מה הוא אמר? בור סוד שאינו מאבד טיפה. מה זה מאבד טיפה? הוא אמר, אני לא חיסרתי מרבותיי, אלא כאדם שטובל אצבעו בים. מה זה אצבעו בים? טובל אצבעו בים. יש לך כמה טיפות, נכון? זה. הוא אומר, מרבותיי כמה תוריים ידעו. אני, כל טיפה, אפילו הכי קטנה שלהם, שמרתי.

22:31הכול, כל מה שהאצבע הכניסה והוציאה, הכול, הכול שם הוא הוציא. זה הדבר המופלא. רבי אליעזר הגדול, שהוא היה גדול התנאים בתקופת גדולי התנאים, המקובלים אומרים. שרבי אליעזר הגדול היה הגלגול, הניצוץ, הנשמה של ראובן מעשרת השבטים. ראובן. למה ראובן? למה ראובן? אצל ראובן כתוב בפרשת ויחי פרק מ"ט פסוק ג' "ראובן בכורי אתה, כוחי וראשית אוני". אומרת הגמרא, מסכת יבמות דף ע"ב ע"א, יעקב אבינו לא ראה קרי מעולם. ויצא ממנו עוזר לבטלה לעולם, לא באונס, לא בשוגג, לא כלום. וראובן הוא היה הטיפה הראשונה של יעקב. זה מה שכתוב על רבי אליעזר, בור סוד שאינו מאבד טיפה. כביכול הוא הטיפה הראשונה של יעקב אבינו, התכלית של התכלית. כך מובא בשם המקובלים.

23:56עכשיו הזיכרון הזה של החוכמה, הגמרא מספרת בבבא מציעא דף פ"ה עמוד א', שרבי זירא, הוא היה רב המורה בבבל, וכשהוא עלה לארץ ישראל, הוא התענה מאה תעניות, מאה צומות, כדי לשכוח את התלמוד הבבלי, כיוון שעכשיו הוא הולך ללמוד תלמוד ירושלמי, תלמוד אחר, סגנון לימוד אחר. אז הוא צם מאה תעניות לשכוח את סוג הלימוד שהיה בבבל. אומרת הגמרא שמה, והוא ישב, התענה עוד מאה תעניות, כדי שרבי אלעזר, שהיה ראש הישיבה שמה, לא ימות בחייו, ואז ייפול עליו עומס הציבור. והתענה עוד 100 תעניות שלא ישלוט בו אש של גיהנום. זאת אומרת, הוא כמעט שנה צם, 300 יום הוא צם. אבל המאה תעניות הראשונות, בשביל מה היו כל כך חשובות לו? לשכוח את התלמוד הבבלי, כביכול, שזה היו הסוגיות התלמודיות בבבל, כדי שהוא לא יתבלבל עם תורת ארץ ישראל. כן, בסדר?

25:21רבי זירא התענה מאה תעניות כדי לשכוח את התלמוד בבלי. למה? כיוון שהוא עלה לארץ ישראל ושם היה נהוג סוג לימוד אחר. הוא אמר: "אני אתבלבל". אז פעם אמרתי באחד השיעורים: תראה, אנחנו, ברוך השם, יותר מרבי זירא. בלי לצום אנחנו שוכחים. הוא היה צריך לצום כדי לשכוח. כי זו צורת לימוד אחרת. התלמוד בבלי והתלמוד ירושלמי זו צורת לימוד אחרת, אז הוא לא רצה, כי אם יכול להתבלבל אז הוא צם. אבל זה בעצם, תבין איזה זיכרון היה להם, שכדי לשכוח את הלימוד צריך לצום. אז זה מורה, זה רבי זירא, מה היה רבי אליעזר הגדול.

26:23ואיך הם זכו? איך הם זכו להתכנס לזיכרון? למה אנחנו לא זוכים? סדר, מה אנחנו לא לומדים? גם לומדים מה שאנחנו לומדים? הפוך, לנו יותר קל לזכור, אנחנו לא לומדים הרבה כמוהם. אז אם אנחנו לא לומדים לפחות את זה שנזכור, אבל מה לעשות? אין אדם רואה, לא זוכר, לא זוכר. לומד עוד פעם, עוד פעם שוכח. לומד עוד פעם, לומד שוכח, לומד שוכח. למה? למה אצל גדולי העולם אין את זה? למה?

27:23לא רק גדולי העולם של דורות קדמונים, אפילו גדולי העולם בדור שלנו שהיו שקועים ברמה אמיתית כל חייהם היו רק בתורה, גם היה להם זיכרון מדהים, זיכרון שאי אפשר. להבין איך אפשר לזכות לזה. והם זכו. אם זה הרב עובדיה, אם זה הרב אלישיב. אז הגמרא כותבת שדברי התורה, הדרגה שלהם זה, התאיף עיניך בו ואיננו. מה הפירוש? זה פסוק במשלי כ"ג ה'. התורה, אם אתה רק מעפעף בעיניים ככה,

28:26עושה עצימת עיניים, אפעוף קל בעיניים, בזמן הזה אתה מסיח דעת מהתורה, כבר התורה איננה. ככה הגמרא דורשת את זה על התורה. בברכות דף ה' עמוד א', במגילה דף י"ח עמוד ב', בחגיגה דף י"ג עמוד ב', במסכת יומא דף ל"ה עמוד א', ועוד ועוד. כל הדברים הללו התורה דורשת עליהם. מזה אתה לומד שאם אתה לא מסיח את הדעת מהתורה, אתה לא מאפף - אתה כל הזמן תורה חושב. אז התורה קיימת בך. זה דרגה. לכן הם היו זוכים. דרך אגב, פעם אחת הרב אידיאשי בעצמו אמר, שאלו אותו איך אתה זוכר כל כך? אמר פשוט - כתוב אתה אי פניך בו ואיננו, אבל אם אתה לא מאי פניך אז ישנו פשוט כאילו. אחד ועוד אחד שבע שתיים מה זאת אומרת? לא עושה את זה בעיניים שנייה? לא מסיח. אתה יכול לעצום עיניים, אין בעיה, אבל לא מסיח את המוח ממחשבה של תורה, אפילו לא שבריר שנייה כמו אפעוף בעיניים. כל הזמן תורה. אז זה הרבי אלעזר בן ערך שאינו מאבא טיפה. איך הוא זכה לזה?

29:53לא מסכים לדעת מהתורה. רבי יהושע בן חנניה, אשרי יולדתו. מה זה אשרי יולדתו? פה אם תשים לב, בדרך כלל כל השאר, התנאים, אנחנו מצאנו שבח עליהם ספציפית. פה הוא בא ומשבח את מי? את אמא שלו. מה האמא שלו קשורה לפה? מה, אין שבחים להגיד עליו? תגיד עליו, למה אתה אומר על אמא שלו? תגיד גם על אמא שלו, גם עליו. אבל למה אתה אומר רק על אמא שלו? אז רש"י מביא על אבות, אומר שאמא גרמה לו שיהיה חכם. שכל הימים שאמא שלו הייתה בהיריון, הייתה מחזרת בכל יום על כל בתי המדרשות שהיו בעיר, ואומרת להם, בבקשה מכם, תתפללו על העובר הזה שיהיה חכם. היא לא ביקשה שהעובר הזה יהיה מיליונר, שהעובר הזה יהיה נשיא ארה"ב, שהעובר הזה יהיה יפיוף, שהעובר הזה יהיה... שיהיה חכם בתורה. זה מה שאני מבקשת. ואחרי שהוא נולד, הייתה שמה אותו בבית המדרש, קטן, לשמוע דברי תורה.

31:23נשמע שיעורים. זו הייתה התכלית שלה מגיל קטן - שהילד הזה יהיה תלמיד חכם. וזה גרם לו להיות בכי בכל דבר בעולם, כי כאדם שהוא בקי בתורה, הוא בקי בכל דבר שיש בעולם. התורה היא חוכמת החוכמות. אז אשרי יולדתו, זה הכוונה שאמא שלו צריכה להיות מאושרת. למה? על זה שהיא ילדה אותו. כשהיא ילדה אותו, כל התכלית שלה הייתה בשביל מה? בשביל להפוך אותו לחכם, לתלמיד חכם. אפילו שאת יכולה לבקש עושר, את יכולה לבקש, תתפללי עליו שיהיה מיליונר, שלא יהיה לו מינוס בבנק, שהכל יהיה בסדר. לא, רק חוכמה. זה צריך להיות אמא בדרגה שהיא מבקשת את הדבר הזה. אז זה אשרי יולדתו. אשרי האמא שילדה אותו, שזכתה ללדת. למה? כי היה לה מספיק חוכמה לדעת להתפלל שהבן הזה יצא חכם, ללכת ולבקש את הדבר הזה. ובאמת, אם יבוא לבן אדם, וזה כל אדם צריך לחשוב, נגיד לו: "לך, מה אתה רוצה להיות? חכם? חוכמת התורה?"

32:53או מיליונר? כמה אנשים יגידו מיליונר? כמה אנשים יגידו חכם? קבלה: מיליונר. אתה אומר, בלי ספק. מה אתה רוצה בשביל הבן שלך? שיהיה מיליונר או חכם? הוא אומר לך, תגיד לי, עם חוכמה אפשר לקנות במכולת? תן לו איזה בוכטה, תן לו מיליון דולר, עזוב אותך. מה אתה צריך להיות חכם? אז אמא שבאה ויודעת מה זה חכמת התורה, שזה התכלית וזה העיקר, אשריה שהיא זכתה והיא הכניסה בו את הכוחות מגיל קטן, מגיל קטן. מה אני רוצה? מה השאיפה שלנו? מה השאיפה? השאיפה שתהיה גדול בתורה. וזה עוד פעם...

33:56העידוד של האמא, של ההורים, אי אפשר לדעת לאן זה יכול לקחת. רבי חיים עוזר היה גאון הדור, גדול הדור בדורו של החפץ חיים. החפץ חיים החזיק אותו שהוא גדול הדור. כשהיו אומרים לחפץ חיים: למה יש לך בית כזה פשוט? אתה הולך כמו עני, ורבי חיים עוזר יש לו בית מפואר, הוא עשיר. הוא אמר: מה אתם רוצים? הוא גדול הדור. אני לא גדול הדור, אני יהודי פשוט. מה אתם רוצים ממני? הוא גדול הדור. אז רבי חיים עוזר פעם סיפר, הוא אמר, מה עשה אותי רבי חיים עוזר? הוא הכיר ברוך, הוא היה גאון הגאונים. כל רוסיה, כל פולניה, כל גרמניה, כולם, מה שרבי חיים עוזר אומר, קדוש, כמו משה מפי הגבורה. הוא אמר, אתם יודעים מה? הוא אמר, הייתי הולך לחדר, ללמוד. לתלמוד תורה. הייתי לומד עד שעה ארבע וחמש עשרה. הייתי מגיע עייף, אוכל ארוחת ערב והולך לישון. אבל מה? כל בוקר, לפני שהייתי יוצא לתלמוד תורה, אמא שלי הייתה קמה שעתיים לפני. מכינה לי כל בוקר עוגה עם קינמון ומרתיחה לי כוס חלב. כל בוקר, אמא שלי, שעתיים לפני שאני קם, כדי שאני אקום ויהיה ריח של עוגה בחדר, ריח של עוגה בבית, וכוס חלב.

35:24למה? זה לכבוד הילד שלי שהולך ללמוד תורה. ילד שמתחיל את היום ברגל ימין, ברגל כזאת. הוא ישן בשיעור? הוא ישחק עם הילדים בגולות כשהרב מדבר? אמרה, אמא שלי, כמה שעות לפני בשביל שאני אשב ואלמד. ילד כזה נוצר אביחי מוזר. אז הכוח שיש להורים הוא בעצם הופך את האדם. אתה מתחכם, גדול, בסדר, עוד אחד. אשרי יולדתו. אשרי האמא שידעה לנתב ולהגדיל את החשק של הבן שלה, ולהפוך אותו לרבי יהושע בן חנניה. הגאון הזה, הנורא הזה. ולכן כל תואר וכבוד שתגיד הוא קטן. למה? כי צריך לתת למקור. מי היה המקור? האמא. רבי יוסי חסיד. רבי יוסי גם היה כהן, כמו שראינו לפני כן, וגם הוא היה חסיד. אז כבר בשורה הקודמת אמרנו שחסידות מתבססת על דבר מסוים.

36:51כשיש לך מינימום, על המינימום אתה יכול להוסיף עוד. אבל אם אתה לא שומר על המינימום, איך תשמור על יותר מזה? אי אפשר לקפוץ דרגות. עכשיו, רבי יוסי הכהן, בדרך כלל, הכהנים, יש להם בעיה קצת. מה? הכתוב אומר על הכהנים, ועמך, כמריבי כהן פסוק בהושע פרק ד' פסוק ד', שהכהנים הם עושים מריבות. קצת הגמרא אומרת בקידושין דף ע"א עמוד ב', אמר רבי אלעזר: אם ראית כהן בעזות מצח, כהן שהוא חצוף, אל תערער אחריו, שאולי הוא ממזר, שנאמר: "ואמך זונה כמריבי כהן".

37:51כי הממזרים הם חצופים, הוא אומר, אבל הכוהנים יש להם גם מקדש של עזות. לנה, פעם, מי היו הפוסקים, מי היו מורה הוראה, מי היו אלו שעומדים בפרץ? הלווים. הלווים הם שבט לוי, שהם גם מתוכו הכוהנים. והכוהנים הם בעצם היו מורים את ה... את ההוראה ואת הדין ככה כתוב בדברים י"ז ט', שבן אדם שיש לו שאלה ילך אל הכהן או אל השופט אשר יהיה בימים ההם. הכהנים הם בעצם היו הפוסקים. עכשיו, לפעמים כשאתה פוסק, מישהו צריך להיות עם עזות. אה, לא מתאים לי מה שאתה אומר, אתה מחמיר מדי, לא נראה לי. אתה צריך לשאול את גדולי הדור אם להגיד את זה. זה לא נראה לי כל כך מה שאתה אומר, אתה מחמיר, אתה מקשיח. אל תפרסם את הדברים החמורים האלה. אתה לא יכול להיעכל. צריך להיות חזק. אז הקדוש ברוך הוא טבע בשבט לוי את העזות הזאת. אצל הכהנים, שהם היו הפוסקים, זה ההלכה, זה ההוראה. אתה לא רוצה? תלך. אה, אבל לא נראה לי, אני לא מסכים איתך. מסכים, הוא מסכים בראשך. זו ההוראה ואני לא מפחד ממך. זו ההוראה ואין מה לעשות, ואין מה לה... היה פעם בזמן רבי יוסף חיים זוננפלד, הוא היה הרב של ירושלים.

39:15אשתו של אחד מנשיאי הקהילה הגדולים בירושלים הייתה מתנהגת בפריצות. כשזה הגיע לבית הדין, רבי יוסף חיים זוננפלד הוציא לה פסק שהוא חייב לגרש אותה. אבל הבעל שלה, שלא היה מקורב למלכות, הלך למלכות. המלכות ביטלה את הפסק ואמרה שמי שיגיד שהיא פרוצה יחויב לתת 100 רובל, סכום גדול. כנס. טוב, אנשים הפסיקו לדבר, פחדים. אבל רבי יוסף חיים זוננפלד לא פחד. הגיע שבת, מלא אנשים הגיעו, כנס גדול, להרצאה של הרב. ביניהם היו גם שוטרים, שבאו לראות. והרב נעמה, דפק על השולחן ואמר. לפני שהוא דפק על השולחן, הוא בדק בבית כמה כסף יש לו. הוא גילה שיש לו שלוש מאות רובל.

40:16הוא הלך ודפק על השולחן ואמר: "האישה הזאת פרוצה, האישה הזאת פרוצה, האישה הזאת פרוצה. יש לי 300 דולר בבית, 300 רובל בבית, לכו תקחו. כל פעם שאמרתי זה 100 רובל, אבל זה לא יחליש את התורה. קחו את הכסף, קחו את הכסף, אבל התורה צריכה להעמיד." זה עזות פנים, אבל עזות פנים לצורך. עזות פנים לתועלת. אז, בנוגע לרבי כהן, הכהנים הם קשוחים. אבל מצד שני, מה הייתה מידתו של אהרון? אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה. זה מתיישב. מצד אחד אתה אומר, בנוגע לרבי כהן, אקשן. כהן נמד כדי כך שהגמרא אומרת שאם ראית כהן בעזות מצח, אל תאמר שהוא ממזר. הוא לא ממזר, הוא כהן בסך הכל. זאת אומרת, החוצפה שלו יכולה לגרום לך לחשוד שהוא ממזר, הבן אדם. אבל כמובן, לא, לא, הוא לא ממזר, הוא כהן. כן, הוא...

41:18הוא בסדר. כזה חוצפן. כן, כן, כזה חוצפן. הוא כהן. אין, יכול להיות. לא, הכל בסדר. הוא כהן. אז אתה מבין? הרי על מי אומרים שהוא ממזר? בן אדם שהוא חוצפן, לא סופר אף אחד, לא כלום. אז מצד אחד אתה רואה שמידתו של אהרון, מה הייתה מידתו של אהרון? אהרון מידתו הייתה אוהב שלום, רודף שלום, אוהב את הבריות, מקרבן לתורה. אבל... כמו שהיו מנסים להכעיס את אהרון הכהן, היו מצליחים או לא? לא היו מצליחים. אהרון כל הזמן היה בסבר פנים יפות. אהרון כל הזמן היה... הכל בסדר. למה? כי אהרון ידע מה המידה של הכהנים, מה המידה של הכהנים. והמחקר עם רבי כהן, והרמב"ם כותב שאם בן אדם יש לו מידה אחת יותר מדי, כדי לשבור אותה מה הוא צריך לעשות? לקחת לכיוון השני עד הסוף. אהרון הכהן לקח לכיוון השני עד הסוף. אז הגמרא אומרת במסכת עירובין דף ס"ה עמוד ב' בשלושה דברים אדם ניכר: בכוסו, כיסו, וכעסו. מה זה כוסו?

42:44כמה הוא שותה, כמה הוא שותה, לא רק כמה הוא שותה. איך הוא מתנהג? כן, אחרי שבן אדם משתכר, מה הוא אומר? זה כוסו, כיסו. מה זה? לא קמצן, לא רק קמצן זה גם. בוא נראה אותך נוגע לו בכיס. איך אחד אמר לחבר שלו: חברים חברים עד הכסף. אין חבר נאמן כמו כסף מזומן. זהו. רק זה. לא אכפת לו. אנשים, לא אנשים. אז, והאחרון זה כעסו. עכשיו, כדי לבדוק את האדם, יש בעיה. כוסו אי אפשר לבדוק אותו. למה? כי בפרשת שמיני, פרק י', פסוק ט', וידבר ה' אל אהרון לאמור, יין ושכר אל תשת אתה ובניך איתך בבואכם אל אוהל מועד ולא תמותו חוקת עולם לדורותיכם. אסור לו לשתות כוסו אז אי אפשר לבדוק אותו ביין. ויין. מה נאמר? לבדוק אותו בכיסו? יש בעיה אחרת. פסוק בביקרא כ"א י', והכהן הגדול מאחיו אשר יוצק על ראשו שמן המשחה שזה אהרון הכהן.

44:12ומלא את ידו ללבוש את הבגדים, את ראשו לא יפרע ובגדיו לא יפרום. דורש לגמרא בהוריות דף ט', והכהן הגדול מאחיו שהוא גדול מאחיו בנוי, בכוח, בחוכמה ובאושר. רבי מאיר אומר, זה אחרים אומרים הנה אנשים, אין לו גדלה ומישה לכב, אין לו. הוא לא עשיר, מה תעשה? גדלה ומישה לכב עושים לו מגבית כדי שיחיה עשיר. עכשיו אתה בא לאהרן הכהן. אתה גונב לו אלף דולר. הוא יכעס או לא יכעס? יכעס. לא יכעס. למה הוא לא יכעס? יחסר? נעשה עוד מגבית. זה לא כסף שלו. אף פעם לא חסר לו. יש מצווה לתת לו, לעשות אותו הכי עשיר. ניקח לו מיליון דולר. אין בעיה, מחר עושים לו עוד מגבית. ניקח שני מיליון. כן. נכון? אז אי אפשר לבדוק אותו איך? לא בכוסו ולא בכיסו. מה נשאר? כעסות. כעסות, נושא להצבן אותו. על זה אמרו הדרשנים, תפסוק בפרשת קורח, פרק ט', פסוק י': "ואהרון מה הוא כי תלינו עליו?" אם אתה רוצה לדעת מי זה אהרון, לבדוק אותו. מה הוא? כי תלינו עליו. תתחיל לנג'ס לו. תתחיל להתנונן עליו.

45:40תחלק שני צלילים במקום לתת לו למסור שיעור, ואז תראה מה זה והארון מהו כי תלינו עליו? תיכנס בו כי אתה לא יכול לבדוק אותו לא בקוסו ולא בכיסו. נשאר רק העסו, אז זה אצל אהרון הכהן. אז אנחנו אמרנו שמה המידע של הכהנים והמחק עם רבי כהן. אז רבי עושה כהן חסיד. מה זה חסיד? בחסידות. מתנהג בחסד, ברחמים. אה, חביבי, מה יש לך? אתה כהן? שכחת את המקצוע שלך? אם כל מה שהוא כהן, שבר. כמו אהרון הכהן, הלך חזרה. הכל לעשות בחסד, ברחמים, בחסידות, לפנים משורת הדין. וזה דבר גדול. אז רבי עושה כהן, חסיד. רבי שמעון בן נתנאל, יראת שמיים - מה זה יראת שמיים? אז זה סיפור על הרב מבריסק. פעם אחת האדמו"ר מגור אמר לשמש שלו: בוא נלך לרב מבריסק. האדמו"ר מגור אמר לשמש שלו: בוא נלך ונראה מה זה יראת שמיים.

47:06יראת שמיים של הרב מבריסק. הם הלכו לבית של הרב מבריסק, והרב מבריסק לא היה. אשתו אמרה להם שהוא הלך לבדוק איזה מקווה חדשה שיש בעיר. הם אמרו, טוב, נלך למקווה. הלכו למקווה ורואים שהרב מבריסק נכנס לתוך המקום איפה שהיה בריכה, אבל אין עוד מים, אין עוד בריכה. הוא מתקרב עם נער לבדוק שאין שם סדקים, שאין חס ושלום דבר שיכול לגרום לפסילה של המקווה. ואז, אחרי שהוא גמר לבדוק, הרב מבריסק אמר, "כשר, כשר." השמש של הרב מבריסק היה מומחה גדול מאוד למקוואות. אז הוא אמר לרב מבריסק, "מחילה הרב, תסתכל בפינה הימנית למטה, יש איזה סדק, שיש חשש שזה יגרום למקווה לזחול ויש שאובים." איכשהו שמע את זה הרב מבריסק, התחיל לרעוד בכל הגוף, נהיה חיוור, עוד רגע התעלף.

48:08מה קרה? האדמו"ר מגור אמר לו, אתה רואה מה זה יראת שמיים? אף אישה לא טבלה במקווה הזה. רק מה? על החשש שאולי הוא טעה בהוראה? שאולי הוא אמר כשר על משהו שלא כשר? הוא רועד. אחרי עשר שנים, השמש שהגיעה לבקר, השמש של האדמו"ר מגור, הגיעה לבקר את הרב מבריסק. אז הוא אומר לרב, הרב, זוכר אותי? אמר לו, מי אתה? מה לא הרב זוכר? אני הייתי שמש עם האדמו"ר מגור. כשהגענו למקווה, הרב אמר "כשר", ואמרתי לו להסתכל על המקום. הרב מבריסק עוד פעם התחיל לראות ולהחוויר. מה קרה? יראת שמיים, יראת שמיים. שאולי יכול להיות היה יוצא איזה תקלה על עניין משהו כל כך רחוק. איך אפשר להבין? מה זה יראת שמיים?

49:09כל כך פחד לא לעשות איזו עבירה. היה החוזה מלובלין, אחד מגדולי מנהיגי החסידות. יום אחד נכנס אחד החסידים שלו ורואה את הרב בוכה. הוא עושה וידוי: "חטאתי, עויתי, פשעתי." הוא אומר לו, "הרב, הרב," סליחה שאני שואל אותך, אבל אם מותר לי לדעת, איזה עבירות הרב עשה שאתה כל כך מתוודא, כל כך מתחרט, כל כך בוכה? מה הרב עשה? מה אפשר לדעת? או שזה סודי, לא נעים? מה, לא תראה, אתה חסיד, אתה רוצה לדעת בשביל ללמוד. אני אגיד לך את העבירה שלי. נו, נו, הרב, כן, מה, מה, מה עבירה שלך? מה? אמר לו, דיבר אותי באמצע התפילה. נו, נו. שזה לבכות, לעשות וידוי. מה, בחזרת הש"ץ? הרב מתכוון שבשולחן ערוך באורח חיים, הלכות תפילה, סימן קכד, סעיף ז' כתוב: לא ישיח שיחת חולין בשעה ששליח ציבור חוזר התפילה, ואם שוח הוא חוטא בעוון גדול ומנדים אותו וגוארים בו. אמר לו, הרב דיבר בחזרת הש"ץ?

50:34לא, לא, זה לא היה בחזרת הש"ץ. זה היה בפסוקי דזמרא. נו, פסוקי דזמרא, פחות חמור. בטח הרב מתכוון אחרי ברוך שאמר שאסור לדבר. מי, אחרי ברוך שאמר? אסור לדבר כי כבר בירכת. לא, לא, זה היה לפני ברוך שאמר. מתי זה היה? מה דיברתי? אחרי שגמרתי הודו, שזה המזמור הראשון, הודו. אמרנו, "הרב, מותר לדבר שם על פי הלכה?" אמרו, "לא, אבל כיוון שלפי נוסח אשכנז יש נוסח ספרד ויש נוסח אשכנז ויש את הנוסח של הספרדים שזה במזרח. אבל לפי נוסח אשכנז, ברוך שאמר הוא קודם להודו, אז לשיטתם היה אסור לי לדבר אחרי הודו." אמרו, "בסדר, אבל אתה ספרד, אתה חסידים. החסידים אומרים את זה אחר כך, שבו זה בעיה. על זה אני עושה תשובה." טוב, אפשר לדעת, הרב, מה דיברת? אפשר?

51:36הוא אמר לו כן. הגיעה פתקה, מכתב, פתק. הגיעה הפתקה. ובפתקה הזאת היה כתוב שיש אישה שעכשיו נמצאת בסכנת חיים. תכנסי לחדר לדעה. התינוק לא רוצה לצאת. סכנת חיים. אז הפסקתי את התפילה והתפללתי עליה. זה הדיבור. תוך הסדר אמר הרב, אתה יכול למכור לי את העבירה הזאת? מה דיברת? דיברת דברים בטלים, מה דיברת? התפללת על הצלת חיים, הצלת את החיים של האישה, אחרי הודו שמותר לדבר, לפני ברור שם, מה העבירה? זה הרגל, זה יראת שמיים. זה יראת שמיים, וזה יראת שמיים של מי? של אחד מהאחרונים, של אחד מגדולי האדמו"רים, אבל הוא אחרון. הוא לא ראשון.

52:38הוא לא אמורא, הוא לא גאון, הוא לא אמורא, הוא לא תנא, הוא לא גדול התנאים. אז אומרים לך רבי שמעון בן נתנאל ירא חטא. מה זה ירא חטא? ירא חטא במושגים של התנאים, ירא חטא במושגים שאי אפשר להבין מה זו יראת שמיים. מספרים שפעם אחד מגדולי האדמורים, יש מספרים את זה על רבי חיים מצאנז, יש מספרים את זה על אחד אחר. אחר כך, הוא ביקש שתהיה לו את יראת השמיים של הרמב"ם בשעה שהוא מטפל בחולים הגויים שלו. הוא אמר, בורא עולם, כשאני קם מחר בבוקר, שתהיה לי את יראת השמיים. מרוב פחד ואימה, נכנס מתחת למיטה, לא רצה לזוז. לא יכול היה לזוז, עד שהוא ביקש מהקב"ה שירחם עליו, כדי שיוציא ממנו את יראת השמיים הזאת. רבי שמעון בן נתנאל ירחת. יש פחד לחתור. מה זה פחד לחטוא? הגאון מווילנא פעם אחת, בטעות, בטעות, נגע בקליפה של ביצה בשבת. על המקום הגאון מווילנא התעלף. למה? קליפה של ביצה בשבת זה מוקצה.

54:12אז הוא נגע בקליפה של ביצה שכבר קלפו אותה. כשעשה לגעת אחרי שקלפת את הביצה, על המקום התעלף. העירו אותו, עוד פעם התעלף. העירו אותו, עוד פעם התעלף. מה אפשר לעשות? עד שאשתו הייתה שם. איך שהראו אותו לקחת את הקליפה של הביצה? בלע אותה. למה? כדי להראות לו שזה נאכל על ידי הדחק. בן אדם, הוא יכול להיות שגם מוכלים, אז זה לא כזה מוקצה. אז הוא נרגע. זה יראה את חטא. אתה ירא חטא? אדם ירא שמיים? אז כשאומרים לך רבי שמעון בן נתנאל ירא חטא, מה הכוונה? יותר מהגאון מווילנא. יותר מהרמב"ם, יותר מכל מה שאנחנו מכירים. משהו אחר לגמרי, במושגים שאי אפשר להבין. אם את הגאון מווילנא אנחנו לא מכירים, את הרמב"ם אנחנו לא מבינים. איך אנחנו רוצים להבין תנאים? אבל מה זו יראת שמיים? זה רבי שמעון בן נתנאל.

55:39הצטיין והצטיין בדבר הזה, עירה גדולה מן החטא. התן האחרון שהוא בא ומונה את שבחן, זה רבי אלעזר בן ערך. רבי אלעזר בן ערך, אנחנו כבר דיברנו עליו בשיעור הקודם שהוא היה גאון עצום בתורה. הוא היה גאון עצום, לא מפסיק לפלפל. כמעיין המתגבר, ממש כמו מעיין. מה זה מעיין המתגבר? מעיין שיש קצת מים, אבל הם לא מפסיקים אפילו לעולם. כמה שתנסה לסתום אותו, מעיין שהוא נובע מתוך האדמה תמיד ממשיך. הוא תמיד ממשיך. המעיין מתגבר, מתגבר, מתגבר, מוסיף ומוסיף ומוסיף עוד ועוד.

56:41המיוחדות של רבי אלעזר בן ערך הייתה ברמה כזאת, שכשהרב שלו, רבי יוחנן בן זכאי, אומר משהו, הוא אומר טיפה דבר קטן וכבר בונה מזה עולמות על גבי עולמות. ולפי זה ככה, ולפי זה ככה, ואיך זה ככה, ואיך זה, ואיך זה, וכך וכך וכך וכך בונה את הכל כמו מעיין המתגבר. על ההוגת שובר מספרים, רבי יוסף רוזין, מספרים שבשבת היה לו מאוד מאוד קשה. למה? הוא היה ממש כמו מעיין המתגבר. כל הזמן חידושי תורה, חידושי תורה, חידושי תורה, בלי סוף, בלי סוף, בלי סוף חידושי תורה. המוח שלו לא היה מפסיק לעבוד. אז ביום חול הוא היה עוצר קצת את המחשבות על ידי כתיבה. כשאתה כותב, המוח קצת מתרכז בכתיבה. אבל בשבת? אסור לכתוב. כל היום פרמט. יש לו חידוש מישר ומישר ומהגמרא ובבלי וירושלמי וספרא וספרי ותוספתא וראשונים ואחרונים ורגע וזה נסתבר והכול וזה וזה וזה אז כל השבת הוא לא היה רגוע, גם עוד מחשבה ועוד מחשבה ועוד דבר ועוד דבר ועוד דבר ועוד דבר ועוד דבר. זה מעיין המתגבר. מה זה מעיין המתגבר? אתה מתחיל איתו רק לדבר פה פה פה, נותן נותן נותן נותן נותן נותן את כל מה שיש. זה דבר מופלא כי כשיש לבן אדם את הדבר הזה.

58:10אתה רק מתחיל לדבר איתו בלימוד, כמו מעיין נובע, נובע, נובע, לא נגמר, אף פעם לא נגמר. כמה שאתה מדבר, לא נגמר תורה, בחוכמה, בזה, בקבלה, בזוהר, בגמרות, בבבלי, בירושלמי, כמעיין המתגבר. לא מפסיק לדבר כל הזמן בלימוד. ולפי זה, וזה בעצם היה מעלה שכשיש את זה לבן אדם, אז בעצם... אף פעם לא נגמרה התורה אצלו. יש בן אדם, בסדר, דיבר שעה, שעתיים, שלוש, ארבע, חמש, שש, עשר שעות, חמישים יום, מאה שמונים יום. כמו שאומרים, שזה בשם אגב מבינה, שזה הדרשה שיצליחו למצוא בשמיים, מאה שמונים יום. בן אדם שולל לשמיים, שיעור מאה שמונים יום. בסדר, אבל גם הארתו נגמרת. כמה בן אדם יכול לדבר? אמרת את כל מה שאתה יודע. אמרת, קלטת, השראת, זה לא נגמר, מה אתה יכול להגיד? כבר יודעים הכל. אבל אם יש לך את הסגולה הזאת, המעלה הזאת של מעיין המתגבר, תוך כדי אתה מייצר עוד. תוך כדי שאתה מדבר, זה לא נגמר אף פעם. לכן רבי יוחנן בן זכאי הכתיר אותו לראש התלמידים. כמו שאנחנו נלמד במשנה הבאה. למה? כי כשיש לך את הדבר הזה, מעלה,

59:37שהתורה אף פעם לא נגמרת, זה בעצם מעלה כזאת שמראה לנו מהו כבוד התורה. התורה היא כזו שאי אפשר להגיע להקיף אותה מכל הכיוונים. כמה שהאדם גדול, התורה יותר גדולה. לכן לא חסר אנשים שכמה שהם היו חכמים, כמה שהם היו גדולים, אבל טעו. טעו בהלכה, טעו בהוראה, טעו בדברים. למה? כי התורה היא יותר גדולה מכולם. היה פעם ששאלו את אחד מגדולי ישראל: איך אתה אומר שאותו רב טעה? אתה יודע שהוא מתחכם או היה גאון? אתה יודע איזה גדול הוא היה? אמר להם: עם כמה שהוא היה חכם, כמה שהוא היה גאון, התורה היא יותר חכמה ממנו. התורה היא יותר גאונה ממנו. התורה היא יותר קדושה ממנו. והוא לא הצליח להבין אותה. לא הצליח לעמוד על הדקויות שבה. זאת אומרת, כשאומרים לך הבן אדם הזה טעה, איך הוא טעה? אבל הוא למד תורה. התורה יותר גדולה מהכל, התורה הרבה יותר חכמה מהכל. אז לכן, כדי להגיע להבנה של התורה, לדעת מה זה העוצמה של התורה, הרבי אומר: רבי יוחנן בן זכאי הסתכל על רבי אלעזר בן ערך. רק תתנו לו מיקרופון שנתיים לדבר, שלוש שנים לדבר, עשרים שנה לדבר, כי מעיין המתגבר.

1:01:07מעיין, מעיין, מעיין, מעיין, מעיין. לא אומר בריכה. אתה יודע, בריכה נגמרת בסוף. לא משנה כמה, אולימפית אפילו נגמרת. מעיין המתגבר. כשיש לך מעיין, כל הזמן הוא נובע מתוך האדמה. למה מוזכר אחרון? למה מוזכר אחרון? שאלה מדהימה ושאלה מצוינת. השאלה הזאת קשורה למה שגם למדנו בשיעור הקודם, ש... רבי אלעזר בן ערך חשב שהוא זה שהמשיך את תורתו של רבי יוחנן כמו שרבי יוחנן המליך אותו, כביכול אמר שהוא מספר 1, שהוא מקום ראשון. ואז הוא הלך למקום אצל אשתו ועזב אותם ושכח את לימודו. והכתוב אומר שאפילו את הפסוק "החודש הזה לכם". חז"ל בשבת דף קוף מזין עמוד ב' מביאים את הפסוק בשמות י"ב: "החודש הזה לכם ראש חודשים, ראשון הוא לכם לחודשי השנה". במקום "החודש הזה לכם", קרה החכם שהיה ליבם עד כדי כך. הכתב סופר אומר שיש בשינויי האותיות האלה שם של מלאך שהיה אחראי על השכחה והוא השתלט עליו. אבל כביכול הוא עזב את כולם, הוא עזב את כולם כי הוא חשב שהוא יכול להסתדר לבד. אז זה כבר אנחנו אמרנו.

1:02:32אבל מה? יש גם דבר אחר. חוץ מהדבר הזה שכביכול הוא עזב את כולם, והם אחר כך החזירו לו את החוכמה, כי הרי הם התפללו עליו. יש גם דבר נוסף, מה שמובא במדרש. יש מדרש רבה בבראשית פרשת וישלח, פרשה ע"ח. יש גם את זה בפסיקתא זוטרתא, פרשת וישלח, פרק ל"ג, סימן ב'. רש"י על התורה בפרשת וישלח, פרשה ע"ח, סימן ח' מביא את זה. אחרון אחרון חביב שומרים את המשהו לסוף. זה אחרון אחרון חביב, זה כביכול ראשון ראשון חשוב, אבל אחרון אחרון חביב. רבי יהושע בן חנניה, הוא כביכול היה הכי חשוב. אנחנו נראה אחר כך במשנה הבאה מה הגדר שלהם, אבל רבי יוחנן בן זכאי, מה שמצחן בעיניו, מה שאמר, העוצמה של כבוד התורה זה במעיין המתגבר.

1:03:33זה שהוא הולך ומוסיף. למה? כי אתה, למשל, מגיע לתקופה, מגיע לזמן מסוים, שלא דיברו עליו. לא דיברו על זה החכמים. איך אתה יודע מה לעיין? איך אתה יודע מה ללמוד? איך לדמות מלתא למלתא? דבר לדבר. על זה החכמים לא דיברו. משה רבנו לא אמר לעם ישראל מה הדין במיקרוגל שבישלו בו עוף? עכשיו אני רוצה לבשל בו, לחמם בו טוסט. אני יכול? זה לא היה. לא שמו את זה בהר סיני. לא דיברו על זה. מה הדין? אני רוצה לשחק עכשיו פוקימונים בשבת, יכול או לא יכול? אני רוצה עכשיו לשחק סנוקר, אני רוצה לעשות ככה, זה לא דיברו. מה מותר? כל הדברים האלו התחדשו בדורות אחר כך. חז"ל ראו שהדורות מתמעטים, חז"ל ראו שהדורות יורדים, חז"ל ראו שקורים כל מיני דברים, אז חז"ל גדרו אותם. ואחרי שחז"ל גדרו, אז בעצם חז"ל גרמו שבעצם בכל... שלב ושלב בחיים של הבן אדם, של הדור, של התקופה, של כל דבר, באים חז"ל ואומרים, צריך לגדור עוד גדר. גם בזה אתה יכול להגיע לתקלות. גם בזה צריך להיזהר. גם בדבר הזה, כזרוע על מוקצה, אבל זה רק ממעיין המתגבר.

1:05:00יבוא אליך בן אדם היום ויגיד לך, "מה אתם, הרבנים, כל כך מחמירים? מה אתם מחמירים כל כך? זה אסור וזה אסור, איפה זה כתוב בתורה? תראה לי מפורש בתורה, בתורה כן, לא תגיד לי כל מיני דברים שאסור לי ללכת לים בשבת. איפה כתוב? איפה כתוב לי שאסור לי בתורה? כן, אנחנו נוצרים, הכל מפורש בתורה, ואם הרשם בן משה אל תלכו לים בשבת. איפה כל מיני דברים וכל מיני חוקים וכל מיני משפטים? זה חז"ל אמרו." אבל חז"ל הם בעצם קיבלו את הכוח של שומרי מסורת התורה. ופה בעצם כבר אנחנו אמרנו שהוא אמר דווקא את החמישה תלמידים הללו מכיוון שהם היו ממשיכים את שושלת הקבלה, את שושלת הדורות הבאים. אז רבן יוחנן בן זכאי אמר: מי אני צריך? אחד כזה שידע להתאים, כביכול, את מה שהוא יודע, את התורה שהוא יודע לדור. להתאים, לדעת מה לומר, מה לא לומר, איך לסדר, כמה היה מתגבר, אז האדם שהוא כמה היה מתגבר, אז הוא לא פוסק, הוא לא מראה, אני שמעתי את זה וזהו, אני יוצר כאן, איך אני אלמד מדבר לדבר, איך אני אוסיף עוד דברים. יש סיפור: היה פעם אגלון אחד שסחרו אותו להביא סחורה ליריד. היריד הזה היה פעם בשנה, בתקופה של חודש. שם היו עושים סחורה, היו עושים כסף, פשוט כל השנה.

1:06:25העגלון אמר לסוחר: אל תדאג, אנחנו יוצאים שבוע לפני, נגיע ליריד, הכל יהיה בסדר. יצאו שבוע לפני, היה שלגים, היה קור, הם נתקעו בדרך, והוא הגיע אחרי היריד. לקח לו כמעט חודש להסתובב. הסוחר הפסיד את כל הכסף ואמר לו: מה, גם את הסחורה הפסדתי? הוא אמר לו: אני לא משלם לך על הנסיעה. הוא אמר לו: מה, אבל עברתי בשבילך חודש. הוא אמר לו: אני לא משלם לך. הלכו לדין תורה. הרב אמר לו: אתה חביבי, בעסק במקר הוא ממכר. זה רק אם אתה קיבלת משהו. למשל, תחשוב, אני רוצה להביא לך... קנית ממני משהו. אני רוצה להביא לך את זה הביתה. אבל בסוף לא הבאתי. זה נשבר בדרך. מה אתה אומר? מה אכפת לי? נשבר, לא נשבר. אני קניתי ממך, תביא לי. לא קיבלתי ממך. או, אבל אני כל כך טרחתי וסחבתי את זה על הגב שלי כל הדרך. והיה לי כל כך קשה. טוב, זה פורה, סבתא. אני לא קיבלתי. מה שאתה עשית...

1:07:25אני לא קיבלתי, אם אני לא קיבלתי, זה לא נקרא שאתה הבאת לי. אז הוא אמר לו אותו דבר ככה, אתה, אגלון, עשית העסק איתו שאתה עמוד בזמן, לא עמדת בזמן, לא צריך לשלם לך. הוא אמר לו, רב, רגע, רגע, איפה זה כתוב? הוא אמר לו, זה כתוב בתורה, בשכן הרוח וכו'. הוא אמר לו, רגע, באיזה חודש ניתנה התורה? הוא אמר לו, חודש סיוון. הוא אמר לו, אהההה, אני יודע. הוא אמר לו, סיוון, זה בהיר, יש שמש, אביב, כיף. לכן משה רבנו כתב את זה בתורה ככה. אבל אם התורה הייתה ניתנת בכסלו, בחנוכה, קוראים, משה רבנו היה מתחשב בי. אני אומר לך, משה רבנו היה מתחשב בי. הוא היה אומר שאני צודק. אבל מה לעשות? כל אחד מאיתנו אומר, אם הייתי מכיר את משה רבנו, משה רבנו היה מכיר את המצב שלי, הכל היה בסדר. הוא לא התכוון אליי. הוא לא אמר את זה עליי. אם משה רבנו היה יודע כמה קשה לשמור שבת, הוא היה אומר: סדר, מחלליה מות יומת חוץ ממך. אילו רבנו היה יודע כמה קשה לי לשמור את העיניים, לשמור את הברית, לשמור את הצניעות, היה מתיר לי זאת שתייה. אז כדי לעמוד בין כל הפרצות האלו, צריך להיות כמעיין המתגבר, צריך להיות כל הזמן מוסיף והולך, מוסיף והולך. עוד דבר ועוד שטות, ועוד גדר לחסום, ועוד דבר. כי הרפורמה והקדמה והליברליות שבעצם תפסו אותה, אלו שמתנגדים לתורה.

1:08:52רק בן אדם שהוא בתור מעיין המתגבר שהתורה אצלו לא פוסקת, הוא זה שיכול להילחם איתם, הוא זה שיכול לעמוד בפרץ. כמו שאמרנו, הם היו אלו שממשיכים את השושלת ואת הדורות של התלמידים הלאה והלאה, לכן רבי אלעזר בן ערך היה לו דרגה גבוהה מכולם. אז מכל הדברים הללו אנחנו למדנו שהחמישה תלמידים שהיו לרבן יוחנן בן זכאי. אפילו שהיו לו אלפי תלמידים, היה לו חמישה תלמידים שהיו מיוחדים. אותם הוא ייעד להמשך שושלת עם ישראל. בהם הוא השקיע יותר, בהם הוא תמך יותר, אותם הוא שיבח, עליהם הוא סיפר, ועליהם הוא דיבר.

1:09:53רעיון נוסף יש במשנה, שבן אדם שרוצה להיות ממשיך שושלת מסורת האבות, ממשיך שושלת מסורת חכמי ישראל, הוא צריך לפחות לקחת כמה מהמידות שמוזכרות במשנה. לא מדברים איתך שתהיה רשמי ברמה של רבי שמעון בן נתנאל, או חסיד ברמה של רבי יוסי הכהן, לא. קצת מידות, קצת. רבי אלעזר בן ערך כינוהו "בור סיד שאינו מאבד טיפה", וזה מהבית היפה, בסדר. לא אומרים לך שתהיה כזה זכרן, אבל לפחות תפסיק לשכוח כל מה שאתה לומד. יש בן אדם שכל מה שהוא לומד הוא שוכח. ולמה? מדרש אומר: כשאתה מכניס שטויות בראש, יוצאים דברי תורה. אתה רוצה להיות גבר רבה? ככל שיש פחות שטויות בראש, כך יהיה יותר תורה. מגיל קטן כבר צריך לחנך את הילדים לאהבת התורה, שזה היסוד לדתות.

1:10:55וגם כמה שאתה קפדן וכעסן, ואתה טורח וכו', צריך להתנהג בהנהגה של חסידות כמו רבי יוסי חסיד. ויראת שמיים - אין תורה בלי יראת שמיים, ואין יראת שמיים בלי תורה. אין כזה דבר. למה? כי התורה היא הבסיס ליראת שמיים, והיראת שמיים היא הבסיס לתורה. הרב שחור אמר פעם: "אמר, מעולם אני הכרתי אלפי בחורים..." לא מכיר בחור אחד שיודע ללמוד ואין לו יראת שמיים. למה הם עושים פה? זה כאילו הוא יודע ללמוד וכתוב שמה וכתוב שמה וזה ככה וזה ככה, אבל הוא באמת לא יודע ללמוד. זה סתם. אין לו יראת שמיים. אם אין לבן אדם יראת שמיים, אז אתה לא יודע ללמוד. והכי חשוב זה מעיין המתגבר. איך אפשר לזכות למעיין המתגבר? אם בן אדם מוכן להתאמץ ולהשקיע בתורה, מוכן לא... אומר יאללה, שמעתי שיעור וזהו. לפעמים אתה מגיע למסור שיעור, אתה חושב שהגעת למשב זקנים. כל אחד עם כוס תה, כל אחד סגור במקום שלו. אתה אומר שיעור, מי מקשיב, מי לא מקשיב, חלק ישנים, חלק מפצחים בוטנים, ונגמר. זה לא נקרא מעיין המתגבר.

1:12:20זה נקרא ביצה בתהליך התייבשות. יש ביצה לפעמים בחורף, שבריכה קטנה, מגיע הקיץ, מייבשת אותה. זה בדיוק מה שקורה. למה? בן אדם לא מתערב. בסדר, אמרת ככה, מה אתה אומר, מותר? מותר, בסדר. מה אתה אומר, אסור? גם ברוכתי. מה אתה אומר? קשה? קשה, קשה. אה, תערב? בסדר, גם טוב. מה אתה אומר, אפשר? אה, אי אפשר. אה, אפשר? אה, מה שאתה רוצה? הכל בחינם. מה אכפת לו? אז זה לא טוב. ככה בן אדם לא נהיה. אבל תבוא לדבר עם הבן אדם על מניות, תבוא לדבר עם בן אדם על כספים, פששש, פתאום הוא נהיה. רבן שרקוב נהגולה, פה, פה, ככה, וככה, ותעשה ככה. תגיד לו: רגע, זה לא. תבוא לדבר איתו על פוליטיקה, והוא חושב שהוא עכשיו מנהל את העולם, שהוא לפחות נשיא ארה"ב, אפילו סגן נשיא ארה"ב. אם אני הייתי ככה, אם אני הייתי ככה, איפה היית בשיעור? תגיד לי, איפה היית בשיעור כששאלתי שאלות, כשדיברנו? חרפת, ישנת, אכלת בוטנים, שתית תה, וכל הזמן חשבת מתי יגיעו מעשיי, לא למעשי אבותיי, לבורק.

1:13:47שם ראה הראש שלך. מה נעשה? זה סימן שאתה לא מעריך את התורה. זה סימן שאתה לא מוכן להיות בבחינה של מעיין המתגבר. למה? כי אם אתה רוצה להיות בבחינה של מעיין המתגבר, תראה התעניינות. תראה שאתה מברר. תראה שאתה מתעניין. תראה שאתה שואל. לא, בן אדם לא שואל. לא אכפת לי. אבל אם אתה לא תשאל, יש סיכוי שאתה לא תדע. אם אתה לא תדע, אתה תיכשל. עזוב. אבל, אתה מבין, בשוק, רגע, איזה סוג של עגבניות אלה? זה הוא שואל. אז התורה היא הרבה פחות אצלך מעגבניות. מה האדם יאמר ביום הדין? כשהרב אמר איזו הלכה, זה לא עניין אותך. אבל, כשהרב, הרב הירקן, המליץ על העגבניות, או איזה זה, איזה זה, איזה זה.

1:14:48אז לבן אדם צריך לשאוף להיות בבחינת כמעיין המתגבר. וללמוד וללמד. ועל ידי מה בן אדם זוכה להיות כמעיין המתגבר? בכל הדברים הללו אנחנו צריכים ללמוד את הדרך הישרה והטובה איך להנהיג בעתיד כלל ישראל. אדם שרוצה להיות בגדר הזה. אלו היו בעצם חלק מהמנהיגים של כלל ישראל, הגדולים בדורי עולם. אז אם בן אדם רוצה להיחשב הלאה ויש לו שאיפה להיות מהמנהיגים של עם ישראל, של כלל ישראל, אז הוא צריך להגיע לזה, צריך לשאוף להיות ככה. אבל אם בן אדם אומר: "סדר, אכפת לי, אני אהיה ככה איך שהחיים יזרמו איתי," זה העניין. אז זה הדבר המיוחד במשנה. והרעיון הנוסף שתמון פה בכל המשנה הזאת הוא כמו שאנחנו פתחנו ואמרנו בהתחלה, הגאוני העולם הללו, הגדולים הקדושים הנוראים שיכולים להחיות מתים, היו יודעים את כל התורה כולה. רבי אלעזר בן אורכנוס, ראינו איזה חריפותו, איזה חזקו! מה אומר רבי עקיבא? נגמר, גמרת את הקריירה! יש עוד כמה דוגמאות מפחידות בש"ס מה שהוא היה.

1:16:17מדבר. משהו היה אומר לתלמידים שלו. אבל מה לעשות? כשהוא הגיע לרב שלו, רבי יוחנן, כבוד אדיר. לא יכול לדבר בפני הרב שלו. כמו שלמדנו בשיעור הקודם. מה, איך אתה לא יכול לדבר בפני הרב שלך? אה, לא, אתה רבי אליעזר בן הורקנוס. בת קול יוצאת משמיים ואומרת, הלכה כמותך בכל מקום. מה, מה יכול להיות יותר מזה? הרי אתה, כשרבי עקיבא מתווכח איתך בלימוד, ובגמרא בפסחים דף ס"ו עמוד א', עקיבא, רבי עקיבא, אמר לו איזו תשובה שקשורה להלכות שחיטה. והוא לא ענה לא כל כך טוב. אמר לו: "עקיבא, בשחיתיי ישבתני, בשחיתת תהיה מתתך." קצר מהעניין, כאילו אתה לא הקשבת לי כל כך, אה? אתה כאילו אמרת משהו לא כל כך קשור. איך אתה עושה כזה דבר? איך אתה לא מקשיב לי? איך? אתה לא ברמה...

1:17:43כזאת שאתה מרותק ללימוד ואתה לא אומר דבר שהוא לא קשור, בר מינן, בשחיתיי שבתני, בשחיתת יאים איתך. אז איך אתה, רבי אליעזר הענק, רבי אליעזר הגדול, שהוא לא מפחד מאף אחד, שרבי עקיבא רועד לידך? רבי עקיבא, הקנה הקדוש, מגיע לרבן יוחנן בן זכאי, לא יכול לדבר לידו, צריך עידוד מרבן יוחנן בן זכאי. איך אתה, רבי יהושע בן חנניה, שאתה הולך אצל הקיסר הרומאי, אצל שבעים חכמי אתונה שהיו חכמים נוראים וגאונים, ומי שהיה נכנס אליהם, כל מי שהיה נכנס היו הורגים אותו. הם בכלל לא היו סופרים את העולם, הם היו שומרים, היו שמים שומרים בכניסה וביציאה. אם היה נכנס מישהו בלי רשות, היו הורגים את כל השומרים, רק רבי יהושע בן חנניה בחכמתו... הצליח להיכנס למקום הזה שם, כמו שהזכרנו את הגמרא בבכורות בדף ח'. אתה נמצא מול הקיסר, מול שרים, מול חכמי התון, השבעים חכמים. אתה מסובב אותם על אצבע אחת, מפיל את כולם, עונה להם על כל השאלות. שאלות גאוניות באמונה, בפילוסופיה, בעמקות מחשבה, בקבלה, בהכול. עונה להם הכול. ליד רבי יוחנן בן זכאי, צריך עידוד ממנו.

1:19:11איך יכול להיות? איך דבר כזה? מה זה הכוח של הרב? אדם ליד הרב? כלום. כלום, כלום, כלום. איך יכול להיות? זו הגדולה של חכמי ישראל. זו הגדולה של הגאונים האלה שמחשיבים את עצמם רק כתלמידי חכמים. תלמידי חכמים. אנחנו לא... חכמים. אנחנו תלמידי חכמים. והגמרא מספרת במסכת מועד קטן, בדף ט"ז עמוד ב', על דוד מלך ישראל, שהיה גאון עולם, היה תלמיד חכם עצום. כשהיה מגיע ללמוד תורה בישיבה, הוא לא היה יושב על כיסא, או על כריות, או משהו. הוא היה יושב על הרצפה, והרב שלו, עירא היה עירי, היה יושב על כיסאות וכורסאות. מלך ישראל, דוד המלך, ליד הרב, כלום. אני על הרצפה יושב. אבל אתה מלך, אתה גאון, אתה קדוש. אתה דוד מלך ישראל, חיבר את ספר תהילים. הרב שלך עירא היה עירי, לא חיבר ספר תהילים. אין. ליד הרב, מתגמדים. לא יכולים.

1:20:39יש סיפור מעניין על זה שפעם אחת הרב עובדיה היה ביחד באיזו מסיבה והגיע הרב צדקה. הרב צדקה היה ראש הישיבה בפורת יוסף, איפה שהרב עובדיה היה. והרב עובדיה אמר שהוא לא יכול לדבר בפני הרב שלו, הרב צדקה. זה כבר היה כשהרב עובדיה כבר היה הרב הראשי וכבר היה מפורסם. הרב עובדיה אמר שהוא לא יכול לדבר בפני ראש הישיבה. הרב סאסקא. הרב סאסקא אמר לו, מה, אני לא יכול לדבר לידך? אתה היום המנהיג. אתה הרב או מה? זהו לא הרב, אני אומר, ליד הרב. אז אותם גאונים, רבי אלעזר בן ערך, רבי יהושע בן חנניה, רבי יוסי הכהן, רבי שמעון בן נתנאל, רבי אלעזר בן ערך, גאוני העולם, גאוני העולם. אבל, כשזה היה מגיע לרב שלהם,

1:21:39יש עוד כמה וכמה דוגמאות מחז"ל מה זה הכבוד לרב, מה זה הערך של הרב, יחסים בין רב לתלמיד, בין תלמיד לרב, שגם אפשר ללמוד מהמשנה הזאת. אבל אנחנו, ברוך השם, הקפנו את המשנה פחות או יותר על חכמי ישראל. מהיום, כל פעם שבן אדם ילמד... כל פעם שבן אדם ילמד את השמות שלהם, יקרא את השמות שלהם, זה יוסיף לו עוז ותעצומות וקדושה עליונה, כי הוא יבין מי הם אותם חכמי ישראל. השם יזכור אותנו ללכת בדרכיהם ולעשות רצונם, רצונו כרצוננו, אמן ואמן.