איך לאבד את העולם הבא שלך מהרב אפרים כחלון

0:12בעזרת השם נעשה ונצליח. היום נלמד משנה עמוסה, ברוך השם, שמלמד אותנו אותה רבי אלעזר המודעי. המשנה הזאת עמוסה בהרבה דינים, בהרבה דברים שבן אדם צריך להיזהר בהם, והמשנה הזאת מסוכנת מאוד. למה היא מסוכנת מאוד? כי פה מדברים על חיי העולם הבא. או שאתה זוכה או שאתה לא זוכה. בן אדם יכול לבוא לשקוע כל החיים שלו, כל התורה שלו, כל מה שיש לו, השקעות, לימודים, הפצת תורה, הכל הכל הכל. כל מה שבן אדם עושה כל החיים, בן אדם שהוא שומר תורה ומצוות, וחלילה כל הדברים הללו יכולים ללכת למקום אחר. יבוא לשמיים, יגידו לו אתה זה וזה, כן, יופי, אין לך כניסה לגן עדן. איך יכול להיות? אבל אני כל החיים השקעתי, כל החיים עבדתי. כנראה לא למדת את המשנה באבות.

1:14וחלילה, כל הדברים הללו יכולים ללכת למקום אחר. יבוא לשמיים, יגידו לו: "אתה זה וזה, כן? יופי, אין לך כניסה לגן עדן." איך יכול להיות? "אבל אני כל החיים השקעתי, כל החיים עבדתי!" כנראה לא למדת את המשנה באבות. דרך אגב, המשנה הזאת היא גם מופיעה בשלמותה במסכת סנהדרין בדף צ"ט עמוד א', ששם זה פרק חלק. כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא. כולם אוהבים מאוד את השורה הזאת במשנה, עד כדי כך שיש על זה אפילו שיר: "כל ישראל, כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא." זהו, פה מסתיים השיר. למה עשו שיר על זה? כי זה הכי פופולרי. ותאר לך אם היו ממשיכים, ואלו שאין להם חלק לעולם הבא, על המקום היו מוציאים את השיר הזה מהמצעד של השירים. למה? כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, זה כיף, זה נחמד, זה טוב, למה לא? אבל המשנה שם בסנהדרין, היא באה וכותבת, כל אלו שאין להם חלק לעולם הבא. זה מתחיל בדף צדיק.

2:31ובדף צדיקת עמוד א' אנחנו לומדים את המשנה שלנו. שהמשנה שלנו מדברת על כל הדברים שבגללם אין לאדם חלק לעולם הבא. רבי אלעזר המודעי אומר: המחלל את הקודשים. והמבזה את המועדות, והמלבין פני חברו ברבים, והמפר בריתו של אברהם אבינו עליו השלום, והמגלה פנים בתורה שלא כהלכה, אף על פי שיש בידו תורה ומעשים טובים - אין לו חלק לעולם הבא. רבי אלעזר מודעיבה ללמד אותנו, חביבי, יש דברים שהם עקרוניים, שהם חוק ולא יעבור. מה זה חוק ולא יעבור? אם אתה עובר אותם, הסתכנת בעולם הבא שלך. הסתכנת בעולם הבא שלך. הדבר הראשון, על פי הפשט, יש גם על פי הדרש, מתחיל על פי הפשט המחללת הקודשים. מה הפירוש המחללת הקודשים? אדם שמביא קורבן לבית המקדש, ולא מקפיד כל כך על דיני הקורבן, מטמא אותו, מפגל אותו,

3:44הוא מביא אותו לידי נותר. מה הכוונה? יש קורבנות שנאכלים ללילה ויום, ליום ולילה, שני ימים ולילה אחד. הוא מביא אותו לידי נותר. אז זה בעצם בן אדם, הוא מראה שהוא מתייחס לקורבנות, לקודשים, בזלזול. כאילו זה איזה אוכל, אתה יודע מה? לא גמרנו את האוכל, אז... לא נורא שישאר. הוא לא יודע שהקודשים זו אכילה של קודש. מה הפירוש אכילה של קודש? יש אכילה שבן אדם אוכל בשביל הבטן שלו, כי הוא רעב. יש אכילה שבן אדם אוכל כי הוא מכוון שאתה יודע מה, זה יהיה לשם שמיים או כדי שיהיה לי כוח ללמוד. אבל יש אכילה שכל כולה קודש. הגמרא במסכת פסחים בדף נט עמוד א דורשת את הפסוק בשמות כ"ט, ל"ג: "ואכלו אותם אשר כופר בהם". מלמד שהכהנים אוכלים והבעלים מתקפרים.

5:04הכהנים הם אוכלים, והבעלים מתכפרים. כמה סיכוי יש לאדם, בחיים שלו, להגיע לאכילה נותר של קודש? בדרך כלל, בן אדם אוכל. שעת אכילה, שעת מלחמה, אל תפריע לי. יש סיפור מזעזע, לא להאמין. היה פעם ילד בתלמוד תורה. ילד בתלמוד תורה, עשו מסיבת חומש ורצו להראות איך הם הצליחו להחדיר בילדים אהבת תורה. ילד מסכם, בן חמש. המנהל של התלמוד תורה שואל את הילדים, מי יכול להגיד לי מה הכי חשוב בעולם? כמובן, מה לימדו אותם להגיד? תורה. כולם אומרים תורה. עשו מסיבת חומש ורצו להראות איך הם הצליחו להחדיר בילדים אהבת תורה. ילד מסכם, בן חמש. המנהל של התלמוד תורה שואל את הילדים, מי יכול להגיד לי מה הכי חשוב בעולם? כמובן, מה לימדו אותם להגיד? תורה. כולם אומרים תורה. היה שם אחד מהמחנכים שרצה להראות שכאילו הילדים חכמים. ואמר, מי יודע מה יותר חשוב מתורה? הוא ציפה שיגידו, לא, אין. מה פתאום התורה הכי חשובה? פתאום קם ילד, הצביע, אומר להם, אני יודע מה יותר חשוב. אני יודע, יש משהו אחד יותר חשוב. מהו? הפשטידה של שבת. ילד בן חמש. מה זאת אומרת? היה שם אחד מהמחנכים שרצה להראות כאילו הילדים חכמים. ואמר, מי יודע מה יותר חשוב מתורה? הוא ציפה שיגידו, לא, אין. מה פתאום התורה הכי חשובה? פתאום קם ילד, הצביע, אמר להם, אני יודע מה יותר חשוב. אני יודע, יש משהו אחד יותר חשוב. מהו? הפשטידה של שבת. ילד בן חמש. מה זאת אומרת?

6:30הפשטידה של שבת זו כזו חשובה? כן? למה? הוא אמר להם תראו, כל שבת אבא שלנו לומד איתנו תורה. אנחנו לומדים חומש, לומדים רש"י, פרשת שבוע, עד הרגע שאמא מביאה את הפשטידה של שבת. אז אבא אומר, כולם תלכו, אל תפריעו לי עכשיו, אני חייב לאכול את הקוגל הזה, את הפשטידה, בשקט. סוגרים את החומש, עוזבים הכל בצד, אוכלים פשטידה של שבת. הילד בתמימותו הבין, יש תורה ויש פשטידה של שבת. כמה אחוזים האבא עשה את זה לשם שמיים? בלי להכיר את האבא הזה — אפס אחוז. למה? כי כשבן אדם בא, והתוצאה היא החינוך של הילד — עזוב. זה לא לשם שמיים. אתה אולי מעליל על השבת, אתה אוכל לכבוד השבת, אבל אתה אוכל בשביל הבטן שלך. פעם אחת הבעל שם טוב שלח שני תלמידים שלו. אמר להם,

7:31לכו, תלמדו. מה זה עבודת השם? לאן הרב? איפה שתשלח אותנו? לכו לכפר פלוני. יש שם אחד, קוראים לו שמול. שמוליק. מכנים אותו שמול. לכו לרבי שמול הזה. ממנו תלמדו יראת שמיים. ממנו תלמדו מה זה אהבת תורה. ממנו תלמדו מה זה אהבת הקדוש ברוך הוא. טוב, הולכים לכפר הזה, שואלים, מי זה הרב הגאון הצדיק שמואל? מי זה הרב הקדוש שמואל? אף אחד לא יודע. פתאום אמרו להם, אוי, יש איזה אחד, שהוא הסבל של העיר, בן אדם שלא למד ולא פתח ספר מעולם. לכו אליו. קוראים לו שמואל, הוא היחיד שמואל בעיר הזו. הלכו אליו, דופקים על הדלת, ביקתה רעועה, אבל שמו לב שמה, שהשולחן של האוכל הוא הרהיט הכי גדול, יותר מהארון אפילו. ועל השולחן, כל סוגי המאכלים. כמויות עצומות של מאכלים. וחשבו שעשה חתונה, לפי הכמויות של המאכלים שהיו שם. בא בן אדם, בא, מושיב אותם, כן מי אתם? או שלחו אותנו. טוב, בסדר, תשבו, תתאכלו.

8:53הם כמובן לא רגילים בהרבה אוכל, נטלו ידיים, אכלו כזה את הלחם, קצת סלט, זהו. ופתאום רואים את הבן אדם מתחיל להרים גז. ככרות של לחם נבלעים לו בפה, כמויות אדירות של בשר, כמויות אדירות של ירקות, אורז וקוסקוס, ואחרי זה הוא גומר, הוא מביא עוד קציצות ועופות. ועוד פיתות ועוד לחמים ועוד סווי סלטים ואוכל, והם לא מאמינים איך זה נכנס, איך זה נכנס. כל דבר שהוא דוחה, ואומרים זהו, עכשיו הוא שבע. איזה שבע, נראה כאילו לא אכל כלום, ואוכל ואוכל. גומר את כל הסיר, הולך למקום בבית, מוציא עוד סיר עם שויט ותפוחי אדמה, ואוכל ואוכל. הם לא מאמינים, מה זה בן אדם זה? זה חיה! כל דבר שזז הוא אוכל. ומה שלא זז, הוא מזיז אותו ואוכל. לא מפסיק לאכול הבן אדם. מה זה הדבר הזה? ואוכל, ואוכל, ואוכל. אמרו כנראה, אבל השם טוב חלילה, לא יודע, היו טועים. מה, איזה עבודת השם יש בבן אדם הזה? עוד רגע הוא יאכל את השולחן, ואחרי זה יאכל אותנו.

10:13אין, לא מפסיק לאכול. אחרי שהוא גמר סוף סוף את הטקס הזה של הסעודה, כמה שעות רק אוכל, אמרו לו, תלמד אותנו בבקשה, למה אתה אוכל כל כך הרבה? אמר להם, בואו תקשיבו. ילד קטן הייתי. אבא שלי היה אדם רזה. תפסו אותו והכריחו אותו לעבוד עבודה זרה. וכמובן, הוא מסר את נפשו על קידוש השם. אסור לעבוד עבודה זרה. מה עשו? הדליקו אש ושרפו את אבא שלי חי. אבל אבא שלי היה רזה. שתי דקות, לא נשמע ממנו כלום. מאותו יום, כשהייתי ילד, ראיתי את זה, אמרתי, אני לא אהיה כמו אבא שלי. אני אהיה שמן, אני אהיה בעל בשר, שאם יתפסו אותי ויגידו לי, בוא לעבוד עבודה זרה, אני אגיד לא. ויסרפו אותי על קדושת השם. וזה לא ייקח הפעם שתי דקות. שעתיים אני אהיה על האש לכבוד השם. זה מה שקיבלתי על עצמי כל החיים, הוא אומר. ומאותו רגע לא הפסקתי לאכול עד היום. כשהם שמעו את זה, אמרו, איפה אנחנו ואיפה הוא. שעתיים אני אהיה על האש לכבוד השם, זה מה שקיבלתי על עצמי כל החיים, הוא אומר, ומאותו רגע לא הפסקתי לאכול עד היום. כשהם שמעו את זה אמרו, איפה אנחנו ואיפה הוא.

11:33אנחנו עם כל הסיגופים שלנו, כל התעניות שלנו, כל התפילות שלנו, כל הגמרות שלנו, כל התלמוד, כל ההתבודדות, כל הקדושה, לא מגיעים לנעליים של הבן אדם הזה. הבן אדם הזה, כל חומוס שהוא מכניס לפה, כל לחם, כל כזית לחם, זה חתיכה של קדושת השם. זה אכילה לשם שמיים. כמה אנשים יש כאלה היום? היה פעם בן אדם אחד, הוא רואה את חבר שלו הולך להקיא באולם חתונות. הוא אומר לו: "מה אתה הולך להקיא?" הוא עונה לו: "אכלתי, לא יכול, לא יכול לנשום." הוא אומר לו: "תכניס אצבע, תקיא את הנשמה, מה אתה סובל ככה?" הוא עונה לו: "נראה לך? אם הייתי יכול להכניס אצבע, הייתי מכניס נקניקייה. לא יכול להכניס." כמה בן אדם אוכל לשם שמיים? זה קשה. עד שמגיעים הקורבנות. קורבנות זה אכילה קדושה. ובאמת הגמרא במסכת פסחים בדף מ"ז עמוד א', וגם בקריתות בדף כ"ח עמוד א'. זה מובא גם בעוד כמה מדרשים, פה אוצר מדרשים אייזנשטיין, חופת אליהו עמוד 172. ועוד כמה מקומות, הגמרא שם כותבת, ד' צבחות צבחה עזרה.

12:46העזרה של בית המקדש צבחה צווחות. כוונה, היא באה ואמרה כמה דיבורים. מה? אחד מהצווחות היה: "פתחו שערים ויכנס יוחנן בן עדווי, תלמידו של פנחס." זה היה כהן. והוא היה בעל בשר. אבל מה זה בעל בשר? לא במושגים של היום בכלל. והיה ממליך ריסו מקודשי שמיים. מה הפירוש? הוא מרוב שהיה שמן, היה אוכל הכל. והגמרא כותבת במסכת פסחים, אמרו עליו על יוחנן בן זכאי, שהיה אוכל שלוש מאות עגלים, ושותה שלוש מאות חביות של יין, ואוכל ארבעים סאה גוזלות, בקינוח סעודה.

13:50זה יותר מחצי טון עופות. יש כאלה שאומרים שזה גוזמא בעלמא, במיוחד שהגמרא בקריתות לא כותבת ארבעים סאה גוזלות אלא ארבעה סאה גוזלות בקינוח סעודה. אבל הכוונה שהוא אכל המון, היה אוכל כמויות אדירות. והגמרא מסיימת, אמרו כל ימיו לא היה נותר בעזרה. ואנחנו רואים שזו העזרה רצתה, למה? שלא יישאר חלילה מהקורבנות. זו אכילה של קודש, זה לא עניין של תאוות. לכן רבי אלעזר אומר, אדם שבא ומתייחס לדבר הזה, כמו עוד איזה, אתה יודע מה, לא מתאים לי, כן מתאים לי, אתה יודע, מזלזל בזה, מחלל את הקודשים. זה אחד מהדברים שבן אדם אין לו חלק לעולם הבא. ולמה? הוא מגשים את עבודת הקורבנות. מה זה מגשים? עושה אותה גשמית. או, אתה יודע מה, בא לך סטייק, בוא, בוא, בוא נאכל בבית המקדש את הסטייק. אכלתי, בוא נ'ה, נשאר פה שאריות, לא נורא, נזרוק את זה לפח.

15:14כשאתה מגזים את עבודת הקורבנות, אתה הופך את כל בית המקדש, את כל הדבר הקדוש ביותר לעם ישראל, למסעדה. מסעדה של לאכול כפי יכולתך. זה חילול הקודש. זה הפשט. וכמובן הדרש הוא, אדם שמחלל כל דבר קדוש, כל דבר שהוא קדוש, אז עבודך ובחייך. תגיד לי, אתה מאמין ברבנים? אתה מאמין בניסים? אין ניסים, אז אין היום ניסים. אין היום ניסים. מה שהיה ביציאת מצרים, זה לא היה ניסים. זה היה רעידת אדמה, זה היה צונמי. אין ניסים היום. אין ניסים. ככה השכל אומרים. יציאת מצרים, מה היה שם בקריעת ים סוף? מה היה בקריעת ים סוף? צונאמי, רעידת אדמה. כבר האבן עזרא, לפני למעלה משמונה מאות שנה, ענה עליהם, והביא אחד בשם חבי הקלבי. זה נחש כלב. ככה הוא כינה אותו. הוא גם נחש וגם כלב. על הטענות האלה. הוא אמר, איך יכול להיות שהיה צונאמי עם 12 חלקים, וגאות ושפל, כל מיני שטויות שבלבל שם, זה ודאי לא נכון.

16:39אבל בן אדם שמחלל קודש אומר עזוב אותך, אין נושא של קדושה, כל דבר סיפורים, כל דבר זה כל דבר, אתה מחלל את הקודש. אם בעצם הוא מוציא את הרוח, שזה הרוחניות, מכל דבר, את הקדושה בכל דבר. כשבן אדם מחלל קודש, למה שיהיה לו חלק לעולם הבא? גם עולם הבא זה משהו קדוש, זה משהו שמתאים לקדושים. אתה שחיללת, לא מגיע לך להיכנס לשם. ואם על קורבנות שהם בשר, אבל הם חלק מעבודת בית המקדש, הם נהפכים לקדושה, הם נהפכים לדבר קדוש, על אחת כמה וכמה תלמידי חכמים שבאים ועוסקים בתורה, והם מתקדשים באמת שהם נהיים קדושים.

17:40ואדם שמבזה את קודשי השם, הוא בכלל מה שהכתוב אומר בו במדבר, פרק ט"ו, פסוק ל', ששם הכתוב אומר, שכל האזרח בישראל, כל האזרח יעשה ככה את אלה להקריב אִשֶּׁה רֵיחַ נִיחוֹחַ לה', שזה ציווי על הקורבנות. ובמדבר תתווה ולמדא אלף כתוב, כי דבר ה' בזה ואת מצוותו הפר, היא כרת, היא כרת, היא כרת בעולם הזה, היא כרת לעולם הבא. וככה מובא גם בירושלמי במסכת פאה פרק א' הלכה א'. יקרת יקרת הנפש ההיא, אבונה הבאה מלמד, שהנפש נכרתת ואבונה עמה. איך יכול להיות? אם הנפש נכרתת, איך אבונה עמה? לא חביבי, גם שם אין לך. הכוונה שהיא נידונת בייסורים לעולם. גם בעולם הזה, וגם לעולם הבא. הגמרא באמת, במועד קטן,

19:06בדף כ"ח עמוד א', הגמרא שם לומדת ש"נחרת בעולם הזה" הכוונה שיהיו ימיו נחרתים וזרעו נחרת. מה הכוונה "ימיו נחרתים"? שימות קודם שהגיע לגיל חמישים. ככה הגמרא לומדת את זה ממה שכתוב בספר במדבר, פרק ד', פסוק י"ח: "אל תכריתו את שבט הקהתי מתוך הלוויים אשר הם נושאי הארון הקודש." שבט הקהתי היו עובדים, ומבין חמישים שנה ישוב מצווה העבודה. במדבר, פרק ח', פסוק כ"ה. אז הם עובדים חמישים שנה, עד גיל חמישים, ובגיל חמישים חוזרים מהעבודה. ואל תחללו את שבט הקהתי, אז אנחנו לומדים שלא חלילה, אם הם ימותו לפני כן, אז הם יגיעו לכרת. גם הגמרא במסכת יבמות,

20:07בדף ע"ג עמוד ב' כתוב שכריתות היא חמורה יותר ממיתה, למה מיתה? עונש של מיתה הוא בעולם הזה, והכריתות היא לעולם הבא. וככה גם הגמרא במסכת שבת, בדף פ"ט עמוד א' כתוב, הכריתות לעולם הבא, ואותם אלו לא יחיו בתחיית המתים. שזה בכלל העולם הבא, העולם העתיד לבוא. וכל המקומות האלה שכתוב עליהם ייקרת ייקרת, פעמיים, גם בעולם הזה וגם בעולם הבא. אבל אלו שסתם כתוב עליהם ייקרת, אז זה רק בעולם הזה. כל זה מביא הר"שב"ץ על המשנה הזאת. אבִי שִׁמְעוֹן בֶּן צֶמַח, כדי ללמד אותנו מה זה כל הנושא הזה של כָּרֵת. מה האדם יכול להגיע חלילה, חלילה, אם הוא עושה שטות. סך הכל מזלזל בעניינים של קָדֵש. מה הוא עשה? הוא לא עשה מי יודע מה בשמיים. וזה אם תשים לב, וכל הדברים הללו בן אדם, מגיע מכלות הדעת. כל הדברים הללו.

21:29זה לא כזה רציני כמו שזה נראה. זה לא זה, דברים כאלו קלים, בן אדם יכול לגמור את הקריירה שלו. הדבר השני זה והמְבַזֶה את המועדות. מה הפירוש? יש גמרא במסכת מועד קטן בדף י"ג עמוד א' וגם בגמרא בפסחים בדף קי"ח עמוד א'. אמר רב ששת משום רבי אלעזר בן עזריה: המְחַלֵל את המועדות כאילו עובד עבודה זרה. שנאמר, אלוהים אחרים לא תעשה לך, פסוק בשמות ל"ד. ושם כתוב, את חג המצות תשמור. אז שם כתוב המבזה את המועדות. מה הפירוש מבזה? לא שומר את החגים. זו הגרסה שרבנו יונה כותב, אבל הרשב"ץ כותב, אנו גורסים שם מחלל את המועדות. המבזה. יפה, מה הפירוש המבזה? מה זה מחלל ומה זה מבזה? מחלל זה הכוונה זה הולך על החג עצמו, לא שומר את החג, מחלל את החג. אבל אין כזה דבר מחלל את המועד, אלא מבזה את המועד. אז פה אם אנחנו מדברים על המועדות, אז זה מבזה את המועדות, לא נקרא מחלל את המועדות, למה? כי מהתורה אין כזה דבר חילול בכל המועד. כי מהתורה באמת לא נאסר בהם מלאכה. אפילו שבאמת בגמרא בחגיגה דף י"ח עמוד א', הגמרא שם מביאה הרבה מקורות להביא שנאסר מלאכה בחולו של מועד, וגם בעוד כמה מקומות, אז אומר זה, אומר הרשב"ץ, כל המקומות האלה הם אסמכתא.

22:56אז זה מבזה את המועדות, לא נקרא מחלל את המועדות. למה? כי מהתורה אין כזה דבר חילול בכל המועד. כי מהתורה באמת לא נאסר בהם מלאכה. אפילו שבאמת בגמרא בחגיגה דף י"ח עמוד א', הגמרא שם מביאה הרבה מקורות להביא שנאסר מלאכה בכולו של מועד, וגם בעוד כמה מקומות. אז אומר הרשב"ץ, כל המקומות האלה הם אסמכתא. וכך הוא מוכיח מהגמרא במועד קטן, דף י"ג עמוד א', גמרא במגילה, דף כ"ב עמוד ב', ועוד. אבל הימים האלה של חול המועד, בן אדם צריך להגיע לכבוד הראוי של המועד מה הפירוש? הירושלמי כותב במועד קטן בפרק ב' על החג ג' אלו בשם רבי אבא בר ממל: אילו היה מי שימנה עמי, הייתי מתיר מלאכה בחולו של מועד. רבי אבא בר ממל אומר: אם היו תלמידי חכמים מסכימים איתי, הייתי מתיר שיעבדו במועד, לא בחג, רק בחולו של מועד. למה?

24:27והוא מסביר, כלום אסרו לעשות מלאכה בחול המועד, אלא כדי שיהיו אוכלים ושותים ושמחים ויגעים בתורה. למה חז"ל אמרו לא לעשות מלאכה בחול המועד? כדי שבן אדם יאכל וישתה ויעסוק בתורה, תלך לשיעורים, תשמע שיעורים. אומר, ומה היום עושים? ואלו אוכלים ושותים ופוחזים. יש לו חג, הוא עושה מנגל, עושה צחוקים, שם קצת רדיו, שם שירים... מה אתה עושה? אה, אין לי זמן לשבת עם המשפחה. אז הקב"ה תודה לך שהבאת לי חג כדי שאני אוכל לחלל אותו. היה פעם אחת פה במדינת ישראל, לצערנו, איזה ראש ממשלה רשע, שלא ראוי להזכיר את שמו בבית המדרש, שהוא רצה לעשות הפיכה חילונית. כל דבר שאפשר לחלל, נחלל. והוא רצה לחלל שבת בפרהסיה. והיו צריכים להעביר איזה משכן, איזה משהו שקשור לחשמל ולכל מיני דברים, איזה משהו שהיה צריך להעביר, אבל הייתה בעיה כי הוא היה שוקל כמה עשרות טונות והיה צריך הרבה משאיות והרבה בלגן וכל הדברים הללו. אמרו, "או יש לנו זמן, ברוך השם, הקב"ה נתן לנו שבת ובשבת הכבישים יש בהם פחות נסיעות. תודה לך ה' שהבאת לנו שבת כדי שנוכל לחלל אותה." עשו את זה בשבת וכמובן הוא נדפק, נהרס המשכן. גם ראש הממשלה הזה נדפק ונהרס.

25:35עשרות טונות והיה צריך הרבה משאיות והרבה בלגן וכל הדברים הללו. אמרו או יש לנו זמן, ברוך השם הקב"ה נתן לנו שבת, ובשבת הכבישים יש בהם פחות נסיעות. תודה לך השם שהבאת לנו שבת כדי שנוכל לחלל אותה. עשו את זה בשבת וכמובן נחרב המשכן. גם ראש הממשלה הזה נדפק ונחרב, כן. אבל לא משנה. מכל מקום, למה יש לנו חול המועד? שיהיו אוכלים ושותים ושמחים ועמלים בתורה. אז בא בן אדם ומתייחס בביזיון למועדות. ביזיון. כשאדם מתייחס בביזיון למועדות, שוב פעם, עזוב, עזוב, זה לא בדיוק. מה, הגזמת? הגזמת, הגזמת. אתה לא צריך... זה לא חג. וראשי באמת מסביר מה זה מבזה את המועדות, עושה בהם מלאכה, או נוהג בהם מנהג חול באכילה ושתייה. ובאמת הרשב"א אומר שדעת רש"י שהם אסורים מהתורה מלאכות. יש כאן גם דעת הרמב"ן, במועד קטן פסקי דיני מלאכות יום טוב וכולו של מועד. אז יש בזה מחלוקת. אבל מה אם תשים לב עוד פעם, בן אדם יש לו חול או מועד,

26:58הוא לוקח את החול ועושה אותו חול חול. לא חול המועד, חול חול. עוד פעם, זה דבר קדוש, זה דבר שבורא עולם נתן לך. מה הוא הופך את זה? מסיבת רעים? מסיבת רעים, בוא נלך, נשתה, נשתכר. למה לא? יש לנו שבעה ימים. על זה... אפשר להמליץ עליהם את הפסוק, בישעיהו, פרק נו, פסוק 12: "אִתְיוּ, אֶקְחָה יַיִן וְנִסְבְּאָה שֵׁכָר; וְהָיָה כַזֶּה יוֹם, מָחָר גָּדוֹל יֶתֶר מְאֹד." נשתה יין, נשתכר, נעשה שטויות, וזה על הרשעים נאמר. למה? חולו של מועד לא ניתן כדי לחלל אותו, כדי לאכול ולשתות ולבזבז. אם ככה, אומר הירושלמי, אמר רבי אבון במהמון, אני הייתי מבטל את החג הזה, את האיסור, לא את האיסור, את המנהג או האיסור, תלוי בשיטות. למה? בכל המושלמות. כי אתה בעצם, אם הוא היה עובד, אז הוא היה קם בארבע לפנות בוקר, ולא היה לו זמן לעשות שטויות. פה יש לו פתאום זמן, משחק שש בש, משחק דוקים, משחק לא יודע מה.

28:13או שהוא לא הולך לבוש יפה בכל המועד. אתה רואה אותו עם טרנינג, מגיע לבית כנסת עם טרנינג. מה ככה? עזוב, אנחנו בחופש, אנחנו. חופש. עזוב, ברוך השם, אין עבודה. עם הפיג'מה כל היום הוא מסתובב. אתה לא יודע מתי הוא לפני שינה, מתי הוא אחרי שינה. בוא נעבל, החג היום, אז זו עבודתך בחייך, זה חג. אז טוב, זה חופש, ברוך השם, נתנו לי חופש מהעבודה, כל היום עם טרנינג וכפכפי אצבע. לא משנה שיש בעיה גם, להתפלל ככה, כן? להתפלל, בן אדם מתפלל עם טרנינג וכפכפי אצבע. תשתדל, תבוא, מה שאפשר. במיוחד אם הוא הולך לבית כנסת. אז עוד פעם הוא לא מכבד אותם, נוהג בהם מנהג חול באכילה ושתייה. כל הדברים הללו בעצם הוא מראה כאילו הקב"ה הביא לנו חג, אבל עכשיו זה לא רציני, זה, אתה יודע מה, זה אפשר לחפף כמו שאומרים. אז על הדברים הללו, בן אדם עוד פעם, מה הוא גורם?

29:36לדבר הקדוש הזה, לדבר של חול המועד, להפוך את זה עוד פעם לדבר מזולזל. זה עוד פעם סניף של מחללת הקודשים. זה לא דבר כזה חמור, נראה, אבל זה כן. זה דבר חמור שעל דבר כזה בן אדם חלילה יכול לבוא ולאבד את עולמו. יש, אה? יש דבר, שאגב, כבר אנחנו דיברנו על זה, ועל רבים עתידים הוא יצרי, מביא את זה, שיש כאלו שבחג עצמו, יש להם זמן, ברוך השם, לאן הולכים? לקזינו.

30:41ברוך השם, למה? כל היום אנחנו עסוקים, אי אפשר ללכת, בחג, וברוך השם יש להם שישה ימים, לא בשבת, לא בחג, שישה ימים הולכים ונהנים. אז הוא מביא שכל הללו שמשחקים בקוביה שבכל זמן יש בו נדנוד עבירה, אפילו לא בחג, שאין משתדלים ביישובו של עולם. הוא מביא גמרא, סנהדרין כ"ד עמוד ב', שעונשם עצום וגורמים עיכוב הגאולה. והוא אומר: ואם הוא משחק את זה בחג, אז הוא בכלל מבטל את הציווי "ושמחת בחגך" (דברים ט"ז, י"ד), כי הוא עצוב על הפסדו, ובזה הוא כופר באשם ובתורתו. ועליהם נאמר בכתוב: "עַזְבֻהוּ עַזְבָהוּ מִצְוֹתָיו" (עיין תהילים קי"ט, קכ"ו), יכרית ה' את הנפש ההיא. ואנחנו כבר עשינו שיעור על כמה חמור ההימורים האלה, לאן זה מביא את האדם, גם על פי דין, גם על פי מוסר. אבל פה זה אפילו בן אדם שלא עושה, הוא מבזה את המועדות. כמו שאנחנו אמרנו, התייחס אליהם כימים רגילים. הדבר הזה בעצם הוא דבר חמור מאוד, שגם למאן דאמר שמלאכה בחולו של מועד היא דרבנן, הוא לא אסור מהתורה, עם כל זה...

31:59צריך להיזהר מאוד בכבוד המועד. דבר נוסף, המלבין פני חברו ברבים. מה זה המלבין פני חברו ברבים? מבייש אותו. נו, מה הבעיה? הוא התחיל איתי, אני התחלתי איתו. מה הבעיה? אז יש פסוק בתורה, כתוב אומר, ולא תונו איש את עמיתו. הציווי הזה בעצם, הוא בא לשבור את המנהג הרחובי. הפסוק הזה מובא בפרשת בהר, בספר ויקרא, פרק כ"ה, פסוק י"ז. ולא תונו איש את עמיתו ויראת מאלוקיך, כי אני ה' אלוקיכם. כתוב אומר, ולא תונו איש את עמיתו. הציווי הזה בעצם, הוא בא לשבור את המנהג הרווח. הפסוק הזה מובא בפרשת בהר, בספר ויקרא, פרק כ"ה, פסוק י"ז. ולא תונו איש את עמיתו ויראת מאלוהיך, כי אני ה' אלוקיכם.

33:00מה זה "ולא תונו שאיתו"? אל תצערו אנשים. למה? כי כשאתה מצער אנשים, אתה מבייש אותם, אתה משפיל אותם, אתה גורם להם צער. אם אתה עושה את זה לאחרים, זה מה שכתוב פה, אין לך חלק לעולם הבא. דרך אגב, הגמרא בבבא מציעא בדף נ"ט עמוד א' דורשת, "ולא תונו איש את עמיתו," אם עמיתך בתורה או במצוות. כוונה דווקא שהוא שומר תורה ומצוות. ובדף נ"ט עמוד ב' שם בבבא מציעא, דורשת את זה גם על גר, "ולא תונו איש את עמיתו," שצריך להיזהר מאוד בכבוד הגרים. לא כמו כאלה שלא נזהרים בכבוד הגרים, ואין כאן מקום להאריך בהם.

34:04והמלבין פני חברו ברבים, אין לו חלק לעולם הבא. וככה באמת הגמרא בבא מציעא, דף נ"ט עמוד א' וגם בסנהדרין, דף ק"ז עמוד א' מספרת שאויבי דוד היו מביישים אותו בבית המדרש. והיו אומרים לו, "הבא עליה במיתתו מה דינו?" והוא היה אומר להם, "הבא עליה במיתתו בחנק." ויש לו חלק לעולם הבא, אבל המלבין פני חברו ברבים, אין לו חלק לעולם הבא. ובאמת, הגמרא בכמה וכמה מקומות, כותבת על הדבר הזה, שזה חמור מאוד, שבן אדם, גם אם הוא בא ומוכיח את חברו, הוא צריך להיזהר, לא לעשות את זה בפרהסיה. הגמרא בסנהדרין דף ק"א עמוד ב' כותבת, למה זכה ירבעם למלכות? ירבעם, ירבעם בן נבט, הוא לא היה משורש המלכות. אומרת הגמרא: מפני שהוכיח את שלמה ואמר לו, אביך פרץ פרצות בחומה כדי שיעלו ישראל לרגל, פתח את כל החומה העיקר שעברו הרבה, ואתה גדרת אותם לעשות אנגריה לבת פרעה. לא לעשות את זה בפרהסיה. הגמרא בסנהדרין דף ק"ב עמוד ב' כותבת, למה זכה ירבעם למלכות? ירבעם בן נבט, הוא לא היה מזרע המלכות. אומרת הגמרא מפני שהוכיח את שלמה ואמר לו, אביך פרץ פרצות בחומה כדי שיעלו ישראל לרגל, פתח את כל החומה העיקר שעברו הרבה, ואתה גדרת אותם לעשות אנגריה לבת פרעה. הוא שם שם ה...

35:27שומרים, שערים, כדי שכל מי שזה יבואו מיסים, ביזנס, לבת של פרוש, הוא התחתן איתה. שנאמר, "סגר את פרץ שיר דוד". עסוק במלחמות, א', א', ק'. ואז למה ירבעם נענש בסוף? איבד את מלכותו, איבד את עולמו, איבד הכל, שהוכיחו ברבים. הוכחה ברבים. למה זה נקרא מלבין פני חברו ברבים? אז הראשונים שם, במאמר השבץ ועוד, מסבירים שבהתחלה, הפנים מאדימות, ואחר כך מלבינות. וזה הגמרא אומרת כבר, בבבא מציעא, נח:ב, דאזיל סומקא ואתי חיוורא. בן אדם הולך לו הצבע האדום, וכך מגיע אליו הצבע הלבן, והרי זה כשופך דמים. אם אנחנו נשים לב, נראה בעצם, שאם היו מקפידים על הדבר הזה, שבאמת, לא ילבינו, לא היינו עד היום בגלות. ותכף נסביר, ולפני כן נביא את מה שהגמרא אומרת בברכות מג עמוד ב, אמר רב חסדא, נוח לו לאדם שיפיל עצמו לתוך כבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים, מנא לן מתמר שנאמר, היא מוצאת, מי?

36:53הבית שלה והיא שלחה אל חמיה לאמור, לאיש אשר אלה לו אנוכי הרה, בראשית לח:כה. שם אתה רואה, יהודה הרי בא אליה, וכל המעשה שקרה שם, שמוזכר בגמרא, שמוזכר בפסוקים, בפרשת וישב, ובגמרא, בסוטה, דף י:ב ועוד, וכל המקומות האלו, כל הדברים האלה שחז"ל החמירו בהם על עניינים של בושה, הם כתבו על זה בצורה קטגורית מאוד. זאת אומרת, אין אמצע. אין אמצע. זה לא שאתה יודע מה, ביישת אותו, לא נורא, תעשה תשובה, ולא. ונסביר את מה שאנחנו אמרנו, שאם היו מקפידים על הדבר הזה,

37:55עד היום לא היינו בגלות. הגמרא במסכת גיטין דף נונז עמוד ב כותבת, קמצא ובר קמצא חרוב ירושלים. שהיה אדם שהאוהב שלו היה קמצא, והאויב שלו היה בר קמצא. ואותו אדם עשה סעודה, אמר לשמש שלו, לך תזמין לי את קמצא. הלך והזמין את בר קמצא. הגיע בר קמצא האויב שלו, אמר לו, מה אתה עושה בסעודה? מה אתה עושה פה? לך תצא. אמר לו, עזוב, אני הגעתי, אני אשלם כל מה שאכלתי ושתיתי. הכל, הכל אני שלם. אמר לו, שום דבר, תצא החוצה. אמר לו, אני חצי מהסעודה משלם לך, אל תבייש אותי. אמר לו, לא. אמר לו, אני אתן לך את כל הסעודה. לא. תפס אותו בידיו, וזרק אותו החוצה. אותו אדם, אמר, רועיל ואבו יתבר הבנן, ולא מכו בשמה מיני כניחה לאו. אמר, למה יש שם אתם דרך חכמים ולא מכו? לא אמרו לו, מה אתם מבזה אותו? ובאמת הלך לקיסר, אמר לו: "מורד בך יהודים", אמר לו: "איך אני אדע?" אמר לו: "קח קורבן, תשלח להם ותראה שהם לא יקריבו." באמת הוא הטיל בו מום, והם באו להקריב אותו, ולא רצו להקריב אותו מצד אחד, מצד שני אמרו לא יודעים מה לעשות. בסוף הגיע החורבן.

39:25וזה פלא. מה בסך הכל קרה? מה בסך הכל קרה? ביזו יהודי, יהודי שכנראה לא היה כזה צדיק, כי אם הבן אדם בא והולך ומוסר את כל העם שלו על כלום. בסדר, ביזו אותך. אין כזה דבר. מוכר את הכל - את התורה, את בית המקדש, את החכמים, את היהודי, כולם. והקדוש ברוך הוא עזר לו. וזה מה שאומרת הגמרא, דבר מופלא. כלום. בסדר, ביזו אותך. אין כזה דבר. מוכר את הכל. את התורה, את בית המקדש, את החכמים, את היהודים, כולם. והקדוש ברוך הוא עזר לו. וזה מה שאומרת הגמרא, דבר מופלא. בגיטין דף נ"ה עמוד א' תניא, אמר רבי אלעזר: בואו וראו כמה גדולה כוחה של בושה, שהרי הציע הקדוש ברוך הוא את בר קמצא והחריב את ביתו ושרף את היכלו. שומע מה זה? על מה? בושה.

40:57ביישתם יהודי, תשלמו עכשיו את המחיר. אבל מה עשינו? מה? זה הוא בייש. לא. אתם הייתם צריכים לבוא ולמחות. לבוא ולהגיד איזו מילה. לא אמרתם? תשלמו. במה תשלמו? תשלמו בחורבן בית המקדש, תשלמו בגלות נוראה, תשלמו בהרג לא נורמלי, ומה תשלמו? בכל הסבל שהעם ישראל עבר. תשלמו בחורבן בית המקדש, תשלמו בגלות נוראה, תשלמו בהרג לא נורמלי, ומה תשלמו? בכל הסבל שהעם ישראל עבר.

42:12כמה גדול כוחה של בושה? מי אומר את המימרה הזאת? שקראנו אותה. תנא, אמר רבי אלעזר, תנא, זה הכוונה ברייתא. בואו נראה כמה גדולה כוחה של בושה. מי זה רבי אלעזר? סתם רבי אלעזר, מי זה? רבי אלעזר בן שמוע. מסתמא רבי אלעזר, הוא היה באותה תקופה. הוא היה מתלמידי רבי עקיבא. רבי עקיבא היה בחורבן, והוא היה אחריו. והוא אומר, אני יודע מה זה כוחה של בושה. ולא רק שאני יודע מה זה, בית המקדש נחרב בשביל זה.

43:39הגלות שאנחנו נמצאים בה, הוא היה אחרי הגלות. זה בגלל בושה של יהודי אחד. אם יבואו בני אדם ויגידו לך, עזוב, הוא סתם, הוא לא צדיק, הוא לא זה, הוא לא רציני, עזוב אותך. כל מיני מילים כאלה. אפשר לבייש אותו, אפשר זה. תביא לו את הדוגמה הנה. תביא לו את הדוגמה מרבי אלעזר. זה רבי אלעזר בן שמוע, שהיה דור אחרי החורבן. והוא אומר, "אני ראיתי בעיניים מה קרה. אני ראיתי בעיניים." כמה צריך להיזהר מזה? ואנשים לפעמים, עזוב, הסתרבאתי עליו. לא התכוונתי, אז... היה כמה כאלה, שהתאבדו בגלל שצחקו עליהם. התאבדו. מברושה. למה?

44:39ואנשים לפעמים, עזוב, הסתלבטתי עליו. לא התכוונתי, אז... היו כמה כאלה, שהתאבדו בגלל שצחקו עליהם. התאבדו. מברושה. למה? הוא מרגיש שעשו לו את החיים. לא, אבל שיחקנו. לא התכווננו. לא, לא, לא, לא. זה לא היה באמת. זה לא היה. ועל זה אומר הכתוב במשלי בפרק כ"ו פסוק י"ח. כמתלהלה היורה זיקים, חיצים ומוות. לפעמים בן אדם זורק חיצים ומוות. כן, איש רימה את רעהו ואמר, אני לא משחק, אני. זאת אומרת, בן אדם זורק חץ ולא יודע איפה פוגע. אה, מה אתה עושה? לא, לא, אני רק יורה, יורה. לא, אני מתכוון להרוג. אני מתכוון להרוג, הרגת כבר. הרגת, במה? בדיבור אחד.

46:05בדיבור. אפילו לא בדיבור. לא צריך דיבור. באים שואלים אותך, תגיד לי, מה אתה מדבר על הבן אדם הזה? יש לך משהו? אני רוצה לקחת אותו לעבודה. אתה רק מעקם את האף. יודעים שהוא היה הפועל שלך. 15 שנה, 10 שנים. אתה מעקם את האף. אוטומטית הבן אדם הזה נגמר. יודעים שהבן אדם הזה אין לו קריירה, כל מקום, אם הבוס שלו לשעבר אומר כזה דבר, לא צריך אומר, מעקם את האף, נגמר. עיקום האף, בן אדם גומר אותו. על זה המליצו הכתוב בפרשת ויחי בבראשית, פרק מ"ט פסוק ו', כי באפם הרגו איש, וברצונם עיקרו שור. עזוב. או שיש אנשים, לא יודע, עזוב אותך, אני לא יודע אם הם דתיים, לא יודע אם הם חרדים, לא יודע אם הם מאמינים במשהו. אתה בא, אתה אומר לו, תגיד לי מה צריך להגיד על שמעון? מה אומר? עזוב, לא רוצה לדבר עליו לשון הרע. תגיד לי מה אתה? אתה שומע מה אתה אומר? עזוב, עזוב, לא רוצה לדבר עליו לשון הרע. אל תלחץ אותי לדבר עליו לשון הרע. אל תלחץ אותי להגיד מה אני יודע עליו.

47:29אז טוב, מה הוא אומר? מה אתה אומר? מה אתה משוגע? אתה מפגר? מה יש לך? אתה אומר, אל תתן לי להגיד עליו לשון הרע. יש לשון הרע יותר גדול מזה? מה אתה? אתה מאמין? אתה דתי? למה לא? תדבר לשון הרע. מה אכפת לך לדבר לשון הרע? מה הבעיה? מה אכפת לך להגיד על זה לשון הרע? תגיד, חופשי, דבר. עושה לי ככה, והוא מושחת, והוא נבל, והוא גנב. תגיד, מה הבעיה? למה אתה לא אומר עליו? אווו, אסור. למה אסור? איפה כתוב שאסור? אוו, אז אני אגיד לך, תראה, החפץ חיים כתב ספר שלם. למה זה אסור? למה זה? יש פסוק בפרשת קדושים, פרק י"ט פסוק ט"ז, בספר ויקרא: "לא תלך רכיל בעמך". יפה. ומה עשית עכשיו? מה זה היה? מה זה היה? וזה באמת תרגיל של השטן. למה? השטן רוצה שיהיה לך עוון של לשון הרע, אבל לא יהיה לך נקיפות מצפון. אז אם אתה תשב עכשיו ותרכל עליו ותקטר עליו חצי שעה, יש עוד סיכוי שתחזור בתשובה. למה? רכלת, דיברת, הרסת לו את החיים, עשית לו כל מה שרק אפשר לעשות, הוצאת לו את המעיים, נגמר. מה אתה רוצה יותר? אז יש סיכוי שתתעורר. מה השטן עושה?

48:57או שאתה מעקם את האף, או שאתה אומר, "בואו לא נדבר עליו לשון הרע." מה הבן אדם אומר? "אוי, אני צדיק." שם לב שהיה לו הזדמנות לגמור אותו. עוד בן אדם טופח לעצמו על השכם, "בונה, שיחקת אותה, ראובן, היית חזק. איך התגברת, איך שמת מולך את הלשון הרע בפה ונמנעת? פשש, יאללה, מגיע לי איזה שוקולד שוויצרי עם תות לעצמי." גיהינום יכניסו. על מה? אתה חושב שאתה צדיק? על מה? על זה שאתה אמרת, "או, אני לא רוצה להגיד עליו לשון הרע". זה לשון הרע. בן אדם טיפש, בן אדם לא שם לב. מה הוא אומר? במשפט הזה הוא בייש אותו. במשפט הזה הוא גרם לו, אם זה בפניו, הוא גרם לו נזק בל יתואר. אנשים אומרים, "בוא, בוא, מה הוא עשה? כבר עדיף שאיתו אומר עליו. עדיף שאיתו אומר עליו." מה הוא עשה? כנראה הוא רוצח, כנראה הוא גנב, כנראה הוא נואף, כנראה הוא... נשארת את הכל פתוח. אה, אבל זה היה השטן. זה היה התפקידים של השטן. ובן אדם בא, ומלבין פניך ברבים, ואומר, אה, צוחק, עזוב, עזוב. עזוב. הוא לא... הוא לא מתבייש מזה. יש כאלה גמרי בך. הוא לא מתבייש מזה. אתה יודע אם הוא מתבייש?

50:23אפילו אם הבן אדם צוחק איתך על עצמו, ווי ואבוי. למה? כי מה הוא יגיד, אה, אני נפגע? בכלל, יש אנשים רשעים, רואים שבן אדם מתבייש, צוחקים עליו, אה, הנה הוא מתבייש, הוא מסמיק. מה אתה רוצה? מה אתה רוצה? האדם לפעמים רוצה להרוס את החיים שלו על כלום. יש סיפור שהתפרסם, סיפור אמיתי מפחיד. אי אפשר להאמין מה קרה. היה אדם אחד שלא הפסיקו לו הצרות לבוא. הוא היה משפחה עם ילדים, אישה טובה, הכל בסדר. פתאום אשתו קיבלה את המחלה. אחרי שנתיים של ייסורים הלכה מן העולם. הילדים שלו אחד אחרי השני מתים. הוא בעצמו קיבל חולאים נוראים. הפסיד את כל כספו. לא היה לו יום ולא לילה. הוא הלך לאחד מגדולי ישראל. עכשיו הסטייפלר אמר לו, יש עליך קפידה, אני לא יודע ממי. אתה ביישת פעם בן אדם? אני? אני ר"מ בישיבה, אני תלמיד חכם, אני לא מהשוק. לך תבדוק. בחל ה' בורא עולם, תעזור לי מה הקפידה הזאת, מאיפה הגעתי?

51:48שום דבר לא מוצא. עוברים שנים, באחת הפעמים הוא פוגש אחד מהבוגרים לשעבר. הוא אומר לו, "אוי שלום, מה נשמע?" והרב, הרב הזה, שכל הצרות הגיעו עליו, הוא אומר לו, "מה קרה, הרב?" הוא אומר לו, "בר מינן," ספר לו שאשתו נפטרה, שהבנים נפטרו, הפסיד את כל כספו, ועכשיו הוא מלא איסורים, מלא חולאים, מלא... פתאום הוא רואה את הבחור הזה, נהיה רציני, מתחיל להחוויר. הוא אומר לו, "מה קרה? אתה מרגיש טוב? מה יש לך?" והוא ממשיך לספר לו, אומר לו, "הרב ימשיך, הכל בסדר." הוא אומר, "ואני התפללתי לה' בורא עולם, אולי פגעתי במישהו, הרעתי פלרה מאלהי שפגעתי, מה אני צריך לעשות? מה?" הבחור ממשיך להחוויר. ואז הוא מתחיל לגמגם לו, אומר לו, "הרב זוכר את יום החתונה שלי?" מתחיל להחוויר. הוא אומר לו, מה קרה? אתה מרגיש טוב? מה יש לך? והוא ממשיך לספר לו, אומר לו, הרב ימשיך, הכל בסדר. הוא אומר, ואני התפללתי לה' יתברך, אולי פגעתי במישהו, הרגשתי פרץ מלבי שפגעתי, מה אני צריך לעשות? מה? הבחור ממשיך להחוויר. ואז הוא מתחיל לגמגם לו, אומר לו, הרב זוכר את יום החתונה שלי? אמרו, מה, מה, לא? אמרו, הרב לא זוכר שבאתי לחלק הזמנות לישיבה? אמרו, לא, כן, נזכרתי, נזכרתי, כן, כן. אבל מה זה? אתה הגעת עם כיפה מאור. לא מקובל אצלנו כיפה מאור. אמרו, הרב זוכר מה הרב עשה? אמרו, כן, אני צעקתי עליך, תפסתי את כל ההזמנות שלך לחתונה וזרקתי אותן מחוץ לישיבה, אמרתי לך, אל תבוא לפה יותר.

53:18הרב ראה שכמה ראו את זה. הוא אומר, כן, כל הישיבה ראתה את זה. אבל רציתי לחנך. מה פתאום באים לי עם כיפה מאור? פה כיפות שחורות כולם, מה? אמרו, הרב, אני אגלה לך. זה לא הייתה לי כיפה מאור. הכיפה נפלה לי בדרך. אוטובוס עבר עליה. היא נהייתה אפורה. היא נראתה אולי כמו כיפה מאור, אבל זה לא היה כיפה מאור. הוא אומר, ואני עמדתי בחתונה. ואף בחור מהישיבה לא הגיע לבקר אותי בחתונה, כי ראו איך הר"מ ככה מדבר עליו, וכך הוא חום מקולקל. ואני בכיתי ואמרתי להשם, ריבונו של עולם, תעניש אותו. הבחור מתחיל לגמגם, והרב פתאום אומר לו, תגיד לי, מה יום החתונה שלך, מה התאריך? אתה זוכר? אומר לו, כן. הוא אומר לו את התאריך והרב כמעט מתעלף. באותו יום, בשעות הערב, מצאו אצל אשתו את המחלה. אותו יום, באותן שעות. בשעה שהוא בכה, הוא בכה.

54:31סיפור אמיתי. הסיפור הזה התפרסם. לפעמים בן אדם, מה אתה גיבור? בסדר, אז הילד נגע בך. בן אדם יכול להרוס לעצמו גם את העולם הזה, גם את העולם הבא. הקטע שהוא מגיע לעולם הבא, הגיע, טוב, סבלתי, תנו לי גן עדן. חביבי, גם פה אתה לא תקבל. כמובן יש להעריך מאוד מאוד מאוד על המלעיגים, פני חברו ברבים. אבל אחרי שחז"ל אמרו, נוח לו לאדם... כמו שאמרנו, שיחניס עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים. היה אחד מגדולי ישראל בדור הקודם, אני חושב שזה היה רבי דוד כהן, לא בטוח, אבל הסיפור עליו. יום אחד אנשי הקהילה רואים שהרב מגיע עם תחבושת על הפנים. כל הפנים שלו חבושות.

55:31אמרו לו, כבוד הרב, מה, הכל בסדר? כן, כן, הכל בסדר. טוב. עובר חודש, חודשיים, הרב לא מוריד את התחבושות. הרב, הכל בסדר? אחרי הרבה זמן, הרב כבר הוריד את התחבושות, הכל בסדר, ראו שהזקן שלו קצת השתנה, לא הבינו כל כך מה... טוב, בוא שם. עבור שנים, הרב סיפר סיפור. סיפר להם סיפור על אדם אחד, רב שהיה רב קהילה והיה גם שמש של בית הכנסת. היה זה יהודי מבוגר, אבל עצלן. ורצו לפטר אותו כל אנשי הקהילה. למה? היו מגיעים בקרים קרים לבית הכנסת, הכל קפוא, אין מים, היו צריכים לשבור קרח, היו צריכים להדליק את התנורים. הרב הקהילה התנגד לפטר אותו. אמרו יהודים מבוגרים, אסור להשליך אותו ככה, חייבים לפרנס אותו. אבל מה? אף אחד לא עושה את העבודה. מה החליט? הרב החליט שהוא יעשה את העבודה. ורצו לפטר אותו כל אנשי הקהילה. למה? היו מגיעים בקור ימים, לבית הכנסת, הכל קפוא, אין מים, היו צריכים לשאוב מים, היו צריכים להדליק את התנורים. רב הקהילה התנגד לפטר אותו. אמרו, יהודי מבוגר, אסור להשליך אותו ככה, חייבים לפרנס אותו. אבל מה? אף אחד לא עושה את העבודה. מה החליט? הרב החליט שהוא יעשה את העבודה.

56:46כל בוקר הרב היה קם ב-4 לפנות בוקר, שואב מים, מסדר את בית הכנסת, מטאטא אותו, מדליק את התנור. בינתיים, הגבאי רואה, בלי עבודה, הכל דופק כמו שעון. איזה יופי. פעם אחת אומר, אני חייב, חייב, חייב לראות מי זה. חייב לראות מי זה. מי עושה את הדבר הזה? טוב, באותו זמן, הרב... הדליק את התנור. התנור הזה היה תנור גדול מאוד מלבנים, שהיה צריך להכניס את הראש לתוך התנור כדי להדליק אותו, כי הפחמים היו בפנים. ובאמת, הרב הכניס את הראש. פתאום הוא שומע פסיעות, עוד לפני שהוא הספיק להתחבא, הוא ראה את הגבאי. הוא ידע שאם הגבאי עכשיו יראה אותו, הוא יתבייש שהרב עשה את כל העבודה. אז הוא החליט להישאר בתנור. בינתיים הגבאי רואה שזה הבן אדם, ומתחיל לדפוק לו על הגב. "הלו, כל הכבוד לך, איך אתה עוזר לי, תענה," והוא לא עונה. הגבאי היה קצת חוצפן והתחיל לתת מכות על הגב. "קום, תצא!" והרב תופס את עצמו בתוך התנור. בינתיים התנור מתחיל להידלק. התנור נדלק, והרב מנסה לכבות כמה שאפשר, אך אין, הכל בוער, והפנים של הרב נשרפות.

58:08והגבאי נותן לו מכות מאחורה, נו, תראה לי מי אתה. והוא לא רוצה לצאת. טוב, הגבאי אמר, אתה לא רוצה לצאת? איך תהיה בפנים? ונתן לו בעיטה מאחורה, עף לתוך התנור. עכשיו הרב אמר, בכלל אני לא יכול לצאת. עד שהרב לא שמע את הפסיעות של הגבאי יוצאות מבית הכנסת, הוא לא יצא. בינתיים כל הפנים שלו נכוו, חצי זקן נשרף. קרא אותו רב וסיפר להם. ואז הבינו כולם מה קרה לפני כמה שנים. לא הכירו את הגבאי, זה היה מקום אחר או משהו. אבל אם בן אדם רוצה לבייש את חברו, לפני כן נגיד, לוקח נר, תכניס את האצבע, חמש דקות. אם יישאר לך משהו מהאצבע, לך תספר. אם לא יישאר לך משהו מהאצבע, תבין מה עדיף לעשות.

59:14כמה זה חמור. דבר נוסף מלמד אותנו עניין המפר בריתו של אברהם אבינו עליו השלום. מה זה המפר בריתו? רש"י מפרש: פשוט שולל ברית מילה. באמת, בכתובים, בבראשית, פרק ו' פסוק י', "וערל זכר אשר לא ימול את בשר ערלתו ונכרתה הנפש ההיא מעמיה את בריתי הפר." ומשווים את זה לפסוק "ובמצוותו יפר יקרת יקרת הנפש ההיא" ובמדבר פרק ט"ו פסוק ל"א "הכרת תכרת הנפש ההיא עונה בה". שוב פעם, הכרת בעולם הזה, הכרת לעולם הבא.

1:00:18יקרה באמת הגמרא גם במסכת סנהדרין צ"ט עמוד א' אמרו: כתיב "כי דבר ה' בזה ואת מצוותו הפר הכרת תכרת הנפש ההיא", זה המפר ברית בשר, שאין לו חלק לעולם הבא, שהוא מבזה את קודשי השם. הרמב"ם מפרש בפירוש המשניות לרמב"ם אומר שבן אדם כן עשה ברית אבל מתבייש בזה. המושך את עורלתו כדי לחסות את המילה והעושה כן כדי לבזות את המצוות הוא מתבייש בזה שהוא מעול. מפרש בפירוש המשניות לרמב"ם אומר שבן אדם כן עשה ברית אבל מתבייש בזה. המושך את עורלתו כדי לחסות את המילה, והעושה כן כדי לבזות את המצווה - הוא מתבייש בזה שהוא מעול עכשיו, אדם שמפר את הברית שבינינו לבין הקדוש ברוך הוא, אז במה אתה נכנס לעם ישראל? במה אתה מכניס את עצמך לתוך כלל ישראל? אפילו את הברית הזאת שהקב"ה חתם בבשרנו ועל בריתך שחתמת בבשרנו? אין. הגמרא במסכת עירובין דף י"ט עמוד א' כותבת שאברהם אבינו מוציא את פושעי ישראל.

1:01:40אפילו את הברית הזאת שהקב"ה חתם בבשרנו ועל בריתך שחתמת בבשרנו? אין. הגמרא במסכת עירובין בדף י"ט עמוד א' כותבת שאברהם אבינו מוציא את פושעי ישראל. חוץ מאדם יהודי שבא על הגויה, שנמשך את עורלתו ואהבהם, אבינו, לא מזהה אותו. הוא אומר, מי אמר שהוא יהודי? אז בא בן אדם, והוא בעצמו מושך בעורלתו. הוא בעצמו מגיע ומבזה את המילה. לצערנו, היום יש אגודות שנלחמות במה? מברית המילה. מה אתם משוגעים? מה אתם עושים לילד? מי הוא בכלל? שגדול? שהחליט? באמת, ה'בן איש חי' כותב טענה הפוכה. הוא אומר, בן אדם שמלו אותו כשהוא קטן, איזה שכר יש לו על זה שמלו אותו? אף אחד לא שאל אותו. הוא אומר, לכן אם הוא גדול והוא מתבייש ביהדות שלו,

1:02:55אז גם אין לו שכר על המילה. אם הוא לא מתבייש ביהדות שלו, אז יש לו שכר על המילה. לכן הוא אומר, שמי שמגדל פאות ארוכות, זה סימן שהוא לא מתבייש ביהדות שלו. אני יהודי, אומר, אין אומה ולשון שיש לה פאות בשתי הצדדים. זה אומר, ואדם שחותך את הפאות, זה סימן שהוא מתבייש גם במילה. אז באמת גם לא מגיע לו שכר על המילה. עד כדי כך. וצערנו יש לנו היום אנשים טיפשים, מאבדים את החיים שלהם בעולם הזה ובעולם הבא. על כלום. לא, לא רוצים לעשות ברית מילה, לא רוצים זה, לא רוצים. על מילה שמסרו אבותינו את נפשם, אם זה ברוסיה הסובייטית ואם זה בשואה. הסיפור הידוע על האישה הזאת, שפעם אחת, איזה קצין נאצי רואה אישה שהולכת ממקום למקום, ומה היא מבקשת? סכין, תנו לי סכין, תנו לי סכין.

1:03:56הנאצי היה בטוח שהיא רוצה להתאבד. אמר, "בוא נתענג, נראה אישה יהודייה הורגת את עצמה." היא לקחה סכין, רצה לאיזה חבילת סמרטוטים שהייתה שם, הוציאה תינוק, ברכה על המילה וחתכה. ואמרה, "הקדוש ברוך הוא, עכשיו בורא עולם, אנחנו מוכנים למות על קדושת שמך, שהבן שלי יהודי." מסרו את הנפש על קדושת השם. המפר בריתו של אברהם אבינו, עליו השלום. אדם שעושה את זה, בר מינן לבוא לשמיים. כן, אבל אני למדתי. מה למדת? מה למדת? מה אתה מבלבל במוח? למדת תורה, ברית לא עשית. א' ב' של יהדות לא עשית. אבל אני יודע את המסכת הזאת, אני כתבתי ספר. לך אתה והספר שלך! יש לך עדנו תשע בגיהנום. עזוב אותנו, מה אתה? את המינימום אתה לא עושה.

1:04:58ורבה פעמים, לצערנו, אנשים מגיעים לנקודה כזאת שהדבר היחיד שנשאר להם זה ברית מילה. לא שומרים כלום, לא שבת, לא כיפור, לא טהרה, רק ברית מילה. ומכיוון שזה מחייב אותם, למה? כי אתה אומר לו, למה אתה שומר ברית? למה אתה עושה לילד שלך ברית? מה, אתה משוגע? או כי כתוב בתורה, אז גם שבת כתוב, גם כשרות, גם טהרה. אז הוא אומר, אתה יודע מה, גם ברית אני לא אעשה. והוא מנתק את הקשר האחרון שלו עם עולם התורה, עם התורה עצמה. הדבר האחרון זה מגלה פנים בתורה שלא כהלכה. יש הרבה פרטים מה זה מגלה פנים בתורה שלא כהלכה. הגמרא בסנהדרין, בצדקתת עמוד ב', אומרת שבכלל זה אדם שאומר מה הרבנים האלה, הכוללים, האברכים האלה, מה אנחנו מרוויחים מהם? מה הם תורמים למדינה? מה הם עושים? עזוב אותך. הם לומדים לעצמם, מתירים לעצמם. זה לנו...

1:06:08לא שווים כלום. והנה הפסוק, בבראשית י"ח כ"ב, כשאברהם אבינו מתפלל ואומר לקדוש ברוך הוא, אם יהיו בסדום חמישים צדיקים. מה אומר הכתוב? וַיֹּאמֶר ה' אִם אֶמְצָא בְסְדֹם חֲמִשִּׁים צַדִּיקִים בְּתוֹךְ הָעִיר וְנָשָׂאתִי לְכָל הַמָּקוֹם בַּעֲבוּרָם. חמישים צדיקים יכפרו על כל הזוועה של סדום, על כל התועבות, על כל הטינופות. אז כל האנשים הבהמות האלה, המהלכים על שתיים, כל אלה שמתנהגים בגסות, מי יכפר עליהם? מי גורם שהקב"ה לא יחריב את העולם? מי? תלמידי חכמים. מה הם באים, הטיפשים המטופשים האלה, באים ואומרים לו, מה הם עושים שם בכל אלה עם חממי כיסאות, עם חממי ספסלים? הגמרא במגילה דווקא דף ל"ב עמוד א' כותבת, דוגמה נוספת, אדם שמפרש פסוקים לא לפי המסורת המקובלת. כשבן אדם סתם דורש דרשות של דופי, כן נראה לי, לא נראה לי, ממציא המצאות, ממציא חידושים, עבירות שמדאורייתא אומר עליהם, או בדור שלנו כבר מותר.

1:07:27יש יותר לנסוע בשבת לבית הכנסת, יש יותר להיות בן אדם פרוץ ולחיות עם גבר, עם גבר, אישה עם אישה וכל השטויות שהאנשים, כדי להיות פופולריים, מקשקשים ומבלבלים במוח בשם התורה. פירוש נוסף מובא בירושלמי בפאה, פרק א' הלכה א'. מגלה פנים בתורה שלא כהלכה, מגלה פנים הכוונה שהוא עז פנים בחוצפה לעבור על דברי תורה בפרהסיה. הוא לא מתבייש, הבן אדם. יש פה סכנה עד כדי כך. שם רואים אם בן אדם מחלל שבת בפרהסיה, אבל כשמגיע רב, הוא לא נוסע בפניו, אז הוא לא נחשב שהוא יצא מכלל עם ישראל. ואם הוא יצא מכלל עם ישראל, אסור לחלל עליו שבת. זה לא עושה כלום. מלווים לו בריבית, הכל כמו גוי. זה לא אומר שהוא פטור מהמצוות, מכל המצוות האחרות. היחס שלנו כלפיו. מקבל דום, לב ושבת, תמות. מה אתה רוצה? כזה כך. אבל אם הוא לפחות נוהג כבוד, מתבייש מרב, אבל אדם שהוא עז פנים בחוצפה לעבור על דברי תורה, עליהם אומר הכתוב, והנפש אשר תעשה ביד רמה. מה זה והנפש אשר תעשה ביד רמה? יש אדם שהוא לא עושה עבירות בבית שלו, לא בפרהסיה. זה הכוונה, מחלל שבת בפרהסיה.

1:08:52אז שמה כתוב במדבר, פרשת שלח, פרק ט"ו פסוק ל', כתוב: "והנפש אשר תעשה ביד רמה... וזה הסמכה לפסוק הבא: כי דבר ה' בזה ואת מצוותו הפר, הכרת תיכרת הנפש ההיא". אבל מה? הירושלמי בפאה, בפרק א' הלכה א' כותב, כל הדברים הללו שאמרנו, במה מדובר? אם הוא כבר עשה תשובה, אין לך דבר שעומד בפני בעלי תשובה. אלא בשלא עשה תשובה ומת בייסורים. קיבל ייסורים, קיבל מכות, קיבל ייסורים, קיבל, קיבל, קיבל, קיבל, קיבל. אבל לא חזר בתשובה. שאין הייסורים אם אמיתם הם מרככים בלא תשובה. בן אדם, לפעמים הקדוש ברוך הוא נותן לו ייסורים. חולם. לא מפשפש. לא בודק. למה? או, זה היה מקרה. או, זה היה...

1:10:21סתם, זה לא היה אמיתי. או ניצלתי ברגע האחרון, או השם שומר עליי. השם רוצה שתתעורר. בכלל הדברים הללו, שאמרנו שהמגלה פנים בתורה שלא כהלכה שהגמרא בסנהדרין דורשת את זה על אלו שמבזים תלמידי חכמים. יש מעשה עם רבי אלעזר המודעי בעצמו. רבי אלעזר המודעי הרי היה בתקופת החורבן, גם תלמידו של רבי עקיבא. הוא היה גם דור אחרי החורבן, והמודעי זה היה רע קרובה לירושלים. שאומרים שהמגלה פנים בתורה שלא כהלכה, שהגמרא בסנהדרין דורשת את זה על אלו שמבזים תלמידי חכמים. יש מעשה עם רבי אלעזר המודעי בעצמו. רבי אלעזר המודעי הרי היה בתקופת החורבן, גם תלמידו של רבי עקיבא. הוא היה גם דור אחרי החורבן, והמודעי זה היה מקום קרוב לירושלים. במסכת פסחים דף ג' עמוד ב', משמע משם שהיה מירושלים מעלה חמש עשרה מיל, בערך חמש עשרה קילומטר. ובמדרש איכה רבה, פרשה ב', פסקה ד',

1:11:41ויש עוד כמה מקומות שמובא המעשה הזה. הרשב"ץ מביא את זה למשנה הזאת. הוא מביא שרבי אלעזר המודעי הזה היה קודש קודשים בעת החורבן. הוא כל הזמן היה מתפלל בכל יום שלא תיבקע העיר ולא תימסר ביד אדריאנוס קיסר. הגיע כותי אחד ואמר לקיסר: כל זמן שרבי אלעזר קיים אין סיכוי שאתה מגיע ומנצח. היהודי הזה שיושב בבית המדרש, הקוטי הבין, הוא יותר טוב מכל החיילים שלך. הלך אותו קוטי ואמר לקיסר, אני אסדר לך איך תצליח. איך? יש לי תוכנית. נכנס דרך הביוב של העיר, לעיר, והלך לרבי אלעזר. לחש לו באוזן משהו, רבי אלעזר לא שמע, כי הוא היה עוסק בתפילתו.

1:12:42בבר קוזיבה. הלכו ואמרו לבר כוכבא שהוא היה המלך בירושלים. המלך בביתו בירושלים. אמרו לו שאיזה מרגל אחד קוטי נכנס, לחש משהו לרבי אלעזר. אמר להם: לכו תתפסו אותו. תפסו את הקוטי. אמר לו בר כוכבא: תגיד לי מה אמרת לרבי אלעזר? הוא נמצא, רשע מרושע הזה. אמר לו, הקיסר שלחני אליו, כי הוא אמר לו שייתן לו את העיר. רבי אלעזר אמר לו שייתן לו את העיר. אז הוא שלח אותי אליו. הלך בר כוכבא, שאל את רבי אלעזר, מה אמרת לו? אמרת לו, הוא אמר לו, לא יודע, הוא לא דיבר איתי בכלל. כל השקוע בתפילה, הוא לא שם לב. מיד נתמלא בר כוכבא כעס, בעט בו באגרופו ומת. בר כוכבא היה גיבור אדיר, היה עוצר אבנים בליסטרעות כמו קוצים בידיים שלו. נתן לו בעיטה אחת באגרופו ומת. מיד נמסרה העיר ביד הקיסר. ועל זה נאמר בזכריה י"א י"ז, הוי רועה האליל עוזבי הצאן, חרב על זרועו ועל עין ימינו, זרועו יבוש תיבש ועין ימינו כהה תכהה.

1:14:03אתה בר כוכבא עם כל הכוח שלך, בסוף בר כוכבא מת, מבר כוכבא, הוא נהיה בר כוזיבא. בהתחלה אמרו עליו "דרך כוכב מיעקב", אחר כך בר כוזיבא. מה זה בר כוזיבא? הכזיב. למה הכזיב? הקדוש ברוך הוא הרג אותו. למה? אתה באת ונגעת בעיניהם של ישראל. אתה באת ו... את מי קטעת? את רבי אלעזר המודעי? גמרת את הקריירה שלך. באמת הגמרא בירושלמי בתענית פרק ד' הלכה ה' כותבת שרבי עקיבא, כשהיה רואה את בר כוכבא, היה אומר, זה מלך המשיח. והרגו שם מיליונים שנכנסו, מיליונים. למה? מי יגן על כל המיליונים? אותו רבי אלעזר המודעי. התמים, השקט, בבית המדרש. מה יענו לנו רבנן? הם מחיים אתכם. זה אחד מהפירושים של מגלה פנים בתורה שלא כהלכה שרבי אלעזר המודעי בעצמו דורש. ועל זה מסיימת המשנה. אף על פי שיש בידו תורה ומעשים טובים, אין לו חלק לעולם הבא. אל תחשוב, בן אדם יחשוב, אוי, יש בידי תורה ומעשים טובים, אני יכול לעשות מה שאני רוצה. שום דבר.

1:15:04למה? מי ייגן על כל המיליונים? אותו רבי אלעזר המודעי. התמים, השקט, בבית המדרש. מה יענו לנו רבנן? הם מחיים אתכם. זה אחד מהפירושים של מגלה פנים בתורה שלא כהלכה, שרבי אלעזר המודעי בעצמו דורש. ועל זה מסיים את המשנה: אף על פי שיש בידו תורה ומעשים טובים, אין לו חלק לעולם הבא. אל תחשוב, בן אדם יחשוב, אוי, יש בידי תורה ומעשים טובים, אני יכול לעשות מה שאני רוצה. שום דבר. אין לו חלק לעולם הבא. למה? כי אתה עברת על דברים עקרוניים שהעונש שלהם הוא כל כך חמור, שלא יעזרו לך כל הדברים הללו. אגב, נגיד, מה שמובא בגמרא, זה מובא גם במסכתות קטנות, במסכת קלה, בפרק א' הלכה ט"ו. וגם בקלה רבתי, פרק א' הלכה ט'. וגם בברכות דף סא עמוד א', וגם בעירובין, בדף יח עמוד ב', בסנהדרין דף ד עמוד ב', ועוד כמה מקומות, שאדם שעובר,

1:16:35על עניינים של צניעות עם אשת איש, לא מנקה מדינה של גיהינום אפילו למד תורה ועשה מעשים טובים כמו משה רבנו. אז יש בה כמה מקומות שכתוב שמספיק שאדם מרצה מהות לאישה מידו לידה כדי להסתכל בה. בא לתת לה כסף כדי להסתכל בה - פרוץ. ויש מקומות שאומרים שאם הוא חטא חלילה באשת איש. זה מה שהגמרא במסכת פסחים דף פ"ד עמוד ב' כותבת: "כל הבא על השפחה אפילו יש בו תורה ומעשים טובים כעבוד אברהם אבינו לא ינקה מדינה של גיהנם". היה כמו אברהם אבינו, הוא הכל עשה. אוי ואבוי. כמובן שוב פעם, כמו דברי הירושלמי, כל זה בלי תשובה. אבל אם תשובה, אין לאחד דבר הננעל בפני התשובה. אז לכן, מורי ורבותיי, כל אחד ואחד, ישים לב לדברים הללו, שלא יחלל דברים קדושים. היום אין לנו קרבנות,

1:17:35אבל על שפילה במקום קורבנות. לא לבזות דברים של קודש. לא לבזות דברים של מועדות. על שטויות בן אדם יכול לפספס את עולמו. כבוד החברים, שלא להלבין את חברו בערבים. לא לאפר את הברית, את הקשר הישיר שיש לנו עם בורא עולם. וחלילה, לא להמציא פירושים ודברים ולגלות פסקים בתורה שלא כהלכה, כי העונש על זה, אחריתו עדה עובד. שם מזקנו, להגדיל תורה ולהאדירה, ולעשות את כל ציווי חז"ל, וחלילה להיזהר מאוד במיוחד מלגלות פנים בתורה שלא כהלכה, מכאן ירצה.