פרשת ויגש מעלת היסורים ועשרת הרוגי מלכות

0:01בעזרת השם נעשה ונצליח. היום נלמד כמה רעיונות על פרשת השבוע, פרשת ויגש. בעזרת השם, אחד הרעיונות הגדולים שצריך לעורר אותנו בפרשות האלה הוא, אם נשים לב, נראה שבעצם יוסף כביכול בא ומתעלל באחיו. הוא מכביד עליהם בגבייה, מכביד עליהם את הכסף, לוקח את שמעון, שם אותו בבית הסוהר, תביאו את בנימין, לוקח, מחזיר, לוקח את בנימין. למה כל הדבר הזה? למה כל הבלגן הזה? אז האור החיים הקדוש בפרשת מקץ, בפרק מ"ד פסוק א' וב', הוא כותב שכל הבלגן הזה בעצם היה מכמה סיבות. אחת הסיבות הייתה בשביל לכפר להם. מקביל להם גביה, מקביל להם את הכסף, לוקח את שמעון, שם אותו בבית צוהר, תביאו את בנימין, לוקח, מחזיר, לוקח את בנימין. למה כל הדבר הזה? למה כל הבלגן הזה? אז האור החיים הקדוש בפרשת מקץ, בפרק מ"ד פסוק א' ב', הוא כותב שכל הבלגן הזה בעצם היה מכמה סיבות. אחת הסיבות היתה בשביל לכפר להם. בשביל לכפר להם על העוון של המכירה. הם עשו מכירה, צריך לכפר להם על העוון. אז אסף אמר, אני אעשה להם קצת כפרת עוונות, כדי שיתכפר להם העוון החמור הזה. אבל, מכאן יש שאלה גדולה. השאלה בזה היא בעצם, מה שמובא באוצר המדרשים, אייזנשטיין, עשרת הרוגי מלכות. יש מדרש, עשרת הרוגי מלכות,

1:28שם מובא שהקיסר של רומי התחיל ללמוד את התורה והיה לומד עד שהגיע לפרשת משפטים. הוא הגיע לפסוק "וגונב איש ומכרו" והחליט למלא את כל הארמון שלו במנהיגים ושלח לקרוא לעשרה חכמי ישראל. ובאו לפניו והושיב אותם בקתדראות של זהב. אמר להם: "עומק הדין יש לי לשאול מכם. אני רוצה לשאול אתכם שאלה בלימוד שלמדתי, אני רוצה לשאול שאלה ותעלו לי את האמת." אמרו לו: "תגיד." אמר להם: "מי שגנב איש מאחיו של בני ישראל, כלומר, אחד מאחיו של בני ישראל, אחד מהאחים שלו מעם ישראל, והתאמר בו ומכרו, מה דינו?" אמרו לו: "מות יומת." אמר להם, אם כן, אתם, העשרה החכמים האלה, חייבים איתה. למה? על מכירת יוסף. הוא אומר, אם השבטים היו בחיים, הייתי דן אותם, הייתי הורג אותם. אבל הם לא בחיים. אז אתם תישאו עוון אבותיכם. אמרו לו, תן לנו זמן שלושה ימים. אם נמצא זכות על עצמנו, מוטב. ואם לאו, תשמע מה שאנחנו אומרים לך. עשה בנו מה שתחפוץ. מה שתרצה.

2:57ונתפייס להם לדבר זה, הסכים להם לחכות שלושה ימים. יצאו מלפניו והלכו לרבי ישמעאל כהן גדול, שיזכיר את השם הגדול בכוונה, את שם השם המפורש, ויעלה לרקיע ויחקור אם נגזרה גזירה מאת השם יתברך. אומר המדרש, מיד טיהר רבי ישמעאל את עצמו בטבילה ובקידושין, ונתעטף בטלית ותפילין, והזכיר שם השם המפורש בפירושו. מיד נשאו הרוח והביאו למעלה עד הרקיע השישי ופגע בו גבריאל המלאך. אמר שם קדוש, שם השם המפורש, אף הגיע אל הרקיע. איך שפגש אותו המלאך גבריאל, אמר לו, אתה הוא ישמעאל, שבורא עולם משתבח בך בכל יום, שיש לו עבד בארץ שדומה לו? אמר לו, כן, זה אני. אמר לו, למה עלית לכאן? אמר לו, לפי שמלכות הרשעה גזרה גזרה עלינו, לאבד ממנו עשרה חכמי ישראל. ועליתי לדעת האם זו גזרה מאת הקדוש ברוך הוא, או שזה לא נפסק. אמר לו, גבריאל, רגע, ואם זה לא נפסק, זו גזרה אבל זה לא נפסק, איך תוכל לבטל אותה? אתה בשר ודם, איך אתה תוכל להיכנס פה לבטל? אמר לו, אני יכול לבטל אותה בשם הקדוש, של הקדוש ברוך הוא שאני יודע.

4:26מיד נענה גבריאל ואמר, אשריכם בני אברהם, יצחק ויעקב, שגילה לכם מה שלא גילה למלאכי השרת. אתה צודק, אתה תוכל לבטל. אז הוא שאל אותו, האם זו גזירה או לא? אמר לו גבריאל: ישמעאל בני, חי נפשך, אני נשבע. שכך שמעתי מאחורי הפרגוד שהשרה חכמי ישראל נמסרו להריגה ביד מלכות הרשעה. אמר לו רבי ישמעאל: למה? אמר לו: על מכירת יוסף שמכרו אחיו. אמר לו רבי ישמעאל: לא מצא הקדוש ברוך הוא פריעה במכירתו אלא בנו? רק אנחנו כאילו פה בתמונה? כמה זמן עבר ממכירת יוסף? אמר לו רבי ישמעאל

5:26שמידת הדין מקטרגת בכל יום לפני הקדוש ברוך הוא ואומרת: "כלום כתבת בתורתך אות אחת לבטלה? הרי השבטים שמכרו את יוסף ולא פורעת עדיין מהם ומזרעם. לפיכך נגזרה גזירה על עשרה חכמי ישראל. ומיום שמכרו השבטים את יוסף לא מצא הקדוש ברוך הוא בדור אחד עשרה צדיקים וחסידים כמו השבטים. לכן אין ברירה." הקדוש ברוך הוא פורע מכם. אבל אגיד לך את האמת, אומר גבריאל, כיוון שראה סמאל, זה היה בעצם השטן, סמאל הרשע שביקש מהקדוש ברוך הוא לחתום את החתימה, למסור עשרה צדיקים בעד מנחות הרשעה, שמח שמחה גדולה. זהו, עכשיו אני אובס. אני אובס, אני הולך לשלוט על כל הצדיקים האלה. והיה מתפאר ואומר, ניצחתי את מיכאל השר, ניצחתי את מיכאל שר ישראל. מיד חרה אף הקדוש ברוך הוא על השטן ואמר לו: "אוי שטן! או שתוותר על הכתרוג הזה, או שאם לא תוותר, תקבל על עצמך שבזמן העתיד לבוא יהיו לך שישה חודשים של נגע צרעת, צהבת, בערת, ירקון, שחין רע ואיסורים על האדם ועל הבהמה ועל כל העם."

6:54כל העם של רומי, של אדום, שלפני ביאת הגאולה, יהיה בזוועות נוראות, עד כדי כך שיבוא בן אדם ויגיד, "לוקח סנט אחד, תמכור לי את כל רומי, את כל אדום, כל ארצות הברית." בן אדם יגיד, "אין לי מה לעשות עם סנט אחד, לא שווה כל ארצות הברית אפילו סנט אחד." כל ממלכת אדום לא שווה סנט אחד. אמר השטן, "אני מוכן לקבל את זה, העיקר שאני אשלוט על חכמי ישראל." שהם ימותו מהעולם, שלא יהיה עוד תורה בעולם. כיוון ששמע רבי ישמעאל כך, נתקעה דעתו, אמר: בסדר, אם זו גזירה מהקדוש ברוך הוא, אין בעיה. והלך והיה מטייל בשמיים, בן אדם, בשר ודם, מטייל. וראה שם מזבח שמקריבים עליו כל יום נפשות של צדיקים. ירד וחזר לחבריו, ואמר להם: נגזרה גזירה, ונכתב ונחתם. והיו יושבים זוגות זוגות, רבי ישמעאל ורבן שמעון בן גמליאל, רבי עקיבא ורבי חנינא בן תרדיון, רבי אלעזר בן שמוע ורבי ישבב הסופר, רבי חנינא בן חכיני ורבי יהודה בן בבא, רבי חוצפית התורגמן ורבי יהודה בן דמא. כל החמישה זוגות של גדולי התנאים, גדולי התנאים שאי אפשר להבין מי הם. הם באו וישבו...

8:25ביחד כשהם ישבו ביחד הם בעצם התכוננו להריגה שלהם. כשהם התכוננו להריגה שלהם, איך מתכוננים להריגה? הרי אלה אנשים שהם בעצם שקולים כנגד השבטים הקדושים. נכנס הקיסר וכל גדולי רומי אחריו. אמר להם: מי יארג תחילה? מי הראשון שרוצה למות? ענה רבן שמעון בן גמליאל, שים לב, אני נשיא בן נשיא מזרעו של דוד מלך ישראל, אני אֵהָרֵג תחילה. אני לא רוצה לראות אותם נהרגים לפניי. אני מוכן להיות הראשון. ענה לו רבי ישמעאל כהן גדול, אני כהן גדול בן כהן גדול מזרעו של אהרון הכהן. אני אֵהָרֵג תחילה ועל ידי במיטת חבריי. שני גדולי הדור, אבל מה הם רבים? מי עמוד ראשון? העיקר שלא לראות השני סובל. אמר הקיסר: "זה אומר אני אערוק תחילה וזה אומר אני אערוק תחילה. בוא נעשה גורל." הפילו גורל ויצא על רבן שמעון בן גמליאל, וציווה הקיסר לחתוך את ראשו על המקום. חתכו את ראשו ונטלו אחר כך את רבי ישמעאל כהן גדול בן אלישע. שם אותו על הברכיים שלו וצבח עליו ואמר: "אוי, זו תורה וזו שכרה? הלשון שהייתה מבהרת את התורה בשבעים לשונות, איך אתה לוחכת את האפר?"

9:53והיה מתאונן ובוכה על רבן שמעון בן גמליאל. אמר לו הקיסר, מה זה, מה אתה זקן שאתה בוכה על חבריך? תבכה על עצמך, עוד מעט אתה הולך איתו. אמר לו רבי ישמעאל, אני בוכה על עצמי, שחברי גדול ממני בתורה ובחכמה, ועל שקדמני בישיבה של מעלה, שהוא מת לפניי. עוד הוא מדבר ומתאונן ובוכה, נשקפה בתו של הקיסר בעד החלון. הבת של הקיסר הסתכלה בחלון וראתה את רבי ישמעאל. איזה יופי, היה לו משהו מבהיל. צעקה להביע, אמרה לו: "בקשה אחת, אני יכולה?" אמר לה: "ביתי, כל מה שתבקשי אני אעשה, חוץ מלוותר להם על העונש." אמרה לו: "רק לא תוותר, אני רוצה את רבי ישמעאל כהן גדול. תסתכל, זה יפה, אני רוצה אותו." אמר לה: "אני כבר נשבעתי שאני אורג אותם." אז אמרה לו: "טוב, אז אם אתה יכול, אני רוצה את הדמות שלו." אמר, אין בעיה. הלך וקרא לרופאים וציווה להפשיט את עור פניו, לחתוך אותו חי, את כל הגוף, את כל עור הפנים, כדי שישאר הצורה שלו. וכיוון שהגיע למקום תפילין, צעק צעקה גדולה ומרה ונזדעזעו שמיים וארץ. צעק פעם שנייה ונזדעזע כיסא הכבוד.

11:08אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: "צדיק זה שהראית לו כל גנזי עולם, עליונים ותחתונים, ייהרג במיתה כזו על ידי הרשע הזה? זו תורה וזו שכרה?" אמר להם: "הניחו לו שתעמוד זכותו לדורות שלאחריו." אמר הקדוש ברוך הוא: "מה אעשה לבני? גזירה היא ואין מי שיפר אותה. יש גזירה על השבטים, ורק הם יכולים לסתום את פי המקטרג." יצאה בת קול ואמרה: "אם..." אתה, רבי ישמעאל, תצעק עוד פעם אחת ואני הופך את כל העולם לתוהו ובוהו. וכששמע רבי ישמעאל כך, שתק. אמר לו הקיסר, כשהתחלנו לחתוך לך את הפנים, לא צעקת. כלום, לא כואב לך כאילו? הגענו לך לפה, לקודקוד, למוח, פתאום כואב לך? אמר רבי ישמעאל, אני לא בוכה על הכאבים שלי. אני בוכה על זה שאני מאבד עכשיו את מצוות תפילין.

12:09אמר לו הקיסר, עדיין אתה בוטח באלוהיך? תסתכל מה הוא עושה לך, תסתכל מה הוא עושה לך. זה האלוקים שלך, נכון? איפה הוא? אמר לו, "הן יקטלני לא איחל." אפילו הקדוש ברוך הוא יבוא, יערעו אירותי. מיד יצאה נשמתו של רבי ישמעאל. מת, מיתה משונה. ואחריו הוציאו את רבי עקיבא, רבי עקיבא בן יוסף, הדורש כתרי אותיות ומגלה פנים בתורה כמו שנמסרו למשה מסיני. איך שבאו להרוג אותו, בא מכתב לקיסר שמלך הרב התחיל לעשות מרד. אז הוא אמר, שימו את רבי עקיבא בבית האסורים. וכשחזר מהמלחמה, ציווה להוציאו והתחילו לסרוק את בשרו של רבי עקיבא במסרקות של ברזל. חתיכות חתיכות. מה רבי עקיבא עושה? חותכים לו את הגוף בצורה... אי אפשר להבין איזו צורה. מה רבי עקיבא עושה באותן שניות? הוא אומר פסוק בפרשת האזינו, פרק ל"ב פסוק ד': "הצור תמים פועלו, כי כל דרכיו משפט, א-ל אמונה ואין עוול, צדיק וישר הוא". נגמר "א-ל אמונה ואין עוול", הכל בסדר. כל חתיכה שחותכים אותו בבשר, הוא אומר את הפסוק הזה עד שרבי עקיבא מת. יצאה בת קול ואמרה: "אשריך רבי עקיבא".

13:35שהיית צדיק וישר ויצאה נשמתך בצדיק וישר כי מה הוא אמר: "א-ל אמונה ואין עוול, צדיק וישר הוא." ואז יצאה נשמתו. וכתוב שהמלאכי השרת בכו עליו. כתוב דברים מזעזעים על רבי עקיבא, על הפטירה של רבי עקיבא. אליהו הנביא קבר אותו, דרך אגב (בסוגריים), זה דרגות של תנא, אבל היה לפני כ... 40 שנה, 50 שנה, האדמו"ר מצאנז קודם, אבא של האדמו"ר מצאנז היום, כשהוא היה בשואה והנאצים ימ"ש היו מתעללים בהם בצורה נוראה. צורה נוראה. אחד הדברים הנוראים שהנאצים אמרו ליהודים שהם צריכים. זה היה מקום, הר כזה גבוה עם המון המון מדרגות. והמדרגות, כל מדרגה, הרוחב שלה היה פחות מ-10 סנטימטר. והיו שם 500-600 מדרגות, והם היו צריכים לסחוב עליהם, על הגוף שלהם, 50 קילו של אבנים ודברים, ולעלות את כל ההר ולרדת במהירות, לפנות את כל האבנים ממקום למקום. הם היו בתורנות אחד אחרי השני, והרבה מהם עצמם שקלו 40 קילו.

15:00להרים חמישים קילו בכזה מאמץ, הם היו מתגלגלים ומתרסקים על הסלעים למטה. והאדמו"ר מצאנז עשה את זה עם כמה אנשים, ואחד האנשים שהיה איתו אמר, הוא שמע אותו כל פעם ממלמל. הוא אמר, מה הוא ממלמל האיש הזה? מה הוא ממלמל? עד שהוא קירב את האוזן, ואז הוא שמע שהוא אומר, האדמו"ר מצאנז, בזוועות האלה, את הפסוק בפרשת כי תבוא, פרק הפחד פסוק במזין. תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל, ועבדת את אויביך אשר ישלח ה' בך, ברעב ובצמא ובעירום ובחוסר כל. בן אדם נמצא במחנות, מתעללים בו, אנשים מתרסקים מימין ומשמאל, הוא בסכנה כל שנייה למות, הוא שוקל ארבעים קילו, וזה מה שהוא אומר. וזה לא טענה. נמשיך בסיפור מה קרה עם עשרת הרוגי מלכות. אחריו הוציאו את רבי חנינא בן תרדיון. אמרו עליו על רבי חנינא בן תרדיון שהיה נעים בפני הקדוש ברוך הוא והאדם. ומעולם הוא לא הקפיד על אדם. לא עלתה קללת חברו על שפתו. וכשציווה הקיסר ברומי שלא ללמוד תורה, הלך רבי חנינא בן תרדיון והחליט ללמוד תורה. בא הקיסר וציווה לקורחו בספר תורה ולשרפו.

16:31אבל הם לא רצו שהוא ימות מהר. מה הם עשו? לקחו ספוגים של צמר עם מים ושמו לו על הלב כדי שהלב לא יפסיק לעבוד. שהלב יישאר חי והוא ירגיש את השריפה. והתלמידים שלו היו עומדים ובוכים. אומרים לו: "רבנו, מה אתה רואה?" אמר להם: "אני רואה גבילים נשרפים ואותיות פורחות." ואז, רבי חנינא בן תרדיון מתחיל לבכות. אמרו לו תלמידיו, למה אתה בוכה? מה זה למה אתה בוכה? שורפים אותי, מה זה למה אתה בוכה? אתה רואה בן אדם שורפים אותו חי, אתה שואל לו, רגע, למה אתה בוכה? מה כואב לך? זה מה שיש לך לשאול? אבל תלמידיו ידעו שבאמת הוא לא בוכה על הכאבים. אמר להם, אם אני לבדי נשרף, לא היה דבר קשה לי, מה אכפת לי אני? עכשיו אני נשרף וספר תורה עימי, ועל זה אני בוכה, על ספר התורה.

17:31טוב? אז היה שם השומר, אמר לו, רבי, אתה רוצה להגיע לישיבה של מעלה מהר, נכון? אתה רוצה להגיע לשם. אבל הספוג עם הצמר, הספוג במים, מעכב אותך. מעכב להוציא את הנשמה. אם אני מוריד לך את הספוג הזה, ומרבה את האש שתישרף מהר, אתה מכניס אותי לחיי העולם הבא? אמר לו, כן. תשבע לי? נשבע לו. מיד? הרבה אקוסטינר, זה השומר, את השלבת והספוגים, ונתן את הספוגים ויצאה נשמתו, וגם הוא קפץ לכבשן האש ונשרף. יצאה בת קול ואמרה רבי חנינא בן תרדיון, ואקוסטינר מוזמנים לחיי העולם הבא. אחרי זה בתמי הוציאו את רבי יהודה בן בבא. רבי יהודה בן בבא אומר המדרש עליו שהוא לא טעם טעם שינה אלא כשנת הסוס, כלומר אולי ישן יותר מחצי שעה רצוף מגיל שמונה עשרה עד גיל שמונים. והוציאו להרג ביום שישי, וביום שישי מתשע שעות ולמעלה עוד לפני שנכנסה שבת. אמר להם, אתם יכולים לחכות לי? אני יכול לזכות בעוד מצווה אחת לפני שאני עוזב את העולם.

19:00אמר לו הקיסר, תגיד לי, אתה עדיין מאמין שיש כוח באלוקים שלך שאתה בוטח עליו? אני אוכל להרוג אותך, מה אתה עוד מצווה? אמר לו, גדול אדוננו ורב להושיע ולגדולתו אין חקר. אמר לו, אם יש בו כוח, למה לא יציל אותך ואת חבריך? אתה אומר שאתה מאמין, הוא גדול, נכון? למה הוא לא מציל אתכם? בוא נראה אותו, בוא נראה נגדי. אמר לו, אנו חייבים למלך גדול ונורא, והוא מסר אותנו ביד מלך כדי להעניש אותך אחר כך. עכשיו הוא לא אמר את התשובה הזאת ישר למלך, הוא אמר את זה לשליח של המלך. המלך קרא לו, אמר לו, תגיד לי, זה מה שאתה אמרת? אמר לו, כן. אמר לו, איזה חצופים אתם. על פתח מיטה אתם עומדים ועדיין אתם כאלה אזויים. תקנה, תבין שזהו, חס ושלום אין אלוקים. אמר לו רבי יהודה, אוי לך קיסר, רשע בן רשע. תבין, בן אדם בא, אומר לקיסר, המלך של רומי. הקב"ה ראה חורבן בית המקדש והריגת חסיד וצדיק ולא עשה כנעה לנקום...

20:03תראה איזה כוח יש לקדוש ברוך הוא. ואתה, כשר הזה, תקבל עונשים. אמרו לו תלמידיו: "רבנו, היה לך להכניף אותו, תתחנף אליו. מה אתה מכעיס אותו לפני? אולי יוותר לך, תתחנף." אמר להם: "וכי לא למדתם שכל המכניף לרשע סופו נופל בידיו? על המקום, אין כזה דבר. אני אגיד לו שהוא רשע, ואני אגיד לו שיקבל עונש, ואני אגיד לו שאנחנו מאמינים בהשם, ושהוא כלום." אמר לו, בחייך כשר, המתן לי עד שאקיים מצווה אחת בשבת שמיים, אני רוצה לעשות קידוש. אמר לו, עוד פעם אתה עם המצוות שלך. זה מה שאתה מחפש עכשיו? יש לי רגע. אמר לו, טוב, אתה כל כך רוצה, אני אתן לך, מסכים לך, תעשה קידוש. מיד התחיל בקידוש היום, ואמר, "ויכולו השמיים והארץ," והיה אומר בנעימות ובקול רם. אנשים לא הבינו מה אתה... כאילו אין כלום, שום דבר. כאילו עכשיו הוא יושב בבית, שולחן שבת. חלות, צלייתים, דגים, יום השישי. וכיוון שהגיע "אשר ברא אלוהים לעשות" לא יניחו לגמור, ומיד ציווה הקיסר להרגו, והרגו ויצאה נשמתו בשם אלוקים. אשר ברא אלוקים. הקיסר אמר: אל תתנו לו לגמור לעשות, ומיד הרגו. יצאה בת קול ואמרה: אשריך רבי יהודה שהיית דומה למלאך ויצאה נשמתך באלוקים. וציווה הקיסר וחתכו איברים איברים וישליכו לכלבים.

21:34ולא הוספד ולא נקבר. הוא עשה להספיד אותם. אחריו הוציאו את רבי יהודה בן דמא. מתי זה היה? בערב שבועות. ערב חג השבועות. הוא אמר, אתם יכולים לחכות עד הלילה? אמר לו, למה? אמר לו, אני רוצה לעשות קידוש של החג. אמר לו, עוד פעם, גם אתה משוגע? גם חושב כמו החברים שלך. אמר לו, תגיד לי, מה התורה שלך? מה השכר שאתה מקבל על התורה? אמר לו עליה אמר דוד המלך: "מה רב טובך אשר צפנת ליראיך." יש רב טוב בעולם הבא. אמר לו: "איזה שוטים אתם שאתם סוברים שיש עולם הבא." אז אמר לו רבי יהודה בן דמא: "אין שוטים בעולם כמוכם שקופרים באלוקים חיים. ואוי לך ואוי לבושתך ואוי לחרפתך כשתראה אותנו עם הקדוש ברוך הוא באורח חיים, ואתה יושב ושאול בתחתית, במדרגה התחתונה, המדור הכי גרוע בגיהנום. זה בגללך, מדור מיוחד בשלך."

22:35איך שהוא שמע את זה, הקיסר כבר לא אכל. פגעת לו באגו? מיד חרה אפו של הקיסר וציווה לקושרו בשערות ראשו לזנב הסוס ולמשוך אותו בכל רחבי רומי. ואחר כך ציווה לחתוך אותו איברים איברים. ובא אליהו הנביא ולקח את האיברים וקברם במערה. קברו אותו במערה ושמעו מתוך המערה קולות של בכי שלושים יום. באו ואמרו לקיסר, זה משהו שמימי, תפסיק להרוג אותם. קולות של בכי, מי בוכה שם? מלאכים. רוחות, שדים, אל תתעסק איתם. אמר להם, אם היה העולם נהפך לטוב עבורי, אני לא מוותר עד שאני אהרוג את כולם. היה שם אחד מהזקנים של הרומאים. אמר לו, אתה עושה טעות של החיים שלך. הקדוש ברוך הוא יעניש אותך.

23:36אמר לו: "ככה אתה אומר?" מיד חרה אפו של הקיסר על הזקן וציווה לחונקו. וכששמע הזקן כך, מהר ומל את עצמו. ומיד כשנחנק, הוא נעלם. הגופה שלו נעלמה. והקיסר חש חרדה גדולה ובכל זאת לא שוכך אפו ועוד ידו נטויה. מי הבא בתור שהוציאו? רבי חוצפית המתורגמן. אמרו עליו שהיה בן 130 שנה. וכשהוציאו אותו, היה יפה תואר ויפה מראה ודומה למלאך ה' צבאות. בואו ויגידו למלך את יופיו ואת שבחו ואמרו לו בחייך אדוני, תרחם על הזקן הזה. בן אדם בין 130, עזוב אותו. אמר הקיסר לרבי חוצפית, בן כמה אתה? אמר לו, אני בן 130 חוץ מיום אחד. היום זה יום ההולדת שלי. נו, מה אתה מבקש מתנה ליום ההולדת? אמר לו, תחכה שהיום ייגמר, שיהיה לי בדיוק 130, כי אני רוצה לעשות עוד מצווה אחת. איזו מצווה? יום לא, חג לא, שבת. או לא אני רוצה לקרוא קריאת שמע ערבית ושחרית ולהמליך עליי את השם הנורא הגדול והמיוחד. או לא, כשר תגידי, אתם כולכם משוגעים, כולכם משוגעים. זה מה שמפריע לכם לפני שאתם נפטרים? הוא רוצה קידוש שבת, הוא רוצה קידוש יום טוב, אתה עכשיו קריאת שמע? מה זה הדבר הזה? יש לו כוח להציל, בורא עולם יש לו כוח להציל אתכם. הוא כבר הזדקן, אני יכול, אני יותר חזק ממנו.

25:05בוא נראה אותו מתגבר עליי. כששמע רבי חוצפית כך את הגידופים של אותו רשע, קרע את בגדיו, התחיל לבכות. אמר לקיסר, אוי לך קיסר, מה תעשה ליום האחרון כשיפקוד השם יתברך על רומי ועל אלוהיכם? המלך התעצבן, אמר: "עד מתי אני אתווכח איתו? ישר, תהרגו אותו, תסקלו אותו ותתלו אותו." והמלך אמר, מכיוון שהוא זקן, מבוגר, אני מסכים, אותו תספדו, אותו תקברו. ואחריו הוציאו את רבי חנינא בן תרדיון, ואותו היום היה ערב שבת, וכל ימיו היה יושב בתענית. תשמעו, תשמעו, כל החיים שלו הוא צם, מגיל 12 עד גיל 95. לא אכל. כל היום תענית, בלילה טועם משהו, למחרת עוד פעם צום. אמרו לו תלמידיו, רבי, רצונך שתטעם משהו לפני שתהרג?

26:05אתה רוצה לאכול משהו לפני שאתה מת? אמר להם: עד עכשיו לא אכלתי כלום, עכשיו אתם אומרים לי ללכת לאכול ולשתות? אז יש בזה הסבר. מה הפשט? היו כאלה לפני שהיו הורגים אותם שהיו שותים יין כדי שלא ירגישו בצער ההריגה. אמרו לו: אולי אתה רוצה לטעום משהו, קצת יין, משהו חריף כדי להתמסטל כאילו ולא לשים לב. אמר: מה פתאום, אני רוצה לעשות קידוש. התחיל בקידוש: "ויכולו השמיים והארץ..." עד "ויקדש אותו". ולא יניחו לגמור עד שיארגו. יצתה בת קול ואמרה, אשריך רבי חנינא שהיית קדוש, ויצאה נשמתך בקדושה. בטבעת ויקדש. אחריו הוציאו את רבי ישבב הסופר. בן כמה הוא היה? בן 90 שנה. באותו יום, יום הולדת שלו. אותו יום שהוציאו אותו להורג. כיוון שהוציאו אותו, באו תלמידיו ואמרו לו, "רבנו, מה יהיה עם התורה?" אמר להם, "בניי, אל תדאגו, התורה לא תשתכח מישראל, כי האומה הזאת הרומאית..." היא תמשיך להציק לכם, ואלווי ואני הייתי כפרה על הדור. ואתם תדעו מה זאת הרשעה לשפוך דם נקי מישראל. זה הרומאים, זה הנצרות, זה הוותיקן, זה כל אדום. אמרו לו רבנו, מה יהיה איתנו? אמר להם, תתחזקו אחד עם השני באחדות, באהבה, בשלום, במשפט על פי התורה, אולי יהיה תקווה. אמרו לו, כשר זקן, בן כמה אתה? אמר להם, בן תשעים שנה אנוכי. אמר, ועוד לפני שיצאתי מהבטן של אמא שלי,

27:32הייתה גזרה שאנחנו נמסר בידך. אז זה לא אתה. אל תחשוב שאתה עושה לנו משהו בלי ציווי השם. אמר לו: "אתה מאמין בעולם הבא?" אמר לו: "ברור. ואוי לך שאתה לא מאמין. כי הקדוש ברוך הוא יתראה איך הוא יעניש אותך." ביד אמר הקיסר: "להרוג אותו. ובוא נראה את הכוח של אלוקים. אבל באיזה הריגה? בשריפה." ואחריו הוציאו את רבי אלעזר בן שמוע. בן כמה הוא היה באותו היום? גם ביום הולדתו, בן 105. ומקטנותו ועד סוף ימיו, לא שמע אדם שהוציא תפלות מפיו. אף פעם הוא לא הוציא משהו לא במקום, ולא נתקוטט עם חבריו. והיה עניו ושפל רוח, וישב בתענית 80 שנה. הלוואי ואנחנו נשב בתענית 80 דקות. 80 שנה. ואותו היום שנהרג היה יום כיפור. ובאו תלמידיו לפניו ואמרו לו: "רבנו, מה אתה רואה?" אמר להם: "אני רואה את רבי יהודה בן בבא ואת רבי עקיבא בן יוסף והם מתווכחים בהלכה בעולם הבא." אמרו לו: "טוב, ומי הכריע ביניהם? מי פסק? מי היה זה שתיווך ביניהם וסידר את ההלכה?" אמר להם: "רבי ישמעאל כהן גדול." אמרו לו: "מי מנצח? כמו מי נפסקה ההלכה?" אמר להם: "כמו רבי עקיבא, על שהתערך בכל כוחו בתורה." מיד...

28:59יצא צו מהקיסר להורגו, ויצאה בת קול ואמרה: "אשריך רבי אלעזר בן שמוע שהיית טהור, ויצאה נשמתך בטהרה." יש עוד הרבה הרבה עריכות על הזוועות האלה שהם עברו, כמה מדרשים. אבל בעצם כל זה על מה היה? על עוון מכירת יוסף. העוון הזה של מכירת יוסף היה כל כך חמור עד ש... הקדושים האלה שבעצם כל התורה שיש לנו היום זה אפילו לא אחוז ממה שהם ידעו, קיבלו את העונש בצורה המזויעה ביותר. מצד אחד, יוסף למדנו שהוא בא ועשה את זה בשביל כפרה, מצד שני אנחנו רואים שאין כפרה. הבנו, בחיי אומר... ש"יוסף לא אמר להם שהוא מחל להם, עדיין היה... לא מאמרת שמחל, עדיין יש קפידה. אבל חשבתי רעיון בסייעתא דשמיא. בעצם יוסף בא ומטרטר את האחים שלו כביכול: תחזרו, תביאו את בנימין, תביאו את זה, תעשו את זה, תעשו את זה. הם עושים, הם הולכים, הם חוזרים."

30:24הם עושים כל מיני דברים שנראים להם הזויים—הולכים להביא את בנימין, להוריד אותו, ומתווכחים מה בא. אבל מה לעשות? אין להם ברירה. אחרי שהם עושים את כל הטרחה הזאת וכל הבלאגן, הם מוצאים את כל המעות שלהם והכספים שלהם. ואת כל הדברים שהוא שם להם וכו' וכו'. בא יוסף ורוצה להעליל עליהם עכשיו עוד. ומה הוא מעליל עליהם? שהם גנבו את הגביע, שבנימין גנב את הגביע. ועוד טרטור ועוד זווה, והם לא מבינים למה. והם לא מבינים והם לא מבינים, והם חושבים יכול להיות שזה בגלל יוסף, יכול להיות שזה בגלל זה. יכול להיות שככה, יכול להיות שזה ככה. אבל, הכתוב אומר, ולא יכול יוסף להתאפק. יוסף הרגיש, זהו, כבר לא יכול לעמוד בצער שהוא עושה להם. אם יוסף היה ממשיך בצער, לעמוד קצת, יש סיכוי שלא היה עוצר את הרוגע מחוץ. למה? עושה להם כפרה.

31:51אם הם היו יודעים, יהודה, שמעון, או שהעונשים האלה כביכול, להביא ולטרטר, לחזור לארץ ישראל, וכל הבלאגן שהיה להם, זה ימנע את ההריגה של עשרת הרוגי מלכות, מה הם היו אומרים? תן לנו כפול. בסדר? כפול. ללכת, לחזור, להביא, לטרטר, מה שאתה רוצה. למנוע. אבל אומר הכתוב, ולא יכל יוסף להתאפק. לא יכל. הדבר הזה בעצם מלמד אותנו שלפעמים בן אדם יש לו כאב ראש, יש לו טרטור, סוגים אותו, לא יכול ללמוד, ילדים, אישה, בלגן. חביבי, תדע! מה שאתה מוריד ממך, אתה תבקש עוד. יש שני סיפורים שממחישים את זה. היה במחנות הנאצים ימ"ש, לפני שהם כבר ראו שזהו, הם מפסידים. אז במחנה ברגן-בלזן, זה היה מחנה נורא. מסריפות היה שם, הכל. ממש כמה ימים לפני המחנה הם אספו את כל היהודים ואמרו להם זהו. האמריקאים עוד מעט באים, אנחנו רוצים שתראו להם שהיינו טובים איתכם. אז אנחנו עושים חלוקה של לחמניות. והם באו וחילקו לכולם לחמניות. והיה שם יהודי אחד שהוא חשב שאולי לא יהיה לו לחמניה כי הוא רעב. ראו שזהו, הם מפסידים. אז במחנה ברגן-בלזן, זה היה מחנה נורא. משרפות היה שם, הכל. ממש כמה ימים לפני שהמחנה שוחרר, הם אספו את כל היהודים ואמרו להם שזהו. האמריקאים עוד מעט באים, ואנחנו רוצים שתראו להם שהיינו טובים איתכם. אז אנחנו עושים חלוקה של לחמניות. הם באו וחילקו לכולם לחמניות. היה שם יהודי אחד שחשב שאולי לא תהיה לו לחמניה כי הוא רעב.

33:16שהקרטון כמעט נגמר וכולם עומדים בתור, אבל ברוך השם הוא הצליח להשיג את הלחמניה בדיוק כשהייתה הלחמניה האחרונה. והלחמניה האחרונה הזאת, הוא היה מבסוט סוף סוף קיבלתי. היו שם ברעב נורא, היו אנשים ששקלו 40 קילו. אבל הוא רואה שהנאצי הולך ומביא קרטון חדש, מביא ארגז חדש. אמר, למה שאני לא אקח עוד ארגז? עוד ארגז בלי שהוא ישים לב. הוא לקח עוד לחמניה ואז הוא בא ללכת לצריף שלו, לטה שלו. ואז הוא מרגיש שזו יד, זה היה חייל רוסי שנפל בשבי. אמר לו: ראיתי אותך, הם היו יותר חזקים, הם מקבלים יחס יותר טוב, גם אם לא היו חמש שנים במחנות. תן לי לחמנייה אחת. הוא לא נותן. הוא שרק לחברים שלו, באו שברו לו את העצמות, ולקחו ממנו את שתי הלחמניות. ואז לפני שהוא איבד את ההכרה, הוא אמר לקב"ה: ריבונו של עולם, חמש שנים אני מחזיק מעמד במלחמה, אתה נותן לי להמשיך לחיות.

34:17בשביל שיום לפני השחרור אני אמות. זה מה שהם עשו לי. ככה הוא אמר. כעס על הקדוש ברוך הוא. והייתה קרה. אחרי כמה שעות הוא מתעורר, הוא ראה אור שמש. זה היה דבר מופלא, כי תמיד היו מעירים אותם לפני, בארבע לפנות בוקר. ומי שהיה נשאר במיטה, היו הורגים אותו. ואז הוא ראה הכל שקט. ואז הוא מבין שהגרמנים ברחו. ואז הוא מנסה לגרור את העצמות שלו. זוחל. ומסתכל ימינה ושמאלה, הוא רואה את כל החברים שלו מתים. כל הלחמניות היו מורעלות ואז הוא הודה לקדוש ברוך הוא. עכשיו, אני אמרתי, אם הסיפור הזה לא היה מסתיים ככה, נגיד שהוא היה מתעורר ולא היה רואה את האנשים מה, יחשוב כולם הלכו, לא היה רואה אותם מתים, יש סיכוי שאותו בן אדם היה כופר הכי גדול בעולם. הקדוש ברוך הוא ריחם עליו, הוא הראה לו את סוף הסיפור. וראה לו את הטובה, שבעצם כל אגרוף שהוא קיבל, כל שן ששברו לו כדי שלא יאכל את הלחמניה, כל לחמניה שלקחו לו, זה היה החסד הכי עצום. סיפור אחד. סיפור שני. היה אדמו"ר רבי שלמה מרדומסק, הוא היה יהודי קדוש, שיום אחד הוא הלך עם כמה מהחסידים שלו למארין באדזה, ירת נופש,

35:42ושם היה איזה פרופסור אחד שהיה בדיכאון, והיה בצער גדול, והיה חולה, והיו לו איסורים, וכולי וכולי. הפרופסור הזה היה משכיל, הוא לא אהב את החסידים בכלל, לא אהב את היהדות, לא אהב תורה. הוא שמע שהאדמו"ר מברך, והגיע לאדמו"ר. כשהוא הגיע לאדמו"ר, הוא ביקש ברכה. האדמו"ר אמר לו, תתקרב אליי, והסתכל עליו. אמר לו, אתה יהודי? אמר לו, כן. אמר לו, למה אתה נראה כמו גוי? ועוד לפני שהוא ענה תשובה... שאיפו אותו. החסידים אוהבים לחקות את האדמו"ר שלהם. אם האדמו"ר עושה את זה, כנראה זו מצווה. אבל מה? יש בעיה. אם כל אחד ייתן לו שתי סתירות, הוא יברח. אז מה לעשות? נקשור אותו לשולחן. קשרו אותו שם לשולחן, וכל החסידים באים ונותנים לו מכות. זה מפה, זה משם. והאדמו"ר מעודד אותם. אם הוא חשב לפני כן שהחסידים אולי הם בני אדם, עכשיו היה בטוח שלא. אין סיכוי. זה בטח איזה שבט פרימיטיבי. חשבתי שהם גם יכולים לאכול אותו. מראה, יש סיכוי שיכול להיות תרחיש פה. קניבלים. אי אפשר להבין את זה. אחרי חצי שעה של מכות משחררים אותו. הוא מגיע הביתה ורואה את אשתו בריאה לגמרי. "איך נהיית בריאה? מה קרה?" או, בחצי שעה הזאת, כל דקה בחצי שעה הקרובה, הרגשתי יותר בריאה, יותר בריאה, יותר בריאה, עד שזהו. באותו זמן שהוא חטף מכות, היא נהייתה בריאה. כשהוא חזר לאדמו"ר, האדמו"ר אמר לו, "הייתה לך גזירה נוראה, שתסבול הרבה הרבה ייסורים, בגלל העוונות שלך. צמצמת לך את הכל לחצי שעה. בושות, מכות, כדי שלא תסחוב את זה הרבה שנים."

37:10כל מכה פה, כל מכה, גומרת שנה מהייסורים שלו. מה הוא היה אומר? אפשר עוד? אפשר עוד? אבל בן אדם לא תמיד יודע. על פי זה נראה לפרש, מה שאמרו בגמרא. הגמרא במסכת חולין דף ס' עמוד ב'. הגמרא שם מספרת שהלבנה הייתה בהתחלה כמו גודל של שמש. ואמרה אין שתי מלכים יכולים להשתמש בכתר אחד. אמר לה הקב"ה, לכי ומעטי את עצמך. אז הלבנה הייתה קצת כועסת. אמר לה הקדוש ברוך הוא, בגלל שאמרתי לך דברים של טעם, אז את אומרת לי, לכי ומעטי את עצמך. שתי מלאכים אפשר, מה? אז אמר לה הקדוש ברוך הוא, טוב, אני אפייס אותך, אני אעשה שעם ישראל ימנו לפי חודשי הלבנה. לא התפייסה. אמר לה, אני אעשה שהצדיקים ייקראו על שמך, שם הלבנה. לא התפייסה. ואז כתוב שאמר הקדוש ברוך הוא, אביאו עליי כפרה, שמיעטתי את הירח. אלו דברים גבוהים שאין כאן המקום להאריך. אבל בעצם, מה הפירוש הזה שהעם ישראל נמשלו ללבנה? מה הפירוש הזה שהעם ישראל, שהצדיקים נמשלו ללבנה? מה הדבר הזה? אז חשבתי בסייעתא דשמיא, הלבנה, מתי היא מאירה? כמה שיש חושך יותר גדול, הלבנה יותר מאירה. כמה שאתה במקום שאין נצנוץ אור הכי קטן, אז הלבנה היא הרבה יותר גדולה.

38:37כשבן אדם נמצא במצב של חושך, כשבן אדם נמצא במצב קשה, כשבן אדם נמצא במקום, חביבי תדע לך, כמה שהקשיים יותר גדולים הלבנה, הנשמה שלך מתלבנת יותר. אתה מתלבן יותר. אתה מגיע לדרגות יותר גבוהות. ולכן הצדיקים נקראים על שם הלבנה, כי הלבנה מהירה בחושך. המחשבה הזאת שבעצם אתה מתלבן בחושך, זו מחשבה של צדיקים. על דרך זה, אמר ה"חפץ חיים" פעם, לפרש את הפסוק. להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות. מה הפירוש? להגיד בבוקר - בבוקר זה מצב שכולם רואים אותו, הכל בסדר, כולם רואים. זה קל להגיד את החסדים של הקב"ה. אבל אמונתך בלילות - להחזיק מעמד באמונה שגם בלילות, כשיש חושך, זה חסד השם. זה צריך חיזוק בכוח האמונה. וזה מה שדוד המלך אומר בתהילים צ"ב ג': להגיד בבוקר חסדיך, ואמונתך בלילות. הדבר הזה בעצם מלמד אותנו את המקדש של נחום איש גמזו. הגמרא אומרת שנחום איש גמזו, כל מה שנדעה וקרה לו, אמר: "גם זו לטובה". כל מה שהיה עליו, כל הניסיונות, כל הקשיים, כל הצרות, כל ה... ככה הגמרא אומרת, תענית, דף כ"א עמוד א'. כל מה שקרה לו, אמר: "גם זו לטובה".

40:05גם זו לטובה. מה זה המידה הזאת? מה זה גם זו לטובה? הפשט הוא שהוא הבין, אם יש צרות, אם יש ייסורים, זה לכפרת עוונות. זה מזכך אותי, זה מבטל גזירות הרבה יותר קשות. ויש על זה רמז, שלילה עולה בגימטריה חסד. אם שלוש האותיות עולה בגימטריה 75. ללמד, שאפילו כשאדם חושב שהוא במצב של לילה, זה חסד גדול. זה הפשט, זה הרמז בפסוק, ולחושך קרא לילה. כשאדם חושב שהוא במצב של חושך, הקדוש ברוך הוא קורא, החושך הזה בעצם זה לילה, זה חסד בהעלם. יש פסוק אחר שאומר, את חושך והיא לילה, כשהקדוש ברוך הוא נותן את החושך בעולם על האדם, האדם אומר, זהו מצב, אין אפשר לצאת מזה. תדע לך, והיא לילה, זה חסד. עכשיו, הדבר הזה בעצם מלמד אותנו,

41:06את מה שהגמרא אומרת על הפסוק בתהילים: דוד המלך, שהיה לו חיים לא כל כך טובים, הוא בעצמו אמר את המזמור: "להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות." אבל הגמרא מביאה במסכת נידה דף לא עמוד א, את הפסוק בישעיהו פרק י"ב פסוק א: "ואמרת ביום ההוא אודך ה' כי אנפת בי ישוב אפך ותנחמני." אומרת הגמרא: מה זה "אודך ה' כי אנפת בי"? ומה הכתוב מדבר? שני בני אדם שיצאו לסחורה, ישב לו קוץ לאחד מהם, התחיל מחרף ומגדף. תקמה לו הרגל, נכנס לו הקוץ, לא יכול ללכת לעסקים. לימים שמע שטבע ספינתו של חברו בים, אמר תודה לקבל שכניס לי את הקוץ. זה הדבר הזה שאנחנו לומדים מפרשת ויגש בא יהודה. ואמרת ביום ההוא: אותך, אדוני, כענף תבי ישוב הפכה ותנחמני. אומרת הגמרא, מה זה "אותך אשם כענף תבי"? ומה הכתוב מדבר? שני בני אדם שיצאו לסחורה, ישב לו קוץ לאחד מהם, התחיל מחרף ומגדף. תקמה לו הרגל, נכנס לו קוץ, לא יכול ללכת לעסקים. לימים שמע שטבע ספינתו של חברו בים, אמר תודה לקב"ה שהכניס לי את הקוץ. זה הדבר הזה שאנחנו לומדים מפרשת ויגש, בא יהודה. מתווכח, טרטור, מה אתה מטרטר אותנו, אדוני שאל את עבדיו לאמור, האם יש לכם אב או אח, ונאמר לאדוני, בסדר, כל הדברים האלה אנחנו, אבל למה אתה מטרטר אותנו, למה, למה, למה, איך אתה עושה לנו כזה דבר, אתה עושה לנו עוול, זה לא דין נכון, זה קיצור, מצטערים, מצטערים, האחים, חביבים, הייתם יודעים שעוד טיפה צער, ייפטר הנושא הזה של הסרט הרוגים על חוץ, שכל מה ש,

42:34קראנו ולמדנו מהמדרש, הייתם מבקשים עוד. אם יוסף היה יודע את הדבר הזה, יש ספק שהוא יעשה להם עוד קצת. אבל כתוב, ולא יכול יוסף להתאפק. זהו. הוא לא יכול יותר. זה רעיון אחד שיש לנו בפרשה. רעיון שני זה אחרי שיוסף מתוודע אל אחיו, וכולי וכולי כתוב שהוא בא ואומר לאחיו רוצו ותגידו לאבא שאני חי ושיבוא וכתוב באמת בפרק ממהי פסוק אף זין וידברו אליו את כל דברי יוסף אשר דיבר עליהם וירא את העגלות אשר שלח יוסף לשאת אותו ותחי רוח יעקב אביהם הוראת העגלות. וכו' וכו' כתוב שהוא בא ואומר לאחיו "רוצו ותגידו לאבא שאני חי ושיבוא." וכתוב באמת בפרק מ"ה פסוק כ"ז: "וידברו אליו את כל דברי יוסף אשר דיבר עליהם וירא את העגלות אשר שלח יוסף לשאת אותו ותחי רוח יעקב אביהם." הוראת העגלות... בגלל שהוא ראה את העגלות, אז מה הוא שמח? אז רש"י כותב: סימן מסר להם במה היה עוסק כשפרש ממנו בפרשת עגלה ערופה. יוסף הראה שהחברותא של יעקב למדו ביחד. אז הוא אומר: לפני 22 שנה פרשתי ממך, אני זוכר עדיין את הלימוד. וזה שאמר "וירא את העגלות" אשר שלח יוסף, ולא אמר אשר שלח פרעה. זה יוסף שלח את העגלות. מה זה בא לומר?

44:02זה בא לומר יוסף עם כל הניסיונות שיש לו. תחשוב, ילד צעיר, בן 17 שנה, נמכר, עובר זוועות, עובר קשיים, עובר דברים, ובכלא עשר שנים, אחר כך עוד שנתיים, ואיסורים והכל, לא שוכח את הקדוש ברוך הוא. לא כועס על הקדוש ברוך הוא. ממשיך ללמוד. למה? הוא גם ידע את היסוד הזה. הוא ידע את היסוד הזה שכל איסורים שמגיעים לאדם, הם בעצם ברכה. אז כל מה שהקדוש ברוך הוא מביא עליו, הכל בסדר. ולא רק שהוא לא עוזב את הקדוש ברוך הוא, עוד הוא ממשיך ללמוד תורה, בכל המצב שלו. בכל התהייה שלו, בכל הבלאגן, בין אם הוא מלך, בין אם הוא איבד את הכל, בין אם הוא בכלא, בין אם הוא בכל מצב. זה בעצם בא לחזק אותנו. לפעמים בן אדם אומר, או, קשה לי להתרכז, אני לא יכול ללמוד. אי אפשר ללמוד, הילדים, הילדות, האישה, הפרנסה. חביבי, אם תדע לך שזה מה שהקדוש ברוך הוא רוצה. שהדבר הזה, הניסיון הזה, זה בעצם הדבר הגדול וכמה גזרות הוא מבטל וכמה ההשתדלות וההתגברות החזקה הזאת שאתה תתגבר, היא זו שתכניע את השטן. בן אדם יברך, בן אדם יבקש את זה, בן אדם יגיד: "או, תדע מה? תביא, תביא עוד." אבל זה אם בן אדם יבין את המעלה ואת הגודל של האיסורים.

45:30כמו אם האחים היו מבינים את המעלה ואת הגודל של הטרטור שהוא עשה להם. וזה מה שכתוב במשלי פרק ג' פסוק 12: "כי את אשר יאהב ה' יוכיח וכאב את בן ירצה." מי שהשם אוהב אותו נותן לו ייסורים. נותן לו ריצוי של עונש קצת פה בעולם הזה. למה? בשביל שלא להשאיר לך לשם. אבל חלילה, אדם שהקדוש ברוך הוא לא אוהב אותו, כתוב אומר, הוא משלם אל שונאיו, אל פניו להאבידו בר מינן. אז הדבר הזה בעצם מלמד אותנו, חס ושלום, לא לבוז באיסורים. נשמח באיסורים. ועל זה הכתוב אומר, ואוהביו כצאת השמש בגבורתו. למה? כי אם בן אדם מכיר ב... איסורים, זה בעצם הוא מודה. אני לא בסדר, בורא העולם בסדר. אותם עשו את הרוגי מלכות. מה הם באו ועשו? כל הזמן, עוד מצווה, עוד משהו, עוד דבר, עוד דבר. איך? אפילו הקיסר השתגע. אנחנו מכירים בערך של האיסורים, ואנחנו יודעים כמה זה טוב הדבר הזה. ועל זה הגמרא בגיטין דף ל"ו עמוד ב' אומרת, עושים מהאהבה ושמחים באיסורים, עליהם הכתוב אומר: "ואוהב כצאת השמש בגבורתו."

46:58אנחנו מתפללים שבעזרת השם לא יהיו לנו איסורים, לא יהיה כלום. אבל הם כבר מגיעים שנכיר בערך שלהם שנזכה לעבוד את הקדוש ברוך הוא בכל מצב, בשמחה, בטוב לבב, בנחת ובשלווה, ונזכה להגדיל תורה ולהאדירה. אמן ואמן.