שיעור פרשת תצוה מיהו מנהיג הכנה לפורים הרב אפרים כחלון

0:14אנחנו בעזרת השם היום נלמד כמה דברים שקשורים גם לפורים, שקשורים גם לפרשת השבוע, שקשורים גם לכל דבר ודבר בחיים של האדם. אם זה בחיי היומיום, אם זה בין חברים, אם זה בין אדם לחברו, בין אדם למקום. כל הדברים הללו בעצם כוללים זה מעין מה שקשור לשיעור שלמדנו בשבוע שעבר, שכמה חשוב שכל בן אדם יעשה דברים לשם שמיים. יעשה דברים לשם שמיים, כמה חשוב שכל זה גם יעשה דברים לא לשם פועלם. פרשת השבוע, פרשת תצווה. יש דבר מופלא בפרשת תצווה, הדבר זה שמשה רבנו לא מוזכר בפרשה. אבל מה, יש עוד כמה פרשות שמשה רבנו לא מוזכר בהן. ספר בראשית הוא גם לא מוזכר. ובשני גם בספר דברים יש כמה פרשות שהוא גם לא מוזכר. אז מה המיוחד בפרשה הזאת? באמת, יש כמה הסברים מה הדבר הזה, מה המיוחד. קודם כל, ספר שמות עצמו. בכל ספר שמות עצמו אין פרשה בלי משה רבנו. הדבר זה שמשה רבנו לא מוזכר בפרשה. אבל מה, יש עוד כמה פרשות שמשה רבנו לא מוזכר בהן. בפרשת בראשית הוא גם לא מוזכר. ובשד שני גם בספר דברים יש כמה פרשות שהוא גם לא מוזכר. אז מה המיוחד בפרשה הזאת? באמת, יש כמה הסברים מה הדבר הזה, מה המיוחד. קודם כל, ספר שמות עצמו. בכל ספר שמות עצמו אין פרשה בלי משה רבנו.

1:42אז זה המלכות, פסיפס שמות. כמו שאמרת בשיעור שלו נולד. ודבר נוסף, אם נשים לב, פרשת הצבא תמיד נופלת בז' אדר, ביום פטירתו של משה רבנו. אבל השבוע הזה, שזה שבוע של פטירתו של משה רבנו ולכאורה זה אבסורד. דווקא בשבוע שכל כך אמורים לחגוג, דווקא אמורים כולם להשמיע לכבוד, כי לא ידע איש תקווה בתורה, אבל דווקא בשבוע הזה לא מזכירים אותו, הוא נעלם. אז חלק אמרו שזה לשבח, חלק אמרו זה כביכול לגנאי. לשבח, הזכרנו אותו, הקדוש ברוך הוא אמר, אפילו שלא נזכיר אותו בפרשה, כל השבוע ידברו עליו, יעלו לו נרות, הכל יהיה בסדר. ידברו עליו כל הזמן, הוא יהיה תמיד בכותרות. אבל מה אתה אומר בפרשה לא יזכירו? בסדר, יעלו לשבח אותו בשבוע הזה. אז יש כאלה שאומרים הפוך, כשהוא אמר "מכן, אינה מספריך אשר כתבת", בעצם הוא מתכוון כביכול לקחת על עצמו חלק מהעונשם של ישראל. העונש הזה בעצם שהוא לא ייזכר ומתי הוא לא ייזכר? אפילו ביום ההילולא שלו. אפילו בדבר הזה. עכשיו מה זה בעצם יום ההילולא? יום ההילולא בעצם זה יום ההולדת של הנשמה. כל בן אדם שנולד בעולם הזה, ביום שהוא נולד, זה הוא חגג יום הולדת.

3:01חוגגים יום הולדת, לא חוגגים יום הולדת, מוזכר יום הולדת של פרעה, זו הפעם הראשונה שמוזכר בצורה שפרעה חגג יום הולדת. יש כאלה שכן חוגגים, יש כאלה שלא חוגגים, יש לה קטן מאוד ודורש טוב, יש לה מדרשה ליום הולדת. האם זה מיוחד? לא מיוחד. היה סיפור החוזה מלובלין, מכרו את השעון שלו פעם בהרבה כסף. אז פעם מישהו אמר, מה המיוחד בשעון שלו? מה הבגדים? אז מה, גאון לבש אותו? השעון שלו יהיה שווה כל כך הרבה אלפי דולרים? זה שקנה את זה שהיה חסיד שלו, הוא אמר, תראה, כל שעון שמצלצל, כל שעה שעוברת, בעצם מה זה אומר? אתה עוד שעה התקרבת למוות שלך. אתה עוד שעה עזבת, הלכת. מהרצ"ה מלובלין בעצם, זה עוד שעה של תורה. אז לכן השעון שלו היה יותר יקר. השאלה היא, זה שקנה את השעון עכשיו, מה הוא עשה עם זה? עוד שעה של יום המוות או עוד שעה של תורה? אבל מכל מקום, היום ההילולה זה בעצם היום ההולדת של הנשמה שנולדה כביכול שחוזרת חזרה לשמיים. ובאמת כתוב בספרים הפנימיים שביום הזה של ההילולה, הנשמה עושה שם חינגאות. הילולה, מה זו הילולה? חגיגות, אי אפשר לשטח שולחנות, אפשר להזמין פיצות, מה שעוד מעט יבואו.

4:18אבל מה שעושים שם, עושים הרבה, וזה יום שהנשמה מתעלית בו. אז דווקא בדבר הזה, ביום הזה, שזה חג ההילולה של משה רבנו, הוא לא מוזכר בתורה. אבל מה בעצם אנחנו רואים? את המסירות הנפש של משה רבנו. משה רבנו הוא מנגד. מי ביקש ממך להגיד את הדבר הזה: "מחני נא מספרך אשר כתבת"? הוא בא ואומר לקב"ה, תמחוק אותי, אל תכתוב, שלא יהיה בכלל, לא יהיה זכר. לא ידוע, הרי מאיפה אנחנו יודעים מההיסטוריה שיש לנו את המסר לרבים? מאיפה אנחנו יודעים? אין קבר, אין כלום, רק מהתורה. תאר לך שלא היה. הערבים, עם מח שמם וזכרם, הם כל כך מבולבלים, הם חוץ מזה שהם שוטים, זה סתם שהם נולדים עם קיבלות הודעה. איך אומרים, כל ערבי שנולד, זורקים אותו על הקיר, אם הוא נדבק הוא טייח, אם הוא נופל הוא רצף. אז הרבנים לא כאלה חכמים. אבל מוחמד אמר להם שבעצם הוא קיבל כביכול את השושלת.

5:19הנבואה מהנביא משה רבנו, ככה הם קוראים, הם לא מאמינים במשה רבנו. אבל כביכול הגיע אליו. הוא זה שממשיך את השושלת כביכול של הדבר הזה, ולכן כולם צריכים לשמוע וכולי וכולי. עכשיו, אם לא היה את התנ״ך, מי היה מאמין במשה רבנו? לא היינו מכירים את משה רבנו. לא היו יודעים כל פעלו ומה שהוא עשה. כל מה שהוא עשה, הוא הוציא את בני ישראל ממצרים, קרע את הים, עשה כל כך הרבה דברים, הביא את התורה. שאומר מכן הנה מספרך. אין מקור, אין מקור שמשה רבנו. אז רגע, מי עשה את זה? אולי כמו המן? או אולי ישו? כל אחד היה אומר משהו אחר. הנוצרים היו אומרים ישו, הערבים היו אומרים המן, אחד היה אומר זה אדולף היטלר. למה? אחד היה אומר שמעון פרס בסיכוי שהיה חי אז. כל אחד עם החיים שלו, כל אחד. אולי זהו, אולי זהו, אולי זהו. אי אפשר לדעת. בסוף מה? אומר משה רבינו, תמחוק אותי, ואחרי שתמחוק אותי, זה יהיה בעצם כפרה לכלל ישראל. הכפרה הזאת מה היא תהיה? בעצם שאם אני מוכן לוותר שלא ייזכר בהיסטוריה, משה רבינו, הקדוש ברוך הוא אומר לו, זה הקווה. אבל מה הגמרא אומרת? קללת חכם אפילו על חינם באה. חינם. משה רבינו אומר מילה,

6:37אמרת, נמחוק אותי? אין, אי אפשר. עכשיו להגיד, אתה יודע מה? לא נמחוק אותך. אתה אמרת. אמרת, נתפסת. איך שנתפסת? צריך משהו למשהו לעשות. מה לעשות? פרשה הזאת, פרשת תצוה, שזה הפרשה לפני כי תישא, שבעצם בפרשה כי תישא הוא אמר, "מחני נא מספרך אשר כתבת". אז למה הוא לא מחק אותו מכי תישא? חוק טוב כי תישא. מחק טוב תצוה. להקדים רפואה למכה. לפני המכה, לפני החורבן, לפני הבעיה של העגל, כבר משה רבנו לקח על עצמו את הדבר הזה. אבל זה בעצם כוחו של מנהיג. מנהיג בא ואומר: "משה רבנו, תמחוק אותי, תחלה אותי, תעשה לי מה שאתה רוצה." עוד יותר, יש דבר מופלא במדרש. המדרש אומר שמשה רבנו בא והגן על ישראל בחטא העגל. מה הוא אמר לקב"ה? "הם עבדו עבודה זרה, נכון?" איפה כתוב שאסור לעבוד עבודה זרה? אה, אתה אמרת, "לא יהיה לך אלוהים אחרים על פניי." זאת אומרת, דיברת בלשון יחיד, "לא יהיה לך." הם חשבו שדיברת רק אליי, לא אליהם. ומה, אתה עושה צחוק עם הקדוש ברוך הוא? מה, זה מה שיש לך להגיד? ומה, אתה חשב, אדם הולך לבית משפט, מגיע אז הוא אחדים לייצג אותו. הוא אומר לו, למה רצחת? הוא אומר, טוב, "לא תרצח," זה אז היה אני אמר, לא היום. אני לא שמעתי את זה בהר סיני. יושיבו לו צו של אשפוז בכפייה, פה בבית חולים ליד.

7:55אבל מה? משה רבנו אומר לקדוש ברוך הוא, כן, אין מה לעשות, תוכיח שלו. הוא מתווכח עם הקדוש ברוך הוא לתורתיים של ישראל, הקדוש ברוך הוא קיבל. ומשה רבנו לוקח על עצמו, אומר, זה אני הייתי צריך, לא יהיה לך אלוהים אחרים על פניי, וכו', וכו', והוא משכנע את הקדוש ברוך הוא, בסוף הקדוש ברוך הוא מוכל וסולח. אבל המסירות נפש הזאת של משה רבנו בעצם באה להראות, מה זה מנהיג? היום תשאל מה זה מנהיג. אחד, שאומרים אליו שיביא ביטחון. אחד שאומרים אליו שיביא שלום, אחד שיגיד שלום לביטחון, אחד שיגיד ביטחון עם שלום, אחד שיביא כלכלה, אחד שיבוא ויתמוך בשקופים, אחד שיבוא ויתמוך בברודים, אחד שיבוא ויתמוך בכחולים, כל אחד אחד בירוקים. מה זה? זה מנהיג? הוא מנהיג טוב? בגיניה מנהיג טוב, זה אמר הראש ממשלה. זה מנהיג טוב. אבל מה הגדר של מנהיג? הגדר של מנהיג בעצם זה סוג של מנהיג שמוכן למסור את נפשו על קהל עדתו. איך שאת תשמע את זה? פתאום, אלף עוד לא מוכן להתחרות. תביאים לו את המשוגע. איך שאת תשמע את זה? פתאום, אף אחד עוד לא מוכן להתחרות. מביאים לו את המשוגע.

9:00עם סורת נשור? מה? מה פתאום? תן לי תפקיד, תן לי זה. אנחנו רואים בעצם ממשה רבנו, משה רבנו אומר לקדוש ברוך הוא: "מחני נא מספרך אשר כתבת". מה זה "מחני נא מספרך"? הוא אומר: תמחוק אותי מספר החיים. אני מקריב את עצמי בשביל עם ישראל. עכשיו תחשבו, כל בן אדם שהיה רץ לכנסת, כל בן אדם שרוצה לרוץ לבחירות, היינו אומרים לו: אתה יודע מה, קודם כל אל תקריב את החיים שלך, אבל את המשכורת שלך תקריב. אתה מוכן? את הבית שלך. כל מי שצריך להגיע לכנסת, צריך לתת את הבית שלו לעניים. מישהו היה עושה את זה. מה פתאום, מה גיל, אתה משוגע, אתה? כל מה שהוא הולך לשם זה בשביל הכסף, בשביל הכבוד וכל הדבר המסביב. אין בן אדם שלו. מה פתאום, מה, לתמוך בעניים? כבר משה רבינו מלמד אותנו גדר של מנהיג. לבוא ולהקריב את כל כולו. אבל מה? לא תמיד המנהיג מקבל תמורה. משה רבינו עצמו, הגמרא אומרת, שמשה רבינו, כמה עשו עליו מחלוקת קורח ועדתו. הגמרא אומרת שהוציאו עליו לעז, חשדו אותו באשת איש, חשדו שהוא גנב. הוא אומר, אה, אתה משה רבינו, נו באמת, אתה אוסף תרומות, איזה מה, אתה אוסף תרומות? שלמד תכנסה תעברי, אין לך כסף, שבת לבי הרי נכון? אוסף תרומות, אז אתה לוקח אחוזים? כמה אתה לוקח אחוזים? התחילו לרכל עליו עכשיו, זה משה רבינו שברוח שפתיו ימית רשע.

10:20על הארוגניא אתה אומר כאשר הרג את המצרי. מורא המצרים, הקיש יוברים מאחיו, אמר שם קדוש, הפיל אותו על המקום. אז ככה מי שמרגיז אותו, הוא משה רבנו יכול לטפל בו על המקום, לסדר לו פגישת חובה ואישית עם הקדוש ברוך הוא. אין לו בעיה עם זה. ודרך אגב, הגמרא אומרת שלא מלמדים שם מפורש לאדם שהוא כעסן. למה? כי חביב הבן אדם, ילך ויעשה פשע, יהרוג אנשים. הוא מרגיז אותו, אתה לא עושה לי הנחה? אתה בטוח שלא עושה לי הנחה? ביי. מספרים איזה בדיחה. היה פעם איזה מאפיונר אחד, הוא הלך ברחוב, מצא לידו איזה מישהו. תגיד לי איך קוראים לך? המאפיונר שאל אותו, איך קוראים לך? לא רוצה להגיד לך. רוצה להגיד לך, ירבו. בוא נלמד שזה יהיה כתוב בעיתון. אדם שהוא כועס אסור ללמד אותו את שם הקדוש. משה רבנו בוודאי לא היה בדרגה הזאת של חשש של כעסים. עם כל זה, מחלוקות, מחלוקות, מחלוקות. כשהעם ישראל בא וחוטא, הוא שם את עצמו על המטחווה.

11:21זה אומר שאם כל בן אדם שיבוא לערוץ להיות מנהיג, שיבוא לערוץ להיות זה שיושב, שמוכן להנהיג את הציבור, נגיד לו מינימום שתוותר זה על משכורת, מינימום שתוותר זה על כסף, מינימום שתוותר על... יהיה או לא יהיה? יש סיפור. הסיפור מתחיל שהרב פינקוס, זכר צדיק לברכה, יום אחד היה בניו יורק, הטלפון ציבורי מצלצל. זה קצת אבסורד לענות לטלפון ציבורי. כי... אתה יכול להביא לי את ג'ון? מי זה ג'ון? תראה אם הוא מסתובב שם ברחוב. הוא ג'ינג'י, הוא כחול, הוא ורוד, הוא סגול. איך תביא אותו? אבל לא מה, נראה, אולי אפשר לעזור. מראים את הטלפון, שלום, מדברים מתוכנית רדיו זה וזה, אתה מכיר אותה? לא. מה הסיסמה שלנו? יש לנו סיסמה של הרדיו, מה הפרסומת? לא יודע. חבל, יש לך 100 דולר. שושק לי לדעת. טוב, מה אתה? יהודי, אמריקאי, נוצרי, מוסלמי, מה אתה? אני יהודי. אמרו לו, טוב, יש לך עוד הזדמנות לזכות ב-100 דולר, תספר לנו סיפור יהודי. אין לי. לא יודע, אין לי, אין לי. חבל, אתה מפסיד 100 דולר. אז הוא מפסיד 100 דולר. ניתק. אחרי שהוא ניתק, עכשיו, מה זה סיפור יהודי? עם זקן, עם פאות, עם ציצית, מניח תפילין. מה זה סיפור יהודי? מה מיוחד בסיפור שעושה אותו יהודי?

12:50חשב, חשב, ואז הוא אמר שיש לו סיפור יהודי. חבל שהוא לא סיפר להם בטלפון. אבל, זה מרוויח 100 דולר. חבל, עם כל זה, הוא בא וסיפר לתלמידים שלו שלדעתו, יש לו סיפור אחד שהוא מצא יהודי. והסיפור זה על הרב מבריסק, הרב חיים מבריסק. בבריסק, הוא היה הרב של בריסק. הוא היה המנהיג של העדה בבריסק. כשהוא הגיע לשם, הוא התנה עם אנשי הדת, ש... ייתנו לו מזכורת, אבל גם ידאגו לו לעניין. הבית של הרב מבריסק עצמו היה פתוח 24 שעות ביממה. הוא לא היה נעול. עד שלפעמים כשהרב מבריסק היה מגיע לישון, לא הייתה לו מיטה. ישנו לו במיטה. הרבה פעמים כדי לישון, הוא היה צריך להוציא את הדלת, לפרוס את הדלת כמו מזרון, ועליה לישון. לא הייתה לו מיטה. לא היה לו כלום. יום אחד, איזה עני אחד הגיע לשם, יום אחד איזה עני הגיע לשם, ושאל אותו: "אמר לו, תראה, אני פה כבר שלושה חודשים במקום, בבית הזה. שאלתי את רבי בריסק, הוא ידע שרבי בריסק בא לבית. אמר לו, אני שלושה חודשים בבית הזה, תגיד לי, כמה זמן אפשר להישאר פה?" אז הוא אמר לו, "כמה זמן אפשר להישאר בבית הזה?" אז רבי בריסק אמר לו, "תראה, אני לא יודע, אני עשר שנים פה ואף אחד לא אמר לי כלום." הרבה פעמים הגיעו עניים והיו מתנחלים בבית הזה, והיו נמצאים. רבי בריסק מעולם, מעולם לא זרק אף אחד, לא דיבר עם אף אחד.

14:14איזה עני אחד שאל את רבי מבריסק, כמה זמן אפשר להישאר בבית הזה? אז רבי מבריסק אמר לו, תראה, אני לא יודע, אני עשר שנים פה ואף אחד לא אמר לי כלום. הרבה פעמים היו מגיעים עניים והיו מתנחלים בבית והיו נמצאים, ורבי מבריסק מעולם, מעולם לא זרק אף אחד, לא דיבר עם אף אחד. ופעם אחת הגיעו אנשי העיר לבית של הרב, חורף, ממש קר, ורואים כל הבית של הרב קפוא. שאלו אותו, מה זאת אומרת, אנחנו הבאנו לך עצים לחימום. נגמרו העצים? טוב, נגמרו, הביאו עוד פעם. הביאו עוד פעם עצים, ומחרת באו לבקר את הרב. עוד פעם, הכל קפוא. שאלו את הרבנית, מה קורה? ואז התברר, איך שהבאתם, הגיעו עניים, והרב מחלק את כל העצים לעניים. תבואו, לא תראה. אם אתה מחלק את כל העניים, זה בעיה כי אנחנו לא רוצים שאנחנו לא דואגים לכל העניים. אנחנו דואגים לרב. אנחנו נביא לך את העצים, אבל זה מופקד אצלך רק לשימוש שלך. זאת אומרת, אסור לך להביא את זה לעניים. אתה מביא לעניים, זה גזל. הביאו לו את העצים, מילאו לו את המחסנים. זה מחלדת בעניים? כל כפו. מה קרה? הרב ענית, למה לא חיממת? הרב אמר שאם אין עצים לעניים...

15:35הוא גם לא רוצה להתחמם. אם לעני קר, שגם לא יהיה קר. זה בעצם מושג של מנהיג. מנהיג בעצם לא אומר, אני אשב לי ברכב שלי, אני אשב לי בחימום שלי, אני אשב לי בדרגות שלי, אני אהיה פה. הוא רעב, הוא צמא, קר לו. מה אכפת לי? תן לי, אני הכל בסדר. יש לי סוויטה חדשה, BMW חדשה, יש לי רכב טוב. אני מקבל משכורת 45 אלף. מה אכפת לי? עזוב אותך. בסדר, אז יש אנשים עסקנים. מה? עזוב. מנהיג זה באמת אחד שמוסר את נפשו, וזה מה שהגמרא בסוף מסכת הוריות אומרת, שהרבן גמליאל הגיע לשני תנאים שהיו גדולים מאוד בתורה, והוא שכנע אותם אולי תבואו תעזרו לי לשאת בעול של הציבור. אז אמרו לו: "לא, זה גאווה, זה עניינים." התחמקו קצת. אמר להם: "מה זה גאווה? זה גאווה? אני מוסר לכם עבדות! אתם הולכים להיות העבדים של הציבור." ולא יהיה לכם בוקר, ולא יהיה לכם צהריים, ולא יהיה לכם ערב, וישגעו אתכם אנשים, ויבואו עוד פעם, ויבואו עוד פעם, וישגעו אתכם, ואחרי שישגעו אתכם, ימשיכו לשגע אתכם, ואחרי שישגעו אתכם, עוד פעם ישגעו אתכם, ויטרידו אתכם בשאלות משאלות שונות, וזה פירוש הדבר של מנהיג. היה, גאון לא בשם מזמן הרווח, היה בשכונה שלו בשער החסד, איזה אדם משוגע.

16:44אבל סתם משוגע, יש אחד שהוא למלם כזה, לא מרעיל ולא מזיק. משוגע סולידי כזה. אבל יש משוגע שהוא חושב שהוא חזן. וזה סיוט. למה? כי הוא כל הזמן רוצה להראות את כל פרקי החזנות שלו, ולפעמים הוא חושב שאתה לא כל כך מתפעל, אז הוא פשוט בא ועושה לך את החזנות באוזן, שאתה מתפעל. והוא הולך, מאחד לאחד, לאנשים כבר. אבל מה? בשלמא אם היית משנה שירים. לא משנה. שלושים שנה אותו שיר. אותו שיר, וכמובן, יש לו מנגינה. מי שלא יודע לשיר, הוא ימציא מנגינה, ימציא לבד, הכל מזיופים. ואולי הבעיה הייתה שאף אחד בשערי חסד לא מוכן לשמוע שלושים שנה את אותו שיר. לפני שלושים שנה הוא התחיל בשיר, שר, שמעו אותו כל הגבאים, והחלו לעצב את הבית. למחרת, עוד פעם, ועוד פעם, ועוד פעם, עברו שנה, נגמרו שנות 23, אז הוא חיפש בשערי חסד, מי עוד לא שמע? שר לחתולים, שר לציפורי היער, שר להסבי השדה, שר לאבנים, כולם פה שמו, כולם יודעים פה את השיר בעל פה עם כל הניגונים, עם הכל, מה אפשר לעשות? באותו זמן הגיע הגאון רבי שלמה זלמן אוירבך לשכונה, מסכן, לא ידע מה מחכה לו שם בשכונה, אוו, אתה לא שמעת את השיר. ומאותו יום,

17:55במשך שלושים השנים הבאות, כל יום, הרב אורבך היה זוכה לפרק חזנות קונצרט שלא מהעולם הזה. הרב אורבך לא תמיד היה שומע, כי היה מבוגר. הוא היה צועק לו בתוך האוזן את השיר. לפעמים הרב אורבך היה הולך, והוא היה הולך אחריו ונשאר לו פה ונשאר לו שם, והולך מקדימה והולך מאחורה. בני ביתו ראו אותו ואמרו לו: "הרב, אנחנו, אנחנו כבר יוצאת לנו הנשמה." כשאנחנו רחוקים ממנו, איך אתה יכול? איך אתה יכול? מה? מה? מה עוד? יותר מזה? שר לך עוד פעם ועוד פעם וצורח ועולה ויורד ו... ושולמות ו... כאילו מה? וכל פעם מה עבר בך אחרי שהיה שר לו? איזה יופי. האם נתת לו סוכריה? האם נתת לו איזה שוקולד? וואו, אז הוא אומר, אה, סוף סוף יש מישהו שמבין בחסרונות שלי. רק אצלו אני אשיר. שלושים שנה לא אפסיק לשיר. שיגעון! זה עבודה על עמידות, אבל זה של מנהיג הדור, זה מנהיג אמיתי. דרך אגב, בסוגריים, נספר סיפור על הרב מפוניבז'. הרב מפוניבז', הרב קנייבסקי, היה מפורסם, הישיבה, אשתו, תמיד הייתה מכינה לו אוכל שרוף. אבל שרוף ברמה כזאת ש... קשה זה לאכול את זה. שחור, שחור. לא הבינו. לא הבינו למה. ותמיד הרבנית אמרה ש...

19:25אנשים חשבו סיגופים, אנשים חשבו... אבל זה מה שהרב באמת אוהב. טוב, אחרי שהרבנית נפטרה, הוא ישב שבעה, התחילו להביא לו אוכל, וראו שהרב אוהב גם אוכל לא כל כך שרוף. והוא אוכל. אז ניסו לברר מה קרה, למה הרב במשך, הם עשו איתה מעל 30 שנה, מעל 40 שנה. אז פעם אחת, פעם אחת הוא היה בטובה לספר, שאחרי שהתחתנו, באחד מימי השבע ברכות, היא יצאה לעשות הפתעה לבעלה. והיא הכינה אוכל ושרפה את האוכל. מרוב בושה היא התחבאה בחדר, לא רצתה לצאת. הרב קניבסקי, כשהיה בחור צעיר, בא לבית. אשתו בחדר, לא רוצה לצאת. מה קרה? אל תשאל, אל תשאל. מה קרה? אל תשאל, שרפתי את האוכל. אמר לה הרב: את לא יודעת? אני אגלה לך סוד - אני אוהב אוכל שרוף. אתה בטוח? כן, תודה רבה לך. רצון יראה ויעשה. הקב"ה סידר לי שאני אקבל, לא רציתי להכשיל אותך בשריפת האוכל וזה וזה וזה. תודה רבה לך. אתה בטוח שאתה אוהב אוכל שרוף? כן, תודה רבה. איזה טעים. אכל וביקש. ואכל וביקש. ומאותו יום, במשך ארבעים שנה, אכל אוכל שרוף.

20:44ארבעים שנה, רבונו של עולם, זה כוחו של אדם שהוא בגדר של גדול הדור. יש בן אדם שהוא מוכן ארבעים דקות לסבול כזה דבר, ארבעים שניות, עד שיהפוך את הצרכת על האדם, מישהו הקרוב שלו. ארבעים שנה לאכול אוכל שרוף. בשביל מה? יש איש שישתוק. אחי, בסדר, התחתנת איתה. אתה כבר שלושים שנה נשוי איתה. נו מה, לא תגיד לה, את יודעת, לפני ארבעים, שלושים שנה, את זוכרת, אני אגלה לך משהו. אני אומר, גם משהו לא סחוף. אפשר? אפשר לאכול משהו לא סחוף פה בבית? לא, אבל היא תחשוב עכשיו אחורה, מה קרה לי לפני שלושים שנה? לפני שלושים שנה, וואו, איזה בלשות עשיתי. זה אומר, העבודה על המידות של אותו הרב מפוניבז' שעשה את זה, זו עבודה על המידות שבמשך 40 שנה הוא מסר את, לא את נפשו, אמנם, את בתו ואת מאה ואת חוש הטעם שלו, בשביל שאשתו לא תחשוב שאולי היא עשתה משהו שלא באה. אבל אלו מושגים של "אם ראשונים כמלאכים", כן? אי אפשר להגיע לדרגות האלה היום בדורותינו. ככה, זו עבודה עקבית, עבודה קשה. נחזור, אבל חזרה: מה זה מושג של מנהיג? מושג של מנהיג זה אדם שמוכן להקריב את כל כולו בשביל עם ישראל. וזה בעצם אנחנו גם רואים מאותו דבר ממורדכי ואסתר. מורדכי בא ומתמודד ואומר לאסתר: "תקשיבי, את חייבת ללכת." והיא אומרת לו: "אני אמות." מה אמרה למורדכי? "סיפור הסבתא מעניין אותי? מה זאת אומרת?"

22:14היא אומרת לו, מי שבא אל המלך והמלך לא קורא לו, אחד לתליה מית. מה, ואני לא נקראתי לבוא אל המלך זה שלושים יום? מה, אין לי מה לעשות. תחכה שיקרא לי, אני אבוא. אומר לה מרדכי משפט אחד: אם תחרישי בעת הזאת, את לא רוצה, נכון? את מנסה להתחמק. אני לא מנסה להתחמק, זה פיקוח נפש. רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר, ואת ובית אביך תאבדו. אור, איזה פנטטה, איזה קיצוני, מה היא אמרה בסך הכל? מה היא אמרה בסך הכל? המלך לא קרא לי, חכה שהוא יקרא לי, נעשה מה שהוא רוצה. מה שאתה רוצה אני אהיה לו, חכה שהוא יקרא לי. ובאמת המדרש אומר שכשהגיע אליה, כשאסתר הגיע לאחשוורוש, הוא רוצה להרוג אותה. על לגושי, אפילו גורל, השרים כבר אמרו, אנחנו הורגים אותה, ואת השמלה אני אקח, ואת השרשרת אני אקח, והם כבר עשו חלוקה, אמרו זה, אז הורגים אותה. ואז הגיע מלאך, והחשבירוש, כשהראה אותה, סובב את פניו מכעס. למה? אמר, ושתי קראתי לה והיא לא באה. זאתי, בלי לקרוא לה באה. איזו חצופה חוצפנית כזאת. אז הוא סיבב את הראש. עכשיו, לפי החוקים בפרס, אם המלך מסובב את הראש, גזר דין מוות. על המקום. זה לא... במשפט, בגס, על המקום. תופסים, תולים, הורגים, נגמר. ושתי, תוך שתי דקות, תוציא אותה להוריד.

23:36אז מה? אבל הקדוש ברוך הוא זה שמנהל את העולם. שלח מלאך, נתן לה אחשוורוש, שזזבת מאחורה. אחשוורוש אף פעם לא הראה שלא חזרה, והסתכל עליה. או, אז המלך כן רוצה אותה. אז היא הגיעה אליו וכו'. אבל בעצם, מה הטענה על אסתר? הטענה על אסתר הייתה, מרדכי אמר לה, תקשיבי, את עכשיו בעצם זאתי שמנהיגה את הדור. את הכי קרובה לנס ההצלה. את הכי, משמיים עינו אותך לדבר הזה. להיות המלכה, אסתר גם הייתה נביאה. אז מה את אומרת? קשה לי, לא מתאים לי, לא מסתדר לי, אני מפחדת. כל הסיפורים האלה זה לא מתאים למנהיג. אז את לא מתאימה לתפקיד הזה. את לא מתאימה לתפקיד הזה. אה, טובה, תחדלי מזה. אין, את גומרת את הקריירה, אין לך תיקון יותר בעולם. תגמרי את הסיפור. כמה אנשים או נשים היו מוכנים להתמודד עם הדבר הזה, שכשיש לך מצב של להכניס את עצמך אפילו בשביל סכנה, בשביל סכנה? תחשבי בראש, המלך מגנון, זה לא מלך נורמטי. הוא אומר שהוא רוצה ועושה.

24:39ובשביל ספק אם עם ישראל ניצל, לא בטוח. יכול להיות שהוא לא יסכים. יכול להיות שהוא יגיד לא. זה אומר בעצם, שוב פעם אנחנו רואים, מה זה כוח של מנהיג אמיתי? כמה אנחנו רחוקים מכל הדבר הזה? זו הסיבה שכשאנחנו מתפללים ב-18, "השיבנו שופטינו כבראשונה ויועצנו כבתחילה, והסר ממנו יגון ואנחה." מה הפירוש? שאם יש לנו את המנהיגים כאלה שמוכנים למסור את נפשם בשביל עם ישראל, לא יהיה יגון, לא תהיה אנחה, הכל יהיה בסדר. היום מצויים יועצים שהם היגון עצמו. רצים ומסתכנים ושופטים שהם הפוך. לא מוכנים לבוא ולהקריב אפילו גרם אחד בשביל אחר. זה בעצם הדבר שכשאנחנו חושבים מה זה, איך אמור להיות מנהיג, אז אנחנו לא חושבים על ללכת להיות מנהיג. אבל בעצם הדבר המיוחד הזה מלמד כל אחד ואחד לאיפה השאיפה, מה התכלית שבורא העולם רוצה מכל אחד ואחד.

25:40שתגיע בבחינת מתי יגיעו מעשיי למעשה אבותיי. לא מדובר שאדם יבוא עכשיו ויחניס עצמו לסכנות, וישתגע ויעשה את כל הדברים עלינו. לא, אלא מדובר בבחינה כזאת. תבוא ותחשוב על השני. עכשיו, מה יאמר בן אדם? למשל, פעם מישהו אמר משפט חזק: הכאב הכי קטן שלך הרבה יותר כואב לך מהכאב הכי גדול של החבר. למשל, בן אדם יש לו איזה כאב, כאב קטן. מה חבל שהוא מספר לו, אתה יודע איזה כואב לי. לא ישנתי כל הלילה בגלל כאבי שיניים, כאבי עיניים, כאבי אוזניים, כאבי לב, כאבי טחול, כאבי מעיים, כאבי שיערות, כאבי גבות. כל הגוף שלי קרוע, בסדר. עכשיו בפועל, כל הסיפור שלך יפה מאוד, נחמד, הכל בסדר. אבל אתה, יש לך איזה כאב קטן. תודה רבה. ויש איזו שאילתא מבין. השאילתא כותב, רב האי גאון כותב דבר מופלא.

26:55אפשר להבין מה זה. הוא כתב את החיבור שלו בשביל הבן שלו. הבן שלו לא היה כל כך תלמיד חכם, היה קשה לו קצת ללמוד. אז הוא אמר לו, במקום שתלמד את כל הש"ס, אני אסכם לך את כל הש"ס, כל ההלכות, את הכל. אז הוא לקח את השיעורים וכתב בשבילו את החיבור. ובזכות זה זכינו לחיבור. אז הוא כותב, הגמרא אומרת, במסכת נדרים, כל אדם שלא מבקר את החולה, הרי זה שופך דמים. מה הפירוש? אדם יש לו חולה, חבר חולה. אם אתה לא מבקר אותו, אתה שופך דמים. למה? בפשטות דגמרא. יש חולה, לפעמים הוא מאבד הכרה, לפעמים אין לו מי שיכין לו אוכל, לפעמים הוא במצב קשה. יש הרבה זקנים שנפלו בבית, ואף אחד לא טיפל בהם, מתו מרעב, מתו מקור, אי אפשר להגיע. אז האדם רואה שיש מישהו חולה, תלך, תבקר אותו, תראה מה הוא צריך, תעזור לו בבית, אולי צריך אוכל, אולי... הש"ך מסביר דבר מביא. הוא אומר, אדם יש לו שכן, הוא בקשרי שכנות, הוא בקשרי חברות וכו' וכו'. פתאום, אותו האדם נהיה חולה. עכשיו, אחרי שאותו האדם נהיה חולה, יש לו בעיה. צריך לבקר אותו, נכון? צריך לבקר אותו. הוא הולך, הוא אומר, אני אבקר אותו היום, לא היום, לא מסתדר לי, יש לי חתונה היום, אחרי זה יש לי ברית, יש לי עבודה. אתה יודע מה? אני אחכה לשבוע הבא. שבוע הבא הוא פתאום בריא.

28:17עכשיו, כשהוא בריא, הוא אומר לזה בושות. עכשיו, אני רואה אותו בבית הכנסת, והוא אומר לי, אני שבוע הייתי חולה, ולא באת לבקר אותי. אז יהיה קצת לא נעים. מה אותו האדם חושב בלב? חבל שהוא בריא, היה כבר מת, והייתי פותר את עצמי מהבושה הזאת. כך אומר השולחן ערוך. זאת אומרת, בן אדם, בגלל שלא יהיה לך פדיחות קצת, בגלל שלא יהיה לך בושות, אומר, עדיף שהוא היה מת, אותו בן אדם. הייתי ניצל מהבושות האלה. זאת אומרת, הכאב, הבושה הקטנה הזאת, שיהיה לך, כשתראה אותו ויהיה לך לא נעים, זה שווה את החיים של הבן אדם. אבל הוא נשיא, יש לו אישה, יש לו ילדים, הוא סבא, הוא אבא, לא נפגע מהעניין. העיקר שאני לא מתבייש. זה מה שכתוב בשולחן ערוך, כל מי שלא מבקר את החולה, אחרי זה הוא הופך אויב. למה? כי כשאתה תתפלל עליו, או שימות, או שיקרה לו משהו, כך שאני לא אראה. זה בדיוק הצד הקוטבי. הצד הקוטבי שבמקום להשקיע בשני ולחשוב על השני ולעשות הכל כמו משה רבנו, כמו אסתר, האדם הפוך. אייר פנה, אדם מבלבל. וזה בעצם הבחינה של המן. המן מה עניין אותו? רק הוא.

29:27כל מה שיש לו, כל הכסף וכל הזהב וכל הדברים שיש לו, כל הכל הכל הכל, זה רק בשבילו. שום דבר אחר לא מעניין אותו. וכשיש מישהו אחד שלא מכיר בעובדה שהוא זה שמנהיג כביכול את העולם, הוא אומר: "אני אוריד אותו. מי שעומד בדרך שלי, אני אלחם בו." מורדכי מנגד, הפוך. מורדכי עצמו, מורדכי, בא ומסר את נפשו, הוא אסר עם כל הקהילות, כל מה שהכיר קהילות ורבים וכל המסירות נפש שהוא עשה. כל הדברים הללו בשביל להציל את עם ישראל. אז זה בעצם מה שבא ללמד אותנו את הנושא הזה: כשיש אדם שיש לו הזדמנות לבוא ולחשוב על השני, לבוא ולחשוב על החבר, לבוא ולחשוב על מישהו, אז שינצל את ההזדמנות הזאת, כיוון שההזדמנות הזאת היא בעצם מקרבת אותך ועושה אותך בבחינה כמו של מנהיג, כמו של אדם גדול. אז יש סיפור על הגאון רבי חיים מצאנז. רבי חיים מצאנז היה פעם אחת שהגיע לאיזו עיר. כשהוא נכנס לתוך העיר, הוא אמר לתלמידים שלו, לחסידים שלו, שהוא מריח פה בתוך העיר איזה ריח גן עדן. הוא חייב להיכנס לתוך העיר ולחפש מהו הריח של גן עדן. טוב, החסידים שלו נכנסים לתוך העיר, והוא עובר ממקום למקום, מבית לבית, ומחפש מאיפה מגיע הריח הזה.

30:38על הגאון רבי חיים מצאנז. רבי חיים מצאנז היה פעם אחת שהגיע לאיזו עיר. כשהוא נכנס לתוך העיר, הוא אמר לתלמידים שלו, לחסידים שלו, שהוא מריח פה בתוך העיר איזה ריח גן עדן. הוא חייב להיכנס לתוך העיר ולחפש מה הריח של גן עדן. טוב, החסידים שלו נכנסים לתוך העיר, והוא עובר ממקום למקום, מבית לבית, ואיפה מגיע הריח הזה, ומחפש. ומגיע הריח. ואז הוא נעצר ליד איזה בית, ואומר מכאן מגיע הריח של גנאי. טוב, נכנס לבית. זה הבית בסוף העיירה, בית יחסית מוזנח. הרב בטוח שפה זה גנאי, הריח יותר גנאי ממה שקורה פה. זה בית מוזנח, בית לא יפה, בית במקומות, במבואות של סוף העיירה. הוא נכנס לתוך הבית. בעל הבית חרד לקראת הרב. מה הרב רוצה פה? מה הרב אומר? אני מחפש. יש משהו, ריח מיוחד פה. מה הריח המיוחד? מתקרבים, הוא מתקרב לתוך ארון הבגדים. הרב פותח את הארון ומוציא בגד של כומר מתוך הארון.

31:47הוא מעלה את הבגד ואומר, מזה מגיע הריח של גן עדן? מהבגד של הכומר מגיע הריח של גן עדן? כי רב, הכל בסדר דווקא. זה בגד של כומר. מה הסיפור של הבגד הזה? הוא שואל את בעל הבית, או הרב, לא כדאי שזה ידע מה הסיפור. לא, מה הסיפור של הבגד? תדבר, תספר. ואז הוא מספר להם, אותו בן אדם, מה זה, זה היה סיפור לפני חמש שנים. הוא אומר, ראיתי גבאי צדקה. אגב, זה מזכיר לי סיפור שקרה לי יום אחד. הגיעו אליי על מנה, והיא יתומה, והיא קלה. הוא אומר לי שהם התחייבו לסכום, וכיוון שלא שילמו את הסכום, אז החתונה הולכת להתבטל. צריכים לאסוף את הסכום הזה תוך 24 שעות, אם לא, אין חתונה. סכום, סכום. אמרתי לה, מה אתם רוצים? רוצים קבוצה? רוצים מכנסיים? זה מה שיש לי להביא לכם. אין לי, אני לא יכול. ואז הם התחילו לבכות. הוא אומר, הייתי כזה דבר. אמרתי, טוב, אני לא יודע איך לעשות מגבית. מה שאני יכול. תופק את זה ליהודים, זה נותן לו חמישה שקלים, זה נותן לו ארבעה עשר שקלים, זה נותן לו חיים. היה מעדיף שייתן לו כבניין מת, זה יותר טוב. נותן לו חיים שקלים, זה נותן לו עשר, זה נותן לו... הוא ראה שאי אפשר בכסף הזה, אי אפשר. ואז הוא הולך, הגיע כבר הערב. יש להם עד למחרת בבוקר. והוא מסתובב ונושם, פתאום הוא רואה איזה... בית. שם, שעת לילה מאוחרת. בית.

33:03וזה היה בסוף הגטו היהודי. זאת אומרת, זה בבתים כפו של הנוצרים. בית עם אנשים ערים, הוא שומע שם צעקות וצחוקים. הוא אמר, מה זה הבית הזה? הוא מסתכל ורואה איזה מועדון. הוא אמר, אני אנסה להיכנס למועדון. אולי הם ירצו לטרוק לי. נכנס למועדון, כל המועדון, חבר'ה צעירים, תורכי עול, בני פריצים, שוטים לשוחרה, משתגעים, ואיך שהם רואים את היהודים? וואו, יש לנו עוד איזה מישהו לעשות את קרקשיין, לעשות אותו. כן, מה באת, מה אתה, מה אתה רוצה? מה אתה, מה אתה, מה... מה לפגשיבו, יש איזה אלמנאי, יש איזה... כן, סיפורס אחת, מה אתה רוצה? תכלס, כמה אתה רוצה? אני צריך עשרת אלפים רובל. נכנס למועדון, כל המועדון, חבר'ה צעירים, תורכי עול, בני פריצים, שוטים לשוחרה, משתגעים. ואיך שהם רואים את היהודים? וואו, יש לנו עוד איזה מישהו לעשות לו קרקשיין, לעשות אותו. כן, מה באת, מה אתה, מה אתה רוצה? מה אתה, מה אתה, מה... מה לא תקשיב. יש איזה אלמנאי, יש איזה... כן, סיפור אחד. מה אתה רוצה? תכל'ס, כמה אתה רוצה? אני צריך עשרת אלפים רובלים. הגיע אליו ראש החבורה, אמר לו: "מה? לא תקשיב. אבל בוא נעשה את זה מעניין. יש לנו פה בגד של כומר. אתה מחר על הבוקר, אנחנו נצעיד אותך, כולנו, עם הבגד הזה של הכומר, בכל העיירה. אתה, רב מכובד, אתה הגבאי של כולם. נצעיד אותך בין כל העיירה. אם אתה עושה את כל הסיבוב הזה בין כל העיירה, בסוף הסיבוב תקבל עשרת אלפים רובל." עכשיו, הוא אומר: "רגע, כל הקריירה שלי, אם אנשים יגידו שהתנצרתי, אנשים יגידו שעזבתי, מה? כשאני הולך למקומות כאלה, אתה במרדון, אה?"

34:16מה? אמר להם בסדר אני מוכן הכל בשביל. למחרת על הבוקר אנשים יוצאים לתפילת שחרית והוא בצעדה והם מנגנים אחריו ניגונים נוצרים והוא הולך בראש הצעדה. הכומר? איזה כומר? מי הכומר? הגבאי של העיר. הכומר ומאותו יום, כמובן אחרי הסיבוב, נתנו לו את העשרה. שמרובן נתן לה למנה, לקנה. אף אחד לא ידע מהסיפור. מאותו יום נידעו אותו. זרקו אותו מהתפקיד, זרקו אותו מכל המעמד שהוא היה, מכל דבר. הוא התנזר וגם יש כאלה שכבר לחשו כשהם ראו שהיה כסף שם כאילו הוא מכר את הדת בשביל כסף. הוא היה צריך למכור את הבית שלו ואת כל הנכסים שלו, עבר לסוף העיר, גר בפחון חמש שנים. ואז שערבו, רביכי ניצן סיפר את הסיפור כמובן, כולם הכירו בערך של הדבר, הוא חזר חזרה, אבל במשך חמש שנים היה לו ניסיון קשה. תחשבו בן אדם שבמשך חמש שנים, עשרים וארבע שעות, אף ללא תסיירו לי כליותיי, ובלילה אין לו מה לאכול, אין לו מה להביא לילדים שלו לאכול. למה? בגלל איזה מעשה חסד שעשיתי. איפה האלוקים בתמונה? איפה הסיפור? איפה הדבר? איפה? בעולם לא התחרט. אם היה מתחרט, אין, כבר אין דרך של גן עדן, נגמר, התחרט על המצ...

35:35הייתה לו הזדמנות לאותו אדם, שזה אגב קראו לו רבי פסח. אותו האדם היה לו הזדמנות לבוא ולהקריב את עצמו בשביל מישהו אחר. רבי חיים מוולוז'ין אומר, כל התכלית של האדם, כל התכלית של הבריאה היא נועדה בשביל להיטיב לשני. כל האדם, כל האדם שנברא, כל התכלית של האדם שנולד בעולם הזה זה בשביל להיטיב לשני. כך אומר רבי חיים מוולוז'ין. אז כל האדם שנמצא במשך החיים שלו, יש לו הרבה הזדמנויות להיטיב לאחרים. אבל היום כשבן אדם אומרים לו: "תבוא, תיטיב לאדם פלוני, תבוא תעשה משהו," אז הוא אומר: "מה אני פראייר? מה אני ארוויח מזה? איך אני אקבל מזה משהו?" אז האדם צריך לדעת את היסוד הזה של "ואתה תצווה את בני ישראל." משה רבנו לא מוזכר בפרשה. אבל האיזכרות שלו בפרשה זה בעצם המעשה הגדול ביותר שלמדנו - ההקרבה של משה רבנו בשביל כלל ישראל. יש רעיון נוסף בפרשה. יש בסוף הפרשה את עניין הקורבנות שעשו בשבעת ימי המילואים וכולי וכולי. היום, אם יש בן אדם שיגידו לו, "אתה רוצה להקריב קורבן?" איזה בן אדם לא רוצה לבוא להקריב קורבן בבית המקדש? למה? כולם מצפים לבית המקדש כבר מעל אלפיים שנה וכולם רוצים להקריב קורבן וכולם רוצים.

37:00יש בסוף הפרשה את עניין הקורבנות שעשו בשבעת ימי המילואים וכו' וכו'. היום, אם יש בן אדם שיגידו לו "אתה רוצה להקריב קורבן?" איזה בן אדם לא רוצה לבוא להקריב קורבן בבית המקדש? למה? כולם מצפים לבית המקדש כבר מעל אלפיים שנה, וכולם רוצים להקריב קורבן, וכולם רוצים לקיים את הדבר הזה. אבל מה? היום אנחנו אומרים, ונשמע פרים אצלנו, בן אדם שמתפלל, התפילה נחשבת כמו קורבן. איזה קורבן? פרים. פעם נקלוט פר, זה יקר מאוד. זה עוד יקר. בן אדם שמתפלל, התפילה שלו נחשבת כמו פרים. אבל מה? הגמרא אומרת, לימוד תורה לעומת תפילה, לימוד תורה לעומת תפילה, זה נקרא חיי עולם, וזה נקרא חיי שעה. זאת אומרת, תפילה, לקיים את הדבר הזה. אבל מה? היום אנחנו אומרים, "ונשלמה פרים שפתינו," בן אדם שמתפלל, התפילה נחשבת כמו קורבן. איזה קורבן? פרים. פעם להקריב פר, זה היה יקר מאוד. זה עוד יקר. בן אדם שמתפלל, התפילה שלו נחשבת כמו פרים. אבל מה? הגמרא אומרת, לימוד תורה לעומת תפילה, זה נקרא חיי עולם, וזה נקרא חיי שעה. זאת אומרת, תפילה... היא בדרגה פחותה מתלמוד תורה. וזה גם מה שהמשנה אומרת בפרק א', משנה א', ותלמוד תורה כנגד כולם. זה לא אומר שאדם שלומד תורה פתאום יתפלל, זה רק דרגות. אדם שלומד תורה כמו רבי שמעון בר יוחאי. כי יש בן אדם שאומר, כן אני לומד תורה פתאום יתפלל, אבל מנגד הוא הולך לטיולים, מטייל, עושה הכל, פה הוא כבר לא לומד. רבי שמעון בר יוחאי, שכל הזמן היה יושב ועוסק בתורה, באמת גם היה פתאום מתפילה.

38:18אבל המעלה של לימוד תורה היא מעל הכל. מעל כל הקורבנות, מעל כל הדברים. יש פסוק שכתוב, שאומר אותו דוד המלך: "כי טוב יום בחצריך מאלף בחרתי". אומר המדרש, מה זה "כי טוב יום בחצריך"? טוב יום אחד שדוד המלך עוסק בתורה מאלף עולות שעתיד שלמה המלך להקריב. והקדוש ברוך הוא בכל יום. מה היה הסיפור פה? הגמרא מספרת שדוד המלך שאל את הקדוש ברוך הוא: "מתי אני אפטר?". אז הוא אמר לו, אני לא יכול להגיד לך תאריך, אין אדם שיודע הייתי טוב, אבל יום בשבוע, אתה תפטר בשבת. אמר לו דוד המלך, אפשר לדחות את זה, ליום ראשון? הרי בשבת, אדם שנפטר, אי אפשר לטפל בו, אי אפשר לגעת בו, הוא מופקר, אסור לגעת. אמר לו, יום ראשון אי אפשר, כיוון ששלמה המלך בנך כבר אמור למלוך. אמר לו, אז אני מוותר על יום, אני רוצה למות ביום שישי. אמר לו, לא שווה לי לוותר על יום אחד שלך. למה? טוב, יום אחד בחייך, י... יום, כל יום אצל שלמה המלך היה מקריב אלף קורבנות. עכשיו בואו נחשוב, אלף קורבנות, כמה כסף זה אלף קורבנות? כמה כסף זה אלף קורבנות? גם אם כל קורבן אלף שקל, שזה הרבה יותר, אלף כפול אלף זה מיליון. כל הדברים הללו, כל הדברים הללו, כל יום, כל יום שלמה המלך היה מקריב אלף קורבנות.

39:38בא הקדוש ברוך הוא ואומר: "כל יום תיתן מיליון שקל לבית המקדש, זה הרבה פחות מאשר יום אחד שתעסוק בתורה." אז יש אנשים שבאים, רוצים לתרום, תורמים כספים, עושים הרבה הרבה רעש, ותורמים ועושים סדר. חזק וברוך! אבל מיליון שקל לבית המקדש אתה לא תורם כל יום. זה 365 מיליון שקל בשנה, והקורבנות האלו יותר מאלף שקל, אבל נגיד 365 מיליון שקל בשנה שתתרום. כפול 70 שנה, כפול כל החיים של שלמה המלך, מראה הקדוש ברוך הוא עזוב. כל זה קטן לעומת עסק התורה. אז מה אמר בן אדם? אז אם ככה נלמד קצת, נלמד שעה, וכבר נהיה ישרים. באמת, לפי החשבון, שאם בן אדם יראה שעה אחת של תורה, היא שווה אלפים אלפים של מצוות ושל שכר. אבל, הערך, כתוב בספרי המוסר, דבר מביא, הערך של המצווה היא לפי הערך שאתה מתייחס אליה, בין הסביב. אם יש בן אדם שהוא לומד תורה, ופתאום מגיע מישהו קורא לו מבחוץ, או יש אדם שמתפלל, אישה שמתפללת, פתאום מישהו בא וקורא לה באמצע, בעצם שכנה שמפטפטת איתה, שמדברת איתה, או מישהו קורא לו מבחוץ.

40:52עכשיו יש לבן אדם הנאה לדבר, יש לבן אדם הנאה לשוחח על דברים מעניינים. הנאה הזאת כמה היא שווה כך וכך. אם בן אדם הפסיק בלימוד או הפסיק בתפילה או בכל דבר של מצווה בשביל אותה הנאה, זה סימן שהנאה הזאת, המיליגרם, שני מיליגרם, עשרה מיליגרם, כמה זה סך של הנאה, היא שווה את התורה שלך. היא שווה את התפילה, היא שווה את המצווה. אותו דבר, זה כנגד זה. אותו דבר, יש בן אדם שמוכן לשמור שבת, אבל אם יהיה לו עסקה תחופה, שהוא ירוויח ממנה הרבה כסף, אז עד כאן, זה אומר ששבת אצלך שווה אלף שקל, אלפיים שקל, מאה אלף שקל, עד גבול מסוים. אז בשמיים הערך של המצווה יהיה לפי היחס שלך למצווה. אז אם בן אדם לומד תורה, פתאום מגיע אליו חבר, הוא אומר לו, בוא בוא לסיגריה, והוא עוזב את הגמרא בשביל סיגריה. כשנגיע לשמיים, יגידו לו, למדת תורה, יש לך פה פאקט, מלברו לייט, זה השכר שלך. למה? אתה בשביל סיגריה עזבת את הגמרא. אז כמה סיגריות יש בקופסה? יש 30, 20, כמה שיש. זה השכר שלך. אתה הלכת למסעדה,

42:07בהפסק בלימוד, אין בעיה ללכת למסעדה. אבל פתאום מהאותה לימוד הוא לא יכת. אבל בן אדם בא והפסיק, זאת אומרת שאתה החשבת את ההנאה הזאת הרבה יותר מהתורה. אז הדבר הזה בעצם גורם שהשכר שלך יהיה כך. אז הדבר הזה מלמד אותנו שכל דבר רוחני שהאדם עושה בעולם הזה, כל דבר גשמי שבן אדם עושה בעולם הזה, הוא כל הזמן צריך לחשוב איך להטיב לכולם, איך להטיב לבריות, איך להטיב גם לקדוש ברוך הוא, ואיך לא להיות, איך לא להיות, תודה, איך לא להיות פרייאר אמיתי. כי אם בן אדם יישב וישקיע את כל החיים שלו ובסוף שיגיע לשמיים, יגידו לו, אדוני, זה השכר שלך, זה לא יהיה כזה נחמד. ועל זה אומרת הגמרא, אמר רבא לתלמידיו, הוא אומר, בבקשה מכם, אל תרשו שתי גיהנום. גם עולם הזה לא יהיה לכם, וגם עולם הבא לא יהיה לכם. עולם הזה לא יהיה לכם למה, הוא אומר, אני אברך, אני בכל אל. אני לומד, אבל בפועל. זה השכר שלך, זה לא יהיה כזה נחמד. ועל זה אומרת הגמרא, אמר רבא לתלמידיו, הוא אומר, בבקשה מכם, אל תרשו שתי גיהנום. גם עולם הזה לא יהיה לכם, וגם עולם הבא לא יהיה לכם. עולם הזה לא יהיה לכם לעומת, הוא אומר, אני אברך, אני בכולל. אני לומד, אבל בפועל.

43:09אתה מחפש פה ושם. אז אין לך כל כך זה, אין לך כל כך סייעתא דשמיא, כי אתה לא באמת לומד אותו, וכשאתה תגיע לשמיים, אתה אומר, או, השכר בשמיים, גם בשמיים לא הלך השכר. אבל אתה צריך לדעת איפה לשים את השכר. אנחנו נסיים בסיפור, סיפור יפה, שמלמד אותנו כמה רעיונות מוסריים. הסיפור הזה, זה על אחת מהתקופות הטובות שהיו לעם ישראל שנקרא תור הזהב. תור הזהב בספרד. תור הזהב זה היה לפני למעלה מ-500 שנה, ששר האוצר בספרד היה אברבנאל, רבי יצחק דון אברבנאל. והוא היה חכם וכולם אהבו אותו. אבל מה? יש בעיה אצל הנצרות, אצל הנוצרים אם יש מישהו יותר מדי מוצלח. הטובות שהיו לעם ישראל שנקרא תור הזהב. תור הזהב בספרד. תור הזהב היה לפני למעלה מ-500 שנה, כאשר שר האוצר בספרד היה דון יצחק אברבנאל. הוא היה חכם וכולם אהבו אותו. אבל מה? יש בעיה אצל הנצרות, אצל הנוצרים, אם יש מישהו יותר מדי מוצלח. זה בעיה. אם הוא לא נוצרי, זה בעיה. אז ניסו לדבר איתו, ניסו אולי לצאת להתנצר, לא שום דבר. אז אמרו, אם לא הצלחנו לנצר אותו, אי אפשר להשאיר אותו על מתכונתו, שהוא יישאר בתור שר האוצר, צריך להוריד אותו מהעסק. אבל מה? איך נוריד אותו מהעסק הזה? המלך אוהב אותו. אמרו, נלך ונלשין למלך שדון יצחק אברבנאל מדבר עליו לא יפה.

44:33וכך היה. באו למלך וישאו למלך, ואמרו לו שדון יצחק אברבנאל, אבי יצחק אברבנאל, מספר לכולם שהמלך יש לו ריח לא טוב. היו תקופות, ואחד ממלכי צרפת פחד מאוד מדלקת ריאות. ריחן כמעט אף פעם לא נפלח. זה סיפור מלפני מאות שנים. פחדו מאוד מדלקת ריאות אחרי המגפה, עד כדי כך שאדם לא נשמע. ועשה מעצמו פסמים פסמים, ובסוף הוא מת מריקבון. אז בקיצור, אותו מלך, ככה התפרסם, והוא פרסם, דון יצחק אברבנאל פרסם, כביכול ככה הם אמרו, ואמרו למלך, ותראה שאנחנו צודקים, מחר דון יצחק אברבנאל יבוא עם מטפחת על האף, שהוא לא יכול כבר להריח אותך. אותם רשעים הלכו לדון יצחק הברבנאל ואמרו לו, המלך התלונן שלך יש לך ריח לא טוב מהפה. אז הוא ביקש, לא נעים לו לדבר איתך, אבל הוא ביקש, אם אתה יכול, תבוא עם מטפחת על האף, תבוא עם מטפחת על הפה. מי אמר את זה? המשנה למלך. אתה בטוח, המלך? המשנה למלך.

45:53שהוא זה שרצה כל הזמן לחתור תחת דון יצחק אברבנאל. ובאמת ככה, היה למחרת, דון יצחק אברבנאל מגיע עם מטפחת על האף. המלך רואה את זה, נהיה לו שחור בעיניים. צדקו, כל מה שאמרו שבאמת דון יצחק אברבנאל מפרסם לכולם שהמלך הוא מסריח, שהמלך לא יכול להריח, הרי היה, דון יצחק אברבנאל מגיע עם מטפחת על האף, לא יכול להריח. הוא לא ידע מה לעשות, אבל הוא חשב, אמר, אם אני אוציא אותו ככה להורג, זה יתפרסם. ואז מה יתפרסם? המלך הרג את דון יצחק אברבנאל על זה שהוא אמר במגילה לכולם שהמלך מסריח. אז עוד יותר אני אתבזה. אז הוא פשוט אמר לדון יצחק אברבנאל, נתן לו מעטפה, מתוך המעטפה קטן מכתב, ואמר לו, לך תגיש את זה לסורף הכבשנים. היו מכינים אבנים מחוץ לעיר. היה כבשן, אש גדולה, ושם היו שורפים את האבנים. ואז ככה היו שורפים את החולות, שורפים את האבנים, מוציאים את האבנים. בתוך המעטפה הוא כתב מכתב. הוא כתב לסורף הכבשנים: פקודה מהמלך, אותו אדם שמוסר לך את המעטפה, על המקום, בלי דיבורים, תתפוס אותו ותשרוף אותו. על המקום.

47:11טוב. דון יצחק אברבנאל לא יודע את זה. יש לו פקודה מהמלך, הוא הולך. והמלך הזהיר אותו, אמר לו, ישר עכשיו אתה הולך. אל תלך לשום מקום, אל תעשה שום דבר. הדבר הראשון שאתה עושה זה זה, בפקודת המלך. הוא יוצא מבית המלך, פתאום מגיע אליו איזה יהודי ואומר לו, רבנו, אני מחפש אותך. מה קרה? היום יש לי ברית. יש לי ברית של הבן, דון יצחק אברבנאל, היה מוהל. הרב יכול לבוא? אמר לו, לא מצאת אף מוהל אחר? אני בפקודה של המלך, אני לא יכול. אמר לו, רק תבוא, ת אמר לו, כן, בסדר, אבל יש לי פה פקודה מהמלך. פתאום, באותו העת, המשנה למלך עובר. אז דון יצחק אברבנאל, שלא ידע מכל המזימה שהמשנה למלך יזם, אמר לו, תקשיב, יש לי פה מעטפה. המלך ביקש פקודה דחופה. אתה יכול לעשות לי טובה? אני אפצה אותך, אני חייב לך, אני שר בממשלה, אני חייב לך. מה לעשות? אם תוכל לתת את זה לסרף קימשנים בסוף ה...

48:13דער צער או צער לברית, ודער משנה למלך עם כל פעם עלייתו לסורף וכבשנים. בינתיים לא יצחק אברבנאל לעשות הברית. אחרי שהוא עשה את הברית, הרב לא יישב לסעודה, חלל משהו, כעד שדברי תורה, שירות ותשבחות, הגיע הערב. טוב. הגיע הערב, הוא אמר, טוב, אני אלך לסורף וכבשנים, אני אראה אם הוא קיבל את המכתב. לא נעים לבוא למלך, עשית, לא עשית. הגיע לזורף הכבשנים. נו, אתה קיבלת איזו מעטפה? כן, הכל בסדר, עשיתי את הכל, בדיוק כמו שכתוב. מהו, מה קרה? מה היה כתוב? מה היה כתוב בפנים? לתפוס את אותו בן אדם ולזרוק אותו. מהו, ומה? ולפני שהוא נשרף, הוא צעק, אני חייב סליחה לדון יצחק אברבנאל, כי אני הוצאתי לעז על המלך, וככה, המילים האחרונות שלו, עד שהוא נשרף. הוא חזר אל המלך. מה אתה עושה פה? עשית? עשית את מה שאמרתי לך?

49:13תשמע, ספר למלך את כל הסיפור והביא איתו את שורף הכבשנים שיספר מה הוא שמע באותם רגעים שאותו משנה היה למלך. אמר, אז גם אז התקיים שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם. בתוך הידיים שלהם ולא רק זה. הם נופלים תחת עם ישראל. זה מה שקרה להמן. המן ביקש להרוג את עם ישראל. הוא בעצמו נהרג. הוא בכל סלות בנם. ככה בעזרת השם הקדוש ברוך הוא יעשה גם לכל אויבינו ולכל שונאינו ולכל מבקשי רעתנו. ויהי רצון שנזכה כולנו לגאולה שלמה במהרה בימינו. אמן ואמן.