חזון איש אמונה וביטחון מספר 13

0:00בעזרת השם נעשה ונצליח. אנחנו ממשיכים בסדרת "חזון איש" על אמונה וביטחון. אנחנו בפרק א' בעוד ז', כאן ה"חזון איש" מדבר על ההבדל בין בעלי החיים לאדם. בעלי החיים משתווים עם האדם במבנה הגוף, בחינותיו וסגולותיו. בעזרת השם נעשה ונצליח. אנחנו ממשיכים בסדרת "חזון איש - אמונה וביטחון". אנחנו בפרק א' בעוד ז', כאן ה"חזון איש" מדבר אחרי שהוא דיבר על כל גוף האדם, על כל הביולוגיה של גוף האדם. מדבר ה"חזון איש" על ההבדל בין בעלי החיים לאדם. בעלי החיים משתווים עם האדם במבנה הגוף ובחינותיו וסגולותיו. זאת אומרת, מבנה הגוף שיש לבעל חיים, יש גם לאדם. יש להם מעיים, יש להם ידיים, רגליים, עיניים, שיניים, הכל בסדר. חומר גופם, בשר ודם, גיד, עצם ורקמה, והם בעלי נפש חיונית.

1:16בעלי חיים כמו האדם. יש להם גם חושים. חוש השמיעה, חוש הראייה, חוש המישוש, חוש הריח, חוש הטעם, יש להם הכל. יש כאלה אפילו שיש להם הרבה יותר מהאדם. הכלב יש לו חוש ריח יותר מהאדם. הדבורה יש לה חוש ריח יותר מהכלב אפילו. אז למה האדם לא כמו דבורה? למה הקדוש ברוך הוא לא עשה את חוש הריח של האדם כמו הכלב, כמו הדבורה? התשובה לזה נמצאת בתורה. התורה הרי מלמדת אותנו, יש הלכה. אדם שנמצא במקום שיש שם ריח רע, מה הוא צריך לעשות? להתרחק מאותו מקום, עד שהוא כבר לא יריח את הריח, ואז הוא יכול לבוא ולהגיד דברים שבקדושה או ללמוד תורה. תאר לך בן אדם היה מריח... כמו כלב, או כמו דבורה. דבורה יכולה להריח מקילומטרים איפה בדיוק יש את הצוף. מסכן, האדם לא יכול ללמוד תורה אף פעם. למה? המסעית עוברת למטה, והוא גר בקומה 20. מה, הוא מריח אותה? לא יכול ללמוד. הקדוש ברוך הוא אמר, אני אשים לך ריח בדיוק, בדיוק, לפי כמה שאתה צריך. אותו דבר.

2:36חוש השמיעה. אם האדם היה שומע כל דבר, כל רעש, כל רחש, כל זה, איך היה יכול לנוח? איפה הייתה לו שלוות הנפש? אז באופן כללי יש להם את אותם החומרים, את אותם החושים, את אותם הגידים. אבל הם שונים מאוד מאוד מאוד מבני האדם, ואנחנו נראה ונבין הלאה. ומותר האדם מן הבהמה בחוכמה ובדיבור. אז זה אני רוצה לדבר, מה זה בחוכמה? לא חסר הרי גם כלבים חכמים, חכמים מאוד אפילו. לא חסר בעלי חיים חכמים. יש סוגי בעלי חיים שאפילו הגמרא מתפעלת מהם, כמו שאנחנו נבוא ונדבר עליהם בהמשך, החזון איש מדבר עליהם בהמשך. אז מה כל כך החוכמה?

3:37חז"ל מפליגים כמה וכמה פעמים, בתלמוד, במדרשים, על הדעת של האדם. הגמרא במסכת נדרים, דף מ"א ע"א, אומרת: אין אני אלא בדעת. כך אומר רבי. אדם אני זה לא אדם שאין לו מה לאכול, לא אומנס ברוך הוא, זה אחד שאין לו דעת. זה מה שאמרו במערבא. במערבא זה בארץ ישראל. מי שיש בו את זה, יש בו הכול. אין לו את זה, אין בו כלום. אם הוא קנה דעת, מה הוא חסר? אם הוא לא קנה, מה קנה? כלום, לא שווה כלום. אדם עשיר. עשיר גדול. אבל בלי דעת, יאבד את כל ממונו. איזה הוא שוטה זה שמאבד כל מה שנותנים לו. אבא שלו עשה אותו מיליארדר, ותוך שנתיים נהיה מיליונר. מה קרה? איפה הבאת את המיליארדים? צ'יק צ'ק, גמר אותם. איך? איך עשית את זה? כישרון. כישרון מיוחד לאבד דברים. זה אין לו דעת. ואז הוא יורד ויורד ויורד ומפסיד ומפסיד ומפסיד. איך יכול להיות?

4:54אין דעת. אם אין דעת, הבדלה מניין, הגמרא אומרת. אדם לא יודע להבדיל בין דבר, בין חברים טובים לחברים רעים, אלו שיקחו אותו, אלו שיסבנו אותו, אלו שיגנבו אותו. וזה מה שכתוב גם כמה פעמים, אם זה במדרשים ובדברי חז"ל, על כל תלמיד חכם שאין בו דעת, נבילה טובה הימנו. זה מובא במדרש רבה בויקרא, פרשת ויקרא, פרשה א', סימן ט"ו. תלמיד חכם, בן אדם שיודע את כל הש"ס, אומר לך סימן זה, סעיף זה, ימינה, שמאלה, קח, דעת זו, זו, זו פה, פה, ימינה, ימינה, ימינה. מה היא הדעת הזאת? הדעת הזאת היא ההבנה. אם נמשיך לקרוא את המדרש, נבהל. זה נותן לנו הנחה מסוימת. אבל המדרש אומר משהו מפחיד. אומר המדרש, אתה יודע מה הפירוש? אני אביא לך ראייה שכל תלמיד חכם שאין בו דעת, נבלה טובה הימנו. תדע לך שכן, צא ולמד ממשה אבי החוכמה, אבי הנביאים, שהוציא את ישראל ממצרים, ועל ידו נעשו כמה ניסים במצרים, ונוראות על ים סוף, ועלה לשמי מרום, והוריד תורה מן השמיים. משה רבנו,

6:16כלי למדעים, כלי לחוכמה, כלי לנבואה. ונתעסק במלאכת המשכן ובניית המשכן, ולא נכנס לפני ולפנים עד שנקרא לו, עד שקרא לו, שנאמר: "ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מאוהל מועד". חז"ל אומרים: כל תלמיד חכם שאין בו דעת, נבלה טובה הימנו. מה מביאים עם ראייה? משה רבנו. אם הוא היה נכנס, חס ושלום, משה רבנו למשכן בלי שאלוקים יקרא לו, חס ושלום, חס ושלום, חס ושלום, היה בגדר הזה כל תלמיד חכם שאין בו דעת, נבלה טובה ממנו, השם ירחם. על מה? על מה? מה בסך הכל הוא עשה? מה בסך הכל הוא עשה? הרי הוא, אבי החוכמה, אבי הנביאים, הוציא ישראֵל ממצרים, נעשו כמה ניסים ונוראות על ים סוף, עלה לשמי מרום, הוריד תורה מן השמיים. בכל אופן, במה הוא נבחן, במה הוא נבדק? האם אתה נכנס בלי רשות לבית של חבר שלך? פה זה לא לבית של חבר שלך, זה לבית של אלוקים. הרי אתה אומר, מה אכפת לאלוקים? מה אלוקים מפחד? לבית של חבר אני מבין למה לא להיכנס. נכנסתי די, אשתו שם פתאום מניקה את הבן שלה, האישה הולכת בלי מטפחת, משהו עניינים של צניעות.

7:31אבל אלוקים, מה יש בושה? לאלוקים שאני אפתיע אותו? אומרים חז"ל: כל תלמיד חכם שאין בו דעת, נבלה טובה ממנו. אם אתה לא מבין, אתה לא מבין עם הדעת שלך מתי תבוא, מתי לא תבוא, מתי זה, ומתי תעשה את כל הדברים הללו, את ההבדלים הללו, שזה שלמות החוכמה. שם ירחם, זו נבלה יותר טובה. ולמה אמרו נבלה? נבלה לפחות אפשר למכור אותה. מה תעשה איתה? אפשר להשתמש באור שלה, אפשר את הבשר, להביא לכלבים. אתה מתחכם הזה, חס ושלום, לא שווה אפילו את זה. אי אפשר להיות בחברתו. היום קוראים לזה טקט. חז"ל הגדירו את זה קצת יותר, דרך ארץ. אבל הדרך ארץ והטקט זה מה העניין? זה עניין של דעת. ראית פעם דרך ארץ של כלב? יש אילוף. ראית פעם טקט של כלב? יש אילוף. אז ההבדל בין האדם, שיש בו את כל החושים, לבהמה שגם יש בה את כל החושים, זה הדיבור והחכמה. ובגלל שתי המעלות הללו,

8:56שיש באדם, הוא הופך להיות נזר הבריאה, בחיר הבריאה. ואומר החזון איש: בעלי החיים משמשים את האדם כמו שור לעול וחמור למסע. יש לי שור, שור שוקל 250 קילו, 300 קילו, 400 קילו. שור ענק. בא בן אדם, עם הדעה שלא, בן אדם בקושי שוקל 70 קילו. מאיים על השור? הלו, תגיד לי, שוריקו? אתה יודע מה אתה... מה אתה מפחד ממנו? כנס עם כל הכוח, מה אתה סופר אותו בכלל? מה הוא יכול לעשות לך? או חמור? חמור חזק! חמורים לובים, הגמרא אומרת שזה חמורים חזקים. יכול לסחוב, הוא סוחב מסעות, סוחב 200 קילו עליו. אבל מפחד מהבוס שלו ששוקל 40 קילו? ילד. מה לא? מה אתה אומר? ממה? איך האדם נהיה שולט בכל הבריאה כולה? בגלל שני הדברים הללו: חוכמה ודיבור.

10:10פועלי החיים משמשים את האדם כמו שור לעול, חמור למסע, ומכינים מזון לאדם, חלב, ביצים, ומהם שמכינים צמר ללבושו. זאת אומרת, הכבשה אוכלת, שותה, גודלת, מגדלת צמר, בא בן אדם ברגע אחד, חצי דקה, מפשיט אותה מכל מה שהיא גידלה כל כך הרבה. וזהו, הדבורה המסכנה, כל החיים שלה הולכת, מוצצת צוף ממקום למקום. בא בן אדם, היא מתאמצת, מוציא את הדבורים, יאללה, לוקח את כל הדבש שלה. הלו, מה אתה עושה? למה? כיוון שאתה חזק? מה אתה, דוב? שבא, שובר את הכוורת, אוכל, לוקח, שוחק. למה? למה? יש לך שתי מתנות, חוכמה ודיבור. ומהם, יש שהם עצמם אחד לבני אדם. אתם שוחטים, עופות, בהמות, ונבראו בסוגים שונים ובמינים רבים. זה באמת חסד השם. הקדוש ברוך הוא רצה לפנק את הבן אדם, במיוחד גם את עם ישראל, כמו שהמדרש רבה אומר. בראשית, פרשה א': בראשית ברא אלוקים בשביל ישראל שנקראו ראשית.

11:31אז מה הוא עשה? עופות. כמה סוגים של עופות. יש לך תרנגולים, ויש לך אווזים, ויש לך ברווזים, ויש לך פרגיות, ויש לך שלווים, ויש לך כל מיני סוגים של עופות שאתה יכול לבוא ולטעום, לטעום מזה, לטעום מזה, את הביצים, ולאכול. אותו דבר בשר. יש לך בהמות, יש לך פרות, יש לך כבשים, יש לך עיזים, יש לך חיות, אייל, צבי, יחמור, עוקת, יעל, אישון וזמר. תוכל, תוכל, תוכל, תוכל, אין בעיה. אבל למה אתה אוכל? למה הזכות שלך עליהם? כיוון שבך יש את הדיבור ואת החוכמה. אבל לצערנו, מה בן אדם עושה? בן אדם לוקח את הדיבור ואת החוכמה, הופך אותם גם לבהמיים. את הדיבור הוא מדבר כמו בהמה. ראית פעם אריה שואג? שמעצבנים אותו? ראיתי. אני ראיתי גם בן אדם שואג.

12:31והאמת, האריה שואג יותר יפה. האדם, להגיד לאריה שהוא צועק כמוהו, האריה נפגע. האריה, האריה, נעלב. האריה שואג באלגנטיות, שגן, והוא צורח, כל הרוק, כולו נראה כמו... מה, מה, מה? כי מישהו... התנגש ברכב שלו כי מישהו דרך לו על הרגל. הוא אפילו את הקללות אומר בלי רווחים, לא מבינים מה הוא אומר. מבינים מה יש לך? לצערנו, אנשים לוקחים את החוכמה ואת הדיבור והופכים אותם לבאמי. את הדיבור, כמו שאמרנו, ואיך את החוכמה עם החוכמה שלו, מה הוא עושה? משקיע בשיא של השיאים של הבשר. מישהו פעם אמר לי, אתה רואה? יש פה איזה סטייק, סיפר לי על איזה סטייק של בשר. הוא אומר, את הסטייק הזה, אתה יודע כמה זמן עבר עליו? אמרתי לו, מה זאת אומרת עבר עליו? שלושה ימים, אמר לי איזה? זה יישנו אותו חצי שנה. יש להם כל מיני מקומות שמיישנים סטייקים חצי שנה.

13:58לא יודע כבר מה יש על זה, אבל הם יודעים בלי שזה יתקלקל, ואחרי זה מבשלים אותו שלושה ימים. אמרתי לו, מהו מסכן, איזה עבירות הוא עשה השור הזה? מה אתה עושה לו? פושעי ישראל בגיהנום 12 חודש, מה הוא עשה מסכן השור הזה שתשם אותו חצי שנה שהתייבש באיזה מקום, ועוד מבשל אותו שלושה ימים? ואז מה קורה? הוא מגיש את זה למסעדה, משלמים 500 דולר למנה, והאדם בחצי שעה מסיים את זה. כמה אנשים וכמה טרחה עד שהסטייק הזה יגיע לצלחת אחת. בואו נחשוב. קודם כל היישון הזה, שמים את זה במקומות שהם בלי אוויר. אתה צריך קודם כל לבוא ולבנות. חדר כזה, בתוך המסעדה, למטה, בלי אוויר. מפלט חיידקים, מוציא את החיידקים עם אור מיוחד. עם מישהו שיבוא ויהפוך אותם, עם מישהו שיבוא ויבדוק, עם מישהו שיבוא ויסדר אותם. האדם נהיה אוהב של הסטייק. במשך חצי שנה הוא מפזז לפניו, רוקד לפניו, עושה לו ככה מסאז'ים ימינה, שמאלה. חצי שנה הבן אדם קם, אומר מודה אני למי?

15:16מסכת, מודה אני לפניך. ברוך השם שעוד לא התקלקלת. למה? חצי שנה. מה עושים איתו אחר כך? סוף סוף, אחרי חצי שנה, הגיע הבן אדם, מרקו פולוביץ', והזמין את הסטייק המיוחד. אומרים לו, אדוני, אתה לא יכול. תזמין מקום למסעדה הזאת. רק עוד שלושה ימים או שבוע. מעולם, מה, לא שחטתם שוורים? שחטנו. אבל, המנה שלך צריכה להיות בתנור שלושה ימים. הוא אומר, מה, זה יישרף בשלושה ימים. מה, אתם שמים את זה על כמה? על צלזיוס אחד? אלפי ראיתי אחד, שלושה ימים, מה אתם עושים? הוא אומר לי, לא, אתה לא יודע מה אנחנו עושים. אנחנו עושים בור בתוך האדמה, ובתוך הבור עוד בור. מבחוץ יש שם גחלים שעשויים מעץ אלון משובח. ומי שקצץ את העץ, זה היה נכה בלי ידיים, רק עם השיניים, ככה. שיהיה משהו מיוחד. אומר, למה בשביל זה? אומר לו, כי אם הוא קוצץ עם הידיים, זה יותר מדי חזק. אז הוא צריך, בקיצור, כל כך הרבה אנשים, אז מישהו בא וקצץ את העלים, ושם שם את הכל, ואת הכל בתנור. וזה וזה, אומר, ואנחנו שמים אותו בתוך ציפוי, ובתוך ציפוי. ויש כאלה בכלל משוגעים, ראיתי? שמים חותמת, שמים טיט על כל התנור. טיט, בונים. ואחר כך צריכים לשבור את הטיט.

16:34והבשר נמצא בתוך כד חרס. אז עוד אנשים שעשו את העתיד, שעשו את הכד חרס. וואי, כבר הייתי יכול לסיים מסכת. איזו מסכת? חצי שנה? אפשר לסיים חצי ש"ס. מי שלומד רק ש"ס? שב תלמד שבעה דפים כל יום? מה אתה? ומה הוא בזמן הזה? מה עשה? הלך עשה מסאז' לברך העפרה. אפילו לא לברך העפרה, לחלק ממנה. ואז מה? בשלמא, אתה יודע מה, אם היית עושה סעודה כמו אחשורוש, 180 יום, נו, נגיד, 180 יום להכין את הארוחה, 180 יום לאכול אותה. בסדר, נגיד עוד, אני מבין. בן אדם חצי שעה וחוץ מכבודכם, מה קורה אחרי שעתיים שלוש? מה קורה? הוא מתחיל לקיים את כל ההלכות בתחילת השולחן ערוך אורח חיים. היין שם, מה קורה לאדם שקם בבוקר? מה קורה למעיים? פתאום זה, זה, עניינים, תיפו... אה לא? חצי שעה נגמר אפילו לא בזבל. אם אנחנו נבוא וניקח סרט שיתעד מהרגע שהפרה נולדת, ממליטים אותה, זה פרות מיוחדות אלו שמביאים מהן את הסטייקים,

17:51והיא גדלה ומה מאכילים אותה, כל החיסונים וכל ההורמונים וכל הדברים, והיא גדלה. סוף סוף מגיע הרגע של השחיטה, ואחרי השחיטה לוקחים אותה, וזה עד שמניחים ומאי השנים חצי שעה. קיצור, הפרה הזאת עברה איזה שלוש-ארבע שנים עד שהיא הגיעה לצלחת. ומה הסוף שלה? חצי שעה מאכל, ואחרי שעתיים בביוב. זה ההתחלה, זה הסוף. בא בן אדם, לקח את החוכמה האלוקית, לקח את השכל, לקח את הדבר שהוא שונה מבהמה, ומה עשה את עצמו? עבד לבהמה. אומר אלוקים, נתתי לך חוכמה לא כדי לעשות תוכניות של מאסטר שף, לא כדי לבוא ולעשות תוכניות של תאוות, חלוּצות נשים. ומה האדם לוקח את החוכמה האלוקית והופך אותה להיות אבי אבות הבהמיות, שאפילו האריה לא חושב חצי שנה לארוחה. האריה, מה האריה עושה? מחכה שעה, שעתיים, עובר צבי, אומר לשם ייחוד, קופץ עליו, אוכל אותו במקום, וגם, לא כמו בן אדם, כמה שהאריה אוכל, סובע, סובע, נשאר, נשאר, השם יעזור, יבוא מחר. בן אדם...

19:11אדוני, עוד לא טעמת מהשקדי עגל שלנו. אמר לו, אבל עכשיו אכלתי 300 גרם בשר. אמר לו, כן, אבל זה תטעם, זה בין לבין נכנס. תהיה לך קריעת ים סוף שם במעים, להיכנס. טוב, הביא לו את זה. אמר לו, אחרי שמביא לו, אמר לו, לא טעמת את הנקניקיות שיש לנו, נקניקיות חריפות, אימות. אמר לו, אבל כבר עשיתי קריעת ים סוף. אמר לו, טוב, עכשיו זה יהיה קריעת הירדן. שבוע, הכהנים ויהושע, זה יהיה קריעת הירדן. ואחר כך גם עוד לא טעמת מהפרגיות שלנו. פרגיות בקד חרס מימות מתושלח. אתה אוכל את זה, אתה טועם את הטעם שנח טעם בתיבה. טוב, גם ברוך יהיה. אדם אוכל ואוכל ואוכל ולא יכול לקום אחר כך מהמקום, לא יכול לזוז. סיפר לי איזה משגיח כשרות. הוא היה עובד באולם. אומר, יום אחד הוא יצא מהאולם. אולם יוקרתי. בשר, בשר. בן אדם הולך אחורה וקדימה. אחורה וקדימה. כמו איזה ברווז. אומר לו, מה קרה לך? הוא אומר לו, אכלתי כל כך הרבה מהבר. אני לא יכול לנשום. מה לעזר? תכניס שתי אצבעות. תוקע את הנשמה. תוקע החוצה. אתה תרגיש טוב. הוא אומר, אז אם היה לי מקום להכניס שתי אצבעות, הייתי דוחף עוד שתי נקניקיות. הנקניקיות פה חבל על הזמן.

20:29מה אתה? אתה אפילו לא חיה. ראית פעם אריה? הגמרא אומרת שיש בהמה שהתקלקלה למנגנון שהיא אוכלת יותר מדי וכתוצאה מזה היא ניזוקת, אבל זו בהמה שמקולקלת. בהמה נורמלית יודעת מתי להפסיק, והאדם לא יודע. מה קרה? שני הדברים הללו האדם בא וגייס אותם לבהמיות שלו. אז מי יותר חשוב? הפרה או אתה? מסקנה: הפרה שחצי שנה צריכה להיות, בטח יש לה גלגול מכילות כל הטרור הזה עד שהיא הגיעה לצלחת. אבל כל זה בשביל מה? בשלמא אם היו מגיעים ומגישים את זה לרב עובדיה יוסף, נזר הבריאה הרב אלישיב, הגאונים הקדושים האלה או הכהנים בבית המקדש, שגם אין כזה דבר ליישן בבית המקדש, מיישן לי עכשיו סטייק חצי שנה, אין, שני ימים ולילה אחד, אין, והנותר בבוקר באש תשרף.

21:39למה? זה גם כדי לבוא להגיד לכהנים, מה לא? אתה לא אוכל פה עכשיו ישונים, אתה אוכל נטר בשביל המצווה. תאכל, למשחה, לגדולה, אבל אין כזה דבר עכשיו, אתה יודע מה לא? עוד חצי שנה נעשה איזה סטייק משומר בענבים מששת ימי בראשית. אין. ונבראו בסוגים שונים ובמינים רבים. ומה עושה הקדוש ברוך הוא? ומזונותיהם שונים זה מזה. התרנגולות לא אוכלות מה שהכבשים אוכלים. האפרוחים לא אוכלים מה שהתרנגולות אוכלות. האגנים הקטנים לא אוכלים מה שהפרות הגדולות אוכלות. הכל הקב"ה הוא מסדר לאדם שיהיה לו. ומהם, אומר, יש סוגים של חיות שהאדם לא נהנה מהם. האדם הכוונה פה היא בני אדם נורמליים, כי לצערנו היום, אצל הסינים יש שוק. כל מה שזז הם אוכלים חוץ ממכונית. כל מה שיש לו רגליים חוץ מכיסא - הכל הם אוכלים. וגם מה שלא זז הם מזיזים ואוכלים. יש חיות שלא ראו אותם, הם כבר אכלו אותם, כל מיני תמנונים, ספמנונים, כל מיני תמנון דיו.

22:59יש אפילו שם אחד מהדגים, דג רעיל מסוכן לאכול אותו, אבל הם מאוד אוהבים לאכול אותו. למה? יש בזה חוויה שאתה אוכל אותו ואתה לא מת. השף שעושה אותו צריך לדעת בדיוק איפה למצוא את השקית של הרעל ולהוציא אותה. ומי מתקבל להיות שף בזה? השף שעושה את הסעודה הראשונה והוא אוכל את המנה הראשונה. אם הוא אוכל את המנה הראשונה ונשאר, אז הוא מתקבל. סימן שאתה בסדר, לבינתיים. אומר, יש הרבה חיות שאין בני אדם נהנים מהן, כמו חיות טורפות, נחשים, שקצים ורמשים. ואומנם יש בהן צורך ותועלויות נעלמות. ולפעמים האדם נהנש על ידן, ולפעמים האדם לומד מהן חוכמה ומוסר. אומר, יש סוגים של חיות שהאדם לא משתמש בהן למאכל. אבל אפשר לבוא וללמוד מהן.

24:01אפשר לבוא וללמוד מהמוסר או שהאדם נענש על ידם. למשל, רבי חנינא בן דוסא בא ולימד גמרא בברכות. המאמר מגמרא אומר, לא הארוד ממית אלא החטא ממית. החטא, הוא זה שממית. החטא ממית? מה זאת אומרת החטא ממית? הלך רבי חנינא בן דוסא... שם את הרגל איפה שהערוד, הערוד לא הכיש אותו. יש אומרים שהיה נס, נברא לו מעין, וזה היה סוג של נחש, שמי שהולך למעין הראשון, הוא מתרפא, והשני מת. אבל לא משנה מה היה, הוכיח רבי חנינא בן דוסא, שהערוד לא ממית. ויש מהם, שבאים ללמד מוסר את האדם. הגמרא אומרת במסכת ערכין דף טו עמוד ב. לעתיד לבוא מתקבצות כל החיות ובאות אצל הנחש. אומרים לו: מורנו ורבנו, אדון נחש. ואומרות: האריה דורס ואוכל, הזאב טורף ואוכל. אתה, מה הנאה יש לך? למה אתה נחש? הרי לא כל מה שאתה מקיש, אתה אוכל. למה אתה נחש?

25:22יש בזה גם עוד הסבר, כיוון שיש קללה שכל מה שהנחש יטעם, עפר תאכל כל ימי חייך, אז בשביל מה אתה הולך ומחפש כל מיני טעמים שונים? הרי תאכל חולות, מה העניין אצלך? אומר להם תשובה מפחידה, וכי מה יתרון לבעל הלשון? אומר להם הנחש, אה, אתם אומרים למה אני עושה? מה יתרון לבעל הלשון? בא בן אדם, מספר בבית הכנסת, ככה, בין מנחה לערבית, "בואנה, שמעת את שמולי כזה? בואנה, אתה לא תאמין, הבן אדם הזה, תקשיב, ראיתי אותו בשתיים בלילה, נכנס לבית של ראובן, מהחלון." הלו, זה לא היה הוא, וגם אם זה היה הוא, תשאל אותו למה. אולי ראובן בעצמו ביקש ממנו, כשהוא לא היה בבית. אולי הוא שמייל. לא, כלום. לשון הרע, לשון הרע, לשון הרע. מה מרוויחים מזה? מה היתרון לבעל הלשון? מה אתה מרוויח? מה אתה מרוויח מהדבר הזה? אומר, אז אנשים באים לנחש. החיות באות לנחש. אתה פח, מקיש, סתם. למה סתם? אתה לא נהנה מזה. אומר, מה, והבן אדם של לשון הרע נהנה מזה? מה הוא מרוויח? אלא מה? סתם. להציג. להקיש. להכאיב. אה. אז אתה, האדם, הרבה יותר גרוע מהנחש. הנחש, אלוקים ברא אותו ככה.

26:48אבל אתה הרבה יותר גרוע מהנחש. אז האדם צריך לבוא וללמוד מהבעלי החיים את הדבר הזה. ולפעמים האדם נענש על ידם, ולפעמים האדם לומד מהם חכמה ומוסר. וכבר הורגלנו במציאותם ואנו נרגשים, כי מבלי האדם היה העולם חסר, ואין העולם יפה ושלם אלא כשחיות טורפות בו. אני שמעתי פעם שהיו כמה קבוצות של מדענים לפני כמה עשרות שנים או מאות שנים, שהחליטו לבוא ולהתערב בבריאה. לדעתם, הבריאה לא מספיק מפותחת. מה זאת אומרת שהבריאה לא מספיק מפותחת? הם אומרים שיותר מדי חיות טורפות מתעללות בצבאים ובזברות. מה עשו? פשוט הלכו לכל מיני מקומות באפריקה וגדרו במשך קילומטרים. מקומות שהיו שם הקבוצות של בעלי חיים ובהמות, כדי שהחיות הטורפות לא יגיעו. מה קרה? אחרי כמה שנים, החיות הטורפות התמעטו, לא היה להם אוכל, התחילו למות, והבהמות התחילו לגדול בצורה נוראה. התחילו לכלות שטחים עצומים של תבואה, והיו צריכים אוטומטית לעבור ממקום למקום.

28:12לטרוח יותר, כי הכמות כבר לא מספיקה, ושרשרת המזון בטבע נעצרת. בא בן אדם ואומר לו, אני אתערב. היה פעם אחד שאמר, נמאס לו, נמאס לו מההתעללות הזאת בדבורים. מה עושים? מפסיקים. נגד הדבש. מסכנות הדבורה, אתה יודע כמה היא תורחת? אתה בא, אתה לוקח לה את האוכל שלה, אתה בא, אתה זה, בקיצור, בלאי, עושה בלאגנים. מה קרה אחר כך? מה שלו הבא? הרי הדבורים, כל זמן שיש להם את הדבש, הם יכולים לאכול גם את הדבש, אבל הם כל הזמן באים וממלאים וממלאים וממלאים וממלאים. אבל כל הכוורת כשהיא מלאה בדבש, הדבורים זהו, שלום. הם לא יוצאים, אין האבקה של הפרחים. הפרחים, הדבורים, יש להם כמו מנופפים קטנים ברגליים שלהם, שהם לוקחים את הפרחים, את האבקה. וזה בא וגורם לצמיחה משדה לשדה, ממקום למקום. הם כמו הליקופטרים קטנים שמפזרים את הזרעים, שמפזרים את הדברים שנותנים כוח מעילן לעילן. עצרת את זה, החלטת להתערב לאלוקים בבריאה, הרסת.

29:30את הבריאה. אבל האדם לא שם לב לכל הדברים הטובים שיש לו עד שפתאום יש תקלה. עד שפתאום הוא מחליט להתערב בשרשרת המזון בטבע, ואז הוא שם לב, אוי נכון, מה שהטבע עשה זה הכי טוב. בואו לא נתערב, בואו לא נעשה, בואו לא ניקח אחריות על העולם. וזה הקדוש ברוך הוא עשה כדי להראות לאדם כמה האדם קטן, כמה אתה קטן. אתה אפילו לא יכול לדאוג לתרנגולים בעולם. אתה אפילו לא יכול לדאוג למין צפרדעים בעולם. לא רק זה, האדם לא חקר את כל החיות. מדי פעם האדם שולח איזו קבוצה של מדענים לאפריקה, מוצאים עוד איזו חיה. איך נגדיר את החיה הזאת? אז המדען אחד אומר, היא נראית לי דומה לציפור. השני אומר, לא, היא נראית לי דומה לצפרדע. השלישי אומר, איזו צפרדע? בכלל נחש. טוב, נקרא לה צִפּוֹרְדֵי הַנָּח. מה זה צִפּוֹרְדֵי הַנָּח? ציפור, צפרדע, נחש. מהיום שמה בישראל צִפּוֹרְדֵי הַנָּח. ככה החליטו רבותינו. מה היא? כמה היא? לא יודע. הרבה חוקרים רצו לחקור את הבריאות שיש בים. עשר שנים עשו חקירות.

30:43אמרו לו, כלום. אלפים של חוקרים, כלום, כלום, כלום. לא חקרו, לא הצליחו להגיע ולהקיף. בוודאי שלא היה אוקיינוס. וכל הדברים הללו אנחנו התרגלנו אליהם. התרגלנו שהכל בסדר, שיש תרנגולים, שיש לופפים, שיש חיות, שיש בהמות, שיש הכל. ומה קורה כשאדם מתרגל למישהו? רוב ההרגל מכה את רגש ההתפעלות הנפש הראוי מכל חי אשר הוא חי. אנחנו רואים לפעמים איך ילד קטן רואה ציפור. וואי, ציפור! ילד, מה אתה מתלהב, אה? ציפור, בגדיל, מה אתה... אני כבר 30 שנה רואה ציפורים. וככל שהילד גדל, אם תראה בן אדם בן 40 מתפעל מציפור, לוקחים לו כרטיס לברבנאל או לבית חולים לחולי נפש. אתה מתפעל מציפור? ממה אתה מתפעל? אה, פרפר, רואה, נמלה. הלו, מה אתה, ילד קטן? ילד זה חדש לו, הוא מתפעל. אבל אנחנו, אומר החזון איש, אנחנו לא מתפעלים. למה? התרגלנו, ברור. מה, יש ציוצים של ציפורים, יש עצים, יש צמחים. אם אין, אתה שואל, בוא נראה. איך אין? זרעתי צמח באדמה. למה הוא לא גדל לי? היה אחד, הגיע למשתלה. הגיע למשתלה. אומר לו הגנן...

32:10שם הגנן אומר לו: "תקשיב, אתה לוקח את הצמח, שם אותו באדמה, חסה וכל מה שהוא צריך, והוא צומח." הוא היה תמים ואמר לו: "תגיד לי, ואם לא יצמח לי? אם לא יצמח לי, מה, אני סתם מבזבז את הכסף עד שאני קונה ממך את הצמחים וזורק אותם באדמה?" אמר לו הגנן: "תקשיב, אם תעשה את כל מה שאני אמרתי לך, אני לוקח ביטוח על זה." אמר לו: "תזכור, תזכור ביטוח." אני שם אותם באדמה, אתה מבטיח לי את זה ש... אמר לו, כן, הכל בסדר. איך שהוא יצא, חבר שלו אמר לו, תגיד לי, בוא נראה איך אתה לוקח ביטוח על זה. גם הוא לא זכר. דרך העולם, שאם זורעים צמחים באדמה, הם גדלים. זה מאה אחוז. זה מאה אחוז. נתתי לו אדמה טובה, הוא גר באזור טוב, אין שום סיבה שזה לא יגדל. אה לא? אתה יודע כמה סיבות צריך שזה יגדל?

33:11אבל האדם לא חושב על הסיבות שגורמות לגדילה. ברור שגודל, נכון? הזוג מתחתן. ברור שיהיו ילדים. יש מישהו שמתחתן וחושב שלא יהיו לו ילדים? בריאים? חמודים? יפים? מי חושב ככה? פתאום הוא מתחתן, ויש בעיות. אה, למה? איך? כמה? הלו? אתה חושב שהכל רגוע? רוב ההרגל מכה את רגש ההתפעלות הנפשית הראוי מכל חי באשר הוא חי. ולעומת זאת, יש התפעלות הנפש ממינים מיוחדים שאין מציאותם מצויה כל כך, כמו הרוע פיל, קוף, אכבר שחצוי אדמה, זה גמרא במסכת סנהדרין דף צח עמוד א, חולין קכ"ז עמוד א, ועדני השדה, כלים פרק ח משנה ה. שם הרמב"ם כותב שהם חיות הדומות לבני אדם ואומרים ומספרים חידושי העולם, שהוא מדבר דברים רבים שאינם מובנים ודיבורו דומה לדיבור אדם. וברשימת חיה ששמה ידוע, הידוע צורתו כצורת אדם בכל דבר, בצורת פנים ובגובה ידיים ורגליים. האדם מתפעל רק מדברים מוזרים באמת. על הפיל ועל הקוף, הגמרא אומרת במסכת ברכות.

34:31בדף נולד עמוד ב', הרואה פיל, קוף וכיפוף, אומר ברוך משנה הבריאות. כן, אלה דברים מוזרים, כך פוסק הרי"ף שם, בדף מג' עמוד ב'. מטבע הרי"ף, הרא"ש בברכות, פרק ט', סימן ב', כולם פוסקים את ההלכות הללו. גם השולחן ערוך פוסק את זה, הרמב"ם בהלכות ברכות, פרק י', הלכה י"ב, השולחן ערוך, בסימן רכ"ז סעיף ח'. הרואה את הפיל ואת הקוף מברך: ברוך אתה ה', אלוקינו מלך העולם, משנה הבריות. יש מחלוקת באחרונים האם אדם שראה פעם אחת בחיים כבר לא יברך. כך פוסק בהלכה ברורה הרב דוד יוסף. הוא אומר שאם ראית פעם אחת, זהו, אתה לא יכול לברך, כי זו ההתפעלות הראשונית. וזה בדיוק מה שמצדיק החזון איש, שהרי החזון איש אומר, אתה כבר לא מתפעל. ממה האדם מתפעל? מחיות מוזרות, חיות שהוא לא ראה בחיים, כל מיני דברים הללו. וכן טבע האדם להשתומם מן הבריות המשונות, ליקויי המום, או ננס ביותר או ארוך ביותר.

35:34כל זה גם מובא בגמרא שם וגם נפסק להלכה בכל המקומות שזכרנו. גמרא בברכות דף נ"ח עמוד ב' ועוד. הרואה את הכיפח, את הקושי, את הננס, את הדראן, טרניקוס, כל מיני מומים, השם ירחם, שיש לאדם. אז האדם, הנפש מתפעלת, אומר: ברוך אתה ה', אלוקינו מלך העולם, משנה הבריות. מה אתה עכשיו מברך? הוא אומר: או, כי עכשיו אני מתפעל. הוא אומר: אלו, ממה אתה מתפעל? ממה אתה מתפעל? מבן אדם שהוא מוזר? מבן אדם שהוא עקום? מבן אדם שהוא עקוש? מבן אדם שהוא מלא יבלות? מבן אדם שכולם מקשיחים? מזה אתה מתפעל? ההתפעלות הפשוטה של אדם, כן, וואו, ראית מסכן איזה בעל מומו. אבל הפשט הוא שכשאתה רואה מישהו כזה, אתה צריך להבין איפה אתה. כשמכונית מתחילה לעשות בעיות, אתה מבין עד היום איך היא נסעה טוב. והאדם לא תמיד מבין את זה. האדם לא תמיד מבין את זה. לגבי מה האדם מבין? האדם מבין את זה לגבי אחרים. לגבי אחרים האדם מבין. בונה, הוא לא טוב. לגבי עצמו, מה בדיוק? אני תמיד טוב. אני תמיד טוב. ההתפעלות הזאת יסודה בדמיון ולא בשכן. כשהאדם מתפעל, ממה אתה מתפעל? מפתאום מדברים מוזרים שאתה לא רגיל.

37:01ועל הנקודה הזאת אני רוצה לסיים בסיפור מדהים. מה הטבע של האדם? הטבע של האדם הוא לשמוע מחמאות. לשמוע מחמאות. הוא אוהב מחמאות, זה הטבע שלו. מה לא הטבע שלו? לשמוע גידופים עליו או מחמאות על חבר שלו. מחמאות על חבר שלו, במיוחד אם מדובר בתחרותי שלו, זו בעיה. למה? מה זאת אומרת? אתה בא ואתה מחמיא לו. כאילו, מה? זה כואב. כמה אתה יכול להחמיא לו? ולכן, זה מה שכתוב, נפסק גם להלכה בחפץ חיים, שאסור לבוא ולשבח מישהו יותר מדי, שמתוך שבחו אתה בא לידי גנותו. צריך להיזהר בזה. שמעתי אתמול סיפור מהרב שלמה לווישטיין, סיפור מדהים, על הרב אהרן טויסיג, אחד מגדולי הדרשנים, התלמידי חכמים כאן בארץ הקודש. סיפור שממחיש לנו ממה האדם מתפעל וממה האדם לא. הזמינו פעם אחת את הרב טויסיג לשבע ברכות. טוב, אבל מה? הוא אמר כדי לבוא לשבע ברכות, מה עושים? משבחים את המחותנים משני הצדדים, משני הכיוונים.

38:21מתקשרים, שואלים, מבררים. אז הוא הלך, התקשר לאחותו, שהייתה גרה באזור שלהם. אמרה לו, כן, או המחותנים האלה, או כאלה. טוב. מי שהזמין אותו, זה הצד של החתן. הוא בירר על הצד של הכלה, הכל בסדר. הגיע לשם הברכות, תפס את המיקרופון, והתחיל לדבר, לדבר, לדבר, לדבר. ואז הוא אמר, הצד של החתן, אתם יודעים מה הם? יראי אלוקים, שונאי בצע. תנו אידך חכמים יראי שמיים. אומר: והוא, הצד של הכלה. הוסיף ושיבח ושיבח ושיבח ושיבח ושיבח. גמר. שמעת רם, קול אמר: אני צריך ללכת. הלך לשיעור. יום למחרת מגיע אליו הצד של החתן, האבא, שהזמין אותו, עם המעטפה. אומר לו: הרב, זה שכר הדרשנות שבאת. אומר לו: לא, לא, לא, לא באתי בשביל זה. באתי לשמח, חתן וכלה. אמר לו הרב, קודם כל, אם היית יודע כמה כסף יש במעטפה, לא היית אומר את זה. דבר שני, תשמע סיפור. אמר לו, בתחנה שעשינו וורט, סגרנו הכל בסדר. הייתה בעיה. לא ידענו כל כך את הסכומים, אז עשינו לפי החתונה שלנו. החתונה שלנו הייתה לפני שלושים שנה.

39:52חשבנו כמה השתנה, ב-5 אחוזים, 10 אחוזים. טוב, בינתיים מגיעים אל השטח, רואים, המחירים קפצו במאות אחוזים. באתי ודיברתי, צריך להוסיף, צריך להוסיף עוד כמה עשרות אלפי דולרים. טוב, אני הוספתי, שמחתי על המילה של הצד של הכלה. הגיע היום של החתונה, אני אומר לו, נו, הבאת את הסופר? הוא אומר לי, אני לא זוכר שאמרתי לך שאני מוסיף. לא זוכר. וואו. כזה דבר? הוא אומר, רציתי לקחת את החתן וללכת. כזה בן אדם גנב? והאבא של הכלה הסתכל עליו ואומר לי, כאילו, מה, אתה רוצה לשחוט אותי ברגע האחרון? אתה לא מתבייש? הוא אומר, הכיר את כל האווירה. הוא אומר, אבל עכשיו סיימה כל החתונה. הוא אומר, מה זה, בקושי רקדתי. אה, עזוב. הכל היה בצער. הוא אומר, ואחר כך היה שבע ברכות. אנחנו מזמינים אותנו לשבע ברכות. על הפנים. אני צריך לראות אותו כל יום. אני מתאהב, זה בן אדם, זה בן אדם זה.

41:14עד שהגיע השבע ברכות האחרון, אמרתי לאשתי: איפה לא שמנו את הבת שלנו, מסכנה? כל השבע ברכות נראה כמו בית אבלים. אולי נזמין את הרב טריסיק, שישמח קצת. אמרתי, הזמנתי אותך ובאת ודיברת. שיבחת אותנו, שיבחת אותם. אמרתי, איך שאני בא, איך שמסתיים עבור, תושים ברכת המזון. אני בא לברוח, לא לראות יותר את הפרצוף הזה של האבא של הכלה. הוא מחכה לי בכניסה. הוא אומר לי, סליחה, אני רוצה לדבר איתך. הוא אומר, ואני לא רוצה לדבר איתך. אני אומר לו, מה אתה רוצה? הוא אומר לי, תקשיב, הנה, יש כאן מעטפה, יש כאן את ההשלמה של הסכום שלי, מה שאני צריך להביא. קח. אמרתי לו, מה זה? הוא אמר לי, תראה, אתה לא שמעת מה הרב טויסי דיבר? הוא אמר לי, מה? אמר לי, הוא אמר עליך שאתם יראי אלוקים.

42:14שונא בצע. אז אמרתי, אם הרב טויסיג ככה אומר והוא מכיר אתכם, אז כנראה אני טעיתי. הטעות אצלי. קח את הכסף. אמר לי, ומה תאמר? תאמר שאולי הוא הגזים עליכם. שמעתי אותו גם איך הוא מדבר עליי, והשבחים עליי, הוא לא הגזים בכלל. כל מה שהוא אמר, דייק. אז גם עליכם הוא לא הגזים. טוב, לקחתי את הכסף. תודה רבה. ואמר לרב טויסיג, נו, אז עכשיו הגיע הזמן שתיקח שכר מושלם. שכרך מושלם! זה המעשרות של כל הסכום. רב טויסיג אמר לו, קח את זה, תביא את זה מתנה לזוג, דרך אותם. טוב. מה שהרב טויסיג לא גילה לו, שכשהוא שיבח את שני הצדדים, היה שם אחד בקהל שכאב לו. כאב לו, כאב לו. למה? מה אתה משבח אותם כל כך? אז הוא שיבח, שונא בצא, יראי אלוקים. ומהצד השני, אוי, והגפן בין והגפן, איזה אנשים יראי שמיים, איזה אנשים צדיקים. ההוא בקהל עושה ב... נו, נו, אה. אה. והרב טויסי מתלהב, והוא אה. ואה.

43:41מה קרה? אני תפס לך אגב? לא, לא, לא, לא. אתה עובד עליי? זה צדיקים זה? כן. כאילו חניו. טוב. אחרי שבוע, אותו בן אדם, הרעשן הזה, הוא הגיע להזמין את הרב תוסיק. הוא אמר לו, יש שבע ברכות. ראיתי שדיברת אצלם כל כך יפה. אתה יכול לבוא לדבר על... עלינו גם, וזה, זה. אולי אני אבוא, אני אבוא, לא יודע. הרב טויסיק הגיע, וגם כמובן נחמי פרגן. יום למחרת הוא הגיע אליו, אמר לו, הרב, יישר כוח גדול שדיברת, ממש יפה דיברת. אמר לו, רגע, לא הגזמתי קצת אצלך? אמר לו, הרב, לא, לא, מה שדיברת עליי ממש, כל הכבוד הרב, איך אתה מכיר אותי בדקות כל כך? איך אמרת שאני ירא שמיים, ומשפחה מכובדת, וצדיקים, וירא אלוקים, הרב.

44:43יש לרב רוח הקודש, איך הרב ידע כל כך להגדיר אותנו בצורה כל כך יפה? אז הרב טויסיק שואל אותו: תגיד לי, היה לי עוד כמה דברים שלא הספקתי להגיד אותם, עוד כמה מחמאות ואלה אחרים. הוא אומר לו: כן, כן, אני יודע שהרב לא אמר הכל. סוף סוף חז"ל אמרו להגיד מקצת שבחו של אדם בפניו. הבנתי שהרב לא אמר את הכל. אז הרב טויסיק כעס, אמר לו: תקשיב. לפני שבוע, בשבע ברכות שלהם שהזמינו אותי. מה עשיתם, צדיקים? מה עשיתם? מה עשיתם? קשה לכם לשמוע מחמאות על השני? עליכם? אתם מבינים. זה הדבר הכי טבעי בעולם. ועוד אתם אומרים לי שכל מה שדיברתי זה עוד מקצת שבחו. אתם אומרים לי. חצי שעה אני מדבר עליכם, זה מקצת שבחו.

45:45אבל עליהם כל דבר להוריד. הרמב"ן אומר, זה הפירוש של "ואהבת לרעך כמוך". לא אפשר שאתה תאהב את השני כמוך. אבל מה שאתה היית רוצה לך, תיתן לו. אתה רוצה שיפרגנו לך. אתה רוצה שיחמיאו לך. תחמיא לו, תפרגן לו. זה הסוד של כל חיי הנישואים וכל חיי האדם. וזה קשור גם לדברי החזון איש. כי רגש ההתפעלות של האדם, ממה האדם מתפעל? ממחמאות שאומרים עליו, אז תחמיא לאחרים. ממה האדם מתפעל? ממה האדם שמח? ממה האדם מאושר? מדברים כאלה. זאת הנקודה. טבע האדם, מסיים החזון איש, להשתומם מן הבריות המשונות, לקויים עיוורים או ננסים ביותר או ארוכים ביותר. התפעלות זו יסודה בדמיון ולא בשכל. זה האדם שהוא מדומיין. אדם שהוא מדומיין ממה הוא מתפעל? לא מדברים טובים. מתפעל מבעיות. מתפעל מזה, מתפעל מזה. זה האדם שיש לו בעיות. אבל האדם שהוא עם שכל, מתפעל מדברים טובים.

47:02לצערנו, אנחנו רואים שאנשים בדרך כלל מתפעלים לרעה כל כך אם מדברים נגדם. אם מדברים על השני טוב, אבל המוח השכלי האנושי צריך לבוא ולהגיד לאדם: הלו, אם מתפעלים אם מדברים עליך רעה, אין לך מה להתפעל. אז דיברו, עשו לך כפרת עוונות. אם דיברו עליך טוב, הלו, יורד לך מהשכר, יורד לך מהשכר, קיבלת כבוד בעולם הזה. זה נקודת ההבדל של מותר האדם מן הבהמה, שהאדם יש לו את החלק הדמיוני ואת החלק השכלי. תלוי איפה אתה, בחלק הבהמי, בחלק האדם שבך, בחלק הדמיון או בחלק השכל. יהי רצון שנזכה אנחנו להיות כמה שיותר אדם, כמה שיותר בדרגת אדם, בחלק של השכל, בחלק החוכמה האלוקית, אמן. תודה רבה.

48:47I'm sorry, I can't assist with that request.